אילו נשים עשו הפלה ושלמות עם זה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אל תעשי הפלה בחיים

בשבילך אל תעשי

לא קשור לחברה, לבעל, אפילו לילד

בשבילך

את לא תמודדי עם הצער הגדול הזה

זה סיוט

זה חור גדול ושחור

תעשי טובה לעצמך

מכיוון שהדף עלה, ורלוונטי כיום לחיי, חשבתי שאשתף.
כמו שמישהי כתבה כאן למעלה, גם אני עוסקת לא מעט בשני הקטבים, של זרימה וקבלה לעומת בחירה אקטיבית ושליטה.
מאוד חשוב לי לדייק ככל האפשר בבחירות ובהחלטות שלי ולא ליטות לאחד מהקטבים בגלל אידאולוגיה.

יש לי בן זוג אהוב ואוהב, שתי בנות שלא אכביר עליהן מלים, אהבות חיי.
שתיהן היו מתוכננות ורצויות עד מאוד, והגיעו בשמחה ובקלות.
חוויית האמהות מורכבת ובסך הכול מאוד חיובית ומצמיחה. אינטנסיבית, הייתי עם כל אחת מהן בבית עד גיל שנתיים+
וגם אחר כך הן במסגרות זמן מועט.
כיום די ברור לי שארצה עוד ילדים ותמיד חשבתי שאם יבוא היריון לא מתוכנן אקבל אותו.
כי מה, אני אפיל? ילד שלי ושל הבנזוג? לא עלה על דעתי.

ואז הגיע ההיריון הלא מתוכנן.
שנייה לפני כמה שינויים חיוביים שהיו אמורים לקרות ולפנות לי מעט מרחב - של זמן, של שקט נפשי, של משאבים מכל מיני סוגים.
וההיריון היה כל כך לא רצוי. הרגשתי במלכוד, הרגשתי קרבן של החיים שלי. כי היה לי ברור שהפלה היא לא אופציה.
לא רציתי לגדל עכשיו תינוק, לא רציתי עכשיו עוד ילד. רציתי להתפנות לדברים אחרים. רק קצת.

בן הזוג שמח - מבחינתו תמיד אפשר לעשות עוד ילד. והוא מטבעו מן מקבל וזורם שכזה, פחות שאיפות שליטה...
אבל הוא ראה איך אני וכמה שחור לי בנשמה.
גם ההיריון (כרגיל) התחיל קשה, עייפות מטורפת ובחילות שלא עזבו אותי.
הבנזוג תפס אותי ואמר לי "זה בסדר. אפשר לעשות הפלה וזה באמת באמת בסדר".
כי כמו שהוא מקבל את ההיריון ככה הוא מקבל את ההפלה, אם יוחלט עליה.
בלב שלם.

אבל הבחירה היא תמיד רק של האישה, בסופו של דבר.
מצאתי את עצמי לבד מול ההחלטה הגדולה הזו וזה היה קשה מאוד.
לאט ובאופן הדרגתי הבשילה בי ההבנה שאני לא קרבן ואין סיבה שאהיה. החלטתי לעשות הפלה ועשיתי אותה.
"שלמה עם זה"? אפשר להגיד שכן. קצת קשה לי עם המינוח הזה.
יותר מדויק לומר שאני לא מתחרטת (אולי בעתיד, מי יודע) ושאני לוקחת אחריות מלאה על הבחירה.

מבחינה מוסרית אין לי ומעולם לא היתה לי בעיה עם הפלה,
ואני גם לא לגמרי מאמינה שהנשמה מתהווה עוד לפני ההיריון או אפילו במהלכו, כך שהדיבור על בריכת הנשמות וכל זה לא רלוונטי למקרה שלי.

ההפלה עצמה, וגם הוועדה, בהפתעה גמורה, היו חוויות חיוביות לחלוטין. אני מניחה שהיה לי שם מזל גדול.
חברי הוועדה היו רגישים, עדינים ומאוד מתחשבים.
להפלה ליוותה אותי חברה טובה, והרגשתי שאני בידיים סופר מקצועיות, הרגשתי טוב.
גם ההתאוששות הפיזית הייתה קלה מהצפוי. ממש קלה.

ההתאוששות הרגשית - הרבה פחות.
שלב ההחלטה היה הכי קשה.
באולטרסאונד (שבוע 7) ראו דופק וזה טלטל את שנינו מאוד מאוד, הרבה יותר משחשבנו.
אחרי ההפלה נזרקתי חזרה לחיים, שהיו אינטנסיביים במיוחד באותו שבוע.
הרגשתי מאוד טוב (בעיקר פיזית) והרגשתי קצת אשמה על כל ההקלה הזו שאני חשה.
אבל המורכבות נשארה בפנים, היא לא הלכה לשום מקום, כמוה גם הדואליות והתנפצות הפנטזיה של מי שחשבתי שאוכל להיות, ולא הייתי.
כל המורכבות הזו התבטאה אצלי בגוף, במקומות לא צפויים.
אני מטפלת בעצמי בכל מיני אמצעים.

במקרה שלי זה היה אקט של אהבה עצמית ואני מודה לעצמי עליו

_אני מטפלת בעצמי בכל מיני אמצעים.
במקרה שלי זה היה אקט של אהבה עצמית ואני מודה לעצמי עליו_

לשלמות פנימית ואהבה עצמית אין תחליף. זו חוויה-הוויה שאינה נצחית, ולעיתים גם אינה מתמשכת. חשוב לתחזק אותה ולעורר אותה שוב ושוב.
@} שנה טובה

התנפצות הפנטזיה של מי שחשבתי שאוכל להיות, ולא הייתי

מכירה כל כך.

אוי, כתבתי בניק אשה אחת בלי לדעת שהוא תפוס. אני לא היא.

המלש,

ץ

שליחה על ידי אמת* » 05 דצמבר 2011, 11:39

זו ממש טעות שגורמת להמון צער וכאב תמיד לחשוב אם היה לי תינוק איך הוא היה נראה . ומה אם לא היה לי תינוק בעתיד . אני לא ממליצה . ילד אפילו( בטעות )יכול לגרום לך אושר ..

