החיוניות שלי חלק שמיני

שליחה על ידי גוגוס* » 06 מרץ 2016, 22:36

יעלפו, אז את אומרת בעצם ששינוי חיובי אצלך מתחיל מטוטאליות או מכך שדברים אחרים מפנים את מקומם לטובת הדבר המשתנה?
מנסה להסביר את הדיוק הזה - קודם באה הטוטאליות או קודם בא מה שמאפשר אותה ואז היא מתגלית?
זה קרה לך בעוד מקומות בחיים?

ותמי, מה זה בדיוק אצלך? זו ההבנה שהדבר חיוני לך?

אותי מה שדחף לשינוי (תזונתי) היה תינוק צורח.
וגם עם עזרתו, זה עדיין לקח לי זמן והרבה נפילות בדרך.

שינוי אחר קרה פשוט כי למדתי משהו שלא ידעתי קודם -- איך להפסיק להכאיב לעצמי. (יציבה טבעית)

ועוד שינוי (לקחת זמן לעצמי בבוקר במקום בלילה) קרה פשוט כשהתחלתי להכיר במציאות חיי ולוותר על הנסיון להיאחז במשהו שכבר פשוט לא מתאים.

מסקנות מהמדגם הלא מייצג: שינוי יכול לבוא בקלות וגם בקושי, בכוונה וגם במקרה, עם עזרה או באופן עצמוני.

אצלי השינוי בתזונה בא בעקבות קנדידה אכזרית כשהרגשתי ממש שאין לי ברירה.

עוד שינוי לטובה זה שצמצמתי חברויות מהסוג השואב: זה היה בעקבות טיפול פסיכולוגי והיה תהליך של לראות את עצמי בצורה יותר הוגנת ומיטיבה.

והשינוי הכי רלוונטי כרגע זה שהפסקתי לעבוד ואני עם עלמה בבית נבע משילוב של כמה גורמים: עבודה רחוקה מדי, היתכנות של תנאים (חברות עם ילדים באזור) ואיזו צמיחה של אדאולוגיה למרבה הפתעתי.

מה שמעניין אותי זה התחזוקה של השינויים האלה, אני מצליחה לחזור אחורה, גם אם לא לאותה נקודה בדיוק וצריכה לתחזק כל הזמן. זה מעייף ומבאס, אני בדיוק במשבר סביב זה.

אה! והפסקתי לעשן פעמיים. פעם אחת בקושי רב, בגלל בן זוג שהתחנן ופעם שנייה ואחרונה כי הגעתי לאיזה מיאוס ופתאום הרגשתי שאני יכולה.

אצלי בדרך כלל שינויים שנשארים באים אחרי נפילה של איזה אסימון, שלאחריו אני פשוט לא יכולה אחרת. מהרגע שהגיעה ה״הארה״ פשוט אין אפשרות לחזור לאחור מבחינתי. אני לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה מניע... אבל כשאני חושבת על זה, זו הדרך שדברים קורים אצלי.

שליחה על ידי מצ'רה* » 07 מרץ 2016, 09:04

מסקנות מהמדגם הלא מייצג: שינוי יכול לבוא בקלות וגם בקושי, בכוונה וגם במקרה, עם עזרה או באופן עצמוני.
D-:
לגמרי...

שינוי ממש לא ענק אבל מיטיב: אחרי אלפי שנים של הרגל מושרש, ירדתי מ 3 כוסות קפה ביום לכוס אחת ואחה"צ, לא בבוקר.
מה שאיפשר את זה: שינוי (לא לגמרי מודע ומכוון) של משמעות הקפה בשבילי - מצורך פיזי לפינוק וטיפוח עצמי. קניתי מקינטה וכוס יפה רק לעצמי, והתחלתי לעשות טקס קפה במקום סתם לשתות אותו תוך כדי החיים.
בהקשר הזה ירדה כוס אחת בבוקר, ואח"כ השניה. יצרתי לי טקס בוקר אחר, ונשאר טקס הקפה הייקי של אחה"צ.
לא היה בזה שום אלמנט של מאמץ, אלא של גישה מטפחת יותר כלפי עצמי. גם עכשיו אני מרשה לעצמי פעם בכמה זמן לחרוג מזה עם עוד כוס קפה - נגיד אם כבר עשיתי את הטקס שלי ואז באה חברה. החריגה הזו לא מחזירה אותי למצב הקודם.

יש גם שינוי קטן אבל מאד משפיע שעשיתי בעקבות בקשה של אדם קרוב, שאני לא רוצה לפרט כאן כי זה אישי מדי.
שם המקרה היה שההתנגדות שלי לשינוי היתה קשורה לכלל מערכת היחסים, וברגע שהגעתי לנכונות לוותר, השינוי היה מאד מאד קל ואף נעים.

בשבילי התחלה חדשה או שינוי עובדים כאשר אני בוחרת את התזמון המתאים. הכל עניין של טיימינג. קשה לי לתאר איך אני יודעת שזה הזמן המתאים. בשלב הזה של החיים אני פשוט יודעת. כנראה שלמדתי אחרי הרבה ניסיונות הצלחות וכשלונות

פעם כתבתי איפשהוא תיאור ציורי של השערים שאני מזהה לצידי הדרך. אני לא אחזור עליו, אבל זה היה הכי מדוייק שאני יכולה לתאר. הקטע זה שהשערים מופיעים תוך כדי תנועה. לפעמים אני רואה את השער מרחוק ויש זמן להיערך ולנוע לאט וברכות. לפעמים הוא מבזיק תוך כדי תנועה מהירה, ואז צריך קפיצת אמונה.

שליחה על ידי מצ'רה* » 07 מרץ 2016, 10:34

אני לא אחזור עליו,
אולי בכל זאת?
תזמון זה כנראה הלב של שינוי מוצלח

שליחה על ידי גוגוס* » 07 מרץ 2016, 11:35

איזה כיף השיתופים שלכן.

מניחה כאן שתי מחשבות לא קשורות בנושא שינוי אבל יש להן משהו במשותף - שתיהן עוסקות בנקודה שאליה אנחנו מפנות את הזרקור כשאנחנו בתוך שינוי ובחמקמקות של הדברים בנוגע לפרשנות וניתוח של שינויים.

ראשונה - תיאוריות שבאות מחשיבה פרוידאנית מניחות שכמעט כל מה שאנחנו עושים מגיע מהרדיפה אחרי העונג או מהניסיון להימנע מהכאב. רעיונות כאלה, שמחלקים לשתי קטוגריות את מה שמורכב בפועל מהרבה יותר, מקלים מאוד להבין את הנקודה שלי.
כשאני מפסיקה לאכול אורז בהנקה בשביל להפסיק מיידית את הגזים של התינוק שלי האם אני פועלת כדי למנוע את הכאב, או כדי שההנקה והגידול של האפרוח הזה יהיו עונג?
כשאני אוכלת היטב כדי לטפח את הגוף שלי האם אני בפועל רוצה להפסיק את שלל תופעות הלוואי שהאכילה הקודמת שלי יצרה או שאני באמת רוצה להתענג עליו כמה שיותר?

שנייה - אנשים נוטים לייחס נקודות שינוי לזמנים מאוד שונים בתהליך שלהם.
נקח לדוגמה שינוי נוח שבו מישהו הפסיק לעשן כי הבן שלו איים לברוח מהבית (מקרה אמיתי, כמובן).
מה שהוא זוכר מזה, ומה שהוא מתאר כנקודת מפנה, זה את הרגע שבו הבן שלו באמת ברח מהבית בגיל 3. עבורו זה השינוי, והוא יתאר את השינוי הזה דרך מונחים של "מניעת כאב" ומשהו שקרה בבת אחת, ומשהו שהיה לו ממש קל ברגע שנפל לו האסימון (כאן אני במכוון עושה שימוש במונחים שלכן, אבל זה רק כדי להמחיש נקודה).

בפועל, השינוי הזה היה אולי אחר לגמרי. אין לנו מידע עד כמה הנדנודים של הילד הזה לפני האיום ולפני הבריחה השאירו את החותם שלהם ואיך הם התקבלו במערכת של האיש הזה. בגלל שהאיש הזה מתאר את השינוי שלו בדרך מסוימת שקשורה לדרך הכללית שבה הוא חווה שינויים, אנחנו לא יכולים לדעת למשל שהוא לא מסוגל להגיד על שום דבר "זה קשה" ויש לו צורך קבוע לתאר דברים כקלים. אז מה שהוא זוכר מסיפור שנמשך למעלה משנה זה את הסוף - שם הועבר אליו מסר חד משמעי ופתאום זה היה קל.

הפואנטה של שני אלו ביחד - תפישת השינוי שלנו מאוד מאוד תלויה בתפישה הכללית שלנו. הנטיות שלנו לתאר דברים ולחוות אותם, לפרש ולקטלג, ישפיעו עמוקות על הדרך שבה נחווה את השינויים שלנו.
על אותה דרך בדיוק, אחת תשים את הזרקור על השגת עונג בעוד אחרת תמקד במניעת הכאב. אחת תייחס לשינוי את כל הדרך שהיא עברה מרגע שבכלל חדרה לה הכרה בצורך בשינוי, בעוד אחרת תתייחס רק לרגע שבו השינוי הזה פתאום היה נוכח לה וברור לה.
ואחת הנקודות שהכי מעניין לראות זה מה בכלל אנשים מייחסים לשינוי ומה הם מוציאים החוצה ואיך הם מתארים את התקופות שבהן השינוי שהושג פתאום חמק מהם. חלק יגידו "נפלתי" "חזרתי אחורה" "הפסקתי/התחלתי" (דברים שמתארים מהלכים מסוימים כנקודות שבר), בעוד אחרים יתארו תנועה רציפה יותר שבה החלקים האלה הם פשוט זמן לימוד והתקדמות יותר אטית.

אני מציעה כאן מניסיוני המוגבל שהדברים שמשתנים הם אלו שאנחנו מצליחים להדביק להם חוויה חיובית ותיאור חיובי, לפני או תוך כדי או לפעמים אפילו רק בדיעבד. ושזה קשור מאוד ליכולת שלנו להפוך את השינוי לחלק אינטגרלי בחיים.
למשל, יש תקופות שבהן השינוי כבר לא מאומץ בכלל, והוא חלק מהחיים, אבל הוא לא האוטומט שלנו. עדיין יש לנו מודעות כל פעם שאנחנו בוחרים בו, ועדיין יש לי רצון לטפוח לעצמנו על השכם בכל פעם שזה קורה.
לדעתי אלו הם השלבים שבהם מופיעים אצלנו עדיין ההימנעות מכאב או ייחוס מחירים לשינוי הזה. ובשלב מאוחר יותר, אחרי ייחוסים חיוביים רבים יותר והצמדה רגשית לתחושות נעימות, הדבר הזה פשוט יהיה משהו שלא חושבים עליו בכלל.

בנוגע לשינויים.

אני מבינה את הנקודה שלך, והתיאוריה שלך חמודה מאוד. מה חבל שהיא לא קשורה להתנסויות שלי (ושל אנשים אחרים. למשל, אלו שמאמינים בשינוי מתוך כוח רצון).

הניסיון שלי מראה שאם מסגור משפיע, אז זה מסגור של משהו לא בתור מסב עונג, אלא בתור הדבר הנכון. אבל תכלס? אני בוחרת לא להסתכל על דברים במונחים של הימנעות מכאב ושאיפה לעונג כי זה פשוט לא קשור לחוויות שלי של שינויים. מבחינתי להסתכל ככה על החוויה שלי זה כמו להסתכל על מקל ארוך ולהגיד שהוא נקודה, כי זו נקודת המבט הנבחרת להתבוננות.

מעניין אותי להתבונן על הכנת הקרקע לשינוי - כל מה שקורה לפני הרגע הקונקרטי של השינוי, נקודת האל-חזור, אליה בדרך כלל מתייחסים האנשים. אבל אני חושבת שהנקודה הזו היא השינוי האמיתי. גם זה בגלל הניסיון שלי.
היו מקרים בהם הייתי מוכנה לשינוי, אבל הוא לא היה מתועדף אצלי גבוהה, ולכן אמרתי - אעשה את זה כשהסביבה תהיה נוחה. וכשהסביבה השתנתה והפכה לנוח אכן עשיתי את זה. לפעמים זה קרה שנים אחריי שהחלטתי על כך.
והיו מקרים בהם במקרה, בטעות, עברתי את הנקודה הזו. מבלי שהייתה הכנה לכך לפני כן. והשינוי קרה.

הדרך שלנו לתאר דברים אכן מאוד מוטה, ויכולה להשפיע על כל מיני דברים. לכן, במקרים כאלו, אני מעדיפה להסתכל על דברים מכמה שיותר נקודות מבט. אם כל נקודת מבט כזו היא צל המוטל על קיר, תמונה דו ממדית, אולי מספיק תמונות כאלו יאפשרו להבין יותר טוב את העצם הרב ממדי המונח מולי?
אבל גם אם לא, שפע נקודות ההסתכלות מאפשר לבחור את זו שמתאימה ביותר למקרה הספציפי.

אני, אישית, אוהבת לראות איך שינויים הם כמו זרעים. הם יכולים לנבוט בעצמם בקרקע פורייה. הם יכולים לנבוט אחרי תקופה מסויימת בה הקרקע הופכת לפורייה מסיבות כלשהן, וזריעה כלשהי. הם יכולים לנבוט גם בקרקע לא פורייה, אם לגננת זה חשוב מספיק על מנת לדשן את הקרקע ולהשקות את הזרע ולדאוג לו ולטפח אותו.
וגם לזרעים יש דרכים רבות ומגוונות לצמוח.

הדרך הבאופנית, של אי שיפוטי עצמי ומסגור חיובי, היא רק אחת מהן. אנשים עשו שינויים, ושינויים משמעתיים, מוך הפשטות שיש בנוקשות. נוקשות נוטה לבינאריות. או שאדם מצליח, או שהוא נכשל. ואם הוא החליט, והקרקע פורייה, אז השינוי יהיה פשוט, יקרה כמעט מעצמו, ללא כל הסיבוכים והמסעות שקוראים לפעמים בדרך האחרת. "עשה מה שצריך, ויהיה אשר יהיה" אומרת אימרה רוסית עתיקה.
גם בדרך באופנית יש את הקסם שלה, ויש אנשים שהדרך השנייה לא עובדת להם.

אני בטוחה שיש עוד דרכים רבות ושונות לעשות שינויים, שמתאימות לאנשים רבים ושונים. ואני מנסה לא להגיד שהדרך שלי לעשות שינויים היא הדרך היחידה הקיימת, או הכי טובה. היא פשוט אחת מיני רבות, זו שמתאימה לי. זה הכל.

