סטטיסטיקה של בטיחות לידות בית

אנונימי

מבחינה רגשית* לי לא היתה התלבטות לגבי לידת בית - זה "הרגיש לי נכון". כבר לפני שנים, כששמעתי על כך לראשונה וילדים לא היו בתכנית שלי כלל וכלל
תהליך איסוף מידע*
צריך להשקיע הרבה מאמץ באיסוף המידע, אני אוהבת לקבל החלטות המעוגנות במידע אובייקטיבי ובקריטריונים מדידים ומזוהים. אין הרבה מידע, חלקו באנגלית, חלקו לא רלוונטי לארץ (לא, אין דין לידת בית בהולנד כדין לידה בישראל), ואת חלקו סתם אני לא מבינה.
ראשית, משרד הבריאות ובתי החולים לא אוספים ו /או לא מפרסמים מידע סטטיסטי. (כמה חיתוכי חייץ יש? באיזה בי"ח? כמה ניתוחי חירום? כמה לידות ללא אפידורל, כמה לידות מוגדרות בסיכון נמוך? בכמה מהללו קורה שיבוש? איזה שיבוש? כמה לידות נעשות ללא התערבות = "לידה טבעית" בבי"ח, ועוד ועוד שאלות שגם כעת אין לי עליהן מענה)
שנית - אין מידע על לידות בית , למעט הסטט' של אילנה שמש אין לי מידע על מילדות אחרות - כמה לידות בית ילדו? כמה השתבשו? כמה פונו לבי"ח למה? ועוד שאלות גם כאן.
שלישי, נסיונות לאסוף מידע בדרך פחות פורמלית מנביע תשובות פוליטיות - של עמדה לא של מידע ... והרבה סיפורי זוועה (בבי"ח הבטיחו טבעי אבל עשו לי ככה / בדיוק השבוע הגיעה יולדת בית עם תינוקת פגועת מוח שבבי"ח היתה ניצלת)
ולבסוף, בתי החולים כולם משווקים עצמם כ"טבעיים" לי ברור שזו עמדה שיווקית ולא מציאות בחדר לידה - אבל שוב, אי אפשר לדעת אצל מי הפער גדול ואצל מי קטן. אין לי דרך לבחור בי"ח או לגלות שהשד אינו נורא כ"כ.
חסר לי מידע רפואי*
אילו תקלות עשויות להתרחש (אם אני רוצה לשאול את המילדת מה היא עושה במקרה של A או B עלי לדעת שהללו קיימים)
לדוג ' היפרדות שליה פתאומית - אירוע נדיר (עד כמה?) מחייב התערבות מיידית - ניתוח, אחרת עלול להיגרם לתינוק נזק מוחי / מוות או מות היולדת - אי אפשר לצפות את זה, האם ואיך מילדת יכולה להתמודד עם זה? או אולי כן אפשר לצפות?
שאלות דומות? אם יש למישהי אשמח לדעת מה עוד צריך לשאול.

תהליך איסוף מידע
בנושא זה אני מאד מתחברת . אכן חסר מידע.
אפשר להסתמך על כך שבמדינות כמו הולנד רב הלידות הן לידות בית. זו ברירת המחדל ומי שרוצה אחרת-בבעיה. אולי אפשר לברר סטטיסטיקות משם. אני כן חושבת שאפשר להסיק מהמידע הזה ובכל מקרה אין מקור מידע אחר.
למיטב ידיעתי אוספים מידע בבתי החולים ואולי אפשר להשיג אם תפני לברר. רשום כמה לידות מכשירניות, כמה ניתוחים וכולי.
לגבי מה יקרה בבית היולדות והם לידה שם טבעית או לא, זה כבר עניין של מזל ואסרטיביות. כמו כל דבר בחיים. את נוסעת לטיול בחו"ל, את מתחילה עבודה חדדשה, או מערכת יחסים. מישהו מבטיח לך שתקבלי מה שרצית? אפשר להכין את הדברים כמה שיותר שזה יקרה אבל תמיד יש את מה שאפשר לשנות (ידע מוקדם, אסרטיביות, הכנה מראש) ואת הנסיבות.

איסוף מידע-זה באמת מתיש וקצת מתסכל לגלות שבאמת חסר המון. אפילו אנחנו שנחשפנו לבאופן ויש לנו כביכול המון מידע, עדיין מאוד חסרים. מה גם שהרבה מהמידע צריך לקחת בערבון מוגבל. אני לא זוכרת באיזה שבוע את אבל אולי כדאי שתתחילי לדבר עם מיילדות. אני הייתי בדיוק במצבך ולא הבנתי איך לבחור מיילדת, על מה לשים דגש, מה חשוב לי, איך יודעים? אז התחלתי להרים טלפונים, לא למיילדות, אלא לנשים שילדו בבית, קראתי את כל סיפורי הלידה שמצאתי וגיבשתי לעצמי לאט לאט מה חשוב לי במיילדת, מה בדיוק אני רוצה ולא רוצה וצמצמתי אפשרויות. אח"כ התחלתי להתקשר למיילדות (סה"כ שתיים) וכשמצאתי היה ברור שזה זה. רק עכשיו אני מבינה כמה התחום פרוץ. יש מיילדות בלי ציוד הנשמה, יש כאלה שהגבולות שלהן רחבים יותר ממה שמקובל בלידות (אפילו בית), יש כאלה שעדיין בראש של בית חולים ומביאות איתן התנהגויות של בית חולים גם ללידות בית. יש כל מיני.
שאלתי גם את ברדה מה דעתו על המיילדות שהוא מכיר. לא חסכתי בלתחקר בכל החזיתות.
אני מודה שאת הנסיון של לקבל מידע סטטיסטי על לידות בבית חולים לא ממש עברתי כי זה לא עניין אותי. לידה בבית חולים לא היתה אופציה מבחינתי בשום שלב מאז הקיסרי שהיה לי לפני 3 שנים. כן היה חשוב לי לדעת על סטטיסטיקות בלידות בית, את זה עשיתי דרך המיילדת.
חלק מלקיחת האחריות בללדת בבית הוא לבדוק את כל הדברים האלה ולהרגיש ביטחון מלא במה שאתם בוחרים. בעיני ללדת בבית חולים הוא לא "לקחת יותר אחריות" מאשר ללדת בבית. אבל זו ההרגשה שלי ואני לא ממש יודעת איך להעביר את זה במילים.

מונו, אני לא בטוחה שמידע על הולנד הוא "טוב" לנו כי שם יש מערכת תמיכה שלמה ללידות בית, הן נורמטיביות (יש יותר מידע,יש רופאים שבודקים (את הילוד) יש נהלי חירום - לא תלויים במיילדת ספציפית, יש מרכזי לידה וטיפול בילוד, יש קבלה של המע' הרפואית - לא צריך להמציא את הגלגל בכל שלב) אנחנו עוד בחיתולים... גם מבחינת המילדות - הן חלוצות גם הן עוד לומדות. בישראל יש כנראה כמה עשרות? (מניחה זאת ע"ס זה שאילנו כתבה בספר שבין 85-2002 היו 679 לידות = ממוצע של 40 לידות בשנה). רופאי ילדים לא בודקים ילדים כי הם לא יודעים, לא מכירים, חוששים וכו'.

אחריות ומידע - משבחרתי מילדת, יש נושאים בהם עליה. ללדת בבית זה לא אומר לדעת לטפל במצבי חירום. זה להיות עירנית, לשאול את המילדת, לתת לה את מרב המידע, לשאול שוב ולשאול אנשים אחרים במקרה של ספק, אבל את לא אמורה לתת לעצמך מענה על כל בעיה.}

אני חושבת שהמידע על הולנד מאד רלוונטי. ממה שאני יודעת , את יולדת שם- מגעה אליך כשבועיים לפני התאריך המיועד מיילדת ועושה לך "הכנה ללידה" . היא מיילדת איזורית. במקרי חירום מפנים לבית החולים. אם את יולדת לפני הזמן מיילד אותך רופא הרובע(או האיזורי, מה שלא יהיה) שהוא רופא "המשפחה" - לא מתמחה בגניקולוגיה דווקא.
אם את נורא חרוצה, תעשי סקר- תכתבי שאלון.תקבלי שמות של כל יולדות הבית, והאתר זה דרך מצויינת להגיע אליהן, ישירות או בעקיפין . יש פה כמה מתמטיקאים(;-) ) שאולי יתרמו ידע לחישובים הסטטיסטים. במדינה קטנה כמו שלנו זה יכול לעבוד מצויין.

