פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

זהו דף עם שם ארוך ומוזר ויש לזה סיבה טובה.
בדף הזה אני רוצה לדון בשני מודלים או גופי ידע שנחשפתי אליהם ורוצה לשתף.
האחד הוא מודל הפירמידה "http://csefel.vanderbilt.edu/" לשיפור בעיות התנהגותיות ופיתוח מיומנויות רגשיות/חברתיות אצל ילדים, והשני הוא הספר "המשפיען - Influencer שכותרת המשנה שלו היא "המדע החדש של הובלת תהליכי שינוי"


שני גופי הידע האלה פותחו בנפרד (עד כמה שידוע לי) ונראים שונה ויזואלית (אחד משולש ואחד מלבני :-D) אבל יש ביניהם הרבה נקודות השקה שמוצאות חן בעיני.

עקב מצב משפחתי (אמהיות כרונית וזה ;-)) אני הולכת לבנות את הדף הזה בטפטופים... בסוף הכל ייצא לאור
@}
ללו*
הודעות: 427
הצטרפות: 11 ינואר 2011, 09:59

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי ללו* »

נשמע מלהיב @}
כמה טוב שיש תמרוש
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי ציל_צול* »

משאירה פה עידוד נלהב להמשיך לכתוב :-)
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

מודל הפירמידה
הנחת היסוד היא שהתנהגות טובה היא מיומנות נלמדת.
כשילד לא יודע לקרוא, אנחנו מלמדים אותו את האותיות וההברות.
כשילד לא יודע לקשור שרוכים, אנחנו מלמדים אותו.
כשמישהו לא יודע איך להגיע למקום מסוים, אנחנו נותנים לו הוראות וציוני דרך.
וכשילד לא יודע איך להתנהג, אנחנו... כועסים עליו? גוערים בו? מענישים אותו?
מלמדים אותו?

רוב הילדים לומדים איך להתנהג באופן חלק-יחסית ואינטואיטיבי, כתוצאה מהפידבק המתמיד מהסביבה.
אבל יש ילדים שזקוקים ל"הלמדה" מפורטת, מפורשת, מדויקת יותר.
ואנחנו צריכים כלים טובים כדי ללמד אותם.

מודל הפירמידה מתאר ארבע רמות שיוצרות סביבת למידה טובה למיומנויות חברתיות-רגשיות.
הראשון: יחסים חיוביים
השני: סביבה תומכת
ללו*
הודעות: 427
הצטרפות: 11 ינואר 2011, 09:59

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי ללו* »

משלבת ידיים ומקשיבה @}
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

שתי הרמות הבסיסיות האלה, יחסים חיוביים וסביבה פיזית תומכת הם כל כך חשובים, כל כך מכריעים, שהם כשלעצמם יכולים לפתור 90% מהבעיות.
פעם הדוקטורית שלימדה אותי את הקורס הנ"ל, עם הצוות שלה, ביקרו בבי"ס, ושאלו את הצוות כמה ילדים לדעתם זקוקים להתערבות התנהגותית פרטנית ואינטנסיבית - שזו הרמה הרביעית, השפיץ של הפירמידה.
הצוות אסף שמות, העלה, התווכח, והם הגיעו לבערך 80.
בנקודת זו הפרופסורית אמרה לנו: לא יכול להיות שזה המצב. התערבות התנהגותית אינטנסיבית זה השפיץ של השפיץ (זה גם דורש הרבה... תכנון, מאמץ וכו'), לא יכול להיות שרבע מהתלמידים יזדקק לזה.
אז הם התחילו עם הרמות הבסיסיות.
אחרי שהם "יישרו קו" עם הצוות בעניין שיפור יחסי האנוש של המורות עם כל התלמידים, ועיצוב הכתות והמסביב שייקל על למידה חברתית כללית, הם אספו את כל הצוות שוב, ושאלו אותם כמה ילדים זקוקים להתערבות התנהגותית אינטנסיבית.
התוצאה: ארבעה וחצי ילדים (החצי היה סימן שאלה)
ללמדכם עד כמה.
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

יחסים חיוביים
זה המסד.
קודם כל וראשית לכל, להשתית יחסים חיוביים עם הבנאדם ה"בעייתי".
<כתבתי "הילד", ואז מחקתי, כי הרי אנחנו מדברים פה על יצירת שינוי חיובי, ועל בני אדם באופן כללי. וכל דבר-אמת שנכון לילדים, כמעט תמיד נכון גם למבוגרים. אנחנו לא כאלה שונים זה מזה ;-)>
וכאן באמת אין טעם לחשוב בנפרד על הבנאדם ה"בעייתי", כי אז יבואו כל המורות (רוב הדוגמאות שאני למדתי, והרבה ממה שיש באתר, פותח בפוקוס על מוסדות חינוכיים - גנים, מעונות וכיתות נמוכות של בי"ס יסודי), ואומרות: אבל מה עם הילדים האחרים??
נכון. ולכן, התחלה מצוינת היא, בשביל הורים, מורים, גננות, ראשי צוות, בוסים ומנהיגים מכל הסוגים, לאמץ שגרות התנהגות ועבודה שישתיתו יחסים חיוביים עם קהל היעד.
וכאן קופצות הגננות (טוב, נו, אני בכל זאת בפוקוס על ילדים), ויגידו: "אבל אין לנו זמן לזה!!!"
ולא היא.
כי מדהים כמה אפשר להשיג, בחמש דקות יומיות עם ילד.

בבתי ספר אוסטרליים, הילדים מחכים בטור ארוך במקום מוסכם מחוץ לכתה שלהם, וכשמצלצלים המורה אוספת אותם והם נכנסים. בזה אין שום דבר מיוחד. אבל יום אחד הסתגלתי על מורה אחת, וראיתי איך היא הגיעה למקום שתי דקות לפני הצלצול, ועברה מילד לילד, מהראשון ועד האחרון, ולכל אחד נתנה משהו: מילה טובה, שאלה פתוחה, חיוך, כִּיף, טפיחה על הכתף, ליטוף על הראש, "לייק" עם הבוהן, משהו.
כל בוקר.
רק כמה דקות זה לקח לה, אבל איזו התחלה-על-רגל-ימין בשביל הילדים!

כי מבחינת הילד, המורה שלי:
א. שמה לב אלי ויודעת שאני פה
ב. התייחסה אלי אישית
ג. התעניינה בי אישית
ד. בלי קשר להתנהגות שלי באותו רגע.

סעיף ד' הוא המעניין ביותר.
כי לא משנה כמה אנחנו יודעות על יחסים חיוביים ופידבק חיובי וכל זה, כשהילדים שלנו עושים משהו גרוע הם ישמעו מאתנו, וכשהם עושים משהו טוב אנחנו נתגנב בשקט-בשקט מהחדר, ונאוץ למטבח להכין את ארוחת הערב.
מה יותר אמא מזה? מה יותר אנושי, ומובן, ולא-כזה-מזיק כשזה נעשה חלק מהזמן, במסגרת מערכת יחסים טובה, ועם ילדים שקל להם ללמוד להתנהג, אבל עם ילד עם פוטנציאל פיצוץ - דפוס כזה הוא גרוע.

הנה כלל אפשרי למיסוד מערכת יחסים טובה: התייחס לילדך בטרם יתייחס הוא אליך.
זוכרים את התירוץ האולטימטיבי "אבל הוא התחיל!!"? אז עכשיו אנחנו נתחיל. ונתחיל, במודע ובמכוון, ברגל ימין.
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

כשהם עושים משהו טוב אנחנו נתגנב בשקט-בשקט מהחדר, ונאוץ למטבח להכין את ארוחת הערב.
צחקתי בקול רם :-D
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

קוראת בעניין רב
יש לי תחושה שהילדים שלי יגיבו מצויין לדברים מהסוג הזה (במיוחד ילד אחד נחמד ושובב)

אורי
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי יולי_קו »

דף נהדר! רוצים עוד!
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

עוד! ואני מבטיחה למצוא זמן ולרום עוד על הנושא הזה, כי יש לי הרבה מה לומר, וחשבתי על זה עוד בפעם הקוגמת שניסית להעלות את הדף. זה פרוייקט שכדאי ורצוי שיחייה!
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי קור_את* »

עוד!

וטוב שהצטרפת לדף אמא והבן שלה. אמרתי לה שכדאי לפנות אלייך.
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

תודה לכולן!

אישה במסע, אני ממליצה לך בחום, לפני ותוך כדי שאת מגיבה, לקרוא את המקור ולא להסתמך על הציטוטים שלי.
יש לך עין לפרטים ולפרטי פרטים, וחבל שהיא תתבזבז על התקצירים שאני נותנת פה, מטבע הדברים זה אף פעם לא מדויק ועם הנימה האישית שלי, לטוב ולרע - עדיף יהיה לך (ולכולם, כמובן) ללכת לדפדף במקור, ואף להביא משם ציטוטים, הערות ותהיות.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

המקור זה אחד משני דפי אינטרט שקישרת אליהם?

בכל מקרה, הרעיון של שינוי מלמטה למעלה הוא רעיון ותיק, ומה שאני הולכת לרשום הוא פרי הרהוריי האישיים, ולא משהו שקראתי איפשהו קונקרטית.

אתחיל מהטקסט שקישרת אליו באנגלית, הדברים החיוביים. לדעתי חלק גדול מידי מביעים הפתעה, כאילו זה מפתיע שהילד עשה משהו טוב, ולכן ציפיה נסתרת לכך שהוא ייכשל. בהקשר הנ"ל, על מחמאות הורסות: http://tadmor.biz/%D7%9E%D7%97%D7%9E%D7 ... 7%99%D7%9D

במיוחד הציק לי ה"אתה בטח מאוד גאה בעצמך כי". כשאני מנסה לדמיין את עצמי בתור ילדה שמקבלת את המחמאה הזו, ההקשרים יוצאים כאלו שגורמים לרצות להרצות למורה על פמיניזם, שכן הייתי מוצלחת במתמטיקה פיזיקה ושאר דברים לא נשיים, ולכן ההפנייה של ה"חיזוק חיובי" הזה אלי מוסיפה חטא על פשע.

אני רוצה בעיקר להוסיף ולהדגיש את החשיבות של המרחב הפיזי והחברתי. גם בדוגמא שנתת, 4.5 ילדים שנותרו, כנראה שרובם לא צריכים את ההתערבות הזו. למשל, צפיפות האוכלוסין בבית הספר, הרעש הכולל, זה שזה מקום מלא בטון שאסור לטפס בו על עצים, יחס מבוגרים לילדים, חברה חד גילית, עצם הלימודים בכיתה, ועוד המון דברים ששכחתי הם דברים שלרוב לא משנים. מה גם שיחס טוב בין המורות לתלמידים לא מבטיח אווירה חברתית טובה בכיתה.
לא את הכל המערכת תסכים לשנות, אבל אני חושבת שזו ההנחה שצריך לצאת ממנה כשמטפלים בילד. שלא הוא אשם. שהו אנמצא בסביבה שלא מתאימה לו, נחשף אליה באופן קבוע. לדעתי כדאי לנסות לשים לב ולאפשר לילד סביבה שמתאימה לו כמה שיותר, גם אם זה ידרוש קצת מאמץ מהמערכת.

בעקרון אני לא יודעת מה המצב באוסטרליה, אבל המצב בבתי הספר בישראל גרוע. גרוע כל כך שלדעתי בתי ספר סטנדרטיים בישראל הם סביבה לא מותאמת לבני אדם שרוב הילדים יפגעו משהייה בהם. כל אחד יביע את הפגיעה אחרת, חלק באלימות, אבל היא תהיה.
רוצה_לעוף*
הודעות: 85
הצטרפות: 18 יוני 2015, 00:16
דף אישי: הדף האישי של רוצה_לעוף*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי רוצה_לעוף* »

מצפה לעוד!
תודה רבה על הדף, מקווה שהוא יניב מחשבות יישומיות וטובות.
בדגש על חינוך בבית.
אין טעם לעוד דף המבקר את מערכת החינוך. סליחה אישה. אבל רובנו הורים, ולא מורים.

התייחס לילדך בטרם יתייחס הוא אליך גריינתי.
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

המשפיען - הובלת תהליכי שינוי

מעתיקה לפה שיחה שהחלה בדף של בשמת א.
אישה במסע כתבה:
מרוב פציינטים שלא רוצים לשנות את חייהם, רופאים מקבלים כעובדה את זה שהפציינט לא ישנה את חייו כדי להבריא, אז עוזרים במה שאפשר. במקום להדגיש שאורח חיים בריא, זה הבסיס!
או.קיי, זה משפט מפתח, שמחייב תגובה.
אז קודם כל, אישה, אהבתי מה שכתבת.
אבל אני רוצה לדייק.
מה שאני הולכת להגיד, מאוד מתקשר עם מה שאני רוצה לעשות ב- 20 השנים הבאות, ועם תהליכים של שינוי.

בואו נתחיל:
פציינטים שלא רוצים לשנות את חייהם
מי אמר שלא רוצים? חלק מהבעיה היא לא ברצון הגולמי, אלא ביכולת ליישם אותו במערכת נתונה - ולהצליח.
הרבה אנשים ש"לא רוצים" להשתנות, פשוט מעריכים אינטואיטיבית שזה קשה מדי ושהם ייכשלו.
והרבה פעמים הם פשוט צודקים sad כדי לחולל את השינויים המוצעים (נניח, גמילה מעישון, או מיסוד הרגלי פעילות גופנית, או שינוי תזונה) הם יצטרכו לעבוד כנגד הרוח בהרבה מאוד מישורים.

