שאלות ומחשבות על סיפור יציאת מצריים

[אנונימי]

ראו גם: מוטיב המים בסיפורי התורה

[אמא_בבית*]

בעקבות קריאת סיפור יציאת מצריים, עלו אצלינו מחשבות ותהיות ורצינו לשתף אתכם.
שאלה ראשונה שעלתה: איך באמת קוראים למשה? אנחנו יודעים שבת פרעה קראה לו משה כי "מן המים משיתיהו" אבל איך קראו לו עמרם ויוכבד כשהוא נולד? ולמה הוא נשאר תמיד עם השם משה גם כשכבר חזר למשפחתו המקורית ולעם ישראל?
האם למשה עשו ברית? אם עשו לו ברית, איך לא ראו מיד שהוא יהודי? ואיך יכול להיות שלא עשו לו ברית? ובהקשר זה, האם בת פרעה ידעה שהוא יהודי כשלקחה אותו?
מכיוון שהתיבה עם משה שטה מכיוון ארץ גושן שם גרו בני ישראל לכיוון ארמון פרעה, הסקנו שבני ישראל גרו במקום גבוה מהארמון וכנראה שלא מאוד רחוק ממנו. אולי אפילו ממש מעל הארמון. אולי בגלל זה פרעה פחד מהם והרגיש שהם יכולים לכבוש את הממלכה שלו. אולי כדי לפתור את הפחד הזה היה מספיק אם בני ישראל היו עוברים לגור במקום פחות מאיים ויותר רחוק מהארמון?
המשך יבוא...

[לוטם_מרווני*]

תמשיכי, אני מרותקת.
ואני אגיד גם שלגבי הברית, יכול להיות שהנה עלית על קלף המיקוח הענק ביותר שאפשר לחשוב עליו.
אגב, ככל הזכור לי מבחינה ארכיאולוגית לא נמצאו עדויות לסיפור, ובקבלה היהודית בכלל אומרים שזה משל...

[ציפ_ציף*]

כתוב בשמות ב'.ו'. "ותפתח ..והנה נער בוכה...ותאמר מילדי העברים זה"
מכאן מבינים שכיון שהיה מהול ,ידעה שהוא מילדי העיבריים.
לפי רש"י הוא סירב לינוק מנשים מצריות.(משום שהיה עתיד לדבר עם השכינה)

הפחד של פרעה היה דמוגרפי,ב"י מאוד התרבו והוא חש מאויים "...הבה נתחכמה לו פן ירבה..." א'.י'.

לגבי השם,זאת באמת שאלה מעניינת,לא מצאתי לזה תשובה,אולי מישהו יודע ויוכל להוסיף.

[יעלי_לה]

מצאתי באינטרנט:

_על פי הנאמר במדרש, שמו של משה ניתן לו לאחר מילתו, ובזה נראה שהמדרש משקף את הנוהג המקובל בזמן היווצרותו של מדרש זה, אולם זהו בהחלט עוד מקור המעיד על מנהג זה. ברם התבוננות בפשוטו של מקרא בפרשה זו ובמקומות אחרים שיובאו להלן מעלה שבאותם ימים העניקו את השמות לילדים בעת הלידה, פעמים על ידי האב ופעמים על ידי האם. בסיפור הלידה המופיע בפרשתנו נתינת השם נעדרת והיא מובאת לאחר מכן (ב:ט-י):

וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ. וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.

התבוננות בפסוקים מעלה מיד את הקושי שהמדרש הנ"ל מבקש להתמודד אִתו. על פי המקראות, שמו של משה ניתן לו רק על ידי בת פרעה. אפשר לשער שבערך שלוש שנים עברו מן הרגע שבו הציעה אחות משה לבת פרעה את שירותיה של מינֶקת מן העבריות, ועד לרגע בו הוחזר משה לבת פרעה ואז קיבל את שמו משה. ואם כן, מיד עולה השאלה: הייתכן שבמשך אותן שלוש שנים שבהן חי משה בגטו היהודי של ארץ גושן, התרוצץ בסמטאות ושיחק עם אחיו ועם אחותו, היה חסַר שם? כיצד קראו לו הוריו? גם ללא דברי המדרש ברור שלמשה היה שם אחר קודם שקיבל את שמו המצרי מבת פרעה, אולם התורה הולכת בעקבות בת פרעה ומעלימה את שמו העברי של משה מן הזיכרון האישי של משה ומן הזיכרון הלאומי, ומנציחה רק את שמו המצרי. [4] כך נוצר מצב הפוך למציאות כפי שחז"ל הבינו אותה, ולפיה בני ישראל במצרים לא שינו את שמם ושמרו על זהותם היהודית._

[יעלי_לה]

אני מעתיקה משמות פרק ב':

[א] וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי [ב] וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים [ג] וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר [ד] וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ [ה] וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ [ו] וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה [ז] וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל-בַּת-פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת-הַיָּלֶד [ח] וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת-אֵם הַיָּלֶד [ט] וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת-פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת-הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת-שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ [י] וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה וַיְהִי-לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ

[יעלי_לה]

לפי פסוק ב', משה היה בבית עד גיל 3 חודשים, אז היה מספיק זמן לעשות לו ברית.

(אגב ציפציף, אומרים נימול ולא מהול. מהול זה מדולל במים. אם כי יכול להיות שהוא נמהל בקצת מים מהיאור...)

