האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
יש לי בן בגיל 15.5.
בשל מעשה בלתי ראוי (נתפס מעשן נרגילה בבית הספר) נשלח לבית למשך 3 ימים.
שבוע שעבר נקראתי לבוא לבית הספר לאחר שניתפס מצייר ציורי גראפיטי בכיתה.
התבקשתי על ידו לתאם פגישה עם המנהל (הוא התקשר אלי טלפונית). רק בשבוע שעבר הייתי בשיחה עם המנהל.
אמרתי לו שאין ביכולתי לתאם כעת פגישה, שיבוא הביתה, ונדבר.
בעקבות שיחה זו קיבלתי את הSMS הבא:
"אני מצטער שאני נולדתי לך זה לא היה בכוונה. אל תהיה עצוב. אני ילך מהר" (שגיאה במקור).
שלחתי לו במיידי את הSMS הבאים
"אני אוהב אותך"
"תרגע"
"נדבר כשתחזור הביתה"
לאחר שחזר הביתה, הענינים לא נראו "לחוצים" אצל הבן.
ורציתי להעלות את השאלות הבאות -
איך להגיב לאיומי התאבדות ?
האם העובדה שאיום לא חוזר יכולה לשמש כאות הרגעה ?
האם התיחסות מוגזמת עלולה ליצור תבנית של "סחיטה" ?
הערות / הארות ?
נ.ב. ברור שהפרטים המובאים הם רק חלק קטן מהתמונה הכוללת. אבל קשה לכתוב את הכל.
האם העובדה שאיום לא חוזר יכולה לשמש כאות הרגעה
לדעתי ממש לא! לשבת לשיחה עם הילד. לברר מה קשה לו, איך אפשר לעזור.
האם התיחסות מוגזמת עלולה ליצור תבנית של "סחיטה"
מה יש לו "לסחוט"? אם הוא זקוק למשהו שלא נשמע בקולות נעימים, ומגיע למצב של "סחיטה" אז זה אומר שהוא כבר צועק. תקשיבו לו.
לדעתי לא יכולה להיות התייחסות מוגזמת במצב כזה.
אוי
חשוב להדגיש כמה אתם אוהבים אותו ,וכמה שום דבר שהוא יעשה לא יכול לשנות את זה שאתם אוהבים אותו, ואתם שם עבורו לא משנה מה .
כשמתבגרים קשה להרגיש את זה .
כדאי לכם להתייעץ גם עם מישהו מיקצועי.
>אילה זוכרת <
_אתם (ההורים) חזקים מספיק כדי לשמוע על כל חוויה שעברו, כל כמה שתהיה לא נעימה.
שהילד יידע שלא תיכנסו לפאניקה, להאשמות או לרגשות אשם כתוצאה ממה שהם יספרו._
זה לא תמיד מובן מאליו, ואולי הילדים חושבים שלא נוכל להתמודד עם זה ורוצים להגן עלינו.
הורה מתמודד,
הייתי שמחה לתמוך בך,
אבל לאחר השבוע האחרון כאן,
אני מעדיפה שלא לעשות זאת כשדבריי ומעשי חשופים לסילוף ולהשמצה..
יש לי הרבה מה לומר ולעזור - אז אם את/ה רוצה את עזרתי,
פנה אלי במייל ([email protected]) עם הטלפון שלך (רק מספר בזק בבקשה) ואתקשר אליך בערב,
או אם מתאים יותר - אני אשלח לך את מספר הטלפון שלי.
אם הורים אחרים מגיעים לדף זה וצריכים תמיכה - עכשיו או בעתיד כלשהו,
הרגישו חופשיים לפנות אלי ישירות לקבלת תמיכה והכוונה.
היא בת כמעט 18, (עוד חודש).
ילדה שנולדה נכה (נכות קלה), וכנראה שעקב הנכות חוותה דחייה מבני משפחתה. אבא אמא ועוד שני ילדים.
ילדה אינטלגנטית מאוד שרויה היום בדיכאון עמוק. מסרבת לקבל טיפול תרופתי אבל ,איך שהוא מצליחים לגרור אותה, אחרי שיכנועים ומאבקים לטיפולים שונים. (רופאה סינית). היתה בבדיקה פסיכיאטרית בתל השומר אך סירבו לקבל אותה כיוון שעוד לא בת 18. הופנתה לפסיכיאטרית פרטית שתקבל אותה רק עוד שבועיים. פסיכיאטר מהשרות הציבורי שהגיע לביתה זרקה בצעקות. האמא מיואשת וההורים לא יודעים איך להתמודד עם המצוקה שלה.
