סימני התעללות בזוגיות

[שקטה*]

_לי אישית מפריעה יותר הגישה מבוססת אגו שלו, הספירה של ניצחונות והפסדים. אני מכירה את הגישה הזו. את הגאווה, את החוסר היכולת להודות בטעות. זה רע! זה לא מאפשר תקשורת נורמלית. לא רק זוגית. המצב בו את דואגת לאגו שלו (ומקריבה בשביל זה את טובתך) הוא לדעתי לא נכון.


עצם זה שדברים ביניכם עומדים בצורה של רווח והפסד לדעתי אומר שהזוגיות שלכם כבר הפסידה, בהכרח. ולא משנה מה תעשי. כי העמדה הזו מזיקה. תמיד.
ברגע שאתם אחד מול השני, ולא ביחד מול העולם - משהו פה לא נכון._

מסכימה מאוד, בדיוק לזה התכוונתי.

[מי_אני*]

הדינמיקה של לחץ מצד אחד להתחתן מאוד מאוד מוכרת ולדעתי, על אף שהיא לא הוגנת, בהחלט לא מעידה על שום מצב נפשי. זה קורה הרבה פעמים גם מצדן של נשים ולא קשור בכלל לאיזון נפשי.
יכול מאוד להיות. אבל, אבל צריך להפריד בין מה שהסיטואציה הזו גורמת לבן הזוג של הילה לבין מה שהוא אומר. לא הילה (הילה, זה באמת רק לצורך הדוגמא, אני מרחיקה עדות כדי לשקף לעצמי) "עושה לו משהו או "בגללה הוא עצבני. הילה עושה ומתנהגת ובוחרת כמו שמתאים לה, ואיך שהוא מגיב לזה זה באחריותו הבלעדית. במיוחד כשהילה לא נוהגת כלפיו באלימות או בזלזול מכוון.

זה כמו להגיד שבגלל שהיא נפגשת עם מאמנת הוא עצבני וצועק עליה. כאילו משתמע שהיא "אשמה" שהוא עצבני וצועק ומקלל. נו באמת.
אגב, הייתי בתוך כמה סיטואציות כאלה, וזה הופך מחד להזוי לחלוטין, ובה בעת- אני לגמרי הבנתי מה הוא אומר וחשתי אשמה כדבעי.

[סוזן_סוזן*]

הילה יקרה
אני אגיד את זה שוב ושוב- אני יודעת שקשה להפנים את זה אבל זוהי האמת הכואבת!!
ברגע שתתחתנו האלימות שלו תגבר ותתעצם!!!
ברגע שתהיי בהריון האלימות תעלה עוד שלב!!!
את לא רוצה להיות בסרט הזה
צאי משם למרות שכואב
למרות שאת עדין אוהבת
צאי משם
תכריחי את עמצך לצאת משם.
קומי וצאי עכשיו. נתקי איתו מגע- לא טלפונים לא הסברים.
לחתוך בבשר החי
עכשיו
אני יודעת שקשה לך ואני יודעת שאת מהססת ומתלבטת ושהוא הגבר הכי מדהים לפעמים או אפילו כמעט תמיד
זוהי מלכודת שסופה ידוע מראש
ככל שתמשכי את הזמן יותר - כך יהיה לך יותר קשה לצאת
זוהי ביצה טובענית

[קור_את*]

כשאני רואה איך הוא התנהג לגיסתי (שהייתה בהריון בשנה האחרונה) זה נראה לי כל כך מרוחק ממנו. כל הזמן כרכר אחריה אם נוח לה, שלא צריך שתעזור עם הפינוי מהשולחן, שתשב וכו'

הילה, יש הבדל עצום בין אחות לבין אישה. הרבה מתעללים נחמדים בחוץ ומתעללים בתוך הבית, כי מרגישים שהם חייבים לשלוט באישה.

[לי_את*]

הילה בוקר טוב לך.
מתחילת הקשר היו לי תחושות בטן לא טובות אך התעלמתי מהן.
כשכבר הבנתי שהתחושות נכונות הייתי עמוק בפנים "מאוהבת" ולקח לי שנים לצאת מזה.
עד עכשיו אני לא מסוגלת לנתק את הקשר גם כשאני מבינה טוב מאד שאין פה אהבה.
גם לא שלי אליו - זה איזשהו צורך קיומי אצלי. עוד לא מצאתי מהו.
בכל מקרה אני לפחות מסוגלת לעמוד בהחלטות שלי כמו להחליט כיצד לחנך את ילדי (זוהי זוגיות שניה. הילדים אינם משותפים לי ולבן זוגי)
והזכות הבסיסית הזאת הפכה להיות שדה קרב. התפרצויות, התעלמויות, ישנים כל אחד לצד אחר (כשבעיקרון אנחנו ישנים כפיות)
הדרך הארוכה ומלאת הסבל שעברתי כדי להפנים שמשהו פה סוחב אותי עוד ועוד למטה ביקושי הותיר בי טיפת כח להתחיל להתנגד עוד טיפה ועוד טיפה.
היום ברור לי שנפרד. עדיין לא יודעת מה יהיה העיתוי אך אני מרגישה שבקרוב.

אני ממש לא חזקה, אם זה נשמע ככה, אני פשוט מאד מודעת וזה קרה רק כשבחרתי להיות כך הרי מלכתחילה זעקו מול פני הסימנים.
אז קשה לי ויש לי מועקה בלב אבל ההיסוסים והבלבול כבר נעלמו ואני פשוט לא רוצה בזה יותר.
יכאב ויעבור. הוא ילך ואני אחזור (לעצמי - לאישיותי)

מציעה לך מאד מאד מאד לקרוא את הספרים
התעללות נפשית,
למה הוא עושה את זה
ומילים הורגות

אם את מזהה משהו רוצי לפסיכולוג שלך בטיל ושתפי אותו מתוך כוונה אמיתית להעצים את עצמך ולא ליפול בפח של "או אני או ...."
כי אם זה הצליח לו עכשיו זה יצליח לו בעוד מליון דברים. "או אני או החברה הזאת ...". "או שתכיני לי לאכול בדיוק אבל בדיוק את זה ואת זה ובשעה הזאת והזאת או שאני אוכל בחוץ (אולי אם ידידה ... נראה...)

יום טוב

[לי_את*]

הילה, בהמשך למה שכתבתי :

זה אף פעם לא בא בצורה כל כך פשטנית.
תמיד הוא יתחיל להסביר לך למה את לא צריכה את זה (לא משנה מה זה הזה)
אח"כ הוא יגיד שלא רק שזה מזיק לך זה מזיק גם לזוגיות
אחר כך הוא יעבור לזה שזה בלתי נסבל מבחינתו ואז יבוא ה"או אני או ...."
בשלב הזה אחרי שכמו כל בן אדם נורמלי שקלת את ה"תירוצים" ומצאת בהם גם צידוקים ואחרי שהותשת מהלחץ הלא מרפה הדבר הכי הגיוני שתעשי זה "להשתכנע"
בינגו .... הצליח שוב....

וכך לאט לאט ועם הרבה התנגדויות מהצד שלך זה מחלחל עד שבסוף אין ממך כלום רק יד מבצעת שלו ואת מבסוטית מזה כי ככה "את בחרת" כי ככה טוב לכם בזוגיות
ואין לך בעיה להקריב למען הזוגיות הזאת כי כבר שוכנעת שזה הדבר הנכון ואת בטוחה שזה בדיוק מה שאת מקבלת ממנו. אהבה והערצה וביטחון שהוא יהיה שלך ואיתך מעתה ועד עולם.

פחחחחח. זה לגלוג עם הרבה כאב.

תקראי תקראי תקראי,
אף אחד לא יכול להגיד לך מה נכון או לא נכון.
המינימום שאני מאד מקווה שתעשי זה שתכניסי לך לתודעה מה זה אומר זוגיות מרעילה והתעללות נפשית שיהיו לך הכלים לראות את הדברים אם הם אכן קורים אצלך בזוגיות.

והוא מקסים ואת מרגישה לידו הכי ברת מזל - זה החלק המבלבל. כי אם התדמית היתה של מפלצת ממילא אף אחת לא היתה נשארת מלכתחילה.

[לי_את*]

בנות שעברו את זה. בבקשה עידוד בשבילי.
זקוקה לתמיכה כי לא מהפרידה אני מפחדת אלא מסוג של ריקנות שאולי ארגיש אחר כך.

[סוזן_סוזן*]

הי לי את, אני חושבת שאי אפשר לעבור את התהליך הזה ללא הכאב,
אבל את תרוויחי חיים חדשים, וגם תתפתחי מבחינה אישית.
אני מבטיחה לך שאחרי תקופה כואבת את מאוד תתחזקי וממש לא תזהי את עצמך (וכך גם סובביך)
אל תפחדי!!
אני אישית עברתי תקופה קשה של הרבה הירהורים והתחבטויות והרגשתי שהמציאות שלי נשברת - אך נבנית מחדש
היום ברוך השם אני במקום הרבה יותר חזק
יותר בטוחה בעצמי
יותר מעריכה את עצמי
פחות זקוקה לאישורים מהסביבה

[לי_את*]

לפלונית ששאלה כדלקמן :
רציתי לשאול אם מישהי קראה את הספר 'גברים רעילים' וממליצה/לא ממליצה?
נתקלתי בו בביקור האחרון בחנות הספרים:_

קראתי את הספר והתיאור שלה של גבר שתלטן ממש הכה אותי בתדהמה.
זה עוזר להבין את הסיטואציה אך הספר התעללות נפשית הרבה יותר מעמיק.

ממליצה לקרוא אך לא לעצור פה. להמשיך לקרוא עוד ועוד ספרים עד שיופנם.
התעללות נפשית, מילים הורגות, למה הוא עושה את זה.

[לי_את*]

סוזן. תודה רבה על התייחסותך.
תמיד הייתי בטוחה בעצמי מאד. וידעתי שיש לי דעות משלי ולא חובה שיסכימו איתי.
ההתעללות שעברתי שיבשה אצלי לגמרי את המצפן הפנימי.
ידעתי מה צריך לעשות ומה אסור לעשות אך התחלתי להטיל ספק אם אני צודקת ואולי אני באמת לא מבינה ולא יודעת לשים גבולות לילדי
(כי אני אמא מגוננת מידי !!!! כך טען בן זוגי)

ואכן למדתי לשים גבולות בצורה יותר נחרצת וזה טוב גם לילדים
אבל המחיר .... המחיר ששילמתי ושילמו הם .... במריבות האין סופיות ובהרגשה שלא משנה לאן מגיעים זה אף פעם לא מספיק.

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לי את נפלה לי הלסת. הסיפור שלך כ"כ דומה לשלי. אני חוששת לכתוב כאן יותר כדי שלא יזהו אותי, והנה מסתבר שיש עוד ועוד עם סיפור כ"כ דומה לשלי...

