עידוד הנקה בבית החולים

אנונימי

שטיפת מוח שאני קיבלתי במהלך הסמכתי כמומחית ברפואת ילדים שתמיד עדיף להניק. מצד הרופאים והאחיות שעבדתי איתם. שטיפה במובן החיובי...

הנקה לא במחיר של אמא מוטרפת שלא ישנה כי כל הזמן מיניקה, או של תינוק שלא עולה כמושצריך במשקל וכאלה. לא ראיתי במפורש מישהו כותב דבר כזה. אבל אני מניחה שה"מחיר" הנהוג כאן יותר כבד מה"מחיר" שאני מדברת עליו. או בקיצור ובלי להתפלסף - הלא-באופנים יוותרו מוקדם יותר על ההנקה כשמתעוררים קשיים. אני פשוט ראיתי אנשים שהיניקו בכל מחיר ופגעו בילד שלהם. ראיתי ילדת רמדיה שניזונה מהנקה בלבד (עם אותה בעיה של תינוקות רמדיה)

<תעזבי, אני נלחצת מלדבר על נושאים כאלה מהכוון של לייצג את הרופאים. רק שהגישה הכללית כאן היא לזלזל ברופאים ובגישתם ורציתי להראות שזה לא ממש שחור ולבן>

הנקה לא במחיר של אמא מוטרפת שלא ישנה כי כל הזמן מיניקה, או של תינוק שלא עולה כמושצריך במשקל וכאלה. לא ראיתי במפורש מישהו כותב דבר כזה. אבל אני מניחה שה"מחיר" הנהוג כאן יותר כבד מה"מחיר" שאני מדברת עליו
ה"מחיר" שהייתי רוצה שרופאים יעודדות את הנשים לשלם הוא בסך הכל - פגישה עם אשת מקצוע בתחום ההנקה. זהו.
איך זה כ"מחיר" של פנאטים?

פייר-אינאף

אלא שהמחיר שגבה ממני אישית פגישה עם אשת מקצוע כזאת היה גבוה. ואני לא מדברת על כסף (שגם היה מעורב בעניין)

לא שבפעם הבאה אני לא אעזר באשת מקצוע. אלא שאהיה יותר ביקורתית, ואשים את הגבול, אולי, בנקודה אחרת.

הנקה לא במחיר של אמא מוטרפת שלא ישנה כי כל הזמן מיניקה, או של תינוק שלא עולה כמושצריך במשקל וכאלה.
אני חייבת להדגיש ש"אמהות באופן", יהיו אשר יהיו, אינן דוגלות בחוסר שינה הנגרם מהנקה שנמשכת שעות, וגם אינן מעודדת עלייה לא טובה במשקל.
להפך.
כשההנקה מתבצעת כמו שצריך, הדברים האלה לא קורים.
כשיש בעיה בהנקה, כדאי קודם כל לנסות לפתור את בעיית ההנקה, ולא להגדיל את הסיכון לבעיה אחרת.

שטיפת מוח שאני קיבלתי במהלך הסמכתי כמומחית ברפואת ילדים שתמיד עדיף להניק. מצד הרופאים והאחיות שעבדתי איתם. שטיפה במובן החיובי...
לי יש בעיה עם אמירות כאלה כשהן אינן מגובות במאמץ כן ואמיתי לתת לאמא מידע ותמיכה, או כשאומרים לאמא מצד אחד שחשוב שהיא תניק ומצד שני מונעים ממנה להניק בתואנות שווא (כמו היולדת שדיברנו עליה ביום העיון, שבכל יום אשפוז מצאו לה סיבה אחרת למה לא להניק היום, כשאף סיבה אינה מגובה בידע הקיים, ומצד שני לא עזרו לה לשאוב). שטיפה שכזו שלילית מאוד בעיניי.

תעזבי, אני נלחצת מלדבר על נושאים כאלה מהכוון של לייצג את הרופאים
קשה לי לעזוב, תביני אותי... ואת לא חייבת ליצג איש פרט לעצמך...

