רשמים מטיולוני אופניים

english inc

We went seven years ago when Momo was a baby and again last year. This year we decided to go by bicycle. Ofek got a new bike in August and last week he got a tag-along for Momo, which I hooked up to Ofek's younger brother's bicycle for myself. We were out the door by seven in the morning and we rode a total of about forty kilometers down down downhill eight hundred meters to the Kinneret with only a few uphills along the way. It was a blast! We were all totally psyched after not having ridden bicycles since being in Eugene where we rode daily.

At the gathering we enjoyed the cool water and meeting friends, most of whom we had met before.

On our first evening walk we discovered a certified organic mango orchard. It seemed to have already been harvested so we collected a wonderful dinner! The next day we took a walk and found deliciously sweet white-seeded pommegranates, maluchia greens (growing in another mango orchard), jujubes (domim), and OfeK and Momo drank necter from banana flowers.

On our way back we thought we could take a shortcut back. The path started with a small tunnel (most likely made by wild boars) heading down towards water. In the end it took us about two hours to go one hundred meters, with OfeK in the front, whacking away at the thorny brambles and thick bamboo. In one area we had to crawl through various connected tunnels - a whole under-the-canopy city. We were lucky none of us experiences clausterphobia! What an adventure! Momo loved it.

http://tzuna.org/pics/[po]beofen 2007 1[/po].jpg http://tzuna.org/pics/[po]beofen 2007 2[/po].jpg http://tzuna.org/pics/[po]beofen 2007 3[/po].jpg http://tzuna.org/pics/[po]beofen 2007 4[/po].jpg

אנונימי

אנחנו ב-פינת אופניים

מאז ששידרגנו את צי דגמי אופניים למשהו שימושי יותר.. אנחנו יוצאים לטיולי אופניים. אין לנו רכב - ועד עכשיו נסיעה בטרמפים ותחבורה ציבורית לא איפשרה את הספונטניות של כלי רכב פרטי - לראות עץ רימונים גדוש ובשל חולף על פנינו זה יכול להיות די טראומטי.. בכל מקרה, הטיול הראשון היה:

[h=4]

ביקור ב-שמונה ימים בפארק הירדן 2007[/h]
את האופן הנגרר חיברנו לאופניים של אריקה ואת כל הציוד (אוהל, מזרונים, שק"שים, מזון וכלים) היה על האופניים שלי. רוב הדרך זה ירידה כך שעשינו את זה בשעתיים נטו. העליות לא היו קשות במיוחד. היה כל כך נחמד להרגיש את הרוח, להכנס לאמנון פשוט כי בא לנו ולדבר עם זוג נחמד שנתנו לנו 3 מנגואים מדהימים שהם ליקטו בזמן הליכת הבוקר. היו שוליים רחבים כמעט כל הדרך.

בדרך חזרה לקחנו טרמפים לראש הר צפת וירדנו חזרה לאמירים. כאן לכביש אין שוליים בכלל רוב הדרך אבל אנשים נוסעים די לאט בגלל כל הסיבובים. יהיה מאד נחמד כשיעבירו חוק שמירת מרחק מאופניים (של מטר לפחות).

הטיול השני היה לכליל - לינה בכליל - והמשך לעיינות געתון ואז לחוף הים (שבי ציון).. פה כבר היו עליות רציניות בכביש כפר יאסיף.. והרגשתי את שרירי הרגליים כמה ימים אחרי.
חברי המהנדס דרור ביקר ועזר לי לעשות אילתור טוב שמחבר את האופן של מומו אליי אז עכשיו יכולנו לצאת רק אני והיא. קטפנו המון רימונים בדרך.. גילינו בראמה את כרפס הביצות החיוני ביותר שראיתי העונה.. (עברתי שם כל כך הרבה פעמים בכלי רכב ממונע ולא שמתי לב אליו עד עכשיו), חוץ מזה ענבים וחרובים ופטל. האפשרות הזו לעצור, ואז להמשיך.. היא פשוט..

תמונות מהטיול כאן

תמונה

ביום כיפור ירדנו עד פרוד להשתכשכות במעיין, וחזרה (החלק של העלייה הכי רציני בדרך הביתה), ודווקא לא היה כזה נורא.. מומו עזרה מאד בזה שהיא דוחפת מאחורה. זה גם עזר שלא היו מכוניות.

הטיול הבא יהיה לצפון המרכז, פרדס חנה ועמק חפר!

כולי קנאה.
לא הבנתי את עניין ה"תפסנו טרמפ" בדרך חזרה מהפארק. ואיפה היו האופניים?

