מלים הורגות יומן קריאה

תודה, בשמת.

_במצב שאת נמצאת עכשיו מאוד קשה לראות שיש גם אפשרויות אחרות.
בקשי עזרה._

אני בהחלט אנסה לבדוק את האופציות ששלחת לי בושמת תודה אראה איך אוכל להעזר בהם ובינתיים אני שואבת ממכן כח ואני כבר לא מרגישה בודדה כל כך כה טוב שיש למי לפרוק בהמשך אכתוב על עצמי יותר הוא מסתכל עליי במבט של רוצח ואומר לי אני כולי לב

אני המומה זזתי לרגע הלכתי לעזור לילדה לסדר כמה דברים בארון אני חוזרת והעמוד נעלםחשדתי..ופתאום הוא אומר לי תפסיקי לכתוב עליי דברים בזה...ממש עכשיו.. נבהלתי..אני נסערת עכשיו בכל אופן אמרתי לו אל תיגע לי בטלפון ואל תחטט לי בדברים אישיים תפסיק לשחות לי בורידים פשוט אל תשחה לי בורידים אמר יותר לא אגע לך בטלפון כל זאת לאוזני הבן שלי וזהו שתיקה עכשיו הוא מושך באפו בטח מצינון ולא כי הוא מתרגש ממני זה בטוח איך הוא מעז ולמה שאפסיק לכתוב מה זה עניינו למה למה הוא מסתכל לי בכל דבר עכשיו גם לטלפון הגיע

מיואשת יקרה, בבקשה תרימי טלפון לדבר עם אדם אמיתי. צאי מהבית בשביל זה. את לא חייבת לחכות שהוא יילך מהבית. יש לך טלפון נייד - תשתמשי בו. תשמרי את כל המספרים האלה בנייד שלך, בשמות קוד שרק את תזהי, ותצאי החוצה למרחק בטוח מהבית, ותתקשרי לקו החירום. תדברי עם בן אדם ותשאלי מה לעשות.

ועוד משהו - אם את מוצאת שקשה לך מאוד לצאת מהבית ולהשאיר אותו שם, תדעי שזה חלק מרשת השיתוק שהוא טווה סביבך.
זה משהו שהוא עושה.
האנרגיה של האלימות שלו היא כמו רשת של עכביש ואת מרגישה כמו זבוב קטן שנלכד ברשת.
הוא גורם לך להרגיש חלשה חלשה, כאילו את לא יכולה לפעול, לזוז, לצאת, כאילו את כל כך חלשה שאת רק יכולה להישאר במקום ולחכות למכה הבאה שתבוא.
אבל האמת היא שאת לא זבוב! את אדם בוגר!
את מסוגלת לצאת מהבית, להתרחק 500 מטר כשאת מוודאת שהוא לא עוקב אחרייך - ולהתקשר!

_האנרגיה של האלימות שלו היא כמו רשת של עכביש ואת מרגישה כמו זבוב קטן שנלכד ברשת.
הוא גורם לך להרגיש חלשה חלשה, כאילו את לא יכולה לפעול, לזוז, לצאת, כאילו את כל כך חלשה שאת רק יכולה להישאר במקום ולחכות למכה הבאה שתבוא.
אבל האמת היא שאת לא זבוב! את אדם בוגר!
את מסוגלת לצאת מהבית, להתרחק 500 מטר כשאת מוודאת שהוא לא עוקב אחרייך - ולהתקשר!_

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לצערי עקב אחרי וקרא קצת ממה שכתבתי זה הלחיץ ומלחיץ אבל למרות שבקש שלא תכתבי עליי יותר ואיך שאת מסוגלת לשתף זרים וזה יכול לפגוע בך.. אני רק חשבתי כמה זה רע לי שהוא מסתכל לי בטלפון מה שאני לא עושה ואין לי כונה לעשות מה שכן אני רוצה להמשיך לכתוב יש רגעים שזה ממש קרש הצלה לנפש שלי סליחה בנות יקרות וטובות שלא אוכל בינתיים לקרוא את דבריכן אני בלחץ לא טוב לי ואני רק רוצה להגיד שבהמשך הקרוב אקרא ובינתיים רוצה לפרוק קצת מהלב כבד לי על הלב בקרוב בימים אלה אני מקוה לקבל מהעבודה תשובה חיובית ולהתחיל כבר השבוע לבטח ארגיש יותר טוב אני משתדלת לנחם את עצמי לעודד את עצמי וזה לא ממש מצליח הוא הגיע חייבת לסיים תודה..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זאת אני מיואשת הטלפון עושה בעיות ואני בלחץ אתקן את זה בהמשך תודה לכן שאתן כאן מקשיבות ואכפתיות..

אני מקוה לקבל מהעבודה תשובה חיובית ולהתחיל כבר השבוע
מקווה מאוד בשבילך שתקבלי תשובה חיובית

זו כבר פעם שלישית שאני כותבת ונמחק לי תכף כותבת שוב הערב אמרתי לו יותר איני רוצה לחיות בפחד בהשפלה בלחץ יותר איני רוצה להגיד לך תודה על כלום נתתי והשקעתי את כוחי ונשמתי בשביל הקשר הזה וגיליתי שאפילו אתה לא מעריך לא שמת לב שאף פעם אחת לא אמרת סליחה ששעות התעלמת ואחכ תוך תרוצים הפכת הכל עליי שאני לא רוצה לחיות יותר כך שלבד מרגיש אותו דבר כמו אתך ואני מעכשיו מעדיפה לבד אמר שאני כפויית טובה שאינו רוצה לשמוע אותי ושאינו רוצה לדבר עמי אמרתי לו שיותר לא יסתום את פי אין לכן מושג איזו מצווה אתן עושות וכמה למרות הפחד אתן מחזקות אמר אני נותן לך מילה של גבר שאני יוצא מחייך שאני עוזב אמרתי לו יופי זה כל מה שאני רוצה שתצא מהחיים שלי שתעזוב אותי במנוחה

אין לכן מושג איזו הקלה אומנם אני בהחלט מרגישה פחד אבל פתאום נהיה לי כח וזה שיש מי שמקשיב לי והתחושה שאני לא לבד שאתן נשנם אמיתיות שקוראות מה שאני כותבת את מה שמכביד עליי זה הקל עליי הערב אמרתי לו לא עוד הבן אדם הזה תפס לו פינה בסלון כאילו שמרגיש ויודע שאין שום סיכוי שאבוא לחדר לא היום לדעתי הוא עוד חושב שאחזור בי הרגשתי את זה בזלזול שלו כשאמר אנחנו עוד נראה אמרתי לו נראה או לא נראה אם צריך לא אתבייש ואבקש עזרה ולא אהיה תלויה בך יותר זה הכסף שלי וזה שאתה שופט אותי בגועל ואומר ביום שישי קנית כמו מטורפת הפעם הזאת ענתי לו האני שלי סוף סוף יצא אמרתי לו יותר לא רוצה אותך ואם לא נשאר לי כסף זה כי בקשת ביום שישי 300שח לחוב פרטי שלך ואתה מתנהל לך בניחותא עם הטלפון שלי נמאס לי לרדוף אחרי דברים ששייכים לי אז בכונה כן קניתי שיחות לטלפון אישי משלי איני רוצה בשותפות עם בן אדם ששופט אותי שנותן לי להרגיש פחות ממנו שמעשן את הטבק שלי ומ צל את המשאבים שלי ו נצל את הכח שלי לטובתו ושמשתדל בכל כוחו רק להחליש אותי וכשאני מתחזקת אתה מרגיש צורך להתנהג בתחרותיות אתה נותן להרגיש רע לקרובים לך כשהתעלם ממני שעות ביום שישיהחלטתי להקדיש את זמני לילד נתתי לו את כל התשומת לב רציתי בתוכי לבכות וידעתי שאני נמצאת עם בן אדם רע פשוט רע לא הראיתי כלום לילד ולמען ההרגשה של עסקים כרגיל הלכתי לחדר ואמרתי לו להבדיל מהעבר את תחושותיי אמרתי לו ההתנהגות שלך מאוד מרוחקת ואפילו על סף מנוכרת אתה יכול שעות להתעלם ואז לא תאמינו אמר שמה את לא יודעת שיש בי ביישנות הייתי המומה דמעות של לחץ ניגרו על לחיי ואז בליבי הרגשתי גועל למראה חביבותו היתרה נוכח דמעותיי הוא הרגיש שהצליח לפגוע ועלץ ממש חשתי את שמחתו א י ניגבתי את דמעותיי לא הראיתי לו את הגועל שחשתי ממנו אמרתי לו טוב הילד מחכה לי אני הולכת לצ פות בטלויזיה יחד איתו אין לי עכשיו חשק לישון והוא הקנאי העלוב אני בא לצפות איתך בטלויזיה מה קרה לך גם אם אני לא מראה את צריכה לזכור ידעתי שזה לא יקרה אני לא בנויה לזה וחבל שהוא לא שם לב לזה שאמרתי לו אני לא בנויה ללזכור אני צריכה תזכורות של מעשים של התנהגות של חיזוקים ואז אמר בלבביות דוחה את כמוני אוהבת חיבוקים מעניין חודשים על חודשים ואני לא מכירה אותו אני הבנתי זה בגלל וכי יש ליצור הזה אלף פרצופים בלב שלי קיויתי שיגיד אוקי צפייה נעימה לך תבואי כשתסיימי במקום זאת החליט פתאום לבוא ורק מתוך מטרה זדונית להרחיק אותי מהילד קנאה עזה אחזה בו כשראה אותי מחובקת עם הילד משולבי אצבעות ולכן רצה לבוא ופתאום התהפך פתאום הבנתי שעושה תחרות סמוייה עם הילד היום נהגתי כפי שליבי אמרלי א י רועדת מפחד אבל אני מרגישה טוב עם זה שנשארתי נאמנה לעצמי לא התעלמתי מרצונות הילד שלי ואמרתי לו שנינו נראה מה ניתן לעשות שלא תהיה יותר במסגרת פנימייתית אני מבינה לליבך ורוצה בדיוק את מה שאתה רוצה אמרתי לו שהודעתי ליצור שייצא מחיי הסברתי לילד שלא טוב לי איתו וגם אם לפני השטח הכל נראה נחמד פשוט לא טוב לאמא והודעתי על הרצון שלי להפרד הרגשתי שזה מה שהילד גם רוצה וחשתי כאילו הוא לא מאמין למשמע אוזניו החלטתי שהזמן יעשה את שלו ויוכיח את הנאמנות שלי לדברים שאמרתי אני רוצה להתרכז בילדים שלי אני רוצה לחוש ממש כאילו הוא אויר כאילו הוא איננו קיויתי שיסתלק היום אבל המגעיל נשאר ואני נזכרת שאמר מילה של גבר אני עוזב יוצא מחייך אני אחכה קצת ואם אראה שלא עוזב שוב בעדינות אבקש שיעזוב אמר הערב לפני שבקשתי שכל אחד ימשיך לחייו את רואה בגלל שקנית לך שיחות לטלפון למרות שיש לנו טלפון משותף אין לך כסף לתת לי לדלק לסידורים שבקשת שאקח אותך מחר הזכרתי לו את הכסף שבקש לחובו הפרטי אמרתי לו שמעתה אסתדר לבד אסע לכל מקום שאצטרך באוטובוסים אמרתי לו שאתן כן אמשיך לתת על אפך ועל חמתך הקנאית והבוערת כל הכל לילדיח שרק ורק בגללו ובגלל ההתנהגות שלו הילדים בפנימיות זה לא באמת כי הם רוצים גיליתי לו לראשונה זה כי פשוט לא טוב להם הריחוק והתחרותיות שלך עלי איתם אני מודיעה לך שאני מתכונת להפסיק את זה יותר איני רוצה לרצות אותך יותר לא אתאמץ להיות מחבקת מלטפת ואוהבת כמו לא הייתי בן אדם אליך ואז אליה לילדה ואז אליו לילד ואז לך והוא היצור העז לומר שמתי לב זה שקוף ורק הגעיל אותי יותר אין לטמבל הזה מושג כמה הוא הרחיק אותי מעליו וכמה כח הכניס בי אני רואה אותו בצדודית עייני הימנית אני חשה את אי הנוחות שלו ואני פשוט נגעלת ולא תאמינו אני מחייכת והוא רואה ושם לב והוא מתפוצץ החלטתי להלחם ובשקט להראות לו שהוא הולך להיות אויר הערב אחרי שהודעתי על התפטרותי(הוא לא מבין על מה אני מחייכת אני מחייכת בלי סיבה רק כדי לגרום לו לחוסר ודאות)אמר לי אני מכין לי ביצת עין את רוצה ?אמרמי לו לא תודה זה כנראה הפריע לו בשבילו זה כמו להגיד עזבי בואי נסתדרומכון שסרבתי לראשונה הבין שאני רצינית כי תמיד אני עושה הכל שיהיה בסדר בינינו והפעם לא עבר קצת זמן ואז אמר תרשמי את הארוחה הזאת גם על החשבון לא עניתי לו שיתפוצץ אני הרי הבנתי למה התכון לפחות הבנתי שהוא יודע שהוא אופורטוניסט מתועב שחי על חשבוני ושיותר לא יצליח למרוח אותי שעכשיו אני שמה לב לכל פשוט להכל כי אם הזכרתי את הכסף שלקח וזה רק 300וזה שאמרתי לראשונה אני גם נותנת אני גם עושה אני בסדר גמור ולא מגיעה לך שום תודה הוא הבין שלא יקבל ממני כלום יותר אני מחכה שיסתלק לי מהחיים אני לא מאמינה איך הוא לא מתבייש לעשן על חשבוני להחזיק את הדברים שלי ולהתמש בהם אני הבנתי שאני שוה יותר ממנו רק מעצם זה שאין בי רוע שאני לא נהנית לפגוע שאני לא מתנשאת שאני שואפת להיות שווה אני פשוט נגעלת ממנו הוא כל מה שאני לא אני מחכה שיסתלק מחיי צת בושמת כשכתבת שאני דבוקה לקורים הדביקים שלו היום ליתר דיוק הערב עמדתי על שלי אמרתי בקול את דעותיי את רגשותיי ואני כותבת לידו ולא אכפת לי ממנו אומנם אני עוד מרגישה קצת לחוצה אבל אני נשארת נאמנה לעצמי תודה לך גדולה אני אקום על עצמי ואאסוף את עצמי למרות כל קושי אעשה עם עצמי עם כספי ואיתי ועם שלי רק כרצוני פשוט לא עוד אני עומדת להלחם על כל הזכויות שלי הבסיסיות כאדם עצמאי בעל רגשות לא ארשה לו לפגוע יותר לא במילים ולא בכלום אני אעמוד על שלי ולך אישה במסע גם לך תודה גם אם לא יקבלו אותי אני אמצא עבודה אחרת אני בן אדם טוב וחרוץ ויש לי אמביציה גדולה לא להעלם יותר לא להתחבא יותר ולא לתת לזבל סליחה על הביטוי לזבל הזה ששוכב פה כאילו אין עוד מקומות בעולם רק לידי להשתלט יותר על חיי אמרתי לו היום אלוהים יראה לך כמה טעית איתי וכמה אתה טועה כשאתה רוצה להיות אלוהים2חס וחלילה כשאתה מתנשא ומתנהג כלפיי בהפחדות כשאתה לא יודע סליחה מה היא כשאתה אינך טועה ואתה כל כך מושלם ואני כל כך קטנה כל כך טועה כל כך כפויית טובה ואיך שהוא עושה עצמו כמתפלא מהתנהגותי כאילו לקיתי באיזו מחלה שתעבור לי המגעיל הזה צריך לדעת שאם כבר פתחתי את פי אני רצינית מאוד מאוד מעכשיו אספר כאן על כל מעלליו ואיך הצליח להרוס כל חלקה טוב בחיי מעכשיו אני אפריח את השממה שיצר בחיי ובי הוא עלוב ואני חשה שהוא עכשיו קטן ומסכן אבל אני לא מצליחה לרחם עליו מכסה עצמו עד מעל לראש ריק מתוכן ומתפלל לאלוהים שבשמיים שיירדם הוא סובל אני נזכרת איך כל הזמן אמר לי אפילו שלא היה בסיס לדבריו האגו שלך זה מה שמקלקל לך... לא סתם אומרים שעל ראש הגנב בוער הכובע...אמשיך להתחזק שאלוה ים ישיב לכן כגמולכן נשים טובות..

