שיר חדש

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

תשמעי יש פה פילוסופיה עמוקה ביותר וחשובה ביותר -
ככה הבאת את זה בקלילות אבל וואו, את קולטת מה שאת אומרת פה?

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

תשמעי יש פה פילוסופיה עמוקה ביותר וחשובה ביותר -
ככה הבאת את זה בקלילות אבל וואו, את קולטת מה שאת אומרת פה?

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

צריכה עוד לחשוב על זה

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

צריכה עוד לחשוב על זה

[עדינה_ניפו*]

כן, זה אחלה משחק. ונורא כיף גם בזוג. (כשעושים את זה בזוג מישהו מכוון אותך אז הוא יכול נגיד להפעיל לחץ עדין על הראש ולקרב אותו מאוד למשהו, וכך יש גם אפשרות לקלוזאפ
אהבתי את הרעיון של הקלוזאפ.
אני רק צריכה למצוא פרטנר, אולי אנסה עם הילדים שלי!

[עדינה_ניפו*]

כן, זה אחלה משחק. ונורא כיף גם בזוג. (כשעושים את זה בזוג מישהו מכוון אותך אז הוא יכול נגיד להפעיל לחץ עדין על הראש ולקרב אותו מאוד למשהו, וכך יש גם אפשרות לקלוזאפ
אהבתי את הרעיון של הקלוזאפ.
אני רק צריכה למצוא פרטנר, אולי אנסה עם הילדים שלי!

[מי_מה*]

תשמעי יש פה פילוסופיה עמוקה ביותר וחשובה ביותר
ואני כבר לא מופתעת מזה שאת 'שולפת' אותה ככה בקלילות , רק אסירת תודה.
@}

[מי_מה*]

תשמעי יש פה פילוסופיה עמוקה ביותר וחשובה ביותר
ואני כבר לא מופתעת מזה שאת 'שולפת' אותה ככה בקלילות , רק אסירת תודה.
@}

[עוברת_אורח*]

הרשי לי להעניק לך פתגם שקיבלתי מ ענת גביש:
תמיד יש ברחוב ליד פסטיבל קבורת מסרקים
(לפרטים המדויקים, חפשי בדףבית שלי, ככה באזור אפריל 2004)

[עוברת_אורח*]

הרשי לי להעניק לך פתגם שקיבלתי מ ענת גביש:
תמיד יש ברחוב ליד פסטיבל קבורת מסרקים
(לפרטים המדויקים, חפשי בדףבית שלי, ככה באזור אפריל 2004)

[מתחדשת*]

כשהעיניים פקוחות הבחירה לאן להסתכל נמצאת בידיי, או ליתר דיוק בידי שכלי המתלבט, המסתכל תמיד מעבר לפינה אל הדבר הבא, בעוד שכשהעיניים עצומות אני מאפשרת לעצמי להיכנס למצב של התמסרות, של קבלת כל תמונה כפי שהיא וראיית היופי הקיים בכל, ממילא, בלי שזה יהיה תלוי במאמץ מצדי

איך אני אוהבת לקרוא אותך.
@}

[מתחדשת*]

כשהעיניים פקוחות הבחירה לאן להסתכל נמצאת בידיי, או ליתר דיוק בידי שכלי המתלבט, המסתכל תמיד מעבר לפינה אל הדבר הבא, בעוד שכשהעיניים עצומות אני מאפשרת לעצמי להיכנס למצב של התמסרות, של קבלת כל תמונה כפי שהיא וראיית היופי הקיים בכל, ממילא, בלי שזה יהיה תלוי במאמץ מצדי

איך אני אוהבת לקרוא אותך.
@}

[אשה_שמחה*]

_תשמעי יש פה פילוסופיה עמוקה ביותר וחשובה ביותר -
ככה הבאת את זה בקלילות אבל וואו, את קולטת מה שאת אומרת פה?_
ת'אמת, לא P-: . אנא הרחיבי.

תמיד יש ברחוב ליד פסטיבל קבורת מסרקים D-: בדיוק!!



תודה על התגובות המשמחות

[אשה_שמחה*]

_תשמעי יש פה פילוסופיה עמוקה ביותר וחשובה ביותר -
ככה הבאת את זה בקלילות אבל וואו, את קולטת מה שאת אומרת פה?_
ת'אמת, לא P-: . אנא הרחיבי.

תמיד יש ברחוב ליד פסטיבל קבורת מסרקים D-: בדיוק!!



תודה על התגובות המשמחות

[אשה_שמחה*]

כשהייתי בחוג יוגה בגיל 15, היינו עושים אוֹם בסוף השיעור.
זה היה חלק מהפלא שבשיעורים.
והביא לידי ביטוי בצורה הכי חזקה את הניגוד בין העולם שחייתי אז לבין העולם האלטרנטיבי שגיליתי בשיעורי היוגה.
אחרי שנה נהייתי עסוקה מדי בלהיות טינאייג'רית והפסקתי עם היוגה.
חזרתי לזה כשהייתי בת עשרים וארבע. בשיעורים ההם לא היה אום בסוף השיעור ובכלל שכחתי מזה.
ועכשיו, כשחזרתי לפני שנה ללכת ליוגה, הופתעתי ושמחתי לגלות שיש אום בסוף.
אבל זה לא היה כמו בגיל חמש עשרה. הייתי מאוד מודעת, שומעת בתוך האום הכללי את האומים של אלו שישבו לידי, במיוחד את זה של המורה בגימלאות.
או שזה הפך למשימה, להצליח "להחזיק"את האום כמו המורה, ולהתבאס כשלא.
היום בסוף השיעור, קצת אחרי שהתחלנו, הרגשתי פתאום שאני רוכבת על האום, נכנסת אל הצליל כמו אל מנהרה, ולרגע הכל הופך לאחד ואני בתוכו.
הבחנתי בזה והוטחתי לרגע חזרה אל המקום המנתח, הנותן לי ציון טוב על זה ש"התחברתי". מזל שקלטתי את זה וצללתי שוב פנימה באום הבא, ובזה שאחריו.

[אשה_שמחה*]

כשהייתי בחוג יוגה בגיל 15, היינו עושים אוֹם בסוף השיעור.
זה היה חלק מהפלא שבשיעורים.
והביא לידי ביטוי בצורה הכי חזקה את הניגוד בין העולם שחייתי אז לבין העולם האלטרנטיבי שגיליתי בשיעורי היוגה.
אחרי שנה נהייתי עסוקה מדי בלהיות טינאייג'רית והפסקתי עם היוגה.
חזרתי לזה כשהייתי בת עשרים וארבע. בשיעורים ההם לא היה אום בסוף השיעור ובכלל שכחתי מזה.
ועכשיו, כשחזרתי לפני שנה ללכת ליוגה, הופתעתי ושמחתי לגלות שיש אום בסוף.
אבל זה לא היה כמו בגיל חמש עשרה. הייתי מאוד מודעת, שומעת בתוך האום הכללי את האומים של אלו שישבו לידי, במיוחד את זה של המורה בגימלאות.
או שזה הפך למשימה, להצליח "להחזיק"את האום כמו המורה, ולהתבאס כשלא.
היום בסוף השיעור, קצת אחרי שהתחלנו, הרגשתי פתאום שאני רוכבת על האום, נכנסת אל הצליל כמו אל מנהרה, ולרגע הכל הופך לאחד ואני בתוכו.
הבחנתי בזה והוטחתי לרגע חזרה אל המקום המנתח, הנותן לי ציון טוב על זה ש"התחברתי". מזל שקלטתי את זה וצללתי שוב פנימה באום הבא, ובזה שאחריו.

[מי_מה*]

טוב, אז אם את לא יכולה לתת לעצמך ציונים אני אתן לך אחד מבחוץ. ציון מצוין! כי זה בדיוק הפירוש של 'אום' - שהכל אחד.

[מי_מה*]

טוב, אז אם את לא יכולה לתת לעצמך ציונים אני אתן לך אחד מבחוץ. ציון מצוין! כי זה בדיוק הפירוש של 'אום' - שהכל אחד.

