פתאום הריון שלישי

כמו שמי, אני מבולבלת. אני אמא לשני ילדים מתוקים, כותבת פה די הרבה, היום נשארת בארון.

מה עוד? נמצאת בזוגיות תומכת, אוהבת ושמחה. מאוהבת לגמרי בילדיי (בני שלוש וקצת ושנה וקצת). ואתמול, גיליתי שאני בהריון. לא מתוכנן. לא יכולתי שלא להיות שמחה. הרי יש לי נס בבטן!
תמיד ידעתי שאני רוצה הרבה ילדים, אני כיוונתי למספר 7 (אני לא דתייה) ובעלי היקר אמר שמקסימום 4. ואולי אפילו 3. בכל מקרה זה תמיד היה נושא שצחקנו עליו, לא ממש נכנסנו לעומק שם.

אחרי הלידה השניה (לא הרבה אחרי) כבר הרגשתי את הרצון לעוד תינוק. אני מכירה את התחושות האלו וכך גם בעלי אבל השנה הראשונה עם שני ילדים היתה כל כך קשה שלא נתתי דרור לרגשות האלו.
קצת דיברנו על זה אבל בעלי הבהיר באופן מאוד ברור שהוא לא מעוניין להרחיב את המשפחה כרגע. הוא דיבר מהראש ואני מהלב, והוא צדק. אני יודעת. באמת שהיתה שנה קשה.

והנה, בחודשים האחרונים, הקטן קצת גדל ומצאתי את עצמי מתפתחת בכל מיני כיוונים. יוצאת, לומדת, עושה. גיליתי (קצת) את החופש שלי בחזרה. בדיוק לפני כמה שבועות אמרתי לו שאני כבר לא מרגישה רצון להיות בהריון עכשיו. מתאים לי המצב כעת, שני ילדים, כבר לא תינוקות. ואתמול, גיליתי שאני בהריון.

חיכיתי עד הערב כדי לספר לו, חיכיתי שהילדים ירדמו. הוא היה בהלם. הוא אמר כמה שזה לא מתאים עכשיו, מכל הבחינות. הוא רוצה זמן עם הילדים, רוצה להתפתח בקריירה, רוצה להתפתח בעוד תחומים. והוא עושה את הכל! ומרגיש שעוד ילד עכשיו יגרום לעומס רב. אני שותפה לתחושה הזו אבל לא יכולה שלא להרגיש גם שמחה גדולה. יודעת כמה אושר מביא איתו כל ילד. כמה למידה. כמה גדילה.

המילה "הפלה" עברה בינינו. אמרתי לו שאני מודעת לאופציה הזו אבל לא רואה את עצמי בשום אופן הולכת להפיל. אני לא מצליחה לדמיין את זה. אז מה? בגלל זה ללדת?
אני מאוד מאוד מבולבלת. וכך גם הוא.

הבטחנו שנקבל החלטה בקרוב, יחד. שכל החלטה תהיה מוסכמת על ידי שנינו בלב שלם. דיברנו על כך שאם נזדקק לעזרה מקצועית חד פעמית בשביל ההחלטה נעשה זאת. אני לא מוכנה בשום אופן שבהמשך, לא משנה איזו החלטה ניקח, יווצר מצב שאחד יאשים את השני בתוצאות.

אני כותבת פה כי אני זקוקה לתמיכה, לעצות, לסיפורים מאמהות לשלושה ילדים קטנים (זה יהיה 3 ילדים תוך 4 שנים), לשיתוף.
תודה וחג שמח.

אני מפחדת שוב לאבד את העצמאות שלי, שממש לאחרונה השבתי לעצמי. אני נמצאת רוב היום עם הילדים למעט דברים שאני עושה בשביל עצמי פה ושם. אבל הדברים האלו, כמה שהם עושים לי טוב!ומה מבחינה כלכלית? הרי שלושה ילדים זה כבר מחייב אפילו רכב אחר. בעלי מרוויח יפה מאוד אבל מעוניין להמשיך ולתת לילדים ולנו איכות חיים טובה.

