עומר שלי נולד שונה מהתכנון

אנונימי

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים}

הלידה של עומר – שונה ממש שחשבתי...

בן שלישי. כבר מההתחלה החליט שהוא מכתיב לנו את הדרך. הוא החליט להיווצר (בלי שתכננו) והוא החליט גם לצאת חמישה שבועות לפני הזמן.

את בני הבכור, נדב (7.5), ילדתי במשגב לדך. לידה "רגילה" כולל צירים, נסיעה לבית חולים, קצת ג'קוזי, כאבים, אפידורל, חוסר יכולת ללחוץ "כמו שצריך", רופא שמועך את הבטן ותינוק מקסים בחוץ.
את גיא (3.5), השני, היה לי ברור שלא יולדים בבית חולים ושהפעם הלידה תהיה במקום הכי טבעי – בבית! הייתה חוויה מדהימה ואפשר לקרוא עליה בלינק הבא: http://www.sipur.net/story.asp?id=362&search=גיא

לפני הלידה של עומר:
הריון שלישי וקשה יותר פיזית מהשניים האחרים. בשנה האחרונה עברתי המון שינויים, שנה מאד אינטנסיבית עם המון ירידות ועליות, התחלות חדשות ופרידות. ידעתי שהלידה של עומר תהיה סגירה של שנה לא פשוטה ופתיחה של תקופה רגועה יותר ולכן חיכיתי ללידה בקוצר רוח.
היה לי ברור שגם הפעם אלד בבית אבל היה לי חשוב להתמודד עם חווית הכאב איתו היה לי קשה להתמודד בלידה הקודמת. נכנסתי לאתרים, התייעצתי עם חברות, קראתי המון (!!!) סיפורי לידה וגם... החלטתי ללדת עם מיילדת אחרת.
נפגשנו עם ענת תל אורן כמה פעמים ונוצר קשר מאד טוב. בפגישות שלנו שיתפנו אותה (בן זוגי ואני) בפחד שלי מהכאב וניסינו לחשוב ביחד איך נוכל לשנות את החוויה הפעם.
לאורך כל ההיריון הייתה לי תחושה שאלד מוקדם מהתאריך המשוער ולכן הבית היה ערוך פחות או יותר ללידה (החלפנו חדרים בבית כי צריך מיטה גדולה יותר ל- 5 נפשות, קנינו בריכה, התחלנו לברר למי השאלנו כל מיני דברים וכו'). הסגירות האחרונות היו אמורות להתבצע בחופשת חנוכה (עדיין ארבעה שבועות לפני התל"מ) אבל עומר החליט אחרת...

התחלה של לידה:
ערב. נכנסת עם הבנים למיטה, כמו בכל ערב, בטוחה שאירדם איתם כמו שקרה כל יום בזמן ההיריון.
מקריאה לשניהם סיפורים, נשיקות, לילה טוב ו... משהו שמרגיש כמו ציר. חושבת לעצמי שאני בטח מדמיינת אבל הגוף מתחיל להתעורר. עוד כמה דקות ו... עוד אחד. פתאום מבינה שכבר היו לי כמה כאלה במהלך היום...
קוראת במיטה וממשיכה להרגיש. כל פעם שיש ציר ידעת שזה זה וכל פעם שאין – בטוחה שאני מדמיינת.
יובל חוזר מהעבודה בסביבות 22:00 ואני מעדכנת אותו. הוא קצת בשוק. מחליטה לעשות מקלחת, לשתות קצת יין אדום ולראות אם הצירים ממשיכים. הם ממשיכים. עדיין לא חושבת לנסוע לבית חולים.
בסביבות 2:00 בלילה מוצאת הפרשה אדמדמה על התחתונים.
מתקשרת לענת המיילדת להתייעץ והיא מתוך שינה אומרת להגיע לבית החולים כמה שיותר מהר (בכל זאת שבוע 35).
קוראים לאבא שלי שישמור על הילדים ויוצאים לכוון עין כרם.

בבית החולים:
מגיעים לבית החולים ומחפשים מישהו שיעזור לנו – המקום נטוש. מוצאים את גלי – מיילדת שגרה במושב שלנו והיא מסדרת לי מיטה בחדר הקבלה וקוראת לאחות האחראית.
מתחברת למוניטור ועוברת בדיקה. פתיחה של 1.5 ומחיקה מלאה. מעבירים אותי לחדר אחר ומתחילים להכניס לי נוזלים. מידעים אותי שבשלב זה של ההריון הנוזלים הם הדרך לנסות לעכב את הלידה ובמקביל מתחילים לדבר איתי על שמירת הריון בשבועיים הקרובים בבית החולים.
כנראה שרק המחשבה על השארות בבית החולים גורמת לפתיחה של 4 תוך דקות מעטות.
אנחנו מגלים את המלאך שלנו – דנית (חברה ודולה) הנמצאת בלידה בחדר סמוך. עכשיו כבר אין צורך להתקשר אליה ב"שעה סבירה". מעבירים אותי לחדר לידה.

