תמיכה לנאוה

[אנונימי]

זה המקום לומר לי כמה אני נהדרת, כמה אני חכמה, שכל מה שאני עושה זה אחלה!!!
זהו המקום לפירגון אישי ולתמיכה אמיתית שיכולה להתבטא גם בהארות

המינון הנדרש: לפחות פעם בשבוע, רצוי אפילו פעם ביום

נאוה פרנס

דף תמיכה

[טל_טיבי*]

כמה אני נהדרת, כמה אני חכמה, שכל מה שאני עושה זה אחלה!!!

עד כמה שאני רואה מקריאה באתר - כל מילה נכונה.
תומך.

(-:

[נוצת_הכסף*]

מי שכתבה קטע חכם ויפה כמו: "האם אתה סיבה, עונה או לכל החיים?" ( ואני מפנה את כל מי שלא קראו,ל.. קטעים יפים

1. 08.02 ), חייבת להיות חכמה, נהדרת ואישיות חמה ועוטפת.

כיוון שאני די חדשה בשכונה שלכם, קראתי אותו לא מכבר ואני שמחה שניתנת לי אפשרות להגיב עליו ולהודות לך ,נאוה,

על שאת משתפת בעושרך בנדיבות כה רבה.

@} @} @} @}

[נאוה_פרנס*]

תודה טל טיבי_ ותודה נוצת הכסף

אני תמיד שמחה לדעת שמילותיי אינן לריק

תודה! @} @} @}

[מירב_ב*]

נאוה, את כותבת בצורה מאד עדינה (אצלי זו מחמאה). נשמע ש באמת אכפת לך מאנשים.
שמתי לב שאת עונה תמיד תוך התייחסות רצינית, עם שילוב של הומור.
הלואי שהטוב שאת מפזרת סביבך יחזור אליך, יעצים אותך, ויתן לך כוחות להמשיך ולפזר אותו סביבך..

[מירב_ב*]

נאוה, את אשה אמיצה, גיבורה.
כל הכבוד לך על כל מה שאת עושה.
אין לך מושג כמה את עוזרת לי
בכל מה שאת כותבת.
מתפללת שיהיה לך טוב
ושאנשים יפסיקו להרגיש מאויימים ממך.
שולחת לך הרבה פרחים, חיבוקים וחיוכים... @} :_)

[טובי_י*]

[נאוה_פרנס*]

שוב אני מנצלת את "הפינה שלי" כדי לשחרר בכתב תהליך.

אז לכל החברים שעוקבים, כמה מילים על מה שקורה עכשיו בחיינו.

אני שוב מחפשת לנו בית - בתקווה שהפעם זה יהיה לכמה שנים.
כמובן שאין את מה שאני מחפשת, אבל אני אופטימית שבכל יום ייכנס הבית המתאים למודעות או לאחד המתווכים.
לאן? - לכרמיאל.
למה? - כל מיני סיבות. בעיקר לפתוח לנו אפשרויות ולהוריד עלויות.

במקביל אנחנו מתארגנים לשינוי:
אורזים את הבית תוך כדי פינוי דברים.
מגישים בקשה להיבחן לתכנית המחוננים (יהונתן)
מחר יש לנו את הביקור השנתי של מערכת החינוך - לסיום תהליך הגשת הבקשה.
העברת קורות חיים למוסדות שונים במטרה לחדור לשוק העבודה.
היערכות לפתיחת הקליניקה שלי - אחרי המעבר.

והתהליך? - לכל אורך חיי הבוגרים בכלל, ובשנים האחרונות בפרט,
אני מתוסכלת מהפער העצום שבין הישות הרוחנית שלי שהיא בעלת מעוף ושאיפות גבוהות,
לבין הישות הפיזית שלי שמתקשה מאוד לעמוד במשימות היומיום ובכלל.

לפני כחודשיים עלה רעיון שאעבור איבחון תעסוקתי כדי לאתר אולי את החוליה או החוליות החסרות.
היום עברתי ריאיון ראשוני, וב- 26 ביוני אני אמורה להתחיל את התהליך.
מדובר ב- 5 ימים רצופים של איבחונים ומטלות מ- 08:15 עד 13:00.
תהיה גם שיחה עם פסיכולוג
ואחרי שהם יעברו על הכל וישקללו את כל הנתונים, תהיה פגישת סיכום.

כבר פעמיים נאמר לי שלא בטוח שיוכלו לתת לי תשובות.
היום היא אמרה במפורש שהיא מפחדת שאתאכזב.

מה אני מרגישה?
התעוררות, תקווה, משחק.
תקווה למה? - ללמידה חדשה, להבנות חדשות, לקצה חוט שיכול להוביל אותי לשינוי הכלכלי המיוחל.

ועד ה- 26? - אני מחפשת בית!!

[נאוה_פרנס*]

מצאתי!!

מצאתי בית!!!

היום ראיתי אותו פעם שנייה (עם עוד עיניים) וההחלטה נפלה: זהו זה!!

עכשיו נשאר רק לתאם עם בעל הבית ולחתום על חוזה.

עוברים בסוף יולי.

הבית פנוי ולכן, יש לי חודש ימים לנקות, לסייד, ולהתחיל לסדר את הדברים הקטנים שאני יכולה להעביר בעצמי.

מחר מתחיל האיבחון. יש בי מין התרגשות מוזרה.

השבוע היה שבוע קשה. המוח שלי היה נוזלי לחלוטין והעיניים נעצמו. הגוף היה חלש מאוד וכואב
וכל מה שהיה לי בראש הוא : "איך אצליח לעשות את משימות האיבחון?"

ברוך השם, שאתמול התאוששתי. אני בסדר...
השאלה היחידה שעוד מרחפת (ולא תמצא תשובה עד מחר...) זה איך אתפקד עם השכמה ב- 06:00 ? ? ?
ואני מניחה שזו שאלה שתעמוד לה כל השבוע ותקבל כל יום את תשובתה.

אז זהו!! אני הולכת לישון

בהצלחה לי!

[נועה_ברקת*]

חושבת עליך הרבה

[נאוה_פרנס*]

תודה!

אז ככה...

כמובן שלא הלכתי לישון מוקדם - היהפוך כושי עורו? ונמר חברבורותיו?

אבל אמשיך לנסות...

היום נבחנתי בעברית ובחשבון - מה גיליתי?

1. שאני חכמה - חחחחחח סתאאאאאםם

1. שיש מילים שאני מכירה, אפילו משתמשת בהן, אבל בכל זאת מתקשה לתת להן הגדרה חד משמעית.

1. שאני לא זוכרת את כל החומר בחשבון פשוט. נתקעתי עם חילוק בשברים פשוטים, והמאבחנת היתה צריכה להזכיר לי את החוקים

1. שאני סופגת יותר מידע ממה שבאמת רשום - מוסיפה? מסבכת את העניינים? - לא יודעת... אולי מי שרשם לא ממש שם לב שיש שם משמעויות נוספות?

איך הרגשתי?

היו לי כאבים ברגליים - רוב הזמן. כאבים מציקים.
לאחר זמן מה באותו העניין, חשתי עירפול בחשיבה ומצאתי עצמי קוראת את הדברים שוב ושוב.
היה לי זמן של צניחת אנרגיה עד להירדמויות לשבריר שנייה באמצע תרגילים (זה קרה בתרגילי חשבון מורכבים כמו כפל וחילוק של מספרים גדולים)

בזמן שלאחר ההפסקה (בה אכלתי טוב: סלט + טונה + 2 פרוסות לחם בריא) נכנסתי למבחן עם כוס תה ירוק וצלחת עם כמה פרוסות עוגה.
לא חיסלתי הכל אבל...
כשהיו לי צניחות, לקחתי "ביס" או "לגימה" (או שניהם)

בסה"כ אני נהנית, זה כמו משחק.

מה יהיה מחר? לא יודעת!!
נבחנים אחרים עשו דברים אחרים.
אחת מהן התחילה עם משימת שרטוט והתחושה שהציפה אותי היתה: אלוהים! לא היום!
אני טובה בשרטוט אבל היתה תחושה שאצטרך לגייס המון כוחות לצורך העניין. אני יודעת שאצטרך להתמודד עם זה בהמשך השבוע.

זהו להיום!
האם אצליח להקדים לישון? - חידה!

[נאוה_פרנס*]

טוב, לא ממש הקדמתי. אני על 3 שעות שינה מאמש, ו- 3.5 מלילה קודם.

אבל למרות שהייתי עייפה היום, הייתי יותר מרוכזת וממוקדת.

דקה לפני שהחל האיבחון היום, קיבלתי חדשות לא טובות:
הבית שמצאתי, זה שעמדתי לסגור עליו חוזה ל- 5 שנים - בעלי הבית החליטו שהם לא משכירים כרגע.
רק בצהרים הצלחתי להתפנות לדבר עם בעל הבית. הוא הזכיר איזה שינוי לא צפוי,
וביקש שבועיים כדי להיות על קרקע יציבה יותר בעניין.

המתווך הבטיח לנדנד לו בעוד כמה ימים.
אני שונאת את חוסר הוודאות הזה

אז מה עשיתי היום?
חישבתי טורים ארוכים של מספרים על מכונת חישוב, הרכבתי צינורות, הכנתי שלט עם שבלונה, פירקתי והרכבתי מחדש מנעול,
ספרתי קופה לפי דף הוראות, התאמתי צבעים, כתבתי מכתב והפכתי שירבוטים לציורים יצירתיים עם שם.

אין ספק שאני מרגישה שם כמו דג מחוץ למים.
ובכל זאת, נחושה ליהנות מהעשייה.
יש דברים שאני נהנית לעשות כי הם משחק עבורי - כמו הצינורות.
ויש דברים שהייתי מעדיפה לא - כמו הציורים למשל - מין תחושה מוזרה של להיות חשופה מדי.

משהו שאני מכירה בעצמי אבל זה בלט מאוד במבחן הציורים היום:
היה לי קל וזורם לבנות ציור מהקווים המעוקלים. הסתדרתי גם עם 2 קווים מקבילים.
אבל כל הצירופים הזוויתיים, שבחלקם שולב גם קו עקום, לא עושים לי את זה! - המוח שלי התייבש לחלוטיון

אח"כ היה יום ארוךךךךך של פגישות וסידורים. מחר יום חדש - שלישי במספר.



מחר אני על המחשב.
אבל גם השארתי חצי מהציורים למחר.

[שרית_אמיר*]

לא מתקשרת בכדי לאפשר לך לישון מוקדם (-:
מחזיקה אצבעות לגבי הבית
תראי להם באיבחון כמה את שווה (-:
שיהיה המשך מהנה

[נאוה_פרנס*]

תודה

החלק שמאפשר לי ליהנות הוא העובדה שאני לא צריכה להוכיח כלום וגם לא למצוא חן.

אני יודעת מה אני שווה.
אבל בחיים אני מתקשה לממש את הדברים בכסף.

עכשיו אני רוצה שהם יגידו לי איך אני יכולה להשתמש במה שיש לי כדי לממש את מה שאני רוצה ושאנחנו יודעות שאני שווה.

אם בסוף האיבחון הם יגידו: את מאוד מוכשרת ויכולה לעשות כמעט כל מה שאת רוצה -> האיבחון נכשל!

אם הם יתנו לי הצעות מעשיות לשאלות שיש לי
ו/או
אם האיבחון יכיל המלצה ספציפית שמאפשרת לרווחה לעזור לי לפתוח חלון שכרגע אני לא יכולה לפתוח אותו - האיבחון הצליח.

מה באמת יקרה?

זה אדע רק בשיחת הסיכום לאחר שכל המידע שנאסף ישוקלל להמלצה.

יאללה, ביי! אני מאחרת!!

[נאוה_פרנס*]

היום היה לי יום קשהההה!!

התעוררתי עם הגוף מאובן כולו.
במצב נורמלי הייתי ממשיכה לישון, שוכבת במיטה ערה זמן רב מניעה את הגוף ומשחררת אותו.
הבוקר, קמתי התארגנתי ונסעתי.

הגעתי קצת באיחור, מעט אפופה, ישר למבדקים על המחשב.
רוב המבדקים מוגבלים בזמן. הם גם לא היו קלים.
למשל: מבחן אוצר המילים - היו המון מילים שאני לא מכירה בכלל!!

העניין הוא, שכזכור, קמתי עם גוף נוקשה הבוקר (סימפטום של פיברומיאלגיה) ולכן, כל התנועתיות שלי היום היתה איטית יותר מהרגיל.
כך קרה, שהמון זמן בוזבז על ההשהיה שבין זיהוי התשובה הנכונה לבין לחיצת היד על המספר הנכון.
קרה לי גם שהעיניים נעצמו מול המסך באמצע מבדק - כנראה רק לשבריר שנייה (מדי פעם).

אין ספק שתפקוד בלחץ של זמן לא מתאים לי, בטח ובטח ביום שכזה.

היו גם שאלות מילוליות בחשבון - עם מוח מרוח שכזה, קצת קשה היה להתמקד.
בסדרות החשבוניות הלך לא רע, גם בצורות.

היו שני מבחנים בהם העין צריכה לזהות מידע. ניתנו מס' שניות לכל תרגיל והשאלה עברה אוטומטית.
במבחן הראשון הכניס אותי ללחץ, הרגשתי שאני מאבדת שליטה.
יצא כמה פעמים שלחצתי את התשובה אבל היא נקלטה בתרגיל הבא = "הלכו" שני תרגילים.
סיימתי את המבדק הראשון ודיברתי עם המאבחנת שהרגיעה אותי שזהו לא תרגיל חשוב.
זה ממש לא היה העניין, שכן ממילא אני לא מרגישה מאויימת ע"י להצליח או לא להצליח במבחנים.
אי אפשר להיכשל כאן, כי חשוב לי לקבל תמונה אמיתית.