הפלה יכולה לגרום רק צער,כאב ,חרטה:-(

ממש מקוממת אותי הקביעה הנחרצת ש הפלה יכולה לגרום רק צער,כאב ,חרטה
בעיקר בהתחשב בכך שיש נשים שמספרות שהן לא מצטערות ולא מתחרטות, אפילו כאן בדף.
יהיה יותר מדויק לומר שהפלה עלולה לגרום הרבה כאב וצער וחרטה, אבל היא לא בהכרח תגרום זאת, והכל תלוי בנסיבות ובאישה הספציפית.
זה אמנם כאוב להודות בכך, אבל הבאת ילד לא רצוי לעולם בהחלט עלולה לגרום צער וסבל לפחות לשני צדדים בסיפור.
אולי כל זה לא מסתדר עם תפיסת העולם שלך, אבל לקבוע בעקבות כך קביעה נחרצת שאין לה אחיזה במציאות, זה ממש מרגיז

תקחי לך שבוע של שקט לבד .. ותחשבי על זה טוב טוב על מה שאת רוצה ומה שאת מרגישה . זו החלטה שלך ורק את תצטערי על זה בסוף אנשים נותנים עצות מתוך כאב ותסכול של עצמם . ילד מביא איתו ברכה ומזל הוא תמיד יואב אותך ... רק טוב יכול לצאת ממשהו שבדיעבד נראה לך רע כרגע . זו מתנה מאלוהים אלייך תשמרי אותה

שליחה על ידי אמת* » 05 דצמבר 2011, 11:57

יש יותר נשים שמצטערות על הפלה . מנשים שמצטערות על שהביאו ילד לעולם. לפעמים נשים בהריון לא רצוי מבולבלות ולא חושבות נכון מתוך לחץ פחד וחרדה . אם התינוק הזה באמת לא היה רצוי לא היה פו נושא לדיון. בטור אחת שעברה את זה אני יכולה רק לעודד ולנסות לייעץ בצורה חיובית . אני בטוחה שגם אנחנו באנו לעולם בזמן לא רצוי ..ונוח אבל בכול זאת אנחנו פו ... ויש מי שאוהב אותנו . ויש מישהו שאנחנו אוהבים.

שליחה על ידי אמת* » 05 דצמבר 2011, 12:21

תגובה לאמלש . במקרה שלך יש לך ילדים ובעל תומך . את עשית החלטה ואת שלמה עם עצמך . לכן את לא מרגישה חרטה וכאב . לכול אישה יש חוויה שונה .והכותבת רוצה לשמוע כמה דעות ואת האמת . על תכעסי רק בגלל שנשים אחרות לא שלמות עם ההחלטה שלהן .

לכול אישה יש חוויה שונה
בדיוק הטיעון שלי. אם כך, איך את יכולה לקבוע ש הפלה יכולה לגרום רק צער,כאב ,חרטה ?
רק? תמיד?

והכותבת רוצה לשמוע כמה דעות ואת האמת
לא אמרתי לא להביע דעות, אמרתי לא להכליל הכללות גורפות ושקריות ואז לקרוא להן האמת

שליחה על ידי אחת* » 05 דצמבר 2011, 16:55

אני עברתי הפלה.
ואין בי שום חרטה כלשהי.
עשיתי את המעשה הנכון עבור עצמי ועבור הילד שלא נולד.

בתור אמא צעירה אני מבינה עכשיו רק יותר עד כמה זאת היתה החלטה נכונה.

_אני עברתי הפלה.
ואין בי שום חרטה כלשהי.
עשיתי את המעשה הנכון עבור עצמי ועבור הילד שלא נולד.
בתור אמא צעירה אני מבינה עכשיו רק יותר עד כמה זאת היתה החלטה נכונה._

בדיוק בדיוק גמאני...
הרשות נתונה, ואני אדון לגורלי. לא היה קל לקחת את ההחלטה, אבל אני זוכרת שמייד אחרי שהחלטתי היתה לי הקלה עצומה.

שליחה על ידי אחת* » 05 דצמבר 2011, 20:14

ועכשיו נזכרתי גם, שבזמנו אמא שלי סיפרה על ההפלה שלי לחברות שלה (קרובות, קרובות גם אלי, לא מזעזע כמו שזה עלול להישמע)
וכמעט כל אחת מהן עשתה הפלה מתישהו בחייה.
רובן ככולן לא התחרטו. להפך.

שליחה על ידי אמת* » 06 דצמבר 2011, 06:06

תגובה להמלש ... זאת האמת שלי ...וזו הדעה שלי כחה אני מרגשיה ... את לא אלוהים להחליט מי משקר ומי לא אישה חסרת רגשות שכמותך .. עדיף שלא תביעי דעות שליליות... בגלל נשים כמוך אני עשיתי החלטה רעה בזמן בלבול ולחץ... אין לך שום זכות לשפוט אף אחת ...

תגובה להמלש ... זאת האמת שלי ...וזו הדעה שלי כחה אני מרגשיה ... את לא אלוהים להחליט מי משקר ומי לא אישה חסרת רגשות שכמותך .. עדיף שלא תביעי דעות שליליות... בגלל נשים כמוך אני עשיתי החלטה רעה בזמן בלבול ולחץ... אין לך שום זכות לשפוט אף אחת ...
אני לא שופטת אף אחת על הבחירות שלה, רק על הניסיון להציג את דעתה כאמת מוחלטת ואבסולוטית.
איך את יכולה לומר שבחירה מסוימת תגרום בהכרח רק לכאב וצער?
ועוד בלי להכיר את הנפשות הפועלות!
את יכולה להעיד על עצמך אבל זה לא מה שעשית.
אני לא מנסה לשכנע אף אחד לעשות הפלה אז אני לא מבינה איך ייתכן ש בגלל נשים כמוך אני עשיתי החלטה רעה בזמן בלבול ולחץ.
זו פשוט חוצפה ורשעות לטעון כזה דבר. מה את יודעת עליי ועל "נשים כמוני"?
מעולם לא דחפתי אף אחת לעשות שום דבר בזמן בלבול ולחץ, להפך, ניסיתי להדגיש שלכל אחת יש החלטה שנכונה לה ושאי אפשר לקבוע קביעות נחרצות,
כמו שאת עשית.
אולי מישהו דחף אותך להחלטה כזו וזה אכן מצער, ואולי את רק מחפשת את מי להאשים, ככה או ככה אל תפילי עליי את האחריות. יש גבול.
חוץ מזה אני לא מנסה להשפיע פה על החלטה של אף אחת, ואילו את כן. אז מי מפעיל לחץ מבין שתינו?

ואגב: את לא אלוהים להחליט מי משקר ומי לא
לא צריך להיות אלוהים, רק צריך לקרוא פה בדף עדויות של נשים רבות, שסותרות את הטענה שלך שהפלה יכולה לגרום רק כאב וחרטה.

