טוב, אני מתחילה, לא יודעת מתי אסיים את זה... מנצלת הזדמנות שכל המשפחה המקסימה שלי ישנה עדיין ואני, שבקושי ישנתי בלילה (לא בגלל הפצפונים) התהפכתי מצד לצד באנחות של תוסיק תפוס...
אז מאיפה מתחילים? אולי כדאי שנתחיל מהסוף? גם ליהונתן גפן זה היה הכי קל ברומנים שלו.
השבלול שלנו הסכים לצאת לאויר העולם ביום רבעי בלילה, ירח כמעט כמעט מלא (יום אחרי המלא) 26.12.07 בלידת בית לא פשוטה אבל מדהימה. זהו, סוף סוף נולד סרבן היציאה. שבוע 42+5. נשמה קטנה ומקסימה, שיער שחור ועיניים סקרניות. נשמה.
ועכשיו חזרה להתחלה.
אי שם בתחילת ההריון נכנסה לי אינפורמציה למוח, לא יודעת מאיפה היא הגיעה. זה היה משהו שצריך לקרות בתאריך 28.11 יום רבעי בלילה של אחרי הירח המלא. אני ותאריכים ועוד כל כך מפורט. ניגשתי ללוח השנה ובדקתי ואכן יש תאריך בדיוק כזה והוא יוצא שבועיים לפני התאריך לידה המשוער, אמרתי שאשמח אם זו תהיה הלידה ולא משהו אחר שיקרה בתאריך הזה. הגענו לתאריך, הוא חלף עם בריקסטונים וזהו. המשכנו הלאה. הכל כבר היה מוכן. עוד יום ועוד שבוע, המילדת המדהימה שלי (נו, שרהל'ה, ברור, לא?) עושה הערכת משקל ואומרת שיש המון מקום לפצפון לגדול ושהוא יקח אותנו לתוך דצמבר. מחכים. כל יום מהמרים שוב על תאריך אחר. אמא שלי עושה התערבויות עם לוח השנה וכל בוקר לאחר שהיא בודקת שעדיין לא ילדתי בטעות ושכחתי לספר לה מספרת לי על עוד מישהו שמת/נולד/צריך לחזור לארץ/או משהו בתאריך כלשהו וקובעת את זה כיעד. כמובן שזה לא ממש עוזר אבל לפחות זה נותן לה מיקוד בחלל. גם זה חשוב.
שבוע 40 חולף, נכנסים ל41. אני מתחילה להרגיש ששכחו אותי איפשהו, לא ברור לי איפה בדיוק. נגמר לי תאריך התפוגה ואוטוטו אני מתחילה להרקב על המדף. התחושה היא ממש "ומי לא בא? מיכאל! והוא הבטיח פעמיים שיבוא אחר הצהריים..." זהו, הוא כבר לא יבוא. ברור לנו שזה שטויות אבל איפשהו כבר מתחילים להרגיש ששום דבר לא הולך לקרות. מדברים עם השבלול שבבטן, אחותו החיפושית שרה לו כשיש לה סבלנות וכשאין דופקת על השולחן/מזרון קרוב וצועקת "צא כבר!!!!" והוא? שבלול.
מפחדים ממיעוט מי שפיר, אני מסרבת לעשות מעקב, סומכת על הגוף שלי אם כי מתחילה לפקפק בסינכרון שלו עם שאר העולם. סופרת תנועות. השבלול בועט היטב.
יום שישי מגיע שבוע 42, אני קמה בבוקר עם צירים, במיטה הם קרובים אבל אחרי שאני מתעוררת הם מתרחקים. הפקק המהולל יוצא. נוסעים לטיפול. אני מקבלת טיפול מעולה, עיסוי ורפלקסולוגיה. בסוף הטיפול מקבלת עוד ציר אבל אחר כך הם שוב נרגעים. אחרי שנת צהריים הצירים מתחזקים. אני מתקשרת לאחותי שאמורה לבוא להיות עם החיפושית שתנוח קצת. מודיעה בשמחה לשרל'ה על ההתקדמות. הצירים כואבים ומתקרבים אחד לשני ואז פתאום אני מתחילה להרגיש ממש רע. סחרחורת, צמרמורת ועייפות אדירה. באחת הצירים נעלמים ואני נרדמת יחד עם החיפושית ומשאירה את האיש לבשל את ארוחת הקינון שלי (שכבר בישלתי מליון פעם במהלך השבועות אחרונים) בלילה שוב צירים מתחדשים, אני ישנה איתם, מקבלת אותם בשכיבה ובגלל זה גם ביסורים אבל לגוף שלי אין כוח בכלל להתמודד, לא רוצה ללדת במצב כזה, צריך כוח בשביל ללדת. כנראה שהטיפול העיר אצלי איזה תהליך של ניקוי פיזי, זה באמת לא זמן ללדת. הגוף יודע. כשקמים בבוקר שוב הצירים בורחים ומתרחקים ושוב מתחזקים בשנת הצהריים. החיפושית כבר למדה מה זה ציר ומה עושים כשלאמא יש אחד כזה ואבא לא בסביבה והיא נעמדת לי מאחורי הגב כשאני על שש ומלטפת או עוזרת לי לנדנד את הכדור או פשוט מחזיקה לי יד, מקסימה.
