איך לחיות בשלום עם בתי בת 11

אני אמא לשתי בנות מקסימות, בת 11 ובת 4. לאחרונה אני תופסת יותר ויותר שחיי הפכו למלחמה מתמדת עם הבת הגדולה. תמיד יש לה התנגדות לכל בקשה או מעשה שלי או של בעלי. ניסינו שיחות, בקשות, עונשים... עצוב לי לאבד יחסים טובים שהיו לנו - לי ולה. אשמח לשוחח עם אנשים שחווים או עברו תקופות דומות.

חניתה, אולי תמצאי עניין ב מדור אתגרים בהורות, מדור חינוך, ואפילו אולי ב מדור גיל ההתבגרות

שחיי הפכו למלחמה מתמדת עם הבת הגדולה.
תפסיקי להלחם בה, ובאותו הרגע היא תפסיק להלחם בך. יש לי בת 8 וחצי כזאת, כל פעם שאני נזכרת שצריך שניים לטנגו החיים נראים הרבה יותר רגוע.
וכן, זה גיל לא קל, תחילת גיל ההתבגרות, כדאי לזכור גם את זה...
בהצלחה!

תודה לכם על התגובה המהירה, זה טוב כשיש עם מי לדבר.
גלשתי קצת באתר - הדברים מעלים מחשבות רבות אותם עוד אני צריכה להפנים, לארגן בראש.

מצד אחד אני מבינה שחייב להניח לה, לבתי הגדולה להתבגר בכייף ולהיות תמיד לצידה.
מצד שני...אולי אם אפסיק להילחם בה היא יכולה לחשוב שעזבתי אותה לבד בכל הבלגן הזה?
קשה לי (לי!) מ-א-ו-ד איתה. מצבי רוח שלה משתנים בשנייה, המילה האחרונה - חייבת להיות שלה (היא עונה גם למורים בבית ספר ו"מטריפה אותם" - אני מצטטת את המורה), הילדה עצמה לא מרוצה מן המצב.

בכל זאת אנסה לא "להילחם" בה טוטלי כמה ימים. נראה מה יקרה ואחזור לספר. תשמרו בבקשה על קשר.

היא עונה גם למורים בבית ספר ו"מטריפה אותם" - אני מצטטת את המורה
יש לך ילדה בעלת דעות משלה, להטריף מורים זה לא תמיד דבר רע...
היא כל-כך מזכירה לי אותי, הילדה שלך. וכל מה שאני רציתי זה שיתנו לי להיות אני... שיכירו בכך שיכולות להיות לי דעות שונות משל הורי או החברים, או המורים.
תנסי להגיד לה "את צודקת!" ולהתכוון לזה כל פעם שמתחיל ויכוח, הרי לרוב לא מדובר על דברים של חיים ומות, לא כאלה שאת לא יכולה לוותר לפעמים.. לרוב הטונים מיד יורדים.

אני מאחלת לעצמי לראות את הילדה שלי כפי שאת מתארת אותה.
עכשיו נזכרתי שפעם באמת ראיתי אותה כך - בעלת יכולות, עם דעות משלה, מלאת ביטחון ושמחה.
שום דבר עוד לא השתנה ביחסים שלנו, אבל כבר קל לי יותר.
אחזור בעוד כמה ימים

עכשיו חופשת פסח, הילדה שלי נסעה לבקר את ההורים של בעלי. לא רוצה לחזור. רוצה להשאר שם עוד יום. ועוד יום. אני שואלת: רוצה הביתה? היא עונה: אני אתן לכם זמן כדי שתתגעגעו אלי חזק.

חיבוק לה

וחיבוק לך.
חג שמח.

תודה. תודה על החיבוק. התרגשתי
חג שמח לכולם.