והכל זאת, כשהיא התרחקה ממני, הציפו אותי הדמעות ומצאתי את עצמי בוכה.
אז נכון שכשאני בחוסר שינה ו/או בהתקף של פיברו, זה לא חכמה לבכות (הבכי יוצא בלי פרובוקציות),
אבל בכל זאת...
זו היתה תגובה חריפה למדי לסיטאציה

אז מה היה הלחץ?

אולי הבעיה היא,
שרוב הזמן אני מתוסכלת מחוסר היכולת שלי להשתוות לתיפקוד שלי בעבר.
ברמה מסויימת אני מקבלת את זה,
ברמות אחרות, אני מנסה "לחזור" לשם.
למעשה, אולי טוב היה שעשיתי את המבחן במצב שכזה, כי זה חלק מחיי כבר זמן רב.


ואז הגעתי לחלק האישי.
משפטים כמו: "אנשים צריכים להשקיע בעבודתם יותר" - נכון או לא נכון?
מרגיז אותי כשמישהו צוחק על חולשותיי - נכון או לא נכון?
וכיוצ"ב.
שאלות רבות גם חוזרות בוריאציה.
אוףףףף!!!
אני לא ממש אוהבת את השאלות הללו.
יש לי מה לומר על כל משפט, וחצי מהתשובות שלי הן: 'אולי', 'לפעמים' ו'תלוי באילו נסיבות'
יש לי עוד שניים כאלו מחר

אז מה אני לומדת על עצמי?

1. שהרבה מידע שהיה זמין לי בעבר - פחות נגיש לי היום (אני מניחה שאחזור על החומר כשיהונתן יגיע לזה...)

1. אני יודעת את הקשיים שאני מתמודדת איתם ואיכשהו מסתדרת. אלא שאני רוצה לחזור לעבודה מסודרת, לפרנסה נוחה וכדומה, אני חולמת לחזור לספסל הלימודים. אני מגלה שזה לא כל כך פשוט. אני צריכה להיות יצירתית במציאת האיזון בין מה שאני רוצה לעשות לבין מה שאני יכולה. החוויה הזאת של האיבחון נתנה לי אפשרות לראות בצורה ברורה יותר את מה שאני יודעת כנכון. כמובן שהסביבה שלי (משפחה / חברים) חושבים שאני מתפנקת . השבוע גיליתי שהמצב הרבה יותר חמור ממה שחשבתי.

1. לא ממש חדש, אבל היה מאד מוחשי - הצורך שלי להיות בשליטה, להתאים אלי את הסביבה, לבנות לעצמי את מערכת החוקים הפרטית שלי. זהו צורך קיומי. אולי יש מה לראות בו יותר לעומק....

מה שמעניין בכל האיבחון הזה, זו החוויה עצמה.
אני עוברת את האיבחון בכמה רמות:

1. ההתמודדות הפיזית עם ההשכמה מוקדמת, הישיבה הממושכת בעשיית מטלות שלא בהכרח בא לי עליהן באותו הרגע - זה קשה לי!

1. עצם עשיית המטלות הצורה הכי טובה שאני יכולה - מעין משחק, אני משתעשעת.

1. ההתבוננות בעצמי - אותו חלק שבי שמתבונן בדברים 'מבחוץ' וחושף בפניי דברים שכלל לא נבחנים. זה יכול להיות תגובות שלי למילים כתובות, זה התבוננות בצד הרגשי, זה הבנה של כל מיני דברים שאני רואה. החלק הזה של האיבחון, מרתק מאוד!!

למרות שישנתי המון היום (כל אחה"צ), כדאי שאלך לישון עכשיו.

את הבוקר אני מתחילה אצל הפסיכולוגית: מבחנים ושיחה.
אח"כ משלימה את המבדקים במחשב, ואם יהיה זמן, משלימה עוד משימה או שתיים.
קיימת סבירות טובה שמחר היום האחרון.

[נאוה_פרנס*]

היום סיימתי!!

את הבוקר התחלתי אחרי לילה לבן.
אחרי שישנתי כל אחה"צ אתמול, לא הגעתי למיטה בלילה.
בשלב מסויים החלטתי למשוך כי זה היה משאיר אותי עם אולי שעתיים שינה (זה גרוע יותר מלא לישון בכלל).
חוסר שעות שינה שם אותי רגשית במצב חשוף לחלוטין, כמו בשר בלי עור, ובעיקר, אני נוטה לבכות מכלום.
אז לקחתי קופסא של טישו - על כל מקרה.
המצב החשוף הזה התאים לי לפגישה עם הפסיכולוגית כי זה ניטרל קצת את השליטה המנטלית שלי.
לא שקרה שם משהו מיוחד או משמעותי.

מהפגישה עם הפסיכולוגית נהנתי פחות ממה שאני רגילה. לא ממש היה לי ממה ללמוד או להבין משהו על עצמי.

הפגישה לא זרמה (לדעתי) המידע שעבר לא היה ענייני (היא שאלה על ילדות אבל נגמר לה הזמן כשהגעתי לכל מה שקשור לתעסוקה)

היא חשבה שהפגישה זרמה ושיש לה את כל המידע - אני מניחה שהמסקנות יספרו את הסיפור.

מעבר לשיחה, עשיתי מבחנים: העתקתי שרטוטים מכרטיסים, ואז שרטטתי אותם שוב מהזיכרון (שכחתי אחד )
סיפרתי סיפורים על תמונות ולסיום ציירתי אישה, עץ ובית (היא היתה נחמדה וויתרה לי על ציור המשפחה - עוד ציור של דמויות)

בשורה התחתונה לא הרגשתי שהיתה לי תקשורת טובה עם הפסיכולוגית.
למשל:
דיברתי על כמה חשוב לי למצות את הפגישה כך שלא אשאר עם תחושה של דברים פתוחים.
הבחורה הבטיחה לי שאצא עם תחושה טובה.
אמרתי: "אל תקחי אחריות על מה שאת לא יכולה"
פסיכולוגית: "אני לא! אני לוקחת אחריות על מה שאני עושה"
אמרתי: " כשאת מבטיחה לי שאצא מהפגישה בלי תחושת החמצה את מתייחסת לרגשות שלי"
הפסיכולוגית לא הסכימה איתי.

חוויה מסוג זה ליוותה את הפגישה - כאילו אנחנו מדברות בשפה שונה.
זה קצת מתסכל לדבר עם אדם שעוסק בהבנה של אנשים כשהוא חד משמעית לא מבין את מה שאני אומרת,
או לחילופין, מבין ומשחק אותה "איש מקצוע אמפתי ומרוחק"

היא השקיעה הרבה אנרגיה בלנסות להרגיע אותי כששאלתי שאלות או כשאמרתי מה מפריע לי,
אבל שמרה על המידע לעצמה תוך שהיא מבקשת ממני לסמוך על מקצועיותה.

למשל: כשהיא נתנה לי לכתוב את סיפורי התמונות, היא נתנה לי דף עיתון לבן וחלק
שאלתי אם היא נתנה לי דף חלק כי היא גם בודקת גרפולוגיה.
היא בחרה להשאיר אותי בלי המידע, למרות שהיה הכי פשוט לומר כן או לא.
לאחר עוד משפט או שניים בינינו היא אמרה לי: זה הנייר שבו אנחנו משתמשים. לא למדתי גרולוגיה, רק פסיכולוגיה.
נו, זה היה כל כך קשה לומר את זה בהתחלה?

או משפט כמו: זה לא חשוב אם עברת מבחן מסוים בציון כזה או אחר.
אני מזה אוהבת שאומרים לי מה חשוב לי לדעת ומה לא.....
למשל: זוכרים ששכחתי לצייר צורה אחת מהזיכרון?
אז אחרי שסיימתי ביקשתי לדעת איזו מהם - היא לא רצה להראות לי.
מה זה משנה? המבחן הרי כבר עשוי.

אז יצאתי מאד לא מסופקת מהפגישה הזאת.

אח"כ השלמתי את המבדקים על המחשב,
וכמובן שמצאתי משפטים בעייתיים בהם המשמעות שהתכוונו אליה שונה מזו שמתבטאת במילים.
למשל: "יש מצב בו אני מבזבז זמן רב למציאת מידע שנחוץ לי כדי לסיים את עבודתי"
ביררתי. הכוונה חיובית, יענו, אני מוכנה להשקיע.
אבל המילה "לבזבז" מספרת שהשקעתי זמן מיותר.

שורה תחתונה, האבחון מאחוריי.
פיזית היה קשה. מבחינת המבדקים - אני מקווה שלא ויתרו על מבחנים כדי לא להכביד עלי בעוד יום.
אני בהחלט לא מרגישה שהם היו מקיפים מספיק.

ואולי אני טועה?
אולי מה שנעשה נותן להם מספיק מידע?
עשיתי כל שביכולתי להגדיר את השאלות שלי כדי שלתשובות שלהם תהיה תכלית ממשית ותועלת.
מהתגובות שקיבלתי לא בטוח שהם יתאמצו לתת תשובות לשאלות אלא רק ימליצו את ההמלצות שהם רגילים להפיק מהמבחנים.
זה מצחיק איך הם חוששים שאתאכזב ממה שהם יכולים לומר לי,
ולרגע לא שמעתי נכונות להתאמץ לענות על הצרכים שהוגדרו לפני המבחן.

אבל מערכת קונבנציונלית, עובדת בצורה סיסטמית ומוגבלת ואת זה ידעתי מראש.
אני מקווה שאשכיל ללמוד ולגדול מכל מידע שאקבל מהם, מוגבל ככל שיהיה.

תודה למי שליווה אותי השבוע. ההודעות יישארו עד כשבוע לאחר הסיכום, ואז יימחקו מכאן ויועברו למחשב שלי.
היה לי חשוב לעבור את התהליך, וכבר הפקתי ממנו המון!
עם מי מאלו שמלווים אותי כאן מוצא/ת לנכון להאיר (זו לא טעות כתיב. אני מסתדרת נהדר עם הארות, וקשה מאוד עם הערות) לי משהו על התהליך המתואר - תודה!

מבטיחה לשתף אתכם גם בפגישת הסיכום, במסקנותיה, ובהבנות שעלו מהן.

[נועה_ברקת*]

מבטיחה לשתף אתכם גם בפגישת הסיכום, במסקנותיה, ובהבנות שעלו מהן.
סקרנית מאד לשמוע מה העלה האבחון, וכמובן סקפטית לגבי הכלים והיכולות והמדדים. בכל זאת את אחת ויחידה, נאווה!

[נאוה_פרנס*]

תודה!


נועה, גם אני מאוד סקרנית.

בכל מקרה, כבר הפקתי המון מעצם ההתבוננות שלי בעצמי.

כל מה שהם יצליחו להפיק מעצמם - זה בונוס.

[פילפילונת*]

נאוה -
קראתי עכשיו בצמרמורת את דיווחך. כן, גם אני פיברואית. מחפשת, מתקשה, מיואשת - איך מוצאים פרנסה חדשה. מה לעשות עם כל הכישורים בהם בורכתי - והיום התסמונת מלגלגת עלי ומונעת ממני לעסוק במה שאהבתי כ"כ.
האם את מרגישה שפעלת נכון בלכתך לאבחון הזה - שבעצם לא מתייחס להגבלות החדשות (?) בחייך?
מאחלת לך הצלחה מכל הלב! מקווה שאכן תעברו דירה ( את צובעת בעצמך את הקירות? ואת עוד מתפלאת שיש לך פיברו'....? (גם אני. גם אני)) (-;
חיבוק

[נאוה_פרנס*]

פילפילונת יקרה,

האם את מרגישה שפעלת נכון בלכתך לאבחון הזה - שבעצם לא מתייחס להגבלות החדשות (?) בחייך?

עוד לא יודעת, אהיה חכמה יותר לאחר שיחת הסיכום.


איך מוצאים פרנסה חדשה. מה לעשות עם כל הכישורים בהם בורכתי - והיום התסמונת מלגלגת עלי ומונעת ממני לעסוק במה שאהבתי כ"כ.

מה עשית לפני? אולי יהיו לי רעיונות בשבילך?

[טליה_אלמתן*]

את רצינית שיש דף כזה? אני מתכננת כבר ש-ב-ו-ע-ו-ת להיכנס לדף הבית שלך, רק בשביל לכתוב כמה שאני נהנית ולומדת ממך, ומקבלת השראה (הרוב זה דברים שכתבת כבר לפני שנים, אגב).

[תבשיל_קדרה*]

קוראתותך. רק שתדעי.

[נאוה_פרנס*]

טליה, תודה!!
גם הדף הזה נפתח לפני שנים.
אני בשלב שבו אני מכנסת את האנרגיות שלי פנימה, ולכן מגיבה במעט מאוד דפים.
בדף זה אני משתמשת כשאני מחפשת ברשת מקום בטוח ואינטימי ובכל זאת בפומביות של הרשת.

אני מרגישה שזהו דף שמעניין רק את מי שאוהבים אותי - עם או בלי להבין ולקבל את הבחירות של חיי.

בכל מקרה, אני תמיד שמחה לשמוע שהמילים שלי ממשיכות לעשות את העבודה


גילה,

[נאוה_פרנס*]

אז סוף סוף היה היום סיכום.

בזמנו, שמעתי את המאבחנת מזמינה מישהו לפגישת איבחון ומדברת על חצי שעה.
אמרתי לה: לנו זה ייקח יותר.
ישבנו שם יותר משעתיים

הנושא הראשון שדובר בו הוא העובדה שאני חשה בנוח בצורה מיידית, ושאני נוטה לארגן את הסביבה לנוחיותי.
זה כמובן מחובר עם קושי לקבל את תנאי וכללי המקום - כמו שהם.

דובר גם הרבה על רמת הרגישות הגבוהה שלי - רעש, ריחות ועוד דברים שאחרים לא ממש מרגישים אותם.
ואלו צויינו כנתונים שיש עליהם מחיר - הם מקשים עלי ביומיום.