זהו, גם ביום שבת בלילה לא ילדנו. בראשון אותו הסיפור בדיוק. צירים בלילה מתוך שינה, אני כבר פחות ישנה ויותר מבלה על שש במיטה מפריעה לחיפושית לישון או בטיולים בבית כולל נקיונות ועוד דברים דביליים שכאלה. אבל גם בלילה של יום ראשון לא ילדנו. יום שני... משהו חדש קורה. הצירים ממש מרשימים אותי כבר באורך ובכאב, בשלב מסויים של אחר הצהריים אנחנו מזמינים את הבייביסיטר לבלות עם החיפושית. מקבלים קצת זמן הורים לבד. מדליקים קמין ונרות. אני מקבלת צירים ליד הקמין. הם מתקרבים להם בנחת. אנחנו מתרגשים בטירוף. מחליטים להזמין את אחותי כדי שתהיה עם החיפושית. הצירים כבר ממש מתקרבים ויפים. אופטימיות חוגגת. השבוע זה השבוע האחרון שלנו ללידת בית מכאן והלאה זה כבר ענייני בית חולים. בטח שזה ממלא אותנו אופטימיות. ואז אחותי מגיעה על שלל מצלצליה. מתמקמת בפינת הסלון ליד שקע החשמל. מכניסה את הסלולרי שלה לטעינה ומתחילה לטחון. בין שיחה לשיחה מודדת לי זמן בין הצירים. אנחנו מבקשים ממנה להפסיק עם הטלפונים לפחות בסלון ולא למדוד זמנים. לגבי הטלפון, היא עוברת לSMSים דיסקרטיים וכאילו לא מעצבנים (רק כאילו) ומודדת זמנים בשושו, מתחת לשולחן. היא שמחה לדווח לי שהצירים קבועים כל עשר דקות. יופי-טופי ידעתי את זה לבד. אבל אז גם מתחילה להעיר לי כשיש ציר מבושש לבוא או מדלג... בקיצור. מפריעה לי מאוד. הצירים נעלמים. אנחנו הולכים לישון. בבוקר עושים ריאורגניזציה לגבי הנוכחות שלה בלידה. מחליטים שהיא עדיין נדרשת כי צריך מישהו אחראי מספיק כדי להיות עם החיפושית בעיקר אם יקרה משהו לא מתוכנן ונאלץ להתפנות לבית חולים אבל ברור לנו שהיא תהיה האדם האחרון שיוזמן ללידה-אחרי המיילדת ובת לוויתה כדי שכשתגיע כבר יהיה פה הצוות ההכרחי והיא תתצמצם ותעלם בקרב נשות המקצוע.
יום שלישי. היה לילה קשה ומבעס למדי. כבר היינו בטוחים שזה יהיה זה. קמים בבוקר עם תחושת אכזבה וטיפה כישלון. לפנות בוקר הצירים מתחדשים (בדיוק בזמן שאני שומעת את הדלת נסגרת מאחורי אחותי שישנה בסלון) הם ממש כואבים שוב אבל שוב כשאני קמה נעלמים להם. מחליטים ליסוע להביא אוכל לחתולים, צריך סופר מרקט וירקות. לפני שאחנו יוצאים אני הולכת לשירותים לגלות שוב את הפקק, שלום לך... לא נפגשנו כבר? מגיעים לווטרינר אני מקבלת ציר מיד כשיוצאת מהאוטו. נשענת ונושמת אותו. האשה בקבלה קולטת אותי דרך דלת הזכוכית וכשאנחנו נכנסים מיד צועקת "את לא יולדת לי פה! אין פה טיפולים חינם לתינוקות!!" אני צוחקת שאני אשתדל מאוד שלא. אנחנו ממשיכים לסופר וגם שם אני עם צירים, זה עוד לא היה לי. הם שונים מאוד ממה שהיה עד עכשיו אבל אני שוב לא לוקחת אותם ברצינות כבר.
שבלולון קורא לי...
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
-
ילדת_טבע*
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
-
טלי_מא*
- הודעות: 1707
- הצטרפות: 14 דצמבר 2005, 10:27
- דף אישי: הדף האישי של טלי_מא*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל טוב!!
