החיוניות שלי חלק שני

הענין הוא שאני מרגישה שזה אוכל מאד מעובד (גם פריכיות) ואיכשהו תמיד נראה לי חשוד ומי יודע מה קורה שם בתהליך
מסכימה איתך.

אוכל יבשושי, מלוח ומתובל
תלוי מה המרכיבים שלו, אבל נדמה לי שמלוח ומתובל נוטה להיות חם ויבש (אבל סתם אין לי כוח לבדוק...).

שליחה על ידי גוגוס* » 16 מאי 2011, 12:31

אמא נמרה , יש דרך לעזור לך להתניע את התהליך הזה מחדש? מה את צריכה?

גוונים, את בהחלט נשמעת בדרך לפתרון. חושבת, מתייעצת, שוקלת. ככה זזים. אישית, גם אני נרתעת מהעיבוד של פריכיות וקרקרים. משהו בהם מרגיש לי מת לגמרי. אבל אני לא בטוחה שזו סיבה טובה לפסול אותם לגמרי אם מתברר שהם פתרון טוב שמונע ממך צרות אחרות. זו בדיוק הגמישות שמתאימה לך בדרך כלל אז אולי כן כדאי ללכת לשם אם את לא מוצאת פתרון טוב יותר. וזה גם לא חייב להיות פתרון יחיד שחוזר על עצמו. יכול להיות שמדי פעם זה יתאים לנסיבות של יום ספציפי וכדאי לאפשר את זה.
ואחרי שאמרנו את כל זה - אצלי הדברים האלו פותחים את הדלת לנפילה. תבדקי את עצמך.

שגית, אני מזדהה מאוד. ולמרות שאני בעד ללכת עם הדברים האלה עד הסוף, אני גם בעד לגלות קצת גמישות בהריון. אולי זה יועיל לך - אצלי, כשהגמישות מתוכננת, ופונה למוקדים שלא מפילים אותי, אני יכולה לחיות ככה די טוב הרבה זמן. למשל, בהינתן בעיית הגלוטן שלי, לו הייתי מתכננת לאכול כל יום פרוסת לחם איכותי אחת, סביר שהייתי יכולה לתפקד כך זמן רב בלי לגלוש לתוך קטסטרופה. זה היה עוזר לי להימנע מדברים אחרים. קצת כמו שיש אנשים שמקצים ממתק אחד ליום. זה עניין של אופי אבל אולי תכנון מוקדם ומושכל יכול להוביל אותך בדרך שקרובה למה שאת מאמינה בו בלי להתרסק על משהו ממש מבאס.
תישארי איתנו. כבר היתה כאן חתונה בשידור חי, הגיע זמנה של לידה

רק בריאות

שליחה על ידי גוגוס* » 16 מאי 2011, 12:35

אצלי קצת באסה. הבוקר התחיל אחלה. שוב עם מנת שייק קטנה מהרגיל עקב חוסר תיאבון. קרוב לשתיים עשרה הרגשתי את הרעב.
עשיתי טעות. לקחתי מהמקרר את הסלט של אתמול, שזה משהו שאני לעולם לא עושה. לא יודעת למה בכלל לא זרקנו אותו. הוא פשוט כל כך טעים אתמול שחשבתי לעצמי...
אכלתי אותו, עם זיתים של הרדוף שלדעתי משהו בהם לא היה לגמרי בסדר. וזה לא היה לי טעים ולא היה לי מהנה.
ולמרות שאכלתי כמות מכובדת אני מרגישה עדיין רעבה. אני חושבת שאני פשוט רעבה למשהו טעים באמת.

זו נקודה למחשבה אצלי - שאולי חלק מתחושה של רעב נובע מזה שהארוחה לא היתה מספקת באיזשהו מובן, לאו דווקא בגלל הכמות...
בכלל, אני מגלה ביומיים האחרונים המון גוונים של רעב. אני חושבת שזה הרבה יותר מורכב ממה שנהגתי לחשוב. יש בזה הגדלה משמעותית של המודעות הגופנית שלי ואני שמחה בזה.

שאולי חלק מתחושה של רעב נובע מזה שהארוחה לא היתה מספקת באיזשהו מובן
המממ. פתחת לי פתח לאיזו השערה:

הרבה פעמים, כאשר אנחנו אוכלים משהו שדומה למה שאנחנו צריכים, אבל חסר בו משהו, חסרה בו מולקולה או משהו, אז זה יוצר אצלנו דווקא כמיהה לאותו דבר.
זה אחד מססמני האלרגיה. נגיד, אלרגיה לשוקולד יכולה להתבטא בכמיהה בלתי פוסקת לשוקולד.
אז הארוחה שאכלת פשוט לא מתאימה לך.

ויכול להיות, שאת באמת אוכלת אוכל שמכיל יותר מדי לחות מבחינת הגוף שלך, ולא מותאם לך/מאוזן לך ספציפית, ולכן הוא לא מדוייק לך, ולכן יש לך כל מיני חשקים והרגשות לא טובות וגם רעב מוזר כזה וגם עודף ליחה וכל השאר.
אם ניקח את הכלים של הרפואה הערבית לדוגמא.
אם מותר להלשין, אז אורי מאיר צ'יזיק גם נותן ייעוץ תזונתי פרטי, לאנשים שמוכנים דבר ראשון להעיף את הקמח הלבן, הסוכר הלבן והאורז הלבן מתזונתם. את עשית הרבה יותר מזה אז את נראית לי קנדידטית ראויה (-: אורי טוען, שלמעשה רק אחרי שאדם מסלק מהתזונה שלו את כל הג'אנק למשך כמה זמן - רק אז מתחיל להתגלות באמת הטבע האמיתי שלו (יסוד, מזג ומרה), ורק אז אפשר באמת להתאים לו את התזונה שטובה לו.

גם אז, ככל שהאדם מתאזן, כך צריך להמשיך ולאזן את המינונים.
אוכל מסוים שעכשיו יאזן אותך בכמות של שלוש כפות - בהמשך הדרך אולי תצטרכי לרדת לשתי כפות, ולהוסיף רכיב אחר.
חוץ מזה אנחנו אמורים גם להתאים את עצמנו לשינויים העונתיים, הן באקלים והן במזונות העונה (בכל חודש משתנה היצע הפירות והירקות העונתיים וגם לזה צריך להתאים).
אז אף פעם אין תפריט "אחד ויחיד" שיתאים לך כל השנה בלי סטייה. כל הזמן צריך להתגמש עם השינויים. כשהעונה יבשה, האוכל יכול להיות פחות מייבש, למשל.

זו נקודה למחשבה אצלי - שאולי חלק מתחושה של רעב נובע מזה שהארוחה לא היתה מספקת באיזשהו מובן, לאו דווקא בגלל הכמות...

אני חייבת להגיד שארוחה לא מספקת בשבילי יכולה לגרור יום שלם של חמיצות. נפשית ותזונתית.
ואני אחפש יום שלם את הדבר הזה שלא היה לי בארוחה. הגורם הזה שהיה חסר. הטעם הטוב, הטריות, ה- אנא ערף.
הבעיה היא שארוחה מושלמת היא אולי לא נדירה, אבל לא ריאלית לי בכל יום. לכולנו, אני מניחה.

בקיצור, מזדהה מאוד עם התחושה הזו ודייקת לי אותה.

שליחה על ידי גוגוס* » 16 מאי 2011, 14:35

ארוחה לא מספקת בשבילי יכולה לגרור יום שלם של חמיצות. נפשית ותזונתית.
אני אחפש יום שלם את הדבר הזה שלא היה לי בארוחה

מיכל, גם את דייקת לי. וברגע זה סיימתי לאכול עוד סלט. טרי וריחני ונפלא. וממש הרגשתי איך משהו בי מתמלא.
אומנם תחושת החמיצות הגופנית לא נעלמת כל כך מהר אבל זו הנפשית בהחלט הלכה לה.

בשמת, תודה על הדברים שלך. באופן כללי אני שמה לב שהניסיון לדייק את הרעב והשובע מוביל מעצמו לעוד המון דיוקים. הוא מעורר את הרגישות לניואנסים.
נדמה לי ש תמרוש רוש פעם כתבה שלדעתה הסיפור של התזונה הוא הסיפור של הרעב והשובע. הבנתי מה שהיא אומרת אבל הייתי רחוקה מזה.
ועכשיו, כשאני חווה את זה בעצמי, אני ממש מבינה למה היא התכוונה.

שליחה על ידי גוגוס* » 16 מאי 2011, 16:51

או קי, אני מסכמת את היום הזה כי לא נראה לי שאני ארצה לאכול עוד משהו. אם אתבדה תספגו סיכום נוסף.
בשתי מילים - לא משהו. הסלט גרם נזק, שיבש לי את תחושות הרעב והשובע ובמשך שאר היום עסקתי במקצה תיקונים.
כרגע יש לי תחושה לא נעימה של מלאות אבל לא מהסוג של שובע אלא כמו כשמשהו תקוע.
בהחלט למדתי מזה שיעור חשוב וזה בהחלט לא יקרה לי מחר.

כרוניקה ידועה מראש:
אני מגיעה לשמונה בערב בלי לאכול צהריים כי לא הכנתי לי ומיהרתי לדרך ואז אני מגיעה הביתה ואוכלת אוכל מבושל מדי ולא טעים (לי) שחמותי (הא!) החמודה הכינה לנו.
ואז כל כך לא טעים לי, שאני אוכלת שוקולד כדי לחפות על זה.

אז בפעם ה111, מיכל: לאכול רק אוכל שטעים לך! אחרת באמת שהכל הולך פייפן.

(וחוץ מזה, מאז שאני בדף הזה, אוכל מבושל מאוד באמת נראה לי "מת". )

אחרת באמת שהכל הולך פייפן.

אני חייבת לרכך את זה בשביל עצמי. ההחלטה הייתה לא לאכול לחם ואכן הוא לא נאכל.
אז לא הכל הלך פייפן. נא לא להגזים.

לעוברת, טוות, וכולן,
אני רוצה להדגיש משהו שגוגוס הזכירה: לדאוג לאכול שומנים. כולנו גדלנו באווירה שעושה דמוניזציה לשומנים, וכולנו צריכות להשתחרר ממנה. חלק חשוב ממה שמביא לתחושת שובע (ולא תחושת מלאות) זה השומן באוכל. שלא לדבר על החשיבות הבריאותית של שומנים טובים (כמו שמן זית, חמאה, אברים פנימיים של חיות). מציעה לכולן לנסות להגדיל את כמות השומנים בכל ארוחה -- להטביע את הסלט בשמן זית, למרוח על חמאה על כל מה שאפשר, אם אוכלים גבינות אז לחפש את הכי שמנות שאפשר, אם אוכלים בשר אז לכלול אברים פנימיים, ואם אוהבים מזון ציפורים -- לכלול בו גרעינים למיניהם (שקדים, אגוזים, צנוברים, וכו').

שליחה על ידי גוגוס* » 16 מאי 2011, 22:44

מיכל, האם כבר ציינתי מספיק פעמים שאני מתה עליך?
בגלל זה
_אני חייבת לרכך את זה בשביל עצמי. ההחלטה הייתה לא לאכול לחם ואכן הוא לא נאכל.
אז לא הכל הלך פייפן. נא לא להגזים._

את, אין כמוך, את. את במודעות סופר. כל הזמן הולכת קדימה, גם כשנדמה לך שאת צועדת אחורה.
פשוט מעוררת השראה.

שליחה על ידי גוגוס* » 16 מאי 2011, 22:46

חלק חשוב ממה שמביא לתחושת שובע (ולא תחושת מלאות) זה השומן באוכל
יונת, אהבתי מאוד את האבחנה בין מלאות לשובע. זו בעצם האבחנה בין פחממות מסוג מסוים לשומנים מסוג מסוים.
אני בדיוק חווה את זה כרגע וזה ממש מדויק ברמה המילולית.

ואם אוהבים מזון ציפורים
ואם אוהבים מזון חי וטרי כמו שהטבע הגיש לנו אותו...

את יודעת, אם כבר בדיוק מילולי מעצב מודעות עסקינן @}

שליחה על ידי גוגוס* » 16 מאי 2011, 22:55

מעדכנת פה בבדל מחשבה חתרני אבל בטרם יש לי אפשרות ממשית להגן עליו או להתווכח עליו -
יש מצב שחלק ניכר מהנפילות שלי לא היו בגלל גלוטן, או התמכרות למרכיב תזונתי כזה או אחר, אלא בגלל ההתעלמות שלי מרעב ושובע.
בחיי שיש מצב...
כלומר, אם אני חושבת לרגע מדעית, יכול להיות שהגלוטן הוא משתנה מתווך בין מנגנון הרעב/שובע לבין הנפילות.
יכול להיות למשל, שכל פעם שהתעלמתי מהרעב והשובע שלי (להל"ן ר"ש) בחרתי גם להכניס גלוטן.
וכך קרה שבכל פעם שנפלתי ייחסתי את זה לגלוטן אבל בעצם זה קרה בגלל ההתעלמות מהר"ש.

מאיפה באה המחשבה הזו?
1) אני רואה איך ההתעלמות הזו היא ההתחלה של נפילה. נפילה שמתנהגת כמו אלו שבאו לי מהגלוטן אבל בלי שהכנסתי אפילו שפיץ של גלוטן.
2) אלמנטים אחרים הובילו אותי גם בעבר לנפילות. ממוצרי חלב, דרך בשר ועד מזון מבושל ואני די וודאית שאין לי התמכרות ממשית לאף אחד מהם. סיפרתי על זה כאן בדף כבר כמה וכמה פעמים ולא ייחסתי לזה חשיבות.

תשמעו, זה די קטע לסגור ככה את היום הזה. כי זו מחשבה שחותרת לגמרי תחת האופציה ההתמכרותית אצלי.
מזל שממש לא מזמן כתבתי כאן שאני לא מרגישה מחוייבת לשיח ההתמכרותי ושבעיניי זו צורת חשיבה שמשרתת אותי כרגע ושיכול להיות שבעתיד אני אחליף אותה באחת אחרת שתשרת אותי טוב יותר.
האם היום הזה עומד להגיע מוקדם משחשבתי?