_בנות שעברו את זה. בבקשה עידוד בשבילי.
זקוקה לתמיכה כי לא מהפרידה אני מפחדת אלא מסוג של ריקנות שאולי ארגיש אחר כך._

בבקשה בבקשה, אשמח אם תכתבי לי לכתובות אימייל שפתחתי כדי לתקשר את הקושי הזה plonit30almonit בג'ימייל. תודה

[הילה222*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לי את מקווה שמצאת חיזוק בדבריה של סוזן סוזן.
כמה דברים על הפסיכולוג והמאמנת וכל הסחר מכר.
בעיקרון פתחנו חשבון משותף אבל בגלל תקלה טכנית (לא חשובים הפרטים) לא באמת הפעלנו אותו ואחרי הדבר הזה קצת התמסמס ונשאר רק כמשהו שאמורים לעשות אבל עוד לא עשינו. ומשכך, ברור לכאורה שכל הוצאה של מי מאיתנו היא הוצאה של שנינו והעובדה שאני מוציאה מאות שקלים אם לא מעל אלף ש"ח בחודש על הפסיכולוג והמאמנת הוא נושא.
יש עוד כל מיני טיעונים לכאן ולכאן ואני לא אלאה בפרטים. כן אודה שזה קצת נראה ככה
_זה אף פעם לא בא בצורה כל כך פשטנית.
תמיד הוא יתחיל להסביר לך למה את לא צריכה את זה (לא משנה מה זה הזה)
אח"כ הוא יגיד שלא רק שזה מזיק לך זה מזיק גם לזוגיות
אחר כך הוא יעבור לזה שזה בלתי נסבל מבחינתו ואז יבוא ה"או אני או ...."
בשלב הזה אחרי שכמו כל בן אדם נורמלי שקלת את ה"תירוצים" ומצאת בהם גם צידוקים ואחרי שהותשת מהלחץ הלא מרפה הדבר הכי הגיוני שתעשי זה "להשתכנע"
בינגו .... הצליח שוב...._
חוץ מזה,אני לא חושבת או חשבתי שהוויתור הזה מפצה אותו על החתונה, ברור שזה לא בכלל באותו מגרש. לא יודעת להגיד למה קשרתי בין הדברים. זה יותר היה עניין שבו יש כמה חזיתות שבהם הוא מרגיש שהוא לא מתקדם לשום מקום אז הנה חזית שבה אני רואה ושומעת אותו ואת הצרכים שלו. אני מבינה שזה כנראה לא נשמע טוב.
ביומיים האחרונים היינו במלון לכבוד היום הולדת שלי. היה דווקא ממש נחמד אבל היו כמה קטעים שרק חידדו אצלי את הדפיקה שבמערכת יחסים שלנו. עכשיו גם היינו בארוחת בוקר עם ההורים שלו ואחותו (שהוא תיאם מבלי לשאול אותי קודם) ואז התעצבן עליי שאחר כך הייתי עייפה ולא היה לי כל כך כוח שניסע לקניון כדי שאני אעזור לו לבחור בין כמה דברים שהתלבט עליהם, לא משנה העובדה שאיך שסיימנו שאלתי אותו אם הוא רוצה לנסוע. במקום הלכנו ברגל לקניון ליד המסעדה אפילו שהוא יודע שאין שם את החנות הזו. יצאנו משם די מהר והוא ניצל את הרגע כדי להתחיל להתווכח איתי שוב על המאמנת כי מחר האימון אז זה אומר שאי אפשר מחר לנסוע לקניון בערב, שאנחנו עסוקים בלרפד למאמנת שלי את חשבון הבנק ולכן לא יכולים לבלות זמן ביחד. התחיל לקרוא לי אגואיסטית כי בשלישי הוא התפרפר כדי לקנות לי מתנה ליום הולדת ולא השקיע בעצמו ואני לא מוכנה לבטל כדי שנעשה את מה שהוא צריך. הפעם לא נפלתי בפח, הזכרתי לו שביקשתי שלא יקנה לי מתנה כי כבר הזמין לנו מלון שווה. אמרתי לו שהשיחה הזו לא תעזור שאני לא מבטלת כי כבר שבועיים ברציפות לא נפגשתי איתה, מכל מיני סיבות (אחת מהן שבסופש האחרון לא הייתי כל כך בבית אז רציתי שנבלה את הערב שלנו ביחד). הוא המשיך לכעוס ולהתעצבן ואז אמר לי שאם אני לא מבטלת הוא לא יבוא איתי היום להורים שלי. אמרתי לו שפשוט לא יבוא, שזה בסדר.
וגם כן, המלון השווה - הצעתי להשתתף בתשלום, בהתחלה אמר לא, אחר כך אמר בסדר תשתתפי אבל רק חלק קטן, אחר כך הציע שאולי בעצם נשתמש בכסף שההורים שלי נתנו לנו לפני איזו נסיעה לחו"ל ולא ניצלנו. בסוף זה נהיה שגם השתמשנו בכסף מההורים שלי (שאכן ניתן לשנינו סביב איזו חופשה) וגם אני השתתפתי בחלק מהעלות ועדיין איכשהו היום בוויכוח בינינו עדיין יצאתי "לא בסדר" כי שמתי מעט כסף ואני עושה לו חשבונות ומנהלת פנקס.
פשוט אין לי כוח.
עכשיו השאלה, איך יוצאים מפה? באמת אני שואלת? אין לי את הכוחות... לא מבינה איך עושים את זה? אני מפחדת מלהרוס אותו ולפגוע בו, אני מפחדת מהלבד, אני מפחדת שיש בי משהו דפוק שגם ככה לא ייתן לשום דבר טוב לצמוח בחיים שלי. תמיד אני רק במערכות יחסים דפוקות ולא טובות ולא מפרות ולא ממלאות. הוא בן הזוג הכי טוב שהיה לי עד היום. אתן מבינות את זה?!? ואולי זה לא נכון כי לפחות אם האחרים לא הייתה לי אשליה של נורמליות ושל אהבה ושל חתונה ושל עתיד ואיתו זה כל כך מוחשי אני כמעט נוגעת בזה.

[אישה_במסע*]

הוא בן הזוג הכי טוב שהיה לי עד היום. אתן מבינות את זה?!?

לדעתי זו הסיבה הכי טובה ללכת לטיפול (ולשלוח את הבןזוג לכל ארבעת רוחות השמיים). כדי להפוך לאישה שמתאהבת בגברים ראויים.

וגם כדי להפסיק להרגיש אשמה כשהוא מנסה להוציא אותך אשמה. הרי אין עדים חוץ ממכם, למה את מרגישה שהוא מוציא אותך לא בסדר, ולא מרגישה שהוא מוציא את עצמו מגעיל (שזה מה שבאמת קורה)?
בכל מקרה, זה שאין לכם חשבון משותף זה מצויין! אפשר להגיד לו שאם מבחינתו חשבון משותף אומר שהוא מחליט על ההוצאות שלך, אז עדיף לך לנהל חשבונות נפרדים ולהוציא מה שבא לך מהחשבון שלך.
בטיפול גם כדאי ללמוד להפסיק לפחד להיות לבד (לדעתי עדיף להיות לבד מאשר עם בן זוג שכזה) ולהפסיק לפחד לפגוע בו. הוא פוגע בך כל הזמן.

[דגן_בגן*]

עכשיו השאלה, איך יוצאים מפה? באמת אני שואלת? אין לי את הכוחות... לא מבינה איך עושים את זה?
הילה יקרה, זה באמת מאד קשה ומצריך המון אומץ.
קודם כל את צריכה להחליט . לבחור. לדעת שאת עושה את הדבר הנכון, בשבילך, וגם בשבילו.
קחי אותו לשיחה. תגידי שחשבת על זה הרבה ושהגעת למסקנה שאתם צריכים להפרד. שזה לא נכון שתהיו ביחד. שאת רוצה בטובתו ושאת יודעת שזה כואב וקשה, אבל שאת יודעת בודאות שזה הדבר הנכון לעשותו כרגע. את בטוחה, כבר הגעת למסקנה וזה לא נתון לשינוי. תמצאי את המילים.
תהיי מוכנה לכך שהוא עלול להפעיל עלייך לחץ כבד, מכל מיני סוגים.. לגרום לך להרגיש אשמה, רעה, טפשה, חלשה, נבזית. הוא יכול להיות אגריסיבי או אלים, מסכן וקורבן, אדיש, צועק, לא מדבר.
סביר להניח שזה לא יעבור בקלות. כדאי שתהיי חזקה כמו סלע. קשובה ואמפתית אבל איתנה בדעתך. ונחושה לחתוך. עכשיו. זהו זה נגמר. אתם כבר לא זוג. את כבר לא שלו. את בן-אדם חופשי לגורלו ומעשיו. הוא לא יכול להגיד לך מה לעשות, מה להרגיש או לחשוב.
ברגע שתחליטי ----- הוא לא יוכל עלייך. את תחתכי ואת תסיימי את העניין הזה.

האם אתם גרים ביחד או בדירות נפרדות? תכנני מראש את המהלכים הטכנים. איך אתם מפרידים את החפצים, איך כל אחד לוקח את שלו.
תיידעי מראש מישהו קרוב אלייך שיוכל לתמוך בך, פיזית ונפשית.

אני מפחדת מלהרוס אותו ולפגוע בו, אני מפחדת מהלבד,
תראי, את תפגעי בו. באהבה ובזוגיות אין מנוס מלפגוע. אבל בכל זאת זה המעשה הנכון. בשביל שניכם.
את תרגישי לבד. אבל גם בתוך הזוגיות הרגשת בודדה. תצטרכי להסכים לקבל את הלא-ידוע. דלת נסגרת ודלת נפתחת. פרידה לרוב זה קשה, לוקל זמן להתאשש ולהשתקם. אבל את בדרך לעתיד טוב יותר. תמשיכי לעבוד ולהכיר את עצמך. יש המון המון דרכים. אבל קודם כל תשתחררי ממנו, שכובל אותך ומשקיע אותך.
תמיד אני רק במערכות יחסים דפוקות ולא טובות ולא מפרות ולא ממלאות
אולי עד עכשיו היית במערכות יחסים כאלו. זה לא אומר שתמיד. להיפך, הנה את עושה צעד ענק לקראת מערכות יחסים בריאות ומפרות, בינך ובין העולם...
את יכולה ואת ראויה.

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דגן בגן, יפה אמרת. ריגשת אותי.

[פלוני_אלמונית*]

קראתי את הדף הזה עכשיו מתחילתו, ואו!
הילה, אין מילים לתאר איזה אדם אמיץ את בעיניי. העזת להסתכל למציאות בלבן של העיניים ולהתמודד עם שאלות קשות, קשות מאד. רוב הנשים שאני מכירה לא העזו להעלות את התנהגות בן זוגן למודעות לפני שהתחתנו איתו וילדו לו (וגם לזאת היתה כמובן סיבה, לא באה להקטין התנהגות של נשים אחרות) רק שאז ההתמודדות וההתנתקות היתה קשה פי מיליון. מרגיש כאילו את ממש עומדת על פרשת דרכים...

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הוא בן הזוג הכי טוב שהיה לי עד היום. אתן מבינות את זה?!?

