באופן טבעי

טוב כולם יודעים (כמעט כולם) ש...... לורד זה עבה וטוש זה דק.....

איזה כיף לקרוא פה!
סליחה על הנרקיסיזם - אבל ממש נהנתי מכמה דברים שכתבתי, ובכלל שכחתי שכתבתי אותם.
אולי הייתי במצב הכרה שונה לחלוטין P-:

טוב, רבותי. הרבה זמן הצלחתי לא לקרוא את הדף הזה, אבל כל התגברות מגיעה לקיצה.

בראש ובראשונה אני רוצה להביע את אכזבתי התהומית מכל מי שמשתמש במילון כדי להכריע בדקויות של מונחים: מילון טוב לניקוד, מילון טוב להטיות, ומילון טוב בשביל משמעות מקורבת. מילון אינו שווה כלום לגבי דקויות. נסו לבחון שתי מילים קרובות עם ניואנסים שונים במילונים, ותגלו שהם כנראה משתמשים במטבע כדי להחליט.
אני לא מדבר רק על מילון פונטנה אשר מגדיר משפטי ראווה על ידי משפטי מוסקווה, ואת משפטי מוסקווה כמשפטי ראווה. אני מדבר על אבן שושן, אשר אינו מדייק במשמעויות.
אין לי בבית מילון, אבל אני מנחש שהוא לא מבדיל בין התארים ענק ו-כביר. (ההבדל הוא שענק זה בדרך כלל פיסי יותר - גודל שאפשר למדוד, ואילו כביר זה בדרך כלל מגביר משהו שאינו חומרי, כמו השג כביר).

---

עכשיו לגבי ההגדרות:

עם מה כותבים
לורדים* זה העבה - הם אלה שאיתם עושים פלקטים בתנועה.
טושים* הם עולים חדשים, ולא ברור לי אם יש להם כבר הגדרת תפקיד ברורה. יכול להיות שהם מנסים להשתלט על הפרנסה של הלורדים. הרושם שלי הוא שהם די מצליחים: אם אמא שלי ואני בדעה שלורדים זה העבה, ואילו שלושת האחים הצעירים יותר בדעה אחרת. זה גם נותן תאריך די ברור לכיבוש העבה על ידי הטושים.
ארט-ליין* זה פלצני. גם לא הצלחתי לתפוס מה מתכוונים כשקוראים ללורד (או לטוש? לא זוכר) בשם ארט ליין.
פנדה* - צבעי שמן מוצקים.

ביצים מטוגנות
חביתה* - ביצה שעורבבה בכלי נפרד וטוגנה שטוחה.
מקושקשת* - ביצה שעורבבה בכלי נפרד וטוגנה תוך ערבוב.
ביציה* - ביצה ששוברה מעל המחבת, כך שהחלמון באמצע, והוא נפרד מהחלבון שמסיב. לא הפכו אותה.
הפוכה* (או ביציה הפוכה) - כנ"ל, אלא שכן הפכו אותה.
עין* - הכינוי של ביציה בעגה עממית.
ביצה עלומה* - לא זוכר,אבל זה לא היה לי טעים.
לחם מטוגן* - הושרה משני צדדיו בבליל ביצה וטוגן. קורא לתוספת אורגנו, זעתר, ואף פלפל שחור ופפריקה.
לחם עם חור* - כנ"ל, אך באמצע יש חור שבו נמצא החלמון של ביצה נוספת. החלבון שלה מצטרף לחגיגה.
אומלט* - לא קיים בקיבוץ.
ביצה קשה* - בושלה בקליפתה עד שהתקשתה.
ביצה רכה* - בושלה פחות.
ביצה קלה* - שיבוש מקיבוץ גברעם לביצה רכה. גם קל זה ההפך מקשה, לא?

על המקל
קרטיב* זה הקרח.
ארטיק* זה גלידה, בדרך כלל מצופה שוקולד.
סורבה* זה בכלל בלי מקל - זה מגיע בצלוחית או בכוס.

