משעמם לבד בבית

[מטפסת_על_קירות*]

אני רוצה להעלות נושא שמטריד אותי ...
אני בהריון ראשון בסוף חודש שמיני, מתחילת ההריון לא עובדת ולא לומדת (עקב התחלה קשה מאוד) ומתכננת להישאר בבית עם הגוזל, כמה שיתאפשר (לפחות שנה).
העניין הוא, שמאדם פעלתן מאוד מאוד מאוד נעשיתי 'בטלנית'.
אני כבר עכשיו משתעממת, מרגישה שחיי החברתיים קרסו ונמוגו, כל היום בבית לבד והופכת לכל מה שבזתי לו (מהאנשים האלה שרואים הרבה טלויזיה...)
בגלל שאני לא לומדת (הפסקתי בסוף שנה שלישית) אני מרגישה ניוון מוחי חמור, ובאופן כללי חסרת תועלת לחברה האנושית.
מה יהיה בעוד כמה חודשים? האם התינוק יעסיק אותי כל כך שאשכח מכל מה שכתבתי? או שאשתגע עוד יותר?
אני מניחה שיש כמה וכמה נשים שיכולות ליעץ לי מניסיונן...

[אום_אל_קיצקיצ*]

גם אני לא עבדתי בהריון. בחודש שלישי סיימתי את התואר ואת הטרימסטר השני בילינו אני והבנזוג בהודו. חזרנו לארץ איך שהתחלתי חודש שמיני ואת החודשיים האחרונים ביליתי בבית וזה היה זמן מאוד חשוב בשבילי כדי להתכונן ללידה (יש הרבה מה להתכונן) ובכלל לעבור תהליך של טרנפורמציה שמצידו השני יצאתי אמא...
קראתי הרבה. בעיקר, איך לא, כאן בבאופן. יש ים של מידע ונושאים שיכולים לעניין אותך עכשו כמו לידה, הנקה, תחילת ההורות. גם ספרים. ממליצה לתקופה הזאת על "לידה פעילה של ג'נט בלאסקס ו"הכנה להורות" של דיאנה אידלמן-קרת. בדיעבד התקופה הזו היתה ממש חשובה ועזרה לי מאוד גם בלידה וגם בנחיתה רכה אל תוך ההורות.
קיבלת מתנה, ההשארות בבית, נצלי אותה בחכמה. אח"כ יהיה לך מעט זמן לעצמך.

אני כבר עכשיו משתעממת, מרגישה שחיי החברתיים קרסו ונמוגו, כל היום בבית לבד והופכת לכל מה שבזתי לו, מרגישה ניוון מוחי חמור, ובאופן כללי חסרת תועלת לחברה האנושית.
אני מכירה את ההרגשה. חצי מזה זה רגשי אשמה. החצי השני הוא בעצם חוסר הידע שלנו להעסיק את עצמנו בלי שיגידו לנו מה לעשות, כי אנחנו פשוט לא מכירים את המצב הזה. תעבדי על להיפרד מרגשי האשמה ואז הזמן הזה, שוב - מתנה, יהיה בכיף. אוי, והמרגיעון: קושי אינו בהכרח סבל. תודה לך מרגיעון, זה מה שהתכוונתי להגיד. הקושי הזה יצמיח אותך.

אה, ואני כבר שנה עם ילדה בבית וממש ממש לא מתגעגעת לחזור לשום עבודה.

[אמא_של_פיצי*]

גם אני לבד בבית, עם פיצי, תינוקת בת תשעה שבועות, ולמרות שיש הרבה עבודה סביבה, משעמם לי מאוד לבד. אני רוב הזמן לבד, מנסה לצאת אתה, לפעמים יש ביקורים משמחים - אבל בגדול רוב הזמן לבד לבד לבד. אני מדברת אליה והיא עדיין לא עונה, המטלות חוזרות על עצמן, בקיצור - הייתי שמחה לעוד שניים שלושה ילדים שיסתובבו פה - יהיה הרבה יותר קשה, אבל יהיה מעניין. אני יודעת שזה ישתנה, היא מתקשרת יותר מיום ליום, אבל אני צריכה עוד חברה ביומיום, ולא רק בביקורים פה ושם. אני אמורה לחזור לעבודה באופן הדרגתי בחודשים הקרובים (עבודה של יומיים בשבוע), ואני ממש בדילמה. מצד אחד - אשמח לחזור לעיסוקיי ולפגוש אנשים בוגרים (וגם להתלבש, להסתרק, לנעול נעליים...), ומצד שני - איך אעזוב אותה ואשאיר אותה עם מישהו אחר?? כמו שאת רואה - אין לי תשובות, רק תהיות.. אבל אולי יעודד אותך לדעת שאת לא היחידה שמרגישה ככה.