שליחה על ידי גוגוס* » 07 מרץ 2016, 12:28

כך שלדעתי (בין אפשרויות נוספות, אבל זה מה שאני מכירה הכי טוב), שינוי של ממש יכול להתרחש בעיקר אם הוא לא כולל שיפוט עצמי משום סוג שהוא, ואם לא מניחים לפניו מסגרת זמן ברורה אלא מקבלים את התנהלותו והתמשכותו ככל הנדרש.
רק מצטטת את עצמי מתחילת הדיון הזה, ומדגישה בבולד את מה שחשוב, ולו בשביל להבהיר את המודעות שלי לאפשרויות נוספות.
אני פשוט לא רואה צורך להציג אותן או לסנגר עליהן כי לרוב יהיה מספיק מי שיעשה את זה במקומי.
אני מקדמת דבר אחר, שפעם לא האמנתי בכלל בקיומו, והגילוי שלו היה מרענן ומועיל.

הוא לא מחליף תובנות אחרות שלי, אלא מצטרף אליהן. גם אני יכולה בקלות לראות איך בתוך מהלכי שינוי מורכבים שלי היו נוכחים גם הפחד, הכאב, הקושי, ההפתעה וכו'...
אבל בשבילי, התועלת הרבה ביותר הגיעה משימת לב לכל אלו, אבל שימת הדגש על האחרים (חמלה, חשיבה חיובית, רכות וכו'). הם לא פוסלים אחד את השני, כולם קולות שיש לנו בראש בכל מקרה.

שליחה על ידי תמי* » 07 מרץ 2016, 13:53

תפישת השינוי שלנו מאוד מאוד תלויה בתפישה הכללית שלנו.
נכון.
בדיוק חשבתי כמה מעניינים הדברים שנכתבו כאן, אבל כמה בעצם הם לא מצליחים להסביר - לי - איך השינוי התאפשר.
שינוי של ממש יכול להתרחש בעיקר אם הוא לא כולל שיפוט עצמי משום סוג שהוא
אני לא בטוחה שהנקודה הזו נכונה. אני נוטה להסכים עם אישה במסע, שלעיתים אנשים עושים שינויים בנוקשות ותוך שיפוטיות רבה. אני מכירה אנשים כאלה מסביבי. אני לא אומרת שאין לזה מחירים, יש. היבטים אחרים של החיים נפגעים. אבל לענין השינוי - הוא מתרחש.
אז אולי צריך להגדיר את זה אחרת: לא שינוי של ממש, אלא שינוי שהמחירים שלו לא גבוהים.

אני חושבת שצריכה להשאל השאלה הבסיסית והמקדימה - מה הוא שינוי?
האם כל התנהגות, התנהלות שלי ששונה במשהו מהתנהגות קודמת היא שינוי?

שליחה על ידי גוגוס* » 07 מרץ 2016, 14:29

שינוי שהמחירים שלו לא גבוהים
מעניין, אהבתי.
העניין שלשינוי "רך" יש הרבה מחירים שעבור אנשים מסוימים הם נחשבים גבוהים מאוד. למשל - הקצב.

שליחה על ידי גוגוס* » 07 מרץ 2016, 14:59

האם כל התנהגות, התנהלות שלי ששונה במשהו מהתנהגות קודמת היא שינוי?
מחקת, אבל אני ראיתי, אז מגיבה מתוך זה.
אני חושבת שמרכיב הכפייה בשינוי הוא חשוב ויש לו פנים רבות.
בשבילי, התינוק של יונת (או התינוק המוגז שהיה לי) זה שינוי בכפייה. זה לא אומר שהוא לא יחזיק, אבל זה תהליך שמתנהל אחרת.
למשל - זה שהילדים שלי שותים היום חצי ליטר שייק ירוק כל בוקר. זה בכפייה בהתחלה.
הדרך של שינויים כאלה להישאר איתנו היא שונה ממצב שבו המחיר על הקיים הוא לא ענק עבורנו, ובכל זאת אנחנו רוצים לשנות.

אני מודה שאלו בעיקר השינויים שמעניינים אותי, אבל זה לא חייב להשפיע על הדיון.

הדבר שהכי תופס אותי הוא שינוי כשאנחנו רוצים משהו הרבה זמן, נראה לנו שהוא יהיה עבורנו יותר טוב, אבל עוד אין לנו אולי יכולת אמיתית אפילו להבין עד כמה יותר טוב.
הדרך בין שתי הנקודות האלה היא המקום המרכזי שבו אני מסמנת את הצורך ברכות וחמלה וכו' וכו'.
ולזה מצטרפת נקודה אחרת שעלתה פה והיא הבשלות. כי המון פעמים חלק ענקי מהדרך (שאנשים מוחקים או מתעלמים ממנו) זה מה נדרש כדי שתגיע בשלות. כדי שיגיע הרגע הזה שבו משהו פתאום פוקע ויש שינוי.
כי במקום שבו יש בשלות אפשר בקלות להגיד בדיעבד שהפעלתי שריר, או שפשוט נפל לי האסימון, או משהו אחר. אבל היופי והעניין לטעמי הוא במה שעשינו כדי שהבשלות הזו תתקיים.

אני לא אומרת שאין לזה מחירים, יש. היבטים אחרים של החיים נפגעים. אבל לענין השינוי - הוא מתרחש.
גם לדרך השנייה יש מחיר. במקרים בהם אני עשיתי שינוי בדרך זו, המחיר היה זניח, עד כדי לא קיים.

זה לא תמיד עובד, אבל ההנחה שלשינוי "קשה" תמיד יש מחיר היא הנחה שעלולה למנוע מאנשים לראות את המקרים בהם אין לו, או שהמחיר קטן מאוד.

באופן כללי, לדעתי הגישה הנפוצה בחברתנו היא ערבוב של שתי הגישות, וערבוב שלוקח את החסרונות של שניהם. הגישה הקשה בצורתה ה"טהורה" היא שינוי שקורה פעם אחת, וזהו. הוא עלול לקחת כמות כלשהי של משאבים נפשיים או פיזיים, אבל ההחלטה מתקבלת פעם אחת, השינוי מתבצע, וזהו. השינוי לוקח משמעותית פחות אנרגיה, אין נפילות, וכו'.
השינוי ה"רך" בגרסתו ה"טהורה" הוא כזה שלא כולל מאמץ של כוח הרצון כדי לכפות אותו.

ככה אני רואה את זה.

ההגדרות שלי לא תואמות בדיוק את ההגדרות של גוגוס. אבל שינוי "קשה" יכול לקרות בלי שיפוטיות, והוא עדיין יהיה "קשה" ויכלול הפעלה של כוח רצון ומאמץ.

ובהקשר של השאלה של נוודית (שהיא שאלה מוצלחת ומשובחת במיוחד) - אם בתום איומי האקדח ושאר השפעות חיצוניות השינוי נשאר - אז זה שינוי. וזה היתרון של הגישה הקשה - במקרים בהם יש איזשהו סף שיש לחצות, מעבר בין שני מצבים יציבים, אז המעבר מתקיים, לוקח את המאמץ שהוא לוקח, וזהו.

אני מעדיפה להתבונן בדרכי השינוי השונות כמו שהן, ולראות מתי איזו דרך מתאימה יותר. למשל, איומים הם לאו דווקא איומי אקדח. גם בעיה בריאותית עלולה להיות איום. למשל, אלרגיה של ילד, שמסכנת את חייו במקרה של חשיפה למאכל מסוים, היא איום ברור ומיידי. וכזה שמהווה סיבה טובה מאוד לשינוי "קשה" שיכלול הוצאה מהבית של המאכלים האלרגניים. זה גם דוגמא טבעית למצב בו המחיר של קצב איטי גבוהה מאוד.

אבל היופי והעניין לטעמי הוא במה שכשישנו כדי שהבשלות הזו תתקיים.
אני לא בטוחה למה התכוונת, אבל זה רעיון מעניין. להתמקד לא בשינוי, אלא בהכנה אליו. את מתעניינת גם באיך לטפח שינוי גם כשאין מוכנות, או שלא?

שליחה על ידי גוגוס* » 07 מרץ 2016, 15:32

את מתעניינת גם באיך לטפח שינוי גם כשאין מוכנות, או שלא?
אני מתעניינת בעיקר במצבים האלה. כי כשיש מוכנות אז פשוט הדברים קורים וזהו.

להתמקד לא בשינוי, אלא בהכנה אליו
אני בכלל לא מפרידה בין החלקים האלה, אפילו לא טרמינולוגית. הזמן שבו אני מתכוננת לשינוי הוא חלק מהשינוי שלי.
אני יודעת שזה לא מקובל אבל זה מה שאני מעדיפה. גם בחיי האישיים וגם המקצועיים.

אני בכלל לא מפרידה בין החלקים האלה
חוסר ההפרדה הזה נראה הגיוני מאוד אם יש הכנה לקראת שינוי. אבל הוא הופך את המונח לחסר משמעות אם מדובר במקרים בהם לא הייתה הכנה מודעת שכזו.
אני חושבת על שינוי שקרה לי כשהייתי בתחילת החטיבה או סוף היסודי, וה"הכנה" לשינוי הייתה כל תפיסת העולם והמוסר שלי, שהתבססה במידה רבה על קריאת ספרים.
אם להניח שההכנה היא חלק מהשינוי, אז כל החיים שלי עד אותו רגע הם חלק מהשינוי, וזה לא הגיוני בעיניי.

עולה בי מחשבה על איזו חלוקה לשני סוגים של תהליך שינוי. סוג אחד שהוא פנימי לגמרי. וסוג שני שכולל שינוי פנימי ושינוי חיצוני גם יחד.

למשל - בשינוי תזונה אפשר פשוט לזרוק יום אחד את כל ה XXX ולא לקנות אותם יותר, וכתוצאה - לא לאכול אותם יותר. זה שינוי חיצוני. מעשה. האם התרחש במקביל גם שינוי פנימי שתומך במעשה החיצוני? האם הוא קרה לפני ו הניע את המעשה? האם קרה כ תוצאה מהמעשה? האם שני השינוייים האלה הסתנכרנו מתי שהוא והפכו לאחד?

אני חושבת שאולי שינוי "מוצלח" הוא כזה שבו השינוי הפנימי והחיצוני נפגשים ומתאחדים, מתי שהוא.

אני מסכימה לגמרי שבעבור אנשים שונים, ובמצבים שונים, הסדר המיטבי שלהם שונה. למשל בדוגמה למעלה על מצב בו מתגלה אלרגיה חריפה אצל ילד וצריך להוציא מיידית מהבית את כל הגורמים לאלרגיה. זה מהלך מיידי וקשיח, ולא סביר שיהיה אחרת. אבל אני חושבת שכדאי שיהיה מהלך תומך, פנימי, בעקבות המעשה.
במקרים אחרים כשרוצים לשנות תזונה לילד, אולי יש טעם לעשות קודם הכנה פנימית, ולעשות את הצעד המעשי כשיש בשלות לקראתו.

הסוג הראשון, של שינויים פנימיים לגמרי, הוא לדעתי, יותר אמורפי, אין באמת דרך למדוד או לכמת אותו, או לתזמן אותו. זה בעצם חלק מאוסף אינסופי של זרמי שינוי קטנים וגדולים שנמשכים לאורך כל החיים.

שליחה על ידי תמי* » 07 מרץ 2016, 20:46

אבל מה מייצר מוכנות לשינוי?
ומה ההבדל בין מצב שבו נדמה לי שיש לי מוכנות לשינוי ואני עושה שינוי אבל הוא לא מחזיק מעמד, לבין מצב שבו נדמה לי שיש מוכנות לשינוי ואני עושה את השינוי והוא מחזיק?

שליחה על ידי גוגוס* » 07 מרץ 2016, 21:17

אחד הדברים היפים שלקחתי מעבודתי עם עירית לוי זה את הפשטות של השאלה בנוגע לבשלות.
במקום להעריך מוכנות לשינוי אפשר פשוט לשאול - את מסכימה לשנות את... או - את מסכימה להיות (הדבר שאחרי השינוי)
ומתן מקום של כבוד לתשובה שבאה, לא משנה מהי. עדיין מדהים אותי כמה זה קל.

אבל מה מייצר מוכנות לשינוי?
מלא דברים. זו שאלה שאי אפשר לענות עליה, בטח לא בקלות או בלי מקרה ספציפי. במקרה ספציפי יהיה לי סיכוי טוב לנחש, או להציע נגיד חמישה אלמנטים ומתוכם שניים או שלושה יהיו בול.
התנועה שאני לרוב מעודדת תבדוק כמה וכמה כיוונים ונחזק את זה שנראה שעובד ומייצר הסכמה בפועל.

ומה ההבדל בין מצב שבו נדמה לי שיש לי מוכנות לשינוי ואני עושה שינוי אבל הוא לא מחזיק מעמד, לבין מצה שבו נדמה לי שיש מוכנות לשינוי ואני עושה את השינוי והוא מחזיק?
זה ההבדל בין רצון להסכמה. את יכולה ממש לרצות שינוי, ולכן תצליחי להניע אותו לפרק זמן מסוים שבו את מפעילה שריר. אבל שרירים הרבה פעמים מתעייפים בלי מנוחה. שינוי שמחזיק לא עובד על שריר אלא על דלק של הסכמה לכך שהשינוי זה יהיה.
אם אין בך הסכמה עמוקה שהוא יקרה, שתהיי מישהי אחרת, הוא לא יחזיק מעמד. ואת ההסכמה הזו אפשר לטפח בכל מיני דרכים.

הדגשה - זו תיאוריה אחת מיני רבות שאני אוהבת לעבוד איתה. זה בטח לא ההסבר היחיד.

שליחה על ידי תמי* » 07 מרץ 2016, 21:33

עוד שאלה שמעניינת אותי בהקשר זה:
אתן חושבות שכדי ששינוי יצליח, צריך לדעת (ולהסכים לקבל) את כל השלבים שמובילים לשינוי? או שאפשר להתכוונן למטרה וזה עשוי להספיק?
אם אני יודעת מהו השינוי שאני רוצה לחולל, כלומר לאן אני רוצה להגיע, אבל לא יודעת בביטחון מהם שלבי הדרך כדי להגיע לשם - זה עשוי להצליח?
מספיק לטפח הסכמה לשינוי? או שצריך גם תוכנית ברורה לגבי השלבים המעשיים של השינוי?

