התלבטויות מיטה משפחתית

[פפריקה_הונגרית*]

בנזוגי מסרב בכל תוקף לשנות כהוא זה את המערך המיטתי - לא מעבר למזרונים, לא הרחבה נוספת לבכור בצד שלו, שום דבר. הפיתרון היחיד שעולה בדעתו הוא להעביר את הבכור למיטה משלו, למרות שהוא מאד נהנה לישון איתו. הבכור גם הוא כלל אינו מעוניין להגר ממיטתנו המשותפת.
אולי תעבירי אותו לתוספת, ואת ביתך אל האמצע? או את בעלך לתוספת? שיתכוצ'ץ' לו קצת..... (אם התוספת מחזיקה משקל.) ואז תהיי עם הבת ביניכם, והבן בצד החיצוני. אם הבנתי נכון את המערך המיטתי.
אגב, ברגע שעברתי למיטה זוגית, אני מתרחקת קצת מילדי בסיום ההנקה, וזה עוזר. אולי כדאי לך לנסות משהו עם זה,.....?
לילה טוב...... ונוח.
בנזוגי מסרב בכל תוקף לשנות כהוא זה את המערך המיטתי_ - _הצבת גבולות אולי יעזור לך לקרוא גם שם.
כן!

[מחפשת_תשובות_ב'*]

אוי אוי אוי, כמה שאתן צודקות...
קשה שיהיה מרחב משלך כשמאד מתקשים בהצבת גבולות. אני אקרא שם. לא יודעת איך זה יעזור ברמה הפרקטית המיידית, אבל מקווה שהדברים בסוף יחלחלו.
הצעה מעניינת מאד פפריקה הונגרית. תודה. אולי באמת ישונע הבכור להרחבה (אם, מה שמוטל בספק, יסכים לפנות את מיקומו האסטרטגי בין שני הוריו לטובת אחותו)

[מחפשת_תשובות_ב'*]

ועוד שאלה:
מה קורה כשמישהו (או יותר) חולים? האם בבתיכם מבוצעת התפצלות לילית לחולים ולבריאים?

[בשמת_א*]

בבתיכם מבוצעת התפצלות לילית לחולים ולבריאים?
אצלנו לא.

[לוטם_מרווני*]

גם אצלנו לא.

[מיכל_בר*]

כנ"ל.

[מחפשת_תשובות_ב'*]

המממ...
אבל האם אין בכך סכנת הידבקות מוגברת (בעיקר בחורף - כולם מצטופפים בחדר סגור תריסים/חלונות וכד'), או שהדבר נובע מהתפיסה שממילא כולם חיים באותו בית ושעל כן אין זה משנה?

[בשמת_א*]

למה שנידבק יותר דווקא בלילה? מה ההבדל? בארבע אחה"צ לא נידבק, ובחצות הלילה כן נידבק?

[פלוני_אלמונית*]

אני אתחיל בשאלה קטנה, כי אין לי זמן עכשיו והיא מאוד מטרידה אותי.
כשהשעון המעורר מצלצל בבוקר ואבא חייב לקום וללכת לעבודה,
אבל אמא עייפה מאוד אחרי לילה של פשפושים (ללא חיתולים) והנקות והיא והתינוקת היו יכולות להמשיך לישון,
והשעון המעורר מעיר את התינוקת,
מה עושים?
איך אפשר לעשות, שאבא יתעורר, אבל בלי שעון מעורר שמעורר את התינוקת (ואת אבא פחות?)

[רחל_ברמן*]

קודם כל, לקרוא את זה: http://ootips.org/horut/sleep.html, זה ממש עשה מהפך בהרגלי השינה שלי מאז שהורדתי את הלחץ של חייבים-לישון-רצוף (מה שמסתבר שהיה הגורם לכך שלא יכלתי לישון טוב קטוע).

חוץ מזה, אולי אוזניות אלחוטיות? לא יודעת אם זה ישאר באוזן ללילה, אבל הייתי לפחות בודקת איזה סוגים יש.

או, בפשפוש/הנקה האחרונים להערכתכם, שהאמא והתינוקת יעברו לספה?

(אוקיי, לא ממש רעיונות אידיאלים, אבל אולי התחלה למשהו יותר טוב).

[תמי_גלילי*]

אולי שעון-יד שמעורר בעזרת רטיטות, ולא צליל? למשל pd]כאן sbs hpc 1 img[/po]/102-4858344-4520924?ie=UTF8&qid=1177360483&sr=8-2

[פלונית_אלמונית*]

היי לכולם
בעוד כחודש אנחנו אמורים לעבור לקרוואן זמני שיהיו בו 3 חדרי שינה וסלון ומטבח קטנים.
אני מתלבטת אם ליצור מיטה משפחתית לחלקינו .
יש לי ילדים בני 8 , 4 ו שנה וחצי .
בן ה 8 הולך לישון במיטתו בדר"כ בלי בעיה (הוא ישן איתנו עד גיל 3 במיטתינו וגם אח"כ במשך כמה שנים לסירוגין .)
בן ה 4 מפחד לישון בחדרו עם אחיו הגדול ובדר"כ נרדם בסלון ומועבר למיטתו . גם הוא ישן איתי עד גיל שנתיים וחצי- שלוש .
כרגע אנחנו ישנים עם התינוק שלנו בן השנה וחצי כל הלילה . לבעלי זה לא נוח והוא מבלה את רוב הלילה בסלון על הספה. זאת מכיון שהתינוק יונק הרבה לאורך כל הלילה וגם לי מאד לא נוח לישון על הצד ולהיניק כ"כ הרבה שעות, כבר חודשים אני עם כתף תפוסה וכאבים בבית השחי .
עכשיו אני מתלבטת מה לעשות .
חשבתי ליצור מיטה משותפת לכל הילדים וכך אולי יהיה להם כייף לישון ביחד.
אולי בן הארבע פחות יפחד ואולי התינוק שלי יסכים לעזוב את מיטתינו . אני לא יודעת אם זה בטיחותי גם .
איך מתארנים לכזה דבר ? אין לי כרגע כסף להוציא על מזרן גדול והמזרנים של המיטות די דקים .
חשבתי אפילו שאולי נישן כולנו ביחד עם כל הילדים , בחדר אחד (נשמע כ"כ פשוט וקל) אבל אני לא אוהבת לישון קרוב לרצפה וגם מאד מפריע לי רעשי הלילה, נחירות ושיעולים וכו'...
יש תובנות ?
תודה!

