איך הילד שלכם נרדם

פפריקה
ראשית ,כל מה שאינדיהנית כתבה - כנ"ל.
שנית, אולי מישהי זוכרת את שם הספר של דר. סירס שעוזר להבין את דפוסי ושלבי השינה.
לא קראתי אבל שמעתי המלצות חמות.

נזכרתי
"הורים גם בלילה" - דר.סירס

יש גם את לישון בלי לבכות שיכול לעזור בזיהוי הדפוסים שלו, וחיפוש פתרונות הרדמה בלי בכי.
אני יכולה לספר שאצלנו פתאום בגיל 8 חודשים הוא למד להירדם לבד, אבל זה עדיין לא אומר שזה קורה תמיד. בלילה הוא עדיין זקוק להנקה או לפחות לקירבה הפיזית. לפני זה הוא באמת נרדם רק בהנקה/מנשא/ידיים והשינה שלו קלה מאוד וקשה להעביר אותו בלי שיתעורר גם היום.

אז זהו, פתאום הוא התחיל להרדם על הבטן- כלומר הנקתי, החלפתי למוצץ, ושמתי על הבטן, והיה נהדר..... הוא ישן לילות נורמליים, באמצע היום היו לי "הפסקות יזומות"..... היה מדהים.
לשבועיים.
ואז הוא היה קצת חולה, ועכשיו צומחות לו שיניים (לדעתי...) וזה לא עובד יותר. התקלקל.
ויותר גרוע... גם על המנשא הוא לא ממש נרדם, ובלילה- הוא לא עוזב אותי בכלל! אני ישנה רק על הצד כי הוא גם לא רוצה מוצץ, וזה מעיר אותו אם אני עושה טרייד אין כדי לישון קצת...... בכלל הוא לא מפסיק לבקש לינוק! [

]
אוי הצילו!
הבנתי שעל לישון בלי לבכות יש קצת דעות חלוקות......
בלילה הוא עדיין זקוק להנקה או לפחות לקירבה אין לי בעיה עם זה- אני ישנה איתו, וגם זה לא שאני רוצה לצאת ולהשאיר אותו עם בייביסיטר .
פשוט- קצת הפסקה?

אני מוכנה להישבע שמה שכתוב בתשובה שלי לפפריקה זה לא מה שרשמתי?!!!!!!!!!
יכול להיות שמישהו ערך את מה שכתבתי? למה?

_לשבועיים.
ואז הוא היה קצת חולה, ועכשיו צומחות לו שיניים (לדעתי...) וזה לא עובד יותר. התקלקל._ גם אצלינו קרה פחות או יותר מה שאת מתארת, רק שהשבועיים שקט לפני ארכו אצלינו יומיים... גם אני ניסיתי למצוא כל מיני פתרונות שישיבו את הסדר על כנו או יותר נכון שיעזרו לארגן קצת את החיים, אבל כמו שכבר כתבו כאן בתקופה הזו הם עוברים כ"כ הרבה שינויים וצריך פשוט לזרום עם מה שקורה ולחכות בסבלנות שיגדלו כבר.

קראתי את לישון בלי לבכות ולמעשה מפורטות שם דרכים "עדינות וקשובות לתינוק" שאמורות להפחית את התלות שלו בנו. למעשה הרבה מהדברים אנו מנסות פה ושם בעצמנו באופן אינסטינקטיבי (כמו להחליף ציצי במוצץ אחרי שהוא נרדם וכדומה) ולפעמים זה עובד ולפעמים לא. הספר של דר' סירס יותר דיבר אליי כי בעצם הוא עוזר להבין את מה שעובר עליהם ולהשלים עם המצב. ולסיום אופטימי המרגיעון שלי דורש "אם יצאת מכליך אל תשכח לשוב".בהצלחה.

מר מרפי- אין לך איזה דף מעניין יותר? אולי למה התור האחר תמיד מתקדם יותר מהר ,או משהו......

אני מצליחה.
מניקה אותו, וכשהוא נרדם מחליפה למוצץ. והוא ממשיך לישון- על הצד.
וזה עובד כבר כמה שבועות......

גיליתי שכשהוא לא ישן איתי, הוא ישן כמעט כל הלילה (מ24:00 , ועדיין לא התעורר... טפו טפו טפו!!!!!!)
אולי זו שאלה לדפי שינה משותפת.
מה, יכול להיות שהוא ישן יותר טוב בלעדיי?

כי בלילה, מתוך שינה הוא יונק, אבל לא מוכן להפסיק ולא מוכן מוצץ,וכשאני מנסה להתהפך אל הגב הוא מתעורר ומבקש שוב לינוק, וזה אומר שאני ישנה על הצד כל הלילה, והוא גם בועט בי הרבה פעמים, וממש קשה לשנינו לישון.....

פפריקה, ממרומי גילה ה"מופלג" של ביתי אני חייבת לספר לך סוד מקצועי קטן של הקטנים-הם משנים דפוסים ימים כלילות (בעיקר לילות). הנה, הקטנה שלנו כשנולדה היתה נרדמת נהדר בשכיבה על הבטן, כל מה שהיה עלי לעשות זה ללטף לה את המצח. אני לא יודעת כמה זמן לקח עד שזה עבר לה והיא דרשה להרדם עם מוצץ (ירקה אותו ברגע שנרדמה), אחר כך לא רצתה יותר מוצץ ושוב היתה נרדמת בלי כלום וגם אם היו נוגעים בה זה היה מפריע לה, כשהתחילה לזחול אי אפשר היה להרדים אותה בשכיבה כלל כי מיד היתה נעמדת על שש ומתחילה להתנדנד או לזחול אפילו מתוך שינה, הדרך היחידה להרדים אותה היתה על הידיים (אפילו לא במנשא) תוך כדי ריקוד לצלילי סיימון וגרפונקל, מאוחר יותר המוסיקה הפריעה לה והיא העדיפה להרדם על הגב שלי במנשא כשאני גולשת באינטרנט-היא היתה משתעממת למוות ונרדמת תוך שניות, אחר כך פתאום שוב חזרה להרדם לבד במיטה אבל היה צריך לנדנד את המיטה (לכי תרעידי מזרון...), עכשיו כבר זמן רב שהיא נרדמת אך ורק עם ציצי לעיתים נדירות יוצא שהיא כל כך עיפה שהיא נרדמת בלי, אם היא נרדמת לי בעגלה או על הידיים אני ישר מודדת לה חום...
מהנסיון שלי אחרי כל תקופה של מחלה יש איזה שינוי/רגרסיה שנובע מכל מני דברים שקשורים במחלה. לא צריך להתקבע ולהגיד שזהו תמו ימי הנחת, צריך לזכור שלא משנה מה זה יהיה, טוב או רע, גם זה יעבור. יניקת יתר אחרי תקופת מחלה גם היא סממן די רגיל הגוף של הקטן זקוק לחיזוק והוא לא מוותר גם בלילה. אורך רוח, אורך נשימה. בסוף תתקבעו על סגנון הרדמות נכון שיהיה בטוח יותר רגוע בשבילך. בקיצור, יהיה בסדר.

מה, יכול להיות שהוא ישן יותר טוב בלעדיי? אם אני לא טועה, שינה של תינוקות במיטה משפחתית היא אמנם קלה יותר משינה לבד. אני די בטוחה שקראתי את זה כמה פעמים. וזה טבעי ונורמלי והישרדותי מצד הקטנטנים להתעורר הרבה בלילה.

אז עברו חודשיים, ואני מודעת (תודה לילדטבע) שזה פאזות, ומתחלף, ומשתנה... אבל כרגע אני עם תינוק ששוקל כמעט 9 קילו , ונורא קשה לי כשהוא עליי במנשא, והוא נרדם באמצע היום בהנקה (שזה לגיטימי), אבל ברגע שאני מנסה להוריד אותו מהידיים, הוא מתעורר, וכדי להרדים אותו שוב (ושישאר לא עליי) אני צריכה ממש לרכון מעליו ולהניקו, עד שהוא נרדם לגמרי.....
מצד אחד- טוב, לגיטימי- הוא משתנה, ו"משתכלל", וכו'. אבל עכשיו אני עם תינוק שרוצה רק על הידיים, ולא מוכן מוצץ בכלל ! , ואני לא מסוגלת עם מנשא (פיזית), ואי אפשר שהוא כל היום יישן על הידיים.....
עצות?
מה שכן, בלילה, אחרי ארוחה (יחסית) "דשנה" הכוללת גם מוצקים (חידוש) הוא ישן קצת יותר טוב, ב"ה... לפחות זה

>פפרי מודעת לנודניקיותה, אך משוועת לעצות....<

מה עם הרדמות במיטה ביניקה בשכיבה? אצלי, אחרי שהוא נרדם ככה, לרוב אין לי בעיה לקום וללכת בלי שהוא יתעורר.
יש גם אפשרות להרדים במנשא על הגב- זה מאד יקל עליך.

מצטרפת לתזמורת... להניק במיטה בשכיבה..

הרדמות במיטה ביניקה בשכיבה
למרבה ההפתעה- הוא לא נרדם ככה יותר- רק בזרועותיי עם הנקה תוך נדנוד קל. דווקא ניסיתי לנוח איתו- הוא לא נרדם כל-כך מהר, ועד שהוא נרדם...... סיפור!
דווקא עד לפני כמה זמן אם הייתי נכנסת איתו למיטה בלילה ומניקה הוא הי'ה נרדם ,וגם אני לרוב, אבל לא נורא כי זה בלילה. עכשיו הוא לא נרדם ככה כל-כך בקלות, אבל אני כן...

ואם זה ביום- לא לזה הכוונה...
לגבי מנשא- על הגב זה לא נוח לי - כי אין לו מה שיחזיק את הראש (אוהב עם הידיים בחוץ), ובכלל הוא מתעורר אם מניחים אותו גם אם זה ממנשא, וחוצמזה- הכוונה היא גם קצת חופש לעצמי (פיזי ונפשי) ולא לשאת אותו, וגם הוא די כבד לי.

המממ.

לגבי המנשא:
א. לגבי זה שאין תמיכה לראש, אם זה לא מפריע לו לישון, זו לא בעיה בכלל. ואפשר להכניס אותו למנשא עם ידיים בפנים אם הוא עייף ורוצה להרדם.
ב. על הגב יותר קל לסחוב ילד ישן מאשר על הידיים, בהנחה שאין דרך אחרת לגרום לו לישון...

עוד משהו: יש לך עגלה? בן כמה הוא, כבר חצי שנה פלוס, לא? אני התחלתי להשתמש בטיולון בגיל הזה, ונרשמה התלהבות עצומה מצד הברווזון. כיום הטיולון הוא האפשרות היחידה להרדים אותו כשאני לא בסביבה (כלומר בלי ציצי). ממליצה בחום לנסות (ומזכירה שעגלה זה לא במקום מנשא אלא בנוסף- ככה אפשר להנות מכל העולמות).

_הרדמות במיטה ביניקה בשכיבה
למרבה ההפתעה- הוא לא נרדם ככה יותר- רק בזרועותיי עם הנקה תוך נדנוד קל._ גם אצלי ככה!

כיום הטיולון הוא האפשרות היחידה להרדים אותו כשאני לא בסביבה (כלומר בלי ציצי). איך בדיוק זה קורה? הוא שוכב ומסיעים אותו עד שהוא נרדם? זה קורה גם כשאת מסיעה אותו בעגלה?

<גם אני גיליתי את העגלה לאחרונה אחרי שעברתי על ארבע את מחסום ה- 11 ק"ג. היום אני מעדיפה לדחוף ושהוא יהיה על ארבע>

שליחה על ידי אחת* » 13 מרץ 2007, 22:05

לגבי מנשא- על הגב זה לא נוח לי - כי אין לו מה שיחזיק את הראש (אוהב עם הידיים בחוץ)
גם שלי ככה. אני מרדימה אותה ואז מכניסה לה את הידיים פנימה.
לא מעיזה להוריד אותה באמצע היום כי גם אם היא לא מתעוררת מיד - היא לא תישן הרבה כמו כשהיא עליי.
בהתחלה גם היתה חייבת תנועה, היום לא. ככה שאני יכולה שעתיים לגלוש בבאופן והפרינססה תישן לי על הגב...

אני התחלתי להשתמש בטיולון בגיל הזה, ונרשמה התלהבות עצומה מצד הברווזון
גם אני מנסה להרגיל אותה לעגלה (היא אוטוטו 10 קילו...)
והיא נשארת בה יותר ויותר בטיולים אבל ברגע שמתעייפת - גמרנו.
תזמורת -אשמח לעצות... (היא כבר בת 9 וחצי חודשים)

איך בדיוק זה קורה? הוא שוכב ומסיעים אותו עד שהוא נרדם? זה קורה גם כשאת מסיעה אותו בעגלה?
הוא לא שוכב אלא יושב. אני מורידה את המשענת לזוית של חצי שכיבה ישיבה. לא חושבת שיסכים לשכב ממש, אז הרי לא רואים כלום מהדרך... אם הוא ממש עייף הוא פשוט שם ראש ונרדם תוך כדי נסיעה. קרה גם אתי, פעמיים, פעם אחת אחרי נסיון ארוך של הרדמה בהנקה שלא צלח (נדיר מאד במחוזותינו

).

אחת,
הוא התחיל להרדם בעגלה רק באזור גיל שנה. עד אז גם הוא היה דורש ידיים כשהיה עייף. אין לי עצות, אני זרמתי אתו, החזקתי תמיד מנשא בסל של העגלה ובסופו של דבר הוא הפתיע אותי כשנרדם בעגלה יום אחד בלי שציפיתי לזה.

תודה תזמורת, אני אחכה בסבלנות שזה יקרה... מנשא בסל של העגלה זה כמובן פק"ל.