נוודית, ההבחנה שלך לגבי שינוי חיצוני שינוי פנימי משובחת מאוד. אני ממש מודה לך עליה - היא נקודת מבט שלישית להסתכל על שינויים, ואחת מוצלחת במיוחד.

לדעתי אי אפשר להפריד בין שינוי חיצוני ופנימי. שינוי אחד שעשיתי קרה אחרי שדחיתי אותו לעתיד בו יתקיים תנאי סביבתי כלשהו. ואז ניסיתי. והניסיון היה כרוך במידה מסויימת של אי נוחות, והחלטתי עליו סתם, במקרה. דלת הפורטל הופיעה ממש במסלול בו הלכתי, ואפילו לא שמתי לב אליה כאשר חלפתי דרכה.
ובצד השני גיליתי שאין דרך חזרה, ושהשינוי שווה את אי הנוחות. התנאי הסביבתי התממש כמה שנים אחרי זה. לולא הפורטל המקרי הזה יכול להיות שהשינוי היה קורה רק לפני שנה אחת בערך, וחבל.

נתקלתי בדי הרבה מקרים כאלו. בהם אחרי שמנסים אין דרך חזרה. במקרים כאלו, שינוי חיצוני גורר שינוי פנימי. זה נכון גם ההפך - שינוי פנימי גורר שינוי חיצוני.

ההבחנה שלך מעניינת מאוד, אך מעניין עוד יותר להתבונן בה אם לוקחים בחשבון שהפנים והחוץ קשורים זה בזה, ומשפיעים זה על זה.

לכן, אגב, התשובה לשאלה "האם את מסכימה" לא ממש מעניינת, לדעתי. ליתר דיוק - היא מעניינת, אבל רק במקרים מסויימים. כי התשובה יכולה להשתנות אחרי שקופצים למים ומנסים. ושינוי יכול להתרחש גם במקרים בהם בכלל לא התכוונתי, ואולי הייתי עונה בכלל "לא". ועדיין שינוי התרחש.

גוגוס
שתהיי מישהי אחרת זה המשפט הכי מעניין לדעתי. והוא זה שבגללו אני לא מחשיבה את טיפוח הנכונות לשינוי כחלק מהשינוי. שינוי מבחינתי זה התהליך בו אני מתחילה לאכול אחרת, או לעשות ספורט, או משנה משהו אחר באורח החיים שלי.
אם אין מוכנות, זה אומר שכדי שהשינוי יקרה אני צריכה להשתנות, וזה מבחינתי קטגוריה אחרת.
אני מכלילה תחת קטגוריית ה"שינוי" דברים שהם יותר טכניים. נניח, כדי ללמוד לתחזק בית מסודר אפשר להעזר בפליי ליידי או בשיטות ארגון למיניהן. מעבר לאוכל אורגני אולי ידרוש הצטמצמות כלכלית, או חיפוש אחר חנויות חדשות לקנות בהן.
להיות מישהי אחרת - זה משהו אחר. אני לא אהיה מישהי אחרת אם אלבש בגדים שונים, או אעשה או לא אעשה ספורט, או אוכל דברים שונים, או אפילו אשנה צורות התנהגות מסויימות.

להיות מישהי אחרת - זה מפחיד. לפחות בחלק מהמקרים. לשנות הרגלים? זה משהו אחר לחלוטין.

שליחה על ידי גוגוס* » 07 מרץ 2016, 21:49

שצריך גם תוכנית ברורה לגבי השלבים המעשיים של השינוי?
לדעתי תוכניות כאלה הן לא דבר מועיל בכלל בגלל שהן לא גמישות מספיק. המון פעמים שינוי זז בספירלות או לצדדים ובכלל לא מתקדם לינארית כמו בתוכנית.
תוכנית היא תבנית מסוימת שהסיפור שלך מוכנס אליה כי מישהו החליט שברוב המקרים זה מה שעובד.
אני אישית נרתעת מאוד מדברים כאלה.

או שאפשר להתכוונן למטרה וזה עשוי להספיק?
אני עושה את זה. אבל זה לוקח זמן... זו השיטה האישית שלי לשינויים. אני קובעת מטרה. מטרה לטווח הרחוק. מכוונת לשם. מידי פעם נזכרת בכיוון שבחרתי לי. ואז, אחרי כמה זמן, אני מגלה שהגעתי לשם. לי זה עבד, כמה וכמה פעמים, ועבד בלי מאמץ. ולדעתי - זו תוכנית מעשית. ועדיפה בהרבה על תוכניות עם שלבים. תוכניות כאלו פשוט לא עובדות. דברים משתנים, ובלאו הכי עדיף כל פעם לשאול את עצמי איזה מעשה יוביל אותי לכיוון הנכון.

שליחה על ידי גוגוס* » 07 מרץ 2016, 23:30

תודה, שרון. מעניין וחשוב.
זה בעיקר מזכיר לי חלק מעקרונות הסיוע, שעל פיהם לפני שאתה מושיט עזרה אתה מברר אם זה בכלל רצוי או מתאים.
וזה דבר שלבעל מקצוע יש ממש חובה לעשות, ולו בשביל לא לבזבז את זמנו של המטופל, אבל גם האדם עצמו יכול לבדוק עם עצמו.
בהנחה שהוא רוצה שינוי, שהרבה פעמים זה הדבר הברור והנוכח, האם הוא בכלל מסכים שזה יקרה.

ומחשבה רבע אפויה - אני חושבת שיש הבדל בין מוכנות לשינוי להסכמה לשינוי. זה עוד רובד בין הרצון וההסכמה אולי.

והרי לא אצא להתפנק באיזה מקום, שאראה בו - במקום מלצרים - קפלנים שיקפלו לנגד עיניי את הכביסה במקומי, בזמן שאני פנויה לשיחה אינטימית
אתמול לקחתי את האוטו לשטיפה, וממש הרגשתי כאילו מפנקים אותי כשעמדתי שם והתענגתי על אנשים אחרים שמנקים ומטפלים לי באוטו... (פעם ראשונה שלא אני עומדת ברחוב עם ספוגים ודלי וסבון ומנקה בעצמי).

תפילה_לאם

זה הופך למיקוד באוכל שהוא דל בנקודה אחרת - והיא מידת הגמישות.
לזה התכוונת?
במקרה שלנו הבחירות מתאימות לנו פחות או יותר, או לפחות מתאימות לגרסה שלי טרום-החיוניות.

חלק מהעניין עבורי הוא שיציאה לארוחה גורמת לי לשבת לאכול וגם לשוחח. בבית זה קורה יותר ויותר ככל שהקטנה גדלה ואפשר להרדים אותה בשעה הגיונית לאיזשהו רצף של זמן, אבל עדיין יכולים להיות ערבים שבעלי יתקע לעצמו איזה טוסט, ואני אאכל מאוחר יותר סלט (אם יהיה לי כוח לחתוך אותו) תוך כדי עמידה וקיפול כביסה או מול האינטרנט.

יש לי הטייה חזקה נגד יציאות כאלו. כאלו שכוללות אוכל קנוי.
אני חושבת שהמשיכה שלי נובעת משני טעמים נוסף על מה שכבר כתבתי: ראייה של יציאות כאלה כ"שוות" כבר מגיל הילדות ועייפות מהעיסוק הבלתי פוסק בהכנת אוכל בבית. כביסה או ניקיון של האוטו יכולים לחכות, מי יותר ומי פחות P-:, אבל מיד אחרי ארוחת הצהריים כבר צריך להתחיל לשטוף את הפרות לארוחת ארבע ואחר כך לשטוף ירקות ולקלף את תפוחי האדמה לארוחת הערב...

הבישול הוא עבורו חוויה
גם עבורי. בהחלט. אני ממציאה פשטידות על בסיס גבינת קשיו וממתקים משובחים ללא סוכר. וזה נורא כיף לי!
אבל לא תמיד אני פנויה למשחקים האלה...

שליחה על ידי הומית* » 09 מרץ 2016, 03:20

אני רואה שיש פה התקדמות אדירה מצטערת שמחזירה אחורה, אז רק משהו קטן.
הלוואי והיית יודעת עד כמה את צודקת.
זהו שאני כן יודעת. ככל שעובר הזמן אני רק יותר ויותר יודעת. האמון שלי בעולם הזה לגמרי נעלם.
שוב פעם לא בגלל שאין בו אמת, אלא שבגלל שלי אין כרגע את היכולת למצוא אותה בתוך כל המלל שמתפרסם.
אז כן אני יכולה ללמד את עצמי לאבחן יותר טוב בין עיקר לטפל, בין סתם שטויות, לשקר במצח נחושה. בין גימיק פרסומי לעבודה רצינית ומעמיקה. השאלה אם זה שווה את זה. כי גם אם אנחנו מדברות על אחוז גדול הרבה יותר גדול של אמת מדעתו של אותו חוקר ידידך עדיין זה לא נראה לי משתלם. משתלם בשבילי כמובן.

אם זה לא מעניין אותך פשוט סמכי על עצמך.

זה בדיוק העניין. עם זה אני הכי מתחברת. אם אני ארצה לדוגמא לאכול הרבה בשר, ביצים וחמאה, ומעט ירקות אני אעשה את זה בגלל שזה מה שבא לי וזה מה שאני מאמינה שטוב לי. לא בגלל סיפור על האדם הקדמון שמישהו מכר לי. אני חושבת שזאת הבעתיות שנוצרה. יש אנשים שיותר מדי מסתמכים על מחקרים וסיפורים ופחות על אינסטניקט. אני חושבת שאין איזון מספיק בינהם. (האם באמת יש צורך במחקר כדי להבין אם חיבוקים חשובים לנו או לא חשובים לנו?)
האתר הזה נתן לי הצצה פצפונת לעולם האקדמאי דרך קריאת דיונים והרהורים של נשים מאוד מלומדות. זה משהו אדיר בשביל אישה שאפילו לא עשתה בגרות מלאה למרות שנה באקסטרני. מצד שני כמובן שמאד מרתיע להצטרף לדיונים לפעמים. בגלל זה היה לי מוזר לכתוב תוספת שלי לתאוריה על המהפכה החקלאית. לא הרגשתי שאני עם מספיק ידע בשביל לשלול זאת במקום שכזה, כי הרבה מדעותי והבנותי מגיעים מתוך הרעיון של לסמוך על עצמי. העובדה שלא הרגשתי הכי נוח לכתוב את דעתי, גורם לי קצת להרגיש לא נוח (-:

כי גם אם נתוני המחקרים היו אמינים וברורים, האם זה היה עוזר לאנושות לאמץ את תוצאותיהם? מתוצאות המחקרים שלנו- לא
תודה D-:

או לפחות מתאימות לגרסה שלי טרום-החיוניות
יופי. אבל הן לא ממש מתאימות עכשיו. אז למה לא שיניתם אותם?

ארוחה גורמת לשבת ולשוחח אצלנו במשפחה. אבל לרוב זו ארוחה שאנחנו הכנו...

בנוגע לראיה של יציאות כאלו כ"שוות" - אני גדלתי באותה התרבות. אבל באמת שחבל לי על הכסף. לקנות אוכל גרוע במחיר מופקע? למה מה קרה?

ובנוגע למאמץ - אני אישית יכולה בכייף לזרוק לתנור צ'יפס (מוכן, קנוי, מהמקפיא) ולהוסיף לשם קבב (כנ"ל), ולהגיד שהאוכל הזה הוא אולי לא שיא הבריאות, אבל הוא בהחלט טוב.
כלומר - כשאין לי כוח, אני לא מתאמצת. אני בטוחה שזה שהבחירה שלי היא אמיתית מקל עלי משמעותית.

עבורי הבישול הוא לא חוויה. הוא פשוט חלק מהחיים. כמו לנשום. אני חייבת לנשום כל יום, ללא הפסקות, ואפילו כל שעה. הנשימה לא יכולה לחכות...

תפילה_לאם

אז למה לא שיניתם אותם?
כנראה שבעיקר מכוח האינרציה, וגם כי עדיין יש בי השתוקקות לתזונה הקודמת (שקצת מצחיק לקרוא לה כך, כשבתקופה זו היא נוכחת כל כך P-:), אפילו שאני מתאכזבת לא מעט פעמים מהמאכלים שאני מתאווה אליהם.

אבל הוא בהחלט טוב.
הצ'יפס הקנוי עוד איכשהו יכול לשמח אותי, אבל קבב מתועש? בעעעע... אולי על המנגל.

אני חייבת לנשום כל יום, ללא הפסקות, ואפילו כל שעה.
אני חושבת שאם הייתי צריכה לדאוג לאוכל רק עבור עצמי ולא גם לעוד כמה וכמה ילדים (ולפעמים גם לבעל), שזאת לא אוכלת את זה ואת זה ואת זה וזאת לא אוכל כנ"ל וגם את זה, וזה נגעל ממשהו אחר וכו', ואני גם מעדיפה שיאכלו מזין - הייתי מחפשת פחות אוורורים מהעיסוק בהכנת האוכל. יוצא גם שאחרי שאני טורחת על מה שהילדים ירצו לאכול, נראה לי טיפשי ואין לי כוח להשקיע במשהו שרק אני אאכל, ואז מפתה יותר לצאת למקום שמישהו אחר מבשל מה שאני בוחרת. חוזרת לדברייך אבל הן לא ממש מתאימות עכשיו ומסכימה שכמובן שהיה הגיוני לצאת למקום שההיצע שלו יתאים יותר לבחירות ולהעדפות העכשוויות שלי, אבל עדיין לא מכירה מספיק כאלה ונראה לי שלרוב הם מרוחקים ו/ או יקרים יותר מהמקומות הרגילים.

יוצא גם שאחרי שאני טורחת על מה שהילדים ירצו לאכול, נראה לי טיפשי ואין לי כוח להשקיע במשהו שרק אני אאכל, ואז מפתה יותר לצאת למקום שמישהו אחר מבשל מה שאני בוחרת.
כל כך מזדהה!! (טורחת רק עבור ילדה אחת בינתיים ועדיין...)

יוצא גם שאחרי שאני טורחת על מה שהילדים ירצו לאכול, נראה לי טיפשי ואין לי כוח להשקיע במשהו שרק אני אאכל
ולכן אני אוכלת אותו דבר כמו מה שהכנתי למען אחד הילדים, שגם מתאים לתפריט שלי (כל מה שלא עושה לי כאבי בטן ובלגנים S-: ), אפילו אם ממש לא זה מה שמתחשק לי לאכול )-:

תפילה_לאם

מחשבות מתומצתות על "דיאטות" ועל התזונה החיונית כ"דיאטה לחיים":

רוב דיאטות ההרזיה נפסלות משום שהן (במקרה הטוב) מביאות לירידה במשקל תוך פרק זמן כלשהו, אך עם הירידה במשקל באה כנראה פגיעה בגוף, ובדרך כלל גם חוזרים למשקל ההתחלתי או למעלה ממנו.
רק שאני רואה שגם בתזונה חיונית (להגדרתי) אני לא מצליחה להתמיד לאורך זמן.