לדוג ' היפרדות שליה פתאומית - אירוע נדיר (עד כמה?) מחייב התערבות מיידית - ניתוח, אחרת עלול להיגרם לתינוק נזק מוחי / מוות או מות היולדת - אי אפשר לצפות את זה, האם ואיך מילדת יכולה להתמודד עם זה? או אולי כן אפשר לצפות?
אני מסכימה שאיתו הן שאלות שכדאי להעלות מול המיילדת אבל זה קצת כמו לשאול "מה יקרה אם אעבור את הכביש ויבוא אוטו,יאבד שליטה ויפגע בי?" כאילו, את יורדת לדקויות הסטטיסטיות....אירוע נדיר וכד'. בזה שאת לוקחת אחריות על ההחלטה ללדת בבית את מביאה בחשבון את הסטטיסטיקה של "הנדיר". כך, לפחות, לי זה נראה. אין ערובה,אין מאה אחוז, יש דברים נשגבים מאיתנו,מהבנתנו. יש גם אירוע נדיר של מות העובר בשבוע 40, שלא נדע ולא עלינו. ומה ניתן לעשות? כלום. לחשוב חיובי. להתכוונן על הסטטיסטיקה הנכונה.
מיילדת בית היא לא אלוהים-היא לא יכולה להבטיח שהכל יהיה בדיוק לפי התכנית.
בארץ יש קבוצה של מיילדות שמוכשרות ליילד בבית, יודעות לבצע החייאה, מחזיקות בכ--ל הציוד הנדרש,מחזיקות בביטוח הנדרש ומחזיקות ברקורד נאה של נסיון. נראה לי מספיק טוב. אני לעולם לא אבין,למשל, בחירה של יולדת במיילדת חסרת ציוד החייאה או ביטוח.

לגבי סטטיסטיקה,
לא הבנתי את הטענה שמה שקורה בהולנד לא תקף כאן.
מבחינתי מה שהסטטיסטיקה מהולנד מראה היא שלידת בית היא לא הרבה יותר מסוכנת מלידה בבית חולים, כמו שכולם חושבים.

לגבי הסטטיסטיקות בבית חולים - למה זה חשוב? מה זה מעניין אותי כמה חיתוכי חיץ עושים בבית חולים בארץ או כמה לידות מסתיימות בניתוח קיסרי? אין לזה כל קשר להחלטה שלי האישית ללדת בבית.

לגבי המצבים המסוכנים שדורשים פינוי לבית חולים - האם אינם מפורטים בספר של אילנה ?

מבלי להכיר אישית את אילנה שמש, זו סטטיסטיקה שאיני יודעת עד כמה היא תקפה. מיילדת אחת בלבד, אין מעקב אחר הנתונים הגולמיים, אין ניתוח סטטיסטי למיטב ידיעתי.

זו סטטיסטיקה שאיני יודעת עד כמה היא תקפה. מיילדת אחת בלבד, אין מעקב אחר הנתונים הגולמיים, אין ניתוח סטטיסטי למיטב ידיעתי.
זו המיילדת הכי מנוסה וותיקה.
יש מעקב. ויש ניתוח סטאטיסטי. למה, את חושבת שאילנה משקרת? (אני בטוחה שלא, אבל אם תשימי לב, זה מה שעולה משאלתך).

מיילדות בית מוסמכות בישראל יש בסך הכל בערך עשר. נדמה לי שכולן רשומות כאן (לא בדקתי אחת לאחת).
אם יש מיילדת שאת כן סומכת עליה את יכולה לבקש ממנה המלצה למישהי שיותר קרובה אלייך. הן מכירות זו את זו.
חלק גדול מעלות הלידה הולך לביטוח של המיילדת נגד תביעה שלך.
כל מיילדת שאת מראיינת את יכולה לשאול כמה לידות היא יילדה בבית, כמה שנים עבדה בבית חולים ואיפה (כולן עבדו הרבה שנים בבתי חולים, כולן מנוסות מאוד, חלק עדיין עובדות בבית חולים), ואיזה מקרים של פינויים היו לה. אם היו.
אל תשכחי שמראש הן מסננות הריונות בסיכון וכאלה שיש חשש אצלן, כך שייתכנו מיילדות שמעולם לא נאלצו לפנות אף אחת.

הריונית בארונית, בזה שאת לוקחת אחריות על ההחלטה ללדת בבית את מביאה בחשבון את הסטטיסטיקה של "הנדיר".
ברור, אבל כדי לקחת את הסטט' הזו כדאי לי לדעת עד כמה נדיר, לא?! (כלומר, זה סיכון שאני מוכנה לקחת אם קורה אחת ל X לידות אבל לא אם הוא קורה אחת ל 30 לידות. לשם כך צריך ידע.

מעניין לדעת לא רק מה קורה אם יש הפרדות שיליה בבית (אני לוקחת את זה כדוגמה לסיבוך מסוכן, לא מתייחסת ספציפית להפרדות שיליה, כי אני לא יודעת על זה מספיק), אלא מה הסיכון שזה יקרה בבית לעומת הסיכון שזה יקרה בבי"ח (הרבה סיבוכים נדירים בבית הרבה יותר מבי"ח, בגלל המדיניות ההתערבותית בבי"ח), מה קורה אם יש הפרדות שיליה בבי"ח (למרות התדמית, גם בבי"ח קורים אסונות. לא מעטים כפי שאנחנו נוטים לחשוב. זה פשוט בד"כ לא מגיע לידיעת הציבור).
לידת בית בטוחה לפחות כמו לידה בבי"ח - ואולי אפילו יותר. למרות אופציות ה"הצלה" הטובות של בי"ח. איך אומרים? פיקח לא נכנס לצרות, שחכם יצליח לצאת מהן....

איני מכירה את אילנה שמש אישית ואיני חושבת שהיא משקרת. וזה בהחלט לא מה שאמרתי. מה שאמרתי הוא שהמידע שבידיה אינו מגוון מספיק כדי לייצג את לידות הבית.

אם את נורא חרוצה, תעשי סקר- תכתבי שאלון. תקבלי שמות של כל יולדות הבית, והאתר זה דרך מצויינת להגיע אליהן, ישירות או בעקיפין . יש פה כמה מתמטיקאים( ) שאולי יתרמו ידע לחישובים הסטטיסטים. במדינה קטנה כמו שלנו זה יכול לעבוד מצויין.
או, מונו נוקי, אזהו שאני לא עד כדי כך חרוצה... וזה חלק מהקושי שציינתי - המידע לא מרוכז המון מאמץ ללמוד את הנושא (-:
הבנתיך ואף מסכימה לטענתך שהמידע של אילנה הוא חיוני אך לא נותן תמונה שלמה.

טרה רוסה, לא הבנתי את הטענה שמה שקורה בהולנד לא תקף כאן.
אני מניחה שבשביל להקיש מ A ל B צריך להיות דימיון בין שני המצבים. לדעתי אין דין לידת בית בהולנד כדין לידת בית בישראל מן הטעמים שציינתי - המערכת שם כולה מאורגנת יותר לתהליך הזה. זה לחלוטין לא רלוונטי, רק אי אפשר להגיד: הנה בהולנד ככה וככה אז גם בישראל. אפשר ללמוד אילו שאלות לשאול, לבדוק אילו מצבים קורים וכו', אבל לא להגיד הנה הסטט' בהולנד היא ככה לכן גם בישראל היא כזו.