האבחון המעשי:
טוב, שאני בחורה מאוד מוכשרת אנחנו יודעים [-:
אבל עכשיו זה בשחור על גבי כתוב. - היכולת הכי בולטת שלי היא.... נחשו!! - מילולית
אבל גם בחשבון אני טובה וגם יש לי יכולת טכנית טובה.
בקיצור, את כל במבחנים עברתי בציונים של ממוצע ומעלה, חלק ממש ממש גבוה.
המבחנים הממוצעים היו בעיקר אלו שנדרש להם קשב וריכוז.

הפסיכולוגית לא הכזיבה. היא אכן קלטה רק חלק מהדברים.
היא קלטה מצב נתון אבל שייכה אותו לדברים אחרים.
היא המליצה על ליווי פסיכולוגי שעדיף בעיניה על הטיפול הביוגרפי שאני עוברת (קראה לו אוטו-ביוגרפי, כך שאני מניחה שהיא לא ממש מבינה מהו)
כששאלתי אותה על בסיס מה היא קובעת שטיפול פסיכולוגי טוב יותר מהטיפול הביוגרפי שאולי מתאים לי יותר,
שתקה רגע והודתה: התקלת אותי!
היא חושבת שאני צריכה לוותר על חלק מהרגישות שלי ולהסכים יותר להתאים את עצמי לעולם - יענו, זו גחמה שניתנת לשינוי.
היא דיברה על צורך ורצון לשלוט בחיי, והביאה את החינוך הביתי כדוגמא.

היא ניסתה להסביר לי את הצורך בגמישות ע"י אמירה של:
"אם אני מטופלת שלך אז אולי אני מתקשרת בשעה שלא מתאים...."
נתתי לעו"ס לענות במקומי. וכך היא אמרה: להפך, הבעיה של נאוה שהיא מאוד גמישה עם לקוחות, אולי יותר מדי!
וכך הלאה!

ת'כלס, מה המליצו?

1. לא מתאים לי להיות שכירה הפתעה!
2. עבודה עצמאית עם חופש וגמישות מכסימליים.
3. מינימום ניידות
4. מקצועות שהוצעו מנצלות את היכולת המילולית שלי (לימודים = כסף ) ואלו הם: עריכה לשונית, מידענות, תרגום
5. יזמות עסקית

הסיכום יישלח בכתב.
זהו! מקווה שלא שכחתי כלום.
הקלטתי את הפגישה אבל שכחתי להפוך את הקלטת (לא קלטתי כשקפצה )

עכשיו נראה מה נעשה עם זה....

נועה ברקת, מה דעתך?

רוצה לשמוע גם מאחרים - חידש משהו למישהו?

[נועה_ברקת*]

נועה ברקת, מה דעתך?
עכשיו נזכרתי מאיפה אני מכירה אותך - גם את בילית בספריית הכנסייה....
מידענות - נראה לי תפור עליך. אין לי מושג מה זה בדיוק, אבל אם זה קשור לאיסוף, מיון, סידור ונתינת מידע למי שצריך - זאת את.
מה אפשר לעשות עם זה? האם זה מקצוע שצריך ללמוד? או שאפשר ללמוד מהחיים? אני יודעת שהיום אפילו ספרנית צריכה תעודה כלשהי ואני לא יכולה לחשוב עליך נכנסת למערכת הלימודים הרגילה. מצד שני, אם הלכת לבחינות כאלו ועברת אותן איך שעברת, את כנראה תצטייני בכל מערכת לימודית כלשהי.
פנזטיה עתידית:
מקום העבודה: בית:
שעות העבודה: גמישות
אמצעי העבודה: מחשב
שירות: תחקיר ואיסוף מידע באינטרנט
לקוחות: אנשים חשובים, חוקרים, מדענים, סופרים, דוקטורנטים, כל מי שצריך מידע ומוכן לשלם עבורו.

בעצם, למה שלא תתחילי מיד?

[נאוה_פרנס*]

למה לא מופיע ב מה חדש??

הופיע, רק לפני כיומיים - כשכתבתי....


החלטת לתת למשהו חיצוני לומר לך מי את.
זה לא מדוייק.
ביקשתי מגורם חיצוני לי, שחושב אחרת ממני להגדיר לי בשפה שקצת זרה לי את מה שאני יודעת
משפט מורכב.
אני אישה עם המון כישורים - בהחלט מעל ומעבר לממצוע.
זה דבר טוב, אבל קשה לחיות איתו כאן על כדור הארץ.
זה נהדר! אבל קשה למצוא גבר מתאים בעולמנו.
וכך הלאה!

אז ברגע מסוים בתהליך, החלטתי לנסות לשמוע מאנשים של העולם הזה, בשפה של העולם הזה את מה שאני יודעת.
למשל אמרתי להם:
"מבחינתי, אם תאמרו לי: את בחורה מאוד כישרונית - את יכוהל לעשות כמעט כל מה שתרצי - זה יהיה כישלון של האיבחון."

והם לקחו את הנתונים ושיקפו לי אותם.
הם לא חידשו לי כלום, וגם לא ציפיתי מהם. גם אמרתי להם שאין לי ציפיה שיאמרו לי משהו חדש.
כן היתה לי ציפיה שיעבירו תמונה מסודרת וממוקדת,
כן קיוויתי שיוכלו לתרגם לי לשפת כדור הארץ דברים שאני מכירה בשפה אחרת.
כן קיוויתי שיכתבו בדו"ח דברים שאוכל להשתמש בהם כדי להשיג דברים שאינ רוצה בעולם הרגיל.
יש הבדל בין פנייה שלי לבקש משהו, לבין פנייה למשל של גורם רשמי על סמך איבחון של גורם רשמי אחר.

אז האיבחון הזה הוא כלי שבא לשרת אותי.

מי שמכיר אותי יודע שלא קל לי לתת לגורם מסוג זה את החופש לומר לי.
העו"ס שלי, שמכירה אותי טוב הופתעה מרמת ההתמסרות שלי לתהליך - פשוט שיתפתי פעולה.
למה שיתפתי? כי רציתי מהם את העבודה הטובה ביותר האפשרית.

לצערי, הפסיכולוגית לא היתה מיומנת מספיק כדי לראות את המכלול שלי - ברמה הזאת, כשבאתי לסיכום ידעתי שיחסר ממנו עומק מסוים.

עכשיו השאלה היא עד כמה אצליח להשתמש באיבחון כדי לקדם את נושא העבודה בחיי.

דברים נוספים שהרווחתי:

1. התבוננות על עצמי בתוך תהליך האיבחון - מול המאבחנת והפסיכולוגית, ביחס לעצמי וביחס לאחרים
2. כמובן, שעצם קבלת זוית הראייה של אחרים, חידדה לי דברים על עצמי בתוך העולם. - זה למעשה היתה מטרת האיבחון - לשקף לי איך העולם רואה אותי, תוך שימוש בכלים אובייקטיביים.

לסיכום,
אני שמחה שעשיתי איבחון זה, אולי אשתמש באיבחונים אחרים לחידוד תובנות ומציאת דרכי פעולה.
עברתי המון דברים בחיי, הייתי במקומות שונים עם עצמי ועם העולם. עכשיו אני כאן!

[נאוה_פרנס*]

בעצם, למה שלא תתחילי מיד?

את מכירה אותי... כבר התחלתי לעשות תכניות חומש.

וזה הרעיון:

1. לאסוף מידע לגבי מחירים, פלח שוק וכדומה
2. לשים מודעות במכללות באיזור, אולי אפילו באוניברסיטת חיפה - להציע עצמי לעריכה לשונית ולמידענות.
3. לימודים כרגע - לא מתאים מכל מיני בחינות. בכל מקרה, הן אמרו שמקומות שירצו לשכור שירותי עריכה לשונית ומידענות - חלק מהם יתעקשו על תעודה אבל רבים מאוד לא. הן אמרו שיש לי את הכישורים לעשות זאת ללא תעודה.
4. לפתוח חנות וירטואלית שתציע מוצרים שאני מאמינה בהם. החלום הוא שהחנות תהיה חלק מאתר שיציע גם ייעוץ ומידע.
5. להשתמש באיבחון כדי להשיג ממשרד התקשורת רשיון להחזקת קו שמאפשר גבייה באמצעות בזק - קו שכל דקה שיחה אליו עולה X ש"ח שאני מחליטה עליהם.
6. זה לא סותר את התכניות לחזור ללמד ולטפל עם המעבר לכרמיאל שעדיין לא מצליח לצאת לפועל .

מגבלות:

1. המעבר לכרמיאל חיוני - רגשית אני כבר לא "בבית", מעשית הבית "על ארגזים"
2. יהונתן - שיימצא את מקומו בכרמיאל ויהיה עסוק בדברים שמעניינים אותו, ישתלב חברתית וכדומה.
3. מחשב נפרד ליהונתן ולי - כרגע אנחנו על אותו המחשב.

זהו.

[מאיה*]

_לפתוח חנות וירטואלית שתציע מוצרים שאני מאמינה בהם. החלום הוא שהחנות תהיה חלק מאתר שיציע גם ייעוץ
ומידע._
נדמה לי ש רני וחדוה כשר בדיוק עומדים לפתוח חנות מקוונת לבאופן טבעי. היות והפורום (הנוכחי) הוא גם-כן שלהם (והוא מציע ייעוץ ומידע), אולי תדברי איתם.

להשתמש באיבחון כדי להשיג ממשרד התקשורת רשיון להחזקת קו שמאפשר גבייה באמצעות בזק - קו שכל דקה שיחה אליו עולה X ש"ח שאני מחליטה עליהם.
לא כל אחד יכול לקנות קו כזה?

[נאוה_פרנס*]

לא כל אחד יכול לקנות קו כזה?
כל אחד יכול לקנות בהמון כסף ועם ערבות בנקאית שתקיפה לכל אורך השימוש בקו - על 100,000 ש"ח.
זה לא משהו שאני יכולה לעמוד בו.
אני חייבת למצוא דרך לקבל קו כזה בלי הערבות הכספית (לא אכפת לי ערבות אישית) ובסכום שיהיה ריאלי עבורי.

[נועה_ברקת*]

שעדיין לא מצליח לצאת לפועל .
למה?

[נאוה_פרנס*]

טכנית, אני לא מוצאת בית מתאים.
למעשה, מצאתי פעם אחת בית שיכולתי לחיות בו אבל המשכיר נסוג פתאום מסיבות משפחתיות.

רגשית עובד כאן משהו אחר.
עם עזיבת גוש שגב לכרמיאל, אני מחליפה רשות מקומית.
עם העו"ס שאני בקשר איתה יש לי קליק נהדר - אנחנו משתפות פעולה בצורה מדהימה מהרגע הראשון.
זה נורא נדיר לי למצוא אדם מתאים בתוך מערכות קונבנציונליות וכרגע לפחות, לא נראה שאוכל להמשיך ךהשתמש בשירותיה אחרי המעבר.
אני רואה את זה כבר קצת זמן ואפילו רמזתי לה לכיוון אבל השבוע אמרתי לה שזה עוצר את העזיבה.
אז התחלנו לדבר על זה ואנחנו מחפשות לראות איך עושים מעבר חלק.
הבעיה היא שאנחנו באמצע כל מיני רעיונות - כמו אותו קו טלפון שאני רוצה.
פחדתי שהאיבחון ייפול בין הכיסאות - יאושר אבל לא יתבצע לפני המעבר זה לא קרה!
ובכל זאת, אני מרגישה שזה תולש אותי באמצע.

בכל מקרה, המבצע העכשוי שלי הוא המעבר.
אז אני עושה פורקוס ומנסה לסדר את כל המכשולים.

בעניין הרווחה, כנראה שנחפש שם בצוות אדם שמתאים לי - בסיוע מנהלת הרווחה במשגב,
ואז ככל הנראה אתחיל "לרקוד על שתי החתונות" - מין חפיפה שתרכך את המעבר ותוודא שהם מוכנים להמשיך בקו שהתחלנו.
ברמות של ההתמודדות מול 'אדם חדש' זה יהיה רגיל - כל המבחנים שאני יודעת לעשות

[נאוה_פרנס*]

עשיתי צעד ראשון!!! כל הכבוד לי!!!!!

חברה סיפרה לי שאילנה בהט מחפשת מתרגם לאחד מספריה - מעברית לאנגלית (היה בפורום תרגום ועריכה בתפוז).
אז נכנסתי לאתר שלה, ואיתרתי את הספר, ותרגמתי חלק ממה שפורסם שם ושלחתי לה.

בדקתי מחירים בפורומים.
למרות שזו לי הפעם הראשונה שאני מבקשת לתרגם תמורת תשלום, אני מתרגמת טובה.
אבל אני עובדת לאט, במיוחד עכשיו שהרבה זמן לא נגעתי באנגלית (קריאה כתיבה או הדפסה)
אז החלטתי לקחת מחיר טוב אבל לא מוגזם.

חשבתי על 60 ש"ח לעמוד של 250 מילים לפי מה שיוצא בסוף באנגלית - מה דעתכם? מישהו מתמצא?

אני מתרגשת מעצם הרעיון.

מעניין אם היא תקח אותי - תחזיקו אצבעות!

[אני_אילה*]

אין יאוש בעולם כלל לכל הקוראים
וצריך אדם לומר אין העןלם נברא אלא בשבילי שאקדם אותו ואפעל בו טוב
הד' משפיע שפע תמיד אנחנו צריכים רק לפתוח פתח כך אני מאמינה יש חסרון מתאמצים מתפללים וזה בא כמו אצל נאוה עם הבית שדברים קורים עם קושי ייחול וצפיה השגתם מביאה אור גדול שממשיכים ומתחזקים באמונה
הרבה הצלחה אושר בריאות לך נאוה יקרה את מקסימה ממני אני אילה

[נאוה_פרנס*]

לכל מי שעוקבים.... עידכון ובקשת עזרה.

סוף סוף עוברים דירה.... סוף סוף עוברים לכרמיאל (אני מנסה לעבור אליה כבר 7 שנים )
חתמתי חוזה ביום שני האחרון - פעם ראשונה שאני עם חוזה ביד חודש תמים לפני המעבר!!