כמובן שבמקרה הזה כמה שהצלחתי לאכול כן-חיוני הוא לטובה, כי הועלתי לגוף, אבל הייתי רוצה למצוא (למצוא כבר! ...) את הדרך להמשיך לאכול חיוני בהתמדה.
הרצון מתחזק, כשאני בוחנת את התועלת שאני חשה בעקבות אכילה חיונית לאורך זמן ומגלה שהתוצאה המוחשית הבולטת היא ירידה בהיקפים. תחושה ערנית/ חיונית יותר אני מרגישה באופן לא מוחלט, וגם מה שכן - אני יכולה לייחס למה שהוגדר כאן למעלה "סיפור שאני מספרת לעצמי". (לא שזה חסר משמעות, אבל בכל זאת..) ובכלל לא הרגשתי שיפור בנשירת השער המחרפנת, במצב עור הפנים וכו'.
ועוד נקודה היא ההשפעה של אכילת שומנים טובים (שאמורים להיות לא משמינים, לפי מה שלמדתי כאן, ואכן ראיתי זאת בתקופות של אכילה טובה יותר) בד בבד עם "שטויות" (סוכר וקמח), כי אני זוכרת שקראתי כאן את גוגוס מסבירה, שכשיש אינטראקציה בין המחנות האלה - ההשפעה של השומנים הנ"ל שונה, ולא לטובה...

ובתוך כל זה אני עסוקה בניסיונות לפצח את סוד קסמו של השוקולד עליי...

רוב דיאטות ההרזיה נפסלות משום שהן לא עובדות. בכלל! מעולם לא נתקלתי ולו במחקר יחיד בו רוב האנשים מרזים ושומרים על המשקל החדש לאורך זמן. לרוב מדברים על משהו כמו חמישה אחוזים בהצלחה על שמירה על המשקל החדש אחרי חמש שנים.
זה כולל גם את הדיאטות שהן שינוי באורח החיים. זה עדיין לא עובד!

יותר מזה, יש אנשים שמנים שאוכלים טוב ופעילים גופנית, ולא מרזים. והם בריאים כמו רזים שפעילים טוב ופעילים גופנית, ובריאים יותר מרזים שלא אוכלים טוב ולא פעילים גופנית.

אני לא זוכרת שום הסבר על שומנים+פחמימות אלא על השערה מסויימת. לא הייתי מתבססת עליה.

כלומר, לדעתי כדאי לאכול טוב כדי לאכול טוב. ולזוז כדי לזוז (וכדי להיות חזקה ומסוגלת, כי זה מגניב). לא כדי להרזות.

יוצא גם שאחרי שאני טורחת על מה שהילדים ירצו לאכול, נראה לי טיפשי ואין לי כוח להשקיע במשהו שרק אני אאכל, ואז מפתה יותר לצאת למקום שמישהו אחר מבשל מה שאני בוחרת

תפילה, יש לך גם ילדים גדולים, נכון? אני כותבת מהמקום של אמא שגם לה יש ילדים גדולים שאני דואגת לטפח את עצמאותם גם בתחומי המטבח, בד בבד עם החלטה מאוד מודעת שלנו להרגיע בענייני הבישול הפרטני לכל אחד מבני המשפחה. יש לנו (כמו לכם) משפחה גדולה. כל ילד והעדפותיו השונות מאוד, שלא תמיד מתיישבות עם שלנו ההורים. יש לי ילדה אחת טבעונית, אחרת שאוכלת רפרטואר מאוד מצומצם של מזונות, אחת שמשנה את העדפותיה כל שניה, ועוד שניים שאין לדעת. אם אני אעמוד כל יום במטבח ואכין לכל אחד בדיוק את מה שהוא רוצה, נו... עדיף כבר לשכור מבשלת.

אז אנחנו מבשלים מה שמבשלים - לפי מה שאנחנו אוהבים, עם התחשבות גם בילדים כמובן, אבל מה שיש זה מה שיש. מי שלא מעוניין מוזמן בשמחה להכין לעצמו. והם מכינים ועוד איך! הם גם נהנים מזה. הם שותפים להכנת ארוחות, הם מכינים לעצמם לפעמים ארוחות שלמות, לאחים שלהם... יש ימים שאני מכינה אוכל רק לקטנים כי הגדולות דאגו לעצמן במאה אחוזים.

זה לא הגיע בן לילה. זה דרש שינוי חשיבתי מ״אמא אוהבת זו אמא שמפנקת את הילדים באוכל שהם אוהבים״ לכיוון של ״הילדים מסוגלים רוצים ומבצעים, חשוב שיקבלו את הכלים ושאסמוך עליהם במטבח ואתן להם חופש להתנסות״ והגיע כרגע למצב שמבחינתם, להכין לעצמם אוכל זה משהו בסיסי וברור.

רוב דיאטות ההרזיה אכן לא עובדות לאורך זמן. הבעיה היא שלא קל לחיות עם עודף משקל. אישה במסע אם יורשה לי לנחש, שמעולם לא סבלת מעודף משקל קיצוני. ואולי כשאת מדמיינת אישה שרוצה לרזות את מדמיינת לך מישהי ששוקלת 10 קג יותר מידי ורוצה להוריד קצת... בואי ואספר לך על החיים עם עודף משקל משמעותי. עודף של כמה עשרות קג. נסי לדמיין שאת שוקלת קרוב ל 120 קג - זה כמו משקל של שתי נשים בריאות ביחד! תחשבי שאת נושאת עלייך עוד אישה אחת כל הזמן. היא לוחצת לך על המפרקים, היא מכבידה עלייך כשאת מנסה להתעמל, היא רוצה לאכול את מה שאת אוכלת כי גם היא רעבה! כשאת משחקת עם ילדייך, או מנסה ללכת קצת ביער להנאתך, הכובד שלה גורם לך להתעייף אחרי דקות ספורות. את לא יכולה לרוץ בכלל, ולעלות מדרגות זה ממש קשה כי זה כבד. את מתנשפת מהר כי ללב ולריאות שלך קשה עם המאמץ. את זקוקה להרבה הפסקות בכל פעילות פשוט בשביל לתפוס את נשימתך. זה מאט את כל המשפחה בטיולים. והברכיים, הקרסוליים המסכנים, הגב... עליהם העומס הכי קשה. והמשקל שוחק אותם, שזה משהו שלא יחזור לקדמותו גם אם תרזי.

חוץ מזה, ממש קשה למצוא בגדים נעימים ונוחים שגם נראים לא רע. במתפרות לא תופרים בשביל שמנות. מגדילים את המידות אבל לא מתאימים את המבנה. תמיד יהיה צמוד מידי פה ורחב מידי שם, ומה שמתנפנף נורא יפה על אישה ממוצעת, עלייך נראה כמו אוהל. אם את לובשת משהו צמוד את מקבלת מבטים של גועל מהסביבה ולעתים אף מבני המשפחה - כי את השומן שלך ראוי להסתיר.

אפילו ביחסי מין יש השפעה - נסי לעשות סקס עם חליפת אמודאי עלייך...

השמנת יתר אצל הרבה אנשים היא רצינית למדי. במיוחד ככל שמתבגרות, והמשקל כבר לא קופץ בקלות בחזרה. לכן עד כמה שהייתי (באמת הייתי!!) רוצה לחשוב כמוך, שהמשקל פחות חשוב והכי חדוב להנות ולחשוב על הבריאות וכל הטוב שבאוכל, עבור שמנות שרמת חייהן מושפעת ממשקלן, זה משהו שתמיד מרחף ומפריע באיזשהו מקום, וגם כשמחליטות על שינויי תזונה זה יכלול תקווה קטנה שגם המשקל יושפע לטובה מהשינוי. גם אם כלפי חוץ את אומרת לעצמך ולסביבתך שזה לא משנה לך, כי זה לא פוליטיקלי קורקט היום להגיד ששמנה זה בעייתי... אבל זה כן.

ואני אישה בריאה מאוד. אני כבר לא שוקלת 120 קג, אבל עדיין מעל ה 100. כל המערכות שלי מתפקדות מצויין, מעולם לא התקשיתי להרות ואין שום סימן למחלות כרוניות, בדיקות הדם שלי למופת. ועדיין כל מה שסיפרתי - זה משהו שאדם בריא יספר? אז הבדיקות מעולות, אבל הסימפטומים על הפנים. ובגלל זה הרבה אנשים מעוניינים לרזות, לא בגלל שהם רוצים לרדת מג׳ינס מידה 42 למידה 38.

והס מלהזכיר את התגובות השליליות הסמויות שיש בכל מקום: השמנים פחות חכמים בעיני אנשים. הם נתפסים פחות ברצינות. הם עטופים שומן, אז לא כואב להם - אפשר לחבוט בהם פיזית, מילולית, רגשית.... הם לא ירגישו, הרי השומן מגן. וכמובן התפיסה הכללית של הציבור - זו אשמתם. הם אכלו את עצמם למצב הזה. אפס אמפתיה. סיפורים על הדודה שרזתה 50 קג תוך שבועיים ואיך אצלך המשקל לא זז. מבטים חסרי אמון כשאת מדברת על כך שאת מתנסה בתזונה נאה, למשל, ושחודש את אוכלת רק פירות ירקות ואגוזים נאים, ובטוחים שאת משקרת להם ולעצמך כי מי אוכלת ככה ונשארת דאבה?? ואפשר לומר שמה אכפת מהסביבה - ולרוב באמת לא כפת, אבל כחיה החברתית שאני, אני רוצה לשתף ולהשתתף, והפחד מהתגובות משתיק אותי. הלואי שלא הייתי רוצה לרזות. זה היה מוריד ממני עומס רגשי רציני.

שליחה על ידי גוגוס* » 14 מרץ 2016, 20:11

שמנדובה, נאה דרשת. נאה מאוד מאוד.
יש לי פוסט בטיוטה שעוסק בסיבה היחידה לרצות לרזות שראויה בעיניי.
כי מזמן הוכח שאנשים שמנים לא חולים יותר מרזים, ובטח לא עצלים יותר או כל דבר אחר שהודבק להם שלא בטובתם.
אבל הרצון הזה להיות קל, לנשום היטב במצבים שונים, לנוע בחופשיות בלי להזיע או להתאמץ נורא - זה ממש ממש ראוי בעיניי.
אני מכירה כמה וכמה אנשים שמנים מאוד שרוקדים כמו מלאכים. אבל בעודם רוקדים אני שומעת את הנשימה שלהם ואת המאמץ ונהיה לי כואב בלב.
לרצות להיות קל יותר זה דבר ממש ממש לגיטימי. וזכותך המלאה לחשוב שאולי במקרה תהיי בחמישה אחוזים האלה של הסטטיקטיקה של הדיאטות. הרי יש חמישה אחוזים. אולי זו את? או שאולי תלמדי להיות כזאת?
אני לא רוצה לדבר כאן על הדרך לשם. לכל אחת הדרך שלה. אבל זה לא בלתי ראוי להמשיך לחפש את הדרך. אם המערכת לא משובשת ברמה הפיזיולוגית (מה שלגמרי אפשרי גם במשקלים גבוהים מאוד) אז הדבר אפשרי. ואין שום סיבה לחשוב שבטח תהיי בתשעים וחמישה אחוזים שזה לא עובד עבורם. את יכולה להיות בחמישה אחוזים האחרים.
שיהיה לך בהצלחה. אני בעד משקל נוח, כל עוד הוא לא מושג באמצעי כפייה ודחיקה של הגוף לגבולות שלו בקצב מהיר.

שמנדובה, תודה על מה שכתבת. מאד מאד נכון ומאד מאד חשוב.

גוגוס תודה על מילותייך ועל האישור להרגשה שלי. הרבה פעמים אני שומעת דברים כמו שכתבה אישה במסע וברור לי כשמש שזה מגיע ממישהי שפשוט אין לה מושג איך זה מרגיש, לא בגלל כוונה רעה חלילה.

אני נמצאת עכשיו במקום שמתכוונן כל הזמן על התזונה, והמשקל יורד. אמנם לאט, לתדהמת כל היועצים שבטוחים שכשאוכלים ככה יורדים מהר ולא מבינים איך אצלם היה ככה ואצלי אחרת, למשל... אבל לי חשוב בעיקר לאכול טוב וחיוני, ויחד עם זאת להשפיע גם על המשקל. שירד לאט - זה בסדר. אני לא אתחיל בדיאטת אשכוליות רצחנית או שומרי משקל או כל מיני כאלה שאולי יעזרו יותר מהר, אבל אין לי כוונה להכניס לגוף שלי כל מיני תוספים ותחליפים דיאטטיים או לאכול דל שומן ועתיר פחמימות מעובדות וכל מיני מוצרים שכאלה. זה לא טוב לגוף שלי, ולאורך זמן זה גם ממש לא מחזיק מעמד. אני מאמינה שהשינוי הפנימי שאני עוברת, שמלמד אותי לאהוב את הגוף שלי ולרצות להזין אותו בכל טוב, זה מה שיעזור בכל החזיתות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שמנדובה, תודה על השיתוף.
ומשתפת גם שאצלי במשפחה עם שינוי תזונה ירדו הרבה קילוגרמים (לא רוצה לחשוף יותר מדי מי וכמה). תהליך הירידה היה מאוד מאוד איטי. ממש איטי. ובכל זאת ירידה ומשקל יציב כבר כמה שנים.

שליחה על ידי תמי* » 14 מרץ 2016, 21:07

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמיד כותבים שדיאטות לא עוזרות.
אני לא יודעת.
מכירה מסביבי כמה אנשים שעשו שינוי תזונתי, רזו מאוד והם שומרים על משקלם.
אני לא אוהבת את הטון הדטרמיניסטי שמתלווה לדיוני האנטי דיאטות. כאילו אנחנו תקועים עם מסת גוף מסוימת ולא יכולים לעשות שום שינוי.
שינויים אפשריים.
נכון שצריך למצוא את הדרך שעובדת.

בואי ואספר לך על החיים עם עודף משקל משמעותי
בואי ותספרי לי על החיים שלך . בעצם, בואי אני אספר איך כל הדברים האלו קשורים למשקל רק בעקיפין.