מנשא בסל של העגלה זה כמובן פק"ל.
כאילו דא?? !!!

לגבי העגלה הוא בן 7 חודשים, אך עדיין לא מתיישב בכוחות עצמו, היתה לי עגלה (אבל נפלו לה הגלגלים האחוריים... משומשת.) אבל הוא לא ממש נרדם בה - כי תראי, זה נורא מעניין- החיים! אבל אנחנו בדרך לעגלה נורמאלית, אז נראה אולי זה יעבוד.... - כשחושבים על זה- זה נראה לי רעיון מה-זה טוב, שגם ייתן לי "להפיל" אותו על אבא שלו קצת... (כי אני מניקה, אני מרדימה, אני איתו כל היום- ונראה לי שהוא לא יודע שיש גם לו מה לעשות איתו...)

אני מרדימה אותה ואז מכניסה לה את הידיים פנימה. אחת- היא על הגב אצלך? איך את מכניסה לה את הידיים ככה? אם אין לו מה שיחזיק את הראש, והוא נרדם- זה נראה לי לא בריא בכלל! שהראש ככה שמוט אחורה לגמרי?

על הגב יותר קל לסחוב ילד ישן מאשר על הידיים, - לאו דווקא- עם המנשא אני סוחבת קצת יותר מ-8 קילו (אני מאלה שלא טורחות לבדוק בוקר וערב את משקל הגוזל....

) וצריכה להסתובב, ולא נוח לי לשבת כי אין על מה להשען, ולא יכולה להתרווח ולשים רגל על רגל.... ועם הפשוש על הידיים, אני יכולה להתקמבן שימשיך לישון עליי, או לפחות אני יכולה לשבת על הכורסה בנוח. עד שנרדמות לי הידיים...... p-:

ועם הפשוש על הידיים, אני יכולה להתקמבן שימשיך לישון עליי, או לפחות אני יכולה לשבת על הכורסה בנוח. עד שנרדמות לי הידיים...... את יכולה לנסות גם להניח אותו עלייך עם הראש על הכתף אחרי שהוא נרדם כמובן ואת נוטה קצת אחורה ואז הידיים שלך פנויות. בזמנו הייתי מבלה ככה המון וקוראת או חושבת מחשבות...

את יכולה לנסות גם להניח אותו עלייך עם הראש על הכתף_ לכך היתה הכוונה ב- _אני יכולה להתקמבן שימשיך לישון עליי אבל לפעמים הוא מתעורר אם אני רק מנסה לנשום.... אז אני מניחה שזה תלוי...
האמת מאז שכתבתי (זה כמו קסם הדף הזה!

) ניסיתי להשכיב אותו על הגב (במקום על הצד) אחרי ההנקה, והוא המשיך לישון, אבל את יודעת- מרפי ואני-סיפור אהבה, ומי יודע מה יקרה מחר....
נראה לי שגם זה משולב עם מעבר לאוכל שקצת ממלא לו את הבטן והוא ישנוני יותר אחרי "סעודות דשנות" ....

נוטה קצת אחורה ואז הידיים שלך פנויות - החוכמה היא לחשוב קודם ההרדמה, ולהביא אוכל/ספר/כרית לשים ת'ראש, וכאלה..... לא כמוני שמתבאסת כל פעם מחדש "למה לא הבאתי לי אוכל לפני 5 דקות?????"

ופשושי מוסיף ש:
ה חא62אדיך ת5ןמצ 4שז
@}

שליחה על ידי אחת* » 15 מרץ 2007, 13:55

אחת- היא על הגב אצלך? איך את מכניסה לה את הידיים ככה? אם אין לו מה שיחזיק את הראש, והוא נרדם- זה נראה לי לא בריא בכלל! שהראש ככה שמוט אחורה לגמרי?
כן יש לי מקדם ואני לוקחת אותה בימינו כמעט רק על הגב (חלאס, היא כבר כבדה לנשיאה קדמית).
אני לובשת אותה על הגב, היא ישר מוציאה ידיים ומתחילה לקשקש ולפטפט,
קצת נענועים וטיולים ברחבי הבית (תוך כדי סידורים שונים) ולאט לאט היא נרדמת.
לרוב כשאני מרגישה שהיא כבר ישנונית (מניחה את הראש על הגב שלי או שאני מרגישה שהגוף שלה רפוי)
אני פשוט מורידה רצועה מהכתף (קושרת את המנשא קצת כמו ילקוט), מכניסה את היד שלה ומחזריה את הרצועה ואז כנ"ל עם הרצועה השניה.
למרות שהיא די גדולה, אם אני קושרת את המנשא נמוך על המותן אז הוא מספיק ארוך כדי לתמוך לה בראש כשהיא נרדמת -
למרות שזה כבר גבולי...
מקווה שהתיאורים עזרו לך - אם הבנת משהו...
איזה מנשא יש לך?

שליחה על ידי אחת* » 15 מרץ 2007, 13:57

ועם הפשוש על הידיים, אני יכולה להתקמבן שימשיך לישון עליי, או לפחות אני יכולה לשבת על הכורסה בנוח.
זה מה שהבנזוג עושה.
לא עולה בדעתו נגיד לשטוף כלים כשהיא ישנה

אחת,
_מקווה שהתיאורים עזרו לך - אם הבנת משהו...
איזה מנשא יש לך?_
לא, לא הבנתי.... וגם -מקדם. אז אני לא מבינה איך.... אבל אני אנסה ב"לייב" כשיהיה עליי -אבוא לבדוק הוראות הפעלה....

לא עולה בדעתו נגיד לשטוף כלים כשהיא ישנה
לשטוף כלים??? אחת יקרה, אחרי שהוא עושה לילות כימים, ומניק אותה כל לילה-כל הלילה, כבר חודשים (בת כמה היא??) מגיע לו לנוח כשהיא ישנה. כמו שאומרים- הרוויח ביושר....

>פפרי מקווה שלא פגעה ולא העליבה...<
@}

שליחה על ידי אחת* » 16 מרץ 2007, 09:46

לא, לא הבנתי.... וגם -מקדם. אז אני לא מבינה איך.... אבל אני אנסה ב"לייב" כשיהיה עליי -אבוא לבדוק הוראות הפעלה....
אוף. ננסה שוב...
את לוקחת אותו במקדם על הגב?
אם כן, יש שתי דרכים להעביר את הרצועות מקדימה - בהצלבה או מתחת לבית השחי.
אני מעבירה אותן מתחת לבית השחי, ככה שזה קצת כמו ילקוט. מקווה שעד כאן זה מובן.
עכשיו:
ברגע שאני מרגישה מוכנות מצד הכוח הנרדם, אני מורידה רצועה אחת מהכתף, מוציאה ממנה את היד שלי
(תוך הטיה של הגוף קדימה, שהקטנה לא תיפול)
ואז, מרגע ששחרתי את הרצועה הזו, היד שלה כבר לא בחוץ אלא קרובה לגוף שלה (ושלי), ואני מחזירה את הרצועה למקום,
הפעם כשהיד שלה בפנים. ואז צד שני.
מצחיק אותי כל התיאור הארוך הזה, כי במציאות זה לוקח חצי שניה בערך.
אולי ניפגש ואני אדגים לך? (בשמחה, באמת!)
אני באזור רחובות

_לשטוף כלים??? אחת יקרה, אחרי שהוא עושה לילות כימים, ומניק אותה כל לילה-כל הלילה, כבר חודשים (בת כמה היא??) מגיע לו לנוח כשהיא ישנה. כמו שאומרים- הרוויח ביושר....
>פפרי מקווה שלא פגעה ולא העליבה...<_
לא ממש לא פגעת, ההערה שלי מלכתחילה נאמרה בהומור...
אבל האמת היא שאני סתם מלכלכת עליו.
הוא אחלה אבא וגם מפרנס בימינו (מישהו צריך לא?).
חוץ מזה הוא ימכור את האמא שלו כדי לא לעשות כלים. תתפלאי, זה דווקא חיובי: אפשר לקנות בזה עבודות בית רבות ומשונות...

_מצחיק אותי כל התיאור הארוך הזה, כי במציאות זה לוקח חצי שניה בערך.
אולי ניפגש ואני אדגים לך? (בשמחה, באמת!)
אני באזור רחובות_
א.- הבנתי, וניסיתי- והצלחתי.... ולי זה לוקח קצת יותר מחצי שני'ה, אבל זה בטח דורש מיומנות...
ב.- בשמחה אבל-
ג.- אני לא מאזורך- אבל תודה! @}
חוץ מזה הוא ימכור את האמא שלו כדי לא לעשות כלים. תתפלאי, זה דווקא חיובי: אפשר לקנות בזה עבודות בית רבות ומשונות... גדול! D-:

שלום,
בני בן שנה וחצי והתחיל להראות סימנים של נסיונות לטפס מעל הלול שלו... הגיע הזמן לקנות לו מיטה. יש לי שתי שאלות: איזה מיטה מומלץ לקנות? אני בעד מיטה גדולה כי הוא אוהב להסתובב הרבה אך חברה אמרה לי שהם עדיין זקוקים למקום קטן וחמים שיקנה להם ביטחון ורוגע, מה דעתכם. השאלה השניה היא: איך ללמד אותו להשאר במיטה בלילה? כרגע הוא מקבל בקבוק, שיר וליטופים במיטה שלו, כשהבקבוק נגמר אני אומרת לילה טוב ואני אוהבת אותך כי אתה מתוק ויוצאת מהחדר שלו, לעיתים הוא מוחה, לעיתים בוכה אך זה נמשך כ-5 שניות ולפעמים הוא שר ומדבר עד שנרדם. עכשו עם המיטה הוא יוכל "לברוח" (גם כשהוא מת מעייפות) - איך מלמדים אותו להשאר במיטה מבלי להפוך את זה לסיוט?
תודה

חברה אמרה לי שהם עדיין זקוקים למקום קטן וחמים שיקנה להם ביטחון ורוגע
הם זקוקים להתכרבלות - רצוי ליד אמא/אבא. מרחב גדול מדי אכן יכול להיות "גדול עליהם" בשלב הזה.

אני בעד מיטה גדולה כי הוא אוהב להסתובב הרבה
הרבה כאן יסכימו איתך, אלא שהמיטה הגדולה כוללת גם את ההורים

( מדור מיטה משפחתית )

כשהבקבוק נגמר אני אומרת לילה טוב ואני אוהבת אותך כי אתה מתוק ויוצאת מהחדר שלו, לעיתים הוא מוחה, לעיתים בוכה
למה בעצם לא לשבת לידו עד שיירדם?

עכשו עם המיטה הוא יוכל "לברוח" (גם כשהוא מת מעייפות) - איך מלמדים אותו להשאר במיטה מבלי להפוך את זה לסיוט?
אם תשבי לידו, האם יברח מהמיטה?

ילד עייף לא יוצא מהמיטה שלו, אלא אם נוצר מאבק כוחות בנושא הזה בינו לבין ההורים.

תודה רבה קרוטונית. כשהיינו בחו"ל אכן שכבתי לידו כל ערב עד שנרדם ובאמת הוא ישן טוב (במיטה גדולה עם כריות מסביבו כדי שלא ייפול). אולי באמת זה הפתרון עד שיחליט שהוא מוכן לישון לבד.
האם אפשר כבר לקנות לו מיטה רגילה של "גדולים"? מה דעתך על מזרון עבה על הרצפה (עניין של בטיחות)? זה אולי יהיה לו קצת מוזר לישון נמוך כל כך על הרצפה ולא ירגיש בנוח.
לישון איתנו זה לא מסתדר, בן זוגי נוחר וגם איתן נוטה לישון לרוחב המיטה ולבעוט... ניסינו אך לא הצלחנו לישון.

שכבתי לידו כל ערב עד שנרדם ובאמת הוא ישן טוב (במיטה גדולה עם כריות מסביבו כדי שלא ייפול). אולי באמת זה הפתרון עד שיחליט שהוא מוכן לישון לבד
נשמע אחלה

מה דעתך על מזרון עבה על הרצפה (עניין של בטיחות)? זה אולי יהיה לו קצת מוזר לישון נמוך כל כך על הרצפה ולא ירגיש בנוח.
לא חושבת שזה מוזר - זה פתרון יצירתי.
בכל אופן, ילד בגיל הזה כבר לא נופל מהמיטה... במיטת מעבר יש סורגים על חלק מהמיטה. ואם אתם קונים מיטת נוער כדאי לשים בה מעקה בטיחות (שאפשר לקנות בכתר פלסטיק למשל, די זול).

