פתאום בלי טלוויזיה

אתמול בבוקר התקלקלה הטלוויזיה....

יש בבית יותר מדי שקט.
מה אני עושה?

הכנתי פשטידה ותפו"א בתנור.

יש לי המון זמן פנוי,
כבר מזמן לא שמעתי מוזיקה.

איך מספרים לילדים?
ומה עושים איתם כל אחה"צ?.....

בהצלחה @}

כבר כמה לילות שאני מתעוררת להנקה ומוצאת את עצמי מזמזמת שירים מ"הופ".
זה משתלט עלינו !!

לקחתי את הילדים מהגן ובקול חנוק הודעתי להם שהטי.וי. התקלקלה.
הבכורה הגיבה בדמעות (טוב, עכשיו היא בתקופה של דמעות) ושאלה - "אז איפה נראה את דורה?"

אמא אחת שמעה אותי מבשרת את הבשורה המרה.
היא הציעה לי לקחת טלוויזיה ממנה.
יש להם שלוש.
סירבתי. (ל-מ-ה -???)

בדרך הביתה הם סיפרו לכל מי שרק ראו שאין להם טלוויזיה.
כולם פערו עיניים ואמרו - "אוי לא, אז מה תעשו?"

הגענו הביתה.
הבכורה ישר רצה למחשב לשחק "דורה". אם אין אותה בטלוויזיה - נקבל אותה במחשב.
המרכזי שיחק עם שופל בחוץ.

הם ניסו להדליק את הטי.וי. בערך 20 פעמים.
הם לא התייאשו.
היה לי נעים לראות את הפרצופים שלהם במקום את הגב.

מודה - אני אוהבת טלוויזיה.
יש לי זיכרנות ילדות נעימים ממנה.
חתימת הסכם השלום עם מצרים, "זהו זה" לראשונה בצבע, "בית קטן בערבה"
סרטים מצריים בימי שישי אחה"צ.
בזמן האחרון אני לא כמעט ולא רואה - העייפות גוברת.

מזמן כבר רצינו להוציא אותה מהבית.
לפחות לנסות להיות בלי לתקופה קצרה.

ועכשיו עומדת לה ריקה שידת טלוויזיה תוצרת "איקאה".

בערב לפני שהלכנו לישון שמענו מוזיקה.
הם רקדו, השתוללו, שמחו.
המרכזי אמר - "אבא, תצלם אותנו".

היום הראשון "ללא" - עבר בשלום.

בהצלחה!
הנסיון אצלנו בבית - אחרי הגמילה נהנים נורא.
וכיום הילדים שלי ממציאים תוכניות טלויזיה דמיוניות, מבימים אותן, משחקים בהן, מסתכלים אחד על התוכנית של השני...

הי
איזה חוויות.
גם אני לפעמים מקוה שהטלויזיה תתקלקל. אבל אז תוקף אותי מן פחד שכזה...

- אחרי הגמילה נהנים נורא.

, גם מנסיוננו.

אחרי הגמילה נהנים נורא
מהטלוויזיה, כן?
מעריכים אותה יותר....

אוף, נמאס לי!
אני רוצה אותה בחזרה ועכשיו !!

אפילו התחלתי לדבר עם הבעל ולא רק להגיד לו - "תזוז, אתה מסתיר".

איזה תוכנית אני מפסידה עכשיו?....

אפילו התחלתי לדבר עם הבעל ולא רק להגיד לו - "תזוז, אתה מסתיר".

אנחנו התנתקנו מהכבלים לפני 3 שנים ולא הצטערנו לשניה. יש ימים שאנחנו לא מדליקים בכלל. מצד שני- עוד אין לנו ילדים שצריך להעסיק...

בהצלחה.

תשמעי, אנחנו חיים בלי ואני ממש לא מבינה איפה אפשר להכניס אותה בלו"ז היומי.
אז כן, היא רואה טלויזיה אצל הסבים (רק מצד אחד, אגב. אצל השניים מעמדה בבית מינורי מאד), או לפעמים סרטים אצל חברים. אבל שם זה נגמר ומעצר.
היא דיי אוהבת מחשב, טוב, גמנחנו

אבל בסה"כ גם זה לא תופס חלק ניכר מהיום שלה.
מה אנחנו עושים?
כשרוצים (ארץ נהדרת למשל מידי פעם) הולכים לחברים לראות.
כשיש איזה סרט נחמד, או כשמתחשק כזה הולכים לחברים לראות.
זה הופך את כל החווייה לאחרת, קשורה גם למפגשים חברתיים.
בשבילנו זה הרבה יותר הגיוני!