[עדינה_ניפו*]

הבחנתי בזה והוטחתי לרגע חזרה אל המקום המנתח, הנותן לי ציון טוב על זה ש"התחברתי". מזל שקלטתי את זה וצללתי שוב פנימה באום הבא, ובזה שאחריו.
מזכיר לי את הקטע בספר 'לאכול, להתפלל, לאהוב' כשהיא בהודו ומתחילה להיכנס עמוק לתוך המדיטציות.

לי זה גם קורה ברגעים חזקים שאני נסחפת בהם בשיעורי הפאולה.
ברגע שאני קולטת שאני "שם", נלקחת לאיזה מקום שהוא כבר מעבר לשליטה הרגילה שלי אני מתרגשת ומיד שומעת את עצמי מספרת את זה למישהו או כותבת את זה כאן באתר ואז צריכה להחזיר את עצמי לגוף, לחוויה עצמה.

[עדינה_ניפו*]

הבחנתי בזה והוטחתי לרגע חזרה אל המקום המנתח, הנותן לי ציון טוב על זה ש"התחברתי". מזל שקלטתי את זה וצללתי שוב פנימה באום הבא, ובזה שאחריו.
מזכיר לי את הקטע בספר 'לאכול, להתפלל, לאהוב' כשהיא בהודו ומתחילה להיכנס עמוק לתוך המדיטציות.

לי זה גם קורה ברגעים חזקים שאני נסחפת בהם בשיעורי הפאולה.
ברגע שאני קולטת שאני "שם", נלקחת לאיזה מקום שהוא כבר מעבר לשליטה הרגילה שלי אני מתרגשת ומיד שומעת את עצמי מספרת את זה למישהו או כותבת את זה כאן באתר ואז צריכה להחזיר את עצמי לגוף, לחוויה עצמה.

[הגבירה_בחום*]

הבחנתי בזה והוטחתי לרגע חזרה אל המקום המנתח, הנותן לי ציון טוב על זה ש"התחברתי". מזל שקלטתי את זה וצללתי שוב פנימה באום הבא, ובזה שאחריו. (-:

[הגבירה_בחום*]

הבחנתי בזה והוטחתי לרגע חזרה אל המקום המנתח, הנותן לי ציון טוב על זה ש"התחברתי". מזל שקלטתי את זה וצללתי שוב פנימה באום הבא, ובזה שאחריו. (-:

[אשה_שמחה*]

אני מתרגשת ומיד שומעת את עצמי מספרת את זה למישהו או כותבת את זה כאן באתר
בדיוק, גם אני, רק את הקטע הזה התביישתי לספר


כי זה בדיוק הפירוש של 'אום' - שהכל אחד
וואלה! (לא ידעתי, או ששכחתי ).

[אשה_שמחה*]

אני מתרגשת ומיד שומעת את עצמי מספרת את זה למישהו או כותבת את זה כאן באתר
בדיוק, גם אני, רק את הקטע הזה התביישתי לספר


כי זה בדיוק הפירוש של 'אום' - שהכל אחד
וואלה! (לא ידעתי, או ששכחתי ).

[אמא_ללי*]

אני מתרגשת ומיד שומעת את עצמי מספרת את זה למישהו או כותבת את זה כאן באתר
גם אני. עם כל כך הרבה חוויות....
בגלל זה (בין היתר) אני לא מסוגלת לכתוב כבר כמה זמן.

אני אוהבת אום! זה כל כך נעים לי.... אני אוהבת גם לעשות לבד לפעמים, זה נורא מרגיע.

[אמא_ללי*]

אני מתרגשת ומיד שומעת את עצמי מספרת את זה למישהו או כותבת את זה כאן באתר
גם אני. עם כל כך הרבה חוויות....
בגלל זה (בין היתר) אני לא מסוגלת לכתוב כבר כמה זמן.

אני אוהבת אום! זה כל כך נעים לי.... אני אוהבת גם לעשות לבד לפעמים, זה נורא מרגיע.

[הגבירה_בחום*]

אני אוהבת אום! זה כל כך נעים לי.... אני אוהבת גם לעשות לבד לפעמים, זה נורא מרגיע.
גם אני אוהבת מאוד אום. הכי אני אוהבת, זה אחרי כמה אומים ווקאליים, לצלול למסכת אומים פנימיים מנטליים, התדרים של זה כ"כ עוצמתיים... (-:
לגבי הפרשנות של אום, יש לו מיליון. כלומר הוא מייצג מיליון ושמונה דברים. אבל היצוג הבולט ביותר שלו. הוא זה שהוא מסמל את המוחלט. (הכל אחד אמרנו? (-:) והוא נתפס כצליל פעימתו של היקום כולו, מתוך תפיסה שהעולם הוא תולדה של רטט של צליל (ויאמר אלוהים: יהי אור... וכ' - זה מופיע בכל הדתות (-:) ולקול יש השפעה על התודעה
ואכן האום הזה פשוט מרגיע כ"כ ומכנס פנימה
מזדהה @}

[הגבירה_בחום*]

אני אוהבת אום! זה כל כך נעים לי.... אני אוהבת גם לעשות לבד לפעמים, זה נורא מרגיע.
גם אני אוהבת מאוד אום. הכי אני אוהבת, זה אחרי כמה אומים ווקאליים, לצלול למסכת אומים פנימיים מנטליים, התדרים של זה כ"כ עוצמתיים... (-:
לגבי הפרשנות של אום, יש לו מיליון. כלומר הוא מייצג מיליון ושמונה דברים. אבל היצוג הבולט ביותר שלו. הוא זה שהוא מסמל את המוחלט. (הכל אחד אמרנו? (-:) והוא נתפס כצליל פעימתו של היקום כולו, מתוך תפיסה שהעולם הוא תולדה של רטט של צליל (ויאמר אלוהים: יהי אור... וכ' - זה מופיע בכל הדתות (-:) ולקול יש השפעה על התודעה
ואכן האום הזה פשוט מרגיע כ"כ ומכנס פנימה
מזדהה @}

[אשה_שמחה*]

אני אוהבת גם לעשות לבד לפעמים, זה נורא מרגיע.

אני אנסה. (את עושה את זה סתם ככה, או אחרי תרגול יוגה?)

[אשה_שמחה*]

אני אוהבת גם לעשות לבד לפעמים, זה נורא מרגיע.

אני אנסה. (את עושה את זה סתם ככה, או אחרי תרגול יוגה?)

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

_תשמעי יש פה פילוסופיה עמוקה ביותר וחשובה ביותר -
ככה הבאת את זה בקלילות אבל וואו, את קולטת מה שאת אומרת פה?
ת'אמת, לא . אנא הרחיבי._

שלום לך.
קצת נכנסת פה בתוך ה"אומים" שנשמעים לי כיפים לאללה (הייתי מצטרפת אלייך לאיזה אום ארוך ומנקה..) אבל פה יש עניינים פילוסופיים לפתור ועד עכשיו הייתי כל כך טרודה שלא יכולתי לחזור לזה.
עכשיו מנסה. אני חושבת בקול רם בלי יותר מידי לעבד את דבריי:

סגירת העיניים משולה אצלי למוטיב ההפתעה, הקבלה , הלא צפוי, אולי אפילו הלא קריא הלא מובן.
הקבלה של הדברים מתוך סגירת העיניים ופתיחתן אל מצב ללא בחירה, ללא סינון מוחי.

השתקת המחשב (טוב, אכלנו את הפילוספיה הזו שתינו כבר לפני מעל עשור (לא בא לי לספור), אבל זה לגמרי זה).