הבעיה היא ש מזיקה לעצמה , מאיימת בהתאבדות , אומרת שהנסיונות של המשפחה לעזור לה הגיעו מאוחר. אתם לא קיבלתם אותי ואת הנכות שלי אז איך אני אקבל את עצמי? מיואשת מהחיים, ולא נותנת אמון באיש. איך ניתן לעזור למשפחה ולילדה לפני שיהיה מאוחר.
מאוד מסוכן לסייע למצבים כאלו כשאין הכשרה לזה
לדעתי כאן לא המקום לזה
אני ממליץ לפנות לגורמים מתאימים כמו עו"ס וכו'
יש גם פורום בתפוז של סה"ר אם לא רוצים להזדהות וכו' http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... asp?id=203
זה לצעירים
ויש שם גם למבוגרים אם צריך.
תודה , פנינו לער"ן , כמו כן פניתי לסהר דוקא בסהר הפנו אותי למאמרים שאני מקווה שהאמא תוכל לקרוא.ואולי גם תסכים לפנות טלפונית או דרך הצטים. לא ידוע לי על עוד אדם שהיא בוטחת בו. האם לפנות לפקידת סעד במקום מגוריה? לדברי האם פקידת סעד לחוק נוער היתה מעורבת בטיפול בה, בתקופה שהיא היתה משוטטת ונעדרת מהבית. היום כשהיא סגורה בבית פקידת הסעד לא מעורבת.מה גם שבעוד חודש לא תחשב לנוער ואז אולי תעבור לפקידת סעד ל... שכחתי את השם.
אני מחפשת דרכים להגיע אל הילדה מלבד הדרכים הקונבנציונליים שעובדים ל א ט. כמובן מבלי לבטל את הדרכים הקונבנציונליים. הכי חשוב לדעתי לגרום לה להסכים לטיפול פסיכיאטרי . אבל אוליי בנוסף יש עוד דרכים. (אני מקווה שהבהרתי את כוונתי למרות הסירבול )
אני מחפשת דרכים להגיע אל הילדה_ ... _הכי חשוב לדעתי לגרום לה להסכים לטיפול פסיכיאטרי
נראה לי שקיימת סתירה פנימית במשפט הזה. מופעל על הילדה לחץ עצום לקבל טיפולים, שלא על דעתה. האם מישהו בסביבתה באמת מנסה להגיע אליה? מה פלא שהיא אינה בוטחת באיש, בשעה שכל סובביה מנסים להפנות אותה הלאה, ומסרבים לקחת על עצמם אפילו חלק מההתמודדות?
אומרת שהנסיונות של המשפחה לעזור לה הגיעו מאוחר.
הייתי מתחילה מכאן. נצמדת אליה, שומרת עליה (כבדרך אגב, באופן מוצנע) לבל תפגע בעצמה, ובמקביל מציעה אהבה ואוזן קשבת. עדיף מאוחר מלעולם לא.
בעקבות מקרה התאבדות שקרה במשפחתינו לפני מספר שנים, - בן דודו של בעלי התאבד בצבא...
בעלי חיפש חומר באינטרנט על הנושא ומצא גם די הרבה בעיברית.
בהחלט שווה לנסות.
מה שאני זוכרת זו העיצה לדבר אל הנער ולהסביר לו שהוא אינו יכול להחליט החלטות בשבילו בגיל 40 נניח. כלומר בישבילו העתידי.
אסור להתעלם.
ברעננה או כפר סבא (אני יכולה לברר) יש פסיכולוג שמטפל בדיוק במקרים שכאלו בבני נוער שצועקים לעזרה.
והיה ואת רוצה אשיג את שמו או טלפון שלו.
הצעה- לא לשקוט על הקיים לעשות הכל כדי להושיט עזרה.
_אסור להתעלם.
ברעננה או כפר סבא (אני יכולה לברר) יש פסיכולוג שמטפל בדיוק במקרים שכאלו בבני נוער שצועקים לעזרה.