[יעלי_לה]

מכיוון שהתיבה עם משה שטה מכיוון ארץ גושן שם גרו בני ישראל לכיוון ארמון פרעה, הסקנו שבני ישראל גרו במקום גבוה מהארמון וכנראה שלא מאוד רחוק ממנו.
לא הייתי מסיקה ככה. יותר מתקבל על הדעת (ואני חושבת שגם נתמך במחקר?) שארץ גושן פשוט שוכנת דרומית לארמון פרעה, והתיבה שטה עם זרימת הנילוס לכיוון הים (יעני צפונה).

[יעלי_לה]

תמשיכי, אני מרותקת.

[ציפ_ציף*]

אומרים נימול ולא מהול למדתי משהו,תודה יעלי.

[מונו_נוקי*]

ואני מצאתי בויקיפדיה"http://he.wikipedia.org"
_שתי בעיות מעוררת הצגה זו של הדברים: ראשית, לא סביר להניח שבת פרעה ידעה לדבר עברית, ושנית, לפי האמור צריך היה שמו להיות 'משוי' ולא 'משה'. לפיכך, ככל הנראה זוהי דוגמה קלאסית ל"מדרש שם" מקראי - נתינת הסבר שלאחר מעשה לשם, ולא הסבר אטימולוגי מחקרי - תופעה נפוצה במקרא. דוגמאות מפורסמות אחרות ל"מדרש שם" במקרא הם בבל ושמואל.

היו כמה ניסיונות למצוא לשמו של משה מקבילה במצרית עתיקה. אחת מן הפרשנויות מצביעה על הקריאה "בן המים" או "זרע היאור" וכדומה, מה שהולם את הסברה של בת פרעה - 'כי מן המים משיתיהו'. פרשנות אחרת רואה ב'משה' את המילה מצרית 'מס' שמשמעותה 'בן של'. לפי זה מובנים דבריה של בת פרעה, שמשה הוא הבן שלה, מכיון שהיא משתה אותו מן המים. כמובן, שמו של 'משה' בעברית הולם היטב את תפקידו כמי שמשה את ישראל ממצרים, ומסתבר שלכך כיוונה התורה גם כן. במחקר המודרני, יש שראו בשם זה שם סמלי בלבד, המביע את תפקידו זה של משה.

לפי המסופר בתורה, משה נולד מספר חודשים לפני שבת פרעה העניקה לו את שמו. סביר להניח, שבמהלך תקופה זו קיבל משה גם שם ממשפחתו, אלא ששמו הראשון, אם אכן היה לו כזה, לא נמסר בתורה, והוא ידוע רק בשם שקראה לו בת פרעה - משה._

[אמא_בבית*]

סיפור יציאת מצריים מוכר וידוע לכולנו הרבה יותר מסיפורי חגים אחרים בזכות מסורת קריאת ההגדה של פסח וגם בזכות חוכמתו של הסיפור שבנוי סביב ארבעת היסודות המרכיבים את הטבע: אדמה, מים, אש ואויר. מבנה זה עושה את הסיפור קרוב עלינו ומקל עלינו לזכור אותו.
בני ישראל עבדו באדמה וממנה בנו את הפירמידות. כל חייהם, תקופה ארוכה מאוד סבבו סביב הטיט והלבנים.
נקודת המפנה מתרחשת במים. אותם המים שהרגו את התינוקות האחרים, הם אלה שהחיו והצילו את משה התינוק.
נקודת מפנה נוספת מתרחשת באש. אלוהים נגלה אל משה בסנה הבוער.
בני ישראל יוצאים למסע הארוך כשאלוהים שומר עליהם באויר בדמות עמוד האש ועמוד הענן.
לבסוף שוב מגיעים אל האדמה. אבל הפעם האדמה של ארץ ישראל - האדמה בה הם יוכלו לחיות ולעבוד למען עצמם ולא כעבדים.
אני חושבת עכשיו שמאוד יפה שהחג שבא מיד לאחר פסח הוא יום העצמאות.

[מונו_נוקי*]

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?[po]topic id[/po]=2131003

[אמא_בבית*]

וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה
איך פיספסתי את המשפט הזה. נכון, בת פרעה ידעה שהוא מילדי העברים. מעניין מה זה גרם בארמון. האם פרעה ידע שבתו מגדלת תינוק שהוא גזר עליו למות?

שארץ גושן פשוט שוכנת דרומית לארמון פרעה, והתיבה שטה עם זרימת הנילוס לכיוון הים (יעני צפונה).
התיבה שטה אולי צפונה אך, כמו כל הנהרות, גם בירידה מהמקום הגבוה יותר למקום הנמוך יותר.

[יעלי_לה]

וואו מונו, איזו חפשנית מקצועית את! איך מצאת את זה? (הכוונה לשרשור מ"היידפארק")
כותבים שם דברים מעניינים.
בין היתר מישהו מזכיר שם מדרש שלפיו משה נולד נימול (גם שם כתוב "מהול"...D-:) - באמת זכרתי משהו כזה.

[פשוט_אלון*]

משה רבינו > 613 בגימטריה > תרי''ג מצוות ...
בתכלס היו לו עשרה שמות: אביו קרא לו בשם אחד אמו באחר סבו באחר.... יקותיאל, חבר, כל מיני... מהגימטריה של כולם יוצא משה.
"במקרה" בת פרעה גם קראה לו ככה,
מרוב שבת פרעה הייתה סבבה קראו לה בתיה... ובתיה כמובן מסודרת בעולם הבא...