הקטנה שלי בת שנה ותשעה חודשים... אף פעם לא הייתה מהתינוקות שישנים. נראה לי שאת מספר הפעמים שישנו לילה שלם אפשר לספור על אולי שתי ידיים.
מאז שנולדה עשינו הכל כדי להרדים (חוץ מאת שיטת 5 הדקות שאלי לא מדברת בכלל). מוכרחה להגיד שהאיש כן היה רוצה לנסות. עברנו הרבה שינויים מבחינת השינה. פעם הקטנה ישנה איתנו במיטה, אחר כך כשזה הפך להיות קשה מאוד וכל הזמן ציצי.... בגיל שנה וחמישה חודשים (נראה לי) הפסקנו הנקת לילה והיא עברה למיטה הצמודה אלינו. אוהבת את המיטה. אבל אז במקום שיפור עברנו לערות מלאה של 2-3 שעות באמצע הלילה. בהתחלה היא הייתה חוזרת אלינו למיטה ואחר כך פשוט החלטנו להפריד כוחות ואם ערות אז כל אחד במיטתו. כמובן שאני לא מסוגלת לישון כשהיא ערה. למרות שלא בוכה . כשכן הייתה בוכה לא השארנו אותה לבכות היינו איתה, מלטפים , מנשקים, מדברים ומסבירים שלילה ועייפים וצריך לישון.
לפני חודש וחצי עברנו חדר והיא נשארה בחדר הגדול שלנו. היה יותר "קל" לצאת מאשר להוציא.... הרגיש יותר נכון.
אני חייבת להגיד שהקטנה אוהבת מאוד את המיטה שלה אחרי הנקת לילה היא מבקשת ללכת למיטה ולישון עם הבובת כלב. והיא גם מאוד אוהבת את החדר החדש ונהנת להיות בו ולהראות לכולם את החדר שלה עם המשחקים.
ההרדמות לפני השינה לוקחת זמן - אמבטיה, סיפורים, הנקה.... ליטופים. ואז אני יוצאת מהחדר והיא קוראת לי הרוצה לשתות, וליטוף ונשיקה ושיר..... ולפעמים גם מבקשת פיפי... בדרך כלל רוצה פשוט עוד דרך שנהיה יחד. אבל שוב אין בכי והכל תהליך שהוא בא בטוב.
הבעיה היא הלילות. פשוט מתעוררת ולא נרדמת שוב . יכולה לקום בשתיים (כמו הלילה האחרון וגם אלה שלפניו - לא כל יום)ופשוט לקרוא לי, ולבקש מים, וליטוף ולהיות ערה. ואז אני חוזרת למיטה ואחרי 20 דקות כשאני כבר חושבת שזהו אפשר לנסות לחזור לישון היא קוראת לי שוב. וככה אתמול זה נמשך מ 02:15 עד 04:00. ואז חשבתי טוב לפחות עכשיו נישן 3-4 שעות. בשעה 05:20 היא קמה שוב. אני נשברתי והבאתי אותה אלינו. ואז ישנו עד 07:30. קמים כמו סמרטוטים... הורים משומשים אני קוראת לזה. עייפים בטירוף ולא מבינים למה?!! שיניים? קר?חם?חלומות?? הכל יכול להיות אבל שיניים לא נראה כי לא מציק , קר/חם?? כבר נמאס לחפש סיבות אני רוצה רעיונות ולא חמש הדקות!!!
אשמח לקבל רעיונות מניסיון של אחרים ו/או שנפתח דף לדיון בנושא כי לי הוא קשה ומעייף

שלום לכולם,
אני אמא לבן שנתיים ובהריון מתקדם . עד גיל שנה ושבע עמית שלנו ינק הנקה מלאה, הפסקתי הנקה בגלל שנכנסתי להריון, כל הזמן הזה הגוזל ישן איתנו במיטה שהוא מכורבל עליי או בצד שלי , לאחרונה זה כבר 4 חודשים זה מאוד מפריע לאבא הוא בועט מושך שמיכה ומפריע לאבא לישון, (אבא קם הרוג מעייפות וממש לא מסוגל לתפקד) אבא ביקש בכל לשון של בקשה להעביר את הבכור למיטה שלו (מה שבחיים לא קרה בפועל יש מיטה ויש חדר מאוד יפים אבל רק למשחקים) בקיצור המעבר היה בלתי אפשרי לילות של בכי צרחות קורעות לב וכולי... בסוף מצאנו פתרון זמני הילד ישן בחדר שלו אבל על מזרון מה שנותן לו אפשרות לקום מתי שהוא רוצה. אבל מה בשבוע האחרון הוא מבקש את אמא (לישון עם אמא) וצורח וקורא בשמי וזה הורג אותי. (בשבוע האחרון אבא נעדר מהבית והיה במילואים נשארנו אני ועמיתי לבד) אני רוצה לדעת האם יש דרך להעביר אותו למיטה שלו או לקנות מיטת מעבר בלי בכי דמעות וצרחות. לפני שהשני נולד ואז גם כך יהיה לו קשה .
אלפי תודות

שירה אמא של- למה שלא תשני עם הילד, ואבא יישן בחדר אחר? הוא יישן טוב, ואת תשני טוב, והילד יישן עם אמא?
אני בכלל מאמינה שמעבר למיטה משלו דורש מהילד בשלות, ורצון - שבאים עם הזמן שלהם והצורך במרחב ופרטיות.
ביפן (איפה קראתי את זה....?) בכלל האבא ישן בחדר אחר, והאמא עם הילדים במיטה אחת גדולה. נראה לי הגיוני למדי.... או שאולי, יישן איתכם באותו החדר, אבל במיטה נפרדת, אצלי לדוגמא- לי ולפשוש יש מיטה זוגית, ולבעלי מיטת יחיד, באותו החדר.... נוח מאוד.
נראה לי שנורא קשה לעמית - גם הפסקת הנקה, גם את בהריון מתקדם ולכן את לא יכולה להיות איתו ולעשות איתו כמו שהוא רגיל, גם הוא קולט (או שכבר יודע לגמרי) שלא יהיה לבד בקרוב, וגם את "מסלקת" אותו מהמיטה, ממך (מנקודת מבט של ילד, לא מביקורת עלייך או על בעלך) .....
זה נראה לי נורא "לבד" בשבילו בבת אחת - שקשה לו להכיל....
וצורח וקורא בשמי וזה הורג אותי זה שיטת החמש דקות רק בצורה אחרת קצת, לא? אולי תעברי לישון איתו על מזרן גדול אצלו בחדר, שיתרגל?
ואני מכניסה כאן שאלה- האם הוא באמת צריך "להתרגל" לישון לבד? יש כאן, ובדפי מיטה משפחתית הרבה סיפורים על אנשים עם 3 4 5 ילדים, ואולי גם יותר שישנים יחד, גם כשיש תינוק חדש, ושאם לאבא קשה- מוצאים פתרונות....
אם קשה לך (את עצמך אומרת שאת נקרעת- זאת אומרת שגם- את לא שלמה עם המעבר, וגם את קצת מנסה לכבות את האינסטינקט שלך לתת את הטוב ביותר לילדך) , ולילד (ממה שכתבת) קשה מאוד- למה שישן לבד?
אני לא מבקרת אותך, אני לא במצבך, ואני מבינה את הקושי, רק מעלה שאלות למחשבה, ואפשרויות לפתרון.
מקווה שלא פגעתי.
@}

ממליצה על הספר "לישון בלי לבכות" . יש שם פרק שלם על מעבר ממיטת הורים למיטת ילד. בכל מקרה זה תהליך איטי, סבלני ויכול לקחת חודש-חודשיים.

בכל מצב שהוא, לא הייתי מוותרת על הזוגיות שלי. היא חשובה לא פחות, ולפעמים אף יותר. להחליט שלא ישנים יותר עם הבעל , לדעתי זו פגיעה באינטימיות הזוגית (והכוונה היא לא למין) שאין חזרה ממנה.

לעבור לישון איתו בחדר על מזרון נפרד לתקופה של שבוע שבועיים, זו התחלה, אחר כך יושבים לידו ומלטפים, אחר כך יושבים ליד המיטה, אחר כך יושבים בחדר, עומדים, עומדים ליד הדלת וכו'...

צריך לתכנן תוכנית וללכת איתה , כזו שנותנת גם לזמן לעשות את שלו, וגם לוקחת בחשבון שיהיו ימים אחרים, לא קלים, שבהם פתאום אחרי שיכלת רק לשבת בחדר הוא ירצה שתשכבי לידו, וזה בסדר...

בכלל האבא ישן בחדר אחר, והאמא עם הילדים במיטה אחת גדולה. נראה לי הגיוני למדי
???
???
זה באמת נראה לך הגיוני?
אולי אני פשוט מיינסטרימית מדי אבל הרעיון הזה נראה לי ממש חולה ולא נכון מבחינת הקונסטלציה המשפחתית

למה זה כל כך נורא?
אמא ואבא יכולים להתחיל את הלילה ביחד ואח"כ לישון כל אחד במיטה אחרת. אצלנו בבית לאבא קשה לישון עם נוגעים בו וגם ככה אנחנו ישנים בשמיכות נפרדות אז מה ההבדל הגדול? שואלת ברצינות לא כויכוח.

גם אנחנו עם שמיכות נפרדות. יש הבדל גדול בין שמיכות נפרדות לחדרים נפרדים.

בעיני זו פגיעה באינטימיות, ואמירה בסגנון "אתה מחוץ לתמונה". ככה זה מתפרש לי, ואני יודעת שבעלי היה מקבל את זה מאוד קשה, או לא מקבל את זה.

מה זה להתחיל את הלילה ביחד? המפגשים הם רק ליחסי מין? לשיחות חולין? גם בשינה המשותפת יש משהו מאוד חשוב , הלא זו הסיבה שאנחנו ישנים עם ילדינו לא? כשבאמצע הלילה פתאום פותחים עין, ככה רק בשביל לגלות שכל התא המשפחתי נמצא פה, על אותו מזרון, נוחר ומאושר..

וגם בבוקר כשקמים, לא נפגשים כמו שותפים במסדרון, אלא מתעוררים ביחד, מחליפים איזו מילה, נגיעה ,חיוך, או זעיפה, לא משנה.

_בכלל האבא ישן בחדר אחר, והאמא עם הילדים במיטה אחת גדולה. נראה לי הגיוני למדי
???
???
זה באמת נראה לך הגיוני?
אולי אני פשוט מיינסטרימית מדי אבל הרעיון הזה נראה לי ממש חולה ולא נכון מבחינת הקונסטלציה המשפחתית_
קודם כל מדובר על יפן.
דבר שני- את עונה כאן למישהי (אני, ז"א) שהיא דוסית, כך שמלכתחילה אנו ישנים בנפרד (מבחינה חסידית יש עניין, אם תרצי להמשיך את הדיון בנושא הזה אפשר בדפבית של אחת מאיתנו) - ז"א במיטות נפרדות.
חוצמזה- אני הולכת לישון אחריו, קמה אחריו, הוא קם באיזה 5.30 בבוקר, והולך ישר לעבודה, אז כל דינאמיקת הלישון-לקום אחרת אצלנו.
חוצמזה שזה לא הענין לדחות אותו מחוץ למעגל המשפחתי. ההצעה היתה מיטות נפרדות באותו חדר, כדי שהוא יוכל לישון כמו שצריך, וגם האמא והילד ואולי אם היא תרצה גם עם התינוק החדש יוכלו לישון יחד.
חוצמזה, שלא רמזתי שהמפגש המשפחתי הוא רק למין. אינדי מעלה כאן משהו שלדעתי יש בו הרבה- שלאבא קשה שנוגעים בו. בעלי ואני היינו ישנים יחד בהריון, התחלנו את הלילה מחובקים, ואחרי 5 דקות הוא הי'ה מסתובב לצד שני, לקצה השניה של המיטה והי'ה נרדם. הי'ה לו קשה עם קרבה בלילה- התזוזות שלי העירו אותו כל הזמן.
ושירה אמא של אמרה שהבעל קם הרוג מעייפות בגלל התזוזות והשמיכה שנעלמת..... אז אולי זה אחרי הכל לא ממש נורא, ולא דוחק אותו החוצה, אלא נותן לו מרחב אישי, ואפשרות לישון בנוחות וברגיעה, בלי לפגוע בקשר של האמא עם הילדים.

למה שלא תשני עם הילד, ואבא יישן בחדר אחר? הבנתי... הכוונה היתה במיטה אחרת.

או שאולי, יישן איתכם באותו החדר, אבל במיטה נפרדת, פה היתה הכוונה שלי שעמית יישן איתכם בחדר במיטה נפרדת. זה גם פתרון, אולי, לא?

שירה אמא של, סקרנית לשמוע מה שלומכם, ושואלת שוב- אני מקווה שלא פגעתי.....? @}

היי תודה לכל המתעניינים, אין לי מחשב בבית ועכשיו אני כאן אז ככה . כל זמן שעמית ינק הוא ישן איתנו במיטה (שהיה קטן זה לא הפריע לאבא, עכשיו שהוא גדול (הגוזל) זה מפריע לו כמו שאמרתי הוא בועט באבא ושאבא מנסה לגלות חיבה אז עמית פשוט צועק זוז, לך. או אפילו מסתובב לצד השני קשה לו להרדם עמית שר, ומדבר ושוב בועט וצועק (יש לנו מיטה מתכווננת וגם כל אחד עם השמיכה שלו). לא מתאים לנו לישון בחדרים נפרדים אנחנו רוצים לישון ביחד בלי הפרעות. מה שקורה בפועל זה שאני לרוב מרדימה את עמית נשארת לישון (מעייפות נרדמת) על המזרן וקמה בזחילה למיטה שלנו, באמצע הלילה עמית קם לבדוק האם אני לידו, לפעמים אבא קם ומנסה להרגיע ולהרדים אותו, אבל בדרך יש צרחות ובכי שאני לא עומדת בהם. ואז אני צועקת מהחדר תביא אותו כי אין כח לא לי ולא לבן זוגי במיטה שלנו הוא נרדם בלי בעיה. (האמת לי הוא לא מפריע) אבל אני כן חושבת שבקרוב יוולד עוד תינוק ומה אז ? חשבנו ביחד אבא ואני על שיטת 5 דקות אבל אני לא יעמוד בבכי ואני ממש לא חושבת שזה יעבוד . אז מה בכל זאת?

תרגיל קטן בהתבוננות על העולם מעיניים של פעוט :

איך מלמדים אותו להשאר במיטה מבלי להפוך את זה לסיוט?
איך מלמדים אותם שאני לא רוצה לישון לבד מבלי להפוך את זה לסיוט ?

אני רוצה לדעת האם יש דרך להעביר אותו למיטה שלו או לקנות מיטת מעבר בלי בכי דמעות וצרחות.
אני רוצה לדעת אם יש דרך להסביר להם שאני לא רוצה לישון לבד בלי בכי דמעות וצרחות.