העוגייה,
אופניים מתקפלות זה אחלה (נכנסות למכונית / רכבת / אוטובוס)

הטיול הבא יהיה לצפון המרכז, פרדס חנה ועמק חפר!
מצפים לראותכם ...

גלי - אהלן - מצטער - הטיול "הבא" יצא לכיוון אחר.

טיול אחים לנחל תבור

אהלן ווסאהלן... היום דיברתי עם 3 חיילים ירדנים... אבל זה עוד לא נחשב שהייתי בירדן.. אז ככה:
לאחר יחסית מעט דיבורים וקצת שכנועים אחי (בן 14) החליט לצאת איתי לטיול אופניים.
יצאנו אתמול בבוקר.. התכוונו לצאת ב-5:30.. אבל אמרנו מי שמתעורר ראשון מעיר את השני ויוצאים לדרך. סידרנו את כל האופניים פיקס כדי שנוכל לקפוץ עליהן ולצאת.
התעוררתי במיטתי המדוגמת תחת עץ האלון והשעון הראשון שראיתי הראה 7:30.. ואחי עדיין ישן. הערתיו. ותוך כמה דקות היינו בדרך למטה. יום שבת בבוקר מוקדם זה כמעט כמו יום כיפור למי שלא יודע. תענוג. נסענו לצומת נחל עמוד - ואחר כך החלטנו להמשיך ישר לצומת גולני במקום לרדת למגדל - בדרך ראינו את חרבת "עמודים" שעוד לא ביררתי מה זה בדיוק - אבל היו שרידים של מספר מבני עמודים בסגנון רומאי. כאן היו חלק מהעליות הכי קשות שבטיול - אבל היה שווה כל רגע כי מצאנו שיח עם איזה 15 סברסים שעדיין ירקרקים (באוקטובר!) וכל כך טעימים.. וגם ליקטנו תאנים ירוקות וסגולות.. וחופנים של דומים פה ושם מהשטיחים האדמדמים תחת כל עץ כמעט.
הגענו לצומת גולני והסתכלנו קצת על המפת שטח שבחנות שם, והחלטנו להמשיך ישר לכפר תבור. עד כפר תבור היו יופי של שוליים - יכלנו לרכב זה לצד זה כמעט תמיד. בתחנת הדלק גילינו שאנחנו צריכים להוסיף עוד הרבה אוויר לגלגלים, במיוחד לשלי.. (הייתי ב-14 PSI במקום 65).. אז מילינו - וככה בשניות שדרגנו את המסע לפתאום יכלתי ליסוע מהר..
מכפר תבור לכנרת זה כביש ללא שוליים - אבל מצד שני יש הרבה פחות תנועה. היה חם. בכפר כמא קנינו קצת פירות: אפרסמון ובננות בשלות באופן מושלם.. והמשכנו למעיין שרונה - מעיין עם נביעה בנוייה תת קרקעית מימי מתושלך שמתנקזת לבריכה מגניבה מזמנים אלו. שם נחנו ואכלנו פטל וחוביזה וגרגר הנחלים וחרדל.
המשכנו ליבניאל - שם היו תמרים מדהימים כמו שאלירן מספר - הסוג הלח - אבל לא ממקפיא - בשל על העץ.
ואז פנצ'ר ראשון בגלגל האחורי של אחי. בחור דתי עבר ואמר משהו כמו - "אתם מבינים, חז"ל מרשה ליסוע על אופניים.. אבל אז מה קורה שצריך לתקן?" - זה היה פנצ'ר גדול ותיקנתי די מהר - הצמיג שלו משופשף לגמרי. המשכנו עוד כמה דקות ושוב.. הצמיג התפוצץ.. ושוב תיקנתי.. ממש ליד החור הראשון.. והשמש יורדת ויש עוד דרך.. הפעם לקחתי חתיכה של פנימית ישנה שהייתה לי (זה תמיד שימושי להרבה דברים) וקיפלנו ושמנו כדפנה נוספת איפה שהצמיג משופשף. זה פתר את העניין והמשכנו בירידה היפיפיה מאלומות (אלירן לא ענה בפלאפון - חשבנו לבקר אותו) לכנרת. בכביש מסביב לכנרת כבר היה חושך אבל למזלנו יש שם יופי של שביל אופניים שלקח אותנו עד חוף חביב בסביבות צומת צמח. הלכנו לישון בשבע.. וקמנו בשבע.. איזה כיף לישון.
