סיפור הלידה של אש''י ר

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים, דף סיפור לידה_קיסרית, דף סיפור לידת פג}

[אש''י_ר*]

לך קיסר שלי - 30.12.02

יום אחד אמא התחילה להרגיש רע, לא רע של הריון אלא סתם של מחלה, הקאתי ונהייתי חלשה ועוד לפני שאבא דאגני התחיל לדאוג גם הוא נהיה חולה.
היינו חולים כשבוע ואז אבא הבריא ואני המשכתי להרגיש ממש רע והלכתי לרופא. הרופא אמר שזה וירוס ואין לנו מה לדאוג וכך עבר עוד שבוע. בינתיים המשכתי לעבוד ולעשות הכל כרגיל אבל התחלתי לדאוג לך שאולי קשה לך כי כבר שבועיים שאני לא אוכלת כלום וכל מה שדחסתי בכוח הקאתי מיד. קבעתי תור לרופא הנשים שלי ליום ה' בערב ומשם העניינים התחילו להתגלגל במהירות!
הגעתי לרופא ביום ה' בשעה 18:00, לאחר בדיקה הרופא אמר שהוא לא מודאג במיוחד שאני צריכה לשתות הרבה ושיהיה בסדר. שניה לפני שיצאתי מהחדר אמרתי לרופא "אולי תמדוד לי לחץ דם?" ולעצמי חשבתי "מה הלחץ? הוא אומר שהכל בסדר וביום א' במילא נהיה בטיפת חלב". הרופא מדד פעם ראשונה, שתק, מדד פעם שניה, שתק, התיישב ומדד פעם שלישית. הוא הסתכל עלי במבט דרמטי ואמר "אני שולח אותך מיד למיון נשים". כמובן שבדיוק לבדיקה הזו אבא לא בא איתי וגם הייתי בלי אוטו (שבכלל היה במוסך באותו היום). אבל אמא לא נלחצה, הודעתי לאבא שאני לוקחת מונית לבית חולים ושהוא מוזמן להצטרף.
בבית חולים לא התרגשו ממני במיוחד כל הליך הקבלה למיון עשיתי בעמידה עם התיק, המעיל, המטריה בידיים. רק לאחר כעשר דקות שנמשכו כמו נצח, התחילו לבדוק אותי ולשמחתי בין הרופאים הייתה גם א. (חברה מהתיכון), מכן והלאה כבר לא השאירו אותי שניה לנשום, תוך דקות הייתי מחוברת להמון מכשירים וכל הזמן היו סביבי רופאים. כשאבא הגיע כבר הייתי בחדר לידה ואני מניחה שהוא ממש נבהל אבל לידי הוא היה די רגוע. ממש מהר הגיע כל הפמליה (מסתבר שהמשפחה שלנו מאוד אוהבת אותנו ודואגת לנו...). וגם אבחנת הרופאים כבר הייתה ברורה – "רעלת הריון".
אמא מאוד לא רצתה ללדת והסבירה לרופאים שהיא נחושה בדעתה לחכות 48 שעות לפני הלידה. למה 48 שעות? אתה בטח שואל את עצמך. ובכן, ישנה זריקה שאם מקבלים אותה פעמיים במרווחים של 24 שעות הראות של העובר מבשילות במהירות מה שנותן לתינוק הפצפון הרבה יותר סיכוי לחיות. כמו שאתה כבר בטח מכיר את אמא, לא היו לי שום תוכניות לוותר עליך, גם במחיר של סבל ואפילו של סכנת חיים. הרופאים החליטו לתת לי צ'אנס אבל ליתר בטחון השאירו אותי בחדר הלידה על מנת לאפשר לעצמם להתחרט בכל רגע. הם חיברו אותי לחומר שנקרא מגנזיום, חומר שעזר לאמא להתגבר על לחץ הדם הגבוהה ומקביל גם לקטטר על מנת לוודא שהמגנזיום יוצא בכמות סבירה.
השעות עברו ואמא התחילה להתייצב – שיעור ראשון בתורת "גוף ונפש": אין דבר העומד בפני הרצון!
סבתא צ. האישה הכי רגועה במשפחה, הייתה היסטרית לחלוטין ולא הבינה מדוע אני מוכנה להסתכן וניסתה לשכנע את כולם שאני צריכה ללדת מיד.
טוב אפשר להבין אותה, כמו כל אמא היא דאגה קודם כל לילדה שלה, בדיוק כמוני שדאגתי קודם כל לילד שלי.
אבא ישן איתי כל הלילה בחדר הלידה והתנהג למופת ובשעות הצהרים של יום ו' בעקבות המצב המשופר שלי החליטו להעביר אותי למחלקת יולדות להמתנה. אני הרגשתי שניצחתי את כולם ושהנה חיכיתי כבר שעות ואני אצליח לעבור גם את השאר. כל שעה שעברה חייכתי לעצמי בסיפוק וכך חלפו להן לאיטן 48 השעות. המצב שלי השתפר ולכן הרופאים החליטו לתת לך עוד קצת זמן בבטן של אמא ואני חשבתי לעצמי שאתה בטח לא מבין שאלה השעות האחרונות ברחם החמימה לפני מאבק ההישרדות שעוד מחכה לנו בחוץ. כך עבר לו עוד לילה ואתה עדיין רגוע בתוכי, בשעה חמש בבוקר ביום שני באו למדוד לי לחץ דם והכל היה בסדר ואני נחתי לי בשלווה במיטה, המדידה של שעה שש בבוקר כבר הייתה הרבה פחות מעודדת, לחץ הדם שלי קפץ ל- 180 על 100 ואני הבנתי שחיכינו מספיק. מיד התקשרתי לאבא והודעתי לו שיתחיל להתארגן לתזוזה ושיסע בזהירות.