[פשוט_אלון*]

(משהו כזה)

[ציפ_ציף*]

עכשיו נזכרתי ששמו של משה הוא גם - "ינון"

[לי_אורה*]

ולמה הוא נשאר תמיד עם השם משה גם כשכבר חזר למשפחתו המקורית ולעם ישראל?
"אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, חייך מכל שמות שנקראו לך איני קורא לך אלא בשם שקראתה לך בתיה בת פרעה. "ותקרא שמו משה" (שמות ב, י). ויקרא אל משה." (ויקרא רבה א, ג).
בת פרעה הצילה את משה וגידלה אותו ולכן השם שהיא נתנה לו הוא השם שבו הוא נקרא.

ובקבלה היהודית בכלל אומרים שזה משל לאיזה ספר את מתכוונת? ממה שאני יודעת לא נהוג בקבלה לתפוס את גיבורי התנ"ך כמשל.

מרוב שבת פרעה הייתה סבבה קראו לה בתיה... ובתיה כמובן מסודרת בעולם הבא
"תשעה נכנסו בחייהם בגן עדן, ואלו הן: חנוך בן ירד, ואליהו ומשיח... ובתיה בת פרעה"
(מסכת דרך ארץ זוטא, פרק א, משנה ח).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

יקותיאל, חבר, כל מיני... מהגימטריה של כולם יוצא משה
משה

40+300+5

435
חבר

8+2+200

210
יקותיאל - 10+100+6+400+10+1+30 = 557

[אלמונינית*]

אולי קודם כל נקרא שמו משה על ידי בתיה ואחרי הרבה שנים כשהחליטו לכתוב את התנך וחיפשו סיבות וסיבובים אמר מישהו - וואלה שמו משה בואו נמציא מילה "משיתיהו" שהפרוש שלה יהיה הוצא מן המים וכך יהיה לנו תבלין מגניב לסיפור.
כי לי בכל זאת נראה שאם בתיה נתנה לו שם הוא בטח היה במצרית ואחר כך מישהו אצלנו אימץ את השם הזה והפך אותו לפועל.
ותודה ל"אמא בבית" שפתחת את הדף.

[אלמונינית*]

בהנחה כמובן שאכן הסיפור היסטורי ולא אגדה.

[אמא_בבית*]

אני חושבת על מרים. איך הלכה ילדה בין קני הסוף לשמור על אחיה ששט בתיבה, איך היה לה אומץ לצאת ולהציע לבת פרעה את אמא שלה כמינקת.
סביר להניח שפרעה היה דמות מאוד שנואה בקרב בני ישראל במיוחד אחרי שגזר עליהם לזרוק את התינוקות למים. איך היה למרים האומץ להתקרב לארמון שלו, לפתוח בשיחה עם הבת שלו כשהיא מוקפת במשרתות.
יש כאן בעצם עלילה מאוד נשית. עמרם הוא דמות מאוד משנית שלא מסופר עליו כלום, משה הוא תינוק, והנשים מניעות את הסיפור.
האישה הראשונה, יוכבד, קוראת תיגר על העולם המעוות והאומלל שהיא חיה בו, עולם בו היא צריכה להשליך את התינוק שלה ליאור. היא לא יכולה להלחם בכוח בגזרה אבל היא מנסה בדרך שלה לשנות את המציאות.
האשה השניה, בת פרעה בניגוד מוחלט לדעת אביה, שהחליט להרוג את כל התינוקות הזכרים מבני ישראל, החליטה לאמץ את הילד, למרות שהיה ברור לה שהוא מבני העברים.
מרים הולכת עוד צעד קדימה ומשלימה את המהפך הנשי בכך שהיא פונה אל בת פרעה בבירור ובפשטות כאילו בת פרעה כבר החליטה לאמץ את הילד ומציעה לה להביא לו מינקת. הרי בשלב זה, בת פרעה רק הסתכלה בילד וחמלה עליו ואמרה שהוא מילדי העברים. נראה שהשאלה של מרים, היא זו שהניעה אותה בכלל לחשוב על לגדל אותו.

[ציפ_ציף*]

על פי המדרש,מרים הניעה את אביה עמרם להביא את משה לעולם,כשנגזרה גזירתו של פרעה על ילדי ישראל,מנע עצמו עמרם מאשתו.באה אליו מרים ואמרה לו,מה שאתה עושה חמור מגזירת פרעה,פרעה גזר על הזכרים ואתה גוזר גם על זכר וגם על נקבה בכך שאתה מונע כל יצירת נפש חדשה,
שמע לה וחזר לאשתו,וכך נולד משה.

<אני מצטערת שאיני מדייקת בהבאת המקור,אך זהו המדרש כפי שאני זוכרת>

[פשוט_אלון*]

משה

40+300+5

435[/u]
עושים ל "משה רבינו" גימאטריה ואז יוצא 613.

[פשוט_אלון*]

מהגימטריה של כולם יוצא משה לא יודע איך עושים או מה הכוונה אבל יש איזה משהו מגניב כזה לוקחים את עשרת השמות ואז עושים להם משהו (אולי מחלקים ב-10? בקיצור אין לי מושג... ואז יוצא משה (או משה רבינו) ) סליחה על אי הדיוקים. אבל יש משהו כזה, אני יכול לחפש אם זה מעניין

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

משה = 435
רבינו (למה לא רבנו? זו הצורה הנכונה)

200+2+10+50+5

267
משה רבינו = 702 .....