מבחינתי, עשיתי צעד אמיץ שמעמיד בפני הרבה אתגרים.
שכרתי דירה קטנה (יחסית... יחסית... הכל יחסי...) - 120 מ"ר, אבל לא ויתרתי על גינה.
5 חדרים ללא יחידת הורים
היא נמצאת בבית משותף (קטן - 3 קומות, 7 דיירים),
קרובה לכביש ראשי (לא שומעים בתוך הבית, יש בינינו גינה, עצים ודשא של העיריה.
הכביש קצת רחוק ולכן העברות בין הבית והרכב יהיו אתגר גדול שמחייב התארגנות.
הבית במצב מוזנח מאוד (חחחח, כנראה שעוד לא השתחררתי מהתפקיד המפוקפק של לשקם לבעלי הבית שלי את הנכס )
אני נכנסת לבית מוזנח, משקיעה ומשפצת, ואז הם מצליחים למכור
גם בעלת הבית הנוכחית היא אישה לבד.... (האחרונה היתה מאוד טראומטית עבורי)

ובכל זאת,
המטבח מרווח ועשיר בארונות (שינוי מרענן לבית הנוכחי) - יתרונו הגדול - הוא מתאים להעברת קורסי בישול שאני חולמת להעביר כבר זמן רב...
הסלון גדול מספיק בשביל עבודה - כל מה שחסר הוא: מזרוני עבודה וכריות.
מיקום הבית מאוד מרכזי והגישה אליו נוחה. זה אומר שקל יהיה לאנשים להגיע. גם יש שפע חניה באיזור - במיוחד בשעות הערב.
מבחינת יהונתן - הוא במרחק הליכה נוח כמעט מכל מקום שהוא צריך להגיע אליו אני מתפטרת רשמית משרות ההסעות.
הדירה הזאת מאפשרת לי לראשונה מזה זמן רב) להוריד את ההוצאות הקבועות שלי בצורה משמעותית (כ- 300 $ - הערכה ראשונית של כ- 4 פרמטרים).
החתמתי את בעלת הבית על תקינות הבית ועל שיפוץ מה שצריך, כולל דשא בחצרות (אה, כן! יש שתיים... )

---

אז איזו עזרה אני צריכה?
אני מקבלת מפתח לדירה בין ה- 10 ל- 15 ביולי. העברת החפצים תהיה רק ב- 31 ביולי.

1. מחפשת מנקה ג'דאית, חרוצה, יסודית - לניקוי הראשוני של הבית.

אני מדברת על ניקוי בית ריק.
חשוב שתהיה מישהי מאוד טובה כי צריך להוציא את הלכלוך שהשאירו בבית כל מי שגרו בו בעבר.
דגש מיוחד על: שרותים, אמבטיה, מטבח וארונות.

אח"כ יש ניקוי שני - לפני המעבר, אחרי סיוד - עדייו, בית ריק....

נקיון נוסף - אחריהעברת החפצים - מכשירי חשמל של המטבח.
לא היתה לי מנקה כבר זמן רב וזו עבודה שמעבר לכוחותיי....

התכנית היא להמשיך להעסיקה גם אח"כ.
נשות משגב, אם יש לכן קוסמת כזאת - אנא קשרו בינינו...

1. יש לי רק שבועיים לאריזה ואני מאוד מאותגרת בדברים כאלו.

צריכה מעין "ביביסיטר" - מישהי שיכולה לבוא להיות איתי שעה - שעתיים כדי שאארוז.
החוםהוא תקופה קשה לחולי הפיברו - הגוף חלש, כואב וחסר אנרגיה.
אני לא יכולה לעבוד ברצף זמן רב (שעתיים בהחלט מושכות אותי לקצה. יש ימים שגם שעה היא מאמץ).
אני זקוקה לכל כוחותיי ול"הפעלה חיצונית" כדי
לעמוד על רגליי, בטח כדי להתרוצץ בבית, ועוד יותר כדי להתכופף והקשה מכל - לעשות זאת בחדר לא ממזוג
לשמחתי, אני טובה בלהשתמש בהפעלות.
אתמול חיפשתי משהו ליהונתן - "בדרך" ארזתי 4 ארגזים....
אז רק נוכחות של מישהי שבאה להיות איתי למטרה זו - יכולה להיות הפעלה נהדרת....
כל עזרה תתקבל בברכה.

1. הבית כאמור מוזנח (למי שתהה לאן נעלמו השבועיים הנוספים

בעלת הבית הבטיחה לשלם עבור הוצאות התיקון, אבל מפחדת מאוד מגודל ההוצאה.
הבטחתי לה לנסות להקטין את ההוצאות למינימום (גם ככה אני מפחדת שהיא תאמר באמצע - 'אופס! נגמר לי הכסף!').
צביעה - את זה אני עושה בעצמי - בעבודה מתונה עם מנוחה מספקת (אני אביא מזרון) ואכילה מסודרת,
ובהתחשב בעובדה שאעבוד בבית ממוזג,זה בגבול הכוחות שלי למרות הזמן הקצר (10 ימים - שבועיים).
הצביעה אמנם על חשבוני - אבל יש בי ימבה צבעים מהבית שאני עוזבת, וזה אומר שלא אצטרך לסייד בעזיבה.

יש דברים בהם אני מביאה אנשי מקצוע: אינסטלטור, חשמלאי, איש אלומיניום לחלונות, תריסים ורשתות.
היתה בעיה עם קולטני השמש של הדוד אבל כבר השבוע הבאתי מישהו והיא דאגה לתשלום.
החצר היא האתגר הגדול - אבל עם הרבה הרבה פוטנציאל.
החתמתי אותה על דשא, מערכת השקייה וגם על איטום המחסן שנוזל.
המחסן עטוף במטפסים שצריך להורידם.
עוד לא יודעת אם יהיה צורך להביא איש מקצוע או שאוכל לאטום את הגג בעצמי.
ברור לי שבשלב כלשהו אצבע גם את הקיר הזה - אבל לא כרגע - זה מחייב התארגנות מסוג אחר (מרסס - יש למישהו?).

החצר לא טופלה זמן רב.
אני מניחה שגיזומים וכאלו - אעשה מדי פעם תוך כדי הסיוד - אולי אפילו לפני שאתחיל אותו - לנשמה...
אבל...
יש צורך לפנות גזם + לנקות את הקרקע ולהפוך אותה כדי שניתן יהיה להניח את הדשא.

אז הבקשה כאן פונה ל גברים בעיקר (עבודה פיזית קשה) - זו בהחלט עבודה קשה מדי עבורי.
סביר שאתפתה כן לעשות משהו (אני כל כך אוהבת לעבוד בגינה, במיוחד לנקות אותה....),
אבל זה יכול לעלות לי מאוד ביוקר אז אני צריכה לגייס את הכוחות כדי לרסן את הדחף
עוד לא החלטתי אם להניח את הדשא בעצמי או לאפשר לגנן לעשות את זה.

בכל מקרה, את התכנית של החצר אכין כשהיא תהיה נקייה. (צמחי תבלין, צמחי תה, פרחים, פינה לסאג', ועוד...)
נורא רציתי מערכת השקייה ממוחשבת אבל היא לא מוכנה להוציא על זה
וכרגע, גם אני לא יכולה....

זהו.

אם מישהו יכול ומוכן לעזור - בקשרים או בעזרה ממשית - המון תודות!!

ניתן ליצור איתי קשר ב- 077-3525588 או בסלולרי - 052-3873209.

תודה!!

[מיץ_פטל*]

נאוה יקרה,
אשמח לעזור לך.
חיבוקים ומברוק.
תתקשרי ונתאם!!!

[מיץ_פטל*]

יש לי משהי מצויינת לעבודות הנקיון.

[נאוה_פרנס*]

מיץ, תודה על הכל

[נאוה_פרנס*]

בתחילת השבוע אני מעבירה את חפציי ומחזירה את מפתח הבית.
בשלב זה, הבית אמור היה להיות מתוקן ברובו, נקי ומסוייד. בקיצור, ראוי למגורים.
המלחמה הגיעה לכרמיאל ברגעים בהם עמדתי לקבל לידיי את המפתחות.
המנקה פחדה להגיע, אישתו של החשמלאי הטילה וטו, והטילים נופלים על העיר כמו גשם.

הצלחתי להגיע לדירה עם שתי צעירות שניקו את הבית ועם בחור צעיר שהרים את כל הג'אנק מהרצפה.
אני בחרתי לכסח לצמחיה את הצורה כדי לראות בעין את הפוטנציאל שידעתי שיש לה.

ביקשתי עזרה, יודעת שהבית חייב להיות ארוז לפני שבועיים.
אף אחד לא סיפר לי על טילים ומלחמה אבל ידעתי, עמוק בפנים,
שזה דיי קריטי.
אנשים אמרו לי שיעזרו, ואז דחו "כי יש עוד זמן".
אף אחד לא חייב לי כלום, אז לא לחצתי, לא אמרתי: "אין לי!",
לא אמרתי: "חשוב לי לתבואי היום". כיבדתי את ההחלטה.
ועכשיו?
לאחר שבועיים בהם אני מנהלת את חמ"ל גילון ביד רמה, אני יוצאת לחופשה כדי לסים את האריזה לבד.
אין לי מושג איך אני עושה את זה.
לאחר האריזה וההובלה (צריכים לתאם זמן מחדש... קבענו לזמן השיא של ההפגזות )
אני נשארת חסרת דיור - הבית החדש עוד לא ראוי למגורים.

מישהו אמר שיש לו ארגזים.
אני עוד מתפללת שמישהו יסכים לבוא לעזור.
יש לי המון דברים למסירה. חייבת למצוא את הטלפון של העמותה שאני רוצה להעביר לה את הדברים.

מדהים מה יכול מצב חירום לעשות לי.
עבדתי קשההההה!! עבדתי הרבהההההה!!!
אני בטיפול הומיאופתי כבר כמה חודשים. לוקחת את התרופה אחת לשבוע.
עם תחילת במאמצים התחלתי לקחת לעתים קרובות יותר.
קודם קיצרתי את השבוע ביום, אח"כ קיצרתי ל- 4 ימים, יומיים ויום.
בימים האחרונים לקחתי פעם ביום וזה לא החזיק.
פעמיים קרסתי מעייפות,
פעם אחת בלי קשר לפיברו. מי לא קורס לאחר תיפקוד רצוף של 30 שעות?
בימים באחרונים בהחלט מהפיברו.

אתמול בלילה הביאו לי מת"א את התרופה החדשה (פוטנץ גבוה יותר)
למרות שקמתי היום עייפה - התחזקתי ככל שעבר הזמן.
לפנות בוקר סיימתי את המשימות שהצבתי בפני עצמי בחמ"ל ופרשתי לצורך המעבר.
עשיתי עבודה טובה!!
האם אני יכולה לארוז באותה איכות? - אני תוהה....

[אנונימי]

נאוה,
את פשוט מדהימה!
אני בלי פיברו (אין לי מושג מה זה), לא מאמינה שהייתי מצליחה ככה לעשות מה שאת עושה.
היתה היום תוכנית בערוץ 2 של גיא מרוז ואורלי וילנאי, בה הם ניסו לעזור לצפוניים עם בעיות שקשורות במלחמה, אבל לא ישירות. בדיוק כמו שאת מתארת.
נדמה לי שהם דיברו על ארגון שעובד בהתנדבות, שבא לעזור לאנשים.
הם הגיעו אליו דרך פיקוד העורף.
שווה לך לנסות, לא?

שיהיה המון בהצלחה עם המעבר, שילך בקלות, שהמצב הזה יגמר כבר והכי חשוב:

[h=4]

חיבוקים גדולים [/h]

[נאוה_פרנס*]

תודה!

חחחחח
התקשרתי אליהם - הם לא חזרו אלי
אולי כי אני יכולה לבד.

לא לחינם בחרתי את דרכי כפי שבחרתי.

אני לא מרימה ידיים.
יש לי עכשיו אפשרות בחירה:
להמשיך בחמ"ל ולקבל כאן צריף למגורים עד שאתארגן בדירה + משכורת
או לחילופין,
ליסוע למרכז, לקחת את הילד ולנצל את מתנת הזמן שקיבלנו.
זו הזדמנות גם לזמן איכות עם ההורים שלי.
בשנתיים האחרונות אנחנו מדברים על כל מיני דברים שאנחנו רוצים לעשות יחד.
זו הזדמנות לפגוש אנשים ולבקר חברים.
על הפרק: ירושלים ואילת (להבדיל) לצד שהייה אצל ההורים וניצול אפשרויות במרכז.

נראה לי שהאפשרות השנייה קורצת לי יותר.
נראה לי שאני בוחרת בשמחה ובחופש.

כשיישקטו הקטיושות, אחזור לצפון ואטפל בבית.
יום אחד יספיק לי כדי להשמיש אותו למגורים, ועם נחישות, ייקח לי חודש להפוך אותו לנוה מדבר.

[מיץ_פטל*]

יש לך יופי של חשיבה.
את מכירה את עצמך ויודעת מתי לעצור ומה הם כוחותיך.
מחבקת אותך,
וד|ש ליוהנתן.

[אנונימי]

נאוה,
אפשרויות נפלאות יש לך.
מקווה שלא יהיה לך מספיק זמן מוכתב מלמעלה להנות משתיהן / שלושתן.
מה גם, שכשיעבור זעם, יהיה לך יותר קל למצוא ידים שרוצות מוכנות וצריכות לעבוד, לחגוג את השקט.

[נאוה_פרנס*]

תודה לשתיכן

[יושי_י*]

הי נאוה,
נכנסתי לדף רק היום. שולחת לך המון כוח, את מדהימה. מקווה שבחרת בחופש ובשמחה. מביטחה לבקר כשתתמקמי.