חיכיתי להודעה שלך!
חיכיתי להודעה שלך!
-
ילדת_טבע*
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
ממשיכה ביד אחת...
"זאב, זאב" כבר שמענו עליך. החלטנו שאם עד יום שני אין התקדמות אז הולכים על אופצית שמן הקיק. שרל'ה הציעה את זה כבר ביום ראשון אבל סרבנו והבוקר כשדיברנו היא מציינת בדיוק כמוני את העובדה שאולי אנחנו קצת מגזימים, שלושתנו, עם הלסמוך הזה. אנחנו קונים בקבוק ובצהריים אני מתחילה לשתות את מנת התרעלה שלי. לא מסיימת אותה כי יש לי מטבוליזם מהיר וגם צירים טובים כבר מתפתחים. אני נחה צהריים בתנוחה שהאיש קורא לה "תנוחת ארמדילו" שזה היכון לשש או יותר נכון, "נרדמתי בדיוק בסוף הציר". כשאני מתעוררת אני מגלה שהמוח שלי לא ממש מתפקד, המוח הקטן נכנס לפעולה. לוקח לי זמן לקבל את זה כי החיפושית עירה ומבקשת ממני כל מני דברים והאיש שואל אולי כל מני שאלות כמו "כמה זמן" או "איפה?" או מעביר אלי שיחות טלפון... גם הוא לא ממש מאמין כמוני שמשהו שונה הלילה. לראשונה מזה שנתיים וחצי הוא מרדים את החיפושית. קשה אבל מצליחים. אני לא מצליחה להיניק אותה לשינה כי זה עושה לי צירים מיד וזה לא מספיק זמן כדי להרדם. בסוף היא נרדמת. אני כבר על הכדור עם צירים תכופים וקבועים מדי פעם נשכבת על כרית ברכיים לחזה לנסות לנוח. הצירים כואבים מאוד אבל אני אסירת תודה על כך שנשאר לי עוד זמן לנוח בינהם. עם החיפושית זה לא היה ככה, לא היה לי זמן לנשום רגיל בין ציר לציר. מזמינים את שרה'לה ורק אחר כך את אחותי, שלוקחת את הזמן לשמחתי ומגיעה מספיק אחרי ובדיוק כדי לחבר חיפושית שהתעוררה בינתיים. שרה'לה מגיעה, לדברי האיש ברבע לאחת עשרה, בשקט ובנחת נכנסת למטבח ואני נשארת בפינה שלי לבד, עם הצירים היא מגיעה לבדוק דופק ומציינת שיש ירידה לא יפה, אני מרגישה את הדופק החדר עולה, מקבלת איזו תרופה הומאופטית, בבדיקה הבאה דופק תקין. האיש בינתיים הספיק כבר להכין הכל, למלא את הבריכה ולהכין סירים עם מים והכל. כל הזמן הזה אני עוד חושבת לעצמי כמה מבעס זה יהיה שוב לבטל את כל ה"מופע" והפעם יש גם בריכה לרוקן... ובטח תכף הכל יעצר שוב. אחרי כך וכך זמן, שרל'ה אומרת שאם אני רוצה אני יכולה להכנס לבריכה. אני מציינת שאני מפחדת להמשיך לשלשל את השמן קיק הזה "שלה" במים. היא מסייגת את ההזמנה שלה ומבקשת לבצע בדיקה כדי לראות פתיחה. בודקים-פתיחה שש. אני מבסוטה, אצלנו במשפחה מפתיחה שש זה כלום עד ללחיצות, מסבירים את זה לשרה'לה ואני לא מספיקה לסיים את המשפט ומרגישה ציר לחץ. שלשול או לא שלשול, שולחים אותי למים לא ללחוץ. איזו הקלה... כמה זמנית... הצירים חוזרים ללחוץ, אני לא מצליחה להרפות, קשה לי להתרכז. שרהל'ה בודקת המון דופק וכל הזמן יש האטות שמפחידות אותה. השבלולון לא יוצא, נו, מה חדש?
בינתיים החיפושית יוצאת מחדר השינה וצופה בהכל מהידיים של אחותי. ילדה מופלאה. שקטה ומתרפקת. יודעת בדיוק מה קורה ומשתפת פעולה היטב....
עכשיו גם היא התעוררה... המשך יבוא...
