זה לא אומר שצריך לפנות לתוקפנות (ר' הלך רוח כנוע) אבל ישירות ופשרנות ופיוס - כן.
למשל? אם מה שמעיק עלייך זה הנטל הכלכלי ולא הנוכחות שלה אז להגיד לה, "תשמעי, לא חשבתי שתהיי פה כל כך הרבה זמן. אנחנו נהנים מחברתך, אבל מדובר בנטל כלכלי ובחדר שאנחנו זקוקים לו ביום יום וכו' וכו'... אז עד סוף החודש נניח, אנחנו נסתדר מבחינת תקציבים וזה, אבל אם את מתכוונת להשאר, אז אני מצפה שתקחי על עצמך הרבה יותר ממטלות הבית ושתשלמי את חלקך בחשבונות ובשכר הדירה (למשל) הבית הזה לא מתפקד מעצמו וזה כרוך בהרבה מאמץ משותף, אז את צריכה להיות חלק ממנו."
אם הנוכחות זה מה שמעיק אז אפשר גם את זה להגיד בלי להיות דוחים. להגיד לה "תשמעי, אני מבינה שהתקופה לא פשוטה ושקשה לך עם אמא, אבל גם אנחנו צריכים את המרחב שלנו וזה בכלל לא מובן מאליו להוסיף עוד אדם למשק הבית לתקופה בלתי מוגבלת, זה משפיע על כל אורחות חיינו (נניח ללכת לשירותים ערומים בבוקר, אנא ערף?) אז קחי לך עוד שבועיים למצוא לעצמך פיתרון, זה יהיה חודשיים שלמים של אירוח נדיב מצידנו (שלא תשכח בטעות

בלי להיות גועלית או מרושעת או תוקפנית או מתנצלת. פשוט להיות ישירה ולקוות שהיא תקבל את זה בגובה העיניים ותראה כמה מאמץ יש בדברים שלך לא להשפיל אותה ולא לפגוע בה ולא להעיף אותה מכל המדרגות אלא להראות לה בעדינות את הדרך האלגנטית החוצה.