והיה ואת רוצה אשיג את שמו או טלפון שלו._
כן , אשמח לקבל את הטלפון שלו.אם תרצי ארשום לך בדף הבית שלך את המייל שלי. נראה לי שקיימת סתירה פנימית במשפט הזה. מופעל על הילדה לחץ עצום לקבל טיפולים, שלא על דעתה. האם מישהו בסביבתה באמת מנסה להגיע אליה
זה נכון ולא נכון. אני אשמח להיות איתה ולשמש לה אוזן קשבת. היא לא מכירה אותי וקשה לי לראות אותה יוצרת קשר חדש, השאלה לא במצב שהיא נמצאת היום.השאלה איך אפשר להגיע אליה במצב הזה?
אני מעודדת את האמא להיות זאת שתתמוך בה, לקבל את המצב שלה למרות כל הקשיים של האמא. ולתמוך בה. אך זה לא מספיק . כמובן שהתמיכה המישפחתית חשובה, אך היא חייבת טיפול מקצועי.
הציעי לאמא להתחיל לטפל בעצמה. זה לא במקום טיפול בילדה, אבל גם היא עצמה זקוקה לעזרה, תמיכה, הכוונה.
בזה היא גם שולטת. אינה צריכה לקבל הסכמה של אף אחד, אלא של עצמה.
להיות אתה ולקבל אותה. ראי, אני כותבת מתוך התחושה האישית שלי, בבקשה עשי עם זה כרצונך.
להיות אתה ולקבל אותה. פשוט לקבל. לא למצוא פתרונות, לא לחפש דרכי קיצור, ובעיקר להפסיק עם הלחץ הבלתי פוסק להפנות לטיפול. הילדה אינטיליגנטית, כהגדרתך, ומודעת לשונותה הפיזית. עצם ההפניה לפסיכיאטר, יתכן, תוסיף לה, בעיני עצמה, שונות שלילית שאין ברצונה לתמודד עמה, והצדקה לחוסר הקבלה העצמית שלה.
להיות אתה לגמרי, גם במובן של זמן. זה אומר שמי שלוקח את הענין על עצמו, למשל שני הוריה, נמצאים אתה (לפחות אחד מהם) כל הזמן. עסוקים בשלהם, עובדים בשלהם, אבל לידה. מהבית. כך יהיו נגישים לה, כך ירבו לפנות אליה, כך ישמרו עליה, כך יתפנו להכיר בה ואותה, כך ירכשו את אמונה מחדש. משיתבסס האמון, כך אני מאמינה, ואם עדין יעלה הצורך, תאות היא ללכת לטיפול כלשהו, ואולי אף תבקש ותבחר בעצמה.
עצם השופינג המטורף אחרי "המטפל הטוב ביותר" מעצים את תחושת ה"אנחנו לא יכולים להתמודד עם זה", ומאדיר לממדים מפלצתיים את השונות והבעייתיות. שוב, כך נראה לי, יתכן שאני טועה, אבל כך נראה לי.
האמא מטפלת בעצמה, מספרת גם שהם הולכים לטיפול משפחתי. מדגישה כל הזמן שהמטפלת אמרה שלא תיתן לנערה למשוך אותה אליה לתהום ושעל האמא למשוך אותה בחזרה. אבל עד כמה האמא תומכת אני לא יודעת. היא מנסה לפי היכולת שלה.
הנערה בוכה המון אבל לא ראתי חיבוק. היום הצטרפה אלינו לסלון בעיקר בכתה אבל מעט דיברה גם על הבעיות שלה . כל כך התחשק לי לחבק אותה....
למחשבות,
מצד אחד אני מבינה את מה שאת אומרת. כן המשפחה והסובבים אותה צריכים להיות איתה ולקבל אותה . אבל מאידך יש אכן תחושה של חוסר אונים. מה יהיה אם באמת תזיק לעצמה גם מבלי להתכוון. המרוץ אחר מטפל יכול להתפרש כ "אנחנו לא יכולים להתמודד" או אולי כ"אנחנו דואגים לך."
אם היא היתה מתמודדת עם מחלה פיזית, גם אז החיפוש אחר מטפל טוב (קונבנציונלי או אלטרנטיבי) , היה מתפרש כמי שבורח מאחריות? או אולי אז אם היו מטפלים בה במסירות בבית , ללא טיפול מקצועי זה היה גובל בהזנחה? (ראי דוגמת עופרה חזה).