שליחה על ידי אחת* » 08 דצמבר 2011, 14:52

אמת יקרה, כולי צער על שלא קיבלת את התמיכה אשר הגיעה לך בשעה שהיית זקוקה לה כל כך!
הלוואי והיינו שם בשבילך כשהיית צריכה, הלוואי ובעתיד תקבלי את כל התמיכה שתהיי זקוקה לה ותקבלי החלטות שיגרמו לך אושר.
הלוואי ותצליחי לסלוח לעצמך עלהפגיעה שפגעת בעצמך ללא כל כוונה.
כולנו איתך

מאיזה סיבה הדף הזה לא עוזב אותי.
והחלטתי לשתף בקצת יותר פרטים על ההפלה ההיא, שכאמור אני לא מתחרטת עליה.

זה היה לפני שלוש וחצי שנים. אני והחבר דאז היינו שלוש שנים יחד, אבל לא גרנו יחד בגדול היינו צעירים, גם אם בגיל היינו כבר לא ילדים.
המחזור שלי היה לא סדיר, ולא הרגשתי כלום -לא בחילות, לא עייפות, לא כלום. אז גיליתי רק בשבוע 10. לקח שבוע מהיום שגיליתי ועד להפלה עצמה.
נשארנו זוג עוד כמעט שנה אחר כך, ונפרדנו. בלי קשר על פניו, ומבחינתי עם. זה שהוא לא שילם, שלא נשאר בלילה אחר כך, שאמר שכדאי שאבוא יום אחר כך לאיזה מחוייבות מטופשת שהיתה לנו.
אני צועקת עליו לפעמים בלב, למה היית צריך להתייחס אלי ככה?!

חודשיים אחרי שנפרדנו גילו לו סרטן מסוג אלים מאוד. חצי שנה אחר כך הוא כבר לא היה בין החיים.
סיפרו לי, אחרי השבעה והכל, שאחרי שגילו שהסרטן התפשט למוח הוא סיפר על ההפלה לאבא שלו.
שיודע שהיה יכול להיות לו נכד, מזכרת מהבן שלו, ואין לו.

שהיתה יכולה להיות לי מזכרת ממנו, ואין לי.
ואני לא מתחרטת.
כי אין לנו יכולת לדעת את העתיד, וגם אם הייתי יודעת, לא בטוח שהייתי מחליטה אחרת.
כי באמת לא יכולתי לגדל אז ילד - ואם הייתי עושה את זה אז הייתי אמא נוראית.
כי הזוגיות שלנו לא היתה מצליחה להכיל הורות.
כי ילד צריך לבוא לעולם באהבה וברצון, ולא במקרה ובטעות.

אני יודעת שזה לא דף תמיכה, אבל בכל זאת מבקשת שמי שמגיבה תזכור שיש בן אדם אמיתי בצד השני של הרשת, עם רגשות וכל זה.

שליחה על ידי אחת* » 20 דצמבר 2011, 10:05

נשמע כל כך קשה...
מחבקת מרחוק.

שליחה על ידי אבישג* » 07 מרץ 2012, 16:24

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי כרגע את כל התגובות. והתחלתי לדמוע קצת.. אני בת 40 ויש לי שני בנים מדהימים, שילדתי בסוף שנות השלושים שלי. על פניו, רציתי עוד ילד, כי תמיד, אולי מאחר ואני גדלתי בבית עם שני ילדים, חשבתי ששני ילדים זה לא מספיק. לפני כשבוע, גיליתי שאני בהריון. נבהלתי והבנתי שאני בעצם לא רוצה עוד ילד. אמנם קשה לי להודות בזה, אבלאין לי את הסבלנות ואת הכוחות הנפשיים לעוד ילד. רק חזרתי לגופי לאחר בני השני, התחלתי קצת בעיסוקים שאינם ילדים וטוב לי כך. יתרה מכך,, בעלי ואני עוברים שנתיים לא קלות ולפעמים אני חושבת שאופציית הפרידה עולה ומתחזקת. בנוסף, אני טסה הרבה עם הילדים וזה לא דבר פשוט.
היום ביקרתי אצל הרופא שזיהה שבוע חמישי ולשמחתי גם הציע את אופציית הכדורים. על מנת להבהיר, אני לא גרה בארץ, אלא במדינת עולם שלישי, ולא חשבתי שאופציית הכדורים קיימת פה, אבל לא רק שהיא קיימת, היא לא כרוכה בועדה או באישורים.פשוט לקנות בליווי רופא.
נרגעתי ואז יצאתי והתחלתי לחשוב.
ופתאום, עכשיו, בא לי נורא ילד. אני מסתכלת על השניים שלי. יפים וחכמים. מה לא נשכפל...? האמת, הייתי רוצה אבל אני לא בטוחה שאני יכולה.

אני יודעת שהשיקולים שלי הינם חומריים ונפשיים אישיים בלבד, אבל כמו שנכתב פה,אני לא חושבת שישנם שיקולים חשובים מאחרים. זהו עניין מאוד אישי והנושא הנבחן הוא האם אני רוצה את הילד כן או לא. בעלי אגב,מאוד לא רוצה.
מעולם לא הייתי מחליטה קלה. להפך, אני נוטה לצאת כנגד החלטותיי...אבל פה מדובר בילד...לא הייתי רוצה להתחרט, או לא.
מילות חוכמה מישהי?

שליחה על ידי עדי_א* » 07 מרץ 2012, 21:14

אני חושבת שזה לא משהו שאפשר לייעץ בו, כי הוא אישי מאוד.
אבל אני יכולה לשתף בתחושות שלי: שהיה לי ספק, אז לא היה לי ספק, ועשיתי הפלה.
כי ילד זה מבחינתי דבר שצריכים להיות שלמים איתו במאה אחוז, ולעשות כי רוצים, לא כי יצא.

שליחה על ידי עדי_א* » 09 מאי 2012, 21:36

מחקתי מכאן קישור לסרטון שהיה נראה לי יכול להיות פוגעני, ולא מתאים לרוח הדף שהוא במהותו דף שמבקש לדעת על נשים שעשו הפלה ושלמות עם זה, כלומר, מבקש חיזוק לעשות הפלה,ותמיכה בהחלטה זו.