חניתה יקרה,
אכן קשה מעייף ונותן הרגשה של 'מה שאני לא עושה לא שווה היא ממילא לא מעריכה, היא ממילא זעופה' וכו'.
אני אנסה בשורות בודדות להכניס קצת אופטימיות לתמונה.
מהכיוון הפסיכולוגי גיל ההתבגרות קשה למתבגר/ת בעיקר בגלל שהם קולטים שיש "הם" ויש "עולם" ופתאום יש להם המון ביקורת על העולם הזה בכלל, על ההורים שלהם בפרט והמון המון ביקורת על עצמם.
עד גיל ההתבגרות הם במרכז העולם ויש מעין רצף רגשי בינם ובין העולם. הם והעולם חד הם. בגיל ההתבגרות ראיית עצמם בנפרד, וחמור מזה- בסתירה לו, מערערת אותם והם במשבר אמיתי .
ז"א המפתח הראשון שאמור להקל עליך הוא עצם הידיעה שהרבה ממה שנראה לך קפריזי אצל בתך מקורו במצוקה אמיתית. מכאן שכדי להבין אותה את צריכה לאמץ את נקודת המבט שלה. אז גם תביני שההתנהגות שלה באמת אינה אישית נגדך.
את לא אמורה להישאר רק עם זווית הראייה שלה. את צריכה להיות לה עוגן יציב בשעת המשבר שלה.
המפתח השני הוא אם כן אבחנה בין עיקר לטפל . את צריכה להחליט עם עצמך מהם הדברים שאת 'מחליקה' ומהם הדברים בהם את נוקשה.
המפתח השלישי הוא לשנן לעצמך שמתוך נסיונך ובגרותך את יודעת שהשקעתך תישא פרי ל טווח הרחוק . ז"א גם אם נראה לך שדבריך נופלים על אוזניים ערלות אל תוותרי עליהם כי הם יחלחלו פנימה.
צריך לזכור שהמתבגר מתחיל לפתח לעצמו את אישיותו הנפרדת והמובחנת מהוריו, זה גורר התנהגות של ביטול ביחס למבוגרים ממנו. שוב, אם זוכרים את זה פחות נעלבים למראה שאט הנפש שלהם כשהם מביטים בנו.
המפתח הרביעי אם כן הוא להמשיך ולהאמין בעצמך ולזכור שאת מהווה מודל הורי ,. אם תעריכי את עצמך ואת החלטותיך יהיה לך קל יותר מול 'הצונאמי' של הבת שלך.
טוב, זה מספיק להלילה. וכמובן שזו רק חצי התורה על בקושי רגל אחת

מוסיפה את ההמלצה על הספר "הורים-עשרה הדרמה של הורים למתבגרים" של דור הררי.

כל מילה של ענת ב פ

מה שלומכם?
אני לא מנוסה בתחום אבל עלה לי עוד משהו כשקראתי את הדף,
מלחמה הוא סוג של קשר. הילדה גודלת משתנה, וכמו עם קטנים, יש להם 'קפיצות גדילה' כאלו שלוקח לנו זמן להכיר אותם, להבין אותם. ואולי עוד לא מצאתם את המקום החדש שלכם.

אני רוצה להדגיש משהו שהיה נדמה לי הכי משמעותי אם כי כל מה שכתבה ענת הוא יותר מרלוונטי וחשוב:
_המפתח הראשון שאמור להקל עליך הוא עצם הידיעה שהרבה ממה שנראה לך קפריזי אצל בתך מקורו במצוקה אמיתית. מכאן שכדי להבין אותה את צריכה לאמץ את נקודת המבט שלה. אז גם תביני שההתנהגות שלה באמת אינה אישית נגדך.
את לא אמורה להישאר רק עם זווית הראייה שלה. את צריכה להיות לה עוגן יציב בשעת המשבר שלה._

