מפרידים בתים כדי להציל את הנשואים

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}
דף בלוג
טוב,את הדף הזה אני לא משתפנת ומוחקת! ניסית כ"כ הרבה פעמים,ותמיד מחקתי הכל
אתמול החלטתי שבכדי שנשואינו ימשיכו להתקיים בצורה שפויה,צריך להפריד בתים. בעלי לשמחתי הרבה הסכים,הוא מבין שאיך שהמצב עכשו,אי אפשר להמשיך,זה לא יוביל לטוב.
שכנה/חברה שלי עשתה את זה לא מזמן,ואני כ"כ קנאתי בה. ואתמול ישבתי עם חברה,כזאת שרואה את כל התמונה,והיא אמרה שלדעתה זה יכול להיות פיתרון מצויין לגור בבתים נפרדים,ואני התכווצתי קצת,ונעצבתי.אבל אחרי כמה שעות של גלגול הרעיון בראש,זה התחיל למצוא חן בעייני.הרי הוא נסע לחו"ל ותחושת ההקלה כשהוא נסע היתה אדירה,ורק אחרי שבועיים התחלתי להרגיש געגוע. אחרי לידת ילד ראשון ויחיד כרגע,השנה הראשונה חיסלה את הכל. בעלי שהיה הבייבי שלי,פתאום ביום אחד,נזנח בצד,כמו דובי שלא רוצים אותו יותר,ואת מקומו תפס בני,ואני לא יכולה לשנות דבר,כי אני מאוהבת קשות בבני,ואני איתו כל היום והלילה,ישנים מחובקים. בעלי שוכב לידי על מזרן יחיד,ואפילו לא מקבל חיבוק. השבוע תפסתי אותו מסתכל עלי ועל בני מתחבקים ומתנשקים,הוא קינא,וזה עשה לי עצוב,אבל לא מסוגלת כרגע לשנות את זה זה חזק ממני.
בכל מקום בעולם,אנשים חיים בכל מיני צורות וסגנונות,אז מי אמר שחייבים לגור יחד באותו הבית? למה אני צריכה לשמוע את הפלוצים שלו,ולהריח את החירבונים שלו?(סליחה על הגראפיות) זה כ"כ לא סקסי
תמיד הייתי צריכה ספייס,ובשביל אדם כמוני,להיות נשואה כמה שנים,ולהיות אמא לבן שנתיים וחצי זה הישג אדיר! אז זהו,נגמר לי,אני חייבת אוויר,ואפילו כואב לי הגרון מאוד,אני חנוקה
זה כבר לא מפחיד אותי. אני בטוחה שזה יעשה לנו רק טוב. כרגע אין כלום. אין סקס,אוכלים בכל מיני מקומות בבית רק לא יחד,אין אנטימיות,אין שיחות,יש ימים טובים יותר,כשלבעלי יש מצב רוח טוב,אז הכל סבבה,יש הכל חוץ מסקס. בימים שהוא נעלב ממני כהרגלו,או כועס ומעניש אותי,ע"י זה שהוא לא מדבר איתי כמה ימים,עד שאני מדברת איתו,ואומרת לו שאני לא יכולה לחיות ככה,ושזה שואב ממני המון אנרגיות,ושאני צריכה את האנרגיות בשביל בני,ולכן אני מתנתקת ריגשית ממנו,כדי שאוכל לתפקד. מחול מטורף ונמאס לי!
כרגע אני לא מכבדת אותו,מכל מיני סיבות. אני לא אבגוד בו בחיים,אבל פנטזיות יש לי למכביר
הוא בן אדם נפלא,ולכן אני כן רוצה לנסות ולהחיות את הקשר,אני אוהבת אותו,אבל הוא אוהב אותי יותר וזה בסדר גמור.
הקשר הזה תרם לי המון,גדלתי וצמחתי,קיבלתי ממנו המון ביטחון ועל כך אני מודה לו. שלא תחשבו שאני אנוכית ומגעילה עד כדי כך,נתתי גם לו המון ואני עדיין נותנת,פשוט מאז שנולד הילד והכל הדרדר. ולא הייתי משנה כלום בדרך שבה אני מגדלת את בני. כן את ההתנהלות שלי.
כתבתי בבלבול,מצטערת,אבל לפחות כתבתי
תודה למי קוראת

[שירה*]

אני פה, קוראת, ותוהה.... איך להגיב?
אז בנתיים לא מגיבה... רק מקשיבה...

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עכשו הוא בא הביתה,במצב רוח תקשורתי. אבל אין מגע חוץ מנשיקה כשמגיע הביתה,ובבוקר כשהוא הולך לעבודה
הוא לא מתרפק עלי כמו פעם,לא קורא לי בשמות חיבה בד"כ

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הוא פגוע,ואפשר להבין אותו,ביום אחד חברתו הטובה ביותר "נטשה"אותו לטובת הילד שלו

[שירה*]

_עכשו הוא בא הביתה,במצב רוח תקשורתי. אבל אין מגע חוץ מנשיקה כשמגיע הביתה,ובבוקר כשהוא הולך לעבודה
הוא לא מתרפק עלי כמו פעם,לא קורא לי בשמות חיבה בד"כ_
ואת? מה את עושה?

[נינה*]

אבל אין מגע חוץ מנשיקה כשמגיע הביתה,ו
נשיקה זה המון, נשמע שאתם בס"הכ זוג אוהב, אולי קחו סוף שבוע בצימר , אתם צריכים להקדיש זמן אחד לשני בתוך המירוץ המטורף של החיים

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואת? מה את עושה? כלום בימים שהוא נחמד,אני קצת יותר חמה,תביני,זה סבוך. יש עוד המון פרטים למשוואה הזאת,אין לי ספק ששנינו אשמים באותה המידה

נינה, אין לנו כסף לצימר. אין לנו עזרה של משפחה עם הילד. נכון זה קצת תרוצים,אולי אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה. הוא לא יוזם. שבוע הבא,זאת תהיה הפעם הראשונה שהורי ישהו במחיצת הילד כל היום בזמן שאני עסוקה בלעבוד
האמת שחברה,הציעה שכל שבת היא תשמור על בילד שעתיים כדי שנוכל לצאת. כרגע אין כסף לעשות כלום,אפילו לא בית קפה,ובקור שהיה,גם לא היה לאן ללכת. ואולי אני לא יודעת איך..

[שירה*]

אנחנו נעזרנו בטיפול זוגי במשבר שעברנו, מצאנו מקום מסובסד אז לא היה יקר מדי, היה שווה כל שקל.
השאלה המתבקשת היא מה את רוצה?
כי פתרונות אפשר למצוא.... השאלה אם רוצים...
למה אני צריכה לשמוע את הפלוצים שלו,ולהריח את החירבונים שלו?
כי זאת זוגיות... על כל המשתמע ממנה...

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי כשהכל סבבה הפלוצים וכל השאר באמת לא כ"כ מפריעים
כרגע,זה מאוד מפריע
מה אני רוצה....? לנסות להפריד בתים,ולראות איך זה. אולי הרומנטיקה תחזור ובגדול. אשמח אם תספרי על התהליך שעברתם,למה הלכתם בכלל,ואיך זה היום? תודה

[איילת_חן*]

אם אין כסף לצאת לבית קפה ביחד, איך יהיה כסף לשכור שתי דירות?

[שלולית_י*]

הוא לא מתרפק עלי כמו פעם,לא קורא לי בשמות חיבה בד"כ
לא ברור לי מהדף: היית רוצה שהוא יתרפק עלייך? יקרא לך בשמות חיבה?
רמזת לו שאת מעוניינת בהתרפקות?
נדמה שאת זקוקה שהוא יעשה את הצעד לכיוונך, אלא שהוא כבר נכווה כל כך הרבה עד שליבו התכווץ ונסגר.
התוכלי לאותת לו שאם יזום מגע - אולי אולי יהיה לך האומץ להמשיך?

גם אני לא מבינה איך תחיו בשני בתים כשאין כסף ללילה בצימר.
אבל עזבי שניה כסף.
נניח שיש לך את כל ההון שבעולם - מה היית עושה?
האם היית נוסעת איתו לסופ"ש, או שזה גדול ומפחיד מדי? האם היית הולכת איתו לבית קפה?
האם הייתם הולכים לטיפול זוגי?
איזה?
מציעה לך לחשוב מה כן היית עושה, ואז להתחיל להתכוונן לשם.

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התוכלי לאותת לו שאם יזום מגע - אולי אולי יהיה לך האומץ להמשיך? כשיש הזדמנות,אנחנו מדברים,הכל על השולחן,הכי פתוח. בעלי אדם מאוד סגור,לפעמים הוא נעלב משטות ונסגר לימים,כמו כן המצב המשפחתי שלו לא פשוט והוא סוחב איתו שק"כביסה" לא קל בכלל,אז הוא נוטה למצבי רוח באופן תמידי. בד"כ אני זאת שמדברת,הוא מקשיב ומסכים או שלא. יש בינינו כבוד ואכפת לנו אחד מהשניה.
הוא לא יוזם כלום אני תמיד היוזמת,דיברנו על זה אין ספור פעמים,זה משתפר לשבוע וחוזר למצב קודם. אנחנו יחד 8 שנים,ניסינו כל מיני,אבל לבד,מעולם לא טיפול.אני בטיפול אלטרנטיבי,שמשנה אותי לטובה,ואני מקווה שיום אחד גם הוא ירצה טיפול שכזה.
לגבי מגורים,אנחנו גרים במקום,שיש אפשרות לעוד חדר מגורים צנוע במחיר מצחיק. זה יצריך מאיתנו להצתמצם בכל מיני דברים,אבל אולי זה שווה את זה.
הייתי הולכת להכל שלוליתי,אם היה מתאפשר כלכלית. אבל גם לילה בצימר,לא יפתור את הבעיה. הריקוד הזה שלנו,חייב להפסק,אנחנו עושים רע אחד לשניה
אם היה לי כל ההון שבעולם,הייתי הולכת לטיפול איתו,וכל סופ"ש שני ,נוסעת לצימר איתו כמובן

[לילה*]

החשש שלי הוא שאת רואה כמה טוב הולך לקרות מהפרדת הבתים בלי לראות גם אפשרויות אחרות.
עכשיו אתם בזוגיות במשבר. אמנם משבר כרוני ולא מפתיע, כזה שנרקם זמן רב אבל זה משבר.
הפרדת הכוחות תוכל במיידי להקל על הכאב, לשחרר אוויר לנשימה ואולי כמו התחזית שלך גם לאפשר זוגיות טובה יותר במרחב החדש.
הרעיון מעולה לכאורה ויש אגב עוד כמה שמיישמים אותו ואני באופן כללי לא חושבת שזה כרעיון לא רעיון רע בכלל.

אבל יכול לקרות גם משהו אחר.
אתם תגורו בנפרד.
הפער יתרחב.
המינימום מגע שקיים כרגע ייעלם כליל.
לתוך הוואקום הזה ולאור העובדה שאתם בנפרד, הוא הבנזוג יגיע פחות.
או שאת תרצי פחות "לארח" אותו אצלכם.
אמרת שאחרי שבועיים התגעגעת אליו כשהיה בחול, מה יקרה עכשיו כשהוא לא יהיה בבית אבל גם לא באמת בחול, המרחק לא יספק געגועים מצד אחד וגם לא חובה להתראות.
מסמוס כזה.

ואולי גם, כשלא חייבים להתראות כל יום וכשלא גרים באותו הבית וגם סביב הילד תיווצר שיגרה של תחלופה ביניכם - סביר שמישהו יבגוד.

והילד?
שרגיל לשמוע את קולו של אביו בשעות שונות, את ריחו, המגע, האינטראקציה, את נוכחותו,.
פרידה שאינה ברורה, שיש בה גם וגם מבלבלת, מכניסה אי ודאות.

יש טוב ויש רע ברעיון הזה אבל בעיקר יש בו סיכון.הרבה יותר מטיפול זוגי שהומלץ כאן (ואפשר למצוא במחירי קופ"ח, אחת לשבועיים במחיר שכנראה ישתווה למחיר הדיור בנפרד הזול שמוצע לכם).

נשמע ההקדמה שלך שאת אומרת, טוב לי עם בני אהובי, אני מבינה שנוצר כאן משבר עם בן הזוג ואני גם יודעת למה אבל לא אכפת לי! חזק ממני להשתגע על הבן שלי ולשכוח הכל מאחוריי! ובכל זאת אני רוצה לאחוז באהבה הישנה הזו אז אני אוציא אותה החוצה משדה הראייה שלי, אמנע מלהריח את ההפרשות שלו! לא אצטרך לעשות עבורו כלום ומהמרחק הזה אני אהיה מוכנה לנסות לאהוב אותו!

זה לא נשמע כמו ניסיון לאחות, אולי ניסיון להיפטר ממנו וגם להרגיש שאם לא קרואים לזה גירושין או עזיבה של הבית זה נקרא להילחם על הקשר.
כשמנסים לאחות או להתקרב מוותרים על משהו בשביל משהו אחר שונה טוב יותר לפי ההקדמה שלך אין שום ויתור במעבר שלו החוצה מהבית מבחינתך, רק שמחה גדולה והקלה.
ככה זה נשמע לרוב.