עד עכשיו התנהגתי לפי הבנתו מוזר תמיד אני מתנהלת לידו כמו על ביצים שותקת אוכלת בשקט בכלל שומרת על שקט מנמיכה את הטלויזיה מקודם אכלתי בקולות הנאה אומנם לא אמיתיים אבל אני כל כך רציתי להראות לו שמעכשיו אני שונה הגברתי את הטלויזיה סליחה אני בסלון רוצה שקט רוצה לישון לך מהסלון עוף מלידי אני נשבעת שאקדיש את עצמי רק לילדים הכנתי לי סיגריה הנחתי את המכונה בכונה כמו שהיא מרעישה טבעי ברזל על עץ ולא כמו בעבר בשקט מכוון לפתע הוא קם אני בטלפון קוראת מה שכתבתי עסוקה עם עצמי הרגשתי שהוא מתחיל להבין שאני מנסה להגיד משהו בהתנהגותי ואז קם הכין עוד סיגריה על חשבוני והסתלק לחדר אני לא מרגישה שום צורך להיות לידו אני מנסה לחשוב על אנשים שמרגישים עם עצמם ובחברת עצמם טוב ואני מתפללת לאלוהים להיות כמותם ולאלתת לו להוריד אותי יותר לקום בבוקר אוהבת את עצמי כשאמר לי היום כרגיל..את חושבת רק על עצמך לראשונה אמרתי כן רק על עצמי אחשוב מעכשיו רק עליי נמאס לי להיות מתחשבת הייתי פחדנית אני מודה לא אמרתי לו את זה אבל הייתי פחדנית ולא הצלןתי לאהוב את עצמי אני לא מתפלאת עכשיו שזה מה שקרה לי יש לי הרגשה שאם אלמד לאהוב את עצמי שאם אהיה נאמנה לעצמי הכל יהיה בשבילי טוב אני מקנאת כל כך באלו שיש להם אפילו בן או בת משפחה אחד לי אין ואפילו אין לי חברה אחת עד כדי כך הצליח לנתק אותילא יודעת איך אצליח ליצור לי עולם חם בשבילי הלואי שאמצא מישהי כמוני ואז תהיה לי חברה ונהיה כמו משפחה אחת לשניה מותר לחלום לפעמים ככה אני רוצה שלא יהיה לידי שיתרחק ממני אני מתפללת לאלוהים שאצליח לנצח את הפחד את הבדידות שאוהב את עצמי ואהנה מחברת עצמי זה מזכיר לי שכל מה שאני אוהבת נעלם הספר שקראתי וכל כך עזר לי נעלם דברים שקניתי נעלמים ופתאום צצים זה לא שאני מתכונת למשהו רגיל התחלתי לחשוד שהוא מעלים שמתי דברים בכונה כמו למשל קראתי ספר ואז בכונה גם דאגתי שיראה שאני קוראת רציתי לודא שזה באמת ולא משהו שאני מדמיינת... ובאמת למחרת איננו הספר שממש אהבתי נעלם עוד לפני..יום אחד קרה לי משהו מצער והוא עשה עצמו שזה כואב לו ואמר אין לי תיאבון גם לי אין תיאבון כל כך אני מצטער בשבילך כואב את הכאב שלך ואז אחרי כמה זמן לא הרבה זמן שבו הייתי עסוקה בכאבי החזק שבו אכלתי את לב והתפוצצה לי הנשמה ראיתי פתאום מתחת לכאילו ניירות ושקיות בפח האשפה חמגשית עם עוף אכול למשעי שיירי אורז וסלט לא שאכפת לי מזה שאכל לבריאות למה להסתיר היה בזה פשוט משהו צבוע זה מה שאני מתכונת הצביעות אתה רעב תאכל אל תעשה עצמך כואב לי עלייך אין לי תיאבון אני לא מסוגל לאכול ותחביא את מלוא השאריות או יותר נכון את קומץ השאריות במתכוון מתחת לשקיות וניירות זה פשוט מוזר זה לא מרגיש טוב..הבן אדם הזה מאמין שהוא מסכן שהוא הצודק שעושים לו עוול שאחרים כפויי טובה כלפיו שהוא העוזר תמיד הוא בגללי הכל הבגללך הזה.. היום אמרתי לו אין יותר בגללך תעזוב אותי במנוחה אני סבלתי ממך מספיק היום ייקח לי זמן לבנות את מה שנתתי לך להרוס אבל אני רוצה לבנות וגם להבנות האמת אני מפחדת אבל אני מתפללת לאלוהים שייתן לי כח ומזל אין לי כח לסבול יותר הוא אמלל אותי עברתי כמה התמוטטויות עצבים והאמינו לי אני היום יודעת שהוא גרם לזה לקרות לי יש כל כך הרבה דברים כל כך מוזרים כל כך לא הוגנים כלפיי מצידו עכשיו מאוחר התעייפתי ועייפה נפשי תודה על המקום הזה שוב..זה ממש קרש הצלה במיוחד לאנשים שאיגפו אותם שמיואשים שאין להם לאן ולמי לפנות אין לי איש אין לי משפחה אני לבד והוא ניצל זאת כל כך הרבה דברים פתאוום עולים ליהיום אמרתי לו אני נשארת כאן לי אין תמיכה או משפחה או עזרה לך יש את שלושתם ולא אמרתי לו את זה מקנאה אף שאני מקנאת קנאה טבעית נורמלית אמרתי לו את זה שיידע בתקוה גם שיבין כמה שהוא אגוצנטרי יש לו טענות נגד כל העולם הוא מושלם כולם טועים רק הוא צודק אני לא סובלת אותו אגוזים לחסרי שיניים הפך את לילותיי לטרופים ואת ימיי לכבויים אני לא אתן לו שקל שילך לעבוד המגעיל חי חודשים ארוכים רק על חשבוני היום אמרתי לו את זה ממה חיית גם מזון גם קורת גג גם אוטו גם דלק גם מותרות אמרתי לו תוך שאני כמו מונה על אצבעותיי מה עוד ועוד יש לך טענות תעזוב אותי במנוחה אל תאיים עליי אל תנסה להפחיד והוא עומד עושה עצמו כמשתאה אני זה הדבר האחרון אני בכלל לא רוצה להפחיד אותך אמרתי לו זהו זה לא נכון אתה כן רוצה שיפחדו ממך ויותר מזה אתה גם נהנה מזה מהסבל של אחרים מהסבל שלי אתה הוא זה שחושב על עצמו לא אני לא רוצה לריב אתך ולא עם אף אחד אתה לא תסגור לי את הפה שלום לך לך תמצא מישהי אחרת לקבור באדמה שתרגיש אתך כמו זבל אז אמר אני לא הולך עם זבל רק עם בחורות טובות אמרתי לו אתה אוהב את האישה שלך מושפלת וסובלת ואני מעדיפה להיות לבד ולא כמו בתוך סיר לחץ אני לא כלב שלך ואתה לא תשתיק אותי אתה ציירת לעצמך עולם שבו אתה הורס את מי שאתך מענה ושופט חושב את עצמך אלוהים לא טועה לעולם ואת המילה סליחה או חרטה או בכלל הבעת חרטה כנה מעולם לאהודת שאתה לא בסדר רק בא בטענות חושב את עצמו למורה למנהל בכלל שכח שזו זוגיות שאנחנו אנשים שווים אמרתי לו אני רוצה להיות שווה להרגיש שווה עם מי שאיתי לא לפחד לא להרגיש פחותה ממך אתה ממש מעניק תחושה איומה של ניכור השפטה שפיטה כעס הפחדה וטירור לך אתה תחפש את החברים שלך אני לא מחפשת כלום בלי עצבים פשוט אין בך שום הערכה מחכה שיגידו לך אמן שיגידו לך תודה שישתחוו לך שירדפו אחריך שתקתי מספיק זהו אני לא רוצה לסבול עוד מה חטאתי שמגיע לי העונש הזה אמרתי לו את כל זה אמר מילה של גבר אני עוזב יה ערב היה גשם מחר יום חדש שיעוף מהחיים שלי שיילך המניפולטור האגואיסט הטרוריסט האופורטוניסט המיסוגיניסט אני הולכת לישון אני מעכשיו אסגל לי כלים להתמודדות בעזרת ה אצליח שיהיה לי חלומות יפים רגועים ולא סיוטים כמו כל הזמן לצידו שאקום בהרגשה של אהבה עצמית אכין לי לשתות אכתוב כאן אעשה בשביל עצמי למעני ושוב לא אהיה בודדה לעולם שיצא האגו מנייאק הזה מחיי לא אשכח לו כלום ולא אסלח לו על כלום שתהיה לו שינה טרופה והרגשה מעונה ומענה כפי שבגללו כפי שדאג באדיקות שארגיש שהצר את עולמי שהשניא עליי את עצמי וכמעט וגרם לי לייאוש שאין ממנו חזרה תודה לכן שאתן כאן תודה לך אלוהים ששומר עלינו תודה על ההשגחה הפרטית בבקשה אלוהים תן לי כח שיהיה לילה טוב שיתהווה הכוח בכל עצמיי שאוהב אותי וחברתי את עצמי שלא שוב אפחד לעולם

בוקר כל כך קודר גם המזג אויר וגם בתוכי אני מתכונת לבקש ממנו את הטלפון של בעל הדירה שאוכל להתנהל בהמשך לבד חנוק לי בנשמה אני מאמינה שזה יעבור בעזרת ה אני צריכה לנסוע ל3מקומות אבל לא אוכל כי טוען שאין לו כסף ואין דלק בגלל זה אני אותר על שני מקומות אלוה כסף ואסע ביום אחר בינתיים אין לי שקל אבקש ממנו גם שיקפיץ אותי ומקסימום אסתדר בחזור נוסף לזאת הקמצן משתמד במכונת סיגריות שלי על הקמצנות שלו אפשר לפתוח עולם נפרד

אמרתי לו במשפט אחד שיקפיץ אותי לעבודה אני מאוד רוצה להתקדם השתלטנות שלו רק גורמת ללחץ כאב וחנק קל מאוד לבלבל בין שתלטן מיומן לאוהב זה דבר מאוד חשוב על זה באמת בנות אשמח לשמוע ממכן..אמרתי לו שאני רוצה את הטלפון של בעל הדירה כי אני צריכה ובעניין המכונת סיגריות שיגיד לי מה הוא רוצה לעשות המכונה אחת אני צריכה גם להכין סיגריות ובנוסף אין לי ניירות תראנה בנות לאן התדרדרתי האוטו שייך לי מכספי המכונה גם כן אמרתי לו את מה שאמרתי בעדינות ובאסרטיביות אני מרגישה מאוד בודדה מהיום אני אהיה ממש לבד העולם מפחיד אותי ובכל זאת משהו בי מבקש שלא אשבר אבלהלחץ קשה לי מידי הידיים שלי רועדות הראש שלי כואב יש לי לחצים בחזה אני ממש מפחדת מהלבד מ חיים זה הבוקר שלי אלוהים אני מתחננת עזור לי שאהיה חזקה זה לא מתאים לי לחיות יותר עם מיסוגיניסט עם אלוף בלבול וההטעיה עם שתלטן פתאום אני לאמרגישה אהבה רק שקשה לי כל כך אני מקוה שאצליח בראיון עלי לאסוף את עצמי תראו אותו קל להסתובב בעולם כשיש לך הכל ואתה בז להכל קשה לבד..

אני ממש מתאמצת להחזיק מעמד מהבחינה שממש רע לי ואני נוסעת איתו אין לי ברירה להמשך ראיון שני הסידורים האחרים כבר נדחים עכשיו הלך להביא ניירות לדבריו אני באוטו מחכה אני צריכה להלוות כסף שיהיה לי איך לסחוב וכמו שעכשיו אני שמה לב שמדבר בצד לא עושה לי חשבון גם אני אזוז לצד.. אמשיך הרבה תודה על המקום..