[אומה_לי*]

אנחנו ישנים במיטה משפחתית, עם שני בנינו.- 4.5 ובן שנה.
קנינו 3 מזרוני שיאצו בגודל מטר על 2 מטר, וחיברנו אותם.ככה יש לנו מיטה של 3 מטר על 2 מטר.
בגלל שהם כל כך כבדים הם לא זזים ולא נפתחים רווחים בניהם.
יש מקום גדול ולכל אחד יש את הפינה שלו.
הם אמנם דקים- 6 ס"מ אבל מספיק קשים.
וגם מאוד זולים , בעיניי.
150 ש"ח האחד.
אפילו תפרתי לנו סדינים בגודל מתאים. אנחנו כולנו נהנים מזה.
שמנו מתחת שטיח עבה,
חברים עשו מין רמפה מעץ ועליה המזרונים.

[מיצי_החתולה*]

הי פלונית, לא חשוב באיזו מן האפשרויות תבחרי, קחי בחשבון שלכולם ייקח זמן להתרגל. בכורי עבר לחדר משלו בגיל שנה, וחזר אלינו כאחיו הקטן היה תינוק (הבכור היה בערך בן שנתיים). היה ברור לנו שיתכן שהוא ירצה לחזור, והוא באמת רצה, אבל עברו כמה שבועות עד שהוא הצליח למצוא את עצמו שוב במיטה הגדולה (היום הוא בן ארבע ורבע ומוצא את עצמו מצוין בתוכה ).

[המתלבטת*]

שאלה תאורטית, כי אנחנו עוד לא החלטנו אם לעבור למשפחתית:
איך מונעים מצב שהילדה (בת שנה ועשר) לא תניח שאנחנו תמיד לצדה במיטה המשפחתית ולא תילחץ אם אנחנו לא שם? נראה לי שהיא יוצאת מנקודת הנחה שאם אני שוכבת לידה כשהיא נרדמת אז אני נשארת שם כל הזמן, ואפילו אם היא רק טיפה מתעוררת ורואה שאני לא שם היא מיד בוכה וקוראת לי לבוא ונרדמת שוב רק כשאני באה ו/או מניקה (כך הדבר בינתיים בשינות צהריים, וגם אם עברה למיטתנו בשעות הערב). אני לא יכולה להיות שם תמיד - לפעמים אני יוצאת לעבודה בזמן זה וסבתא אמורה לקבל את פניה כשהיא תתעורר. כנ"ל בשעות הערב - אנחנו רוצים לצאת כפי שהיינו עושים בעבר.
כל עוד היא הייתה במיטה שלה, היה ברור לה שכשהיא נרדמת אני קמה מכסאי ויוצאת מהחדר. אבל במיטה שלנו כיוון שהיא יודעת ששם היא ישנה, וששכבתי לידה בעת שנרדמה, היא מצפה שאשן לידה או לפחות אהיה בחדר כל זמן שהיא שם, וממש מתעקשת על זה (מתוך עייפות).

ועוד משהו טכני:
איפה משיגים מעקה שיכול להתחבר לכל מיטה?

[אוד_ליה*]

גם אצלנו זה ככה. אני חושבת שזה חלק מהקטע של המיטה המשפחתית- שנהיה עם הילדים בזמן ההרדמות. אני מאמינה שיבוא שלב שהילד לבד יתגבר ויירדם לבד. גם עכשיו (בן שנתיים) יש פתאום הפתעות בעיקר בשנת צהריים שהוא הולך לבד לסלון ונרדם על הספה (הבית שלנו בטיחותי והוא מסתובב חופשי בבית). קצת סבלנות.

את המעקה הייתי מחפשת בהום סנטר, אייס וכו'. לי יש כזה אבל לא יודעת מאיפה זה מלפני 10 שנים ילדים של אחותי

[מתלבטת_במיטה_לא_משותפת*]

בננו הבכור בן שנה ותשע ויש לנו תינוק קטנטן בן חודש. הבכור ישן איתנו במיטה עד גיל שנה וארבע. אח"כ עבר למיטה משלו (ללא סורגים) בחדר משלו. בעיקר כי אבא מאוד רצה. המעבר לא היה קשה כי נשאר לו המקום גם אצלנו בחדר והוא יכול היה לבחור כל פעם איפה לישון. המעבר גם היה הדרגתי - קודם שיחקנו שם, אח"כ שנת צהריים משותפת וכו'. הוא מאוד אוהב את החדר שלו והיום לא רוצה לישון בחדר שלנו גם כשמתעורר בלילה.
אבל... הוא רוצה שנישן איתו. עד הלידה אני הצטרפתי אליו מדי פעם כשהיה צריך. אחרי הלידה אבא ישן לידו הרבה.
העניין הוא שהוא מאוד צריך את אמא. הוא בוכה ומתעורר הרבה מאוד בלילה ובוכה ורוצה את אמא.
אבל... אינו רוצה לבוא לישון איתנו. (רוצה את אמא רק לעצמו?)
ההתלבטות שלי - לי נראה שהיה עדיף שכולנו נישן יחד, אבל האם אני צריכה להחליט את זה עבורו? הוא במפורש אומר שרוצה לישון במיטה שלו בחדר שלו, אבל כנראה שזה לא עונה על הצורך שלו ב"זמן אמא".
מה נראה לכם?
ועוד - אני קצת מצטערת על שהעברנו אותו לחדר מלכתחילה, אבל בהקשר זה נראה לי שיכול להיות שאני יותר רוצה להיות לידו משהוא רוצה לישון לידי... אני לא יודעת אם התחושה שלי של "לחזור אחורה" נכונה, או שעלי לקבל את רצונו לישון בחדרו.
אשמח לשמוע את עצותיכם בעניין!