גם לנו אין (וידוי מצמרר). מקווה שגם לא תהיה.
יש לנו די.וי.די. במחשב אז אפשר לראות סרטים אם רוצים.
יש לנו זוג חברים עם 3 ילדים שיום אחד פרצו וגנבו להם את הטלוזיה. מאז חייהם הפכו למאושרים והילדים סוף סוף למדו לשמחק אחד עם השני ולא רק לריב על איזה ערוץ רואים עכשיו.

אנחנו נטולי TV כבר שלושה ימים.
אני חושבת שלי יותר קשה מלילדים. עצוב, לא?...

את האמת - יותר נעים בלי.

פעם חשבנו שאולי נצליח לחיות עם ולהרגיש בלי, אבל זה לא כל-כך קל ליישם.
אתמול למשל באמצע ארוחת הערב הבכורה אמרה - "יש עכשיו טימותי, אני רוצה לראות".
אמרתי שאי אפשר כי אין לנו טלוויזיה.
הפלא ופלא - היא לא יללה, לא בכתה, לא כעסה. כלום.
אני מניחה שאם הסיטואציה הזאת היתה מתרחשת כשיש טלוויזיה, זה לא היה נגמר ככה.

היונקת התעוררה...

איפה אפשר להכניס אותה בלו"ז היומי
מה זאת אומרת איפה? זה כל הזמן שם, ברקע.
אמא שלי אומרת - "מה איכפת לך, תני להם לראות קצת טלוויזיה אחרי הגן, שיהיה להם קצת שקט".
ומה אני אגיד, זה באמת מאוד נוח ששניים מתוך שלושה יושבים.
אבל לא תמיד אנחנו עושים מה שנוח לנו, או שלפחות צריכים להיות מוכנים לשלם את המחיר אח"כ.
והמחיר הוא שאחרי זה הם צריכים להוציא איפשהוא את כל האנרגיות.
ואז יש בבית סערות ומערבולות.

תראו, אני לא כזאת "רוחניקית", בטח יותר מהשכנה, אבל בכל זאת לאחרונה שמתי לב שמאוד סוער אצלנו בבית.
אין שקט.
יהיו כאלו שיגידו שיש לנו "אנרגיות" לא טובות בבית, יש כאלו שיגידו שזה בגלל שהספה נמצאת מול הטלוויזיה,
ויש כאלו (כמו ההורים שלי) שיגידו שככה זה עם ילדים.
לא משנה בגלל מה - זה היה כבר קשה מדי לכולנו.
אצל הבכורה זה מתבטא בהרבה בכי ואצל המרכזי זה בהיצמדות אליי ובבקשות לציצי.
שנינו כבר לא ידענו מה קורה.
אני "האשמתי" את הפאנג-שווי וחיפשתי חיצי רעל בכל הבית

ואז פתאום, ביום בהיר אחד, הטלוויזיה התקלקלה
ואני חושבת שהתחלנו כאן איזה שהוא תהליך.

<אין דבר יותר נפלא מלזמזם perfect day של לו ריד באמצע הלילה>
<יותר עדיף מהקונצונים>

אני מנסה לא לעשות מזה עניין גדול
גם אני.
אבל כמו שאמר הבעל היום - זה פשוט לא שם אז אין על מה לריב.

אוף טופיק -

היונקת מרגישה לא טוב....

יש לה חירחורים ונזלת וגם קצת חום.
קשה לה אז גם קשה לי.

כשרוצים (ארץ נהדרת למשל מידי פעם) הולכים לחברים לראות

יש גם באינטרנט.

ובכל מקרה מנג בין , שתהיה לכם תקופה יפה בלי הTV , עוד לא שמעתי על משפחה שהיעדרה עשה לה רע או הביא מזל רע

.

עוד לא שמעתי על משפחה שהיעדרה עשה לה רע או הביא מזל רע |D|
גמני לא...
אתם עומדים בזה בכבוד!
החלמה מהירה לקטנה. @}

אתם עומדים בזה בכבוד!
תודה! תודה!