נכנסנו לכנרת ואמרנו שנשחה עד המצוף שם רחוק (נראה לי קילומטר) ונחזור.. יאללה - כמו אחים אמיתיים. עשינו את זה וזה הרגיש מצוין. ביציאה מהחוף.. שוב פיצוץ בגלגל.. אבל ראו זה פלא - הוא עדיין מלא.. הפנימית המקופלת נצמדה לדפנה ובלמה את הפנצ'ר.
מולינו באה רוכבת אופניים ואני שואל אותה אם היא מכירה מישהו שיש לו חלקי חילוף לאופניים - היא אומרת "כן!" זה אבא שלי - בסילו של דגניה א' והוא עכשיו שם. וואלה איזה יופי - היקום אוהב אותנו. נוסעים לדגניה א' ושם יש בחור מבוגר.. שעושה רושם שמתקן אופניים לכל הקיבוץ וגם נהנה מזה - מפנה הכל בשבילינו לתקן את הגלגל, להחליף צמיג ופנימית, ואפילו להרכיב מחזירי אור ולשים פנס קדמי והכל עם עבודה ב-117 שקל. אחרי חצי הליכה בקיבוץ ואכילה של תמרים ותאנים מיובשות - אנחנו ממשיכים על השביל אופניים החביב שלוקח אותנו לאפיקים שם אכלתי אשכולית ראשונה ועוד כמה אפרסמונים וקניתי מלפפונים לאחר כך.
שביל האופניים הוביל אותנו לנהריים. שם תמורת 7 שקל פותחים את הגבול ואפשר לראות את הרכבת והפסים שהיו בקו מחיפה לדמשק.. אח היו ימים של חופש פעם.. וכמובן את הסחרים והגשרים והמפלצות בטון של ציוני "בעל חזון" "לחשמל את הארץ"... מה שהיה מעניין שבשנת 1948 לפני שהתחנה הושבטה - היא סיפקה את רוב החשמל לישוב בארץ! כולה 18 מגה וואט.. הקיצר יש שם מעבר גבול לירדן לחלקאי אשדות ולתיירים ושם דיברנו עם החיילים הירדנים שהזמינו אותנו לקפה אבל המשכנו.
מכאן המשכנו לאורך הגבול - איזה כיף ממש שביל אופניים! וגם חוסכים את כל העליות של הכביש כי הכביש עובר צמוד לירדן.. הצבא לא אוהב את זה כל כך אבל נותן לנו אוקיי להמשיך עד גשר. בגשר רואים עוד שרידים של הקו ההוא מחיפה לדמשק ומשם ממשיכים וחוצים את כביש הבקעה לדרכי אפר.
כן דרכי אפר.. האופניים שלי הם לא אופניי הרים - אבל הם אופניי טורינג שאמור להתאים להכל גם דרכי אפר "מתונות" - ובהחלט הם תפקדו ממש יופי. כשהיו יותר מדי אבנים פשוט הלכתי איתם קצת ואז קפצתי עליהם שוב. הגענו לנחל תבור. אף פעם לא הייתי פה.. אבל ממש מקסים.. מלא מלא דומים. יערות בר צפופים.. המון מים. נכנסנו ככה כ-4 קילומטר עד הנביעה עם מים טעימים כל כך.. התלבטנו עם להמשיך בשביל עד לקיבוץ גזית (אולי היינו רואים אתכם שם גלי..) - אבל היה מאוחר מדי ויש לי רופא שיניים מחר.. אז חזרנו די מהר לכביש וקיפלנו הכל לנסיעה בטרמפים חזרה הביתה.
יצא שאת כל היום השני בכלל לא נסענו ביחד עם מכוניות.. וזה היה מאד נחמד..
תוך כמה דקות עוצר לנו איש עם סטיישן וואגן שבספקות אם נוכל להכניס את הכל.. אני אומר לו ננסה חצי. האופניים שלי מתקפלות אז אין בעייה - אבל של אחי..
אבל הצלחתי להכניס אותן מאחורה.. ואז גם את כל הפקלעות - ואת האופניים שלי - ואת עצמינו.. הטרמפ היה מופלא כי הגיע עד צומת עמיעד. הסתבר שהנהג הוא מיילד בית מצפון הארץ ויש לנו מכרים משותפים...
מצומת עמיעד עוד כמה טרמפים והגענו הבייתה שלמים ומרוצים.

