סיפור הלידה של נוגה

אנונימי

_{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים, דף סיפור לידה קיסרית}

סיפור הלידה של נוגה
אני חוזרת ב-22:00 מהעבודה ב-23:00 אני נכנסת לשרותים , יורדים לי המיים אני מחייכת לעצמי "זה מתחיל !!!" איזה התרגשות
יורדים לי המים אני צועקת לאיש שלי. נו בסדר תורידי את המיים הוא עונה לי... "לאא ,יורדים לי המים!!!"
ואז נופל לו האסימון.אה טוב יאללה תתלבשי בואי נצא לבית חולים . אני הולך לקרוא לאמא שלך. אמא שלי מגיע אני נכנסת להתקלח לא ממהרת לשום מקום.

בעלי בלחץ שנזוז ,מה לשים בתיק? אני מתלבשת, מניחה פדים, תוך כמה דקות אני מבינה שזה ממש לא עוזר וכל הזמן המים רק ממשיכים לרדת בכמויות. אני לוקחת מגבת ונוסעים. אמא שלי נוסעת במהירות של צב. לי כבר מתחילים הצירים, מגיעים בערך ב-24:15, מכניסים אותי למוניטור. הקטנה לא רוצה לזוז בכלל ויש ירידות דופק. אני לא דואגת, היא ילדה רגועה אני מסבירה. פתיחה של 3 הצירים מתחזקים אני בחדר לידה טבעית ב-1:00, אמא ובעלי איתי. כשהצירים מתחזקים ומקרבים אני מבקשת שימתחו לי את הידיים למעלה, הכאבים בגב חזקים מאוד זה הדבר היחיד שעוזר לי, המתיחות ממש מקלות עלי. אמא תופסת יד אחת האיש שלי יד שניה, למתוח יותר אני כל הזמן אומרת להם זה ממש מעלים לי את הכאבים...

השעה 3:00, אורן אומר שכדאי שהוא יצא עכשיו לעבודה ויחזור ב-6:00 לפני הלידה (בד"כ הוא בעבודה לפנות בוקר) לא! אני מבקשת שישאר "אני אלך עכשיו ואחזור." טוב... אני מוותרת. אני ואמא נשארות לבד אני נכנסת למקלחת המים עוזרים קצת אבל אני מפחדת שמים חמים מדי יאטו את ההתקדמות. אני נכנסת ויוצאת. קר לי מדליקים חימום... אני מסתובבת בחדר, הרגליים כבר עייפות, אני מבקשת שאמא תמתח אותי שוב. היא לא מספיק חזקה. "אני צריכה את האיש שלי! למה הוא לפה?" את לא יכולה לעזור לי ככה!

למה אני שוב צריכה להתמודד לבד?!!?! שוב מקלחת זה כבר לא ממש עוזר, הרגליים כבר תפוסות לי ועייפות, אני מתכופפת קדימה מנסה להתמתח, מנסה לשבת על השרותים אני כל הזמן מרגישה לחץ למטה כאילו אני חייבת ללחוץ בזמן הציר (אני לא יודעת עם זה טוב אני מזכירה לעצמי שלא כדאי ללחוץ אבל שאני מרפה את רצפת האגן בציר זה רק כואב יותר)אין את מי לשאול. אין שם מיילדת איתי רק אמא שלי שלא ממש יודעת איך לעזור לי,אבל מנסה כל מה שהיא יכולה. מיילדת נכנסת לשים מוניטור לא נוח לי עם המוניטור אני רוצה להיות חופשיה. המוניטור כל הזמן נופל וזה לא נוח יש עדיין ירידות דופק. אני מורידה את המוניטור יש בדיקה לפתיחה רק 5! אני לא מאמינה איך זה כל מה שהתקדם !!! אולי את רוצה אפידורל? לא !! אני מתקדמת כל כך יפה עד עכשיו אני אומרת. אני מתקשרת לאישי... איפה אתה תבוא הם מפחידים אותי עם קיסרי... בא לי לצעוק לו שבגללו אני לא מתקדמת, אבל אני לא אומרת. זה לא אשמתו אני אומרת לעצמי. הוא מגיע רופאים נכנסים.