אכן אנחנו מצליחים לחיות בלעדיה.
ולהפתעתנו אנחנו נהנים!
הבכורה מצאה תחליף - המחשב. אבל היא לא מצליחה לשבת שם יותר מדי זמן, לפחות עדיין לא....
היום היא אמרה שהטלוויזיה חסרה לה ושמשעמם לה.
המרכזי נזכר לשאול היום בבוקר לאן נעלמה הטלוויזיה....
הטכנאי אמר לי שזה ייקח לפחות עד יום שני.

ועכשיו אנחנו מתלבטים.
אני לא מאמינה שאני כותבת את זה - אנחנו מתלבטים!!
התחלנו לחשוב לאן נזיז את השידה ומה נשים במקום, ואיזה כייף יהיה בסלון,
וכמה נעים לשמוע מוזיקה במקום קולות מטופשים מ"הופ".

הבכורה מחכה למחשב, אני מפנה.

אל תוותרי, הצעד הראשון כבר קרה, חבל לוותר על הזדמנות הפז.
חייכם יהיו איכותיים יותר בלי.
את יודעת את זה.
נכון שזה כרוך בוויתור, לפעמים ממש מתחשק לראות משהו בטלוויזיה, אבל התועלת גדולה פי מיליון.

גם אצלנו זה התחיל מקלקול. לא שהחלטנו לא לתקן, פשוט העצלות הטבעית שלנו עשתה זאת. זה קרה לפני 8 שנים, כשהיינו ללא ילדים.
היום הנסיך שלנו בן 3, והוא מבין שהבית שלנו חריג בהעדר הטלוויזיה.
כל כך הרבה אנשים אמרו לנו לאורך השנים שלא נחזיק מעמד ואיזה מין דבר זה.

בכל פעם שיוצא לנו לפגוש טלוויזיה פועלת, אנחנו רק מברכים על כך שביתנו נקי מהזיהום התרבותי הזה.

גדול! בהצלחה!
לאחרונה יצא לי להיות בכמה וכמה בתים נטולי טלוויזיה וזה כל כך יפה לראות סלון שמעוצב כך שתיווצר בו כמה שיותר אינטרקציה בין אנשים ולא שכל הספות פונות למירקע (וכמובן שההתרחשויות בו בהתאם).
המון בהצלחה... זה כל כך חשוב לדעתי...

מצטרפת לכולם.
זה דורש התארגנות אחרת עם הילדים.
אבל כשכולם מתרגלים וזורמים עם ההתארגנות המחודשת, זה כייף.
אתם עדיין בגמילה.
זה החלק הקשה.

מה שהכי מצחיק זה שכבר הרבה זמן את "מאיימת" שרוצה לפתוח בלוג, ובסוף הטריגר הוא...טלויזיה

את "מאיימת" שרוצה לפתוח בלוג

כשהטלוויזיה התקלקלה אמא שלי אמרה שמכשירים חשמליים מתקלקלים בשלשות.
היא צדקה.
אני בטוחה שיש כאן איזה שהיא קונספירציה בין המכשירים לאמא שלי, אחרת איך תסבירו את העובדה שגם המדיח והמקרר הפסיקו לעבוד?....
הבעל מיואש. הוא צריך לחזור לשטיפת כלים.
אני מיואשת כי הידיים שלו שוב יהיו מחוספסות וסדוקות.
מה יהיה הלאה - נעבור לגור במערה?
לא מתאים לי בכלל להחזיק ירקות בכדי חרס ולהכין חומוס לבד. ממש לא.
בלי טלוויזיה - ניחא, אבל גם בלי מקרר ומדיח - אוף!

הדבר היחידי שמחזיק אותי שפוייה בימים האחרונים הוא סוגיית עיצוב הסלון מחדש.
אני יושבת ומפנטזת על איך אני משנה את הסלון לכבוד אי-החזרתה של הטלוויזיה.
נחזיר את היוגי מהמחשב, נעביר את השידה, שבנתיים משמשת כרהיט לקפיצות-טיפוסים-ודברים-בלי-מקום, למחסן,
בחיי יוצא לנו סלון א-לה-שנטי-רוחניקי שחבל על הזמן.

למה להיות בלי טלויזיה?
למה לא לנסות לחיות איתה בשלום?
למה לא ללמוד לווסת את הצפייה בטלויזיה?
זה כמו בכל דבר, במקום להתמודד אנחנו פשוט מסלקים אותה מחיינו. והרי יש בטלויזיה גם דברים חיוביים (איך אפשר לראות ארץ נהדרת מול המחשב???)