כלום הם לא מבינים הגדולים האלה

.

שירה, אני רוצה לשאול שתי שאלות- בלי שתפגעי!! באמת, בלי רצון להעליב-
קראת את כל ההצעות (לא בהכרח מה שאני כתבתי) ? יש המון עצות בדף הזה, וגם בדפי לינה משפחתית....
האם זו חובה שלא ישן בחדר שלכם? אולי יכול לישון לידכם על מזרן?
בל מקרה בהצלחה....

היי פפריקה הונגרית, חשבנו גם על שישן איתנו בחדר, אבל מה יקרה בעזרת השם בעוד חודשיים לערך שאני אלד ?
ואת ממש לא מעליבה ולא פוגעת : - D

מה יקרה כשתלדי?
אז תלדי, ולפחות הוא לא ירגיש left out ....
כי התהליך כולו הוא קצת מהיר- הפסקת הנקה, שינוי הגוף שלך, ולכן את לא יכולה לעשות איתו מה שיכולת קודם, את בטח כבר לא כ"כ מרימה אותו, ואין לך אולי כבר סבלנות כמו קודם (הורמונים, קיץ, לידה מתקרבת...) , מעבר לחדר אחר ו לידה של אח חדש.....
נראה לי מהצד קצת אינטנסיבי, מה גם שיש כאן הרבה משפחות שהילדים נשארים בחדר/במיטה גם לאחר לידת אח חדש.
מציעה שתעייני בדפי מיטה משפחתית לעצות מכל מני סוגים, וגם מוקדם יותר בדף הזה....
ובכל מקרה, אני לא בטוחה שאם הוא יהיה בחדר, אז יש מקום לדאוג מה יקרה בעזרת השם בעוד חודשיים לערך שאני אלד ....
כמו שאמרת- בעזרת ה'. הוא יעזור....

בהצלחה.

רציתי לספר על הפשושי- בן שנה וחודשיים, עם תהליך חיפוש מאוד ארוך, וקשוב.....
בהתחלה ההרדמות שלו היו מאוד קשות (מאז שנולד.) אם זה לא היה במנשא, הוא לא היה ישן בלעדי- זאת אומרת שאם הייתי מנסה להזיז את הידיים לקראת הנחה על המיטה הוא היה מתעורר בבעתה, מה שממש זעזע אותי- כמה הוא סבל להתנתק ממני. (אמרו לי שאני מוותרת לו מדי, אבל אני לא מאמינה- עובדה- )
לפני זמן מה (בערך בגיל 9 חודשים), פשוט הנחתי אותו על המיטה, הוצאתי את הידיים לאט לאט, ובפעמים הראשונות (ועד היום לפעמים-לפעמים כשהעיתוי עדיין לא מוצלח) הוא היה מתעורר מוחה על השינוי, והייתי מניקה בשכיבה לידו עד שהיה חוזר לישון. תהליך ההנקה הזו התקצר, עד לכדי דקה -דקה וחצי....
לא מזמן, הוא פשוט הפסיק כמעט לגמרי להתעורר בלילות, אני מניחה שזה בא בעיקר כי גילה שנוח לו לישון על הבטן. וכשהתעורר, לא רצה לינוק, אלא פשוט להתקרב אליי, לדעת שהוא לא לבד במיטה (הזוגית הגדולה, עליה הוא נודד תוך כדי שינה) ושאני שם , מחבקת. הצעתי לינוק, אבל סורבתי )-: , ולאט לאט, תוך שבוע לערך, הוא פשוט הפסיק להתעורר.
פשוט ככה.
כיום הוא מתעורר קלות, משנה תנוחה, מחפש מיקום יותר נוח בין השמיכות והכריות (בעיניים עצומות, זה מצחיק לראות את זה...), וחוזר לישון. לבדו, בלעדיי.

מה שבאתי לספר כאן- זה שהתהליך הוא שלו, קשה למצוא נוסחאות- פשוט להציע, ולתת לו לחפש לבד גם כן, עד שימצא את הדרך להרדם.
אמנם הגיל הוא אחר, וכל מערך ההתנהגות שונה, אבל רציתי לתת לכן תקוה - אינדי אנית ואורי ה , שבסוף, איכשהו זה מסתדר...
מעניין, שמכל הדברים הקשורים לגמילה, שעדיין לא במחשבתי אפילו, הכי חששתי מהלילה, בעיקר אחרי מה שקראתי על חוויות של אחרות... לא היה לי שום ספק, שאת הלילה אשאיר לסוף, ומצחיק ומעניין לי לראות איך זה קרה מעצמו, ממנו, בתהליך כזה עצמאי ואישי....
(הוא עדיין יונק, ונרדם בהנקה, וגם מתפנק ומתכרבל באמצע היום, וגם בבוקר הוא יונק וחוזר לישון לעוד שעתיים של חסד...)

הדיון על שנת צהריים של פעוטות עבר לשם בהסכמת המשתתפות

אוף,כתבתי המון והצלחתי לאבד את זה,ואין לי כוח שוב לכתוב את כל המגילה,אז רק בקצרה: גילנו בקיץ שהילד ,עכשיו בן שנה ותשע,יכול להירדם לבד בזכות זה שהסבתא פשוט שמה אותו במיטה ואמרה לילה טוב ויצאה,וזה אחרי חודשים ארוכים של הרדמות ארוכות ומסויטות שבהן הוא היה מרדים אותנו אחרי התעללות קשה(קופץ עלינו ומתגלגל עלינו וכו) וכל זה במיטה המשפחתית,אני פשוט חשבתי שאם אין סורגים אז הוא מיד ייצא(לפני כן הוא היה נרדם בהנקה)
ולחשוב שיכולנו לחסוך את כל זה.. P - :

ולחשוב שיכולנו לחסוך את כל זה.. P - :
זה לא בהכרח נכון, את יודעת. יכול להיות שהוא פשוט בשלב שזה אפשרי, והיא פשוט ניסתה ברגע הנכון.

יכול להיות שהוא פשוט בשלב שזה אפשרי, והיא פשוט ניסתה ברגע הנכון.
מעניין.... ועכשיו זה "עובד" לכם באופן קבוע, פחות או יותר? או זזה היה חד פעמי, ועובד רק עם סבתא?

לגמרי קבוע,יותר ויותר פשוט מיום ליום,הוא כבר בעצמו שולח אותי: "עכשיו אני יושן ואמא באה אח"כ נכון אמא?" תענוג,אפשר שוב לחיות בערבים..
אבל הפיצפון לא בן שנה ותשע אלא שנתיים ותשע! אז סביר שאם היינו עולים על זה כמה חודשים טובים קודם זה גם היה עובד,לא נורא אני לא בוכה על חלב שנשפך אבל מקווה שיגיעו לפה אמהות באותו מצב ואולי ירוויחו מהניסיון,תנו לילד שלכם קרדיט! לפעמים אנחנו משליכים על ילדנו את ההנחות שלנו מראש..והוא בכלל יכול הרבה יותר.

אצלנו כשהגדולה הייתה בת שנה וחצי החלטנו להעביר אותה לחדר ומיטה משלה, עד אז כל לילה אבא אחד, אמא אחת וילדה אחת שוכבים שעות במיטה ואבא ואמא שרים את כל השירים שהם הכי אוהבים, השירים שהם הכי מחבבים, שירים ככה ככה ואם הילדה עדיין ערה גם שירים שהם לא סובלים, זאת הייתה תקופה יפיפיה עד שניחר גרוננו ואבא די התחיל להבריז וכל מיני דברים והוחלט שילדה אחת תרדים את עצמה, אמא דיברה עם ילדה אחת בצהריים ואמרה לה: את יודעת כשאני עייפה אני אומרת לילה טוב והולכת לישון, גם את יכולה כשאת עייפה. זהו לא יותר לא פחות, הגיע הערב ואמא אחת אמרה: וואלה אני עייפה, לילה טוב, אני הולכת לישון, היה שבע בערב אבל אמא אחת הלכה לישון, ילדה אחת ישבה עם אבא בסלון עד שנרדמה, וכך עוד שני ערבים, אמא אחת הייתה מרוצה ללכת לישון כל ערב מוקדם למען מטרה נעלה חוץ מהעייפות הטבעית של האמא, והפלא ופלא ערב רביעי אבא אחד ואמא אחת יושבים בסלון ופתאום מגלים שילדה אחת לא איתם, מחפשים ומוצאים אותה שוכבת במיטה בחושך, באים נותנים לה נשיקה ואומרים כשאת הולכת לישון תגידי לילה טוב, וכך היה.
פרק ב- ילד שני, זהו פרק קצר במיוחד, נקנה מזרון זוגי לחדר הילדים והקטנצ'יק פשוט הוצמד אל אחותו, והוא עושה כל מה שהיא, והיא הרי לא קמה, אז גם הוא לא.
פרק ג- זה כבר שיא השיאים, התינוקת בת4 חודשים כמובן שישנה איתנו [לא צריך להגזים עדיין לא הצמדנו אותה למוסקטרים] אבל, חמסה חמסה חמסה, היא פתאום לאחרונה התחילה להרדם לבד בלי ציצי בערב ושוב חמסה חמסה מלח מים שום בצל.
כל המעוניין יכול להשתמש בשיטה בחינם ולהעביר אותה הלאה.

זה כבר שיא השיאים, התינוקת בת4 חודשים כמובן שישנה איתנו [לא צריך להגזים עדיין לא הצמדנו אותה למוסקטרים] אבל, חמסה חמסה חמסה, היא פתאום לאחרונה התחילה להרדם לבד בלי ציצי בערב ושוב חמסה חמסה מלח מים שום בצל.
0-:
!!!
(איזה יופי, כמובן!!! בלי עינרע, שיהיה בכיף, סתם בשוק תהומי!)

שלום, מנסה להעיר את הדף הזה,
הפעוט שלנו בן כימעט שלוש- ומזה שבועיים ל-א נרדם בצורה נעימה יותר בלילה
חשבנו לנו כמה ימים, שאולי זה החגים והפעילויות שבוטלו ואולי לא קיבל את מלא הוצאת המרץ הרגיל.
אבל, היום , ממש עכשיו, אנחנו "בהשכבה" מהשעה 21:00 והוא אפילו ישן צהריים רק חצי שעה...
אני עובדת עצות , לא יודעת מה אני עושה לא נכון- שאלתי בשיטת טיפול מסויימת - ו"קיבלתי" שזה קטע שלו....
חייבת לומר שזה "לא עוזר לי"-
אני רוצה לעזור לו- אבל לא ברור לי איך- אני מנסה לשמור על קור רוח- עכשיו בעלי עבר ל- ללכת אליו- והוא מבקש אותי-
ואני לא מסוגלת ללכת אליו, האמת בניגוד לבדרך כלל שאני מרגישה כעס, היום אני מרגישה כהה..
בוכה בוכה בוכה בוכה...
האמת אני כבר חוסמת את עצמי מלהרגיש
אני חשה שהוא משחק בנו ,שהוא עושה דווקא, שהוא מותח אותנו ורוצה לראות עד איפה אנחנו נגיע ומעל הכל ברור לי שהוא עייף
שאלתי אותי לפני חצי שעה מה קורה האם הוא יכול להסביר לי למה הוא לא הולך לישון
הוא ענה שהוא לא רוצה או כמילותיו לא בא לי......
חיפשתי אפילו תשובה בספר של מייזליש...
עשינו ה-כל פעמים כבר, פיפי, מים, הנקה, חיבוק נשיקה כיבינו אור הדלקנו בכה התנחם
ואני מרגישה שפשוט אין לזה סוף
השעה אחת עשרה וחצי בלילה, הלך ערב רגוע- אני כבר מתה ללכת לישון- ולא מתחשק לי כשהוא ער,
אני רוצה שלווה ושקט לפני שאני הולכת לישון
מרגישה קצת אבודה חסרת אונים.
אפילו קיבלתי טיפ - לעבור להרדים באוטו... מתלבטת...
עצה ?

מקפיצה - עצות למשהו?.....

לא להרדים באוטו. זה גם מפסיק לעבוד אחרי כמה פעמים.
אולי תנסי לישון איתו?
ולדעתי שיפסיק לישון צהריים, אם הוא לא עייף אז מה הטעם?
(גילוי נאות- הילדה שלי בת שנתיים וחצי הולכת לישון במיטה משותפת רק אם אני הולכת לישון ביחד איתה. לרוב אני נרדמת איתה, אבל אם לא אז אני קמה וממשיכה את הערב.
כשניסיתי להעביר אותה לחדר משלה היא היתה עושה את מה שהבן שלך עושה ואני הייתי מתפוצצת מעצבים, אז החזרתי אותה למיטה שלי ועכשיו נעים לי.
התהליך שעשיתי היה לחשוב טוב טוב עם עצמי מה בסיטואציה בדיוק מפריע לי, ולטפל בזה. במקרה שלי מה שהפריע לי היתה העובדה שאני שוכבת לידה ולא נוח לי)
אולי תספרי קצת על סידורי השינה ואם משהוא נוסף השתנה בזמן האחרון..

עץ התמר , גם אצלנו התחילה תקופה בדיוק כזו, מייד לאחר ליל הסדר (שבו הלך לישון מאוחר). והוא בגיל דומה.
עכשיו זה כבר לא עניין של חזרה לשעון הביולוגי אלא התנגדות שלו לישון. לא משנה אם השעה רבע לתשע או רבע לעשר, הוא טוען שהוא לא עייף ולא רוצה לישון. השינה בצהריים - לפעמים התקצרה ולפעמים בכלל לא נרדם בצהריים, לפעמים היה פעיל מאוד ולפעמים בכלל לא, לפעמים היה אתי כל היום ולפעמים כמעט שלא, בקיצור כל מיני גורמים אחרים נשללו. ועדיין אומר שהוא לא רוצה לישון.