לגבי הסטטיסטיקות בבית חולים - למה זה חשוב? מה זה מעניין אותי כמה חיתוכי חיץ עושים בבית חולים בארץ או כמה לידות מסתיימות בניתוח קיסרי? אין לזה כל קשר להחלטה שלי האישית ללדת בבית.
עבורי יש לזה קשר, ושוב זה מתחבר לתשובתי להריונית בארונית. אני רוצה לדעת אילו סכנות אני מונעת בלידת בית ואילו אני מזמינה, אילו סכנות אני מזמינה בבי"ח. לידת בית בעיני היא "הדבר הנכון" בכל ההיבטים של רגש, נוחות ובריאות נפשית. אבל אני רוצה לדעת שאני לא מסכנת אתחיי או חיי ילדתי יותר ממה שאוכל לשאת אם יקרה משהו. (וצריך לזכור שזו המשמעות של לקחת אחריות - לחיות עם התוצאה אם היא תהיה נוראית עבורנו)
מיילדת בית היא לא אלוהים-היא לא יכולה להבטיח שהכל יהיה בדיוק לפי התכנית.
אין לי ציפיה להבטחה אבל שוב,לדעתי, כדי לקחת סיכון צריך לדעת מה הוא, צריך לדעת מה הסיכונים בלידת בית (אותה אני רוצה) וגם מה הסיכונים בלידת בי"ח שאותה אינני רוצה.

יש דברים שאין לנו מחלוקת לגביהם:
1) הסיכון שתהיה התערבות בלידה תקינה קטן בהרבה בבית, (פחות מתח, שולי ביטחון רחבים יותר וכו' )
2) התערבות גוררת התערבות.
3) יותר התערבויות = מגדילות את הסיכוי שהלידה תהפוך ללידה בסיכון (ניתוח קיסרי, פגיעות וכו')

אני כן רוצה לדעת מה תוחלת הנזק, לא רק מה הסיכוי שייקרה - כלומר עלי לבחון גם אילו נזקים סופיים אני מוכנה לשאת / מעריכה שאוכל להתמודד עמם. אם ילדתי תיפגע פגיעה מוחית חמורה כתוצאה מבחירתי ללדת בבית (בבקשה לא להגיד גם בבי"ח זה קורה - אני יודעת, זו דוגמה) ובבי"ח הנזק יהיה ניתוח קיסרי - ובאותה הסתברות הרי שברור לי שאעדיף את הניתוח, אולי אפילו אעדיף אותו גם ההסתברות לו גדולה יותר (פשוט כי הנזק בעיני קטן יותר).

בעבר נדרשתי להחלטה לא פשוטה - אונקולוג אחד חשב שכדאי לי להמשיך בעוד מחזורי טיפול כימוטרפי, האחר חשב שהטיפולים הללו מיותרים ומסוכנים לי... (ולא, השיטה של שרה ק, ללא כימו' לא רלוונטית עבורי). אז, כמו היום, לא הרגש הכריע אלה ברור מעמיק של נתונים, בקשות מרופאים שיפנו אותי למקורות מידע, שיבררו בעצמם, שיתרגמו לי את המידע. (לשימחתי העובדות נטו לכיוון שרציתי, ובסוף כל הרופאים הסכימו, מה שעשה את זה קל)
אז זו היתה שאלה של חיים (ואיכותם), גם הפעם זו שאלה של חיים (ואיכותם).
אני מחזיקה בעמדה שצריך לברר. שלא הרגש לבדו יקבע, שהתשובה "לוקחים סיכונים בחיים" (או חלופתה המינסטרימית "לא לוקחים סיכונים בחיים", עם העיוורון לכך שגם בבי"ח יש סיכונים) היא לא מספיקה עבורי, כשאחליט ללדת בבית (-: זה יהיה מתוך ידיעה שבדקתי כל מה שיכלתי לבדוק, כל מה שראוי לבדוק.

עוד צריך לבדוק הביטוח של המיילדת, את מה הוא מבטח בדיוק? עלה בדעתי שיש לבדוק גם את זה, האם מדובר בביטוח צד ג' שניתן לתבוע במקרה של נזק לעובר או ליולדת? (תוספת לרשימת השאלות שיש לשאול)

תגידו כל מיילדת פועלת לפי שיקול דעתה בנוגע לסיכון שהיא לוקחת? נניח יכולה להיות מיילדת שתגיד שהריון בסיכון גבוה היא תיקח ואחרת לא? או שיש כללים לכולן?

יש נהלים של ארגון מיילדות הבית (אמהי). יש גם חופש שיקול דעת לכל מיילדת.
למשל - לנל"ק - יש כאלו שלא לוקחות, ויש כאלו שכן. בבי"ח זו נחשבת לידה בסיכון גבוה. לדעת מיילדות שונות - לא. (על סמך נתונים, לא סתם באוויר). גם מתוך אלו שבוחרות לא לקחת, לפחות חלק מסכימות שזו אכן לא לידה בסיכון גבוה (והסיבות לא לקחת הן אחרות).
הנהלים לא מחייבים, אבל אני חושבת שהמיילדות החברות בארגון מתייחסות אליו.
מיילדות שאינן שייכות לארגון (בד"כ אלו שאין להן רשיון ילוד ישראלי), פועלות לפי שיקול דעתן הבלבדי.
ישנם נהלים של משרד הבריאות, שלמזלנו הרב, עוד לא הגיעו לשלב היישום, ולכן אינם מחייבים (נירית שפירא הגדירה אותם בקיצור: אסור לאשה שיש לה רחם ללדת בבית. זה מאד קרוב למציאות..).

אם פי 3
הזכרת לי שיש דיון על נהלים במשרד הבריאות, האם יש דרך לראותם?

כל אחת מגדירה אחרת אילו לידות היא לוקחת. יש כאלה שלא ייקחו תינוק מעל משקל מסוים ואחרות כן. או עכוז או תאומים או ניתוח קיסרי.

פלונית אחרת,
עכשיו אני מבינה שצורת החשיבה שלי שונה משלך, ולכן חשוב לך לדעת מה את מונעת כשאת לא יולדת בבית חולים.
אני מסתכלת על זה אחרת.
אני רוצה ללדת בבית, אז אני רק צריכה למצוא לעצמי את ההוכחות שזה לא יותר מסוכן. בגלל זה לא מעניין אותי "מה אני מפסידה" בבית חולים. קראתי על לידות בית בהולנד אבל גם באיזורים כפריים ומרוחקים בארה"ב וראיתי שאכן זה לא יותר מסוכן. יש בארץ מיילדות מוסמכות ללידות בית וותיקות ועם ניסיון רב. אני חיפשתי מישהי שלא מהססת ללכת לבית חולים ולא מנסה בכל מחיר ללדת בבית. אבל אני חושבת שכולן אינן לוקחות סיכונים מיותרים. יש עליהן אחריות גדולה, ולא נראה לי שהן מזלזלות בה.
לא ידוע לי עד היום על לידת בית עם מיילדת מוסמכת שהסתיימה באסון או התקרבה לכך. לי זה הספיק

היו כמה לידות שהסתיימו בפינוי דחוף לבי"ח - כשבי"ח מגדיר שזו היה כמעט אסון (והם הצילו). יכול להיות (לא יודעת) שהמיילדת היתה מגדירה כ"מצב שדורש פינוי דחוף" אבל בלי היסטריה (כלומר, חלק מהרעיון של לידת בית, היא שיש גיבוי של בי"ח, למקרה הצורך. עצם העובדה שיש צורך, עוד לא אומר שהיה שגוי להתחיל בלידת בית).
לגבי הנהלים, אם תשלחי לי דואל (מופיע בדף הבית שלי) עם כתובת הדואל שלך, אוכל, הערב או מחר בערב, לשלוח לך (הם לא רשמיים ולכן לא מופיעים בשומקום רשמי). (אם את חוששת מיציאה מאנונימיות, את יכולה להשתמש בהוטמייל או דומה). אבל - אלו נהלים מאד מאד מאד מחמירים, ללא כל הצדקה רפואית או הגיון, ולא הייתי מתייחסת אליהם בהתלבטות אם ללדת בבית או לא. לנשים רבות, גם כאן באתר, שילדו בבית ללא בעיה, אסור, לפי נהלים אלו, ללדת בבית, חלק (כמוני) בגלל יותר מסיבה אחת.