הילדה זקוקה לעזרה מקצועית. היא גם זקוקה לאהבה וקבלה, אבל לא אחד על חשבון השני.
אני שואלת את עצמי שתי שאלות 1 האם אני יכולה להתקרב אליה (שוב לא במקום טיפול מקצועי ) כי אני בעצם אדם זר עבורה.
2 האם אני יכולה לתמוך באם כדי שתיתן לה את האהבה והתמיכה שלהם כל כך זקוקה.
ביחד עם זאת לדעתי לא צריך לוותר על טיפול מקצועי.
}לשרית אמיר תודה רשמתי את הפרטים אם כי מסתמן מהאם אולי פיתרון אחר . אם לא יצא לפועל אבדוק את עיניין הפסיכולוגית מתל השומר.
I disagree about psyciatric medicines. How about trying to help her discretly by researching about better nutrition. the mother can start making better foods that contain omega 3 and fish oil. Just change the family's diet. The girl will not know its for her. The mother can give her space. Then go to someone professional psychologist to learn how to be an unjudgemental listening ear for her to build her daughter's trust.
you can contact the 'aware parenting ' website. They have professional people you can ask for help.
psyciatric medicines dont' fix the problem. they just cover up the symptoms..
aware parenting site
and the professional from the site: GINA TADMOR
Ramat Gan
(972 54) 998-2561
within Israel: 77 549.1080
e-mail: [email protected] :
ברשותך אני רוצה להפריד בין שני עניינים שונים. גם אם הילדה תסכים ללכת לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי, מדובר בודאי בשעה שעתיים בשבוע. זה לא הרבה. בכל שאר השעות היא עדין עשויה לפגוע בעצמה. על כן, אין לסמוך על הטיפול, לפחות לא בתחילתו, שימנע אסון!!! מכאן, שגם אם יהיה טיפול הולם, אני שבה על המלצתי להיות 24\7 עם הילדה, על כל הקושי שאולי כרוך בכך.
לגבי טיפול אל מול אחריות - ברור שיש מקום לשניהם. במקרים רבים. אבל כאן הילדה צועקת בכל כוחה, הרי את אומרת בעצמך - אומרת שהנסיונות של המשפחה לעזור לה הגיעו מאוחר. אתם לא קיבלתם אותי ואת הנכות שלי אז איך אני אקבל את עצמי?
כלומר, הציפיה הברורה והמנוסחת כל כך טוב שלה היא פשוט - קבלו אותי. היא אפילו לא אומרת שמאוחר מדי. היא כן אומרת שזה שהמשפחה לא מקבלת אותה, מביא אותה לידי חוסר קבלה עצמית. (האם היא מנסה להגיד - אם המשפחה תשנה את גישתה אלי, אשנה גם אני את שלי?). שוב, יתכן שבעיניה החיפוש הזה אחר פסיכיאטר מחזק את תיאורית ה'לא מקבלים אותי כמו שאני'. 'אני כל כך דפוקה שחברת השפויים דוחה אותי מעליה'. 'מתנערים ממני'. כאן הקאץ'. צריך לברר את זה, לברר אתה, לשמוע אותה. היא ישירה, היא ברורה, היא יודעת מה היא רוצה והיא מחפשת דרכים להגיד. רק לשאול אותה. מה את רוצה שנעשה עבורך? מה יעזור לך? ולהקשיב לתשובה. (וגם - אם השואל משוכנע באהבתו או בקבלתו אותה, אפשר: מה ישכנע אותך להאמין לי באהבתי/קבלתי אותך?).
אבל עד כמה האמא תומכת אני לא יודעת. היא מנסה לפי היכולת שלה.
יתכן שזה לא מספיק. אם אמא לא יכולה, אין שום סיבה להפיל עליה בכח. גם היא זקוקה לעזרה.