לא תאמינו אתמול אמר שלא יקח אותי כי אין כסף לדלק בכלל עכשיו לפני 10 דקות שוב דחו את הראיון בחצי שעה זה כבר חוזר על עצמו אני כנראה אחפש עבודה אחרת אלך ללשכה וזהו כשהיינו שם אמר אם ניסע לא יהיה לי כסף לדלק אמרתי לו אני מחכה להלוואה ואם אצטרך שתסיע אותי אשלם על הדלק מהעבודה הקדימו להתקשר וזה בשבילי שמאמינה באינטואיציות היה עוד סימן למצוא מקום אחר גם כי קצת לא רציתי שיידע איפה גם כי נשארו לי עודשני סידורים מאוד חשובים שבגלל לטענתו שאין בכלל כסף לדלק לא הסיע אותי לשם כשחזרנו אמר אין טבק בבית?אין לך טבק אפילו שהיה לי משהו בתוכי אמר נשאר לך לכמה סיגריות בודדות את הכל הוצאת עליו אל תגידי לו יותר מה יש לך ותשאירי את המעט לעצמך וראנה פלא שכזה הוא הוציא שטרות מהתא שרק הוא משתמש בו באוטו וקנה חבילת טבק מסתבר שכדי כביכול להעניש אותי על שנתתי לילדים ולטלפון שלי את כספי האחרון הסתיר ממני את כספו ולא לקח אותי לסידורים שכל כך חשובים לי על עמידר מחר אמר מקסימום תדחי כאילו לא מדובר בגג מעל ראשי ומעל ראשיהם של הילדיח על היציבות של חיי מה שאני שואפת לו מכל לממש את זכויותי לבית קבוע ויותר לא להזדקק לא לו ולא לאיש ..חשדתי שמסתיר כשיצא עח שטרותיו לקנות הבנתי לפי טריקת הדלת של האוטו החזקה שהפריע לו שנשבר וגילה את חרפתו מדוע נתן לי לסבול אני שחלקתי אתו בכל אני מרגישה שהסתיר ממני תדיר כמה אני מרגישה טפשה וחסרת אונים אפנה את כל זמני לסידורים ברצוני ללכת לבד בלי לפחד אלוהים תעזור לי איך אפשר להיות כל כך צבוע כמה אפשר להתנשא פתאום העולם נראה לי מאיים כשאקבל את ההלואה חשבתי ללכת לבד ומכון שלא ארצה לממן לו דלק ברור לי שאפסיד את ראיון הכל לטובה אמצא עבודה אחרת ובינתיים אפנה זמן לסידורים שאלוהים יעזור לי זה לא בן אדם זהמכונה מחושבת וקררה

אחרי הכל זה האוטו שלי בזמן שאני מחכה לתשובת ההלואה אני ממתינה וכותבת אמרתי לו אתה קודם הבטחת שתסיע אותי לכל הסידורים שנותרו ואמרת שתדאג ששעות העבודה שתתחיל בה עם האוטו שלי יתאימו ללוז של שנינו גם הצעתי לך שתעדכן אותי בשעות עבודתך שלא אצטרך לסבול ולו יהיה קל שאלתי אתה מקשיב ואמר אני מקשיב אוף חנוק לי ציינתי בפניו שלא אלך לעבודה זו ולאחר שיחה חשובה עם העובדת סוציאלית הרגשתי שהיא ממש עודדה אותי גם אמרתי לו אתה זה שמתנהג לא שווה למילים שאתה מוציא שיתפתי אותו בהרגשה שלי על ההתנהגות המרוחקת והמנוכרת גם שכביכול הכל בסדר מכון שהוא בן אדם מנוכר ולא צפוי לשלילה אז זהו שתקתי החלטתי לכתוב עוד קצת יורד גשם ואני משתדלת להאחז בכתיבה הזאת איך הוא מחכה שאבכה לו כתמיד זה מה ששקוף איך הפרצוף שלו נראה כמו של רוצח ובינתיים למרות מילת הגבר לא נעלם מחיי לו רק לא היה הייתי צריכה להתמודד מול מציאות שהיא קשה אבל בשליטה שלי בלי ספיגת מרות אני מחכה לאישור ההלואה משהו שאכל להתקדם איתו לנסיעות וכו לסידורים ומה בנות אעשה כשהוא עדיין נושף בעורפי אכין משהו חם לשתות ואמשיך אני מקוה וגם בבקשה זה נשמע קצת לא יודעת לא נעים לי אבל בבקשה תעודדו אותי אלה ימים קשים בעבורי

איך אעשה אני רוצה שיעזוב אפילו שקשה לי ומפחיד לי אתמול נתן מילה שלגבר לדבריו שיעזוב אותי במנוחה כרגע הזכרתי לו שאני רוצה את הטלפון של בעל הדירה אמר שייתן אמרתי לו שייתן לי כסף לנסיעות גם אני הוצאתי כל כספי עליו ועכשיו זה מרגיש ממנו כמי שעושה טובה את זה אקח מחר רק אקבל את ההלואה שאני בקשתי מתי ילך כבר למה אני שוב צריכה להגיד כבר זה לא ברור לא טוב לי חייבת לנסות בחכמה אני מפחדת מלהגיד לו שוב ואחכ מההתמודדות לבד אבל לא אני ולא ילדיי יכולים לספוג קרירות קנאות שתלטנות עריצות שקרים וקמצנות יש לי צורך ללכת להביא תרופה שפשוט בגלל ששמשה גם את בעייתו סיים אותה ללא כל התחשבות אמשיך..

הרגשתי עכשיו כשאמרתי לו בוא תגיד לי מה אתה חושב מה בכונת לעשות אמר שקופץ לאיזה מקום ושוב שבי תחשבי ניצלת אותי אמרתי לו אני לא צריכה מורה ומלמד אני לא רוצה שתגיד לי מה לעשות אמר יש לך מזל שאני עוד כאן ואני יודע את הבעיות שלך ורק אני יכול לעזור לך אמרתי לו אתה בהרבה דברים לא בסדר נוהוא עומד ומלחיץ בדלת שכח שהולך עם האוטו שלי והפלאפון שלי אם את לא צריכה מורה ושאני אלמד אותך אז באמת עדיף שנפרד אם לא אכפת לך מהצרכים שלי ואת מעיזה להזכיר את הכסף שנתת זו לא פעם ראשונה שנתתי לו אמר תי לו בזוגיות נורמלית אין מצב למושלמות מצד אחד והוסיף אלה שאת מדברתאיתם תבקשי מהם 50שח זה הזוי נשמע לי אמרתי לו אני את הלואתי אקבל מחר בבוקר בעזרת ה אתך זה אי אפשר לדבר אתה שוב שופט ואתה לא מבין דבר בסיסי נמטס לי להיותעם בו אדם שלא רואה את הדבשת של עצמו פחדתי אמר הנה אני עזרתי ואני עדיין מוכן לעזור אבל תראי איך את מדברת אמרתי לו את מה שמפריע לי אמרתי את מה שקשה לי ואתה שוב משתלט על השיחה במילים ובטון אמרתי לו די נמאס לי אני רוצה שלווה הלך אני יודעת שהלך להביא כסף ועכשיו כשאמרתי לו לתת לי100שח להיום פתאום זה נהיה לו קשה אף פעם לא בקשתי ממנו כסף והנה אמרתי לו מתי אתה עוזב אתה צריך לדעת הוא אומר אני אתגבר הוא אומר שאני אוהבת להרוס אלה המילים שבדרך כלל אחכ אני נשברת מלחץ ופחד הפעם לא אמרתי לו מתי אתה עוזב אין לי שום תקשורת אתך הוא לא מסוגל להיות נחמד בחיים לא יגיד טעיתי ורק אני אשמה אמר אני עכשיו יכול לעזוב אמרתי אוקי ומה עם הבגדים אמר אקח היום לא אלך ערום עכשיו אברר אם יבוא לתת לי כסף עוד שעתיים צריכה לנסוע לילדה להכין לה עוגה ואם לא אצטרך להודיע לה אני שבורה לא אוהבת להתנדנד יודעת שבן אדם כזה קשה להיפטר ממנו ויש לפני משוכות קשות אצטרך להתגבר להתמודד ואני חלשה עכשיו

אמרתי לו בטלפון שיביא לי 100שח אני רוצה לתת לה עוגה אחכ אחשוב איך ומה אמר עוד מעט 5דקות בבית אבוא נדבר על מה עכשיו לדבר...אין לי כח לשתלטן הזה בכונה מותח יכל ללכת גם אתמול מה זאת אומרת אני מגיע הביתה 5דקות לדבר שנדבר..הוא מסתיר כסף והוכיח את זה אני עייפה רוצה רק את הכסף שאסע לילדה באוטובוס או אודיע לה שממילא ביום חמישי אני שם אני כולי מבולבלת וחלשה הוא מעייף אותי...

אני גם רוצה להגיד לו אסור לך היה לגמור לי את התרופה לך תוציא מהרופא עכשיו לי אין ולא יתנו לי כי זה מוקדם מדי אגיד לו שידאג לזה אם אותר לא תהיה לי תרופה ואז גם בריאותית אהיה חלשה

מיואשת שלום,

מה שלומך ?

שלום לכולן, רציתי לדעת האם הדף עדיין פעיל. קוראת בו כבר ימים ארוכים ומרגישה שברובו נכתב על חיי. אשמח לדעת שיש כאן עדיין אוזניים קשובות.

יש כאן, וגם %E4%FA%F2%EC%EC%E5%FA[/u]%E1%E6%E5%E2%E9%E5%FA]כאן

בהחלט יש אוזניים קשובות
מוזמנת לקישור שיעל צרפה לך, כי לשם עברו השיחות.

שלום לכם, יש לי דף באתר התמיכה, יוצאת לאור אל חיים חדשים אבל אין אליו הרבה כניסות (כדאי להיכנס לשם להבין במה מדובר)
אני מתכוונת לסיים נישואים בני 20 שנה במהלכם עברתי התעללות, בעיקר מילולית ונפשית. קראתי את הספר ורוב התיאורים התאימו בול.
יש לנו הרבה ילדים והם עדיין לא יודעים כלום על מה שצפוי
עם הבעל כבר דיברתי כמה שיחות בהן זה עלה על הפרק, המצב כרגע הוא נתק מוחלט
הוא מאוד כועס שאני שוקלת גירושין ו"רוצה לגרש אותו מהבית" "שהוא בנה בעצמו" (נכון. אבל מה לעשות?)
ושכל מטרתי בחיים זה לרושש ולמוטט אותו, וגם איזו חוצפה זה בכלל לבקש גם כסף, לא מספיק שאני זורקת אותו מהבית?!?!

איים בניתוק קשר עם הילדים, איום סביר בהתחשב בהתנהגותו לאורך השנים, המאוד אגוצנטרית.
כלומר זה שאני רוצה להישאר בבית כי אני אגדל בעצמי את כל ילדינו וזקוקה למקום בשביל זה,או לכסף בשביל מחייתם
והוא ייעלם לחיים חדשים, זה לא סיבה מספיק טובה בעיניו לכך שאני רוצה את הבית. ויידרשו גם דמי מזונות.
הפסקתי להתרגש מהאיום הזה של נטישת הילדים למרות שהוא מחריד בעיני, כי אני לא מסוגלת להמשיך לחיות ככה
ללא תקשורת, ללא יחסים סבירים בינינו
הוא מטיל וטו מוחלט על טיפול או התערבות חיצונית.
כעת לקראת הטלת הפצצה אני גם מתחילה לחשוש מתגובתו בפועל
הוא מאוד כעסן ונקמן, ולא רואה ממטר, מסוגל גם שהילדים יפגעו נפשית העיקר שאני אסבול ממה שעוללתי לו
אני לא חוששת לחיי או מאלימות פיזית, אבל כל מה שכאילו "חוקי" כן, הוא יכול להיות סופר-מניאק.

אני לא יודעת מה לעשות ואיך להתחיל בכלל
רוצה להגן על עצמי כלכלית, הוא גם מוציא כספים תמיד בלי שום בקרה ואכפתיות למצב וכמובן בלי להתייעץ איתי גם על הוצאות גדולות. (גם אלימות)
בקיצור לא פשוט, תקופה קשה לפני והאמת שגם מאחורי, השנה האחרונה היתה סיוטית וגם אלו שלפניה לא היו להיט.

עצה שקיבלתי בעבר ובסיטואציה שלי היתה מועילה מאוד - למשוך מיידית מחצית מהכספים שבחשבון המשותף לחשבון על שמי. אצלי זה היה בידיעתו. ופתר הרבה קשיים שאחרת עלולים היו לצוץ. ואחר כך - רצוי לקבוע מגבלה על החשבון המשותף כך שלא ניתן יהיה לבצע בו פעולות בלי הסכמה של שניים. כדי שלא יגיע למינוס.

ייעוץ משפטי בהקדם - את בטח כבר יודעת שיפה שעה אחת קודם.

ברוכה הבאה. לעולם החדש.
הוא לא קל בכלל.
אבל אלה חיים אחרים.
במשפט אחד - חיים שבהם לא את היא זו שמרשה למישהו אחר לפצוע אותה על בסיס יומיומי. אלא את שומרת עליך ואם מישהו אחר רוצה לפגוע בך - זוהי פרופר הבחירה שלו. בטווח המיידי זה לפעמים מביא למצבי קצה אפילו יותר חריפים, אבל לאורך זמן זה מרגיש כל כך אחרת. וכמה שאת יותר שלמה עם העניין, ככה יותר קל.

אשמח לדבר איתך בדף שלך כשאני נמצאת כאן. אולי נבקש ממישהי שעוברת פה שתעתיק את ההודעות לדף שלך.

איך להתחיל? עם איש מקצוע בתחום המשפטי שתוכלי לפרוס בפניו את הסיטואציה הכלכלית שלך.
ואז - ממליצה לא לסמוך רק עליו, גם עליו, ולהתייעץ עם אנשים נוספים. כאן, בפורומים אחרים, חברות ומשפחה.
אין דרך אחת בהכרח שהיא הכי נכונה לעשות זאת, כמו שאין כמעט דיאגנוזה רפואית מוחלטת. הכל נזיל, המציאות משתנה כל הזמן. אבל הצעדים שלנו טובעים עקבות בחול ויוצרים פיסת מציאות שהיא חלק מהמציאות הכוללת. מדבר אליך?

תודה, תחפשי באתר השיתוף והתמיכה שיש אליו קישור בתחתית התפריט השמאלי.
הדף נקרא כאמור "יוצאת לאור אל חיים חדשים"

קראתי, ראיתי

עניתי לך כאן כי נראה לי חסר הקשר שם.
ולא רוצה להאריך כאן כי היתה החלטה עריכתית לא להמשיך דיונים כאן.
ואני מאוד בעדך ובעד שהזמנת לשם.

שלום לכולן. ראשית אומר שאני מאד מזדהה עם חלקכן הגדול. הדף הזה ודפים נוספים באתר פתחו לי את העיניים לראות ולהבין מה עובר עלי. השאלה שלי היא אם לתת סיכוי לקשר בו יש מוכנות מצד הבעל ללכת לטפל בעצמו( כלומר הוא התחיל טיפול וראיתי קצת שיפור ואחר כך הפסיק את הטיפול מסיבה מסויימת. אבל אני עמדתי על שלי שימשיך והוא הבטיח שימשיך). האם לתת בו אמון נוסף והזדמנות נוספת? אני מרגישה שכלו כוחותיי. בשמת מה דעתך?