אני חושבת ששווה לי להשקיע עוד קצת מחשבה בקשר שבין האפשרות של התמכרות לפגיעה במנגנון הר"ש. אני חושבת שזה די ברור שהם קשורים וצריך עוד לפרק את זה. ניצן כבר כתבה כאן מזמן, וזה מופיע ב"המיטב" שההתמכרות מובילה לאכילה בכמות גדולה מדי. כך שיכול להיות שיש כאן שאלת ביצה ותרנגולת ששווה מחשבה נוספת.

לילה טוב.

קודם כל רוצה לומר שהכיוון שהדף תופס מאד מאד מלהיב אותי. נראה לי שהתמקדות במנגנון הרעב והשובע יכולה לקחת אותנו למקומות מאד טובים, בדיוק כמו שאמרה תמרוש רוש.

לגבי עצמי, הרי שכשלב ראשון בדרך להקשבה עצמית אני מנסה להימנע מלאכול תוך כדי פעילויות אחרות, במיוחד קריאה. זה משהו שאני רוצה לעשות כבר שנים ולא מצליחה, כי יש לי ממש התניה לחפש משהו לקרוא איך שאני יושבת לאכול, וכשאני לבד נראה לי ממש משעמם "סתם לאכול" בלי לעשות שומדבר במקביל.

ועכשיו הערה לגבי משך הזמן שלוקח להרגיש שובע (חוזרת לדיון שהיה כאן לפני ארבעה ימים) -
גוגוס כתבה:
_אני מנחשת, לגמרי מאינטואיציה, שהשובע הזה שמגיע חצי שעה אחרי, שועליו גידלו אותי, הוא תוצר של איזה קלקול. כלומר, שזה שובע שמרגישים בו אנשים שמנגנון השובע שלהם מקולקל ולכן הם חייבים לעצור בצורה מכוונות ולחכות לתחושה שתבוא.
אני חושבת על בעלי חיים - אני מניחה שבהינתן שפע, הם מפסיקים לאכול כאשר הם שבעים. אני מניחה שאין להם צ'יפ במוח שאומר - הפסק עכשיו כי עוד חצי שעה יגיע השובע._
אני דווקא חושבת שהמנגנון של שובע תוך חצי שעה הוא בריא ונורמלי, אלא שהוא מתאים לאופן שבו בני אדם ניזונו בעבר. חשבי על אכילת חופן אגוזים לפני אלפי שנים - את קוטפת אגוז, מפצחת אותו, מקלפת, אוכלת. קוטפת עוד אחד, מפצחת, מקלפת, אוכלת. כמה אגוזים תספיקי לאכול בחצי שעה? הרבה פחות מאשר כשאת קונה שקית אגוזים קלופים ומקפיצה חופן לפה. וכמה זמן יקח לך ללעוס את העלים שבשייק ירוק אחד? זהו.

אני חושבת שזה שני צדדים של אותו דבר.
(אני נורא עייפה, אז אם הניסוח לקוי, תסלחו לי, טוב?)
גלוטן, סוכר וכל הבג'ראס משבשים את המנגנונים של הרעב והשובע. הם יוצרים מיסוך מסוים ומאוד קשה להקשיב לעצמך ככה.
היית יכולה לשמוע את הגוף שלך מדבר אם לא היית במצב בו את נמצאת?

לא סתם השלב הזה הגיע עכשיו, אני חושבת.

_את, אין כמוך, את. את במודעות סופר. כל הזמן הולכת קדימה, גם כשנדמה לך שאת צועדת אחורה.
פשוט מעוררת השראה._

כפרה עלייך!

יש פה החלטה סודית בבסיס כל זה שהתקבלה בחו"ל: אני הפסקתי להרביץ לעצמי.
ואם זה אומר בשאני עושה את זה בכוח ושמה לב לבדלי מחשבות האלה ולאיך שאני מדברת על עצמי ולעצמי, כך יהיה.

שליחה על ידי גוגוס* » 16 מאי 2011, 23:55

עוברת, מקבלת את כיוון המחשבה שלך. בהחלט הגיוני. יכול להיות שהשניים שלובים ושזה תלוי באיזה חיה אנחנו בוחרים כמודל.
צמחונים אוכלים לאט מאוד. קרניבורים טורפים. אם אנחנו איפשהו בין לבין אז יכול להיות שיש לנו סימון תוך כדי וגם סימון אחרי, כל אחד מיועד לתחושה אחרת של שובע.

_היית יכולה לשמוע את הגוף שלך מדבר אם לא היית במצב בו את נמצאת?
לא סתם השלב הזה הגיע עכשיו, אני חושבת._
השאלה היא איך להגיע למצב הזה שבו הגוף מדבר. יכול להיות שלא חייבים לעבור דרך ההתמכרות. יכול להיות שאין גמילה. יכול להיות שאם מסדרים דבר ראשון את המנגנון של הר"ש הדברים האחרים מסתדרים מעצמם והגוף מדבר. אני לא יודעת כי הלכתי כבר בדרך אחרת אבל מאחר והדרך האחרת הזו לא הרמטית, כלומר, אני עדיין נופלת, יש טעם לשקול דרכים חלופיות להגיע ליעד הזה. בעיקר אם הן באות לי יותר בקלות.
נקודה למחשבה - לאמא שלי מעולם לא היתה בעיה של ר"ש. היא עברה ממש בקלות לתזונה לטבעונות ומחזיקה בה, ממש בקלות, כבר שנה וחצי. וזה אחרי חיים שלמים של בשר וגבינות ועוגות ומה לא. אז נכון שהיא לא "נגמלה" מגלוטן. מי יודע האם יש לה בכלל התמכרות או לא? האם זה חשוב? לא יודעת.
הפואנטה היא שמי שיש לו מנגנון ר"ש פועל כמו שצריך יכול (אולי?) לערוך שינויים תזונתיים מרחיקי לכת בקלות יחסית.
כל זה באמת באמת לא מעובד. סתם מחשבות אסוציאטיביות שיכולות להיות משהו בדרך לאנשהו.

גוגוס - אני מאד מסכימה אתך, וחושבת שזו הסיבה שמישהי כמו במבי ק, שכל עניין הר"ש מסודר לה כל כך יפה, בכלל לא צריכה להתעסק עם כל הניסויים התזונתיים האלה.

<בא לי תה עם עוגיות, ואני יודעת שזה רק בגלל שאני לבד עם הילדים בבית ומרגישה ממש מקופחת>
<אז מה, להישאר מקופחת או ללכת על התה עם עוגיות?>

בסוף לא הלכתי על תה ועוגיות, אלא חיכיתי עד ארוחת הערב
יונת, בטח כבר שמתם לב, תמיד צודקת. כשבסוף הארוחה לוקחים שני ביסים רציניים של סלמון מעושן ושמנת חמוצה מרגישים ממש מסופקים, ולא רוצים שום שוקולד ושום כלום.

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 06:53

זו הסיבה שמישהי כמו במבי ק, שכל עניין הר"ש מסודר לה כל כך יפה, בכלל לא צריכה להתעסק עם כל הניסויים התזונתיים האלה.
עוברת, אני דווקא לא מסכימה עם הקביעה הזו

לדעתי מישהי במצב המעולה ומעורר הקנאה של במבי היא פשוט בעלת סיכויים גבוהים יותר לעשות שינוי תזונתי. כמו שכתבתי על אמא שלי, יהיה לה יותר קל. גם לעשות את השינוי וגם לשמר אותו לאורך זמן.
מהדברים שלך עולה מן צליל כזה כאילו הניסויים הללו בתזונה הם משהו לא טוב. אולי שהם בזבוז זמן או נועדו לכאלו שרוטות באמת

אני לא חושבת ככה. אני חושבת שמי שקם בבוקר ומרגיש שיש לו אפשרות להעלות את איכות החיים שלו בעזרת שינוי תזונתי צריך לנהוג בהתאם גם אם מצבו הנוכחי ממש טוב.
היופי בתזונה זה שכמעט תמיד יש לאן ללכת.

בסוף לא הלכתי על תה ועוגיות, אלא חיכיתי עד ארוחת הערב.
איזה יופי. איך התגברת על תחושת הקיפוח ובחרת ככה? תני קצת קצה השראה, בבקשה.

שבסוף הארוחה לוקחים שני ביסים רציניים של סלמון מעושן ושמנת חמוצה מרגישים ממש מסופקים, ולא רוצים שום שוקולד ושום כלום.
אני בהחלט מסכימה שתמיד מוטב לפתור חוסר סיפוק בעזרת שומנים איכותיים מאשר בעזרת סוכר. אבל אני חושבת שיש פה מוקש שחשוב לשים אליו לב וזה שאחרי ארוחה נותרים בלתי מסופקים. בעניין הזה אני עם בשמת שכבר אמרה ממש מזמן שארוחה שאחריה פתאום עולה צורך נוסף היא ארוחה לא מתאימה. ולדעתי שווה להתעמק דווקא בזה. אחרת, הפתרון עלול להפוך לסוג של מוצץ שמשתיק את הקול הזה ואת האבחנות החשובות אליהן ניתן להגיע אם הולכים בעקבותיו.

בנוסף, ובאופן אישי, קשה לי עם הקריאה הגורפת לסיפוק הצורך הזה עם שומנים מהחי.
קודם כל, סביר שלא יהיה תחת ידך באופן סדיר סלמון מעושן אורגני או שמנת חמוצה אורגנית, וסביר גם שהסלמון המלוח (מדי?) טומן בחובו מחיר לא רצוי. כלומר, אלו מאכלים עם פוטנציאל נזק יותר גבוה מאשר אגוזים, למשל.
שנית, אני חושבת שבמקום שבו יש אפשרות צמחית טובה מוטב לבחור בה ולא בזו מן החי.
דעתי האישית, וללא כל רצון להיתפש כמטיפה למשהו. מרגישה לא בנוח כאשר האופציה מן החי מוצגת לבדה וחושבת שנכון תמיד להזכיר את האפשרויות הנוספות. ולא רק כ"חלופות" לבחירה ה"טבעית" וה"נטראלית" למזון מן החי, אלא כבחירה טובה ומוצלחת בפני עצמה.

אישית, כשאני אוכלת סלמון מעושן או שמנת חמוצה אני צריכה אחרי זה לשתות מים. לא תמיד מייד אחרי מאחר והטעם טעים אז נעים לי שהוא נשאר בפה.
אבל אחרי כמה זמן הגוף שלי יהיה צמא. וזה לא סימן טוב.
בדיוק כמו שהצורך בשומן אחרי הארוחה מסמן שמשהו לא תקין בארוחה, כך גם מים אחרי שומן מסמן לי שמשהו לא תקין בשומן. לא קורה לי אף פעם עם אגוזים טריים וטובים וגם לא עם אבוקדו.

שנית, אני חושבת שבמקום שבו יש אפשרות צמחית טובה מוטב לבחור בה ולא בזו מן החי.
למה?

לדעתי מישהי במצב המעולה ומעורר הקנאה של במבי היא פשוט בעלת סיכויים גבוהים יותר לעשות שינוי תזונתי. כמו שכתבתי על אמא שלי, יהיה לה יותר קל. גם לעשות את השינוי וגם לשמר אותו לאורך זמן.

אני רק באמצע אבל חייבת לומר שני דברים:

אני הזכרתי פה את המנגנון הנ"ל כמפתח עליון בתפיסה שלי עוד בראשית הדף הזה. שמחה שזה עולה מכן באופן טבעי בזמן שכנראה זה מתאים בתהליך שלכן.

לצערי גוגוס הניסוי הנ"ל היה עבורי די מזעזע ובכלל לא היה לי קל. כלומר - היה לי קל בלי לחם וכל אלה, והיה לי קל ליהנות מהאוכל שאכלתי. אבל ניתוח בדיעבדי מעלה שכנראה שיבשתי לעצמי את משק הסוכר, וחוויתי צניחות חופשיות קשות שהלכו והחמירו עם הזמן. זה גם מתיישב עם הצמא החזק שהרגשתי (התחיל בערך אחרי שבוע ונמשך שבועיים עם עליות ומורדות). מאתמול שהפסקתי יותר טוב בהרבה - אבל עדיין אני מתאוששת מזה, ואתמול בערב שוב היתה לי נפילה כנ"ל. כנראה שיקח לי קצת זמן לחזור לעצמי ואני מקווה שהנזק שעשיתי לעצמי הוא זמני. האחריות אגב עלי - אני לא מספיק מסוגלת לאכול דברים כי "צריך" וכנראה שלא סיפקתי לגוף מספיק תחליפים מאזנים והגעתי למצבים של רעב וחוסר איזון ששיבשו אותי מאוד. אני עצובה מזה, אבל מתאוששת ועוברת הלאה.

ממשיכה לקרוא. שייה לכן בהצלחה - מה שאתן עושות הוא סופר חשוב לטעמי, והקלקול מספר 1 של תרבותנו המשובשת.

אני דווקא חושבת שהמנגנון של שובע תוך חצי שעה הוא בריא ונורמלי, אלא שהוא מתאים לאופן שבו בני אדם ניזונו בעבר. חשבי על אכילת חופן אגוזים לפני אלפי שנים - את קוטפת אגוז, מפצחת אותו, מקלפת, אוכלת. קוטפת עוד אחד, מפצחת, מקלפת, אוכלת. כמה אגוזים תספיקי לאכול בחצי שעה? הרבה פחות מאשר כשאת קונה שקית אגוזים קלופים ומקפיצה חופן לפה. וכמה זמן יקח לך ללעוס את העלים שבשייק ירוק אחד? זהו.