אפשר להיות שמנה ובכושר. אפשר להיותש מנה ולרקוד, ולרוץ מרתון, או טריאתלון. כותבת הבלוג הזה: https://danceswithfat.wordpress.com/ גם מספרת על מעלליה בתור אתלטית שמנה.

היא גם מספרת איך החיים שלה השתנו כשהיא הפסיקה לנסות לרזות, והחליטה לנסות להשיג את כל מה שהיא רוצה בלי לרזות. למשל, לרקוד.
חצי מהתיאור שלך התמקד בכושר גופני. אבל אם את רוצה להיות בכושר, אז הדרך ההגיונית לעשות את זה היא... לעשות כושר.
הסטטיסטיקה מראה ששמנים שלא בכושר פחות בריאים מרזים שלא בכושר, אבל רזים ושמנים בכושר בריאים באותה המידה.
אז אפשר במקום להשים את השומן שלך, לעשות כושר, ואז תצליחי לרוץ למרות כל השומן הזה.

החלק השני זה סטיגמות מהסביבה. וזה פיכסה ורע. אבל כמו שהדרך להילחם בשוביניזם היא לא להפוף לגבר, הדרך להילחם ביחס שלילי לשמנים היא לא להרזות. להפך, הדרך היא להגיד במפורש ובכמה שיותר מקומות שהתנהגות כזו היא רעה.
וכן, זה באסה להיות חלק מקבוצה מופלית.

ממליצה מאוד על הבלוג שקישרתי אליו. מצאתי אותו כשחיפשתי משהו באנגלית שאוכל לקרוא שיהיה מעניין מספיק כדי שארצה לקרוא אותו ואוכל לקרוא אותו להנאתי, ובאנגלית פשוטה מספיק כדי שאוכל לקרוא להנאתי, ובלי מילון.
את דעתי על דיאטות שיניתי מאוד אחריו, ועל הבלוגרית אי אפשר להגיד שהיא לא מבינה.

אני לא מאמינה בדטרמיניזם. יש חמישה אחוזים שרזו והצליחו והכל. אבל זה חמישה אחוזים! וממש חבל לי על כל הדברים שאנשים לא עושים כי הם מחכים שהם ירזו, או שהם מאשימים את השומן.

חבל לי על רייגן, שדחתה ריקודים עד שהיא תרזה. ועל שמנדובה, שנראה ממילותיה שהיא חושבת שהדרך להגיע למצב בו היא רצה בלי להתנשף ולא מעכבת אנשים בטיולים היא לרזות, ולא לעשות פעילות גופנית.

חבל לי על כל מקרה בו משקל הופך להיות למתווך, ומתווך לא נחוץ, מיותר, ושלא עובד.
כי לפחות חצי מהדברים שרוצים להשיג אנשים שאומרים שהם רוצים לרזות, הם בעצם קשורים לרזון רק בעקיפין. והשקעת המאמץ בדיאטה במקום בהשגה ישירה של המטרות רק מעכבת. שלא לדבר על כך שדיאטות משמינות!

אני אישית מאמינה שאחת סיבות לגל של השמנת יתר שיש בעולם שלנו זה הדיאטות. דיאטות משמינות! זה מוכח במחקרים.

כך שלדעתי, אם מישהי רוצה להרזות, מוטב שלא תעשה דברים שהוכחו כמשמינים. כמו דיאטה.

שינויים אפשריים. אבל אני מעדיפה בהרבה שינוי תזונתי בשאיפה לבריאות, מאשר שינוי תזונתי בשאיפה להרזייה. פשוט כי שני הדברים לעיתים קרובות סותרים. ואני מעדיפה בריאות על רזון.

תפילה_לאם

שמנדובה,
אני מאמינה שהשינוי הפנימי שאני עוברת, שמלמד אותי לאהוב את הגוף שלי ולרצות להזין אותו בכל טוב, זה מה שיעזור בכל החזיתות.
במחשבות שהעליתי כאן הבוקר ניסיתי למצוא את הנקודה העיקרית שמפריעה לי, מה מתסכל אותי באימוץ פרוטוקול החיוניות, ויכול להיות שמה שציטטתי מדברייך הוא העניין: קיוויתי שבחירה באכילת כל טוב_ על פני _תוספים ותחליפים דיאטטיים או לאכול דל שומן ועתיר פחמימות מעובדות וכל מיני מוצרים שכאלה תעזור בחזית המשקל, ושכבונוס בלתי נפרד אגלה שפיצה כבר לא מושכת אותי, שאכילת סלט עשיר או צימוקים ואגוזים גורמת לי להביט במבט משתומם על טבלת שוקולד.
ואכן ירדתי במשקל. לא סבלתי מעודף גדול כמו שאת מתארת, אבל בהחלט מתוספת דו-ספרתית מיותרת, והיא הפריעה לי בעיקר בגלל המראה אבל גם בגלל הכובד והעייפות שהזכרת. (המראה החיצוני חשוב לי כנראה בעיקר בגלל העיניים החיצוניות, אבל הפנמתי את נקודת ההסתכלות הזאת עד כדי כך שגם בעיניי לא יפה לראות את בטני רופסת ואת סנטרי מוכפל.) ונדמה לי שההצעה של אישה לזוז כדי לזוז (וכדי להיות חזקה ומסוגלת, כי זה מגניב) יכולה להיות טובה דיה עבורי כדי לפתור את בעיית הקושי להתנועע.
ולא רק שירדתי במשקל - באמת התחלתי לעמוד בפיתוי של כל מיני רוגאלאך ושאר מרעין בישין. כבר סיפרתי בעבר שהרבה מהמאכלים האלה כבר לא ממש טעימים לי.
וחשבתי שהמגמה הזאת חד-כיוונית; שאמנם אין קו משופע ישר אבל שאלך ואתקדם.
ואולי בפרספקטיבת הזמן המחשבה הזאת תוכיח את עצמה כנכונה. למען האמת, נראה שהתחלתי לכתוב על הנושא, רק כדי שתגידו לי שזאת רק תקופה כזאת... ולא זה כולל גם את הדיאטות שהן שינוי באורח החיים. זה עדיין לא עובד!

תפילה_לאם

אישה, כתבנו יחד.
חוזרת לזה לרגע:
מי שלא מעוניין מוזמן בשמחה להכין לעצמו. והם מכינים ועוד איך! הם גם נהנים מזה.
אני חושבת שהגילים אצלי צעירים קצת מאשר אצלך, אבל בהחלט יש להם (בעיקר להן) היכולת, הרצון וההנאה להכין לעצמם דברים אהובים. העניין הוא שהדברים האלה הם בעיקר דברים שאני לא רוצה שייאכלו בבית, בטח לא דרך קבע. ולרתום אותם לקלף תפוחי אדמה בפעם האלף לפעמים קשה יותר מאשר לקלף בעצמי. (היום פשוט קרצפתי את הקליפות בסקוץ' והכנסתי למיקרו. P-:)

רק כדי שתגידו לי שזאת רק תקופה כזאת...
אני יכולה להגיד לך שמבחינת אוכל חיוני, זו רק תקופה כזו. אבל אפשר לאכול חיוני ולא לרזות. הנה, שמנדובה ספרה. ונראה לי גם מיכל סיפרה. ויש עוד עדויות. כך שלהגיד שזו רק תקופה ותמשיכי לרזות זה בעיני שקר.

חוץ מזה, אם שכנעתי אותך שהדרך להיות קלילה יותר וקלת תנועה זה לזוז, ולא לעשות דיאטה, אז אני את שלי עשיתי.

תפילה_לאם

אבל אם את רוצה להיות בכושר, אז הדרך ההגיונית לעשות את זה היא... לעשות כושר.
זה מה שהתכוונתי כשכתבתי ההצעה של אישה לזוז כדי לזוז (וכדי להיות חזקה ומסוגלת, כי זה מגניב) יכולה להיות טובה דיה עבורי כדי לפתור את בעיית הקושי להתנועע , אבל אני לא יודעת אם זה אכן פשוט כל כך כשעודף המשקל גדול בהרבה משחוויתי.

על יחס החברה לשמנים:
אני לא מרגישה חזקה דיי להילחם ביחס שלילי לשמנים על ידי הישארות שמנה. מה גם שגם בעיניי אני נראית טוב יותר כשאני שוקלת כמצופה.
ועל זה נוסף הרובד של שמנים שלא בכושר פחות בריאים מרזים שלא בכושר , ואני לא בטוחה שבכל עת אוכל לשמור על כושר (למשל, עכשיו... פחחחח...)

אני מעדיפה בהרבה שינוי תזונתי בשאיפה לבריאות, מאשר שינוי תזונתי בשאיפה להרזייה.
הנה, גם את כתבת משפט מפתח שעוזר לי להתמקד בכוונה המקורית שלי כשפתחתי את הדיון.
אני חושבת שזה היה לפני כארבע שנים (וואו!) כשהתחלתי את השינוי התזונתי-החיוני (אף שעוד קודם לכן נפטרתי מהמרגרינה, מאבקת המרק וכד'). התכתבתי אז הרבה באתר בנושא בעקבות רצון לרזות, והייתה זאת בעיקר בשמת שכיוונה אותי לחפש אוכל בריא, לשנות הרגלי אכילה באופן הדרגתי, להכיר בטעויות שמאחורי התפיסות שגדלתי עליהן ("ביצה אחת ביום", "אגוזים זה משמין" ושות'). הנחת היסוד שקלטתי מכל אלה הייתה מה שאת כותבת: לדאוג לגוף בריא, למנוע סכרת/ מחלות לב עתידיות וכן הלאה. ואיפשהו גם הייתה גלומה הבטחה שכשהדברים יתאזנו, גם המשקל יתאזן.
אז התחלתי וקצת ירדתי במשקל והריתי ועליתי פלאים ומאז הלידה ירדתי לאט אבל בטוח ועכשיו נראה שאני שוב עולה (אף שלאחרונה הוחמאתי להפתעתי מפי שתי מכרות על שרזיתי

).
אם אני מסתכלת רק על ההיבט הבריאותי - אני יכולה להגיד שבכל פעם שאכלתי טוב תרמתי לעצמי ולשמוח על כך. רק שהתרומה הזאת מעורפלת לי מדי. כאמור, אני לא רואה ששערי התמלא או איזושהי תוצאה גופנית חיובית מובהקת אחרת שבאה לי בעקבות השינוי התזונתי. והמשקל - הוא בהחלט מדד גופני מובהק ומוחשי...

תפילה_לאם

אפשר לאכול חיוני ולא לרזות.
לשמחתי, עבורי זה כן עבד.
אכן חוששת שאולי לא יעבוד כל כך בעתיד.

אנונימי

אישה במסע את מלבישה על שמנדובה איזו הנחה ששמנים לא חיים את החיים שלהם במלואם כי הם מחכים שהם ירזו. שמנדובה לא אמרה שום דבר כזה על החיים שלה וזו סתם סטיגמה שיש על שמנים.

אישה במסע, אני זזה הרבה מאוד. אני מאוד פעילה ביומיום שלי ובדברים שאני עושה עם משפחתי. זה בכלל לא העניין - העניין הוא שמלקרוא בלוג של אתלטית אחת את עדיין לא יכולה לדעת בעצמך איך זה לחיות עם עודף משקל, ובטח שלא להרצות לאחרים עד כמה זה לא בסדר שיש להם רצון להשיל משקל. מה שאת עושה פה זה בעצם דה לגיטימציה לתחושות ורצונות לגיטימיים לחלוטין של מי שיודע מיד ראשונה איך זה לחיות כך.

זה קצת מזכיר לי שלפני שנולדו לי ילדים, ידעתי יותר טוב מכולם איך לגדל אותם. העזתי ברב חוצפתי לזלזל בהורים או לנסות להגיד להם שצריך ככה ולא ככה, או לתמוה בקול הכיצד זה שהילד שלהם עדיין לא עושה x או משהו כזה. אחרי שעברו שנים ונולדו גם לי ילדים ומים רבים עברו בים הסוער של גידולם, אני יכולה רק להצטער ולהתנצל בפני אותם אלה שהעזתי לומר להם דבר מה בלי שיהיה לי שמץ זעיר של מושג.

אני מסכימה איתך לחלוטין שמושג ה״דיאטה״ הוא מושג אבסורדי לחלוטין, לא יעיל ואף מזיק, וששינוי תזונתי כולל מסיבות עמוקות יותר זה משהו שונה לגמרי ורצוי. אבל עם זה שצריך להפסיק לרצות או לנסות לרזות כאשר זה משהו שבפירוש מקשה על היומיום (כן, גם כשנמצאים בכושר גופני וזזים הרבה), עם זה אני לא יכולה להסכים כלל וכלל. ואני גם לא יכולה להאשים או לזלזל במי שכן מרגישה שדיאטה זו או אחרת תפתור את בעייתה. כל אחת והמסע שלה, והדרך שלה, וכל הדרכים כשרות ומכובדות.

תודה לך plonit, זה בדיוק כך.

תפילה - לגבי הגילאים, למשל בן השבע יכול למרוח לעצמו פרוסה, לחתוך לעצמו ירקות ופירות, לחמם לעצמו במיקרו מנה. בת התיכף עשר - יודעת לטגן ביצה ובייקון (לא כשרים אצלי...), להקציף שמנת אם מתחשק לה קצפת, כמובן כל מה שיודע אחיה הצעיר. היא ואחיותיה הגדולות יותר גם מכינות פסטה וקוסקוס. בת ה 12 וחצי מכינה ירקות בתנור מעולים, תפוחי אדמה צלויים, שקשוקת טופו, כל מיני מנות שעועית טבעוניות שהיא אוכלת... הן יודעות לאפות עוגיות ועוגות, אפילו היתה פה תקופת לחם. שלא נדבר על חיתוך סלטים ותיבולם

יש פה גם בת כמעט-15 אחת שכדרך המתבגרות אוכלת בעיקר פסטה וסנדביץ... אבל הרעיון ברור: הם מסוגלים להיות עצמאיים ואני מעודדת את זה.

אגב 1: תמיד יש שפע ירקות ופירות טריים בשיטת ״הושט היד וגע בם״ - על השיש ובמקרר, נגישים ומוכנים לאכילה. אין מה להכין. קוטפים ונוגסים.

אגב 2: לקלף תפוחי אדמה?? מה אני השתגעתי??

חותכים עם הקליפה ולתנור. או שחולטים עם הקליפה ואז היא מתקלפת לבד. היחיד שמקלף פה זה האיש, אבל זאת כבר בעיה שלו :-p

שליחה על ידי מצ'רה* » 15 מרץ 2016, 09:25

שמנדובה, תודה על השיתוף.
והשיחה אמנם התקדמה בינתיים אבל גם נהניתי לקרוא את תאורי הילדים העצמאים במטבח. גם אני מאד מאמינה בדרך הזו, ונורא גאה בילדי על כישורי המטבח שלהם.