"זאב, זאב" כבר שמענו עליך. החלטנו שאם עד יום שני אין התקדמות אז הולכים על אופצית שמן הקיק. שרל'ה הציעה את זה כבר ביום ראשון אבל סרבנו והבוקר כשדיברנו היא מציינת בדיוק כמוני את העובדה שאולי אנחנו קצת מגזימים, שלושתנו, עם הלסמוך הזה. אנחנו קונים בקבוק ובצהריים אני מתחילה לשתות את מנת התרעלה שלי. לא מסיימת אותה כי יש לי מטבוליזם מהיר וגם צירים טובים כבר מתפתחים. אני נחה צהריים בתנוחה שהאיש קורא לה "תנוחת ארמדילו" שזה היכון לשש או יותר נכון, "נרדמתי בדיוק בסוף הציר". כשאני מתעוררת אני מגלה שהמוח שלי לא ממש מתפקד, המוח הקטן נכנס לפעולה. לוקח לי זמן לקבל את זה כי החיפושית עירה ומבקשת ממני כל מני דברים והאיש שואל אולי כל מני שאלות כמו "כמה זמן" או "איפה?" או מעביר אלי שיחות טלפון... גם הוא לא ממש מאמין כמוני שמשהו שונה הלילה. לראשונה מזה שנתיים וחצי הוא מרדים את החיפושית. קשה אבל מצליחים. אני לא מצליחה להיניק אותה לשינה כי זה עושה לי צירים מיד וזה לא מספיק זמן כדי להרדם. בסוף היא נרדמת. אני כבר על הכדור עם צירים תכופים וקבועים מדי פעם נשכבת על כרית ברכיים לחזה לנסות לנוח. הצירים כואבים מאוד אבל אני אסירת תודה על כך שנשאר לי עוד זמן לנוח בינהם. עם החיפושית זה לא היה ככה, לא היה לי זמן לנשום רגיל בין ציר לציר. מזמינים את שרה'לה ורק אחר כך את אחותי, שלוקחת את הזמן לשמחתי ומגיעה מספיק אחרי ובדיוק כדי לחבר חיפושית שהתעוררה בינתיים. שרה'לה מגיעה, לדברי האיש ברבע לאחת עשרה, בשקט ובנחת נכנסת למטבח ואני נשארת בפינה שלי לבד, עם הצירים היא מגיעה לבדוק דופק ומציינת שיש ירידה לא יפה, אני מרגישה את הדופק החדר עולה, מקבלת איזו תרופה הומאופטית, בבדיקה הבאה דופק תקין. האיש בינתיים הספיק כבר להכין הכל, למלא את הבריכה ולהכין סירים עם מים והכל. כל הזמן הזה אני עוד חושבת לעצמי כמה מבעס זה יהיה שוב לבטל את כל ה"מופע" והפעם יש גם בריכה לרוקן... ובטח תכף הכל יעצר שוב. אחרי כך וכך זמן, שרל'ה אומרת שאם אני רוצה אני יכולה להכנס לבריכה. אני מציינת שאני מפחדת להמשיך לשלשל את השמן קיק הזה "שלה" במים. היא מסייגת את ההזמנה שלה ומבקשת לבצע בדיקה כדי לראות פתיחה. בודקים-פתיחה שש. אני מבסוטה, אצלנו במשפחה מפתיחה שש זה כלום עד ללחיצות, מסבירים את זה לשרה'לה ואני לא מספיקה לסיים את המשפט ומרגישה ציר לחץ. שלשול או לא שלשול, שולחים אותי למים לא ללחוץ. איזו הקלה... כמה זמנית... הצירים חוזרים ללחוץ, אני לא מצליחה להרפות, קשה לי להתרכז. שרהל'ה בודקת המון דופק וכל הזמן יש האטות שמפחידות אותה. השבלולון לא יוצא, נו, מה חדש?
בינתיים החיפושית יוצאת מחדר השינה וצופה בהכל מהידיים של אחותי. ילדה מופלאה. שקטה ומתרפקת. יודעת בדיוק מה קורה ומשתפת פעולה היטב....
עכשיו גם היא התעוררה... המשך יבוא...
-
במבי_ק*
- הודעות: 3060
- הצטרפות: 02 אפריל 2005, 11:04
- דף אישי: הדף האישי של במבי_ק*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל טוב, גם אני חיכיתי לדעת שילדת, ועכשיו - להמשך הסיפור.