הרגיש לי מאד טוב בנחל תבור.. והחלטתי - במיוחד בגלל שהדומים שם כל כך טעימים ושופעים.. והמים .. ושהטיול לקטים הבא כבר כמעט מלא.. לדחוף טיול ספונטני באמצע שבוע בנחל תבור עוד פחות משבועיים. מי שבעניין מוזמן - לקטים מטיילים!

טוב אז מה שכחתי להגיד:

קודם כל .. אני מאוהב.. באופניים שלי.. הם עבדו כל כך יפה וכל כך נוח.. וכל כך קל לעצור איתם טרמפים חזרה..
אני חושב שבסה"כ עשינו 60 ק"מ ביום הראשון - 30-40 ביום השני.
קצת תפוס, אבל ממש לא היה קשה.
אכלתי רק פירות פה ושם ומעט מאד עלים - והרגשתי המון אנרגיה - גם ליסוע באופניים ולשחות ופשוט לתפקד גם כשחם מאד.
אני ואח שלי בראש אחר בשלב זה.. אבל לבלות איתו אחד על אחד בלי טלוויזיה ומחשב היה פשוט אחלא.
הוא נהנה!

תמונות בקרוב אני מקווה.

נשמע שהיה מדהים...
סחטיקה עליכם!

נהנית לקרוא את חוויותיך. אתה אשכרה חי בסרט אחר...

טיול עם מומו למרכז

המטרה: לצאת מהבית, לטייל, לבקר חברים, ללקט, להגיע לחפלק (חפלקים טבעונאים בתל אביב), וכל מה שבדרך...
הציוד: האופניים המתקפלות שלי, הצ'ימידן של האופניים, התרמיל-גב שהופך לתיק-צד לאופניים, ודלי מרובע שמתלבש גם הוא על האופניים, שתי קסדות. הפעם את מומו אני מרכיב ולא לוקח את החד-אופן הנגרר שלה.

בטיול יצא לי להתנסות בכל המצבים שעבורן השגתי את הציוד המצוין לעיל.. איך זה לעצור טרמפים עם זה, איך זה לעלות על אוטובוסים עם זה, איך זה לפתוח ולסגור את האופניים עם ובלי הצ'ימידן, איך זה לבקר אנשים עם הציוד, איך זה ללכת כמה בלוקים עם כל הציוד מקופל.. ודווקא היה לא רע בכלל.. הרגשתי שיפור משמעותי ככל שהתקדם הטיול ויש עוד הרבה מה להשתפר.
אני מאד מבסוט מה"קיט" התחבורתי שלי... פעם הבאה יכול להיות שאקח שק שינה לפחות, פשוט לתת לי יותר גמישות בארוח ולינה..

יצאנו לשוק בעראבה עם טרמפ, קנינו קצת פירות ותירס טרי, והמשכנו בטרמפים ליודפת. שם ביקרנו את הגינה של נואל ומילינו מלוא החופן רוקט וגם יש ביודפת גינה אורגנית מסחרית חדשה עם שפע של חרציות גדולות וטעימות... התערכנו אצל חבר טוב שלקח את מומו לטיול על חמור אבל חוץ מזה עסוק מאד לקראת שימוע בבית המשפט מחר. פגשנו חברים... ועשה רושם שיש רק גברים ביודפת.. ממש אחווה גברית.. קשקשנו קצת על נושאים שונים.. אחד היה המשקל של הבחירה של הורים בסביבת גידול בעבור ילדיהם... למשל הסיכוי שילד שגדל ביודפת יתחיל לעשן בגיל צעיר הוא קרוב ל-100%. מאד חשוב להיות בסטייל המקומי.. ומאד ברור מי IN ומי OUT.

ביום המחרת נסענו לבית המשפט בחיפה.. שם ראינו את כל המשחק המבדר של אנשי עסקים ועורכי דין ושופטים... פוגשים את "האויב" מחוץ לחדר המשפט במסדרון.. אומרים שלום מנומס.. לוחצים ידיים ממרחק של 2 מטר בלי להסתכל בעיניים... וכל קבוצה תופסת טריטוריה ומסתודדת עם העורך דין.. אחר כך העורך דין הולך ומנסה לראות אם העורך דין השני מוכן להתפשר.. זה אומר עם הרבה דרמה.. "מה פתאום.. אין בכלל סיכוי.. "..
מה אני עושה פה? הוזמנתי להעיד לטובת חברי.. וגם רציתי שמומו תראה "עולמות" אחרים.. הגיע הזמן להכנס לשימוע.. לובשים גלימות שחורות, מתיישבים, עומדים, השופט נכנס, אין לו ממש כוח לשטויות האלו.. בהצלחה הוא שומר על האווירה מתונה עם מינימום צעקות משני הצדדים.. וקובע שהם יגיעו לפתרון במזנון למטה וזה יעלה הרבה פחות מהשכר של העורכי דין.
וכך זה נגמר. וכאן בעולם זה אנשים משקיעים את רב התשוקה שלהם.. ומה לעולם זה ולעולם שמדבר על בחירות אקולוגיות לגוף ולסביבה.. את מי זה מעניין בכלל כמה גדולים הביסים מהעולם כשטסים.. או נוסעים במכוניות.. או אוכלים שווארמה.. כאן רק הכסף מדבר. והכל במספרים גדולים, הרבה יוצא, בתקווה שהרבה יכנס.