תפילה_לאם

אה, שמנדובה, מה שאת כותבת מזכיר דברים שהעלתה רסיסים כמה פעמים: שהמסע התזונתי שלי הוא שלי, ושאם ילדיי רוצים לאכול פסטה וקוסקוס_ , _עוגיות ועוגות וכיו"ב - שיהיה להם לבריאות.
אבל אני מנסה לקחת אותם אתי במסע שלי. ב"יום הסוּפר" עדיין מקבלים לארוחת הערב שוקו ולחמנייה ויש עוד לא מעט מאכלים לא חיוניים, אבל אני רוצה ומשתדלת שרוב המאכלים יהיו "כשרים", ומתוך האפשרויות הרחבות שתחת החותמת הזאת יש מעטות כל כך כל כך שקולעות לטעמן של בנותיי הגדולות. הבנים והקטנה כן ימצאו משהו שישביע את רצונם (ואת בטנם) מתוך שפע ירקות ופירות טריים_ (וגם זה לא תמיד יהיה ללא יזמה וטרחה שלי), אבל שלוש הגדולות (חוץ מאחת שכן אוכלת בשמחה עגבניות וכמה פרות עונתיים) ממש לא בקטע, ותפו"א _עם הקליפה ולתנור לא יעברו אצלן.

כבר תהיתי בעניין הזה רבות. אולי לשחרר? אבל חבל לי להאביס אותם בקמח ובסוכר, ובייחוד כשיש שלישייה, שתאכל בכיף לארוחת הערב מרק אפונה/ קינואה עם כרוב וגזר וכן הלאה, אבל תעיף את זה לכל הרוחות אם במקביל תוגש פסטה...

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מרץ 2016, 11:44

שמנדובה, ה Plonit היא אני גם.
נסיבות הכתיבה בשם אחר קשורות לאיש אחד שתקע מבטים אינסופיים במחשב שלי. ונכון שסביר לחשוב שפשוט סיקרנו אותו האותיות המשונות, אבל אחרי שמישהי בלונדון שאלה אותי פעם אם התליון שעל צווארי הוא חותם של צפריר שפרון - אני לא לוקחת סיכונים.
הבאופניים האלה, הם בכל מקום

גוגוס

תפילה לאם - אכן את המסע שלי אני עושה בעצמי בלי להשליך על שאר בני הבית, אבל זה לא אומר שאני מגישה בכל הארוחות פסטה בשביל כל הילדים... יש ויש. את הדברים שציינתי הם לרוב מכינים בעצמם לעצמם כשהם רעבים, לא תמיד אנחנו יושבים כאן לארוחה משותפת, והרבה פעמים בין ריצות מפה לשם ופעילויות שמתנגשות בזמנים, חלק מהילדים נשארים בבית ומטפלים בעצמם. ואז יש בבית גם פסטה וקוסקוס בשביל שיוכלו להכין להם (וכמובן, הבכורה שתמיד רעבה בשלוש בבוקר וקמה להעמיד לעצמה סיר - אין מצב שאני קמה להאכיל ילדה כזו גדולה בשעה כזו :-p אפילו התינוק כבר יודע שבלילה לא יונקים!!!

בכל מקרה, אני החלטתי שאני מרימה את ידי מעניין הלשכנע אותם לאכול כל מיני דברים, או לעשות שמיניות באויר כדי שיטעמו. אני מציעה, דואגת שיהיה זמין, מקפידה לא להחזיק בבית דברים שבעיני מזיקים מאוד, ומפה זה כבר שלהם.

מצ׳רה - תודה! זה באמת מרחיב את הלב לראות אותם ככה עסוקים ומכינים ויודעים. אני זוכרת את עצמי קלולס לגמרי במטבח - בתיכון אולי למדתי להכין לעצמי ביצה קשה... או מקסימום מנה חמה :-s אני שמחה שיש לילדים שלי הזדמנות לחוות עצמאות במטבח ולא להיות תלויים.

שמנדובה

בטח שלא להרצות לאחרים עד כמה זה לא בסדר שיש להם רצון להשיל משקל.
איפה אמרתי את זה?

אני חושבת שכל הרצונות הם בסדר, בהכרח.

ועדיין, אם מישהי מאשימה את השומן בדברים שהם לא תלויים בו, אני אגיד שלדעתי היא טועה. לא בניסיון האישי שלה, אלא בפרשנות שלה אותו. ואגיד שאפשר אחרת. שלא כל מי ששמה מרגישה ש-XYZ. אני לא אמרתי דבר על כל השמנים (בניגוד אלייך).

אני אמרתי שאפשר כך ואפשר גם אחרת.

הדרך של הדיאטה היא הדרך המקובלת חברתית, ופחות או יותר היחידה המוכרת. אפילו פה, בשיא האופסטרים. תפילה (וכל אחת אחרת) יכולה לרצות לרזות, ולנסות לרזות, כמה שבא לה. אבל בחברה שלנו מקובל לערבב דברים לא קשורים. קושרים הרזייה עם בריאות, כושר גופני, יופי, אושר, הצלחה, ועוד כמה דברים שבטח שכחתי. אומרים שמי שאוכלת נכון/מתעמלת בהכרח תרזה. שאם היא לא מרזה סימן שהיא משקרת או שהיא לא עושה את זה נכון.
ולי חשוב להתיר את הקשר הזה. עוד לא ראיתי מחקר אחד שמראה שאלו שרזו ושמרו על המשקל החדש שלהם בריאים יותר מאלו שלא. לרזות בשביל הבריאות זה מפוקפק מאוד. לרזות בשביל כושר גופני זה פשוט שגוי. יופי מוגדר חברתית, ואני אשמח לפעול כדי לשנות את ההגדרה הזו.
ומהצד השני - אפשר לאכול בריא ולא לרזות. אפשר להיות פעילה גופנית ולא לרזות. מי שאומר שאכילת תזונה X או פעילות גופנית תוביל להרזייה - משקר. היא לא, ברוב מוחלט של המקרים.

מי שרוצה לנסות להיכנס לחמשת האחוזים שהצליחו - זכותה המלאה. אבל בבקשה, שלא תערבב בריאות, כושר גופני, והרזייה. אם היא תעשה זאת, אגיד לה שהיא טועה.

אין מקום אחד שבו לא מנסים כל הזמן לרזות. אפילו פה, בבאופן. קשה להגיד שיש חוסר לגיטימציה לרצון לרזות. אם כבר, בעיניי, ההפך. יש לחץ חברתי עצום ועז לרזות (כולל יחס מחפיר למי שלא), ואני רוצה לאזן אותו ולו במעט.

גוגוס

לדעתי, מי שמאשימה את השומן בדברים שהוא לא אשם בהם, לא חייה את החיים שלה במלואם. לא כמו שהיא הייתה יכולה לחיות לו לא החזיקה בפרדיגמה המסויימת הזו.

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מרץ 2016, 18:46

לדעתי, מי שמאשימה את השומן בדברים שהוא לא אשם בהם, לא חייה את החיים שלה במלואם
אני חושבת שזה ממש ממש לא המקרה של שמנדובה.
היא סיפרה על עצמה מגוון של דברים. לבד מהכושר (שאכן אפשר להשיג גם במשקל כבד), עלו שם דברים שאי אפשר להתווכח איתם. חלקם פיזיים (עומס מפרקים), חלקם אסתטיים (הקושי האמיתי למצוא בגדים מחמיאים במחיר שפוי) וחלקם מערבבים פיזיות עם דברים אחרים (כמו קשיים ביחסי מין).
מהתיאורים שאני מכירה עולה בדיוק התמונה ששמנדובה ציירה, עוד הרבה לפני הנושא של הכושר - זה כמו לסחוב עוד אדם איתך, אבל לא במנשא שאפשר להוריד מתי שרוצים.
ובנוגע לתזונה זה גם קשה מאוד כי זו מסת גוף שזקוקה לקלוריות כדי להחזיק את עצמה וזה מסבך נורא את החיים, במתח הזה שבין הרצון לאכול כי הגוף רעב והוא זקוק ליותר מהכל לבין ההבנה שאנחנו לא רוצים יותר להאכיל את האיש הזה. כל תשומת הלב לרעב משובשת שם כי הרעב אמיתי אבל מהמקור שלו רוצים בפועל להיפטר.

להגיד לאישה כזו ללכת לעשות כושר וספורט והכל יהיה בסדר זה פשוט לא ריאלי. וגם לא נכון. לא הכל ייפתר, רק נושא הכושר.
בן הזוג שלי משתתף בכל מיני מרוצים, ואני רואה שם אנשים עם משקל עצום רצים חצי מרתון ומרתון, מה שאני בכלל לא מסוגלת לעשות. והם בכושר כל כך מעולה עד שהם מגיעים לסיום בלי מאמץ.
אבל חוץ מזה, כל שאר הקשיים שנובעים מההשמנה נשארים איתם, והם רבים מאוד.

מה שכן, כמו שמנדובה עצמה, אני מסכימה שהכיוון המועיל הוא בריאות כללית ולא רזון. זה יוצר תהליך הרבה יותר יעיל. ואני אפילו אומר משהו מעבר לזה מניסיון - נשים שכל מה שהן רצו זה לרזות לא רזו, או שהן רזו ועלו בחזרה. המשקל בהחלט לא יכול להיות חזות הכל (לפחות במקרים הרבים שראיתי).
התשוקה שעובדת היא לחיים אחרים, חדשים, באיזה אופן גורף, אבל גם מאיים. ובנקודה הזו הרבה פעמים נוצר מכשול שלא קל לטפס מעליו. השומן וההשמנה הופכים לפעמים לחלק מהזהות. ולשחרר אותם זה לשחרר חלק מהזהות.
זה לא בדיוק דבר פשוט.

תודה גוגוס @}

קצת עייפתי מלנסות ולהסביר שוב את אותם הדברים ולקבל בחזרה הסבר ארוך שלא קשור במאום למה שכתבתי, וממאן להבין מה שאני מנסה להסביר. סלחי לי אישה במסע, אני לא מעוניינת להמשיך איתך בדיון הזה כי אני מרגישה שאני מדברת על ימין ואת על שמאל, וזה לא ממש מצטלב. את יכולה להמשיך לחשוב כשם שאת חושבת עכשיו ולהתעלם לחלוטין מהמציאות, שהיא לא תמיד הכי נעימה ואנשים אולי לא יכתבו עליה בבלוג היפה שלהם, אבל היא המציאות. ההרגשה שלי כרגע היא שאני עומדת מול ויכוח לשם הויכוח - ואת זה ממש לא מתחשק לי להמשיך.

עלו שם דברים שאי אפשר להתווכח איתם
בטח שאפשר.
למשל, אני מתקשה מאוד למצוא בגדים מחמיאים במחיר שפוי. וזה לא כי אני שמנה...

אני לא אומרת לעשות כושר והכל יהיה בסדר. אני אומרת שאם מישהי לא בכושר, ולכן מתנשפת אחרי כמה דקות ריצה, נגררת מאחור בטיולים, ושאר דברים שלא קשורים למשקל (שאני אזכר מי נגרר אחרון בטיולים האחרונים בהם השתתפתי? מי לא יכלה לרוץ חמש דקות בשיעור ספורט? אלו היו הנערות הכי רזות.), הרזייה זה לא פתרון, ולהאשים את השומן זה לא פתרון.
הפתרון הוא לעשות ספורט.

ואם מישהי מתקשה בלמצוא בגדים, לי אין עצות. יש לי את אותה בעיה בדיוק...
אז נכון שהמצב מבחינת שוק הביגוד לשמנים הוא מחפיר. אבל המצב מחפיר ממש לא רק לשמנות. הו אמחפיר לכל מי שלא נמצא בקבוצה קטנה מוגדרת של מבנה גוך וסגנון וסוגי בדים וכו'.

אני רואה חשיבות בלהפריד את מה שקשור לשומן, ומה שלא.
כי הסטטיסטיקה קיימת. חלק מהאנשים יצליחו לרזות, חלק לא. אבל בכל הזמן הזה, היה אפשר לפתור את הבעיות שלא קשורות לשומן. וחבל על כל יום שזה לא קורה בו, ובמקום לפתור את הבעיות האמיתיות מאשימים את השומן.

יותר מזה, לדעתי ההאשמה הזו של השומן יוצרת חלק מהבעיות. לא רק מבחינה חברתית, אלא גם מבחינה אישית.
נניח, ההנחה ששומן גורם לחוסר כושר גופי יגרום להימנעת מפעילות גופנית ולכן להחמרה של אי כושר.
לעומת האמונה שהנושאים בלתי תלויים שתגרום ללכת לעשות כושר. או לפחות לא להימנע מפעילויות.

ולהתעלם לחלוטין מהמציאות
גם לי לא מתחשק להתווכח איתך, ולכן אני לא עושה זאת. לסיום רק אציין שיש מציאות אחרת, ואנשים שחיים בה. מי שרוצה - מוזמנת להצטרף.

היי, הגעתי לכאן מגוגל, קראתי פה קצת על סכרת, מקווה שזה בסדר לכתוב על זה שוב...

אני לקראת סוף הריון ראשון ואבחנו אצלי סכרת הריון גבולית. זה אומר שאין הנחייה רפואית לעבור לתפריט של סכרתיים, אבל אני במעקב, ובאופן כללי אשמח לעצות- כרגע התינוק שלי במשקל מוערך גבוה, אבל בתוך הנורמה. יש המון סכנות בסכרת הריון והייתי שמחה להשאר בצד הבריא, גם אם הגבולי.

תפילה_לאם

היי נועה,
ברוכה הבאה!
קודם כול, אם את לא נועה בר שכבר כתבה בעבר באתר, שימי לב בבקשה שהניק שבחרת כבר תפוס.
באשר לשאלתך, אולי תרצי לספר מה את נוהגת לאכול בימים אלה כבסיס לעצות שישיאו לך.
והצעה ראשונה בינתיים: נראה לי ששייק ירוק אמור להיות סבבה במצבך, אם את לא סובלת מבחילות או משהו. (ראי פרוט בדף רסק ירוק.)

היי, תודה, אין לי מושג איך לשנות את השם שבחרתי...

אני אוכלת הרבה שטויות- מטוגן, פיתות, שוקולד.
זאת אומרת, עד שקיבלתי את תוצאות הבדיקות לפני שבוע. מאז אני מנסה לאכול כמה שיותר אוכל מהבית (פירות, סנדוויצ'ים).
בהמשך השבוע תהיה לי בדיקת מעקב...

