האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
{*אהבה טהורה
שלום, קוראים לי מיה,
אני בת שלושים ושבע,באהבה עם צור ויש לנו ארבעה ילדים:
ליה אהבה [שמשמעה: בשבילי האלוהות היא אהבה]
מעיין פלא [אשר כל השותה ממנו אפילו שלוק אחד קורים לו ניסים ונפלאות]
נויה לב טהור [שפרושה: היופי האלוהי הוא לב טהור]
וסופיה [שקיבלה את השם והאנרגיה מהמדריכה הרוחנית שלנו זופייה]
אנחנו משפחת נוודים במסעות תושבים זמניים בכדור הארץ, נוטים לגדל ירקות אורגניים,בתקופה זאת אנחנו על אי קטן שנקרא איביזה.
הילדים כאילו בחינוך ביתי אבל האמת שהם בבית ולא כאלה מחונכים מה לעשות לפחות הצלחנו בחלק מהתהליך (החלק של הבית)
אוהו אוהבה כשראיתי את ההודעה שלך כשחשבתי שאני פותחת לעצמי דף בית הייתי המומה,
כל התקשורת מחשבים הזאת נראית לי הזויה לגמרי רוב הזמן אני לא מבינה בדיוק מה קורה אבל אני לומדת.
תודה שפתחת לי דף, סביר להניח שלא הייתי יודעת על קיומו אם לא הייתי מנסה לפתוח אחד בעצמי.
מדהים.
אוף... אתם צריכים לראות את הפנים שלי כשאתם עושים דברים כאלה כמו לפתוח לי דף בית או לערוך לי את האימייל
כל פעם אני נדהמת מחדש, כשראיתי את האימייל חשבתי: זה תמיד היה ככה? ואז ראיתי מה שכתבת, איזה צחוקים,
אני בטוחה שיש פה קוסמים ואין לי מושג איך עשית את זה מקווה שלא אכפת לך
ההפך תמשיכו להפתיע אותי ככה,
מזמן לא הרגשתי כלכך דבילית, זאת תחושה נפלאה
אני מקווה לא ללמוד כל כך מהר איך משתמשים במחשב ובאתר הזה ולהיות מופתעת כל פעם מחדש.
ואם בינתיים על הדרך אני לא עונה במקום הנכון או עושה משהו שתרבותית לא נהוג או מתאים לתרבות התקשורת באתר,
תדעו שאין לי כוונות רעות, על דברים כאלה אני ממש ישמח אם תסבירו לי בסבלנות.
אז שוב תודה קטקטית על האימייל הערוך הייתי שמה פרצוף מחייך אבל יוצאים לי סתם סימני פיסוק לא ברורים,
ותודה אוהבה על פתיחת דף הבית ושוב פרצוף מחייך.
הי , הגענו לביקעה לפני 5 חודשים , אנחנו גרים ברותם ונמצאים בבית . אוריה בן ארבע וחצי ואליה בן שנה וחודשיים . אותנו בקרה קבסי"ת וכבר נאלצנו להגיע לועדה מיוחדת לינוך ביתי בירושליים . את מוזמנת להתקשר בשמחה איטהל 04-6581194
רציתי שתדעי שאוהבה וכבר ברבור הן שתיהן אני.
ויש לי עוד ניק קבוע כאן שלא אחשוף הפעם.
וחוץ מזה שמי אחר....
קוראת אותך קבוע ושמחה על נשים כמוך בעולם.
אמרתי שהרי ארצה לכתוב לך, לא?!
אוהבה וכבר ברבור אותה אחת,
אח....איזו נחת [מתרווחת בכסא, חיוך של אושר על הפרצוף]
עכשיו אני מרגישה במשחק גלה את המטמון.
אני כל כך אוהבת את הסיפור שלך,
והוא כל כך מזכיר את סיפור החיים שלי
עכשיו רק נותר לי להציע לך חברותd-:
הי אהבה,
אם תציצי בדף של סופשבוע שומרי הגן תוכלי לקרוא את מה שכתבתי בעקבות ולחיזוק התגובה שלך שם בעניין ענבר.