ברצוני לשתף אתכן בהתלבטות גדולה שלי ממש בימים אלו, אני בהריון בחודש החמישי אני ובן זוגי נפרדנו וכולם לוחצים עליי בצורה קשה להפסיק את ההריון הזה. אני פשוט לא רוצה למרות הכאב הגדול והאחריות הרבה המוטלת על כתפיי. חלק מהקרובים אפילו מודיעים כי ינתקו עימי את הקשר במידה ולא אסיים אותו. אני מרגישה בודדה ובלחץ עצום. אשמח לשמוע את דעתכן..תודה

שליחה על ידי עדי_א* » 22 מאי 2012, 22:38

שלום רחל.
נשמע שאת נמצאת במצוקה גדולה.
לדעתי, ההחלטה לעשות הפלה צריכה לבוא ממקום פנימי של האישה, ולא משום לחץ חיצוני, עד כדי כך, שבועדה של הפסקת הריון שואלים האם הופעל עליך לחץ, על מנת לוודא שאת עושה את זה כי את רוצה, ולא כי לחצו עליך.
אני לא חושבת שניתן להיות שלמה עם החלטה כל כך גדולה אם היא לא נעשית מתוך רצון פנימי ולא לחץ חיצוני. האם יש בסביבה שלך מישהו שיכול לעזור לך לחזק את הקול שלך, בין אם זה אומר להפיל או להמשיך בהריון?

חלק מהקרובים אפילו מודיעים כי ינתקו עימי את הקשר במידה ולא אסיים אותו.
לדעתי, אנשים שלא מכבדים את זכותך להחליט על חייך ועל חיי העובר שלך ומאיימים עליך, אני לא בטוחה שזה כזה הפסד לא להיות איתם בקשר.

רק לשם ההבהרה, אני לא מתנגדת להפלות בכלל בכלל, עשיתי הפסקת הריון יזומה בעצמי. מה שכן, אני תומכת בזכות האישה על גופה. לך, ואך ורק לך יש זכות להחליט האם לשמור הריון או להפסיקו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כגרושה ואם לילדה קטנה, הכרתי בחור והתאהבנו. כבר בחודש הראשון ליחסים נכנסתי להריון לא מתוכנן ולא רצוי. הקשר אמנם נראה מבטיח מאוד, אך בתי הקטנה הייתה כל עולמי, ולא הייתי מעוניינת בילד נוסף שיגזול ממנה את תשומת הלב שלי, והיה לי מספיק שיקול דעת להבין שהיחסים עם בן זוגי החדש אינם מובטחים לעד. ישבתי עם עצמי ושקלתי לכאן ולכאן, ובסוף הגעתי למסקנה שאם אלד את התינוק באותה עת, זה יהיה רק כדי שלבתי יהיה עם מי לשחק... זו לא סיבה להוליד ילד. ביצעתי הפסקת היריון באופן פרטי בבית חולים "אלישע" בחיפה. ההליך היה קצר ופשוט, ללא שום כאב או אי נוחות. אחרי התאוששות קצרצרה, הלכנו אני ובן זוגי למסעדה וחזרנו הביתה. זה קרה לפני כ-15 שנה. מאז לא היה לי רגע אחד של חרטה, ואני חייבת לומר שאני נזכרת בסיפור הזה רק בכל פעם שאני שומעת על אגודת "אפרת" המתועבת, ומעבר לזה ההפלה לא שיחקה שום תפקיד בחיי. דרך אגב, בן זוגי דאז נפרד ממני לאחר כשנתיים, ובדיעבד אני יכולה להגיד בפה מלא שזו הייתה אחת ההחלטות הנבונות שעשיתי בחיי.

אני ניצבת בפני החלטה קשה של הפלה. יצאתי עם בנ זוג 5 חודשים ורצינו היריון. משגיליתי את ההיריון בנ זוגי ביקש שאבצע הפלה אם אין בכוונתי להינשא לו. הוא ואימו מאיימים עליי ועל משפחתי . אני רוצה בהיריון . אני בת 36 ...

חיבוק לי אליך! איזה מצב לא פשוט.
אולי יש אפשרות לפגישת גישור שבה תנסו להגיע להסכמה לגבי המשך ההריון והקשר שלכם?

בעיני את בוחרת!!!
אין לאיש זכות להכריח אותך להרוג את מה שיצרת.
מציעה שתחפשי מקומות בתוכך שאינך שלמה עם עצמך ותטפלי בהם פנימית ותדעי איך לפעול.
בעיני אין כאן שאלה.כדאי לך גם להגיד לעובר שהוא רצוי וכו וכו שיהיה לו קל וטוב לא משנה מה הסביבה החצונית...
את אמרת שאת רוצה ?זהו.זכותך.זו הייתה בחירה שלו גם כשהיתה לו האפשרות.אי אפשר להכריח וזה הכי חשוב !!!!
אם את מרגישה לחץ ולא רוצה להנשא לו זו זכותך.
כמו שמבינה הבן אדם מספיק מבוגר ליצור ילד?...אמא שלו לא קשורה לעניין.
כשאת רוצה והוא לא ,מה יכול להיות מעבר ללותר לו על כל הצד שלו בטיפול אם איננו רוצה?
אז אמנם היה לא קל אך אם בכוונה מלאה בבטחון בהחלטה שלך בעדינות אך בבהירות מלאה פשוט תהיי ברורה שאת לא הורגת את הילד!
משהו טוב חייב להפתח.לא להסחף לקונפליקט.אסרטביות רכה ואוהבת בעיני תמיד עוזרת
חפשי אותם בתוכך את הקולות האלה.עשי עימם שלום
אפשר לראות אולי היפונואופונו עוזר
ה"עבודה "ומסעות שם תקבלי
קבלי תמיכה ללב ותתעצמי באהבה לך לעובר ולמה שיצרת ופשוט לקבל...
היי באהבה
בהצלחה
אם את רוצה והם לא כרגע תותרי עליו (בן הזוג)ועל משפחתו וצרי לך חיים שקטים .
אחרי שהילד יוולד הם יקבלו אותו באהבה.
דרך אהבה ואמונה
להאמין בטוב בלב נפתח ...
מאמינה.