יש משהו כזה, אני יכול לחפש אם זה מעניין
כן, זה מעניין

[אמא_של_א_א_א*]

כשהופכים את הכיוון של הקריאה מ משה יוצא ה-ש-ם
ואז נהייה די ברור למה כך קוראים לו, לא?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אני קראתי איפשהו שמשה נולד לפני הזמן והתיבה שלו היא בעצם האינקובטור הראשון...אני אנסה להזכר
איפה קראתי את זה ולתת קישור...

[פשוט_אלון*]

זה אתר שמחשב גימטריות
תקישי משה רבינו יצא לך 613
כנראה נפלה לך טעות חישוב

למה לא רבנו? לא יודע.. למה לא רבינו
למשל אומרים "הרבי מילובביץ'" ולא "הרב מילובביץ'"

משה היה כלי דרך אגב ולכלים קוראים רבי ולא "הרב"
זה כמו שיקראו לי מר אלון, אפשר לקרוא לי עץ אלון, בוא תאכל משהו אלון, אבל לא לקרוא לי מר אלון !

[פשוט_אלון*]

תרשמי באתר "תריג" גם תקבלי 613 > בקשר לעשר שמות לא מצאתי עדיין בבדיקה....

[מי_מה*]

סילחו לי שאני חורגת פה מחישובים <המורה למטמטיקה אמרה על מי מה שיש לה גישה ספרוטית למספרים> , אבל אני אוהבת את סיפור הסנה הבוער. תשובתו של ה' למשה "אהיה אשר אהיה" נוגעת לליבי. הכל ענין של אמונה וכל אחד יכול להאמין והכל אחד.

[ציפ_ציף*]

הכל ענין של אמונה וכל אחד יכול להאמין והכל אחד. אכן חג פסח הוא חג האמונה (שממנו יוצאים למימונה אבל זה כבר חג לדף אחר...)

[יעלי_לה]

למה לא רבנו? לא יודע.. למה לא רבינו
כי זו טעות בעברית. רבנו

הרב שלנו, רבינו

הרבנים שלנו.
הטעות הזאת בהקשר של משה כל-כך מושרשת... אפשר כבר להגיד שזה בכוונה, כי משה מגלם בתוכו את החכמה של כל הרבנים כולם...

[פשוט_אלון*]

רבינו = הרבנים שלנו.
לא חושב, לדעתי
רב=רב
רבי=הרב שלי
רבינו=הרב שלנו
רבותינו=הרבנים שלנו
הכל דיי השתבש עם הזמן אבל משה רבינו, מאוד מתאים בעיני, לא חושב שיש דבר כזה רבנו - כי רב זה בכללי ורבי זה "הרב שלי" ומשה הוא "הרב שלנו" לצורך העניין.

[יעלי_לה]

אלון יקירי, מה שאתה חושב במקרה זה לא רלוונטי. יש עובדות, יש חוקים בשפה העברית. יש דבר כזה רַבֵּנוּ (= הרב שלנו). אין דבר כזה רבינו - זה בהחלט לא הרב שלנו, ובאמת גם לא הרבנים שלנו (המלה היא אכן רבותינו כפי שהערת בחכמה). נכון שכך כולם כותבים, ואם בא לך להמשיך לכתוב (ולומר) כך - סבבה, אבל זו טעות. (מקומו של הדיון הזה בדף איך אומרים בעברית)

מעניין, כשאני חושבת על זה נראה לי ש"נוהגים" לטעות בזה באמת רק בהקשר של משה. אני לא חושבת שיצא לי לראות את המלה כתובה ב-י' -- "רבינו" -- בהקשר של ר' נחמן, למשל, וגם רוב הברסלבים שאני מכירה אומרים רַבֵּנוּ בלי להשמיע שם י'. מה את אומרת, ציפ ציף?

[יעלי_לה]

מאידך, באמת נדיר לראות את הצירוף "משה רבנו" נכתב נכון ללא י'.

ועם כל זה, אין ספק שזאת טעות. בדוּק, אלף אחוז (מתוקף עבודתי בעריכת "הדף השבועי" של תנועת מבראשית, יוצא לי לנקד / לְהַגִּיהַּ את הצירוף הזה לעתים קרובות).

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_זה אתר שמחשב גימטריות
תקישי משה רבינו יצא לך 613
כנראה נפלה לך טעות חישוב_
צודק

בכל אופן, מה עם אותו יקותיאל?

