פלוני אלמוני
תודה רבה. דברייך חיזקו אותי.
כן רציתי ״להשתנות״ אבל למעני- נשבעת.
למתן את הרגשות, את המחשבות. לדעת להעריך את עצמי בזכותי ולא בזכות יחס מאחר.
זה כמו לשחק באש. אני חושבת שהשתנתי מעט, יש עוד עבודה לפניי.
ולא, לא ארצה אותו מאולץ. לכן משתדלת לשמור את עצמי כמה שיותר ״פאסיבית״, לתת לו את המושכות ולא בקטע של אני תלויה בו. אלא להבין את ה״אני״ הטבעי שלו.
אני באמת חושבת שמבחינתו הכל בסדר. אני יודעת שהוא רוצה אותי. ולא רק לסקס- מה שפעם לא חשבתי ככה. אבל אני גם חושבת שהוא לא יכול לספק אותי. המינון לא מספיק לי. אני נאחזת עדיין במה שהיה בתחילת הקשר. היום בראייה לאחור אני מבינה שהוא התנהג אחרת. היה נוכח יותר. דברים השתנו. ספגנו לא מעט אחד מהשני. אני אישית בוחנת אותו, מנסה לקבל באמצעות המעשים שלו הוכחות למילים שלו.
אני מבינה מי הוא לאט לאט עם הזמן ולא מהמילים.
אני ממש ממש רוצה להניח לזה, להנות ממה שיש וכשיגיע הרגע פשוט לחדול.
ההבנה קיימת שם. לא כי הוא אדם רע, או כי לא מתייחס בכבוד, אלא פשוט אנחנו שני אנשים שונים וככ רציתי שזה יעבוד.... הכי ״קל״.
למצוא משהו אחר- לא חושבת שמסוגלת. אבל למדתי כבר שלעולם לא להגיד לעולם...
התאהבתי בו, התאכזבתי, כאבתי, רציתי, התמסרתי ועכשיו נראה שאני מנסה לאלץ משהו שלא בהכרח מתאים לי. זה הוא. זה אני.
מצפה ממנו להיות משהו שהוא לא.
מצפה מעצמי להיות משהו שאני לא.
אנסה להתחזק עוד בעבודה עצמית. זה יגיע.
ממש חבל לי שזה לא עובד עבורי. לרגעים זה פשוט מושלם. כמו חמישי האחרון. אז זה נותן עוד דלק. לעוד כמה ימים. ואז שוב חוסר ביטחון שלי, או רצון ליחס שכנראה אין ביכולתו לספק

מקווה שאוכל לשמור על שפיות ולהנות מהמעט שקיים.
עושה לי רע לחשוב על נתק מוחלט- חרדת נטישה?
ובאמת שאין לי מה לומר לו. רק שיחת פרידה
ודיי, קיימתי לא מעט כאלה, זה לא פשוט לפגוע במישהו אחר.
אני רואה היום אחרת את הדברים שהיו.
לא זיהיתי נכון את ההתנהגות שלו ואת הרגשות שלו. התעסקתי בכאב שלי. בעצמי.
אני לא יודעת כמה זמן יקח, אם בכלל שנוכל לשוב להיות ״ כמו פעם״.