אני לא יודעת אם אני מספיק "באופן" (תמר - (-; ) אבל אמרתי לא פעם את דעתי, שיש מצבים שבהם "מחיר" ההנקה כבד מדי, ורק האם יודעת מתי הוא כבד מדי עבורה / עבור תינוקה. הבעיה היא שחלק ניכר מהמצבים האלו נובעים מחוסר ידע או חוסר תמיכה (תמיכה מאפשרת לנו לשאת משאות כבדים יותר בקלות) - ועל כך אני (ואחרות) מצירה. חבל להפסיק הנקה בגלל תפיסה לא טובה, או קושי בזמן קפיצת גדילה (שעובר תוך יומיים! גם אם קשה, זה בדרך כלל משהו שאפשר להתמודד איתו).
לא, הטענה פה היא לא "הנקה בכל מחיר" אלא "אפשר, כמעט תמיד, להניק בלי שזה יגבה מחיר כבד" (ויש את היוצאים מהכלל, שבהם ההנקה כן גובה מחיר כבד, ואז האמא צריכה להחליט אם הוא כבד מדי או נסבל).

אצלנו בבי"ח האחיות ביונקים היו עוזרות ליולדות. היה חדר מיוחד (קטן אמנם) שאפשר היה להניק שם ולקבל הדרכה בכל שעה משעות היממה (אין לי מושג מה הכשרתן של האחיות, אבל רובן הבינו בזה יותר ממני). הן היו אפילו הולכות למחלקת יולדות לעזור לנשים אחרי ניתוח. היו משאבות גם ביונקים וגם בפגיה, וביע"ל אפשר היה לרכוש בקבוקים שמתאימים למשאבה הגדולה. מי שלא רצה לרכוש יכול היה להשתמש בסטים משותפים שהיו עוברים הרתחה בין שימוש לשימוש (בפיילה גדולה כזאת, כמו פעם...). היו גם משאבות ידניות קטנות.

אין לי מושג מי מהן היא תומכת או יועצת הנקה מוסמכת עם תעודות בינ"ל. אבל המון רצון טוב היה שם. (ואין לי בעיה לברר אם יש שם מישהי ממש מוסמכת. זה רק להרים טלפון בשבילי). לפחות אחת מהמיילדות היא פריקית של לידות בית.

אני ילדתי בבית החרושת שנקרא תה"ש. יש שם מדריכת הנקה בשעות קבועות שלא כ"כ הסתדרו לי. הן ניסו לעזור לי כשבאתי להניק בתינוקיה.
ו... כן. ניסיתי להניק מיד אחרי שהקטנה יצאה מהבטן. (אחרי שעברה סקשן נמרץ לשאיבת המים המקוניאליים)

הטענה פה היא לא "הנקה בכל מחיר"
בדיוק (ואולי הדיון צריך לעבור לדף חדש ששמו יהיה "האמנם הנקה בכל מחיר" ? אני לא בטוחה, יש לי כרגע ערפל במוח).

שרון, זה מה שחשוב להבהיר:
שה"ממסד" הרפואי (זה שאת לא מייצגת אותו (-; ) מתייחס לאותו קושי בהנקה שהאם מתארת כ"מצב נתון סופי ומוגמר" ש"אי אפשר לעשות איתו כלום" - פשוט מפני ש הם לא יודעים ולא מבינים בנושא.
כל אחת מאיתנו תיכף תקפוץ ותגיד "אה, זאת נשמעת כמו קפיצת גדילה", "אה, זה נשמע לי כמו בעיה בתפיסה. כדאי לתקן את התפיסה", "אופס, פה יש כנראה אלרגיה", "אוי, זה נשמע כמו התחלה של דלקת בשד. הנה כמה טיפים שכדאי ליישם תיכף בשביל לפתור את הבעייה... " -
כי אנחנו יודעות שיש פיתרון לרוב המכריע של הקשיים.
שבסך הכל צריך קצת ידע וניסיון, ולפעמים הרבה ידע - ואז הולכים למומחה ונעזרים.
מי שיש לו בעייה עם דפיקות לב לא אומר: "טוב, יש לי בעיה בלב, אני הולך למות" - הוא יילך לקרדיולוג קודם!