רחלי יקרה.
אין לי תשובה חד משמעית עבורך, למרות שאני מתקשה מאוד להאמין ביכולת של בעל מתעלל להשתנות. אני גם לא יודעת את כל הסיפור. למשל: איך מתבטאת ההתעללות שלו? האם את מפחדת ממנו? האם יש לכם ילדים משותפים?
עוד דבר, הבטחה ללכת לטיפול וגם התחלה בטיפול דיי שכיחים אצל מתעללים, שמרגישים שהאשה הופכת נחושה להפרד. כמו גם הפסקה של הטיפול מסיבות לכאורה "מוצדקות": כסף, זמן, כימיה עם המטפל. בד"כ בשלב הזה האשה באמת מרגישה קצת שיפור, ולכן חוזרת בה מרצונה להפרד, וגם מרגישה הקלה. התסריט השכיח הוא שההתנהגות המתעללת חוזרת.
אז הדבר החד משמעי היחיד שאני יכולה להציע הוא שאם תסכימי בכלל לשקול לתת בו אמון נוסף והזדמנות נוספת, זה רק אם ימשיך בטיפול לאלתר. זו דעתי.

תודה רבה על התשובה! עשית לי סדר בראש

את רוצה לפרט? כי חשבתי פתאום, שהשאלות שכתבתי אינן מכוונות לתשובה אחת. למשל: אם יש ילדים- לתת עוד סיכוי. דווקא יתכן שאומר אם יש ילדים- לא כדאי להמשיך לחשוף אותם למערכת יחסים מתעללת. כלומר- השאלות שהעלתי חשובות להבנת הסיטואציה, אבל התשובה עליהן לא מובילה בהכרח למסקנה אחת ודאית או ברורה.
בכל מקרה מוזמנת לדף הזה http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq ... C%EC%E5%FA[/u]%E1%E6%E5%E2%E9%E5%FA
שם הוחלט להמשיך את ההקשבה והתמיכה

אני הייתי בודקת את מלות המפתח "...והוא הבטיח שימשיך". קיים? מעולה. אפשר לתת לו צ'אנס.
לא קיים? אז נראה לי שהצ'אנס הנוסף נכשל, והאמון לא הצדיק את עצמו.

http://psychopathsandlove.com

אני רק אניח את זה כאן

האתר הזה לא מוקדש להתעללות בזוגיות, אבל בו יש בו כמה דפים בנושא, ובאופן כללי לדעתי הוא מומלץ - אפשר ללמוד שם הרבה. במיוחד אני אוהבת את המאגר הגדול של שאלות ותשובות, שנותן דוגמאות. זה לא כמו באופן, ואני לא קוראת את התגובות. אבל זה אתר שנכתב על ידי גבר ולמען גברים וזה נדיר מאוד, ובולט לטובה.

וגם, אני חושבת שנקודת מבט גברית על הנושא היא בעלת ערך. היא שונה מנקודות המבט הנשיות מהן בדרך כלל נשים כותבות על התעללות.

אני קוראת לאחרונה הרבה את מה שכתבתי. מתוך המקום בו אני נמצאת היום. אני חושבת שבמיוחד בדף הזה, כדאי שייכתב באופן ברור שמעל אחוז באוכלוסיה הם אנשים שאין טעם לפנות אליהם בכלים של שיקוף. הכלה. פרשנות ועוד שכאלה. אין להם את המבנה הנפשי לכך. מול אנשים כאלה קשה ולא כדאי לעבוד על העצמי שלך, כי מניסיוני- זה כמו ללמוד לזחול על זכוכיות שבורות. רק ללכת משם, כמה שיותר בשיתוף ובתמיכה ומהר. וללא ילדים, קשרים כלכליים ומחוייבויות ככל הניתן

קחו בחשבון נשים יקרות שיש סבירות גבוהה שמי שפונה לכאן, נפגשה בדמות בריונית שכזו, ולרב היא עצמה מכילה עד מאוד, יותר מדי.
@}

מול אנשים כאלה קשה ולא כדאי לעבוד על העצמי שלך, כי מניסיוני- זה כמו ללמוד לזחול על זכוכיות שבורות. רק ללכת משם, כמה שיותר בשיתוף ובתמיכה ומהר. וללא ילדים, קשרים כלכליים ומחוייבויות ככל הניתן

בהחלט. בכלל, הכלה צריכה להיות מופנית בעיקר לילדים ולא ממש לבני זוג. ואם לבני זוג, אז רק לנורמלים שמכילים בתורם בחזרה. תמיכה וחום--בטח! הכלה של עצבים ושתלטנות--לא!

קחו בחשבון נשים יקרות שיש סבירות גבוהה שמי שפונה לכאן, נפגשה בדמות בריונית שכזו, ולרב היא עצמה מכילה עד מאוד, יותר מדי.

מאוד מאפיין רבות מבנות הזוג של מתעללים (ובני הזוג של מתעללות כמובן. זאת תופעה הרבה פחות שכיחה, אך קיימת).

אותי אישית מעצבן שהמילה "מכילה" מתארת שני מצבים שונים לחלוטין. מצב בו למישהי יש את המשאבים הרגשיים לעשות את העבודה הרגשית של מישהו אחר, והיא עושה אותה, ומצב בו אין לה, והיא לא עושה אותה. היא מעמידה פנים שהכל בסדר וסובלת בשקט.

כמו העידוד החברתי שיש לסלוח ולהמשיך הלאה, שבעצם יוצר לחץ להעמיד פנים שסלחת גם כשאת לא. כשאלו אפשרויות הפוכות לחלוטין.

בעיני, "להכיל" זה כשאת יכולה להכיל. הנשים האלו? (וגם גברים. באתר שקישרתי יש כמה דוגמאות) הן לא מכילות. הן מעמידות פנים. וזה פוגע בהן.

החיים בצל הדיכאון

בעיני זה מורכב יותר. יש אנשים שמטילים עלייך את העבודה הרגשית שלהם. זה ממש מה שמאפיין אותם. אנשים שמשתמשים באמפטיה של האחר כמשאב בלתי נדלה. מורכב
ואני גם מסכימה איתך, זה באופן מסויים העמדת פנים כי זו הזנה של לא-אמת במקום שיקוף של אמת. עכשיו, משבחרתי בשיקוף של אמת, קל לי להכיל על אף שהמציאות נעשתה בלתי הגיונית בעליל. וקשה ואלימה אף יותר.
הכלה זו אולי מילה לא מדוייקת, אבל ב "שיחדש" בו חייתי, זה לא מפתיע אותי כלל.
הבעיה בשחרור נובעת מהמפגש שדומה לתאונה חזיתית בין האנושי למה שאיננו. כי ככל שאנסה להבין מהות של אדם ללא מצפון, אני לא יכולה. זה חיצוני לתפיסתי מהו אנוש באופן מהותי.
אני נמצאת כרגע במקום מופלא בו מילים רק נוגעות ברפרוף בחווייה הקיומית האותנטית.
זאת אומרת שהגעתי למשמעות עמוקה, כיוון שהיא מעבר למילים (אשמה. קורבן. טוב. רע)

אני חושבת שיש רמות שונות לעניין ההכלה, וכל עוד הייתי בעיני האחר חפץ, כמובן שלא יכולתי או לא נקראתי להכיל ברמה שאת מכוונת אליה, ברמה של בן אנוש (או בת חווה)

כי ככל שאנסה להבין מהות של אדם ללא מצפון, אני לא יכולה.
אני לא מאמינה שזה אפשרי. אבל יש אנשים עם מצפון משובש להפליא.

אפשרי. מצפון הוא לא משהו גנטי, אלא מתפתח על תשתית גנטית של היותנו יצורים בעלי כושר הזדהות עם האחר (הכי בסיסי: החיקוי של התינוק את האם). מצפון ויכולת אמפטית אכן מולדים אבל כפי שאנחנו קוראים לו (הכלי המנטלי שמחייב אמפטיה או יכולת לשים עצמך בנעלי האחר, כניסוח לצרכי דיון) הוא זקוק למשהו מן האחר, החיצון על מנת להתפתח באופן תקין. הוא חייב את תנאי הבסיס של יציבות בשנות החיים הראשונות. למעשה אם אין אהבה ביטחון ויציבות אפילו חלקית עד גיל שלוש, הסיכוי שיתפתח אני מצפוני קלוש. יש אפשרות לתיקון עד גיל 7-8 ועוד חלון נוסף סביב גיל ההתבגרות. אחר כך אפשר רק לתקן קוגניטיבית (התנהגותית, התניות) אבל לא לשנות מבנה בסיסי זה.

(לא אני, אלא פסיכולוגיה). שלמה שהם, קרימינולוגיה ועוד, כותב על ההפרעה של הפסיכופת בספרו גאולה דרך הביבים (146-8) ומתאר מה קורה לאדם שבמקום דמות מטפל מקיים את קשרי הגומלין הראשוניים האלה עם חפץ (נניח שמיכה או מוצץ). כיוון שאנחנו מדברים על מקום רע לגדול בו ( הזנחה קשה. אלימות. אי היענות לצרכים ועוד) החפץ יקבל מטען שלילי תמיד. היחס יהיה תמיד של ניסיונות לבסס שליטה על החפץ כנגד הכאוס שבסביבת התינוק.
כיוון שבמקרים אלו (מוסדות או הורים אלימים ולא יציבים וחוויות קשות פוגעניות) הטראומה מתמשכת ומהווה את חוויית החיים הבסיסית, לא מתפתח אדם עם גבולות ברורים. מתפתח אדם שמבין נורמות חברתיות אך לא מכיל אותן על עצמו. אדם שהאמפטיה שהוא יודע לחקות ולייצר היא כלי עבורו וכך גם האנשים סביבו, שאינו חורג לעולם מהשאלה התינוקית של נעים לי ומה אני רוצה, ויודע לענות עליה רק דרך שליטה על משהו שבהכרח הינו חפץ, וחפץ רע.
למצער זו הפרעה שאינה ברת טיפול כמעט בכלל בגיל הבגרות.

אני חושבת, בהיותי בשנים האלה חפץ אבל גם מאגר אוקסיטוצין בלתי נלאה, הורמון האהבה שעובר דרך האוויר (יש משאף אוקסיטוצין) הייתי גם חפץ טוב. ובכל זאת

אגב, סימן מובהק להפרעה כזו היא חוסר יכולת לצחוק צחוק משוחרר ואמיתי. פסיכופת לעולם לא צוחק כבני אנוש אלא צחוק מעושה.

לא אני, אלא פסיכולוגיה
מצטערת, הפסיכולוגיה רחוקה מאוד מלהיות מדע של ממש. הסיכוי שאני אאמין לטענות כוללניות כאלו בלי ניסויים הוא בערך אפס, ואף אחד לא יאשר ניסויים כאלו.

מהצד השני, יש המון ילדים שגדלו בבתים מתעללים ויש להם מצפון. מהצד השני, גם אנשים שנראים אכזרים להחריד הם בעלי מערכת מוסר כלשהי. עקומה מאוד, אבל מוסר.

ובנוגע לטענה שזו הפרעת שאינה בת טיפול בגיל הבגרות - אני בכלל לא מבינה איך אפשר לטעון טענה אנטי מדעית שכזו. מקסימום אפשר להגיד שכרגע לא ידועה דרך לטפל בזה. ובהתחשב בבית נועם, אם אני זוכרת נכון, גם זו הצהרה מפוקפקת.

מסכימה עם אישה במסע.
רק מה, אני כן אגיד ככה: יש אנשים שמתנהלים בחיים בדפוסים המוגדרים בתוית "פסיכופת". ולא מעט כאלה.
האתגר הוא אכן לזהות אותם כשאתה נתקל בהם, כי הם מעולים בהעמדת פנים והם תופסים לקורבנות את אלה שיש אצלם חוסר ערך עצמי ותעתוע לגבי היחס הראוי (הם לא מאמינים שמגיע להם יחס טוב).

לתפיסתי, המהלך החשוב ביותר, לשארית חייך וגם עבור בתך הקטנה ועבור התינוק/ת שעדיין לא נולד/ה - זה לצאת מהתעתוע ולהתחיל לראות.
תגידי, רק מה, זה לך אני כתבתי את זה?

האתגר הוא אכן לזהות אותם כשאתה נתקל בהם, כי הם מעולים בהעמדת פנים והם תופסים לקורבנות את אלה שיש אצלם חוסר ערך עצמי ותעתוע לגבי היחס הראוי (הם לא מאמינים שמגיע להם יחס טוב).

ללא ספק.

אני חושבת שעניין המצפון הוא בחלקו מולד ובחלקו נרכש. אני רואה ילדים שממש נולדים מגעילים (זה נדיר, אבל קיים). אני רואה ילדים שברור לי שהם חסרי ראיה של הזולת כי לא לימדו אותם להביא את הזולת בחשבון, משמע, זה נובע אצלם מחינוך קלוקל. וברור לי שיש אנשים בעלי חמלה כי קיבלו חינוך שכולל תשומת לב למצוקות הזולות.

ובקשר למתעללים, לדעתי הם חסרי מצפון. יש פה ויכוחים על זה. בעיני, הם חסרי מצפון כי הם מסוגלים לראות את הקורבן סובל ומסתדרים עם זה מצוין או אפילו משגשגים כתוצאה מכך.

אני קוראת לאחרונה הרבה את מה שכתבתי. מתוך המקום בו אני נמצאת היום.
"בגללך" (אמר האריה לג'ירפה) הלכתי וקראתי את הדף מתחילתו. ואז ראיתי למה יצאתי מהדיון עם "רקמה" (זו את, רק מה?). כי נכנסה אחת "יערה" וכתבה דברים ביקורתיים כלפי, שמחקו את מה שאני אמרתי, וניסתה ללחוץ בכיוון של "חמלה", "הבנה", "הכלה", "אמפתיה" וחוסר שיפוט כלפי הגבר שבו דובר. מתוך ביקורת עלי, שאני משחירה את דמותו שלא בצדק.
הממממ.

רואה ילדים שממש נולדים מגעילים (זה נדיר, אבל קיים
באמת? הם היו מגעילים בגיל חודש?
תרשי לי להטיל ספק.
הם לא התגלו כ"מגעילים" לפני שהיו לפחות בני שנה. ובשנה הזאת, מישהו תיכנת אותם באמצעות היחס שהעניק להם.

אגב בית נעם עברתי תהליך עם מישהי מנעמת שטוענת שהם רק משתכללים שם ממכים למתעללים נפשית. ושזו בעיה ידועה מבחינתם.

כרגע, אין לכך טיפול. מה שלא מתפתח בזמן, קשה מאוד לרכוש במהלך החיים ומעמדה כל כך הישרדותית.