לגמרי. לא יכולתי להאמין שאחרי שנים סוף סוף זה קורה גם לי. שזה אפשרי. כמו בסיפורים. "כשזה זה אז יודעים מיד" וכל זה. שאפשר למצוא מישהו שלא משחק משחקים, שאומר שהוא רוצה אותך, שמסתכל עליך במבט מאוהב, שרק קונה לך מתנות ומתעקש תמיד להזמין (ומאוחר מדי תגלי שאין לו בכלל כסף לכל הפזרנות הזו. בקושי למכולת יש לו), שמספר עליך כבת הזוג שלו לכולם, שרוצה להביא אותך למשפחה, שלא מסתכל על אחרות ואת בטוחה לגמרי שהוא לא ממשיך לחפש.
שברור לו, מדבריו, שהוא שותף מלא לעבודות הבית (בפועל פחות). שכל מה שאת מבשלת טעים לו (ואח"כ כבר למה את שמה כ"כ הרבה שמן, חבל, ממילא את לא עושה טעים כמו אמא שלי אז עדיף שלא תכיני), שמתנצל, שאומר שטעה (אבל כשתפלי, אז פתאום "את פסיכית", והוא לא מדבר איתך עכשיו כי הוא כועס), שאת יכולה להתקשר אליו בכל שעה עם כל עניין (או שסופ"ש שלם הוא נעלם, הנייד לא זמין, בבית לא עונה כבר תתחילי לחפש בבתי חולים).

[הילה222*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הילה, אין מילים לתאר איזה אדם אמיץ את בעיניי. העזת להסתכל למציאות בלבן של העיניים ולהתמודד עם שאלות קשות, קשות מאד. רוב הנשים שאני מכירה לא העזו להעלות את התנהגות בן זוגן למודעות לפני שהתחתנו איתו וילדו לו
רחוק מאוד מהתחושה שלי אבל תודה רבה בכל מקרה.
כמובן שמאתמול אחרי שהיה לנו את הוויכוח הקטן הזה הוא חזר להיות מקסים ואוהב והדבר הכי טוב שקרה לי בחיי. כבר עייפה מלשמוע את עצמי, באמת

[שקטה*]

כבר עייפה מלשמוע את עצמי, באמת

תמשיכי לשתף, אל תרגישי שאת מעייפת פה את הקוראות.
זה טבעי שיש לך ספקות ובילבול ותחושה של מטוטלת לגבי כל זה. הכי חשוב שתמשיכי להתבונן בזה ולנסות להבין.

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כבר עייפה מלשמוע את עצמי, באמת
מוכר, ידוע. אני התביישתי להמשיך ולספר לחברה. אבל זו טעות. אולי אם הייתי חולקת יותר*, הייתי מצליחה (או, בעצם, אצליח P-:) לצאת מוקדם יותר מהר יותר. היא בעצמה אמרה לי. היא אמרה לי, אבל זה מעניין אותי כי זה קשור בך, ואת חברה שלי. וגם אנחנו חברות שלך, וירטואליות, אמנם, אבל לפעמים בעלמנו הווירטואליות דווקא מאפשרת יותר קבלה מצידנו ומאפשרת לך יותר שיתוף. אנחנו הרי לא מכירות, לא תשבי איתנו בפסח ותזכרי מה אמרת לנו. ספרי חופשי.

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

• פחחח, קצת שקר, כמובן. לא רציתי לשתף, כי כשהיה טוב לא רציתי שמישהו יזכיר לי -למרות שביקשתי במפורש, כן?- מה לא טוב, ולמה צריך לא להתבלבל מהאהבה המורעפת, שתהפך בעוד שניה, שעה או שבוע (ואין דרך לצפות את זה) לצעקות והאשמות.

אז כאן את יכולה לכתוב, ואני מקווה שכולנו נהיה איתך, במה שתבחרי.

[אקראית_במכוון*]

_כבר עייפה מלשמוע את עצמי, באמת
תמשיכי לשתף, אל תרגישי שאת מעייפת פה את הקוראות.
זה טבעי שיש לך ספקות ובילבול ותחושה של מטוטלת לגבי כל זה. הכי חשוב שתמשיכי להתבונן בזה ולנסות להבין._
|פרח|

הילה,
השאלה אם אתם גרים יחד או בנפרד מאד חשובה למען ההיערכות ואופייה.

[פלוני_אלמונית*]

_הילה, אין מילים לתאר איזה אדם אמיץ את בעיניי. העזת להסתכל למציאות בלבן של העיניים ולהתמודד עם שאלות קשות, קשות מאד. רוב הנשים שאני מכירה לא העזו להעלות את התנהגות בן זוגן למודעות לפני שהתחתנו איתו וילדו לו

רחוק מאוד מהתחושה שלי אבל תודה רבה בכל מקרה._

התכוונתי לעובדה שאת לא מוותרת ושואלת את עצמך שאלות קשות. דעי לך שאני מכירה עוד 2 חברות שהיו במערכת יחסים כמו שלך ויצאו משם בשן ועין. כל הסימנים היו שם מהתחלה והן לא העזו לחשוב על הדברים האלה לפני שהמצב הפך להיות באמת בלתי נסבל. את כן שואלת את עצמך שאלות עוד כשהמצב לא מאד ברור ולפעמים אפור וזה ראוי להערכה. אולי את לא רואה את זה כי את בתוך הסיטואציה, אבל כמי שקוראת אותך מהצד אני די מעריצה את היכולת שלך לשים את המציאות מול הפרצוף ולהודות בה. נכון, שינוי בהתנהגות ובהתנהלות זה כבר סיפור אחר אבל גם שינוי במודעות דורש כנות, תבונה, כח והמון המון אומץ. אני חושבת שמותר גם לטפוח לעצמך על הגב לפעמים, כשיש על מה.

[דגן_בגן*]

כמובן שמאתמול אחרי שהיה לנו את הוויכוח הקטן הזה הוא חזר להיות מקסים ואוהב והדבר הכי טוב שקרה לי בחיי.
הוא יכול להיות עכשיו מקסים ואוהב למשך שנתיים.. עד ההתפרצות הבאה.. את כבר שמעת את פעמוני האזהרה מצלצלים בחוזקה, וכבר קיבלת תשובה לשאלה אם זה האדם שאת רוצה להקשר אליו לשארית חייך וללדת את ילדיו..

עוד לגבי שיחת הפרידה: תמצאי אומץ לומר לו שאת כבר לא אוהבת אותו. ובכל פעם שהוא ינסה להכנס לפרטים ולתוכן - מה היה ולמה היה, ואם זה בגלל הריב הזה או בגלל שאמר ככה, תמנעי מזה ורק תאמרי שהאהבה נגמרה ולכן התעסקות בתכנים היא לא רלוונטית. זו כמובן רק עצתי.

חושבת עלייך ושולחת לך כוחות

[סוזן_סוזן*]

רק רצית להגיד דבר קטן לכל הנשים שעדיין מתלבטות - האם הבן זוג שלי מתעלל? ואולי הוא בעצם בחור טוב? ואולי אני לא הבנתי נכון?
אז לכל המתלבטות- התשובה היא מאוד פשוטה
אם הגעתן לפורום הזה של סימני התעללות בזוגיות- אם הגעתן לכאן אתם בקשר של התעללות
חד וחלק

[לי_את*]

סוזן,

הוא לא רוצה ללכת. הוא שותה לי את הדם בקשיתתתת.
הצילו. אני סגורה על זה שאי אפשר לתקן כלום.
רוצה כבר להיות אחרי..........

[לי_את*]

מי אני ?, שלחתי לך הודעה למייל שלך. יהיה לך את המייל שלי.

[לי_את*]

הילה,

דחוף דחוף לכי למטפל או מטפלת שמבינים במערכות של התעללות.
לאט לאט תפנימי ורק את תיהי מסוגלת לשים לזה סוף.
התאורים שלך הם הבסיס של ההתעללות.
אני יודעת כי יש לי מליון סיפורים על כל סיפור אחד שלך.

אל תצטערי שפגשת אותו. הוא מילא בך צורך. הכל בסדר.
פשוט אם זה גבר מתעלל את תסבלי מאד מאד כל הדרך החוצה אחרי חתונה וילדים.
תמשיכי לקרוא ותנסי לאתר את הסימנים. לי זה ברור כי אני בתוך זה עכשיו מנסה לצאת ו"לא נותנים לי".
לך יש עדיין ספקות. ורק את קובעת. אז תמשיכי לחקור ותקשיבי לקול הפנימי שלך.

[סוזן_סוזן*]

הי לי את
אתם בהליכי גירושים?
יש לכם ילדים נכון?

[פלוני_אלמונית*]

מרגישה צורך לשתף כתבה שבה מתראיינת לילך שם טוב ומספרת את סיפור חייה לצד בעל מתעלל רגשית (שהפך בהמשך להיות גם אלים פיזית).
הסיפור שלה קשה באופן חריג (וזה הזמן לאזהרת טריגר), ולמרות זאת אני מקשרת אליו כי אני חושבת שהוא חשוב ורלוונטי.
בעיקר תפס אותי המשפט:
"אולי, אם הייתי מקבלת סטירה, זה היה פשוט יותר. אז בוודאי הייתי קמה והולכת".
בקישור:
http://xnet.ynet.co.il/win/articles/0,1 ... 48,00.html

[אחת*]

_את התלבטת האם לקשור את חייך אתו והוא העניק לך את התשובה בהתנהגותו.
זה הזמן לאמר תודה שאת יודעת מי הוא לפני החתונה ואת יכולה להפרד לפני שילדים תמימים מעורבים בסיטואציה, לפני שאת תלויה כלכלית, לפני שהפרידהתהיה קשה פי כמה.
אמרי תודה ועזבי,
מגיע לך יחס אוהב ומכבד ויחסים בטוחים ותומכים_

[סוזן_סוזן*]

אמאל'ה איזו כתבה.
לא יכולתי להמשיך לקרא אחרי דקה וחצי הפסקתי
צמרמורת ואימה

[לי_את*]

סוזן,

אנחנו לא נשואים. זוהי זוגיות שניה. שנינו גרושים עם ילדים וזה החזיק מעמד המון שנים. הוא גר אצלי.
מזה זמן רב שאני אוספת את עצמי טיפה ועוד טיפה. בחודשיים האחרונים ממש התחלתי לענות על כל דבר ולקחת לעצמי סמכויות זה גרם לנסיגה שלו כשמתחת לפני השטח יש ביעבוע רציני.
זה התפוצץ.

עכשיו אנחנו בהליכי פירוד.
זה תהליך קשה מלווה במגוון רחב של רגשות.
אני כל הזמן מזכירה לעצמי למה הגענו לשם ושאין שום תקוה למשהו שונה.
הכל קוסמטיקה. המהות נשארת אחת - אין לי או לילדים זכות לפתח אישיות משל עצמם.

רוצה כבר להיות אחרי. אמן.

[סוזן_סוזן*]

אז אין לך ילדים ממנו?
אם כך אז ברוך השם
את כבר בדרך החוצה- להראות לו את הדלת ושלום

[לי_את*]

סוזן,

אם הכל כל כך ברור וידוע. למה זה כואב לי הלב ?
זוכרת את התחושות שלך ? מתי התחלת להרגיש טוב יותר עם ההחלטה ?