אצלי זה אחרת. אני שבעה עוד בזמן הארוחה, ואני אחת שאוכלת מהר יחסית. אוכלת, ונהיית שבעה אונליין. חוץ מכשאני אוכלת עוף - כשאני אוכלת עוף אני כמעט תמיד מפספסת את נקודת השבע שלי, וזה למה עוף גרוע בשבילי. חוץ משניצל שיחסית אני מצליחה לאכול במידה ולא יותר מזה. מדהים אותי כמה מלא שנים לקח לי להבין שיש לי פרה-קונספציה נגד בשר אדום כי "כבד לעכל אותו" - אז פשוט נמנעתי כמעט לגמרי, ולא יכולתי לגלות שלמעשה בשר אדום יושב לי מדהים בגוף, ואני תמיד שבעה ממנו בזמן ומרגישה מעולה אחריו! מזל שהייתי בהריון והייתי זקוקה נואשות לברזל, וככה זכיתי להיכרות רעננה עם הנושא הזה. זה אפשר לי להבין גם עד כמה העוף גרוע לי. (הגדולה עוד מעט בת 9, אז זה היה לפני כעשר שנים).

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 09:07

במבי, אני מצטערת לשמוע שזוהי התחושה שלך לגבי זה. מקווה שתתאוששי מהר ותחזרי להרגיש טוב.
מציינת משהו חשוב לגבי זה
אני לא מספיק מסוגלת לאכול דברים כי "צריך"

בתפישה שלי, אם הניסוי שלך יוצר "צריכים", כלומר מרחיק אותך מתזונה אינסטינקטיבית, זה ללא ספק אומר שמשהו מקולקל לגמרי.
הפואנטה היא שניסוי שמתוכנן טוב לא אמור ליצור צורך השלמות והמון חשיבה שמפרקת את המזון לגורמיו.
ניסוי טוב, כמו שאני רואה אותו, אומר שמה שאת עושה מקרב אותך לתזונה אינסטינקטיבית שצריך הרבה פחות לחשוב בתוכה.
אני לא מכירה אותך ולכן לא רוצה להביע שום דעה בנוגע לאיך שזה היה אצלך אבל אני חושבת שזו נקודה משמעותית באופן כללי - ההגיון אומר שאם הסרנו מהתזונה מזון מעובד אנחנו אמורים להרגיש יותר טוב. יכול להיות שהשינוי יהיה ממש מינורי ולא נאתר אותו בקלות או שנאתר אותו רק אחרי זמן רב. אבל אמורים להרגיש יותר טוב. אם לא מרגישים יותר טוב ונוצרת תחושת חסר חמורה שמובילה להרגשה רעה צריך להמשיך ולבדוק מה עוד בתזונה משובש.
אני גם מעריכה שיש לזה הסברים מדעיים אבל פחות מתעניינת בזה.
סתם בשביל ההמחשה - יכול להיות למשל מצב שבו מסירים משהו מזיק מהתזונה ואז השפעתם של מרכיבים מזיקים אחרים הופכת להיות הרבה יותר נוכחת. זה יכול לקרות מהרבה סיבות שקשורות לאינטראקציה בין חומרים. את חלקן אפשר לנחש או להסביר על בסיס ידע מדעי שיש לנו (משפט שנכתב בשביל מיכל שץ

) ואת חלקן לא נדע בגלל שאין לנו ידע מדעי או משום שהתרגום של העיקרון המדעי לגוף הפרטי שלנו עוד לא ברור לנו.

החלק החשוב הוא: המטרה היא להרגיש טוב יותר אם זה לא קורה תמיד אפשר להחזיר לתזונה את מה שלקחנו. אבל אפשר גם להמשיך לחפש איפה יצרנו קלקולים נוספים ולגרד עוד שכבה ועוד שכבה עד שנרגיש יותר טוב.
אם מישהי פה הולכת על כל הקופה ונשארת לאורך פרק זמן משמעותי רק עם דברים כפי שהם מוגשים בטבע, ועדיין מרגישה רע, זו סיבה טובה לפקפק ברעיון הזה. גם במצב כזה יהיה טעם להמשיך ולגרד דברים נוספים - תחושות ר"ש (זה בעצם מה שאני עושה עכשיו), זיהום אוויר או אורח חיים מזיק.
כי תמיד תמיד תמיד אפשר להרגיש יותר טוב. בגלל זה פתחתי את הדף הזה ושום דבר לא יצליח לערער לי את האמונה הזו.

במבי, בהזדמנות זו תודה מקרב לב על הדיון הארוך הזה. עבורי זה היה סופר מועיל ואני חושבת שזה אחד הדברים שדחפו אותי לעיסוק ברעב והשובע.

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 09:18

_שנית, אני חושבת שבמקום שבו יש אפשרות צמחית טובה מוטב לבחור בה ולא בזו מן החי.
למה?_

כי זו בחירה מוסרית ראויה בעיניי. ברגיל לא הייתי מתעקשת על זה. אבל בדף הנוכחי נוצר מצב שבו יונת קוראת לאפשרות הזו פעמיים "מזון לציפורים", עוברת אורח מציינת רק את האופציה מן החי בנוגע לשימוש בשומנים במנגנון הר"ש, בשמת מנדבת תיאורים עסיסיים על סלמון בחמאה וניצן לא כותבת את המילה "בשר" בלי לחזור עליה לפחות שלוש פעמים ברצף

מיכל מדברת על פתרון רעב בעזרת עוף בתנור, במבי מתרפקת על בקר וזו רק רשימה חלקית.
אז חשוב לי להשמיע בצורה ברורה גם את הקול המקביל, שרואה בשומנים מהצומח יופי של הזדמנות לאכול ולשבוע, להיות בריאים וחיוניים ועל הדרך לא להרוג חיות וגם לחסוך את הזיהום שגידולן מייצר.
ככה, לשם האיזון...

ואם כבר, אז יש לי שאלה לבעלות ידע רחב משלי בפיזיולוגיה - שמעתי הסבר שאין לי זמן לבדוק בעצמי בנוגע לסיבה שבגללה מזון מן החי מערער את משק הסידן בגוף. זה הולך ככה, מפרקת את זה כדי שניתן יהיה, במקרה הצורך, לפסול חלק מההנחות בלי לפסול בהכרח את הטיעון כולו:
1) חלבון מן החי מעלה את החומציות של הדם
2) הגוף לא יכול לשאת לאורך זמן שינויים בחומציות הדם
3) לצורך הורדת החומציות הגוף משתמש בזרחן
4) את הזרחן הוא מושך מהעצמות ביחד עם הסידן שקשור אליו
5) הזרחן משמש לצורך הורדת החומציות בעוד הסידן נפלט החוצה בשתן

מישהי בעלת ידע מתנדבת לאשר או להפריך?

רציתי לכתוב בדף הזה, אחרי שקראתי לצערי רק עכשיו על ההשפעות האפשריות - side effects - של דיאטה קטוגנית, שאם מישהי או מישהו מרגיש רע למשך זמן מה אחרי מעבר לדיאטה כזו - זה תמרור אזהרה וצריך או להפסיק מייד או להצליח להשלים את התזונה באופן שיעלים את התופעות הנ"ל. חלק מהתופעות כנראה מקובלות כתהליך של מעבר, אבל אם יש קול פנימי כזה שמשהו לא בסדר - זה מה שהיה לי והתעלמתי ממנו קצת יותר מדי זמן - כדאי להקשיב לו. יכול להיות שזו דיאטה שהתוצאות ארוכות הטווח שלה מעולות, אבל המהלך חייב לביות מבוקר כנראה יותר עבור אינדווידואלים מסויימים. אני כותבת כאן כי זה דף שמעודד לשינויים מבורכים, רק שימו בל לפרט שבכלל - תמיד להקשיב גם לגוף ולמסרים ממנו. יכול להיות שחלק הם תגובה לגמילה או ניקוי רעלים או כל דבר מבורך אחר. אבל יכול להיות שהסימנים הם אינדקיציה למשהו יותר חריף שעלול גם להזיק.

גוגוס - במה שקראתי מוזכרת גם האפשרות שקפה קשור לחלק מהשיבושים. למי שיש כח לקרוא - התופעות המתוארות כאן זה בול מה שהיה לי - הכאבים, שלשול ספורדי, אובדן רעב חלק מהזמן, טשטוש קשה... צמא לא מוזכר כאן...

מצאתי עוד הסבר שבו מדובר מפורשות על צמא. לפי מה שאני קוראת אולי אלה לא נפילות סוכר אלא תופעות של מה שנקרא קטוזיס - שהדעות לגבי אם זה טוב או לא - חלוקות. טוב אני לא רוצה להסיט את הדיון מהתהליך שלכן, רק רציתי לסמן שצריך לשים לב לתופעות בדיאטות עבור אנשים מסויימים.

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 09:59

במבי, תודה על הדברים האלה.
אני לא מבינה שום דבר בדיאטה כזו אבל משהו קפץ לי לעין בפיסקה האחרונה -
if you feel that you cannot tolerate the ketosis side effects

אני ממש נגד סבל כלשהו בתוך שינוי תזונתי. אישית, אני לא יכולה להיות בסבל בגלל שינוי תזונתי, ולו לכמה שעות.
יכול להיות שלו הייתי במצב בריאותי קשה הייתי מסכימה לסבול משהו מזה לטובת העניין. אבל מי שאין לו בעיה בריאותית שהוא מנסה לפתור לא צריך לחוות סבל כאשר הוא משפר את התזונה שלו.
ופה חשוב לומר דבר נוסף - חלק מהסבל הוא בראש, במצב התודעתי שמצפה לו.
דברי עם אנשים שניסו להיגמל מקפה או מסיגריות ותראי שיש כאלה שבחלק מהניסיונות שלהם חוו סבל פיזי רב אבל בניסיון שהוביל לגמילה המלאה והממושכת שלהם לא חוו סבל כלל. למרות שזה אותו גוף ואותו קפה/סיגריות.
יש פה איזה עניין גופנפש או גוף תודעה. אני לא מתיימרת לדעת מהו אבל לו ניסיתי להיגמל ממשהו והייתי חווה סבל פיזי הייתי מפסיקה. זה היה בשבילי סימן לזה שמשהו לא בסדר. וה"לא בסדר" לא נעוץ בהכרח בקשר שבין החומר ממנו נפטרים לבין הגוף. הוא יכול לבטא היעדר מוכנות נפשית או תודעתית. ולא חייבים לרדת לחקר פשרם. אפשר פשוט לעזוב את זה ולחזור בזמן אחר, מתאים יותר.

גוגוס - הגמילה לא מדברת אלי במקרה הזה.. לחתוך מלחם וכו' היה לא קשה בכלל (בניגוד לקפה בעבר, למשל) וגם לחזור אליו לא היה משהו מיוחד מבחינת החשק או ההנאה. התופעות הן כימיות ביולוגיות - כמו שמתואר במאמר, ממש כאילו קראתי את המאמר לפני שסימנתי

על 90% מהתופעות. יש דעות לכאן ולכאן אם זה מזיק או לא, זה מהמעט שהבנתי עד עכשיו.

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 11:06

במבי, אני יודעת שלא דיברת על הגמילה. העליתי את הגמילה בעקבות הדברים שלך על סבל גופני וניסיתי לומר שסבל זה לא דבר טוב ושלדעתי הוא לא אמור להיות קשור בשום מקרה לשינוי תזונתי חיובי.

את המשפט הזה
יש דעות לכאן ולכאן אם זה מזיק או לא
בהנחה שהתכוונת לגלוטן, אני מנסחת אחרת - אני שואלת האם ה"משהו" (שעבר עיבוד) מועיל לי במשהו. אני בכלל לא שואלת אם הוא מזיק.
אם אני מאתרת תועלת אני ממשיכה ושואלת האם לתועלת יש מחיר.
אם אני רואה את המחיר בקלות או בעזרת ניסוי אני הולכת לחפש תועלת דומה במקום אחר, שבו אין לה מחיר.
אם אני לא רואה את המחיר בקלות או בניסוי אני מתייחסת בחשדנות, מאחר וזה עדיין משהו שעבר עיבוד.

במצב כזה אני אשתדל להימנע מהמעובד אבל לא באיזו קיצוניות (ברמת התודעה). דוגמה טובה לזה היא הגלוטן בשבילי. אני משתדלת כל הזמן אבל כשזה לא מצליח לי אני פשוט מנסה שוב. לעומת זאת, ממתקים, חטיפים וחברים אחרים אני ממש מגדירה ביני לבין עצמי כרעל וזהו. לא נוגעת וזהו.

אבל הבסיס בשבילי הוא שמה שעובר עיבוד מאסיבי חשוד אוטומטית כמזיק ועליו נטל ההוכחה שזה לא כך.
הנה עוד דוגמה - חלב סטנדרטי הוא מוצר מאוד מעובד. לא נוגעת גם עם מקל. אבל חלב ישר מהעטין של הפרה, למרות שאני לא מרגישה שזה משהו שטוב לי, אני לא מגדירה כרעל ולא נשמרת ממנו בקיצוניות בגלל שהוא נטול עיבוד. לו הזדמן לי סביר שהייתי טועמת.

את יכולה למצוא חור בסיפור הזה בדמות דברים שלא עברו שום עיבוד והם באמת רעל. רעל מן הטבע. במקרים כאלה אני זוכרת שיש לי עוד כלים חוץ מהאבחנה מעובד/לא מעובד. יש מישוש, מראה, ריח וטעימה קלה, יש אינסטינקט. ברגיל שלי אני משתדלת להפעיל את האינסטינקט לפני שאני עוברת לאבחנות שכלתניות.

יש דעות לכאן ולכאן אם זה מזיק או לא

לא, התוונתי למשהו אחר, בכלל בלי קשר לגלוטן ומעובד - בנוגע לדיאטה הזו שנקראת "דיאטה קטוגנית" שזה מה שיונת מזכירה פה, של מעבר ממשהו למשהו אחר (לא זוכרת בדיוק, מאנרגיה משהו לאנרגיה משומנים). האם התופעות הנ"ל שחוויתי הן חלק מתהליך נורמלי לעבר תוצאה רצויה של הדיאטה, או תמרור אזהרה להפסיק אותה. אני חושבת שהתשובה היא בתחושה האישית - אם זה בטווח של "כואב לי הראש כמו בגמילה מקפה", אז כנראה שזה בסדר. אם זה הופך להיות לתופעה מתמשכת ומידרדרת - לתפיסתי וניסיוני: לא טוב, לא טוב, לא טוב.

if you feel that you cannot tolerate the ketosis side effects, you should abandon the diet program immediately.