תוך דקה הגיעה אלי רופאה נחמדה והסבירה לי שבשל המצב המורכב הם לא מוכנים לקחת סיכונים ומעדיפים לסיים כמה שיותר מהר את כל ההליך ולכן בוחרים בניתוח קיסרי. אמא שלך ישבה רגועה (עד כמה שניתן) וניסתה לשכנע את הרופאה ללדת בלידה רגילה, הרופאה הצליחה לשכנע אותי שהזמן הוא קריטי ואני התחלתי לשאול על ההרדמה, על הסיכונים וכו'. הרופאה הסבירה לי הכל בסבלנות ואני התקשרתי לסבתא צ. והודעתי לה שאני בדרך לניתוח ושתעדכן גם את אבא שלך. בשעה שמונה כבר הייתי בחדר ניתוח ואפילו לא הספקתי לראות את אבא לפני. השתדלתי להיות גיבורה בשבילך ועשיתי כל מה שאמרו לי בצורה רגועה. שכבתי לי במיטה וחשבתי מחשבות חיוביות, ברקע התנגן השיר של שרית חדד "היום הזה ממש אני כבר לא עצוב כל כך..." ואני חיכיתי לך. בשעה 8:44 הרגשתי לחץ חזק על הבטן שלי ושאלתי בבהלה "מה קרה?" התשובה של א. (כן גם לכאן היא הגיעה) הייתה שאין לי מה לדאוג ושהנה מוצאים אותך. מיד אחרי שמעתי את הצליל הנהדר בין צלילי העולם – כן, קיסר שלי, הבכי הראשון שלך שהתערבב עם הבכי שלי. ההתרגשות שלי ברגע ההוא היא משהו שלא אשכח כל חיי. הבטתי הצידה וראיתי איך בודקים אותך במהירות והייתי גאה בך עד מאוד. הביאו לי אותך לראשונה ואני רק חשבתי לעצמי "איך יכול להיות שאתה כזה כושי כשאבא ואני כל כך לבנים?" נתתי לך נשיקה ומיד לקחו אותך לפגיה. השעות הבאות היו קשות מאוד, גם ההתאוששות הפיזית מהניתוח אבל גם המחשבה שאת שוכב לך בפגיה ואני לא לידך. אבא היה אתך המון הוא דיבר אתך ושר לך שירים וגם צילם אותך כדי שאוכל לפחות לראות תמונה. אוי כמה שהתרגשתי לראות את התמונה הראשונה של הנסיך שלי. בבוקר של יום ג' בסביבות ארבע בבוקר ניסיתי לקום לראשונה מהמיטה ולא כל כך הצלחתי, כל פעם שהתרוממתי הרגשתי שאני מתעלפת וחזרתי לשכב. אבל העקשנות משתלמת ובשעה שמונה כבר הצלחתי לקום. דודה ש. הייתה איתי ותמכה בי מאוד ויחד הלכנו למקלחת הראשונה. הייתי חלשה, רעבה (כל השעות האלו אסור לאכול) ומסכנה, אבל כל כך נרגשת מהמפגש הקרוב. מהר מהר התארגנתי בעזרתה האדיבה של דודה ש. ונסענו בכיסא גלגלים לפגוש אותך.
התאהבתי בך מהרגע הראשון, גוזל קטן ויפה. ליטפתי אותך ובירכתי אותך "ברוך הבא לעולם, אני אמא", שרתי לך שירים ובדקתי איבר איבר בגופך הקטון. הייתי חייבת לוודא שהכל במקום. דודה ש. לא הפסיקה לצלם ומסתבר שגם אבא וכך הימים הראשונים שלך מתועדים עד מאוד.
זהו, מתוק, זו אני – אמא שלך, שחייבת לעשות דרמה מכל דבר. סתם לידה לא מספיק מאתגר בשבילי ולכן הייתי חייבת ללכת על המסלול המלא: רעלת הריון, ניתוח קיסרי וביקורים תכופים בפגיה.
היום אתה כבר בן שישה ימים ואנחנו בדרכנו לפגוש אותך בבית החולים, אתה בריא, ערני ונושם בכוחות עצמך ולמעשה כל שנותר לך הוא לגדול.
אנחנו אתך, נבוא לבקר, לעזור במה שניתן ונחזיק אצבעות לבריאותך וגדילתך.
אוהבת מאוד, "כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא", אמא שלך.

דרך אגב נולדת בשבוע 31 ויומיים, במשקל 1,135.

[ליזה_ליזה*]

כל הכבוד לך, אישה אמיצה, ותודה על הסיפור!
הקיסר שלך הוא באמת משהו מיוחד (ואיזה תאריך לידה יפה...)@}

[מאמא_מאוהבת*]

@}

[אש''י_ר*]

[ב_דרך*]

סתם לידה לא מספיק מאתגר בשבילי
בפעם הבאה תסתפקי ב"סתם לידה" (בבית). טוב?

נשיקות.

[סיגל_ב*]

אוהבת מאוד, "כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא", אמא שלך.
הקיסר שלך בחר טוב! @}

תודה על הסיפור המרגש.

[סיג_סיג*]

את כותבת מקסים!

[לוטם_מרווני*]

דבי- מי את ומדוע מחקת את הסיפור של אשי"ר???

זה לא למחיקה!