רופאים מקבלים כעובדה את זה שהפציינט לא ישנה את חייו כדי להבריא.
כי זה מה שהם רואים סביבם. הם אמרו להרבה מאוד פציינטים להפסיק לעשן, להתחיל לזוז, לשנות תזונה, להניק יותר, ומה קרה? כמעט כולם המשיכו בהרגלים שלהם, והאמהות הסתערו עליהם בזעם והכריזו על טרור הנקה.
אז התצפית שלהם נכונה: לא מועיל לבוא כרופא ולהגיד לאנשים מה לעשות. עובדה בסלע.
המסקנה שלהם היתה: נתרכז במה שאפשר. זה בהחלט לא מספיק טוב, אני מסכימה, אבל במסגרת המגבלות שלהם, זו מסקנה לגיטימית ואפשר להבין אותה.
המסקנה שלי היא כמובן יותר מורכבת מזה.

לא מועיל לבוא לאנשים ולהגיד להם מה לעשות, ואז לצפות שיעשו את זה.
כן מועיל, לעצור, לעשות חושבים, להחליט מה הכי חשוב ומכריע לשנות, ואז לבוא לאנשים עם מערכת תמיכה שעובדת בכמה רמות גם על מרכיב המוטיבציה, וגם על מרכיב היכולת.
אם לא תראה לאנשים דרך פרקטית, מעשית, נתמכת, לעשות משהו - איך הם בדיוק יעשו את זה?
ועל זה בדיוק ה- The Influencer מדבר.

כדי ששינוי של התנהגות מושרשת יהיה אפשרי, צריך לעובד בששה מישורים שונים.
כדי שמישהו יתנהג באופן רצוי כלשהו (בין אם זה אינדיווידואל שצריך להתחיל פעילות גופנית, או מלצרים שבעל המסעדה רוצה שיתנ ושירות טוב יותר, או אוכלוסיה שלמה של כפרים שלמים שצריכים ליישם שיטות מסוימות לטיהור מים כדי להיפטר מתולעת גיניאה, או רופאים שרוצים למנוע טעויות רפואיות המזיקות למטופל), צריך לעבוד אתו על שני אלמנטים בסיסיים: המוטיבציה, והיכולת.
מבין שתיהן, המוטיבציה מקבלת הרבה יותר תשומת לב, ולחלוטין לא בצדק. כי אם הבנאדם לא יודע איך לעשות משהו, לא תעזור לו כל המוטיבציה שבעולם. הוא חייב להיות מסוגל, טכנית, לעשות את זה.

גם על המוטיבציה וגם על היכולת יש לעבוד בשלושה אספקטים שונים: האישי, החברתי והמבני.

אז צריך לעבוד על מוטיבציה אישית

[h=4]

הרצון של האדם להתנהג באופן מסוים, וגם על יכולת אישית. [/h] האם הוא יודע איך להתנהג? האם זה כרוך במיומנות שצריך ללמוד? האם יש לו זמן ומקום ללמוד, לתרגל וליישם?

וצריך ליצור מוטיבציה חברתית (למשל, שיהיה לו קל להסתכל סביב ולמצוא מודלים לחיקוי, שהחברים שלו יגידו "איזה יופי" ולא יצחקו לו בפרצוף, שיוכל להיכנס ל גמילה ביתית ממתוקים ולהרגיש שיש תמיכה, ותקווה, כי אנשים אחרים גם עשו את זה. כי אם האיש אמור לתגבר ירקות, ואשתו בדיוק מכינה לו פנקייק הפתעה עם מיליון רטבים מתוקים ושוקולדיים, מה הוא אמור לעשות? להגיד לה "לא" ולכרסם את המלפפון שלו? תעשו לי טובה), וגם תמיכה פרקטית חברתית (למשל, מועדון הליכת-צהריים בעבודה).
וגם לבדוק את הסיטואציה הפיזית, החומרית שבה האדם פועל (מה שקרוי בריפוי בעיסוק "הסביבה האל-אנושית"), ולשנות אותה כך שהיא גם תתמוך במוטיבציה וגם ביכולת.
(דוגמה לשינוי מוטיבציה מבנית: העלאת מחיר הסוכר הלבן, ובמקביל סבסוד של שקדים ואגוזי מלך, כל שיותר תרצה לקנות את השקדים. דוגמה ליכולת: לקנות מקרר שהפריזר שלו למטה, כך שתא הירקות שלו בגובה העין, וקל לך לראות את הירקות ולשלוף ולאכול אותם).

אז יש ששה רבדים שבהם צריך לעובד, אם רוצים לחולל שינוי עמוק, יציב ומשמעותי.
והמחברים של הספר אומרים: המון המון אנשים ומוסדות וגורמים שונים מתלבשים רק על אלמנט אחד, אומרים "יופי, נעשה כך-וכך, זה יגביר את המוטיבציה של אנשים ואז הם יתחילו להתנהג ככה".
קדחת.
לא יעזור לעבוד על אלמנט אחד. המחברים של הספר אומרים: חייבים לעבוד על יותר. עבודה נכונה על כל ששת המרכיבים כמעט בטוח שתביא לשינוי, אבל אם רוצים להשיג משהו, וכל הששה זה קשה מדי, אז חייבים לעבוד לפחות על ארבעה.
פחות מזה - לא יחזיק מעמד.

וזה מה שחסר לרופאים, אני חושבת: הכלי הפרקטי של איך לגשת למטופל עם הצעה לשינוי, איך להבין למה הוא זקוק כדי לחולל את השינוי הזה, ואיך לעזור לו ליצור את מקורות התמיכה האלה או למצוא אותם.
כדי לעשות את זה, רופאים זקוקים ליותר תמיכה אינדיווידואלית ומערכתית.
זה תהליך, וזה דורש משאבים.
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

ד"א כמו שבשמת כתבה, אני נעלמת. זה דפוס הגלישה שלי כרגע, הנגזר ממגבלות אישיו ומשפחתיות. מקלידה מקלידה בטירוף מה שיש ואז צוללת ונעלמת לשבוע ואז לפעמים מאבדת את ההקשר. אנא לא לקחת את זה אישית @}
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי בשמת_א* »

לא נורא שאת נעלמת אם כשאת חוזרת את ממשיכה לכתוב פה {@
תמי_גלילי*
הודעות: 2628
הצטרפות: 17 מרץ 2006, 17:18
דף אישי: הדף האישי של תמי_גלילי*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמי_גלילי* »

מה שחסר לי בהקשר של הפידבק החיובי, גם במאמר של סאלי, הוא ההתייחסות ל הנאה ממה שעושים מעבר להתייחסות להשקעה.

אם הילד שלי בא ומראה לי ציור שצייר, אני יכולה להגיד לו שאני אוהבת את הציור (=מדברת על עצמי) ולא ש״הציור יפה״ (= הקריטריונים שלי הם אלה שקובעים לגבי מה שאתה עושה) . אני יכולה להגיד לו שרואים שהוא השקיע ולשבח אותו על כך. ואני יכולה גם להגיד לו שאני נהנית להסתכל על הציור, ולהעיר משהו לגבי ההנאה שלו מהתהליך.
אותו דבר לגבי כל תחום אחר. התמקדות בתהליך ולא בתוצאה. (גם שיפור ביחס לעצמי זו תוצאה).
ההנאה חשובה. לא רק כי הנאה מייצרת הנעה, אלא כי היא חשובה כשלעצמה.
(אילו רק היו נוהגים כך כלפיי בילדותי, אלואים).

לגבי ״הגברת מוטיבציה״ אצל אחרים - אני מהרהרת עד כמה אפשרי בכלל ליצור או להגביר מוטיבציה אצל מישהו אחר בגלל משהו שחשוב לי, גם אם אני רופאה ומטבע הדברים יודעת יותר טוב מהפציינט מה טוב בשבילו. (מרגישים שאני קצת עצבנית? :-) )
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי בשמת_א* »

מרגישים שאני קצת עצבנית?
לא (-: את עדיין כותבת בהגיון ובעדינות.

תמי, יש לך רעיון איך יוצרים הנאה בסיטואציה הזאת?

אני מחפשת "הנאה" במה שאני עושה, ואני לא יודעת איך זה קשור. אני נהנית מהמון דברים אבל לא מעצם העובדה שאני משקיעה בשינויים מפליגים באורח החיים. ההנאה איננה המוטיבציה שלי.
ואם יש משהו רלבנטי שקשור למוטיבציה, הוא - שהמוטיבציה באה ממני.
מוטיבציה לא יכולה לבוא מרופא.
היא באה מהדעות שלי, וגם מהדבר הזה שסיפרתי (אוף, איפה) שסיפר ברני סיגל: שמהתצפיות שלו, רק 15% מהאנשים בכלל רוצים לחיות. כל השאר "תעזבו אותי באמאשלכם".
ה-15% האלה - להם יש מוטיבציה.
כי הם רוצים לחיות והם יעשו הכל בשביל זה.

85% לא מוכנים.


_כי זה מה שהם רואים סביבם. הם אמרו להרבה מאוד פציינטים להפסיק לעשן, להתחיל לזוז, לשנות תזונה, להניק יותר, ומה קרה? כמעט כולם המשיכו בהרגלים שלהם, והאמהות הסתערו עליהם בזעם והכריזו על טרור הנקה.
אז התצפית שלהם נכונה: לא מועיל לבוא כרופא ולהגיד לאנשים מה לעשות. עובדה בסלע._
אבל תשמעי.
הרופאים לגמרי אומרים לי מה לעשות! בלי שום בעיה בכלל! והם גם מאמינים שהם צודקים לגמרי!
את מבינה מה הקטע עם "להקשיב לעצות של רופאים"? שאת לא יכולה לקבוע מה יהיו העצות של הרופאים. אחד מאלף ימליץ למתמודדים עם סרטן לעשות פעילות גופנית (שהוכחה במחקרים בתור אחד הדברים החשובים ביותר, עד כדי כך שהמרכז לסרטן בבריטניה - סליחה, לא טורחת להביא לינק - ממש דורש לחייב את זה בתור הקו הראשון של הטיפול), ואלף מתוך אלף ירוצו לנתח ולשלוח לכימותרפיה ולעשות הקרנות.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

תמרוש, אני אתחיל בכמה סיפורים אישיים.

הראשון בנוגע למעבר לתחבושות רב פעמיות. קראתי עליהן כשהייתי בתיכון, אם לא בחטיבה, ועברתי אליהן בכיתה י"ב או אפילו אחרי שסיימתי את התיכון. לא זוכרת בדיוק מתי. הנחתי שצריך לקנות תחבושות רב פעמיות, או גביעונית. בהתחלה אמרתי שאין כסף, ואז היה לי חבל על הכסף. זה פשוט לא היה חשוב לי מספיק . לו היה קורה המקרה ועדיין לא היו לי תחבושות רב פעמיות כשהייתי משתחררת, אני בטוחה שהייתי קונה. כמו שבאמת קניתי.
מה זה אומר? ש"מוטיבציה" זה לא משתנה בינארי. יש טווח. יש מצב של אני רוצה משהו, אבל לא מאוד, כי מה שיש עכשיו ואני מכירה טוב מספיק. ויש מצב של רוצה באמת שינוי.
המעבר לתחבושות רב פעמיות קרה כשהחלטתי לנסות תחבושות רב פעמיות תוצרת בית, גיליתי שזה קל להפליא, ועברתי אליהן. ובהן השתמשתי ובמידה מסויימת אני נשתמשת עד עצם היום הזה, רק שמאז גם קניתי כמה, והן נוחות, ויש מקרים בהם הן נוחות משמעותית יותר מאלו שאני הכנתי בעצמי.

מקרה אחר קרה כשרציתי לאכול יותר סלטים. מה הבעיה, תגידי? הבעיה היא שלא היו בבית מספיק ירקות. ולקנות ירקות היה ערעור ממשי על המונפול של אמא על הזנת המשפחה. כל עוד קנית דברים שבעיניה הם "שטויות" הכל היה בסדר. אבל לקנות ירקות? ערעור סדרי עולם. אבל אני הייתי במוד של שינוי תזונתי, נמאס לי מהמצב שבצבא יש לי יותר מה לאכול מבבית, אז הלכתי וקניתי ירקות. למרות שכבר היו ירקות בבית. כדי שיהיה לי שפע של ירקות, וכדי שאוכל לאכול כמה סלטים שאני רוצה.
רק אחרי זה, אמא פתאום החליטה לקנות יותר ירקות, בכמות שהספיקה לי. אחרי שהיא אמרה משהו בסגנון שהיא יכולה להרשות לעצמה להאכיל אותי.
לו השינוי הזה לא היה באמת חשוב לי, לא הייתי הולכת וקונה ירקות. הייתי מסתפקת בכמות המעטה מידי שיש. והשינוי לא היה מתרחש.