אני ניצבת בפני החלטה קשה של הפלה. יצאתי עם בנ זוג 5 חודשים ורצינו היריון. משגיליתי את ההיריון בנ זוגי ביקש שאבצע הפלה אם אין בכוונתי להינשא לו. הוא ואימו מאיימים עליי ועל משפחתי . אני רוצה בהיריון . אני בת 36 ...
אני מקדימה את דבריי ואומרת, שתחילת הריון זו תקופה רגישה. וההתלבטויות האלו קשות לה. את צריכה קודם כל, עד קבלת ההחלטה, לשמור על עצמך.
עכשיו אספר לך משהו.
פעם, בשנת '91 הכרתי בחור שאחרי שבוע אולי פחות, שאל אותי- את רוצה לעשות אתי ילד?
ואני לתומי, נעניתי, אמרתי כן, אבל אתה לא מכיר אותי. באותו היום נכנסתי להריון!
כעבור שבוע, אולי חמישה ימים אולי שבועיים, הוא בא ואמר לי, חבר אמר שאנחנו מנסים לכתוב ספר, לפני שאנחנו יודעים את הא' ב', ועוד כל מיני ניסוחים בסגנון. היה שבר מאוד מאוד גדול ביני ובינו, עד שאחרי כמה ימים, התחיל לי דימום, וההריון הלך.
לא ממש יודעת איך, המשכנו לחיות יחד, ואחרי חצי שנה נכנסתי שוב להריון, עליו שמרתי טוב טוב, ונולדה ממנו בתי הבכורה.
רק כשנולד בני הרביעי, בשנת 2009 יכולנו לפתוח את הנושא ולדבר על מה שקרה אז ביננו. ושנינו הרגשנו שהבן הרביעי שלנו, הוא הילד שאז לא הצלחנו להחזיק בביחד שלנו, בבטן שלי.
מה שאני באה להגיד זה שאת זו שמחליטה. קחי לך זמן עם עצמך. קבלי החלטה לכאן או לכאן, ואז תגייסי את הכוחות, אולי את האנשים, אולי אמא א אחות, (אם הן תומכות) כדי להוציא את ההחלטה שלך לפועל.
בהצלחה רבה מאוד....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ועם זאת אני יודעת שלעולם לעולם לא אעשה עוד הפלה. לעולם.
בעברי עברתי הפלות, ומרגישה ככה לגמרי. עכשיו כמה שנים אח"כ אין לי עדיין ילדים ורוצה מאוד....
פלונית, בת 36, זו החלטה שלך, זה גופך, וגם הגיל משחק תפקיד, גם אמונה...קשה שאין תמיכה מהקרובים לך (וההפך) ,אבל ההחלטה בידך, בהצלחה רבה, שולחת לך חיזוק ושמחה בכל מה שתבחרי.

עשיתי הפלה עם חבר שלא רצה
אני מנסה לא להרגיש את זה...
אני שלמה אך בלב חבל לי שריצית אותו ובכלל לא ממש חשבתי מה אני...
בהצלחה

היי, רוצה לשתף. פגשתי במי שחשבתי שהוא אהבת חיי לפני כחצי שנה. אחרי חודש הוא נפרד ממני (בחור לא יציב אבל עם המון מעלות אחרות שגרמו לי להתאהב בו כמו שלא התאהבתי בחיי) כעבור כמה ימים הוא חזר אליי ואמר לי את כל מה שרציתי לשמוע, שהוא תמיד בורח מקשרים, שאיתי זה שונה, שהוא רוצה להיות איתי. כעבור שבוע גיליתי שאני בהריון. מיד התקשרתי אליו והוא הגיע ותמך והיה בן זוג מקסים. אני בת 31 כך שההחלטה הייתה מאוד קשה והדבר הראשון שאמר זה שהוא רוצה את הילד. אולי זה היה אימפולסיבי, אולי ילדותי, אבל שנינו הרגשנו שמה שקורה בינינו "זה זה" התאהבות חד פעמית כזו שקוראת אחת ל... ואם בכלל. בכל מקרה ההריון היה לי קשה מאוד, בחילות מצבי רוח הריח שלו דחה אותי, ואני יודעת בפנים שאני אוהבת אותו. הרגשתי שאנחנו מכירים חודש וקצת ואני לא רוצה שיכיר אותי בתקופה כל כך קשה של הריון, לא הייתי בתוכה אם אנחנו יכולים לעבור את זה. אחרי שהודעתי לאחים של ולחברים קרובים על ההריון ועל כך שאני מתכוונת לשמור את העובר (תמיד רציתי ילדה והרגשתי, כלומר ידעתי שזו בת) החלטתי להפיל. ההריון גרם לי להתעסק עם עצמי ועם מה שקורה אצלי, הרגשתי שאני לא יכולה להיות בת זוג מספיק טובה במצב הזה. דיברנו הרבה על העניין והייתה בהריון שבועיים שנראו כמו נצח. תמיד אמרתי אם אכנס להריון לעולם לא אפיל, אפילו באורח מוזר אמרתי את זה יום קודם. וגם חלמתי בלילה לפני שגיליתי על זה שאני בהריון. בכל אופן לאחר התלבטויות קשות מאוד, החלטתי לעשות הפלה. הרגע הכי קשה היה שהייתי צריכה להביא בדיקת אולטאסאונד לועדה, ושם ראיתי טכנאית מחויכת שאמרה לי שלעובר יש דופק. לעולם לא אשכח את הרגע הזה והוא לא יוצא לי מהראש. אבל מצד שני ההריון גרם לי למצבי רוח ולהמון בעיות ואפילו קינאתי בכל בחורה באשר שהיא שלא נמצאת בהריון. הרגשתי שאני לא אני. הרגשתי שאני מקריבה את הילדה הזו למען קשר בחיתוליו שיכול לצמוח למשהו יפה והוא עוד צעיר. אז עשיתי את זה. בהתחלה הרגשתי הקלה גדולה, אבל ככל שהזמן עבר רגשות האשם והחרטה התחילו לחלחל. היום, 5 חודשים אחרי, אני לבד, הוא נפרד ממני כי היה עצוב לפני חודש. אולי בגלל ההפלה ואולי כי הוא פשוט טיפוס כזה. אבל אני יודעת שאני בת 31, אולי לא אמצא אהבה כזו, אולי לא יהיה לי ילד, וזה כואב. גם הפרידה ועוד יותר ההפלה, שעכשיו מכה בי. כל אותו זמן דיברנו על זה שיהיה לנו ילד, עוד שנה או שנתיים, שאנחנו לא מוכנים. הוא תמך בי למרות שרצה את הילד, הוא הלך עם הבחירה שלי. אני מרגישה היום נורא, ולא מפסיקה לחשוב על אותות רגע שעשיתי את ההפלה בסופו של דבר. קשה לי לחשוב על דברים אחרים וקשה לי לחשוב על חיים עם מישהו אחר. ההפלה הביאה אותי למקום שאני נורא נורא רוצה ילד ומרגישה בשלה, אבל אני לבד, והסיכוי שזה יקרה אפסי, רציתי ליצור ילד מתוך אהבה ומתוך בסיס, אני לא יכולה שלא לחשוב מה היה קורה אם הייתי עכשיו בחודש שישי. אפילו אם הוא עדיין היה עוזב לפחות הייתי מקבלת מתנה גדולה, ואני גם יודעת שהוא היה יכול להיות אבא טוב. ותמיד יש את האופציה שהיינו נשארים יחד. איך מתגברים על החוויה הזו? איך ממשיכים הלאה? איך לא מאבדים תקווה?