<תות שדה מצטטת את בן זוגה, ובלב מקווה שהטלויזיה שלהם גם תתקלקל יום אחד>

אנחנו לא עוברים לגור במערה !!!!
באורח פלא המדיח והמקרר חזרו לעבוד.
ה-ל-ל-ו-י-ה!

תות שדה נתת לי המון נקודות למחשבה.

אוף טופיק -

אני רוצה לשאול את כל האימהות שנמצאות כאן, ויסלחו לי האבות אבל אני בטוחה שלכם זה לא קורה -
אני במקלחת. היונקת נמה לה, המרכזי עם אבא קוראים ספר, הבכורה הלכה לחברים.
פתאום באמצע החפיפה -
אני שומעת את היונקת צורחת-צורחת. אני פותחת את הדלת - דממה.
אני חוזרת למקלחת ושוב אני שומעת בכי.
אני יוצאת - שקט ודממה.
"איפה היונקת?"
"ישנה."
"היא לא בכתה?"
"לא."

אני צריכה ללכת לטיפול, הא?

<או פשוט להרפות>
<זה בטח יותר זול....>

_פתאום באמצע החפיפה -
אני שומעת את היונקת צורחת-צורחת. אני פותחת את הדלת - דממה._
אוי כמה מוכר!

אוי כמה מוכר!

איזה הקלה - אני נורמלית !!
(לפחות בזה....

)

ואני שומעת המון פעמים יונק צורח כשבכלל אין יונקים בבית...

אוי כמה מוכר!

מזל שכתבת אחרת הייתי חושבת שזה סעיף אישי שלי...

היא חזרה.

ואני לא יודעת אם אני שמחה או עצובה.
התקשרתי לבעל שהגיב דומה...
אוי לא, מה עושים איתה עכשיו?

בנתיים לא חיברתי אותה כך שטכנית היא עדיין כבויה.

וגם הבלוג ייגמר בקרוב....

אנונימי

לא צורח, אבל בוכה - אכן מוכר. תודה ששיתפת. גמני חשבתי שזו רק אני...

בקשר לטלוויזיה שחזרה מתיקון...
לדעתי לא לחבר בחזרה בגלל שלמרות שאפשר לחיות איתה בשלום (ואפשר) ילדים בגילאים צעירים שחשופים לכל הזוועות שהטלוויזיה משדר גדלים א)עם סף רגישות נמוך יותר. ב) עם רצון צריכה גבוהה יותר.
כשילד מגיל רך רואה חדשות (תמצית זוועות היום) לפחות פעמיים ביום, אני לא יודע כמה טוב זה עושה לו...
וכשילד חשוף לפירסמות (שעוד לא דיברנו על הדרך שבה הן עשויות) כל 25 דק' הוא ירצה לקניון לעיתים יותק דחופות.
מעבר לזה, כל התעולת הצומחת מטלוויזיה לא מתקרבת לתועלת שתיהיה לילד אם הוא ילך לשחק עם חבר בחוץ, או ישב לדבר עם אח שלו, או יעזור לאמא במטבח. בטלוויזיה הילד פסיבי ולכן הבנייה הריגשית\שיכלית שלו ממנה הרבה יותר איטית אם בכלל יש בנייה כזאת...
ובתאכלס, שום ילד לא יושב ורואה נאשיונאל ג'אוגראפיק, הם רוצים פאואר ריינג'רס ואת תשאלי את עצמך אם זה מה שאת רוצה שהילד שלך יחשף אליו בכזה גיל... מעבר למה שהוא גם ככה נחשף (פיגועים בחדשות, חיילים ברחובות וכו')....

קיצקץ, לך ובעיקר לילדים עדיף בלי טלוויזיה...

הילדים שלי לא רואים חדשות כי אני מסכימה איתך במאה אחוז שזה לא מתאים.
הם גם כמעט ולא נחשפים לפרסומות כי אין ב"הופ"....
הם רוצים פאואר ריינג'רס
נניח ולא תהיה אצלנו טלוויזיה, הם עדיין יחשפו לשטויות האלה דרך ילדים אחרים מהגן.

