התכוונתי שהסיפור מהקישור להארץ ששקטה הביאה, הוא לא הסיפור "הדוב" שהוזכר פה, אבל קרוב אליו.
במאמר בהארץ הוזכרו כמה סיפורים. הסיפור על הדב שאני סירבתי להקריא מחמת עצבותו הוא זה ששקטה זיהתה ואחד מהסיפורים שהוזכרו במאמר בהארץ. אנסה לבדוק את שמו כשאבקר שוב בבית הורי.
_תורגם לעברית בשם ד"ר אויזמר הטוב (אוי זה מר)
לא הכרתי. יהיה מעניין לקרוא בתרגום._
חפשי את הספרים "ברמלי" ו"לימפופו". לדעתי יש גם תרגום ל"קרוקודיל". וסביר שכתוב משהו כמו "בעקבות קורניי צ'וקובסקי". דורות של ילדים גדלו על שני הספרים הראשונים שהזכרתי.
אל הלב, "כושי" איננה מלת גנאי או גזענות, ו"כושון" גם היא איננה מלת גנאי גזענית בעברית, פירושה היתה שם חיבה לילד כושי קטן.
"כושי" היא המלה התנ"כית לאפריקאי, כלומר שצבעו שחור. ככתוב בתנ"ך: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?" וכן מסופר על אחשוורוש שמלך על 120 מדינות "מהודו ועד כוש". כלומר מהודו ועד אפריקה (ואנחנו עד היום אומרים בעברית "הודו" ולא "אינדיה").
היה ספר ילדים חביב על "כושי סמבו" ולכל כלב שחור חמוד היו קוראים "כושי" כלב קט - למלה לא היתה שום קונוטציה שלילית, אלא של גיאוגרפיה וצבע בלבד.
פשוט, מתישהו (בשנות השישים או השבעים של המאה העשרים?) התחילו לתרגם את הספרות האמריקאית שבה כבר הופיעה מלת הסלנג NIGGER כשם גנאי לאמריקאי ממוצא אפריקאי, ולמרבה הצער בחרו בתור תרגום לסלנג - דווקא את השמות העבריים העתיקים והתקניים לגמרי.