[סוזן_סוזן*]

הי לי את, אני מבינה לגמרי את תחושותייך כי הייתי שם. אבל זכרי שאת ממש ברת מזל- ברגע שאת נפרדת ממנו את כבר חופשייה!!
אומנם יקח לך זמן להפנים ולהתאבל על הקשר וכו', אבל כשזה יעבור אז הכל יגמר!!
אצלי היו הרבה תחושות לכאן ולכאן. לעיתים הייתי כל כך מתגעגעת אליו וממש מפקפקת בעצמי שאולי אני לא צריכה לעזוב אותו.
אפילו עד היום לעיתים אני נזכרת בכל הדברים היפים ואפילו מתגעגעת כי התכונות הטובות שלו- היו ממש טובות שספק אם אמצא אותם באדם אחר.
כן, כן, כך אני חושבת ואולי עוד אמשיך להתפקח
אבל ככל שהזמן עובר כך נרפאים יותר ויותר
תדבקי בהחלטה שלך- לא משנה מה עובר לך הראש- תדבקי בהחלטה שלך
את וילדייך תגיעו למקום שליו יותר
אני מבטיחה לך
תחשבי כמה נשים כמוני צריכות להמשיך להיות איתו בקשר- על מזונות על אופן גידול הילדה על ויכוחים והקנטות וכו
את תהיי בסדר גמור!!! תתרכזי בגידול ילדייך ותעריכי כמה ברת מזל את

[לי_את*]

תודה על החיזוקים סוזן.
אני יודעת שאני ברת מזל כי תחושת הבטן הלא טובה היתה שם די מההתחלה ולכן לא נכנסתי לשום התחייבויות כמו רכישת דירה ביחד למרות ששוחחנו על זה מספר פעמים.
פשוט חששתי. אפילו דיברנו על חתונה וילד וגם זה התמסמס כי לא הבעתי התלהבות וזה גרם למריבה שבעקבותיה הוא עשה לי "דוקא" וביטל את ההצעה.

אבל זה מאד מתסכל אותי. אני יודעת הכל, מבינה הכל ועדיין משהו קטן קטן ועמוק עמוק גורם לי למועקה.
גם אני כמוך רוצה את המלאך אבל בלי המפלצת.
זה לא קיים זאת סתם פנטזיה.

ואני סתם כותבת כדי לתת מזור לנפשי הפצועה.

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מזדהה עם המועקה. מזדהה עם הבלבול. מתקשה להזדהות עם _גם אני כמוך רוצה את המלאך אבל בלי המפלצת.
זה לא קיים זאת סתם פנטזיה._
כי אולי בכל זאת? הרי איך זה יתכן? איך אדם יכול להיות כ"כ חכם ויודע כל ורגיש ואטום בו זמנית?

אני כל הזמן מתכננת שאני אשלחת לו את הסימנים ממעלה הדף. אני לא יכולה לתאר שזה לא יפיל אצלו אסימון או בלטה. ושאם הוא יחזיר הכל אלי, כצפוי, אז אמשיך ואשלח את כלל האצבע:
_כל מתעלל שיקרא את הדפים האלה יאשים מייד את זוגתו שהיא מתעללת, ויראה בעצמו קורבן. כי חלק מדפוסי ההתנהגות של המתעלל הם - להסיר מעצמו אחריות ולהאשים אחרים שהם "מעוללים לו עוול"...
כל קורבן שיקרא את הדפים האלה יאשים מייד את עצמו שהוא מתעלל. או לפחות יקרא הלוך ושוב ויתמלא רגשי אשמה ודאגות ויסמן את כל הסעיפים שהוא "אשם" בהם והתנהג בצורה מרעילה כלפי זוגתו._

ולא יכול להיות שזה לא יזיז אצלו משהו. פנטזיה?
ולמה, כבר לפחות שנתיים שאני בדף ולא שלחתי? או שהיה טוב, אז למה להרוס. או שהוא היה במצוקה, אז למה להוסיף. או שהיה רע לתפארת- ואז הוא בוודאות אטום לכל דבר שהוא.

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לי את
יש פה קטע מדהים של סוזן סוזן (ברשותך אני מביאה אותו ממעלה הדף) איך אחרי כל מה שעברה איתו, ולאחר הגירושין אפילו, פתאום היא כתבה שאחרי שהביא או לקח את הילדה והיה כ"כ נחמד ומקסים ומחזר היא כמעט כמעט התפתתה. וענו לה כאן שתזהר, ולבדוק האם לוקח אחריות על מה שהיה. לא עבר זמן רב, סוזן לא הסכימה איתו על משהו וההתפרצות שלו הגיעה מיד. רוצה לומר: הלבטים ימשכו והתעתוע ימשיך. אנחנו חייבות להיות חזקות, לא להקשיב ללב, לא להנמס. לדבוק באמונה שלמה ובידיעה שאת מדהימה ושמגיעה לך זוגיות אוהבת ומטפחת. ושהוא לא יכול לתת לך זוגיות כזו ולעולם לא יתן.
ובינתיים, אנא המשיכי לכתוב. גם אני סתם כותבת כדי לתת מזור לנפשי הפצועה. אבל מוצאת שזה גם מחזק אותי כשאני נוטה ליפול למלכודת הדבש שוב.

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הילה, מה נשמע? חושבת עליך. האם את כאן?

[סוזן_סוזן*]

הי בנות,
אני לא חושבת שאנחנו סתם כותבות בשביל לתת מזור לנפש הפצועה
אנחנו בתהליך ריפוי חשוב ועמוק
וכל השיתוף פה כל כך חשוב!!
כי כל אחת נמצאת בשלב אחר של ההתמודדות הזו- ויש כאן מקום מאוד חזק של עזרה הדדית.
אני זוכרת שכשהתחלתי לכתוב פה הייתי עוד נשואה ורק התכוננתי לגירושים אך הוא עוד לא ידע מכך..
והייתי ממש שבר כלי. והבנות המדהימות פה עזרו לי כל כך כי הן כבר הבינו יותר והיו בשלבים יותר מתקדמים..
יש לנו אחריות הדדית אחת על השניה ועל עוד בנות חדשות שטרם הצטרפו- אך עתידות לקרא את הדף הזה
השיתוף פה עוזר לכולנו

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סוזן

[קור_את*]

סוזן--כל מילה!!

[אישה_במסע*]

סוזן--כל מילה!!

[הילה222*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כאן ולא כאן.
הימים האחרונים היו מאוד מאוד קשים בעיקר כי סוג של נפרדנו ואני שבורה.
מתגעגעת מאוד. על סף בכי כל הזמן (מזל שהשותפה שלי לחדר בעבודה אוהבת אותי ומקבלת את התפרצויות הבכי שלי).
כואב לי מאוד עליי ועלינו ועליו.
הוא אמר שהוא עשה דברים שאסור לעשות. שהוא מתנצל. שהוא לא היה צריך ללחוץ כל כך ושהוא יודע שלא היה בסדר.

כרגע קראנו לזה פסק זמן. בשלישי עוד ישנו ביחד אבל אתמול אני הייתי אצל חברים והיום הוא לקח דברים וייסע להורים שלו לסופ"ש.
קבענו שנדבר עוד כמה ימים.

[מי_אני*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הילה יקרה.
זה כואב מאוד. אני זוכרת את זה בגוף ממש. יש לך עם מי להעביר את הזמן הזה?
קלישאתי ככל שישמע, הזמן כן עוזר, אבל לעכשיו, לתקופה הקרובה והבוכה הזו- חייבים להיות עם אנשים. לי, לפחות זה עזר. הסיח, ריכך, הראה שיש גם טוב.
אולי זה זמן טוב לדבר עם הפסיכולוג, להפגש עם המאמנת. אולי אין חשק, אבל כשיוצאים ועושים משהו למען עצמך - זה כבר משפר.
ובכל מקרה- אני כאן לשמוע מה שתרצי להשמיע.

[סוזן_סוזן*]

הילה,
תחזיקי מעמד
את בדרך הנכונה

[הילה222*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ביום הראשון הייתי בהלם. אחר כך הייתי מאוד עצובה, באמת הרגשתי סוג של אבל ובכיתי המון. בחיים לא הרגשתי ככה. באמת שלא ידעתי איך להתמודד.
גם ההתנהלות בינינו הייתה די מוזרה, אנחנו גרים ביחד, בדירה שאין בה אופציה לברוח לסלון או משהו כזה. גם היו המון רגשות מעורבים - כעס והלם ועצב ואהבה. גם אחרי שאמרנו את המילה פרידה ישנו מחובקים בלילה.
האמת היא שהמילה פרידה הייתה קשה להכלה אז הוא התחיל לקרוא לזה פסק זמן ואני זרמתי איתו, ומרוב שקראנו לזה פסק זמן זה קצת נהיה פסק זמן ולא ממש פרידה.
היינו כמה ימים בנפרד - אני אצל חברים ואחר כך הוא אצל ההורים אבל קבענו שנדבר במוצ"ש.
הוא הגיע הביתה. ישבנו לדבר.
הוא אמר שחשב הרבה על הדברים והבין שכנראה יש לו בעיה, שההתנהגות שלו לא סבירה והעלה בעצמו שהוא צריך טיפול. אחרי שהביע בעבר התנגדות נחרצת לטיפול זוגי עכשיו הוא מוכן לשקול ונראה לו שאפשר. דיברנו שלשום ואתמול, השיחות היו קשות וכנות מצד שנינו, הצלחנו לדבר ולא רק לצעוק או להתעצבן או להיגרר למקומות לא מועילים.
לא כל כך יודעת מה אני חושבת על כל הנושא.

[קור_את*]

העלה בעצמו שהוא צריך טיפול. אחרי שהביע בעבר התנגדות נחרצת לטיפול זוגי עכשיו הוא מוכן לשקול ונראה לו שאפשר.

הילה, אם טיפול, אזי טיפול זוגי הוא לא תמיד הדרך הנכונה. בטיפול זוגי פעמים רבות המטפל/ת לא קולטים את התמונה. אז נוצר נזק גדול, כי האלימות מצטיירת כחלק מהזוגיות ולא כעניין של האלים.
הוא צריך טיפול מיוחד בניהול כעס ונגד אלימות, תוך שברור שזו מטרת הטיפול ושהוא מודה חד וחלק שיש לו בעיה.

[פלוני_אלמונית*]

הוא צריך טיפול מיוחד בניהול כעס ונגד אלימות, תוך שברור שזו מטרת הטיפול ושהוא מודה חד וחלק שיש לו בעיה.

מצטרפת

[הילה222*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבהיר שהוא אמר שכנראה יש לו בעיה ושהוא השתמש באלימות ושהוא צריך טיפול פרטני. מאוד הופתעתי והתרשמתי מהאמירה הזו שלו.
בלי קשר, עלתה שוב סוגיית הטיפול הזוגי שזו הייתה בקשה שלי עוד בטרם כל הנושא הזה וביתר שאת אחרי הריבים הנוראיים האלו.
נראה מה יהיה. מניחה שאדווח

[אחת_מכאן*]

האם תהיי מסוגלת לספר בפירוט בטיפול את ההתנהגות שלו כלפיך?
ואם כן, האם גם בפניו?

[מי_אני*]

הילה,
אני גם מאוד דחפתי לטיפול זוגי, מתוך הבנה שלטיפול פרטני (שהוצע לו מסיבות שונות ולא רק על ידי) הוא לא ילך.
אני עצמי בטיפול פרטני, והמטפלת שלי אמרה שקשה לה מאוד להאמין שטיפול זוגי יועיל כאן, ולאחר הטיפול אני מבינה טוב יותר למה היא התכוונה.
אני חושבת שבטיפול זוגי מסתכלים על הדינמיקה הזוגית. בעוד שבמקרה של אדם עם בעיות של אלימות ותוקפנות- לא הדינמיקה היא העניין כאן, אלא בעיית האלימות, גם אם היא "רק" מילולית.