גוגוס - אגב, זה המשפט במלואו

כל אחד כנראה מתייחס למה שמדבר אליו באותו הרגע. לי החלק השני חשוב מאוד, כי הוא מחזק את הקול הפנימי הבריא שלי כנראה

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 11:25

הבנתי אותך. משאירה בכל זאת את מה שכתבתי כי זה נראה לי חשוב.
חוץ מזה, אני מקדמת בחינה של הרעיון ששניהם לא טובים. גם לא ה כואב לי הראש כמו בגמילה מקפה
אבל אני מודה שאין לי שום ביטחון בזה. זה פשוט נשמע לי נכון והגיוני שהסרת מרכיב מזיק תוביל להרגשה טובה.
אני גם זוכרת את הדיונים על הגמילה מהגלוטן. כאשר היא מתבצעת במצב הרוח המתאים היא לא גורמת שום כאב פיזי.
יש שם לא מעט קושי מכל מיני סוגים אבל לא כאב או אי נוחות פיזית ברמות של כאב ראש.
בכל אופן, זה הניסיון שלי.

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 11:33

גוגוס - אגב, זה המשפט במלואו כל אחד כנראה מתייחס למה שמדבר אליו באותו הרגע. לי החלק השני חשוב מאוד, כי הוא מחזק את הקול הפנימי הבריא שלי כנראה

כנראה שלא הבהרתי את עצמי היטב - אני איתך לגמרי. החלק השני של המשפט הוא בעיניי מובן מאליו ולכן לא התייחסתי אליו. אני פשוט חושבת שלא צריך להגיע למצב שבו "אי אפשר לסבול" את תופעות הלוואי. לדעתי צריך להפסיק עם דברים כאשר עולות תופעות לוואי לא נעימות ולהניח שמשהו לא בסדר ולבחון את הדברים מחדש.

אם שמת לב, בכל הניסוי שלך לא עודדתי אותך ולו פעם אחת להמשיך למרות שהרגשת לא טוב. להפך. הצטרפתי לתחושת הבטן שלך שמשהו לא בסדר כמה וכמה פעמים. העליתי השערות שונות כחומר למחשבה אבל אני פשוט לא רואה לנכון להגיד לאחרים מה לעשות ונוטה לסמוך על מי שמולי שהיא יודעת בדיוק מה היא עושה. וגם לוקחת בחשבון הבדלי גישות בהתייחסות לדברים האלה.

אי לכך, אני איתך. חשוב לחזק את הקול הפנימי. אני עצמי עובדת על זה. פעם הייתי מקשיבה רק כשהקול צעק. היום אני אחרת.

שליחה על ידי מצ'רה* » 17 מאי 2011, 11:36

גוגוס, מה - אם מישהי מחליטה להגמל מסיגריות נגיד בגלל שהיא בהריון או רוצה להכנס להריון, ויש לה תופעות של קריז - עדיף שהיא תפסיק ותחזור לעשן??

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 11:48

תראי, מצ'רה, החשיבה שלי באופן כללי לא עובדת ככה.
אני מציגה את העיקרון המנחה שלי בחיים. אני לא חושבת שלאנשים אחרים עדיף או לא עדיף לנהוג בדרך כזו או אחרת.
קצת קשה לי להסביר אבל אני באמת לא חושבת ככה ולא טוענת ככה. בטח לא כאשר יש מצבים חריגים יחסית כמו הריון, על כל המשתמע מכך.

אני אומרת משהו שמתבונן בסיטואציה מהצד השני של המטבע. וזה קצת מזכיר את הדיון שלי על חיפוש הנזק במזון מעובד לעומת חיפוש התועלת.
מניסיוני הפרטי אני חושבת שגמילה יכולה, ואולי אף צריכה, להיות פעולה שגורמת טוב לגוף.
אני חושבת שהאפשרות הזו, של חוויית גמילה נטולת כאב פיזי, קיימת ויש לשאוף אליה. בעיניי היא המצב הרצוי. זה לא פשוט לחפש את האופציה הזו בעולם שהתרגל לומר לנו שגמילה זה אוסף של סימפטומים קשים.
קצת מזכיר את הדיון בלידה ללא כאבים. האופציה קיימת ואפשר לשאוף אליה. זה לא אומר שנצליח. ויכול להיות שנבחר בסוף ללדת בלי אפידורל מתוך סבל וכאב על פני ללדת עם אפידורל בלי הכאב. כל זה לא אומר שהשאיפה ללדת בלי אפידורל ובלי כאב היא מופרכת. ואני אומרת את זה כי חוויתי בעצמי לידה אחת כזו מתוך שלוש. ילדתי גם את זו שבאה אחריה, שלוותה בהרבה כאב, כי בניגוד לגמילות למיניהן, את התהליך הזה אי אפשר פשוט לדחות למועד אחר

אבל לו ילדתי שוב הייתי עושה כל מה שאני יכולה כדי לקבל שוב את החוויה נטולת הכאב.

הבהרתי את עצמי או שעשיתי סלט?

שליחה על ידי מצ'רה* » 17 מאי 2011, 13:08

הבהרת את עצמך מאד.

רק להבהיר משהו בדברי, שכנראה עודף התחכמות ניסוחית הפכו למבלבלים - לא המלצתי לסיים ארוחה בשומן מן החי, אלא תיארתי את ארוחת הערב שלי, שכללה ממילא שמנת וסלמון. ספציפית הבעתי השתאות מכך שלא התחשק לי אחריה שומדבר מתוק (כי זה מאד חריג אצלי) וקישרתי את זה לכך שהביסים האחרונים היו (במקרה) סלמון ושמנת.

ולגבי שומנים מן החי מול שומנים מהצומח, אני חושבת שאם מטילים על התזונה שלושה סטים של מגבלות (לא מעובדת, אינסטינקטיבית, מוסרית) היא עלולה להפוך למצומצמת מדי. זו רק דעתי, כמובן, ואולי היא שגויה.

שליחה על ידי אחת* » 17 מאי 2011, 14:58

למרוח על חמאה על כל מה שאפשר

סליחה שאני מתעסקת בזוטות, אבל על מה נשאר למרוח חמאה? הורדתי גלוטן, דגנים ותפוחי אדמה. החמאה נותרת מיותרת במקרר. אבוקדו עוד אפשר לאכול עם כפית, אבל מה אתן עושות עם החמאה?

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 16:13

אם מטילים על התזונה שלושה סטים של מגבלות (לא מעובדת, אינסטינקטיבית, מוסרית) היא עלולה להפוך למצומצמת מדי
עוברת, מצומצמת מדי יחסית למה? אם התכוונת יחסית למה שהגוף צריך אז אני מזמינה אותך לעשות... ניסוי!
אני יודעת שאת לא בעניין אבל מבקשת להראות שהמחשבה שלך לא שגויה. היא פשוט דורשת בדיקה אישית. כמו כל מחשבה או הנחה שטרם ניסינו על עצמנו.
אם תלכי על תזונה כזו ותרגישי מעולה, וגם, נגיד, תעשי בדיקת דם כי תהיי בכל זאת מוטרדת, והכל יהיה פיקס, אז תהיה לך מסקנה נכונה.

על מה נשאר למרוח חמאה?
יכול להיות שעל כלום. אין דבר. תמיד אפשר להציף את הירקות בשמן זית, לאכול ים זיתים נפלאים ולקנח באגוזים!
בתאבון.

אם תלכי על תזונה כזו ותרגישי מעולה, וגם, נגיד, תעשי בדיקת דם כי תהיי בכל זאת מוטרדת, והכל יהיה פיקס, אז תהיה לך מסקנה נכונה
ואם אני אלך על תזונה כזו וכל הזמן יהיו לי "נפילות", אז מה המסקנה? בעיני המסקנה היא שהגוף שלי אומר: "לא טוב, חסר לי משהו" ובעינייך המסקנה היא שמדובר בהתמכרות שקשה לצאת ממנה. מכאן שתוצאות הניסוי משתנות לפי הנחות היסוד של המדען....

על ביצה. או עם ביצה. ביצה רכה עם חמאה זו ארוחה טעימה שלא תאמן.

סליחה על ההתבטאות, גם אני אוכלת מזון ציפורים חלק מהזמן. פשוט זה בשבילי נשנוש ולא ארוחה. אבל ברור לי שיש אנשים שמסוגלים לשבוע מזה.

לגבי תזונה קטוגנית: אם עושים מעבר לתזונה קטוגנית, צריך לעשות את זה בתשומת לב ולהיות מוכנים לכמה שבועות הסתגלות. מאחר שאני אישית טיפוסים של שינויים קטנים והדרגתיים, מבחינתי עדיף להפריד את ההפרדות מדגנים (למשל) מההמעבר לתזונה קטוגנית, ולכן בשלב ראשון הייתי דואגת לאכול בכל ארוחה איזשהן פחמימות מורכבות (בטטות, חומוס, אפונה, עדשים, גזר, וכן הלאה). ככה אפשר לוותר על הדגנים בלי לעבור לתזונה קטוגנית.

אבל על מה נשאר למרוח חמאה?

אספרגוס, ברוקולי, בטטה, ביצים, סלמון, וכן הלאה כיד הדמיון הטובה עליך.

שמעתי הסבר שאין לי זמן לבדוק בעצמי בנוגע לסיבה שבגללה מזון מן החי מערער את משק הסידן בגוף.

גם אני שמעתי את זה. אין ספק שכדאי לאכול ירקות והרבה. זה לא אומר שלא כדאי לאכול גם מוצרים מהחי, אלא רק שצריך לאזן.
(אם כי אני תוהה: לאסקימוסים יש אוסטאופורוזיס?)

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 17:30

ואם אני אלך על תזונה כזו וכל הזמן יהיו לי "נפילות", אז מה המסקנה? בעיני המסקנה היא שהגוף שלי אומר: "לא טוב, חסר לי משהו" ובעינייך המסקנה היא שמדובר בהתמכרות שקשה לצאת ממנה. מכאן שתוצאות הניסוי משתנות לפי הנחות היסוד של המדען....

לא מסכימה. הנחות היסוד הן אלו שמובילות את תכנון הניסוי. הן לא אלו שמובילות את המסקנות.
בפועל, יש לי הנחת יסוד אחת - לא מעובד . היא במקרה מאפשרת לי גם לאכול בצורה מוסרית ודוחפת אותי לכיוון האינסטינקטיבי.

בשביל לנתח את מה שקורה לי אני לא צריכה הנחות יסוד וגם אין לי כאלה. לראייה - אני על הגבול של לשנות את המיקוד מהסבר של התמכרות להסבר של חוסר תשומת לב לר"ש.
זו ראייה לכך שאין לי בכלל הנחות שמשפיעות אלא השערות בלבד. אני בודקת את ההשערות ורואה עד כמה הן מתאימות למה שקורה לי.
וכמו חוקרת מצטיינת, אני משנה בלי בעיה את ה"תיאוריה" שלי אם מתגלה הסבר טוב יותר. אני אפילו לא צריכה לגלות שההסבר הוא טעות. מספיק לי שיש כרגע אחד שמשרת אותי טוב יותר ומתחבר לי טוב יותר עם מה שאני עושה.
במקרה שלנו זה הסבר שבכלל לא נובע מהתזונה. והנה, אני שמה לב לר"ש וקל לי פי אלף לעשות את מה שאני עושה. אפילו לא מתקרבת לנפילה במובן של גלישה למטה בחוסר שליטה.

אבל, שימי לב שכל זה לא יכול לקרות אם לא מתנסים. אם מניחים מראש שיודעים את התשובות לא מאפשרים בכלל איתגור של ההשערות.

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 17:38

גם אני אוכלת מזון ציפורים חלק מהזמן. פשוט זה בשבילי נשנוש ולא ארוחה. אבל ברור לי שיש אנשים שמסוגלים לשבוע מזה.
יונת, גם אני הייתי ככה רוב חיי. גיליתי להפתעתי שאצלי זה היה משהו שהוא לגמרי בראש. ברגע שהכרזתי על האופציה הזו כמשביעה גיליתי איך לשבוע ממנה והאמת היא שזה די קל. בתזונה שיש בה שומנים תמיד אפשר לשבוע. אבל אני מודה שזה שובע מסוג אחר. בעיניי הוא הרבה יותר נעים מהשובע שנוצר לי בעקבות התזונה הקודמת.
לטעמי, הביטוי שבו את משתמשת, והחזרה עליו, מרחיק אנשים מהאפשרות לבדוק את זה לעומק כתזונה שלמה ומוצלחת ובעיניי זה חבל.

אין ספק שכדאי לאכול ירקות והרבה. זה לא אומר שלא כדאי לאכול גם מוצרים מהחי, אלא רק שצריך לאזן.
לאזן את מה? אם יש תהליך שגורם נזק לגוף (לא יודעת אם זה כך, רק לשם הדיון) למה לאפשר אותו? ובעיקר כאשר יש אופציה אחרת שלא ידוע לנו שהיא גורמת את הנזק הזה?

לאסקימוסים יש אוסטאופורוזיס?
שמעתי פעם שכן ובשיעורים גבוהים. אבל אני לא זוכרת אם זה היה מידע ממקור ששווה לחזור עליו.

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 17:46

מסתבר שיש מאמר מ 74 של Mazees שטוען שאסקימוסים לוקים באוסטאופורוזיס יותר מכל קבוצה אחרת. לא יודעת מה שווה המחקר.

מסתבר שיש מאמר מ 74 של Mazees שטוען שאסקימוסים לוקים באוסטאופורוזיס יותר מכל קבוצה אחרת. לא יודעת מה שווה המחקר.
האם זה לפני או אחרי שהם נחשפו למזון מתועש? כי אחרי החשיפה הם נעשו באופן כללי אחת האוכלוסיות החולות בעולם.