לא ידוע לי עד היום על לידת בית עם מיילדת מוסמכת שהסתיימה באסון או התקרבה לכך. לי זה הספיק
גם אילנה שמש בסיפרה מתייחסת לבעיות / פינוי בלידת בית. לא יודעת אם הגורם היה נמנע בבי"ח. (וצריך לקחת בחשבון את הנזקים שבי"ח היה יוצר בלידות אחרות)
מסכימה עם כרמית שהעובדה שהיה פינוי לבי"ח לא אומרת שלא היה צריך להתחיל בלידת בית.

אני יודעת על עוד שתי לידות (אחת לאחרונה ממש) שנגמרו בפגיעה מוחית חמורה לתינוק, שכנראה היתה נמנעת בבי"ח ע"י ניתוח קיסרי.

אני רוצה ללדת בבית, אז אני רק צריכה למצוא לעצמי את ההוכחות שזה לא יותר מסוכן. בגלל זה לא מעניין אותי "מה אני מפסידה" בבית חולים
גם אני רוצה ללדת בבית אבל כדי למצוא את ההוכחות שזה לא יותר מסוכן אני רוצה לדעת "מה אני מפסידה" בבי"ח (לשון אחר, אנחנו אכן חושבות בצורה שונה (-: ). רוצה לדעת למה נעשות פרוצדורות מסוימות, מה הן תורמות, מה נזקן?
לדוג' ניטור רצוף תורם כאשר אין דופק לעובר, פוגע כי מחייב שכיבה המאיטה את הלידה, ובעיה נוספת איתו - יש הרבה "תשובה חיובית שגויה" - כלומר התראה על סיכון כשאין מצוקה עוברית.

לא ידוע לי עד היום על לידת בית עם מיילדת מוסמכת שהסתיימה באסון או התקרבה לכך.

תלוי מה הכוונה ב"מיילדת מוסמכת". אם הכוונה להסמכה של משרד הבריאות, דווקא היו מקרים כאלו. מקרה אחד היה זמן קצר לפני הלידה שלנו. מדובר היה במיילדת שלא בדקה את הרקע הרפואי של היולדת, ולא ליוותה אותה לאורך ההריון. הלידה כמעט הסתיימה במות היולדת עקב דימום מסיבי שהיה ניתן לצפות אותו מראש.

לא כל מיילדת מוסמכת (כלומר, מוסמכת ע"י משרד הבריאות ליילד בבתי חולים) יכולה לנהל לידת בית. למיילדת בית דרושים כישורים וידע שמיילדת בבית-חולים לא תמיד זקוקה להם (למשל: בדיקת שליה, תפירת קרעים, והערכת הסיכונים הרפואיים לפני ותוך כדי הלידה).

יש לציין שבמקרה הנ"ל - היולדת סירבה לבצע בדיקת דם, שהיתה מגלה את הסיכון.
האם המיילדת היתה צריכה לסרב ליילד ללא בדיקת הדם, זו שאלה אתית גדולה וסבוכה.

האם המיילדת היתה צריכה לסרב ליילד ללא בדיקת הדם, זו שאלה אתית גדולה וסבוכה
לטעמי? ועוד איך היתה צריכה לסרב! הלא אם התאונה קרתה בגלל סיבה שניתן לצפות מראש-זו בידוק האחריות של מיילדת הבית!

לסרב ליילד מישהי בבית, רק כי היא לא מעוניינת בבדיקת דם?
ואם היא לא מעוניינת בא"ס? או במי שפיר? או בבדיקות גנטיות? או בהעמסת סוכר?
אולי לחייב מוניטור לחצי שעה בתחילת הלידה?
זה לא טריוויאלי. ברור שאחרי שהיה סיבוך, קל להגיד שזה הכרחי.
מתפקידה של המיילדת ליידע את היולדת על משמעויות הסירוב. האם זו סיבה לסרב? אני לחלוטין לא בטוחה.

תלוי מה הכוונה ב"מיילדת מוסמכת".
אני מתייחסת רק למיילדות החברות באמה"י.
אני אישית לא הייתי לוקחת ללידה מיילדת וותיקה ומוסמכת, אך ללא כל נסיון בלידות בית.

_עוד צריך לבדוק הביטוח של המיילדת, את מה הוא מבטח בדיוק? עלה בדעתי שיש לבדוק גם את זה, האם מדובר בביטוח צד ג' שניתן לתבוע במקרה של נזק לעובר או ליולדת? (תוספת לרשימת השאלות שיש לשאול)
><מצחיק_ אני מתביישת לשאול שאלות כאלה ואחרות אשמח אם משהי שאלה לפני...

האם למיילדות בית אין בכלל מוניטור?

הלידה כמעט הסתיימה במות היולדת עקב דימום מסיבי שהיה ניתן לצפות אותו מראש.
אולי זה בדיוק המקרה שמראה את ההבדל בין גישה של "אוי ואבוי! פינו יולדת לבית חולים והיא נזקקה למנות דם! געוואלד!" לבין גישה של "היולדת איבדה דם ופינו אותה בזמן לבית חולים. לתינוק ולאם שלום."

ואם היא לא מעוניינת בא"ס? או במי שפיר? או בבדיקות גנטיות? או בהעמסת סוכר?
כרמית ההשוואה שלך לא נכונה לדעתי.בבדיקה גנטית(כולל מי שפיר)לא בודקים בריאות של היולדת.תסמונת דאון נולדים "כרגיל" בדרך כלל, לצורך העניין. אני חושבת שמיילדת בהחלט צריכה לדרוש א'ס אחד להריון לפחות לברר איפה השיליה ממוקמת,למשל. וגם בדיקת דם-כן. נדמה לי שישנה דרישה לבדיקות דם כולל מצב המוגלובין בסמוך ללידה.מדובר כאן בפרמטרים שחיוניים לשלום היולדת. ושוב,זו רק דעתי.

הביטוח הוא למקרה של תביעה אם חס וחלילה קרה משהו לאם או לתינוק.
האם מדובר בביטוח צד ג' שניתן לתבוע במקרה של נזק לעובר או ליולדת? בדיוק. מה עוד יש לבטח?

עדינה מאוד , לכולן יש דופלר (אני מניחה), לחלקן יש מוניטור.

המערכת שם כולה מאורגנת יותר לתהליך הזה.
העובדה ששם זה נורמלי ללדת בבית, וששם הרופאים יקבלו העברת לידה לבית החולים בלי מלחמות אגו עם המיילדת, אין לה שום קשר לסיכון של כל יולדת שיקרה אצלה משהו שיחייב העברת חירום לבית החולים.
נגיד: אם מדובר בהיפרדות שיליה חירומית או בקריעת רחם, אז אין שום הבדל בין הולנד לארץ. גם בהולנד אין אמבולנס ליד הבית של היולדת (זה מיתוס מוחלט), וצריך להזמין אמבולנס ולהעביר לבית החולים הקרוב, ובשני המקרים יתקשרו לבית החולים ויחכו לה ויטפלו בה בלי שום בעיות.
במקרי חירום, לדעתי הרפואה שלנו טובה כמו בהולנד.