הבעיה שרוב העצות שאמהות מקבלות באות מאלה שלא יודעים ולא רוצים "לפתור את הבעיה" אלא "להיפטר מההנקה". והסיבות רבות, מגוונות ועמוקות מאוד. זה מה שמצער. )-:

ואם הצלחנו להשכיל אפילו רק אותך, שבפעם הבאה שתיתקלי בבעייה של תינוק יונק או אמא מיניקה תגידי "בעצם, כדאי להרים טלפון ליועצת הנקה מוסמכת ולשאול" - אז עשינו את שלנו ויצאנו צדיקים! (-:

(אחרי שעברה סקשן נמרץ לשאיבת המים המקוניאליים)
מסכנונת. זאת התחלה לא נעימה, שעלולה לגרום להתנגדות לינוק בהתחלה (בגלל הפגיעה בחלל הפה, כפי שהראו מחקרים רבים). תארי לך שהיו אז לידך מיילדת בית ותיקה שגם מומחית בהנקה, ויועצת הנקה מוסמכת ותיקה ומלאה חום אנושי (מה שלדעתי מגיע לכל יולדת ויולדת!). באסה. (במלים אחרות: מאוד הצטערתי בשבילך ובשביל בתך לקרוא על החוויה הקשה הזאת)

תגידי "בעצם, כדאי להרים טלפון ליועצת הנקה מוסמכת ולשאול"

את זה עשיתי עוד לפני שנכנסתי לאתר.
אבל בנוסף גם אמרתי: בסופו של דבר תעשי מה שטוב לך. כי עדיף לתינוק אמא שפויה שמאכילה פורמולה, על אמא מוטרפת מיניקה.

אבל יותר עדיף לתינוק אמא שפויה מיניקה.
(ואני אומרת את זה כמי שבחרה בשלב מסוים לוותר על מאמצי הנקה, בגלל מצב מורכב, והרגשה שזה כבר יותר פוגע בתינוקות שלי מאשר תורם להם. כשנולד הילד הבא, הסיטואציה כבר היתה שונה לגמרי, והוא יונק מצטיין)

כן, תמיד עדיף להיות בריא ועשיר על פני עני וחולה

הכוונה שלי, היא שזה לא בהכרח עומד אחד מול השני. החלוקה לשני פתרונות אפשריים (שפוי עם תמ"ל, מטורף/מוטרף עם הנקה) מגבילה את המחשבה. כמו בדף על חינוך בלי גבולות. חשוב שתהיה אמא מתפקדת. כדאי שהיא תניק. אם יש התנגשות, ברור שעדיף לוותר על ההנקה מאשר על התפקוד, אבל קודם אפשר לראות איך אפשר לעזור לה להניק ו/או לעזור לה לתפקד עם ההנקה.
וזה אמנם נושא של דף אחר, אבל אני חושבת שאם הלידה היא נורמלית (וזה נדיר מאד בימינו, אלא אם בוחרים ללדת בבית) אז גם ההנקה קלה יותר, וגם התפקוד קל יותר, בהרבה מקרים. כך שחלק מההשקעה בהנקה, צריכה להיות עוד קודם, בהשקעה בלידה, שנובעת (גם) מהשקעה בהריון....הכל אחד בתוך השני.

היו משאבות גם ביונקים וגם בפגיה, וביע"ל אפשר היה לרכוש בקבוקים שמתאימים למשאבה הגדולה. מי שלא רצה לרכוש יכול היה להשתמש בסטים משותפים שהיו עוברים הרתחה בין שימוש לשימוש (בפיילה גדולה כזאת, כמו פעם...). היו גם משאבות ידניות קטנות... אבל המון רצון טוב היה שם.