שלום לך מבולבלת.
אני מגיבה מיידית ובאופן לגמרי אינטואיטיבי (וכמובן בלי להכיר אותך בכלל) - כך שקחי את כל זה בחשבון ובעירבון מוגבל.
ולהלן תגובתי: נשמע שמתחת לכל ההפתעות, ההיסוסים והמכשולים את מאוד מאוד רוצה את הילד הזה, ונשמע שאולי כך אפילו גם בעלך.
עוד נראה לי שתצטערי על הפלה הרבה הרבה יותר ממה שתצטערי אם תשמרי את ההיריון.
מה שכן - ממליצה בחום לקחת יעוץ חיצוני אם לא מצליחים להחליט לבד. יכול לעזור במיקוד התחושות וכו'.
בהצלחה ואנא עדכני

בעיני הריון הוא ברכה שנשלחת
לנו לקבל
את מתארת תנאים נפלאים לנשמה להגיע
מאמינה שיש לכם הרבה יותר מרחב בחיים ובלב כנראה ממה שאתם מאמינים
תינוק שמגיע בא לשתף בסוד נוסף שתגלו איתו באהבה בלי תנאים.
מאחלת לכם להגיד כן לחיים שהפתיען אתכם,
כן ליצירה המשותפת שלכם ולסמוך לגמרי על תבונת הגופלב שקלט את ההריון ומקיים אותו
יש ככ הרבה סמוי מאיתנו ...
כשמוכנים להתמסר מוצפים באושר.
חג שמח
וימים מבורכים.

גם אני בפתחו של הריון שלישי עכשיו (לכן האלמוניות)...

מה שאת מתארת עבר עלי בדיוק בהריון השני- החששות, הרצון הסמוי שלי לעוד ילד ומצד שני ההיגיון המחושב של האיש שהתנגד נחרצות... ובסוף, הריון לא מתוכנן (אבל בינינו- כמה שרצוי!!!)
גם אצלנו עברה המילה "הפלה", היא יצאה מפיו של האיש פעם אחת ודאגתי להבהיר לו שזו פעם אחת יותר מידי...

מתחברת מאוד ל- _לא רואה את עצמי בשום אופן הולכת להפיל. אני לא מצליחה לדמיין את זה. אז מה? בגלל זה ללדת?
אני מאוד מאוד מבולבלת. וכך גם הוא._

אני בחרתי ללדת. וזה היה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי. הילד שלי המקסים כבר בן שנה וכמה חודשים, תכול עיניים בלונדיני ונוח מזג (בחיי שאני לא מייפה את המציאות...)
אני תמיד אומרת שגם אם הייתי מתכננת אותו לא הייתי יכולה לעשות אותו יותר טוב

מרוב שהוא חמוד ומקסים וכיף החלטנו להביא עוד ילד, למרות שכל אותן סיבות להמנעות מהפעם הקודמת (או לפחות רובן) עדיין קיימות...
פשוט הבנתי שבסוף מסתדרים וזהו.

ויחד עם זאת עדיין יש חששות וחרדות, כל מה שאת מתארת הוא טבעי לחלוטין, בילד שלישי בכלל ובהריון לא מתוכנן בפרט... אבל כמו שאמרו למעלה-
_נשמע שמתחת לכל ההפתעות, ההיסוסים והמכשולים את מאוד מאוד רוצה את הילד הזה, ונשמע שאולי כך אפילו גם בעלך.
עוד נראה לי שתצטערי על הפלה הרבה הרבה יותר ממה שתצטערי אם תשמרי את ההיריון._

שיהיה במזל טוב @}@}@}@}

אנחנו היינו שם לפני שנולדה יפתנו בת השנה וחצי
עם מצב כלכלי הולך ומדרדר
בלי אוויר- ועם תינוקת בת שלושה חדשים
ועם הבנה שהפלה, המילה הזאת, תישאר עוד הרבה אחרי האקט, אם נבחר בו,
ותפריד ביננו.
פנינו לייעוץ לנועה ברקת מהרדוף,
זה ממלא את לבי כשאני נזכרת כמה נועה הייתה בדיוק מה שלבי ביקש.
שולחת פעימות של אהבה לנשמת הגור שבחר להגיע באופן המתאים לו
ועדיין, לא יודעת מה הייתי עושה אני כיום.