תפילה_לאם

אין לי מושג איך לשנות את השם שבחרתי...
איזה שם אחר יתאים לך?

אני אוכלת הרבה שטויות- מטוגן, פיתות, שוקולד.
ההמלצה הראשונה ברוח החיוניות (ותקנו אותי אם אני טועה, חברות) היא להתחיל ב{{}}הוספה של אוכל טוב. מכאן קל יותר לשטויות לרדת.

איזה שם אחר יתאים לך?
אין לי מושג... אישה בהריון, הריון ראשון?

היא להתחיל בהוספה של אוכל טוב. מכאן קל יותר לשטויות לרדת.
תודה על העצה. אני רוצה לשתף שממש קשה לי להמנע מאוכל עם סוכר, למרות שזו ההמלצה הראשונה והגורפת שקיבלתי מכל הגורמים הרפואיים שנפגשתי איתם בנתיים, ולו רק כרפואה מונעת. למרות שזה ממש חשוב לי, באמת הכי חשוב שיכול להיות, זה ק-ש-ה.

להתחיל בהוספה של אוכל טוב

אם כבר הוספת פירות, כדאי להגדיל גם את כמות הירקות, עלים ירוקים, שומנים טובים (אבוקדו/אגוזים/שמן זית). ולנסות להחליף את הפחמימות הריקות (קמח/אורז לבן) למלאות - כלומר אם אוכלים לחם ופסטה, אז מקמח מלא, אורז מלא וכו'.

בכל מקרה, אין לי ניסיון גדול עם שינויים תזונתיים (רק עם עצמי..) אבל נראה לי שבמצב של סוף הריון עם התחלה של סכרת, אולי כדאי כן לנסות להוריד דברים? כי אין זמן לתהליך ארוך של להוסיף לאט לאט עד שהטוב משתלט על התפריט. מדובר במצב נקודתי שיש סיכוי שיחמיר, לא?

אז אם את מרגישה שזה מתאים לך - לנסות להפחית עוגות, ממתקים, קמח לבן וכו'.
אם אוכלים שוקולד אז מריר עם אחוזי קקאו גבוהים.
אם אוכלים אוכל מעובד - להסתכל ברשימת הרכיבים ולראות שהסוכר כתוב לקראת הסוף.

לי עזר בכל פעם שהתחשק לי משהו מתוק - לאכול תמר עם קשיו, או רסק תפוחים בלי סוכר (100% תפוחים). בזמן האחרון אני טובלת פרוסות פרי בטחינה עם סילאן/חמאת בוטנים עם דבש. זה עדיין סוכרים, אבל לא סוכר לבן, והרבה פחות ממה שיש באוכל תעשייתי או בעוגה/עוגייה. בהתחלה הייתי צריכה את זה הרבה, ואחרי כמה שבועות כאלה כבר חיפשתי את זה הרבה פחות.

קינוח פופולרי אצלנו בזמן האחרון - וריאציות שונות על תפוחים אפויים. תפוח ממולא אגוזים/פרוסות תפוח - על זה קצת חמאה, בערך שעה בתנור. לגמרי ממלא את הצורך במתוק. לא מזמן הייתה אצלנו חברה סוכרתית שאכלה את זה ומאוד שמחה לגלות קינוח טעים בלי סוכר בכלל (וגם בלי תחליפים).

תודה על העצה. אני רוצה לשתף שממש קשה לי להמנע מאוכל עם סוכר

בעניין הזה אני יכולה לשתך ממה שאני עברתי - התחלתי לעשות שינוי בתזונה לפני חצי שנה בערך, בעקבות ניסיונות להיכנס להריון שבינתיים לא צולחים... בכל מקרה, לפני כן הייתי אוכלת המון סוכר, לא בהכרח אוכל מעובד קנוי, אבל המון עוגות, עוגיות, שוקולד וכו'.

לא יודעת מה בדיוק עזר לי לעשות את הסוויץ', אבל בשלב מסויים פשוט החלטתי שאני מנסה.
קראתי הרבה פה ובדף גמילה ביתית ממתוקים, וספר על תזונה, וזה פתאום גרם לי להבין שמה שאני אוכלת פשוט לא טוב לי....

לא הפסקתי לגמרי, אבל כן החלטתי שאני לא מכינה מתוקים ומשתדלת לא להכניס הביתה. ובכל פעם שהתחשק לי מתוק - הייתי עוצרת וחושבת קצת לפני ששלחתי יד. ניסיתי לחשוב מה אני יכולה לאכול עכשיו במקום. פותחת ארונות, מתלבטת, לפעמים מחכה קצת זמן, עד שהגעתי למשהו שיספק אותי. לצורך העניין חשבתי על כמה רעיונות זמינים (מה שכתבתי בהודעה הקודמת), כדי שלא אצטרך להמציא משהו חדש בכל פעם.

בהתחלה הייתי צריכה 3 תמרים כדי להירגע. ואוכלת הרבה פירות יבשים, דבש וסילאן. עכשיו אני אוכלת בערך תמר ביום, ורק לעיתים רחוקות רוצה עוד. פירות יבשים אוכלת לעיתים רחוקות. דבש וסילאן - מסתפקת בכפית.
ממש מרגישה שהצורך של הגוף שלי במתוק ירד. עדיין קשה לי לעמוד בפני עוגות ביתיות אם מישהו מכין, אבל אם אני אוכלת פרוסה שלמה אני מרגישה שאני ממש נחנקת מהסוכר (קודם הייתי אוכלת בקלות 2-3 פרוסות אם העוגה הייתה טעימה לי. כמו שאמרתי - מאוד אהבתי מתוק...)

כדאי להגדיל גם את כמות הירקות, עלים ירוקים, שומנים טובים

אתקן ל " אפשר להגדיל את..." ואציין שאני כותבת מנקודת מבט של צמחונית, אז תרגישי חופשי לקרוא את זה עם התאמות לתפריט שלך... לפעמים בראש שלי כולם צמחונים...

אני לקראת סוף הריון ראשון ואבחנו אצלי סכרת הריון גבולית

הרופאים היו אמורים לספר לך, אבל רוב הסיכויים שהם לא - רוב הנשים שהיה להן סכרת הריון חלו בסכרת (רגילה, לא של הריון) במהלך כמה שנים אחרי ההריון (נראה לי חמש).

רשום על זה בפרוט רב יותר ב "בלוג דל פחמימות", שאחד משני כותביו סכרתי בעצמו.

כך שהעצה הראשונה שלי - ראי את עצמך כקדם סכרתית. קיבלת אזהרה, זו מתנה שלא רבים זוכים לה. יש לך את האפשרות למנוע מעצמך סכרת, וזה מזל גדול.

העצה השנייה - חפשי מתוקים שטעימים לך ושאת אוהבת יותר מהמתוקים התעשייתיים, ושלא מכילים סוכר. לי יש למשל מאפינס לימון מהממים שמומתקים בסטיביה. ועוגת שוקולד שוקולדית מאוד שאפשר להמתיק באותה דרך.

העצה השלישית - אומנם לסכרת קוראים סכרת על שם הסוכר, אבל פחמימות מזיקות לא פחות מסוכר.

ועוד משהו - תזונה למניעת סכרת שונה מתזונה בריאה רגילה.

נניח, א את אוכלת שוקולד מריר ובכמויות הגיוניות, כנראה שהשוקולד עדיף על הפיתה... מטוגנים, לעומת זאת, לא מזיקים.

כלומר, אני הייתי מציעה לעזוב את ההצעות הרגילות של דפי החיוניות, וללכת לחפש מידע קונקרטי על סכרת.

רשום על זה בפרוט רב יותר ב "בלוג דל פחמימות",
תודה על ההפנייה! הלכתי לקרוא ובאמת מעניין שם (נפלתי בדיוק על פוסט שעוסק בסכרת בהריון, והמשכתי משם)

ראי את עצמך כקדם סכרתית. קיבלת אזהרה
כן, רק שאולי קדם-קדם סכרתית, תוצאות הבדיקה היו גבוליות מהצד התחתון של הנורמה. מה שהספיק כדי שהרופאים יתנו לי הערת כסת"ח, אבל לא הרבה מעבר לזה.

תזונה למניעת סכרת שונה מתזונה בריאה רגילה

כלומר, אני הייתי מציעה לעזוב את ההצעות הרגילות של דפי החיוניות, וללכת לחפש מידע קונקרטי על סכרת.

אשמח להצעות מה לקרוא ואיפה...

דרך אגב,
הרופאים היו אמורים לספר לך, אבל רוב הסיכויים שהם לא -
המידע הזה הוא ממש אחד הראשונים שמופיע בדף בנושא באתר של מכבי: סוכרת הריונית לא מוגדרת כמחלה, אלא כמצב של אי סבילות לפחמימות המתגלה לראשונה בהריון. התופעה שכיחה ומופיעה אצל כ- 5 אחוזים מהנשים ההרות, על פי רוב במחצית השנייה של ההריון. סוכרת הריונית מתגלה וחולפת לאחר הלידה, אך מהווה גורם סיכון להתפתחות סוכרת מסוג II בהמשך.

שליחה על ידי מיכלי* » 21 מרץ 2016, 09:38

אשמח להצעות מה לקרוא ואיפה...
לדעתי: פחמימות מורכבות, תמרים, פירות, כל אלה לא מתאימים למצבך. תלכי עם ההמלצות לסוכרתיים של בלוג דל פחמימות. זה נקרא גם דיאטת "ברנשטיין".
http://www.carbfree.co.il/?[po]page id[/po]=567
יש להם קבוצה נהדרת ותומכת בפייס, "סיירת סוכרת". ממש יכול לעזור בתהליך.
וגם "מתכונים של גולדי לסוכרתיים".
זה אשכרה גמילה, אז ברור שזה ממש קשה, אבל עוברים את זה! ומנסיוני, וגם אחרים סביבי, הרבה יותר כיף אח"כ

. בהצלחה ובכיף, את לא בעונש, את עושה לעצמך ולתינוק משהו טוב.

נועה

הציטוט הוא דוגמא טובה למה שאליו התכוונתי. זה לא "גורם סיכון" זו הצגה מוטעית של כל הנושא.
אסכם בקצרה לפי הבנתי הלא גדולה בנושא (כל מי שיודעת יותר טוב מוזמנת לתקן ולפרט):
יש רמות מסויימות של סוכר בדם, הן נחוצות בשביל לחיות. יציאה מהאיזון הזה מסכנת חיים. באופן טבעי, הגוף שומר על הרמות האלו. כדי להקטין את רמות הסוכר בדם אחרי ארוחה שכוללת הרבה סוכרים מופרש אינסולין.
אם באופן קבוע מכניסים הרבה סוכר, יותר ממה שהלבלב מצליח להתמודד איתו, אז הלבלב מתאמץ יותר ויותר, עד שהוא מתחיל "להתקלקל", ויכולת יצור האינסולין שלו נפגעת.
סכרת היא המצב בו הלבלב כבר לא מייצר אינסולין. אבל השיבוש מתחיל הרבה הרבה לפניי.

אם יש לך קדם סכרת הריון, זה אומר שכבר התרחש אצלך שיבוש. ערכים גבוהים מההורמה של סוכר בדם גורמים לבעיות בריאותיות, ומעידים על שיבוש.

זה לא שסכרת הריון היא "גורם סיכון". פשוט בדרך כלל השיבוש בייצור האינסולין לא נראה עד שהוא כבר בלתי הפיך, ומי שבהריון יש לה הזדמנות ללמוד על השיבוש כשעוד אפשר לתקן.

לקרוא לזה "גורם סיכון" מראה על חוסר הבנה מהותי של התהליך.

בנוגע לתזונה - יש כמה גישות.
הגישה החביבה עלי היא זו של בלוג נטול פחמימות, מיכלי קישרה מעליי.
יש גם גישה אחרת שאומרת שפירות משפיעים אחרת והם דווקא בסדר.
לדעתי - בכל מקרה להימנע מסוכרים מעובדים, ומדגנים.

הנקודה שלי חשוב להעביר זה שסכרת היא לא מחלה כמו שפעת או שעלת, אלא תוצאה של הדרדרות של תפקוד גופני עד כדי אובדן שלו. כמו הדרדרות הדרגתית של שמיעה עד לחרשות. וסכרת היא נקודת האל חזור שאחריה כבר אי אפשר להשיב את המצב לקדמותו. אבל זה לא אומר שהמצב לפני כן בסדר. פשוט לא רואים את הדרדרות ואת הנזק.
סכרת הריון זה גורם סיכון לסכרת כמו שהדרדרות בשמיעה היא גורם סיכון לחרשות.

ממליצה לך לקרוא בעצמך על הנושא, ולגבש את הדעה העצמאית שלך על הנושא.

דרך אגב, אם שמך נועה אולי את רוצה שיקראו לך נועה בהריון ראשון. זה ניק ייחודי (-:
החלפתי לך לשם אשה בהריון ראשון אבל אם את רוצה לשנות אותו אז תבקשי ואחת העורכות המתנדבות תחליף כמו שאני החלפתי.
שימי לב כשאת כותבת הודעה, שיש מתחת לחלון שאת כותבת בו חלון "מאת:" ומופיע שם בתוך החלון. תחליפי את השם שרשום לך שם בשם החדש ואז תצא ההודעה עם השם החדש.
אם את רוצה שלא יהיה לך סימן שאלה אחרי השם, תקליקי על השם שלך, תיכנסי לזה ותכתבי את המלים דף בית אישי (-:

_בנוגע לתזונה - יש כמה גישות.
הגישה החביבה עלי היא זו של בלוג נטול פחמימות,_

תודה על שינוי השם!
לגבי ההצעות בבלוג- ובכן, הם מציעים לוותר לגמרי על פירות, ולהשאר עם לימון בלבד (דמיינו פרצוף חמוץ של מישהי שאכלה הרגע לימון).
אני תוהה אם באיזה שהוא אופן ותחת איזה שהן המלצות, כדאי לאכול פירות במצב שכזה? (כי אני אוהבת פירות ובגדול מאמינה שמדובר במזון בריא מאוד)
הכל קצת תיאורטי כי אין לי מעקב יומי (או אפילו שבועי למעשה) לגבי רמות הסוכר שלי...