[נאוה_פרנס*]

זהו!
עברתי דירה!
אני עוד לומדת את השיעור
אולי נכון יותר לומר: יודעת שיש לי כאן שעור עצום אבל עסוקה עדיין בהמון המון כאב.
כל המעברים האחרונים שלי התלוו בהתמוטטות פיזית ונפשית שלקח לי חודש-חודשיים לחזור לתיפקוד.
נשבעתי לעצמי שהפעם זה לא יקרה.
עשיתי המון פעולות כדי ליצור לעצמי מערך תמיכה שיעביר אותי את התהליך הזה בשלום.
לא נתתי לעצמי להילחץ מבחינת זמן, מצאתי בית חודש ומשהו לפני המעבר,
גייסתי לעצמי מתנדבות שיתמכו בי עם האריזה שכל כך קשה לי, ביקשתי עזרה כאן ובמקומות אחרים,
וידאתי שכל חברי יידעו שאני צריכה עזרה, כדי שיוכלו להציע לי את שלהם אם מתאים להם.
הלו"ז שלי היה ברור ותיקשרתי אותו בכל הזדמנות.
אני צריכה להיות ארוזה לחלוטין עד ה- 15 ביולי, מלבד מעט שימוש שוטף שיכול להיארז ביום-יומיים לפני המעבר,
בשבועיים הנותרים אני משפצת ומסיידת.
מעבירה חלק מהדברים לסירוגין תוך כדי הסיוד והשיפוצים, וכך ביום ההובלה הבית כמעט מסודר.
תכננתי להיעזר שוב בצוות האריזה כדי לפרוק את הארגזים שבועיים תוך שבועיים,
ותכננתי לחזור לעבודה - להפעיל את "מבט לחיים" בצורה מסודרת יותר.

ואז אנשים שהציעו עזרה, כולל אותו הצוות שהבטיח לעזור לי עם האריזה, החליטו ש"יש עוד זמן... זו לא בעייה".
ואז צצו גם אצלם כל מיני אילוצים, ולמרות שהבטיחו בזמנו לעזור לי גם עם הפריקה, פתאום אמרו שלא....
ואף אחד לא שמע שתאריך היעד של האריזה הוא ה- 15 ולא ה- 30 בחודש
ומצאתי את עצמי לוקחת מפתחות כשהבית עוד לא ארוז.
ובעוד אני מתארגנת בהתרגשות לעזיבת הבית ביום חמישי אחה"צ (13 ביולי)
כבר מחומשת במנקה שתבוא למחרת לקרצף לבית את הצורה,
המלחמה הגיעה לכרמיאל וניתצה את שארית החלום.
פעילויות יום חמישי אחה"צ בוטלו.
את המפתח לקחתי בלילה, בדרכי לקחת את יהונתן לכפר תבור כדי למנוע התפתחות חרדות.
בקושי ראיתי אותו פעם אחת לזמן קצר - מאז ועד אתמול.
כשחזרתי עברתי דרך מזכירות הישוב וגיליתי את החמ"ל - מיד התנדבתי לעשות 3 משמרות בלילה הבא.
6 שעות הפכו ל- 8 ומצאתי את עצמי מנהלת את החמ"ל כ- 15 יום.
"חמ"ל גילון" היה שם נרדף ל"נאוה פרנס".
עבדתי ללא לאות, מציבה משימות לעצמי, עוזרת לבעלי התפקידים לעמוד בעומס שנפל על כתפיהם,
מנסה לתת מענה לצרכי התושבים השונים (דואר, פעילות ילדים, "אני לא שומעת את האזעקה" ועוד).
מבלי להרגיש מצאתי את עצמי יושבת בישיבות של ועדות הישוב, עוזרת בקבלת ההחלטות.
והבית?
המנקה ביטלה את בואה מפחד הקטיושות.
בשישי בערב הוא החל להפגיז את כרמיאל (אחרי שאנשי התיקשורת האדיבים הודיעו לו שבפעם הראשונה הוא פגע בטעות בישוב ערבי).
ניסיתי לדחות לשבת, אבל שישי בבוקר היה היום הבטוח האחרון.
החשמלאי שלי - אישתו הטילה וטו על הגעתו לאיזור (עכשיו כבר מפגיזים גם באיזור שלה.... )
החברים שהציעו עזרה, נצמדו אל ילדיהם וברוב המקרים עפו מן האיזור.
צוות העזרה שלי, מתנדבי מרכז המתנדבים, התנדפו גם הם.
לא הצלחתי למצוא שום עזרה גם בימים האחרונים לפני המעבר.
כולם במלחמה!
התפטרתי מהחמ"ל 3 ימים לפני כדי לארוז.
אני ממש לא מסוגלת היום לעשות עבודה שכזאת- לכן ביקשתי עזרה....
הגוף כבר היה עייף מאוד.
כשעבדתי בחמ"ל, לקחתי את התרופה ההומיאופתית שלי יום יום כדי לא לשקוע בהתקף פיברו.
העזרה שלה כבר החלה למצות את עצמה וקיבלתי תרופה בפוטנץ חזק יותר.
אלא שבגלל שינוי התרופה, ההומיאופתית סירבה להתיר לי "להרים את עצמי" עם התרופה.
הרגשתי טובעת....
שעתיים לפני הגעת המוביל, גייסתי לעזרתי בחור צעיר - למלא ארגזים, לסגור ולהכין להובלה.
המוביל הגיע עם משאית קטנה.
לא הייתי מוכנה.
הוא העמיס מה שיכל, הודיע שאי אפשר לעשות הובלה נוספת, גם לא מחר...
והשאיר לי חצי בית להעביר לבד.
נשארה לי יממה, המון בלגן, והבחור המקסים שעבד לצידי.
לא היה לי מושג איך אני עומדת בעומס הנוסף ולהא צפוי.
בתום ההעברה עם המוביל (סביב 02:00 אחר חצות - ההובלה נקבעה לשעות שהיו שקטות מקטיושות)
חזרתי הביתה, ארגנתי לי פינה לישון (במקום לעזוב את הצפון לטובת מנוחה אצל אימא),
ישנתי כמה שעות והתעוררתי עם גוף בהתקף של פיברו.
לקח לי כמה שעות להתאושש ולקום. חזרתי לארוז, העמסתי רכב, ואחה"צ נסעתי לאסוף את הבחור.
בין השאר, כדי למנוע נסיעות מיותרות לכרמיאל, ביקשתי ממישהו עגלה נגררת. מלאנו גם אותה
(הבעיה עם העגלה היתה שהייתי תלויה בבעליה כדי להעבירה ממקום למקום).
עבדנו 9 שעות רצופות כשהוא התעייף. עשינו עוד העמסה והסעתי אותו לביתו.
במהלך הלילה העמסתי עוד רכב ופרקתי אותו בעצמי.
לא ישנתי, כמעט ולא נחתי (פחדתי שארדם ולא אוכל להמשיך)
הזמן סגר עלי.
נותר "רק עוד קצת" והיו רגעים שזה נראה עוד "הרבה מאוד"
העמסתי עוד רכב אחד. כמעט סיימתי לפנות את הבית, מניחה את הדברים בחוץ.
כבר לא יכולתי לזוז.
הבכי איים לפרוץ ואני מתאמצת על עוד צעד, ועוד ארגז...
כבר היה לי ברור שמחכה לי התקף קשה ביותר.
עוד ניסיון אצל ההומיאופתית: "תנוחי!" היא אמרה.
נסעתי עם הרכב העמוס לכרמיאל, לבית החדש.
הוא עדיין לא שמיש כי שום דבר לא סודר.
במהלך ימי החמ"ל הצלחתי רק פעם אחת לגייס שתי נערות לנקות את חלקו.
שירותים אחד לא תקינים, השני - לא נקיים (לא הייתה תאורה מספקת כדי לנקות)
המטבח - שומו שמיים - אי אפשר להתקרב.
בקיצור, אי אפשר לגור שם...
סידרתי לי פינה ונשכבתי על המיטה לנוח.
הגוף שרף במקומות בהן החלה שפשפת (איזורי מפגש עור ללא אוויר ועם הרבה זיעה).
עור הפנים שלי היה מלא חול דק מהמלח של ההזעה.
מתתי למקלחת, התפשרתי על לשכב ללא בגדים ולאפשר לגוף להתאוורר מעט.
לא, לא היה מזגן כי נקודת החשמל שלו לא תקינה....
גם לא היה מאוורר....
רק קצת בריזה מבחוץ, הפסקת התנועה והרפיית הגוף.
התאוששתי מעט והתחלתי לפרוק את הרכב.
בינתיים, הגיעה גם העגלה...
לא הצלחתי לראות איך אני פורקת אותה - הרבה ארגזים כבדים היו עליה...
אחה"צ ביקשתי מהבחור שעזר לי לבוא שוב ולהציל אותי כי אני כבר לא מסוגלת אפילו ללכת....
ואז הגיע אחד השכנים שאת החנייה שלהם תפסתי.
הוא כעס!
הבכי פרץ בלי מעצורים.
הוא נדהם לגלות שאני פורקת לבד, ללא עזרה,
והתייצב תוך דקות עם מכנסיים קצרים וגופיה שאל מה הכי כבד לי ברכב והתחיל לפרוק.
תוך דקות ברכב התפנה, ואחרים, מתרוצץ במרץ עם שני ארגזים כבדים בכל פעם, הוא פרק את העגלה.
כשנסעתי לאסוף את העוזר שלי, עוזבת את האיש עם ארגזיי ואת הבית פתוח לרווחה,
העגלה היתה כבר חצי ריקה.
אמרתי לו שהוא יכול להמשיך כמה שמתאים לו - אני נוסעת לאסוף את העזרה שלי.
הבחור סיים לפרוק את העגלה לבדו.
עוד שתי הובלות מגילון - לא כל כך הרבה דברים, כמו חוסר היכולת להכניסם לרכב בו זמנית.
היו שם: מראה גדולה, לוח ענק, אופניים וקורקינט ביחד עם 2 ארגזים: אחד כבד, אחד גדול.
אני נהגתי - הבחור העמיס ופרק.
זהו! זה נגמר! רשמית סיימתי לעבור.
עוד לא נסעתי....
נותר לי לחכות לאיש שיאסוף את העגלה. תחילה הוא אמר: 20:00.
אח"כ הוא שלח לי SMS: אעבור ב- 22:00 (ישיבה....)
ב- 22:15 כבר הייתי ישובה ברכב, מחכה לו כשהרכב עמוס בדברים שיורדים איתי מהצפון.
הייתי כאובה מאוד והרבה מעבר לעיייפות.
הוא לא בא.
התקשרתי.
"ייקח עוד לפחות שעה", "תעזבי את זה", "סעי!"
"אני מחכה לך" - אמרתי.
אימא שלי התחננה שארד לדירה, כבר החלו הקטיושות ליפול (לאחר 2 ימים של הפסקת אש) ועוד מעט יכולות להיות גם בכרמיאל.
הזכרתי לה שכשאני בכרמיאל אין קטיושות (זה הוכיח את עצמו יפה מאוד.... )
ב- 23:30 התחלתי ליסוע לכיוון המרכז.
מצויידת בענבים, נהגתי בכבישים הריקים, מדברת בטלפון כדי לשמור על עירנות.
בנתניה עצרתי כדי לחלץ עצמות - הכאבים ברגל הימנית כבר היו בלתי נסבלים.
המנוחה עזרה לי ואת רוב שארית הדרך נהגתי כמעט ללא כאב.

הגוף שלי כואב, כואב מאוד!
כאילו מישהו מנגן על גופי, רק שהמנגינה היא כאב במקום מוסיקה, והקלידים הם שרירי ושאר גופי.
היכולת ללכת - מינימלית, איטית וכואבת מאוד.
לא ראיתי את יהונתן כמעט 3 שבועות קשים.
אז נסעתי להביא לו בגד ים לקייטנה של ילדי הצפון, ונסעתי איתו לקנות לו מכנסיים,
וישבתי איתו לדבר ולהיות ביחד - מתקשה להחזיק את עיני פקוחות.
לא ישנתי.
אבל צנחתי מדי פעם לתנומות קצרצרות.
אמש, התיישבתי ליד יהונתן "עד שיירדם"
התעוררתי ב- 02:20 והתיישבתי לכתוב.
עכשיו אני עסוקה בלנוח - קצת מחוסר ברירה.
לאט לאט הכאבים משתוללים פחות אבל עדיין יש התפרצויות פתאומיות ברחבי הגוף.
הגוף מרגיש ככה (אם תצליחו לדמיין):
כל העור שורף, יבש ומתוח - כמו אחרי כוויות שמש קייציות.
הרגליים כואבות ומרגישות כאילו נפוחות בכף הרגל - תחושה של הליכה על כריות כואבות.
את הכאבים קשה יותר לתאר.
דקירות שמופיעות משומקום - כמה פולסים כל פעם - כל פעם בנקודה או נקודות אחרות, אקראיות...
התכווצות פתאומית של איזה שריר שהרגיש שלא קיבל תשומי,
הגוף מאובן וחורק כמו מכשיר חלוד שמישהו הפעיל פתאום.
הכאבים נוראיים, אבל הנפש חזקה, וגם הדיכאון שנילווה בדרך כלל להתקף שכזה - איננו.
זוהי נחמה קטנה...
קיבלתי היום עיסוי ברגליים - מיהונתן (יש לו ידיים מצויינות)
התמתחתי, ועיסיתי את הרגליים זו בזו - אני כבר דורכת קל יותר.
עדיין קשה לי לקום מישיבה, ובצעדים הראושנים אני לא מצליחה אפילו להתיישר.
אני נחושה להתאושש מהר!
הבטחתי ליהונתן שנהנה קצת מההטבות לאנשי הצפון,
ושיהיה לנו זמן שלנו - ללא הפרעות.
הבית מחכה...
אני מחכה לימים שקטים יותר כדי לנקות ולשפץ.
בעלת הבית שלי שתחילה דיברה על הנכונות לאפשר לי לשפץ בהסתייגות מסויימת,
החליטה לתת לי את האור הירוק עם חיוך.
מי אמר שהכל רע????