שונות
פטל-לימון* יכול להיות רק תערובת של שני מיצים. מין קוקטייל כזה.
שקדיות* - יש עץ שכל השנה קוראים לו שקד, ורק בטו-בשבט הוא הופך לשקדיה, ולמחרת מתעשת ונזכר שהוא שקד (מין פורים כזה - מתחפשים ליום אחד). המלה "שקדיות" מתייחסת בשאר השנה לשקדי-מרק. יותר נכון, זה מה שהיה בעבר. היום גם בקיבוץ כבר קוראים לזה שקדי מרק.
סיחים*: מלה מזעזעת לגמרי. ביחיד זה צריך היה להיות שך (שין שמאלית כמו סמך) וברבים - שיכים בכף דגושה. המלה היא תנכית ומשמעה קוץ. אלוהים מסביר לעם ישראל שאם לא ישמיד את עמי הארץ אז הם יהיו לו כמו קוצים בעינים. (במדבר, לג פסוק נה: "ואם-לא תורישו את-יושבי הארץ, מפניכם--והיה אשר תותירו מהם, לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם")

---

עברי, דבר עברית! (עלק)

לחם עם חור - ביצה בקן.
ביצה עלומה - צודק, זה לא טעים. ביצה שבושלה ללא קליפתה בתוך מים רותחים. בעעעעע.
לחם מטוגן - פרנצ' טוסט (להבדיל מפרנץ' מניקור). (האמריקנים בטח ישנו אותם עכשיו ל- פרידם טוסט, במסגרת האוירה האנטי-צרפתית / עודד לבנה)

עודד, תודה. יופי של סיכום! אני אתעלם מהטעות שלך בענין הפטלימון.

ביצה עלומה - לא זוכר,אבל זה לא היה לי טעים.


לחם מטוגן - הושרה משני צדדיו בבליל ביצה וטוגן. קורא לתוספת אורגנו, זעתר, ואף פלפל שחור ופפריקה.
או דבש (בלי זעתר, כן? זה לא טעים יחד!).

טוש מחיק = טוש עבה שנמחק מהלוח => טוש זה העבה!!! => לורד זה הדק!!! מ.ש.ל. ( או יותר נכון - טושה (-: )
(אגב, לורדים אנגליים אמיתיים הם רזים ומחודדי ראש)
לחם מטוגן - התיאור נכון אך המתכון... נהוג לאכול עם סוכר, עם גבינה לבנה (עדיף קוטג'), והמהדרין מכינים שניים כשביניהם פרוסת גבינה צהובה.
לחם עם חור - אמריקן טוסט (על משקל פרנצ' טוסט)

ועוד הבהרות למה ירושלמית היא שפה עלית לעומת שפת השפלים (מלשון שפלה) :
אג'ואים - כי גוגו זה סוג של ריקוד
סילקים - כי שפיץ זה משהו אחר (תשאלו את הדודה מגרמניה)
אבו-יויו - כי שק קמח יש באנג'ל
מציצה - כן, טכנית זה סוכריה על מקל. אבל גם ברד זה טכנית "קרטיב מרוסק בכוס" אז מה? ולא, זה לא מוזר בכלל לבקש בקיוסק...

ולסיכום סיפור: בצעירותי ביקרתי חבר ברמת השרון שהציע לי לאכול פלא קולינארי חדש שנקרא זיוה (זוכרים? מין בורקס בצורת ביגלה) התרשמתי לטובה ולכן כשנתיים אחרכך התעניינתי כשהזמין אותי ללאפה. למרות שבירושלמית לבקש לאפה (בת דודתה של הכאפה) זה לא הדבר הכי חכם בחנות (עדיף מציצה (-: ), הלכתי איתו ונדהמתי לקבל אשתנור פשוט, כמו זה שאכלתי מגיל 3 בעיר העתיקה.
היום כבר גם המוכרים בירושלים קוראים לזה לפעמים לאפה. גלובליזציה אלק...