בהתחלה הרופא אומר שהירידות דופק זה לא נורא הכל בסדר ממשיכים כרגיל אומרים לי שכבר בוקר וזה לא מתקדם קחי אפידורל הכל יתקדם יותר טוב ככה היא אומרת לי. בסדר אני נכנעת אני צריכה להיות על המיטה הצירים קורעים אותי ככה. בבכי אני צועקת עליה אני לא יכולה להתמודד עם הצירים ככה על המיטה!
המרדים מגיע מכניס לי אפידור אני קופצת כשהוא דוקר אותי במקביל אני מקבלת זירוז. הכאבים מתחזקים האפידורל לא משפיע אני אומרת להם..
קחי גז זה תכף ישפיע. הכאבים עם הזרוז ועל המיטה פשוט גומרים אותי גם הגז ממש לא עובד עלי אני פשוט סובלת. אחרי יותר מחצי שעה שאני אומרת שזה עדיין כואב (כמו...אני לא יודעת איך להגדיר אפילו את הכאב הזה!!!!). בדיקת פתיחה כבר 8. הם מזמינים רופא מרדים אחר (כנרא כזה שישן בלילה ולא איזה נבעך מטומטם שלא יודע מה הוא עושה!) הוא מוציא את המחט. זה בכלל לא היה בפנים הוא אומר!!! זה לא יעשה לי נזק נכון? לא אין מה לדאוג. הוא מכניס לי את האפידורל, תוך דקה זה משפיע, והמחט לא הכאיבה בכלל. אני מתחילה תנעות מעגליות בתנוחת חתול נושמת מדברת אליה שתרד למטה שאמא רוצה לראות אותה. אמא משנה תנוחות בשבילך בואי תצאי. אישי מורח לי קרם על הרגליים עושה מסאז'.

אחרי כמה זמן אומרים לי שעדין יש ירדיות ושרוצים לעשות ניטור פנימי. לבדוק שהכל בסדר. מסכימים בסוף לצערי !!! איזה טעות מטומטמת לתת להם לעשות את זה...
כלום לא מתקדם היא לא יורדת למטה היא מגיעה ל0 ואז מינוס 1 ושוב 0 ומינוס 1 אין התקדמות היא תקועה. ניתוח הרופא אומר! תנו לי עוד זמן אני מבקשת אז תחתמי שאת לא רוצה ניתוח. אבל למה אי אפשר לחכות? יש ירדיות דופק הוא מסביר היא לא מצליחה לצאת. אני מושכת את זמן קצת ובסוף חותמת. אני בוכה כל הזמן. איך הגעתי למצב הזה? לא רציתי ניתוח!! התמודדתי עם הצירים! למה ניתוח? זה הדבר שהכי לא רציתי!! .רופא אחד מוציא את הניטור הוא דוחף את כל היד שלו מסובב שם ואני עם האפידורל מתה מכאבים. אתה מכאיב לי!! בא לי לקלל אותו אבל אני לא עושה את זה. "זה כואב לך כי אני מנסה להוציא את זה בלי שזה יכאב לתינוקת הוא אומר. טוב אני סובלת בשקט הדמעות יורדות...

10:30 בערך אני בחדר ניתוח אני לא יודעת מי ינתח שניים מהרופאים שהיו בחדר לידה שם... הרופאים מדברים מסביבי כאילו אני לא שם. נכנסת מישהי לשאול אם סטודנטים יכולים להיכנס לראות. לא ממש לא אני אומרת לה. מכניסים את אורן. הוא יושב לידי מחזיק לי את היד מלטף את הפנים. ואני בוכה הם מתחילים את הניתוח.
המרדימה שואלת למה אני בוכה."שורף לי" אני אומרת אבל בעיקר כל מה שעובר לי בראש זה אני לא רוצה ניתוח. היא עושה משהו ואומרת לרופא להמישיך.
עדין כואב?. כן אבל זה נסבל אני אומרת לה דומעת. זה לא צריך לכאוב בכלל. טוב, החוצה. היא אומרת לבעלי אנחנו עוברים להרדמה כללית אני רואה את הגב שלו.

מניחים עלי מסכה והופ אני לא שם. אני מתעוררת. את במחלקת התאוששות, איזו אישה אומרת לי. ואני בוכה בהיסטריה איפה הבת שלי איפה בעלי? אני רוצה לראות אותה. אני שוכבת שם לבד הרופא מגיע. אני נתחתי אותך. התינוק בסדר. התינוקת אני מתקנת אותו. והוא ממשיך לדבר בלה בלה... כאילו אני בכלל במצב קליטה.(אח"כ שהיתי כבר במחלקת יולדות ,ערנית יותר,בעלי סיפר לי שהרופא הסביר לו שחבל הטבור היה קצר וכרוך סביב הצוואר ושהמנח שלה לא היה טוב ,היא התברגה עקום ככל הנירא...)
האיש שלי ,נכנס מספר לי שהיא בסדר שהוא איתה כל הזמן שאני עוד מעט יראה אותה. מבקשים שהוא יצא. לא תישאר אני מבקשת. לא נותנים לו להשאר.
אני ממשיכה לבכות שם כל השעתיים האלה. סוף סוף מעבירים אותי למחלקה אני רואה את הילדה שלי אני בוכה מאושר ומהטראומה "יפה שלי מתוקה את בטח רוצה לאכול" אני מיד נותנת לה לינוק ולא נפרדת ממנה לרגע.