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 18:41

האם זה לפני או אחרי שהם נחשפו למזון מתועש?
כאמור, אין לי מושג.

שנית, אני חושבת שבמקום שבו יש אפשרות צמחית טובה מוטב לבחור בה ולא בזו מן החי.
אני חולקת על הטענה הזאת באופן חד משמעי.

גוגוס, אני מבינה את העמדה המוסרית שאת באה ממנה. אם זה מה שמניע את האדם, אז אין לי שום מחלוקת איתו. אין לדעתי שום אפשרות להתווכח על זה.

אמנם יש - לדעתי ולדעתם של אחרים, שהנושא חשוב להם - גם אכילה מוסרית של בעלי חיים - אבל זה פחות ריאלי לקיום שלנו בארץ, וכנראה גם לחלק גדול מהאנושות, כרגע, פשוט מפני שיש יותר מדי בני אדם.
(לא מזמן קראתי מסה מנומקת היטב של שבדי בן הצפון [צפון שבדיה, גבול לפלנד] שהסביר כיצד הוא מגדל בעלי חיים באופן מוסרי, כיצד אכילתם, הנהוגה באיזור זה מאז שיושבים בו בני אדם, היא בחירה מוסרית שם, וכיצד הוא שומר על ערכי הטבע והמוסר. האמת שגם נהניתי במיוחד מהטון הנרגז-במקצת שלו, כי את המסה הוא חיבר במיוחד עבור צמחונים יפי נפש כדי להזהיר אותם במקרה שהם רוצים לעשות וופינג בחווה שלו, שיידעו לאן הם מגיעים ושיבינו שבאיזור זה של שבדיה אין אפשרות לאכול צמחים מגידול מקומי במשך חלק ניכר מהשנה.
באיזורים דלי אוכלוסין ועשירים בבעלי חיים, כאשר הצייד נעשה למטרת אכילה אישית בלבד ולכן נעשה בזהירות וללא הפרזה (הפרזה שמתרחשת תמיד כאשר ההרג נעשה למטרות מכירה ורווח - ואותה הפרזה, בנוסף לשינוע וגורמים אחרים שמנתקים את ההרג מה"מיידי והמקומי", גם מובילה בלית ברירה לבזבוז גדול, כי חלק מבשר הצייד מתקלקל בדרך) - הוא מוסרי וחלק מהטבע.
במקומות שבהם גידול בעלי החיים למאכל נעשה באופן מוסרי ותוך שמירה על ערכי הטבע לאורך כל שלבי הגידול, שמירה שכוללת גם המנעות מהפרזה - כי אז אכילתם היא מוסרית וחלק מן הטבע.

אבל אני רוצה לסגור את הסטייה לכיוון הטענה "יש אכילה מוסרית של בעלי חיים" ולחזור לחיים הרגילים שלנו כאן בישראל, ולהגיד טענה אחרת, עוד יותר חזקה בעיני מהטענה המוסרית.
טענתי היא, שגם אם אין "מזון מן החי" מוסרי - אנו בני האדם מין טורף, ותזונה ללא מזון מן החי תהווה לכולנו תזונה חסרה.

בזה אני שולחת אותנו לווסטון פרייס, וזה גם המקום להגיד שלאסקימוסים (היום כבר לא משתמשים בכינוי הזה, שהיה בעצם מלת גנאי לכנות אותם בו, אלא בשם שהם קוראים בו לעצמם: אינואיט) לא היה אוסתיאופורוזיס עד הגעת התזונה המערבית. מרגע שחדרו אליהם הקמח הלבן, הסוכר הלבן והאורז הלבן, קופסאות השימורים והשוקולד, הם מהאוכלוסיות שנפגעו קשות מה"תזונה" במרכאות כפולות. כמו האינדיאנים והתימנים, אלה אוכלוסיות שגופן הותאם למחסור במשך אלפי שנים. מול מה שנמכר ומשווק להם ב"חברת השפע" הם פשוט חולים ומתים כזבובים.

עכשיו, זה נכון שקבוצות שונות של בני אדם אינן מותאמות בדיוק לאותו מזון מן החי, וגם לא לאותה כמות של מזון מן החי.

אבל כל האוכלוסיות שווסטון פרייס בדק בכל רחבי העולם אכלו מזון מן החי כתזונתן העיקרית. כולל איים שבהם התזונה היחידה היא כל מה שמציע הים שמסביב + ירק או פרי אחד בלבד (למשל, דגים, פירות ים וכל דבר אחר מן הים + שיבולת שועל שהם מגדלים על הגגות ושסופגת את העשן של האח בכל בית. פרייס השווה ש"ש שגדלה בלי העשן הזה וגילה שהוא מזין ומדשן אותה, בלי העשן שעובר דרך הגגות שיבולת השועל לא היתה מזינה מספיק! או למשל, באי אחר בעולם, כל מה שהים מציע + אגוזי קוקוס ובטטות. וזהו. האינואיט? אך ורק מזון מן החי. נקודה).

הוא גם בדק אוכלוסיות שעברו לתזונה יותר צמחונית מכל מיני סיבות (הורחקו מאדמתן בגלל כיבושים, הועברו לחקלאות, הכניסו יותר דגנים במקום בשר) וגילה מחלות, התנוונות, וריקבון בשיניים.

יש כאלה, שהבשר שקיים מסביבן כל כך רע להם, ושהצמחים שהם אוכלים כל כך מתאימים להם, ושהגנטיקה שלהם מותאמת למעט בשר, שהם מצליחים לחיות יפה מאוד בבריאות מצויינת עד גיל מופלג.
אז אצלם, החסר מתקזז עם היתרונות של התזונה הזאת.
אבל לרוב האנשים החסר לא יתקזז עם שום יתרון. גופם בנוי למזון מן החי, ובלעדיו ייווצרו להם חוסרים קשים.
זו לא חוכמה לא לאכול מזון מן החי אם נוצר מחסור חמור ב-B12. זה אומר שהתזונה לא מתאימה לך.

אבל גם "מזון מן החי" זו הכללה מאוד גדולה.
אני מעדיפה חמאה, גבינות שמנות איכותיות וביצים. בבעלי חיים אני מעדיפה דגים.
אחרים צריכים סטייקים מדיום רייר...

שליחה על ידי גוגוס* » 17 מאי 2011, 20:35

בשמת, תודה על התשובה המושקעת. אנחנו כל פעם חוזרים לדברים האלה בדף, נוגעים וממשיכים הלאה.
כבר כתבתי פה פעמים רבות שאני מכירה באכילה מוסרית של בעלי חיים ולו היא היתה אפשרית לי לא הייתי נרתעת ממנה. אני מנחשת שהיא גם היתה הרבה יותר נעימה לי בגוף כיוון שזהו באמת בעל חיים אחר.
אז אני לגמרי מסכימה עם הטענה העקרונית.

לגבי ההסתמכות על אוכלוסיות אחרות - גם בזה דנו. אין לי שום צורך לקחת דוגמה מאוכלוסיות שחיו אלפי שנים, וחיות גם כיום, בתנאים של מחסור.
הבחירות שלהם מבוססות על היצע הרבה יותר דל ממה שיש לי וההסתגלות הגופנית שלהם מבוססת על מצב של אין ברירה. או במילים אחרות - אבולוציה.
אני באמת לא מוצאת שום סיבה טובה להיות מחוייבת לבחירות האלה או להמשיך את המסורות האלה.
מבחינתי זה דומה ל "ומה אם כולם יקפצו מהגג?"

עם זאת, אני מקבלת בהחלט את החשש ממחסור כלשהו. הרעיון האינסטינקטיבי מוליך אותי בדרך שבה אם משהו חסר לי אני אמורה להרגיש את זה.
במצב האופטימלי אני "אדע" מה חסר לי והגוף ידרוש. במצב פחות אופטימלי אני אלך לעשות בדיקת דם ואחרי זה אקבל החלטה.
העיקרון הזה משמעו שלא מקדימים תרופה למכה שלא הגיעה.
ומעבר לכך, יש הבדל עצום בין אמירה כמו "צריך גם בשר בתזונה" לבין "רוצו לאכול המון המון חלבון מן החי כי זה בריא לכם".

ואגב, עם כל הכבוד הראוי לווסטון פרייס ולחוקרים אחרים - בשבילי הם לנצח יהיו על תקן חומר למחשבה בלבד. המסקנות שלהם הן שלהם. לא מחייבות אותי בכלל בכלל. לא משנה עד כמה המחקר מהודק.
יכול להיות שלו היו בפניי כיום כל הממצאים שלהם הייתי מגיעה למסקנות אחרות.
בעצם... יכול להיות שלו היו בפניהם כיום כל הממצאים שלהם הם היו מגיעים למסקנות אחרות.

שליחה על ידי תמר* » 17 מאי 2011, 20:52

אני מעדיפה חמאה, גבינות שמנות איכותיות וביצים.
בשמת אפשר לשאול איזו חמאה ואיזה גבינות את אוכלת?

חמאה - תנובה, או צרפתית.
גבינה - בעיקר ברי President
ביצים אורגניות, ובדרך לצפון אני משתדלת לעבור במשק זר בכפר יהושע ולקנות מיורם זר כמה עשרות ביצים שאסף בלילה או באותו בוקר.

שליחה על ידי גוגוס* » 18 מאי 2011, 08:24

בסוף מכל הדיונים התאורטיים שכחתי לספר על היום שלי.
שוב התחרבש שלי. שוב בגלל סלט.
הכנתי לעצמי אחלה אוכל למהלך היום ושכחתי אותו בבית. לא היה בסביבתי שום דבר ראוי למאכל. אז הייתי רעבה.
בסוף הכרעתי לטובת סלט קנוי שהתגלה כלא טעים ולא מתאים באופן קיצוני. אז עשיתי מעשה ונפטרתי ממנו (לא דבר של מה בכך בשבילי) אבל זה היה אחרי שאכלתי כבר כמה כפות טובות.
מדהים ומתסכל כאחד עד כמה אוכל לא מתאים יכול לשבש דברים. מאותו רגע הייתי עסוקה בחיפוש אחרי אוכל מתאים, כזה שגם יעביר את הטעם הנורא וגם ישביע, במקום אחרי הקשבה לר"ש.
לא הצליח לי. התחרבש לי היום וסיימתי אותו בתחושה רעה של כבדות וצרבת. אפילו יוגה לא עשיתי מרוב לאות.

מנסה היום מחדש. הלקח שלי חדש-ישן - אוכל מהבית. שהכנתי בעצמי ולטעמי. כרגע זה די פותר לי את כל הבעיות. ממש קשה לי האכילה מחוץ לבית. תמיד נגמר לא מוצלח.

שליחה על ידי טוות* » 18 מאי 2011, 09:12

טוב אז לא הצלחתי לעמוד במשימה שלי אבל אני לא מתייאשת,
החלטתי לשנות אותה כי בימים האלה שהחלטתי לא לאכול סוכר וגלוטן אכלתי מהסוכר הרבה יותר מתמיד
אז אני הולכת כגע על מה כן לעשות ולא על מה לא לעשות
יונת תודה על התזכורת באמת הסתכלתי על התזונה שלי בזמן האחרון והיא לא כללה בכללללל שומנים (בריאים) לא יודעת איך זה קרה
קראתי גם מה שבשמת כתבתה על המשיכה למתוק והקשר לחוסר בירקות כתומים ועלים ירוקים אז עלים ירוקים יש ירקות כתומים אין בכלל
אז המשימה שלי באיחור

היא
להוסיף שומנים
להוסיף ירקות כתומים
להקפיד יותר על אכילה של עלים ירוקים
אני יודעת שאלו צעדים קטנים מאוד אבל נתחיל מכאן וניראה לאן נמשיך

שליחה על ידי מצ'רה* » 18 מאי 2011, 09:24

אם כי אני תוהה: לאסקימוסים יש אוסטאופורוזיס
אם כן ואם לא, אני חושבת שתנאי החיים הכוללים שלהם כ"כ שונים משל שאר האנושות (במיוחד הקיצוניות של חום/קור ואור/חושך, וגם העדר מזון מהצומח כמעט כל השנה) שאני משערת שכל ההסתגלות שלהם צריכה להיות איכשהו אחרת משלנו, ולכן ההשוואה מסובכת מדי. יש יותר מדי נתונים שהם לא התזונה מהחי.

שליחה על ידי מצ'רה* » 18 מאי 2011, 09:27

כמו האינדיאנים והתימנים, אלה אוכלוסיות שגופן הותאם למחסור במשך אלפי שנים
זה מה שהתכוונתי. שיש כאן התאמות ספציפיות שבטח קרו.

שליחה על ידי גוגוס* » 18 מאי 2011, 09:31

טוות, שיהיה לך בהצלחה רבה.
פותחת לך עוד כיוון של מחשבה, גם הוא מבשמת, אבל אולי עוד לא היית איתנו כשזה עלה - לזנוח את כל ה"צריכים" וה"כדאים" וה"להקפידים".
לנסות במשך כמה ימים לאכול מה שבא לך מתוך מה שנראה לך מזון מזין. ממש ממש מה שבא לך. ולתת לגוף לאזן את עצמו לפי הצרכים שלו.
במקרה שלי טענתי בזמנו שאם אעשה מה שבא לי אני אוכל כל יום כל היום בננות ותמרים. בשמת אמרה לי - לכי על זה, ונראה כמה זמן תחזיקי מעמד.
החזקתי מעמד בוקר שלם אחד! ואחר כך רצתי לאכול סלט עלים טרי ורענן.
זו תחושה מאוד טובה, לתת לגוף להוביל. צריך להיות קשובים ורגישים ולדאוג למבחר של דברים בבית אבל בשורה התחתונה זה פי אלף יותר נחמד מכל הזמן להתאמץ לזכור מה הגוף "צריך".

בתאבון.