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל טוב, גם אני חיכיתי לדעת שילדת, ועכשיו - להמשך הסיפור
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל טוב !!! מאחלת לכם בריאות, שמחה, וכוחות להמשך@}
<קוראת אותך בשקט כאן באתר>
-
מי_מה*
- הודעות: 2708
- הצטרפות: 25 אפריל 2006, 19:47
- דף אישי: הדף האישי של מי_מה*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל טוב! @} 
@}
@}-
ילדת_טבע*
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
אז איפה היינו? אה, כן, השבלולון לא יוצא, שרל'ה מבקשת ממני לבדוק בעצמי את ההתקדמות שלו שם בפנים, אני מרגישה את בועית מי השפיר והראש מאחוריה, איזה תחושה מדהימה... אבל בינתיים עדיין יש האטות דופק של העובר, האצות דופק של שרל'ה אני מתבקשת לאחר כבוד לצאת מהמים. בעסה אבל הגיוני. אני מנסה ללחוץ אותו החוצה על שש אבל זה לא ממש הולך מהר ומתעייפת. יודעת שהוא צריך לצאת מהר משם בגלל עניין הדופק. עוברים לשכיבה על הצד האיש לצידי. החיפושית נרדמה בינתיים ליד הקמין ומפספסת באופן די פלאי את הצעקות שלי, לא ברור לי איך היא בכלל ישנה במצב הזה. אני מרגישה שעובר נצח וחצי אבל בפועל זה לא ממש כך, אחרי אותו נצח וחצי הפצפון, השבלולון מגיח לאויר העולם וכבר ככה כשכל הגוף עוד בתוכי אני שומעת אותו מתחיל לקשקש. תחושה מוזרה ומקסימה מסתבר שהוא היה מצג עורף לאחור ושזה מה שעיכב אותו כל כך. אני בקושי רב מגיעה אליו ללטף את הראש המקסים הזה שלו, אומרת לאיש "הוא כאן! הוא בא אלינו סוף סוף!" ואז הוא כבר בחוץ ואני מיד דורשת לחבק אותו. מתוק שלי, נשמה קטנה, סוף סוף יצאת אלינו! והוא עירני, והוא מסתכל סביב ובוכה, בוכה, בוכה, רוצה משהו שהוא עדיין לא מבין מה הוא אני עוזרת לו להבין והוא יונק יפה, אלוף. החיפושית מתעוררת, האיש הולך אליה ומזמין אותה לפגוש את אחיה היא מיד מתישבת ומבקשת שיקחו אותה מגיעה אלי כולה התרגשות "תינוקי קטן! הוא באמת קטן! הוא נולד! איזה חמוד! יונק ציצי! רוצה לחבק אותו!" ועוד... ועוד... ועוד... לא נרגעת לרגע. רוצה להביא לו צעצועים לשחק (הוא עדיין מחובר לשיליה), סופרת לו איברים ומתרגשת מכל אחד מהם. מדהימה קטנה. מדי פעם מבקשת לינוק יחד עם תינוקי ומתלהבת מאוד מהשותפות הזו. ואנחנו מתרגשים כל כך, לא יודעים ממה להתרגש קודם, מהמושלם או מהמושלמת. מדהים. לא יכולה לדמיין בכלל לידה באופן אחר, במקום אחר, בלי כל בני המשפחה. מאוחר יותר מחיפושית עוזרת לאבא שלה לחתוך את חבל הטבור ואנחנו מוכנים ללכת לישון. כבר כמעט בוקר. אני מסיימת את הלידה בסיפור לפני השינה, אוספת את שני אפרוחי לצידיי ונרדמים, האיש שתה יותר מדי קפה ועכשיו הוא מטפל בבית... יש במה...
בסופו של דבר, השבלול, נשמה קטנה וקסומה, נולד על הספה שאבא שלו בנה. יש יותר מתאים מזה?
סך הכל שלוש וחצי שעות מהרגע שקראנו למילדת אבל איזה סיפור ארוך, אה?
בבוקר, אני מתעוררת, מסתכלת על המיטה, כרית אחת חולקים החיפושית והשבלול (בלילה קצת נסתם לו האף אז הגבהתי לו את הראש) על השניה נח הראש של האיש היקר שלי, אמנם יש לנו מיטה לארבעה אנשים אבל תמיד בסופו של לילה כולם נמצאים צמודים אחד לשני... איזה משפחה קסומה ומדהימה...
בסופו של דבר, השבלול, נשמה קטנה וקסומה, נולד על הספה שאבא שלו בנה. יש יותר מתאים מזה?
סך הכל שלוש וחצי שעות מהרגע שקראנו למילדת אבל איזה סיפור ארוך, אה?
בבוקר, אני מתעוררת, מסתכלת על המיטה, כרית אחת חולקים החיפושית והשבלול (בלילה קצת נסתם לו האף אז הגבהתי לו את הראש) על השניה נח הראש של האיש היקר שלי, אמנם יש לנו מיטה לארבעה אנשים אבל תמיד בסופו של לילה כולם נמצאים צמודים אחד לשני... איזה משפחה קסומה ומדהימה...
-
יעלי_לה
- הודעות: 4321
- הצטרפות: 08 ספטמבר 2005, 09:00
- דף אישי: הדף האישי של יעלי_לה
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל טוב ענקי! באמת משפחה קסומה ומדהימה ! 