[ילדת_טבע*]

אולי פשוט להכניס את המיטה שלו לחדר שלכם? אולי באמת נוח לו יותר לישון במיטה שלו אבל הוא עוד צעיר מדי בשביל להתמודד עם חדר משלו? תסבירי לו שככה הוא יהיה איתך ואת תוכלי להיות גם עם התינוק באותו הזמן. אולי זה יעבוד? תנסי, מה כבר יכול להיות?

[אמא_אווזה*]

הי מתלבטת! בחודשים האחרונים היינו באותו מצב כמוך - יש לנו ילדה גדולה יותר,שהיתה בת שלוש כשנולד לה אח. בתחילת ההריון היא עדיין ישנה בחדרנו, אבל במהלכו עברה לישון עם אחיה הגדול בחדר הילדים מרצונה, אך ביקשה שאשכב לידה עד שתירדם. בהתחלה לא היתה לי בעיה עם זה, אבל לקראת סוף ההריון זה הפך קשה יותר ויותר. לא היה לי נוח, והייתי כל כך עיפה שהייתי נרדמת בתנוחות מוזרות ואח"כ צריכה עוד לקום ולחזור למיטה שלי. בקיצור, הרגשתי שאי אפשר ככה יותר. הילדה לא היתה מוכנה בשום פנים שאבא ישכיב אותה והתעקשה שהיא רוצה רק אותי, אז הסכמנו שתחזור למזרון שלה בחדר שלנו, שנשאר שם כל הזמן. התלבטנו מאוד איך לארגן את החדר לקראת הלידה ובסוף הוספנו מזרון לינוקא צמוד לאמא.כמובן שהילדונת דרשה להיות קרובה אל אמא, אבל כאן שמנו גבול (אם את רוצה בחדר שלנו - אז ליד אבא) והיא קיבלה אותו. אמנם זו היתה "חזרה אחורה" אבל... מובנת מאוד על רקע הלידה ואובדן המקום של "הקטנה" במשפחה, ואם לא עסוקים יותר מדי במחשבות על התפתחות כתהליך לינארי (כי היא לא...) וב"מה יגידו", כולם נרגעו וישנו יותר טוב וזהו. אחרי שלושה חודשים בערך התחילו בעיות. היא התחילה להתעורר הרבה בלילה מחלומות ביעותים, והיתה מעירה את הקטנצ'יק, והיה לוקח לה המון זמן להירדם. הצענו לה לחזור לחדרה, ובמשך היום היא היתה אומרת שכן, ובטח, אך בלילה משתפנת. לא היתה לה בעיה לישון בחדר שלה, כל עוד אני איתה. אז החלטנו שאין ברירה והיא יכולה ללמוד להירדם גם עם אבא, וכך היה. אמנם היה לילה אחד של בכי קורע לב (אני הייתי נשברת אבל טוב שיש אבא נחוש....) ולילה שני של יבבות ספורות, וזהו! מאז אבא אחראי על ההשכבה, והקשר בינינו השתפר מאוד כי כשהיא היתה איתנו והיתה מעירה כל הזמן אותי או את התינוק, זה היה מכעיס אותי נורא. היא גם כמעט ולא מתעוררת כבר בלילה, ואם כן - קוראת לאבא.
אז זה היה המסלול שלנו.... מקווה שעוזר לך במשהו. בכל מקרה, נורא מובן שהבן שלך זקוק לקרבתך אחרי הלידה, במיוחד כשהוא צעיר כל כך. נראה שבהתעקשות שלו שאת תבואי אליו הוא מבטא בעצם את רצונו ש"תעזבי" את התינוק ותהיי רק שלו. חשוב להבין את הרצון הזה ולתת לו לגיטימציה, אך להסביר שבפועל זה לא אפשרי, וצריך יהיה למצוא פתרון אחר.

[המתלבטת_מקודם_לא_זו_עם_התינוק*]

אנחנו כבר ארבעה-חמישה ימים בלינה משותפת ואני ממש כמעט מתייאשת... יודעת שצריך לתת לזה עוד זמן אבל זה ממש לא משתפר, רק מחריף.
בת שנה ועשרה חודשים. עד לפני חודשיים ישנה במיטתה. ואז חלתה והחלה לעבור באמצע הלילה אלינו (ובדרוב המקרים הייתה נרדמת אצלנו מיד, אבל לפעמים היתה מתעוררת מדי ובוכה מאוד שעתיים). אחרי ה - מ - ו- ן התלבטויות החלטנו להעביר אותה לחדרנו: הצמדנו פוטון זוגי קצת נמוך למיטתנו הזוגית, והנה לנו מיטה בטיחותית. קיוויתי ש:
אל"ף, תאהב יותר להירדם ולישון ככה (בצהריים אוהבת ומבקשת ללכת לישון בשכיבה לצידי. - התוצאה עד כה: כל היום רוצה "אמא לישון איתך" אבל בוכה בכי מר בשעת הרדמה. (רוצה לרדת, רוצה לשם, רוצה ידיים, רוצה לינוק... כל מה שהחלטתי אחרי מחשבה רבה שלא. אני שוכבת לצדה בשקט וזהו. והיא בשלה, עד שנרדמת).
בי"ת , תוותר על ההתעוררות בלילה כי לא תצטרך להתעורר כדי לבקש לעבור מיטה. - התוצאה עד כה: התעוררה בכל לילה ולילה במיטה שילדינו ובמקום לחזור לישון מיד כשרואה שאני לידה (כפי שהיה בדרך כלל כשהיינו מעבירים אותה אלינו) היא בוכה שעתיים, לפעמים ממש בצרחות אימה "לא! לא! לינוק! לרדת! ידיים!" וכדומה. כאילו בכלל עשיתי לה משהו רע הבאתי אותה לשם, כי גרמתי לה לחשוב שאני לידה ואפשר לינוק/לקום לשחק בלילה וכו'. שוב, אני מנסה לשכב ולהעמיד פני ישנה ורק מדי פעם ללטף או למלמל "עכשיו לילה לא יונקים, בבוקר אפשר לינוק." מה עוד אפשר לעשות?