תהיתי אם במקרה את מכירה אותה ויודעת איך ניתן ליצור עמה קשר.
וגם אם לא, אז סתם שיהיה לך שבוע נעים @}
גם אני אשמח לדעת עוד על המקום שלכם
יש שם משפחות בחינוך ביתי?
איפה זה בדיוק?
(היינו בשישי האחרון בנוה איתן שבבקעת בית שאן, אל תגידי לי שזב באיזור הזה...).
הי אהבה טהורה
זה שם מדהים, את יודעת?
ככה אני קוראת לבנות שלי הרבה פעמים...
אני אדבר עם בן זוגי על העניין
ואלי נבוא לבקר כדי לחוש את המקום בעצמנו...
איך מגיעים אליכם? דרך ירושליים?
הי כוסמת עשיתי סיור במפה של נענע, ראיתי דרך של שעה ועשרים דקות דרך חוצה שומרון,
אנחנו נוסעים משם לתל אביב בחמישים דקות, יש אנשים שלא נוסעים משם [פה באזור כולם משתמשים בכביש הזה]
אפשר גם לבוא דרך ירושלים לרדת לים המלח ובצומת לפני שפונים לכיוון ים המלח ימינה פונים שמאלה לכיוון בית שאן,
עשרים דקות מהפניה זה נתיב הגדוד.
אז אתם באים?
כוסמת יקרה, בתור אחת שגרה בקיבוץ אלמוג (צפון ים המלח), אני יכולה לספר שמרגישה מאוד בטוחה לנסוע מירושלים לים המלח - לא חושבת שיש סיבה שלא ארגיש בטוחה. לגבי נתיב הגדוד - פעם (ממש מזמן) נסעו לכביש הבקעה דרך העיר יריחו (גם אני עשיתי זאת רבות בתקופת שרותי הצבאי), היום כבר יש כביש עוקף יריחו, וגם עליו אני מרגישה בטוחה (בערך 7 דקות נסיעה בכביש עוקף יריחו עד שמגיעים לפתחת כביש הבקעה). כמובן, שלא אוכל להתווכח לעניין ההרגשה אם זו דרך מסוכנת או לא, אני מניחה שמי שגר במקום מרגיש בטוח ומי שבא מבחוץ, יכול שיהיו לו חששות.....
לצערי - ועם הקביעה הזו אני מסכימה - גם אני לא נוסעת בכביש חוצה שומרון בגלל בעיה בטחונית ופחד שלי (בעיקר על הילדים), למרות שאני מכירה אנשים רבים מהבקעה שמשתמשים בכביש זה (חוסך בערך שעה נסיעה) כדי להגיע למרכז. זכותם וגם זכותי, ולכן המסקנה היא שבעניין הזה - זכותך.
בכל מקרה, גם אני מצטרפת להזמנה של אהבה לבקר בחבל ארץ מקסים (אם תחליטו שזה אפשרי מבחינתכם) - בקעת הירדן וים המלח......
ובהצלחה לכולנו.
אנחנו נכנסנו לתקופת קינון מפאת הסתובבויות רבות בזמן האחרון, מנסים שוב להתאקלם וליצור איזו שהיא שיגרה, זה קשה, אבל אני מקבלת את ההזמנה שלך בשמחה ומבטיחה שנבוא בכייף, נראה לי שליה והילה ידלקו אחת על השניה ממה שקראתי על הילה באופטימיות קוסמית.
אנחנו נכנסנו לתקופת קינון מפאת הסתובבויות רבות בזמן האחרון,
מזדהה...
רק אני לא יכולה לוותר על התנועה...הגדולה זקוקה מאוד לחברה... נראה לי שליה והילה ידלקו אחת על השניה ממה שקראתי על הילה באופטימיות קוסמית
נהדר.
מוזמנים בכייף...