מאמא, את מתלבטת אם להתערב בעצמך. למה לא בעצם? הרי הילדה הופיעה אצלך בסלון, על דעת עצמה, בכתה בלי חשבון, דברה על בעיותיה. נשמע כאילו ממש חיפשה את הקשר אתך, ואת - כל כך התחשק לי לחבק אותה.... . האכפתיות שלך נוגעת ללב, לכל לב. אני שוב פרקטית, למרות שקצת מביך אותי, כאילו מי אני לייעץ בכאלו. ובכל אופן, לו אני במקומך, אולי הייתי מנסה לקחת אותה אתי למשהו כייפי. לא חלילה וחס למסע שכנוע לטיפולים... סתם משהו כייף. בואי מותק, תראי כמה כייף בחוץ. מה בא לך? רכבת פעם על סוסים? אכלת פעם עסקית בוקר ב'ארומה'? לא יודעת, משהו. מכאן נמשיך.
שוב - אני לא פוסלת טיפול מקצועי, נהפוך הוא. פשוט טיפול מקצועי בכפיה, לילדה כל כך חכמה ומודעת, לא נראה לי נכון כרגע. בעיני.
מאמא, את מתלבטת אם להתערב בעצמך. למה לא בעצם? הרי הילדה הופיעה אצלך בסלון, על דעת עצמה, בכתה בלי חשבון, דברה על בעיותיה. נשמע כאילו ממש חיפשה את הקשר אתך,
הלואי .... היא בכתה בסלון של הסבתא שלה. אני אדם זר לה. אני לא מתלבטת אם להתערב אלא איך להתערב. איך לגרום לה לבוא אתי לארומה... או אליי הביתה...או כל דבר אחר שישנה לה מעט את האויירה, ויתן לה את המסר שיש אנשים שאיכפת להם. היא יצאה לסלון לדעתי בגלל הסקרנות שלה כי הגעתי לשם עם הילדות שלי. וכך "התחברנו" מעט.
הורה מתמודד יקר
אני מציעה לך להתייחס לילדך לאחר איום שכזה, כנמצא בסכנת חיים, אבל כזה שרק אהבה, תמיכה וקבלה מלאה יכולה להציל אותו, ולכן להעביר את המסר החד משמעי, שלא משנה מה הוא יעשה, יאמר, ירגיש, לא משנה איך הוא יפעל ולכמה טעויות הוא יפול אתה תהיה שם בשבילו, אתה תקבל אותו, תאהב אותו, תבהיר לו שאתה לא יכול לחיות בלעדיו אף לא רגע, שהוא הטעם לחיים שלך לטוב ולרע, ושברע אתה מוכן לעזור לו להתמודד בכל רגע, תהיה קשוב, אל תשפוט, תבין ותכיל, תקשיב, לעולם אל תתיחס בביטול, תאמין לכל רגש גם אם הוא נראה קיצוני או דרמטי, אל תמהר לתת עצות, יותר חשובה ההקשבה והאמונה שתוך כדי השיתוף הוא יגיע לתשובות בעצמו ובטח שאל תעקוב אחריו, תחפש סמים, תגיד מילה רעה על החברים, תביע חוסר אמון בו כל זה יופנה כלפייך ותתפס כאוייב.
בקשר אליו, הוא חווה עכשיו את המציאות מתוך רגישות עצומה, הכל מעבר לפרופורציות, ולכל דבר השפעה חזקה ביותר, מתוך כך קשה לו מאוד להתמודד, ההתרגשות וההתלהבות משיר או ציור לדוגמא יכולים להעיף אותו כל כך גבוה ולזעזע אותו עד עימקי נשמתו ומצד שני אמירה של הורה או הערה של חבר יכולה לטלטל אותו בכעס בילתי נשלט או בעלבון בלתי נסבל.
באיזה שהוא שלב זה מתאזן, פשוט תהיה שם בשבילו, אל תתן לו לרגע להרגיש שהוא נטל עלייך, אם הוא התקשר באמצע הלילה לבקש שתבוא לאסוף אותו, תשמח, תשמח שהוא מרגיש קרוב אלייך, תשמח שהוא סומך עלייך, תשמח שיש לו אל מי לפנות, תשמח שאתה יכול לבלות איתו רגע של שקט, למרות שהיית צריך לצאת ממיטה חמה,
תראה בזה את הקסם ותדע שזה עובר, תן לו כל מה שיש לך, בתכלס מה באמת יותר חשוב ממנו?
הבן שלי בן 7.5
פסיכיאטרית קבעה שאין מסוכנות אובדנית מיידית
אבל כל המערכת על הראש שלי
רווחה וזה (אני חד הורית)
האם יש פה משפחות שעברו משהו כזה? זקוקה לתמיכה