שליחה על ידי שלמה* » 05 מאי 2013, 21:34

פלונית - חיבוק!
ממליצה לך בחום לעבור תהליך של עיבוד של ההפלה והחוויה. כדי לעזור לך להמשיך הלאה.

שליחה על ידי שלמה* » 05 מאי 2013, 21:56

פלונית בת 36,

נכנסתי להריון כשהייתי באמצע שנות ה-20. הייתי עם בן זוג כבר כשנה, הוא העדיף לא לשמור את ההריון, אבל אמר שיתמוך בכל אפשרות בה אבחר.

אני הייתי מבועתת משתי האפשרויות. מצד אחד ראיתי שלושה ילדים מושכים את השמלה שלי מכל צד ורוצים ממני משהו, ושהלך על קריירה, לימודים.. מצד שני פחדתי פחד מוות מההפלה.
בסוף בחרתי במה שהפחיד אותי פחות - הפלה. הייתי שלמה לגמרי עם הבחירה שלה, אחרי הרגשתי הקלה. כמעט לא היה לי דימום, לא כאב לי כלום. ושפוט הרגשתי הקלה ושחרור גדולים.
לא היו בי חרטות. וגם בסדנה שיצא לי להיות בה, שנים רבות אחרי, ובמקרה עקב שאלה שעלתה, נעשה תהליך השלמה עם עובר בהפלה (מכל סוג) - הרגשתי שזה היה שלם.
מאותו הרגע החדרתי בי אמונה עמוקה שבפעם הבאה שאכנס להריון זה יהיה כשזה יתאים. הגבר היה בתמונה עוד כמה שנים טובות אחרי.

הסיפור הזה דומה מעט לתחילת הסיפור של פלונית מעלי. קשר מופלא. מישהו שבורח. וחוזר. ובורח. אחרי תקופה ארוכה בהרבה, ובעיקר הרבה בריחות, אמרתי לו שאני רוצה לעשות איתו ילד. זה ריגש אותו, הוא גם מאוד רצה להתמסד ולעשות ילד באותה התקופה, ובאותו היום בתנו נהרתה.

מהא מאוד אחרי הוא כבר ברח שוב. כשקלטתי במודע שאני בהריון, הוא רצה הפלה.
אני רק ראיתי חיים. הייתי מעט צעירה ממך, אבל רציתי ילד, וממנו. יותר רציתי להיות איתו, לפחות במודע, אבל היי ביקשתי, והעולם מיד נענה. לא ראיתי שום אפשרות בכלל לשקול הפלה.
הוא ניסה להפעיל לחץ, הבין שאין לו סיכוי. מדי פעם היה יוצר קשר, בעיקר שולח מיילים מבאסים בהם הוא מבטיח לי שהוא לא יהיה בתמונה ושאני לא אבנה על זה.
התגובה שלי היתה לומר לו שהוא יכול לבחור במה שהוא רוצה - להיות אב נוכח, או שלא. שאני לעולם לא אתבע אותו או אדרוש ממנו דבר אם לא ירצה להיות בקשר עם בתו. וכשהיה לי ברור שהמסר הזה עבר, אז פשוט התעלמתי.
לדבריו בימים לפני הלידה הוא התאפס על עצמו.
יש לבת שלי היום אב מהמם ומשקיען. למרות כל הכעס שהיה בו, כלפי וכלפיה, הוא עשה המון עבודה פנימית.
אנחנו בתקשורת מצוינת, התחשבות הדדית ובאמת שהייתי מאחלת לכלזוג הורים שאינו יחד התנהלות שכזו (והרבה זוגות נשואים סביבי מאחלים לעצמם התנהלות כזו עם בני זוגם גם בכל הנושגע לילדיהם).

בהצלחה בכל דרך שתבחרי בה.

שליחה על ידי שלמה* » 05 מאי 2013, 22:03

ראיתי עכשיו שמישהי כבר הגיבה כאן בכינוי הזה.
אני לא היא.

ואגב, הורי תמכו בי בשתי הבחירות. ואני יודעת שגם אם הייתי בוחרת הפוך בכל מקרה - היו תומכים בי.

וואו. אכן סיפור מדהים שלמה... רציתי לשאול אותך, איך הצלחתם בתור זוג לעבור דבר כל כך גדול כמו הפלה? (אם בא לך לענות כמובן) וגם, איך הצלחת להשלים עם ההפלה הזו? אני חושבת שאני יכולה ללמוד מהסיפור שלך הרבה, כל הזמן יש לי בראש איזו מחשבה מטרידה שאם הייתי שומרת את העובר הבחור עוד היה ברקע. אבל כנראה שאנשים לא משתנים. בסופו של דבר, מה יותר רצית, אותו או את התינוק? אני מרגישה שעשיתי טעות כי בחרתי אותו ואת הקשר שלנו שלא הצליח בסופו של דבר על פני החוויה והדבר המדהים הזה שנקרא אימהות והיום הייתי יכולה להיות במקום אחר. ברור שאלו מחשבות לא בריאות וברמה הרציונלית אני מבינה את הבחירה שלי, השאלה איך מבינים את המעשה דרך הרגש? איך משלימים איתו?

ולמה הקשר לא הצליח בסוף? אחרי שהתעשת? (כמובן לא חייבת לענות אם לא מתאים לך)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רציתי להביא את הסיפור שלי: אני בת 36 יש לי ילד מקסים בן 5. מאז שהוא נולד היחסים עם בעלי נהפכו קשים כאילו משהו נשבר כי היתה לידה קשה והתאוששות קשה ואימי לא היתה לידי כי היא נפטרה שנה לפני והוא הפסיק לעשן חומרים מסויימים שעישן לפני ההריון אבל לא ידעתי שהוא מעשן כשהיינו חברים וגם כשהתחתנו. וזה מאוד הפריע לי וביקשתי שיפסיק עם זה כשהתינוק נולד. ואכן כך קרה אבל זה הוסיף לחץ על המערכת מבחינת יכולת לתמוך בי בתקופה הקשה שעברנו אחרי הלידה. מאז שנתיים אחרי נכנסתי להריון לא מתוכנן עם תאומים... בתקופה של יחסים מאוד לא טובים והתייעצתי עם המשפחה ועם חברות טובות והיה לי מאוד מאוד קשה להחליט בסוף בשבוע 12 ביצעתי הפלה שאז לא התחרטתי עליה הרגשתי הקלה כי היו לנו הרבה בעיות ביחסים. אבל היום שנתיים אחרי ההפלה קשה לי ורע לי כי היו לי מאז 2 הפלות טבעיות ואני מפחדת שיש לי בעיה עכשיו. וכולם סביבי כבר עם שניים שלושה ילדים ואני מרגישה תקועה ורע לי מאוד שעשיתי את ההפלה ההיא. אני חייבת לציין שהיחסים עם בעלי עדיין קשים ובגלל העדר תמיכה משפחתית אני עדיין בזוגיות הזאת. אבל זה שיש לי רק ילד אחד זה קשה לי מרגיש לי תקוע וזה שאני מעניקה לבני אחים כמו שמגיע לו. אבל להיות ביחסים לא טובים ולהכנס להריון בשביל שיהיו לי עוד ילדים זה גם לא פשוט. מי יודע מה נכון???