הזכרת לי שיש דיון על נהלים במשרד הבריאות, האם יש דרך לראותם?
לא "נהלים". ישבה ועדה של מטומטמים, שלא כללה אפילו אדם אחד שמבין בלידות בית, וכתבה את מה שהיא חושבת ש-יהיה הנהלים לגבי לידות בית בישראל, ולמזלנו זה עדיין לא ביישום, כי זה מסמך מטומטם ברוב המכריע של סעיפיו. חסר מקצועיות והבנה ומרגיז במיוחד (ואני אומרת את זה בתור אחת שקראה אותו לעומק ועשתה עריכה על התגובה המקצועית הרשמית של "נשים קוראות ללדת" על המסמך הזה).

לא יודעת אם הגורם היה נמנע בבי"ח.
לא.
אם תסתכלי באתר "אמנות הלידה" www.leida.co.il במדור המאמרים, תמצאי את המחקרים על לידות הבית של אילנה (אצלה גם הכמות הכי גדולה, ולכן סטאטיסטית זה המחקר הכי מייצג על לידות בית בישראל) ותקראי בדיוק בדיוק את פירוט כל המקרים. יש דברים שקורים בלידות, בלי קשר לבית או בית חולים (למשל, כתף של תינוק שנמצאת במצג מסוים שנתקע ביציאה), ואז צריך המשך טיפול בבית החולים.
בקיצור, חלק מהשאלות שלך נובעות מזה שחסר לך מידע, שקיים ברשת וזמין לך לחלוטין.
תקראי.

לדוג' ניטור רצוף תורם כאשר אין דופק לעובר
סליחה? ניטור רצוף תורם כשהעובר מת? למה בדיוק הכוונה?
שמעתי כמה רופאים מיילדים בכירים מסבירים בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שניטור רצוף לא תורם. נקודה. הוא מזיק ולא רצוי. ובמקרים מסוימים, הפתרון המתאים למעקב אחרי העובר הוא אחר.

לסרב ליילד מישהי בבית, רק כי היא לא מעוניינת בבדיקת דם?
מה מוזר בזה?
גם אילנה שמש וגם מיכל בונשטיין אמרו לי שהן חייבות לדעת מה ההמוגלובין שלי לפני הלידה, כי הן לא מקבלות ללידת בית המוגלובין שמתחת למינימום מסוים. שתיהן אמרו חד משמעית, שאנמיה נוטה לגרום לאובדן דם גדול יותר בלידה, וזה מסוכן במיוחד מפני שההמוגלובין נמוך אז מלכתחילה, והאשה עלולה לאבד את ההכרה מייד. אני הייתי צריכה להעלות את ההמוגלובין שלי מרמה נורא נמוכה (8 משהו) ומיכל באה אלי הביתה (שמירת הריון) כדי לקחת לי בדיקת דם בעצמה ולהביא אותה לקופת חולים! עד כדי כך היא לא היתה מוכנה לוותר על הבדיקה. זה היה תנאי בל יעבור ללידה.

וגם אני לא הייתי יולדת סתם עם מיילדת "מוסמכת" אבל שאין לה נסיון וותק בלידות בית. אמרתי: יש רק איזה עשר מיילדות בית מוסמכות בארץ. צריך שהמיילדת תהיה גם מנוסה בלידות בית, וגם מקצועית, מנוסה ומוסמכת בארץ. אם היא מנוסה והכל אבל לא מוסמכת בארץ - זו צרה מסוג אחד, ואם היא מוסמכת בארץ אבל סתם מיילדת בבית חולים ולא מנוסה בלידות בית זו צרה מסוג אחר. לא אומרת שאי אפשר ללדת איתן, אבל זה סוג של הסתכנות ולמיטב זכרוני כל האסונות שהיו בארץ בלידות בית היו עם כאלה.

אולי זה בדיוק המקרה שמראה את ההבדל בין גישה של "אוי ואבוי! פינו יולדת לבית חולים והיא נזקקה למנות דם! געוואלד!" לבין גישה של "היולדת איבדה דם ופינו אותה בזמן לבית חולים. לתינוק ולאם שלום."
אה! בסך הכל היא איבדה דם ופינו אותה לבית החולים? אז? היא לא מתה ולא קרה שום אסון? אז מה מיוחד בזה? בבית החולים נשים מאבדות דם כל הזמן, והרבה יותר. מה הבעיה? אין שום בעיה עם איבוד דם. למיילדת יש עירוי והיא כבר שמה אותו ליולדת עוד לפני שמגיע האמבולנס, ומעבירים אותה וזהו. והאמת, עד רמה מסוימת גם לא צריך לפנות (זה תלוי בשיקול דעת של המיילדת והיולדת כאחת).

בשמת יקרה
על מה הלהט? שאני זקוקה לבן זוגי תומך ושותף? שהשאלה איזו סביבה תאפשר לו להיות בטוח היא גם חשובה עבורי כמובן? שיש לי קשר עם אמי והוא חי נושם ומשתנה?
ילדתי בבית חולים עם מילדת פרטית לא הופקרתי ולא פגשתי צוות, חוץ ממנה. ילדתי שוב בבית חולים (אחר) עם מילדת "פרטית" (במקרה הייתי יולדת יחידה) עם בעל ודולה, הלידה היא פנימית וטיבעית, ההכנה אליה היא חשובה והיא עוברת דרך אבני דרך אישיים שלי (אצלי אמי). יש לי את הכוח ללדת! בבית חולים או בבית ואני שמחה בו ומתכוננת לבדוק כל פעם מחדש היכן ארצה ללדת.

זכותה של מיילדת לסרב ליילד מישהי בגלל אי-הסכמה על הטיפול בהריון (בדיקות, תזונה וכד'). אבל גם לגיטימי בעיני, שהמיילדת תכבד את רצונה של היולדת להמנע מבדיקות מסוימות - תוך הפעלת שיקול דעת לגבי חשיבות הבדיקה.
וגם - מותר, אפילו למיילדת בית, לטעות בשיקול דעת. לא להעריך נכונה את חשיבות הבדיקה. העובדה היא שהבעיה נתפסה בזמן, וטופלה (ע"י העברה לבי"ח). ברור שעדיף שלא יהיו טעויות... אבל גם המיילדת המקצועית ביותר היא אדם.

לגבי חשיבות בדיקות גנטיות - בעוד אני לא יודעת על מיילדת שתדרוש בדיקות גנטיות כתנאי לילוד (וטוב שכך), אם ידוע על מום, אאל"ט, בד"כ לא יתאפשר ללדת בבית - בעיקר כי מומים נוטים להצטרף אחד לשני, ולעיתים קרובות תינוק בעל מום יצטרך עזרה רפואית ממשית זמינה מיידית. תלוי במום הספציפי ובשיקול הדעת של המיילדת.

למיילדת יש עירוי
באמת? מאיפה יש לה דם? איך היא שומרת אותו?
את בטוחה?

בארץ , היולדות שיולדות באופן מוצהר עם המיילדות הידועות (עשרת המיילדות?) תרשו לי לנחש שרובן עשו את רב הבדיקות (או שקלו אותן והחליטו לפי מחשבה עמוקה) , שהן ממעמד סוציו אקונומי בינוני ומעלה, שאב התינוק אינו קרוב משפחה וכדומה.
אני מניחה שבהולנד אפשר לקבל תמונה יותר אמיתית כי האוכלוסיה יותר מגוונת.
תחשבו, שלעומת זאת יש אוכלוסיות שלמות בארץ שמסיבות שונות נוטות לא להגיע לבי"ח בלידה (סיבות פוליטיות או בטחוניות, פחד מגירוש וכיוב) מעניין אם מישהו בדק את זה.

_למיילדת יש עירוי
באמת? מאיפה יש לה דם? איך היא שומרת אותו?_
לא דם "מלא", רק נוזלים (בריכוז מלחים מתאים). כמו אצל החובש בצבא.

אבל מונו, המתלבטות בדף הזה שייכות לקבוצה הראשונה שתיארת.

לא דם "מלא", רק נוזלים (בריכוז מלחים מתאים). כמו אצל החובש בצבא.
אה. הבנתי.