בהתחלה חשבתי שאני אמא רעה שמכריחה לישון ילד שלא עייף. אח"כ ראיתי שהוא עייף - כשהרשיתי לו לשחק בסלון עוד קצת, אפילו כוח לשחק לא היה לו. נשכב על הספה...

מה שאני עשיתי (ועדיין עושה, זה לא נגמר עדיין) זה לתת לו עוד איזו חצי שעה לעומת זמן ההשכבה הקודם שלו, שהיה שמונה ורבע בערך - ואז להחליט שנכנסים למיטה. ויתרתי על מאבק בתחום צחצוח השיניים, גם לזה הוא מתנגד באחרונה, והשקעתי את הכוחות במעבר לחדר אמבטיה (שטיפת פנים וכולי) וכניסה למיטה. הצעתי לקרוא לו סיפור במיטה, הושבתי אותו עלי במיטה המון זמן בחיבוק, וכולי. מרגע שהוא נכנס למיטה, לא יוצאים ממנה. כשהוא קיבל את זה הוא גם נרדם תוך 7 דקות. כך היה לפחות אמש.. ומי יודע מה יהיה הערב

גם אצלנו החלה בעייה כזו, ילדונת בת שנתיים וחמש עד לפני ארבעה חודשים בערך היתה נכנסת למיטה בשמונה וחצי ומיד נרדמת, היום בקושי בתשע וחצי וממש מלאת מרץ, לפעמים נרדמת עליי בסלון כמעט ברבע לעשר. אוהבת שאבא שלה קורא לה סיפור ומחכה עד שנרדמת וגם זה לא תמיד עובד (הבעייה היא שאבא לא תמיד חוזר ואם כן אז לרוב מאוחר), חשבתי שאולי מחכה לאבא או כי יש לה מה שנקרא הפרעות בשינה אבל היא אפילו לא נראית עייפה, ניסיתי לא להתייחס אליה להחשיך את הבית ולפעמים נרדמת פתאום על מזרן משחק שיש בסלון. זה ממש לא משנה אם ישנה בצהריים או לא, די לה בעשר דקות מנוחה על הספה למלא מצברים.
מקווה שזו תקופה וזה יעבור. ולא נראה לי להרדים באוטו...
הקושי הוא שהבן שגדול ממנה עייף נורא ורוצה לישון והיא מתסיסה אותו. (הוא נרדם בסלון לידי או איתי במיטה ומועבר בשלב מסויים למיטה שלו)

קודם כל תודה לכל התגובות,
למען האמת מרגיע שאני לא היחידה שמתמודדת עם זה...
סידור הלינה בביתנו ,הוא לינה משפחתית ועד לפני חצי שנה בערך אולי קצת יותר זה מה שעשינו
כלומר אחד מאיתנו (אבא/אמא) היה הולך להשכיב אותו לישון, אבל לפני כמה חודשים אני מיציתי את זה לגמרי, ולמען האמת אחת הסיבות לכך
היא- כי הוא עשה בדיוק את הקטע שהוא עושה עכשיו כלומר לא נירדם ולנו היום עוברים בראש כ-ל מה שאנחנו לא מספיקים לעשות או יכולים לעשות בזמן הזה שעובר, ועל הביחד בכלל לא היה על מה לדבר ביפרט אם נירדמים בזמן הזה...
אז הוא עבר בקלות מרשימה לללכת לישון בעצמו כי הוא ניסה והצליח ועודדנו אותו לכך ובחצי השנה האחרונה זה מה שהוא עשה, נכון שהוא לא נירדם תמיד מיד, אבל מעולם לא ירד מהמיטה ועשה "קונצים"- ולי לא שינה אם הוא ישן או ער כל עוד הוא במיטה
ופיתאום מזה שבועיים הוא יורד מהמיטה ועוברות שעתיים עד שהוא נירדם סופית
ואני מדברת על ילד עייפ לכל הדעות שממש מחזיק את עצמו בצחוקים דיבורים ושיגועים שעתיים וחצי- ולא תגידו הולך לישון בשמונה בערב אני מדברת על תשע ורבע ממוצע.....
אנחנו מותשים

(השינוי היחיד שבוצע היה ------ שגזרנו לו את השיער בחלק הקידמי- כלומר פוני--------)

הוא יודע, שאנחנו נישן איתו את שארית הלילה, כי הוא מתעורר איתנו כל בוקר, אבל אני לא יודעת אם אני מפספסת פה משהו או שזה באמת קטע שלו.

וגם אפרופו כל מיני כצות של אנשי מקצוע- שמעתי את מיכל דליות אומרת אם הוא יוצא מהמיטה אז להחזיר אותו...
ובהתחלה זה מה שעשיתי(בלי קשר אליה)או עשה בעלי, ובאיזו שהוא שלב (לפני ששמעתי אותה) פשוט כאילו לא היה איכפת לי לא במובן רע, אלא כי גם זכרתי שאם יש התנהגות לא מתאימה אתה לא מעודד אותה נותן לה עוד כוח ומקום אלא פשוט דואג לסילוקה לאט לאט, וחשבתי לעצמי שאם הוא יורד מהמיטה, ונישאר בשקט אפילו במיסדרון(נירדם שם פעם אחת...) אז מה איכפת לי
ואז שמעתי את מיכל דליות , ובעלי אמר שהוא חושב (אין קשר בין שני המקרים הם ניפרדים) שצריך לעמוד על העיניין שלא יוצרים מהמיטה
אז עברנו לעינין הלהחזיר סופית, ואני מרגישה שזה הסלים את כל הסיפור..
כבר לא יודעת מה לחשוב

קודם כל, הגיע האביב.
כל בעלי החיים ישנים פחות. אולי גם הם? יותר מזה, עם שעון קיץ ולילות שמתחילים יותר ויותר מאוחר, חייב להיות קשר גם להפרשת מלטונין מאוחרת ואיחור טבעי של שעת השינה.
אם בעייפותנו אנו, אנחנו מרשות לעצמנו איזה שלוק קפה, אפילו נטול ומניקות, אז הילד ירוץ מזה במעגלים. קפאין זה סם מעורר רב עוצמה שעובר בהנקה (אם אני באופן אישי שותה נטול בבוקר, אני לא ישנה אח"כ כל הלילה. למדתי את זה בדרך הקשה...)

עכשיו גילוי נאות - אין לנו שעת שינה מסודרת, אין לנו טקס שינה, ואני והיא בד"כ נופלות מהרגליים בערך באותו הזמן (בין 20:00 ל 22:00 באופן טיפוסי

)
הפרעות בשינה ניצפו בצמידות ל:

צריכת קפאין שלי (נטול זה בעצם מופחת) או שוקולד (אישי שם פעם פול אחד בגלידה שהוא הכין, ושילם על זה את המחיר בשתי קצ'קעס ששיגעו אותו כל הלילה...)
רגישות למזון שלה - אם נגיד היא אוכלת זיתים, אז היא תתעורר בשלוש לפנות בוקר ותעשה לנו מסיבה. סיוט. בסביבות חמש, היא תעשה פתאום קקי ענק ותיפול שדודה לשינה עד עשר בבוקר. לוקח כמה ימים להתאושש ממאורע כזה..
הסחות רציניות בזמן שנת הצהריים. אני חושבת ששינה מביאה שינה - כלומר, אני נגד עצות לעייף פעוטות. כשיש יותר מדי אקשן בצהריים (קורה לא פעם) היא מדלגת על השינה. זה רק עושה אותה עייפה ואומללה יותר, זה לא עוזר לה להרדם. הרבה תינוקות ופעוטות ישנים דווקא יותר טוב בלילה אם ישנו שנת צהריים טובה.
רעב. לפעמים אנחנו מגיעים לערב עייפים. אנחנו לא אוכלים ארוחות מסודרות אלא נענים לתחושת רעב, אז אין לנו מושג כמה היא אוכלת, ולפעמים היא פשוט יותר עייפה מאשר רעבה כשהיא הולכת לישון. אז היא מתעוררת בארבע לפנות בוקר, אוכלת בננה וחוזרת לישון.

וזה לא קורה הרבה. אבל זה קורה.

גם לנו זה קורה. מה? את עייפה כל יום באותה השעה? ואני לא מדברת על מצבים של מחסור כרוני בשינה שבהם את נופלת מהרגליים בכל ערב. אני מדברת על שגרת החיים. יש ימים כאלה, יש כאלה, הכדור מסתובב, באים אורחים, יש יותר פעילות, פחות פעילות, יותר אוכל, פחות אוכל. קורה לכולם. אלא שכשזה הקטנים גם השינה שלנו מופרעת.

אז כבר קרה שאמרנו לה - אמא ואבא מאד עייפים עכשיו והולכים לישון. אם את צריכה משהו, את יכולה להעיר אותנו. והיא העירה. או שעשינו תורות..
מאד חשוב שתהיה לך תמיכה. אצלנו אם האיש עייף אין עם מי לדבר, אני מתמודדת עם עייפות יותר טוב, אבל גם לי יש ספים שאני מזהה שאם אני עוברת אותם, כולם סובלים.. אני, היא והוא. במקומות האלה אני מודיעה שאמא צריכה לישון עכשיו אחרת יהיה רע ומר, מסובבת את הגב ונותנת להם להסתדר.

וואו יוצא לי ארוך.. רציתי להגיד עוד משו קטן... נשמע כאילו את לוקחת אחריות על השינה שלו. זה עניין שלו עיוני. יישן או לא יישן, זה רק הוא יכול להחליט. אי אפשר "להרדים" אותו. אפשר רק ליצור תנאים שלא מפריעים לו להרדם ואפילו קצת עוזרים, אבל רק אם הוא בדיוק עייף ומוכן לישון. אבל אם משהו מפריע לו, מה אומר לך, שום חלב לא ירדים אותו... רק אולי עייפות כזאת, שכבר יותר גדולה ממה שמפריע לו לישון.

תמר, הדף פתוח לי כבר כמה שעות אז רק עכשיו ראיתי שעדכנת, מצטערת אם הדברים שלי נשמעים תלושים ולא קשורים. עכשיו שפירטת יותר זה נשמע קצת אחרת..
אני חושבת שאם את כל כך עייפה ומותשת, לכי לישון איתו. אולי זה יתן לו את השקט והבטחון שהוא צריך כדי ללכת לישון ולך מעט יותר כוחות להתמודדות מחר. לא פתרון קבע, פשוט דרך לאגור כוחות.
דבר נוסף, זה שהייתי חושבת על המקום שבו הצורך שלי שהוא יישן באופן מסויים, בזמן מסויים וכו' יכול להיות שמשם באה ההתנגדות שלו. ושאם הוא יחוש שזה באמת שלו בלבד ובשליטתו הוא יפסיק להאבק.
רק מחשבה.

(השינוי היחיד שבוצע היה ------ שגזרנו לו את השיער בחלק הקידמי- כלומר פוני--------)

עץ התמר, היתה לי עצה אליך? היא מבוטלת, שכן הערב היה די מתיש. ילד שבוכה וצועק "לא רוצה לישון", אבל מה, לא מצליח אפילו לבכות כמו שצריך מרוב שהוא מפהק ומשפשף עיניים. עשרים דקות כאלה.

מה עשיתי? לא זוכרת, היה רעש וחושך. כשהחליט שהוא כבר מרשה לעצמו להירדם, נרדם תוך 3 דקות.

אולי אני מפספסת משהו. אבל בחייאת, לא יודעת לעשות יותר מזה (לתת לו להסתובב בסלון בעשר וחצי בלילה, את זה כבר ניסינו, וגם בסיבוב הקודם לפני טקס השינה החדש, וזה קטסטרופה. לא מתאים).

נסו להרדים בסלון.
אצלנו זה עזר מאוד.

וגם זה שהיא הפסיקה לישון בצהריים (זה היה ביוזמתה).
שיפור פלאים.

איזה כיף לכל התגובות החמות והתומכות
תודה.

עיניין האביב, לוקחת את זה כפרמטר.

אה, לגבי שנת צהריים היום הוא כבר לא יילך לישון כי נירדם באוטו והתעורר, ועכשיו מסתובב לו מחוייך

יופי לו.

לפעמיים הוא לא ישן בדר"כ כן- לפי מה שראיתי בוודאי שהולך לישון בקלות יותר בלי שנת צהריים , אבל זה לא יהייה ביוזמתו כלומר לא לישון, כי הוא
נופל בערך ב17 או קצת אחרי ואז בכלל חלב על הזמן

שיירדם בסלון לא יילך... כי יש המון המון גירויים בסלון.

ואנחנו כרגע בשלב,שאומרים לו " שהגיע זמנך ללכת לנוח להרגיע את הגוף זה חשוב עבורך ככה את גדל". כלומר זה מה שאנחנו אומרים לו- בעיקר אם הוא שואל :"למה"?....-
מבחינתנו חשוב, שיילך לישון נגיד עד 9:30 כלומר במיטה לא חייב לישון רק שישאר שם- כי אני ממש ממש זקוקה לזמן הזה של שקט לפני השינה.

אני כאילו מרגישה שאין לי את השלווה הזו אם אני לא מספיקה לנשום לרווחה לפני הבוקר וגם בבוקר אבל זה לא חובה.
בערב מבחינתי זה על סף החובה (לא רוצה לצאת בהצהרות).