שטוענת שהם רק משתכללים שם ממכים למתעללים נפשית
המקום עדיין פתוח? חשבתי שהוא נסגר בגלל העדר תקצוב...

כרגע, אין לכך טיפול.
זה לא סותר את הסיפור שלך (או של רקמה מהדף, אם טעיתי ואתן נשים שונות)? כי יש מקרים של מתעללים שמשתנים לטובה. אני נתקלתי בכמה סיפורים כאלו. כך שלי נראה שיש מקרים בהם מתעללים משתנים, הם נדירים מאוד, ולא ברור איך זה קורה. לא הייתי מייעצת לאף אחת להשאר עם מתעלל, אבל גם לא קובעת קטגורית שזה בלתי אפשרי להשתנות. זה סותר את המצאיות כמו שאני מכירה, מאוד פסימי, ומייאש כל מתעלל שרוצה להשתנות (ובאתר שקישרתי ממקודם יש כמה דוגמאות לזה! של גברים שכותבים ואומרים - אני חושב שאני מתעלל, מה אפשר לעשות? הדבר האחרון שאני רוצה להגיד להם זה - כלום! נגזר גורלך להשאר מתעלל לנצח נצחים!)

כי נכנסה אחת "יערה" וכתבה דברים ביקורתיים כלפי, שמחקו את מה שאני אמרתי, וניסתה ללחוץ בכיוון של "חמלה", "הבנה", "הכלה", "אמפתיה" וחוסר שיפוט כלפי הגבר שבו דובר. מתוך ביקורת עלי, שאני משחירה את דמותו שלא בצדק.

הדברים של יערה על חמלה כלפי המתעלל לא רק שהפכו לי את הבטן, אלא שהם גם מסוכנים ממש. הם מעידים על שילוב של בורות עמוקה ושוביניזם עמוק (וגם קשקוש ניו אייג'י).

הם לא התגלו כ"מגעילים" לפני שהיו לפחות בני שנה. ובשנה הזאת, מישהו תיכנת אותם באמצעות היחס שהעניק להם.

אני לא ממש לא מסכימה עם זה, ובהחלט מוכנה להטיל ספק בדבריי. ראיתי שני ילדים שמגיל כלום שבכלום היו ממש סוציומטיים. עם זאת, אמא של אחת מהם הרסה כל אחת מהבנות שלה עם יחס משחית וממרכז. אחת אבל איכשהו יצאה בסדר. לא יודעת.

אגב בית נעם עברתי תהליך עם מישהי מנעמת שטוענת שהם רק משתכללים שם ממכים למתעללים נפשית. ושזו בעיה ידועה מבחינתם.

לא בטוחה שהבנתי, רק מה יקירה. האם התכוונת שהם רק החלו להשתכלל בכיוון של טיפול גם במתעללים נפשית? אנא הסבירי.

לא בטוחה שהבנתי, רק מה יקירה. האם התכוונת שהם רק החלו להשתכלל בכיוון של טיפול גם במתעללים נפשית? אנא הסבירי.

אני חושבת שרק מה התכוונה לומר שהגברים המכים לומדים שם דרכי התעללות חדשות וסמויות יותר, והופכים למתעללים נפשית.

כן, שקטה. אני לא שופטת את יערה, ולא את עצמי. זה תעתוע אכזרי. אני מדברת על מקרה קיצון של מתעלל עם הפרעת אישיות. אני חושבת שצריך בדף הזה כמה סימני קריאה על כך שיש אנשים כאלה, הם לא כל כך נדירים. הם מחפשים אנשים אמפטיים עם יושרה ויכולות הכלה או רצון כנה לטוב או ווטאבר.
וכן, אני רקמה. ובגלל שבסופו של סיפור כתבתי דברים אופטימיים, אני כותבת שוב כדי להקיץ ביחד מהחלום.
מתעלל שמוכן ללכת לטפל בעצמו זה סיפור אחר לחלוטין. אגב, סירובו לטפל בעצמו היו אחד הגורמים לכך שנפקחו עיניי.
אני חושבת שכלל מפתח טוב יהיה גם לשאול את עצמך (מי שעובר התעללות להרגשתו) למה אני שם. כשאלת עומק. כי ברגע שהבנתי לעומק כמה לא סביר לקום לצרחות ועוד. ושאין שום מעשים אמפטיים אמיתיים (יוזמה של האחר כלפי. מעשי יומיום. להכין לי כוס קפה כשמכין גם לעצמו, למשל). שאין שותפות והשותפות שאני חשה היא מדומיינת ורק אני מפעילה אותה, ורק אני משקיעה בה אנרגיה. כך יכלתי לצאת. אפילו לצעוק על מי שסייעה לי שזה לא מגיע לי יתר ולזה אני לא מוכנה יותר. בכל מחיר שהוא

והשאלות האלה חסרו לי. לא איך אפשר להתמודד אלא אם צריך. ולא חסרו לי כאן. אלא מתוך עצמי

רקמה אהובה,
תודה רבה שכתבת.
בתור מי שבעצמה עברה דרך ארוכה עם המושג "הכלה" (ושינתה עמוקות את דעתה!) אני חושבת שממש טוב ונכון וחשוב שהדברים שלך ייכתבו כאן.
אני לא רוצה להתערבב לך פה, אבל אני אכתוב משהו על הכלה במקום אחר כי לדעתי זה דיון חשוב, ואולי באמת לפעמים הוא אפילו להיות מהסוג של "מציל חיים".

מאחלת לך שקט ושלווה מעומק לבי. שולחת לך הרבה אהבה.

רק מה מקסימה ויקרה מאוד וחכמה,

תודה רבה שכתבת.

ציל צול צודקת באומרה שחשוב מאוד שהדברים שלך ייכתבו כאן!

סירובו לטפל בעצמו היו אחד הגורמים לכך שנפקחו עיניי.

זה בהחלט פוקח עיניים. קשה מאוד למתעללים להיפרד מהמבנה המתעלל. הם מתענגים עליו ומשגשגים בו והוא המקור לביטחון העצמי שלהם.
בדף התמיכה יש בדיוק סיפור כזה של הבן זוג של פלונית שמושך אותה במין הבטחות שיילך לטיפול, ושקטה מראה לה שוב ושוב שאין לו שום כוונה לזה.

כך יכלתי לצאת. אפילו לצעוק על מי שסייעה לי שזה לא מגיע לי יתר ולזה אני לא מוכנה יותר. בכל מחיר שהוא

מדהימה.

והשותפות שאני חשה היא מדומיינת ורק אני מפעילה אותה, ורק אני משקיעה בה אנרגיה.

מוכר לי מאוד. כשהוא היה מכין לי קפה או אוכל (היה בשלן מצוין) זה תמיד היה איך שהוא רוצה ולא איך שאני אוהבת. זאת לא היתה שותפות, אלא מקור לשליטה. אני עבדתי המון על השותפות, אך נחשבתי כל הזמן ללא זוגית. אך בדיעבד ראיתי שבעצם כשדיבר על שותפות זה היה או שהוא קובע או שהוא מתנכר או שאני מעניקה. למשל, העברתי לו כמה פעמים כסף מתוך שותפות. אחר כך ראיתי כמה כסף הפסדתי ב"שותפות" הזו. הוא מעולם לא העביר גרוש. תמיד מתנהג כאילו הוא המומחה בשותפות, אבל איכשהו הוא במינוס, הוא בחובות, ולי תמיד יש (כי אני אחראית).

אדם ללא מצפון
אני לא חושבת שמתעללים הם בהכרח נטולי מצפון. אני חושבת שהם יודעים, לפחות מי שאני פגשתי, מה טוב ומה לא. הם יכולים לנהוג באופן מצפוני ואמפטי ביותר במרחב הציבורי. זו לא בהכרח העמדת פנים. זה הרבה פעמים כן כלי כדי להרגיש טוב עם העצמי: אני נדיב, אני סובלני וסבלני וכו'. אבל גם באוכלוסיה הכללית קשה מאוד לנתק התנהגויות כאלה, ובעיקר אלטרואיזם, מהתגמול לאגו של הנותן. כך שבזה מתעללים לא יוצאי דופן, בהכרח.
חשוב לומר, שמתעלל בדרך כלל בכלל לא חושב שהוא עושה משהו רע. להיפך, הוא חושב שנעשה לו עוול, והוא רק מגיב עליו. זה לא שהוא אומר לעצמו: "הא! אשתי הטובה הכינה ארוחה, אני חייב להקניט אותה!". בחוויה שלו האישה בכוונה הכינה ארוחה כדי להעביר לו מסר שהוא לא מבשל טוב. או בכוונה התלבשה יפה כדי לתפוס מישהו טוב ממנו. התפיסה היא פסיכית (בלשון הדיבור, לא בהגדרה הרפואית).
ועוד כדאי להוסיף, שזה בכלל לא קשור לאישה (הרגע כתבתי את זה בדף אחר, הסליחה עם מי שקוראת פעם שניה). אני מבינה את המתעלל כמי שבחוויה הפנימית שלו ניטעה ההכרה שהוא לא טוב מספיק. ולכן כמעט כל דבר מעורר את זה. והוא יכול להתמודד עם ההרגשה האיומה הזו, רק על ידי כך שמישהו אחר יהיה טוב עוד פחות. האישה, הילדים, המרצה.

אני לא חושבת שמתעללים הם בהכרח נטולי מצפון. אני חושבת שהם יודעים, לפחות מי שאני פגשתי, מה טוב ומה לא.

הם בהחלט נטולי מצפון. זה שהם יודעים מה נהוג בחברה לא קשור לעניין.

חשוב לומר, שמתעלל בדרך כלל בכלל לא חושב שהוא עושה משהו רע. להיפך, הוא חושב שנעשה לו עוול, והוא רק מגיב עליו

גם אם מתעלל לא חושב שעשה משהו רע, הוא משגשג כשרע לאחרים. הוא מסוגל בקלות לראות אחרים ממש סובלים ומפוחדים, כולל אישה וילדים חסרי ישע. הרי אנשים נורמליים לא מגיבים לעוול ברמה סבירה בעינוי האחר. הם כועסים ואולי אפילו תוקפים לפעמים, אבל לא מתעללים. בנוסף, מתעללים לא נוהגים כך רק כשהם חושבים שעושים להם עוול. ההתנהגות המתעללת צצה בכל סוג של מצב.

ההתנהגות המתעללת צצה בכל סוג של מצב
נכון. אבל בנרטיב של המתעלל הסיפור שונה. הוא לא סדיסט שנהנה לראות חתול מעונה. זה מורכב יותר, ולכן קשה יותר לזיהוי והכי קשה- להבנה.
להבין את הנרטיב שלו פחות חשוב כאן, אבל כשאשה שחושדת שבעלה מתעלל תקרא כאן, היא תאמר לעצמה שבעלה לא מתעלל, כי יש לו מצפון, והוא לא נהנה כשאחרים סובלים.
אני, אגב, לא חושבת שהמתעלל נהנה מהסבל של אשתו. ממש לא. הוא לא רואה אותה בכלל, ולכן לא רואה את הסבל. הוא שקוע מאוד בתחושת הפגיעה שלו, ובעיקר בצורך הנואש- ממש- לרוממם את עצמו.
לא כדי לרחם עליו אני כותבת, אלא כדי שתבין האישה שזה לא בידיה לשנות את המצב. העיוות בתפיסה כל כך עמוק, שכל ניסיון לנסות ולהסביר מתעללים בשפה שלנו- דינו כישלון. אשה שעדיין מנסה להסביר "למה" הוא מתנהג כך- תמשיך להישאר שם.
הפוקוס חייב להיות על האישה: איך היא מרגישה כשהיא איתו? איך היא מרגישה בלעדיו? האם היא חרדה מהמפגש הצפוי? לא יודעת איך יקום בבוקר? מה צפוי לה כל רגע? מנסחת ושוב מנסחת ושוקלת כל מילה, כי הדבר הכי טריוויאלי עלול לעורר זעם נורא?

נכתב בלשון מגדרית מסויימת, אבל כמובן נכון גם ההיפך. אבל כאן כתבו בעיקר נשים, הנשואות לבעלים מתעללים.

אני מזדהה כמעט עם כל מילה של פלוני אלמוני, ובעיקר עם המשפטים:
לא חושבת שהמתעלל נהנה מהסבל של אשתו. ממש לא. הוא לא רואה אותה בכלל, ולכן לא רואה את הסבל. הוא שקוע מאוד בתחושת הפגיעה שלו...
כאחת שנשואה לאדם שהרבה אנשים מגדירים כמתעלל כשהם שומעים על מגוון סיטואציות איתו, כך אני מרגישה.
הוא אפילו בטוח שהוא מועיל לי עם כל הביקורת. לא רואה את הנזק אפילו אם מראים לו. כי היכולת להבין ולהתחשב ברגשות של אחרים דפוקה עמוק מהיסוד.

אבל, לדעתי לפחות יש כמה סוגים. מתעלל בטוח שעושים לו עוולות על בסיס קבוע.
זה לא סותר את ההנאה הסדיסטית שיכולה להיות לו מכך (או למתעלל מסוג אחר). בספר עליו הדיון נסוב היא ממש כותבת בבירור את הרווחה הנפשית (סוג של הנאה, או דרך להגיע לשלווה פנימית על חשבון נזק לאחר?) של המתעלל לאחר התקף זעם.
הסיפור האישי שלי, ממש באופן מובהק, כשהיה לו גלישה לקושי (דיכאון. כישלון וכו) זה אירגן אותו נפשית להוציא עלי זעם לאלימות.

זה דיון סמנטי, אבל בדיוק היכולת להבין ולהתחשב ברגשות של אחרים דפוקה עמוק מהיסוד, זו בעיני מה שאותו אני מכנה חוסר מצפון.

והנאה סדיסטית- במילון שלי: הקלה הרגשית שנוצרת אצל מישהו דרך שליטה ודיכוי עד מחיקה מוחלטת של מישהו אחר.

ואפשר גם כך: אצל בן הזוג (לשעבר!!!) היה לו ממש קשה שאני מתקיימת כעצמי מולו, לצידו. ברגעיו האיומים הוא הכריח אותי לזרוק חפצים אישיים לפח. (שמייצגים את האני החופשית). ברגעיו ה"נסבלים" הוא לעג לי וגער בי על כך שאני מרעישה כשאני שותה מים בלילה, בהנקה.

כשאת כותבת לא רואה את הנזק, אני שומעת וחווה לא רואה אותך. לא כי הוא רע או סדיסט. אפשר לזרוק את כל התוויות לפח. לא רואה כי הוא לא יכול. בשבילו האחר תמיד היה סכנה להיעלמות שלו. ואני בדיעה שתמיד יהיה.
ומכיוון שאינני מהווה סכנה לאף אחד, ואני רוצה לפעול מעמדה של חופש ולא של שיעבוד לעיוות (מילא שלי. אבל של אחרים?!) אני לא שם יותר.