אולי זה בדיוק המקרה שמראה את ההבדל בין גישה של "אוי ואבוי! פינו יולדת לבית חולים והיא נזקקה למנות דם! געוואלד!" לבין גישה של "היולדת איבדה דם ופינו אותה בזמן לבית חולים. לתינוק ולאם שלום."

במקרה עליו אני מדבר היולדת כמעט מתה מהדימום, ולא פינו אותה בזמן לבית החולים. המיילדת גם לא פגשה את היולדת פנים אל פנים אפילו פעם אחת לפני הלידה. (את הפרטים האלו שמענו משיין ברגנר, שלא הייתי מאשים אותה באנטגוניזם ללידות בית).

לנחש שרובן עשו את רב הבדיקות (או שקלו אותן והחליטו לפי מחשבה עמוקה
או פחד (מבדיקות דם, למשל. (לא אני)).
או "שאנטי" / עצלנות / אינרציה
או כסף
או קבלה של מה שיגיע, לא משנה מה,
או מתוך בחירה לא-לגמרי-מושכלת, אינטואיטיבית,
או כל מיני סיבות אחרות... (כולל שילובים, לגבי בדיקות / מעקבים שונים).

אחד האלמנטים שהכי הכי משפיעים על תוצאות ההריון והלידה, הוא תזונה (גם בלי ה"קיצוניות" של תזונה ללידת תינוק בריא). זה מוכח וידוע. יותר חשוב מכל בדיקה.
עד כמה המיילדת אמורה / יכולה להכנס ליולדת הפוטנציאלית לצלחת? האם העובדה שלא הצלחתי לעמוד בתשוקה למתוק, פוסלת אותי מללדת בבית?
(וכן, אני חושבת שיש למיילדת זכות לומר: אם את לא עושה שינויי תזונה א, ב, ג, אני לא מוכנה ליילד אותך בבית. אבל לא בטוחה, שמיילדת שלא עושה את זה, היא "לא בסדר". בדיוק כמו עם בדיקת הדם.)

תזונה בהחלט משפיעה אבל פחות מדידה מכמות הסוכר בדם או רעלת הריון.ברור שיש הרבה סיבות לא לערו את הבדיקות. חלק מהם נובע משמות שונים של חוסר אחריות סדר עדיפויות לקוי בעיני.

מי רצה סטטיסטיקה בבתי חולים ולא קיבל?

המיילדת גם לא פגשה את היולדת פנים אל פנים אפילו פעם אחת לפני הלידה
זה בכלל תקדים חדש ב לידות בית לא? (-: תמיד חשבתי שחלק מלידת הבית הוא יצירת קשר במהלך ההריון עם המיילדת. משהו יותר אינטימי מכמה שיחות טלפון. מעניין מיהי אותה מיילדת. האם היא חלק מארגון אימה'י? עד כמה שאני יודעת כל מיילדת בית מכבדת את עצמה דורשת להפגש עם יולדת לפחות פעם אחת.
בקיצור, מה שאתה מתאר נשמע לי כמו פלופ רציני של מיילדת משולב בבוסריות של היולדת.

מונו נוקי, ישר ל מעצבן לראות מסביב. בעיקר הקטע עם הגאווה בשימוש המוגבר באפידורל, שמשום מה אין שום קישור שלו לריבוי ניתוחים קיסריים ולידות מכשירניות בכלל.

There is so much I would like to say about this topic, and not necessarly in favor of midwives

but let me first post this section of Laurie Morgan's book The power of pleasurable childbirth which I think is a must read for anyone seeking an empowering birth...
If anyone is interested persuing the topic (of unassisted birth) I'd love to further explore it.

Off to bed right now

התחמקתי מזה עד עכשיו, אבל הזמן מתחיל להיות דוחק.וסוף סוף הוא לא במילואים או בחו"ל. הטענות של בן זוגי הן בנוגע לבטיחות של לידות הבית.
הטענה שלי ,שחלק גדול מניתוחים קיסריים(13 אחוז מתוכם לפי הסטטיסטיקה למעלה) וכן לידה מכשירנית היא בגלל התערבויות בבית החולים, כך שיש סיכון גם שם.
הטענה שלו , שממילא לא נלד באופן רגיל בבית החולים, אלא ניקח מיילדת פרטית או משהו דומה כך שהסיכון לא חל לגבינו. הוא אמר שכשהיתה ירידת דופק בלידה הוא ממש נלחץ .הזכרתי לו שכתוב בספרים שנפוצה ירידת דופק במהלך ציר ולכן זה לא מסוכן. ובכלל לחברה שלי היתה הפרדות שלייה בבית מבלי שתכננה לידת בית . מה ההבדל?
אני מתבעסת שאי אפשר לקחת מיילדת לפי בחירה בבית החולים.
גילה הציצה לבקשתי בספר של אילנה שמש וכתוב שם

2 אחוז סיבוכים, 1.3 העברות לביח לפני לידה, 4.6 העברות לביח אחרי לידה (אנחות תינוק, מצוקה נשימתית, תפירת קרע דרגה 3, שיליה שלא נפרדה, תפירת קרע דרגה 2, חום אמהי.)

בארץ - 6 אחוז העברות בלידה, 2.35 אחוז העברות אחרי הלידה,

סיבוכים - אצל אילנה - יש פירוט: כליאת כתפיים, יריות דופק, דימום אחרי הלידה (וקיבלה פיטוצין)

הי מונו,

אנחנו היינו בדיוק באותו מצב. אישתי החליטה שהיא רוצה ללדת בבית מיד כשגילתה שהאפשרות הזאת קיימת, ואני הסתייגתי. אני לא סמכתי על המידע שמובא ע"י אילנה שמש או מיילדות בית אחרות (הן לא נראו ממש אוביקטיביות). קל מאד גם למצוא מחקרים שתומכים בלידות בית ברשת, כי יש המון אתרים שתומכים בכך. גם עליהם לא סמכתי.

החלטתי ללכת לכיוון השני: נכנסתי לאתר של משרד הבריאות. אין שם דבר על לידות בית. המשכתי הלאה לרשימת הקישורים שהאתר מציע. הקישור הראשון הוא ל British Medical Journal והקישור השני הוא לאתר של אירגון הבריאות העולמי. בשניהם מצאתי דוחו"ת ומאמרים הקשורים לעניין. המסקנה הכללית היא: הסיכון לתמותה או פגיעה בריאותית חמורה של האם או הילוד בלידת בית מתוכננת שווה לסיכון בלידת בית-חולים; לעומת זאת, אשה היולדת בבית מסיימת את הלידה במצב בריאותי טוב יותר מיולדת בבית חולים (מבחינה סטטיסטית כמובן).

עדיין לא אמרתי נואש. ניסיתי לחפש (בעזרת PubMed ומנועי חיפוש אחרים) מחקרים שטוענים נגד לידות בית מתוכננות. לא מצאתי אפילו אחד.

השתכנעתי.

בשלב מאוחר יותר שאלתי את הגניקולוג של אישתי (רופא קונבנציונלי מאד, אבל אדם נחמד ופתוח) לגבי הנושא. הוא אישר שאין מחקרים 'לרעת' לידות בית, אך אמר שהוא לא יכול להמליץ לנו על כך בלי לדעת מה ההכשרה של המיילדת ורמת הציוד שלה. אנחנו לא ראינו בכך בעיה כיוון שמהבחינה המקצועית בטחנו לחלוטין במיילדות שלנו (שיין וג'ויס) .

בהצלחה בשיכנוע האיש.

הראתי לו את מה שכתבת. תגובתו היתה:"אז למה הם היו צריכים שתי מיילדות?" כל הכבוד על עבודת החקר. אצלינו הוא משאיר לי להביא את האינפורמציה.......

"אז למה הם היו צריכים שתי מיילדות?"

חמוד. נאיביות גברית במיטבה.

:"אז למה הם היו צריכים שתי מיילדות?"