היה לי קשה לשבת ולכתוב את כל מה שהתרחש שם אבל הנה אחרי חצי שנה אני יושבת לעשות זאת אשמח לשמוע את התגובות שלכם

מזל טוב!

איזה סיפור, איזו יולדת נמרה!

(ערכתי קצת כדי להקל על הקריאה. אם לא מוצא חן בעינייך, תגידי ואני מייד מחזירה)

תודה על הערכיה.
איזה סיפור, איזו יולדת נמרה
כן מצד אחד כשזה נגמר הרגשתי שאין עלי .הרגשתי כאילו הגעתי לפסגת העולם מצד שני , אשמה עצמית על שהבאתי את עצמי למצב הזה(כאילו שזה באחריותי בלבד..)ושאילו היתי עושה אחרת היתי יולדת אותה בלידה טבעית ,לידת החלומות שלי...

אבל כניראה שמה שצריך לקרות קורה ולא הכל בידיים שלי וגם לא הכל באשמתי.הזמן מרפא את הפצעים אט אט....

מזל טוב,

כן מצד אחד כשזה נגמר הרגשתי שאין עלי .הרגשתי כאילו הגעתי לפסגת העולם
איך אני מזדהה עם ההיי הזה שאחרי הלידה.
היית במצב מאד מאתגר ונשארת נאמנה לתחושות שלך והתמודדת כמיטב יכולתך- מה צריך יותר מזה?
תגדלי אותה בשמחה ובנחת.
(-:

אני צמודה אליה כל הזמן. מתבוננת בה שעות,בפרצופים המתוקים שהיא עושה. לרגעים אני חושבת לעצמי,כבר שעות לא אמרתי לך כלום ,לא דיברתי איתך ואז אני לוחשת לה שאני אוהבת כל כך! ומרגישה שבשתיקה אנחנו מבינות אחת את השניה הכי טוב ,שאני בכלל לא זקוקה למילים.שבכלל אי אפשר לכמת את הרגשות ,את האהבה האין סופית הזו למילים.
אני בימים שאחרי הלידה (ובשבועות שא"כ למען האמת) מוצפת בהיי ואנרגיה יש לי כח לעשות הכל אפילו בלי טיפת שינה.אני פשוט זוהרת.
אורחים מגיעם בלי סוף .לבית החולים ולבית ואפילו שרק ינואר לי זה מרגיש כמו אביב.
מענין שעכשיו אני רק שמה לב למשפט שכתוב כאן למעלה- הכלי יכול להכיל ולשמור את תוכנו, ובכל זאת מתחדש מרגע לרגע, במיוחד באביב
היום חצי שנה אחרי הלידה אני בדיוק בתחילת העיבוד של כל הרגשות שצפו שם ושל כל החוויה הזו.אני אשמור בתוכי את כל החוויות אבל התפיסה שלי את החוויה ואת עצמי ,משתנה ומתחדשת מיום ליום,מרגע לרגע ובמיוחד באביב.

ואוו. אכן מאתגר. והעיקר שהסוף טוב!
איכשהו יצא לי לשמוע יותר מדי סיפורים כאלו על חבל טבור כרוך שהוביל למצוקה או לקיסרי לפני הלידה. ותוך כדי הלידה פחדתי שיש לה חבל טבור כרוך, ואמרתי את זה למיילדת.
הדבר היחידי שלא התנהל כרצוני היה שלאחר שהראש יצא, המיילדת התחילה לשחרר לה את הכתפיים וקצת למשוך אותה (בציר הבא דחפתי והיא היתה בחוץ) למקרה שיש לה חבל כרוך והיא במצוקה. הוא היה כרוך פעם אחת, והיא לא היתה במצוקה.
נשמע שלפני הלידה הבאה כדאי לעשות עיבוד של החוויה.
לי נשמע שזה אחד המקרים בהם צריך קיסרי. וגם לי נשמע שהתמודדת נהדר.

חמש שנים אחרי. בדרך ללידה שניה. מתרגשת לקרוא את הכל. וגם את התגובות של עצי שמזכירות לי כמה הייתי מלאה בהיי כוחות עוצמותיים למרות כל החוויה הטראומטית. בחמש שנים הללו הספקתי לסיים את לימודי הפסיכותרפיה ממוקדת גוף, להגיש תיזה שממוקדת בטיפול בטראומה, לעבור טיפול בעצמי ולעבד את חווית הלידה, לצמוח מתוך המקום הפגוע וקיום לתת יד לנשים שזקוקות לתמיכה כמו שאני היתי זקוקה. מלווה רגשית נשים בהריון ונשים אחרי לידה.

שתהיה לך לידה טובה ובריאה אמן

שבת שלום

באופן טבעי

באופן טבעי