אוסיף עוד שני סיפורים, על שתי נשים, אחת אני מכירה היטב, שנייה עובדת איתה באותו מקום עבודה. לאחת הופיעו בעיות ברכיים כלשהן. היא הלכה לרופא, הפנו אותה לפיזיותרפיה (אולי היו גם דברים אחרים, לא זוכרת), ושם נתנו לה תרגילים לחיזוק שרירים כלשהם בברכיים, שהחולשה שלהם קשורה לכאבים. החולשה לא הייתה הסיבה לכאבים, אלא שחיקה של סחוס או איזה משהו אחר, אבל חיזוק שלהם אמור למנוע את הנזק וכאב. וזה מה שקרה! היא עושה את התרגילים האלו, חמש דקות בבוקר, לפחות שלוש פעמים בשבוע. והכאבים חלפו.
המישהי האחרת עובדת איתה באותו מקום. גם לה יש בעיה בריאותית כלשהי, והיא מוכנה להמון כדי להיפטר ממנה. היא הלכה לרופאים רגילים ופרטיים, הלכה לטיפולים אלטרנטיביים למיניהם. האישה הראשונה שאלה אותה לגבי פיזיותרפיה. היא ענתה, אה כן, הרופא אמר לי לעשות תרגילים. אבל מי באמת עושה אותם? אני, ענתה האישה הראשונהף וסיפרה את הסיפור שלה. את חושבת שהייא התחילה לעשות את התרגילים שניתנו לה? מה פתאום!

יש מוטיבציה - ויש מוטיבציה. וכשיש מוטיבציה חזקה ממש, אמיתית, אז דברים עובדים. פשוט עובדים. באמת. לדעתי, זו המוטיבציה הנחוצה כדי לחיות. בשמת מדברת על 15% שיש להם מוטיבציה? אני הייתי מעריכה במספר קטן בהרבה, אבל אולי סכנת חיים מאחדת את כל מי שיש לו מוטיבציה, שמופיעה בחלקים שונים של החיים שלהם, ונוצרת קבוצה כזו גדולה.

מה שאת מדברת עליו, תמרוש, לדעתי, מדבר על מי שהמוטיבציה שלו חלשה או חלקית. מי שלא באמת יש לו מוטיבציה. איך לגרום לשינוי להתרחש אצלו. וזה אפשרי! יש מכשולים שלא יעמדו בפני מוטיבציה אמיתית, אבל יפריעו למי שרק קצת רוצה. ולפעמים אפילו ההתנסות האישית במשהו תשנה את היחס כלפיו (כמו ההתנסות שלי בסבונים אמייתיים, וזה סיפור בפני עצמו, שידחה ליום בו אפתח את הדף סבון אמיתי או סבון טבעי ), ותגדיל משמעותית, או איכותית, את המוטיבציה.

זה תחום שמאוד מעניין אותי, תהליכי שינוי ואיך יוצרים אותם. אבל אני לא מסכימה עם המסקנות שלך.
כי אני מלכתחילה מחפשת שינוי אישי ולא חברתי. יש לי כל מיני בעיות עם לעשות על אנשים מניפולציות כדי שישתנו, כשהם לא רוצים. זה לא אומר שאני פוסלת ממש את האפשרות הזו, אבל לא היא זו שמעניינת אותי. יותר מעניין אותי לעזור, או לפחות לא להפריע, למי שבאמת רוצה.
התבוננות על התמריצים של המערכת ואיך יוצרים אותם זה מעניין מאוד. אבל כשיש מוטיבציה אמיתית, אז השינוי יתקיים! גם אם בא בן הזוג עם פנקייקים ושוקולד! האישה תאכל פנקייק אחד, תכין לעצמה פנקייק מקמח קוקוס, או שתגיד לבעלה שלא יחזור על זה שוב, ואם יחזור על זה שוב תצעק עליו, תבכה, או תעשה כל דבר אחר שיביע בצורה ברורה שהיא לא מודה לו. בכלל.

לכן הדיון על שינוי חברתי נראה לי שונה מהותית מהדיון על השינוי האישי של בשמת. כי בשמת באמת רוצה, וההבדל הזה הוא מהותי ממש בעיני. מצד שני, הדף הזה הוא מקום מצויין לדון על שינוי חברתי. לזה הוא מיועד :-)


_מי אמר שלא רוצים? חלק מהבעיה היא לא ברצון הגולמי, אלא ביכולת ליישם אותו במערכת נתונה - ולהצליח.
הרבה אנשים ש"לא רוצים" להשתנות, פשוט מעריכים אינטואיטיבית שזה קשה מדי ושהם ייכשלו.
והרבה פעמים הם פשוט צודקים sad כדי לחולל את השינויים המוצעים (נניח, גמילה מעישון, או מיסוד הרגלי פעילות גופנית, או שינוי תזונה) הם יצטרכו לעבוד כנגד הרוח בהרבה מאוד מישורים._

הרבה אנשים שלא רוצים להשתנות, פשוט לא רוצים. וכל הניסיון הקודם שלהם מבוסס על מקרים אחרים בהם הם לא רצו. והדוגמאות שתא מציינת הן מצויינות. לרצות לעשות משהו "כי צריך", מלחץ חברתי (ויש לחץ חברתי ברור בנושאים שציינת) ולרצות לעשות משהו מהלב והנשמה, ממהות ישותך, אלו דברים שונים מאוד מאוד. וכמות האנשים שההחלטות שלהם בנושא לא מזוהמות ב"צריך" בנושאים האלו ממש קטנה.

המסקנה שלהם היתה: נתרכז במה שאפשר. זה בהחלט לא מספיק טוב, אני מסכימה, אבל במסגרת המגבלות שלהם, זו מסקנה לגיטימית ואפשר להבין אותה.
אני בהחלט מבינה אותם, ואפילו מתייחסת להחלטה הזו כבלתי נמנעת בתנאים הנוכחיים (מכירה את האתר "מכתבים לבריאות"? https://healthletters.wordpress.com/ ).
אבל במערכת בריאות של אעסוקה בלנסות לא לקרוס, הייתי מצפה שהרופאים אכן יתרכזו במה שאפשר. לא ינסו לשנות אנשים שלא רוצים להשתנות - זה פשוט לא אפקטיבי - אבל כן יעזרו לאלו שרוצים! כרגע פשוט מתעלמים מה-15% האלו. שלא לדבר על מפריעים להם...
מספקים מידע לא נכון, וכו'. תשמעי, מי שרב עם הרופאים חי יותר! מה זה אומר על ההמלצות של הרופאים לדעתך?
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

אני מהרהרת עד כמה אפשרי בכלל ליצור או להגביר מוטיבציה אצל מישהו אחר בגלל משהו שחשוב לי.
משנה איזו מוטיבציה. מוטיבציה אמיתית, כזו שנובעת ממהות ישותי - אי אפשר. אבל מוטיבציה חיצונית, חברתית - אפשר ליצור. ולהגביר. נשאר רק לשאול - מוטיבציה כזו תועיל בהקשר עליו את חושבת?
אפשר גם להסיר מכשולים מהדרך. זה יגרום למי שהמוטיבציה שלו קטנה יותר להצליח לעשות את מה שזה לא יהיה.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי בשמת_א* »

אני אחדד משהו בהמשך לדברים שכתבו תמי ו-אישה במסע.

מה שרלבנטי למוטיבציה אישית הוא שני דברים:
  1. אופי. אישיות.
  2. מגע עם האפשרות, בצורה כזאת שאתה מבין שהדבר קיים, ואחר כך שהדבר אפשרי, שמישהו עשה אותו, ושגם אתה יכול לעשות אותו.
אני אחד מהאנשים שהייעוד שלהם הוא לעשות דברים שגורמים לאחרים לחשוב שזה אפשרי.
ככל שיהיו יותר אנשים כמוני, יחול שיפט בחברה.

אני רוצה לזרוק עוד ירק אחד למרק הזה. הירק של הדוגמא הנעלה, של המופת.
אני חושבת שאנחנו חיים בחברה שמקדשת את הרפש והסחי, את העלוב, התת רמה, האנטי גיבור, הקטנוני והמגעיל. את "האח הגדול", את "רמזור", ואתם יודעים מה? "סיינפלד". סדרה משובחת על אנשים נאלחים.
וכשנותנים לאנשים מופת הם נוטים להתכוונן אליו.
אני בעד חברה שמקדשת גיבורים. ויש כאלה בינינו. יש המון. יש המון אנשים טובים שעושים מעשים טובים, המון ל"ו צדיקים, המון גיבורים.

ככל שהחברה מקדשת יותר את הנאצל, כך היא מגבירה את המוטיבציה של האנשים לשאוף מעלה.
תמי_גלילי*
הודעות: 2628
הצטרפות: 17 מרץ 2006, 17:18
דף אישי: הדף האישי של תמי_גלילי*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמי_גלילי* »

ממשיכה את קו המחשבה של אישה במסע ושל בשמת:

כמו שאחריות זה משהו שאפשר רק לקחת אבל לא להטיל (כי אז זו אשמה ולא אחריות), גם הנעה זה משהו שיכול רק לצמוח באופן אורגני מבפנים.
אבל, אפשר ליצור תשתית, קרקע פוריה שבה להנעה מהסוג הבונה יהיה קל יותר לצמוח. אנסקולינג של שינוי חברתי.
אני לא יכולה לשנות את הקול הפנימי של הילד שלי מרגע שנוצר. אבל אני יכולה לספק לו סביבה שבה לקול אוהב וחומל ונהנה ומאפשר יהיה קודם כל אפשרי לצמוח, ואפילו קל לצמוח.
זה מזכיר לי את המשפט החכם של כינור לשירייך שגם גוריין - על זה שהקול הפנימי הוא בעצם קולות חיצוניים שהופנמו. אין שליטה חיצונית על הקול הזה או דרך לדעת מראש איך הוא ייראה. כן אפשר ליצור סביבה שבה יישמעו חזק קולות בריאים וחיוביים ובונים. בהנקה, בתזונה, בדימוי גוף (על זה אני יכולה לכתוב סדינים).

אז שינוי חברתי. זה מתחיל באנשים כמו בשמת, נביאים וחוזים ופורצי דרך, שמראים שיש בכלל אפשרות אחרת, ובהדרגה מצטרפים אליהם עוד ועוד ונוצר שינוי חברתי. אני לא חושבת ששינוי כזה יכול לבוא מאנשים שרק רוצים לשנות דברים אצל אנשים אחרים. אלה אנשים שקודם כל רוצים לשנות דברים בשביל עצמם.
וכשיש תשתית חברתית, יצטרפו גם ה-followers. אלה שמצטרפים רק לקבוצה גדולה.
וכשיש כבר מסה של אנשים, השינוי מתחולל. ואז מצטרפים אליו גם הרופאים :-p .
השינוי שהרופאים רוצים בו אצל החולים הוא שינוי מלאכותי, מבודד, חיצוני, נכפה.

ויש כל כך הרבה דוגמאות אחרות.
תמי_גלילי*
הודעות: 2628
הצטרפות: 17 מרץ 2006, 17:18
דף אישי: הדף האישי של תמי_גלילי*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמי_גלילי* »

תמי, יש לך רעיון איך יוצרים הנאה בסיטואציה הזאת?
חושבת: אולי הסיפור שלך על איך התחלת לנגן חצוצרה הוא דוגמה טובה. אצלי, זו ההליכה בפארק.

רציתי להזיז את עצמי, כן. גם כי רציתי בתוצאה, אבל גם כי הרגשתי צורך פנימי לזוז שבלעדיו לא התחלתי בכלל.
ואז התחלתי ללכת בפארק היפהפה שליד הבית שלי, והתאהבתי בהליכה. היא היתה כל כך מהנה בשבילי אינהרנטית, שלא הייתי צריכה שום מוטיבציה אחרת. אדרבא, נזהרתי מאוד שלא ל״לכלך״ את המוטיבציה הזו בפיטביט או תחרות עם אחרים או אפילו עם עצמי.

התוצאה היתה שבמשך שנתיים וחצי ועד הפציעה ברגל הלכתי יום יום, בכל מזג אוויר ובכל מצב. הלכתי עם סטרפטוקוק (זה היה כנראה מיותר). פשוט הלכתי מעט, לאט ובהפסקות. הלכתי בחמסין - אני, שבכל מצב אחר שונאת שחם ושונאת להזיע. הלכתי בגשם ובבוץ ובשלג ובמינוס עשרים מעלות צלסיוס. פעם אחת נמנעתי ללכת כשהיתה סופת שלג, אבל לא כי חששתי ללכת אלא כי עד שהייתי חוזרת למכונית היא היתה הופכת למרנג ענק ולא הייתי יכולה לנסוע הביתה.

ועכשיו, אני כל כך מתגעגעת להליכה. היה שם שילוב מנצח מבחינתי, נוצר שם קסם, וזה היה בשבילי כל כך הרבה יותר מאשר ״פעילות גופנית״. ההליכה עשתה לי חשק לעשות גם דברים אחרים, כמו התעמלות עם משקולות. אני מחפשת לה עכשיו תחליף כי אני מתגעגעת לאושר שהיא נתנה לי מעצם העשייה, ולא לתוצאות המבורכות שבעקבותיה כמו שיפור כושר גופני ובריאות.