[גוני*]

אמא של פיצי מאיפה את?
למה שלא תחפשי אמהות נוספות באזור שלך, כדי שלא תיהיי כל כך לבד?
אני הייתי רוב הזמן עם בעלי אבל כשלא היה הייתי ממש לבד לא ידעתי איך ליצור לי חברה מסביבי, ואת באופן וסוג ההתארגנויות שפה הכרתי מאוחר מדי...
תחפשי לך חבל שתרגישי כמו שאת מרגישה
מקווה שתפעלי לטובתך
@}

[אמא_של_פיצי*]

תודה גוני - אני מירושלים, ואני כן משתדלת לפגוש אנשים, אבל זה לא משנה את החווייה הבסיסית של הבדידות. אם בעלי היה יותר בבית זה היה נהדר.. אבל הוא כמעט לא נמצא.
אתמול למשל באו שני אורחים לבקר, אבל זה היה בשעות הערב, פיצי בכתה והייתי צריכה להרגיע אותה כך שלא יכולתי להתפנות לאורחים. לא פשוט...

[ארני_ש*]

מטפסת -
גם אני זוכרת איך הפכתי ליושבת בית , דבר שמאוד זלזלתי בו קודם ולקח לי זמן לקבל את עצמי ככה , העניין הוא שגיליתי שאני לא סובלת אלא מעסיקה את עצמי בדברים אחרים . זה שינה את כל הזהות העצמית שלי , קודם ראיתי עצמי כאדם סופר פעיל שנמצא שעות מחוץ לבית , תמיד עסוק .
בדיעבד אני רואה בתקופה הזו ברכה כי זה עזר לי להתחבר לתינוק .
לעומת הילדה הראשונה שילדתי אותה באמצע האינטנסיביות וחזרתי מיד לאינטנסביות של עבודה , עם השני הייתי בשמירת הריון ארוכה , אני חושבת שלצאת ממערכת של פעילות זה קשה כמעט כמו קריז של מכורים , ולכן עם השני הייתי כבר בתוכי במקצב אחר שהרבה יותר התאים לו , ולי להיות קשובה ולעשות דברים בקצב החדש שמתבקש בחודשים הראשונים עם תינוק (לעומת הגדולה שניסיתי להתאים אותה אלי )
אני חושבת שזו ברכה ,
מצד שני להיות לבד זה קשה ועוד יותר קשה עם תינוק קטן בבית בחורף , אז אני ממליצה למצוא כל מיני קבוצות של אמהות במצבך , קורס הכנה לליד , יוגה לנשים בהריון , כאלה , ואחר כך קבוצות מפגשים שבאמת לא חסרות היום .
אל תשכחי שתינוקות צריכים את אמא שלהם פנויה ובשבילו זו ברכה שאת לא מחויבת כרגע לאף מקום עבודה .
אני אשמח לשתף יותר אם זה מעניין אותך .

[מטפסת_על_קירות*]

תודה על התמיכה...
קורס הכנה ללידה
אז הבדיחה היא שלא הצליחה להתגבש קבוצה של לידת בית, אז נעשה קורס פרטי חחחחח.
אני יודעת שזה הדבר הכי טוב בעולם לבייבי שלי, ולא מעלה על דעתי להשאיר אותו עם אף אחד אחר, אבל זה כאילו הפכתי פתאום ליצורים האלה שלא רואים אור שמש... (ואני גם ככה לבנה מדי.)

[מוזלי*]

מה לגבי מישהי שהיא לא אמא? אלא רק בתוך קשר יציב תומך ואוהב ומרגישה מאוד מאוד לבד?
גם ההפוגות של פגישות עם חברים בודדים לא מחליפה "חבר'ה" אין לי את זה , אין לי קבוצה או שייכות וגם המשפחה מאוד מפקירה מדכאת ומאכזבת..אני החוליה החלשה בבית מאז ומתמיד

חבל שאני מרגישה כ"כ לא אהובה ורצויה

[בשמת_א*]

כתבתי פה לא מזמן באחד הדפים (סליחה, לא זוכרת באיזה דף) איך לדבר עם ואל הילדה הפנימית שלך.
זו אחת הדרכים הטובות להרגיש יותר ויותר "אהובה ורצויה". כמובן לא מדובר באיזה קסם. את מקדישה יום יום דקה או יותר לדבר ולהקשיב לילדה הפנימית שלך, לשלוח לה אהבה ולהקשיב לרגשות שלה (ותמיד להצדיק אותה ולתת לה הבנה ותמיכה). אחרי כמה זמן תתחילי להרגיש שינוי