יש משהו מאוד חשוב בכך שהבית יכול להכיל את הקשיים שחווים בחוץ. וישנם הרבה קשיים.
יש בגיל הזה בדיקה מחודשת, האם הורי יכילו אותי גם כשאני גודלת... האם הם ימשיכו לתמוך בי אפילו שאני כבר גדולה ועצמאית. יש משהו בדרישה הזו להיות כ"כ בסדר בחוץ שמאוד מלחיץ ( בעיקר בביה"ס ).
היא באה הביתה עם התיסכולים וזה בטח לא קל, אבל ליפול למערבולת שלה זה ממש חבל ( למרות שקל ).
אם תחשבו כך, אולי תדרשו ממנה קצת פחות בבית, ותוכלו לומר לה שאם היא תרצה לשתף אותכם אתם תשמחו לעמוד לצידה. לתת לה לומר את המילה האחרונה, אם זה לא משהו נורא קריטי, לתת לה להעביר ביקורת על כולם, לנסות לסנן את הקשב למה שחשוב באמת, למה שקשה לה כדי שתוכלו להקל. גם על עצמכם.

אני גם מאוד מתקשה עם הגדולה והיא רק בת 5
היא נלחמת בי על כל צעד ושעל.
אני מתפללת להכיל אותה באהבה. לפעמים זה קשה כי גם לי יש רגשות, וגם אני נופלת להיות ילדה בת 5 מולה.
יש לי המון שאלות, תהיות איך ממשיכים.

שכנה של זורבה
אולי תכתבי קצת על הקושי.
קשיים של הורים עם הילדים

שכנה של זורבה
וגם לחניתה בעצם זה יכול להתאים, המלצת קריאה (בנוסף לזו של נועה):
ספר - "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו" של פייבר ומייזליש.
דפים:
חינוך ללא גבולות
כבד את ילדיך

יש עוד ב-מדור אתגרים בהורות, ןב{{}}מדור חינוך. לפעמים בדפים על פעוטות, מסתתרות עצות נהדרות שיכולות להתאים גם לגיל 5. כדאי לקרוא.

אני שואלת: רוצה הביתה? היא עונה: אני אתן לכם זמן כדי שתתגעגעו אלי חזק.
אין לי הרבה דברים חכמים להגיד, אבל המשפט הזה של הילדה קפץ לי לעיניים.
היא לא מרגישה מספיק אהובה. היא מרגישה שלא אוהבים אותה מספיק.
תמיד מועיל לבטא המון אהבה לילדים, ובייחוד בגיל הזה, שבו יש תחושה קשה שלא מקבלים אותם כמו שהם, לא מבינים אותם ולא אוהבים אותם.

תמיד מועיל לבטא המון אהבה לילדים
נכון מאוד!
כ"כ הרבה מפתחות הצעתי פה למעלה בדף ושכחתי את מפתח הלב..

שליחה על ידי חניתה* » 17 מאי 2005, 06:07

לכל האנשים שקראו את הדף - לענת ב פ, לבשמת א, לאפרסקי ם, לנועה בר, לשכנה של זוברה, לחני בונה, למיכל והאמת, לאמא בן אור -אני מודה לכם. תודה שחשבתם עלינו וחילקתם איתנו את המחשבות - תודה!
והנה ההמשך: עדיין אין ביננו "שלום" כפי שאני רואה אותו. אבל יש שינוי:

אני משתדלת להסכים איתה (הולך לי בקושי)
אני מנסה להיזכר את עצמי בגילה, זה עוזר
אבלה איתה בלי הקטנה יותר - לפחות אנסה
אשאיר למורים להתמודד עם ההתנהגות שלה בבית הספר (זה החלק הקל)

כמובן יש ירידות ועליות. פעם אנו רבות, פעם מתנשקות.
עכשיו, כשיש לי "תכנית" אני מרגישה יותר ביטחון. שוב תודה לכולכם!