שרון - הדברים שלך מקפיצים לי כמה פיוזים. ברור לי שלא התכוונת, ולכן אסביר :
תיארת מחלקת יולדות טיפוסית : ציוד משוכלל, אנשים עם רצון טוב...
הייתי במחלקה הזאת.
לאו דווקא באותו בי"ח אבל אותה התפאורה.
כך התחיל עבורי סיוט של חמישה ימי בכי ושאיבות, ללא שינה, לאחר ניתוח קיסרי. במצב הזה שאבתי ושאבתי לנוכח משמרות על גבי משמרות של שגרירות הרצון טוב שהודיעו לי חגיגית שאין לי מספיק חלב.
לבסוף יצרתי קשר עם יועצת הנקה פרטית שנתנה לי את ה"פוש" הראשוני להנקה. בתחילה, יצרתי את הקשר איתה בהיסוס. בתמימותי, האמנתי ש סיוע רפואי הוא דבר טריוואלי בבית חולים.
למותר לציין שהממסד, באופן פרדוקסלי משהו, הפגיש אותי לפני השחרור הבייתה עם עובדת סוציאלית, לצורך בדיקת שפיותי :
עובדת סוציאלית : "את רוצה לספר לי למה את בוכה ? למה לא ישנת חמישה ימים ? קשה לך עם חווית האימהות ? הציפיות שלך מבעלך לא מתממשות ?"
המחשבות שלי : איזה חווית אימהות בראש שלך ? ומה את דוחפת את יחסי עם בעלי לעניין ? יש לי פה תינוק שצריך לאכול, הוא יורד במשקל. העצות שאני מקבלת פה מהצוות בתינוקיה הן סותרות ונשמעות לי בלתי מקצועיות לחלוטין. אמנם אני לא מבינה הרבה בהנקה, אבל בכל ספר על הריון ולידה (שקראתי כמיינסטרימית גאה) כתוב בשבחי הקולוסטרום, ופה כבר כמה אחיות אמרו לי במפורש שהטיפות השקופות האלה ששאבתי במשך שעה לא ישביעו את התינוק שלי, ושהוא צורח (בטח צורח, אמא שלו מתפננת על משאבות במקום להיות איתו), ושאולי כבר אתן לו איזה בקבוק, הוא יורד במשקל.
לא רק שאף אחד שם לא התנצל על חוסר הידע המקצועי, אלא התייחסו אלי כאל המטורפת. למזלי אני בעלת ביטחון עצמי גבוה, ככה אני מסבירה לעצמי את העובדה ששרדתי נפשית את הסיוט הזה ואף יצאתי ממנו מחוזקת.
הסוף של הסיפור הוא סוף טוב - הנקתי כשנתיים.
אבל הטראומה עוד איתי.

לצערי אני נתקלת המון במצב קושי בהנקה שהאם מתארת כ"מצב נתון סופי ומוגמר" ש"אי אפשר לעשות איתו כלום" כלומר - התיחסות אל ההנקה בדומה למזג האויר - נפלא כשיש יום יפה, אבל אם לא, אין מה לעשות או לדבר על זה - צריך לקחת מטריה.
וגם
שטיפת מוח שאני קיבלתי במהלך הסמכתי כמומחית ברפואת ילדים שתמיד עדיף להניק. מצד הרופאים והאחיות שעבדתי איתם. שטיפה במובן החיובי...
למעשה מוביל לעיתים קרובות למצבים לא מוצלחים - מצד אחד, אמהות מקבלות עוד ועוד עידוד להניק, כמה זה חושב, כמה צריך להשתדל וכו', אך מצד שני לא מקבלות את העזרה המקצועית המתאימה. כלומר לא מספיק רק להגיד כמה זה חשוב, וכמה אנחנו בעד - צריך גם לדעת איך לפתור בעיות, או אפילו לפני זה, לאבחן מה הבעיה, ועדיף בכלל למנוע אותה. וצריך לדעת שיש אנשי מקצוע בנושא, ולהפנות אליהם. בדיוק כמו שאני מפנה למומחה לאסטמה, סכרת או אורטופדיה, או לדיאטנית או פיזיוטרפיסטית או מרפאה בעיסוק, כאשר צריך.
הבעיה השניה היא כמובן מתן עצות מתוך "ידע אישי" בנושא הנקה, גם של רופאים ואחיות. אני חושבת שאני יכולה לכתוב ספר על זה.
וכמובן חשוב לדעת שלא כל יועצות ההנקה, אפילו המוסמכות, הן שוות. כמו שלא כל הרופאים הם אותו דבר, וגם לא כל הנגרים והמוסכניקים. יש מצבים שבעיות שלא נפתרו על ידי יועצת מסוימת נפתרות על ידי יועצת אחרת.
ויש כמובן גם מצבים שלא נפתרים. ויש מצבים שגם אני ממליצה לשלב תמ"ל, או להפסיק להניק.
אבל גם אני מאד לא מרגישה בנוח מהביטוי עדיף לתינוק אמא שפויה שמאכילה פורמולה, על אמא מוטרפת מיניקה , שהוא מאד נפוץ, משום מה. מאד מסכימה עם כרמית, שדווקא ילדיה הגדולים לא ינקו, אם איני טועה.
המפשט הזה הוא למעשה תשובת מחץ לכל מצב של קושי בהנקה, ולמעשה מעמיד את כל מי שמשקיעה יותר מן הרגיל בנושא בעמדת פנאטית. ובטיפולי נשים רבות שבחרו להשקיע הרבה מאד בהנקה, ולא הוגן להגיד להן שעדיף היה לוותר. ואני מדברת על אמהות שמשך חודשים שואבות, מאכילות בדרכים אלטרנטיביות, מניקות עם כאבים וכו'. היו כאלה שסיפרו שהן מאד נפגעו מהיחס אליהן כאילו הן מגזימות, ומאד הפריע להן כשאמרו להן כי עדיף לתינוק אמא שפויה שמאכילה פורמולה, על אמא מוטרפת מיניקה. . הן מרגישות מאד שפויות, למרות שלמישהו אחר זה נראה טרוף.
יש הבדלים עצומים מה סביר לכל אמא, ורק היא יכולה לקבוע מה סביר עבורה.
היתה בטיפולי אמא לתינוק עם חמישה ילדים, כשהבא אחריו בן שנה וחצי, והגדול ביותר בן 7, ששאבה מלא משך שלושה חודשים, עד שהתינוק חזר ליניקה מלאה (סיפור ארוך), והיום התינוק בן 8 חודשים, יונק מלא והאמא חשה שהמאמץ היה סביר עבורה, ויש אמהות לילד ראשון או שני שגם שאיבה של שבוע לא סבירה מבחינתם.
כל פעם כשאני נותנת ייעוץ אני מבהירה להורים שההצעות שלי הן המלצה לדרך שיש את הסיכוי הגבוה ביותר שתפעל, אך ההחלטה אם זה מעשי ומתאים להם, רק הם יכלים לקבל. ואני מבהירה שאתן את כל הסיוע אם הם יחליטו שזה לא מתאים להם.
מצטערת שזה יצא כל כך ארוך, ובעצם בכלל לא שייך לדף הזה, אך כפי שאפשר להבין, זה נגע בנקודה מאד רגישה אצלי...