שליחה על ידי גוגוס* » 18 מאי 2011, 09:34

אני חושבת שתנאי החיים הכוללים שלהם כ"כ שונים משל שאר האנושות (במיוחד הקיצוניות של חום/קור ואור/חושך, וגם העדר מזון מהצומח כמעט כל השנה) שאני משערת שכל ההסתגלות שלהם צריכה להיות איכשהו אחרת משלנו, ולכן ההשוואה מסובכת מדי. יש יותר מדי נתונים שהם לא התזונה מהחי.

מצ'רה, לא יכולה להסכים יותר. אבל עדיין חושבת שעמידה איתנה מאחורי המשפט מאלצת אותנו לא ללמוד מאף חברה ואפילו לא אחד מהשני. הגוף שלנו הוא סלט ירקות של גנים וסביבה.
אי לכך, כל מידע מחקרי הוא בגדר חומר מעניין למחשבה, בעוד שידע אמיתי, כזה שגם יתאים לך, יכול לבוא רק מעצמך. מהתנסות.

בכל מקרה, נדמה לי שיונת פשוט הסתקרנה ולא היתה לה כוונה לטעון משהו גורף על הבסיס הזה.

_*יש כאן נשים דתיות?
יש לי שאלה על תזונה בשבת, אני מחפשת את הדף המתאים לשאול אשמח להכוונה*_

שואלת שוב, השאלה טבעה בים הדיונים (המרתקים והמעניינים)

יש משהו מאוד מרגיע במחקרים האלה.
גם ספרי עזרה עצמית משתמשים הרבה במחקרים. אבל לא הכרתי מחקר ממש "מפתיע". כלומר, המסקנות המחקריות כמעט תמיד תואמות את מה שהשכל הישר אומר לך בכל מקרה, לא?
או שעכשיו אני סתם יהירה, זה גם יכול להיות.

ואני גם מעדכנת:
כמו בפעם שעברה, אני ממש נהנית לא לאכול לחם.
זו פחות הנאה פיזית ויותר הנאה פסיכולוגית, אני חושבת. קשה לי להסביר את זה, אבל אני מרגישה משוחררת.
אני לא צריכה לקנות יותר לחם "מיוחד" שאני יכולה לאכול, אני לא צריכה להטריח את הסביבה שלי עם פרכיות ולחמים של ד"ר מארק. אני בפשטות, לא אוכלת לחם.

בכלל, אתמול הבנתי שאני מוותרת על הדיאטה הנטורופטית שלי לחלוטין וזה משחרר אותי כה.
נתתי לזה ה-מון זמן, זה לא עזר למה שזה היה אמור לעזור ונשבר לי מזה. אני רוצה לאכול שפע של פירות, אני רוצה לאכול את כל הירקות ואני רוצה לבדוק לבד מה עושה לי טוב ומה לא.
זהו.

אז אתמול היה יום כמעט מושלם. כמעט, כי בסופו התיישבתי מול הטלוויזיה די מותשת וכמעשה שטן היה שם שוקולד מריר נהדר עם אגוזים. לא הייתי רעבה, אני לא לפני מחזור, לא הייתה שום סיבה לפגישה הזו בינינו מלבד בעובדה ששנינו היינו באותו מקום ובאותו זמן ואני גם הייתי מרוטת עצבים וגמורה מעייפות.

בקיצור, אני לוקחת את כל השוקולד הזה ודוחפת אותו לארון. אני די משוכנעת שאם אני לא אראה אותו כל הזמן - אני פשוט לא אוכל אותו.

היום יום רביעי, יש לנו עוד יומים. אבל אני חושבת שאני אאריך ואוסיף.
טוב. נראה. בלי התחייבויות גורפות. זה כמעט תמיד נגמר רע.

שליחה על ידי גוגוס* » 18 מאי 2011, 10:26

אוי, מיכל, כמה נחת על הבוקר. המשפט הזה פשוט מלבב
ואני רוצה לבדוק לבד מה עושה לי טוב ומה לא.
כן! כן! כן!

את פשוט נשמעת נפלא. איזה עונג. את מעוררת בי השראה.

ולגבי זה
המסקנות המחקריות כמעט תמיד תואמות את מה שהשכל הישר אומר לך בכל מקרה, לא?
ממש ממש לא. גם משום שיש מחקרים לכל דורש שמוכיחים דברים סותרים וגם משום שחלק מהדברים לא עולים בכלל בקנה אחד עם השכל הישר שלי
הדוגמה הכי בולטת אצלי זה השומן מן החי. יש היום נהירה גדולה אחרי התזונה הפליאוליטית. בדיוק כשם שפעם נהרו אחרי אטקינס. ולי זה לא מסתדר בראש בשום צורה.
ממש נוגד את השכל הישר שלי. והכל כמובן מגובה מחקרית ובלה בלה בלה.
שלא לדבר על זה שמחקרים מהסוג של "מפרקי תזונה" אומרים לך שאת חייבת לאכול כל יום כך וכך כאלו וגם כך וכך מההוא וכו'.
מסתדר לך עם השכל הישר? פעם כן. היום כבר לא.

אני שמתי לב שכשאני לא צורכת סוכר נעלמת לי התחושה של " מגיע לי עכשיו כי מקודם עבדתי ,או כי מקודם הייתי כל היום עם הילדים ועכשיו אני לבד ויש לי זמן אז מגיע לי..."
מוכר למישהי?
בשבילי זה ממש חשוב כי רוב האכילה שלי לפני זה היתה מהמקום הזה.

יש לי שאלה על תזונה בשבת
אולי פשוט תשאלי וגמרנו??? או שנדע לענות לך או שלא... (-: לא כל אחת רוצה לקפוץ "הי, הנה, אני דתייה!" D-:

יש היום נהירה גדולה אחרי התזונה הפליאוליטית. בדיוק כשם שפעם נהרו אחרי אטקינס
אופנת הדיאטות לחוד והמחקרים על השומן לחוד.
תפרידי. הם מגיעים ממקורות שונים.

עדכונון: היו יומיים מוצלחים (ברובם) ודי מדוייקים, מקווה להמשיך כך ומקווה שאצל כל שאר המחליטות הולך טוב גם. ותודה.

פורשת מהמחשב לשלושה ימים ומתכוונת להגיע לשלב הסיכומים...
יום טוב, נעים ומדוייק לכולן

_יש לי שאלה על תזונה בשבת
אולי פשוט תשאלי וגמרנו???_
לא רוצה להעיק בדף לא מתאים זה הכל אבל אולי דווקא לראש החילוני יהיה פתרונות יצרתיים, יאללה שואלת.

אז ככה בשבת יש חובה לאכול 3 סעודות
אחת בשישי בערב ושתים ביום עצמו.
עם תוכן הארוחת אני מסתדרת אבל הזמנים משגעים לי את המוח או הבטן או את שניהם.
השבת נראת ככה
הילדים קמים בין 6-8 ואז אני אוכלת איתם משהו קל כמו בכל בוקר
הארוחה הראשונה בשעה 11, זאת ארוחה בשרית
עכשו יש הפסקה גדולה שעד לא מזמן הייתי ממלא בנשנוש עוגות
הארוחה השניה בשעה 6 וזאת ארוחה בסגנון ארוחת ערב.

הבעיה שלי שיש רווחים גדולים מדי בין הארוחות שהפרות שאני אוכלת בינהן לא משביעים אותי ושכולם מסביבי מנשנשים ג'אנק (זה בעיקר שנוסעים בשבתות למקומות אחרים) וזה משגע ומחרפן
אין לי רעיונות איך לפתור את הבעיה
ביום רגיל אני אוכלת כל 3-4 שעות (אני אוהבת לאכול מנות קטנות בתדירות גבוהה)
אשמח לשמוע דעתכם

אגוזים במקום פירות?

_אני שמתי לב שכשאני לא צורכת סוכר נעלמת לי התחושה של " מגיע לי עכשיו כי מקודם עבדתי ,או כי מקודם הייתי כל היום עם הילדים ועכשיו אני לבד ויש לי זמן אז מגיע לי..."
מוכר למישהי?_

אני גיליתי לאחרונה שאני מאד רגישה לסוכר. כלומר, כשאני צורכת הרבה מתוק - ואני מדברת על מתוק של פירות יבשים, אפילו לא ממש סוכר לבן - מרגיש לי שהכל משתבש. אני עייפה יותר ונוטה יותר לחלות, אני עצבנית יותר ודכאונית יותר.

ובקשר לאכילה מוסרית וטורפים ותזונה חסרה:
אני צמחונית כולל דגים כי גיליתי, בסביבות גיל 12, שבשר פשוט מאד לא טעים לי. אין בי שום חשק או צורך לאכול בשר (אח"כ רק נוסף לזה המוסר) . ואם הייתי יכולה לבשל רק לעצמי, הייתי בשקט יכולה לחיות טוב מאד על פירות ירקות וזרעונים.
אבל אני בת למשפחה של טורפים אמיתיים שמבחינתם ארוחה לא נחשבת לארוחה בלי איזו חיה בצלחת. ואני מבינה לגמרי את הצורך בבשר שהוא משהו מאד בסיסי וקיומי.
אני חושבת שאין שום שיטה או דיאטה או תיאוריה שהיא נכונה לכולם, או אפילו לרובם. האינואיטים והשבדים אוכלים מה שמיטבי להם ואם ההודיות היו צריכות להימנע מקטניות וחריף בזמן הנקה לא היה נשאר להן מה לאכול. ועם איזה פירות מתחילים בקריבים? עם תפוח?
יותר ויותר נראה לי שהכי הכי אקולוגי וידידותי לסביבה ולאנושות אם כל אדם יאכל רק את התזונה המיטבית ביותר בשבילו והאפשרית לו בסביבתו..

והבעיה הכי גדולה שלי בלשמור על התזונה המיטבית שלי היא שאני צריכה לדאוג גם לתזונה המיטבית של עוד ארבעה אחרים ואז אני שוכחת לשים לב ולהתרכז בזו שלי.

שליחה על ידי גוגוס* » 19 מאי 2011, 08:06

אהלן כולן, נטשתי אתכן קצת כי... הייתי דולה לעת מצוא. איזו לידה מדהימה... וכמה נהניתי מהתפקיד שנתנו לי. זכות שאין כמותה להיות בלידה.

אינדיאנית, בתוך שיח ההתמכרות את פשוט בשלב הטוב של הגמילה. בלי קשר לשיח או לעץ, אני פשוט מאחלת לך שימשיך ככה. מכירה את זה מעצמי וזו הרגשה פשוט נפלאה. אני חושבת שבעבר חשבתי שהשיחות הפנימיות האלה שנהילתי עם עצמי על קיפוח ומגיע לי לא ייעלמו לעולם. חשבתי שהן חלק ממי שאני. והפלא ופלא, כמה ימים של גמילה ממכרים והתברר שיש לי גם זהות אחרת

ממש חוויה טובה.

_יש היום נהירה גדולה אחרי התזונה הפליאוליטית. בדיוק כשם שפעם נהרו אחרי אטקינס
אופנת הדיאטות לחוד והמחקרים על השומן לחוד.
תפרידי. הם מגיעים ממקורות שונים._
בשמת, בוודאי. אבל יש אנשים רבים שלא היו בוחרים בדיאטה כזו או אחרת בלי משהו שנראה כמו מחקר שמגבה את הבחירה הזו.
ובדיוק כשם שיש מצגות מטעות, עיוותים וסילופים בצד של מעודדי צריכת השומן אני וודאית, מבלי לבדוק, ועל בסיס היכרות עמוקה עם מחקר, שיש כאלו גם בצד השני.
ומעבר לכך, שני דברים מדליקים לי נורה אדומה ביחס לגוף הידע הזה:
1) העידוד לצריכה מאסיבית של שומן. זה שמסמנים את השומן ומעודדים לא רק לצרוך אותו אלא בכל ארוחה והרבה. חשוד מאוד בעיניי ולא מתיישב עם השכל הישר. תחושת הבטן שלי היא ששום דבר לא צריך בכל ארוחה והרבה כדי להיות בריאים. מרגיש מאוד לא מאוזן. כשסאלי פאלון מעודדת אנשים לבשל ירקות עד מוות ועד להטביע אותם בשומן כלשהו ורק אז לאכול אני מפסיקה להקשיב למה שהיא אומרת וכל מה שהיא אמרה לפני זה הופך להיות חשוד בעיניי. אני לא קופצת לומר שהיא טועה אבל זה בהחלט חשוד.
2) והמשלים של זה - ששוב, כרגיל, מניחים שאנשים לא יודעים מה טוב להם, ולכן צריך להסביר להם איך לאכול בלי שום קשר למי שהם. כלומר, יש פה המלצה גורפת בלי לסייג אותה, ולו בשביל מס השפתיים, בשאר חלקי התזונה, במזג האוויר, במצב הנפשי ובכל שאר הדברים שהופכים אדם לאדם. בעיניי זה מקטין את היכולת להפעיל שיקול דעת ואפילו מסוכן.

אמא נוסעת, אחלה לשמוע ממך. אם יבוא לך לפרט יותר אחרי שתשובי אלינו כולי אוזן.

שמחת ציון, מעבר להצעה של עוגיה, מה לגבי זה שתנסי להעביר את השבת כמו כל יום רגיל בהקשר של התזונה? תאכלי מה שבא לך מתי שבא לך וזה יוביל למצב שבארוחות הגדולות תאכלי פחות, כמה שתהיי רעבה באותו רגע. האם הרעיון מאחורי שלוש הארוחות הוא שתהיינה רק שלוש ארוחות או שתהיינה לפחות שלוש ארוחות? כי אם זה השני אז את בהחלט יכולה לנהל את היום שלך כרגיל ובמהלך הארוחות לאכול ממש מעט כתלות ברעב.

גוגוס, יום יבוא ותכתבי את הספר: תזונה נבונה, כמה הצעות בשביל יריית הפתיחה.

העניין הוא שכולם, כל הזמן, רק מנסים לומר לך איך לאכול.
וחמור מכך, ובזה גם אנחנו חוטאות, נותנים לתזונה קצת יותר מדי דגש. כלומר, קודם לא מספיק דגש ואחר כך יותר מדי דגש.