זאת ועוד: היא מצפה שבכל פעם שהיא פוקחת עיניים אני אהיה שם, כי הרי זו המיטה שלי ונרדמתי לידה. ואני פשוט לא יכולה למלא את זה, טכנית. אני צריכה להיות מחוץ לבית לפעמים בערב. והנה היא מתעוררת הערב למשל, כשאני במקרה בבית, בעשר, שעתיים אחרי שנרדמה, וקוראת לי לבוא לשכב לידה שוב... והלך לי הערב. לפחות חזרה לישון אחרי עשרים דקות ולא אחרי שעתיים. נראה מה יהיה במשך הלילה הזה.
אודליה - ענית לי לעיל על הרדמה. תודה על הניסיון לעזור, אבל הבעיה היא לא ההרדמה - אין לי בעיה לשכב לידה עד שנרדמת, גם קודם לכן הייתי יושבת ליד מיטתה בחדר שלה עד שתרדם. הבעיה היא שאם היא מתעוררת לרגע בשעות הערב ורואה שאני לא שם היא בוכה וקוראת לי לחזור לשכב שם. אני חייבת לעשות בערב דברים אחרים. אני איתה בבית כל היום. כשישנה במיטה שלה לא היו לה ציפיות למצוא אותי שם אם היא לרגע פוקחת עין בלילה.

ממש מייאש ועצוב. הייתי בטוחה שההתעוררויות האלה כבר יפסיקו. נדמה כאילו זה דווקא מושך אותה יותר להתעורר, העובדה שאנחנו שם או לדעתה אמורים להיות שם.
לא רוצה להגיע למצב אני מחזירה אותה למיטה שלה ומתעקשת שתישאר בה (מנסה להרגיע בנוכחותי לצידה), אבל זה מה שעשינו כשגמלתי מהנקה בגיל שנה ומשהו, ואז התרגלה לישון לילה שלם במיטתה וכולנו קמנו רעננים יותר בבוקר, ולא סבלנו יחד לילות של בכי קורע לב. כלומר - היה בכי בלילה או שניים של ההתעקשות, וזהו. ועכשיו יש המון בכי בכל מקרה, בכי שבינתיים לא מוביל לשום מקום...
אז נכון שקל יותר לדעת שאם היא בוכה לפחות היא צמודה אלי, ולא בוכה בשעה שאני מתעקשת שתשכב לבדה, אבל לא נראה שזה מנחם אותה או שזה מה שבאמת עושה לה טוב.
זה מחזיר אותי לימים שהיא הייתה קטנה: נורא רציתי היא תהיה תינוקת-מנשא כזו, שתירדם עליי וכו', אבל זה פשוט לא היה בשבילה, היא הייתה בוכה ולא נרדמת, או מתעוררת אחרי זמן קצר נורא, ונאלצנו להרגיל אותה לישון במיטה. בסופו של דבר היא בכתה פחות מהתעקשותינו תהיה במיטה מכל הפעמים שבכתה כשלא הצליחה לישון במנשא... אבל היה קשה לי, כמו עכשיו, להרגיש שהיא כאילו מובילה אותנו דווקא להיות נוקשים איתה בעניין הזה.
אולי זה מה שהיא זקוקה לו מאז ועד היום - מקום שינה בלי שום דבר מושך ומעניין, על אף שהיא אומרת שרוצה לישון עם אמא, בסופו של דבר שנתה טובה יותר בלעדי, ועלי לדאוג לכך שזה מה שהיא תקבל, גם אם בהתחלה זה יהיה קשה לשתינו.

סליחה על ההשתפכות. מאוד קשה לי.

[אלמונית*]

למתלבטת מעלי- גם זה יעבור .

זה משפט מסיפור זן מקסים..
וזה משפט עם המון עוצמה.

לפעמים כשנדמה שהמציאות קשה מנשוא, אפשר להתרומם ולהביט בה מגובה הציפור (או מהחלל אם יש ל 200,000$ מיותרים).
אז אפשר להביט בכל מצוקה וגם זו הנראית קשה במיוחד ונטולת פיתרון ממקום של קבלה והכלה וזה עוזר מאד.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

המתלבטת מקודם לא זו עם התינוק -
סתם ניחוש פרוע שלי: לא כתבת הרבה על אורח החיים שלכם. האם היא מקבלת מספיק "זמן אמא"?
(אפילו אצלנו, שהוא רוב הזמן אצלי על הווריד, בימים שהוא היה אצל הסבים וראה אותי פחות הוא אומר בפירוש "לא רוצה לישון, רוצה להישאר איתך").