לחם מטוגן - אם תשאלו את גל שרון, זה הולך עם סירופ מייפל, כמו פנקייקס. ואם תשאלו את אמא שלו - זה הולך עם סוכר. ואם תשאלו אותי - כל מה שמתוק (סירופ מייפל, סירופ שוקולד, סילאן, דבש, ריבה, סוכר...)

טוש מחיק = טוש עבה שנמחק מהלוח => טוש זה העבה!!! -- וואלה. כל הכבוד על ההוכחה! אבל אל תבלבל אותי עם העובדות. טושים זה הדק.

>רועי כבר ראה טושים מחיקים דקים<

ביצה עלומה -ביצה בקליפתה שמשרים אותה לדקה במים רותחים .

טעות.
ביצה עלומה היא ביצה שמתבשלת (במים או ברוטב) בלי קליפתה.
ל לחם עם חור קוראים גם משה בתיבה.

אמא של יונת - טעות!
משה בתיבה זה נקניקיה מצופה בבצק עלים. במקומות אחרים קוראים לה נקניקיה בפיג'מה.

טוב, שגית,
נקניקיה בפיגמה -נכון. משה בתיבה - לא נכון, לפי הידוע לי.
אבל - זה כבר נושא למחקר בלשני על מלים מקומיות. כבר מזמן נוכחתי שיש דבר כזה. דוגמאות אחדות יש בפורום (לא זוכרת באיזה דף), למשל, בלורות/ג'ולות/ג'ולים/בנדורות (שנשמטו משום מה).
קראתי פעם עבודת מחקר קטנה שעשה מכר שלי בנושא "מלים קיבוציות". מלים שיש להן משמעות מקובלת, אבל בקיבוץ נוספה להן משמעות שונה, מתוך צורת החיים השונה. כמו למשל "שבת" במובן יום-חופשה באחד מימי החול (מחר אני לוקחת שבת). ואז התברר לי, שהוא הכניס למחקר מלים שהכיר מקיבוצו שלו, ואשר חלק מהן בהחלט לא היו כלליות לכל הקיבוצים.

משה בתיבה מופיע ב"ילדים מבשלים" של רות סירקיס. (לא אבן שושן, אבל בכל זאת סמכות).

מציצה - כן, טכנית זה סוכריה על מקל
ואצלנו בקיבוץ בכלל קראו לסוכריה על מקל לקיקון. הרבה יותר יפה, לא?

לחם עם חור - אמריקן טוסט (על משקל פרנצ' טוסט)

ל לחם עם חור קוראים גם משה בתיבה.
לחם עם חור זה ביצה בקן - מטגנים לחם עם חור ובתוך החור ביצה.

אחיק,
נזכרתי השתכנעתי. אכן - ביצה בקן ולא משה בתיבה. מתנצלת בפני כל אלה שנזעקו לתקן. (אבל תסכימו איתי שויזואלית זה מתאים...)

אחד החלקים החשובים של הלחם-עם-חור זה החור עצמו, אשר מטוגן בנפרד.
השם ביצה בקן מעלים את החור החשוב (והטעים) הזה.
אבל שיהיה.

כמעט חשבתי שהאתר מתחלק לשני מחנות:
האחד אלו שמאמינים בביצה בקן, פרנצ' טוסט, מציצה, וטושים זה הדק לעומת כל השאר...

טוב, עכשיו כשרועי נכנע (וכן, זה בשם כוללללכם!!)
אפשר להזכיר שגם gan]משרד החינוך bareshet[/po]/plan/tziyur.htm חושב ש לורד זה הדק.

אבל לפני שמשהו עוד חושב לענות, תרשו לי לגדוע את הדיון בגלל היותו בילתי חוקי בעליל שכן האקדמיה החליטה שהחל מה-28.4.03 מַצְבֵּעַ הוא השם האחיד ללורד ולטוש.

מעתה - מַצְבֵּעַ עבה, מַצְבֵּעַ דק ובא לציון גואל.