היה לי מטפל בשיאצו אחד, חכם ביותר שאמר לי: אבל תזכרי שהתזונה זה לא הדבר היחידי. יש גם אותך: השמחה שלך, החיוניות שלך, מי שאת. שנייה אחת לפני שנפלתי, בסחרור מטורף, לתוך חור הארנב של ההתעסקות הנמשכת בתזונה.

שליחה על ידי מצ'רה* » 19 מאי 2011, 09:30

קוראת פה כל הזמן ולומדת
וכמו בכל מיני דברים בבאופן, עם הזמן ובלי שהתכוונתי מגלה כל מיני שינויים בהתנהלות שלי
אז תודה מתמשכת לכולכן

ואם ההודיות היו צריכות להימנע מקטניות וחריף
למה צריך להימנע מהם בזמן הנקה? 0-:

זה שמסמנים את השומן ומעודדים לא רק לצרוך אותו אלא בכל ארוחה והרבה
מי אמר דבר כזה? 0-:
לא יודעת על מי את מסתמכת. ומעבר לזה, בכלל לא בטוח שלכל אחד מתאימה הקונצפציה של "ארוחה"...
אה, סאלי פאלון. טוב, עדיין לא שמעתי אותה. בכל מקרה, זוהי המלצה של מישהי שקראה מחקרים. זה בכל מקרה לא תוצאות של מחקר, אלא עיבוד שמישהי עשתה כדי לדבר אל אנשים בתוך התרבות שלה בצורה שהיא חושבת שתתאים להם/תשכנע אותם. גם פה, תפרידי בין המחקר וממצאיו פרופר, לבין המלצות של מישהי שעושה מזה חבילה מותאמת "הכל כלול" למאזינים שלה. זה ממש לא אותו דבר, ואני לא אוהבת את ה"מסמנים" ו"מעודדים" הזה כשמדובר בסך הכל באדם אחד, שמה שהוא (היא) אומרת לא עולה בקנה אחד עם המלצות של אחרים שמדברים מתוך אותו ידע.

שמחת ציון, אני מצטרפת לרעיון של גוגוס.
אולי קודם כל תרצי לכתוב מה את היית רוצה לאכול בשבת, ובאילו שעות?
קודם צריך לבדוק איך פותרים את בעיית השבת בשבילך בבית שלך, ואחר כך - פיתרון להתארחות בבתי אחרים.
ושאלה אלייך: אצל מי מתקיים המנהג הזה של ארוחות ב-11 וב-6? למה כל האנשים שאת מתארחת אצלם פועלים ככה? למה אצלך? זה מנהג מוזר ולא הגיוני. למה לבנות צום כפוי לתוך כל שבת? שכולם רעבים וממלאים אותו בזבל? תמוה ביותר.

ועוד שאלה: מה אוכלים בארוחות האלה? כשאת כותבת "ארוחה בשרית" הכוונה שאוכלים את החמין שוב ב-11 בבוקר, אחרי שהיה על פלטת שבת מאתמול?

אצל מי מתקיים המנהג הזה של ארוחות ב-11 וב-6?
התקבל בעדות ישראל שאוכלים אחרי תפילת שחרית (בוקר) ואחרי תפילת מנחה (צהרים) לכן השעות תמוהות. בשעון חורף השעות הן יותר הגיוניות בעיני.
כל האנשים שאת מתארחת אצלם פועלים ככה?
כן
למה אצלך?
אצלי זה ככה כי לבעלי זה לא מפריעה (הקיבה שלנו מתפקדת אחרת לגמרי) וככה נהגו ישראל זה מנהג מוזר ולא הגיוני גם בעיני מסכימה איתך לגמרי.
למה לבנות צום כפוי לתוך כל שבת? שכולם רעבים וממלאים אותו בזבל? תמוה ביותר.
את כל כך כל כך צודקת וזאת הבעיה שלי ואני לא מוצאת איך לפתור אותה

ועוד שאלה: מה אוכלים בארוחות האלה?
בבוקר - אני מכינה סלטים של ירקות חיים וירקות מבושלים בשר/עוף וקטניות (אני לא סובלת חמין, לא טעים ומסריח את כל הבית)
בצהרים - אני מכינה בעיקר סלטים חיים מעט מבושלים, ביצים קשות, דגים, לעיתים גם גבינות לסוגיהן.

הרעיון של גוגוס נוסה אבל זה יוצר תחושה לא נעימה בעיני, לאכול לבד, זה הורס את המשפחתיות - אולי אני צריכה לעשות שינוי נפשי תודעתי בעניין ואז זה יסתדר?!

וכן אנחנו מתארחים הרבה, לפחות פעם בחודש לשבת שלמה.

שאלה:
כתבת שחובה שתי ארוחות.
מה יקרה אם אכן יהיו ארוחות בשעות האלה, אבל יהיו עוד ארוחות?

ועוד שאלה: מה יקרה אם תאכלו, לפחות אצלך בבית, צהריים בצהריים, ואחרי תפילת מנחה תאכלו עוד ארוחה, קלה?
מהי הארוחה שהכי מפריעה לך? הדחייה של ארוחת הבוקר, או הדחייה של ארוחת הצהריים?

וכמובן, אם אפשר להכין על השולחן שיהיו זמינים ומזמינים סלטים, ביצים קשות, גבינות ואולי אפילו דגים (דגים מעושנים או סרדינים אפשר לשים בכמות קטנה מאוד, ואם נגמר - מוציאים עוד טיפה מהמקרר), כך שכל אחד יכול להתיישב ולקחת לו? לנשנש, אבל במקום עוגות - לנשנש אוכל?
אגב, לרשימה הזאת אפשר אולי להוסיף זיתים, אגוזים/שקדים, ירקות חתוכים, טחינה.
בטח לאחרות יהיו עוד רעיונות.

חסר לי משהו באיזור השעה 2 נסיתי פירות בכל מיני ווריציות וזה פשוט לא משביע.
גבינות זה בעיה אחרי בשר ודגים אני ממילא לא אכלנית גדולה אבל לגוון עם ירקות וטחינה נשמע אחלה וזיתים ואגוזים בהחלט יכולים לשדרג
השבת אני ינסה את שיטת הנישנוש שלך ונראה איך ילך
נראה לי שהילדים יצטרפו בשמחה

עוד ארוחות לא מפריעות הלכתית סתם זה הרגל משנים שצריך לשנות.

נראה לי שאני גם צריכה קצת ללמוד ולהעמיק בנושא התזונה בשבת מכל מיני הבטים וזויות אולי אני יגלה דברים מעניינים

(-:

מעניין מה הרמב"ם אומר על זה! (דרך אגב, אם את קוראת את הרמב"ם והוא מעיר משהו לגבי תזונה וכדומה - כדאי שתדעי שהתפיסות שלו מתבססות על הרפואה שהצגתי לעיל, הערבית/יוונית/הודית וכו': 4 יסודות (אש, אויר, מים, אדמה), 4 מזגים (חם, קר, לח, יבש וצירופיהם), 4 מרות (צהובה, אדומה, לבנה, שחורה).

שליחה על ידי תמר* » 19 מאי 2011, 19:08

בשמת תודה על התשובה

נו, איך אתן מסכמות? איך היה?

לי היה יופי. אני מתה על שיטת הניסויים הזאתי, גוגוס. הצלחתי גם לשכנע את הבחור שלי (אישי? בעלי? בן זוגי?) לעשות ניסוי כזה בעניין אחר. מסתבר שהרבה יותר קל "למכור" לאנשים רעיונות כשמתקצבים את זה בזמן. כאילו, בחייאת, מה זה חמישה ימים?
(אבל זה לא מצליח לתפוס לי לגבי קפה. במיוחד כשקנינו עכשיו מכונת קפה בהון קטן. )

אני חושבת שאני אמשיך לא לאכול לחם גם בסופ"ש. האמת שאני לא אוכלת שום סוג של גלוטן, אבל אני מעדיפה לקרוא לזה לחם. זה מקל עליי את חיי גם עם האנשיםשמסביבי. אני אמשיך כי זה פשוט כיף.
לא נרשם היי או איזה שיפור עצום במצב הפיזי, בכלל לא. אבל דווקא בגלל שזה זורם על מי מנוחות זה בא לי טוב.

מה שכן, שוב נוכחתי היום בהבדל העצום בתחושת הרעב. כשאני אוכלת לחם בבוקר, כואבת לי הבטן מרעב, כשאני רעבה. בימים ללא גלוטן, אני פשוט לא נורא רעבה. לא ככה.

ואחרון ודי. ניסיתי גם להיות יותר קשובה לשובע ולרעב שלי והמסקנה שלי קצת עגומה. ובכן, אני אכן שמה לב כשאני שבעה, אבל זה לאו דווקא גורם לי להפסיק לאכול. לא כי אני רעבה או סבורה שאני אולי רעבה. פשוט כי אני.... ואללה, לא יודעת. כי ככה.

למה צריך להימנע מהם בזמן הנקה?
לא צריך בהכרח.
נתנתי את זה כדוגמה להנחה תזונתית שרווחת מאד בציבור ולא בהכרח נכונה תמיד. כי אם זה היה נכון תמיד אז מה היו אוכלות ההודיות שהרבה מתזונתן מבוסס על קטניות וחריף?! ולא הרבה אמהות בארץ יתנו לתינוק שרק התחיל לאכול מוצקים פאפאיה או קוקוס אבל באמת מעניין אותי מה נותנים לתינוק כזה בקאריבים, ששם הפאפאיה נפוצה יותר מהתפוח..
נכון שכשתינוק מגלה רגישות לתזונה של האמא, הקטניות הן בין המזונות הראשונים שבודקים ונכון שבמצבן הלא מושרה / מונבט

סליחה, ברח לי...

בקיצור, קטניות עלולות להיות קשות יותר לעיכול ממלפפון, נגיד, אבל אני נוטה לחשוב שאין אפשרות להניח הנחות גורפות על תזונה מיטבית או מוסרית או בכלל, הנחות גורפות..

מסכימה לגמרי.

שליחה על ידי גוגוס* » 19 מאי 2011, 22:47

העניין הוא שכולם, כל הזמן, רק מנסים לומר לך איך לאכול.
נכון. אישית זה מפריע לי מאוד. ולא תמיד פשוט להגיד לעצמי "טוב, זו בעצם רק המלצה, עדיף להקשיב לגוף". לפעמים הדברים מוגשים בצורה מאוד משכנעת, שלא לומר מאיימת (אם לא תאכלו/כן תאכלו כך וכך יקרה לכם כך וכך) והמסרים נתקעים בראש וחופרים חופרים חופרים על חשבון הקשב שלי לעצמי.

אבל תזכרי שהתזונה זה לא הדבר היחידי
מאוד נכון. אבל היא אחד המשתנים שאפשר לשחק איתם הכי הרבה. יותר קל לי לבדוק ולתפעל שינויים בתזונה מאשר שינויים במצב הרוח או שינויים במזג האוויר או שינויים בהתנהגות הסביבה שלי.

שנייה אחת לפני שנפלתי, בסחרור מטורף, לתוך חור הארנב של ההתעסקות הנמשכת בתזונה.
אני רואה את זה אחרת. אני רואה את זה כתהליך ממוקד שיש בו השקעה לטווח ארוך. אני לא חושבת שאשקיע בו כך כל חיי אלא עד שארגיש שאני על הרגליים. והאמת... זה די קרוב.

_קוראת פה כל הזמן ולומדת
וכמו בכל מיני דברים בבאופן, עם הזמן ובלי שהתכוונתי מגלה כל מיני שינויים בהתנהלות שלי
אז תודה מתמשכת לכולכן_
מצ'רה, הערה נעימה ביותר. ותודה גם לך. אני אוהבת מאוד את ההבלחות שלך ושמחה שאת רואה שינוי מבורך.

שליחה על ידי גוגוס* » 19 מאי 2011, 23:05

ואני לא אוהבת את ה"מסמנים" ו"מעודדים" הזה כשמדובר בסך הכל באדם אחד
בשמת, מקבלת. ותודה על ההערה הזו. מאחר והיא לא אופיינית לי שאלתי את עצמי למה הערתי אותה בעצם. וגיליתי שזה בגלל הקושי המוסרי שיש לי עם העניין הזה.
זה אומנם ממש לא אדם אחד, זה גם הבחור מהבלוג הפליאוליטי (כדוגמה למה שקורה בחוץ) וגם ניצן (כדוגמה למה שקורה פה). אבל האמת היא שלו היתה המלצה גורפת שכזו לאכילת שומן מן הצומח סביר שלא הייתי מתרעמת ככה ולא הייתי מדלגת להכללה. אז אני חוזרת בי מתוך הבנה שבעצם מפריע לי פה משהו אחר. מפריע לי שיש קריאה לאכילה מרובה של מזון מן החי בלי לומר מילה על ההשלכות.

שמחת ציון, אין לי מה לתרום אבל נראה שאת צועדת בכיוון טוב של חשיבה על פתרון. אז שיהיה לך בהצלחה.

רון, תודה על ההשראה. איזה יופי של צילומים.

קטניות עלולות להיות קשות יותר לעיכול ממלפפון, נגיד, אבל אני נוטה לחשוב שאין אפשרות להניח הנחות גורפות על תזונה מיטבית או מוסרית או בכלל, הנחות גורפות..
אני לא מסכימה. ממש לא. אני חוזרת על זה שוב ושוב אבל זה פשוט רלבנטי בכל פעם מחדש - יש הבדל גדול בין דוגמת הפפאיה לבין הקטניות.
קטניות כפי שהן נאכלות על ידי ההודיות הן מזון מעובד מאוד. והוא נבחר כיוון שאין שפע מספק של דברים אחרים. בואו רגע נניח את הדברים על השולחן - כמו הרבה מאוד מזונות אחרים, אכילת קטניות ודגנים היא תוצר של עוני ומחסור. גם מחסור סביבתי וגם עוני כלכלי. זה שיש קבוצה שברבות השנים מצאה דרך לספק תזונה זולה וגם להסתגל אליה גופנית עוד לא הופך אותה לבחירה טבעית מוצלחת של תזונה.
אני לא מוצאת שום קשר בין פפאיה בשלה ואורגנית לבין קטנייה מיובשת שמנסים עכשיו לתת לה חיים וטעם שאבדו מזמן.
הפפאיה אינה מקומית אז מי שזה חשוד בעיניה שלא תתן. מאחר ואני לא רואה טעם בכל הדיון התרבותי, שכן אין לי מושג קלוש איזה סלט ירקות גנטי מרכיב אותי, אני אוכלת הכל בלי שום קשר למרכיב הלוקאליות ונותנת לילדיי בלי שום קשר אליו. אולי יתברר בניתוח גנטי שיש לי איכשהו גנים טרופיים? מישהו באמת יודע מאיפה באתי?