שינוי ההוויה ממצב של חושך (סגירת העיניים) למצב של אור- של צבע, יוצר איזו עליצות כלפי התמונה הנגלית.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

_תשמעי יש פה פילוסופיה עמוקה ביותר וחשובה ביותר -
ככה הבאת את זה בקלילות אבל וואו, את קולטת מה שאת אומרת פה?
ת'אמת, לא . אנא הרחיבי._

שלום לך.
קצת נכנסת פה בתוך ה"אומים" שנשמעים לי כיפים לאללה (הייתי מצטרפת אלייך לאיזה אום ארוך ומנקה..) אבל פה יש עניינים פילוסופיים לפתור ועד עכשיו הייתי כל כך טרודה שלא יכולתי לחזור לזה.
עכשיו מנסה. אני חושבת בקול רם בלי יותר מידי לעבד את דבריי:

סגירת העיניים משולה אצלי למוטיב ההפתעה, הקבלה , הלא צפוי, אולי אפילו הלא קריא הלא מובן.
הקבלה של הדברים מתוך סגירת העיניים ופתיחתן אל מצב ללא בחירה, ללא סינון מוחי.

השתקת המחשב (טוב, אכלנו את הפילוספיה הזו שתינו כבר לפני מעל עשור (לא בא לי לספור), אבל זה לגמרי זה).

שינוי ההוויה ממצב של חושך (סגירת העיניים) למצב של אור- של צבע, יוצר איזו עליצות כלפי התמונה הנגלית.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

ואת זה הוצאתי עכשיו מהדף של טלי-מא..:

_אניצ'ה זה מה שאני משתדלת לזכור כל הזמן - הכל חולף, שום דבר אינו קבוע. אז בחרתי לי שם שיזכיר לי.

"הבהירות של אתמול היא הטפשות של היום
ביקום יש אפלה ואור, התמסר לשינוי.
פעם אחת, כסה את עיניך והבט הרחק אל הדרך
לשמים"._

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

ואת זה הוצאתי עכשיו מהדף של טלי-מא..:

_אניצ'ה זה מה שאני משתדלת לזכור כל הזמן - הכל חולף, שום דבר אינו קבוע. אז בחרתי לי שם שיזכיר לי.

"הבהירות של אתמול היא הטפשות של היום
ביקום יש אפלה ואור, התמסר לשינוי.
פעם אחת, כסה את עיניך והבט הרחק אל הדרך
לשמים"._

[אשה_שמחה*]

כסה את עיניך והבט הרחק אל הדרך
זה בדיוק תיאור של סדרת החלומות שהיו לי, סיפרתי על זה פעם- שאני נוהגת וכל הזמן העיניים נעצמות לי, בהמון גרסאות. עד שהגיע החלום שבו השארתי אותן פקוחות כי ידעתי בחלום שזה חלום ולא יכול לקרות לי שום דבר, ולרגע היה חושך וזה היה מפחיד, אבל אז הדרך חזרה והתבהרה לפניי.

[אשה_שמחה*]

כסה את עיניך והבט הרחק אל הדרך
זה בדיוק תיאור של סדרת החלומות שהיו לי, סיפרתי על זה פעם- שאני נוהגת וכל הזמן העיניים נעצמות לי, בהמון גרסאות. עד שהגיע החלום שבו השארתי אותן פקוחות כי ידעתי בחלום שזה חלום ולא יכול לקרות לי שום דבר, ולרגע היה חושך וזה היה מפחיד, אבל אז הדרך חזרה והתבהרה לפניי.

[רסיסים_של_אור*]

_"הבהירות של אתמול היא הטפשות של היום
ביקום יש אפלה ואור, התמסר לשינוי.
פעם אחת, כסה את עיניך והבט הרחק אל הדרך
לשמים"._

וואו

[רסיסים_של_אור*]

_"הבהירות של אתמול היא הטפשות של היום
ביקום יש אפלה ואור, התמסר לשינוי.
פעם אחת, כסה את עיניך והבט הרחק אל הדרך
לשמים"._

וואו

[ריש_גלית*]

הצטרפתי לקוראותייך איזה יום בשבוע שעבר ועוד לא הספקתי לקרוא הכל, אני איפשהו בתחילת ינואר. נהנית מאוד לקרוא אותך.
ורציתי לספר משהו קטן: אחרי שקראתי על האף הסתום וההודיות בדיוק יצא לי בפעם הראשונה ליישם תרגיל שקיבלתי - תירגלתי הודיות ותודות. היה לילה (אני אמורה לעשות את זה בבוקר אבל הזמן השקט והפנוי לי הוא בלילה לפני השינה) וישבתי במיטה ורשמתי במחברת היומן הגדולה שלי רשימה של תודות והודיות. דף מלא. כשהתחלתי עוד השתעלתי את השיעול הטורדני התכוף שהציק לי כל אותו שבוע. השיעול הלך והתמעט ככל שהתארכה הרשימה, ובסופה כמעט לא השתעלתי. מאז - זה היה בחמישי בלילה - השיעול פחת מאוד, והבוקר אני כבר בקושי משתעלת.
רציתי להודות לך על זה. תודה! @}

מהסיפורים האלה עולה שלהודות זה לנשום.

אני מקווה להספיק בקרוב להשלים את הקריאה בשאר הבלוג.

[ריש_גלית*]

הצטרפתי לקוראותייך איזה יום בשבוע שעבר ועוד לא הספקתי לקרוא הכל, אני איפשהו בתחילת ינואר. נהנית מאוד לקרוא אותך.
ורציתי לספר משהו קטן: אחרי שקראתי על האף הסתום וההודיות בדיוק יצא לי בפעם הראשונה ליישם תרגיל שקיבלתי - תירגלתי הודיות ותודות. היה לילה (אני אמורה לעשות את זה בבוקר אבל הזמן השקט והפנוי לי הוא בלילה לפני השינה) וישבתי במיטה ורשמתי במחברת היומן הגדולה שלי רשימה של תודות והודיות. דף מלא. כשהתחלתי עוד השתעלתי את השיעול הטורדני התכוף שהציק לי כל אותו שבוע. השיעול הלך והתמעט ככל שהתארכה הרשימה, ובסופה כמעט לא השתעלתי. מאז - זה היה בחמישי בלילה - השיעול פחת מאוד, והבוקר אני כבר בקושי משתעלת.
רציתי להודות לך על זה. תודה! @}

מהסיפורים האלה עולה שלהודות זה לנשום.

אני מקווה להספיק בקרוב להשלים את הקריאה בשאר הבלוג.

[מתחדשת*]

מהסיפורים האלה עולה שלהודות זה לנשום

ככה ימימה אומרת, אגב.

[מתחדשת*]

מהסיפורים האלה עולה שלהודות זה לנשום

ככה ימימה אומרת, אגב.

[אשה_שמחה*]

הצטרפתי לקוראותייך איזה יום בשבוע שעבר



מאוד משמח הסיפור על השיעול. לי יש אחד טרי מהבוקר- זה עובד גם עם כאב ראש! התעוררתי עם כאב ראש מציק שמלווה אותי כבר מאתמול. אני ממש לא מנוסה בכאבי ראש, ובכל זאת- שמתי לב שאני מקדמת את פני היום החדש ב "אוף" פנימי, וחשבתי שאולי יעזור אם אשנה את הגישה. בלי הרבה מאמץ בכיוון (שוב מתאים כאן הביטוי של אגי משעול- "תנועה פנימית זעירה") הצלחתי לעורר בעצמי איזו הכרת תודה. כאב הראש התפוגג.

[אשה_שמחה*]

הצטרפתי לקוראותייך איזה יום בשבוע שעבר



מאוד משמח הסיפור על השיעול. לי יש אחד טרי מהבוקר- זה עובד גם עם כאב ראש! התעוררתי עם כאב ראש מציק שמלווה אותי כבר מאתמול. אני ממש לא מנוסה בכאבי ראש, ובכל זאת- שמתי לב שאני מקדמת את פני היום החדש ב "אוף" פנימי, וחשבתי שאולי יעזור אם אשנה את הגישה. בלי הרבה מאמץ בכיוון (שוב מתאים כאן הביטוי של אגי משעול- "תנועה פנימית זעירה") הצלחתי לעורר בעצמי איזו הכרת תודה. כאב הראש התפוגג.