בועז -
רועי לא נכנע. אתה לא קורא את האותיות העבות! (כלומר - אלו שנכתבו בלורד).

יש לי וידוי:
במהלך הדיונים הסוערים דאז, שאלתי את בעלי (הירושלמי, טפו!) לדעתו, והוא לא ידע להגיד.
עד שיום אחד, הוא שאל את הילדים "איפה הלורד?" והתכון, שומו שמים! לטוש הכי פושט בעולם!
הכל נחשף.

אפשר להזכיר שגם משרד החינוך חושב ש לורד זה הדק.

מצאת לך סמכות...

משרד החינוך....
קראתם מה כתוב שם?
באיזה דף להשתמש, באיזה צבע ומה לצייר. על מה, ומתי.

א. ילת,
קראתי חלק ממה שכתוב שם.
הם קוראים "לורדים" לכל המינים - על בסיס מים ועל בסיס אלכוהול, עבים ודקים. ובמלים אחרות: כל מה שאיננו עפרון, עט, גיר או גיר שֶמן. לא כדאי להיתפס למלה אחת רק מפני שהיא מופיע באתר של משרד החינוך.
מלבד זה, יש בטקסט ההוא כמה דברים מועילים, שאולי לא כולם יודעים. לא חייבים לאהוב את משרד החינוך כדי לנצל לטובה חומרים שהוא מציע.

גילה, על תבלבלי אותי עם עובדות (-:

נו, באמת. על זה אתם מבזבזים אנרגיה?
טושים זה העבה. לורדים זה הדק.
מה הבעיה?

ועוד קצת ירושלמית, לילדים:
קולולולו - כשזורקים סוכריות / אג'ואים או כל דבר אחר באויר וכולם אוספים לעצמם (אני חושב שבשפלה קוראים לזה ששה, שזה ממש לא מתאים לסיטואציה)
חיי שרה - משחק שנקרא בגולה "שמות אויר" (האמת, הפעם יש הגיון)
פאטמות - שקפקפים
חי צומח דומם - אין לי מושג מדוע בת"א זה דוקא "ארץ עיר"
במבליק - ליקריץ' או זנב סוס.

חי צומח דומם - אין לי מושג מדוע בת"א זה דוקא "ארץ עיר"
זה כבר ענין של הרים מול שפלה - גם אצלינו (הר בגליל) זה נקרא כך.

יאיר - עזוב.

קולולולו - הרי הכוונה היא ל-אוריה תוך קריאה למשל "אוריה בגוגואים" (ולא אג'ואים כמובן).

גוגואים? גוגואים??? עכשיו עצבנתם אותי.
הרי ברור לחלוטין ש"אג'ואים" זה שם הרבה יותר אותנטי.
"גוגואים" - זה סתם התנחמדות לילדים. כמו "פוגים" או שמות של קורנפלקס עם שוקולד אם דמויות מסדרות מטופשות מערוץ הילדים.
"אג'ואים" - לזה יש מסורת. ברור שזה השם האמיתי.

בועז,
הסדר במשחק הוא כזה:
ארץ - עיר - חי - צומח - דומם - מקצוע וכדומה..
זה הגיוני לקרוא למשחק עפ"י שני הדברים הראשונים
(אם כי אתם הירושלמים בטח הפכתם גם את ה

ובטח שזה גוגואים
אג'ואים נשמע כמו מילה משובשת של בן שנתיים-שלוש

קולולולו
המילה היא קולולוש, בערים נורמליות המילה היא שא שא (SHA SHA)
המשחק עם השמות נקרא שלפשלף SHLAF SHLAF בבאר שבע, וקזבובו KAZABOOBOO בצפון.
פאטמות - שקפקפים
שקפקפים נקראים זיווניות או מדוזות.