יכול להיות שאנסה כמה ימים ללכת לישון עימו-
לגבי מה שאמרת ניצן, אני לא מותשת פיזית, אלא נפשית אני עצבנית ומרוטה, ורוצה שיניחו לי בשלווה- לכן לא בטוח שיצליח לי לשכב לישון יחד איתו, אבל זה שווה מחשבה.

הורות , כל פעם למצוא את סף היכולת שלי כאמא במקום שלא העלתי בדעתי שאני יכולה לו.

דבר נוסף, זה שהייתי חושבת על המקום שבו הצורך שלי שהוא יישן באופן מסויים, בזמן מסויים וכו' יכול להיות שמשם באה ההתנגדות שלו. ושאם הוא יחוש שזה באמת שלו בלבד ובשליטתו הוא יפסיק להאבק.

קראתי וקראתי את המשפט ומצד אחד אמרתי אולי יש כאן משהו, ומצד שני חשבתי , האם זה שאין לו ממש שעה מוגדרת של שינה אלא בין 19 ל-22 הכי מאוחר בדר"כ - אומר שעדיין יש כאן צורך
חוץ מהצורך המובן מאליו עבורי של שקט בערב או לפחות אחרי Xזמן של פעילות לאותו היום?
תוהה

קרוטונית, ניראה לי שאת מצטרפת אלי לתהיות?......

קרוטונית, ניראה לי שאת מצטרפת אלי לתהיות?......
אצלי נפתר לפחות חלק מהתעלומה הערב - הוא מתגעגע לציצי... (אחרי כשבוע שבו נעלמה לנו ההנקה הקצרצרה שלפני השינה). אלא שאין לי כוונה לחזור להיניק.
נשאתי ונתתי איתו קצת, התפשרנו בינתיים (משמע הוא זכה לרפרוף חטוף מכל צד, שנייה וחצי במצטבר). אח"כ שכב ונרדם. נראה..

יש לי עוד כמה מחשבות אם זה מעניין אותך..
לי אישית קל מאד להביט בעולם דרך העיניים שלה (ולפי מה שאת מתארת גם שלו...) כי אני זוכרת בעצמות איך הרגשתי כשההורים שלי שלחו אותי למיטה.
איך הייתי מתחמקת ובורחת מהחדר לראות מה הם עושים, מי בא לפגוש אותם, מה יש בטלויזיה... הרגשתי שזה לא פייר שאני חייבת להיות במיטה והם לא.

אפילו שהוא נורא עייף, וזה לגמרי ברור לך שהוא עייף.. אני לא יכולה שלא לחשוב על הדברים מנקודת המבט שלו. מכריחים אותי להיות מוגבל בתנועתי לגודל המיטה הזאת וכל מעיניי נתונים ללראות מה אמא ואבא עושים ולתבוע את עצמאותי, חופש התנועה שלי והחופש שלי לישון מתי שאני רוצה. הוא בדיוק בגיל המתאים.

מה לעשות עם זה?
לראייתי הפרטית בלבד, זכותו. זכותו זכותו זכותו. לישון מתי שהוא רוצה, היכן שהוא רוצה, להיות היכן שהוא רוצה גם אם הוא עייף וכו'. אלא מה? גם זכותך לשלווה ולזמן לעצמך. אז פה אפשר לומר "בבקשה, אתה לא רוצה לישון? אל תישן. עשה מה שאתה רוצה. (לא בהתרסה חלילה. בכנות.) אלא שאני זקוקה לזמן הרגעות ולזמן פרטי. אז אתה מתבקש שלא להציק לי עכשיו עד שהולכים לישון. אם אתה זקוק לי בזמן ההרדמות שלך, אתה יכול לקרוא לי."

קורטונית, שמחה שאצלכם יש קצה של פיתרון או של הבנה ברורה מה קורה @}

ניצן, תודה על המחשבה ועל השיתוף,

הגעתי סופית אתמול למסקנה שמשהו עובר עליו, אומנם הלך לישון, מוקדם מאוד, נירדם והכל, אבל התעורר לפחות 3 פעמים כמו מתוך חלום רע, כשהוא קורא אמא...

וגם כשכבר הייתי לידו זה קרה,ולילה לא רגוע מבחינתי... בקיצור פאזה.

בקיצור יש כרגע תקופה, שלו שאני צריכה לנשום בה עמוק עמוק עמוק.

אני מסכימה עם מה שכתבת, ואתן לזה זמן מחשבה בכובד ראש
תודה.

@}
אל תשכחי לעדכן מה קורה אתכם.

שולחת הרבה אויר נקי לנשימות עמוקות עמוקות @} ומאחלת שינה טובה וממלאת מצברים לכולכם.

_{בהזדמנות אחרת אני אכתוב לך מה דעתי על "תקופות" כרגע זה סתם מעמיס ולא קשור לדף.}

(_נסו להרדים בסלון.
אצלנו זה עזר מאוד_
רק פה באתר לא הורגים על משפט כזה, או על להרדם יחד איתה במיטה. אני לא מעיזה לומר לאף אחד שזה מה שאנחנו עושים עם הילדים ואם אומרת זה מיד מלווה בהצטדקויות מזל שיש באופן)

תודה שוב, לכל התומכות.

טוב מזה יומיים ש"המצב" נרגע כי כימעט ולא ישן בצהריים- למות נטייה ברורה שלו להרדם בין 15 ל- 17.........
הכמעט אומר שנירדם לדקות ספורות,

ניצן אשמח ליותר מרמז אולי בדף הבית שלי?...
סיקרנת אותי מאוד.

להרדם בסלון , קשה לי להסביר במילים את הבעיתיות שיש לי עם זה למרות שאין לי בעייה שאחרים עושים את זה כלומר זה צורם לי רק בביתי שלי-בעיקר עם זה מול הטלויזיה כלומר מסך טלויזיה -התכנים לגמרי מהמחשב. (במקרה שלנו אין כבלים).

לראייתי הפרטית בלבד, זכותו. זכותו זכותו זכותו. לישון מתי שהוא רוצה, היכן שהוא רוצה, להיות היכן שהוא רוצה גם אם הוא עייף וכו'. אלא מה? גם זכותך לשלווה ולזמן לעצמך. אז פה אפשר לומר "בבקשה, אתה לא רוצה לישון? אל תישן. עשה מה שאתה רוצה. (לא בהתרסה חלילה. בכנות.) אלא שאני זקוקה לזמן הרגעות ולזמן פרטי. אז אתה מתבקש שלא להציק לי עכשיו עד שהולכים לישון. אם אתה זקוק לי בזמן ההרדמות שלך, אתה יכול לקרוא לי."

חושבת שמתחיל להתנסח לי משהו בראש- מה עם גבולות?

להרדם בסלון , קשה לי להסביר במילים את הבעיתיות שיש לי עם זה למרות שאין לי בעייה שאחרים עושים את זה כלומר זה צורם לי רק בביתי שלי-בעיקר עם זה מול הטלויזיה כלומר מסך טלויזיה
טוב, לנו אין טלוויזיה אז לא עלה על דעתי שיכולה להיות בעיה בנושא...

מה עם לכבות את הטלוויזיה לזמן ההרדמה?
להחשיך אורות?
ליצור אווירה נעימה של שינה?

בעיקר עם זה מול הטלויזיה
אצלנו הטלויזיה כבויה בזמן זה ופשוט הילדים מתרפקים עליי ונעים להם להרדם כשיש עוד נוכחות בחדר (המנהג החל עם הבן כשהוא נרדם לידי בזמן שאחותו ינקה ונשאר, הבת נרדמת במיטה שלה ככה היתה תמיד רק עכשיו עושה צרות)

טוב,
עיניין הטלויזיה, לפעמים זה מה שאנחנו אוהבים לעשות אחרי שהוא הולך לישון מעין ניקוי ראש- רואים סרט טוב.
אי אפשר לעשות את זה אם הוא בסלון,
נכון אני יכולה להיות יצירתית ולבקש ממנו לשכב לידי בזמן שאני קוראת.....
בינתיים, זה היום השלישי שהוא לא ישן בצהריים והוא נפל שדוד... ממש לפני כמה דקות.

ניראה איך יהייה שאר השבוע, מה שכן אני חושבת שבגלל שהוצאתי את העיניין החוצה, כלומר פה
וקבלתי משובים
והיתה הפוגה בעינין של ער לשעתיים עד שנירדם, אני מקווה שאני בכוחות מחודשים, ויותר יצירתיות
אז תודה לכולן.

אני עדיין סקרנית ניצן.- מה דעתך על תקופות- בדף הבית שלי אם זה מתאים לך @}

חושבת שמתחיל להתנסח לי משהו בראש - מה עם גבולות?
מה איתם D-:
לא אכתוב פה את דעתי. כתבתי אותה בדפים על הגבולות. אבל בעיקרון, אני כופרת בקטע הזה ש"ילדים צריכים גבולות". את צריכה שהצרכים שלך ימולאו. היפהפה הנמרץ בעל האופי צריך שהצרכים שלו יתמלאו, וצריך ללמוד בהדרגה להפנים את "כללי הבית" ברגע שיהיה ברור בדיוק מה הם (-: וההבהרה שלהם תהיה ממקום נקי מכעס, מרגשי אשמה, מהתנגדות ומכעס על הבנזוג P-:

גם אצלנו הלילות קשים.
נראה שצריך לדבר עם הנשמה של הילד. ועם הנשמה של אבא שלו (-:
התנגדויות, התנגדויות, התנגדויות, פשוט נשבר לי מהן.
אילו הייתי צפריר הייתי שואלת אותי ואותך:
ואיפה את מתנגדת?

יאללה, תקופות.

זה קצת ראש בריא למיטה חולה, כי דיברו על זה בוריאציות שונות בדפים על בכי של תינוקות וכו'
אז כן, אני חושבת שיש "תקופות" בחיים של כל אדם, גם אם הוא במקרה תינוק, ויש תקופות שבהן צומחים יותר, נחים יותר, נעים יותר. תקופות שהגוף מתרכז בגדילה, או ברכישת מיומנות חדשה (למשל ללכת)
מה מפריע לי במילה הזאת בכל זאת? השימוש ה"נפוץ" בה הוא יותר ברוח של "אין לי מושג מה קורה, אבל זה על הפנים, ואם אני אחכה זה יעבור לבד." שלא פעם מלווה באמירה ה"בדחנית" "ואז מגיעה עוד תקופה!"
(צחוק רם מהקהל... כמו שאמר פעם מישהו - נישואים זה כמו "כולם אוהבים את ריימונד" רק שבחיים שלך זה בכלל לא מצחיק. וגם לא נגמר אחרי עשרים דקות.)

בקיצור, זו אמירה נכונה, אני מסכימה איתה. בד"כ אם לא עושים כלום, לדברים יש נטיה לסדר את עצמם. אלא שהרבה פעמים אנחנו עושים הרבה מאד ורק חושבים שאנחנו לא עושים כלום. אני רק משתמשת בדוגמה שאת העלית, כי אני לא רוצה להמציא משהו ואח"כ להתעסק שעות באי הבנות.. למשל, יכולת לא לשאול, ולא לחשוב, ולהגיד מראש "זו רק תקופה וזה יעבור" ולהמשיך לשלוח אותו למיטה באותה השעה ולסבול למשך זמן יותר ארוך. (לא שאני אומרת שזה מה שהיה קורה, אני רק משתמשת בזה כמשל) פה, האי עשייה היא בעצם עשייה - את ממשיכה יום יום לעשות משהו שהוא גורם משפיע על המצב.

ואז גזים זה "תקופה" ואז שיניים זה "תקופה" ואז ללמוד ללכת זה "תקופה" וכו וכו. וכשחושבים "תקופה" אז חושבים לפעמים גם "לחשוק שיניים וזה יעבור". ואני הראשונה שתגיד שצריך לא לעשות כלום נוכח כגון דא

ומצד שני לעשות הכל. (במקרה שלי עם שיניים למשל, לא לתת תרופות ולתת הרבה תמיכה זה לא לעשות ולעשות הכל) מה שאני לא אוהבת זה לסמן אותם ככה, בגבולות (;-)) של "שיניים" אלא פשוט לחיות את מה שקורה באותו הרגע. למה אני צריכה לשים לזה התחלה ולחכות לסוף? הרי זה אף פעם לא באמת ככה וזה שם אותי במצב לא טבעי של המתנה שוחקת.
את יודעת משהו, במבט לאחור אני לא רואה ולא זוכרת שום "תקופה" רק "חיים". אפילו לא "עליות ומורדות" פשוט "חיים".

אצלנו עניין שנת הצהרים קובע כמעט הכל.
כבר קרוב לשנה(נראה לי, מגיל שנתיים וכמה חודשים) אין שנת צהרים.
בתקופות מסויימות היה משבר עיפות אי שם בין חמש לשבע. שינה של 10 דקות או שעתיים זהות בהשפעתן על העירנות שאח"כ וההירדמות בלילה.
לרב היינו מסיחים את דעתה במשחק, גן שעשועים, פרי, אמבטיה או כל דבר שהעיר לרגע וה"משבר" חולף במהרה.
ולפעמים קורה שהיא נרדמת אחה"צ-לפנות ערב והולכת לישון מאוחר מאוד. קורה, גם לא סוף העולם.
אני שומעת על ילדים באותו גיל שישנים בצהרים, תמיד נראה לי מוזר וחשבתי שאלו אולי ילדים שמעירים אותם בבוקר לגן ולא זוכים ליקיצה טבעית בבוקר.
גם אנחנו מאוד אוהבים לראות סרטים בדי.וי.די בערב, ופעמים רבות נויה משחקת לידנו כמה דקות ואז ניגשת אלי לינוק ונרדמת תוך דקות ספורות.