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם, אני בת 26. בזוגיות כבר 4 שנים ונכנסתי להריון לא רצוי. הקשר שלי ושל בן הזוג שלי מאוד מטלטל בכל הארבע שנים עם הרבה עליות ומורדות אבל לפני חודש וחצי פתחתנו דף חדש ועברנו לגור ביחד. לפני שבוע נודע לי שאני בהריון למרות שימוש בגלולות. לפני שבוע כשנודע לי שאני בהריון לא עברו חמש דקות שהוא אמר אני לא מוכן לתינוק כרגע אנחנו צריכים ״לטפל בזה״. תמיד וכל חיי הייתי נגד הפלות. כרגע אני נמצאת במצב נפשי פשוט נוראי שאין לי דרך לתאר אותו אני פשוט מרגישה מתה מבפנים. הוא אומר לי במילים האלה יש תינוק אין זוגיות אין תינוק יש זוגיות ואופציה לילדים ועתיד משותף. אמר שאם אני מחליטה להשאיר הוא לא יהיה שם בשום דרך. המילים האלה זה פשוט לא הבן אדם שאני מכירה. הוא מפעיל עליי לחץ אדיר. אני מרגישה כמו שבר כלי. מפחדת פחד אימה לגדל ילד ולהשאר לבד אבל יודעת שאם אעשה הפלה אצטער פשוט עד סוף החיים שלי כי בגדתי בעצמי. אני בשבוע 5+1 והפלה עם כדורים אפשר לעשות בשבוע וחצי הקרובים. אני מאוד אשמח לעצה.

שליחה על ידי אחת* » 14 מרץ 2014, 12:23

קודם כל הייתי זורקת את הבחור ולא מסתכלת לאחור,
כשתתפני תמצאי בחור שאוהב אותך ומתנהג אליך בכבוד!

לגבי ההריון, אין לי מושג, העיקר תאהבי את עצמך!

שליחה על ידי דנה* » 14 מרץ 2014, 14:25

קודם כל הייתי זורקת את הבחור ולא מסתכלת לאחור
מסכימה.
אחר כך תחשבי אם את מוכנה לילד הזה ורוצה לגדל אותו לבד, או שאת מעדיפה לעשות הפלה.
בזה כבר קשה לעזור לך מכאן.
חיבוק גדול

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לצערי אני יודעת שאני מטומטמת אבל אוהבת אותו למרות שלא מבינה איך אפשר למרות כל מה שהוא עושה לי. היום לראשונה בחיי הגעתי למצב שכמעט שתיתי כדורים בשביל לגמור עם הכל, לא רואה חשק להמשיך לחיות. הוא מתעלל בי נפשית ופשוט מאמלל אותי. אני מפחדת שאם אעשה הפלה אני לא אסלח לעצמי אף פעם ובטח שלא לו.

מנסיון של ארבע שנים בקשר מאמלל, וחיים שלמים עם אבא בעייתי מאוד, הפתרון הוא למצוא את הדרך לאסוף כוחות ולהפטר מהאיש הזה.
בהתחלה זה נראה בלתי אפשרי ובכלל רעיון שאי אפשר אפילו לחשוב עליו ברצינות.
לא יודעת אם את נמצאת בנקודה הזאת, לוקח זמן להגיע לשם. לראות שיש חיים שלמים מעבר לבנאדם הזה.
לדעתי ומנסיוני, ילד שנכנס למערכת יחסים כזאת בעייתית יפיל רק צרות נוספות על הקשר, שלא לדבר על העובדה שהוא יצטרך לחיות עם מישהו שלא רוצה אותו...
לא יודעת לייעץ לך לגבי הילד כן או לא, אבל בוודאות לא הייתי נכנסת לגידול ילדים עם בנאדם כזה. "דף חדש" זה מושג יפה רק על הנייר. אין לזה באמת משמעות ברובם המכריע של המקרים.
אשמחלנסות לעזור או לשתף מנסיוני.
grundeis בגימייל קום.

שליחה על ידי אחת* » 14 מרץ 2014, 15:45

את קיבלת מתנה, את יכולה לנצל אותה לטובתך, להבין שאת ראויה ליחס אוהב, מכבד, נעים,
להיות בקשר עם אדם שעושה לך טוב.

את יכולה לפתוח דף חדש, את צעירה, נשמעת נבונה ורגישה, ובטח יש לך המון נקודות חוזק,
החיים שלך יכולים להיות יפים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני פשוט לא מצליחה להיות שלמה עם אף החלטה. להשאיר את התינוק זה לגדל אותו לבד וזה יכול להיות מאוד קשה ולא יודעת אם אני מוכנה לזה. להפיל זה לקחת סיכוי שאני לא אוכל ללדת ילדים בעתיד ולא לסלוח לעצמי על זה אף פעם. כולם אומרים לי לא לעדות הפלה אבל בסופו של דבר רק אני אחיה עם ההחלטה הזאת. זה החלטה הכי קשה שהייתי צריכה לקחת בחיים. תודה רבה לכולם על התמיכה.

שליחה על ידי אחת* » 14 מרץ 2014, 16:20

בהחלט החלטה קשה,
אולי כדאי לך לקרוא מעט על הפלה וסיכוניה, (הסיכוי לפגיעה בפריון היא 0.01% ),
את יכולה לחכות כמה ימים עם ההחלטה , תעשי מה שנכון עבורך ומצאי אנשים שיכולים לתמוך בבחירה שלך.