אולי אפשר לפרק את הסיטואציה שלך לגורמים, ובכל אחד מהם למצוא את מה שמתגמל אינהרנטית.
תמי_גלילי*
הודעות: 2628
הצטרפות: 17 מרץ 2006, 17:18
דף אישי: הדף האישי של תמי_גלילי*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמי_גלילי* »

אני חושבת שאנחנו חיים בחברה שמקדשת את הרפש והסחי, את העלוב, התת רמה, האנטי גיבור, הקטנוני והמגעיל. את "האח הגדול", את "רמזור", ואתם יודעים מה? "סיינפלד". סדרה משובחת על אנשים נאלחים.
סיינפלד שייכת לתקופה אחרת ואקלים חברתי אחר.
שינוי חברתי פועל כמו מטוטלת. בשנות השמונים הנטיה היתה לכיוון ציני ודורסני ואינדיבידואליסטי במובן האגואיסטי. אולי סיינפלד צמח על הקרקע הזו.
אני רואה את המגמה הזו משתנה כבר כמה שנים. גם באמריקה, וגם בארץ. משתנה לכיוון של יותר חמלה, קהילתיות, צדק חברתי ושילוב והכלה של השונה.
ואולי אני רואה אותה משתנה כי היום, בזכות הרשתות החברתיות, יש לה יותר נראות מקודם.

_וכשנותנים לאנשים מופת הם נוטים להתכוונן אליו.
אני בעד חברה שמקדשת גיבורים. ויש כאלה בינינו. יש המון. יש המון אנשים טובים שעושים מעשים טובים, המון ל"ו צדיקים, המון גיבורים.

ככל שהחברה מקדשת יותר את הנאצל, כך היא מגבירה את המוטיבציה של האנשים לשאוף מעלה._
ביצה ותרנגולת?
כשיש מוטיבציה לשאוף מעלה, מקדשים יותר את הנאצל.
רסיסים_של_אור*
הודעות: 3305
הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי רסיסים_של_אור* »

תודה לכן ! מרתק פה !

בהמשך לדברים האחרונים של בשמת אני כבר הרבה זמן מייחלת שבמקום או בנוסף למהגורות החדשות. שמכילות ברובן חדשות רעות... תהיה מהדורה דל חדשות טובות, כאלה שבהן מספרים על הגיבורים האלה שבשמת כתבה עליהם. על מישהו שעשה משהו טוב, כי יש רבים כאלה ואני חושבת שדיבור עליהם יכול להאיר לכולנו את היום והחיים {@
תמי_גלילי*
הודעות: 2628
הצטרפות: 17 מרץ 2006, 17:18
דף אישי: הדף האישי של תמי_גלילי*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמי_גלילי* »

רסיסים, זה כבר קורה בפייסבוק! וזה חלק מהשינוי שדיברתי עליו.
אנשים צמאים לסיפורים כאלה, כי אנשים מטבעם שואפים לטוב.

הדיון הזה רלוונטי מאוד לדף שחשבתי לפתוח, על איך מארגנים עזרה קהילתית. אולי עכשיו זה זמן טוב לעשות את זה.
תמי_גלילי*
הודעות: 2628
הצטרפות: 17 מרץ 2006, 17:18
דף אישי: הדף האישי של תמי_גלילי*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמי_גלילי* »

כמו שלכל אחד מאיתנו יש סט של נאראטיבים שהוא מספר לעצמו על עצמו - מה שעירית (עירית לוי )קוראת לו ״פרדיגמות״ ( להטיל ספק בפרדיגמות ), יש גם נאראטיביים חברתיים.
עירית מתארת תהליך של יציאה מפרדיגמות שמן הסתם אפשר ללמוד ממנו גם לצורכי שינוי חברתי.
כשהסיפור היה ״בני אדם הם תחרותיים ובמשחק כל אחד מהמשתתפים רק רוצה למקסם רווחים״, ככה נראתה החברה. הסיפור עכשיו משתנה דרך יותר ויותר סיפורים אלטרנטיביים או יותר ויותר נראות לסיפורים האלה, ובעקבות כך משתנים הסיפורים האישיים ומשתנה החברה.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

ולא לתוצאות המבורכות שבעקבותיה.
אני עושה פעילות גופנית מכמה סיבות. אחת מהן היא תוצאות ברוכות, אבל בטווח הקצר. אחרי פעילות גופנית אירובית, מהסוג שמעלה את הדופק, אני מרגישה ערנית ומלאת כוח. אחרי פעילות גופנית שמאמצת את השרירים עד קצה היכולת אני מרגישה סוג של רעננות וסוג של עייפות נעימה.
הליכה זה כייף, ומבחינתי זה צורך ממש. כמו אוכל. אני לא שואלת את עצמי למה אני אוכלת.

בנוגע לחדשות טובות - זה בעייתי. עדיין יש אנשים שחושבים שלהיות מעודכנים בכל הדברים הרעים שקורים זה להיות אכפתי. גם אם מדובר בדברים שאין לי שום השפעה עליהם. לא להתעדכן בחדשות זה להיות "לא אכפתית" ו"מנותקת" ו"לא אחראית" (אמרו לי את זה. לא גרם לי לחזור לקרוא חדשות).
חוץ מזה, מקומונים לפעמים עושים את זה. לפחות המקומון בעיר שלי. ואני לרוב לא קוראת אותו - הוא די משעמם. מצד שני, אני קוראת בבאופן. ויש פה בהחלט חדשות טובות ודמויות ראויות לחיקוי, בעיניי.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אוי, תמרוש, באת לי כל כך כל כך טוב. ממש קולע למטרה, בדיוק בדיוק על כל מיני שאלות שאני שואלת את עצמי, ודיסוננס קשה בין מה שבפנים למה שבחוץ... תחושה שמישהי מבינה אותי, גם בלי שדיברנו @}

אישה במסע{{}}, תשמעי.
את כותבת -
מה שאת מדברת עליו, תמרוש, לדעתי, מדבר על מי שהמוטיבציה שלו חלשה או חלקית. מי שלא באמת יש לו מוטיבציה.
אז לגבי מי שהמוטיבציה שלו חלשה - אפשר לומר שזו אני, ואני כל כך כל כך שמחה שתמר באה לדבר עליי ועל מה שיכול לעזור לי!
אבל לגבי מי שלא באמת יש לו מוטיבציה - לא ברור לי למה את שמה את זה ברצף אחד. משתמע מהניסוח שלך כאילו מוטיבציה חלשה שווה לאפס מוטיבציה, וזה מוזר לי - הלוא את את עצמך כתבת שהמוטיביציה אינה שאלה בינארית, שיש טווח!
חשוב לי להתעכב על זה, כי בעיניי יש הבדל מעשי. מי שאין לו מוטיבציה בעניין מסוים - חשוב להניח לו לנפשו. לא להציק. אני נגד מיסיון. אם את שמה את חלושי המוטיבציה בחבילה אחת עם מחוסרי המוטיבציה, המסקנה (על פי הניתוח שלי, לוקחת בחשבון את האפשרות שהניתוח שלך שונה) היא שאין מה לחזק את מעגלי התמיכה שתמרוש דיברה עליהם, כי כאמור אין מה להציק למי שבכלל לא מעוניין.
אבל יש הבדל כל כך עצום בין מי שבכלל לא מעוניין לבין מי שמעוניין אבל לא עומד במחירים!

כן, אני מסכימה שיש פער עצום ביני לבין בשמת. המוטיבציה שלה היא עשר רמות מעל שלי. אני לא הייתי מסוגלת לעמוד מאחורי עשירית מהבחירות שלה.
אבל באותה מידה יש פער עצום ביני לבין מי שבכלל לא בעניין.

והפוסט הזה של תמר - כמו שאני מבינה אותו - מדבר עליי (בלי שאנחנו מכירות (-:{{}})
עליי, שהילד שלי בן שנתיים וחצי בחיתולים חד-פעמיים, כי עשיתי ניסויים מסוגים שונים כשגידלתי את האחים הגדולים שלו, ובשורה התחתונה המחיר שכל המשפחה שילמה (כולל הילד) היה גבוה מדי. המוטיבציה שלי לא חזקה מספיק כדי לגרום לבן זוגי לא להיכנס ללחץ מכל שלולית, או לגרום לילד לא להיפגע מהלחץ הזה.
זו דוגמה אחת, יכולה לחשוב על עוד הרבה. ממש לאחרונה יצא לי לתהות כמה יש פה עוד כמוני, שמסתכלות בהערכה על תמונת החיים באופן טבעי שמוצגת פה, בפועל מיישמות אולי עשירית, אבל משמשות לה סנגוריות נלהבות בשיחות סלון?

אני בכלל לא יודעת אם יצא ברור מה שאני מנסה להגיד )-:
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

אבל יש הבדל כל כך עצום בין מי שבכלל לא מעוניין לבין מי שמעוניין אבל לא עומד במחירים!
ההודעה של תמרוש כבה במקור בד הבית של בשמת, היא העתיקה אות לכאן וביקשה לענות כאן ולא שם. כך התשובה שלי מתייחסת חלקית להקשר אחר, ולכן יצאה קצת מחוץ להקשרה.
יש מקרים בהם אין הבדל בין מי שבכלל לא מעוניין לבין מי שמעוניין אבל. למשל, אצל חולי סרטן. שם יש הבדל מהותי בין מי שרוצה לחיות! לבין מי שלא. למי שרוצה אבל. ההבדל הזה ממש חשוב. כי אלו שממש רוצים לחיות נלחמים ומחלימים, והשאר לא כל כך <והשאר כתובבדף של בשמת ובדפים על סרטן ובספרים על סרטן).
לעומת זאת, יש מקרים, וחלק מהם נתתי כדוגמא, בהם זה ממש בסדר שלא תהיה מוטיבציה מהותנית. למשל, בתחבושות רב פעמיות, בתזונה, בספורט. ובמקרים כאלו אני בעד יצירת מעגלי תמיכה. אבל אני גם בעד זהירות - לא ליצור מצב שבו אנשים נמצאים שם מלחץ חברתי, ולא מרצון. זה קורה עכשיו בנוגע לספורט ודיאטה, וטוב זה לא מוסיף לעולם.

יש פער במוטיבציה שלך ושל בשמת לגדל ילדים בלי חיתולים{{}}, למשל, וזה לחלוטין הגיוני. אבל לו היית חולת סרטן (טפו טפו טפו! אבל זה ההקשר המקורי של ההודעה) שאין לה ממש מוטיבציה לחיות, והיא מוכנה להילחם על החיים שלה, אבל רק קצת, אם זה לא ידרוש יותר מידי, אם המחיר לא גבוהה מידי - אז זה לא הגיוני. אז את לא באמת רוצה לחיות.
כי במקרה של רצון לחיות, מי שיש לה מטיבציה חלשה לחיות, היא בעצם מי שלא באמת רוצה לחיות. ופה ההבדל המהותי חשוב יותר מההבדל הכמותי.

אבל אם תכנסי לדף לנוע לנוע ותספרי שאת רוצה להכניס עוד תנועה לחיים שלך, אבל רק בצורה שלא תפריע לך, אז הכל בסדר עם המוטיבציה שלך, לדעתי.

מה שאני מנסה לומר, ולא בהצלחה רבה, הוא שיש מקרים בהם ראוי להתייחס למוטיבתיה כאל משתנה בינארי, ואלו הם מקרים קיצוניים של סכנת חיים. ויש מקרים שלא, שזה בערך כל השאר. בנוסף לכך, יש הבדל מהותי בין מוטיציה פנימית, לבין מוטיבציה שהיא לחץ חברתי.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

ואם כבר אני פותחת את הפה, אפרוק פה עוד מטען בנושא קרוב.
זה מתסכל אותי לאללה כשאני שומעת דיבורים על נשים שלא מספיק רוצות להניק, ולכן נכשלות.
נשים שבאמת לא רוצות קיימות, והן מיעוט. בסדר, הן אכן לא יניקו, אם או בלי להיות מודעות לכך שזה בגלל שהן בעצם בכלל לא רוצות.
אבל נשים שבעיקרון כן רוצות - משגע אותי ה"מספיק" הזה - האם היא אכן מספיק רצתה?
כשחתולה ממליטה - האם היא מספיק רוצה להניק? מספיק רוצה כדי שתהיה מוכנה להילחם בכל הקשיים?
לא. היא סתם פונה להניק כי זה הדבר שטבוע בה, בלי להקדיש לכך נחישות מיוחדת. דחף טבעי שכזה.
לרוב מוחלט של הנשים יש דחף טבעי שכזה, וכשהדחף הטבעי והפשוט הזה לא מספיק כדי לעשות את העבודה, המיקוד צריך להיות בגורמים הסביבתיים שמכשילים אותה.
להתמקד במדידת רמת הרצון של האישה זה ממש פספוס הנקודה.
הנקודה היא - איך הגענו למצב שאישה חייבת להיות נורא נחושה כדי להצליח בהנקה? איך הגענו למצב שמה שקורה אצל החתולה סתם מכוח דחף בסיסי פשוט יכול לקרות אצל אישה רק מכוח התגייסות טוטאלית למטרה?
על זה מדבר הדף שלך, כן תמר?