גם אני קוראת בתוך המילים שלך את הכמיהה האמיתית ללדת שוב.
נכון,העצמאות מצטמצמת לתקופה,תהיה תקופה לא קלה-בעיקר בשעות הערב.
אבל זה יעבור ותישאר לך משפחה עם אחים שיגדלו יחד,עם חברים משותפים(בגלל הפרש הגילים הקרוב)
וגם אני חוששת שהפלה רק תיצור חור שחור של כאב.

המון מזל טוב והסתגלות קלה לשניכם למצב החדש.
שפע של אור מגיע אליכם ! @}

תודה רבה על התגובות. הבלבול עוד קיים. כל כך מתחברת למה שכתבתן לי, אכן, אני כמהה ללדת, כמהה לעוד ילד, מודעת ליתרונות שבגידול אחים בהפרשים קרובים. אך הפחד עודנו כאן. חוששת מהקושי. שלושה קטנטנים בני פחות מארבע... אשמח לשמוע מאמהות לשלושה ילדים קטנים.
רעיון ההפלה נראה לי מופרך לגמרי. כל כך מלאכותי, כלכך התערבותי, ועוד במה? בנס החיים...

תהיי בפחד,בקושי בכל מה שמדאיג...
ואז תמשיכי לחוות את ההריון.
לא משנה מה יספרו לך,לכל אחת יש את החוויה האישית שלה,
החוויה שלך תהיה זאת שתיצרי.
מניסיון פרטי,יש רגעים קשים,בהם הכל מציף ויש רגעים של חסד ואהבה.
את פשוט כל הזמן בין זה לזה.
מה שלי עזר זה ניסיון ליצור שגרה,למשל טקס השכבה בערב אחרי ארוחת ערב ומקלחות,
סיפור משולב בהנקה של הגוזל החדש.נשיקת לילה טוב וקריאת שמע.
בבוקר אם אפשר לקבל עזרה מהאיש בהתארגנות,לפחות בחודשים הראשונים ואם לא- לומדים למצוא טכניקות התארגנות.
מה שהכי חשוב זה למצוא בכל העומס זמן למנוחה,למשהו שממלא אותך-קריאה,יצירה,מדיטציה,את כבר יודעת מה עושה לך טוב.
ואת יכולה להתאמן בזה כבר מעכשיו...

מבולבלת יקרה,
אכן הייתי שם...
עם שני קטנים בהפרש של שנה וחצי וקצת
כשממש הרגשתי שהם כבר קצת גדלים ואני יכולה להתחיל לקבל קצת מחיי חזרה
כשהרגשתי שהגוף עוד לא ממש התאושש
ואפילו נזהרנו....
ופתאום...הריון...
היה לי קשה לקבל אותו,
אבל היה ברור לי שהפלה זו לא אופציה.

נולד תינוק מ ד ה י ם
ביום הולדתו השלישי של הגדול
שנה וחצי בערך מהשני
(כן... שלושה בשלוש שנים... אפילו צפוף יותר מאצלך...)

ובאמת השנים הראשונות היו אינטנסיביות ביותר
בעיקר גידלתי את הילדים, עם קצת נסיון ל"פינות" התאווררות משלי (התעמלות למשל), ניסיון לשמור על "עוגנים" של קביעות בסדר היום, הרבה מנשא לקטנצ'יק, וידיים פנויות לשחק עם ה"גדולים", הרבה טיולים ומשחקים בחוץ.
הם גדלו כחבורה אחת. נכון שזו קצת פשרה, אבל גם הרבה טוב בה.
מה שבטוח הוא שהקושי עובר יחסית מהר. כשהם קצת גדלים זה הרבה הרבה יותר קל, וסמיכות הגילאים הזו היא מתנה אמיתית. יש פוטניאל גדול לחברות. הם מאד מעסיקים אחד את השני.