תות שדה נתנה כאן המון נקודות למחשבה. (קראת את מה שהיא כתבה?)
כי אני ממש רוצה להשוויץ ולספר שאתמול שוחחנו איתם לגביי הרגלי צפייה חדשים,
כשאנחנו מבקשים לכבות - מכבים ועל אחריותינו שהם לא ישבו שעות ארוכות.
ולהפתעתי -
הבוקר הם כיבו כשבקשתי ואחה"צ הם לא הדליקו אותה דבר ראשון אלא שיחקו עם חברים וביחד.
אני גאה בהם!!

ואני כל היום לא הדלקתי אותה! שמעתי מוזיקה ויצאתי לטיולים ארוכים עם היונקת.
צריך ללמוד לחיות איתה בשלום.

אפנה אותך לספר שקראתי שייתן לך אני מקווה כמה תשובות יותר עמוקות.
"על הטלוויזיה" מאת פייר בורדייה
בבל - הוצאה לאור
http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=97107
אם לא בא לך לקנות עכשיו ספר ומעניין אותך אני יכול לשלוח בדואר....

לא צורח, אבל בוכה - אכן מוכר. תודה ששיתפת. גמני חשבתי שזו רק אני
גם אני.
חשבתי שההסבר הוא רעש מהמים (רעש מהזרימה של המים, או מהצנרת, לא יודעת), שנשמע לי כאילו הוא בוכה.
אבל זה קורה לי כבר שנים, כל פעם שיוצא לי להתקלח בלי הילדים. כל פעם. אלף פעמים אני מפסיקה את המים בגלל זה (-:

שליחה על ידי תום* » 14 דצמבר 2005, 08:31

יש עוד בעיה עם הטלביזיה, על-פי כמה מחקרים שקראתי:
נמצא קשר הדוק בין צפיה בטלביזיה (בעיקר בגילאים הצעירים, עד 3) לבין התפתחות לקויות למידה, ובעיקר הפרעות קשב וריכוז. כמו-כן נמצא קשר הדוק בין צפיה בשעות אחר-הצהריים והערב לבין הפרעות שינה (בכל גיל).

הסיבות לכך הן רבות:

שינוי בדפוסי גלי המוח בעקבות צפיה (אגב, גם קרינת המחשב עושה אותו דבר.)
התמונות בטלביזיה משתנות מהר יותר מכל דבר בעולם האמיתי (כן, גם ב"הופ" - מדובר בקצב ה-Refresh, ללא קשר לתוכן התכנית) וכך המוח מורגל לקצב שלא תואם את הקצב של החיים בעולם.
התכניות מתחלפות מהר (גם אם לא מזפזפים) וגם זה מרגיל אותנו לא להתרכז בדברים פרקי זמן ארוכים.

סיבה נוספת שלא הוזכרה, אבל אני חושבת שאולי היא הגיונית, היא שטלביזיה ככלל מדכאת פעילות מוטורית (בעיקר אצל קטנטנים שמושמים מולה כעציץ שעות ביום - ואני מכירה ילד כזה) והקשר בין פעילות מוטורית להתפתחות קוגניטיבית ודפוסי שינה כבר הוכח רבות במחקרים על ילדים וגם מחקרים (מהסוג המזעזע) על יונקים אחרים.

אין לי זמן כל-כך לחפש את ההפניות המדויקות, אבל למי שיש - אני בטוחה שחיפוש קצר בגוגל ימצא סימוכין.

<איפה האייקון של 'מקלידה עם חתול שיושב לי על אמות הידיים, מזיזה רק את האצבעות ונרדמת לי היד'?>

לנו יש ווידאו בלבד. אני נעזרת בו מאוד כדי להעסיק קבוצת גיל אחת בעוד אני מתפנה לאחרת, או לחילופין כדי להעסיק את שתי הקבוצות כשאני מתכוננת לנסיעה.
הוא היה מקולקל למשך כמה ימים. היה לא קל! אבל שרדנו. שמחתי מאוד והוקל לי כשהוא חזר!
אני איומה עם טלוויזיה ושמחה מאוד שאין לנו - אני מאלה שתמיד מוצאים משהו לראות, ובדרך כלל לא מדובר על תכנית בערוץ ההיסטוריה או ערוץ המדע.