אני ומומו הולכים לשוק הטורקי לשעבר, וקונים ב-20 שקל ארוחה אצל הירקן... 3 ארטישוקים (ראשונים בשבילנו לעונה), 2 פטריות יער גדולות (מומו מאד אוהבת פטריות לאחרונה), 6 אפרסמונים רכים, ו-2 בננות. אחרי זה הולכים לנמל חיפה ומסתכלים מקרוב יותר על אוניות.. לא נותנים לנו להכנס לנמל עצמו.. אבל מעניין לגלות תחנת אוטובוסים לירדן ממש שם בנמל.. 175 שקל לעמאן דרך נצרת, יוצאים ב-7 בבוקר מגיעים באחת בצהריים.

בדרך חזרה נכנסים לחנות טבע שקיימת הרבה שנים.. וסוף סוף רואים את המוצרים הנאים של יעקבוביץ'.. גריסי חרובים לחים.. קונים כדורי אנרגיה ממש לא טעימים.. אבל יאללה. אצלנו כמעט כל יום זה "יום ללא קניות" אז בפעמים הנדירות בעיר.. כל חנות וכל מוצר זה דבר מעניין..

אחרי זה טרמפ לעין הוד. הסטודיו יוגה החמים למראה נותן השראה קלה - בונים בית חוקי אקולוגי עם מינימום כאב ראש אולי שיהיה למעשה חלל גדול ונוח למפגשים שונים להצלת העולם... ובכך עוד דרך להצדיק את הפצע המחריד שבית כזה יוצר. הבנות מסתדרות יופי.. המבוגרים מקשקשים.. בבוקר פותח את האופניים ויוצאים לדרך.. מעין הוד ועד פרדס-חנה. בדרך מוצאים סברס אחד מדהים (בדצמבר!).. כמה עצי אנונה, הדרים, ובלי סוף אפרסמונים. הקטע בין פרדיס לבנימינה הוא עם שוליים צרים מדי - ואני פשוט מבקש שמומו תגיד לי עם משאית גדולה באה ואז אני יורד לכורכר. בפרדס חנה אנחנו קצת הולכים לאיבוד אבל אין תאונות בחיים.. והאיבוד מוביל אותנו לא בכוונה למקום מלא חרציות וחוביזות לסלט.. ולמקום שכבר זמן רב רציתי לבקר. אני מזהה את טליה והיא מזהה אותי (השתתפתי בקורס הראשון שהיא העבירה לפני 7 שנים) ומחליטים לעשות סיור במשק צוף הצפוף.. כל כך הרבה מה לראות בשטח קטן.. והכל באיזון בין שליטה להזנחה ונוח לי שם.

ממשיכים ומוצאים לבסוף את המארחים החביבים שלנו.. איזה כיף להתארח במקומות שחברותיים ומפרגנים לאורח החיים שלנו.. ועוד עם ילדות בחינוך ביתי בסביבות הגיל של מומו.. אני מכין סלט ירוק גדול עם רוטב פשוט והילדות מחסלות.. ואז גלידה בננה עם שמן קוקוס..
בבוקר יוצאים ללקט מקדמיה. כמה חודשים לפני זה עצרנו טרמפ עם בחורה שסיפרה לנו שלאבא שלה יש 20 עצים בחצר האחורית ואנו מוזמנים לבוא לאסוף.. אז באנו.. ואכן אחרי שעתיים שלוש יצאנו משם עם כמעט 10 קילו! זה חמש מאות שקל... משכורת מכובדת! בחצר יש גם לא מעט פג'ויות.. ואני רואה וקוטף לראשונה קרמבולות טעימות מהעץ.
מומו משאילה אופניים ואנו לראשונה רוכבים "בעיר" צד אל צד.. קצת קשה לה בעליות, אבל אחרי קצת התנגדות היא מקבלת את המצב.. ואנחנו עושים את כל הדרך חזרה הביתה לקראת חושך.
מכין סלט גדול, הפעם לוקח סיכון ומכין רוטב מתוחכם יותר.. והמארחת אומרת שהרוטב אורגזמי.. אתם רואים.. זה לא "רק אני"..