לטעמי, הדיון התרבותי, מעבר להיותו מאוד מעניין ואחלה חומר למחשבה (מאוד אוהבת היסטוריה כזו), גורם גם נזק. הוא עוד מידע מהסוג שחותר תחת הקשב שלנו לעצמנו. הוא בעצם עוד המלצה שאין לה קשר למי שאני ברגע נתון. תמיד נחמד לגלות שאני אוהבת מזון X כפי שאהבו גם מי מאבות אבותיי. אבל מעבר לקשר הנחמד הזה אין בכך שום דבר מעבר לזה. הרי מה שאני נהנית ממנו היום יכול להיות שאדחה מחר. אז?
לא עדיף פשוט להקשיב לגוף ולתת לו מה שהוא רוצה?

שליחה על ידי גוגוס* » 19 מאי 2011, 23:29

מיכל, לכבודך, הנוסעת המתמידה, הנה הסיכום שלי לניסוי הזה, אבל לפני כן אני עוצרת לרגע בשלך
אני מתה על שיטת הניסויים הזאתי, גוגוס
וה"שיטה" מחזירה לך אהבה. איזה כיף שזה עובד בשבילך וגם בשביל האיש.

לא נרשם היי או איזה שיפור עצום במצב הפיזי, בכלל לא. אבל דווקא בגלל שזה זורם על מי מנוחות זה בא לי טוב.
מזדהה. כבר הרבה זמן.

כשאני אוכלת לחם בבוקר, כואבת לי הבטן מרעב, כשאני רעבה. בימים ללא גלוטן, אני פשוט לא נורא רעבה. לא ככה.
איזה יופי לך עם האבחנה הזו. תתחדשי!

אני אכן שמה לב כשאני שבעה, אבל זה לאו דווקא גורם לי להפסיק לאכול
מניסיוני הדל בחמשת הימים האחרונים אני משתפת שאולי נדרש לזה תהליך מודע. אני חוששת שמאחר ואני לא רגילה לעצור בזמן שובע אז זה לא יבוא לי מעצמו. כמו כל הרגל שצריך לפתח. אבל אני יכולה לומר לך שאחרי שעשיתי את זה כמה פעמים באופן מודע ממש חיכיתי לפעם הבאה שבה אוכל לאתר את התחושה ולעצור. זה מן משהו שכנראה דורש אימון עד שמפיקים מזה הנאה ואז יש ציפייה חוזרת לחוות את אותה הנאה.
אם את כמוני, אז לעת עתה את מתוכנת להנאה מכמות גדולה מדי של אוכל ומשובע מוגזם. צריך להסיט את ההנאה למוקד אחר ולחבר בין התחושה לבין ההתנהגות. אם את מנסה את זה ספרי לי מה יצא לך.

ועכשיו אני - קודם כל - נהניתי. ממש הרגשתי שאני הרבה יותר נהנית מהאכילה בימים האלה של תשומת לב לרעב ולשובע. פיתחתי במשך זמן ממש קצרצר מגוון עצום של תחושות שבכלל בכלל לא הייתי מודעת אליהן. בכל הנוגע לאלו שכן הייתי מודעת אליהן פיתחתי יכולת ראשונית גם לעשות משהו בעניין. יש לי עוד ים עבודה אבל התחושה היא של גילוי מסקרן שטומן בחובו עוד המון ידע בשבילי.
אני בהחלט ממשיכה עם זה הלאה ואשתדל פשוט לשים לב כמה שיותר.
הפתיע אותי שלמרות הייתי ב"ניסוי", שעבורי משמעו הקפדה והשתדלות, העיסוק שלי באכילה ובמזון היה הרבה יותר נינוח. הרבה הרבה יותר נינוח. זה הרגיע משהו אצלי.

איפה הבאג? קלי קלות - בזמינות של אוכל מתאים כאשר עולה הרעב. מאחר והלכתי על זה עד הסוף נתקעתי הרבה פעמים עם רעב מול קושי להשיג מזון מתאים. ומאחר והתחושות שלי כלפי המזון התחדדו בצורה ממש בולטת פתאום היה לי קשה מאוד לאכול מזון לא מתאים. כלומר, יש בעיסוק בר"ש משהו מאוד משחרר אבל גם משהו מאוד מגביל.
אני מרגישה שהצלחתי השבוע לאזן בין השניים אבל לא בצורה אופטימלית כי אני רק בתחילת הדרך. בכל אופן, אני רואה טעם רב בהפניית האנרגיה שלי לשם כי זה בא לי כרגע בקלות וזה די מסדר לי יופי את כל שאר הקווים המנחים של התזונה שלי.

רק עברתי לפני שאני מכבה אבל...

אין לי שום כוונה או רצון לאכול כמו שאכלו אבותי או בהתאם למוצא שלי, בלי להקשיב לגוף שלי...זה ממש לא מה שהתכוונתי לומר.
והקשר בין הפאפאיה לקטניות נמצא בהודעה מוקדמת יותר שלי מהבוקר, שבה אמרתי ש _אני חושבת שאין שום שיטה או דיאטה או תיאוריה שהיא נכונה לכולם, או אפילו לרובם. האינואיטים והשבדים אוכלים מה שמיטבי להם ואם ההודיות היו צריכות להימנע מקטניות וחריף בזמן הנקה לא היה נשאר להן מה לאכול. ועם איזה פירות מתחילים בקריבים? עם תפוח?
יותר ויותר נראה לי שהכי הכי אקולוגי וידידותי לסביבה ולאנושות אם כל אדם יאכל רק את התזונה המיטבית ביותר בשבילו והאפשרית לו בסביבתו.._

כלומר, אני אשתדל להעדיף מזון שמיטיב איתי מתוך המבחר שמצוי בסביבה שלי ..יש לי הרבה מחשבות על שינוע של מוצרי מזון על פני כל הכדור, האם זה נכון, וכמה זה (לא) ידידותי לסביבה..
אני בכלל לא פותחת פה דיון על אכילה תרבותית..גם אני חושבת, כמו שכבר אמרתי, שבהחלט עדיף אם כל אדם יקשיב לגוף שלו ולא לתרבות או דת או אופנה או שיטה או תיאוריה או...

ואני דווקא אוהבת קטניות.
ולסיום - היום הצלחתי להימנע לגמרי מסוכר וחלב פרה וטוב לי. מקווה שימשיך לי ככה.
לילה טוב!

שליחה על ידי גוגוס* » 20 מאי 2011, 00:01

הי שגית, אחלה עדכון ממך. כמה כיף לשמוע.

אגב, קראתי את דברייך המוקדמים. מה שתפס לי את העין זה
האינואיטים והשבדים אוכלים מה שמיטבי להם
יש פה שתי בעיות לדעתי:
1) קבוצות אוכלוסייה לא בהכרח אוכלות מה שמיטבי להן אלא מה שאפשרי להן מתוך המבחר המוגבל הקיים בסביבתן. כך זה היה כשלא יכלו לשנע מזון. זה בסדר גמור אבל זה לא בהכרח מיטבי.
2) ברגע שמכלילים על הקשר בין מזון מסוים (סלמון למשל) לקבוצה מסוימת (אינואיטים למשל) בעצם ההכלה חותרים תחת הנחת הקשב לגוף. האם יכול להיות שהמזון הזה, הזמין ביותר ולכן גם הנאכל ביותר, באמת טוב בכמויות כאלה לכל הפרטים בקבוצה? לדעתי לא. סביר יותר בעיניי שיהיו פרטים שמתאים להם לאכול כמויות הרבה יותר קטנות של סלמון או בכלל לא. אבל אין להם ברירה.
הכללה מחזירה אותנו בלית ברירה לשיח תרבותי על אכילה קבוצתית ואכילה כזו כמעט שלא יכולה להיות אינטואיטיבית באמת.

(כרגיל, אני מתנצלת אם נאמר)
המממ. לכאורה עולה מדברייך שרק בחברת שפע יכולה להיות אכילה אינטואיטיבית.

מי ייתננו, את ואני וכולנו, שהאינטואיציה שלנו תנחה אותנו באכילה כמו אנשים בחברות לא מתועשות שאכלו "כקבוצה" פחות או יותר אותה תזונה כמו חבריהם. אם להשתמש במלים החכמות של בשמת בנושא אחר, הניסיון הוא להחזיר לעצמנו יכולת שאבדה. במסגרת אותה קבוצה, אני מאמינה שהיה להם מושג טוב מה מתאים להם לאכול וכמה. ומי שמנגנון הרעב שובע לא עבד אצלו היטב, פשוט לא הוריש את הגנים שלו לדורות הבאים. איך אמר ריי אודט? בטבע אין חיות שמנות.

ואגב, לנושא השפע: לא מדויק לקבוע בהכללה שאנשים בעבר סבלו מצמצום של מקורות מזון. נהפוך הוא, לפחות באקלימים מסוימים, מספרהצמחים האכילים היה גדול פי כמה ממה שזמין לנו היום, עם כל השפע והשינוע וכו'.

שליחה על ידי גוגוס* » 20 מאי 2011, 08:14

לכאורה עולה מדברייך שרק בחברת שפע יכולה להיות אכילה אינטואיטיבית.
את צודקת, זה אכן עולה מדבריי. אבל האמת היא שלא כך אני חושבת. אז אני מדייקת, תודה לך.
לדעתי, אכילה אינטואיטיבית תוביל לבחירה המתאימה ביותר לאותו רגע נתון מתוך מה שיש . ככל שיש פחות כך גדל הסיכוי שבסוף משהו יהיה חסר לגוף. אבל אין לי שום יכולת להעביר את הקו שבו מוגבלות המבחר הופכת לחסר גופני. אני באמת לא יודעת. מה שאני כן מוכנה להמר עליו זה שאם המחסור מוביל לאכילה מרובה של מזון אחד מבושל (למשל, איזה שורש נפוץ) אז מתישהו תתעורר בעיה.

מי ייתננו, את ואני וכולנו, שהאינטואיציה שלנו תנחה אותנו באכילה כמו אנשים בחברות לא מתועשות שאכלו "כקבוצה" פחות או יותר אותה תזונה כמו חבריהם. אם להשתמש במלים החכמות של בשמת בנושא אחר, הניסיון הוא להחזיר לעצמנו יכולת שאבדה.
תמי, תודה על האיחול אבל מקווה שלא תיעלבי אם אני אוציא את עצמי מתוך כל אלו שבירכת

אני מנחשת שאכילה קבוצתית היא, כמו הרבה דברים אחרים, סוג של כורח. יש בכך הנאה עצומה אבל זה כורח. למשל בגלל שמבשלים וזה דורש אנרגיה שלא רוצים לבזבז כל פעם מחדש כשמישהו רעב או בגלל שיש רצון בסיסי להתכנס (שלא חייב להיות סביב אוכל, כמובן).
ואני לא חושבת שאבדה לי יכולת כלשהי. אפילו להפך. אני חושבת שהיכולת נמצאת ושהיא פשוט משגשגת כאשר אני מפנה לה מקום ולא מכסה אותה בדברים מגבילים כמו אכילה קבוצתית או מזון שדורש הכנה מרובה והשקעת אנרגיה.
אני חושבת שהדיון מול חיבת ציון על אכילה בשבת נתן דוגמה מוחשית מאוד, גם אם מעט קיצונית, לנזקים של אכילה בקבוצה.
זה כמובן לא חייב להיות כך. קבוצה יכולה להתכנס סביב פיקניק שופע כל טוב שבו כל אחד יכול לבחור את המזון המועדף עליו בכמות הרצויה לו.
בחיים שלי זה לא יכול להתקיים ואני לא חושבת שאני חריגה. במקום זה אני בוחרת בפתרון קרוב - בהשראתה של ניצן הפיקניק שלנו מתקיים 24/7 על השיש. הוא פשוט שם. ואני יכולה לגשת עליו כרצוני ולקחת כרצוני. והרבה פעמים כולנו מתכנסים בכדי להנות מהפיקניק הזה אבל זו בהחלט לא חובה.

ועל הדרך אני מציינת שוב שלדעתי אין לנו שום צורך ללמוד מחברות אחרות, בטח לא מאלו של העבר, שחיו חיים שונים משלנו כמעט בכל מובן. האכילה האינטואיטיבית נמצאת בתוכנו ואנחנו לא צריכים ללמוד אותה ממישהו אלא מעצמנו. מתוך ניסוי וטעייה. מי שחי בתוך כורח כלשהו יעשה את המיטב תחת ההנחה של כורח. אבל אני חושבת שצריכה להיות מודעות לזה שאכילה קבוצתית או מונוטנית (מבחינת הרכב הארוחה) היא דבר מגביל. אם אני צריכה להתחשב רק בעצמי אז יותר קל לי. אם יש לי שפע לבחור מתוכו שמאפשר העלאת חשקים שונים ומשונים ומתן מענה הולם אז יותר קל לי.

אני לא חושבת שתמי מדברת על אכילה קבוצתית.

שליחה על ידי גוגוס* » 20 מאי 2011, 10:32

במבי, את לא יכולה לעשות את זה. משפט אחד תמציתי שמוציא את כל האוויר משמונים הפסקאות שכתבתי

את חושבת שהיא התכוונה לכך שאנשים אכלו מזון דומה? תוהה מולך כי תמי לא תמיד חוזרת לכאן.