זה אכן דיון סמנטי, אבל אני חושבת שהוא מסתיר מאחריו חוסר הסכמה מהותית

זה לא סותר את ההנאה הסדיסטית שיכולה להיות לו מכך
לדעתי זה פרשנות מרחיקת לכת. למי אין את הנטייה האנושית להוציא כעס על אחרים. אנשים נורמליים מתנגדים לה, אבל זו נטייה אנושית בסיסית. ובמקרים שאני רואה, זה די ברור שהמצב גורם ללחץ נפשי, המתעלל לא מכיר דרכים טובות לטפל בלחץ, ולכן מוציא אותו על קורבנות אקראיים (או לא אקראיים, אלא האנשים שהכי קרובים אליו ושאותם הוא יכול לתקוף בלי לשאת בתוצאות). אני לא רואה פה הנאה סדיסטית בכלל.

יש פה איזשהי הרחקה של המתעללים לקבוצה נפרדת ורחוקה, ופרשנות לגמרי לא נחוצה.

כשאת כותבת לא רואה את הנזק אני שומעת וחווה לא רואה אותך.
אכן. אחת הנקודות החשובות מבחינתי בהקשרים כאלו, היא להגיד שלא משנה מה המניעים שלו, משנה ההשפעה עלייך.

אני קוראת עכשיו את המאמר לזרוק את החברים המתעללים שלך שנכתב באנגלית והוא מהאתר שקישרתי אליו מקודם. אחד הדברים שמפתיעים שם זה איך למרות שהכותב בא מרקע שונה מאוד משל הנשים פה (גיק שמסביר לגיקים אחרים איך לפתח כישורים חברציים ולהצליח עם נשים), יש עצות דומות מאוד. למשל, איך להציב גבולות.

אצל בן הזוג (לשעבר!!!)
שמחה לשמוע @}

הפוקוס חייב להיות על האישה: איך היא מרגישה כשהיא איתו? איך היא מרגישה בלעדיו? האם היא חרדה מהמפגש הצפוי? לא יודעת איך יקום בבוקר? מה צפוי לה כל רגע? מנסחת ושוב מנסחת ושוקלת כל מילה, כי הדבר הכי טריוויאלי עלול לעורר זעם נורא?

נכון! ברור. נכון. לגמרי נכון!!

_הדיון סמנטי, אבל בדיוק יכולת להבין ולהתחשב ברגשות של אחרים שדפוקה עמוק מהיסוד זו בעיני מה שאותו אני מכנה חוסר מצפון.

והנאה סדיסטית- במילון שלי: הקלה הרגשית שנוצרת אצל מישהו דרך שליטה ודיכוי עד מחיקה מוחלטת של מישהו אחר._

אני כמובן מסכימה בכל לבי עם ההגדרה הזו.

ושוב, מסכימה שהמוקד של כל בת זוג של מתעלל צריך להיות רווחת החיים שלה בלבד. הוא בכלל לא חשוב. צריך לקרוא על האישיות של המתעללים בזמן תהליך ההכרה במצב והיציאה ממנו, כי זה עוזר להבין שהמתעללים לא משתנים. אבל העניין בזה לא צריך לנבוע מתוך עניין במתעלל.

ואפשר גם כך: אצל בן הזוג (לשעבר!!!) היה לו ממש קשה שאני מתקיימת כעצמי מולו, לצידו

איך שכל המתעללים אותו הדבר. אני זוכרת שבהתחלה הוא הפעיל איזה לחץ שלא אסע בלעדיו לחו"ל, לנסיעה ממש קצרה שתוכננה וניתנה לי עוד לפני שהכרנו. הוא היה כל כך שמח על שוויתרתי עליה. אחר כך זה כמובן הלך והידרדר. אפילו בדברים קטנים. נתקלתי בבן זוג מהנעורים, ישר הוא השתלט על השיחה, נתן לו את הכרטיס שלו, כאילו הוא איש הקשר שהכול עובר דרכו. כשאירחנו, תמיד נדחקתי לאיזו מנה קטנטונת. תמיד הוא התנהג כאילו אני נכנסת לדברים שלו, אבל אחר כך אמרו לי שאני אף פעם לא עשיתי את זה והוא אף פעם לא נתן לי לדבר. הוא היה יורד עלי ליד אנשים כל הזמן. פעם חברה באה אלי והוא השתולל עלי בצורה שלא תיאמן, ואז היא פתאום האמינה לי. החברות (הנפלאות והחכמות) שלי הפכו ל"חברות הטפשיות" שלך. הוא גם כל הזמן האשים אותי בשקרים (אני פחות או יותר הכי ישרה בעולם), כדי לערער את המעמד שלי כדוברת אמת. ועוד ועוד ועוד. הוא השתגע מזה שאני משכילה, על אף שהוא משכיל ומוכשר והערצתי את כשרונו.
גועל נפש.

רק מה יקירה, את נפלאה וחזקה וכל הכבוד על הצעד שלך!! מדהימה.

קראתי כאן קצת
זה כמובן מיד וישר גורם לבדיקה עצמית
מה אצלנו? אולי גם לנו יש מאפיינים? אולי הוא? אולי אני?
ונתקלתי במקום שתגובה נורמלית תוך כדי ויכוח על העלבות היא תגובה של: מצטער, לא התכוונתי. צודקת.
מעניין אותי מהם הסימנים הטובים של מי שלא מתעלל. כי ריבים וקושי וחוסר תקשורת יש לכל הזוגות. לפחות להרבה מהם.
כזה שכן לוקח על עצמו הרבה בבית באופן קבוע? בטיפול בילדים ובתחזוק הבית? שכשאני חלשה בהריון או אחרי לידה לוקח על עצמו יותר? שכשאני מבקשת הולך לקראתי?
שכשאני חולה עושה מאמץ ומגיע לטפל בילדים?
שאם אני מוכיחה אותו אחרי ויכוח וריב שהיה לנו מסוגל לומר: 'מצטער שאמרתי את זה' ?

אולי זה כתוב באיזה מקום. הדף כל כך ארוך. כך שאשמח להפניה
נראה לי צריך גם להבין מהי מציאות כן נורמלית כדי לדעת להתמקם.
ברור לי שיש לנו עבודה זוגית. השאלה מאיזה מקום מתחילים

שלום לכולם
אני הכרתי גבר שנכנס לחיי לפני שלוש שנים ורק בתקופה האחרונה התחלתי להבין שאני בעצם נמצאת במצב של התעללות. וניסיתי להביט אחורה בדיעבד היו שם סימנים אבל זה רק לאחר שניסיתי להבין למה אני בוכה הרבה, למה הקשר כואב לי ולא הבנתי למה. אהבה זה לא משהו שצריך לכאוב. אני הבנתי את יחסי הגבר הזה במשפחתו עם הוריו שחי בעצם ביחסים מתעללים. הוא בכלל לא מודע שהוא קורבן ורוב כל הסממנים שנכתבו לעיל מאפיינים אותו.
לצערי הבנתי זאת מאוחר ואני מרגישה במעין כאב של איך נפלתי לבור הזה של הגבר הזה. כי אני באתי מבית חם ואוהב ולא ידעתי שיש כזה דבר יחסים מתעללים כמו שהגבר הזה חווה ועד היום חווה עם הוריו. כי הוריו בעיקר אימו מתנהגת ממש במאפיינים הנל. רציתי לשאול כמה שאלות: בתחילת יחסינו הוא פחד שאעזוב אותו ואיים עליי שלא אעשה זאת וקצת הופתעתי מזה ופחדתי האם זה גם סוג של מאפיין של מתעלל? הגבר הזה הוא לא אהוב על הרבה מבני משפחתו ואין לו כמעט חברים האם זה אומר משהו? מאז שקראתי פה והרבה מאמרים בנושא בתקופה האחרונה "ירד" לי ממנו ואני כועסת על עצמי איך הגעתי למקום הזה שממש לא מגיע לי ואיך יוצאים מזה?
תודה רבה וסליחה על האורך

הילה יקרה,

טוב שכתבת. את יכולה לכתוב בכל אורך שמתאים לך.
אני חושבת שתמצאי הרבה מידע בדף סימני התעללות בזוגיות .
יש שם רשימה שלמה של סימנים להתעללות, וגם דיון ארוך ומתפתח של נשים שהצליחו (לפחות חלקן) לצאת מזוגיות מתעללת, ונדמה לי שהיתה אחת שהיחסים השתנו בשיתוף פעולה של בן הזוג (לפי מה שהבנתי זה ממש נדיר, דרך אגב).

אין לך מה לכעוס על עצמך. לא תמיד שמים לב מראש לכל הסימנים (לרוב הם ישנם, אבל קשה לנחש על מה הם מצביעים, כי זו לא מציאות רגילה).
בכל אופן לפי מה שאני מבינה מקריאת הדפים הללו איומים הם סימן באופן כללי, ואיום שלא להפרד גם הוא סימן. אין כמעט חברים יכול להיות סימן, אבל לא מחייב.

האם את רוצה לשתף פה?

האם את נשואה? האם יש ילדים? האם יש בינכם תלות כלשהי (כלכלית או אחרת)?
אם לא טוב לך מה משאיר אותך במערכת היחסים הזו? האם היו לך מערכות יחסים כאלה או אחרות בעבר?

תשמרי על עצמך.

תודה יולי קו על המענה.

הסיפור שלי כל כך מורכב. והבעיה שאני מאוד אוהבת את הגבר הזה ומה שכואב לי שהאישיות שלו עם דגש על ההתנהגות שלו עם הרבה סממנים של התעללות זה מה שמכעיס אותי שכואב לי. שעד שאני כל כך אוהבת מישהו באמת מעומק ליבי זה מעציב. אני קראתי למעלה וגם בדף שהמלצת לי על סימני התעללות, שניתן לתקן למרות שזה די נדיר. זה באמת נראה לי שפה זה המקרה. בגלל שהוא גדל בבית כזה שהתעללות היא כדרך הטבע אצל הוריו, הוא לא נראה לי בכלל מבין שהוא קורבן ובגלל שככה הוא רגיל זה גם מה שהוא מוציא במצבים כאלה ואחרים שמעיבים על הקשר ומביאים אותי ממש למצב נורא של כאב.
זה קשה וכואב לאהוב ככה גבר ושלא נראה שיש מוצא בכזה מצב. לא בגלל יאוש אלא בגלל שהוא לא מבין בכלל שיש בקשר שלנו התעללות ושהוא קורבן של הוריו. אני לא מצליחה לראות שיהיה איזה שינוי באופק. כי כדי לטפל בבעיה רצינית כזאת, עליו קודם להכיר בבעיה שתהיה לו מודעות ואז אם בכלל רצון לשפר או לתקן משהו. ולכן אני בבעיה ממש במלכוד.
אם לא הייתי אוהבת אותו זה היה פשוט יותר

חשוב לי להוסיף שאיני נשואה, אנחנו חברים שיש בנינו קשר נפשי מאוד מיוחד. וכן אני הבנתי מאוחר מידי שהקשר מושתת על התעללות בי ושאני כואבת אותה. שאיני יכולה לדעת מה צופן לי כל יום, בגלל מצבי הרוח שלו ומה שהוא עובר יום ביומו. יכול להיות שאם עבר עליו יום מוצלח אז יכול להיות טוב, וגם לא תמיד, שהמצב בנינו יהיה מתוח ולא טוב שמספיק שמישהו עיצבן אותו אז אני אספוג את המצב השלילי הזה. או לחלופין שאם עבר עליו יום טוב או קם עם מצב רוח טוב אז יכול להיות שיהיה בסדר. עשינו לא מעט שיחות על מצבים לא נעימים ושיכבד אותי ואת דעתי וככל שעובר הזמן בקשר שלנו אני רואה שיש ממנו פחות אמפטיות לדעותיי או לריגשותיי, חוסר פירגון לכלום, כאילו התחושה שיש בו היא מעין קינאה בי. ושוב המטען שלו הגיע מהבית בו הוא גדל. שלא היה שם פירגון לא קבלה של מי שהוא. ואני באיזה מקום יכולה להבין זאת אבל ממש לא לספוג את מה שהוא עבר ואיך שהתנהגו אליו עליי.
לצערי עדיין ההתנהגות אליו עם הוריו נשארה בעינה. הכל תלוי במצב רוח של הוריו ואם דעותיו שונות משלהם הוא שוב קורבן מצד הוריו.
זה מעין פלונטר כזה. תודה מראש

הילה שחר היקרה, לצערי המצב הרגיל הוא שנשים מתאהבות במתעלל.
אילולא היית "אוהבת אותו" לא היתה שום בעיה ולא היה מתעלל בחייך. לכן זו נקודת המוצא: כל פעם שיש בעיה רגשית ורומנטית עם מתעלל, תמיד הקורבן מרגיש או מרגישה (מעכשיו בהודעה זו אתייחס ל"קורבן" אשה ול"מתעלל" גבר רק מפני שמדברים עלייך ואת אשה, אבל רק שיהיה ברור שעקרונית זה יכול להיות הפוך) שהיא "אוהבת" אותו.

אז אני אגיד בקצרה:
בהינתן שאת אוהבת אותו.
ובהינתן שהוא מתעלל.
(זאת המציאות, לא נריב עם המציאות. ככה זה, אלה העובדות, אין ברירה אלא לקבל את המציאות - כפי שהיא)
אז בהינתן, שזה המצב, אלה הנתונים -
אני יכולה להגיד, לפי דברייך, שני דברים די בדוקים (אמנם זה דרך האינטרנט ואמנם אני לא מכירה אותך, אבל הסבירות שאני טועה היא 0.0000001%, אוקיי?):

הוא לא ישתנה והמצב רק יילך ויחמיר. ולך רק יכאב יותר ויותר. אין אפשרות לשנות את זה. אין אפשרות לשנות אותו. את לא יכולה להשפיע פה בשום צורה.
יש בעיה אצלך. והבעיה אצלך מתגלה בהודעות שלך. הבעיה היא שאת עסוקה בו ובו ובו. ואת עצמך את לא רואה. על עצמך את לא שומרת. מעצמך לא איכפת לך מספיק.