כתבתי את דברי לפני שקראתי את אנונימית הפעם, ולמעשה היא נתנה דוגמה מצוינת למה שאני מתכוונת. אמהות שמקלות את כל מידע על חשיבות ההנקה, וזה רק מגביר את התסכול חוסר העזרה המעשית . איך בדיוק עושים את זה. התסכול רק גדל עם השנים, כי בעבר לא היה מידע רב כל כך על משמעות וחשיבות ההנקה, ואם לא הלך בקלות - התינוק קיבל בקבוק, וזה היה בסדר. היום אמהות רבות, וגם הצוות הרפואי, כבר מודעים למשמעות, אך עדיין לא לומדים בבית ספר לרפואה איך להניק, איך לעזור לתינוק להתחבר נכון לשד, איך לדעת שהוא יונק ביעילות, איך לשאוב ביעילות, ועוד ועוד. ולמיטב ידיעתי גם לא לומדים את זה בבית ספר לאחיות, וגם לא בהתמחות ברפואת ילדים. לומדים רק ש"הנקה זה הכי טוב".

לומדים רק ש"הנקה זה הכי טוב".
אני מסכימה לחלוטים עם הקביעה הזאת.

עדיף לתינוק אמא שפויה שמאכילה פורמולה, על אמא מוטרפת מיניקה
...מעמיד את כל מי שמשקיעה יותר מן הרגיל בנושא בעמדת פנאטית
לא לזה התכוונתי. התכוונתי יותר ל "תקשיבי לעצמך, ותעצרי בנקודה בה את מאבדת את שפיות דעתך"

היו כאלה שסיפרו שהן מאד נפגעו מהיחס אליהן כאילו הן מגזימות
כן, אני למשל, שעמדתי בפרץ מול אמא שלי. ועד היום אני לא משוכנעת שלא עשיתי טעות.