הגעתי סופית אתמול למסקנה שמשהו עובר עליו
סיפרתי לך על התקפות הזעם המוזרות של נויה לפני ובתחילת הטיול שלנו?
בכל אופן היו כאלה. שלוש, קיצוניות במיוחד.
אמרנו לעצמנו שבטוח שמשהו עובר עליה,זה היה מוזר בצורה מוגזמת ואכן, 10 ימים מאוחר יותר התפרצו אבעבועות רוח קטלניות.
ההתקפות האלו היו בתקופת הדגירה.
(הלא נפגשנו לפני שבוע.יכול להיות......?)
מקווה שמשהו מ"אלה הם חיינו" יכול לעזור לך:-).

אני שומעת על ילדים באותו גיל שישנים בצהרים, תמיד נראה לי מוזר וחשבתי שאלו אולי ילדים שמעירים אותם בבוקר לגן ולא זוכים ליקיצה טבעית בבוקר.
היי, לא להגזים

מניסיון שלנו זה ממש לא נכון.

_אני שומעת על ילדים באותו גיל שישנים בצהרים, תמיד נראה לי מוזר וחשבתי שאלו אולי ילדים שמעירים אותם בבוקר לגן ולא זוכים ליקיצה טבעית בבוקר.
היי, לא להגזים מניסיון שלנו זה ממש לא נכון._
כנ"ל.

_אני שומעת על ילדים באותו גיל שישנים בצהרים, תמיד נראה לי מוזר וחשבתי שאלו אולי ילדים שמעירים אותם בבוקר לגן ולא זוכים ליקיצה טבעית בבוקר.
היי, לא להגזים מניסיון שלנו זה ממש לא נכון.
כנ"ל._

כמה קסם ונעימות ואיכפתיות ומחשבה
תודה.
אין לכן מושג איך אתן מעודדות, נותנות כוח, מרגיעות , מכניסות לפרופורצייה.
תודה.
לעינייני

אתמול בלי שנת צהריים... ואחרי 20 דקות שינה , כלומר בסביבות שבע- לרוב כלומר תמיד(!) זה אומר לכל הלילה עד הבוקר למחרת ועוד אקסטרה שעות, קם רענן ומלא חיים, אתמול כאמור התעורר, והיה ער עד .....23... היה עצוב, ואני הייתי מלאה כעס לקראת השעה 23...
זה היה מאתגר במיוחד, ממש הפריעה לי נוכחותו הפיזית לידי.
הייתי צריה שקט שקט שקט..
ממש מרגישה שאני לא בסדר שאיפה הסבלנות שלי-
(זה לא הפריע לי להגיד תודה אחרי זה על כמה הילד שלי קשוב לעצמו ,ונאמן לעצמו, ועם כוח רצון שוב תודה)
אבל זה היה מאתר!
בבוקר הוא התעורר ממש מוקדם- אגב גם אני ב- 5 או משהו....זה לא קורה לי...
נפל שדוד באוטו לשעה
ועכשיו הוא מלא מרץ כמו אנרג'יזר

אולי באמת לצפות לאבעבועות...
אולי אלה פשוט החיים
אולי פשוט להיות.

לא משנה מה זה
השיתוף כאן מבחינתי נותן לי כוח
והעצות והשיתוף שלכן בחויות שלכן עושה אצלי את כל ההבדל.

אז לילה קל לכולנו היום
ויום נעים עד כמה שאפשר מחר (בכל זאת ערב יום העצמאות- למרות ציטוט מבשמת- "מפגרת אחת.."..)

ציטוט מבשמת- "מפגרת אחת.."..)
את מתכוונת להיא ששופכת כספי ציבור על חגיגות ריקות, על חשבון מיגון לתושבי שדרות וקצבאות זקנה וכדומה?

אני חייבת להגיד שזה הזמן ביום שהכי קשה לי. כמו שחברה שלי אומרת - אני אמא מעולה עד שבע (גג שמונה) ואח"כ - אין עם מי לדבר. בד"כ אני גם טורחת לברוח פיזית מהבית ואז בעלי היקר צריך להתמודד עם כל הסאגה הזאת (שהתחילה בערך באביב שעבר..). מדובר בקטנה שלנו (3 וחצי) כששתי הגדולות הולכות לישון הכי בקלות שיש וזה לא היה ככה תמיד אבל ילדה שלישית, למי יש כוח לעוד כמה שנים של מאמצי שינה? זהו. אין לי עצות ודברים חכמים להגיד. אבל מזה שהלכתי למחשב היא נרדמה...

לי יש דעה די מגובשת ודי שונה על שינה של ילדים (ביחס למה שמה שכתוב פה בדיון בחודש האחרון). אני אכתוב את זה בלי לנסות ליפות את הדברים, כי לא נראה לי שזה נושא שמעורר יותר מדי אמוציות (כמו הנקה וכאלה).
אז ככה:
השיטה שלי מצליחה, ומי שתלך עם זה, אני מבטיחה לה הרדמה קלה ונעימה וערבים שקטים לעצמה (עץ התמר, אני איתך בקטע הזה). אני מרדימה את כל שלוש הבנות שלי בצ'יק, כל ערב, מוקדם.
מאחורי זה כמה רעיונות וכמה עקרונות:

ילדים צריכים ללכת לישון עם החושך ולקום עם האור - זה מה שטבעי, נכון ובריא לגוף. נראה לכם שאצל היאקונה הילדים ערים אחרי שקיעת השמש? לא. וככה זה מיליארדי שנים, והגוף האנושי מצפה ללכת לישון כשיש חושך. יש מנגנונים שלמים בגוף שבנויים על אור וחושך, ולא טוב לשבש אותם. ילדים לא אמורים להיות ערים בעשר בלילה. ממש לא. (ילדים גדולים זה קצת אחרת). ילדים שהולכים לישון מאוחר, קמים מאוחר (במיוחד אם הם בחינוך ביתי, ולא צריך להעיר אותם). זה לא טבעי שילד יקום בשעה עשר בבוקר* יקיצה טבעית בשעה מוקדמת יכולה להתקיים רק אם הולכים לישון בשעה טבעית. אם הילד שלכם מתעורר מאוחר, תעירו אותו. אחרי שבוע שתעירו אותו בשמונה והוא יהיה עייף מוקדם יותר, ויירדם מוקדם יותר, הוא יתחיל מעצמו להתעורר בשמונה (או שש), ביקיצה הרבה יותר טבעית. בחורף ילדים צריכים ללכת לישון בין שש וחצי לשבע וחצי. בקיץ, בין שבע וחצי לשמונה וחצי.

ילדים לא אמורים ללכת לישון לבד - מי רוצה ללכת לישון לבד? אפילו אני לא רוצה ללכת לישון לבד, וגם כשאני מתה מעייפות אני מחכה לבן זוגי שיחזור הביתה כדי ללכת איתו לישון. אז בטח ובטח שילדים לא אמורים להירדם לבד. צריך לקבל את זה שלעזור לילד להירדם זה חלק מהחובות/משימות של ההורה. אם מצפים שהילד ילך לישון לבד, אז סביר שיהיה כעס ותסכול על הזמן שמבזבזים בניסיון להרדים, או על כך שילד קם ויוצא מהמיטה. אבל אני רואה את ההרדמה כחלק מהדברים שצריך לעשות, זה לא יעצבן אותי כלל. אני הרי לא מצפה מילד בן שלוש שינגב לעצמו את הטוסיק או שיכין לעצמו אוכל, ולכן זה גם לא מעצבן אותי כשאני צריכה לעשות את זה (רק לפעמים ). בקיצור, צריך לשנות את האופן שבו תופסים את תפקיד ההורה בתהליך השינה. צריך להיות איתם עד שהם נרדמים. לשכב לידם. אני חושבת שצריך מיטה משפחתית. אם לא, אז תסדרו לכם מקום נוח ליד המיטה של הילד לשעת ההרדמה, שגם לכם יהיה נעים ולא תהיה לחוצים שירדם כבר בגלל שלא נוח לכם. הם רוצים לבוא להיות איתכם בסלון כי הם רוצים להיות איתכם כשהם נרדמים, לא בגלל שהם לא עייפים. הם לא רוצים להיות לבד בחדר כשאתם רחוקים בחדר השני. והם צודקים במאה אחוז!

ילדים צריכים שעת שינה קבועה - כשהם הולכים לישון כל יום בשעה קבועה הגוף שלהם מתוכנת לשעה הזאת, והם פשוט עוצמים עיניים ונרדמים. הם עייפים, הם מזהים את זה שהם עייפים, הם מבקשים ללכת לישון. שעת ההליכה לישון אינה נתונה למשא ומתן, לא "עוד מעט", לא "רק אגמור את המשחק" וכדומה. זה חלק מסדר היום וככה עושים כל ערב, בדיוק כמו צחצוח שיניים. כדי להגיע למצב של שעת שינה קבועה צריך "טקס" שינה, ונדמה לי שיש על זה דף שלם.

הולכים לישון במיטה - זה חלק מההרגל. כשרגילים כל יום להירדם באותה שעה באותו מקום, הגוף והמוח מצפים להירדם כשנכנסים למיטה שמיועדת לשינה, ושבה נמצאים כמעט רק כשהולכים לישון.

התפקיד שלנו כהורים הוא לדאוג לכך שהילדים יהיו מוכנים לשינה כשמגיעה שעת השינה - לחזור הביתה מגן המשחקים בזמן, להכין אוכל בזמן, להכניס אותם לאמבטיה בזמן, לבקש מהאורחים ללכת כי מאוחר. אחנו צריכים להיות עם היד על הדופק (עם העין על השעון). אם הילדים לא מוכנים בזמן, זו אשמתינו. תבדקו את עצמכם. אם אתם רואים שאתם לא מספיקים, כי הילד אוכל נורא לאט, למחרת תתחילו את תהליך ההכנה לשינה חצי שעה קודם, עד שתגיעו לנוסחה המתאימה לכם. מה הנוסחה המתאימה? כשאתם מצליחים להתארגן ולהיכנס למיטה לפני שיש קטע של בכי. ילדים עייפים הם עצבניים, בוכים, מייללים, לא יודעים מה הם רוצים, ונורא קשה לרצות אותם ולהרגיע אותם כשהם כבר עייפים. אל תגיעו למצב הזה בכלל. אם הילד שלכם כבר בוכה ועצבני סימן שבשעה הזאת הוא כבר היה צריך להיות במיטה, אחרי צחצוח*. כששעת השינה קבועה, הילדים פשוט עוצמים עיניים ונרדמים בשעה שהם רגילים ללכת לישון.

שעת ההרדמה היא שעה כיפית - זמן איכות הכי טוב שיש. את שוכבת איתם במיטה, ויכולה להיות איתם נטו. בלי לנסות לקפל כביסה ובלי לדבר עם חברות בטלפון. אפשר להתחבק, להתלטף, לספר סיפור, לענות על שאלות שעולות להם. הם הולכים לישון בהרגשה של ביטחון, של אהבה, של נועם. אמא אוהבת אותי, ואיזה כיף ללכת לישון כשעייפים. איזו שינה ואילו חלומות יהיו להם אם הם הולכים לישון בריב?

Over-tired - ילד שההורה שלו פספס את שעת השינה שלו, מתעורר מחדש, ולא חש עייפות. לפעמים עושה שטויות, מדבר ללא הפסקה וכדומה. זה כישלון של ההורה לזהות את העייפות בזמן הנכון ולדאוג לכך שהילד יוכל להירדם. אם אני הייתי עסוקה בשיחת טלפון עם חברה בדיוק כשהיה זמן ללכת לישון, ולא התחשק לי להפסיק את השיחה או להפסיק לראות את תוכנית הטלוויזיה האהובה עלי, וכתוצאה מכך הילד פספס את שעת השינה ועכשיו הוא לא מרגיש עייף, אני יכולה להאשים רק את עצמי, ומעבר לכך - זה לא בסדר מצידי. זה פוגע בילד שהוא לא הולך לישון כשהוא אמור.

איך עושים את זה? איך עוברים ממצב של כאוס לשעת שינה קבועה? פירטתי בדף אחר, אבל עד שאני אמצא את זה... הכל בזכות מיץ פטל, היא הסבירה לי. תגדירו מראש מה שעת היעד לשינה (אולי קודם תסתכלו כמה ימים באיזו שעה הילד מתחיל להיות עייף, ולפי זה להחליט).

בשבוע הראשון צריך ממש להסתכל על השעון ובאופן יזום לעבור בשעה שהחלטתי עליה מראש מפעילות לפעילות, ואחרי שמקפידים על זה שבוע-שבועיים זה כבר יקרה מעצמו. לדוגמה: בשש אוכלים (אני מתחילה להכין ארוחת ערב בחמש, כדי שבשש כבר אפשר יהיה לשבת לאכול. אם זה אומר שצריך בגלל זה לצאת מהחברים בארבע וחצי, כדי להגיע הביתה בזמן להכין אוכל, אז כן! גם אם זה נראה מוזר, מארבע וחצי מתחילים להתכונן לשינה. הרי אתם לא מחכים עד שהילד רעב ממש ורק אז מתחילים להכין אוכל, נכון? אותו דבר עם השינה - צריך להתכונן מראש, כדי שכשהילד עייף, הוא כבר שבע, רחוץ, אחרי צחצוח ובפיג'מה במיטה - מוכן לשינה). בשש וחצי עושים אמבטיה. לוקחת את כל הילדים מהשולחן אוכל ומכניסה לאמבטיה (אצלי אין אמבטיה כל ערב, אבל כל אחת ומה שחשוב לה. אם אצלך זה ייהרג ובל יעבור, תתכונני לזה בהתאם מבחינת זמנים, וככה תחסכי לך סצינות זוועה שנגרמות מעייפות, כי הילד כבר עייף מדי להתרחץ, אבל את לא יכולה שייכנס למיטה מלוכלך). בשבע מתלבשים ומצחצחים. מוציאה את כולם מהאמבטיה ומלבישה ומצחצחת (עכשיו. אין משא ומתן). שבע וחצי נכנסים למיטה ועושים את מה שהוחלט (למשל, מספרים סיפור אחד. או כל ילד בוחר סיפור ומספרים סיפור אחד לכל ילד. או כל ילד מספר מה עשה היום). אחר כך מכבים את האור והולכים לישון. אפשר לשיר שיר ערש . אפשר לענות על שאלות, אבל לא להתחיל דיונים באופן יזום (נגיד, לא לשאול "איך היה בגן?" זה לא השלב המתאים). בהתחלה הם לא ירדמו מיד. אולי ירצו להשתולל, כי הגוף או הראש עדיין לא רגיל ללכת לישון בשעה הזאת. אפשר לתת להם לעשות מה שרוצים במיטה, אבל לא לשתף פעולה - כלומר, לא להצחיק, לא לקפוץ איתם. פשוט לשכב ולחכות איתם עד שירדמו!