ומצד שני, אולי כן יש בך רצון לעשות משהו וזה המירב שאת יכולה כרגע לעשות מלבד לפוצץ הכל לגמרי - ואז השאלה אם אתם כזוג חסר יכולות כלכליות ותמיכה משפחתית אבל עם תקווה לטיפול במשבר תוכלו להרשות לעצמכם סיכון כל כך גדול בלפרק פיזית את הקשר ביניכם במקום לנסות לטפל בו בתוך הבית והמרחב המשותף.

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לילה,תודה על מה שכתבת,בהחלט חומר למחשבה

מבחינתך, רק שמחה גדולה והקלה. הקלה כן,נסי לחיות עם מישהו(שגם בימים שלפני הילד היה ככה) שכל שני וחמישי נסגר,לא מדבר וכשהו כועס מתיח איזה משהו בזעם,או נותן אגרוף לקיר. או שהוא נעלב ממך,הוא"מעניש"אותך ולא מדבר איתך ימים. ואז חוזר לעצמו כאילו כלום,והכל נפלא.אחרי כמה שנים,זה מעייף שוחק,ובכל פעם כזו,אני צריכה כמה ימים להתרגל לזה שהוא שוב נחמד ותקשורתי,ולתת לאמון לחזור. אני מרגישה כמו יויו.אני חושבת ואולי טועה,שאם נפריד כוחות,הוא ישתדל יותר,ויבוא במצב רוח טוב,כי הוא יתגעגע,וגם אני אותו הדבר. אנחנו שנינו לא נבגוד לעולם אחד בשני,כי יש לנו הרבה כבוד,ושנינו כבר עשינו טעויות בעבר,ובאנו לקשר למודי אכזבות.אין סיכוי שזה יקרה,ודיברנו על זה כבר כמה פעמים.לא נפגע אחד בשני
אז אם יש רצון,משני הצדדים לשקם את הקשר,לדעתי זה יכול לעזור.הבעיה היא הילד,לא הייתי רוצה שיפגע בשום צורה. ואם זה מה שעומד לקרות,אז עדיף שישאר ונלך לטיפול.
אני ובעלי מאוד קשורים,ואני לא אוותר עליו בקלות,הוא האדם שהכי קרוב אלי בעולם. נראה לי שאם נגור בבתים נפרדים,אני אצפה לו יותר,וכשיבוא תהיה שמחה אמיתית,הוא תמיד במחשבותי
קשה מאוד להבין את כל התמונה רק ממה שכתבתי פה,אבל זה מאוד חשוב לי לשמוע תגובות של אחרים,למרות שהרבה פעמים הן לא מצליחות לפגוע בול במטרה


הרעיון מעולה לכאורה ויש אגב עוד כמה שמיישמים אותו ואני באופן כללי לא חושבת שזה כרעיון לא רעיון רע בכלל. אם כך,מתי זה כן מצליח?
דא"ג חברתי עשתה זאת לפני כמה חודשים,והם לא עשו מזה עניין,והילד קיבל את זה בטבעיות

[סיהרא*]

נסי לחיות עם מישהו(שגם בימים שלפני הילד היה ככה) שכל שני וחמישי נסגר,לא מדבר וכשהו כועס מתיח איזה משהו בזעם,או נותן אגרוף לקיר. או שהוא נעלב ממך,הוא"מעניש"אותך ולא מדבר איתך ימים. ואז חוזר לעצמו כאילו כלום,והכל נפלא.אחרי כמה שנים,זה מעייף שוחק,ובכל פעם כזו,אני צריכה כמה ימים להתרגל לזה שהוא שוב נחמד
תשמעי ענן, אני מאוד מבינה את המצב שלך. כשהתחתנו לפני כמעט 5 שנים גם האיש שלי (שגם סוחב תיק רציני) אני כל פעם הופתעתי מהתגובות שלו, מהקיצוניות שלהן, אמנם לא יצא שלא דיברנו ימים, כי מאוד השתדלנו ללכת לישון מפויסים ומקסימום למחרת התפיסנו אבל מה שאת מתארת מוכר לי, בגדול.
אני חושבת (ושוב, לפי תפיסתי ונסיוני), שיש משהו בסיסי, שאם תפנימי אותו זה יכול לעזור, והוא: ההבנה שהוא צריך אותך! באופן כללי ובמיוחד כשהוא נתפס למצבי הרוח האלה. כשהוא ככה הוא לא יכול להרגע בעצמו, כנראה, והוא מלא מבפנים ברגשות שליליים שמאפילים על כל הטוב שהוא מרגיש כלפייך. את זו שצריכה, ואת היחידה בעולם שיכולה לעזור לו לצאת מהמצב הזה! זה אמנם הדבר הכי קשה בעולם... אני יודעת, וגם אני נפלתי בזה הרבה, כשאמרתי בדיוק את המשפט הכי לא נכון. אבל לומדים, מה להגיד ומתי להגיד, ואיך להגיד ובעיקר- מה לא להגיד ומתי לא להגיד...
וכמובן- מתי לחבק ומתי להניח. יש בזה עליות וירידות אבל הכיוון הכללי הוא עלייה. אני יכולה להעיד עלינו שיש שינוי אדיר מאז החתונה ועד היום, בהכלה, בהבנה, בדיוק של הדיבורים והקרבה.
הרי בטח רע לו, רע מאוד כשהוא מסתגר ככה. ואם הוא חוזר להיות עצמו עדיין הכאב נשאר בפנים- לא הוצאתם אותו, לא התמודדתם איתו. אמרת שהוא סוחב "שק". מן הסתם התגובות שלו קשורות לשק הזה! אולי אפשר לפתוח את השק? לאט, בעדינות, ברגישות, כשהילד לא איתכם כך שדעתכם לא מוסחת אחד מהשניה? (האיש שלי פותח לי את השק שלו כל פעם קצת, ובדרך כלל זה עם הרבה הרבה דמעות. אני שם כדי להקשיב, להבין ולהזכיר שיש הווה אחר ועתיד אחר)
כשהתחתנו, היה ברור לי שהוא צריך טיפול. ולמרות שדיברנו על זה זה לא יצא לפועל. רק עכשיו, כשזה לגמרי בא ממנו, הוא מתחיל טיפול.
הרי אם תגורו בנפרד יש פחות ופחות סיכוי שהדברים הללו יקרו, כי אם את לא לידו- אז מי יעזור לו?? מי ידחוף אותו לצאת מזה? מי יתמוך בו כשקשה לו ברגעים האלה? מי יאהב אותו דווקא כשהכי קשה לאהוב? רק את את את. כמובן שאפשר גם ללכת לטיפול- בנפרד או ביחד, אבל ה"עזרה הראשונה" כשדברים קורים זה ממך.
יודעת מה? זה תיק... אני מוצאת את עצמי אומרת: "ריבונו של עולם, לא יכולת להביא לי מישהו יותר נורמלי?"...ואז קול קטן בפנים לוחש לי:"תפסיקי עם השטויות שלך. זה האיש שלך והוא טוב לך ויותר מזה- את טובה לו, ואת יודעת את זה, ואת גם אוהבת אותו אז תקומי כמו גדולה ותעשי מה שצריך עכשיו- לתמוך, לאהוב, לראות את כל הנקודות הטובות ולחזק אותו". בדרך כלל הקול הזה מנצח, תודה לאל...
עוד דבר אחד- ברור שהבן שלך יקר לך מאוד ואת לא רוצה להתגרש כדי שלא יפגע. קחי בחשבון שגם אם נורא כיף לו לישון איתך מחובקת, באיזשהוא מקום הוא קולט שאבא לא בסיפור הזה, וזה גם פוגע בו. הכי קשה לילד זה לראות את אבא ואמא רבים והכי מנחם זה לראות אותם שוב מתחבקים מפויסים. הילד עצמו ירוויח מזה שהוא קצת אצל סבתא ויודע שאבא ואמא הלכו לטייל, למשל (אופציה זולה יחסית...) ויחזרו שמחים, ביחד עם איזה פרח שהביאו לו... ילדים מזהים בדיוק מה מצב הקשר בין ההורים.

מקווה שהדברים שלי עוזרים, ומאמינה שלך יש כוח לעזור לו וע"י זה לעזור לשניכם להגיע לזוגיות טובה ויציבה יותר.
בהצלחה

[שלולית_י*]

עוד דבר אחד- ברור שהבן שלך יקר לך מאוד ואת לא רוצה להתגרש כדי שלא יפגע. קחי בחשבון שגם אם נורא כיף לו לישון איתך מחובקת, באיזשהוא מקום הוא קולט שאבא לא בסיפור הזה, וזה גם פוגע בו. הכי קשה לילד זה לראות את אבא ואמא רבים והכי מנחם זה לראות אותם שוב מתחבקים מפויסים. הילד עצמו ירוויח מזה שהוא קצת אצל סבתא ויודע שאבא ואמא הלכו לטייל, למשל (אופציה זולה יחסית...) ויחזרו שמחים, ביחד עם איזה פרח שהביאו לו... ילדים מזהים בדיוק מה מצב הקשר בין ההורים.
כל מילה בסלע.
זה לא לטובתו, שאת נותנת לו עדיפות על פני אביו.
זה ממלא צורך שלך. צורך מובן, ולגיטימי, ומשותף להמון אמהות. אבל זה לא בשבילו.

[פלוניתית*]

ריח טרול עולה באפי למקרא ענן , מקווה שאני טועה.

[שירה*]

זה קצת מרגיש כאילו את רוצה רק להנות ממה שיש לזוגיות הזאת להציע לך, ולא מוכנה גם לדברים הפחות נעימים.
זוגיות זה דבר שצריך לעבוד עליו ולתחזק אותו כל הזמן, ולפעמים זה קשה, ולפעמים לא מאוזן וצד אחד עובד קשה יותר מהשני. אבל זאת זוגיות.
משהו מרגיש לי מאוד לא מאוזן אצלכם, ולצערי אני יכולה לגמרי להבין את ההסתגרויות שלו- אני לא בטוחה שהוא מרגיש שיש לו עם מי לדבר בצד השני מעבר לקיר שהצבת מולו.
יש כל מיני סוגים של זוגיות, ויכול להיות שמה שמתאים לכם זה באמת לגור בנפרד.
אבל את צריכה לשאול את עצמך שאלות שיעזרו לך לכוון את עצמך ואתכם לדבר שמתאים לכם.
מה את רוצה? למה את רוצה את זה?

[ענן*]

סיהרא- תודה על מילותייך החמות

את זו שצריכה, ואת היחידה בעולם שיכולה לעזור לו לצאת מהמצב הזה! אני לא יכולה..יש לי בעיה עם אמפטיות לפעמים. אני לא מזדהה עם כאב של אחרים,אלא אם חוויתי כזה בדיוק זה נשמע נורא,אבל אני מניחה שזה קשוק לילדות שלי,ולמה שהורי לא נתנו לי..או שזה אופי.בעבר,לפני שהילד נולד,כמעט לא רבנו,היה לנו נעים יחד,הוא אדם מאוד שקט,לא מתלונן,ולא מבקר.(היום אני יודעת שאת כל זה הוא עושה בראשו).הוא שונה ממני,הוא מאוד מאוד אמפטי,אני כהת חושים בעניין זה.

אולי אפשר לפתוח את השק?
השק הזה נפתח כבר,ואפילו כיבסתי אותו במו ידי.האדם שהכרתי,השתנה מאוד לטובה מאז שהכרנו,אפשר להגיד ששיניתי את חייו מן הקצה אל הקצה,ממש הצלתי את נפשו
ובתמורה קיבלתי המון אהבה ויציבות



כי אם את לא לידו- אז מי יעזור לו?? מי ידחוף אותו לצאת מזה? מי יתמוך בו כשקשה לו ברגעים האלה? מי יאהב אותו דווקא כשהכי קשה לאהוב? רק את את את. את צודקת,אם נגור בנפרד,כשיהיה לו רע,הוא ילך ויסתגר,אבל בגלל שאנחנו לא באותו הבית,לי זה יגרום לחפש את קרבתו יותר,ולא יהיה יום שלא נדבר,ואולי אף יותר מהיום. הגעגוע יגרום לי להתעניין בו יותר,הוא יהיה קצת בלתי מושג


"ריבונו של עולם, לא יכולת להביא לי מישהו יותר נורמלי?" אין לי ספק שזה הבן אדם שהכי נכון לי,ויש לי עוד עבודה רבה עם עצמי,ולו עם עצמו עד שנגיע למשהו יותר נעים ונפסיק במחול המטורף הזה

הכי קשה לילד זה לראות את אבא ואמא רבים והכי מנחם זה לראות אותם שוב מתחבקים מפויסים. הילד עצמו ירוויח מזה שהוא קצת אצל סבתא א. אנחנו לא צועקים בבית,אין מריבות קולניות,אולי היו ואפשר לספור על היד,אבל שנינו אנשים עם מעט מודעות,וגם הריבים הם ללא קללות,או הרמת קול,ואיבוד עצמך לדעת. סבתא אין באזור,ואין עזרה מאף אחד לצערי
אנחנו בלינה משפחתית,אז הילד לא מרגיש במיטה שום דבר מוזר,ואולי כן למרות שבעלי ישן צמוד אלי אך במזרן אחר
בזמן האחרון,בעלי הולך לישון לפנינו,אז אני מסבירה לקטן,שאבא מאוד עייף