אז אני רק רוצה להגיד לך TOUGH LOVE, כלומר, אני אגיד לך דברים קשים דוגרי רק מפני שאיכפת לי ממך. ומה שיש לי לומר, זה שלא רלבנטי שאת "אוהבת" אותו. כפי שהוא לא יודע מהי אהבה (את רואה שהוא לא יודע), גם את לא יודעת. אילו היית יודעת, היית אוהבת קודם כל את עצמך.
ומי שאוהבת את עצמה, לא מסכימה להיות דקה אחת עם בן אדם שמתעלל בה. את בן אדם ומגיע לך יחס כמו לבן אדם!!! וזה שאת נשארת עם מישהו שלא מתייחס אלייך ככה, סימן שאת לא אוהבת את עצמך ולא מעריכה את עצמך.

התירוץ שלך זה ש"את לא מסוגלת להיפרד כי את אוהבת אותו". סליחה. בולשיט. אין משמעות ל"אהבה" הזאת שלך כי את, ש"אוהבת", לא יודעת לאהוב. עובדה. את לא אוהבת את עצמך. זה תנאי בסיס לאהבה בריאה.

אז האהבה פה לא רלבנטית לסיפור. תגידי תודה שאתם לא נשואים ושאין לכם ילדים.

אני הבנתי מאוחר מדי שהקשר מושתת על התעללות בי.
לא הבנת מאוחר מדי.
הבנת בדיוק בזמן.
"מאוחר מדי" זה אחרי המוות.
את בחיים, את לא נשואה לו ואין לכם ילדים משותפים, אז תגני על עצמך, תלכי לחפש עזרה אישית נפשית לעצמך, תבני את הבטחון וההערכה העצמית שלך, תלמדי שמגיע לך יחס טוב ואוהב, את בן אדם, את ראויה לאהבה, לא מגיע לך שיתעלל בך מישהו שלא מוכן להפסיק, שלא מקשיב לך ולא איכפת לו ממך.
מרגע שהבנת שמתעללים בך, אין מה לעשות אלא לקום וללכת.
ואם את לא קמה והולכת, את לא יכולה להאשים אותו. הוא קורבן של החיים שלו. זו בעיה שלו ולא שלך. זה שאת נשארת שם ומרשה לו להמשיך, זו הבעיה שלך ולא שלו.

את מאמינה בטעות שאם "תאהבי" אותו ואם רק "תסבירי" לו אז הוא יבין וישתנה.
זו הטעות של הקורבנות.
זו טעות מוחלטת.
זה פשוט לא קיים ולא אפשרי.
מתוקף ההגדרה, "מתעלל" לא מסוגל להתייחס לאהבה כלפיו ולא מסוגל להבין "הסברים".

לכן, תתחילי היום לכבד את עצמך.
תתחילי היום להיות טובה לעצמך.
תתחילי היום להפסיק להיות קורבן. תתחילי היום לעצור את ההתעללות בך.
ולעצור התעללות אי אפשר על ידי מלים. או הסברים. או אולטימטומים. או אהבה. או טיפול פסיכולוגי עבורו. או שום דבר שקשור אליו.
לעצור התעללות אפשר אך ורק בזה ש מסתלקים משם. תוציאי את עצמך ממערכת היחסים הזאת כמו שמצילים מישהו שנפל לכת שמסממים אותו.

אה, שכחתי לומר: לחיות עם מתעלל זה לחיות בתוך עולם מסומם. זה אותו דבר. את כאילו תחת השפעה של חומר ממכר ולא יכולה לעזוב. האמת שזה לא "כאילו", זה ממש ככה.
אבל ברגע שאת מבינה שאת תחת השפעה של סם ממכר כלשהו (הסם הממכר הוא מורכב, בחלקו יש חומרים שהגוף מייצר, כמו אוקסיטוצין, ובחלקו יש דפוסים התנהלות בחיים שאת לא מבינה אבל הם גורמים להתנהגות של התמכרות ותלותיות, סליחה אבל לא יכולה כרגע להסביר את המנגנונים האלה... ) אז נפתח לך הפתח לתקווה שתצליחי להציל את עצמך ולהיחלץ מהשבי.

אני לא אומרת שקל להיחלץ.
להיפך, אני אומרת שאני מבינה מדוע את נלחמת על היחסים האלה ולא רוצה לעזוב.
אני מבינה שכרגע נראה לך כאילו לא רק הלב שלך אלא כולך תיקרעי לגמרי מרוב כאב אם תיאלצי להיפרד ממנו.
אני מבינה שכרגע את מאמינה, שהכאב של הפרידה יהיה גדול יותר מהכאב שאת חווה כעת כשהוא מתעלל בך ומסרב להבין אותך או להתחשב בך.

אבל בגלל זה אני פה.
אני פה כדי לומר לך, שהפחד מהפרידה קשור לסיבה שאת מוצאת את עצמך בכלל בסיטואציה הזאת.
אחרי שתעזבי אותו, פתאום יצטלל לך המוח ותתחילי להבין בתוך מה חיית ולא תביני איך הסכמת אי פעם שמישהו יתייחס אלייך כמו לזבל!

את ראויה לאהבה.
את ראויה ליחס אנושי מכבד וחברי.
את ראויה לטוב.
פשוט תצאי משם. תצילי את עצמך. הוא עלול להישאר קורבן של הוריו כל החיים, אין שום הצדקה לזה שיגרור גם אותך לתוך התופת.

סליחה שיצא מבולגן, חייבת לרוץ

הבעיה היא שאת עסוקה בו ובו ובו.
בדיוק! וגם כל שאר ההודעה של בשמת. אבל בלט לי במיוחד כמה בכל ההודעות שלך את מספרת ומספרת עליו ועל זה שהוא קורבן של הוריו ושהוא לא מבין והוא והוא והוא והוא. וכמה את עסוקה בו ובמערכת היחסים שלו עם הוריו ובמה היה קורה לו רק הו אהיה מבין ומשנה.

איפה את בכל הסיפור הזה?

בשמת א יקרה המון תודה על תשובתך המושקעת. אני קראתי כמה פעמים את דברייך ואני הצלחתי להבין דרכם שאני באמת נמצאת במצב שאני סובלת בגלל שאני שקועה בו ולא בי. ואת צודקת בדברייך. וזה נכון זה קשה.
"נשים מתאהבות במתעלל"
מה כוונתך? שאני לא באמת אוהבת אותו באמת?

בעצם מה שאת אומרת
שרשמת "כפי שהוא לא יודע מהי אהבה, גם את לא יודעת", שבעצם אף אחד משנינו לפי דברייך לא אוהבים את עצמנו?
ורק ברגע שאוהב את עצמי באמת אז גם לא אשאר שם וזאת הסיבה לסבל הזה.
אני מודה לך גם אישה במסע על תגובתך.

_"נשים מתאהבות במתעלל"
מה כוונתך? שאני לא באמת אוהבת אותו באמת?_
הכוונה לכך, שכל מי שנמצאת עם מתעלל תכתוב שהיא "אוהבת אותו". זה לא איזה אקסטרה, כאילו יש שתי אפשרויות - שאת באמת אוהבת אותו (ואז כביכול "אבוד לך") או שאת לא אוהבת אותו.
תמיד יש אהבה.
אילולא היתה אהבה למתעלל, לא היתה שום בעיה. היית עוזבת בלי לחשוב פעמיים.
המטרה בכך שכתבתי לך את זה היתה להסביר, שכיוון שזה חלק בלתי נפרד, הכרחי ובסיסי מהבעיה - אז זה חסר משמעות. אני מציעה פשוט לשים את זה בצד. לא להחליט שום דבר לפי הנושא של "האהבה". היא גם מבלבלת, וגם לא רלבנטית במקרה של התעללות.

לכן אני מציעה להחליט אך ורק לפי שאלה אחרת:
טוב לי איתו ואני מאושרת רוב הזמן?
או לא טוב לי איתו ואני לא מאושרת רוב הזמן?

שבעצם אף אחד משנינו לפי דברייך לא אוהבים את עצמנו?
אכן. גם זה נכון. שזה לא רלבנטי כי גם מצדך זה קונספט בעייתי. אבל זו הערת אגב ואת רשאית להתעלם ממנה. ממילא אף אחד לא יכול להכנס ללב של אדם אחר ולהתחיל להתווכח אם יש שם בפנים אהבה "אמיתית" או "לא אמיתית". מיותר.
מסקנתי משנים של סיוע בנושא הזה, שפשוט צריך להפסיק להתייחס לנושא האהבה ברגע שמבינים שיש פה מערכת יחסים עם התעללות כלשהי.
אם יש התעללות - הדבר היחיד שרלבנטי הוא רק הצלה עצמית. כמה שיותר מהר.
אם יש נישואין וילדים, זה ממש מסבך את התמונה ולזה צריך עצות חכמות והתנהלות זהירה וחכמה, כי המתעלל מסוכן. אבל אם אין כבלים של חתונה ואין ילדים שייפגעו מהפרידה - אז לברוח! ויפה שעה אחת קודם...

ורק ברגע שאוהב את עצמי באמת אז גם לא אשאר שם וזאת הסיבה לסבל הזה.
המממ.
הייתי אומרת הפוך:
אילו היית אוהבת את עצמך באמת לא היית נשארת שם.
זה שאת נשארת מעיד על כך שאת לא מספיק חשובה בעיני עצמך )-:
הסבל נובע מזה שאת נשארת שם וככה חושפת את עצמך ליחס לא-טוב שלא מגיע לך )-:
הסבל גם נובע מההשפעה של מה שהוא עושה. כי כל רגע שאת נשארת איתו, הוא מוריד לך עוד יותר את הערך העצמי, הבטחון העצמי וכן הלאה. עצם ההישארות איתו מקטינה ומקטינה אותך )-:

אבל כיוון שאין סיבה להתמהמה בבריחה ממערכת היחסים הרעה הזאת - לא הייתי אומרת ש"ברגע שתאהבי את עצמך באמת לא תישארי שם" כי זה תהליך שיכול לקחת שנים! וכל זמן שאת איתו, הסיכוי שתצליחי לאהוב את עצמך ממש קלוש, כי הוא מחבל בזה באופן פעיל ומתמיד. לא משנה מה תעשי, הוא יתקע לך מקלות בגלגלים. המתעלל לא יכול לסבול בטחון עצמי או אהבה עצמית בריאה: לא יהיה לו במה להיאחז! הוא לא יצליח להשתלט עלייך!
רק כשאת חלשה ומסכימה שיתייחסו אלייך רע, הוא יכול לשלוט בך.
זכרי שההתעללות קשורה לשליטה ולרמיסה. הוא מקבל ערך עצמי מלדרוך עלייך.

אז ההצעה שלי היא:
קודם לעזוב.
אחר כך ללכת למצוא מישהי שתעזור לך ללמוד מהי אהבה עצמית.
הסדר ההפוך יכול לקחת עשרים שנה...
למה להרוס את החיים כשיש סיכוי להפסיק את הסבל הזה, לטפל בעצמך ואז למצוא מישהו חדש, חמוד ואוהב (ולא מתעלל) תוך כמה חודשים?

בשמת א יקרה, תודה על התובנות שהראת לי שלא נגלו לעיני. אני קוראת את דברייך ומבינה כמה שאת צודקת. אלו דברים שלא ראיתי, לא הבנתי אותם ולא התעמקתי להבין כי לא הייתי מודעת. וזאת תהיה עבודה לא קלה עבורי אבל עם מודעות מה שלא קרה לי בכל המערכת הזוגית שלי איתו, שרק ראיתי ושמתי לב לסימני ההתעללות לאחרונה אחרי תקופה ארוכה של זוגיות עימו, שהביאו אותי לשאלה למה אני כואבת למה אני סובלת? ולכן גם שיתפתי וכתבתי פה. שגם במקרה הגעתי לאתר הזה אחרי קריאה לא מעטה בנושא של התעללות בזוגיות שגם לא ידעתי שקיימת והבנתי שיש לזה שם אחרי חשיפה שלי לנושא.
אני שמחה שכתבתי ושיתפתי פה ועל התמיכה והעזרה המון תודה. כי לא תמיד אנחנו יכולים לראות או להבין דברים בחיים אלא כאשר אנחנו משתפים או חושפים. שבעצם הנורות האדומות בקשר היו סימני ההתעללות שנחשפו עם הזמן והציפו את הבעיה והביאו אותי לשאול את עצמי את השאלות הנל.
אז שוב תודה רבה על העלאת המודעות, על התמיכה והעזרה

את כל כך צודקת! בדיוק אתמול חשבתי על הנקודה הזאת, שברגע שמשתפים והדברים יוצאים לאוויר העולם, הם גם מתאווררים ומתאפשרת התקדמות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה בשמת א

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סליחה בשם רשם לי בטעות פלונית אלמונית

תודה רבה בשמת א

הילה,

אני רוצה לשאול כמה שאלות:

האם אתם חיים ביחד? כלומר גרים ביחד?
אם לא, איך אתם נפגשים? האם יש לו מפתח לדירה שלך? האם יש לך שותפים לדירה?
האם יש לך חברים ומשפחה שיכולים לתמוך בך בתקופה הזאת?

אני מאוד קיוויתי שבשמת תיכנס לדף הזה, ואני מאוד שמחה על התגובה שלה, ושל אישה במסע.

אני רוצה לומר דברים באותו כיוון:
גם אני חושבת שהשארות בקשר כזה הוא התעללות בעצמך, ומתכון בדוק לאומללות. אל תעשי את זה לעצמך.
המתעללים הם לא הגיוניים, כמו שאמרת בעצמך. אי אפשר לחזות מתי יהיה טוב ומתי רע. זה נופל עליך כמו פצצה. ופוגע. שוב ושוב.
מזל שאין לכם ילדים. לא היית רוצה שהילדים שלך יפגעו, נכון?
ילדים של מתעלל מנציחים את הסיפור ומורישים אותו לדור הבא. הבחור הזה הוא הוכחה לכך.

למעשה הדרך היחידה (אולי יש סיכוי) לעזור לו היא על ידי פרידה ממנו. זה יכול אולי לגרום לו לחפש פיתרון פנימי, ועזרה חיצונית לשינוי.
אם כי יותר סביר להניח שהוא ימצא מישהי אחרת שתבלבל אהבה עם תלות וקורבנות, כי בלי מישהי לרמוס הוא ירגיש חלש.
מה שהכי כדאי לך זה לברוח. לפחות תוציאי את עצמך מהבוץ.

מתי? עכשיו.

בהצלחה.