-
טליה_טקאוקה*
- הודעות: 1055
- הצטרפות: 04 מאי 2006, 08:27
- דף אישי: הדף האישי של טליה_טקאוקה*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל טוב@}@}@}
-
חלוקית_נחל*
- הודעות: 1626
- הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
- דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל טוב ענקי! באמת משפחה קסומה ומדהימה !
@}
איזה סיפור קסום, איזו חיפושית קסומה, מזל טוב !
@}איזה סיפור קסום, איזו חיפושית קסומה, מזל טוב !
-
חוט_השני*
- הודעות: 1307
- הצטרפות: 02 פברואר 2006, 11:34
- דף אישי: הדף האישי של חוט_השני*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל טוב!
איזה סיפור קסום
איזה סיפור קסום
-
אמא_ל'ה*
- הודעות: 163
- הצטרפות: 07 אוגוסט 2007, 13:48
- דף אישי: הדף האישי של אמא_ל'ה*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
אני בוכה מרוב התרגשות. מקסים מקסים מקסים!
מזל טוב!
מזל טוב!
-
לוטם_מרווני*
- הודעות: 3987
- הצטרפות: 27 דצמבר 2003, 21:55
- דף אישי: הדף האישי של לוטם_מרווני*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל טוב@}|תינוק|@}
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
-
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
- הודעות: 8400
- הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל טוב! @}
@}איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל טוב !
-
ר_ו_ב_י_נ_א*
- הודעות: 566
- הצטרפות: 15 אוגוסט 2005, 14:42
- דף אישי: הדף האישי של ר_ו_ב_י_נ_א*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
@} @} @}
מקסים
המון מזלטוב - היה שווה לחכות
@} @} @}
מקסים
המון מזלטוב - היה שווה לחכות
@} @} @}
-
קט_קטית*
- הודעות: 2387
- הצטרפות: 01 מאי 2007, 10:49
- דף אישי: הדף האישי של קט_קטית*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
וואי וואי איזה מרגש בכיתיייייייייייייייי {@{@
המון מזל טוב,
אושר ואושר ונחת!!!
{@{@המון מזל טוב,
אושר ואושר ונחת!!!
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
הסיפור שלכם כל כך מרגש ויפה!
המון מזל טוב והרבה אושר למשפחה המקסימה!
הדמעות וההתרגשות לא איחרו גם אצלי....
מאד התרגשתי מהאמונה שלכם בכוח של הטבע לעשות את שלו....וזה קרה ובגדול.....
הרבה בריאות ושמחה לכם(())
המון מזל טוב והרבה אושר למשפחה המקסימה!
הדמעות וההתרגשות לא איחרו גם אצלי....
מאד התרגשתי מהאמונה שלכם בכוח של הטבע לעשות את שלו....וזה קרה ובגדול.....
הרבה בריאות ושמחה לכם(())
-
כוכב_נגה*
- הודעות: 500
- הצטרפות: 01 אוקטובר 2007, 18:14
- דף אישי: הדף האישי של כוכב_נגה*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל טוב, לידה מקסימה!
באמת משפחה קסומה
(קוראת אותך תמיד בהנאה צרופה)
@}@}@}
באמת משפחה קסומה
(קוראת אותך תמיד בהנאה צרופה)
@}@}@}
-
דה_דה*
- הודעות: 62
- הצטרפות: 16 יוני 2007, 15:29
- דף אישי: הדף האישי של דה_דה*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
המון המון המון מזל טוב ! (-:
כל יום נכנסתי לבדוק אם כתבת משהו ומה ההתפתחויות... ופתאום ראיתי שכן !
וכל כך שמחה לראות שכך קרו הדברים והכל הסתדר בדיוק כמו שרציתם, שהייתה לכם לידה פשוט נפלאה ומופלאה @}
כל יום נכנסתי לבדוק אם כתבת משהו ומה ההתפתחויות... ופתאום ראיתי שכן !
וכל כך שמחה לראות שכך קרו הדברים והכל הסתדר בדיוק כמו שרציתם, שהייתה לכם לידה פשוט נפלאה ומופלאה @}
-
אמא_נמש*
- הודעות: 343
- הצטרפות: 17 אפריל 2006, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של אמא_נמש*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
הי מתוקה
המון המון מזל טוב וטוב בכלל לכולכם
המון המון מזל טוב וטוב בכלל לכולכם
-
חתולת_בית*
- הודעות: 215
- הצטרפות: 16 דצמבר 2007, 16:16
- דף אישי: הדף האישי של חתולת_בית*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
פשוט אין מילים.
כל כך הרגשתי את החששות שלך לקראת הסוף, ואין שמחה ממני לשמוע שזה הסתדר בצורה הכי מושלמת שיכולה להיות.