עירית והלוטרה, מי שקורא לזה שא שא או אוריה - לא פלא שהוא עושה את זה עם גוגואים....
ושלפלף זה משחק אחר לגמרי, שבו אתה צריך לענות למילה שלפלף בשמך ולשמך בשלפלף ומי שטועה מקבל צ'פחה (או מילה מתחנחנת אחרת שהמצאתם לזה...)

נאוה, ההגיון נכון אבל כמובן שהמשחק מתחיל בחי-צומח-דומם שהרי זו חלוקה של כל הקיים ביקום (ועל תתחילי איתי עם הוירוס!!). כל השאר זה תוספות שבאו אחר כך. נכון שארץ עיר וילד ילדה הן המקובלות, אבל טוב שלא קראתם למשחק מקצוע-אישיות...

שלפלף זה משחק אחר לגמרי - בועז, אני מסכימה איתך!!!!

ושלפלף זה משחק אחר לגמרי, שבו אתה צריך לענות למילה שלפלף בשמך ולשמך בשלפלף ומי שטועה מקבל צ'פחה (או מילה מתחנחנת אחרת שהמצאתם לזה...)
לאלא. לא המצאנו שום מילים. שלפלף it is!

טוב שלא קראתם למשחק מקצוע-אישיות

דווקא זה קזאבובו גילה! מה קורה איתך?!

לא ממש שייך אבל מכיוון שמסתמנת כאן תת-קטגוריה לשונית נפרדת לקיבוצניקים:
אז מה הם "מאכלי ששת הימים"?

מה שאוכלים בקיבוץ בשבת

ובקיבוץ שלי קראו לארוחת יום-ששי-בצהריים "ארוחת יום הזכרון", לזכר הארוחות של כל השבוע.
לשבת דווקא בישלו טרי, מלבד המרק, שבושל לארוחת ערב-שבת ורוענן או הועשר בשבת. (אני מקווה שבפורום הזה אף אחד לא חושב ש"ערב שבת" זה שבת בערב...)

טוב, אם במטבחים שכאלה עסקינן, יש גם "מרק פיבונצ'י" - שמבושל מהשאריות של אתמול ושלשום.

הריני לחזק את ידי בועז חן לעניין החי-צומח-דומם.

מצטרף.
המונח הוא חי-צומח-דומם, בלי שום קשר לירושלמיות (למדתי את המונח בבית הילדים, לא במשפחה).

מרק פיבונצ'י - D-:.
וממש אתמול נתקלתי בבת ימית במקור שנסתה לשכנע את בני לעשות קולולוש!

בענייני חי צומח דומם הסיטואציה קצת יותר מורכבת ממה שתוארה פה.
במשך שנים זה היה "חי צומח דומם" בכל מקום. "חי צומח דומם" הוא המשחק שמשחקים על נייר, שעליו מציירים טבלה ואומרים "א- לף". הטבלה מתחילה "חי, צומח, דומם, ארץ, עיר"
אלא מה? לפני כך וכך שנים (כבר די הרבה) יצא משחק קופסה שנקרא "ארץ עיר חי צומח". לא היה צריך להגיד בו "א-לף" ולצייר טבלה, אלא לשייט, בעזרת קובייה, בין קטגוריות שונות ומגוונות כמו "מן התנ"ך", "כלי בית" (דרושים בדחיפות כלי בית שאינם מתחילים ב-מ'. רשימה חלקית: צלחת, כוס, כף, כפית, פלס), "יישובים בארץ", "פירות" ומה שזה לא יהיה. האות נקבעה ע"י סיבוב גלגל. המשחק כנראה תפס במקומות מסוימים עד כדי כך שהחליף את שיטת הטבלה-על-נייר, ואיתה גם את שם המשחק. אישית העדפתי את הנייר, כמובן.
לגבי "חיי שרה" - כשהייתי קטנה (בקריות) בבית הספר שלי קראו לזה ABI DOOBI. אחר כך אמרו חיי שרה.