צחוק-צחוק, אבל זה באמת מביא לי את הסעיף.
את הסיפור שלי סיפרתי לא פעם, הוא דומה במובנים רבים לזה של אנינימית הפעם (אגב, למה אנונימית? זה לא משהו להתביש בו, לדעתי).
תאומים, אחת בפגיה (בריאה לגמרי! לחלוטין! החזיקו אותה עוד ועוד ימים רק כי אחרי שדחפו לה אוכל בזונדה, היא לא היתה רעבה בארוחה הבאה, והיו שוב צריכים לתת למסכנה אוכל בזונדה. כשהוציאו את הצינור הגועלי, ראו פתאום שיש ארוחות שהיא אוכלת חצי מה"מנה" (איזו שטות! הציפיה שתינוקות יאכלו בדיוק אותה מנה בכל ארוחה!), ויש ארוחות שבהן היא מבקשת שתי מנות. אז שחררו אותה הביתה. כל השהות בפגיה היתה מיותרת לגמרי), השני אתי, אבל כשהשארתי אותו בתינוקיה כדי לבקר את בתי, עם בקשה שיקראו לי, חזרתי למוא אותו שקט כמו שהוא אף פעם לא היה (ועוד אומרת לי האחות - "למה את חושבת שנתנו לו פורמולה?" שקרנית!). לא ינק טוב. "הפטמות שלך שטוחות, בקשי מבעלך שיקנה פטמות סיליקון", "קחי, שיהיה (מחזירים לי תינוק בעריסה עם בקבוקים)", "את חיבת ללבוש חזיה, אחרת יהיו לך ציצים "ככה" (גדול, עם הידיים)" (אולי עדיף "יש לך ים חלב שלא מתרוקן, אולי צריך לראות איך התינוק שלך יונק?", לא?). וכמובן - לא היה לי אומץ לברוח מהמקום הנורא הזה עם שני הילדים שלי (ש-ל-י!). היינו בקשר עם יועצת הנקה, אבל בעלי מנומס, אז הוא לא אמר לה "גילה צריכה אותך פה עכשיו (היא היתה באה אם הייתי אומרת משהו כ"כ חד משמעי)", ואני לא דיברתי אתה כי פחדתי שאבכה בטלפון. מיותר לציין שבכיתי כשהרופאה אמרה שלא משחררים אותנו הביתה (ולא היה לי השכל להבין שההחלטה היא שלי ורק שלי, ושלא יזיינו לי במוח [אולי בגלל התבטאויות כאלה עדיף אם הייתי כותבת בניק בדוי]).
אוף. מה אתם צריכים את הטקסט הזה עכשיו. תהנו (-:

הבעיה השניה היא כמובן מתן עצות מתוך "ידע אישי" בנושא הנקה, גם של רופאים ואחיות. אני חושבת שאני יכולה לכתוב ספר על זה.
גילה, את יכולה להצטרף לספר שלי.
אבל זה כמובן לא פוליטקלי קורקט - אני אריב עם כל הממסד...

אבל זה כמובן לא פוליטקלי קורקט - אני אריב עם כל הממסד
אני תהיתי אם כשתכתבי ספר כזה, העובדה שהוא יהיה רב מכר, תפצה על מה שתחטפי מהממסד.
היתה כתבה בהארץ במוסף על רופא כזה שהוקא בעוון דון קישוטיות. מבאס.

אני אשמח ללמוד ממכן, ולהיות "גייס חמישי" למערכת

ברצינות, שרון?
אולי תעשי קורס של בתיה דייביס או של המרכז, או לפחות של LLL?
> מפילה תיקים < }

מי? מה? איפה?
בכיף.
אני מתחילה עכשיו עבודה חדשה, ואני צריכה לראות איך אני מסתדרת עם כל הנ"ל. אני צריכה משהו שקרוב למודיעין או לראשל"צ (שם אני מתחילה לעבוד) או באמצע הדרך. ואני צריכה תרגום - מי זו בתיה הנ"ל? מה זה המרכז? ומה ראשי התיבות של LLL?

שרון - אני אשמח מאד מאד שתצטרפי - את מוזמנת אלי למרפאה להתרשם במה מדובר.

איפה?
לצערי, רלוונטי רק אם קרוב אליי

אולי בגלל התבטאויות כאלה עדיף אם הייתי כותבת בניק בדוי
לא.
והסיפור שלך מרתיח אותי כל פעם מחדש. איך, איך אנחנו, כאלה מודעות, משכילות, חושבות, עצמאיות מחשבה, בטוחות בדרכנו - נעשות כאלה "ילדות טובות" מול "הממסד הרפואי" ונותנות להם את הרשות לפגוע בנו ובילדים שלנו? למה צריך שזה יקרה לנו בלידה הראשונה כדי שנתעשת בלידה השניה?
האמת, חשבתי על זה, והתשובה בדפים אחרים.
זה מאוד תלוי לא רק בחברה, אלא באמא.
כשהבת שלי תלד, אמא שלה תהיה לידה ותתמוך בה כמו עמוד ותגן עליה כמו לביאה. היא לא תהיה מופקרת להתקפות נגד טובתה וטובת ילדיה כשהיא במצב רגיש.
כש אני במצב רגיש, "אין מצב" שאני ארצה את אמא שלי לידי. היא תחליש אותי יותר מכולם.