עכשיו אני צריכה למצוא את הזמן כדי להבין:
מה השיעור שלי כאן?
למה, עם כל מאמציי לקבל עזרה, מצאתי את עצמי מעבירה את הבית על הגב?
למה מצאתי את עצמי מתמוטטת כברירה יחידה להצלחת המעבר?
למה מצאתי את עצמי עוברת (שוב) לבית שבור?
השיעור הזה יילמד כנראה בהתבוננויות שילוו אותי בחודשים הקרובים.
אני עדיין נחושה להפוך את הדירה הזאת לבונבוניירה ולמלא אותה בעבודה מכניסה ובשמחה.

ואיך אני יודעת שזה יצליח?
כי אני כבר שמחה (למרות הכאבים),
כי הייתי כל כך מוצלחת בחמ"ל שהם החליטו לשלם לי על עבודתי,
כי הצלחתי לעבור, בניגוד לכל הציפיות והתנאים,
וכי ירדתי במשקל (סוף סוף!!) ושברתי את הגבול התחתון שלא ירדתי ממנו כבר כמה שנים!!!!
אני עומדת להגיע למטרת היעד הראשונה הברורה שהצבתי לעצמי,
אני עומדת להציב מטרה חדשה, והתהליך תופס תאוצה
בעוד שבועיים או יותר, כשהארץ תשקוט קצת ואוכל להביא לבית את אנשי המקצוע,
אחזור לבית ואתחיל לסייד.
קצת אחרי, אני מתכוונת להירשם לקאנטרי ולהתחיל לשחות.
אני מתכוונת להמשיך לרדת!!

תודה על ההקשבה - למי שהצליח לזרום עד הסוף.

[רסיסים_של_אור*]

[מים_שקטים*]

[POOH_והתוספות*]

[גלית_א*]

בטח שהצלחתי לזרום עד הסוף אם את הצלחת ...
תמשיכי להיות חזקה ואמיצה !!!!

חיבוק(לא יודעת איך עושים ציור...)

[לי_אורה*]

שיהיה במזל טוב והמון ברכה ואור ובריאות והגשמה וכל מה שאת רוצה בבית החדש.
ומאחלת בייחוד בריאות והצלחה בהרזיה ובשמירתה!

ובקשר לעור: לאחר הרחצה לנגב היטב בעדינות, ואחר למרוח משהו שמניסיונך עושה לך טוב: אלוורה או משחת פרופוליס, או שמן שקדים+כמה טיפות שמנים ארומטיים שונים למשל לבנדר+גרניום+עץ התה. ואפשר גם למרוח שמן לבנדר ישירות על העור - זה גם מחטא וגם מרגיע.

[ספינה_טרופה*]

נאווה,
קראתי עד הסוף. איזה סופרוומן את.
קחי את הזמן עכשיו לנוח ולהתאושש.

_מה השיעור שלי כאן?
למה, עם כל מאמציי לקבל עזרה, מצאתי את עצמי מעבירה את הבית על הגב?_
לא יודעת, המרגיעון שקיבלת(י) עכשיו הוא הכל בתואם מושלם.
ניסית כ"כ לסגור את כל הקצוות מראש ומישהו קצת צחק עלייך, כמו חוק מרפי.
הכל מתואם.

[אנונימי]

וואו!!!

<תודה שנתת לי כלי לפרוק קצת מהבכי שלי שתקוע...>

[אני*]

_מה השיעור שלי כאן?
למה, עם כל מאמציי לקבל עזרה, מצאתי את עצמי מעבירה את הבית על הגב?_
את כמובן צריכה לחשוב בעצמך ולעצמך מהו השיעור שלך כאן. אני יכולה לומר לך מה אני לומדת מכל זה: הסיפור הזה מאשר לי שוב שציפיות הן לכריות, עסקים לא עושים עם חברים, ושמלבד כשמדובר בבני המשפחה המאוד קרובים - לכל דבר יש תשלום, ושהתשלום הזול ביותר הוא התשלום הכספי.

לדעתי, הייתי חוסכת לעצמך הרבה עוגמת נפש, עצבים ועבודה פיזית קשה אם היית מבינה מראש שבמקום לסמוך על עזרה מחברים עדיף לשכור אנשים זרים, מקצועיים ומיומנים, שתמורת התשלום שתחליטו עליו יעשו את כל מלאכת ההעברה בזמן המתאים לך, בדרך המתאימה לך וכו'. תמורת הכסף שאת משלמת יש לך זכות לדרוש שיבואו ביום מסוים, יביאו משאית גדולה, יעמיסו את כל הקופסאות, יסעו לבית החדש, יורידו את כל הקופסאות, יכניסו אותן הביתה, יסדרו קצת וכו'. כשמדובר בחברים שעושים זאת כטובה, אין זכות לדרוש מהם דבר ועל כל מה שהם נותנים צריך לומר תודה רבה. ולדעתי יש לכל זה גם תשלום והשלכה על המשך היחסים.

אגב, ייתכן שאת תלמדי מכל זה שיעור אחר, לא בהכרח מה שכתבתי. ומקווה שאינך מוצאת בדבריי משהו מעליב אלא רואה אותם כפי שהם: הבעת דעה בניסיון לשקף לך את הסיטואציה כפי שאני מבינה אותה (וייתכן כמובן שאני טועה)

[נאוה_פרנס*]

תודה לכולם
אני נחה המון בימים אלו.
הכאבים שככו אבל העייפות רבה.
מחר אנחנו עולים לירושלים, למלון בתנאי חירום (הכניסו לי עוד שתיים לחדר).
אבל המלון טוב, ויש בריכה (קניתי בגד ים) ויש פעילויות,
ויש את ירושלים שתכננתי לקחת אליה את יהונתן לסיור של הסטוריה, תנ"ך ואזרחות.
ובאותה ההזדמנות - לפגוש קצת משפחה וחברים שא ראיתי שנים...

אני עוד לא יודעת מה היה השעור כאן, לדעתי הוא עוד לא הסתיים....
אמרתי היום למישהי שהבית אינו שמיש מבחינתי.
היא שאלה: למה?
עניתי לה ששירותים אחד לא תקין, השני מלוכלך, והמטבח גם.
היא קצת העבירה ביקורת על התשובה: אז מה הבעיה?
עניתי: אני לא מסוגלת לנקות אותם - לא יכולה להתכופף לאורך זמן....
היא לא קיבלה את התשובה.

זה מעניין שאנשים שופטים את הבריאות שלי, את היכולות שלי מבלי להבין באמת.
אני כמובן אעשה מה שטוב לי, אבל זה מרתק בעיני...
לאחר ירושלים, עם עוד קצת הסתגלות של אנשים למציאות הקטיושות,
מישהי תצטרך כסף במידה שתתן לה את האומץ לעבוד בביתי.
אני מאמינה שאמצא גם את מי שיוכל להוציא מהמטבח את הכלים הג'יפים ולהעביר אותם לאיחסון מחוץ לבית.
הרבה כסף ייצטרך לעבור כאן ידיים, אבל....
בסופו של מסע, הבית יהיה צבוע בצבעים פסטליים שמחים והרמוניים,
בסופו של מסע, הבית הזה ימלא עבודה ויצירה והרבה הרבה אהבה.
רק אז,
רק לאחר שאסיים את התהליך שאמור היה להסתיים עוד מעט,
רק לאחר שהבית יהיה "כמו שצריך" אדע איזו מתנה טמונה במסע המפרך הזה...

אני,
אני לא מוצאת בדברייך משהו מעליב, להפך!
דברייך פתחו אותי לראות שמתבקש כנראה ממה שכתבתי שהסתמכתי רק על עזרה ללא תשלום.
זה נכון לגבי האריזה, לא לגבי הכנת הבית החדש או לגבי ההעברה עצמה.

כמה דברים:

1. מה עושה מי שלא יכול לשפוך כסף כמו מים?
2. חלק ממי שלא באו / פישלו - זה היה בתשלום מלא (המנקה למשל, המוביל...) המוביל קיבל את מה שביקש + טיפ לסבלים, למרות שהשאיר לי המון עבודה. מראש ידעתי ואמרתי לו שנראה לי שטעה בהערכה ושכדאי שיגיע עם משאית גדולה. באמירה זו, הסכמתי למעשה, להוסיף לתשלום.
3. חלק מהאנשים היו מתנדבים דרך מרכז המתנדבים. ראיתי כאן פשלה של מרכז המתנדבים, שהבטיח לי את העזרה הזאת הרבה לפני המלחמה. העובדה שהיינו במצב מלחמתי, לא שינתה את המצב שנדרשה לו העזרה, אם כבר, אז להפך... המלחמה רק הקשתה והגדילה את הצורך תוך פגיעה ביכולת התשלום (למשל: בנקים לא עבדו...)
4. חברות בתנאים נוחים, כשכל מה שיש לך זה לקבל, היא משהו נחמד. אבל חברות טובה ואמיתית, היא מצרך נדיר והיא נמדדת דווקא בשעת צרה.
5. זה מאוד מעניין מה קורה לאדם שכל הזמן אומר: "אני נותן", "אני עושה", "אני אדם מאוד טוב ואכפתי", "אני נותן בסתר" כשמאפשרים לו לתת ללא זרקורים וללא תחושת העליונות....

אישית, אני לא אוהבת טובות, מעדיפה חברות / אהבה ממשית.
מי שעושה לי "טובה" - אני משלמת עליה, בכסף או לא, ומוותרת על החברות, או מגבילה אותה.
חבריי, ולדעתי גם אנשים רבים שאינני מכירה ורק "חלפו בדרכי"
יודעים שאני חברה אוהבת, יודעים שאני יודעת להיות שם כשצריך, גם במחיר אישי גדול.
אגב, גם אנשים שיצאו מהמעגל הקרוב אלי, יודעים שאם יבקשו - אהיה שם....

אבל השעור כאן הרבה יותר אישי ופנימי ולא קשור לחברים ולעזרה מבחוץ.
אף אחד לא הפתיע אותי - אנשים התנהגו כמו אנשים - כולל המוביל שניסה לסחוט עוד 100 ש"ח לעצמו.

השיעור נמצא בעובדה שהבית שמצא חן בעיני זקוק לשיפוץ מאסיבי (אני עדיין בשיעור של לשפץ בתים של אחרים)
השיעור נמצא ב"אם אין אני לי - מי לי?"
השיעור נמצא בקושי לעמוד בזמנים וכדומה....
ואני אח[למד אותו - כי אני בלמידה מתמדת.
האם הצלחתי או לא - המענה יבוא במעבר הבא.
בכל מקרה, במעבר הזה יש התקדמות גדולה יחסית לעבר.
עשיתי את זה לבד ולמרות הקושי והמשבר - לא התמוטטתי לחלוטין.

[אנונימי]

מסתבר שהפולניה שבי, חיה ובועטת.
זכרתי היטב שכתבת שחלק לא מוטל מהאנשים שסמכת על עזרתם, הם אנשים שבאים לעבוד עבורך בתשלום, ושעקב המצב - הבריזו.
אז השיעור ש אני הציגה, הצליח לגרום לי למורת רוח.
גאה בך על שלא ראית זאת כך, ובעיקר גאה בך על כל ההתנהלות שלך עם המעבר הזה!

[נאוה_פרנס*]

תודה ליאת.

אגב, את עוד בירושלים?

[אנונימי]

ליאת טאוב בירושלים.
אני בקרית אונו.

[נאוה_פרנס*]

חחחח לפחות זכרתי חלק.....

[ספינה_טרופה*]

ו
כי בא לי.

[נאוה_פרנס*]

היי זלמן מתוק,
תודה על הצעת העזרה.

זה מורכב...
אני חד הורית, מחנכת בבית את בני בן ה- 11 ומחדשת עכשיו את העסק שלי לאחר שנתתי לו להתייבש בגלל בעיות הבריאות.
אני חולה במחלה שנקראת: פיברומיאלגיה.
מחלתי היקרה אינה מסכנת את חיי אבל בהחלט תוקפת בזמנים לא מתאימים
תוסיף לזה את העובדה שקיבלתי מפתחות לדירה עם הקטיושה הראשונה באיזור כרמיאל,
ואת השבועיים שנועדו לשיפוצים ביליתי בניהול חמ"ל, (הבית הזה הוא חירבה אמיתית!)
עברתי באמצע המלחמה לבית לא ראוי למגורים,
וכשסוף סוף חזרתי בתום המלחמה כדי לחיות בבית - הייתי חולה (סתם מחלה "בריאה" בסינוסים ובברונכים)
בבית יש לכלוך של שנים, הכל מוזנח ו/או שבור,
והכל מלא מלא בדברים.
אז...
מרוב ארגזים קשה להגיע לקירות,
כל דבר שאני נוגעת בו - מתברר שדורש יותר עבודה ממה שהערכתי לראשונה
ו...
אני עוד צריכה להביא אנשי מקצוע ולאפשר לבעלת הבית שלי (שלא ממש מתלהבת מהעניין) לשלם על עבודתם.

אז אם אתה מהצפון, ואם אתה handyman, ואם בא לך קצת לעסוק בשיפוצים,
אשמח לכל עזרה

בכל מקרה, תודה על ההצעה

[זלמן_המתוק*]

זה קצת גדול עלי , אבל,אשתדל
קודם כל
האם את מכירה את גברת בטי גאדז" מנהריה ?? זה בקשר לפיברומיאלגיה !! אם לא , את חייבת לדבר איתה !! אינני יודע את מספר הטלפון הפרטי שלה
בכל אופן תוכלי ליצור איתה קשר דרך בית הקפה שלה ושל בעלה = " לה קרפ זאקוב " ברחוב הרצל בנהריה ליד בנק לאומי (היחידי) טלפון ( ? )9925593
בספר טלפונים מצאתי את גדז יעקב ובתיה מרחוב יבנה 23 נהריה ?? טלפון 9924621

אחרי שתדברו,אנא,שתפי אותי בשנויים או בהחלטות לגבי צעדייך בעתיד

לגבי השיפוצים - באיזה שלב הם ?? האם יש כוונה לסייד ? או שזה כבר נעשה ?? האם יש ארונות בדירה ?במטבח ??האם יש מחסן שהוא רק שלך ??בכדי לסדר את תכולת הארגזים
האם יש צורך בעבודות חשמל ??אינסטלציה ?? נא פרטי.אם כל זה כבר נעשה,האם עכשיו הבעיה היא נקיון וסדר ו..תלית וילונות ,תמונות וכונניות...