_זה לא לטובתו, שאת נותנת לו עדיפות על פני אביו.
זה ממלא צורך שלך. צורך מובן, ולגיטימי, ומשותף להמון אמהות. אבל זה לא בשבילו._ אבל איך אוכל לאהוב את בני פחות? הוא כ"כ יפה,ומתוק ומתרפק ואוהב,ואומר לי שהוא אוהב מאה פעם ביום,והוא רגיש ועדין,אז איך עושים את זה? ככה מרגיש לי,פשוט לאהוב את בני,ואני מניחה שאם בעלי היה כמו בימים טובים,רוב הזמן,והיה לו חשק מיני,והיה עושה עוד משהו מלבד לעבוד,לחזור להיות מול המחשב והטלביזיה,אז אולי היה בא לי עליו יותר,נמאס לי מהקורבנות,מהתקשורת הדפוקה שלו של ילד בן 6,שלא מסוגל לדבר,ותאמינו לי שלפני הילד,היה לי טון סבלנות אליו,הוא הכיר אותי בתקופה הכי טובה של חיי,ומההתחלה היו לו קטעים של ברוגז,טריקת דלתות,ועוד כל מיני,שלא נמצאים בלקסיקון שלי.אני אדם,שסולח בשניה מתקרר בשניה,יכול לדבר על הכל,בכל מצב,עם כל אדם.אני שוחרת שלום,והפנטזיה הכי פרועה שלי בנשואים,זאת תקשורת מדהימה,וסקס יצירתי,מלא תשוקה,טנטרי,ואת זה מעולם לא היה. כן יש לנו שיחות טובות,כלומר היו,אבל אחרי זמן קצר,הכל חוזר למקום המגעיל,כמו היום למשל. הכל היה טוב,אפילו צלצלתי אליו לנייד בזמן העבודה,אמרתי לו שאני מתגעגעת,הכנתי לו אוכל שהוא אוהב,הכל היה נעים.בערב,הילד לא רצה להתקלח,זה בד"כ התפקיד שלו.אני עם הילדון כל היום,וזה מה שביקשתי,רק שיקלח אותו. הוא כהרגלו חסר סבלנות ברמות קשות,קרא לילד ורצה להפשיט את הילד בסלון,וקר. והילד לא רצה ובכלל היה באמצע משהו.אז הוא צרח,אני במצבים כאלה,לא כופה הכל במשחק או צחוק,והוא לא היה לו סבלנות והוא עייף,אני מבינה,אבל זה ילד,ובכוח לא ילך,וגם לא בעצבים. הילד מרגיש את האנרגיה שלו. ואז אמרתי לו,אבל למה ככה?תנסה בהומור במשחק,הוא נעלב שאני מתערבת לו,ואולי הוא צודק,והוא אמר,שתמיד אני מתערבת לו באיך להיות אם הילד.הבעיה שהוא לא בא ומדבר איתי על זה יפה רגוע,רק במריבות,הוא מוציא תסכולים עלי.רוב הזמן הוא אוגר בפנים,לפעמים הוא כועס על כאלה שטויות,ימים ,בזבוז של אנרגיה מטורף! בכל אופן,הוא כמובן נעלב,הלך לחדר השני,הילד אומר לי,אני מפחד מאבא,אולי זאת מניפולציה,כי לא רצה להתקלח,ואולי באמת הרגיש לא נעים,אז הרגעתי את הילד,ואמרתי לו,שאבא מאוד אוהב אותו ושהוא חבר שלו,ושהוא פשוט עייף.ואז הצעתי לילד שנצייר אחרי המקלחת. הוא ביקש לעשות מקלחת קצרה ולא אמבטיה.ואז קראתי לבעלי,וסיפרתי לו,ואז הוא אמר,אז את תקלחי אותו,כי הוא נעלב שהילד אמר שהוא מפחד ממנו.ממש כמו ילד בן 5.בסוף הוא קילח אותו,והלך לישון כועס בלי להגיד לילה טוב ושוב יומיים פיחסה וחוזר חלילה. עכשו תנסו לחיות ככה.יום עסל יום בסל,ממש יויו.אין לי כוח!

ריח טרול עולה באפי למקרא ענן , מקווה שאני טועה. בחיי שאני לא טרול,יש לי אפילו דף בית
פשוט היה יום מעונן וחשבתי שאני מרגישה מעוננת,אז יצא ענן,זה ממש מהתת מודע. היתה לי הרגשה שיחשבו שאני טרול

משהו מרגיש לי מאוד לא מאוזן אצלכם, ולצערי אני יכולה לגמרי להבין את ההסתגרויות שלו- אני לא בטוחה שהוא מרגיש שיש לו עם מי לדבר בצד השני מעבר לקיר שהצבת מולו.אני מייחלת שיבוא לדבר איתי,ואני אומרת את זה כל הזמן. אני תמיד המפייסת,אני מנסה להתקרב.כן,יש לי המון עבודה עם עצמי
וכן,אני מרגישה שאני עובדת הרבה יותר קשה,למרות שהוא משתדל, אנחנו כ"כ שונים

[סיהרא*]

אני לא יכולה..יש לי בעיה עם אמפטיות לפעמים. אני לא מזדהה עם כאב של אחרים,אלא אם חוויתי כזה בדיוק sad
מזדהה. אבל לדעתי התפקיד שלנו הוא לא להרגיש את הכאב שלו אלא להעביר מסר, בדרכים שונות, שאומר: "אני יודעת שנורא קשה לך, אני אפילו לא יודעת עד כמה, אבל אני כן יודעת שאני אוהבת אותך, ואני פה לאיזה צורך שאתה צריך ואני גם לא אכעס ולא אפגע מהתגובות שלך, כי אני יודעת שזה לא באמת אתה." החלק האחרון הוא קשה "כקריעת ים סוף", אני יודעת, אבל זה באמת נכון, כי כל הקטעים הלא טובים הם באמת לא הוא , הם רק תוצר של הרבה קשיים בעבר.

גם לי יש בעיה בתחום הרגש...אני מאוד שכלית, והוא מאוד "לבבי". אבל למדתי להקשיב, ולהגיב מהלב ולא מהשכל, והנה דבר טוב שיצא לי מכל העסק הזה..

השק הזה נפתח כבר,ואפילו כיבסתי אותו במו ידי.האדם שהכרתי,השתנה מאוד לטובה מאז שהכרנו,אפשר להגיד ששיניתי את חייו מן הקצה אל הקצה,ממש הצלתי את נפשו
סליחה על הבוטות, אבל האם את מרגישה קצת עליונות כלפיו- הנורמלית שהצילה את ה"מסכן"?
כי אם כן (ומשהו שקצת גם אני הרגשתי פעם), אז זה דבר שכדאי להיפטר ממנו מהר. ולעבוד חזק על הקטע של לראות אילו דברים טובים הוא נתן לך. לא רק שהחזיר לך אהבה. דברים ששינו את הפנימיות שלך לטובה.
_
הגעגוע יגרום לי להתעניין בו יותר,הוא יהיה קצת בלתי מושג_
אולי כדאי לך, כמו ששירה כתבה, להגדיר מה את רוצה. כי אם את רוצה להתעניין בו יותר, אז יש דרכים נוספות חוץ מלגור בנפרד. אבל אם את רוצה "חופש" ממנו, אז זה רצון אחר לגמרי.

סבתא אין באזור,ואין עזרה מאף אחד לצערי
אז לא סבתא. חברה או בייביסיטר, רחמנא ליצלן. לדעתי חשוב שהילד יראה שלהורים שלו יש קשר גם בלעדיו. אוי, זה נשמע לא טוב. התכוונתי שהילד מרגיש שיש ישות "אבא ואמא", שהם אוהבים וביחד בלי קשר לאם הוא נמצא או לא. זה נותן הרבה בטחון.
ואולי, בכפירה מוחלטת לרוח האתר, אפשר לוותר קצת על לינה משותפת? לעשות משהו חלקי- הולך לישון במיטה משלו ובאמצע הלילה מגיע? מרווח נשימה שיתן לכם הזדמנות להיות ביחד בלעדיו.

,והיה עושה עוד משהו מלבד לעבוד,לחזור להיות מול המחשב והטלביזיה,אז אולי היה בא לי עליו יותר
יקירתי, יש סיבה לכך שהוא מתנהג ככה. זה לא ענין של אשמה . "הוא אשם" או "את אשמה ובגללך הוא ככה". אולי אם היה בא לו עלייך הוא היה מתנהג אחרת. למה לא בא לכם אחד על השני?
ועוד שאלה- בכל ההסתגרויות, הישיבה מול המחשב וההתנהגויות הלא חברתיות בעליל שלו- את עושה משהו בנסיון להפסיק את זה? כלומר- כשהוא חוטף עצבים והולך למיטה- את הולכת אחריו ומנסה לדבר איתו במיטה? אל תישארי במקום שלך. תוותרי על מקומך ותלכי איתו לאן שהוא. תדובבי אותו עד שהכל יצא, גם אם זה בעצבים, ואז ירגע.
כשהוא במחשב- את באה אליו עם כוס קפה (סתם דוגמה) ויושבת לידו או מציעה לו לראות סרט ביחד? או לצאת לאיזה סיבוב בחוץ?
בקיצור, כוונתי היא שאם הוא נכנס למקום הלא טוב שלו, אל תשאירי אותו שם לבד, כי הוא צריך אותך בדיוק שם, רגועה ואוהבת. עצתי היא שתלכי איתו למקום הלא טוב וביחד תצאו משם. יכול להיות שלא מיד, אולי אחרי כמה זמן, את זה את תרגישי, אבל העיקר לא להשאיר אותו לבד עם הג'יפה שלו.

הוא נעלב שאני מתערבת לו,ואולי הוא צודק,והוא אמר,שתמיד אני מתערבת לו באיך להיות אם הילד
צודק. לדעתי לפחות, כל עוד זה לא מגיע לאלימות מול הילד (לא נשמע שאצלכם זה ככה), תשחררי ותתני להם ללמוד אחד את השני בסיטואציות האלה. חוצמזה שבטח הוא לומד ממך הרבה על סבלנות אם הוא רואה אותך עם הילד.

אין לי כוח
קבלי חיבוק גדול ותתפללי למלא כוח.
אנחנו כ"כ שונים
welcom to the club... אבל אני מאמינה שזה בדיוק מה שבונה אותנו. גם מה שנראה מגעיל בסוף יוצא לטובה, בדרך כלל.
בהצלחה.

[ההולכת_בדרכים*]

סיהרא , את כותבת דברים של טעם
ו ענן לי את לא נשמעת כמו טרול...

[פלוני_אלמונית*]

ריח טרול עולה באפי למקרא ענן , מקווה שאני טועה

לגמרי.
לשכור דירה נוספת כי לא סובלת את הריחות שהוא משאיר בשירותים???

[ההולכת_בדרכים*]

פלוני אלמונית, היא תיארה כאן מסכת שלמה, לא חייבים להסתכל רק על משפט אחד אומלל... לא ייאמן כמה נזק עשה לנו העו"ד שהשתולל כאן פעם

[פלונית*]

לגמרי טרול ולא רק ענן. זה לא התוכן אלא הסגנון. היה דף נוסף שלא היו לו מגיבים אז היא /הן עברו הנה.
היא תיארה כאן מסכת שלמה
יש כאן דו שיח טרולי.

[סיהרא*]

יש כאן דו שיח טרולי.
אני לא חושבת. ובכל מקרה אם התכוונת שאני טרול אז לא. ממש לא.

[פלונית*]

באשר אלייך סיהרא הפסקתי לקרוא לפני שאת הגעת.

[ההולכת_בדרכים*]

אז מי הטרול? שירה, שלולית? תוכלי לומר מה הדף השני כדי שאפשר יהיה להתרשם מהסגנון?
לי אישית הכתיבה כאן לא מוזרה וטרולית כפי שכן זיהיתי בכל כך הרבה דפי טרול קודמים.
כמובן שאני לא יכולה להיות בטוחה, אבל בינתיים מתנהל פה דווקא דיון מעניין למדי

[פלונית*]

_ועוד שאלה- בכל ההסתגרויות, הישיבה מול המחשב וההתנהגויות הלא חברתיות בעליל שלו- את עושה משהו בנסיון להפסיק את זה? כלומר- כשהוא חוטף עצבים והולך למיטה- את הולכת אחריו ומנסה לדבר איתו במיטה? אל תישארי במקום שלך. תוותרי על מקומך ותלכי איתו לאן שהוא. תדובבי אותו עד שהכל יצא, גם אם זה בעצבים, ואז ירגע.
כשהוא במחשב- את באה אליו עם כוס קפה (סתם דוגמה) ויושבת לידו או מציעה לו לראות סרט ביחד? או לצאת לאיזה סיבוב בחוץ?
בקיצור, כוונתי היא שאם הוא נכנס למקום הלא טוב שלו, אל תשאירי אותו שם לבד, כי הוא צריך אותך בדיוק שם, רגועה ואוהבת. עצתי היא שתלכי איתו למקום הלא טוב וביחד תצאו משם. יכול להיות שלא מיד, אולי אחרי כמה זמן, את זה את תרגישי, אבל העיקר לא להשאיר אותו לבד עם הג'יפה שלו._

ואצלי דווקא העבודה היתה לתת לו את החופש הזה. בהתחלה הייתי הולכת אחריו לכל מקום, מנסה בכח לדובב. אני יודעת שזה מה שהייתי רוצה שיעשו בשבילי. אבל מבחינתו זה היה סיוט.
גם האיש שלי מעבד הכל לעצמו בראש. לרוב משתף אותי רק במסקנות, גם זה לא תמיד. בהתחלה זה היה בלתי נסבל, היום למדתי לפתוח את הדברים האלו רק כשהכל מסביב רגוע, ורק כמה שהוא מוכן- בדיוק ההפך מ תדובבי אותו עד שהכל יצא, גם אם זה בעצבים, ואז ירגע.