חניתה, תמשיכי ותעדכני אם בא לך
בינתיים קבלי

אנחנו בחופש בבית. הרבה לא השתנה, אבל אני מרגישה שטוב לנו ביחד. אנחנו ממשיכים להתווכח ולכעוס אחת על השניה, אבל זה לא העיקר ביחסינו, וקורה פחות. יש לקוות שכך גם ישאר - אמן! לכל האנשים שקרוא וענו לי ברגע קשה - אולי ישמח אתכם לדעת. שלכם, חניתה

לכל האנשים שקרוא וענו לי ברגע קשה - אולי ישמח אתכם לדעת. שלכם, חניתה
אותי מאוד משמח לשמוע ממך! המשך חופש נעים @}

שלום. יש לי שאלה אחרת על ילדה בת 11. הילדה מתחילה להראות כמו נערה, והשמלות שלי מגיל 20 נראות עליה נהדר, עם תיקונים קלים. הבעיה היא שהשמלות גורמות לה להראות כמו אשה. הן ממש לא חשופות, אבל הן יושבות ממש יפה על הגוף. אני לבשתי אותן בשנות העשרים לחיי- הלוואי שעוד היו עולות עלי עכשיו. הבעיה היא שמצד אחד אני מאד מתלהבת להלביש את הבובה שלי יפה, והבובה שמחה לשתף פעולה, שזה ממש לא ברור מאיליו, אבל מצד שני היא ממש ממש ילדה, ולהלביש אותה כמו אישה- אם זה מבלבל אותי אז מה עם הסביבה? חשבתי להתיחס לזה כמו לערמת התחפושות- למשחק בבית בלבד, אבל הילדה מתלהבת ורוצא ללבוש אותן גם בחוץ. מה אתם אומרים?

אנחנו אומרים לא לתת.

שמלות שמתאימות לגיל 20 לא מתאימות לגיל 11.

ומשתמע ממה שכתבת שאת יצרת את הבעיה - כתבת שאת מתלהבת והבובה משתפת פעולה. אז תפסיקי.

את גם ידעת את התשובה לבד - "אם זה מבלבל אותי אז מה עם הסביבה?"

כן, זה כניראה נכון. אחרי הכל שמרתי אותן בשבילה עד עכשיו, ובקצב הזה הן כניראה כבר לא יתאימו עוד כמה שנים. תפרתי אותן בעצמי כך שקצת חבל לי, אבל כן אתם צודקים, זה לא בסדר וזה לא סיבה. כן, אני יפסיק. תודה רבה על התשובה.

שליחה על ידי שיחות* » 31 מרץ 2013, 08:18

את לא יצרת שום בעיה, לדעתי. את מתנסה ומשתעשעת, ומתלהבת כי זה מלהיב לראות את הבנות שלנו יפות ובוגרות, וגם אנחנו לפעמים ילדות שאוהבות לשחק ולהלביש בובות. . נשים עושות דברים כאלה בפרטיות ביתן. זה לא נקרא יצירת בעיה. סביר שאם היית חיה בשבט קטן זה היה הופך לצחוקים שמחה והילולה, אולי אפילו לטקס התבגרות קטן ומצחיק שהייתן עושות סביבה.
אבל, את גם עוצרת ובודקת מה קורה פה בעצם, ומה מתאים, ומתייעצת. ומחליטה על דרך שנראית לך נכונה. לי את נשמעת כמו אמא אחראית שגם אוהבת להשתעשע. וגם מוכשרת. הלוואי עלי לדעת לתפור שמלות יפות, ומילא לתפור, אבל לדעת לשמור עליהן מגיל עשרים שעדיין יהיו שמורות ויפות !
היה רגע אצלי שהייתי צריכה להסביר למה לא לובשים דברים מסויימים בחוץ. וזה לא קל להסביר את זה לילדות תמימות כי השיקולים הם לא חלק מעולמן התמים. אז השתמשתי בקשיחות ומשפטים מוחלטים, אפילו עד רמה של "זה לא מנומס ללכת ככה". הורות פרימיטיבית זה גם סחורה לפעמים (-:

עוד רעיון: להחליט שהיא תלבש אותן תמיד בארוחות שישי בבית. או במסיבות תה של "גברות" שתעשו יחד בבית, וגם את תתלבשי יפה, ותיצרו תוכן למסיבות התה הזה, משהו כתוב להקראה, אולי הצגה, אולי שיחה על משהו מעמיק. אם יש לה חברות קרובות אפשר לשתף אותן ושגם הן תבואנה לבושות כמו גברות. אפשר לפתח את זה עוד ועוד, בלי לצאת עם השמלות החוצה בכלל...