[נאוה_פרנס*]

היי זלמן,
לסייד עוד לא סיידתי והקירות בבית הזה מעמידים בפניי אתגרים חדשים.
למשל: חסרים פנלים, שברו את הקיר באחת הנישות כדי להכניס שם ארון,
מדבקות שהונחו במקום לעשות שפכטל וסיוד שנעשה עליהן
ועוד ועוד שטויות שאנשים ממציאים במקום עבודה.
אבל...
כבר עשיתי קירות קשים וגם אלו יהיו ישרים וצבועים בסופו של דבר.

מחסן יש אבל ממש קטן.
הוא משמש כחדר כביסה וצריך גם הוא טיפול דחוף.
צמח קיסוס עוטף אותו, והגג חדיר למים כבר יותר מ- 4 שנים.
הדיירת הקודמת מדווחת שהמים נכנסים לחשמל והיו לה כמה קצרים במכונה.
המשימה: להסיר את הקיסוס (התחלתי אבל עוד לא טיפסתי על הגג...)
אח"כ לברר את מצב הגג ולעשות איטום הולם.
זה צריך לקרות לפני הגשם הרציני הראשון ואני כבר קצת לחוצה בעניין.

במטבח
יש מלא ארונות - יש ארון אחד עם שתי מגירות שזקוק לטיפול של נגר
+ צריך לחזק את הברגים של דלתות הארונות.

בכל הבית יש ריחות של עובד וטחב שאני מתקשה להעיף ממנו.

היו בכל הטריטוריה 4 ארונות.
שניים כבר זרקתי.
השלישי בדרך!
צריכה להתקין מדפים בנישות ואז, כשיהיה כסף - אכסה אותם עם וילונות נעימים.
יש ספריות שצריך לצבוע ולחבר.

דלת אחת לא נסגרת (וגם שבורה)

האמבטיה חלודה וצריך להחליפה (כנראה לא בזמן הקרוב בגלל העלות (לפחות 1700 ש"ח)
צריך להתקין ונטות בשני פתחים

המון תיקוני אלומיניום (תריסים ורשתות וגם שתי זכוכיות)

יש לי חשמלאי אבל... לוקח לו המון זמן להגיע
המנקה מגיעה מדי פעם,
וגם האימא הקוסמת שלי שבעזרתה אני תמיד משדרגת את מצב הבית.

בטוח פספסתי כמה דברים

לגבי הפיברומיאלגיה,
למה שהשיחה עם הבטי הזאת תשנה את התוכניות שלי?
אשמח אם תפרט את הסיבה שבגללה אתה חושב שכדאי לדבר איתה.

בגדול, אני בריאה היום פי כמה יותר מאשר בכל העשור האחרון ועוד ידי נטויה.
אני ללא תרופות (מלבד הומיאופתיות או תוספי מזון) וגם כמעט ללא רופאים.
אני פועלת לחזרה לעבודה ולא ממש מתכננת לוותר על זה...

תודה!

[זלמן_המתוק*]

אחרי שלחתי לך את ההודעה שלי ,עיינתי בהודעות קודמות לזו שלי.
הבנתי את הרקע אבל,נעשיתי יותר מבולבל בכל מה שקשור למצב הנוכחי המעודכן,לכן השאלות שלי עדיין בתוקפן.

כללית,תחושת בטן שלי,

את מגזימה מאד בחשיפה האישית שלך,לפרוק ולשתף ולהיות פתוח וישיר הן תכונות מאד מאד חיוביות,אבל,נדמה לי שכמעט אין גבולות ולא נשארת לך "גינה"פרטית שלך אשר אליה אף אחד לא חודר והיא "בית המקדש" הפרטי שלך ורק רק שלך !

את יודעת מה גרם לי לחשוב כך ???????
התחושה הפרטית שלי (אחרי שסיימתי לקרוא כמה חליפת הודעות עם כל מיני שמות מצחיקים (מצחיקות))הרגשתי כמו שהצצתי לחייו של מישהו אחר,יתר על המידה,ונורא רציתי למחוק ולשכוח שעשיתי זאת. מציצנות בעיני זה חולני.

גם אם אצליח לעזור,כפי שהצעתי בלי לדעת עדיין בדיוק מה אפשרי,איו לי כל כוונה להכנס "לחייך" אפילו לא במילימטר,אכנס,אעזור ואצא מייד.

אה מה כן,תמיד אהיה נכון לסייע לכשאקרא לדגל ...

[זלמן_המתוק*]

בקשר לפיברו
בטי גדז היא מתנדבת אמיתית. יש לה המון ידע בפיברו.עד כמה שאני זוכר היא סבלה ונרפאה בעקבות טיפול יחידי במינו בעולם !!!!!!!!!!!על ידי רופא אחד בעיר לא- גדולה בגרמניה. הרופא הזה גם בקר בהשתדלות שלה בארץ !!
מלבד זאת היא פרסמה סדרת כתבות קצרות בעתונות המקומית בנהריה.
אולי כדאי "להמיר"את הפורום שלך ל פורום פיברו ?.

למה את ערה עכשיו זה הזמן הכי טוב לישון !!!

הנושא של ריח הטחב מאד מטריד אותי.תתקשרי לליאור יונני מנהריה0505730840 0528634200 תתארי לו את מה שאת רואה ומריחה,אחרי שהוא יתן לך את הצעתו המפורטת (עבורך או עבור בעלת הבית)תסבירי לו את מצב "העניינים"ותבקשי באסרטיביות שיוריד במחיר.אני חושב שהוא בעל מקצוע טוב,אלא שלפעמים קצת נפוח במחיר.מכיווך שיש לו המון עבודה הוא לא מסכן שצריך לתרום לו ...

העבודות שאת זקוקה להן הן באמת גדולות עלי אבל לארגן בעלי מקצוע,זמינים ולא יקרים,להביא אותם באוזן,להיות איתם כל זמן ביצוע העבודה,לתת להם יד אבל גם לפקח מקצועית(יש לי ידע טכני והרבה ניסיון)-כל זה ברצון רב ובכל יום בשבוע.
הכי "קל"לי להתחיל לדבר עם חשמלאי,גנן,ונגר
כל זה אחרי שתתני לי אור ירוק

[אנונימי]

מזל שהדף עלה פתאום,
אני רואה שאיש חדש ואקטיבי, עם רצון להשפיע לטובה, פסע לתוך חייך.
עושה רושם ענייני, יעיל וחיובי ביותר.

< האם נאוה תתן לו הזדמנות? האם נאוה תיאות להשתמש בעזרה שמושטת לה? שאלות אלו ואחרות, יקבלו תשובה בפרקים הבאים... >

שיהיה בהצלחה

[ה_עוגיה*]

האמבטיה חלודה וצריך להחליפה tongue (כנראה לא בזמן הקרוב בגלל העלות (לפחות 1700 ש"ח)
למה כלכך יקר?
בבית הקודם לא היתה אמבטיה והתקנו אחת. האמבטיה עצמה עלתה 400 ש'. יכול להיות שהתקנה עולה כלכך הרבה? (אנחנו התקנו בעצמנו, ז"א - גיסתי התקינה)

[אנונימי]

אז אם כבר מתערבים בענייני תיקון אמבטיה,
ראיתי איפה שהוא פרסומת להחלפת אמבטיה באמבטיה, בלי התקנה. משהו בסגנון של שליפת הישנה והחלפתה בלבד, או שבתוך הקיימת... לא בדיוק יודעת, אבל אולי שווה לך להתעניין.

אם אתקל בזה שוב - איידע אותך.

[זלמן_המתוק*]

אם את שש שעות תמימות כבר לא מגיבה
זה אומר שאת מבלה בחול המועד
wishfull thinking

...בלוי נעים

[זלמן_המתוק*]

כמובן טעיתי בכתיבה
התכוונתי ל-18 שעות תמימות
יחי ההבדל הקטן זה גם אישי וגם אנושי לטעות ולאחל

חמסה חמסה עלייך
מאחל לך רק טוב

[נאוה_פרנס*]

< האם נאוה תתן לו הזדמנות? האם נאוה תיאות להשתמש בעזרה שמושטת לה? שאלות אלו ואחרות, יקבלו תשובה בפרקים הבאים... >

ליאת Skippy
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
- את מכירה אותי טוב מדי....

האמבטיה עצמה עלתה 400 ש'.
הכי זולה עולה 800 ש"ח,
יש להוציא קרמיקות מחזית האמבטיה + שורה אחת מכל כיוון - לא בטוח שאמצע אותה קרמיקה.
העבודה עולה דיי הרבה כי ככל הנראה צריך גם להתאים צנרת - במהלך השנים דברים השתנו.

אמבטיה באמבטיה, בלי התקנה
זה עולה 1700 ש"ח - האמבטיה + העבודה.


היי זלמן,
אתה תמיד משאיר אותי עם הרבה מה לומר.
עכשיו אני יודעת על איזו בטי אתה מדבר - אין סיכוי שאני עוברת את הניתוח....

את מגזימה מאד בחשיפה האישית שלך,לפרוק ולשתף ולהיות פתוח וישיר הן תכונות מאד מאד חיוביות,אבל,נדמה לי שכמעט אין גבולות ולא נשארת לך "גינה"פרטית שלך אשר אליה אף אחד לא חודר והיא "בית המקדש" הפרטי שלך ורק רק שלך !
מאז ומעולם חייתי חשוף - זה מי שאני!
אלא מה?
העובדה שאתה יודע, לא אומרת שאתה יכול להיכנס ולהתערב בחיי.
"בית המקדש שלי " הוא ממש זה, ולשם מעט מאוד אנשים נכנסים.
יש המון כוח בעובדה שאין בחיי סודות.
החזקת סודות היא פעילות סוחטת אנרגיה ומלווה בפחד שהסודות יתגלו.

וחוץ מזה, זה המעט שאני כותבת כשאני מוצפת וצריכה לשחרר.
לא סתם כתבה כאן ליאת Skippy:
< האם נאוה תתן לו הזדמנות? האם נאוה תיאות להשתמש בעזרה שמושטת לה? שאלות אלו ואחרות, יקבלו תשובה בפרקים הבאים... >

_את יודעת מה גרם לי לחשוב כך ???????
התחושה הפרטית שלי (אחרי שסיימתי לקרוא כמה חליפת הודעות עם כל מיני שמות מצחיקים (מצחיקות))הרגשתי כמו שהצצתי לחייו של מישהו אחר,יתר על המידה,ונורא רציתי למחוק ולשכוח שעשיתי זאת. מציצנות בעיני זה חולני._

אז זהו, זה לגמרי שלך!
אם אתה אדם סגור יחסית שלא משתף בחייו הפרטיים - זו תגובה מובנת מאליה.
כך גם אם אתה חושב שיש מי שיעשה במידע שימוש רע (ואנשים עושים)
היופי בדברים הכתובים הוא שאתה יכול לבחור כמה לקרוא, כמה לדעת, האם להפנים ועוד.

החיים שלי הם פרדוקס! (אוף כמה אני אוהבת לדבר על עצמי... )
אני מאוד אוהבת אנשים, ויש המון אנשים בעולם שאוהבים אותי.
עם זאת,
אני אדם שזקוק להיות הרבה לבד,
אני אוהבת לעשות את החלטותיי בהתאם לתפיסת עולמי
אני מבצעת דברים בקצב שלי.
יש משהו מתיש בלהיות עם אנשים....

אני רוצה לספר לאנשים שאני אוהבת ושאוהבים אותי מה עובר עלי...
למשל, עשה לי טוב ש ליאת Skippy הקניטה אותי במשפט המצוטט,
זה אומר שהיא מעודדת אותי להיפתח ולקבל את העזרה שאתה מציע,
זה אומר שהיא יודעת כמה קשה לי
מבלי להיפגש או לדבר בטלפון, אני חשה את אהבתה אלי
זה מדהים אותי כל פעם מחדש - כמה אהבה אפשר להעביר באופן וירטואלי.

בחיי היומיום, במפגש ישיר, בטח היו בי דברים שהיו מעצבנים אותה, ולהפך.
בטח היו בינינו אי התאמות בקצב, בצפיפות, בטעם, בהעדפות, בנושאים של סדר ועוד....
זה נורא כייף שאפשר לאהוב, נקיים מכל אלו.

ואני יודעת לתת באותה המידה.
וכשכל מיני "רעים" נכנסים - אני יכולה לבחור לא לקרוא.....
וב"באופן טבעי" אני יכולה לבחור גם למחוק (ובדפים האישיים שלי גם מחקתי פעמיים או שלוש)

ולעניינינו:
אני מבינה שאתה מנהריה.
אני מבינה גם שאתה נייד.
מה דעתך לקפוץ לראות על מה מדובר?
אשמח להזמין אותך לכוס קפה (או תה צמחים, או סודה או סתם מים מינרליים)
רק צריך להזכיר לי להגיש
מה דעתך?

אגב,
עוזר לי המון גם כש'סתם' באים להיות איתי בזמן שאני עושה את מה שאני יודעת, ועוזרים לי ב'קטן'.
לבד אני עובדת מעט ונחה הרבה,
כש"באים לעזור לי" אני מצליחה להחזיק שעה, שעתיים ויותר - תלוי בכוחות שלי באותו היום.
איכשהו זה נותן לי כוחות (סוג של "ביביסיטר" שמעודד אותי)

ותודה תודה על הנכונות.