העבודה שלי היתה לאפשר לו להיות לבד. לתת לו זמן לעצמו מול המחשב, שיצא לריצה, שיכנס למיטה לשעתיים. לפעמים אני לא יודעת אם הוא רוצה אותי או לא- אז אני שואלת. לא מציעה פעילות חלופית, אלא שואלת דוגרי- "אפשר להיות איתך?". לרוב התשובה היא "לא"- ואז העבודה שלי היא להגיד לעצמי שזה לגיטימי. שמותר לו להיות לבד.
בדרך כלל אחר כך הוא חוזר מאוהב עד הגג, אבל יש גם פעמים שהוא ימשיך עם ההתבודדות שלו המון זמן. ואז זה נשמע ככה- "לחכות לך? אתה תבוא לישון איתי?" "לא", לפעמים הוא אפילו ישן בסוף על הספה .

אם אני אנסה בכח להוציא ממנו משהו- זה יגמר בפיצוץ נוראי.


ועוד משהו-
אני מאמינה שמגע מחבר. אולי הדבק הכי חזק בעולם. לכן, כשאת אומרת שאין סקס- זה אוטומטית הופך להיות ביצה ותרנגולת (כי בלי סקס אוהבים פחות, ואז פחות רוצים אחד את השני).

התקופות המתות האלו- מצד אחד הן מגבירות את התשוקה- כי הגוף רעב נואשות למגע, אבל מצד שני הן מרחיקות אתכם אחד מהשני- ואז רוצים מגע, אבל לאו דווקא ממנו ספציפית. הרי חיים אינטימיים אמיתיים זה המקום שמחבר בין הגוף לנפש. ואז- מבחינת הגוף- אנחנו הרבה יותר רוצים אחד את השני, אבל מבחינת הנפש- הולכים ומתרחקים. וחבל. (ואני לא מנסה לרמוז על התפתחות של בגידה. אני מדברת על מה שקרה לנו בפנים. אנחנו הופכים להיות צמאים לסקס גופני, אבל מתרחקים מהיכולת לקיום יחסים במימד של החיבור הנפשי. את אומרת שלא תבגדו, ואני מאמינה לך ומצדיעה על האמון המוחלט שקיים ביניכם).


_עכשו הוא בא הביתה,במצב רוח תקשורתי. אבל אין מגע חוץ מנשיקה כשמגיע הביתה,ובבוקר כשהוא הולך לעבודה
הוא לא מתרפק עלי כמו פעם,לא קורא לי בשמות חיבה בד"כ_

אני שואלת, וכבר שאלו לפני- האם את רוצה יותר מזה?
אם כן- למה לא להזמין אותו בעצמך? ("בוא שים עלי ראש, פיניתי לך מקום על הספה...").


ותהייה כללית אחרונה לסיום-
בשם של הדף הגדרת "כדי להציל את הנישואים". אבל כדאי לחשוב טוב- מהי באמת המטרה הסופית שלך?
האם היית רוצה לחיות בבתים נפרדים מעתה ועד עולם? או שאת רוצה שהוא יתגעגע אלייך מספיק ויחזור "אחר"?

תיארת מעלות וחסרונות שלו- אבל בשורה התחתונה, היית רוצה להישאר יחד? (ומותר לך גם לא לדעת או לא להיות בטוחה, לי נשמע שאולי את רוצה להיפרד גם בשביל לבדוק את האופציה הזו)

[פלונית*]

ועוד משהו-
נראה לי שחלק גדול מהקושי, ואת כתבת שזוהי גם הסיבה לכל הבעיה, היא ההחלפה של בן הזוג בבן. ואולי כדאי לנסות לחזור לבן הזוג, ולקבל את הבן אל שניכם, ביחד- כמשפחה.
למשל, אפשר בתור התחלה להחליף מקומות במיטה המשפחתית- בן הזוג עובר למיטה הזוגית, הקטן עובר למזרן היחיד (וכדאי ללוות צעד כזה באמירה לבן הזוג- חשוב לי להחזיר את הזוגיות שלנו. אני רוצה שנחזור לישון כזוג, או משהו כזה).
לדעתי (ולא בטוח ששוכני האתר יסכימו איתי, אבל זו בעיה שלהם)- צריך להיות ברור וחד משמעי גם לך וגם לבן זוג שהוא קודם. בטח כשהקטן כבר בן שנתיים וחצי.
אתם זוג. הייתם זוג לפניו, ותהיו זוג גם אחרי שהוא יגדל (בעזרת ה' ועם הרבה מאמץ שלכם...). בעיני, בעלך יותר חשוב מהילד, נקודה.
זה לא אומר להזניח את הילד, אבל זהו סדר העדיפויות הנכון, וחשוב מאוד להאמין בו ולשדר אותו לבעל. ולדעת שגם אם כרגע אני דואגת לבן על חשבון בן הזוג, זה כי הקטן צריך יותר. לא כי הוא חשוב יותר.

זה לא אומר לטוס לחודשיים ולהשאיר אותו לבד. האמת היא שלי יש 3 ילדים, ומאז שהגדול נולד לא יצאנו לחופשה לבד. ובכל זאת, אני משתדלת להבהיר לבעלי שהוא יותר חשוב. אם זה להכין משהו שהוא אוהב למרות שהילדים לא, או אם זה לשדר לו "אני סומכת עליך שתצליח" כשהוא מנסה להתמודד איתם לבד (ואז, זה אומר- אני מעדיפה שהם יקבלו אבא שעושה טעויות, ולא לפגוע באמון שלי בך).

ובסופו של דבר- הקטן רק ירוויח. אני מצטרפת לקולות שאומרים שילד צריך שלהורים שלו תהיה זוגיות טובה. אולי זה הדבר הכי חשוב שאפשר לתת לו. דגם של אהבה בין ההורים. בסיס לזוגיות טובה שתהיה לו כשיגדל.
וילד תמיד קולט כשיש בעיות. שכנה שלי אומרת שהם מכשירי רדיו קטנים, שקולטים ממנו גלים בלתי נראים...



מרגיעון- "זכותנו המלאה להיות מטומטמים- ככל שנחפוץ" פעם ראשונה שנתקלתי בו, ודווקא אהבתי...

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מי שחושב שאני טרול,שפשוט לא יכנס ולא יגיב.פשוט כך.
אני קוראת אך לא יכולה להגיב,אני בביקור אצל ההורים

[אחת*]

אם את בעצמך חשבת שזה טרולי יכולת לפחות להמנע מלפתוח דף חדש.

[פלונית_לרגע*]

מי שכתבה בניק שלי בטעות, שיניתי לך בינתיים ל"פלונית". בחרי בבקשה ניק אחר. תודה רבה

[סיהרא*]

אצלי דווקא העבודה היתה לתת לו את החופש הזה.
נכון . מסכימה. לכן כתבתי
יכול להיות שלא מיד, אולי אחרי כמה זמן, את זה את תרגישי. נראה לי שאלו שני קצוות שהאיזון ביניהם עדין ומשתנה. אם תלחצי עליו לדבר בזמן שהוא סוער זה יתפוצץ, אבל אם הוא קצת ירגע ואת תשדרי לו, כפי הבנתך, שאת מעונינת לשמוע אותו, ורוצה להיות איתו כשיהיה לו נוח, אז יכול להיות שדברים יפתחו ולא תגררו שתיקות לכמה ימים.
אם הוא קולט ביקורת, גם אם מתחת לפני השטח, על ההתנהלות וההתנהגות שלו זה מן הסתם יגרום לו לקושי לצאת ממנה. אם הוא יקלוט (אח, כמה שזה קשה) סובלנות וקבלה, סבלנות והכלה והרבה אמון- זה יעזור לו מן הסתם לצאת מזה.

אבל יש גם פעמים שהוא ימשיך עם ההתבודדות שלו המון זמן. ואז זה נשמע ככה- "לחכות לך? אתה תבוא לישון איתי?" "לא", לפעמים הוא אפילו ישן בסוף על הספה sad.
יוווו, נכון. וזה הכי מבאס. טוב לשמוע שאנחנו לא לבד...אבל גם את זה אני מכבדת. נראה לי שבספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" זה כתוב :גברים הם כמו גומיה, ככל שהם מתרחקים ונמתחים ככה הם יחזרו יותר חזק ויותר קרוב.

אחרון חביב- ענן, כל מה שאני כותבת זה נטו מהנסיון שלי והתובנות שלי. יכול להיות שזה לא מדויק לך, ואת צריכה למצוא את הדיוק שלך. בכל מקרה אין בכוונתי להעביר עלייך ביקורת או לפגוע. מי כמוני מכירה את היויו, ומעריכה אותך על ההתמודדות

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם את בעצמך חשבת שזה טרולי יכולת לפחות להמנע מלפתוח דף חדש. אני לא עד כדי כך מתוחכמת. פשוט היתה לי מועקה,וכבר המון המון זמן אני רוצה לפתוח דף על הבעיות בזוגיות שלי,ולא היה לי אומץ.אז גברת אחת את לא תגידי לי אם לפתוח דף או לא,יש פה מספיק דפים מטומטמים וחסרי משמעות,שאף אחד לא אומר למי שפתח דבר וחצי דבר

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היום היתה לנו שיחה,חזרתי הביתה מסופ"ש ודיברנו
ביקשתי ממנו שיגיד לי הכי דוגרי מה היה רוצה שאשנה אצלי. הוא אמר שאני מבקרת אותו ללא הרף,שאניח לו כשהוא עם הילד,ולא אתערב
ושנהיה כמו שהיינו היום,שזה..בישלתי לו משהו טעים כשחזר מהעבודה,אחרי זה יצאנו עם הילדון לטיול בחוץ,ולגינת שעשועים(הילד כ"כ שמח שלקחנו אותו יחד,הוא לא הפסיק להגיד את זה). ליטפתי אותו היום וחיבקתי,אמרתי לו שהתגעגעתי(הוא שאל איך זה?) ונתתי לו תשומת לב. הבן שלי כ"כ מקנא שבקושי נתן לנו לדבר,וביקש שאפסיק לדבר עם אבא. בסוף הדבר הכי חשוב שהוא אמר לי,אחרי שהתנצלתי שאני לא מקדישה לו מספיק זמן בגלל הילד. אז הוא אמר
אם אין לך זמן לעצמך,איך את רוצה שיהיה לך זמן אלי מלך!!! כשהוא פותח את הפה יוצאות לו מרגליות,אבל עד שהוא פותח. אמרתי לו שהתאהבתי בו בגלל המילים המדהימות שיוצאות לו מהפה,כשהוא מדבר איתי לב אל לב.
היום הוא קצת דיבר בעידודי,זה שימח אותי כי בד"כ אני מדברת,והוא אומר אוקי..אוקי ואז אני מרגישה כאילו אני חופרת לו,ואני באמת משתדלת שדברי יהיו דברי טעם,ולא סתם לקשקש לו בשכל
אין ספק שהוא מסתפק במועט.
חשוב לי מאוד השיחות האלה,הכי חשוב לי בהן שהוא אומר משהו,ואז אני מבינה שהוא"רואה אותי" זאת תחושה נפלאה!

אחרון חביב- ענן, כל מה שאני כותבת זה נטו מהנסיון שלי והתובנות שלי. יכול להיות שזה לא מדויק לך, ואת צריכה למצוא את הדיוק שלך. בכל מקרה אין בכוונתי להעביר עלייך ביקורת או לפגוע. מי כמוני מכירה את היויו, ומעריכה אותך על ההתמודדות סיהרא יקרה! אין לך מושג כמה עזרת לי. חזתי מסופ"ש אצל ההורים,רק אני והילדון. והיה לי זמן להרהר בדבריך ובכל שאר התגובות. דיברתי עם בעלי בטלפון,והיינו מאוד חמודים אחד לשניה ורכים. חזרתי במטרה לשנות,להפסיק לצפות. אני חושבת שזה יוריד את סף האכזה והעצבים שמוביל למריבות בעשרות אחוזים.עכשו לך תעשה את זה..למה אני מתכוונת. לעשות הכל ולא לצפות ממנו לכלום. לא לצפות שירחץ כלים,לא לצפות שישחק עם הילד,לא לצפות להכל. הרי אם הייתי חיה לבד,הייתי עושה הכל ובכיף. הוא כן עוזר ולפעמים הרבה. כן אבקש עזרה לפעמים,למשל לשאוב את השטיח,כי זה קשה לי.אבל ברוב הדברים אסתדר לבד,כמו שהיה בחו"ל כמעט חודש,הסתדרתי מצויין.