איריס יוטבת היא האשה שארגנה את החיבוק הגדול סביב לכנרת,
כשחיפשתי מידע על החיבוק הגעתי לכתבה עליה ומסתבר שהיא באופנית מקסימה,
יכול להיות שהיא אפילו פה באתר, אני לא יודעת לעשות קישורים אז פשוט בחיפוש לכתוב: החיבוק הגדול סביב לכנרת, היא ממש אשה מעניינת.
אני אנסה להבין קודם היא מתעצבנת נורא כשמגישים לה משהו לגעת בו [צעצוע או חפץ],
כל חפץ מכל סוג שהוא?בכל גודל? בכל מרקם? כזה משמיע רעש וכזה שלא? היא נוגעת תוך כדי שהיא רועדת ומתלוננת על סף הבכי עם כל מיני צרחות חדות של עצבים
אז היא נוגעת בו בכל זאת או משדלים אותה לגעת בו? בזמן האחרון היא מגיבה יותר טוב לחפצים רכים, היא עדיין מתעסקת איתם תוך תלונה ולוקח לה יותר זמן להגיע לקריזה ממש, אתמול החזקתי ניילון מרשרש ביד והיא התנפלה עליו בהתלהבות וחטפה לי אותו ואז היא התחילה ממש להשתגע ממנו, לקחתי אותו והיא פרצה בבכי עצבני עד שנרגעה,
אם היא מתלוננת על חפץ מסוים למה להשאיר לה אותו עד שתגיע לקריז?
במה היא כן אוהבת לגעת? מגע גוף כן? בד? מים?
כמעט אף פעם לא ישנה, חוץ מבלילה שלוש שעות, וכשהיא על הציצי]
האמת שגם אני אם הייתי ישנה שלוש שעות בלילה הייתי כל היום בקריז.
לבדוק למה היא לא ישנה היא צריכה לישון
אולי זה מקור כל הכעסים וכל השאר זה ספקולציות שאתם עושים.
תני לי עוד קצת רקע
אנסה להבין
מלאכים, אין לי מושג איך את מצטטת מדף לדף, אני לא כזאת מוכשרת במחשבים,
וזה ממש מסובך לי לעבור מדף לדף כדי לכתוב תשובה, אז או שנכתוב את כל ההתכתבות בדף שלך או שלי מה שתעדיפי, או שאם יש לך סבלנות וזה פשוט , תסבירי לי את מה שאת עושה, את פותחת שני דפים אחד ליד השני או שיש שיטה אחרת? יש לי מחשב רק חמישה חודשים.
צריכה עוד אינפורמצייה
היא נולדה בלידה רגילה או קיסרית?
היא זוחלת? איך?
איך במקומות הומים? רועשים?
המגע שלה עדין או גס?
נראה לי לפי הקצת מידע שיש לי, שיש לה רגישות חושית למשהו
אני חייבת עוד דוגמאות מהחיים בכדי לדעת ואז לתת לך תרגילים
את גם יכולה לקפוץ אליי (זה הכי טוב)
ואז אני אעשה לה איבחון (רק מלהסתכל על ההתנהלות שלה)
אני גרה באזור גזר - שפלה (ליד הכוסמת)
ולא ענית לי למה היא לא ישנה מספיק
חמודה את
את נשארת בדף שלך
מצטטת (מסמנת מה שאני כתבתי או מה שאת)
ובסוף משנה את שם הדף לדף שאת רוצה שזה יופיע.
בקיצור תכתבי בדף שלך - תצטטי מאיפה שנראה לך
ובסוף את השם הדף תשני ל יהללוך מלאכים
הי אהבה
בקשר לציטוט מאיפה ציטתת לי
יכלת פשוט לכתוב לי בדף הבית
לאט לאט תביני איך זה עובד אבל בכיף.
בקשר לילדה במעורפל אני חושדת ברגישות טקטילית מסוימת
זאת אומרת רגישות במגע על פני העור
יכול להיות רק מחומרים מסויימים יכול להיות רק בפה
יכול להיות תקופה וזה יעבור...