ועוד- אם אין הכרה בבעיה- דהיינו "לי יש בעיה, לי יש קושי", אז כל אמירה טיפולית בטיפול הזוגי, חשתי שהיא נופלת על אוזניים ערלות. הוא בכלל לא זוכר שהיא אמרה לו, לדוגמא, שהוא צריך ללמוד איך לשלוט בכעס שלו, שיש עוד אנשים שנפגעים מההתנהגות הזו, שהוא עושה דברים שהם הרסניים לעצמו.


אני הלכתי לטיפול כבאמת ניסיון אחרון אחרון וסופי, שהוא הסכים לו אחרי שנפרדנו. שימי לב. והיום אני רואה, שאחרי שנים שביקשתי שנלך לטיפול, קיבלתי את שיתוף הפעולה שלו באושר גדול. כאילו נעשה כאן צעד ענק בשבילי בעוד שזה אמור היה להיות עבור שנינו, לא טובה שהוא עושה לי.

בן הזוג שלך, אם באמת הודה שכנראה יש לו בעיה, שההתנהגות שלו לא סבירה והעלה בעצמו שהוא צריך טיפול אז אולי זה מצב אחר. אני רק מבקשת להאיר לך עוד נקודות לשים לב אליהן בדרכך.
כתמיד, אני כאן

[סוזן_סוזן*]

הי הילה, אל תהיי מופתעת שפתאום מוכן לעבור טיפול. כאשר גבר שכזה מבין שהולכים לזרוק אותו הוא יעשה הכל על מנת להשאר. יתחיל טיפול ואז לאחר ששוב תהיי שלו והא יוריד באופן הדרגתי את הטיפול בכל מיני תירוצים שונים- זמן , כסף, אי יכולת להתחבר למטפל הספציפי וכו', וכך את שוב תהיי שבויה בתוך אותו מעגל.
בספר "למה הוא עושה את זה" ההתנהגות של הגבר המתעלל מפורטת בצורה מאוד ברורה

[סוזן_סוזן*]

שלב הבא הוא שיתחיל לשלוח אלייך חברים משותפים שלו או קרובי משפחה שידברו אל ליבך שתתני לו צ'אנס ושהוא מאוד סובל

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מי אני ממחשב אחר
מספרת כאן, כדי לפרוק, לא מכוון לאף אחת...

היינו בטיפול מספר מועט של פגישות. כל פעם הוא אמר לי שזהו המפגש האחרון, אבל המשיך לבוא. אמר לי שאחרי כל מפגש הוא מרגיש איבה כלפי.
אני חושבת שהמטפלת לא היתה כ"כ טובה, אם כי לא היינו שם זמן מספיק כדי לבחון את זה.
הוא גם חשב שהולכים לפגישה אחת וזהו- הכל בסדר, וסרב להכיר בכך שזהו תהליך ארוך.
אני, בין היתר, רציתי בטיפול כדי להצליח להתנתק ממנו. ובאמת במפגש עם עוד בן אדם והדברים שהוא אמר פתאום ראיתי מי הוא וזה כ"כ הוריד לי ממנו שהרגשתי שאני יכולה להתנתק ממנו (חחחח) ועשיתי זאת. לזמן מה....
אבל מה שרודף אותי מאוד זה איזה משפט אחד שאמרה המטפלת שלא עוזב אותי.
היא פנתה אלי ואמרה שאני צריכה לא להרגיז אותו. זה נשמע נורא, אני יודעת, וזה הקפיץ אותי ואמרתי לה שזו פרקטיקה של אשה מוכה, מה ז"א אני צריכה להיזהר לא להרגיז אותו??!!
וגם בפגישה הבאה העלתי את זה, והיא ניסתה ךתקן, אני חושבת, אבל חודשים אחרי המשפט הזה דוקר אותי. ומפריע לי שלא אמרתי שם בצורה ברורה ונחרצת שאין דבר כזה, כי אני לא יודעת מה ירגיז אותו. ומתי וכמה ולמה. ולמרות מקרים של עצבים שלו שסופרו בפגישה ושהיא ניסתה להראות לו שדרכו אינה הדרך להגיב, יצא לה משפט כזה.

(אתנחתא קומית: מותר לכעוס בצהובון)

וגם: אני יודעת שיש דברים שלא העלתי שם, כדי לא לפגוע בו, כי ריחמתי עליו, כי נראה כ"כ במצוקה, וגם ככה יש עליו מתקפה.
ובשבועות של הטיפול וגם אחרי היה אומר לי, את יודעת ששלי (המטפלת) ואני חושבים שאת פסיכית? בחיוך, בצחוק, ברור...

[סוזן_סוזן*]

הקושי האמיתי הוא לא הפרידה- אלא להיות חזקה בראש מול התעתוע. להאמין במה שנכון ולא להאמין לתעתוע- זה העניין!!!

[סוזן_סוזן*]

וחוצמזה- יש כאלו בעיות לפני שבכלל התחתנתם והבאתם ילדים- אז מה יהיה אחר כך?
אחרי הנישואים והבאת הילדים הקושי הולך וגובר והבעיות מתעצמות

[קור_את*]

קושי האמיתי הוא לא הפרידה- אלא להיות חזקה בראש מול התעתוע. להאמין במה שנכון ולא להאמין לתעתוע- זה העניין!!!

נכון מאוד מאוד מאוד. זאת תופעה מאוד נפוצה במקרים של אלימות רגשית.

_אבל מה שרודף אותי מאוד זה איזה משפט אחד שאמרה המטפלת שלא עוזב אותי.
היא פנתה אלי ואמרה שאני צריכה לא להרגיז אותו._

זאת בדיוק הבעיה בטיפול זוגי במקרה שבו אחד מבני הזוג אלים. הופכים את האלימות לבעיה של הזוגיות ולא של האלים. זה קורה הרבה יותר מדי.
לכן, הילה, או שהייתי נמנעת בכלל מחלזור אליו. משום שאת יודעת שיש בו יסוד אלים, שיכול להתפרץ ולגדול כשיהיו ילדים, כמו שסוזן אומרת.
או שהייתי אומרת לו שבכל מקרה יילך לטיפול מיוחד לאלימים. אחרי שיעבור את הטיפול תחשבו אם לחזור.
אני לא הייתי לוקחת את הסיכון עם מישהו שיש בו יסוד אלים. לגדל איתו ילדים זה יכול להיות סיוט ולהתגרש עם ילדים זה ממש סיוט.

[קור_את*]

מספרת כאן, כדי לפרוק, לא מכוון לאף אחת...

מי אני, כל מה שאת מספרת עוזר מאוד לכל מי שקוראת בדף. חשוב שתדעי

[סוזן_סוזן*]

בספר למה הוא עושה את זה- ממש מודגש שם שהחלק הקשה ביותר והתעתוע הקשה יותר הוא בעת העזיבה. המתעלל יעשה כל מה שיכול על מנת למנוע זאת. הוא יפעיל את כל הקסמים שלו , יהיה הכי מדהים , יגיד שהוא רוצה להשתנות ואף יתחיל טיפול.
זה החלק הקשה- לדבוק בהחלטה של להיפרד
לי זה היה ממש קשה. למרות כל מה שחוויתי ממנו הוא כל כך השתדל להרשים שזה כמעט ובלבל אותי

[סוזן_סוזן*]

"הבחור" שלי הודיע לי אתמול בערב שהוא רוצה לקחת את הילדה היום בבוקר לטיול. אמרתי לו שזו התרעה קצרה מדי כי יש בייביסיטר בתמונה ואני לא יכולה לבטל איתה ברגע האחרון- הרי אני צריכה אותה לטווח הרחוק ואני לא יכולה לשגע אותה. אז מן הראוי שכן תקבל תשלום על היום הזה ואם הוא מוכן לשלם את המחיר עבור היום הזה אז שיקח את הילדה ויהנה.
הוא רתח מזעם על איך אני מעיזה להגיד לו את זה , איך אני לא מיד מסכימה בתנאים שלו, ושאני מנסה לסחוט ממנו כסף
אמרתי לו שחייב להיות סדר בנושא. אי אפשר בערב לקבוע לי למחר בבוקר עובדות ושאני צריכה להתמודד עם הבייביסיטר שעד שהשגתי אותה זה ממש לא היה פשוט..
הקיצר הבחור בעצבים ואמר אל תדאגי העולם עגול וגם את תצטרכי אותי וכו וכו ושאני מונעת ממנו להפגש עם הבת
לבנאדם לא אכפת שהוא עושה לי כאוס ברגע האחרון- אני "צריכה" לציית לו - אחרת הוא תוקף
בכל מקרה- היה לי מאוד קשה להרדם בלילה
עדיין יש בי את ההרגשה של האישה המוכה שמפחדת להרגיז את בן-זוגה. - מפחדת מההשלכות, רוצה לרצות אותו, רוצה יחסים טובים, לא רוצה שיכעס עלי וכו
אני חייבת לעבוד על זה דחוף!!!

[סוזן_סוזן*]

היה בי צד שאמר - אולי אני אתן לו ללכת עם הילדה לטיול ואני אספוג את התשלום לבייביסיטר- כי הרי בכל מקרה התכוונתי לשלם לה.
אבל מצד שני- אני כן צריכה להראות לו שיש אחריות ויש עוד צדדים חוץ ממנו ושאם כל הכבוד לספונטניות שלו- הוא צריך לבדוק איתי מה קורה מראש, ובמידה ולא תיאם מראש אז יש מחיר
מה אתן חושבות על כך?
אבד לגבי הסדרי הראייה- לא רשום בהסדרי ראייה כלום על החופש הגדול והוא לוקח את הילדה לישון שני רביעי וכל שבת שנייה מאחרי הצהריים ומחזיר בבוקר היותר מאוחר. ביום שבת הזה מהבוקר עד יום ראשון בצהריים המאוחרים לקח אותה לטיול.. הוא כן לוקח אותה ומבלה איתה. אני לא מגבילה אותו פשוט אני לא יכולה לאפשר לתת לו לשנות לי את התוכניות בהתראה כל כך קצרה.
דעתכן??

[סוזן_סוזן*]

ישר אני חושבת איך לרצות אותו, ואיך לפייס ולמה הייתי צריכה להתעמת איתו, ואם הייתי זורמת איתו וסופגת את המחיר של הבייביסיטר אז היה יותר שקט וכאלו..
זה ממש מערער את שלוותי העימותים איתו
תבינו- אני כל הזמן מאפשרת לו ואם מאחר אז לא נורא, ואם מבטל אז לא נרא, ואם מחזיר יותר מאוחר- לא נורא.
ואם פעם אחת יש לי מה להגיד אז הוא מתרעם וכועס ומוציא אותי הלא בסדר.
בתחילת החופש אמר לי שרוצה לקחת אותה לאילת למספר ימים- ולא הסכמתי: אז מייד הוא אמר לי שיתנקם- שלא יקפיץ את הילדה לבייביסיטר (בהתחלה קבעתי עם הגננת שהיתה לה בגן שהיתה אמורה לשמור עליה אצלה בבית) אבל בסוף קרה משהו עם הגננת ודברים התבטלו גם ככה, אז יש לי עכשיו מישהי אחרת. אחרי שאיים עלי אז אחרי כמה שעות אמר שמסכים וישתף פעולה אבל העיקר איים והפחיד והכניס למתח..