סליחה על הבוטות, אבל האם את מרגישה קצת עליונות כלפיו- הנורמלית שהצילה את ה"מסכן"? חלילה עליונות,גם הוא שינה את חיי לטובה. פשוט כשהכרתי אותו הוא היה בן אדם כבוי,שותה ובורח,לא התמודד עם עברו. ועם המון אהבה,ותשומת לב,עלינו יחד מדרגה מדרגה,זה לקח כמה שנים,ואנחנו עדיין עולים במדרגות האחרונות. אני גאה בדרך שעברנו יחד


ואצלי דווקא העבודה היתה לתת לו את החופש הזה. בהתחלה הייתי הולכת אחריו לכל מקום, מנסה בכח לדובב. אני יודעת שזה מה שהייתי רוצה שיעשו בשבילי. אבל מבחינתו זה היה סיוט.
אני מסכימה עם זה..צריך לתת לו להתקרר מעט,כי זה רק יחמיר אם אנסה לדובב אותו בכעס. לפעמים הוא מתקרר מהר,ולפעמים לוקח לו שעה ויותר
היום היתה לנו שיחה,ואמרתי לו,שמהיום,אין כזה דבר יומיים בלי לדבר,פותרים את זה באותו היום


התקופות המתות האלו- מצד אחד הן מגבירות את התשוקה- כי הגוף רעב נואשות למגע, אבל מצד שני הן מרחיקות אתכם אחד מהשני- ואז רוצים מגע, אבל לאו דווקא ממנו ספציפית. הרי חיים אינטימיים אמיתיים זה המקום שמחבר בין הגוף לנפש. ואז- מבחינת הגוף- אנחנו הרבה יותר רוצים אחד את השני, אבל מבחינת הנפש- הולכים ומתרחקים. וחבל. (ואני לא מנסה לרמוז על התפתחות של בגידה. אני מדברת על מה שקרה לנו בפנים. אנחנו הופכים להיות צמאים לסקס גופני, אבל מתרחקים מהיכולת לקיום יחסים במימד של החיבור הנפשי. הגדרת את זה כ"כ מדוייק(אני גרועה בלתאר ולהסביר,הכתיבה שלי עילגת) זה כ"כ מעציב כל העניין של הסקס.יש לי חשק,והוא רוב הזמן עייף,הוא אף פעם לא היה מיני כמוני,וגם הוא יותר שמרן,הרבה יותר ממני. גם בתקופות הטובות שלנו,לפעמים היינו עושים סקס אחת לחודש חודשיים. היתה לנו אינטימיות,המון מגע. הוא תמיד מצפה שאזום,ואני מייחלת לבן זוג שיוזם יותר. הוא אמר לי הרבה פעמים,מה עדיף?מישהו כמוני,או מישהו שירצה כל יום,ואז תיהי בבעיה אחרת.והאמת שהוא צודק,זה יותר נעים ונינוח,אין שום לחץ מצידו. אם אזום,כנראה שיהיה סקס,ואפילו כל יום אם ארצה,אבל לא בא לי. תמיד בא לי בצהריים שהוא בעבודה,ועכשו עם הילד,זה הרבה יותר מסובך. בפעם האחרונה שניסינו,הילד ישן שנ"ץ והפסקנו באמצע,הרגשתי שהוא לא שם,שהוא לא נוכח,ומאז זה לא קרה שוב. זה מטריד אותי,אבל אני מתנחמת בעובדה שעשיתי המון סקס בחיי,ותקופה כזאת ארוכה ללא סקס לא היתה לי. שזה מעניין מבחינתי. אני פשוט מפנטזת מלא.
מה שמציק,זה שאנחנו לא מתנשקים ממש,רק בסקס ולאחרונה גם זה לא. פשוט לא בא לי עליו ככה,יכול להיות שזה הכל אצלי,הרי דרך בלוג באינטרנט,אי אפשר באמת להכיר אדם,זה תלוי בכ"כ הרבה פרטים ,וקשה לדייק


_ותהייה כללית אחרונה לסיום-
בשם של הדף הגדרת "כדי להציל את הנישואים". אבל כדאי לחשוב טוב- מהי באמת המטרה הסופית שלך?
האם היית רוצה לחיות בבתים נפרדים מעתה ועד עולם? או שאת רוצה שהוא יתגעגע אלייך מספיק ויחזור "אחר"?_ אני רוצה עוד ילד ממנו,אני לא יודעת איך זה להיות במערכת יחסים אחרת עם גבר"נורמלי" כי לפניו היו לי רק דפוקים.הוא הראשון שאוהב אותי באמת,ותאמינו לי שלא קל איתי. אני אף פעם לא מרוצה,תמיד במוח אני שואלת את עצמי,ואם היה כך ואם היה אחרת. אני עובדת על זה ! וגם אני מאוד ביקורתית,מאוד! באתי מבית של הורים מאוד ביקורתיים,וגם על זה אני עובדת.
בחיי לא ידעתי מה זאת אהבה. חשבתי שאהבתי את האקס המיתולוגי,שעזב וחזר אלי מיליון פעמים ואף פעם לא באמת אהב ונתן לי משהו מעצמו
בעלי הוא האדם הראשון שהחזקתי איתו מעמד כ"כ הרבה זמן. נעים איתו,הוא אדם נפלא. בתור בן אדם שלא מסוגל לאהוב כ"כ ,אז כן,אני אוהבת אותו,אני רוצה שיהיה לו טוב.הוא חבר שלי,אליו אפנה ראשון בכל דבר.
הוא טוב מידי,וזה קשה לא לזלזל בזה,לא לקבל כמובן מאליו,לכבד.אוף,כמה קשה. בהתחלה זה עבד יופי,ולאחרונה אני מזייפת..לא תמיד מכבדת,מזלזלת.
אני מאמינה שבכל אחד אמצא פגם,וכל אחד יוצא ממני גם טוב וגם פחןת טוב. אז לא הייתי רוצה להפרד.בטח לא לפרק משפחה.אני לא סובלת,פשוט לפעמים אני מרגישה בודדה.הוא אדם סגור,שלא מדבר הרבה.בתחילת הקשר,היינו יוצאים למסעדה,והוא היה שותק,וכולם מסביב,היו מדברים וצוחקי,וכ"כ קנאתי בהם,זה מה שרציתי.אבל נשארתי איתו,כי הוא אדם טוב,שיקטוף את הירח אם אבקש,ותמיד יאהב אותי,יכבד אותי,ולא יבגוד בי. אז לא יודעת מה לחשוב ,אולי אני איתו מפחד. ואולי לא. מה שבטוח,שאם היה לי רע,ולא הייתי אוהבת,הייתי קמה ועוזבת מזמן.

לי נשמע שאולי את רוצה להיפרד גם בשביל לבדוק את האופציה הזו) אם נפריד בתים זה יגביר אצלי געגוע,אולי קצת קנאה
הוא תמיד עושה את מה שאני מבקשת,לפעמים מבטל את עצמו(זה מטריף אותי ואני ממש נגד זה) הכל ברור וידוע מראש,זה משעמם. למה אי אפשר להכניס ספייסיות לקשר? מי אמר שמתאים לכולם לחיות באותו הבית?מבחינתי זה הישג שהצלחתי להיות איתו בדירות קטנטנות 8 שנים
אני בכלל לא רוצה להפרד,ואין לי ספק שאם נפריד בתים,אני ארצה אותו יותר
כרגע,לחזור לישון איתו על אותו המזרון,לא ממש מושך..הוא נוחר זז המון,לפעמים אני חוטפת מכה קטנה מתוך שינה,ומההריון,התרגלתי לישון לבד. אני לא אוהבת שמחבקים אותי מתוך שינה,אני אוהבת לישון לבד,כיף לי. כשאני במצב ער,אני מאוד חמה,מחבקת ומלטפת. אין מצב שנשב על הספה יחד,ולא נשב מחובקים. אז כשישנים,אני לבד וטוב לי

אז היום היה טוב,ונגמר טוב ונעים. אמרנו אני אוהב/ת ליבנו הכל
ונתחיל דף חדש. אני אשתדל ליישם את כל מה שכתבתי ונראה מה יהיה
תודה!!!!
והמרגיעון: קחו אוויר זה בחינם (כ"כ נכון לגבי)

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גמדים יקרים, האם תוכלו לשנות את שם הדף ל מפרידים בתים כדי להציל את הנישואים נשמטה לי ה י' כשפתחתי את הדף,מרוב התרגשות..
@}

[סיהרא*]

ענן, קבלי את הערכתי! לא פשוט לשנות גישה ביום אחד, ונשמע שממש התחלת בזה!
אני גם ממש שמחה שעזרתי לך.
חזרתי במטרה לשנות,להפסיק לצפות
כשאני אומרת לבעלי "אני מצפה ש.." התשובה היא :"ציפיות זה לכריות". וואלה צודק... כמה שתורידי ציפיות, תהיי יותר במציאות עצמה ולא במחשבות על איך היא אמורה להיראות. אני ראיתי אצלנו, שכשהורדתי ציפיות (כלומר- מנעתי אכזבות ותסכולים), ממילא התעורר אצלו רצון לעזור. היום הוא שוטף כלים יותר מאי פעם, ובשמחה נותן לי לישון עוד שעה בבוקר שבת, גם אם זה אומר שהוא צריך להחליף טיטולים ,דבר שהוא לא סובל לעשות. אני מצידי מקפידה להגיד תודה ולהעריך כל דבר קטן שהוא עושה. גם אם יצא לא בדיוק כמו שרציתי.
אני לא יודעת איך זה להיות במערכת יחסים אחרת עם גבר"נורמלי"
יש כזה דבר? בטח שיש כאלה יותר בריאים בנפשם וכאלה שפחות, אבל למי אין תיק, קטן או גדול? אני מאמינה בלב שלם שמה שנותנים לנו הוא מדויק בשבילינו. כנראה שאת הכי טובה בשבילו, והוא הכי טוב בשבילך. לכי תדעי מה היה קורה אם היית עם גבר "נורמלי" אחר. בכלל, הכי טוב בעיני לראות את המציאות ולהתרכז בה, בלי לפזול לצדדים.

פשוט לפעמים אני מרגישה בודדה.
האם את יכולה לדבר איתו על זה?
או- האם את יכולה למצוא לך חברה או מקום שיתן לך את מה שחסר לך? אני אסביר: אצלנו למשל, אני עוסקת בתחום שבאופן כללי מענין אותו, אבל בפרטים ממש לא ואין לי עם מי לדבר. בהתחלה זה ממש הפריע לי, אז עבדתי במקום שבו היה לי בשפע עם מי לדבר ולהעמיק בתחום שלי, וככה סיפקתי את הצורך הזה. כמובן שמענה לבדידות הוא יותר עמוק, אבל אולי בכל זאת?

בכלל, אני ראיתי הרבה זוגות שבהן הבעל הוא רגיש/ פגיע/ פגוע/ וכד' והאישה היא מאוד חזקה, וטוב שכך, אחרת הבעל היה מתפרק. אולי גם אתם בחבורה?

_אז היום היה טוב,ונגמר טוב ונעים. אמרנו אני אוהב/ת ליבנו הכל
ונתחיל דף חדש. אני אשתדל ליישם את כל מה שכתבתי ונראה מה יהיה
משמח מאוד לקרוא! שימשיך ככה, ורק הצלחה!

[ענן*]

אני גם ממש שמחה שעזרתי לך. הייתי צריכה כאפה מצלצלת..זאת היתה מראה מעולה בשבילי
התגובות שקטלו אותי,היו מאוד חשובות,התעוררתי מהאדישות שלי,והפסקתי לחפש אשמים,יותר מחפשת,איפה אוכל לשנות אצלי
אני במודעות כל היום,וזה לא קל. אני מניחה שעם הזמן זה יהפוך לטבע שני

הכי טוב בעיני לראות את המציאות ולהתרכז בה, בלי לפזול לצדדים. צריכה לעבוד על זה..בכל תחום בחיי כמעט,הדשא של השכן ירוק יותר

או- האם את יכולה למצוא לך חברה או מקום שיתן לך את מה שחסר לך? יש לי חברות,פשוט בבית לפעמים האנרגיה כבדה ומרגיש לי לבד
אבל אני מניחה שאם אתמיד בעבודה שאני עושה עם עצמי,יהיה הרבה יותר טוב
תודה רבה @}
אעדכן בקרוב

[ענן*]

דברים משתפרים מאוד פה בבית. אתמול בעלי קרא לי בשם חיבה ואמר שהוא אוהב
והיום,הוא חזר מהעבודה,וישבנו בחוץ בזמן שהקטן ישן,ודיברנו
הכנתי לו לאכול וקפה,והיה כיף
הוא היה רך ומקסים,ופתאום ליבי נמס מהקרח שעטף אותו,והרגשתי רגש שמזמן כבר לא הרגשתי אליו. והרגשתי שיש תקווה,ושאם אשמיך כך,נחזור להיות מה שהיינו
והוא גם אמר,אני רואה שאת משתדלת מאוד,אבל אם בא לך להתלונן,או להוציא קיטור,אל תחזיקי את עצמך,אני רוצה שתבואי אלי אם קשה לך
אני מאוד משתדלת,והדבר שהכי עובד לי,אני לא מצפה,בכל פעם שבא לי לסנג'ר אותו,או להפיל עליו איזו משימה,אני אומרת לעצמי,תחשבי כאילו הוא בחו"ל ,הוא לא פה,תסתדרי לבד. ואז אני עושה את המתלה בכיף,בשבילי. וזה ממש עובד.ככה אני לא מחממת את עצמי,ומתעצבנת סתם
לא ביקשתי ממנו כלום,ואתמול הוא קיפל כביסה,והיום ניקה את הסלון והשטיח אני שמחה!

[פלונית*]

וואו קראתי אותך
תודה על מה שלמדתי
בהצלחה!!