[המתלבטת_מקודם*]

אני כל היום איתה בבית, ואם לא אני אז בעלי. פעם בשבוע סבתא.
בכל הלילות שעברו מאז שכתבתי את ההודעה הקודמת לא חל שיפור, פרט ללילה אחד של שינה רצופה, אבל מאז חלה נסיגה למצב הקודם. קרוב מאוד היום שבעלי יתעקש שנחזיר אותה ללול ונתעקש איתה שלא מוציאים אותה עד הבוקר
):
תודה על ניסיונות העידוד. משתמשת בהם.

[אוד_ליה*]

ואולי לא חזרתם מספיק אחורה?
אולי זה לא רלוונטי בשבילך, אבל אולי תישני ממש מחובקת איתה?
אגב- אצלנו זה עד עכשיו, לדוג' עכשיו כשאני כותבת במקרה הבן הגדול קם והוא עכשיו שוכב לידי בשלבי הירדמות מחדש.
את כותבת- אני חייבת לעשות בערב דברים אחרים. אני איתה בבית כל היום.
אולי תנסי לעשות דברים כשאת איתה בבית? אם את רוצה לפרט קצת אז אני אשמח לתת לך טיפים איך לעשות דברים ביחד איתה.
לי אישית יש גם בייביסיטר פעמיים בשבוע שבאה כשאני בבית ומשחקת איתו כדי שאני אעשה "דברים אחרים"- יש לי תינוק בן 5 חודשים, וגם שיעורי בית, מבחנים וטיפול בבית... אם את לוקחת ילדה (מתבגרת) את יכולה לשלם לה גרושים- בשבילה זה דמי כיס, והיא לא חייבת להיות "אלופה" בילדים, כי הרי את איתה בבית... כל מה שהיא צריכה זה להיות חמודה ואנרגטית ולהפעיל אותה...
איך שאני רואה את זה, ובאמת חשוב לי להבהיר שאני לא באה ממקום ביקורתי או שופטת (לא רוצה לדרוך על יבלות אבל גרועה בניסוחים... @} ), אבל-
בד"כ בערב בלי קשר לכמות הדברים שיש לי לעשות אני פשוט רוצה להתאוורר... לדעת שזהו, סיימנו את היום ועכשיו הזמן שלי. ואז זה מכעיס אותי כשהוא קם (בן השנתיים)- כי רציתי זמן שלי, וכל היום הייתי איתו ואני רוצה לנ-שום... אבל אז אני מציבה את הצורך שלי מול הצורך שלו- כרגע הוא רוצה אותי- ובד"כ אני אחזור לשכב לידו גם אם זה שעה ויותר (וזה קורה)- כי חשוב לי שיידע שאני תמיד לצידו... ואח"כ ממשיכה בשלי...
המרגיעון: "קושי אינו בהכרח סבל"...

[המתלבטת_מקודם_לא_זו_עם_התינוק*]

באמת גם אני חשבתי באותו כיוון והלילה שכבתי מראש על הפוטון שלה, קרוב יותר אליה. התעוררה ובכתה ואחרי זמן מה חזרה לישון - אולי קצת יותר מהר מפעמים קודמות, לא ברור.
הבעיה בערב הוא שלפעמים אני רוצה לצאת ולא להיות בבית. ונכון שחוב לי שתדע שאני תמיד לצידה, אבל נראה לי שזה בסדר שהיא גם תדע שלפעמים אני לא שם אלא סבתא לצידה, למשל. ואמא חוזרת אחר כך. אבל איך אני יכולה להשאיר עם סבתא רגישה ילדה שמראש אני יודעת שתתעורר ותצרח שעתיים.

בכל מקרה מאוד אשמח לשמוע על טיפים לאיך לעשות דברים כשאני איתה בבית. בעבר כבר התייעצתי על זה לא מעט באחד מדפי עקרון הרצף, נראה לי על מרכוז הילד.
לפעמים אני רוחצת איתה כלים, היא לידי על השיש, ולפמים זה ממש כיף לשתינו ויעיל, אבל לא תמיד היא רוצה, ואם אני מתכוונת לעשות זאת בכל זאת ((בלעדיה) היא בוכה ונצמדת לי לרגל. אם היא משחקת קצת בעצמה ואני מנסה לעשות משהו לידה (לנקות חלון, למשל) היא לפעמים בוכה ולא נענית להצעה להצטרף אליי (תמיד סמרטוטים, מגבונים, נייר-מגבת וכדומה מרתיעים אותה). לפעמים כן מצטרפת באופן כלשהו, או נענית להצעה לעשות משהו אחר בינתיים (לצייר למשל). שואב אבק - מפחדת. קיפול כביסה מעולם לא עניין אותה. לא מזמן הצלחתי פעם אחת לקפל תוך כדי שאני עושה לה חידון למי שייך כל בגד. אני משתדלת לשלב כל דבר במשחק, בשיר, בשיחה, בצורה נעימה. להכין אוכל ביחד זה בדרך כלל נחמד. אנחנו עושות הכל ל הרצפה ואני נותנת לה כלים כמו שלי, אפילו סכין קהה. קל יותר כשזה לא כרוך בדברים שאסור לאכול (ביצים חיות למשל) או דברים שעיקרם בבישול חם, אחרת זה מוביל לתיסכולים. אז לא כל דבר אפשר להכין.
אבל האמת היא שמעולם לא הייתי בנאדם שמנקה ומסדר ומבשל במיוחד. אני עוסקת בעריכה - עבודה מול מחשב. וזה הדבר שקשה לי לעשות איתה. אני כבר לא מנסה. לפעמים אני מדפיסה דפים ועובדת עם עיפרון על הדף לידה בזמן שהיא משחקת, והיא באה ועוזרת לי לקשקש על הדף.
סידורים בחוץ - אני מצליחה לעשות איתה כל פעם קצת, בקצב שלה, אבל בזמן האחרון היא לפעמים מסרבת לצאת החוצה (ונאבקת בהתלבשות לקראת היציאה - אבל זה חצי סיפור אחר). וכמובן יש חנויות שבהן היא משתעממת ודורשת מיד "הביתה" וכבר אני לא מצליחה לבחור כלום, אבל אני חושבת שאני מצליחה להתמודד עם זה בצורה די יצירתית (מי שראה אשה וילדונת בחנות בגדים מסובבות מתלים של חולצות ושרות "הקרוסלה מסתובבת לאן שרק יוצא לה", ואחר כך יושבות מסביב לשולחן בהום סנטר ומשחקות כאילו הן מחלקות עוף לכל הצלחות - שידע שאלה אנחנו)
בקיצור - יש כל מיני דברים שאנחנו מצליחות לעשות יחד, אבל בפועל היא רוצה המון המון שאני אעשה דברים "שלה" - בעיקר אקריא לה סיפורים ואשחק איתה בבובות. וגם - אצייר לה, אשיר לה, אראה לה במחשב, אלך איתה לגינת המשחקים (גם אם הכרזנו כמה דקות קודם שאנחנו יוצאות כדי ללכת לחנות) וכמובן - שלא אעשה בבקשה שום דבר אחר תוך כדי...
די ממורכזת, על אף כל כוונותיי וניסיונותיי.