החלטנו להשאיר אותה ולהתמודד איתה. (ועם התחנונים של- "רק עוד קצת אמא, בבקשה...")
בנתיים זה הולך לא רע.
@}

אוף טופיק -

אני זוכרת כשהייתי בהריון עם הבכורה נהגתי להסתובב בסופרמרקט ולהסתכל
על קופסאות התמ"ל, להריח את סבוני ג'ונסון אנד ג'ונסון ולחלום כיצד אני יושבת בשלווה
ומאכילה בבקבוק את בתי לאחר אמבטיה נעימה.
לא ידעתי דבר וחצי דבר על הנקה ובודאי שלא חשבתי שאני אניק.
אבל זה לא קרה.
במקום זה הנקתי את בתי ישר לאחר הלידה וגם שלוש שנים וחצי אחר-כך.
כמה חודשים לאחר שנולדה שמעתי על "באופן".
מצחיק אותי שאני אפילו לא זוכרת איך שמעתי. אם אני לא טועה קראתי על משפחת כשר בעיתון
ועל כך שהם מוציאים עיתון באופן עצמאי.
התקשרתי, הזמנתי את העלון - והשאר היסטוריה.

ולמה אני כותבת זאת?
כי הרהרתי לעצמי היום (בשירותים...

) מה היה קורה אילו לא הייתי בוחרת בשביל זה של החיים.
איזה אמא הייתי היום?
איך המשפחה שלי היתה נראית היום?

זה מעניין "המשחק" הזה - "אילו לא הייתי בוחרת בדרך הזאת...."

היית מרגישה שזו אינה ההורות שאת רוצה
הבעל שלי תמיד אומר לי שלא יכולתי להיות אמא אחרת...

אני חושבת שמצאנו את הדרך שמתאימה לנו בהורות,
אבל מודה שלפעמים כשנגמר לי הכוח ואין לי חשק לכלום אני שואלת
את עצמי האם לאמא שנותנת בקבוק - יותר קל.

צפיה בטלווזיה פרט לכך שהיא פסיבית באה על חשבון ההתפתחות המוח האיניטואיטיבי של הילד, כי בטלוויזה הכל ברור ולא נשאר שום מקום לדמיון וכך נפגעת היכולת של הילד לדמיין, לברוא את עולמו בעצמו וכך גם נפגעת האינטואציה של הילד, מאותה סיבה גם ספרים או סיפורים ללא ציורים עדיפים על פני ספרים מאויירים. ראיתי פעם סרט על שבט בקולומביה שבו הילדים שמיועדים להיות שמאנים חיים במערה מיום היוולדם במשך כמה שנים כדי שכל עולמם יברא מתאורים ולא ממראה עיניים, כך הם מפתחים יכולות רוחניות ואינטואיטיביות שישרתו אותם בתפקידם כשמאנים. זה באמת מצב קיצוני של התבססות על הדמיון ולא על מראה עיניים אבל הוא ממחיש את החשיבות של שימוש בחושים אחרים פרט לחוש הראיה שהופך דומיננטי מאוד כשצופים בטלוויזיה.

אצלנו מותר לצפות בטלויזיה בשעות מסויימות ביום.
מה שקורה אחר כך, זה שהן משחקות את תוכניות הטלויזיה, כלומר בוחרות תוכנית שהן אוהבות ומשחקות אותה. לכל אחד יש תפקיד של אחת הדמויות. אבל הן לא ניצמדות לתכנית, אלא מפליגות עם זה למחוזות אחרים. זה כיף לראות.
התכנית נתנה להן בסיס, והן לקחו את זה לכיוונים אחרים ומופלאים.
כך הן עושות גם עם סיפורים שמקריאה להן. אפילו על "הארי פוטר" יש להן וריאציות משלהן, משעשעות וקלילות יותר מהסיפורים עצמם.
אני מנסה "לחיות בשלום" עם הטלויזיה, במיוחד מאז שבעלי החליט ש"חייבים" להתחבר לכבלים

.
הוא, כמבון, לא מגיע לצפות בטלויזיה כמעט, ולי נשאר להיות שוטר על שעות הצפיה של הבנות.

אנחנו נטולי טלויזיה, אבל מאז שיש אינטרנט בבית זה בדיוק אותו *^$#%#. בעצם יותר גרוע. ואי אפשר להוציא את האינטרנט, כי אנחנו באמת זקוקים לו.
אז מה עושים???