[מסעית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי את הדף שלך ומאוד הרגשתי שאנחנו דומות-
רציתי לשאול אותך מה היית אומרת לי אם הייתי מספרת לך שאני מתלבטת אם להביא ילד לעולם בדיוק בגלל מה שסיפרת כאן? היחסים שלי מאוד קרובים עם בן הזוג שלי והפחד הכי גדול שלי שזה יעלם ואני יהיה מאוהבת בילד ולא בבן זוג שלי.
מה היית אומרת לי על זה? איך אוכל לשמור על האהבה שיש לנו עכשיו אם יבוא ילד לעולמנו?
תודה

[סיהרא*]

ענן, התרגשתי לקרוא אותך...
אני רוצה שתבואי אלי אם קשה לך
חזק מאוד!! הוא רוצה קשר אמיתי איתך, רוצה להיות החבר הכי טוב שלך, בעצם.
_
לא ביקשתי ממנו כלום,ואתמול הוא קיפל כביסה,והיום ניקה את הסלון והשטיח_
מדהים איך שזה עובד, הא? וזוהי רק ההתחלה, לה, לה ,לה, לה...

שולחת לך חיבוק ועידוד להמשיך את הטוב!!

[סיהרא*]

מה היית אומרת לי על זה? איך אוכל לשמור על האהבה שיש לנו עכשיו אם יבוא ילד לעולמנו?
מותר לי לענות גם אם אני לא ענן?
מסעית, אם יש ביניכם אהבה, זה הרקע הכי טוב להביא ילד לעולם. ברור, לא? זה גם מה שלפעמים יוצר את הרצון לילד, כי ילד הוא יצירה משותפת של שניים שיש ביניהם אהבה.
מנסיוני, נכון שילד לוקח זמן וכוחות, אבל כל ילד נוסף גם יכול להגביר את האהבה ולהעמיק אותה. בגידול הילד ובחינוכו אתם מתמודדים עם כל כך הרבה קשיים, שמחות, שאלות, התלבטויות והרבה רגעי אושר וכיף, שזה בעצמו, אם עושים את זה נכון, מחזק את הקשר ביניכם.

עוד דבר, אהבה היא לא מוגבלת. מי שיש לה 9 ילדים לא אוהבת פחות כל אחד. הפוך- יש לה מלא אהבה בלב... אז אם את כ"כ אוהבת את בעלך, בטח עם הילד הלב יתרחב ותמצאי בו מספיק אהבה לשניים. למצוא זמן זאת גם משימה...אבל לגבי האהבה לא הייתי דואגת.

[פלוני_אלמונית*]

גמדים יקרים, האם תוכלו לשנות את שם הדף ל מפרידים בתים כדי להציל את הנישואים? נשמטה לי ה י' כשפתחתי את הדף,מרוב התרגשות..
או לשנות את שם הדף ל מתגרשים כדי להציל את הנישואים

[ענן*]

או לשנות את שם הדף ל מתגרשים כדי להציל את הנישואים? חס וחלילה מתגרשים..הכוונה להפריד בתים,בשביל לשמור ולשפר את הקשר הקיים
רק צריך להוסיף י' איפה שנשמטה לי. תודה גמדית



איך אוכל לשמור על האהבה שיש לנו עכשיו אם יבוא ילד לעולמנו? מסעית יקרה,בגלל שאנחנו לא מכירות ממש טוב,קשה לי להגיד. ענתה לך סיהרא מעולה.
אני יכולה להוסיף,הילד מביא המון שמחה וצחוק לזוגיות. בחיים לא הייתי חוזרת אחורה לתקופה שלנו לבד.וגם,אני רוצה עוד אחד בהקדם
הילדים יגדלו,ויהיו יותר עצמאים ואז יהיה לנו יותר זמן. גם לא כל זוג חי כמונו,בבית פצפון,בלי עזרה מהמשפחה בכלל,בלי כסף. כל אלה לא מקלים
אבל אם יש אהבה גדולה ורצון משני הצדדים,אז לדעתי,חבל לוותר על העונג הזה.כן זה קשה,אבל מתגמל מאוד להיות אמא.
מקווה שעזרתי בקצת,ואם את רוצה לשאול עוד או לדבר,אני פה

תקשיבו..הדף הזה ממש עוזר לי. זה מה שהייתי צריכה,וכבר יצא לי למחוק דפים,כנראה הכל עניין של טיימינג
היום,היו לי כמה רגעים שהתעצבנתי,אבל לא אמרתי כלום!!! ואחרי זמן קצר,פתאום הוא עשה דברים בלי שביקשתי. כלים,הלך לאוטו להביא את הקניות(לקח לו כמה שעות,אבל העיקר שבסוף זה קרה). הוא שאל אותי איך אני?ואם אני עייפה? הקטע שזה נראה ששניינו במודעות יתר,נורא נחמדים ונורא מתחשבים כזה..מקווה שזה יחזיק לאורך זמן
היום אפילו הצעתי דבר מהפכני..שניתן לילדון את המזרן היחיד(שבעצם נקנה בשבילו,אבל בפועל מעולם לא ישן עליו) ואנחנו נחזור לישון יחד על הזוגי. כמובן שהוא שמח
אני לא יודעת איך יהיה לי עם זה..המחשבה על זה קצת עושה לי בלגן בבטן. מה שכן,עכשו קר,ובעלי תנור חימום אנושי,בקיץ עם החום הנחירות וכל התזוזות,זה פחות להיט. אני כ"כ אוהבת לישון לבד,ולחבק את הקטנצ'יק בלילה לפעמים,להסניף אותו


חזק מאוד!! הוא רוצה קשר אמיתי איתך, רוצה להיות החבר הכי טוב שלך, בעצם. סיהרא, בעלי הוא אדם טוב לב ונדיר,והוא אוהב אותי מאוד,ושנינו מאוד רוצים שזה יצליח.למעשה בעלי ולרוב גם אני,לא רואים אופציה שזה אי פעם יגמר. זה קשר טוב,שצריך לעבוד עליו,הבעיה ששנינו קצת נרדמים בשמירה לפעמים
כרגע התחלתי משהו חדש,לא ניסיתי בעבר לעשות את כל מה שאני עושה עכשו,זה כמו טיפול זוגי,בלי ללכת לטיפול בעצם. אני מקווה שזה לא יהיה כמו בדיאטה,מרזים,נראים נפלא,ואז אחרי שנה משמינים חזרה +
לפחות אני מרגישה לא לבד בתהליך הזה
ולגבי הפלוצים וכל השאר,זה לא באמת מפריע לי,פשוט כשפתחתי את הדף,כל דבר שהוא עשה עיצבן אותי בטירוף

[סיהרא*]

כמה טוב לקרוא מה שאת כותבת. הרבה מהתיאורים שלך כ"כ דומים לאופי או להתנהלות של בעלי, וזה מפתיע. אצל בעלי הלב הטוב זו התכונה הכי בולטת וגם הוא אדם מאוד מיוחד (טוב נו, לדעתי..). מענין.
אתמול ניסיתי משהו מענין, אז רציתי לשתף אותך.
בעלי חזר הביתה עייף, עם עוד הרבה מטלות שעליו לעשות במסגרת הטיפול שהוא עובר, והרבה "על הראש". וגם הרבה בתוך הלב.
אני מצדי כ"כ רציתי לדבר איתו ויצא שהעמסתי עליו מעבר לקיבולת שלו במצב הזה, אז נכנס להסתגרות מבואסת כזאת.
ברגע הראשון כעסתי ואז ישבתי עם עצמי ואמרתי לעצמי:" אני לא באמת כועסת עליו. אני אוהבת אותו, ואני יודעת שנורא קשה לו, כל התהליך שהוא עובר לא פשוט לא בכלל והוא אפילו לא יכול לשתף אותי עדיין בשלב הזה, אז הכל אצלו בפנים. אני לא כועסת עליו, אני מבינה אותו." ואז הוא אמר לי: "מה קרה? מה את יושבת ככה?" . הסתכלתי עליו וראיתי שהוא מחייך ומבסוט!
כאילו השינוי שעשיתי אצלי ישר שיחרר אצלו משהו, בלי שהוא ידע מה אני חושבת בכלל! וזה לא פעם ראשונה שזה קורה.


אני מקווה שזה לא יהיה כמו בדיאטה,מרזים,נראים נפלא,ואז אחרי שנה משמינים חזרה
בטח יהיו עליות וירידות, אבל כל דבר טוב שעושים לעולם לא הולך לאיבוד. אפילו לרצון טוב יש ערך עצום.

[פלוני_אלמונית*]

בהתחשב בנתונים, הדף מתפתח לגמרי לא רע

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_ברגע הראשון כעסתי ואז ישבתי עם עצמי ואמרתי לעצמי:" אני לא באמת כועסת עליו. אני אוהבת אותו, ואני יודעת שנורא קשה לו, כל התהליך שהוא עובר לא פשוט לא בכלל והוא אפילו לא יכול לשתף אותי עדיין בשלב הזה, אז הכל אצלו בפנים. אני לא כועסת עליו, אני מבינה אותו." ואז הוא אמר לי: "מה קרה? מה את יושבת ככה?" . הסתכלתי עליו וראיתי שהוא מחייך ומבסוט!
כאילו השינוי שעשיתי אצלי ישר שיחרר אצלו משהו, בלי שהוא ידע מה אני חושבת בכלל! וזה לא פעם ראשונה שזה קורה._ זה הכי קשה,למצוא את החמלה ברגעים כאלה
במקום להיות מרוכזת בעצמך,להפנות את תשומת הלב החוצה.כמה זה קשה לי,אבל אני אנסה לעבוד על זה
אתמול,הוא הפתיע אותי בלילה,הוא יזם שיחה,על מה דעתי עלינו,ואיך אני מרגישה איתנו בימים האחרונים.הוא הפתיע אותי. פעם היינו ככה הרבה יותר,היינו מנהלים שיחות ממש טובות ופתוחות. אי אפשר להאשים אותו,ביום אחד השתנתי לחלוטין,גרשתי אותו מהמיטה שלנו,והתרכזתי במישהו אחר,יותר משנתיים ככה
שכחנו איך היינו. זה מדהים איך השינוי קורה כ"כ מהר. רק התחלתי וכבר יש תמורות,כאילו הוא ממש חיכה,היה צמא לשינוי שלי. אני כל הזמן חשבתי שהוא הבעיה העקרית,ברור לי שזה 50% מכל אחד,אבל לא ידעתי עד כמה שינוי שלי,יביא לשיפור של שנינו
לא התחשק לי לעשות לו דברים נחמדים,כי הוא לא היה נחמד אלי.
אני מקפידה לקבל אותו בחיוך גדול כשהוא מגיע מהעבודה,ולפנק אותו,והוא ממש אסיר תודה
היום הוא התחיל לבנות בית קטן לילדון,והוא כולו בפרוייקט,מבסוט עד הגג,ואני אפיתי לו לחם,והכנתי גבינה וכל מיני,והוא היה מאושר
חזרנו להיות חברים,איזו הקלה



בהתחשב בנתונים, הדף מתפתח לגמרי לא רע אז יחסית לטרול,אני לא כ"כ רעה
למה כולן כותבות באלמוניותן?
סיהרא תמשיכי לכתוב לי,אני לומדת ממך המון,את מקסימה!

[שירה*]

זה מקסים וכיף לראות את התגלגלות וההתפחות המהירה של הדף הזה.
נשמע שמשהו שם השתחרר וחוזר לאיזון.
מאחלת לכם הרבה טוב
תמשיכי לעדכן

[ההולכת_בדרכים*]

[סיהרא*]

משמח משמח משמח!!
ממש כאילו היה מחסום קטן שגדל עם הזמן ובבת אחת הסרת אותו. כל הכבוד, בטח יש רגעים שזה לא פשוט, גם מבחינת ההתגברות על עצמך וגם מבחינת שינוי ההרגל, אבל זה שווה כל מאמץ.

אני מקפידה לקבל אותו בחיוך גדול כשהוא מגיע מהעבודה,ולפנק אותו,והוא ממש אסיר תודה
זה נראה לנו לפעמים שולי, אבל זה כ"כ לא. כשאני חושבת על החוויה שלי של לחזור הביתה, עוד כשגרתי עם ההורים, הדבר הכי בונה היה שידעתי שתמיד תמיד אמא שלי תבוא אלי כשאני נכנסת. תשאל מה שלומי, חיבוק, נשיקה, ותשב לאכול איתי.
באמת אני משתדלת, כשהוא מגיע מהעבודה, לעזוב לרגע את מה שאני מתעסקת בו (כלים, ארוחת ערב, פיג'מות ועוד מליון דברים..) ולבוא אליו. זה נותן לו תחושה שהוא חשוב לי יותר מהעיסוקים. (מה שבסופו של דבר נכון...)

שתהיה לכם שבת זוגית חמה וחורפית (אין על השבתות האלה..)!!

[מסעית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ענן סיהרא
את מה שאתן מספרות על ילדים מספרים כולם-העונג הקירבה שזה נותן
אבל שאלתי על הרקע של הסיפור שלך על הרקע של הקשיים שתיארת.
בשבילי אני רוצה ילד בעולמי אבל בעלי מאוד פוחד שזה ישנה הכל שהוא ישכח ויעלם ואני ממש יכולה להרגיש איך זה יקרה לי. איך לא יבוא לי שיגע בי או שאני כבר לא יאהב אותו באותה עוצמה אלה יותר את הילד.
זה מפחיד אותי ומבעית אותו (לא שופטת אותו רק מבינה) ולכן שואלת. מנקודת מבט דווקא של הקושי. אני לא מחפשת תמונה ורודה רק רוצה לדעת מה יכול להקל על יחסים זוגיים כאלה. כשאת מתארת שבן זוגך רוצה את קרבתך לישון יחד איתך, ומתהפכת לך הבטן זה כואב לי לשמוע. מצד שני אני מבינה את זה ואיך ילד תופס את המקום הזה, מצד שני זה מפחיד אותי לאללה.
אני מפחדת מהשינוי הזה בזוגיות שלנו ומפחדת להתעורר אחרי 20שנה ולראות שהתרחקנו בגלל הילד.