ועוד משהו קטן,
אחרי השלישי, הייתי באמת זקוקה להפסקה, ונזהרנו יותר.
אחרי זמן רציתי עוד. ניסיתי וניסיתי וניסיתי וניסיתי... בכל הטכנולוגיות החדישות ביותר... לא הלך...
עד היום אני חושבת איזה כיף שהוא בא לי אז בהפתעה...
איך היו נראים חיי בלעדיו...
כמה קשה לשלוט על כמה ומתי... כמה צריך ללמוד לחבוק מתנה מפתיעה כזו כשהיא מגיעה אלינו...

מקווה שאת ובעלך תגיעו להשלמה, לקבלה, לתמיכה
שההריון הזה יביא איתו הרבה אהבה ומזל...

מבולבלת יקרה,
ראשית, אני מרשה לעצמי לומר "בשעה טובה"... מה שלא תחליטו, שיהיה לשביעות רצונכם ושתהיו שלמים עד כמה שניתן עם ההחלטה. אני קוראת ורואה אותך מנסה לקבל תגובות שלא ממש מגיעות מנשים שכבר יש להן שלושה ילדים בהפרשים קטנים מאוד. אולי היה כדאי לפרסם הזמנה מעט יותר חד משמעית בכיכר. משהו בסגנון מזמינה נשים עם שלושה ילדים בהפרשים קטנים וכו'...
לא מנסה להתערבב לך אבל מהדברים שלך עולה שההחלטה להימנע מהפלה כבר מאחוריך (גם אם לא מאחורי האיש) ועכשיו נותר רק לשמוע סיפורים מרגיעים על זה שהחיים שאת עומדת לפניהם הם אפשריים וטובים ומלאי יתרונות שאולי לא חשבת עליהם. אם זה נכון פשוט תזמיני לך תגובות מנשים שיש סיכוי שיתנו לך כאלה. הרי במילא אצל כל אחת זה אחרת וזה שתגלי כמה נשים שהיה להן קשה והן מתחרטות (כאילו שמישהי תגיד שהיא מתחרטת על הבאת ילד לעולם...) לא ממש יוביל לשום מקום. זה הזמן לקבל חיזוקים ותמיכה למה שהלב רוצה, בהנחה שאת יודעת מהו הדבר הזה...
בריאות בהריון והצלחה בבחירות

אני מאוד מזדהה עם הסיפור שלך - הייתי שם לפני בערך שנתיים. היו לנו אז שתי בנות (בת 3.5 ו-בת 1.5). בדיוק חזרתי ללמוד והתחלתי לעבוד במשרה חלקית (עד אז הבנות היו בבית איתי) וגיליתי שאני בהריון. שלחתי לבעלי אס-אמ-אס כי לא יכולתי להגיד את המילים "אני בהריון." הייתי מאוד מדוכאת. הייתי עייפה ועם בחילות. מאוד מהר כבר לא היה לי חלב ובתי התינוקת גם היא הייתה מדוכאת איתי. התפללתי שההריון יפול (קשה לי לדמיין את זה היום אבל כך היה). לא עלה בדעתינו לעשות הפלה. בשליש השני הרגשתי יותר טוב ודברים השתפרו. בשליש האחרון היה לי חם (קיץ) והייתי עצבנות ושמנה. ואז הגיע הרוח של סתיו. החום הכבד התחיל להעלם ופלג נולדה (אחת מהסיבות שבחרתי את השם הזה כי רציתי שהיא תזרום עם החיים - משהו שלי קשה). והרגע שהיא יצא אהבתי אותה ושמחתי. היא תינוקת מדהימה - זורמת (כמו פלג), חייכנית וקלה (לאמא שלה). אני בקושי זוכרת את התקופה השחורה הזאת של התחילת היריונה - ויום יום אני מתענגת על המתנה הזאת שלא ביקשנו.