[אשה_שמחה*]

ישבתי על המזרון והסתכלתי על הילדות- תמר דחוקה בכוך שבין הכורסא לקיר, שירה יושבת על הכורסא, זהרה מטפסת על המסעד, מדליקה ומכבה את מנורת הקריאה, והן צווחות ורבות וצוחקות, ותמר בוכה כי זהרה ניסתה להידחק לכוך יחד אתה.
וזה יכול היה להראות גם כמו סתם רגע תמים של אחיות משחקות ביחד, אבל מה שאני ראיתי זה שהן משועממות, ושאני ואורי הורים לא טובים, והרגשתי אשמה ומרמור.
וחצי שעה אחר כך, ממקום אחר ותחושה אחרת- זהרה ושירה יצאו מהבית, הכל נהיה שקט, ותמר נהייתה רגועה ועליזה- אני יכולה לראות שפשוט השתלט עלי משהו- מצב רוח רע, דמיון.

לפעמים כל כך קשה לי לקבל את איך שזה- משפחה.
חשבתי שאצלנו זה יהיה אחרת, וזה מה שאיפשר לי להיכנס אל הנתיב הזה, להתגבר על הפחד.
דמיינתי ילדים מאושרים ושקטים משחקים במשחקי דמיון עם אבנים ומקלות. מטפסים על עצים ומשתובבים על הדשא. (זאת מילה כזאת חמודה, משתובבים, שמתאימה בדיוק רק לזה- לפנטזיות על ילדים, לא לילדים עצמם).
זה מה שדמיינתי, וכמובן שגם את עצמי דמיינתי אחרת, רגועה וסורגת, מדברת בשקט, בקול של שדרנית בגלגל"צ, מבינה ומאפשרת, אומרת לילדים הרבה שאני אוהבת אותם, משתוללת אתם על השטיח.

וגם זה דמיון, המחשבה שאיך שאני, איך שאנחנו כמשפחה, זה לגמרי שונה ממה שחשבתי שיהיה, לגמרי רחוק ורע ומאכזב.
וזה לא נכון. אם אני מסתכלת קצת מרחוק או מלמעלה אני יכולה לראות- אמת, יופי, חסד, אהבה.
לראות את הרגע ההוא מקודם כהשתובבות על הכורסא, שלוש אחיות משחקות, קצת בוכות קצת צוחקות, ואת הרגע העכשווי בו תמר מציירת ושרה ומפטפטת, את הטיול שעשינו השבוע ביער.
את שירה רוכבת על האופניים, רוקדת חופשייה עם התנועות המתוקות שלה, את זהרה מסתובבת בחוץ עם חבורת ילדות, מגיחה אחת לכמה זמן עם כל מיני בקשות- קופסת פירות חתוכים לפיקניק, בטריות לצעצוע שבור שהן מצאו במרכז המיחזור, סנדוויץ', חוט, כף לערבב את השיקוי שהן עושות מחול ומלט וחצץ.

[אשה_שמחה*]

ישבתי על המזרון והסתכלתי על הילדות- תמר דחוקה בכוך שבין הכורסא לקיר, שירה יושבת על הכורסא, זהרה מטפסת על המסעד, מדליקה ומכבה את מנורת הקריאה, והן צווחות ורבות וצוחקות, ותמר בוכה כי זהרה ניסתה להידחק לכוך יחד אתה.
וזה יכול היה להראות גם כמו סתם רגע תמים של אחיות משחקות ביחד, אבל מה שאני ראיתי זה שהן משועממות, ושאני ואורי הורים לא טובים, והרגשתי אשמה ומרמור.
וחצי שעה אחר כך, ממקום אחר ותחושה אחרת- זהרה ושירה יצאו מהבית, הכל נהיה שקט, ותמר נהייתה רגועה ועליזה- אני יכולה לראות שפשוט השתלט עלי משהו- מצב רוח רע, דמיון.

לפעמים כל כך קשה לי לקבל את איך שזה- משפחה.
חשבתי שאצלנו זה יהיה אחרת, וזה מה שאיפשר לי להיכנס אל הנתיב הזה, להתגבר על הפחד.
דמיינתי ילדים מאושרים ושקטים משחקים במשחקי דמיון עם אבנים ומקלות. מטפסים על עצים ומשתובבים על הדשא. (זאת מילה כזאת חמודה, משתובבים, שמתאימה בדיוק רק לזה- לפנטזיות על ילדים, לא לילדים עצמם).
זה מה שדמיינתי, וכמובן שגם את עצמי דמיינתי אחרת, רגועה וסורגת, מדברת בשקט, בקול של שדרנית בגלגל"צ, מבינה ומאפשרת, אומרת לילדים הרבה שאני אוהבת אותם, משתוללת אתם על השטיח.

וגם זה דמיון, המחשבה שאיך שאני, איך שאנחנו כמשפחה, זה לגמרי שונה ממה שחשבתי שיהיה, לגמרי רחוק ורע ומאכזב.
וזה לא נכון. אם אני מסתכלת קצת מרחוק או מלמעלה אני יכולה לראות- אמת, יופי, חסד, אהבה.
לראות את הרגע ההוא מקודם כהשתובבות על הכורסא, שלוש אחיות משחקות, קצת בוכות קצת צוחקות, ואת הרגע העכשווי בו תמר מציירת ושרה ומפטפטת, את הטיול שעשינו השבוע ביער.
את שירה רוכבת על האופניים, רוקדת חופשייה עם התנועות המתוקות שלה, את זהרה מסתובבת בחוץ עם חבורת ילדות, מגיחה אחת לכמה זמן עם כל מיני בקשות- קופסת פירות חתוכים לפיקניק, בטריות לצעצוע שבור שהן מצאו במרכז המיחזור, סנדוויץ', חוט, כף לערבב את השיקוי שהן עושות מחול ומלט וחצץ.

[הגבירה_בחום*]

את יודעת, יש תכנית אחת בטלביזיה שלפעמים יוצא לי לראות. זו סדרת תכניות שבה אספו חבורה של אנשי אקדמיה וחוקרים, אנשים מבריקים שכאלה, ובכל פרק הם מדברים ומסבירים מבחינה מדעית כל מיני סוגיות רגשיות ומנטליות. רגשות כמו אהבה, בדידות כעס, ובד"כ אומרים דברים נורא חכמים.
השבוע, נושא בתכנית היה אושר ובכלל זה, אשליית האושר, אובססיית השימוש בכדורים מגבירי אושר וכ'. דווקא הפעם אותם אנשים מבריקים שאני תמיד מעריכה את דבריהם החליטו לחרוג ממנהגם ולדבר על דברים שאין להם כנראה מושג בו כמו יוגה, ואני מצאתי את עצמי מעווה פנים על הספה וחושבת: "אתה לא מבין בזה הרבה, כנראה שאתה לא מתעסק בזה, אתה בתכנית טלביזיה, למה אתה בוחר לדבר על זה?"
בכל אופן דווקא אחד הפרופסורים (כולם דוקטורים ופרופסורים צעירים ושנונים) הפחות פופולריים אמר משהו נורא יפה. הוא דיבר על זה שאנשים מרגישים שיש בחייהם עצב גדול, או חוסר חשק ונורא מהר פונים לקחת כדורים שיתקנו את זה, וזה בגלל שהם לא מבינים שההגדרה של חיים תקינים ובריאים היא היכולת לחוות אושר וגם עצב ביחד. שיש להכל תפקיד, שהאשליה הזו שאדם צריך להיות שמח קליל ומבסוט כל ימיו מסוכנת יותר מתופעת העצב או הדיכאון הקל שפוקדת אנשים בחיי היומיום, כיוון שהאשליה הזו גורמת לאנשים לפתח תלות במשהו שחלקם לא צריכים. (כמובן שהוא סייג את זה מאנשים שבאמת באמת זקוקים לזה).
זה מזכיר לי קצת את מה שכתבת.
ועוד משהו שעולה לי בראש, זה ציטוט מספר שנקרא "אוטוביוגרפיה של יוגי" שאומר שהכל בחיים האלה בא בערבוביה של חול וסוכר, ואנחנו בני האדם צריכים, כמו נמלה כל הזמן, להפריד חול מסוכר. לחפש בכל דבר שאנחנו מתבוננים בו את החול והסוכר ולדלות את הסוכר שיכול להזין אותנו.
הליקוט הזה של רגעי קסם הקטנים וההודיה הזו עליהם מוכיחה כל פעם מחדש, איך החיים מרושתים בהם וכמה אנחנו רוב הזמן לא רואים...
נו טוב.. גם על זה אני מבשלת משהו.... מעניין מתי כל זה יצא (-:
נשיקות בינתיים @}