בבוקר מקבלים טרמפ לדרום הרצליה, רוכבים במקביל לים.. מגיעים לחוף מאד נחמד בצפון תל-אביב.. נועלים את האופניים, ונכנסים למים.. איזה כיף! איזה איכות חיים שיש ים בחצר האחורית! למה יש כאן כל כך מעט אנשים.. אבל מה - מי שנמצא נראה טוב - מועדון מטקות של פנסיונרים.. כולם שזופים למופת ונותנים לי השראה לעשות קצת פיתוח גוף, הם במצב רוח טוב ואוהבים לפטפט איתי.. מומו קוראת לי שהיא פגשה מישהו שמכיר אותנו.. הנה אלון האופה, אלו שמוכרים פיצות בפסטיבלים באנגליה.. בביקור בארץ.

ממשיכים באופניים לאורך הטיילת עד שוק הכרמל.. קונים אפרסמונים בשלים ב-2 וחצי שקל לקילו.. אנונות, בננות, ראש חסה מדהים ביופיו, ועוד ראש של עלים ירוקים מצליבים מאסיה (פאטאצ'יויו או משהו כזה).. אני שואל מה השעה ומבין שמאוחר... לכן מקפל הכל תוך 2 דקות ותופס אוטובוס לראשון לציון.. אחרי זה פותח את האופניים ונוסע עד הדלת של המטבח של בחורה טבעונאית שטרם פגשתי אבל הזמינה אותי להכין חומוס חי ביחד לקראת החפלק. אחרי שאני מתרגל קצת לציוד נכנסים לקצב ועושים יופי של כמות.. תופסים אוטובוס חזרה לתל-אביב - ומגיעים לחפלק.. פחדתי שלא יגיעו עוד ילדים - אבל היו 4 בנות.. והרבה צעירים.. והאנרגיות גבוהות. עוד לא היה לנו ברור איפה נישן היום.. אבל לחפלק הגיעו הרבה אופציות! אנחנו עוזבים בסוף לקריית אונו.. עם מירב והבנות.. מגיעים מאד מאוחר ומסדרים מיטה מושלמת במרפסת...

אלה לי לה ואחותה מצטרפת לכולנו לטיול שבסופו של דבר של יום שלם.. אנחנו יוצאים אל מעבר לגורדי השחקים.. מלקטים תמרים בדרך.. לשדות ירוקים מלאים נבטים של חוביזה וחרצית וגדילן וביקיה.. ממלא שקית גדולה לסלט.. מלקטים המון פקאנים, ועגבניות, והדרים, ואפרסמונים מדהימים (מהסוג שצריך לאכול כשהוא בלוני מים).. ואפילו אבוקדו. הכל "ברארה" כמובן.

בבית מכין סלט גדול וצבעוני מהנבטים והעגבניות.. ועוד חומוס (אני כבר מתורגל ויודע שזה מתכון שכולם אוהבים.. וגם היה כבר חומוס מונבט).. מסתבר שיש לי טרמפ נוח הביתה למחרת.. אומרים שלום.. ונוסעים באופניים לפגוש את הטרמפ במקום נוח.. שם אנו במקרה פוגשים שוב את המארח מפרדס חנה... הכל מתקפל בכיף לתוך הטרמפ ובדרך הביתה אפילו עוצרים אצל שימי וקוטפים 10 קילו אנונות..

היה פרפקט.. זרמנו עם הכל והכל זרם איתנו... תודה לכל המארחים והמלאכים האחרים ששיתפו אותנו בחייהם והיו פתוחים אלינו!

ווי ווי. אתה חי בסרט. הייתי אומרת סרט מצויר...

אח, מצטרפת לעוגיה (-:
איזה כיף חיים!!!!!!!!!!!!!!!!! איזה יופי!!!!!!!!!!!!!!!!!
חלקים מהמסע שלך יכולתי אפילו לדמיין, מהיכרות עם המקום או האנשים (-:

אגב, זה גם נותן תמונה על התזונה שלכם.