היה רגע אצלי שהייתי צריכה להסביר למה לא לובשים דברים מסויימים בחוץ. וזה לא קל להסביר את זה לילדות תמימות כי השיקולים הם לא חלק מעולמן התמים. אז השתמשתי בקשיחות ומשפטים מוחלטים, אפילו עד רמה של "זה לא מנומס ללכת ככה"
מתחברת מאוד. גם אני (בגיל 10 של ביתי) נמצאת במקומות האלה. אמרתי חלק קטן מהאמת, שזה מפריע לאנשים אם היא תלך ככה. חלק קטן מאוד מהאמת, אמנם, אבל בכל זאת די מדויק.

מה ששיחות וסאלי אמרו.
שיחות, ממש ממש יפה מה שכתבת.

יש לי רעיון.
יש מקומות שאליהם הולכים עם אמא, לסבתא למשל, למי שיש, לחברה של אמא, למשפחה, לשם היא יכולה ללבוש את הענתיקה.
מצד שני, אולי לקנות משהו בסגנון, שהוא יותר לגילה. ואולי בכלל לעשות לה אלבום תמונות, בהן היא מתחפשת לאמא.
בהצלחה.ובהנאה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממש ממש תודה שיחות וסאלי ואלאן. וגם בסמת ואלמונית, ששמה לי מראה מול העיניים. בנתיים אצלינו היתה מריבה בנושא - אני נלחצתי ואמרתי לה לא לבוש את השמלות בחוץ. בן-זוגי שמע, וכהרגלו, היקצין את הכל. הוא לא הרשה לה לצאת מהבית עם מכנסיים צמודות מדי (קטנות. הילדה גדלה מאד בזמן האחרון..) והיתה מריבה גדולה. עכשיו אני צריכה לקנות לה מכנסיים חדשות, דחוף, כי הוא זרק לה את כל המכנסיים הצמודים ואת אילו שהיא קיבלה מאחיה הגדול היא מסרבת ללבוש. איפה אתן קונות מכנסיים עם מותן במותן (ולא באמצע התוסיק) ולא צמודות מדי? במידות של נשים קטנות... סאלי - את מחיפה נכון? איפה את קונה לילדה מכנסיים?
תודה רבה שיחות ,על ההרגעה, המחמאות וההצעות. הלוואי שהיתי מצליחה לשמור על כל השמלות - היפה ביותר היתה משולבת בבד משי צבוע בגוונים של תורכיז עם כחול וירוק, ועש מצא אותה. זה היה מאד עצוב לגלות...
אהבתי את הרעיון של מסיבת תה לגברות צעירות ואת הרעיון של אלאן של אלבום תמונות.
בקשר לללכת כמו גברת למשפחה - במשפחה שלי זה ילך טוב - כלומר יגידו איך גדלת ואיזה עלמה צעירה נייהית, אבל היום אנחנו הולכים למשפחה של בן זוגי ואני חוששת ששם קצת יקחו את זה רחוק מדי, כלומר יגידו יותר דברים כמו "איזה סקסית" ו"אל תקשיבי לאבא שלך, את צריכה ללבוש טייטס, זה יהיה לך ממש יפה" (אבא אוסר טייטס). נחכה וניראה מה יהיה - אני כבר רואה את הויכוח הצפוי - הילדה כבר הודיעה מה היא הולכת ללבוש והאבא כבר הודיע שהוא עשוי להטיל וטו. תודה רבה על העידוד שלכם ועל זה שאמרתם שאצל סבתה זה בבחינת "סביבה מבוקרת לניסוינות" - אני ישחרר קצת את החבל - כלומר ירשה לה להתלבש כמו גדולה - אבל ישאר בהשגחה.