גילינו את האפשרות של לידת בית קצת מאוחר מדי (בחודש השביעי), ולא היתה אף מיילדת באזור שהיומן שלה היה פנוי בתאריך המיועד. למזלנו שיין וג'ויס הסכימו "לחלק" ביניהן את הלידה, כלומר, אם אחת מהן לא תהיה פנויה בזמן הלידה אז השניה תוכל לבוא. במקרה שתיהן היו פנויות בזמן הלידה ושתיהן הגיעו.

ניסיתי לחפש (בעזרת PubMed ומנועי חיפוש אחרים) מחקרים שטוענים נגד לידות בית מתוכננות. לא מצאתי אפילו אחד.

אני דווקא מצאתי (לצערי). באוסטרליה שיעורי תמותת התינוקות בלידות בית מתוכננות גבוהה טיפ-טיפה יותר מזו שבלידות בי"ח: 0.71% לעומת 0.64%. מה שכן, המחקר כלל גם לידות בית בסיכון גבוה.

http://www.pubmedcentral.nih.gov/articl ... rtid=28632

המחקר כלל גם לידות בית בסיכון גבוה.
אני התיחסתי רק למחקרים על לידות בסיכון נמוך.
במקרה של לידה בסיכון גבוה בית-החולים הוא ללא-ספק המקום הבטוח ביותר (מבחינה רפואית לפחות).

כפי שכתוב בסיכום המאמר:
While home birth for low risk women can compare favourably with hospital birth, high risk home birth is inadvisable and experimental

המאמר מתריע על כך שבאוסטרליה, בהשוואה למדינות אחרות, יש יותר נשים שבוחרות לעבור לידות בסיכון גבוה בבית. אהבתי את המשפט האחרון בפיסקה המסכמת:
Australian women, like women elsewhere, will continue to choose to give birth at home. They and their infants are entitled to effective care and support in their choice.

_"אז למה הם היו צריכים שתי מיילדות?"

חמוד. נאיביות גברית במיטבה. _*

Why?

מונו, האמת, כתבתי תשובה מפורטת ומנומקת. אחר כך מחקתי הכל. לא רוצה להישמע מיסיונרית, לא רוצה "לשכנע", לא רוצה "להסביר" - אבל אולי זה נחוץ.
אז אנסה בשיא הקיצור:
לא היתה העברה אחת בגלל בעיה שנבעה מכך שילדו בבית . כל הבעיות היו דברים נורמליים שקורים בלידות. אז קרה.
דעתי המלומדת (כלומר, על סמך קריאה מאסיבית בנושאי לידה וכן הלאה, לא שליפה של אחת שאנטי שדוגלת בלידת בית לכל אחת)(ולהזכיר, אני ממש התנגדתי ללידת בית בעבר, והאופציה עלתה אך ורק בגלל שמשגב לדך נסגר) -
ובכן, דעתי על המדגם המרתק של אילנה:
איזה מזל שכל אלה ילדו בבית.
אני יכולה לומר לך שרוב הסיכויים שכל המקרים האלה היו נגמרים רע מאוד בבית החולים.
מזל שלפחות זכו ללידה טובה, ואחר כך, מה לעשות, לא נחסך מהם בילוי קצת זמן בבית החולים.
אגב, קרעים - מיילדות הבית יכולות לתפור, אבל יש איזה חוק שחייבים רופא (ניסוח לא מדןוייק) אז הן מפנות מדרגה שתיים ומעלה.

ואני שוב ממליצה לקרוא סיפורי לידה בבית חולים באתר "אמנות הלידה" וגם קישורים שגילה נתנה בדף של סמדר נ .
חלק גדול מהדאגות והשאלות כאן היו נעלמות אחרי קריאה סדרתית של סיפורי לידה אמיתיים בבית חולים - והכי מצמררים, בעיני, אלה שבהם היולדת בטוחה עד היום שהיתה לה לידה טובה - בעוד אני, ןעדי, ואביב חדש, ויונת שרון, וגילה חורש, ושרה'לה, ושרה ק, וכרמית מ, ועוד ועוד ועוד באתר (התחלתי להתעייף מלרשום את כולן, סליחה) - קוראות את הסיפורים שלהן ורואות את מבול ההתערבויות וההפרעות באותן לידות, ומרגישות צער על שאותה יולדת אפילו לא יודעת איזו חווית לידה נגזלה ממנה והיא חושבת שבאמת ככה זה לידה.

אשמח לשמוע עוד תגובות להתלבטות שכתבתי למעלה.

כמתלבטת (בשלבים סופיים) למתלבטת

- אני לא יודעת אם זו הלידה הראשונה שלך. שלי כן. היום חשבתי שבעצם חלק גדול מהפחדים שלי מלידת בית (כאבים, משך הלידה וכולי) קשור לפחדים כלליים, מלידה בכלל. השאלה "מה אם יקרה משהו" הולכת ומתפוגגת ככל שאני קוראת יותר חומר על הנושא.

בשמת אני ממש מסכימה עם רב מה שכתבת. העניין הוא שטיעונו של בן זוגי הוא שאם יולדים עם מיילדת פרטית בבי"ח כל הסיבוכים הללו וההתערבויות לא מתרחשים. הוא מסכים לגמרי שזה נורא ואיום, קראנו עשרות סיפורים.
אני לא מתלבטת, אני בטוחה, אבל בן זוגי חושש בגלל מה שכתבתי.
אני לא חוששת מכאבי הלידה וכולי. אני יודעת שזה לא כואב כלל(:-P) כבר ילדתי פעם אחת.

מונו, את המאמר של ואגנר קראתם? את הספר של אילנה?
לידת בי"ח היא במצב רגשי ונפשי אחר לגמרי מאשר לידת בית. זו פשוט חוויה אחרת לחלוטין. וממש לא כל ההתערבויות נמנעות. הרבה מאוד מהסטטיסטיקות ומהידע מגיעים מארה"ב, מלידות רבות עם רופא/מיילדת פרטיים שנבחרו מראש ושהיולדת מכירה.

הנה לינק למחקר די רחב שנערך בנושא:
http://parentcenter.babycenter.com/news ... :0:0#story

הי, איך זה שהודעת הפתיחה היא שלי? גם בדף על בניזוג ולידת בית...
מה זה מי עורך את זה? למה אני תמיד ראשונה?
(בטוחה שלא אני פצחתי בדיונים הללו...)
מאיפה מפרקים את הדפים הללו?
ומי?
ולמה?
ולמה ההודעה שלי ראשונה?
<Pלונית בהתקף חרדת קהל>

ועד מחקר וסטיסטיקות למי שעוד לא השתכנע לחלוטין, מתוך בריטיש מדיקל ג'ורנל

כבר הרבה זמן רציתי לשאול את השאלה על הסטטיסטיקות של לידת בית ורק עכשיו ראיתי את הדף הזה !

אני רוצה להתיחס רק לצד הסטטיסטי:
הטענה שעולה מהמחקרים ש בר עדש התיחס אליהם (בהודעתו מיום 26.11.2004) ומזה שאל דנטה הביא זה עתה,
היא שלידת בית ליולדות בסיכון נמוך בטוחה לפחות כמו לידה בבי"ח.

יש לי שתי שאלות:

ברור לי שיש סיבוכים רפואיים בזמן לידה (גם בהריון בסיכון נמוך) שאם הם קורים בבי"ח

המצב טוב בהרבה. (שהות של חודשיים בפגיה גרמה לי לראות כמה וכמה תינוקות שנולדו (בזמן !) ללא נשימה

והובהלו למכונות ההנשמה). זה צריך להטות את הסטטיסטיקה לכיוון של לידת בי"ח.
מה הגורמים העיקריים לדעתכם שמאזנים את זה לכיוון לידת בית ?
האם זה בעיקר הזיהומים בבי"ח ?

נדמה לי (אף שלא התעמקתי המחקרים) שיש בעיה רצינית עם הסטטיסטיקות הללו.