_אני תוהה אם באיזה שהוא אופן ותחת איזה שהן המלצות, כדאי לאכול פירות במצב שכזה? (כי אני אוהבת פירות ובגדול מאמינה שמדובר במזון בריא מאוד)
הכל קצת תיאורטי כי אין לי מעקב יומי (או אפילו שבועי למעשה) לגבי רמות הסוכר שלי..._

קודם כל, ההמלצות שאני מכירה, של כל מי שמתעסק ברצינות עם סכרת, זה למדוד רמות סוכר ולהתאים אישית. אם את רואה שפירות לא מעלים רמות סוכר בדם אז זו המלצה ברורה לאכול אותם...

דבר שני, אני אישית הייתי מורידה פירות רק אחרי שאני מורידה סוכר לבן למיניו, ודגנים למיניהם.

ודבר שלישי, לא כל הפירות הזהים. ואין דים אבטיח כדין גרגרי יער (שלא מזמן החלטנו שהם קבוצה שונה מפירות).

זה מה שאני היית עושה - קודם מורידה את כל הדגנים, עוברת להמתקה בסטיביה. אחר כך כנראה הייתי בודקת רמות סוכר בדם בצורה רצינית, ואז ממשיכה הלאה. עם כל הכבוד לבדיקה ההריונית, זה לא בדיקה רצינית לסכרת. היא רק אמורה לגלות סיכון לסכרת הריון. הייתי בודקת או רמת סוכר ממוצעת לשלושה חודשים אחורה (אחרי שינוי תזונה שלא כולל הורדת פירות). נראה לי קוראים לבדיקה H1C או משהו בסגנון. או משאילה מאיפשהו מכשיר לבדיקת רמת סוכר בדם ובודקת את רמת הסוכר שלי לפני מייד אחרי וכמה שעות אחרי האוכל ביום מסויים. משנה כמה כואבת הבדיקה הזו - שונאת בדיקות דם.
בבלוג "מעבר לפליאו", שזה בלוג מעניין מאוד, למרות שאני לא מסכימה עם הגישה שלו, יש תיאור של משהו דומה.

אני לא מכירה בלוגים בעברית שמציגים את הגישה שתומכת באכילת פירות. אולי גוגוסי תקשר?

תכלס? לדעתי הדרך הטובה ביותר להכריע היא לבדוק את רמות הסוכר בדם שלך אישית אחרי אכילת פירות. כי זה באמת שונה אצל אנשים שונים.

אה, ואני לא בטוחה שהייתי עושה את כל הבדיקות בהריון. זה לא ממש מצב רגיל.

אבל להתחיל עכשיו עם שינוי תזונה יכול להיות מוצלח. במיוחד עם תתחלי עם דברים שאת מסכימה איתם.

פירות זה מזון בריאות? אז בינתיים נשאר איתם. דגנים זה גם מזון בריאות בעינייך? אם לא, אפשר להתחיל מלוותר עליהם, ועלסוכר, ודחות את הדברים המוטלים בספק, כמו פירות, לאחר כך. גם ככה שינוי תזונתי זה לא עניין של יום אחד.

שליחה על ידי גוגוס* » 21 מרץ 2016, 13:17

אני תוהה אם באיזה שהוא אופן ותחת איזה שהן המלצות, כדאי לאכול פירות במצב שכזה? (כי אני אוהבת פירות ובגדול מאמינה שמדובר במזון בריא מאוד)
לדעתי - כמה פירות שבא לך, עם עדיפות גבוהה לאכילה שלהם בצירוף עם שומן מזין (כמו אגוזים טריים, למשל) ועלים ירוקים. ולא להיבהל, ולא להכניס את עצמך כל כך מהר לקטגוריה של מחלה. זה לא בריא

את תמיד יכולה לפעול כך, ולבקש בדיקה בעוד פרק זמן שנראה לך ולרופא/ה שלך סביר.
הסרת פחמימות לחלוטין מהתפריט זה טיפול לאנשים חולים מאוד, או סקרנים מאוד לדעת איך הגוף שלהם יגיב לזה.
אינך חולה, בטח לא מאוד, ולא נשמע שיש לך מי יודע מה סקרנות לבדוק תזונה נטולת פחמימות בכלל.

אכלי כמה שיותר אוכל מזין, אמיתי, לא מעובד, קרוב לצורתו הטבעית.
אם את חוששת, את יכולה להיפרד בצורה זמנית מהדגנים בתפריט שלך, ולו משום שהם ברובם סוכר שמדגדג לך את הסכרת ההריוניות הראשונית הזו.
אני לא רואה שום סיבה במצבך להיפרד מהפירות רק משום שמישהו אחר עם סוכרת לא אוכל פירות.

אם התיוג שלך כ"חולה" יועיל לך לעשות שינוי ממשי שישמח את העובר שלך - לכי על זה. עבדתי כבר עם שלוש נשים שזה בדיוק מה שהן היו צריכות, שיפחידו אותן קצת. וזה היה להן חשוב ומשמעותי בהריון, ואחר כך התפוגג.
לי אישית הפחדות לא עושות כלום, רק מצחיקות אותי. עובד בשבילי לראות את הכשלים המערכתיים שלי כמו קול פנימי שמבקש תשומת לב ברמה פיזית, וקורא לי לבחון דברים מחדש ולהתנסות במה שטרם ניסיתי.
תבדקי איזו מן אישיות יש לך, ומה לרוב עובד עבורך היטב כשאת רוצה או ממש זקוקה לשינוי.

רק בריאות...

להיפרד בצורה זמנית מהדגנים בתפריט שלך,
הולכת להבין מגוגל מה זה בדיוק דגנים

המון תודה אישה במסע!

_להיפרד בצורה זמנית מהדגנים בתפריט שלך,
הולכת להבין מגוגל מה זה בדיוק דגנים._
אוי ויי! דגנים הוא מונח כולל לתבואה חקלאית של צמחים מתורבתים ממשפחת הדגניים. באופן כללי ניתן להגדיר דגן כתבואה שניתן לטחון אותה כדי לייצר ממנה קמח ואחר כך לחם.קבוצת הדגנים כוללת חיטה,דורה,שעורה, שיפון, אורז, שיבולת שועל, דוחן ותירס.
סליחה על השאלה, אבל... ממה אני אמורה לשבוע?!

הולכת להבין מגוגל מה זה בדיוק דגנים.
חיטה, שעורה, שיפון, אורז, תירס, שיבולת שועל ולא זוכרת מה עוד.

לא דגנים:
קטניות יבשות כגון חומוס, שעועית, פול, אפונה וכדומה (אפונים ירוקות בתרמילים טריים הן "ירק" ולא "קטניה").

עוד לא דגנים:
קינואה (סוג של זרעים למעשה), שומשום (זרעונים), כוסמת, טף. וכמובן תפוחי אדמה P-: שהם ירקות עמילניים.

ממה אני אמורה לשבוע?!
קודם כל שפע של ירקות, פירות, עלים ירוקים, בתור בסיס לאוכל. ירקות חיים, ירקות מבושלים, מכל סוג.
כמו כן בשר, דגים, ביצים.
כמו כן אגוזים, שקדים, גרעינים מכל סוג שהוא. בשפע.
(צירוף מעולה: פירות ואגוזים/שקדים/גרעינים ביחד, גם משביע, גם שומר מפני עלייה של רמת הסוכר בדם, וגם מזין מאוד, מלא ויטמינים ומינרלים שנחוצים לעובר/ית שלך)

אני אישית לא מחרימה "דגנים" בכלל אלא רק דגנים שמכילים גלוטן, וכן תירס לא אורגני (כי עלול להיות מהונדס גנטית ואני נזהרת).
זה אומר שמכל הדגנים אני כן אוכלת אורז. אורגני. כי לי זה טוב לבטן ולא עושה לי שום בעיות - גם מלא וגם לבן. עם זאת יש אחרות שמגיבות לא טוב לאורז, אז אולי כדאי לך לבדוק.

הרגע יצאתי מפוצצת מארוחת צהריים שהכילה:

אורז בשמתי אורגני שבושל עם כורכום ופלפל שחור.
תבשיל שעועית לבנה ברוטב עגבניות שהכנתי (יצא אלוהי, את הסטייקים אכין לארוחת הערב).
סלט ענק משלושה סוגים שונים של חסה + בצל ירוק + כמה עלי מנגולד צעירים + פלפל אדום + צנונית + השקעתי וחתכתי זיתים לחתיכות קטנות והכנסתי לסלט (שידרוג רציני) + שמן זית בנדיבות + קצת לימון סחוט מעל.

בארוחת הערב אכין: חביתה משתי ביצים + סטייק + פירה + ירקות חתוכים + זיתים (למה פירה? כי נשאר מאתמול וזה הולך טוב עם הסטייק, בעוד שהחביתה הולכת טוב עם הזיתים והירקות החתוכים (-: ).

אה, עוד ארוחה ללא גלוטן או דגנים שאהובה פה מאוד:

תבנית ענקית של תפוחי אדמה ובטטות פרוסים, בתנור (שמה על נייר אפייה ובוזקת שמן זית). אפשר עוד ירקות, כמו פלפלים, קישואים, דלעת ועוד.
לביבות ירק שמכילות ירקות מגוררים (קישוא, גזר, בצל ועוד) + תבלינים (כורכום, פלפל, מלח ועוד) + 3 ביצים + קמח חומוס עד שהתערובת מספיק מוצקה (משביע ובעל ערך תזונתי גבוה). אפשר לטגן ואפשר לאפות בתנור (יותר בריא לאפות, יותר טעים לילדים מטוגן)
סלט ירקות עגבניות-מלפפונים-בצל-חסה או כל וריאציה שאהובה עלייך.

באופן כללי דגנים זה מפוקפק.
אני מתכוונת, לפני המהפכה החקלאית (קרי: במשך רוב תקופת קיומו של המין האנושי) אנשים אכלו דגנים בכמות זניחה. לכן יש אנשים שטוענים שדגנים מזיקים לרוב האנשים, או פשוט לא מומלצים במיוחד.

אני אישית שובעת מדברים שמכילים שומן. ולא כי אני לא אוכלת דגנים - אבל דגנים משביעים פחות מבשר, ביצים, אבוקדו, שקדים...

< הערה על מחלות: אני חושבת שמחלות כרוניות ראויות למילה משלהן. אני רואה הבדל מהותי בין סכרת ובין צהבת, או דלקת ריאות, או שפעת. למישהי יש רעיון? >

שליחה על ידי גוגוס* » 21 מרץ 2016, 16:02

בשפה מקצועית קוראים להן קרוב מאוד למה שהצעת - מצב כרוני.

ארוחת הערב שלי לרוב, מאוד משביעה מבחינתי - סלט ירקות גדול (נגיד 5 ירקות וקצת עלים), עם קצת גרעינים/אגוזים, טחינה גולמית ולפעמים אבוקדו. לפעמים גם חביתה. תיבול פשוט (לימון, שמן בית, מלח, פלפל).

בזמן האחרון אני נהנית לגוון בירקות ובצורות החיתוך (למשל גזר חלוך לקוביות, או מגורד, או חתוך דק עם קולפן), ולא רק מלפפון/עגבניה, גמבה - אלא גם צנונית, כרוב לבן או סגול, קולורבי ועוד. ואז כל יום יש לי סלט אחר וזה ממש כיף

תבשיל שעועית לבנה ברוטב עגבניות שהכנתי.
יש מתכון? לינק? משהו?

_תבנית ענקית של תפוחי אדמה ובטטות פרוסים, בתנור (שמה על נייר אפייה ובוזקת שמן זית). אפשר עוד ירקות, כמו פלפלים, קישואים, דלעת ועוד.
לביבות ירק שמכילות ירקות מגוררים (קישוא, גזר, בצל ועוד) + תבלינים (כורכום, פלפל, מלח ועוד) + 3 ביצים + קמח חומוס עד שהתערובת מספיק מוצקה (משביע ובעל ערך תזונתי גבוה). אפשר לטגן ואפשר לאפות בתנור (יותר בריא לאפות, יותר טעים לילדים מטוגן)_
נשמע מעולה!

לא אוהבת סלטים... הגעתי לאתר הלא נכון, הא? (סתם, צוחקת)

האמת שארוחה של תפוחי אדמה וסטייק נשמעת משביעה לגמרי (לעומת ארוחת סלט. שהיא בסדר, נניח, אולי, למי שאוהבת סלט, אבל משביעה?) אבל מאז שאני בהריון ירד לי כמעט לגמרי החשק לעוף/בקר ואיכשהו נהייתי די צמחונית. קינואה נשמעת לי כמו משהו כמעט משביע. אני מניחה שאני יכולה להחזיק מעמד עם תפריט נטול לחם לאיזו תקופה קצרה , אבל ממש ממש קשה לי לדמיין את עצמי שורדת ככה אפילו עד סוף ההריון...

_תבשיל שעועית לבנה ברוטב עגבניות שהכנתי
יש מתכון? לינק? משהו?_
יש אלף מתכונים. שלי:
קודם כל השעועית הלבנה - משרה לפחות ל-24 שעות, מחליפה מים 3 פעמים, בפעם האחרונה מרתיחה, מכבה מייד, משאירה שעה ומחליפה את המים.
מבשלת כמה שעות על אש קטנה בהרבה מים עד שרכה.

כשהשעועית מוכנה (יכולה גם לחכות במקרר עד שיש לי זמן להכין את התבשיל, לא בהכרח באותו יום, אבל אם במקרר - לא יותר מיום-יומיים כי קטניות מחמיצות...):

מתחילה בלהזהיב בצל לבן קצוץ דק בשמן זית.
מוסיפה באופן חופשי: שיני שום קצוצות (או לא), עלי אורגנו/זעתר (אם העציץ שמח. אם לא, אז רק מתבלין טחון), פפריקה, פלפל, התבלינים בנדיבות. לא מלח! לא מוסיפים מלח לקטניות במהלך הבישול אלא רק בסוף.
מוסיפה את השעועית בלי הנוזלים (מוציאה בכף מחוררת, לא מקפידה מאוד)
מוסיפה קופסא קטנה של רסק עגבניות או עגבניות מגוררות (בעונה שיש עגבניות לבישול בזול, מגררת עגבניות. אחרת - רסק, כי הילד שלי שונא חתיכות עגבניה בתבשיל )-: ).
מוסיפה לקופסא פעמיים מים (מי הבישול של השעועית או מים רגילים), כל פעם מערבבת עד שכל הרסק מתנקה מהקופסא לסיר שלי.
מכסה ומבשלת על אש קטנה, עד שמוכן... (איך שיוצא לי ולא מסתכלת על השעון אף פעם).

לגבי קינואה, אנחנו אישית ממש לא סובלים קינואה וזה גם לא טוב לי בבטן.
לכן אני אומרת: כל אחת (ואחד) צריכים לנסות ולבדוק מה טוב להם ספציפית.