ברוך הבא לעולם, תינוקי (ואיזו חיפושית גיבורה!!).
כל כך הרגשתי את החששות שלך לקראת הסוף, ואין שמחה ממני לשמוע שזה הסתדר בצורה הכי מושלמת שיכולה להיות.
ברוך הבא לעולם, תינוקי (ואיזו חיפושית גיבורה!!).
-
יסכו_נט*
- הודעות: 264
- הצטרפות: 22 אוקטובר 2007, 21:34
- דף אישי: הדף האישי של יסכו_נט*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
הי גם אני בכיתי. הלוואי שהכל ישאר קסום וטיבעי ככ
-
אליה_דור_כהן*
- הודעות: 172
- הצטרפות: 22 נובמבר 2004, 16:39
- דף אישי: הדף האישי של אליה_דור_כהן*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
המון זמן לא קראתי סיפור לידה,
ופתאום "במקרה" הגעתי לסיפור שבלולי ומקסים כזה!
אז המון מזל-טוב! שימשיך האושר ושבת שלום@}
ופתאום "במקרה" הגעתי לסיפור שבלולי ומקסים כזה!
אז המון מזל-טוב! שימשיך האושר ושבת שלום@}
-
ילדת_טבע*
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
תודה רבה לכולם... אנחנו בשלווה שלנו. בקן החמים והנעים. @}
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
סיפור מקסים, מזל טוב @}@}@}
-
עולם_קטן*
- הודעות: 439
- הצטרפות: 06 אוגוסט 2005, 21:56
- דף אישי: הדף האישי של עולם_קטן*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מזל-טוב מזל-טוב!!! @}
קראתי אותך בהריון שלך, וגם בסופו, וחיכיתי וחיכיתי...
והנה עוד הוכחה- בסוף כולם יוצאים!!!
לא הצלחתי להפסיק לבכות כל סוף הסיפור, כמה מרגש!!!
לכם! (זה מה שהגור שלי מתכנן ליומהולדת של אחותו שכולנו מחכים לה שתיוולד בקרוב, אמן...)
קראתי אותך בהריון שלך, וגם בסופו, וחיכיתי וחיכיתי...
והנה עוד הוכחה- בסוף כולם יוצאים!!!
לא הצלחתי להפסיק לבכות כל סוף הסיפור, כמה מרגש!!!
לכם! (זה מה שהגור שלי מתכנן ליומהולדת של אחותו שכולנו מחכים לה שתיוולד בקרוב, אמן...)איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
@} איזו משפחה מקסימה @}
שוב, מאחלת לכם המון בריאות ומזל טוב.
שוב, מאחלת לכם המון בריאות ומזל טוב.
-
POOH_והתוספות*
- הודעות: 1091
- הצטרפות: 19 ספטמבר 2004, 11:38
- דף אישי: הדף האישי של POOH_והתוספות*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
לא הצלחתי להפסיק לבכות כל סוף הסיפור, כמה מרגש!!!
שוב, מאחלת לכם המון בריאות ומזל טוב.
שוב, מאחלת לכם המון בריאות ומזל טוב.
-
קר_שינדו*
- הודעות: 220
- הצטרפות: 01 אפריל 2006, 03:41
- דף אישי: הדף האישי של קר_שינדו*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
איזה מן חיה זה שבלול?
נו כבר תצא משם,
רק להביט בך,
צא כבר שבלול,
צא כבר ונראה מה...
איזה מן חיה זה שבלול?
אל תפחד כל כך,
כלום לא יקרה לך.
צא כבר שבלול,
צא כבר ונראה מה...
יש הרבה יפה בעולם
ברלה צא, צא.
ושמחה גדולה תהיה אז בגן,
ברלה צא, ברלה צא.
איזה מן חיה זה שבלול?
דווקא מבין אותך,
איך לא נמאס לך?
צא כבר שבלול,
צא כבר ונראה מה...
יש הרבה יפה בעולם
ברלה צא, צא.
ושמחה גדולה תהיה אז בגן,
ברלה צא, ברלה צא.
איזה מן חיה זה שבלול?
נו כבר תצא משם,
רק להביט בך
צא כבר שבלול
צא כבר ונראה מה...
(אריק איינשטיין)
מזל טוב @}
נו כבר תצא משם,
רק להביט בך,
צא כבר שבלול,
צא כבר ונראה מה...
איזה מן חיה זה שבלול?
אל תפחד כל כך,
כלום לא יקרה לך.
צא כבר שבלול,
צא כבר ונראה מה...
יש הרבה יפה בעולם
ברלה צא, צא.
ושמחה גדולה תהיה אז בגן,
ברלה צא, ברלה צא.
איזה מן חיה זה שבלול?