[הגבירה_בחום*]

את יודעת, יש תכנית אחת בטלביזיה שלפעמים יוצא לי לראות. זו סדרת תכניות שבה אספו חבורה של אנשי אקדמיה וחוקרים, אנשים מבריקים שכאלה, ובכל פרק הם מדברים ומסבירים מבחינה מדעית כל מיני סוגיות רגשיות ומנטליות. רגשות כמו אהבה, בדידות כעס, ובד"כ אומרים דברים נורא חכמים.
השבוע, נושא בתכנית היה אושר ובכלל זה, אשליית האושר, אובססיית השימוש בכדורים מגבירי אושר וכ'. דווקא הפעם אותם אנשים מבריקים שאני תמיד מעריכה את דבריהם החליטו לחרוג ממנהגם ולדבר על דברים שאין להם כנראה מושג בו כמו יוגה, ואני מצאתי את עצמי מעווה פנים על הספה וחושבת: "אתה לא מבין בזה הרבה, כנראה שאתה לא מתעסק בזה, אתה בתכנית טלביזיה, למה אתה בוחר לדבר על זה?"
בכל אופן דווקא אחד הפרופסורים (כולם דוקטורים ופרופסורים צעירים ושנונים) הפחות פופולריים אמר משהו נורא יפה. הוא דיבר על זה שאנשים מרגישים שיש בחייהם עצב גדול, או חוסר חשק ונורא מהר פונים לקחת כדורים שיתקנו את זה, וזה בגלל שהם לא מבינים שההגדרה של חיים תקינים ובריאים היא היכולת לחוות אושר וגם עצב ביחד. שיש להכל תפקיד, שהאשליה הזו שאדם צריך להיות שמח קליל ומבסוט כל ימיו מסוכנת יותר מתופעת העצב או הדיכאון הקל שפוקדת אנשים בחיי היומיום, כיוון שהאשליה הזו גורמת לאנשים לפתח תלות במשהו שחלקם לא צריכים. (כמובן שהוא סייג את זה מאנשים שבאמת באמת זקוקים לזה).
זה מזכיר לי קצת את מה שכתבת.
ועוד משהו שעולה לי בראש, זה ציטוט מספר שנקרא "אוטוביוגרפיה של יוגי" שאומר שהכל בחיים האלה בא בערבוביה של חול וסוכר, ואנחנו בני האדם צריכים, כמו נמלה כל הזמן, להפריד חול מסוכר. לחפש בכל דבר שאנחנו מתבוננים בו את החול והסוכר ולדלות את הסוכר שיכול להזין אותנו.
הליקוט הזה של רגעי קסם הקטנים וההודיה הזו עליהם מוכיחה כל פעם מחדש, איך החיים מרושתים בהם וכמה אנחנו רוב הזמן לא רואים...
נו טוב.. גם על זה אני מבשלת משהו.... מעניין מתי כל זה יצא (-:
נשיקות בינתיים @}

[מתחדשת*]

גבירה, נדמה לי שאני מכירה את התכנית הזאת אבל לא זוכרת איך קוראים לה, היא משודרת בערוץ 8?

נורא אהבתי את זה:
ואנחנו בני האדם צריכים, כמו נמלה כל הזמן, להפריד חול מסוכר. לחפש בכל דבר שאנחנו מתבוננים בו את החול והסוכר ולדלות את הסוכר שיכול להזין אותנו.

@}

[מתחדשת*]

גבירה, נדמה לי שאני מכירה את התכנית הזאת אבל לא זוכרת איך קוראים לה, היא משודרת בערוץ 8?

נורא אהבתי את זה:
ואנחנו בני האדם צריכים, כמו נמלה כל הזמן, להפריד חול מסוכר. לחפש בכל דבר שאנחנו מתבוננים בו את החול והסוכר ולדלות את הסוכר שיכול להזין אותנו.

@}

[הגבירה_בחום*]

גבירה, נדמה לי שאני מכירה את התכנית הזאת אבל לא זוכרת איך קוראים לה, היא משודרת בערוץ 8?
כן (-:
קוראים לה "למה מה" - ויש בה כמה אנשים מגניבים וגם איזה פוץ אחד או שניים (-:

[הגבירה_בחום*]

גבירה, נדמה לי שאני מכירה את התכנית הזאת אבל לא זוכרת איך קוראים לה, היא משודרת בערוץ 8?
כן (-:
קוראים לה "למה מה" - ויש בה כמה אנשים מגניבים וגם איזה פוץ אחד או שניים (-:

[מתחדשת*]

כן, זאת.

[מתחדשת*]

כן, זאת.

[אשה_שמחה*]

שהאשליה הזו שאדם צריך להיות שמח קליל ומבסוט כל ימיו מסוכנת יותר מתופעת העצב או הדיכאון הקל שפוקדת אנשים בחיי היומיום, כיוון שהאשליה הזו גורמת לאנשים לפתח תלות במשהו שחלקם לא צריכים.
מאוד נכון.

[אשה_שמחה*]

שהאשליה הזו שאדם צריך להיות שמח קליל ומבסוט כל ימיו מסוכנת יותר מתופעת העצב או הדיכאון הקל שפוקדת אנשים בחיי היומיום, כיוון שהאשליה הזו גורמת לאנשים לפתח תלות במשהו שחלקם לא צריכים.
מאוד נכון.

[אסנת_ש*]

_שהאשליה הזו שאדם צריך להיות שמח קליל ומבסוט כל ימיו מסוכנת יותר מתופעת העצב או הדיכאון הקל שפוקדת אנשים בחיי היומיום, כיוון שהאשליה הזו גורמת לאנשים לפתח תלות במשהו שחלקם לא צריכים.
מאוד נכון._
@}

[אסנת_ש*]

_שהאשליה הזו שאדם צריך להיות שמח קליל ומבסוט כל ימיו מסוכנת יותר מתופעת העצב או הדיכאון הקל שפוקדת אנשים בחיי היומיום, כיוון שהאשליה הזו גורמת לאנשים לפתח תלות במשהו שחלקם לא צריכים.
מאוד נכון._
@}

[אסנת_ש*]

וזה יכול היה להראות גם כמו סתם רגע תמים של אחיות משחקות ביחד, אבל מה שאני ראיתי זה שהן משועממות, ושאני ואורי הורים לא טובים, והרגשתי אשמה ומרמור.
אני זוכרת רגע מלמד עם הבכור שלי, כשהיה בן 4 בערך. את בטח מכירה את הסיפור, אני אזכיר לך (-: שהוא נכנס לעימות מול שני ילדים שעשו יד כנגדו. קראו לו בשמות וצחקו עליו. הוא לא הפסיק לבכות. אני ניסיתי לקחת אותו משם. אבל הוא התעקש להיות שם. כל הזמן הייתי איתו וניסיתי להפסיק את הילדים.והוא בכה כמו שלא ראיתי אותו בוכה כך מעולם. בכל מקרה הארוע נגמר. נכנסנו הביתה. אני כולי מזועזעת על הטראומה של הילד, על הילדים האחרים. ועלה בדעתי לשאול אותו איך הוא חווה את התקרית הזו. הוא הסתכל עליי ובחיוך גדול על הפנים אמר "היה כיף" . לכי תביני... /-: .