בהצלחה!!

וואי, זאת ההודעה הכי ארוכה שכתבתי אי פעם :-O

כמו שחברה שלי אומרת - אני אמא מעולה עד שבע (גג שמונה) ואח"כ - אין עם מי לדבר.
גם אני. ולכן אני דואגת לכך שיירדמו לפני שאני מגיעה למצב הזה.

<אהלן רותי!>

וואי, זאת ההודעה הכי ארוכה שכתבתי אי פעם
את רואה, כבר היה שווה

רציתי רק לספר שהילד שלי נרדם הערב בתשע, בחדר האמבטיה, כשהוא חבוק בזרועותיי, תוך כדי הוויכוח היומיומי בסוגייה "לא רוצה לישון". למזלי הוא עשה פיפי קצת לפני כן. חיכיתי קצת, הכנסתי למיטה, ניקיתי לו כפות רגליים והחלפתי למכנסי פיג'מה, כל זה בזמן שהוא נוחר.

בחורף ילדים צריכים ללכת לישון בין שש וחצי לשבע וחצי. בקיץ, בין שבע וחצי לשמונה וחצי.
צודקת לגמרי על פי ההיגיון, ועם זאת אם יילך לישון בשבע וחצי, הוא יעיר אותי בחמש...
(מצד שני, לא אני הנדסתי לו את שעת השינה הרגילה שלו, שמונה ורבע-וחצי. היא פשוט התגבשה).

<כתבת דברים יפים ונכונים>

טרה, גם אני מסכימה עם רוב מה שכתבת, אלא שאני בחיים לא אצליח ליישם את זה בצורה כזאת וזה מתכון בטוח לאומללות מוחלטת שלי ושל כל בני ביתי. אני ממממש לא בנויה ללעשות דברים בצורה מסודרת. כשעוד לקחתי גלולות (טפו! לפני המון שנים!) תמיד פספסתי, תמיד לקחתי בשעות לא קשורות לא משנה מה עשיתי. אני גרועה בזה ברמות. אני פשוט חיה את החיים שלי בלי חוקים וכללים. וראי זה פלא, אני מתעייפת כשנהיה חשוך, ומתעוררת לא הרבה אחרי עלות השחר. הבית שלי מסודר ונקי רוב הזמן, בלי שגרות ניקוי. אנחנו שבעים ויש לנו אוכל בלי ארוחות מסודרות, והולכים לישון כשעייפים מדי יום. לפעמים זה יותר מוקדם ולפעמים יותר מאוחר. תלוי מה היה באותו היום.

היום למשל, הלכנו לאגם בבוקר, ואז לאכול צהריים במקום אורגני, ואז עבדנו בגינה, ואז נהר בקשה לינוק ולישון (היא אומרת שהיא עייפה מגיל שנה בערך) אז הנקתי אותה, ועכשיו היא ישנה (עכשיו רבע לחמש אחרי הצהריים, היא בטח תישן עוד איזה חצי שעה לפחות.) לכשהיא תקום, היא תרצה לאכול ("את רעבה וצמאה!") תאכל, תשתה, ואז תעשה מה שבא לה, עד שהיא תבקש לינוק ולישון שוב. יהיה זה בעשר או בשמונה (יותר סביר שבעשר) אני לא חושבת שאני אתחיל לעשות לה עניין מזה דווקא היום רק כי יש חושך בחוץ.

שלל מחקרים אנתרופולוגיים (בשמממתתת!!!!! איפה את?!?!) שנאספו תחת מחקר אחד (יא אולוהים אני ממש לא זוכרת תפרטים...) הראו שאין דבר כזה שנת שינה קבועה אצל ילידים, או שינה רצופה, או שלל מיתוסים לגבי מה היא שינה נכונה לאדם. אמורים לישון יחד, הרבה אנשים, ומעגלי השינה וההתעוררות אמורים להיות כאלה שתמיד יש מישהו חצי ישן או ממש ער שאפקטיבית עומד על המשמר (להוציא אמהות ותינוקותיהן שמסונכרנים להפליא.)

בקיצור, אם אני אנסה מה שהצעת, אני אתמוטט והילדה שלי לא תישן והבית שלי יתפרק. לאנשים שזה בא להם בטבעיות (שגרה. אני נכנסת ללחץ רק מלחשוב על זה. כלומר, יש לנו שגרה לגמרי. אבל היא באה בטבעיות, לא כפויה מבחוץ. מקווה שאני מובנת.. נו, למשל זה שהיא תתעורר ותהיה רעבה. זה מאד שגרתי. אבל אני לא אציע אוכל כי היא אמורה לאכול אחרי שינה, אלא כי היא מבקשת ואומרת מה היא צריכה.) ... אז, להם, שהיה לבריאות. לי זה ממש לא יושב טוב...

הבית שלי מסודר ונקי רוב הזמן
רק רציתי להגיד, שנניח עכשיו? הוא ממש מבולגן. היו אורחים בלגניסטים, ואז נסענו לניו יורק, ואז חזרנו ומאז אין לי כל כך כח.
אני כבר מזמן יודעת שאם אני לא אלחם בזה, אז מחר יהיה לי כח. וכשיש לי כח אני מרימה את הבית כולו באחה"צ אחד. אז למה להלחם במה שאני מרגישה ולהיות כל הזמן בתחושה שאני לא מספיקה?
אז אני ממש מרשה לעצמי להיות עייפה, ומרשה לעצמי להיות קצת שמנמנה אם הגוף שלי מבקש לאכול הרבה, ומרשה לעצמי לרבוץ ולא לעשות כלום כמה ימים (אני אחרי שלושה שבועות בלי באופן שבאו לי ממש בטבעיות ובלי שום מאמץ ועכשיו אני באטרף מוחלט. סבבה. גם זה יעבור.) בקיצור, אני לא מנסה לשלוט יותר בגלים ובמעגלים של החיים שלי. ואז אני מגיעה למצב הנפלא שבו כשאני לא בשיאי אני מאד סלחנית כלפי עצמי ונכנעת לתוך זה בכיף, וכשאני בשיאי אני פורחת ממש. מגיעה לשם עם הרבה כוחות. (נראה לי שזה קשור קצת גם למירב שרמן ולהתייחסות לגוף בשעת הוסת. זה שינה לי המון בחיים. סלחנות ואהבה.)

אז למה אני מספרת לך את כל זה? ועוד בדף הזה מכל הדפים?

כי אני רוצה להעניק את זה לבת שלי מראש. את היכולת לאפשר לעצמה ליפול מהרגליים באחת עשרה כי נורא מעניין לה מה שקורה בחוץ, או לישון צהריים בשלוש, או לא לישון צהריים בכלל. (קורה לא מעט, אפילו שהיא קטנה.) בלי אילוצים. את השגרה שהיא זקוקה לה היא פשוט מאד יוצרת בעצמה, זה מדהים כמה שהיא מדוייקת בזה.

טוב, זהו. נגמרה ההשתפכות...

טוב, לא נגמרה

לקח לי כמה שנים של טיפול להגיע להבנה הזאת - אני לא טובה בשגרה כפויה. אני לא עובדת טובה (כלומר, חושבים שאני כן, אבל אני נורא סובלת מזה, וזה בא לי בהמון מאמץ ולא בטבעיות.) וחראם עליי. 14 שנים של סבל סבל סבל בהייטק. מטומטמת. לקח לי הרבה זמן להבין.
אז אני סוף סוף מרגישה מספיק בנוח עם להיות ממש גרועה במשהו, והפתרון שלי, לעשות דברים שאני כן טובה בהם, וכן באים לי בטבעיות.

נגיד להיות אמא לא לחוצה מפשפשת

_זה היה מאתגר במיוחד, ממש הפריעה לי נוכחותו הפיזית לידי.
הייתי צריה שקט שקט שקט.._
כאמא שמכירה את התחושה הזאת היטב, יש לי רק דבר אחד להגיד לך: מה שמפריע לך ומתסכל אותך אלה אך ורק הציפיות שלך.
את מצפה, על סמך העבר, שהוא ילך לישון בזמן מסוים ובאופן מסוים. וזה לא קורה. ואז את סובלת.
אני לא אומרת שהציפיה שילד בן שלוש ילך לישון בתשע בערב בלי סצינות היא לא סבירה. היא סבירה מאד.
אבל נכון להיום, אצלך בבית, היא לא ריאלית.
למה? לא יודעת. כמו שכתבו לך, יכול להיות שהוא מבשל מחלה, אולי עברת לשתות קפה יותר חזק מהרגיל, אולי זה האביב ואולי "תקופה"

מנסיוני הדל, הדבר היחיד שעוזר באמת הוא לא לצפות. להתכונן מראש לערב ארוך, ולידיעה שלא יהיה לך זמן לראות סרט בכיף עם הבן זוג, ולהזכיר לעצמך, שזה לא לתמיד. במוקדם או במאוחר תמצאי פתרון, או שהבעיה תפתר לבד. ולא תמיד הוא יהיה בן 3, עם צרכים של ילד בן 3

כמו כן אפשר לשקול לקחת פעם ב... בייביסיטר שתבוא לשחק איתו ולעייף אותו בזמן שאת תנוחי במחשב, או לארוז את כל המשפחה ולצאת לטיול ערב (שזו אחלה דרך להכנס לאווירת שינה) או בקיצור לשנות את הערבים שלכם בהתאם אליו כך שיהיה לכם יותר קל.

שלל מחקרים אנתרופולוגיים (בשמממתתת!!!!! איפה את?!?!)
נכון.
אבל הם גם מראים מה שטרה רוסה מדברת עליו:
שבעיקרון, החושך מצביע על שעת השינה.
והאור מצביע על שעת הקימה.
אני, אם יהיו לי ילדים שיעירו אותי בשש בבוקר, אוי ואבוי. אני לא בן אדם.

יש פה עוד גורמים. יש אנשים שה"אדמה" שלהם חזקה (תחסכו לי, לא רוצה להסביר) וחוסר שיגרה לא עושה להם נזק.
לאנשים כמוני, ש - רגע, אני מנסחת מחדש, מחקתי הכל, שייצא לי ניסוח חיובי. מנסה שוב:
אנשים כמוני, שלא קל להם עם שיגרה, ולא הולך להם בקלות לכפות על עצמם הרגלים קבועים, וזה לא בא מעצמו באופן טבעי אלא אני צריכה לנסות "לאלף" את עצמי - דווקא המצב הזה מעיד כאלף עדים על חולשה בסיסית ביסוד ה"אדמה".
אם מישהו היה יכול לדאוג לי לשעות שינה וארוחות קבועות - אני הייתי ממש מתחילה לתפקד.
אני מסכימה עם טרה רוסה לגבי החשיבות של זה.
אצלנו, ארבעה ימים בשבוע לילדה יש חוגים שמסתיימים בשבע בערב, ואני קבעתי את שבע כשעת ארוחת הערב )-:
זה אומר שארבעה ימים מתוך שבעה זה לא הולך.
סבא וסבתא תמיד באים לבקר בסביבות שמונה בערב. לא מתאים, אבל הם לא מהצד שלי וכבר העלבתי אותם יותר מפעם אחת כשביטלתי ביקור בגלל שטענתי שהשעה לא מתאימה (הילדים בדיוק צריכים לישון, ולא מתאים דווקא אז להלהיב אותם ולעורר אותם).
בדירה קטנה מאוד, אם אני לא לבד בבית עם הילדים, אני לא יכולה להשליט שקט וחושך כדי שיהיה קל להם. כשיש אור גדול וטלביזיה דלוקה, זה לא עוזר להירדם )-:
אבל מאז שיש להם "חדר משלהם" הרבה יותר קל.
הטקס הזה, של להתרחץ - לסדר את המיטות שלהם (לפרוש את השטיחונים, לפרוש את קרשי העץ, להניח את שני המזרונים, להביא את כלי המיטה מהמיטה שלנו ולסדר אותם על המיטות) - ללבוש פיג'מה - להיכנס למיטה ה"מחודשת" ואמא באה לעטוף בשמיכה ולתת נשיקות, מאוד מאוד עוזר להם להירדם מהר. בדיוק כמו שטרה רוסה כתבה.

ואני לגמרי מסכימה, וגם כתבתי את זה בעצמי איפשהו, שהכל תלוי בהורים. זה אנחנו שצריכים להיות עם היד על הדופק ולדאוג לארוחת ערב בזמן, מקלחת בזמן, להיכנס למיטה בזמן.
הבעיה שלי, שאני מאותגרת בקטע הזה, ואין לי עזרה ותמיכה. אני משתפרת, אבל אני צריכה לסחוב הכל לבד, וזה לא קל לי, כי גם ככה העניין קשה לי מאוד.