דווקא מבין אותך,
איך לא נמאס לך?
צא כבר שבלול,
צא כבר ונראה מה...
יש הרבה יפה בעולם
ברלה צא, צא.
ושמחה גדולה תהיה אז בגן,
ברלה צא, ברלה צא.
איזה מן חיה זה שבלול?
נו כבר תצא משם,
רק להביט בך
צא כבר שבלול
צא כבר ונראה מה...
(אריק איינשטיין)
מזל טוב @}
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
הייי מאמי אני כל כך שמחה לשמוע שילדת ושהייתה לכם כזו חוויה מופלאה אומנם מתישה אבל עדיין מרגשת ומדהימה
אני עדיין בדמעות
נשיקות לשבלול החדש שהצתרף למשפחה הקסומה שלכם
נשיקות לחיפושית המדהימה הקטנה גדולה
אתי
אני עדיין בדמעות
נשיקות לשבלול החדש שהצתרף למשפחה הקסומה שלכם
נשיקות לחיפושית המדהימה הקטנה גדולה
אתי
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
יו....איזה סיפור מופלא!!! כל כך מרגש וכל כך עושה חשק גם! שיהיה המון מזל טוב!!! קצת מתגעגעת 
-
אימא_טרייה_פלוס*
- הודעות: 316
- הצטרפות: 14 אפריל 2007, 09:53
- דף אישי: הדף האישי של אימא_טרייה_פלוס*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
מקסים.... תודה שהפנית אותנו לשם.
אותי.
מאד נהניתי לקרוא. זה מספק סוג של אופטימיות... גם אני קוראת לסינדרום הזה "זאב זאב".
זה עוזר להאמין שבסוף זה יקרה....
ואיזה יופי שהחיפושית שלכם הייתה.
עוד לא החלטתי אם הקטנה שלנו תהיה או לא. הבית די קטן.... לא יהיה לה לא לברוח אם תרצה, ואנשים הפחידו אותי לגבי טראומות שאעשה לה.... האופציות זה או סבתות- שתלך אליהן, כי אני לא רוצה אותן בסביבה, או אחותי שתבוא לפה ותהיה איתה. נזרום.
היום יש לי בריקסטונים שונים. בקרקעית הבטן. אבל הם רק בריקסטונים. ואני אמשיך לנסות להתעלם מהם כמה שאפשר. אשמח מאד כשיתחילו צירים שאי אפשר להתעלם מהם.... אבל עוד חזון למועד.
בכל אופן תודה!!
אותי.
מאד נהניתי לקרוא. זה מספק סוג של אופטימיות... גם אני קוראת לסינדרום הזה "זאב זאב".
זה עוזר להאמין שבסוף זה יקרה....
ואיזה יופי שהחיפושית שלכם הייתה.
עוד לא החלטתי אם הקטנה שלנו תהיה או לא. הבית די קטן.... לא יהיה לה לא לברוח אם תרצה, ואנשים הפחידו אותי לגבי טראומות שאעשה לה.... האופציות זה או סבתות- שתלך אליהן, כי אני לא רוצה אותן בסביבה, או אחותי שתבוא לפה ותהיה איתה. נזרום.
היום יש לי בריקסטונים שונים. בקרקעית הבטן. אבל הם רק בריקסטונים. ואני אמשיך לנסות להתעלם מהם כמה שאפשר. אשמח מאד כשיתחילו צירים שאי אפשר להתעלם מהם.... אבל עוד חזון למועד.
בכל אופן תודה!!
-
רחל_ברמן*
- הודעות: 1270
- הצטרפות: 25 אוקטובר 2006, 12:11
- דף אישי: הדף האישי של רחל_ברמן*
-
רחל_ברמן*
- הודעות: 1270
- הצטרפות: 25 אוקטובר 2006, 12:11
- דף אישי: הדף האישי של רחל_ברמן*
-
ילדת_טבע*
- הודעות: 2042
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
- דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*
איזה מן חיה זו שבלול סיפור לידה של נשמה
וואו, כמה תיוגים קיבלנו! ואני בסך הכל ילדתי שבלול, אה, סליחה, במבי...
אגב במבי, היום הוא בן 10 חודשים, ילד שמח, עירני, עם עיניים חומות ונבונות, נו, מבמבי. אין יום שאנחנו לא נזכרים בלידה שלו ונדהמים ומתמלאים.
היה נפלא. אין, אין כמו לידת בית!
אגב במבי, היום הוא בן 10 חודשים, ילד שמח, עירני, עם עיניים חומות ונבונות, נו, מבמבי. אין יום שאנחנו לא נזכרים בלידה שלו ונדהמים ומתמלאים.
היה נפלא. אין, אין כמו לידת בית!