מה שאני מנסה לומר. אולי הבנות שלך חשבו לעצמן." איזה כיף לנו שיש לנו הורים כאלה שנותנים לנו לריב ולהשתובב ולהיות אנחנו במלואנו, בלי לצפות שנשב כאן בשקט ונצבע בצבעי גועש"

[אסנת_ש*]

וזה יכול היה להראות גם כמו סתם רגע תמים של אחיות משחקות ביחד, אבל מה שאני ראיתי זה שהן משועממות, ושאני ואורי הורים לא טובים, והרגשתי אשמה ומרמור.
אני זוכרת רגע מלמד עם הבכור שלי, כשהיה בן 4 בערך. את בטח מכירה את הסיפור, אני אזכיר לך (-: שהוא נכנס לעימות מול שני ילדים שעשו יד כנגדו. קראו לו בשמות וצחקו עליו. הוא לא הפסיק לבכות. אני ניסיתי לקחת אותו משם. אבל הוא התעקש להיות שם. כל הזמן הייתי איתו וניסיתי להפסיק את הילדים.והוא בכה כמו שלא ראיתי אותו בוכה כך מעולם. בכל מקרה הארוע נגמר. נכנסנו הביתה. אני כולי מזועזעת על הטראומה של הילד, על הילדים האחרים. ועלה בדעתי לשאול אותו איך הוא חווה את התקרית הזו. הוא הסתכל עליי ובחיוך גדול על הפנים אמר "היה כיף" . לכי תביני... /-: .

מה שאני מנסה לומר. אולי הבנות שלך חשבו לעצמן." איזה כיף לנו שיש לנו הורים כאלה שנותנים לנו לריב ולהשתובב ולהיות אנחנו במלואנו, בלי לצפות שנשב כאן בשקט ונצבע בצבעי גועש"

[אשה_שמחה*]

[אשה_שמחה*]

[אום_שלום*]

_חשבתי שאצלנו זה יהיה אחרת,
דמיינתי ילדים מאושרים ושקטים משחקים במשחקי דמיון עם אבנים ומקלות. מטפסים על עצים ומשתובבים על הדשא._
אני עדיין מדמיינת לעצמי שכאלה בדיוק יהיו הילדים שלי
וגם אותי רגועה וסורגת, מדברת בשקט, בקול של שדרנית בגלגל"צ, מבינה ומאפשרת, אומרת לילדים הרבה שאני אוהבת אותם, משתוללת אתם על השטיח.
הכל, חוץ מהסורגת אבל אין לדעת מה יולידו איתם הילדים, וקול של שדרנית בגלגל"צ כבר יש לי ואפילו כמעט הייתי כזאת.

ועכשיו רגע ברצינות- גבירתי, כתבת כל כך יפה. יש בדף האחרון של מוסף השבת של "הארץ" מפגש עם משפחה, בכל פעם משפחה אחרת (בטח חלקכן מכירות) והשאלה האחרונה ששואלים אותם זה מה מדד האושר שלהם מ 1-10 וזה תמיד מטריף אותי האשליה הזאת שעל מנת לחיות חיים מלאים צריך להיות מאושרים 10 על הסקלאה.

[אום_שלום*]

_חשבתי שאצלנו זה יהיה אחרת,
דמיינתי ילדים מאושרים ושקטים משחקים במשחקי דמיון עם אבנים ומקלות. מטפסים על עצים ומשתובבים על הדשא._
אני עדיין מדמיינת לעצמי שכאלה בדיוק יהיו הילדים שלי
וגם אותי רגועה וסורגת, מדברת בשקט, בקול של שדרנית בגלגל"צ, מבינה ומאפשרת, אומרת לילדים הרבה שאני אוהבת אותם, משתוללת אתם על השטיח.
הכל, חוץ מהסורגת אבל אין לדעת מה יולידו איתם הילדים, וקול של שדרנית בגלגל"צ כבר יש לי ואפילו כמעט הייתי כזאת.

ועכשיו רגע ברצינות- גבירתי, כתבת כל כך יפה. יש בדף האחרון של מוסף השבת של "הארץ" מפגש עם משפחה, בכל פעם משפחה אחרת (בטח חלקכן מכירות) והשאלה האחרונה ששואלים אותם זה מה מדד האושר שלהם מ 1-10 וזה תמיד מטריף אותי האשליה הזאת שעל מנת לחיות חיים מלאים צריך להיות מאושרים 10 על הסקלאה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

_דמיינתי ילדים מאושרים ושקטים משחקים במשחקי דמיון עם אבנים ומקלות. מטפסים על עצים ומשתובבים על הדשא. (זאת מילה כזאת חמודה, משתובבים, שמתאימה בדיוק רק לזה- לפנטזיות על ילדים, לא לילדים עצמם).
זה מה שדמיינתי, וכמובן שגם את עצמי דמיינתי אחרת, רגועה וסורגת, מדברת בשקט, בקול של שדרנית בגלגל"צ, מבינה ומאפשרת, אומרת לילדים הרבה שאני אוהבת אותם, משתוללת אתם על השטיח._
D-:

צחקתי פה בקולי קולות...מה זה צחקתי, התגלגלתי..כבר פחדתי שהילדים יתעוררו.
את שאר הפוסט קראתי מבעד הדמעות של הצחוק הזה תוך כדי.....צחוק.
הרגת אותי!
ותודה לך על כך.
אין כמו צחוק משחרר.


ואנחנו בני האדם צריכים, כמו נמלה כל הזמן, להפריד חול מסוכר. לחפש בכל דבר שאנחנו מתבוננים בו את החול והסוכר ולדלות את הסוכר שיכול להזין אותנו.
וזה דימוי שקשה לשכוח. הוא יפה, נכון, לפעמים מדכא ולפעמים משמח- כמו החיים.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

_דמיינתי ילדים מאושרים ושקטים משחקים במשחקי דמיון עם אבנים ומקלות. מטפסים על עצים ומשתובבים על הדשא. (זאת מילה כזאת חמודה, משתובבים, שמתאימה בדיוק רק לזה- לפנטזיות על ילדים, לא לילדים עצמם).
זה מה שדמיינתי, וכמובן שגם את עצמי דמיינתי אחרת, רגועה וסורגת, מדברת בשקט, בקול של שדרנית בגלגל"צ, מבינה ומאפשרת, אומרת לילדים הרבה שאני אוהבת אותם, משתוללת אתם על השטיח._
D-:

צחקתי פה בקולי קולות...מה זה צחקתי, התגלגלתי..כבר פחדתי שהילדים יתעוררו.
את שאר הפוסט קראתי מבעד הדמעות של הצחוק הזה תוך כדי.....צחוק.
הרגת אותי!
ותודה לך על כך.
אין כמו צחוק משחרר.


ואנחנו בני האדם צריכים, כמו נמלה כל הזמן, להפריד חול מסוכר. לחפש בכל דבר שאנחנו מתבוננים בו את החול והסוכר ולדלות את הסוכר שיכול להזין אותנו.
וזה דימוי שקשה לשכוח. הוא יפה, נכון, לפעמים מדכא ולפעמים משמח- כמו החיים.

[הגבירה_בחום*]

וזה תמיד מטריף אותי האשליה הזאת שעל מנת לחיות חיים מלאים צריך להיות מאושרים 10 על הסקלאה.
עצם הדרוג הזה מסביר את האשליה. הרדיפה אחרי האושר היא מצב שברור לי. אנשים רוצים להיות מאושרים. זאת כמיהה הגיונית, ומי שנואש ממנה בד"כ מאבד החשק לחיות. אני חושבת שמקור הבעיה הוא בזה שאושר נתפס כמן מצב קבוע וסטאטי שאו שיש לך אותו או שאין לך, ואז אתה מאושר בדרגה 6,8 או 10 כשבעצם אושר הוא חוויה רגעית, ונמצא בפוטנציה כל הזמן, בכל דבר - בילדות המשחקות, בטיול תמים ביער, ברחוב, ברחש המים בזמן שטיפת הכלים - בכל דבר. בסופו של דבר אדם המגדיר את עצמו מאושר הוא זה שיש לו יכולת לחוות יותר יותר רגעי אושר שאינם תלויים בדבר אלא רק בעצם קיומם.
לעומת אנשים אחרים (ואנחנו לא נזכיר שמות, כי אנחנו הרי שייכים למחנה האושר (-:) שמחכים לאושר שיבוא מחוצה להם, רכוב על חמור לבן ומסמנים איקסים על טבלת יאוש בכל יום שהוא לא בא....