[סוזן_סוזן*]

הוא כותב לי בוואטס אפ שבגללי הילדה הפסידה טיול כיפי ושאני עקשנית ומנעתי ממנה יום כיף.

[סוזן_סוזן*]

גם חשבתי- למה התעקשתי איתו? הרי זה סוף החופש הגדול ויש לה הזדמנות ללכת עם אבא שלה, זה יהיה להם נחמד. אבל גם מצד שני הוא צריך לדעת שחייב לתאם איתי. עוד מעט יגיעו החגים ויהיו חופשים אז גם יעשה לי את אותו הדבר? אני צריכה לדעת מראש מתי רוצה לטייל איתה ובאמת שאין לי התנגדות לזה, רק שיקבע איתי כמו בנאדם ולא כשיקבע לי עובדות ערב לפני כשכבר יש לי סידור בייביסיטר שעד שמצאתי אותה היה ממש לא פשוט. שיהיה בנאדם וילמד לתכנן דברים מראש. זה לא הפקרות. הוא מחליט מתי בא מתי חוזר. זה לא הולך ככה.

[קור_את*]

היה בי צד שאמר - אולי אני אתן לו ללכת עם הילדה לטיול ואני אספוג את התשלום לבייביסיטר- כי הרי בכל מקרה התכוונתי לשלם לה.

בשום אופן לא! אחת הסיבות לגירושין והרווח מהגירושין הוא שאת לא מנהלת יותר את החיים על פי הגחמות שלו. השיטה היא לשמור על קור רוח. להשיב בצורה הכי קרה ונונשלנטית: "בשמחה, ואז זה כולל תשלום לבייביסיטר. אם מודיעים ברגע האחרון משלמים לבייביסיטר. אם אתה לא מעוניין לשלם לבייביסיטר, אז בוא נקבע יום אחר". וזהו!!!! לדבר בצורה הכי קרה ומינימליסטית שאת יכולה. ואם הוא משתולל, להגיד לו שאת נורא ממהרת ולסגור הטלפון. לא לענות, לא להתפתל, לא להצטדק בשום אופן!

את כבר לא נשואה לו ואסור לו לנהל לך את החיים.
לי לקח זמן רב ללמוד את זה. הייתי מתפתלת ונלחצת נורא סביב הדרישות של הגרוש שקשורות לפגישות עם הילד. זה היה הפוך. הוא נורא שתלטן ורצה לקבוע דברים כל כך מראש ועם שעות כל כך קבועות של שבועות מראש, וזה ממש הרס לנו את הזרימה וסדר החיים. זאת היתה השיטה שלו לשלוט בזמן שלי גם כשאנחנו לא ביחד (זה הצד השני של מה שהגרוש עושה לך. זאת אותה פתולוגיה, רק עם ביטוי הפוך). אני נלחצתי, פחדתי חרדתי, הייתי מכוונת את הילד כל הזמן לפי הזמנים של האבא, אפילו אם זה לא היה הגיוני. עד שיום אחד פשוט הפסקתי. מינימום תגובות, מינימום יחס הוא קיבל ממני ונרגע.

אחרי שאיים עלי אז אחרי כמה שעות אמר שמסכים וישתף פעולה אבל העיקר איים והפחיד והכניס למתח..
גם לי הוא עשה דבר כזה לאחרונה. השיטה שלי, שהיא לא פשוטה, היא בכלל לא לבנות על הזמן שלו עם הילד ועל ההסעות שלו. כך שאם הוא מבטל, אז אין לו כוח עלי. כשהילד קטן זה יותר קשה.

נסי לארגן את החיים כאילו שהוא בכלל לא לוקח אותה. אני יודעת שזה קשה. אבל כמה שיותר תעשי את זה וכמה שפחות תהיי תלויה בו, יש לו פחות כוח עלייך.

מה שברור זה שגם אם הוא מבריז והכי קשה לך בעולם, או מאיים, את עונה בקור, בקצרה מאוד וסוגרת את השיחה מיד.

[סוזן_סוזן*]

בזכות אמא שלי התנגדתי לו. אמא שלי אמרה לי לפני כמה ימים שכשהוא מבקש ממני דברים לא להגיד ישר "כן" אלא לעצור לחשוב על זה ולחזור אליו עם תשובה (גם העו"ד שלי תמיד אמרה לי לעשות כך איתו). וכך עשיתי אמרתי לו שאבדוק את זה. התייעצתי עם אמא שלי על כך שרוצה לאסוף את הילדה בבוקר ואמא שלי שאלה אותי האם אני חושבת שזה הוגן לעשות את זה לבייביסיטר ומה יהיו ההשלכות מבחינתה? ות'אמת אמא שלי די לחצה עלי "להבין" שעלי להתנגד הפעם.
אני חושבת שאם הייתי חיה לבד ולא אצל אמא שלי אז היה לו יותר קל לשחק בי ולי היה יותר קשה לעמוד מולו (אם בכל היתי עושה זאת ולא רק מרצה אותו)
אפילו אחרי שהתנגדתי לו וחטפתי ממנו כעס- אז די היו לי טענות כלפי אמא שלי למה היא שכנעה אותי להתנגד לו.. כבר היתי כל כך מבולבלת ונסערת שלא ידעתי מה נכון והאם היתי צריכה להקשיב - לקול בראש שלי שאומר לי לזרום איתו או לקול בראש שלי שאומר לי להקשיב לאמא שלי
תראו באיזה מצב אני- כאילו לא עשיתי שום עבודה על עצמי. כאילו אני עדיין נשואה לו ומפחדת להכעיס אותו.

[סוזן_סוזן*]

את אותה התחושה של בלבול ושל כאב בטן היה לי תמיד כשהייתי הולכת לעורכת הדין שלי כשהיינו בהליכי הגירושים והיא היתה "מכריחה" אותי לעמוד על שלי ולהתנגד לו, והיתי מתפתלת כולי, אבל היא כזאתי קשוחה (ומקסימה מבפנים) שממש "פחדתי" ממנה יותר ממה שפחדתי ממנו - אז היא למדה אותי לעמוד מולו ולהתמודד. וכל פעם זה היה לי קשה ולא היתי מצליחה להרדם בלילה והוא היה זועם עלי. אבל בסוף ראיתי שמכל "כאב בטן" כזה אני מתחזקת - בכל התחומים. שאני הופכת לאישה יותר חזקה ושיותר יודעת מה היא רוצה מהחיים ולא איזו בובת רותי סמרטוטי
כאילו בניתי לעצמי שרירים באישיות שלי. והכאבים היו מאוד מייסרים אבל משתלמים.
ככה זה הרגיש לי אתמול בלילה.
כבר אחרי שהתגרשנו אני בזכות עצמי ואין לי את העו"ד מאחוריי, ואני שוב נוטה להיות הכבשה החמודה שעושה "מהה... מההה" אבל כנראה שאמא שלי ראתה אותי מהצד והיתה חייבת לנער אותי.

[סוזן_סוזן*]

עכשיו כותב לי שבחגים הוא רוצה אותה ל3 ימים רצופים. כתבתי לו שהסדרי הראייה הם שני רביעי וכל שבת שנייה ושבחגים ניתן מעט להזיז את הימים.
את כתב בתגובה שהוא יפנה לבית משפט.

[לי_את*]

סוזן יש לי סיפור בדיוק אבל בדיוק בשבילך.

את מסיבת יום ההולדת של הבת של בן זוגי חגגנו לפני כשלושה שבועות בארוחת שישי אצלנו בבית.
אני וגרושתו של בן זוגי ביחסים טובים והיא התייעצה איתי איך לחגוג לילדה ככה שגם אביה יהיה בסיפור.
בהתחלה רצתה שנבוא להורים שלה אך שם לא מדליקים אש בשבת (לנרות שבעוגה) ולכן סוכם בסוף שיבואו אלי.
שוחחתי עם בן זוגי והוא אמר שאין בעיה והציע שאזמין גם את אחי וילדיו (כי בת זוגתו שהתה בחו"ל). בסופו של דבר הצטרף גם חבר של בן זוגי עם בתו (גרוש).

הכל היה סבבה. בכיף בישלתי באותו יום וערכתי את השולחן.
גרושתו של בן זוגי לקחה את הילדה לסחנה באותו יום כי הילדה רצתה להפגש שם עם חברים שהכירה בטיול. בערב היא הגיע לביתה ומיד התארגנה עם הילדים (בן ובת)
לקחה את העוגה שרכשה מבעוד מועד והגיע אלינו לארוחה.

חגגנו לילדה ואכלנו לשובע. הכל היה מצויין.
מכאן אקצר.
אני שטפתי כלים ובני הבכור עזר לפנות. בשלב מסויים הערתי לבן זוגי שיפעיל את שאר הילדים והוא אמר תיכף ... אז אמרתי לבני שישב וימתין גם הוא עד שהשאר קמים.
לאחר זמן מה בן זוגי נכנס למטבח ואמר נו מה קורה בואי נחתוך את העוגה. אמרתי סליחה אבל אני שוטפת כלים והגמדים הקטנים לא יבואו בלילה.
אז הוא אמר לי למה היא לא קמה (גרושתו). אמרתי מאיפה לי לדעת.
בן זוגי יצא לסלון וביקש מהבת שלו לקום לפנות את השולחן.
היא סירבה. היא באה עם חברה ואמרה שזה יום ההולדת שלה והיא לא רוצה לקום. היא סירבה !!!!!
בן זוגי פנה לגרושתו וביקש שתקום לעזור לי היא ענתה שהיא עייפה. הוא המשיך לסמן לה שתקום ופתאום היא צעקה שהיא עייפה וגם היא אורחת.
בן זוגי צעק בחזרה שתקום ותלך. היא קמה ללכת. בשלב זה התערבתי והרגעתי את הרוחות.

למחרת שוחחתי איתה והיא אמרה שהיא עשתה את כל העבודה וגם הוא יכול בבית שלו לקום ולעזור.
מנקודת מבטו היתה פה שיא ההשפלה. קודם בתו ואחר כך היא.

אציין שגם לי צרם תחילה שהיא לא עוזרת בסך הכל זה יום הולדת של הבת שלהם איך נפל עלי הכל בלי שום התחשבות ?
מצד שני - היא עשתה הכל עד לאותו רגע. רכשה עוגה. לקחה את הילדה לסחנה (נסיעה ארוכה). הגיעה אלינו כדי לחגוג עם בן זוגי.
מצד שלישי - בן זוגי עזר לגרושתו כשעברה דירה והיה מעורב מאד בנושא השיפוצים. הוא רוכש לילדים מוצרים, מממן חוגים, לוקח אותם לטיולים וכו'

אבל זה לא העניין מי צדק כרגע. העניין הוא מה שהתפתח.
התגובה שלי למה שארע גרם לבן זוגי לריב איתי (מבחינתו הייתי צריכה להתעמת איתה ולהגיד לה שהיא היתה חוצפנית וכו'. אמרתי שלדעתי זה יצא מפרופורציה ואני מבינה את זה שהיא היתה עייפה. גם אם תגובתה לא היתה לעניין לא צריך לעשות מזה עניין ורמזתי שבהחלט גם הוא יכל לעזור). אחרי שנגמר הסיפור איתי התחיל סיפור איתה.
הוא לא חייב להשתתף איתה בכל מיני הוצאות. הוא מבטל את הטיול שתכננו לחו"ל עם הילדים ואם היא רוצה לנסוע שתשלם בעצמה עליהם (הטיול כבר סגור ושולם). אף אחד לא ידבר אליו ככה ועוד ועוד.