במחשבה שנייה לגבי "חי צומח דומם", יכול להיות שמי שהוציא את משחק הקופסה חי בחברה שבה שמו של המשחק הזה היה "ארץ עיר" גם בגרסת הטבלה-על-נייר. אבל אישית לא שמעתי מאף אחד, בשום אזור בארץ, את השם "ארץ עיר" לפני צאת משחק הקופסה.
ועוד בעניין המשחק הזה - איזשהו חבר שלנו התמחה בלהמציא קטגוריות מופרעות לגמרי. "אמנטל, ברי, גוש חלב..." גבינה ב-ד' למישהו יש?

אני תמיד חשבתי שלהוזיז זה שיבוש על משקל "להוריד".

נא למנות אותי באלה שחושבים שלורדים זה הדק (וירושלמים הם הכי נחמדים).

ירושלמים נגד השאר - עוד מעט תהיה כאן מלחמת תרבות...

פלמוני - מה זה עוד מעט? היא כבר בעיצומה!

ואנקדוטה: כשראיתי את שם הדף בפעם הראשונה ב מה חדש - חשבתי שכתוב: "טושים זה הדק" (HEDEK - אני לא מצליח עם הניקוד...). ואז הבנתי את זה כמשהו כמו: "טושים זה כלי נשק. זה אלים. אסור להשתמש בזה ככלי עזר חינוכי."
מאז שאני פה, אני כבר מוכן לקבל כל אמירה אנטי-ממסדית באשר היא...

סמדר - אסתכן ואומר שמי שהחליט להפוך את זה למשחק קופסה, ומי שהסכים לקנות כזה משחק, לא היה ירושלמי...

בועז - גם חיפאי כנראה לא.

סמדר, אני בת 45 והמשחק על הנייר תמיד היה - "ארץ-עיר"
וחייתי בהמון מקומות בילדותי.
את משחק הקופסא מצאתי רק לפני שנה וחצי או שנתיים.

טושים זה כלי נשק. זה אלים. אסור להשתמש בזה ככלי עזר חינוכי
ענק

> גילה מתלבטת אם לגריין <

גילה, לכי על זה .

תודה עירית, הייתי צריכה את האישור (-:

שבשאר העולם יגידו קולולו(ש).
בעדה שלנו המונח הראוי הוא כרוזים, ושם המשחק הוא ארץ עיר.

מונחי קפיצה על חבל: "X בהפסקות Y" - קופצים X פעמים, יוצאים, ממתינים Y גלגולי חבל, והבא נכנס.
"X בזמן" - המשתתפים נכנסים ברצף זה אחר זה, ללא המתנה ביניהם.

הצילו!
אולי מישהו יגלה לי סוף סוף מה זה קולולוש?

הבנת מה זה אג'ואים?
נגיד שיש לך הרבה, שיחקת כל העונה, ניצחת את כל השכונה, ונמאס לך.
את מחליטה לחלק את רכושך בין החברה.
מה עושים?
זורקים את כל האג'ואים באוויר, וצועקים "קולולוש!".
(החברה כבר יבואו).

> גילה חונכה על ברכי ירושלמים (גולים) <

הדף הזה פשוט נפלא...
מגיעים פה לשיאים של פואטיות שלא יאמנו...

אגב קולולולוש (ואסור לקצר שום "לו" !!) זה גם מנהג כלכלי מעניין של חלוקה מחדש של העושר. האזרח דרור בטח יכול לפרט יותר.

בק"ק פתח תקוה השם הוא שאשא. הארוע מתרחש בסוף עונת המשמשים (לקראת סוף שנת הלימודים). לכאורה זו חלוקה מחדש של העושר ולמעשה זו מכירת סוף עונה.

ולמישהו יש איזה שהוא הסבר על משמעות השם (האותנטי! האותנטי!) "חיי שרה"?
מה לזה ולאותה פרשת שבוע?