[הגבירה_בחום*]

וזה תמיד מטריף אותי האשליה הזאת שעל מנת לחיות חיים מלאים צריך להיות מאושרים 10 על הסקלאה.
עצם הדרוג הזה מסביר את האשליה. הרדיפה אחרי האושר היא מצב שברור לי. אנשים רוצים להיות מאושרים. זאת כמיהה הגיונית, ומי שנואש ממנה בד"כ מאבד החשק לחיות. אני חושבת שמקור הבעיה הוא בזה שאושר נתפס כמן מצב קבוע וסטאטי שאו שיש לך אותו או שאין לך, ואז אתה מאושר בדרגה 6,8 או 10 כשבעצם אושר הוא חוויה רגעית, ונמצא בפוטנציה כל הזמן, בכל דבר - בילדות המשחקות, בטיול תמים ביער, ברחוב, ברחש המים בזמן שטיפת הכלים - בכל דבר. בסופו של דבר אדם המגדיר את עצמו מאושר הוא זה שיש לו יכולת לחוות יותר יותר רגעי אושר שאינם תלויים בדבר אלא רק בעצם קיומם.
לעומת אנשים אחרים (ואנחנו לא נזכיר שמות, כי אנחנו הרי שייכים למחנה האושר (-:) שמחכים לאושר שיבוא מחוצה להם, רכוב על חמור לבן ומסמנים איקסים על טבלת יאוש בכל יום שהוא לא בא....

[אשה_שמחה*]

מטריף אותי האשליה הזאת שעל מנת לחיות חיים מלאים צריך להיות מאושרים 10 על הסקלאה.

נכון. זה כל כך טבוע בי, האשלייה הזו, שאפילו לא שמתי לב (אני אוהבת את המדור הזה).

צחקתי פה בקולי קולות... לכבוד הוא לי

כשבעצם אושר הוא חוויה רגעית, ונמצא בפוטנציה כל הזמן, בכל דבר - בילדות המשחקות, בטיול תמים ביער, ברחוב, ברחש המים בזמן שטיפת הכלים - בכל דבר. בסופו של דבר אדם המגדיר את עצמו מאושר הוא זה שיש לו יכולת לחוות יותר יותר רגעי אושר שאינם תלויים בדבר אלא רק בעצם קיומם.

שנזכה כולנו, אמן @}

[אשה_שמחה*]

מטריף אותי האשליה הזאת שעל מנת לחיות חיים מלאים צריך להיות מאושרים 10 על הסקלאה.

נכון. זה כל כך טבוע בי, האשלייה הזו, שאפילו לא שמתי לב (אני אוהבת את המדור הזה).

צחקתי פה בקולי קולות... לכבוד הוא לי

כשבעצם אושר הוא חוויה רגעית, ונמצא בפוטנציה כל הזמן, בכל דבר - בילדות המשחקות, בטיול תמים ביער, ברחוב, ברחש המים בזמן שטיפת הכלים - בכל דבר. בסופו של דבר אדם המגדיר את עצמו מאושר הוא זה שיש לו יכולת לחוות יותר יותר רגעי אושר שאינם תלויים בדבר אלא רק בעצם קיומם.

שנזכה כולנו, אמן @}

[עדינה_ניפו*]

איזו התכתבות נפלאה,
פשוטה וכל כך מהחיים של כולנו!

באמת כתבת יפה גבירה


_מטריף אותי האשליה הזאת שעל מנת לחיות חיים מלאים צריך להיות מאושרים 10 על הסקלאה.

נכון. זה כל כך טבוע בי, האשלייה הזו_
כן, גם בי כמובן.

אגב, אצלי האחים והאחיות שלי (אני הבכורה ויש עוד 6 אחרי) תמיד אמרו בילדותינו שמסכנים יהיו הילדים שלי כי אני רעה וצועקת כל כך הרבה )-:
וכשעבדתי בבתי הילדים בקיבוץ בתור נערה לא היה לי סבלנות בכלל (אחד על אחד אהבתי מאד ילדים אבל לא בקבוצה וגם רק את אילו שהיו "טובים")
כך שאני הייתי מוכנה לגרוע מכל!!

[עדינה_ניפו*]

איזו התכתבות נפלאה,
פשוטה וכל כך מהחיים של כולנו!

באמת כתבת יפה גבירה


_מטריף אותי האשליה הזאת שעל מנת לחיות חיים מלאים צריך להיות מאושרים 10 על הסקלאה.

נכון. זה כל כך טבוע בי, האשלייה הזו_
כן, גם בי כמובן.

אגב, אצלי האחים והאחיות שלי (אני הבכורה ויש עוד 6 אחרי) תמיד אמרו בילדותינו שמסכנים יהיו הילדים שלי כי אני רעה וצועקת כל כך הרבה )-:
וכשעבדתי בבתי הילדים בקיבוץ בתור נערה לא היה לי סבלנות בכלל (אחד על אחד אהבתי מאד ילדים אבל לא בקבוצה וגם רק את אילו שהיו "טובים")
כך שאני הייתי מוכנה לגרוע מכל!!

[כוכב_נגה*]

כיף פה@}
תודה

[כוכב_נגה*]

כיף פה@}
תודה

[רסיסים_של_אור*]

_לפעמים כל כך קשה לי לקבל את איך שזה- משפחה.
חשבתי שאצלנו זה יהיה אחרת, וזה מה שאיפשר לי להיכנס אל הנתיב הזה, להתגבר על הפחד.
דמיינתי ילדים מאושרים ושקטים משחקים במשחקי דמיון עם אבנים ומקלות. מטפסים על עצים ומשתובבים על הדשא. (זאת מילה כזאת חמודה, משתובבים, שמתאימה בדיוק רק לזה- לפנטזיות על ילדים, לא לילדים עצמם).
זה מה שדמיינתי, וכמובן שגם את עצמי דמיינתי אחרת, רגועה וסורגת, מדברת בשקט, בקול של שדרנית בגלגל"צ, מבינה ומאפשרת, אומרת לילדים הרבה שאני אוהבת אותם, משתוללת אתם על השטיח._
אני עם המילים האלה בראש מרגע שקראתי אותם אתמול ואני לא מפסיקה להשתומם ולהתפלא מזה שיש עוד מישהי בעולם (ומסתבר כבר שעוד כמה...) שמרגישה וחושבת בדיוק כמוני וכמה זה משחרר ומעודד ותומך !!!

תודה

[רסיסים_של_אור*]

_לפעמים כל כך קשה לי לקבל את איך שזה- משפחה.
חשבתי שאצלנו זה יהיה אחרת, וזה מה שאיפשר לי להיכנס אל הנתיב הזה, להתגבר על הפחד.
דמיינתי ילדים מאושרים ושקטים משחקים במשחקי דמיון עם אבנים ומקלות. מטפסים על עצים ומשתובבים על הדשא. (זאת מילה כזאת חמודה, משתובבים, שמתאימה בדיוק רק לזה- לפנטזיות על ילדים, לא לילדים עצמם).
זה מה שדמיינתי, וכמובן שגם את עצמי דמיינתי אחרת, רגועה וסורגת, מדברת בשקט, בקול של שדרנית בגלגל"צ, מבינה ומאפשרת, אומרת לילדים הרבה שאני אוהבת אותם, משתוללת אתם על השטיח._
אני עם המילים האלה בראש מרגע שקראתי אותם אתמול ואני לא מפסיקה להשתומם ולהתפלא מזה שיש עוד מישהי בעולם (ומסתבר כבר שעוד כמה...) שמרגישה וחושבת בדיוק כמוני וכמה זה משחרר ומעודד ותומך !!!

תודה

[מי_מה*]

_הרגת אותי!
ותודה לך על כך._
יותר פולניה מזה את לא תצליחי להיות גם אם תנסי! אבל זה בסדר גמור כי אשה שמחה כתבה לי לפני כמה זמן שהיא מתאמנת בפולנית, אז עשית לה פה יופי של הדגמה.
ועכשיו, אין ברירה, השיחה פה פשוט מבקשת את השיר הזה ובחרתי דוקא בגרסא המתורגמת (תודה לאהוד מנור) כי זה בדיוק הנושא של השיר והוא מדגים את זה נורא יפה.