הן לוקחות נשים בהריון בסיכון נמוך ומשוות בין יולדות הבית ליולדות הבי"ח. לכאורה זה בסדר.
אבל נראה לי שהם לא לוקחים בחשבון שיש ככל הנראה הבדלים בין נשים שיולדות בבית לנשים שיולדות בבי"ח.
נראה לי שנשים שיולדות בבית (במיוחד במערב ארופה וצפון אמריקה, בוודאי בישראל) הן הרבה יותר מודעות
לתזונה נכונה ובכלל לחיים בריאים. אם מסכימים להנחה הזו - שנשים שיולדות בבית הן נשים שאוכלות אוכל הרבה
יותר בריא ומאוזן כל החיים ובפרט בהריון - אז תוצאות המחקרים קצת מדאיגות שכן היינו מצפים שאצל נשים כאלו
תוצאות קשות של לידה יהיו נדירות יותר. אם הן מופיעות במידה שווה - סימן שמשהו איזן את זה.

המסקנה מדברי הכפירה שלי (ועוד במוצאי יוה"כ) שאם היו לוקחים בחשבון לא רק את הנתונים הרפואיים היבשים
של לידות סיכון נמוך (הריון ראשון, לחץ דם תקין, הריון תקין לכל אורכו וכ"ו) אלא גם את העובדה שנשים שבוחרות
ללדת בבי"ח הן, באופן סטטיסטי, יותר בריאות - היינו מקבלים שלידת בי"ח בטוחה יותר עבורם.

_מה הגורמים העיקריים לדעתכם שמאזנים את זה לכיוון לידת בית ?
האם זה בעיקר הזיהומים בבי"ח ?_
לא, מאחר שלא מדובר בפגיעות בגלל זיהומים.
נראה לי שיש שתי סיבות עיקריות:

מה שעושים בבית חולים פוגע ("מפל ההתערבויות")
עצם השהות בסביבת בי"ח פוגעת (וראה אינספור סיפורי לידה שמספרים איך הפתיחה\צירים נעצרו כשהיולדת הגיעה לבי"ח או עברה מחדר צירים לחדר לידה או התחלפה משמרת או אלף ואחד דברים אחרים שלא מתאים לעשות בזמן לידה)

לגבי נושא ה-self selecting sample:
התוצאות דומות גם כשאין self selection, למשל ביישובים מרוחקים (אוסטרליה, אלסקה).
יותר מזה, במקומות כאלה יש גם סטטיסטיקות לגב הריונות בסיכון בינוני וגבוה. מתברר שבהריונות בסיכון גבוה יש יתרון ברור לבי"ח, אבל בסיכון בינוני יש יתרון משמעותי ללידות בית. (מקור: הספר Homebirth של שילה קיצינגר).

מה הגורמים העיקריים לדעתכם שמאזנים את זה לכיוון לידת בית ?
ברוב המיקרים בהן הלידה מתעכבת הסיבה היא הורמונלית (על פי ספר לימוד לרפואנים שמצאתי בספרייה באסף הרופא) - כלומר קשורה ישירות למצב הנפשי של היולדת. לכן האישפוז עצמו נחשב להתערבות, שמתחילה את המפל.
סיבוכים רבים קשורים לאפידורל. לכאורה ניתן ללדת גם ללא אפידורל, אבל בבית חולים זה הרבה יותר קשה - גם בגלל הזמינות שלו, וגם בגלל רמת כאב גבוהה יותר (עקב רמת אנדורפינים נמוכה יותר - שוב ההורמונים...).

נראה לי שהם לא לוקחים בחשבון שיש ככל הנראה הבדלים בין נשים שיולדות בבית לנשים שיולדות בבי"ח.
יש מחקרים שנעשו במקומות בהם בית החולים לא היה זמין, כפי שכתבה יונת. יש מחקר מאד זהיר שנעשה בהולנד, בו התייחסו למצב הבריאותי של כל יולדת לפני ואחרי הלידה, כדי להשוות נשים ברמת בריאות דומה. התוצאה היתה "שוויון" באחוזי תמותה, אך בנוסף גם יתרון ברור ללידות בית באשר לבריאות האשה לאחר הלידה. יש עוד מחקר, על לידות בית בטנסי עם מיילדות "לא מוסמכות" - שם יתכן שהסיבה ללידה בבית היא מסורתית ולאו דוקא מתוך מודעות בריאותית.

מעבר לכך, אני לא מומחה במחקרים רפואיים, ולא יכול להעריך בעצמי את אמינות המחקרים. בנושא זה אני סומך על ההמלצות של אירגון הבריאות העולמי, שנראה לי כגוף מקצועי ורציני, ויחסית נקי וחסר פניות.

ועוד דבר אחד, שמאד מחזק את העמדה כאן: למרות המספר הגדול של רופאים מיילדים המתנגדים ללידות בית, עד היום לא התפרסם אפילו מאמר אחד בכתב עת רציני המביא ראיות או טענות לכך שלידות בית פחות בטוחות מלידות אישפוזיות.

ומה לגבי אופציה אחרת - משהו באמצע?
אני בקנדה, ומעקב ההריון שלי הוא עם מיילדות שאיתן בסופו של דבר אלד. 2 מיילדות מוסמכות וסטודנטית. את הצוות הזה אני מכירה במהלך ההריון והן מכירות אותי, והכי חשוב - הן מלוות אותי מהצירים עד אחרי הלידה וגם 6 שבועות אחרי.
אני מאוד רוצה ללדת בבית, בעלי בינתיים מתנגד.
מעניינת אותי סטטיסטיקה של לידות בבית חולים עם מיילדות כמו במקרה שלי. האופציה של בית החולים אצלי היא להגיע עם המיילדות לביה"ח, הן איתי לאורך כל הדרך ואם הלידה עוברת חלק, אני לא רואה רופא או צוות מבית החולים - אני רק איתן בחדר הלידה. אם ארצה אפידורל - הן קוראות למרדים וממשיכות איתי כרגיל.
מבחינתי, גם בבית החולים זו תהיה חוויה מתקנת ללידה הראשונה - שהיתה ביתחולימית רגילה, עם מעקב רופא (שכמובן לא היה במשמרת כשילדתי), משמרות שמתחלפות, אפידורל מוקדם מדי (הפעם מתכוננת לטבעי) , ובעיקר לידה ארוכה. חוץ משלב הלחיצות שהיה חצי שעה בערך. ומים מקוניאליים...
ובכל זאת רוצה ללדת בבית...
יש בעד ונגד במקרה שכזה?

סקר קוקראיין (נעים מאוד, זהו גוף רפואי שעובר על מחקרים ומסיק מסקנות לפי איכות המחקרים ומסקנותיהם): "לידת בית חולים מתוכננת איננה בטוחה יותר מלידת בית מתוכננת", וכן "כל מדינה צריכה לשקול להקים שירותי לידת בית עם שיתוף פעולה של מערכת רפואית מגבה".
http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1 ... 2/abstract
(ותודה לחמנייה מנהלת הפורום בתפוז).

היי חברות,
בתור מי שילדה 3 פעמים בלידות שאינן בבתי חולים, פעמיים בבית ופעם אחת במרכז בית יולדות.
אני רוצה לעדכן,
בימים אלו דוקטור אילן הלוי, ודוקטור אילן שפטן,
שניהם פוטרו מבית החולים לניאדו.
שניהם עמדו ועומדים בחזית שלנו,
הנשים הרוצות ומבינות כי לידה אינה מחלה וכי בתי חולים נועדו לחולים.
אחרי אין ספור סיפורים על התערבויות, זרוזים, חיתוכים והפחדות, הגיע הזמן כנראה לספר לעולם על הצד שלנו.
למי שמעוניינת לשמוע על הלידות הטבעיות האמיתיות, אלו שהן לא בדיסני לנד הכאילו של בתי החולים, שם טבעי זה שם נרדף לתקציבי ענק וקיסרי טבעי פיטוצין טבעי וחדר מיון טבעי...
צרו קשר עם שני הרופאים וקבלו את כל המידע ממקור ראשון.