שליחה על ידי אחת* » 01 אפריל 2013, 10:00

מה שלא הבנתי הוא אם השמלות כבר לא מתאימות לך למה הן עדיין בארון?
ואם את רוצה שהיא תאהב את הגוף שלה ולא את מה שהיא משדרת החוצה. תני לה דוגמה.
שחררי את הבגדים שכבר לא מתאימים לך ואל תשאירי אותם בארון.

לדעתי הדבר הראשון שכדאי זה תיאום עמדות עם בן הזוג.

אחת, פעם היה נהוג להעביר בגדים של האמא לילדה. גם לי יש חצאית של אמא שלי, ואני מקווה להעביר אותה לביתי אחריי.

מה שלא הבנתי הוא אם השמלות כבר לא מתאימות לך למה הן עדיין בארון?
כי היא תפרה אותן בעצמה ושמרה אותן לילדות שיהיו לה.
<מה קרה לעולם הזה?! אגירה ושמירת מה שהיה זה לא לגמרי מיותר!>

נשמע כמו יותר מידי בית- משפחה- חגים.
יש לי שני זוגות מכנסיים (3/4) למסירה, בחיפה, אם את רוצה.
לא צמודים. מבד כותנה, חמודים חמודים, עם גומי למעלה.
אני במרכז הכרמל, אשמח לתת לך אותם.

אבל היום אנחנו הולכים למשפחה של בן זוגי ואני חוששת ששם קצת יקחו את זה רחוק מדי
טוב שאת יודעת.
לא עושים נסיונות עם בנות בגיל הרגיש הזה - אלא במשפחה תומכת! אך ורק במשפחה תומכת.

שליחה על ידי אחת* » 01 אפריל 2013, 19:44

אחת, פעם היה נהוג להעביר בגדים של האמא לילדה. גם לי יש חצאית של אמא שלי, ואני מקווה להעביר אותה לביתי אחריי ( אישה במסע )

כי היא תפרה אותן בעצמה ושמרה אותן לילדות שיהיו לה. (שיחות)

בעיני זה מבלבל את הילדה שמתקרבת בצעדי ענק לגיל ההתבגרות.
אם חשוב לאם להעביר לילדה בגדים שתשמור במקום שאינו גלוי לעין ותציע לה בזמן מתאים לפי שיקולה.

היי אלאן- כן כן כן, רוצא רוצא. תודה. אני יכתוב לך למייל.
היה נחמד עם המשפחה. אמרו מה שאמרו, התיחסנו למה שבחרנו. די מהר היא הלכה לשחק, נירטבה, לבשה מה שהיה ובזה ניגמר סיפור הגברת. הכל פשוט הסתדר. תודה רבה על היעוץ והתמיכה.

הי
עדכון מצב.
עבר הרבה זמן, בינתיים (לא יאומן!) בת 11 שלי הפכה לבת 25.
עברנו "רכבת הרים" של ממש ביחסים שלנו. תקופות. חלקם טובות, חלקם פחות.
עכשיו אנחנו בסדר. ממש. תענוג לראות אותה אישה צעירה, פעילה, נהנית מהחיים.

עכשיו הילדה שלי כבר בעצמה אמא לילדה בת שלוש.
ותראו איזה סגירת מעגל מקסים: היא מזמינה אותי לבוא יחד איתה לסדרת הרצאות בנושא הורות!
מקווה שהעדכון שלי יגיע לאנשים שהיו לי לאוזן קשבת לפני 14 שנה.

הי פלונית (חניתה?)
מרגש ביותר לקרוא מה המצב אחרי 14 שנה.

איזה כיף לשמוע!