למעשה הדרך היחידה (אולי יש סיכוי) לעזור לו היא על ידי פרידה ממנו

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי יולי קו ותודה על תגובתך והתייחסותך. עזרתם לי פה את, בשמת א ואישה במסע. עצם זה ששיתפתי זה הביא אותי למודעות לנושא שמצד אחד, לשמחתי לא ידעתי שיש התעללות ביחסים או אנשים כאלה כי אף פעם לא נחשפתי לזה כי גדלתי במשפחה אוהבת ותומכת, ומצד שני לצערי שנכנסתי לזוגיות כזאת שנחשפה לנגד עיני רק אחרי תקופה ארוכה ביחסים שהובילו אותי לשאלות של למה אני סובלת למה אני כואבת ביחסי אהבה, שאמורים להיות יחסים בטוחים, רגועים, וכייפים. והימים הטובים זה בעצם התעתוע שעכשיו הכל בסדר עד הרעם הבא.שנינו לא גרים יחד כל אחד גר בניפרד ואנחנו לא נשואים. והעניין של השיתוף פה זה היה להבין מה בעצם אני עוברת ושאיני סיפרתי לקרובים שלי ולמשפחתי אודות היחס של החבר שלי אליי. עד לשיתוף פה לפני כמה ימים לא הייתי מודעת בכלל לעניין התעללות לכן גם לא סיפרתי כי לא ידעתי שמשהו לא בסדר. שוב מחוסר ידע בנושא. ובאמת אחרי קריאה בנושא והשיתוף פה, חפשו בפניי את התשובות והמודעות לנושא והדברים הסתדרו לי. ואני גם אדם די סגור ששומר את הרגשות שלו לעצמו. אני דווקא האדם הזה שבאים אליו לעזרה תמיד אני אוזן קשבת לאחרים תומכת ומפרגנת למכריי ולסביבה הקרובה שלי. אבל לי קשה להיפתח. אני מבינה שזה בטח הגנה כל שהיא מפני פגיעה או משהו כזה.
וכן עכשיו תהיה לי עבודה לא פשוטה לסיים את היחסים הללו וזה יהיה תהליך לא קל כמו כל מערכת יחסים בין בני זוג ועוד אחרי תקופה ארוכה.

וכן עכשיו תהיה לי עבודה לא פשוטה לסיים את היחסים הללו וזה יהיה תהליך לא קל כמו כל מערכת יחסים בין בני זוג ועוד אחרי תקופה ארוכה.
למה בעצם זו עבודה לא פשוטה?
את אומרת שאתם גרים בנפרד, אז אף אחד מכם לא יצטרך אפילו לעבור דירה.

לעניין הפרידה יש לי טיפ:
תקצרי במלים עד כמה שאפשר.
תגידי לו שאת שמחה שהכרת אותו (או משהו כזה, אל תגידי משהו שלא נשמע לך בכלל נכון אבל כל אדם תורם לנו לחיים אז תגידי משהו חיובי שאת מסכימה איתו),
שאת מודה על היחסים שהיו ביניכם ועל האהבה שלו בשלוש השנים האלה,
אבל הגעת למסקנה שאין ביניכם התאמה לטווח ארוך, ולכן את מרגישה שעלייך להמשיך לחפש את "המכסה" המתאים יותר ל"סיר" שאת.

משהו כזה.
כלומר, להגיד תודה ולברך על מה שהיה, ולהגיד שלום, את נפרדת כדי למצוא זוגיות שיותר מתאימה למי שאת.
לא להגיד לו שום דבר שלילי, בטח לא "בגללך" או "מפני שאתה ככה וככה וככה אז הבנתי שאתה מתעלל ולכן אני לא רוצה אותך יותר".

ראשית, למה לך האנרגיות השליליות האלה? סתם יעיק עלייך ויעשה לך רע על הלב.
שנית, אלה אמירות מיותרות לגמרי.
שלישית, למה להעליב אותו כשאת ממילא הולכת? סתם יעשה לו רע על הלב.
ורביעית, זה לא יועיל ולא יעזור לשום דבר. שלא יהיו לך אשליות שאם תגידי לו ש-X Y Z לא בסדר אז הוא ייקח לתשומת לבו ויתקן... אילו הוא היה מסוגל לזה, לא היתה "התעללות".

מדוע כתבתי שזה "אמירות מיותרות"? כי כל הסבר שתתני, וכל דבר שלילי שתגידי, יגרור מטבע הדברים ויכוח, האשמות, הצטדקות, אולי ריב וצעקות. אבל בעיקר - התנערות מהדברים שאת אמרת, והאשמה שלך בכל דבר שבעולם.
המתעלל אינו יכול לשאת כל ביקורת מכל סוג. אין לו אפילו טיפה של עמידות לביקורת (למי שאין ביטחון עצמי ואין הערכה עצמית בריאה, אין עמידות לביקורת בשום צורה. לכן זה נכון גם לקורבן...).
עוד מאפיין ברור ובולט של המתעלל, שהוא לא לוקח אחריות אישית על שום דבר. שום דבר אף פעם איננו "באשמתו" וזו נקודה קריטית.
משני המאפיינים הקודמים הגענו למאפיין הבולט השלישי: המתעלל תמיד מאשים אותך . את תמיד לא בסדר, ואת תמיד אשמה בכל דבר שלא בסדר אצלך, אצלו או בזוגיות. לפעמים תהיי גם אשמה במזג האוויר...
לכן זו גם חוויה קשה וגם מיותרת לגמרי, להגיד למתעלל כל דבר שאיננו חיובי. ועצם זה שאת יוזמת פרידה, זה כבר שלילי ומעמיס עליו.

לכן, ההמנעות מכל מלה שאיננה במקום - חוסכת לך הרבה דברים רעים.

כל מה שצריך זה להגיד יפה "תודה" ולהגיד יפה "שלום".
תודה על מה שהיה, אני מאוד מעריכה את כל מה שנתת לי וכל מה שעשית למעני (פה את יכולה להרחיב וגם להיות ספציפית. תמיד טוב ונכון להגיד את הדברים הטובים, וכל דבר ספציפי שאת אומרת כן יישמע וכן יתקבל והוא כן ייקח לתשומת לבו), אבל "לצערי הבנתי שאין בינינו התאמה לטווח ארוך".

אם הוא מתחיל להאשים אותך ולהגיד כל מיני דברים לא טובים עלייך - תגידי, "נכון, הנה גם אתה רואה שאנחנו לא מתאימים" (כלומר, בלי להתווכח ובלי להצטדק, תשתמשי בביקורת שלו כדי לחזק את האמירה הראשית שלך: שהדבר הנכון הוא להיפרד).
אם הוא לוחץ עלייך להגיד "למה" - שיהיה ברור לך שאת לא אומרת! זו מלכודת! אל תיפלי לתוכה! המטרה היחידה היא למצוא משהו בדברים שלך כדי להיאחז בו ולבטא האשמה או התנגדות. אל תתני לו נשק נגדך! את אומרת "אני באמת לא יודעת, אני פשוט מרגישה שאין התאמה לטווח ארוך".

שימי לב - עם כל אמירה עובדתית אפשר להתווכח, רק עם הרגשות שלך אי אפשר להתווכח. "ככה אני מרגישה", "זה בא מהבטן", "זו ידיעה פנימית".
כמו כן, לא במקרה השתמשתי במלים "התאמה לטווח ארוך", כי גם פה - את לא בהכרח אומרת שרע לך כאן ועכשיו. את אומרת, שהבנת שאין התאמה לטווח ארוך. וכיוון שאת בכל זאת רוצה משפחה וילדים (אני מנחשת?) אז ברגע שהבנת את זה, חבל להמשיך. את הולכת לחפש את מי שכן תהיה איתו התאמה לטווח ארוך.

"לא תמצאי בחיים אף אחד כמוני/אף אחד שיאהב אותך כמוני!" - התשובה לזה היא: "נכון, אתה צודק". (ובלב את אומרת: וטוב שכך!)

במלים אחרות: להקשיב טוב. לשתוק כמה שיותר. לענות רק אחרי מחשבה. אם את לא בטוחה מה לענות, להגיד "אני צריכה לחשוב על זה" (ולבוא להתייעץ איתנו?) ולא לענות דברים שיכולים לסבך אותך. להגיד לו כמה שיותר "נכון", "אתה צודק", "כן", ובלי קשר - לחזור כמו מנטרה על האמירה שלך, שאת מודה לו על הכל אבל לצערך, אין ביניכם התאמה לטווח ארוך.
(מותר להגיד שאת אוהבת אותו. את באמת מרגישה אהבה ואת נפרדת ממנו לא מפני שהפסקת לאהוב אותו אלא מפני שאין התאמה - לפיכך זו האמת לאמיתה).
אין התאמה, כי עם מתעלל אף פעם לא תיתכן התאמה...
מתעללים מתאימים רק למזוכיסטים קיצוניים. מצד שני (אני קצת מתפלספת פה P-: ) מתעללים אף פעם לא בוחרים מזוכיסטים כי זה לא מתאים למטרות שלהם...

בהצלחה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי בשמת א ותודה רבה על הטיפים החשובים. שרשמתי שתהיה לי עבודה לא פשוטה, התכוונתי לכך שמעולם לא יצא לי להיפרד מגבר. לכן זה יהיה לי קשה וכמו כן שאכן יש פה אהבה וכן חוסר התאמה ביחסים הלא סימטריים הללו. של קורבן ומתעלל. ושמגיע לי גבר שמתאים לי עם מערכת יחסים ההדית וטובה ובטח שלא כואבת כמו שכל אחד ואחת מאחלים לעצמם.
תודה רבה על תשובתך ועל התובנות אני צריכה לעשות את התהליך עם הרבה עבודה עצמית.
המון תודה

נ.ב.
שלושת המאפיינים של המתעלל:
"...האשמה שלך בכל דבר שבעולם... לא לוקח אחריות אישית על שום דבר... המתעלל תמיד מאשים אותך...."
ככל שאני קוראת את הדברים הנ"ל, אני מגלה כמה לא ידעתי וכל פעם מגלה דברים חדשים.

תודה

הילה היקרה.
קוראת את מה שנכתב כאן מאז שפתחת את הדיון. ראשית, למען הסר כל ספק, מחזקת את ידך. אם לא טוב לך, לכי. זו לא רק זכותך אלא גם חובתך לעצמך.
לפי מה שתיארת, זה גם לא צריך להיות קשה. אין ילדים, אין מגורים משותפים, אין גורמים חיצוניים אחרים שמחברים אתכם ביחד.
לא טוב - לכי. ויפה שעה אחת קודם.

הסיבה שהגבתי היא כי אני רוצה להציע לך פרספקטיבה אחרת שתוכלי לאמץ אם היא תתאים לך. לי היא טובה. אולי גם לך. אינני חושבת גם שאפשר להתווכח איתה (טוב, תמיד אפשר) כי אני רק מציעה זווית ראיה נוספת..
אני סבורה שנכון לומר שאת עוזבת כי לא טוב לך ולא כי הוא מתעלל בך. מנקודת ההשקפה שלו הוא לא מתעלל בך אלא מתנהל כפי שהוא חושב לנכון. מדבריך עולה שהוא לא אדם רע או אלים. פשוט לא טוב לך איתו. אני מכירה הרבה אנשים שלא לוקחים אחריות על שום דבר. שתמיד מאשימים את האחר. אין זה הופך אותם למתעללים. מבחינתי, הם רק אנשים שלא נעים להיות בחברתם ולכן אני פשוט לא בחברתם אם אני לא חייבת.
אולם מה שלמדתי הוא שיותר טוב לי להפריד בין מי שהם לדעתי וההשערות הלא מבוססות שלי לגבי למה הם מתנהגים כפי שהם מתנהגים ובין השאלה הפשוטה הממוקדת בי האם זה מתאים לי או לא?
אינך עוזבת מישהו שמתעלל בך. את עוזבת מישהו שלא טוב לך איתו. אינך זקוקה לשום סיבה מעבר לזו. התחושה של טוב לי או לא טוב לי היא המצפן הטוב ביותר שנעזרתי בו בצמתים רבים של חיי ובכל פעם שעשיתי ככה הרגשתי גם אחר כך שהבחירה בנתיב מסוים הייתה נכונה וטובה.
אומר המרגיעון גישתך לעולם, היא הביטוי המדויק לגישתך אל עצמך.

אני מכירה הרבה אנשים שלא לוקחים אחריות על שום דבר. שתמיד מאשימים את האחר. אין זה הופך אותם למתעללים.
לדעתי כן.
אולי כי אני מגדירה התעללות לפי התנהגויות קונקרטיות, בלי קשר לסיבות בגללן הן מתנהגים כמו שהם מתנהגים.

אני חושבת ש"לא נעים להיות בחברתם" זו המעטה בחומרה של התעללות. יש אנשים שלא נעים להיות בחברתם. ויש כאלו שממש סבל להיות בחברתם. ואלו שני מקומות שונים על הסקאלה.

יש מספיק מקומות בעולם שממעיטים בסבלן של נשים במיני דרכים. אני מנסה לא לתרום לזה.

הילה יקרה,

יש לי חברה טובה שהכרתי לפני כ-15 שנים במסגרת עבודה, והמשפט הראשון שהיא אמרה לי (עדיין לא היינו חברות, הייתי שם על תקן יועצת) זה שהיא רוצה להפרד מבעלה כי הוא פוגע בה ובילדים.
את לא תאמיני, אבל היא עדיין באותו מצב. הילדים כבר יצאו מהבית, והיא עדיין איתו. סובלת.

אם את יודעת שהוא לא מתאים עדיף לך לגמור עם זה וזהו, ולא ללעוס את זה כמו מסטיק. החיים כקורבן סוחטים עד שלא נשארים כחות להחלץ מהבוץ.

אני חושבת שאת מאוד אמיצה אם את מעזה להסתכל על המציאות כמו שהיא ובלי לטייח וליפות אותה.
לפעמים קשה לדמיין שהתהליך יכול להיות קל, אבל הוא בהחלט יכול להיות כזה.
בשמת מדריכה כל כך מדוייק איך להתבטא בצורה שתהיה עדינה, ברורה, החלטית ומכבדת.
את מדברת על עצמך, על הצרכים שלך, על הרגשות שלך, מודה לו על הכל (למדת איך לזהות יחסים מתעללים- זאת מתנה אדירה בשביל לא ליפול שוב למלכודת כזו). מאחלת כל טוב.
ולא שומרת על קשר.
ובעיקר נותנת לעצמך זמן החלמה. מקיפה את עצמך בדברים שנעימים לך, בחברה שנעימה לך, מעסיקה את עצמך בפעילויות שאת אוהבת, וכל מה שמגיע לך כי פשוט את אוהבת ומטפחת את עצמך (אני לא מתכוונת למסע בזבוז כספים וקניות, כי אין בזה צורך בכלל).

אנא המשיכי לשתף. בהצלחה!

אם את יודעת שהוא לא מתאים עדיף לך לגמור עם זה וזהו, ולא ללעוס את זה כמו מסטיק. החיים כקורבן סוחטים עד שלא נשארים כחות להחלץ מהבוץ.