בחדר הלידה:
זכיתי לקבל חדר חדש המיועד למרכז הלידה העתידי שמוקם במקום. חדר יפיפה עם שירותים גדולים ונוחים וג'קוזי המשמש כרגע לקישוט בלבד.
מקבלת אותי האחראית על המיילדות והיא לא נחמדה-מודיעה לי שעלי להיות מחוברת למוניטור רציף ושבגלל שאני יולדת מוקדם יהיה צורך להיות יותר קפדנים איתי. אני מנסה להשחיל מילה אבל אין עם מי לדבר. בינתיים הצירים עוד נסבלים.
נכנסת לחדר בחורה צעירה מאירת עיניים ואומרת ששמה מיכל והיא תיילד אותי ושהיא תסדר שאוכל להשתחרר מהמוניטור פה ושם.
אני מרגישה בשליטה ומספרת לה שאני יולדת טבעי ושאני עומדת לנשום ואולי לצרוח בלידה ושאף אחד לא יגיד לי לעצור את הנשימה. חוץ מזה אני מעדיפה ללדת על שש כך שצריך שהמוניטור לא יפריע.
היא אמרה שהיא תשתף פעולה כמיטב יכולתה ומעדכנת אותי שיהיה רופא ילדים בלידה "בגלל המצב". ביקשתי גם שלא יקחו אותו ממני אחרי הלידה ושיתנו לי להניק אותו והיא אמרה שזה תלוי במצב.
דנית נכנסת מדי פעם לראות מה קורה ומוצאת אותי על הכדור מנסה לסדר את המוניטור המציק. היא שמחה שמיכל תיילד אותי. יובל בעיקר נמצא שם בשבילי (אני צמאה, יש משהו לאכול?, בוא ננסה להסתובב – תעזור לי עם המוניטור וכו').
אני לגמרי בהכרה בינתיים. מתקשרת להודיע שלא אגיע לעבודה ושיבטלו את הסיור שהיה מתוכנן ליום המחרת. הצירים מתחילים לכאוב אבל עדיין בשליטה.
באיזה שהוא שלב דנית עוברת לחדר שלנו סופית.

לידה:
מתחיל לכאוב. מאד. כבר לא נוח לי על הכדור והאופציה היחידה היא המיטה. דווקא נוח לי על הגב ואני מוציאה אוויר ומתרוממת כל פעם שכואב לי.
נכנסת מיילדת לא מוכרת ומציעה לי לשכב על הצד. למרות שנוח לי אני מסכימה לנסות וזה ממש, אבל ממש לא נעים לי! מוצאת את עצמי בתנוחה של חצי גב חצי צד ומתה לצרוח מכאבים וגם לבכות.
דנית מעודדת אותי לעשות זאת ואני מתחילה לבכות ולצעוק עם כל ציר שמגיע. היא מחבקת אותי ומנחה את יובל איפה ללחוץ לי בגב. כנראה שממש צעקתי כי סוף סוף סגרו את הדלת שלא הסכימו לסגור קודם (רק וילון). ממשיכה לצעוק עם כל ציר ומתרכזת בקול של הצעקה. זה עוזר לי להעביר את הצירים.
נכנסת המיילדת השניה עם מיכל ומודיעה שהיא רוצה לבדוק פתיחה. בלי לשאול היא ניגשת אלי ואני צורחת עליה שעכשיו לא נוגעים בי כי אני בציר (אני גאה בעצמי). פתיחה של 9. מיכל ממליצה לי לבקוע את המים ואני אומרת שעוד לא.
אחרי עוד כמה צירים מיכל בודקת אותי ואומרת שאם היא תבקע את המים הוא תוך שניה בחוץ. אני מאשרת לה לבקוע תוך כדי צרחות שלא יכול להיות כי אני לא מרגישה אותו בכוון היציאה. במקביל אני רואה אותה מכינה ערכת לידה וקוראת לרופא ילדים.
מיכל בוקעת את המים. זרם חם ונעים ורגע של רוגע. רק רגע כי כבר מגיע הציר האחרון. מיכל מציעה לי לשים עליה רגל ואני מנסה. הגוף שלי לוחץ ללא שליטה. אני מרגישה את מיכל מנסה "להרחיב" את הפתח ואני צורחת עליה שהיא מכאיבה לי ושתפסיק. מיכל מבקשת מיובל שיחזיק לי את הרגל ומבקשת ממני להפסיק ללחוץ אבל הגוף שלי לא בשליטה ואני לוחצת תוך כדי צעקות.
מרגישה את הראש יוצא ושניה אחריו את כל הגוף. הוא בחוץ ואני שקטה. מתה לראות אותו.