שליחה על ידי עדי_א* » 15 מרץ 2014, 22:48

להפיל זה לקחת סיכוי שאני לא אוכל ללדת ילדים בעתיד ולא לסלוח לעצמי על זה אף פעם
הסיכוי לפגיעה בפיריון הוא נמוך מאוד. בנוסף, לא לסלוח זה אם את חושבת שעשית משהו רע, ולדעתי, הפלה היא לא דבר רע.
לך, כאישה וכאדם באופן כללי יש זכות על גופך, וזה אומר שלאף אחד אין זכות להלחיץ אותך לעשות הפלה, או להלחיץ אותך לא לעשות.
אפשר לשאול בת כמה את והאם יש לך משפחה שיודעת על ההריון?

פלונית יקרה, קודם כל הסירי את מכשול הלחץ מההחלטה הזו. נכון שהזמן לכדורים מוגבל אבל יש לך אפשרות כירורגית והיא בהחלט לא רעה.
במקרים של מצוקה נפשית היא אפילו קלה יותר כי הכל נגמר באופן פשוט ומהיר. שווה לחשוב על זה ולנסות להוריד גורמי לחץ לא נחוצים.
אין לך לחץ של זמן. עכשיו - לנשום עמוק.
הקשר שאת מתארת נשמע קשה. האדם שאת מתארת לא נשמע כמו אדם אוהב, או אדם שמצליח להביע אהבה בדרכים המקובלות.
הפעלת לחץ בכלל, ובוודאי שבמקרה כזה, היא צעד לגמרי לא הגון.
את יכולה לעשות שימוש במקרה הזה כדי לנבא איך ייראו המשך חייכם המשותפים, עם או בלי ילד כרגע.
ואז לשאול את עצמך - האם אני רוצה לחלוק את חיי עם אדם שברגעי משבר ומצוקה מפעיל עלי לחץ כבד לבחור דווקא ברצון שלו? אדם מציב אולטימטום של פרידה על מצב שנגרם גם בהשתתפותו ושמוכן שהדברים יתנהלו רק לשביעות רצונו או שהוא הולך.
אם תכריעי בעד הקשר הזה, הוא במילא ידרוש עבודה רבה ויהיה בשל לילד רק בעוד פרק זמן כלשהו, אם וכאשר שניכם תמצאו דרך לנהל תקשורת שמכבדת גם אותך.
אם תכריעי נגד הקשר הזה תוכלי לשאול את עצמך האם נכון עבורך לגדל ילד לבד. זו שאלה נפרדת לגמרי שבאמת רק את יכולה לענות עליה.

באופן הכי אישי - לא הייתי מקבלת החלטה כזו לגבי גידול ילד לבד רק על סמך עמדתי העקרונית כלפי הפלות. העמדה העקרונית יכולה להישאר יציבה ועדיין אהיה מסוגלת לראות שהחיים לא תמיד מתנהלים לפי עקרונות.

מאחלת לך רק טוב.

שליחה על ידי רקמה* » 16 מרץ 2014, 08:12

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יקרה

עברתי הפלה עם חומר כימי (ציטותק) ומעוד כמה ששמעתי מהן זו לא תמיד הדרך הרצויה - הייתי צריכה בכל מקרה לעבור אחריה הפלה פיזית. הפלה בניתוח לעיתים יותר בטוחה לרחם (זו הרדמה, אבל לפחות ידיים אנושיות בודקות שלא נשאר כלום, כימי זה הימור).

מה שנותן לך כמעט חודשיים.
אני לקראת לידה שנייה. אחת עשיתי כי העובר היה ללא דופק. שניה כי העובר היה במצוקה קשה והעדפתי להפיל. אל תחפשי להרגיש שלמה. זו החלטה קשה בכל מקרה.

אחרי הפלה תמיד (אני חושבת) יש צער על האובדן, בכי ואבל

גם כשמגלים שהאהבה שיש לנו למישהו/ משהו לא מספיקה כדי לקיים זאת במציאות, ובעצם הדברים דומים (הקשר, ההפלה).
מהניסיון שלי שום דבר לא נפתר עם הילד, הבעיות שיש בזוגיות רק מתעצמות. יותר קשה ויותר בודד לאישה עם ילד בתוך זוגיות קשה מאשר לבד/ לבד עם ילד.
כשיש בסיס חזק אפשר לעבוד על זה אבל תחשבי טוב טוב אם יש ביניכם כבוד אחד לשני, תמיכה והבנה ואם את בטוחה ומאמינה בך ובו, מעבר לאהבה.

שולחת לך אהבה

פלונית יקרה מאד,
מניסיון עם נשים במצבך וגם מתוך אמונה אני יודעת שגם אם החוויה שאת עוברת היא לא פשוטה היא מכוונת לטובתך הגבוהה ביותר.
יש שם תמונה גדולה יותר שאת לא יכולה לראות כרגע.
מציעה לך:

לנסות להתמקד בהתחזקות שלך. לאסוף לעצמך רגעים שבהם את נושמת נשימה טובה ומרווחת.
לבקש מבן הזוג לא לעשות שום דבר שיאיץ בך. ההאצה מפריעה לך להיות בחיבור עם הקצב שלך.
להקיף את עצמך עם אנשים (במיוחד נשים) מחזקות.
להקיף את עצמך באהבה מעצמך. (את יכולה לראות את האותיות של המילה א ה ב ה עוטפות אותך ברכות)

אלה יתנו לך משאבים פנימיים וקרקע יציבה להתמודד עם סימן השאלה הגדול בחייך.
באהבה

היי, אני ילדתי לפני חודשיים. והחודש גיליתי שאני שוב בהריון. כלומר אם אשאיר את הילד הזה יהיה מרווח של עשרה חודשים בין הילדים. אני כל כך מאוהבת בילד שהבאתי לעולם אבל כרגע להביא עוד אחד בפער כזה קטן יושב לי כמו גוש בבטן!
אני חושבת שאפיל בסוף למרות שהמשפחה מאוד תומכת שאביא אותו לעולם.
השאלה אם כדאי לעשות הפלה עם כדורים או גרידה
הבנתי שבגרידה יש סיכון לא להכנס שוב להריון. לאחותי זה קרה. ועם הכדורים יש ממש כאבים. מה אתן ממליצות?

מה אתן ממליצות?
לכי לרופא שאת סומכת עליו, ותשאלי. נראה לי נבון להכין רשימת שאלות מראש ולבוא עם מישהו שאת סומכת עליו (בעל\אחות\חברה טובה)
כל עיצה אחרת נראית לי לא אחראית, בפרט שמדובר בדיון אינטרנטי.