[אמא_של_א_א_א*]

אני חושבת, שהתשובה של אלוהים למשה היתה ספציפיצית על השאלה של משה, מה אומר לפרעה?
באיזה שם אייצג אותך? בשם מי אני מבקש להוציא אותם ממצרים
ואז אלוהים ענה את תשובתו הנצחית - אהיה אשר אהיה
אותו אל שלא עוסק בשם זה או אחר, בדת זו או אחרת, או במקום כזה או משהנו,
לאל הזה,לצד הזה שבאלוהות, - שמו של משה - לא רלוונטי כ"כ........
רלוונטית ההחלטה החרות המעשה האמונה. הטוטלאיות הנצחיות.
זהו האל האינסופי , זהו האל שפונה לדבר עם כוחות רעים - שיש לו את הכוחות האינסופיים.
ודווקא משה שבהיפוך אותיותו הוא השם מייצג את הצד האישי שבאלוהות, הוא הופך את האל האינסופי לקרוב , הוא זה שנפגש עימו פנים אל פנים, שנכנס לתוכו, הוא זה שהופך את אותו אינסוף רחוק ובלי מוכר ובלתי ומושג לאדם הסופי - לקרוב. לאפשרי. לנגיש. לשם אלוקינו.
לאותו צד שכולנו יכולים לדבר איתו ולא רק משה.
ההיכולת של האדם להשפיע על האל , לשנות אותו לעזור לו מופיעה במקומות שונים, ואני חושבת שגם כאן
זה מופיע,
ומצד שני - משה הוא דמות מיטית , הוא שייך לארסנל של דמויות שחציין אלוהיות, דבר נדיר יחסית ביהדות.

[ציפ_ציף*]

רבנו,רבנו,בטח רבנו !

[מי_מה*]

וואו, אמא של א א א , איזה הסבר יפהפה!
ממש נתת מילים למה שאני הרגשתי ולא ידעתי איך לנסח.

[לי_אורה*]

לארסנל של דמויות שחציין אלוהיות
יש בכלל ביהדות דבר כזה? משה רבנו מתואר בתורה כאדם: הוא נולד לאישה, קורות חייו כתינוק, מעשיו כשגדל (הרג אדם), התחתן עם אישה, הוליד ילדים, היו לו אח ואחות, היה מגמגם, כעס והיכה בסלע וקיבל עונש, התעצבן על בני ישראל כשהציקו לו במדבר וכו' וכו' וכו'. בן אדם! לדעתי.

[יעלי_לה]

וואו, אמא של א א א , איזה הסבר יפהפה!

[פשוט_אלון*]

שיהיה לכולנו ולכל רבותינו רבינו ורבנו חג שמח!!

[אמא_של_א_א_א*]

תודה
חג-שמח (-:
כייף לשמוע , וגם חשבתי לי בדרך - ש"מין המים" כלומר מתוך הרגש..........

[אמא_של_א_א_א*]

לי אורה, נכון כמובן שמשה הוא אדם ואפילו כעסן גדול...
אבל האדם הזה מדבר עם אלוהים כמעט "שותה איתו קפה" על ההר למעלה
אדם שהוא כלי לאלוהות לא פעם אחת אלא הרבה מאוד פעמים.
ובכלל כמה עמוקה הדמות הזו. כאילו היו המון 'מושאים', (ויש דרך אגב סברה כזו של ההיסטוריונים ומפענחי התנ"ך שלא מדובר בדמות אחת- אני חושבת שזה לא רלוונטי ) כמה דברים ענקיים משה עשה בחייו , מהבחינה הזו יש משהו מיטי בדמותו. { כלומר - מיתוס/מיתולוגיה. גדול מהחיים נושק באלוהות..}.
וכן יחד עם זאת בן-אדם : חוטא,הורג מתעצבן,בורח,מטיל ספק...ונענש.
איש מדהים.
הלואי היה לנו מנהיג כזה היום

[ציפ_ציף*]

"מין המים" כלומר מתוך הרגש.......... בכלל יש הרבה עיניין עם מים בסיפור הזה,
משה ניצל ע"י המים,
המכות מתחילות במים
העם ניצל בקריעת ים-סוף
בדרך הם מתלוננים על המים וגם נהנים מבארה של מרים.

הרבה התעסקות עם החומר הבסיסי ביותר מזון ומים.כאילו שהם צריכים להתחיל את המסע שלהם כעם, דרך הצרכים הבסיסיים ביותר לפני שיעפילו להיות עם רוחני שמנותק מחומר.

[שיריק*]

_אני קראתי איפשהו שמשה נולד לפני הזמן והתיבה שלו היא בעצם האינקובטור הראשון...אני אנסה להזכר
איפה קראתי את זה ולתת קישור..._
אבל היא קודם החביאה אותו שלושה חודשים ורק אח"כ שילחה אותו בתיבה...

[אמא_של_א_א_א*]

אבל למה , שותים 4 כוסות?
למה דווקא בליל הסדר היהודי צריך להיות שתוי? ובכל זאת לספור עד 13?
מה הרעיון?

[ציפ_ציף*]

ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות גאולה- והוצאתי,והצלתי,וגאלתי ולקחתי,כוסו של אליהו הנביא היא הכוס החמישית שבאה כנגד-והבאתי.

לפי ההגדה עם משנתו של ר' נחמן(אגב הגדה מקסימה ומענינת בפרושים שלה) בפסח אנו רוצים לבטא את ערגתנו לקשר עם ה'.הערגה מרוממת את הנשמה,זוהי הנשמה היתירה שלנו,אולם עלינו לבטא את ערגתינו,יש לתעל אותה לכוס היין,היין ממיס את הרתיעה המונעת מאתנו להביעה.
היין מביא אותנו לשחרור ולשמחה,לחיבור עם הא-לוקות .