12.06 שעה 12:30 משקל 2.660 ק"ג.

ילד שלי:
הלידה שלך, למרות שנערכה בבית חולים, היתה טובה! יצאת בריא. הניחו אותך עלי לכמה דקות בהן יכולתי לבחון אותך ולנסות להניק אותך. אבא ואני כבר יודעים לזהות את השטנץ המשפחתי.
אבא לקח אותך לחדר תינוקות ולא זז ממך עד שהגעתי אליך גם אני.

היום אתה בן 7 שבועות וקצת. עולה במהירות במשקל, מאד פעיל וערני. האחים שלך משוגעים עליך ואתה מוקף כל היום בהרבה חום ואהבה.

תודה לאיש שאיתי, תודה למשפחה התומכת שלנו, תודה לענת ולכל מי שהיה שותף.

אחרי לידה:
זהו חלק בלתי נפרד בסיפור אבל הוא לא חובה לקריאה. אני מזהירה מראש שזה חלק לא נעים.
שניה אחרי שעומר נולד נחתתי במציאות של בית חולים. מיכל שאלה אולי אם אפשר לחתוך את חבל הטבור וחתכה עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה איתי. עומר היה עלי בערך 7 דקות (הסכם אחרי משא ומתן עם הרופא) במקביל, מיכל הודיעה לי שהיא מטפטפת לי פיטוצין כדי לעזור לשליה לצאת. שאלתי אם זה הכרחי והיא אמרה שכן וזאת הפרוצדורה כאן. כמה דקות אח"כ היא "עזרה לה לצאת" במשיכה עדינה.
הרגשתי מעולה (לידה טבעית) ואחרי מקלחת ולבישת בגדים שלי הועלתי בכסא גלגלים למחלקת נשים. המיטה שלי ב- 24 השעות הבאות הייתה במסדרון.
עומר הוכנס לתינוקיה ולא לפגיה - לשמחתנו.
יובל ואני החזקנו אותו כל הזמן על הידיים, לא הרשנו שישטפו אותו ושיתנו לו תוספות מזון. בתינוקיה אין מקום להניק אז לקחנו כיסא של האחיות ומאוחר יותר ננזפנו ואולצנו להביא כיסא מבחוץ.
התינוקיה מלאה באור ניאונים 24 שעות, קולות של בכי כל הזמן, דלתות נפתחות ונסגרות – מזעזע!!!!
יצא לי שם של "האמא המשוגעת" שלא עוזבת את הבן שלה. שמעתי הערות שונות ומשונות מהאחיות אבל אני חייבת לציין שרובן באמת השתדלו להיענות ל"שגעונות" שלי.
עומר היה מחובר למוניטור 24 שעות, נדקר ברגל כל 3 שעות לבדיקת סוכר ועבר עוד כל מיני פרוצדורות מיותרות. לפחות על וויתור חיסונים חתמנו מראש.
למחרת ביקשנו להוציא אותו הביתה או לפחות לעבור לביות מלא וכמובן הועבר לנו ע"י הרופאה שאין סיכוי. יובל חשב לצאת בכל מקרה ואני העדפתי לחכות עוד יום (הצליחו להפחיד אותי) במיוחד לאחר שהסכימו שהוא יהיה איתי בחדר רגיל ואביא אותו לתינוקיה כל 3 שעות לבדיקה.
עוד 24 שעות ואנחנו מודיעים שאנחנו רוצים לצאת הביתה. "חטפתי" הרצאה וגם איומים מהרופאה על חוסר האחריות שלי אבל הייתי נחושה. ראינו שהבדיקות בסדר ואין סיכוי שהוא יעלה במשקל עם התנאים הנוכחיים ולכן חשוב שנברח משם.
ביקשתי בעדינות מהרופאה שבמקום להטיף לי – תסביר לי לאיזה דברים עלי לשים לב בבית וזה כנראה שכנע אותה שאין לה סיכוי איתנו.
חתמנו על טפסים ויצאנו הביתה מצוידים במשקל ומשאבת חלב מ"יד שרה".
למחרת חזרנו עם חשש לצהבת וכעונש שלחו אותנו למיון ילדים כללי. למזלנו הבדיקה הייתה גבולית אבל בסדר.
את הימים הבאים בילינו בבית עסוקים בעיקר בלאכול, לעלות במשקל ולשמור על חום הגוף. ימים לא פשוטים. הצליחו לערער בי את הידיעה ביכולות שלי כאם. לא מאחלת את זה לאף אחת. לקח לי כמה ימים להתאושש ולזכור מי אני באמת. עזרה לי מאד ענת תל אורן, המיילדת, שהדריכה אותי בענייני הנקה (אחרי שאת הראשון שלי הנקתי כמעט שנתיים ואת השני שנתיים וחצי), עודדה אותי והרשתה לי להשתמש במשקל המדויק שלה (לעומת זה של יד שרה) ככל שאחפוץ.
בפעם הבאה - שוב בבית!!!