יש לי חברה אצלה יש 3, ה 3 נולדה כשהראשונה היתה בת 3 ו 3 חודשים... צפוף. כולם אמרו לה שהיא משוגעת (רק אני מקנאה בה שהיא מסוגלת) אבל נראה שהם מסתדרים, למרות שהם היו עד עכשיו עם כל ה 3 בבית (עכשיו בת השלוש וחצי התחילה גן לראשונה, בספטמבר) והם גם מתפעלים עסק מהבית, כזה שבקושי מפרנס.
איך הם מסתדרים? לא יודעת, אבל מצליחים ושמחים בסך הכל.

בכור מטיפולים, התלהבנו (ולא ידענו כמה זמן יקח הפעם..(-:) אז חזרנו לרופא ו..כשהוא היה בן 9 ח' , על הנסיון הראשון, נכנסתי להריון! עם תאומים..
הגדול היה בן שנה ו5 ח' כשהם נולדו, היתה תקופה ראשונה מורכבת מבחינת התארגנות, אבל אחרי השנה הראשונה דברים התחילו לזרום יותר בקלות.
כשגמלתי אותם מהנקה נכנסתי להריון מפתיע ומשמח , ללא עזרה רפואית.
בהתחלה הייתי המומה, בדיוק התכוונתי לחזור לעבודה ולא התאים לי בכלל,
אבל רופא טיפש טעה בגיל ההריון והודיע לי בטלפון "ללכת מחר בבקר לעשות הפלה, כי מההריון הזה לא יוולד תינוק."בטלפון!!! מזל שהתקשרתי לרופא מאז, מתקופת הטיפולים, שאמר לנסות לחכות עוד כמה ימים, ואולי יראו דופק.חיכיתי 5 ימים, בלי לנשום כמעט. בסוף ראו דופק חזק וברור, שהפך לנסיכה .
אחר כך חשבתי, שאולי זאת היתה ה"מכה" שהחזירה אותי לעשתונותי, שהימים האיומים האלו הזכירו לי איזו מתנה הוענקה לי, מתנה כל כך לא מובנת מאליה.
שנתיים אחרי התאומים ילדתי,
היום הגדול בן 8 וקצת, שמחה גדולה גדולה.
הם "חבורה",ביחד, מאוחדים ואוהבים,
כיף חיים.
אני מניחה שאם הייתי "בוחרת" מתי ללדת (ובתור אחת שרצתה מאד אבל לא הצליחה הרבה שנים, אני יודעת כמה מעט אנחנו באמת בוחרים)- הרווחים היו גדולים בהרבה, ואני מאד מאד שמחה שלא אני היא שבחרתי.
היום נפלא לי שיש לי ילדים במרווח קטן, זה טוב להם וטוב גם לי.

כשנולדו התאומים, באה אלי מישהי עם תאומים בני 3-4, ואמרה לי- כולם יגידו לך עכשיו אוי, כמה קשה זה תאומים, וכמה קשה לגדל/לטפל/לנשום. תשכחי מזה, תאומים זה כיף חיים.טיפה קשה בהתחלה, אבל אח"כ האושר מוכפל פי מליון.
את יודעת מה? היא צדקה.
(יצא לי מאז להגיד את זה לכמה הורים של תאומים קטנטנים.נראה לי ששייך להגיד את זה, בשינויים המתבקשים, גם כאן..)

ועדיין, כל זה מהנסיון המאד פרטי שלי.
בהצלחה בכל בחירה שתעשי.
@}

מצטרפת, תודה שהצטרפת, אני עכשיו בהריון שלישי עם תאומות (והגדולה עוד לא בת 4), וזה מאוד משמח לשמוע מנסיונך!
מבולבלת, גם ממני בהצלחה בכל בחירה שתעשי!