[שרה_ק*]

_אני חושבת על מרים. איך הלכה ילדה בין קני הסוף לשמור על אחיה ששט בתיבה, איך היה לה אומץ לצאת ולהציע לבת פרעה את אמא שלה כמינקת.
סביר להניח שפרעה היה דמות מאוד שנואה בקרב בני ישראל במיוחד אחרי שגזר עליהם לזרוק את התינוקות למים. איך היה למרים האומץ להתקרב לארמון שלו, לפתוח בשיחה עם הבת שלו כשהיא מוקפת במשרתות._
השאלה נשאלה בעבר והתשובה היא שכאשר בתיה משתה את משה וראתה שהוא מהול ורצתה להציל אותו בכל זאת. המשרתות שלה מחו ואמרו לה: אם פרעה גזר אם העם לא שומעים בקול הגזרה שלו, לפחות בני ביתו צריכים לשמוע לגזירה שלו, אז מלאך השם הרג את כל המשרתות (30 במספר) חוץ ממשרתת אחת כי לנסיכה לא יאה להיות בלי משרתת. בגלל שבתיה עמדה באוויר הפתוח בחוץ בלי אף אחד, כך למרים היה אומץ לגשת לבתיה.

[אמא_של_א_א_א*]

הטענה על המהול אינה במקומה כנראה, כי : יש הוכחות שהמצרים מהלו את בניהם. כך טוען גיסי הארכיאולוג כאשר סיפרתי לו על הטיעון שלכן.

[מי_מה*]

המהול אינה במקומה כנראה, כי : יש הוכחות שהמצרים מהלו את בניהם.
קיראו לי קטנונית, אבל בכל זאת מתקנת - נימול ולא מהול, מלו ולא מהלו. לא שזה מפחית מערכן של התוספות המחכימות, זה רק מקשה עלי להנות מהן, כי התודעה שלי נתקעת על השגיאות...

[סבתא_לשמונה*]

נכון שיש הוכחות שהמצרים מלו את בניהם.המילה היתה נהוגה באפריקה ונהוגה עד היום אבל כטקס בגרות אבל קשה להניח שבת פרעה ידעה על כללי המילה אצל העברים וייתכן שפשוט הבינה שזה תינוק בצרה ומכאן הגיעה למסקנה שהוא מילדי העברים.
משה הוא דמות ענקית אבל ההגדה של פסח מתעלמת ממנו וזה אומר דרשני.
_

[אמא_של_א_א_א*]

בעצם במה כן האגדה עוסקת?

[מי_מה*]

בעצם במה כן האגדה עוסקת?
לדעתי, בהוכחת כוחו של האל, יש המון דגש על ה"ביד חזקה ובזרוע נטויה". הרי כל מכות מצריים באו כדי לתת לאל הזדמנות להראות את כוחו, זה אלוהים שמקשה את לב פרעה.
מצד שני הציווי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" לא לקחת כמובן מאליו את החירות. לא לתת לליבנו להיות גס בגר, לא להסכים לעבדות.
עד כאן להבנתי. לא בקיאה במה ששנו חכמינו לאורך הדורות...

[אמא_של_א_א_א*]

במחשבה נוספת........
אולי בטבע האנושי?
על ארבעה בנים דיברה ....
ומעשה ברבי..........
אולי בטבע האנושי יהודי כעם...?
מוזר איך כל -כך הרבה שנים קוראת את ההגדה ופרט למובן של הגד יענו להגיד לספר לתאר לבננו על היציאה ממצרים ,על החירות הכללית והאישית.
אני לא ממש מבינה איך ערכו את ההגדה ומי ערך אותה.

[לי_אורה*]

אני לא ממש מבינה איך ערכו את ההגדה ומי ערך אותה.
הנה כאן, בויקיפדיה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%92%D7%93%D7%94

ההגדה היא לקט ואוסף של קטעים שונים מתקופות שונות - מתקופת המשנה, דרך התלמודים, דרך ימי הביניים ואפילו יש תוספת אחרי קום מדינת ישראל. לא ידוע מי העורכים. קראי הכל בויקי'. ENJOY

[סבתא_לשמונה*]

אני מכירה היטב את ההגדה המסורתית ויש לנו גם הגדה מעוטרת, בנוסף לכך יש אצלנו הגדות שערכו קיבוצים שונים שבהם יש חלקים מההגדה המסורתית וחלקים שבהם יש הדגשה על ציונות, אביב, קציר שעורים ותפיסת העולם היא חילונית. השירה בציבור תופסת בהגדות אלה מקום רב וגם המחזות של יציאת מצרים, בקיעת ים סוף, חד גדיא שעושים הילדים ובני הנעורים.
בביה"ס של נכדתי כל מחזור בוגר - כיתה ט', מכין מחדש הגדה ועורכים סדר לכל הצעירים.(בביה"ס הזה חטיבת הביניים צמודה לביה"ס היסודי).
כל זה לא עונה לי על השאלה מדוע נפקד מקומו של משה בהגדה המסורתית ?

[יוטי*]

על פי המדרש,מרים הניעה את אביה עמרם להביא את משה לעולם

מדרש יפיפה, אני אכתוב אותו כשאמצא.

[שרה_ק*]

היו מצרים נימולים, אבל לא כולם.
בתיה כאשר ראתה את התינוק הנימול בתיבה, הבינה שמדובר בתינוק יהודי. איזה תינוקות זורקים למים? תינוקות יהודים. האם הגיוני שהמצרים ישימו תינוק נימול משלהם בתיבה על המים סתם ככה?