תהיה איתי בקשר ותספרי לי על דברים שאת שמה לב
בגדול כרגע כל מה שאת יכולה לעשות וזה תמיד טוב
זה עיסויים - מגע של אמא הוא הכי טוב והכי מרגיע.
ותני לה לגדול קצת ונראה אם הגישה שלה תשתנה
בהצלחה ובכיף
תרשי לי להתסלבט עליך קצת קודם.... חה חה חה חי חי חה
תעשי alt+shift בשמאל alt+shift בימין ctrl-shift בשמאל ctrl-shift בימין ותלחצי על caps-lock גם בין לבין,
אם כל זה לא עובד אולי יש לך למטה למטה בשורת המשימות של חלונות, סמל כחול שרשום עליו EN תלחצי עליו ותלחצי אח"כ HE.
אהבה היי . אחרי יום גדוש ולחוץ שמחתי לראות את ההודעה שהשארת . אנחנו שוכרים קרוואן . ברותם אין בתי קבע מעבר לאשכוביות שפעם היו חלק מהאחזות עצמה . איפה אתם נמצאים בדיוק?נשמח להשתמע!
הי אהבה טהורה,
שבנו מהודו, התחזקנו, שמחנו, התמלאנו והנה אנחנו שוב כאן.
כשאני קוראת דברים שכתבתי לפני כמה חודשים בסך הכל, זה נראה לי כמו עבר רחוק רחוק של מישהי אחרת. אבל משהו כן נשאר מכל זה - חששות ופחדים...
משתדלת להדחיק
מה שלומך יקרה?
עכשיו המשפחה שלנו מתאחדת למשחק שבו אנחנו מנסים לראות איך אנחנו יכולים לחיות מהמינימום ועדיין להרגיש שיש לנו ה-כ-ל, אנחנו קונים רק את ההכרחי ועדיין הכי עשירים בעולם, לא חסר לנו כלום.
ראיתי שכתבת את זה איפשהו ואשמח אם תוכלי לפרט קצת יותר - מה זה אומר בדיוק?
מה זה אומר מבחינת המבוגרים? מה זה אומר מבחינת הילדים?
אילו תנאים הצבתם, איך זה מתבטא בחיי היומיום?
על מה מוותרים ועל מה לא, ואיך מגיעים להחלטות כאלה, במשפחה?
נשמע לי כל כך מעניין, אבל לא מבינה איך ליישם את הרעיון הנפלא הזה..
שנית, רציתי לכתוב לך שגם את מאוד ריגשת אותי במה שכתבת בדף איך אוזרים כוחות ללדת.
גם ההתרגשות שלך מהצעות העזרה של הבנות ריגשה אותי בעצמי, וגם התמיכה המלאה ב'מישהי'.
אני מרגישה שכמו מה שכתבת עליי, גם את במקום הזה...
ואת פשוט מרגישה לי ונקראת לי מלאה אהבה ומשפיעה אהבה... כולך לב...
הי מיה, מה העניינים? לרוב, אינני משתמשת בכינויים אחרים, פשוט לא הייתי פה המון זמן (לחץ, לחץ, לחץ.......בעבודה, כמובן). כבר גילינו שבנותינו באותו גיל? הזכרון שלי ממש רע......גם בתי תעלה בשנה הבאה לכתה א', וגם היא רוצה ללכת אל......כל יום כשהיא חוזרת הביתה. לצערי, יש שתי בנות בלבד אצלנו בגילה, כל השאר בקיבוצים באזור ועדיין לא יצא לה לבקר בקיבוצים אחרים (פעם פעמיים לביקור חברתי וכל השאר ימי הולדת וכאלה..........).