מזכיר לי: בשבת שעברה יצאנו לטיול אופניים. אני עם הילד (5) במושב ילדים מאחורי, האיש על אופניו, הילדה (10) על אופניה הדי-קטנים, ועוד שכנה, חברה של הילדים (13) על אופני הנוער שלה.
רכבנו מאוניברסיטת תל-אביב (ברמת אביב) עד פארק הירקון. שם רכבנו לאורך הירקון עד שפך הירקון בנמל ת"א הישן, טיילנו בנמל בין המוני אנשים (לא ידעתי שחנויות פתוחות שם בשבת, היה מוזר) וראינו גם מיני-תערוכה של מכוניות ישנות שכללה אפילו אופנוע ישן מקסים.
רכבנו דרך דקים יפים מעץ אל הטיילת שלאורך הים. היה די ריק, מקסים. מזג אוויר מושלם: נעים, לא חם, ומעונן, כך שלא סינוור. ריח ים נעים. אוויר לנשימה. בחוף גורדון עלינו לרחוב הירקון, נעשינו רעבים. החלטנו לרכב למסעדה ברח' אבן גבירול, שמעולם לא אכלנו בה אבל אכלנו בתאומתה במקום אחר. רכבנו לדיזנגוף, משם לפרישמן.
בפינה האיש ראה שיש מסעדה קובנית, והתפריט מצא חן בעיניו. אבל הילדים סירבו בתוקף. אז המשכנו לאורך פרישמן עד אבן-גבירול, פנינו ימינה, הגענו למסעדה וגילינו שיש תור ארוך וצריך לחכות לשולחן לפחות חצי שעה. לא בא לנו. רכבנו חזרה לפרישמן דרך שדרות ח"ן, ומשם למסעדה הקובנית.
קשרנו את כל האופניים שלנו יחד מחוץ למסעדה, לקחנו את הכסאות והקסדות של הילדים ונכנסנו. התברר שבמסעדה הזאת יש גם טלביזיה על הקיר (מהסוג הדק) שמקרינה לא פחות ולא יותר מאשר את הליגה האנגלית בכדורגל. חלום לאיש, גם המסעדה שרצה וגם כדורגל אנגלי בדיוק מולו... (אנחנו לא נגיד מה אני חושבת על טלביזיה בארוחה, על השילוב של מוסיקה רועשת עם קריינות כדורגל, על אורז לבן ועל צ'יפס).
אחרי האוכל רכבנו ברחוב דיזנגוף עד הסוף, וחזרנו שוב לפארק הירקון. היה כיף לרכב בתוך תל אביב הריקה, על מדרכות ריקות מאנשים. מין תחושת חופש כזאת.
רכבנו ורכבנו, כאילו אפשר לרכב כל היום, כאילו אפשר בקלות להגיע עד יפו אם רוצים, או לכל מקום אחר.
בפארק הירקון כבר ירד עלינו בהדרגה החושך, ופגשנו את אמא שלי בצומת של רוקח/דרך חיפה (דרך נמיר בשבילכם )-: ). היא היתה בדרך אלינו, אבל באוטו, אז מיהרנו לעשות את כל העלייה של רחוב האוניברסיטה (חיים לבנון בשבילכם )-: ) בעשר דקות.
מתכננים לחזור בקרוב לעוד טיולי אופניים.

פשוט, נהנתי מהטיול .. היה קסום מלא צבעים טעמים וריחות בעולם דימיוני שקיים ממש כאן מתחת לאף..

כמו כל שנה, השתתפתי בפסטיבל הג'אגלינג (כנס הג'אגלינג) הישראלי שמתקיים בחול המועד פסח, בסחנה (גן השלושה).
רק הפעם, באופן די ספונטני החלטתי שאני מגיע לשם מתל אביב באופניים.
נסעתי לעשות את ליל הסדר עם ההורים (אצל הדודה ברעננה, ולינה אצל ההורים בהוד השרון) - 25 ק"מ.
בבוקר המשכתי לחברים בפרדס חנה. נסעתי על כביש 4 עד צומת דרור, משם דרך כל מני כבישים נחמדים שעוברים ליד מקומות מעניינים (גן יאשייה, אומץ, להבות חביבה, בורגתה), שבסופו של דבר הובילו אותי לצומת כרכור. ביקרתי בכרכור אצל ר ו ב י נ א ו- רוני חרובים, ומשם המשכתי לבית של חברים מהג'אגלינג, אצלהם ישנתי.
בבוקר למחרת נסעתי בדרך הסטנדארטית לסחנה - כביש 65 (ואדי ערה, כביש הסרגל), ימינה בצומת הסרגל עד כביש 71, ימינה עד צומת השיטה, ושם עד הסחנה.
בחזור היה לי טרמפ עם האופניים עד פרדס חנה, שם נשארתי לישון שוב, ובבוקר נסעתי ישירות עד תל אביב (הפעם בלי עצירה ברעננה/הוד השרון), שזה נראה לי 75 ק"מ.

בדרך ראיתי המון טבע יפהפה, ישנתי על האדמה (בכנס הג'אגלינג), ובאופן כללי מרגיש שעברתי חוויה מעצימה!