וכן, אני יודעת שאם אישה היא נורא נחושה יש לה סיכוי טוב מאוד להצליח גם במציאות המעוותת שלנו, אני יודעת את זה מניסיון! אבל עדיין, ויתור על כל האימהות הממוצעות, שהן לא יצליחו להניק כי הן ממילא לא מספיק רצו - זה הפסד איום ונורא בעיניי.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

שלחתי בלי שראיתי שהוספת. אקרא עכשיו.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אוקיי, קראתי, ואני חושבת שהבנתי.
בכל זאת אני רוצה לציין נקודה אחת:
גם הרצון לחיות זה עניין דינמי ותלוי-סביבה.
אישה יכולה יום אחד לשאול את נפשה למות, ויום אחד לרצות לחיות עד מאה ועשרים.
ומה שגרם לשינוי הזה בין שני הימים הוא לא בהכרח רק פנימי.
לסביבה הקרובה והרחוקה יש משקל אדיר.
אנחנו יצור חברתי. בסופו של דבר הכול חוזר לשם.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי בשמת_א* »

כן, אני מסכימה שיש פער עצום ביני לבין בשמת. המוטיבציה שלה היא עשר רמות מעל שלי. אני לא הייתי מסוגלת לעמוד מאחורי עשירית מהבחירות שלה.
המממ. המשפט הזה ממש מציק לי. ואני לא יודעת לשים את האצבע על מה שמציק לי.

אנסה בצורה מאוד לא מדוייקת, בסדר?
אני לא הייתי משתמשת פה במלה "מוטיבציה". כי זה לא שאני החלטתי משהו ויש לי מספיק מוטיבציה לדבוק בו, בעוד שאת החלטת אבל אין לך מספיק מוטיבציה לדבוק בו.
לדוגמא:

יש פער במוטיבציה שלך ושל בשמת לגדל ילדים בלי חיתולים, למשל, וזה לחלוטין הגיוני
אני לא גידלתי את הבן שלי בלי חיתולים בגלל "מוטיבציה".
המלה הזאת גורמת לזה להישמע כמו "משמעת עצמית" או "כפייה עצמית".
האמת היא שפשוט, זה מה שרציתי.

ויותר משרציתי לגדל את הילד בלי חיתולים (הדגש עלי) - רציתי ש הילד יהיה בלי חיתולים (הדגש עליו). היה לי חבל שלא תהיה גישה חופשית לתוסיק המתוק, רציתי שהוא יזכה לא לעשות את צרכיו על עצמו ולהישאר עם זה תקוע עליו, שהוא ירגיש נוח בגוף שלו, שהוא יזכה להקשבה שלי ולתשומת הלב שלי גם לצרכים האלה. התבאסתי כל פעם שהוא היה בחיתול והרגשתי איך הצרכים שלו בבת אחת הופכים למחוקים ובלתי נראים דרך מסך הטיטול.
זה פשוט היה איכפת לי.

זה כמו שאת רואה שוקולד וממש בא לך לאכול ממנו, ואת לא עוצרת את עצמך ואת מה-זה-מלקקת-את-האצבעות... מוטיבציה, זה העניין? היתה לי מוטיבציה לרדת על השוקולד הזה?
איכשהו לא נראה לי שהייתן משתמשות במלה הזאת..

הנקודה היא - איך הגענו למצב שאישה חייבת להיות נורא נחושה כדי להצליח בהנקה? איך הגענו למצב שמה שקורה אצל החתולה סתם מכוח דחף בסיסי פשוט יכול לקרות אצל אישה רק מכוח התגייסות טוטאלית למטרה?
דווקא על זה ניהלנו דיון ענק בדף אחר. מי זוכרת את שם הדף?
בגדול, אף אחד לא בא לחתולה ומסביר לה שאין לה מספיק חלב ושתתן תמ"ל, שהיא לא יכולה להניק, שהחלב שלה הוא מים. אף אחד לא משווק לה בקבוקים. ואין לה שום בעיה להיות "משועבדת" לגורים לחודש אינטנסיבי ולעוד חודשיים שהאינטנסיביות שלהם הולכת ופוחתת בקפיצות גדולות.

אשה שרוצה להניק בחברה שלנו, כתבתי באותו דף ומתעצלת לחזור על עצמי, ניצבת מול כוחות מסחריים ותעשייתיים עצומים שעושים הכל, ממש הכל, לא בוחלים במאום, כדי למנוע ממנה את זה כדי שתקנה את המוצרים שלהם במקום להניק. והם עושים את זה בדרכים כל כך חתרניות, שצריך המון ידע והמון נחישות להילחם בזה.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

לסביבה הקרובה והרחוקה יש משקל אדיר.
יש לה משקל. ויש אישה שתרה לחותבסביבה אחת ולא באחרת. אבל יש ג את זו שתרצה לחית בכל סביבה! וזה ההבדל.
זה לא אומר שלא כדאי ליצור סביבה שמתחשק לחיות בה. אבל אם מישהי רוצה להחלים מסרטן, ממש כדאי שיאתרצה לחיות רצון שלא תלוי בסביבה (ואז אם בטלה הסביבה בטל הרצון)


איכשהו לא נראה לי שהייתן משתמשות במלה הזאת..
בהקשר של שוקולד, לא. אבל בהקשרים אחרים אני בהחטל משתמשת במילה "מוטיבציה" כמילה נרדפת לרצון. רצון, לא חשק. יש לי חשק לאכל שוקולד. יש לי רצון (ומוטיבציה) ללמוד מבנים אלגבריים, ועל איך אפשר לחלק כדור לחמישה חלקים, לסובב אותם, להחליף אותם מקומות, ולקבל שני כדורים זהים בגודלים לכדור הראשון.

זו רמת עומק אחרת של רצון. מוטיבציה זה רצון שמוכן להתמודד עם קצת מכשולים ודחיית סיפוקים.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

טוב, בכלל זה אולי לא היה יפה לתחוב אותך לטיעון שלי, אז אני לגמרי מבינה שצורם לך ומתנצלת, את מוזמנת למחוק או לשנות (אני לא אצא מאלמוניותי כדי לערוך).
ספציפית לנושא שהעלית, נראה לי שלמילה מוטיבציה אצלי יש מטען שונה ממה שאצלך. היא בככל לא מצלצלת לי כמו כפייה עצמית. הרבה יותר קרוב לצד של השוקולד...

השאלה שלי לגבי הנקה - היא שאלה רטורית. אני מודעת לנושאים הענקיים האלה, ועושה מה שאפשר בדרכי הצנועה כדי לתרום לשינוי חברתי (אה, הזכרת לי, אני מיד אקפוץ לדף הבית שלך כדי לתרום סיפור קטן בהקשר של דברים שנאמרו שם היום).
מה שאני מנסה להגיד שהשאלות האלה שנוגעות בשדרים מהסביבה ({{}}אף אחד לא בא לחתולה ומסביר לה{{}}) הן אלה שראוי וחשוב לעסוק בהן, ולא השאלות החופרות (בעיניי) על כמה היא רצתה להניק. ואני רואה סביבי שחופרים בנושא הזה ומשתגעת מזה.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

שוב הוספתי לפני שראיתי הוספה של אישה...
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי בשמת_א* »

אז אני לגמרי מבינה שצורם לך ומתנצלת
לא לא, זה היה ממש מתאים לדיון.
גם לי בד"כ מוטיבציה מצלצלת יותר קרוב לצד של השוקולד - לכן זה ממש תפס אותי שבשימוש שלה במשפטים שציטטתי, היתה קונוטציה אחרת. מטרידה.

על כמה היא רצתה להניק. ואני רואה סביבי שחופרים בנושא הזה ומשתגעת מזה.
אה. לדעתי לא באתר הזה P-:
אולי מפני שאני מדברת פה כל כך הרבה על הנושא הזה (-;
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי בשמת_א* »

מי שמעוניין אבל לא עומד במחירים!

מוטיבציה זה רצון שמוכן להתמודד עם קצת מכשולים ודחיית סיפוקים.

המממ. כן.
האמת שאני בטוחה שיש מליון דברים שאני מעוניינת בהם אבל לא עומדת במחירים... או דברים שפעם לא עמדתי במחיר והיום כן. נגיד, לפחות עשר שנים המשכתי לאכול גלוטן אפילו שכבר ידעתי שזה לא טוב לי. לא עמדתי במחירים. בשלב מסוים, המחיר של אכילת גלוטן היה כבד יותר מהמחיר של המנעות מגלוטן, ואז היתה לי מוטיבציה להמנע (-:
(שימוש מכוון)
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

הו הו! אני רואה שיש לי הרבה עבודה.
מעניין מאוד פה (())

רק דבר אחד, להתחלה:
אני כתבתי: לא מועיל לבוא לאנשים ולהגיד להם מה לעשות, ואז לצפות שיעשו את זה.
ובשמת:
_אבל תשמעי.
הרופאים לגמרי אומרים לי מה לעשות!_

כן, קל לרופאים להגיד לך לעשות טיפולים רפואיים, ויחסית קל לאנשים (שהם לא חצוצרות, נו ;-)) לציית ולעשות את הטיפולים הרפואיים שרופאים אומרים להם לעשות - אם כי גם בזה אני לא בטוחה (כמה מתוך כמה אנשים באמת לוקחים את התרופה שרשמו להם, במינון שרשמו, למשך הזמן שהומלץ? קראתי פעם איפשהו שהמספרים די נמוכים).
אבל אם רופא יבוא ויגיד לך להתחיל להתעמל יותר? מה הסיכויים שרוב האנשים יגידו, אה, טוב, בסדר, וילכו הביתה, וינעלו נעלי ספורט ויצאו לחצי שעה החוצה?
וכנ"ל כל עצה מבעל-סמכות רפואית הנוגעת לאורח חיים.
זו היתה הכוונה המקורית שלי.

המשך יבוא :-)
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

אני מסכימה שיש פער עצום ביני לבין בשמת. המוטיבציה שלה היא עשר רמות מעל שלי. אני לא הייתי מסוגלת לעמוד מאחורי עשירית מהבחירות שלה.
אוי. ראיתי רק את המשפט הזה מצוטט, אז סליחה אם תגובה מהמותן תחטא למקור.
מה פתאום!!!!!!!! את עושה פה לעצמך עוול.
המוטיבציה של בשמת היא, אם כבר, עשר פסיעות מצד המוטיבציה שלך.
מה שהניע אותה - לא בהכרח מניע אותך.
אבל מה עם הבחירות שלך? אני מתכוונת אלה שהן באמת שלך? אלה שנכונות לך? אלה שהתחייבת וביצעת ודבקת בהן, לפעמים אפילו בלי לשים לב לדבקות שלך, כי לך היא היתה מובנת מאליה?
בטח אם היינו בודקים מקרוב, היינו רואים שבשמת לא "הצליחה לעמוד" מאחורי עשירית מהבחירות שלך. :-D

<יאללה, יוצאת>
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

_אני רואה סביבי שחופרים בנושא הזה ומשתגעת מזה.
אה. לדעתי לא באתר הזה_
טוב, כנראה שאת צודקת.
אני הצפתי את הנושא הזה, שנוגע בי מאוד חזק, בגלל תחושה דומה שעלתה לי מההודעה של אישה במסע ({{}}אבל כשיש מוטיבציה אמיתית, אז השינוי יתקיים!{{}}{{}} וגו) - בעיקר לפני שהיא הוסיפה הודעת הבהרה שתחמה את המסר הזה לאזור אחד מסוים.
אני רוצה שגם למי שאין "מוטיבציה אמיתית" אלא סתם "מוטיבציה" תהיה סביבה שמעודדת לשינוי ולשיפור.
זה, למיטב הבנתי, מה שתמר חותרת אליו בדף הזה, ואני באתי להביע את תמיכתי והערכתי לכיוון החשוב הזה.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

תמרוש, אני לא בטוחה שאני מסכימה עם החידוד שלך (המוטיבציה שלי לעומת של בשמת), אבל מעדיפה להניח לזה.
אם הדף הזה יתגלגל להיות דף תמיכה בשבילי אישית, המטרה שלו תתפספס.... (-:
פרח_בית*
הודעות: 1350
הצטרפות: 12 נובמבר 2015, 23:07
דף אישי: הדף האישי של פרח_בית*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי פרח_בית* »

אני גם מרפאה בעיסוק (אמנם טרייה מאוד), לא מכירה את המודלים האלה מהלימודים, אבל הם מרגישים לי מאוד ריפוי בעיסוקיים, בעניין הדגש הרבה על הסביבה, על מוטיבציה, העניין של יחסים חיוביים מזכיר את הכוונה והדדיות של פויירשטיין.

מתחברת מאוד לנושא המוטיבציה ומאיפה היא מגיעה...ואיך מעוררים אותה, ובעיקר למה לפעמים מרגיש לי שיש מוטיבציה ועדיין זה לא מוביל אותי לעשייה...מה שפלוני אלמונית הגדירה כהבדל בין מוטיבציה אמיתית לסתם מוטיבציה.

למשל, יש לי משקפיים, והמספר רק ממשיך לעלות. מאוד לא נוח לי עם משקפיים, כל פעם שאני הולכת לים אני מתעצבנת שאני לא יכולה לראות כלום מרחוק, וכל כמה שנים אני מוציאה המון כסף על משקפיים חדשים (כי המספר עולה, והעדשות יקרות בגלל הצילינדר הגבוה). לפני כמה שנים השתתפתי בסדנא בנושא שיפור הראייה, תרגילים באמת פשוטים, אבל דורשים עקביות והתמדה (ביצוע כמה פעמים כל יום), תרגלתי שבוע בערך והפסקתי... מאז מדי פעם אני אומרת שאחזור לזה וזה עדיין לא קרה...
ומצד שני יש דברים שאני רוצה לעשות המון זמן, לא עושה במשך שנים, ואז פתאום יום אחד מתחילה ומתמידה... עוד לא הצלחתי לשים את האצבע על איפה בדיוק נקודת המפנה ומה הופך את המוטיבציה מסתם רצון למשהו שממש מניע אותי...