גם הטלויזיה שלנו מקולקלת, וזה בכלל בלי כבלים - רק כמוניטור לוידאו. יש תמונה אבל אין סאונד, רוב הזמן. אם חובטים בה אז לפעמים הוא מגיח.
זה מעולה. אני כל כך לא אוהבת את הסאונד של הטלויזיה. במיוחד בערב, כשהאיש צופה ואני מנסה להתכנס לי לתוך איזה ספר.
פעם היו לנו כבלים והפסקול של הערב היה ערוץ AXN - פיצוצים, סירנות, משפטים חתוכים של גברים מסוקסים, צניפות לייזר ונאקות קרב. הייתי יושבת עם תינוק מנמנם ומתפללת שהסאונד הזה יפסק. וההפסקה באה בשלבים, ראשונים נשרו הכבלים, אחר כך הסאונד, ועכשיו כל כך נעים....

המרכזי כל יום כשהוא חוזר מהפעוטון אומר בהתלהבות -
"הטלוויזיה חזרה!!"
ככה כבר שבוע....
כל יום הוא מתרגש מחדש ומאושר עד לב השמיים.

הבוקר הם קמו ובכלל לא הדליקו אותה.
שמחתי מאוד שבמקום להידבק ל"קאיו" הם שיחקו ביחד,
ובגלל זה גם היה לי הרבה יותר קל לקחת אותם לצחצח שיניים ולהתארגן לגן.
אני אוהבת שיש להם את היכולת לבחור.

אני אוהבת שיש להם את היכולת לבחור.
זה יכול "לנזול" מאוד בקלות, מנסיון. הטלויזיה מאוד מפתה.

גם אני. לגבי הבכי ששומעים במקלחת. הייתי בטוחה שזה מהצנרת.
לנו יש טלוויזיה, אבל היא לא דולקת. כלומר, בהתחלה עברתי מטלוויזיה גדולה לקטנה, ועכשיו גם את הקטנה אני לא מדליקה. אולי רק ארץ נהדרת ביום שישי.
גם שמתי לב שלמרות ההתנגדות שלי לטלוויזיה, ולמרות המודעות, אם היא דולקת - זה מושך את תשומת ליבי (ולא משנה מה יש) ואני לא אוהבת את זה. אז פשוט לא מדליקה.

רגע רגע, ומה עם הרעיון של לתת להם למצוא את האיזון לגבי כמה טלויזיה הם רוצים לראות? הנה, לפי יונת שרון
http://ootips.org/horut/dirty.html
יש שם רק כמה שורות על טלויזיה, אבל הרעיון, אני חושבת, מובן. (-:

<גם אני עוד מתלבטת, ומגבילה את הצפייה, ומקווה להיפטר מהמכשיר הזה בבית הבא שלנו....>

אצלנו מאז "התקופה החשוכה" ללא טלוויזיה חלו שינויים בבית.
אנחנו מגבילים את הצפייה, אין יותר ארוחות מול הטלוויזיה והם מבקשים אישור לצפות.
אגב, את "האישור" לצפייה הם יזמו ולא אנחנו! זאת אומרת שמשהו הופנם.

הנה קישור למאמר (באנגלית) החיים בלי טלויזיה

מדור תקשורת

לגבי הבכי ששומעים במקלחת
אני מרגישה שזה כמו מין טנטון כזה, מין חזרה בראש על "קולות היום"...
אני בכלל מתקלחת בלי מכשיר שמיעה, ושומעת את הבכי.
אבל...
מה שמוזר,
לפעמים, בחלק מהפעמים שאני "שומעת" בכי, בלי לשמוע,
ומחליטה בכל זאת לצאת מהאמבטיה, לבדוק,
מתברר שיש דברים בגו...
כמו שהקטנה באה למיטה שלי (בלי בכי)
נכון מוזר?

אני חולמת להעיף את הטלויזיה מהבית.
בינתיים אני והזוגי החלטנו לכבות את הטלויזיה בסביבות 10 בלילה (משעה 9 שהילדות נרדמו), ולדבר קצת.. לקרוא ביחד במיטה.
מרגישים חירות באויר.

אני חולמת להעיף את הטלויזיה מהבית
גם לנו היה חלום כזה אבל ראינו שזה לא יגיע לידי ביצוע וגם ש"להעיף" אותה החוצה בא במקום להתמודד
עם הצפייה.
עוד שינוי קטן שנכניס בקרוב (אנחנו עובדים על זה...) - העברת הטלוויזיה למקום אחר בבית ואז הסלון מתפנה
רק למשחק.