ובינתיים עליתי על עוד תובנה בקשר ל"חיי שרה".
קודם לכן ציין בועז חן שהשם הלא-ירושלמי "שמות אוויר" הוא אכן הגיוני יותר.
אני מסכים - אלא שדווקא זה מוכיח ש"שמות אוויר" איננו השם המקורי. הרי ברור שזהו נסיון "לוגי" לעשות רציונאליזציה מערבית לשם של המשחק. אין ספק שזהו שלב מאוחר יותר - ומלאכותי בעליל - בהתפתחות התרבותית.
לעומת זאת - "חיי שרה" זהו שם קמאי, המתאים יותר ל עקרון השבט, ובו משתמשים באזכורים מיתולוגיים לצורך הריטואל הקהילתי. פה האמת נמצאת.

אגב, עקרון דומה ניתן למצוא באורבניות של "ארץ-עיר" אל מול הניסוח האורגני יותר של "חי-צומח-דומם".

אבל אני חושב שצריך לגלות חמלה. בסופו של דבר, לא-ירושלמים הם תינוקות שנשבו.

נו, טוב, אני אתגבר על הבושה:
מה זה "חיי שרה" (אם לא מתכוונים לפרשה)?

היום למדתי מה זה חיי שרה וסיפרתי לאמא, אז אתם פטורים.
אבל אם כבר מלים של ירושלמים, מכירים את "להפריק"?

להפריק? כאילו דה? מה זה?

זה לא מה שיפנים קוראים לו "להפליק"? (-;

מה יהיה? כל פעם מישהו ישאל, ואח"כ יגיד "אני כבר יודע לא צריך..."
ואני לא אקבל תשובה?

מה זה 'חיי שרה'? - לא זוכרת משחק כזה בילדות

ואני עומדת על כך שירושלמי אמיתי יסביר לי... גם לטובת הציבור.

גם אני לא מכירה את המשחק חיי שרה או כמו שמישהו אחר כינה אותו - שמות באויר. מישהו מוכן לפרט?

חיי שרה הולך ככה:
מישהו זורק את הכדור וצועק ח-י-י ש-ר-ה! כולם נפוצים לכל עבר חוץ מאחד שתופס את הכדור ואז הוא צריך לזרוק את הכדור על אחד הילדים האחרים. העיקר במשחק הוא ההפגזות או ההנחתות עם הכדור. זה אמור להיות חזק, ואצלנו זה גם בדרך כלל היה מכאיב. לכן זה נכנס אצלי לקטגוריית "משחקים שהבנים אהבו לשחק כדי להכניס לבנות מכות" או "משחקים שתמיד הפסדתי בהם והייתי חוזרת הביתה בדמעות". איך זה?

בטח שאני מכירה!! אבל קראנו לו אחרת....
אוףףףףףףףףף הזיכרון הזה!!! - לא זוכרת....

אה, המשחק הזה, אז תגידו.
קוראים לזה פשוט עמוֹדוּ, שזה מה שתופס הכדור צועק כשהוא תופס.

> שרון מכיר בעובדה שירושלמים נוטים להמציא מציאות חלופית, כולל שפה, ובהחלט מבין למה להם <

וואללה, עמודו!
אז למה לא אמרתם תכף? מה זה שפת הסתרים הזאת חיי שרה?

ברור! עמודו! (היה לי חשד כזה מההתחלה, אבל חשבתי שעם השכלתי הרדודה במשחקי-שכונה אולי קיים משחק שאני לא מכירה)

חיי שרה... פחחחחחח.

אגב, אנחנו שיחקנו את המשחק קצת אחרת:
מי שתפס היה זורק למעלה תוך שהוא קורא בשמו של ילד אחר - משהו כזה... (הזיכרון, את יודעים...)

נאוה, אין שום בעיה עם הזיכרון שלך:
ב עמודו אם תפסת את הכדור לפני שהוא פגע ברצפה, אתה זורק באוויר וקורא שם של ילד אחר (זה שהכי רחוק או שרץ הכי לאט...)
אם נפל על הרצפה, אתה תופס, צועק "עמודו" ואז כולם קופאים ואתה צריך לנסות לפגוע במישהו.
ככה - פגעו בך או פיספסת את מי שניסית לפגוע בו או שהוא תפס לך את הכדור - צוברים נקודות רעות, וכשצברת מספיק, ממציאים לך שמות מעליבים. מכאן שמו העירניקי של המשחק, שמות (במלעיל), ולמרות ש חיי שרה היא פרשה מ"בראשית", הקשר כאן ברור, לא?