[סיהרא*]

האם מודעות לחשש הזה ולאפשרות שזה יכול לקרות לך היא לא הצעד הראשון למניעתו?

[מסעית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כן היא צעד ראשון אבל מה עוד אפשר לעשות. אני מניחה שאני מחפשת לשמוע איך הרגשתם בדינמיקה הזו ומה עשיתם על מנת לשמור על הזוגיות. ענן מספרת משהו שבעיני שמפחיד אותי כי אני לגמרי יכולה לראות את עצמי מגיעה למקומה. אוהבת כל כך את הילד ושוכחת שיש חבר-בן זוג.
איך אפשר לשמור על זוגיות כשילד משתלט על העולם או האם יש אנשים שחווים שאין השתלטות או שניתן לווסת אותה?

[סיהרא*]

איך אפשר לשמור על זוגיות כשילד משתלט על העולם או האם יש אנשים שחווים שאין השתלטות או שניתן לווסת אותה?
"רק על עצמי לספר ידעתי", לא על אחרים.
ההגדרה "משתלט על העולם" משקפת שבאמת יש לך פחד מזה. אני לא מרגישה שחויתי כזה דבר. נכון, בחודשים הראשונים שאחרי כל לידה העולם של האם, ובכלל של כל המשפחה, עובר טלטלה ולוקח זמן עד שמגיעים לאיזון מחודש. אבל מגיעים אליו בסוף.
נכון שבהתחלה תינוק הוא תובעני מאוד, וכדי לתת מספיק תשומת לב לאחרים שצריכים אותך, כמו בעל וילדים גדולים יותר, צריך להתאמץ. אבל מה לעשות, החיים הם לא תמיד קלים, וכמו שמשקיעים מאמץ בדברים אחרים שחשובים לנו, אז גם כאן משקיעים מאמץ, וזה משתלם.
כמו שכתבתי, הזוגיות יכולה גם להשתפר- את משתפת את בן זוגך בטיפול גם כשהתינוק קטנצ'יק, את מבקשת את עזרתו כשאת צריכה. ילד יוצר מחויבות, ומחויבות בעיני יוצרת קשר. כמובן שזה יכול להיות קשר לא טוב, אבל בהחלט יכול להיות קשר נהדר: אנחנו בתור זוג הורים מחויבים, למשל, לתת לילדים שלנו את מה שהם צריכים. אז נחשוב ביחד מה הם צריכים וניתן להם. ככל שהילד גדל, הצרכים משתנים, הופכים להיות מורכבים יותר ואתם, ביחד, גדלים עם הילד.

אחרי הלידה הראשונה שלי הייתי בקצת "דכאון אחרי לידה", יותר נכון דכדוך, ולא דכאון. אחרי ארבעה חודשים בעלי ואני קלטנו מה קורה, השארנו את הילדה אצל סבא וסבתא לערב אחד ויצאנו למסעדה. זה כ"כ פתח אותנו, להיות בלי הילדה לכמה שעות, רק אחד עם השניה וזהו. אז לדעתי לא קורה שום דבר נורא אם מדי פעם את "משתחררת" מהתינוק לכמה שעות, מתאווררת קצת בעצמך וכמובן- עם בן הזוג.

דבר אחרון- כל עוד את לא שם, לא תוכלי להתמודד עם זה. חבל מאוד בעיני לא ללדת ילד שיתן לך כ"כ הרבה טוב רק בגלל פחד שמא יקרה משהו, שאולי בכלל לא יקרה...

[הפלונית_מלמעלה*]

ענן, איזה כיף לקרוא!!!
התהליך שעברתם, ועוד תעברו, הוא נפלא בעיני- שימי לב איזה הבדל מדהים יש בין התיאור של את בן הזוג בתחילת הדף ובסופו. הדף הזה נתן לי מוטיבציה מחודשת להשקיע בזוגיות, שלאט לאט הופכת להיות דבר מובן מאליו והולכת לאיבוד בין כל המטלות היומיומיות- ולכן רציתי להודות לך עליו!

למסעית-
קודם כל, אני מצטרפת לאמירה ש חבל מאוד לא ללדת ילד שיתן כ"כ הרבה טוב רק בגלל פחד שמה יקרה משהו, שאולי בכלל לא יקרה... .
חוץ מזה- אצלי לא היתה החלפה של הבעל בילד. כבר אמרתי למעלה שמבחינתי הבעל קודם לילדים ולא משנה כלום (למרות שבפועל הם צריכים הרבה-הרבה-הרבה יותר ממנו, ולכן תכלס אני משקיעה בו אולי אחד ממאה ממה שאני עושה בשבילם- אבל אני משתדלת לזכור את סדר העדיפויות הזה בראש). זה נובע בין היתר מזה שאני מאמינה חד משמעית שהדבר הטוב ביותר שאני יכולה לתת לילדים שלי הוא זוגיות בריאה של ההורים שלהם, וגם מהעובדה שאני הופכת להיות אמא טובה עשרות מונים כשמצב הזוגיות שלנו טוב. לא יאמן כמה פעמים הוצאתי כעס שהיה מיועד לבעל על הילדים .

אני מאמינה שה"החלפה" הזו באה כשאנחנו לא סומכות על הבעל כאבא- אומרות לו מה לעשות עם הילד, בודקות אותו וכו'. במקום להיות זוג שמגדל את הילד, אנחנו הופכות להיות נשים שמנסות לגדל את הילד ולהעביר את הבעל קורס "כך תגדל את הילד נכון" בו זמנית- מה שלא בדיוק מכבד את הבעל כאבא וכאדם בפני עצמו... (וסליחה, תחליפו את ה"אנחנו" ב"אני"- בעבר, וגם כיום עוד קורה לי לא מעט...).
אני זוכרת שבהתחלה הייתי כל הזמן מוודאת מעבר לכתף שהוא אבא "בסדר" (ואצל באופניות בשביל להיות "בסדר" צריך להיות סופרמן ...), שהוא לא עושה משהו שלא מתאים בדיוק לתפיסת העולם שלי וכו' וכו' וכו'.
בשלב מסוים, למדתי להרפות ולסמוך עליו. קודם כל- כי כמו שאמרתי למעלה, עדיף לילדים זוגיות בריאה של ההורים מאשר אי אילו "טעויות חינוכיות". וחוץ מזה- פתאום גיליתי שיש דברים שבהם הוא צודק, אפילו בנושא חינוך הילדים... ולא להאמין כמה טוב זה עשה לנו כזוג (וכמה טוב זה עשה לילדים שלנו- לקבל אבא שהוא קצת שונה מאמא, אבל נותנים לו להיות הוא עצמו...)

[הפלונית_מלמעלה*]

ולגבי פלוניתיותי-
בנושאי זוגיות אני מעדיפה להישאר באלמוניות. הרי אני חושפת פרטים על הבעל (וההודעה הראשונה חשפה צדדים פחות יפים באישיות), ויש פה לא מעט שמכירים את שנינו.

(ועכשיו פתאום אני אומרת לעצמי- ולמה את הילדים שלך את לא מכבדת ככה? הנה אני רושמת לעצמי נקודה רעה...).

[ענן*]

דבר אחרון- כל עוד את לא שם, לא תוכלי להתמודד עם זה. חבל מאוד בעיני לא ללדת ילד שיתן לך כ"כ הרבה טוב רק בגלל פחד שמא יקרה משהו, שאולי בכלל לא יקרה... לגמרי מסכימה. לא הייתי מוותרת על העונג הזה. והנה את רואה,עברו שנתיים וחצי,ואנחנו מתקרבים..נכון שזאת עבודה קשה,אבל כמו שסיהרא אמרה,החיים לא תמיד קלים

הדף הזה נתן לי מוטיבציה מחודשת להשקיע בזוגיות, שלאט לאט הופכת להיות דבר מובן מאליו והולכת לאיבוד בין כל המטלות היומיומיות- ולכן רציתי להודות לך עליו! אני שמחה! הדף הזה העיר אותי,ועזר לי בצורה מאוד מפתיעה
אני ממליצה לכולן,לא להתבייש,לבקש עזרה,כי התמורה מפתיעה לטובה @}

בנתיים השבוע היתה מריבה על שטות(הארגז של החתולה שמפריע לו) הוא כמובן יצא מפרופורציה,היו אצלנו אורחים,והוא התבייש שהארגז מסריח,אז במקום לקום ולהוציא אותו החוצה(עניין שלי שניה,כי הוא ליד דלת) הוא הוציא את זה עלי. הסכמנו שבבית החדש,החתולה תעשה צרכים בחוץ.אבל בפועל זה לא הצליח,היא אפילו השתינה עליו בלילה,והוא לא הרגיש..מזל גדול,כי אחרת הוא היה הורג אותה אז החזרתי את הארגז,ואני מנקה אותו כל הזמן. כשהיו האורחים,הוא לא היה מסוגל להגיד לי,תנקי את הארגז בבקשה זה מפריע לי,או להוציא אותו החוצה. בעלי שומר הכל בבטן,מסכה על פניו,והכל האנקי דורי(בסדר),אין בעיות. עכשו,אני כ"כ משתדלת כל השבוע,ומפנקת,מנקה בלי להתלונן,עושה את מטלות הבית בשמחה,ובאמת נחמדה ומכילה,ואז הוא יצא עלי אם הארגז. שפשוט צרחתי עליו.אני אף לא צורחת,לא יודעת מאיפה זה יצא לי..אולי תעזרו לי בזה? כנראה שההשתדלות הלא אמיתית,החיוכים המאולצים,משהו הצטבר בי,ויצא כצרחה. צרחתי עליו מספיק! אתה כל היום מתלונן ומקטר לי על הארגז,זה כ"כ מפריע לך,אז קום ותעשה משהו,בדיוק כמו שאתה מלמד אותי! אם משהו מפריע לך,תעשי אותו בלי להתלונן ולצפות שמישהו יעשה את זה בשבילך. העניין הוא,שהוא בחר לריב איתי,בדיוק שהילדון היה חולה קצת,ובוכה ומקטר לי ומיילל. זה היה זמן גרוע,ואני פשוט לא יכולתי כבר להכיל יותר,אז צרחתי. וזה היה נהדר!
אבל מאותו הרגע,שנאתי את בעלי שוב,ואז אמרתי לו,יופי,עכשו שוב לא תדבר איתי יומיים? ונחזור לאותה הנקודה? טוב,בטח פיספסתי כמה פרטים,אבל אני מניחה שהבנתם את התמונה.
ואז לאחר כמה שעות או למחרת,הוא הפתיע אותי,ודיבר איתי בפתיחות על המריבה,ניתחנו אותה וסגרנו עניין. זה היה מאוד כיף ומשחרר. והאהבה חזרה,לא כמו לפני שזה קרה,אבל יותר טוב מבעבר.הוא תיקשר!
אתמול הרגשתי שהוא טיפה מתחיל"לזייף" הוא נסגר קצת,אבל נראה מה יהיה
זה מתיש קצת..

[ענן*]

נדמה שאת זקוקה שהוא יעשה את הצעד לכיוונך, אלא שהוא כבר נכווה כל כך הרבה עד שליבו התכווץ ונסגר המשפט הזה העציב אותי,והעיר אותי

[ענן*]

מפרידים בתים כדי להציל את הנישואים מי ישנה את שם הדף לשם הזה?

[סיהרא*]

זה היה זמן גרוע,ואני פשוט לא יכולתי כבר להכיל יותר,אז צרחתי. וזה היה נהדר!
יוווו...מבינה לגמרי! אני באה ממשפחה שבקושי צעקו בה- לא בין ההורים ולא על הילדים. בעלי- ממשפחה שבה כשמתעצבנים- צועקים החוצה את העצבים ואז נרגעים. לא שאני חושבת שהשיטה השניה היא אידאלית והרבה פעמים אני חושבת ביני לבין עצמי שירגעו וידברו במקום לצעוק. מצד שני- אם זה כבר קורה, אני רואה את הצד החיובי שבזה.
במקום לאגור ולאגור בפנים, פשוט מוציאים הכל ואז בכלל יש מקום להרגע. יש בזה משהו מאוד אמיתי, בלי מסכות ובלי מחיצות.
אולי לכן הוא הפתיע אותי,ודיבר איתי בפתיחות על המריבה,ניתחנו אותה וסגרנו עניין. ובטח שזה הכי כיף ומשחרר...

ואז הוא יצא עלי עם הארגז
הגיוני שהיה משהו בפנים שרצה לצאת, ויצא במקרה על הארגז? זה נורא קשה כשזה קורה, וזה מרגיז בטירוף! לי עוזרת "טכניקת
הנקודות הטובות". לשבת עם עצמי ולשנן: "הוא לא סתם צועק. בטח יש לו משהו בפנים שמפריע. בטח גם לו זה מבאס להתפרץ ככה. אז אני משתדלת לא לכעוס, ולהבין שזה לא אישי נגדי, ואני אוהבת אותו" וכו' וכו' כפי הכוח ולפי המקרה.
בדרך כלל השיטה הזאת מוכיחה את עצמה בצורה יפה..