[שרה_ק*]

על פי המדרש,מרים הניעה את אביה עמרם להביא את משה לעולם כאשר פרעה גזר שיזרקו את התינוקות הזכרים ליאור, עמרם אמר למה שנביא תינוקות לעולם שבמילא יהרגו אותם? ואז התגרש מיוכבד אשתו. בסוף כל היהודים הלכו אחרי עמרם וגירשו את נשותיהם.
ואז מרים אמרה לאביה: הגזרה שלך קשה משל פרעה. פרעה גזר על הזכרים, אבל אתה גזרת גם על הנקבות. בהמנעות שלך מלהביא תינוקות לעולם, לא יבואו גם נקבות. שנעשה את החובה שלנו והשאר להשאיר בידי השם. ואז התנבאה ואמרה שמהם יצא הגואל של עם ישראל. עמרם התרשם עמוקות ממה שמרים אמרה, ואז התחתן מייד עם יוכבד. באותו היום יוכבד הרתה עם משה.

[שרה_ק*]

מדוע נפקד מקומו של משה בהגדה המסורתית כי ההגדה היא בשביל להאדיר את שמו של השם. הוא גאל אותנו. אם שמו של משה היה שם היו טועים לומר שמשה הוא גאל אותנו.

[פלוני_אלמונית*]

הגדה עם פרשנות מעניינת

[אמא_של_א_א_א*]

פלונית אלמונית - תודה
הגדה מדהימה !!!!!
היכן משיגים?

[פלוני_אלמונית*]

אמא של, כתבי "מייל" [email protected]

[אמא_של_א_א_א*]

המייל שלי
[email protected]
תודה

[סבתא_לשמונה*]

מדוע נפקד מקומו של משה בהגדה המסורתית כי ההגדה היא בשביל להאדיר את שמו של השם. הוא גאל אותנו. אם שמו של משה היה שם היו טועים לומר שמשה הוא גאל אותנו.
הפרשנות הזאת מוכרת לי, אבל אלוהים חזק דיו כדי לאפשר לתת למשה את הכבוד המגיע לו ואינו זקוק להגנה של מחברי ההגדה.
לדעתי, היתה כוונה ברורה להשכיח את משה מהרבה סיבות שאינן קשורות לכבודו של אלוהים.
לקראת סיום החג כדאי לזכור את משה שגדל כנסיך מצרים ותפישת עולמו היתה שונה מתפישת עולמם של עבדים בני עבדים ולכן היה מסוגל לפעול כפי שפעל.
אם אנחנו מחפשים הגיון בהתרחשויות אנחנו יכולים להניח שאלוהים רצה שליח בעל נפש של בן חורין ולכן היה צורך בארוע של אימוצו של משה ע"י בת פרעה.

[ציפ_ציף*]

אנחנו יכולים להניח שאלוהים רצה שליח בעל נפש של בן חורין ולכן היה צורך בארוע של אימוצו של משה ע"י בת פרעה.
איזה רעיון יפה !

[ה_בוסתנאי*]

מצאתי בהגדה של פסח דברים שאסור על יהודי לומר אותם:
א] לקלס[מהקטע, על כן אנו חיבים להודות להלל לשבח......]המילה לקלס,ביוונית פרושה לשבח ,אך בעברית פרושה ללעוג[ בתהילים,ההינו חרפה לשכננו לעג וקלס לסביבותנו].

ב] כתוב בתורה במפורש "ולא אתן המשחית לבוא אל בתיכם"[במכת בכורות]
ובהגדה אנו מוצאים שכתוב "אני ולא מלאך אני ולא שרף "דבר שמבחינת התורה לא נכון.

ג]אנו מצווים בתורה לספר ביציאת מיצרים:כמה סיפורים על יציאת מיצרים כתובים בהגדה!!

לעניותדעתי, יש לישם את הפסוק"נחפשה דרכנו ונחקורה ונשוב אל ה'."

חברים!!!

אם מישהו יודע על מיכשולים דומים אנא האירו את עיניי הציבור.

[כוכב_נגה*]

ה בוסתנאי,
לא הבנתי את טענותיך, וממבט שטחי בלי לפנות לאף ספר ומקור הם נראים לי כבר מוטעים ומטעים:
א. מילים עם משמעויות כפולות ולפעמים אפילו מנוגדות אפשר למצוא המון בכל התורה, ויש פירושים מעניינים מאד על הקשר בין המילים הזהות, ועל משמעותן, ובכלל על אותיות הקודש שמרכיבות את שפת הקודש שכוללת בתוכה הכל, את כל הדיכוטומיות האפשריות שמעבר להן הכל אחד. יש גם סיבות למתי משתמשים במילה מסויימת במשמעות מסויימת דייקא, וכן מי ובאיזו תקופה, משתמש במילה כזו או אחרת.
ב. שוב, מבלי להיכנס למקורות, ככה רק על פניו נראה לי שבמכת בכורות אכן ה' שלח את ה"משחית" לבצע את הפורענות, אך הפסוק שהבאת אני ולא מלאך וכו' נאמר על הגאולה בכלל, שאינה יכולה להיעשות אלא ע"י הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.
ג. את הסעיף הזה ממש לא הבנתי - הרי בדיוק, ההגדה מספקת לנו ערב של עיסוק במצוות סיפור יציאת מצרים, ועוד בהידור כי כל המרבה הרי זה משובח...