כל עצה מבעל-סמכות רפואית הנוגעת לאורח חיים.
נראה לי שדברים שדורשים השקעת זמן, מאמץ פיזי ושינוי הרגלים נחשבים שינויים יותר גדולים והם אלה שאנשים הכי "מפחדים" מהם.
אני מתרגלת יוגה פעם בשבוע, וכשאני מנסה לתרגל בבית איכשהו זה ממש לא אותו דבר. בבית אני אצא מהתנוחה אחרי עשירית מהזמן שנשארים בה בשיעור... אני צריכה את ההנעה החיצונית כדי למשוך את עצמי מעבר לסף מאמץ/כאב מסוים.
אבל כדי לקחת B12 אני לא צריכה מישהו חיצוני שישב עליי (אולי בעצם לפעמים כן...אבל נגיד שלא), כי זה לא מוציא אותי בכלל מאזור הנוחות שלי, לוקח שנייה, לא כואב, לא מעייף...

_גם הרצון לחיות זה עניין דינמי ותלוי-סביבה.
אישה יכולה יום אחד לשאול את נפשה למות, ויום אחד לרצות לחיות עד מאה ועשרים.
ומה שגרם לשינוי הזה בין שני הימים הוא לא בהכרח רק פנימי._
בריפוי בעיסוק יש דגש על מציאת פעילות משמעותית, וזה מכוון לשם. בעבודה עם קשישים או אנשים אחרי שבץ למשל זה הרגיש לי אפילו יותר מרכזי. כשהמטרה בטיפול זה לא רק להביא לשינוי פיזי, אלא לעשות את השינוי המנטלי – מהוויתור הזה של "למה אני צריך לחיות ככה", לזה שיש איזו מטרה שלשמה אני מתאמץ..

שני גופי הידע האלה פותחו בנפרד (עד כמה שידוע לי) ונראים שונה ויזואלית (אחד משולש ואחד מלבני)
בלימודים תמיד היינו צוחקות שכל המודלים בריפוי בעיסוק זה אדם-עיסוק –סביבה, וההבדל היחיד זה הצורה הגאומטרית.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי בשמת_א* »

_מה שהניע אותה - לא בהכרח מניע אותך.
אבל מה עם הבחירות שלך? אני מתכוונת אלה שהן באמת שלך_
או או! מצאת את הבעייה! זה בדיוק מה שהפריע לי.

(מתוודה שאני שונאת, אבל ממש, כשאנשים משווים משהו שחשוב לי ולכן אני עושה - להתנהלות שלהם לגבי אותו דבר, שלא כזה חשוב להם, ולכן בהתאמה, הם לא משקיעים בו...)
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

טוב, אז אני אגיב על זה.
_מה שהניע אותה - לא בהכרח מניע אותך.
אבל מה עם הבחירות שלך? אני מתכוונת אלה שהן באמת שלך_
אני חושבת שיש שוני לא רק בסוג הבחירות, אלא ברמת המוכנות שלי לשלם מחירים חברתיים.
לא שזה טוטאלי, כן? אני כן יצאתי לחינוך ביתי וכן הנקתי עד גיל שלוש וכן יש לי מוכנות לשלם מחירים על דבררים שסופר-חשובים לי, אבל יש די הרבה דברים שאני באנחה מוותרת עליהם כי המחיר כבד לי מדי.
ואני יודעת שקיימות נשים (אני לא אמשיך להתעלק על בשמת) שייחסו פחות חשיבות למחירים חברתיים בדברים שחשובים להן.
ואני מדברת גם על הבחירות "שהן באמת שלי", דברים פרטיים שלי שאני רוצה וחושקת בהם - אני אהיה מוכנה לשלם עליהם מחיר עד... נגיד עד גבול X, ויש לא מעט נשים שבלי שום בעיה היו מוכנות לשלם גם עד 5X על מה שחשוב להם. זה ההבדל.
וכן, אפשר להפנות אותי לאימון והעצמה אישית וכו' וכו', אבל כיוון שאני חושבת שאני מייצגת פלח נכבד מהאוכלוסייה - אני חושבת שיש מקום וטעם גם לדבר על צמצום המחירים החברתיים שיהיה צריך לשלם כדי ליישם בחירות מוצלחות.
הצלחתי להיות מובנת?
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי בשמת_א* »

אני חושבת שיש מקום וטעם גם לדבר על צמצום המחירים החברתיים שיהיה צריך לשלם כדי ליישם בחירות מוצלחות
או! אז בדיוק בשביל זה קם אתר באופן טבעי (טוב, לא רק, אבל גם...)
ככל שתכנים כמו שלנו יהפכו להיות יותר שכיחים, הודות לאנשים שהופכים אותם ליותר שכיחים, כך יירד המחיר החברתי.
לדוגמא, אמא שלי ודודה שלי שולחות לי כל מיני פרסומים (מאמר בעיתון, סרט שהגיע אליהן באיזה מייל וכדומה) אודות ריפוי טבעי לסרטן (אין להן מושג מה אני עושה, במיוחד לאמא שלי). איך זה? זה מפני שיש יותר ויותר פרסומים כאלה, והם מופצים יותר ויותר, ובזכות כל אלה שמפיצים אותם, זה נעשה פחות ופחות ביזארי לוותר על כימותרפיה לדוגמא. זו כבר אופציה. שבעיני חלק מהציבור, כבר לגיטימי לבחור בה.
זה אומר: המחיר החברתי פחות כבד.

ואני מסכימה איתך.
אני מוכנה לשלם מחירים חברתיים שאחרים לא היו מוכנים בשום אופן לשלם.
ויש מחירים אחרים, לא חברתיים, שאני לא מוכנה בשום אופן לשלם ואחרים כן.
בשקלול המוטיבציה אנחנו צריכים לבדוק את כל קשת המחירים ואולי לערוך מיפוי של שכיחותם וחשיבותם.
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

_אבל נשים שבעיקרון כן רוצות - משגע אותי ה"מספיק" הזה - האם היא אכן מספיק רצתה?
כשחתולה ממליטה - האם היא מספיק רוצה להניק? מספיק רוצה כדי שתהיה מוכנה להילחם בכל הקשיים?
לא. היא סתם פונה להניק כי זה הדבר שטבוע בה, בלי להקדיש לכך נחישות מיוחדת. דחף טבעי שכזה.
לרוב מוחלט של הנשים יש דחף טבעי שכזה, וכשהדחף הטבעי והפשוט הזה לא מספיק כדי לעשות את העבודה, המיקוד צריך להיות בגורמים הסביבתיים שמכשילים אותה.
להתמקד במדידת רמת הרצון של האישה זה ממש פספוס הנקודה.
הנקודה היא - איך הגענו למצב שאישה חייבת להיות נורא נחושה כדי להצליח בהנקה? איך הגענו למצב שמה שקורה אצל החתולה סתם מכוח דחף בסיסי פשוט יכול לקרות אצל אישה רק מכוח התגייסות טוטאלית למטרה?
על זה מדבר הדף שלך, כן תמר?_

בערך.
נגעת בנקודה חשובה: מבחינה התנהגותית, חתולים עובדים לגמרי אחרת מבני אדם.
לא מכירה מספיק את התחום הזה של אתולוגיה (=התנהגות בעלי חיים), אבל כעיקרון, אנחנו בקצה העליון של "המין שההתנהגות שלו יכולה להיות הכי משתנה, הכי מגיבה לסיטואציות חברתיות, עם האינסטינקטים הכי חלשים".
ביחד עם שאר הפרימאטים, ותודה לבשמת שהביאה (באיזה דף?) את הדוגמה הנהדרת של הגורילה שילדה בגן חיות, ולא היה לה מושג איך להניק, כי מעולם לא ראתה גורילה אחרת מיניקה, והחזיקה את התינוק עם הגב אליה (כן!) והוא מת.
ובהריון הבא - עובדי גן החיות פנו ללה-לצ'ה, שארגנו משמרות הנקה ליד הכלוב, והניקו מול הגורילה, וכשהיא ילדה הפעם - הפלא ופלא, היא ידעה מה לעשות.

זו המשמעות של להיות אנושי (גורילות ושימפנזים בכלל זה): להיות אנושי פירושו להיות פגיע, כי כל התנהגות שלך, כולל כמה מההתנהגויות הכי מקיימות-חיים ובסיסיות שאפשר, נתונים להשפעה סביבתית-חברתית בלתי נתפסת כמעט.
זה גם אומר להצליח להגיע לירח ולהרים את האינטרנט (גורילות הפעם נשארות בחוץ), כי אנחנו יכולים להתפתח מבחינה התנהגותית-טכנולוגית באופן בלתי נתפס.
תמרוש*
הודעות: 143
הצטרפות: 30 אפריל 2005, 10:04

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמרוש* »

צפיתי הערב בחדשות ערוץ 1. היתה שם כתבת המשך על החניון שקרס, שסקרה את הנושא של תאונות באתרי בנייה בכלל. מאלף.

נשמע שהמצב די בעייתי - הרבה תאונות עבודה, הרבה נפגעים, פיקוח לא עקבי של הרשויות, ופחות מדי חריקה של תאונות והפקת לקחים.

כמובן שהפתרון המוצע היה מצומצם להחריד - לרכז את האכיפה והפיקוח בידי רשות אחת, ולהטיל קנסות חמורים על קבלנים שחורגים מהתקנים, כדי להרתיע.

אני חותמת שריכוז המידע בידי רשות אחת הוא צעד חשוב, אבל פשוט לא מספיק.
אם הם היו קוראים את Influencer שאני לא מפסיקה לנג'ס עליו (אלוהים, אני כזאת נודניקית), הם היו יודעים שענישה היא סעיף אחד ב"מוטיבציה מבנית" (=מתן תגמולים על התנהגות רצויה ו/או סנקציות על התנהגות לא-רצויה). כלומר, ענישה היא רק מקור אחד של השפעה התנהגותית, אחד מתוך שישה, ודווקא המקור הכי פחות משמעותי ופעמים רבות הכי פחות יעיל.

למה קורות תאונות עם נפגעים באתרי בנייה? התשובה המיידית וההגונה ביותר היא "אני לא יודעת", כיוון שאין לי שום ידע ספציפי בנושא. אבל אילו הייתי רוצה ללמוד משהו על הנושא, בהסתמך על המודלים שאני מכירה, מה הייתי שואלת?

הייתי שואלת את השאלות הבאות:
א. מה ההתנהגות או ההתנהגויות הקריטיות שמשפיעות ביותר על תאונות עבודה באתרי בנייה? יכול להיות שחקירה באתרים תעלה 10 או 15 התנהגויות "בלתי בטיחותיות" שקשורות או עלולות להיות קשורות לתאונה. נורא מפתה להגיד "טוב, בואו נעבוד על כולן", אבל זה לא יעיל. צריך לאתר את ה- 2-3 ההתנהגויות החיוניות ביותר, ולעבוד רק עליהן. להזכירכן, שינוי התנהגותי הוא עניין קשה ומאמץ. חייבים להיות ממוקדים, שלא נדרוש יותר מדי.
ב. עכשיו, נניח שאיתרנו התנהגות קריטית, צריך לשאול מה מונע מאנשים לבחור בתהנהגות הרצויה? הדגש על ענישה וקנסות מבליע בתוכו את נקודת ההנחה שאנשים לא מתנהגים באופן הרצוי כי לא אכפת להם מספיק. הקבלנים זורקים ז' וצריך לאיים עליהם כדי שיפסיקו.
ברוב המקרים, זה פשוט לא נכון.
ג. לאיזה איזה ידע או מיומנות הפועלים או מנהלי העבודה זקוקים כדי ליישם את ההתנהגות הרצויה? האם הם יודעים ומתורגלים בכך? למשל, אם ההתנהגות היא "חבישת קסדות" אז אין צורך בהרבה ידע. אבל אולי התנהגות חיונית היא לדעת איך לתפעל מנוף או איך לאבטח מטען כבד, וצריך לוודא שהעובדים מסוגלים לעשות זאת היטב. זהו מקור השפעה מס' 1 - יכולת אישית.
ב. האם לעובדים יש מוטיבציה אישית ליישם את ההתנהגות הזאת? הרבה פעמים מטלות אדמיניסטרטיביות או בטיחותיות נתפסות כמשעממות או מפריעות לעבודה ה"אמיתית". האם העובדים יכולים לקשר בבירור בין קשירה רשלנית של מטען לבין התוצאות שלה? האם הקשר הזה נתפס כתיאורטי ומעורפל או מוחשי ורלוונטי לחייהם?
ג. מהם נורמות העבודה? האם יש נורמה חברתית, לחץ חברתי ו/או עידוד חברתי לאמץ התנהגויות בטיחותיות? אם לא, אז צריך לעבוד ברמה הזאת. האם יש גם יכולת חברתית, כלומר אלמנט של עזרה הדדית בין העובדים שמסייעים זה לזה ליישם התנהגויות מקדמות-בטיחות?
ד. האם סביבת העבודה מאורגנת כדי להקל ולעודד ביצוע ההתנהגות הנכונה? למשל, אם הקסדות תקועות בתחתית הפיר התחתון (בבית שימוש שאינו בשימוש שכתוב עליו "זהירות, נמר", מן הסתם יהיה פיתוי גדול לא לחבוש קסדות, או שאנשים פשוט לא יזכרו שהן שם. (=יכולת מבנית)

ורק אחרי שווידאנו שכל מקדמי ההשפעה האלה קיימים ועובדים בכיוון הנכון, רק אז יש טעם לדבר על סנקציות וקנסות ועונשים. אם אתה באמת רוצה לשנות משהו.
אבל כמובן שרוב האנשים, כולל בדרגות בכירות, לא יודעים את זה |אוף|
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

חריקה של תאונות - התכוונתי חקירה.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

אני חותמת שריכוז המידע בידי רשות אחת הוא צעד חשוב, אבל פשוט לא מספיק.
אני חותמת שהריכוזיות היא זו שיצרה את הבעיה, ולכן היא ממש ממש לא תפתור אותה.