[זלמן_המתוק*]

היתה לי בעית חומרה ןלכן,אני מגיב רק עכשיו.
אני יכול לבוא להתרשם מגודל הפרויקט ביום ששי הקרוב13.6 ב-שמונה וחצי בבקר
אני שותה רק תה צמחים עם סטיביה,ואם אין סטיביה,טבליה אחת סוכרזית . תודה.
אני כמובן זקוק לכתובת והסבר כיצד להגיע אליה מהכביש הראשי עכו - כרמיאל - צפת.
לתגובתך אצפה.

[אנונימי]

וואי נאוה, איזה משל שאת כזו חכמה וקלטת נכון!
לצערי, יש כאלה שהיו לוקחות את ההקנטה הזו למקום אחר.
ואילו הפרשנות שלך מדוייקת לגמרי: אוהבת אותך מאד
וגם

זלמן,
אם כבר אני מרשה לעצמי הקנטות קלות, אז שים , שאתה מתחיל לחשוף פה את עצמך

• מכיר את האימרה, אמור לי מה אתה שותה ואומר לך מי אתה?

וחוץ מזה, אז מאמא מאוהבת מתעקשת שזה לא תה צמחים אלא חליטה. היא כנראה צודקת.
מאידך, את של נאוה לא יצא לי לדגום ואולי זה גם תה וגם חליטה.

< איזה כיף שיש דף שאני יכולה לקשקש בו שטויות ולדעת שלא נפגעים ממני, אלא לוקחים את זה בצחוק, בו התכוונתי שזה יהיה >

[נאוה_פרנס*]

זלמן, יום שישי זה אחלה!
אבל 08:30? -
תצטרך לעשות לי השכמה טלפונית ולקחת בחשבון שאני באמצע הלילה שלי

תשלח לי מייל ואשלח לך כתובת וטלפון

אגב, יש סטיביה

ליאת,
חליטה זה כאשר שופכים מים חמים על העלים
לדעתי תיון זה 'סתם' "תה צמחים"

ועוד בבת צחוק,
ראי את טעות הכתיב שעשית: איזה משל שאת כזו חכמה
אז זה המזל שלי?
או שזה רק משל שאני חכמה?
אני 'מתה' על טעויות כאלו שיוצרות משמעויות

מרגיעון: שיהיה לך יום מאושר!

שיהיה לשניכם, לכולנו!

הערב היינו בערב הפתיחה של פסטיבל המחולות בכרמיאל.
היה מקסים!
השירים, הריקודים, האווירה, יהונתן, אפילו הנאומים היו מרתקים
והזיקוקים בסוף - אני הופכת להיות ילדה כל פעם שיש זיקוקים

אני הופכת להיות ילדה כל פעם שיש מוסיקה / שירים / ריקודים / סיבה לצחוק.

אם לא הקשיים של חיי, שמזכירים לי לפעמים שאני אמורה להתנהג כמו "גדולה" (ראבאק! עוד מעט 50!!)
ואם לא גודלי המרשים שמעיד עלי שעברתי את גיל 10,
אני יכולה להיות ילדה 24/7
אבל...
כילים, כביסות, ניקיון, פרנסה, הכנת ארוחות
והאחריות העצומה לתת ליהונתן את כל הכלים לחיים פרודוקטיביים
זה משפריץ בכל פעם שאני מצליחה לשכוח

אני אוהבת אנשים שמרשים לי להיות ילדה לידם....
אני ידועה במשפחה כמי ש "אסור לצאת איתה בין אנשים"
אני עלולה להתחיל לשיר או לרקוד באמצע הרחוב
או גרוע מזה, לומר את האמת בקול רם ומול הפנים - חחחחחחחחחחח
יש לי חברה טובה שיש לה המון סבלנות לשטויות שלי
(היא תמיד לובשת את החיוך הסלחני שיש לאימהות כלפי ילד שובב).
זה כל כך מצחיק איך שאני הופכת לילדה לידה.
אין בינינו הרבה שנים, ויש לה עור הרבה יותר טוב משלי (פחות קמטים)
ובכל זאת כולם שואלים אם היא אימא שלי

"יאללה, נאוה! מאוחר! את עייפה וכבר מתחילה לדבר שטויות"
או בפולנית טובה יותר:
"לכי לישון לפני שתדברי עוד שטויות"

היה לי היום יום נפלא!
עכשיו צריך להפוך את זה לשבוע נפלא, לחודש נפלא, לשנה נפלאה ולחיים נפלאים.
זה היה יום שמתאים שיהיה "היום הראשון של שארית חיי" |אייקון של אישה מרוצה, גדולה כמובן!|

[נועה_ברקת*]

היה לי היום יום נפלא!

עכשיו צריך להפוך את זה לשבוע נפלא, לחודש נפלא, לשנה נפלאה ולחיים נפלאים.
מצטרפת לברכה. מקווה שאת מתחילה שנה מצויינת. מתגעגעת.

[אנונימי]

נאוה,
ראשית כל התכוונתי שהמזל הוא שלי! המשל יכול להיות של מי שרוצה

משהו-ים קטנים:
היה לך יום נפלא.
אולי עכשיו תהפכי את זה ליומיים נפלאים, ואח"כ לשלושה וכן הלאה?
(כשאני מנסה מיום אחד לקפוץ למשהו כללי וגדול מדי, הנפילה כמעט מתבקשת)

לא הבנתי את הפרצוף עם הפה העקום.
לא טוב שיש דברים שמחים שמחזירים אותך להיות ילדה?

ואחרון:
את מוזמנת להתפרע להשתגע ולהתיילד לידי בכל עת

[נאוה_פרנס*]

_לא הבנתי את הפרצוף עם הפה העקום.
לא טוב שיש דברים שמחים שמחזירים אותך להיות ילדה?_

יש אנשים בסביבה שלי (משפחה... אפילו יהונתן ) שנורא נכנסים ללחץ כשאני משתטה.

_היה לך יום נפלא.
אולי עכשיו תהפכי את זה ליומיים נפלאים, ואח"כ לשלושה וכן הלאה?
(כשאני מנסה מיום אחד לקפוץ למשהו כללי וגדול מדי, הנפילה כמעט מתבקשת)_

והיה ברור שתגיע אם אמשיך להתעקש שיהונתן יעמוד בהתחייבויות שהוא לא אוהב (למידה למשל...)
זה הגיע אתמול לקראת הערב, והסתיים (בינתיים) לא מזמן....

[אנונימי]

< ברוח אווילית במיוחד, ליאת מנסה לעודד: >

א-הה, אבל!!! מחר בבוקר זלמן יבוא, יעשה לך השכמה, ויהיה כיף גדול ושמחה גדולה (וגם ערב שמחת תורה אאל"ט)

[נאוה_פרנס*]

חחחחח
מרגיעון: כבוד אפשר רק לתת
זלמן החליט לבוא ביום אחר, בשעה שתהיה נוחה לי יותר - תודה זלמן

ליאת היא כמוני - ישראלית לחלוטין

אתמול חזרנו עייפים אך מרוצים - ערב נפלא!
הגענו מוקדם יותר, מצאנו חניה קרובה,
ישבנו קרוב יותר, אז גם הצלחנו לראות משהו (טוב, רק כשלא הסתירו לנו יותר מחצי במה)
וישבו לידנו אנשים נחמדים, אז זה היה גם קצת מפגש חברתי

כשחזרנו נרדמתי על הספה
אז בסוף הייתי כן ערה ב- 08:30 אבל...
אני עייפה, הגוף כואב וכדומה - עוד מעט אני נכנסת למיטה...

[ליזי*]

נאוה בוקר טוב!

קודם כל תודה רבה רבה על תשובתך המהירה!
רק עוד שאלה קטנה:
את ממליצה לשלב טיפול ריגשי, למה הכוונה?
יום מקסים..

[זלמן_המתוק*]

בוקר טוב !

מישהו מן העבר הקרוב

אני עדיין חי !

בתקופה של כמה שבועות,שבה "נעלמתי"-לצערי,חליתי ואושפזתי
בינתים,גם המחשב שלי "חלה" ואני נותקתי מהאינטרנט

צר לי,שעקב מצבי הבריאותי אינני יכול להגשים את הציפיות ממני...

אני מאד מקווה שלמרות ה כ ל , הצלחת להפוך את הבית לכל מה שתכננת

בשלב זה,נותר לי רק לאחל לך ולבני ביתך אך בריאות , ברכה במעשי ידיכם ואושר

[נאוה_פרנס*]

זלמן היקר והמתוק, הרבה בריאות - זה הכי חשוב!!

ליאת Skippy תצחק איך דברים מסתדרים בעולם כך שאני ממשיכה לשאת את העול לבדי.

צר לי שנדרש אישפוזך כדי לאפשר לי לא לקבל עזרה

זו פעם שנייה שקורה לי כזה דבר.
איש חביב שמציע עזרה ו'נעלם' בגלל אישפוז

אני מקווה שבריאותך תשוב אליך,
ואתה מוזמן לחליטת צמחים כשיתאים לך (פטור מעבודה)

לעידכון התפתחויות - מתחילה מחדש

[מיכלונת_פה*]

נראה לי שהדף הזה זהו המקום המושלם לספר לך שכבר כמה זמן אני שמה לב אלייך באתר, חושבת שהדברים שאת כותבת מאוד חכמים... אפילו חשבתי לפנות אלייך... אז מאוד שמחתי לראות שענית לי ב לואיז היי ...
תבורכי על הנתינה הרבה שלך כאן באתר ואני בטוחה שגם בחיים מחוץ לאתר.

[איילת_פלונית_אלמונית*]

נראה לי שהדף הזה זהו המקום המושלם לספר לך שכבר כמה זמן אני שמה לב אלייך באתר, חושבת שהדברים שאת כותבת מאוד חכמים... אפילו חשבתי לפנות אלייך.

תבורכי על הנתינה הרבה שלך כאן באתר ואני בטוחה שגם בחיים מחוץ לאתר.

• הנתינה,ודברי התמיכה והחוכמה שנתת ושלחת עבורי........

וחוץ מיזה:
יש לך ילד מקסים,וסובלני(ראיתי כיצד ישב על כיסא הקופית והרהר.....-מצאה חן בעיניי סבלנותו...)ובן השאר חתיך-מותר לומר?!?!
חושבת ,ומקווה באמת בזמן הקרוב לשבת על כוס קפה,ובכלל לפנות בקשר לגדולה.
איילת.

[נאוה_פרנס*]

תודה לשתיכן,

אני בימים של כזה יאוש,
המילים שלכן נותנות לי המון כוח להמשיך לסחוב.


ובין השאר חתיך-מותר לומר?!?!
בטח מותר

[מיכלונת_פה*]

נאווה, שולחת לך עוד אור ותזכורת שעלתה לי ברגעים קשים במרגיעון שאני מאוד אוהבת: הכי חשוך לפני עלות השחר!

(המרגיעון שעלה לי הוא עכשיו הוא דווקא מה שאת כתבת לי בדף אחר: כשולה התנגדות - שימו לב)

[נאוה_פרנס*]

גם אני אוהבת את המרגיעון הזה,
והכי הכי את : הכל בתואם מושלם

ועכשיו יצא לי: הכל נכון - גם פרשנות לקויה - מעולה לחילוקי דעות

[מיכלונת_פה*]

וואו, זה היה מהיר... אנחנו כמעט בצ'ט
הולכת תיכף להתייחס למה שכתבת לי בדף של לואיז, אצלך בדף תמיכה/ייעוץ...

[לי_אורה*]

אני בימים של
קודם כל, מאחלת לך שתעברי את התקופה הזו הכי טוב ומהר שאפשר
ומאחלת לך שתצליחי להגשים לשביעות רצונך המלאה את כל המטרות שלך
וכדי להתגבר על השלב הנוכחי אולי יעזור לך להתבונן במה שכבר השגת בשנים האחרונות: רזית הרבה, הצלחת לעבור דירה כפי שרצית, כתבת שבריאותך השתפרה, עשית עוד כל מיני פעולות פרקטיות להטבת מצבך הכלכלי ובכלל ועוד ועוד.

מאחלת המון הצלחה והגשמה ובריאות וכוח!

[נאוה_פרנס*]

לי אורה,
תודה!

מרגיעון: זה גם אישי וגם אנושי
אמרת הכי נכון:
אולי יעזור לך להתבונן במה שכבר השגת בשנים האחרונות: רזית הרבה, הצלחת לעבור דירה כפי שרצית, כתבת שבריאותך השתפרה, עשית עוד כל מיני פעולות פרקטיות להטבת מצבך הכלכלי ובכלל ועוד ועוד.

אבל...
ליד זה יש את כל מה שעוד לא נעשה:
יש לי לרזות עוד 70 ק"ג,
עברתי דירה אבל לא הצלחתי לשפץ אותה לפני אז אני עדיין גרה בתנאי שדה,
בריאותי השתפרה אבל רק לאחרונה גיליתי שכבר 10 שנים יש לי דום נשימה,
עשיתי כל מיני פעולות להטבת מצבי הכלכלי אבל זה עודו הרבה מתחת לקו האדום

אז כן, עשיתי המון ועודי עושה אבל במקום לראות אור בקצה המנהרה,
אני מגלה שהמערה מתפצלת ולא ממש ברור אם אני בדרך לפתח עם האור....

היום היה לי יום טוב! פרודוקטיבי!
אז אני בהרגשה טובה, שבעת רצון מעצמי.
ומחר?
אנסה לעשות זאת גם מחר "רק להיום" "רק לעכשיו"
מדהים כמה כוח נותנת שינה טובה...

[תמיכה*]

נאוה - קטן עליך!!!!
נכון, יש ויש ויש עוד לעשות, את תעשי ותצליחי. כל יום צעד קטן. את בטוח בדרך הנכונה, האור כבר רואה אותך ומחכה לך.