לא, עמודו זה משחק אחר. בחיי שרה מי שנפגע, או מי שלא פגע, הופך להיות "שבוי". הוא משתחרר אם שובים את מי ששבה אותו. חוץ מזה בעמודו זורקים את הכדור למעלה, ובחיי שרה מיידים אותו היישר על הקורבן.

לפחות ל- "1,2,3 דג מלוח" כולם קראו אותו הדבר?

מצטער להפר את התקווה, נאוה, אבל המשחק הזה נקראה מכשפה מביטה

אבל המשחק הזה נקראה מכשפה מביטה
תגידו, זה מגדל בבל פה? אין שום משחק או ביטוי שמקובל בכל רחבי ארצנו הענקית, כפריה, עריה ומחוזותיה?

מחבואים!

יונת - פתחת תיבת פנדורה.
ראשית: במלעיל או במלרע?
שנית: איך סופרים? כמה סופרים? מה אומרים בסוף? ובכלל - מי סופר? זה שסופר או זה שעומד?

אפילו החרדים אומרים: "מי שעומד מאחורי ומצדדי הוא העומד"
תופסת

קלאס - כל מיני סוגים (6 משבצות ; 9 משבצות וזה עם ה'שמים' - 10 משבצות)

חבל - שתיים בהפסקות שת - יים}

אפילו החרדים אומרים: "מי שעומד מאחורי ומצדדי הוא העומד"

התכוונת כמובן ל"מי שעומד מלפני מאחורי ומצדדי הוא העומד", נאוה

שרון, משהו כזה.....

הכי אהבתי - בגיל 11-12, היינו עושים מלכודות ברחוב
היו מלכודות מים, מלכודות עם כסף (קשור בחוט).
ומלכודות בוץ (חוט שנמרח בבוץ ונמתח לרוחב המדרכה - לכלך את בגדי העוברים ושבים)

מה עם פינות? זה בטוח רק עירונים שיחקו כי צריך בשביל זה כביש עם מדרכות.

את מתכוונת ל מדרכות כמובן

תופסת
אכן השם המקובל, אבל יש גם ווריאציה שנקראת "מפלצת" - אותו הדבר אבל יותר אינטואיטיבי: זה שנוגעים בו הוא המפלצת, ולכן כולם בורחים ממנו. הוא נרפא כשהוא מעביר את הקללה למשהו אחר (בנגיעה כמובן). שחקנים מתוחכמים המציאו שיטות מעניינות, כמו לעשות כאילו ולא לגעת, או לגעת פעמיים (ואז אתה המפלצת חזרה) ואז כשהקורבן ממהר לנגוע בך והופך למפלצת בעצמו.
המשחק מקבל נופך מיוחד כשמשחקים אותו בהפסקה ומי שנתקע מפלצת כל השיעור מקבל קיטונות של בוז ולעג במהלכו (מאוד משפר את רמת השיעור אגב).

קלאס, חבל
זה לא משחקים. זה משהו שהבנות עושות בזמן שהבנים משחקים (-:

אבל הכי חשוב - טושים זה העבה!
< בועז מתעצבן מלראות את שם הדף כל פעם ב מה חדש >

בועז מתעצבן מלראות את שם הדף כל פעם ב מה חדש

עכשיו אני תוהה - האם להגיב עכשיו, או לחכות יום-יומיים, כדי להביא את הדף שוב ל-מה חדש?
חוצמזה - מזל. מזל שבועז לא יודע לשנות שמות של דפים.

> בועז מוזמן לפתוח דף ירושלמי נפרד. <