למען ההגינות כלפי בתי המתוקה אומר שיש לא מעט ימים שבהם קל לעשות דברים יחד. ובכל זאת: אני רוצה לעבוד, אני אוהבת לערוך, אני בתחילת הדרך בעבודה הזאת, אני רוצה להתקדם בה. זה דורש פגישות בערב לפעמים עם אנשים. זה דורש לעמוד בדד-ליינים. זה לא נראה לי משהו בקנה מידה שבאמת פוגע בצרכים שלה עד כדי כך שעליי לוותר עליו או לדחות אותו. בסך הכול אני משלבת, אבל זה קשה בצורה שהיא כן לפעמים גם סבל. גם בעלי באותו מצב בעבודה שלו. סבתא יכולה לעזור רק פעם בשבוע. לפני יומיים התחלנו לנסות לשלב בייביסיטר.
זהו, תודה על ההקשבה, אודליה ומי שעוד קורא. אשמח לכל עצה, בעניין ההתעוררויות והבכי בלילה ובעניין היעילות ביום.

[המתלבטת_מקודם_לא_זו_עם_התינוק*]

אה, ואני נורא סקרנית לשמוע איך את המשכת לכתוב לי במחשב תוך כדי שבן השנתיים חזר לישון צמוד אליך. בת השנה ועשר שלי ודאי הייתה שוכחת מהשינה ורוצה שאני אראה לה תמונות שלה במחשב, לא רואה אותה מצליחה להירדם עם משהו כ"כ מפתה כמו מחשב נייד במיטה, או בכלל מוכנה שאני אעשה משהו במחשב (אפילו באמצע היום) בלי שהיא שותפה בזה.

[אוד_ליה*]

באמת גם אני חשבתי באותו כיוון והלילה שכבתי מראש על הפוטון שלה, קרוב יותר אליה. התעוררה ובכתה ואחרי זמן מה חזרה לישון
נראה שבקטע של הלילות אתן בדרך הנכונה... גם משחקי- הכביסה וכו'...
מה שעוזר לי:

• אם אני יודעת שאני צריכה לעשות משהו חשוב אני קודם כל מפנה חצי שעה לגדול. מרכיבים פאזלים, מספרים סיפור... הצפה של תשומת לב. אבל ממש 100% איתו. בלי לחץ. בד"כ אחרי 20-25 דק' כאלה הוא בורח לבד
• אני מציעה לו 2 אפשרויות: "אתה יכול לעשות X עם אמא או Y Z לבד"
• מנסה להספיק כמה שיותר בשנת הצהריים שלהם.
• שומרת על הבית בסגנון הפליי ליידי
• אצלנו יש כלל שלא משחקים בכל המשחקים בבית בבת אחת... ז"א אם הוא הוציא פאזל וסיים ורוצה להוציא משחק חדש- קודם כל הוא יאסוף (אם הוא מבקש עזרה הוא מקבל כל עוד גם הוא אוסף)- זה גם שומר על הסדר בבית, וגם הרגל טוב לילד (לדעתי) בקטע של התמדה, עיקביות וכו'- אני יודעת שאצלי עודף של מטלות גורם לי בסופו של דבר לא לגעת בכלום... היום הוא רואה בגד על הרצפה ולרוב שם בסל כביסה, ניירות זורק לפח... "מפריע" לו בעין...
• משא ומתן- "אם תתן לי X דקות של שקט אז נקריא סיפור/ נלך לגן/וכו'"- בהתחלה ל-2 דקות, ומיד ה"פרס", וגם מסבירה לו שככה יותר נעים לי- לסיים את המטלות ואז כיף לשחק ביחד... ובהדרגה ליותר ויותר זמן.
• פעם קראתי בקשר להירדמות עם ההורה והתעוררות לבד- תחשבי שנרדמת בחדר שלך ופתאום את מתעוררת בסלון... זה נורא מבהיל... אז לגיטימי שהיא נבהלת כשאת לא שם, תדברי איתה מייד כשאת שומעת אותה ותגשי אליה שהיא תראה שלא נעלמת. תרכשי את האמון שלה בחזרה...