ותעצרי בנקודה בה את מאבדת את שפיות דעתך
טיעון העדר השפיות שנלווה לכאורה במקרים רבים להנקה נראה לי לא רציונלי כי אם אמוציונלי.
לדעתי ההפך הוא הנכון, ותופעת ה"דכאון לאחר לידה" שכל כך נפוצה בעולמינו מחזקת את טענתי.
יש לי השערה, פרטית בהחלט, ואני מוכנה להמר עליה, ש"דכאון לאחר לידה" שכיח פי עשרות מונים בקרב לא מניקות.
ועוד השערה - "עדיף אמא לא מניקה ורגועה מאשר אמא מניקה ומטורפת" הוא משפט שמי שחוותה סוטול הנקה (:-)) לא יכולה להגיד.

>דפנה תוהה אם היא יכולה להמשיך להתייחס לעצמה כמיינסטרים גאה אחרי דברים אלה... ומחליטה שכן, ויורדת על איזה ברגר קינג עסיסי< }

מסכימה עם מה שנאמר כאן!
כל כך הרבה מיתוסים נשברו לי בבית החולים.
הייתי כבר בתינוקייה , אבל אחרי הלידה בכיים של התינוקות גרם לי סבל מר פתאום. בקבוק עם תינוק מעורסל בזרועותיה של אחות שתמיד היה חמוד בעיני- נראה לי זוועה, מוצץ בגודל ראש התינוק בערך נראה לי נשק אכזר ......... הבעייה העיקרית שאני לא מצליחה להעביר מסרים לאחרות. נשים שעומדות ללדת לא מבינות מה כל כך רע במוצץ אצל תינוק בן יומו, ומה רע בבקבוק אחד??

האמת שהייתי זקוקה מאד למין דולה כזו אחרי הלידה דווקא. שתשב איתי , תרפה את גופי הכואב בשעות בהן התינוק בתינוקייה(מיד אחרי הלידה! כמה נורא!! קמתי לחפש אותו ונפלתי שוב ושוב. איך אפשר להפריד תינוק מאימו?) תגן על עקרונותי מול הממסד, תכין לי משהו טעים לשתות........... תנחה אותי בדרכי הראשונה כאם........

מצד אחד, אמהות מקבלות עוד ועוד עידוד להניק, כמה זה חושב, כמה צריך להשתדל וכו', אך מצד שני לא מקבלות את העזרה המקצועית המתאימה.

אני הנקתי את הגדולה רק בזכות אם מנוסה שהיתה איתי בחדר בבית החולים. מייד בהתחלה נהיו לי פצעים, ולא היתה שום יועצת הנקה בסביבה - העצה היחידה שניתנה לי מאנשי מחלקת התינוקות היתה לתת לה בקבוק, ולולא ה"מלאכית" שהיתה איתי בחדר לא הייתי מניקה כלל.

תרפה את גופי הכואב בשעות בהן התינוק בתינוקייה(מיד אחרי הלידה! כמה נורא!! קמתי לחפש אותו ונפלתי שוב ושוב. איך אפשר להפריד תינוק מאימו?)
ולכן, הפתרון הוא לא דולה לאמא ולתינוק, להרגיע כל אחד בנפרד - אלא פשוט לא להפריד! (כבר אמרתי משהו על ללדת בבית?)

מאוד הרגיז אותי כשילדתי את הגדול, שהמון אחיות הסתובבו עם שלט גאה של "תומכת הנקה" על החזה, אבל הפועל, אףאחד לא הראה לי מה לעשוץ, התווכחו איתי על יעילות ההנקה וחייבו אותי לעשו שקילות ניסיון גם כשברור היה שהילד יונק ורגוע. ובנוסף לכל, הן לא יכלו לומר לי שאני מקשרת כשהן נתנו לו פורמולה בלילה במקום לקרוא לי, פשוט תפסתי אותן עושות את זה.
אים לא היתה לי בריחהת IQ עם השליה, אז הייתי מרימה אותן על טיל, אז פשוט הייתי רגשנית מאוד ובוכיה ופשוט התחננתי שלא יתנו לו בקבוק אלא שיקראו לי, זה לא עזר.