מנצל את ההזדמנות לומר שנסיעות ארוכות באופניים זה ממש קל. באמת ובתמים - אני לא בכושר! אני לא חושב שאני מסוגל לרוץ 2-3 ק"מ, אבל היום נסעתי 75 ק"מ.
אופניים זה כלי שמאפשר לנו להגיע למרחקים גדולים בלי להתאמץ. מאמץ, לפי דעתי, בערך פי 5 פחות מהליכה. (נסיעה של 30 ק"מ מרגישה לי כמו הליכה של 6 ק"מ. נסיעה של 70 מרגישה לי כמו הליכה של 12+ ק"מ)
הייתי שמח אם יותר אנשים היו נוסעים לעבודה באופניים

אתמול יצאנו לטייל - חברה שלי ואני, וחבר שלי בשם אלעד.
קניתי לעצמי אופניים חדשות, אז את הישנות נתתי לאלעד במעמד היציאה לטיול.
נסענו לכיוון ספורטק-דרום (ליד פארק מנחם בגין, ליד שכונת התקווה), שם עצרנו לנשום אוויר ולאכול בננות,
משם עלינו על תוואי נחל איילון ורכבנו על הגדה הצפונית של הנחל עד חירייה, המשכנו להקיף את חירייה מצפון, עברנו מתחת לכביש 4, ונכנסנו למושב חמד
שם עשינו עצירה לנוח קצת, וחזרנו באותו מסלול,
וסיימנו בחומוס אבו-אדהם ברחוב קרליבך בתל אביב.

אני כלכך נהניתי, שהצעתי לחברה שלי שנהפוך את העניין של טיולי האופניים למשהו כמעט-קבוע של שבת בבוקר.
(אני קורא עכשיו את מה שכתבתי, וזה לא נראה מרגש.. אז דמיינו אותו דבר רק מרגש

תודה)

ביום העצמאות החלטנו לרכב לרמת החייל. בדרך לשם, רכבנו כמו שנוסעים בכביש כמעט. למשל, משדרות רוקח דרך שטרית ולרח' הברזל. בכניסה לרמת החייל גילינו שעשו ממש פארק חדש שם, עם שבילי אופניים.
בדרך חזרה נסענו דרך הפארק הזה.
גילינו שעוברים מתחת לדרך הרצליה (איך קוראים לזה עכשיו? הגשר החדש לכיוון קניון איילון?) ישירות לפארק הירקון. רכבנו בשביל אופניים לאורך הירקון, בפעם הראשונה. אחר כך הבנתי שרכבנו דרך "היער" שהיה שם פעם, יער סבוך של אקליפטוסים ועוד. ב"יער" של פעם גנבו לי את זוג האופניים הראשון (הצטרפתי לאירוע של הצופים, ובאו גנבים ו"הרימו" לטנדרים מאות זוגות אופניים). היה שם מבודד וסבוך, זוגות היו מגיעים לשם באוטו להתבודד. פתאום עכשיו - שביל אופניים, רואים את הירקון, יש שם איזה מתחם עם עץ וערסלים, ומתחם אחר של פארק מים. היער השתנה לגמרי, המקומות מהזכרונות שלי לא קיימים יותר במציאות!
רכבנו, רכבנו, חלקים הרגישו לי כמו חוץ לארץ - לרכב בין עצים ופרחים לאורך נחל - ואז הגענו לאגם של פארק הירקון. משם כבר מכירים בעל פה את הדרך הביתה.
מבט אנתרופולוגי אל הממנגלים.
יש לנו עוד הרבה שבילי אופניים לחקור, כל כך קרוב לבית!

מחירי הדלק שוב עלו.

מחר יש אירוע משפחתי, שכולל ימי הולדת. רצינו לקנות מתנת יומולדת לילד. הבנתי שצריך לנסוע לחנות בת"א.
גם האיש וגם אני, כל אחד בנפרד, חשבנו: באופניים.
זה בתודעה.
למה להזיז את האוטו? לבזבז דלק, לחפש חניה (ממש סיפור שם, החניה). לא חבל?
רכבתי עם הילדים. הילדה באופניה, הקטן מאחורי. רכבנו, בחרנו, כרגיל "לא צריך שקית", שמתי בתיק שהבאתי איתי, בסלסלה של האופניים. רכבנו בחזרה.
אבל האופניים כבר ממש קטנים עליה. היא גדלה מיום ליום (-: חייבים אופניים חדשים. צלצלתי למוכר האופניים, ואין לו כרגע משומשים במידה שלה.

נהנה לקרוא אודות טיולוניכם וההארות בתוך כדי!

באופן טבעי

באופן טבעי