ואכן, מומלץ מאד ליישם את הפסוק נחפשה דרכינו ונחקורה, במהרה בימינו אצל כל אחד ואחד מעם ישראל. רק יש להקפיד ליישם את הפסוק עד סופו - ונשובה אל ה'. אם החקירות והחיפושים שלנו לא מבאים אותנו אל התכלית של לשוב אל ה' - אלוקי אברהם יצחק ויעקב, שגאלנו ממצרים, אז מסתמא שלא חיפשנו וחקרנו בדרכים הנכונות...
בהצלחה, וסחתיין על ההכנה המוקדמת לפסח (כידוע מראש חודש אדר מתחילים ללמוד הלכות פסח ).
אולי יש לך גם משהו להגיד על פורים? (-:

<קל לי יותר בלהגיב על דברי אחרים מאשר לומר משהו בעצמיP-: >

[ה_בוסתנאי*]

אם הבינו אותי לא נכון, אני מצטער!!
שיהיה ברור מעל לכל ספק , שאין בכוונתי להרחיק מהקב"ה אלא לקרב אליו!!!
במהלך ההיסטוריה היהודית היהדות שהתנגדה להשפעות של הגויים מסביב בשלבים מוקדמים, חברה לתרבות הגויים בשלבים מאוחרים יותר.
ואחת המשפיעות ביותר היא תרבות יוון.[ החושך].
[לשפה העברית "התגיירו" מעל ל 4500 מילים.]
המושג "ושכב עם אבותיו" לגבי מותו של אדם מרמז על שיטת הקבורה שהיתה נהוגה בתקופת התנ"ך.
כאשר לכל משפחה היתה מערת קבורה ,שאליה הכניסו את האדם לאחר מותו [שם היו עצמות אבותיו ואבות אבותיו].
ובתקופת השפעת יוון החלו לקבור בסרקופגים [ניתן לראות את ההבדלים בקבורה בחפירות הארכיאולוגיות [גם מילה יוונית] בירושלים.
המושג פרוסבול עם כל המשתמע ממנו.
לגבי פורים:
כתוב במגילה "ורוב עם הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם"
צא ולמד כמה השפעה היתה על היהדות מגיור המוני כזה שהוא לא לשם שמים.

לסיכום בתקופת אליהו הנביא כתוב שבישראל היו רק 7000 איש שלא כרעו ברך לבעל.
בריב אליהו הנביא עם נביאי הבעל הקב"ה הראה נפלאות לעם
כשירדה אש מהשמים ושרפה את המזבח על סביבותיו.

היום בטוח שיש הרבה יותר מ70000 איש יראי השם.
אך עדיין יש הסתר פנים ל מ ה ? ? ? ? ?
לעניות דעתי ,בכל הגלויות צברנו רבדים של בוץ וליכלוך ממנהגי הגויים המסתירים מאיתנו את זיו השכינה
לכן הפסוק "נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה אל השם".יכל להיות מיושם עד לבוא המשיח במהרה בימינו א מ ן !

[ה_בוסתנאי*]

לכוכב נגה!
כדאי להתעמק יותר בתורה, ולא לשלוף מהמותן.
תתעמקי במה שכתבתי,מתוך רצון להתקרב באמת לקב"ה ,ומתוך רצון לנסות לתקן טעויות
שקיבלנו בירושה מדורות קודמים[לכל מי שיש רצון עז לתקן ,כנראה שבגילגול קודם היה בין המקלקלים].
ועוד נקודה למחשבה !
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ל.......
שבוע טוב וגאולה קרובה א מ ן !

[כוכב_נגה*]

ה בוסתנאי, התעמקתי ככל שיכולתי בדבריך, אולי באמת אני פשוט לא מספיק עמוקה, בניגוד אליך כמובן. בכל מקרה, לא בדיוק שלפתי מהמותן. בכל זאת, נראה לי שעל כל סעיף שהעלית בפוסט המקורי שלך, הבאתי קושיה אמיתית שלא זכתה למענה ראוי מצידך. חבל. זה משאיר אותי עם הרגשה שדווקא אתה זה שעסקת בשליפות?
הרצון שלי להתקרב באמת לקדוש ברוך הוא, עז וכן, ואין בי פחד לבחון את הדברים באמת, כך בעבר וכך גם כיום, לצערי לא מצאתי בדבריך משהו שקירב אותי אל ה' ותורתו. היה שם יותר נימה של בואו נמרוד במה שמקובל כביכול כתורה וכאלוקים.מה שנקרא יהדות ניו אייג'.
ובעניין הקלקולים - כנראה שאתה צודק, אבל תגיד לי מה עדיף - מקלקל בגלגול קודם ומתקן בנוכחי, או ההיפך?
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי הכנסת הגדולה.
שבוע טוב!

[כהן*]

משה קיבל תורה מסיני ומסרה לכוהנים !
היכן התורה שמשה העביר לכוהנים?

[יעלי_לה]

משה קיבל תורה מסיני ומסרה לכוהנים

מאיפה הציטוט הזה? אני מכירה אחד אחר:

"משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה" [משנה, מסכת אבות א', א'].

זו התורה שבע"פ, המשנה וכל מה שנכתב עליה ובעקבותיה.

היכן התורה שמשה העביר לכוהנים?

התורה שמשה העביר ל{{}}כהנים כתובה בחומש ויקרא, המכונה גם "תורת כהנים".

[יעלי_לה]

(אפשר להעביר ל-שאלות ביהדות)