שליחה על ידי יושי* » 17 מאי 2004, 12:22

כפי שכבר סיפרתי בדף אחר (נדמה לי ב מעצבן לראות מסביב) אצלי בבית מטבחיים צפת אחרי 33 שעות של צירים קשים באה האחות האחראית של היולדות וניסתה בקול מתקתק לשכנע אותי:" אולי ניקח את הילדה וניתן לה מנת מטרנה טובה כדי שהיא תישן וגם את" . אני, מתה מעייפות, טעונה רגשית בשארית כוחותיי(וזו לא קלישאה) אומרת שמה פתאום, ואני לא מוכנה. ככה, כל שעה נכנסה אחות לשכנע אותי למסור אותה לשם כדי שתנוח. לפנות ערב הגיעה אחות אימתנית ל"הדרכה וטיפול". הילדה בדיוק היתה על הציצי, ואני שאלתי אם אפשר אחר כך, כי היא יונקת. היא בתגובה, עם יד קרה כקרח תלשה אותה מהציץ ואמרה: היא לא יונקת, עכשיו!!" הילדה בתגובה פרצה בצרחות.
אגב, גם בסיור במחלקת היולדות לפני, התגאתה האחות שעשתה את הסיור כי " כל האחיות כאן הן יועצות הנקה.." לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.

יושי, למשמע הסיפור שלך הרגשתי דחף עז לסטור לאחות הזו, האחרונה. מה עשית? האם נשארת שם? האם התלוננת, בדיעבד?

שליחה על ידי יושי* » 17 מאי 2004, 13:25

ברחתי למחרת על הבוקר, והייתי טיפשה שעוד באותו הלילה לא עשיתי זאת - בין השאר כי היתי לבד, האיש התמוטט והלך לישון _(אנחנו גרים במרחק של שעה מבית החולים) וגם היתה סערה
אותו לילה.
מכתב תלונה לא כתבתי - למרות שבלילות הרבים והמסוייטים היה לי בראש מה אני הולכת לכתוב, ואגב, זה החלק הקל והפחות נורא מכל מה שהיה שם...

אין מילים בפי.

גם אני באלי לעשות לאחות ההיא משהו כזה.
איך? איך???

לפעמים אני מדמינת את עצמי לוקחת את בקבוקי הפורמולה שדחפו לי, מויחה אותם ברצפה, וצועקת איזה משהו (עוד לא המצאתי את הטקסט האולטימטיבי).

שליחה על ידי שרון_D* » 17 מאי 2004, 13:55

תצעקי להם משהו בסגנון:
"לא בוכים על חלב שנשפך"
"לא תשפכי חלבך לריק"
"איסתרא בלגינא קיש קיש קריא"
???

כן, לא צריך להמשיך ללחוץ על השיפט אחרי שגומרים עם המקף.

שליחה על ידי שרה_ק* » 20 מאי 2004, 10:33

if a nurse would dare to come to me to take the baby away, I would say, exsuse me, you are bothering ME?!!
for bringing the bottles I would say what the hell? and leave the hospital with the baby even in middle of the night in storm. if husband is sleeping, too bad. he will have to wake up and go home.

if they give bottle to the baby in the babies room, begging will not help. you can tell them that you are gonna to complain about their hospital and tell their supervisor as they break the law not respecting the customer's request for bottles. and demand to have the baby with you. if they would say, no rooming in our hospital policy, you can answer no bottles in my policy!
if they fail to get to agreement with you, just take the baby and leave. home is the best. anyway hospital food is lousy, no rest and peace they bother you in the night.. as I said: home is the best!!!

you have to be polite and rude. screaming will make you look like overly emotional and they will say ahh that is the hormones and will not respect you

מרגישה צורך לקשר כאן את זה
מישהי נתנה קישור מפורום הנקה בתפוז- a1372]חוזר של משרד הבריאות לגבי הנקה בבית החולים mr60 03[/po].pdf