מאחר ואת לא ניידת, או לפחות עד שתהיי ניידת, אני זו שאצטרך להגיע, ואני באמת אשמח, פשוט יש לי בעיה בתקופה זו של השנה, אני ממש קופאת מקור ומשתדלת לא לצאת מהבית (תחשבי איזה ערמות כביסה יש לי בתקופה הזו כי המכונה וחבלי הכביסה במחסן מחוץ לבית....), וגם החושך הזה בחמש אחה"צ מכניס אותי לדכאון (אני כמעט בטוחה שאני מסוג האנשים שסובלים מדכאון חורף - אני נראית ומתנהגת כמו קונכיה בתקופה הזו - אולי אני צריכה להיות דב ולישון כל החורף.....). בקיצור, אני יודעת שזה לא תרוץ בכלל, ואני מאוד אשתדל, אבל אל תכעסי (נורא) אם יקח לי קצת זמן.....
וחוץ מזה - מאוד שמחה לשמוע ממך, זאת היתה ממש הפתעה היום להכנס ולראות את ההודעה....כבר עלה לי חיוך (איך עושים את כל הסמלים האלה, שכולם משתמשים בהם?)....
הי מיה, מה קורה?
אני שמחה למצוא אוזן קשבת לבעיות החורף שלי........
אנחנו בטוח נפגש כשיהיה קצת יותר נעים לצאת מהבית אחר הצהריים.
חוץ מזה, איך הולך בגן? כבר התרגלת?
אולי זה עוד יזדמן להפגש להתחבק
אמן, אני...לא יודעת מה לכתוב, הלוואי שנפגש...
[איך אני אזהה אותך? , חוץ מהעיניים, אני תמיד מזהה אנשים שאני מכירה, אני יודעת שגם את, טוב כנראה שתצתרכי לעשות לי את הקישור כשניפגש, את יודעת איך קוראים לי, שמות ילדים, אהוב, בית וכ"ו, לא נורא, למרות הסקרנות, אני סומכת עלייך]
בסוף רק בשביל הנאמנות הריגשית " נצטרך " להפגש
הצחקת אותי d-:
_כמות הדמעות שיורדות כשאני כותבת כל כך רבות
שאני בטוחה שהם מרפאות ומגלידות את המקומות החשופים כל כך._
אמן..... אני גם כותבת כתהליך ריפוי, במחברות שאני מקווה יום אחד לתת כסוג של ירושה רוחנית לילדים שלי.
תראי כמה קווים מקבילים יש בינינו [וזה רק ברמה השיטחית ביותר, אין לי כוח לכתוב ברמה הפלאית זה דורש הרבה עבודה]
גם אני הייתי ביפן [חצי שנה, זייפתי ויזה מסע מדהים]
הכרתי את אהובי בהודו [גם בהודו זייפתי ויזה d-: ]
חזרנו להודו למקום שהכרנו בו, עם הילדים [התינוק היה בן ארבעה חודשים]
התנסיתי כמעט בכל סוגי הסמים
גם אני "רואה"
אני זוכרת גילגולים קודמים [מילדות]
הייתה לי ילדות קשה רוויית התעללות [על ידי אבא שלי]
תמיד ידעתי מי אני, תמיד זכרתי את עצמי
ויש עוד הרבה אבל נסתפק בזה בינתיים.
אני כותבת לך את זה למרות שאני לא מרגישה בשלה עכשיו לכתוב תגובות, כי אני לא רוצה שתהיי עם הרגשה לא טובה.
בהמשך אני מקווה כן להסביר את עצמי יותר.
התגובות שלך אצלי בבלוג עושות לי ממש טוב.
ואת מה שכתבת בדף הבית - אני מעריכה שבחרת לכתוב בדף הבית. אלה אמנם תגובות מהסוג שאני פחות רוצה לקבל, אבל בטח שלא כועסת.
עד היום לא הצלחתי להתנסח על הסיבה שאני מעדיפה תגובות כאלה וכאלה ולא אחרות.
קשה לי מאוד להסביר את עצמי.
אולי אצליח יותר טוב בהמשך....
אבל אין לך מה לחשוש.
אני מאוד אוהבת אותך, ומאוד מעריכה את הדרך שאת עושה איתי.
(ומדהים אותי שקראת את הבלוג הקודם, זה ממש משמח אותי. אולי אחזיר אותו?)