וכאן הפאנצ' - אחרי 12 שנות גירושין פתאום נפל לה האסימון שהיא כבר לא אשתו ובגלל זה בדיוק הם התגרשו.
היא לא מוכנה לחשוש מתגובתו והיא לא מוכנה לשתוק.
מבחינתה אם הוא רוצה מלחמה - לו יהי.

כמובן שהסיפור יותר מורכב וכמובן שלכל צד יש אמת משלו אבל המיין זה שהרצון לשלוט לא מסתיים אלא אם את עצמך מחליטה.

[קור_את*]

לי את, מדוע בן הזוג בעצמו לא עזר? אני פשוט מנסה להבין לגמרי את הסיפור. הוא מין שוביניסט שחושב שרק הנשים צריכות לשטוף כלים?

[אישה_במסע*]

כן, גם לי מציק הפן הפמיניסטי. גבר אומר לנשים מהמשפחה שלו שיעזרו לאישה אחרת לשטוף כלים

[לי_את*]

הוא קם לעזור אבל את מרבית ה"עזרה" הוא נותן בלתפעל אחרים.
מעבר לפן הפמיניסטי זאת דרכו בעולם. הוא עוזר ב"לנהל" אחרים.
גם כשחבר בצרה הוא בא לעזור אך ממש במקביל הוא בודק אם אפשרי להפעיל חבר אחר שיכול לעזור.
שליטה....

[לי_את*]

חייבת לציין שהוא גם מצליח.
זה עוזר להוא. ההוא עוזר לזאת, זאת עוזרת לזה וחוזר חלילה והכל תחת שרביטו.
זה נתפס בעיניו כלגיטימי. אם הוא מבקש באים לעזור לו גם אם זה עבור אחרים והוא עצמו מתגמל בהתאם.
גם הוא עוזר לחברים בצרה (כל זמן שהם לא חרגו מה"גבולות") ובעזרה הוא מוכן לעשות גם דברים שיוצאים מגדר הרגיל (לעזור בשיפוצים ברמה שהוא מנהל את העניינים ועוד)
זה כיף להיות חבר שלו אבל נדרשת "נאמנות ללא סייג".

[פלוני_אלמוני*]

אני בכלל לא מבין ואף פעם לא הבנתי למה את צריכה לשטוף כלים בזמן שיש אורחים במקום להיות עם האורחים ?? מה התועלת בזה ?? אם את מאחרת אז תארחי אל תשטפי כלים.

אשתי לשעבר תמיד עשתה את זה ותמיד זה היה מקור לבעיות או לטענות מצידה והאירוע נהרס ככה.

עכשיו כשאני מארח בעצמי את המשפחות (גם כשמדובר בעשרות אנשים) אין בעיה, מפנים את הכלים צ'יק צ'ק, השטיפה נעשית על ידי אחרי שכולם הולכים וזה ממש עולם אחר.

באשר לבן הזוג- ההסבר שהוא מתפעל אחרים בעייתי ביותר ולא נראה לי. מצד שני, האם זה סביר ששני המארחים יעזבו את האורחים וילכו לשטוף כלים במטבח ?

[פלוני_אלמוני*]

מאחרת - מארחת. סליחה.

[לי_את*]

פלוני אלמוני,
לא הבנתי מה הקשר. לא ביקשתי עזרה בכלים.
היה צריך לפנות את השולחן כי השלב הבא זה הגשת עוגת יום ההולדת ומן הסתם פירות ופיצוחים.
אין תלונה על הכלים ולי נוח יותר לעשות את הכלים באותו רגע. המטבח קטן ומחובר לסלון ברובו.

ובכל מקרה זה לא הדיון.
שיתפתי את הסיפור בתגובה לסוזן באשר להתלבטויות שלה להתנהגותה מול בעלה לשעבר.
המסר הוא שהיא חופשיה להחליט מה נוח לה ואיפה עובר הגבול. בדיוק זאת הסיבה לכך שהיא התגרשה כדי לא לחשוב איך היא צריכה לחשוב או להגיב.
זאת דעתי בכל אופן. ואני מחזקת את סוזן בפעולה שבה היא נקטה.
עכשיו קשה בסוף יופנם. יש לה חיים משלה והיא לא זקוקה לאישור מאת הגרוש שלה.

אין כאן התנשאות. אני נמצאת באותה קלחת בדיוק.
מנסה ליישם את מה שאני כותבת. לתת ביטוי לרצונות שלי בלי לחשוש מהתגובה של הצד שכנגד. וזה קשה בגלל הסיבות שתוארו כאן לא אחת.

[קור_את*]

_המסר הוא שהיא חופשיה להחליט מה נוח לה ואיפה עובר הגבול. בדיוק זאת הסיבה לכך שהיא התגרשה כדי לא לחשוב איך היא צריכה לחשוב או להגיב.
זאת דעתי בכל אופן. ואני מחזקת את סוזן בפעולה שבה היא נקטה._

בהחלט. מסר חשוב.

לי את, הא את מדברת עם גרושתו של בן זוגך על ההתנהגות שלו? היא רמזה לך פעם שגם כלפיה התנהג כך? אולי זה יעזור לך.

כתב בתגובה שהוא יפנה לבית משפט.
לא להגיב! אם את לא מסוגלת שלא להגיב, אז להגיד משהו בשיא הקור וה-cool: "אתה רשאי לפעול על פי שיקול דעתך. מאוד ממהרת, ביי". אפס שיחה, אפס תקשורת. שיא הקור. להראות ששום דבר לא מפחיד אותך.

אני מחזקת גם אותך,, לי את, ושולחת לך את אותו מסר, וגם את המסר שאת שלחת. כל הכבוד על המודעות והאומץ להסתכל על הכול באופן מפוקח!!

[נילי*]

סוזן סוזן היקרה,

הויתור, הפיוס, ההבנה שלך, ההתחשבות, החמלה, הרצון הטוב, הנתינה, הצורך בשקט, בשלום והרמוניה, התכונות האלה משמשות אותך לרעה עם מתעלל, עם אדם נורמלי זה היה מוערך עם מתעלל זה אסון כי התכונות האלה מזינות ומעמיקות את ההתעללות.
חובה ליצור גבול למתעלל ולא לאפשר לו להתייחס אלייך בצורה מחלישה, את משדרת לו חולשה ופחד לכן הוא מתנהג כך. חזקי את עצמך.

[סוזן_סוזן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מבאס לחשוב ש"התכונות הטובות" שלי הן משמשות לרעתי.
אני הרבה זמן חושבת על זה ובחשבון נפש עצום מול זה.
איך בנאדם הרמוני ועדין נקלע ליחסים עם אדם מתעלל.
אני- שאם יש מצב קשה אני לומדת מכך ותמיד משוחחת, אצלי תמיד יש חברות טובות, אנשים תמיד אוהבים את חברתי במקומות עבודה וכו'. תמיד משכתי לחיי אנשים דומים עם תכונות דומות. אז איך יצא ככה שהסתבכתי עם גבר כזה. והקשר לא נגמר- הוא אבא של ביתי. אני בקשר מתמיד איתו.
אז מה אני אמורה ללמוד מכך? ואיך אני "משדרגת" את התכונות שלי על מנת ליצור לי חיים שלווים? הרי אני אהיה בקשר מתמיד איתו. הוא תופס חלק נכבד מחייה של ביתי. כל מה שקשור לגידול חינוך הרשמה למוסדות לימודיים. האינטראקציה שלי איתו לא הולכת להסתיים בקרוב.
אולי כל זה קרה בכדי שאתחזק מול אנשים שליליים? שאדע לעמוד על זכויותיי? אולי תמיד הייתי נחמדה מדי? נאיבית מדי? תמימה שמאמינה שכל האנשים נחמדים?
האם מתישהו אלמד להתנהל מולו? האם תמיד יהיו מלחמות איתו?
אם זה קרה לי את זה לא סתם. זה ממש לקבל ניעור מהחיים.

[נילי*]

סוזן סוזן?

מבאס לחשוב ש"התכונות הטובות" שלי הן משמשות לרעתי.

גם אני עברתי התעללות וכשהבנתי שהטוב שבי פעל לרעתי ונוצל לרעה וזה מה שאפשר את ההתעללות היה לי קשה מאוד עם זה אבל זה מה שגרם לי לרצות להשתנות ולהתחזק.

איך בנאדם הרמוני ועדין נקלע ליחסים עם אדם מתעלל.

לא צריך להיות אדם הרמוני כדי לא להיקלע למערכת יחסים עם מתעלל, צריך להיות אדם שמעריך את עצמו עם דימוי עצמי נורמלי כי אדם כזה מראש לא נכנס למערכת יחסים עם מתעלל. הפעם הראשונה שמתעלל מדבר בצורה מחלישה לאדם כזה הוא פשוט קם ועוזב כי הוא מרגיש לא נוח במערכת יחסים כזו כי הוא יודע שהוא ראוי ליחס מכבד.

בנוסף גיליתי שהצורך העצום שלי בהרמוניה נבע אצלי ממקום פצוע משום שגדלתי בבית לא מתפקד מלא ריבים, מאבקים, כעסים ומתחים. כשהתחלתי להכיר את עצמי יותר לעומק הבנתי שהוויתור, הפיוס, הצורך בשקט, שלא עמדתי על שלי, הגיע מחולשה ולא מחוזק, היה לי פחד גדול מעימותים, פחד מכעס, פחד שיכנסו בי שיפגעו בי ועשיתי הכול להימנע מזה. כמו כן, חשוב להכיר שהרמוניה לא יכולה להתקיים כל הזמן כי מטבע הדברים החיים הם דינמיים ויש עליות וירידות, אני הדחקתי את התכונות השליליות שלי כמו, כעס, שינאה, טינה וכו' וצריך להכיר בהם כי הם חלק ממני. ולתת להם ביטוי כשצריך, וגם גיליתי שכל הניסיונות שלי ליצור הרמוניה חיצונית עם אחרים לא עבד לא משנה כמה ויתורים זה דרש ממני כי בתוכי לא הייתה הרמוניה.


אני- שאם יש מצב קשה אני לומדת מכך ותמיד משוחחת, אצלי תמיד יש חברות טובות, אנשים תמיד אוהבים את חברתי במקומות עבודה וכו'. תמיד משכתי לחיי אנשים דומים עם תכונות דומות. אז איך יצא ככה שהסתבכתי עם גבר כזה. והקשר לא נגמר- הוא אבא של ביתי. אני בקשר מתמיד איתו.