בקשר לשאלה האחרונה- גם אצלי הוא ביקש סרט במחשב- הסברתי לו ש"אני מכינה ש.ב." - וזה מושג שהוא מכיר ויודע שכשאני מכינה ש.ב. המחשב שלי ושלי בלבד. עכשיו מספיק "לא" החלטי אחד (לגבי המחשב). אני יודעת שגבולות זה קצת מילה גסה כאן, וגם אני משתדלת לחנך חינוך ללא כפיה , אבל לדעתי חלק מהעיניין זה התחשבות הדדית ולא אמא שיומה מוכתב ע"י התינוק שלה. יש אילוצים, וכרגע הצורך שלי גובר על הצורך שלך, מה גם שאתה צריך עכשיו לישון.

אתמול למשל- הוא ישן במיטה שלו (מתחיל את הלילה במיטה שלו ועובר בד"כ לפנות בוקר אלינו (ברשות ובכיף)). בסביבות אחת וחצי הוא קם. הצעתי לו 2 הצעות- אתה יכול לשכב במיטה שלך ולנסות להירדם, או שתשכב לידי בזמן שאני מכינה ש.ב.". הכוונה שלי הייתה לשים לו פוך על השטיח בסלון לידי ולשבת ליד שולחן לעבוד. הוא לא הסכים ורצה לשבת עלי- אז הגענו דרך משא ומתן לפתרון מוסכם על שנינו - שכבתי לידו, צמוד אליו, אבל עבדתי על המחשב (וגם נכנסתי לאתר...). בדפים של חינוך בלי גבולות ו חינוך ללא כפיה יש המון דוגמאות כאלו...

אה, וגם: הפסקתי להגיד לו "תלך לישון" כי זה רק מעיר אותו יותר (למה את רוצה שאלך לישון? לאן את בורחת?) - אלא מתעסקת בשקט בעינייני נוכחות פסיבית מה שנקרא, במקסימום מקריאה סיפור אחד או שניים, ואז ממשיכה בעינייני (כמובן שאומרת שעכשיו זה זמן לישון, ולכן לא מציירים/ מרעישים וכו')... הוא משתעמם ונרדם, לפעמים גם אחרי שעה (לא מסתכלת על השעון...). מותר לו לקרוא ספר, לשחק במשחק שקט (בובה למשל)- הכל בשקט ובמיטה. עשיתי חשבון שאם גם ככה לוקח לי שעה להרדים אותו, לפחות שיהיה בצורה נעימה... בימים שחייבת לצאת בערב (ולאו דווקא חייבת )- ואני מרדימה אותו מתוך לחץ- דווקא הוא לא נרדם. הפעם האחרונה שזה קרה הייתה ביום שישי האחרון שרצינו לצאת (פעם בחודשיים גם זה מותר ...)- בסוף השארנו אותו ער עם אחי ועם הוראה שהוא לא חייב לישון שיעשה מה שבא לו- והוא נרדם שעה אחרי שיצאנו... למה זה חשוב שיישן דווקא בשעה X ולא Y? זה לא שיש גן מחר...

בכל מקרה הוא התרגל שאין לחץ, אני לא הולכת לשום מקום עושה שיעורים או מה שצריך (לדוג' מקפלת כביסה) תוך נוכחות לידו אבל לא נותנת לו להשתולל ולהתעורר... והוא התחיל לעשות את זה לבד, פשוט כשהוא עייף הוא בא לידי איפה שלא אהיה ומתרפק ונרדם לבד (בשבילי נרדם לבד לא אומר לבד בחדר, אלא בכוחות עצמו, בלי עזרה ממני...)
גם עכשיו - השעה של שנת צהריים- הוא כבר 15 דק' ער לידי. ביקש סרט, אמרתי "לא", והוא נשכב לידי בחיבוק ומשחק לי בשיער עד שיירדם. אבל הכי קריטי לדעתי זה לא לשדר לחץ שתישן כבר (מניסיון- זה מה שעשיתי תמיד...). אני אפילו מנצלת את הזמן לנימנום קל...

[אוד_ליה*]

חינוך ללא כפייה

[אוד_ליה*]

לפני יומיים התחלנו לנסות לשלב בייביסיטר
שימי לב שגם כאן יש סוג של עקומת למידה... בהתחלה היא לא תרצה אותה... זה ייקח זמן.
תנסי שהבייביסיטר תהיה חוויה חיובית עבורה- למשל אני בפעמים הראשונות לקחתי אותו לגן משחקים והבייביסיטר הגיעה לשם ורק שיחקה איתו שעה, ואני הייתי שם (בלי להכריח אותו לגשת אליה- הוא בעייתי עם זרים..). לאחר מכן התחילה להגיע אלינו הבייתה ולקחת אותו לגן שעשועים. אם הוא לא רצה לעזוב אותי בדיוק אז היא מציעה לו אטרקציה בחדר- לדוג' צבעי אצבעות (אני שונאת להתלכלך...) או אמבטיה ארוכה עם צבעים מיוחדים, כל מיני דברים שאני לא אוהבת/ מספיקה לעשות... והיא ממש חמודה והוא "מת" עליה...

[המתלבטת_מקודם_לא_זו_עם_התינוק*]

תודה רבה על כל ההסברים המפורטים והמעניינים - יש לי שאלות נוספות אליך שקשורות למה שכתבת, אבל זה כבר חורג מנושא הדף, קשור יותר לגבולות/מרכוז ועוד. מה עושים? איפה לשאול?

[אוד_ליה*]

אפשר בדף הבית שלי אוד ליה
שמחה לעזור כמו שעזרו לי @}

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מתלבטת, עבודה מול מחשב זה דבר שאי אפשר לצפות לעשות עם ילדים . לא קשור למרכוז. זה סוג של פעילות שהם רואים ש"שואבת" אותנו, והם רוצים להיות שם גם. לדעתי הציפיות שלך כאן מוטעות. גם העבודה שלי היא בבית ומול מחשב, ואין מה לעשות - לזמן הזה לוקחים עזרה!