[מי_מה*]

_הרגת אותי!
ותודה לך על כך._
יותר פולניה מזה את לא תצליחי להיות גם אם תנסי! אבל זה בסדר גמור כי אשה שמחה כתבה לי לפני כמה זמן שהיא מתאמנת בפולנית, אז עשית לה פה יופי של הדגמה.
ועכשיו, אין ברירה, השיחה פה פשוט מבקשת את השיר הזה ובחרתי דוקא בגרסא המתורגמת (תודה לאהוד מנור) כי זה בדיוק הנושא של השיר והוא מדגים את זה נורא יפה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

בסוף , אני מואשמת בפולנויות (-:
נו, אחרי שנים במחיצן של פולנויות מושבעות אין פלא...
נשיקות חמות לכל הפולניות המתוקות שלי.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

בסוף , אני מואשמת בפולנויות (-:
נו, אחרי שנים במחיצן של פולנויות מושבעות אין פלא...
נשיקות חמות לכל הפולניות המתוקות שלי.

[אמא_ללי*]

אני לא מפסיקה להשתומם ולהתפלא מזה שיש עוד מישהי בעולם (ומסתבר כבר שעוד כמה...) שמרגישה וחושבת בדיוק כמוני וכמה זה משחרר ומעודד ותומך !!!
בדיוק.

וגם אני תקועה עם
ואנחנו בני האדם צריכים, כמו נמלה כל הזמן, להפריד חול מסוכר. לחפש בכל דבר שאנחנו מתבוננים בו את החול והסוכר ולדלות את הסוכר שיכול להזין אותנו.
הדימוי מקסים, אבל בגלל גמילה ביתית ממתוקים ובגלל ששבועיים אני כבר לא נוגעת בסוכר כל הזמן צועק לי הקול הצדקני בראש: אבל סוכר זה לא מזין!
וזה אפילו יותר גרוע מפולניות. לא יודעת אפילו להגדיר את זה

מה שתמיד הורס אותי עם אשליית המשפחה המושלמת, שאפילו ברגעים שהיא כן מתקיימת (והם יחסית מועטים, כי זאת אשליה אחרי הכל), עדיין לפעמים יש את הקול שקופץ שם ואומר - הו, הנה ככה זה אמור להיות. למה זה לא ככה כל הזמן? ההיצמדות האינסופית הזאת.

[אמא_ללי*]

אני לא מפסיקה להשתומם ולהתפלא מזה שיש עוד מישהי בעולם (ומסתבר כבר שעוד כמה...) שמרגישה וחושבת בדיוק כמוני וכמה זה משחרר ומעודד ותומך !!!
בדיוק.

וגם אני תקועה עם
ואנחנו בני האדם צריכים, כמו נמלה כל הזמן, להפריד חול מסוכר. לחפש בכל דבר שאנחנו מתבוננים בו את החול והסוכר ולדלות את הסוכר שיכול להזין אותנו.
הדימוי מקסים, אבל בגלל גמילה ביתית ממתוקים ובגלל ששבועיים אני כבר לא נוגעת בסוכר כל הזמן צועק לי הקול הצדקני בראש: אבל סוכר זה לא מזין!
וזה אפילו יותר גרוע מפולניות. לא יודעת אפילו להגדיר את זה

מה שתמיד הורס אותי עם אשליית המשפחה המושלמת, שאפילו ברגעים שהיא כן מתקיימת (והם יחסית מועטים, כי זאת אשליה אחרי הכל), עדיין לפעמים יש את הקול שקופץ שם ואומר - הו, הנה ככה זה אמור להיות. למה זה לא ככה כל הזמן? ההיצמדות האינסופית הזאת.

[אשה_שמחה*]

וזה אפילו יותר גרוע מפולניות. לא יודעת אפילו להגדיר את זה D-:



עדיין לפעמים יש את הקול שקופץ שם ואומר - הו, הנה ככה זה אמור להיות. למה זה לא ככה כל הזמן? ההיצמדות האינסופית הזאת.
לגמרי!!

אני עם המילים האלה בראש מרגע שקראתי אותם אתמול ואני לא מפסיקה להשתומם ולהתפלא מזה שיש עוד מישהי בעולם (ומסתבר כבר שעוד כמה...) שמרגישה וחושבת בדיוק כמוני וכמה זה משחרר ומעודד ותומך !!!

גם אני לא מפסיקה להשתומם מזה. שאני מעזה לבטא מחשבות שבעיניי הן כל כך לא מחמיאות, כל כך "מוציאות אותי רע" , ובכל פעם מגלה שאני לא לבד בזה. זה מאוד מרגש ומחזק.
אז תודה שאתן כאן @}

[אשה_שמחה*]

וזה אפילו יותר גרוע מפולניות. לא יודעת אפילו להגדיר את זה D-:



עדיין לפעמים יש את הקול שקופץ שם ואומר - הו, הנה ככה זה אמור להיות. למה זה לא ככה כל הזמן? ההיצמדות האינסופית הזאת.
לגמרי!!

אני עם המילים האלה בראש מרגע שקראתי אותם אתמול ואני לא מפסיקה להשתומם ולהתפלא מזה שיש עוד מישהי בעולם (ומסתבר כבר שעוד כמה...) שמרגישה וחושבת בדיוק כמוני וכמה זה משחרר ומעודד ותומך !!!

גם אני לא מפסיקה להשתומם מזה. שאני מעזה לבטא מחשבות שבעיניי הן כל כך לא מחמיאות, כל כך "מוציאות אותי רע" , ובכל פעם מגלה שאני לא לבד בזה. זה מאוד מרגש ומחזק.
אז תודה שאתן כאן @}

[רסיסים_של_אור*]

שאני מעזה לבטא מחשבות שבעיניי הן כל כך לא מחמיאות, כל כך "מוציאות אותי רע" את יודעת מה - כל פעם שאני קוראת את הדברים הכנים האלה שלך את מצטיירת בעיניי ככל-כך יפה ומרהיבה, זה פשוט לא להאמין !! יש כנראה משהו באנושיות הכנה הזו, שאצלי לפחות, יוצר ישר תמונה של מישהי מלאת אור ואהבה וטוב בעיניים וזה כבר מקרין על הכל

[רסיסים_של_אור*]

שאני מעזה לבטא מחשבות שבעיניי הן כל כך לא מחמיאות, כל כך "מוציאות אותי רע" את יודעת מה - כל פעם שאני קוראת את הדברים הכנים האלה שלך את מצטיירת בעיניי ככל-כך יפה ומרהיבה, זה פשוט לא להאמין !! יש כנראה משהו באנושיות הכנה הזו, שאצלי לפחות, יוצר ישר תמונה של מישהי מלאת אור ואהבה וטוב בעיניים וזה כבר מקרין על הכל

[עדינה_ניפו*]

את יודעת מה - כל פעם שאני קוראת את הדברים הכנים האלה שלך את מצטיירת בעיניי ככל-כך יפה ומרהיבה, זה פשוט לא להאמין !! יש כנראה משהו באנושיות הכנה הזו, שאצלי לפחות, יוצר ישר תמונה של מישהי מלאת אור ואהבה וטוב בעיניים וזה כבר מקרין על הכל
איזה יופי כתבת את זה!!!

[עדינה_ניפו*]

את יודעת מה - כל פעם שאני קוראת את הדברים הכנים האלה שלך את מצטיירת בעיניי ככל-כך יפה ומרהיבה, זה פשוט לא להאמין !! יש כנראה משהו באנושיות הכנה הזו, שאצלי לפחות, יוצר ישר תמונה של מישהי מלאת אור ואהבה וטוב בעיניים וזה כבר מקרין על הכל
איזה יופי כתבת את זה!!!

[אשה_שמחה*]

[אשה_שמחה*]