רוב הבעיות שלנו הם עם אנשים קרובים כמו הורים, אחים, בני זוג, ילדים וכו' אנשים שאכפת לנו מהם ואנחנו אוהבים, אם חברה מתנהגת לא לרוחי אני קמה והולכת, אנשים קרובים אני לא יכולה בקלות לקום ולעזוב כי אני מעורבת רגשית איתם והם חשובים לי ובגלל שאני נקלעת לסוג של פלוטר בגלל הקירבה והאכפתיות אני נאלצת לחפש דרכים לפתור איתם את הבעיות.


_אולי כל זה קרה בכדי שאתחזק מול אנשים שליליים? שאדע לעמוד על זכויותיי? אולי תמיד הייתי נחמדה מדי? נאיבית מדי? תמימה שמאמינה שכל האנשים נחמדים?
האם מתישהו אלמד להתנהל מולו? האם תמיד יהיו מלחמות איתו?_

אני יכולה לספר לך עליי שבזכות המתעלל שלי הפכתי להיות חזקה, אסרטיבית, מעריכה את עצמה, לא מתאמצת להתנחמד, לא מתרפסת, לא מוותרת בקלות, עומדת על שלי, סומכת ונשענת בעיקר על עצמי, מאמינה בעצמי, התחלתי ועדיין אני בונה עמוד שידרה חזק, כל יום שעובר אני עובדת על לחזק את עצמי.
לגבי המתעלל הוא עדיין בחיים שלי אבל הוא יודע שהוא כבר לא יכול להתעלל בי כי זה כבר לא עובד עליי, חיזקתי הרבה מנקודות החולשה שלי כך שאין לו איפה ללחוץ לכן זה נפסק, פה ושם צצים דברים אבל אני לוקחת את זה כשיעור שמה שהתעורר זה מקום שאני צריכה לחזק.

[רסיסי_זהב*]

נילי, תודה על השיתוף, אני מאוד מזדהה איתך. אשמח לשמוע עוד על תהליך החיזוק שלך, אם מתאים לך.

[סוזן_סוזן*]

נילי קראתי והארת הרבה נקודות שנתנו לי תובנות
תודה ששיתפת

[סיגל_הנתיב_הפנימי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני הייתי בנתיב של התעללות. התעללות בי ובאחרים. הייתי אומללה, עברתי גיהנום. לא רק מבן הזוג. בעוד איזורים בחיים. קושי בעבודות מסויימות, עם בני משפחה, וכו. לא סתם הייתי מטרה "נוחה". היום אני יודעת, שהאישיות שאיתה גדלתי מאז ילדותי, והכל מתחיל מהבית, הובילה אותי בדרכים קשות. וזה החמיר משנה לשנה. קראתי מאות כתבות, וספרים. אבל שום דבר לא עזר לי, הייתי שבורה, ונשברתי עם כל יום שעבר, עד שהגעתי בדרך של נס, לקורס בניסים. שם, יכולתי לעשות עבודת עומק על עצמי, ולעבד חוויות ילדות וזיכרונות מגילאים שונים, שעזרו לי להגיע באופן טבעי למקום יותר טוב וחזק בתוכי. ומכאן הדרך למערכות יחסים טובות יותר, סלולה. הפסקתי לחפש מחוץ לעצמי. וכל התשובות בתוכי. ותודה לבורא עולם שעשה איתי חסד.

[לי_את*]

קור את - בן זוגי התנהג כלפי גרושתו בצורה קיצונית יותר.
כן אני משוחחת איתה ויודעת בדיוק מה היא עברה ומדוע החליטה לשים קץ לנישואים.
זה חלק מהתעתוע. חשבתי שאני הרבה יותר חזקה ושהוא עבר שיעור חשוב בחיים.
וככה זה באמת היה בהתחלה. התהליך של ההתעללות התחיל אצלנו בקטנות והזדחל לו לאט לאט.
בכל פעם עמדתי על שלי לאורך כל המריבה ובסוף אחרי ההתשה ויתרתי על משהו "קטן".
לאט לאט נחלשתי ואז זה כבר הגיע בצרורות ובצורות הזויות עד שהרגשתי שאני כמו בובה על חוטים.
זה לא שבאמת הייתי בובה על חוטים פשוט הלכתי על ביצים. שקלתי כל מילה. לא הבעתי בקול את הכעסים שנצברו בי.
בחברתו פשוט מאד לא הייתי אני. חיפשתי מעקפים כל הזמן. אם רציתי לדבר עם הילדים העדפתי לעשות זאת כאשר הוא בעבודה כי תמיד היה לו מה להגיד. בדרך כלל זה היה הפוך ממה שאני אמרתי. אם אמרתי שצריך לישון עד שעה מסויימת כי יש בית ספר הוא אמר שזה לא חשוב כי הם כבר גדולים ויכולים להשאר יותר מאוחר. אם אמרתי שאפשר להישאר עד מאוחר אז הוא עשה פרצוף שמה פתאום הילדים ערים עד מאוחר נכנסים ויוצאים כל שניה וקוראים לי - זה מפריע לזוגיות.
הבנתי שזה לא תקין. ידעתי שזה לא בסדר ופוגע בי ובילדים פשוט לא עיכלתי שזה אפשרי שבן זוגי האוהב והמתחשב והמיוחד עושה את זה כשיטה. כשהבנתי זה כבר היה מאוחר כבר הייתי מוחלשת.
לקח לי הרבה מאד זמן לחזור לעצמי. שוב היו מריבות חוזרות ונשנות ו"פרידות" רק שבמרבית המקרים זה הוא שבסוף "ויתר על משהו קטן" וככה לאט לאט הצלחתי להבין איפה אני, מה אני לא רוצה ואפילו מה אני כן רוצה.
עדיין נאבקת אבל מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי.

[לי_את*]

נילי. נשמע לי שהסיפור שלך דומה לשלי.
גם אני בעצם פועלת לביטול הקלפים שמחזיק בן זוגי עלי. בכל פעם שאני מרגישה שאני עומדת ליפול בפח אני מייד נושמת אויר וחושבת איך אני נשארת רגועה ולא נותנת שימשכו אותי למקום הזה שוב.
זאת אומרת אני כבר לא מצפה לכלום ובמקביל מוודאה שהצד השני לא מצפה ממני למה שאני לא מצפה ממנו.

המסר שלי היא קודם אקבל ובהתאם אני אתן. הפוך ממה שנהגתי עד היום. לתת לתת לתת ואז כשאני צריכה משהו או שמתעלמים ממני או שמוציאים לי את הנשמה ואז אני הופכת לפגיעה. אם אני לא צריכה אף אחד ושום דבר אז אי אפשר לאיים עלי. וזה פועל רק אם גם אני לא נותנת מעצמי כי אי אפשר לתת לתת לתת ואז לא לקבל בתמורה ובכל זאת להישאר אדישה.

[סוזן_סוזן*]

אני מכירה את הקטע הזה שהוא מעיר בדיוק משהו הפוך ממה שאני עושה.
כאילו לא משנה מה אעשה זה לא בסדר
ואני כבר הייתי נכנסת לבלבול והיה יורד לי הבטחון העצמי
שאולי אני עושה משהו לא נכון
שיקול הדעת שלי היה נפגע
כי כל מה שעשיתי בעצם היה לא בסדר ותמיד היו לו הצדקות לכך.

[סוזן_סוזן*]

האם לגשת להוצאה לפועל או לא?
לא משלם את כל מה שחייב לי
משלם את הרוב ועושה לעצמו הנחות של מאות שקלים מפעם לפעם, וזה כבר הצטבר ל11 וחצי אלף..
עכשיו הנקודה החשובה- העסק שלו נשרף והיה צריך להקים מחדש ונכנס לחובות לפי דבריו.
מה עושים?
האם לוותר לו כי יש מצב שהוא בברוך רציני..
או האם להעלים עין מההנחות שלו
כרגע משלם מזונות לפי פסק דין- ממש נמוך 1300 ש"ח.
והשתתפות חצי מהגן (אבל משתתף 1/4) זה פחות או יותר ההנחות שהיה עושה לעצמו עד כה.
עכשיו זה יהיה מעט שונה כי היא רשאית להכנס לגן עיירה- ורשמתי לפרטי (מיוזמתי) אבל כנראה יצטרך לשלם עלות של מחצית מעלות צהרון (אינה רשומה בצהרון) אך בודקת לי העו"ד שלי אולי עדיין אפשר לחייב אותו להשתתפות כמו השתתפות שהיה אמור לשלם גם ככה לצהרון אם הייתי רושמת אותה לעירייה.
בכל מקרה אני לא יודעת האם לפנות להוצאה לפועל במקרה זה. כי זה באמת מקרה רגיש..

[לי_את*]

אוי סוזן ליבי איתך.

שנים שאני מוצאת הקלות לאחרים על חשבוני.
בשבילי יותר קל לוותר ולא להתעסק עם עימותים מאשר להלחם על שלי.
כמובן שאני מוצאת לזה צידוקים אין ספור שהרי אחרת לא ניתן יהיה לחיות עם עצמי בשלום.

לאחרונה הפסקתי לעשות הנחות והתחלתי לדרוש. אבל, וזה אבל גדול מאד, אני מוכנה להתמודד עם התוצאות.
למשל,מהגרוש שלי אני דורשת חצי חצי השתתפות בהוצאות חריגות (מעבר למזונות) כגון שיעורי נהיגה לבכור.
את המסר המאד ברור העברתי דרך בכורי כשאמרתי לו שאם אבא משלם אז גם אני. אם הוא לא משלם אז שישלם על עצמו ממה שהוא מרויח.
זה נשמע מגעיל והזוי ולפני שנה בחיים לא הייתי מסוגלת לעשות את זה לבן שלי.
אבל עשיתי והתכוונתי (בדגש על התכוונתי) ועכשיו אני בכלל לא בסבב של "האם תשתתף איתי בשיעורי הנהיגה של הילד ?"
וכשזה הוצג בצורה הזאת אז ההתייחסות היתה שונה. לא עושים לי טובה ומעבירים לי כסף. מעבירים כסף לילד !!!!

גם מול בן זוגי הנוכחי התחלתי לדרוש. לדרוש שידבר בכבוד. לדרוש שלא יתערב בענייני הילדים. לדרוש שיעריך את המקום שהוא נמצא בו ומעל לכל את הנוכחות שלי בחייו.
אך לפני שהתחלתי לדרוש בדקתי עם עצמי האם אהיה מוכנה לשלם את המחיר (במקרה זה היפרדות שלנו) וכשהיה לי ברור שכן או אז ורק אז ביצעתי.

בקיצור אין תשובה חד משמעית לשאלתך.
זה תלוי רק בך. אם תעמדי על שלך יש סיכוי סביר שתשפרי את מצבך אך אם הצד השני לא שפוי (וזאת בדיוק הבעיה עם שתלטנים) הוא עשוי ל"העניש אותך" ולעשות עוד יותר דווקות.
אם הגעת לשלב של "הוא לא יעשה לי טובות ויתייחס אלי כשווה בין שווים ואם לא אז תמות נפשי עם פלישתים" אזי ממליצה לך בכל תוקף להפסיק לוותר.

אם לא הגעת לשם. מבטיחה לך עוד תגיעי.