אבל מאותו הרגע,שנאתי את בעלי שוב
גם את התחושה הזאת אני מכירה, היא עולה לי ברגעים קשים ומתסכלים, ואני בדרך כלל לא נותנת לה להגיע למילים.
האמת היא שאני לא שונאת אותו, ובטח גם את לא שונאת את בעלך, הרי כתבת שאת מאוד אוהבת אותו!
לדעתי הקול הזה של "אני שונאת" בא מהמקום הנמוך הזה שלנו, שמושך אותנו למטה ברגע שהכי קל לעשות את זה ועוד משכנע אותנו שזאת האמת. אני לצורך העניין קוראת לו "היצר הרע"...
ואז ברגע שהוא (היצר הרע) פותח את הפה, אני משתדלת או להתעלם ממנו או שאני מעיפה אותו בבוטות: "לך מפה מיד, ותפסיק להרעיל לי את המחשבות". ברגע שזיהיתי שהרגשות והמחשבות האלה באות ממנו, יותר קל לי להתמודד איתו, כי אני פשוט יודעת שהמחשבות הללו הן לא אמיתיות באמת.

זה מתיש קצת..
זו העבודה הכי קשה שלנו, הכי משמעותית בשבילינו והכי מתגמלת אותנו. במלים אחרות: אלו החיים שלנו!!

שולחת לך חיזוקים בלי סוף!!

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ירדות עליות..בנתיים גם הגיע המחזור
לא קל! יש הרבה עבודה
יהיה טוב(בעצם כבר טוב)

[פלוני_אלמונית*]

אז יחסית לטרול,אני לא כ"כ רעה
למה כולן כותבות באלמוניותן?
כי קצת מורכב להמציא שמות.

[אלמוניתינה*]

וואוו כמה סבלנות צריך
כמה כמה כמה....

[ענן*]

_וואוו כמה סבלנות צריך
כמה כמה כמה...._
היום למשל איבדתי את סבלנותי,ואין לי מושג הין היא
אין לי כוח!

[מיכל_בז*]

אבל אני דווקא כן שונאת את בנזוגי לפעמים. לפעמים הוא מרתיח אותי וברגע הזה, של הריתחה, אין יותר מדי אהבה.
אבל אני מנסה לזכור משהו מאוד חשוב - זה בסך הכל רגש. יש לבני האדם נטייה לחשוב שרגשות שליליים הם יותר אותנטיים ( טוב, לי). למה השתדלות היא מזויפת והתפרקות היא אמיתית? גם זו אמיתית וגם זו. שתיהן אותנטיות בדרכן.

וגם שנאה אמיתית, נכון לאותו רגע. אבל היא עוברת, כמו רוב הרגשות והיא רק רגש. קשה לי להסביר את זה, אבל ההשלכה של הרגש על המציאות הזוגית שלכם תלויה בדיוק במקום שאת תתני לו. לפחות זה מה שאני אומרת לעצמי ומנסה ליישם בהצלחה חלקית בלבד.

[סיהרא*]

_היום למשל איבדתי את סבלנותי,ואין לי מושג הין היא sad
אין לי כוח!_
יקרה, "כל ירידה היא לצורך עליה", מכירה את המשפט? אין מה לעשות. כל דרך, בטח דרך חשובה ועמוקה, רצופה בעליות ומורדות. העיקר הוא לדעת שאת בדרך, כי אם לא היית, לא היתה נפילה.
אז קחי נשימה עמוקה, תזכירי לעצמך את כל הטוב שעשית ושהיה עד עכשיו, תני לעצמך איזו צ'פחה על הכתף לעידוד, ובטח הטיפוס למעלה יתחיל שוב עוד מעט. ואולי אפילו יהיה עכשיו יותר טוב ממה שהיה קודם. זה טיבן של נפילות, שקמים מהן למקום גבוה יותר.
בהצלחה!

[סיהרא*]

אם תמצאי את המקום שאליו הסבלנות שלנו נעלמה, תודיעי לי, אני גם צריכה קצת....

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם תמצאי את המקום שאליו הסבלנות שלנו נעלמה, תודיעי לי, אני גם צריכה קצת....

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היום הבנתי סופית את ה"ריקוד" שלנו
לו יש מצבי רוח,ולרוב הוא מצוברח,ואני מושפעת ממצבי הרוח שלו,אני יכולה להיות הכי שמחה בעולם
אבל אם אני נתקלת בפרצוף מבואס,עצבני או משהו דומה ממנו,מיד נהרס לי המצב רוח,ואני כועסת
מקווה שהומאופטיה תעזור לנו

[פלונית*]

את תעזרי לך אם תחבקי את עצמך ולא תהיי תלויה במצב הרוח שלו
היי בקשר עם מצב הרוחspiritשלך
בהצלחה

[סיהרא*]

טוב לשמוע ממך!
אבל אם אני נתקלת בפרצוף מבואס,עצבני או משהו דומה ממנו,מיד נהרס לי המצב רוח,ואני כועסת
מצב מוכר... זאת בעיה. כי ברגע שהוא מתבאס, הוא צריך אותך יציבה ולא שתיכנסי איתו למצב רוח השלילי שלו. חיפשתי למעלה ולא מצאתי, אבל זכור לי שכתבת שאת אדם לא כ"כ רגיש, או משהו בסגנון (לא נשמע טוב... אבל הכוונה שאת לא נפגעת בקלות וכד'). אם זה באמת ככה, אולי כדאי להשתמש בתכונה הזאת במצבים האלה. כשהוא מצטברח, את יכולה לאזור כוח ולתת לזה, כביכול, לעבור לידך בלי להיכנס.
ברור שזה מפריע, אבל תשתדלי להחזיק את עצמך ולא להיות מושפעת מיידית מהמצב שלו. ואז אולי יהיה קל יותר לדבר על זה, או לעבור הלאה, מה שמתאים באותו רגע. במילים אחרות: במצבים כאלה לעבוד עם השכל ולא לתת לרגש להרוס לנו..

אני יודעת שבעלי לפעמים כועס שאני עושה את זה, כי הוא מפרש את זה בתור התעלמות או חוסר אכפתיות. אבל אני מעדיפה ככה מאשר להתבאס, ולהיכנס למריבה, ומנסה להסביר לו שזה לא התעלמות.
לא בטוחה שזה מה שיעזור לך, אבל אולי..

ובינתיים, חזקי ואמצי!! נשמע שאתם בדרך.

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ביום ד' יש לנו פגישה ראשונה עם מטפלת זוגית
אנחנו לא מדברים כבר יומיים,ואני אפילו לא יודעת על מה הוא כועס הפעם.
והפעם לא ניסיתי לברר ולפייס כהרגלי,נמאס לי
והוא לא עושה שום צעד לכיוון שלי,דביל,טיפס גבוה מידי על העץ,ואני לא עוזרת לו לרדת משם הפעם
נמאס לי!!!!!! גנון!!!!!!

[פלוני_אלמונית*]

נחמד שגם הדף הזה מתפתח לא רע. דף ממש מושקע.

[סיהרא*]

הי ענן. עבר כמה זמן מאז שכתבת. ובכל זאת- כתבת מתוך הרבה כעס, ותסכול. שומעים את הדמעות כמעט...
מקווה שכבר דיברתם..
אחותי אמרה לי פעם (נשואה 16 שנה עם 8 ילדים..), שלקח להם שנים ללמוד איך לריב. וכשהם רבים זה משהו משהו...כי שניהם טיפוסים לא קלים.
כנראה שגם זה משהו שדורש לימוד. הרי תמיד יהיו מריבות. גם ההורים שלי, אחרי 50 שנות נישואים עוד רבים. קצת אמנם, אבל קורה..
אני מבינה את הכעס, את הבעסה, את הרצון לשבור את הכלים, את הרצון "ללכת לרבנות"....
אבל כל זה רגש, ורגש הוא חולף ובלתי יציב מטבעו. ברור שהוא אמיתי, אבל "אין דנים אדם בשעת כעסו"- מכיוון שאין שליטה במחשבות ולעיתים גם בדיבורים או ח"ו במעשים.
אז אחרי סערת הרגשות- איזה קול עולה לך מבפנים? הקול הקטן והאמיתי הזה, מה אומר לך? שבאמת נמאס לך, או שבאמת את אוהבת אותו ודווקא לכן זה קשה לך?
שמעתי שיעור יפה, לפני שבוע, בדיוק כשהיינו באמצע לריב, ולא היה לי כוח אז הלכתי לישון והוא שם שיעור. הרעיון הבסיסי היה שהעולם מלא מחלוקות. תמיד. בין מדינות, בין קבוצות, בין איש לאשתו וגם בתוך האדם תמיד יש 2 צדדים. הדרך היחידה להתמודד עם המחלוקות האלה זה לעלות רגע מעליהן, ולראות את התכלית. זה יכול להתפרש ברמות שונות, כמובן.
אבל לצורך הענין- כשבני זוג רבים, אז כל אחד יכול להתבצר בעמדתו ובעצם כל אחד רוצה "לנצח" את השני. אבל אם שמים מול העיניים את התכלית- יצירת קשר עמוק וזוגיות טובה ככל הניתן, אז כבר הרצון "לנצח" נעלם, ובעצם מה שרוצים זה את השלום, את הנסיון להבין.
נו, למחרת בבוקר הוא אמר לי: "אין טעם שנריב, אף אחד מאיתנו לא רוצה לנצח, אנחנו רוצים את הביחד". אז השלמנו...

ביום ד' יש לנו פגישה ראשונה עם מטפלת זוגית
יופי! יופי! צעד ראשון. בהצלחה רבה. אם את מעונינת, יש סדנה טיפולית בקבוצה, יחסית חדשה, שמתקיימת במודיעין. בעלי התחיל אותה לפני כמה שבועות. וזה מדהים! מדהים! מדהים! אמיתי ברמות שקשה לתאר, ויסודי מאוד מאוד. אם מענין אותך (יש קבוצת גברים וקבוצת נשים), תגידי, ואני אתן לך פרטים.

בינתיים, בהצלחה. שהאביב והפריחה יפרחו לכם גם בבית, ושהנקיון לפסח יהיה גם בנפש... שולחת חיזוקים.

[אישה_במסע*]

מזדהה איתך, ענן.
זה שאת היא זו שצריכה לפייס, להיות המבוגר האחראי, כנראית יל קשה להתמודדות. למה את היא זו שתמיד צריכה לפייס, להציע את הסולם? זה בוודאי קשה מאוד.

אין לי עצות, רק הזדהות. מתפללת בשבילכם.

סיהרא, בן הזוג שלך פשוט גאוני "אין טעם שנריב, אף אחד מאיתנו לא רוצה לנצח, אנחנו רוצים את הביחד"

[סיהרא*]

בן הזוג שלך פשוט גאוני "אין טעם שנריב, אף אחד מאיתנו לא רוצה לנצח, אנחנו רוצים את הביחד"
דוקא הוא לא גאוני... הוא מתוק לגמרי, אין ספק, אבל המשפט הזה היה נגזרת ישירה של השיעור שהוא שמע.
אולי בעצם זה כן גאוני. לפחות זו מיומנות מדהימה. כי גם כשהוא בנקודות שפל, הוא יודע בדיוק מה לעשות כדי לצאת משם. או לישון, או ללמוד, או לצאת להתבודד קצת בחוץ, או להתחזק עם איזה שיעור.
הלוואי עלי. אני רק רוצה להעלם במצבים לא טובים כאלה...

[פלוני_אלמונית*]

פשוט גאוני

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נו, למחרת בבוקר הוא אמר לי: "אין טעם שנריב, אף אחד מאיתנו לא רוצה לנצח, אנחנו רוצים את הביחד". אז השלמנו... מקסים..לפחות הוא ורבלי,שלי שתקן,הוא לא אומר הוא עושה,שזה הרבה,אבל לפעמים בא לי שנתפלסף,אבל הוא לא מתאים לזה
לעיתים נדירות הוא מפציץ באיזה משפט,ואז אני מתאהבת בו בשניה,ונזכרת למה בכלל התאהבתי בו. הוא מקמץ,אבל שזה יוצא,זה זהב טהור

בנתיים,נושבת רוח רעננה בבית,אנחנו פחות רבים
לא יודעת מה גרם לזה,שיחות,הטיפול שהוא היה לבד,בנתיים רק פעם אחת,בכל אופן,יש תקווה באוויר
אפילו יש
אז אחרי סערת הרגשות- איזה קול עולה לך מבפנים? הקול הקטן והאמיתי הזה, מה אומר לך? שבאמת נמאס לך, או שבאמת את אוהבת אותו ודווקא לכן זה קשה לך?
אהבתי..כמה נכון

שולחת חיזוקים. תודה


אין לי עצות, רק הזדהות. מתפללת בשבילכם. לפעמים לא צריך עצות..רק הזדהות ותפילה,תודה לך!

ויש המשך בקרוב..

[ענן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראת עכשו את "לאהוב את מה שיש" של ביירון קייטי פשוט מאיר עיינים
תענוג

[נטע_לי*]

אני קוראת את הדף ופשוט מרותקת.. כל מה שכתבתן כל כך אמיתי, כל כל נכון, כל כך מלמד..מאפה יש לכן את כל החוכמה והבינה, והיכולת לנתח ולהבין את המצבים ולתת את הפיתרונות הכי נכונים??? כל מה שנאמר פה פשוט פתח לי העיניים!!! הבנתי שלא רק אני חווה זאת. ויש פיתרון, לא קל ודורש עבודה רבה. אבל יש!! וכנראה גם אפשרי.. חבל שהפסקתן לעדכן..דף מאוד חשוב ומחזק!!