לא צריך לפחד להעיף את הטלוויזיה !
יש עבודה של שינוי הרגלים,שכמו בכל עבודה עם מודעות ההתמודדות קשה אבל נכונה וטובה,
היום אפשר להוסיף למחשב dvd ואז יש אפשרות לבחור מה רואים (וזה גם הופך לצ'ופר- סרט מהספריה)
מניסיון הילדים הופכים הרבה יותר פעילים ויצירתיים,לא להאמין כמה הטלויזיה מביאה אותם לפאסיביות...

לא צריך לפחד להעיף את הטלוויזיה
אנחנו לא מפחדים בכלל. אני חושבת שעדיף להתמודד עם משהו מאשר "להעיף" אותו.
לראות סרטים במחשב - זה לא אותו הדבר...ממש לא.

אפשר לחיות עם הטלוויזיה בשלום.
כמו בכל דבר בחיים - צריך איזון.
החכמה היא למצוא את האיזון בין בהייה אין-סופית לצפייה מבוקרת ומתאימה.

עוד לא היה לי זמן לקרוא את כל הדף,אבל בכל זאת ...
הבוקר ראיתי תוכנית מאלפת בערוץ 8 על פרוייקט שעשו ביפן-לקחו כמה משפחות שכיבו למשך 20 יום את הטלוויזיה,ועקבו אחריהן.
המשתתפים כתבו בלוגים והתראיינו לפני,תוך כדי ואחרי הניסוי
התוצאות היו מרגשות!
אנשים השתחררו מההתמכרות לקופסה וגילו את חיי המשפחה מחדש.
תוכנית מומלצת ביותר!
<אם כי חשתי לא נעים שאני רואה אותה ב...טלוויזיה

>
אצלנו היו שנים שלא היתה טלוויזיה בבית בכלל,וגם כשהיתה איזה ענתיקה בקושי ראינו.
בעצם מאז הצבא,כשיצאתי מהבית של ההורים,הבנתי שיש חיים ללא טלוויזיה,ושלרוב היא רק מפריעה.
אבל עכשיו-כשנולד הינוקא ואני מניקה הרבה בעודנו לבדנו בבית -
גיליתי שלפעמים ממש נחמד לראות משהו תוך כדי <אני דווקא כן מאלו שצופים בערוצי המדע והטבע היותר "כבדים"

>
במיוחד שזו בערך הפעולה היחידה שאני מסוגלת לה טכנית כשאני מניקה. <ותודה ל ליאת skippy שהורישה לנו אותה >

אני חייתי משהו כמו שנתיים בלי טלויזיה, אחרי ששנים הייתי מכורה כבדה (את כל הלימוד לבחינות הבגרות העברתי במרווחים שבין תכנית אחת לשניה)
החיים בלי טלויזיה בהחלט פינו מקום לדברים אחרים אבל אחרי שנתים הרגשתי שאני צריכה את החצי שעה בערב להיטמטם מול המכשיר ולנוח. כיום יש לי טלויזיה אבל היא דלוקה רק מדי פעם. אני צריכה לדעת שהיא כאן ואני יכולה להדליק אותה כשארצה, בד"כ זה באמת כדי לנוח ולא כל כך משנה מה משודר. חוץ מזה אין לי כבלים ולא לווין רק ערוץ 1 ו2 ואני מסתדרת לא רע.

בערוץ 8 (הוט) יש תוכנית: "20 יום בלי טלביזיה"
זהו תיעוד של ניסוי בו 130 משפחות התחייבו לכבות את מקלטי הטלביזיה ל- 20 יום.
התכנית עוקבת אחר המשפחות באמצעות טלביזיה במעגל סגור ויומנים שכותבים המשתתפים.
התכנית חושפת את מסקנות האנשים - מעניין ומרתק! אבל בטלביזיה

ככה זה כשכותבים בלי לקרוא את כל הדף

זה ממש מפתה אותי....

ניסינו הקפאה - ראינו הרבה יותר מדי....
נראה....

עוד 3-4 חודשים אנחנו עוברים - אפשר להתקין את הכבלים מאוחר יותר - אולי ...

לכו על זה!!!!!!!!!!!

YOU CAN DO IT

אמא הטלביזיה היתקלקלה

גם לנו זה קרה לפני 8.5 שנים. החלטנו על חודש בלי טלויזיה, בסתר ליבי קיויתי שבן זוגי יחזיק מעמד שבוע. היומיים הראשונים היו קצת מוזרים, אח"כ לא הבנו איך חיינו עם טלויזיה לפני זה. תנסו...