אני מפחדת שוב לאבד את העצמאות שלי, שממש לאחרונה השבתי לעצמי. אני נמצאת רוב היום עם הילדים למעט דברים שאני עושה בשביל עצמי פה ושם. אבל הדברים האלו, כמה שהם עושים לי טוב!ומה מבחינה כלכלית? הרי שלושה ילדים זה כבר מחייב אפילו רכב אחר. בעלי מרוויח יפה מאוד אבל מעוניין להמשיך ולתת לילדים ולנו איכות חיים טובה.
אני ילדתי 3 פעמים בארבע שנים וחצי. הכל היה מתוכנן, כנראה שלא חשבתי יותר מדי

הקטנה שלי בת 8 חודשים. באמת תקופה קשה. באמת מרגישה שיכולתי להתחיל לעשות דברים ושוב יש לי תינוקת שמחזיקה אותי אחורה. אבל בכל זאת אני מצליחה לעשות, אם כי היכולות מוגבלות כי אין לי הרבה זמן. אבל אני מאמינה שזו תקופה שתעבור בקרוב. את השניה גמלתי בגיל צעיר יחסית עם ההריון, אבל הגמילה היתה קלה מאוד. מבחינה כלכלית אני לא רואה שום הבדל, אולי חוץ מזה שהתחלתי לשלוח את השניה למטפלת כי היה לי קשה מדי. לא החלפנו אוטו (ראי שלושה ילדים במכונית).

אני חושבת שההלם גדול ולא תמיד קשור להפרשי הגילאים. אצלי הגדול כבר כמעט 5 ואני בהריון שלישי. רק כאן באינטרנט אני מודה שאני בהריון (למרות שכולם חושדים) פשוט קשה לי להודות בפני עצמי. גם אני חוששת איך נסתדר, למרות שההפרש אצלנו גדול יותר.
תחשבי על זה שככל שהם קרובים קל יותר לצאת ביחד ולמצוא עיניין משותף בפעילות (כאשר יש ילדה בת 12 וילד בן 4 זה הרבה יותר קשה)
אז בכל שלב כנראה יש את הקושי שלו
קצת דיברנו על זה אבל בעלי הבהיר באופן מאוד ברור שהוא לא מעוניין להרחיב את המשפחה כרגע. הוא דיבר מהראש ואני מהלב גם אצלנו היה ככה.
תעדכני, יהיה טוב.

גם אני מכירה מקרוב את ההרגשה שכאילו ההריון נופל עליך .
אני ילדתי שני ילדים הגדולים באותה השנה במרווח של 11 חודשים .
בהתחלה זה נראה בלתי סביר אבל תוך שלוש שנים הצטרפה גם האחות השלישית.
בן זוגי לא היה תומך פעיל ורוב הזמן הייתי לבד איתם למרות זאת הצלחתי לעבוד בחצי משרה ולשמור על שפיות הדעת בטיולים ממושכים עם השלישיה שלי.
זה היה כל כך מוצלח שאחרי 4 שנים הצטרף עוד אח צעיר לחבורה.
עכשיו הם כבר גדולים 23,22,19,14 וביום שישי האחרון הם יצאו יחד לבילוי.
הם הפכו לחבורה מאוד מרשימה , עצמאית ובטוחה בעצמה נחת להורים.

בקיצור מה שרציתי לומר שללדת ילדים בצמידות זה מאתגר, מעניין ובפרספקטיבה של השנים החוויה המשמעותית ביותר בחיי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אמא ל2 . הגדולה שלי חגגה החודש 2 והקטנה 1. הפרש הגילאים שלהם הוא שנה בדיוק. היום גיליתי שאני בהריון השלישי שלי והאמת שלא הפסקתי לבכות מהמחשבה שגם ככה קשה לי עם 2 וכמה קשה זה יכול להיות עם עוד גוזל קטן שרק נולד. אני עושה את הכל בבית בלי עזרה מאף אחד )אני גרה בחו"ל כשכל המשפחה מסביבנו גרה בארץ) .. מה שאני רוצה להגיד זה שאני קוראת את כל התגובות פה שמרניות אותי מאוד ואני מודה ל'מבולבלת' על השאלה שחה פה שהרגיע אותי מאוד עכשיו אני הרבה יותר פתוחה ורגועה ואפילו מצפה בכליון עיניים לקראת החיים החדשים במשפחה .

באופן טבעי

באופן טבעי