טוב, ריכוזיות זה לא הסיבה היחידה. הגישה הישראלית של "סמוך" והזלזול בבטיחות לקח חלק. וגם היחס התרבותי לעובדים בבנייה (קרי: גזענות. וסתם רוע. בעיניי, לחשוב שחיים של זרים שווים פחות - זה רוע). אבל תכלס? כל זה קיים לא רק אצלנו.

וניסיון העולמי, לטובה ולרעה, מראה שאפשר יחסית בקלות ליצור תרבות של זהירות וזהירות יתר, של פחד על החיים ושל פחד להתבע. וזה עובד. זה עובד בתחומים אחרים, זה עובד במקומות אחרים.

כך שבסך הכל, אני חושבת שעם התמריצים הנכונים זה יעבוד.

הבעיה? התמריצים הנכונים - קשה ליצור אותם. ופה הייתי משתמשת בשיטת "המשפיענית". כי "תמריצים נכונים" זה אומר הרבה דברים. פחות סנקציות ועונשים, אלא יותר היכולת של אנשים לתבוע בבית המשפט ולקבל פיצויים שיקריסו את החברה. הפיצויים יהפכו את ההתנהגות הלא בטיחותית ללא משתלמת למעביד, והוא יטרח לדאוג שכולם שומרים על כללי הבטיחות.

ובתי משפט? הם לא באמת פועלים לפי ההיגיון, אלא לפי הנורמות התרבותיות של האדם הסביר, ורק לפעמים מאתגרים אותם קצת. היה יכול להיות טוב גם אם היו קמות מהומות ואנשים היו מחרימים חברות שבהן יש מקרי מוות...

ובחזרה שניה להתחלה - זה בכלל באמת יעזור - ההתנהגויות הקונקרטיות האלו? אני עדיין זוכרת את המחקר שבשמת קישרה אליו פעם, על לבישת קסדה בזמן נסיעה באופניים. בדקו וראו שאנשים מאזנים חזרה את מקדם הבטיחות שלהם. בדקו את הפגיעות בתאונות לפני ואחרי מעבר החוק על לבישת קסדה בנסיעה על אופניים (וזה קרה בארץ אירופאית כלשהי, שבה אנשים אשכרה צייתו לחוק), וכמות הפגיעות נשארה בערך זהה. כלומר, הקסדה באמת הגנה על אנשים, אבל הם התחילו לקחת יותר סיכונים, ולכן כמות ההפגעויות הכללית נשארה זהה...

אני מכירה את זה מעצמי מעוד כמה מקומות. אני יכולה או להזהר לא לשפוך את תה על השולחן, או לא להזהר, ואז אני מזיזה את ספרי הלימוד שלי (שהפ הדבר היחידי על השולחן שבאמת יפגע משפיכת התה). למרות שכביכול הורדתי את רמת הבטיחות - נשפך לי תה על השולחן יותר פעמים - הנזק מכל פעם קטן יותר.
ומהצד השני, אני יודעת על מקום עבודה שהחליטו לכפות ולאכוף בו נעילת נעלי בטיחות. וכן, המוטיבציה היחידה היו תמריצים שליליים, וזה עדיין עבד מצויין. לא כדי להמעיט בעוצמה של כפייה פשוטה. השיטה הזו עבדה מאז תחילת קיום האנושות, ולא בכדי.
ואז העובדת משם שאני מכירה סיפרה שהרבה זמן העובדים התמרמרו על זה, עד שנסע איזה משהו כבד על רגל של עובד שנעל נעל בטיחות, וזה שהו אלא נפגע קשות הרשים על העובדים. ואני חשבתי - היא עובדת שם יותר מעשור, ואף פעם לא קרה שם שום דבר בסגנון. אולי היה צריך להאשים את נעלי הבטיחות בתאונה?

וההתחלה הכי התחלתית - אנשים שכמות הפקקים בכביש שליד הבית שלהם קטנה לא באמת חסכו זמן. בטווח הארוך הם התחילו לעבוד במקומות רחוקים יותר, וכמות הזמן המתבזבזת על נסיעות נשארה אותו הדבר. נראה היה שיש לאנשים הללו פרק זמן שמוקדש לנסיעות בחייהם, ואותו הם יבזבזו.

הדגש על התנהוגויות יכול להסוות את רזרבת הסיכון שיש לאנשים. ושינוי ההתנהגויות יכול לא להשפיע על רזרבת הסיכון הזו - הם פשוט יסתכנו בצורה אחרת. אם רוצים לשנות, אולי כדאי להתמקד לא על התנהגויות, אלא על הגישה הכללית? אולי ההערכה של אנשים את מידת הסיכון היא שגויה, וכדאי לתת דגש על התנהגויות מסויימות, ולהתיר אחרות, במקום לאסור על הכל באותה המידה באיסורים שאיש לא מציית להם.
אולי כדאי לתת לאנשים לבחור להסתכן כמה שלדעתם סביר? אולי האפשרויות האחרות גרועות יותר והתערבות נקודתית תזיק יותר מאשר תועיל, ומה שצריך זה לבדוק למה בכלל החיים של האנשים האלו הם כל כך רעים והם כל כך צריכים כסף שהם מוכנים להסתכן כל כך?

ואם בוחרים לכפות על אנשים להזהר בניגוד לרצונם, אפשר באמת לכפות את זה. גם זה עובד. אבל בדרכים אפקטיביות. כאלו שהוכחו כעובדות מתחומים אחרים וארצות אחרות - ויש מספיק תמריצים שעובדים. הקנסות שיש על ענף הבנייה הם ממש לא תמריץ מהסוג הזה. יש מעט מידי ביקורות, הקנסות קטנים מידי, זה לעג לרש. יתחילו מלפסוק פיצויים של מיליון שקלים על כל מקרה מוות, ופיצויים גדולים אחרים על מקרים בהם המעביד דורש או מעודד התנהגויות מסוכנות, כולל אפשרות לתבוע בדיעבד מעסיק שכבר לא עובדים אצלו (כמו שעושים אצל מעסיקים שלא משלמים שכר מינימום אצל קטינים).

תמרוש (זו את, נכון?), משעשע שלמרות שאנחנו לא מסכימות על דרכי הפעולה היעילות, שתינו מסכימות שדרכי הפעולה המוצעות פשוט לא יעבדו...

זה לא שהם לא יודעים את זה. הם לא רוצים לדעת. לו היו רוצים, הם היו בודקים ומוצאים. כמו שאני גיליתי, בטעות כמעט, ובלי להתאמץ, שהשיטה שלהם פשוט לא עובדת. אבל הם מחפשים מראית עין של פעולה ולא שיפור אמיתי, ואלו התוצאות המתבקשות.

איך אפשר לשפר את התמריצים של הפוליטיקאים כך שכוונות טובות שהובילו לגיהנום יספרו לא בתור נקודות זכות, אלא בתור נקודות שחורות? אפשר לעשות את זה בלי לשנות את העם?
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

אשה, אנחנו מציגות שתי תיאוריות שונות להסביר את הבעיה, ושתיהן עשויות להיות תקפות.
את אומרת שהבעיה ממוקדת, ושפתרון ממוקד (ענישה בלבד) יכול להיות אפקטיבי.
יכול להיות שאת צודקת.
אני בחרתי בהנחת היסוד שהבעיה מורכבת מכוחות שונים ורבים שמונעים שיפור, ולכן צריך להפעיל את כל ששת גורמי ההשפעה.
לא אכפת לי כל כך אם אני צודקת או לא (האם מספיק פתרון ממוקד והפעלה של גורם השפעה אחד, או שצריך עבודה מערכתית יותר), כי בחרתי בדוגמה כדי להדגים את המודל, וההבנה של המודל היא מה שחשוב לי בדף הזה.

נניח שאנחנו רוצות ונמצאות בעמדת סמכות לעשות משהו בעניין הבטיחות, מה נעשה?
ננסה לסקור את הנתונים בשטח ולהבין מהם האם הבעיה ממוקדת או נרחבת.
אם יש לנו סיבה לחשוב שהבעיה ממוקדת, ועיקרה הוא מחסור בפיקוח - נהדק פיקוח, נפעיל סנקציות וקנסות ונראה אם זה עובד.
עובד? יופי.
עובד לאורך זמן? עוד יותר יופי.
אם זה לא עובד, אז אולי זה בגלל שהבעיה מורכבת יותר, ושצריך להיכנס לפעולה יותר מתודית, ולעבוד על כל ששת גורמי השפעה.

וזה מוביל אותי לנקודה שלא הדגשתי עד עכשיו: החשיבות של הסתמכות על נתונים מוצקים בשטח. לפעמים: הצורך במחקר טוב כהכנה לתכנית פעולה. לבדוק בקפדנות כל הנחת יסוד שלנו לגבי מה לא עובד, אילו התנהגויות הן קריטיות, ולמה הן לא מיושמות. אני, למשל, קפצתי מהר מדי למסקנה שהבעיה היא מערכתית ורב-מימדית, וזו קפיצה מאוד נמהרת. פה בדיון הזה זה לא נורא, אבל בעולם האמיתי - זו תהיה התנהגות מאוד רשלנית מצידי.

הם מחפשים מראית עין של פעולה ולא שיפור אמיתי
לא לגמרי מסכימה. אולי כן, חלק מהפעמים, אבל הרבה פעמים החיפוש אחר מראית העין נובע מזה שהבנאדם באמת לא יודע מה לעשות כדי ליצור שינוי אמיתי. או שהוא מאמין שליצור שינוי זה קשה מדי, ו - כן, כן - ייקח יותר משלוש-ארבע שנות הקדנציה שלו. וזה לא נכון, כי אפשר להשיג המון בשלוש-ארבע שנים של עבודה מדויקת בכיוון הנכון.

איך אפשר לשפר את התמריצים של הפוליטיקאים כך שכוונות טובות שהובילו לגיהנום יספרו לא בתור נקודות זכות, אלא בתור נקודות שחורות? אפשר לעשות את זה בלי לשנות את העם?
לא יודעת... תני לי לחשוב על זה איזה חודשיים :-)
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

את אומרת שהבעיה ממוקדת.
לא אמרתי שהיא ממוקדת. לדעתי היא בהחלט רחבה. אבל אני לא רוצה לקחת אחריות על כל ההשפעה הרחבה הזו, אז אני דואגת שלמעבידים, חברות הבנייה, יהיה אינטרס חזק לפתור את הבעיה. שהם באמת ינסו לפתור אותה, ולא רק להתחמק מקנס. ואז אני משאירה להם לפתור את הבעיה הרחבה...

וזו אחת הטענות שלי כלפי המודל. כלומר, הוא מציג גישה חשובה מאוד לשינוי, אבל זה לא נכון ששינויי אפשר לעשות כך ורק כך - יש מקרים בהם אפשר לעשות שינוי מרחב באמצעות השפעה ממוקדת. ההיסטוריה האנושית רצופה במקרים שבהם עשו דברים כאלו. כפייה זה כלי חזק מאוד.

שינוי אפשר לעשות בגישה הרכה וללא כפייה או כמעט ללא כפייה, ואז השיטה שאת מתארת היא הגישה הטובה. ואפשר ליצור שינוי בכפייה. ולא משנה כמה מערכתי השינוי הנדרש, אם הכפייה חזקה מספיק ויעילה מספיק - זה יעבוד. בטוווח הקצר. אבל הטווח הקצר יכול להיות מאות או אלפי שנים לפעמים...

לכפייה יש מחיר. לפעמים מחיר גבוה. אבל הטענה שאי אפשר ליצור שינוי אמיתי בכפייה היא WISHFUL THINKING לדעתי. אם יתחילו להוציא להורג כל בעל חברה שעובד בחברה שלו מת, מהר מאוד הם יפסיקו למות...

כי אנשים יפעלו על גורמי ההשפעה האלו בעצמם. את לא חייבת להיות זו שמשפיעה, אם את גורמת למספיק אנשים לרצות מספיק שינוי, הם יהיו אלו שישפיעו על הגורמים האלו.