תודה על הסיפור, נשמע שהיית אמיצה ואסרטיבית מאוד והצלחת לתמרן בתוך המערכת..
בפעם הבאה - שוב בבית!!!
כבר ?

מזל טוב

ברוך בואך, עומר.

תודה על הסיפור, נשמע שהיית אמיצה ואסרטיבית מאוד והצלחת לתמרן בתוך המערכת..
אשמח לדעת באיזה בית חולים מדובר
הודיעה לי שהיא מטפטפת לי פיטוצין כדי לעזור לשליה לצאת. שאלתי אם זה הכרחי והיא אמרה שכן וזאת הפרוצדורה כאן. כמה דקות אח"כ היא "עזרה לה לצאת" במשיכה עדינה.

בתינוקיה אין מקום להניק

נראה לי שזה יכול להיות רלוונטי וחשוב לנשים אחרות.

אשמח לדעת באיזה בית חולים מדובר

ויוצאים לכוון עין כרם.

מזל טוב

שפע בריאות.

_בתינוקיה אין מקום להניק אז לקחנו כיסא של האחיות ומאוחר יותר ננזפנו ואולצנו להביא כיסא מבחוץ.
התינוקיה מלאה באור ניאונים 24 שעות, קולות של בכי כל הזמן, דלתות נפתחות ונסגרות – מזעזע!!!!
יצא לי שם של "האמא המשוגעת" שלא עוזבת את הבן שלה. שמעתי הערות שונות ומשונות מהאחיות אבל אני חייבת לציין שרובן באמת השתדלו להיענות ל"שגעונות" שלי._

אותו סיפור עם הכיסא היה גם לנו, רציתי פשוט לשבת לידה כמה שרק אפשר, וגם אני ננזפתי ונדרשתי להביא כיסא מבחוץ ו"למה את בכלל יושבת כאן, את לא רואה שהתינוקת ישנה, היא לא צריכה אותך עכשיו..."

גם אנחנו שמענו הערות כאלו, על המשוגעים הלא נחמדים האלו, ואולי פשוט תלכי לישון וזהו?

מעריכה אותך על העמידה האיתנה הזאת מול "שלטונות" בית החולים, המאבקים האלו והשהיה במסדרון, בצירוף כל ההורמונים של אחרי הלידה, איימו להפוך את חווית הלידה המדהימה (אפילו בבית החולים) למשהו אחר לגמרי. מזל שלא הצליחו.

תודה לכל המגיבות. בגלל חופשת האתר לא יכולתי להודות לכן עד היום.
עומר מדהים! הוא כבר יותר מהכפיל את עצמו. הוא מאושר וגורם לנו להרבה שמחה בבית!

תודה על השיתוף - כל הכבוד שעמדת על רצונך! אני מאחלת לכם בריאות ושמחה תמיד { @}

}

במקרה הגעתי לכאן (חיפשתי עומר...) וקראתי!
תודה על השיתוף.
מזל טוב לילד הגדול.
קשה להיאבק אחרי לידה, אתם מאוד חזקים!
@}

מחר עומר בן שנה!!!
ילד חייכן, פעיל, סקרן ומתוק אמיתי.
מזל טוב אהוב שלי!

מזל טוב ליומולדת שנה!

תודה על הסיפור. מזל טוב @}

איזה סיפור מקסים . מזל טוב , ליום ההולדת .

מזל טוב לנסיך הקטן
שכבר לא כל-כך קטן

תודה על הברכות. נשיקות.

באופן טבעי

באופן טבעי