כך שאני הייתי מוסיפה לרשימת ה"איך עושים שינוי" את השאלות, מה הן שתי הקצוות של סקאלת המרצון-כפייה של השינוי, מה המחירים שיש בכל קצה של הסקאלה, ואיזה קצה אני רוצה לבחור. ואם אני דיקטטורית שבוחרת להוציא להורג את כל מתנגדי המשטר, אז הפעולה הלא מערכתית שלי בהחלט יכולה ליצור שינוי אמיתי, גם בלי שאעבוד על ששת גורמי ההשפעה. לכמה זמן אני אשאר דיקטטורית? זה תלוי בהרבה דברים, אבל אם י שלי מספיק נשק ויתרונות אחרים, כנראה לכל ימי חיי. ובטווח הארוך כולנו מתים.
תפוח_אדמה*
הודעות: 1235
הצטרפות: 01 יולי 2008, 21:51
דף אישי: הדף האישי של תפוח_אדמה*

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תפוח_אדמה* »

אני מסכימה שאפשר לייצר שינוי בכפייה. לא חייבים לקנוס/לתבוע, מספיק שכל בעל חברה שמתו אצלו יותר משני אנשים הולך לכלא לחודשיים וזה ייפסק.
אני לא חושבת שהעובדים אשמים אלא תרבות אירגונית קלוקלת שמגובה בגזענות וחוסר אכפתיות ונסיון קיצוני לחסוך בכסף. זו גם הסיבה שמרפסות וחניונים קורסים.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

זו גם הסיבה שמרפסות וחניונים קורסים.
הסיבה שפחות מרפסות וקניונים קורסים היא שהחברה מענישה את החברות האלו. האנשים מחרימים את החברות האלו. אני לא זוכרת איך קוראים לאולם האירועים שקרס, אבל החברה שבנתה אותו פשטה רגל. ובבתי המשפט קובעים להם קנסות עצומים.

כלומר, אני מסכימה עם כל הסיבות שרשמת, תפוח אדמה (ובניגוד אלי גם הצלחת להתבטא בקיצור, דבר שאני לא כל כך מוצלחת בו), אבל מוסיפה גם סיבה נוספת. גזענות וחוסר אכפתיות לא רק של הארגונים, אלא של כל תושבי ישראל בכלל, ובתי המשפט בפרט.

ולדעתי פה עובד עקרון המעגלים. יש תהליכים שמזינים את עצמם, לצד החיוב או לצד השלילה. ברגע ששינוי יתחיל הוא יזין את עצמו, ולא משנה מאיפה הוא יבוא. אם החברה שלנו באורח פלא תהפוך לאכפתית ומעורבת, ותחרים חברות שנפגעים בהם עובדים, זה יגרום לשינוי. אם החברה שלנו תהפוך באורח פלא ללא גזענית ותגיב כמו שהיא הייתה מגיבה על מוות של יהודים, יהיה שינוי. אם התרבות הארגונית תשתנה, יהיה שינוי. אם בבתי המשפט יתחילו להעניש באמת, יהיה שינוי.

רק שכל התהליכים האלו קשורים זה לזה, ודי קשה להצליח באחד מהם. ולדעתי זה העקרון היפה שעומד בבסיס "המשפיענית". שחלקים שונים של תהליך השינוי תומכים אחד בשני. בלי התמיכה הזו בהרבה מקרים ניסיונות השינוי לא יעמדו מול המעגל השלילי שכבר קיים.

רק שלפעמים אפשר לאזור מספיק כוח כדי לפרוץ אותו. חוק שקובע עונש מינימום יכול לעזור...
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

ואם אני דיקטטורית שבוחרת להוציא להורג את כל מתנגדי המשטר, אז הפעולה הלא מערכתית שלי בהחלט יכולה ליצור שינוי אמיתי, גם בלי שאעבוד על ששת גורמי ההשפעה.
אני לחלוטין לא בטוחה בזה.
ההתרשמות שלי היא שדווקא דיקטטורים מסוימים מאוד מנוסים ביצירת מוטיבציה אישית, מוטיבציה חברתית ותמיכה חברתית במהלכים שלהם, ואלה הקנו להם את היכולת להשתלט על העניינים. היטלר ומוסוליני היו דמגוגים מוכשרים שידעו איך להלהיב אנשים ולגייס אותם רגשית. היטלר ייסד תנועות נוער שיצרו מצב שבו אנשים רצו באמת ובתמים להיות נאצים ולהצטרף למהלכים הנאציים, כי זה גרם להם להרגיש טוב יותר, ולא מפחד העונש. הוא טיפח גאווה קיבוצית, תחושת שייכות, כנראה גם תחושת הישג וסיפוק, ואלה הביאו אותו לשלטון.
אני חושבת שרק אחרי שהדיקטטור מגיע לעמדת השפעה, רק אחרי שהוא הפך למשפיען מבוסס היטב, רק אז הוא יכול להרשות לעצמו להגיד בגלוי: "אני אגיד לכם מה לעשות ואתם תעשו את זה או שתעופו לגיהנום, ולא מעניין אותי מה אתם חושבים".
וחוצמזה, כמו שאמרת: הוצאות להורג, כשהו מלוות במנגנונים של הלשנה ותגמול המלשינים, בהחלט עובדות על יצירת מוטיבציה אישית וחברתית, ותמיכה חברתית, בממשל הקיים.


_את אומרת שהבעיה ממוקדת
לא אמרתי שהיא ממוקדת. לדעתי היא בהחלט רחבה. אבל אני לא רוצה לקחת אחריות על כל ההשפעה הרחבה הזו, אז אני דואגת שלמעבידים, חברות הבנייה, יהיה אינטרס חזק לפתור את הבעיה. שהם באמת ינסו לפתור אותה, ולא רק להתחמק מקנס. ואז אני משאירה להם לפתור את הבעיה הרחבה..._

כשאני אומרת ממוקדת, אני מתכוונת לזה שעבודה ממוקדת על אחד מגורמי ההשפעה תביא לשינוי. בהחלט יש בעולם הרבה מצבים כאלה.
נניח בתחום הבנייה: אולי באמת הכלים והשיטות לשיפור הבטיחות קיימים, לעובדים יש את הידע והמיומנות הנחוצים ליישם אותם, יש להם אינטרס אישי (לחסוך לעצמם תאונות) וברגע שהמעסיקים יובילו מהלך בטיחותי הם יצטרפו בשמחה ובהתלהבות. אז כל מה שנחוץ הוא לתת תמריצים וקנסות למעסיקים - וזה יקרה.

אבל עשוי להיות מצב שבו המעסיקים רוצים לשנות את נורמות העבודה הקיימות, והם ניסו ומנסים כל מיני דברים לשנות את זה - פרט להוצאות-להורג, בואי ניצמד להגבלות של משטר דמוקרטי לצורך הדיון - הם מציעים תכנית הכשרה ספציפית. או קמפיין תעמולה, או בונוסים לעובדים, וזה פשוט לא עובד. אם תחקרי מצב כזה את תגלי שיש מכאניזמים חברתיים ומבניים ואישיים, ביחד עם חוסר יעילות ארגונית של קבעה מטרות ומדדים להשגתם באופן נכון, וכל אלה לא מאפשרים ליוזמה של המעסיקים להניב תוצאות. זה מצב מורכב.

קחי למשל את הנושא של הטרדות מיניות בצבא ארצות הברית. במשך כמה שנים טובות, הקצונה הבכירה היתה מאוד מגויסת למטרה של צמצום ההטרדות המיניות, והוציאה על זה המון משאבים, ואף על פי כן לא השיגו תוצאות.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

פתרון בעיות התנהגות והובלת שינוי חברתי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

אני טוענת שלפעמים מספיק להתחיל מאחד מגורמי השינוי, ושינוי בגורם הזה יגרום להופעת מוטיבציה, שכבר תיצור בעצמה את כל שאר הגורמים הנחוצים.

אגב, את עדיין נשארת בצד הלא כפייתי ורצוף החיזוקים החיוביים. בכלל לא חשבתי על תכנית הכשרה או תעמולה או בונוסים. זה מאוד אופטימי מצדך. התכוונתי לכך שקונסים כל עובד שלא לובש קסדה (נניח. אין לי שמץ של מושג מה הם כללי הבטיחות בבנייה, אז ראי את כל הדוגמאות שאני מביאה כבדיוניות לחלוטין), או מפטרים אותו.

בעצם, זו דוגמא ממש טובה, אני אמשיך איתה. גורם השינוי היחיד שהצלחתי לשנות בעתיד הבדיוני שלנו הוא בתי המשפט. מעתה, כל פעם שמת או נפצע עובד בניין אז בית המשפט מגיב לכך בצורה חמורה מאוד. אולי קנסות עצומים, אולי כלא. בנוסף לכך, כל עובד בנייה שתובע את המעסיק שלו יזכה לאוזן קושבת, ואם טענותיו יתבררו כנכונות, אז הוא יקבל פיצויים לדוגמא.
זה המנוף שלנו, וזה מספיק בהחלט בשבל לשות כמעט את כל השאר (את הגזענות בחברה ואת חוסר האכפתיות זה לא יפתור, אבל את כל השאר - כן).

לעובדים אין אינטרס אישי. כי אינטרס אישי של המנעות מתאונות נמצא במקום נמוך אצלם ביחס לאינטרס האישי של להרוויח כסף. המשפחות שלהם צריכות את הכסף הזה עכשיו, בשביל רבים זה עניין של רעב, או אפילו של חיים ומוות, ולכן הסכנה הקלושה של תאונות לא באמת מפחידה אותם. גם הידע והמיומנות אינם בנמצא. בשביל מה לרכוש ידע ומיומנות לחלוטין לא נחוצים? וכביכול כל התנאים לרעת המעסיקים. כל תנאים מלבד אחד... הכוח בצד שלהם. יש הרבה יותר עובדים פוטנציאליים ממעבידים, והעובדים האלו נמצאים בעמדת חולשה. זה מאפשר על המעבידים לכפות עליהם המון דברים (ומכאן באים חוקי שכר מינימום והגבלת מקסימום שעות עבודה למיניהם. כי למרות שלאנשים כחברה יש אינטרס להרוויח יותר ואזן עבודה ומשפחה, חוסר האפשרות להתאגדות כללית ומאזן הכוחות יגרמו לכך שהמעבידים יקבעו את הכללים).

ולכן, אם המעבידים באמת החליטו לשנות את החוקים, הם ישנו. הם יתחילו לקנוס ולפטר כל מי שמפר כללי בטיחות. אולי גם יסרבו להעסיק אותו במקומות אחרים. והעובדים, שאין להם הרבה ברירה, רוצים לעבוד. הם צריכים את העבודה הזו. אפילו נואשים. מכאן, תבוא המוטיבציה. והמוטיבציה הזו, היא תאפשר להם לרכוש את הידע, ואת המיומנות, וכמובן יש להם אינטרס אישי, והנה - יהיה שינוי.

מהצד השני, נניח שמנוף שלנו הוא המעסיקים. ובית המשפט לא עומד לצדם. והם מנסים לכפות שינוי ארגוני. אבל הם לא יכולים לפטר עובדים שלא עומדים בכללי הבטיחות - כי כשהעובדים פונים לבית המשפט, בית המשפט פוסק לטובת העובדים. והעובדים לא משטפים פעולה - כי אין להם אינטרס וידע והכי חשוב - מוטיבציה. והמעבידים גם לא מצליחים ליצור אותה...
וזהו, זה לא עובד.

לא כל מנוף מאפשר לשנות הכל.

מבחינתי תהליכים כאלו דומים למעגל סגור, או ליתר דיוק ספירלה, שצריך לשנות את הכיוון שלה. אפשר לשנות בעבודה כוללנית שנוגעת בכל מקורות התנועה, ולפעמים אפשר לקחת מנוף אחד ויחידי ולשנות הכל. לפעמים, אבל לא תמיד.
וזה גם תלוי במוסדות הפועלים במקום מסויים. מוסדות זה דבר חשוב ועוצמתי, ובנוגע אליהם אני ממליצה על הספר WHY NATIONS FAILS
https://en.wikipedia.org/wiki/[po]Why Nations Fail[/po]
והייתי ממליצה על עוד דברים, כל מיני כתבות ודוגמאות יפות למוסדות, לו הייתי זוכרת איפה קראתי את כל זה.

אני חושבת שאם אין ברירה, או פשוט אם יש אפשרות, כדאי בהחלט לפעול בכמה כיוונים בו זמנית. אבל יש נקודות השפעה מסויימות שמאפשרות לשנות, ואם אפשר כדאי למצוא אותן ולהשפיע משם.

בית המשפט יכול להיות נקודת השפעה כזו, או בתי ספר. אבל תמיד חשוב לקחת בחשבון עד כמה פורייה הקרקע, באיזו מידה השינוי שמנסים לעשות סותר את התרבות הכללית, הארגונית, השיפוטית. למשל, צמצום ההטרדות המיניות סותר את כל התרבויות האלו - הכללית, הארגונית, השיפוטית. אני לא חושבת שיש נקודת השפעה אפשרית אחת, זה נושא שחייבים לפעול בו מכמה כיוונים בו זמנית, וחשוב מאוד לשנות את התרבות.
מהצד השני, אם יש תרבות של שלטון החוק, היא עוזרת מאוד בשינוי הזה, כמו גם תרבות של שקיפות וניקיון כפיים. אה, וגם פקידות באמת יעילה שמטרתה לשרת את הציבור יכולה להועיל.

<קוראת את מה שכתבתי, ומתמלאת פסימיזם.>
שליחת תגובה

חזור אל “ילדים מרביצים להורים”