כנ"ל קניית בגדים (גם לנו וגם לילדים). לפעמים אני כן מצליחה לבחור משהו כשהוא בסביבה. פעם הוא שיחק "קו-קו" עם הווילון, פעם הוא נהנה להיכנס איתי לתא המדידה בכל פעם ולשחק במנעול. אבל אלה היו פעמים יוצאות מן הכלל - ניסיתי, ראיתי שהוא מגיב טוב והמשכתי למדוד. שוב, זה עיסוק שמעניין רק אותנו ואין מה לצפות שהם יחכו בסבלנות.

יש כל מיני דברים שאנחנו מצליחות לעשות יחד, אבל בפועל היא רוצה המון המון שאני אעשה דברים "שלה" - בעיקר אקריא לה סיפורים ואשחק איתה בבובות
ייתכן שהפתרון הוא לעשות דברים תוך כדי מפגש עם אמא/ילד נוספים - כך יהיה לה גם פרטנר למשחק, גם עניין וגם כמה רגעים שהיא תתן לך לבחור דברים בחנות או לחתוך סלט.
ובלי קשר, בייביסיטר זו לא מילה גסה אם את מדברת על סביבת רצף, בסביבת רצף כמעט אין דבר כזה, שרק ההורים והסבים מטפלים בילד. תמיד יש אחים גדולים שמעסיקים את הילד, בני דודים שמהווים קבוצת התייחסות, דודה צעירה שעוזרת...

[המתלבטת_מקודם_לא_זו_עם_התינוק*]

אודליה - תודה, מתכננת לכתוב לך בקרוב.
קרוטונית - תודה על העזרה בהנמכות הציפיות מעצמי ומילדתי. זה כבר עוזר מאוד. כי בדרך כלל אין לי למי להשוות, כמעט כולם סביבי עם ילדים בגן עד ארבע, ומהאתר הזה לפעמים נדמה כאילו כולם מצליחים לעשות את זה ורק אני לא. על מחשב כבר שמעתי כאן שאין מה לנסות, ואכן אני לא מנסה, אבל על קניות בגדים - תמיד כותבים כאן על לקחת את הילד איתך לעיסוקים שלך... ובאמת לא כל העיסוקים שלי - גם אם אני מנסה להפוך אותם לנגישים ומושכים עבורה - מעניינים אותה, והיא כן נמשכת מאוד לדברים שמיוחדים לילדים (האוטו-המתנדנד-תמורת-שני-שקלים שמחוץ לחנות הבגדים).
בייביסטר - התחלנו זה עתה. נראה איך ילך. בכל מקרה לא נוכל לממן שעות רבות, אבל גם קצת יעזרו.
שוב תודה לשתיכן. אמשיך בדפים המתאימים.
ואשר לשינה - עדיין מתעוררת וכמה פעמים בשבוע ערה שעה ויותר. ממש לא יודעת כבר מה לעשות.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אי"ה בעוד כמה חודשים המיטה שלנו תתרחב, ותכלול זערור קטן.
מוצקו בן ה-3.5 ישן איתי במיטה - בעבר הוא הסכים בשמחה לעבור למיטת מעבר שנמצאת אצלי בחדר (ובאמצע הלילה היה "בא לבקר"). אבל אחרי כמה חודשים החליט לחזור ולא מסכים יותר להירדם שם (מסיבות שאני מנחשת).

אין לי בעיה שימשיך לישון אתי - "לא יעזור לי" להעביר אותו מיטה או חדר, זה לא יוסיף לי שום מרחב, כיוון שהלילות שלי יהיו גם כך סוערים וגועשים עם תינוק חדש (במיטת תינוק נצמדת). אבל האם בכי/הנקות/החתלות/שיניים בלילה לא יעירו את מוצקו? לעת עתה הוא ישן לילה שלם והיטב, אבל אני מקפידה לא להרעיש יותר מדי אחרי שהוא נרדם.

[משפחת_אושר*]

כיוון שהלילות שלי יהיו גם כך סוערים וגועשים עם תינוק חדש
קודם כל, לא בטוח. אולי הם לא יהיו גועשים? אולי הוא רק יבקש לינוק ויחזור מיד לישון? מפנטזת בשבילך (-:

אבל האם בכי/הנקות/החתלות/שיניים בלילה לא יעירו את מוצקו?
אולי. אבל אולי לא. אצלנו הבכור לא התעורר (ועדיין לא מתעורר, הם שניהם איתנו במיטה) מהקולות של הקטן. רק בלילה הראשון אחרי הלידה. אבל היא התרחשה בבית וגם ככה ההתרגשות הייתה גדולה. היום, גם אם הקטן מתעורר בבכי רם, הגדול לא מתעורר אלא רק מתהפך לצד השני. אם מוצקו ישן לילה שלם בלי התעוררויות לא נראה לי שיש סיבה לחשוש.
ומזל טוב @}

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תודה נשמע מעודד.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

קודם כל, לא בטוח. אולי הם לא יהיו גועשים? אולי הוא רק יבקש לינוק ויחזור מיד לישון?
טוב, הזיכרונות העמומים שלי מהלילות הראשונים כוללים תינוק צורח במלוא ריאותיו ואמא שעושה כל מיני טעויות של מתחילים...

[אמא_של_איתיתי*]

אנחנו ישנים עם התינוק במיטה מאז שהוא נולד (5 חודשים) ויש לי בעיה קצת מוזרה, אני מחפשת עצות פרקטיות. בגלל ההנקות, החלפת הטיטול וכל ההתעסקויות עם התינוק במיטה המצעים מתלכלכים כל הזמן וחלק גדול מהכתמים לא יורדים בכביסה. המיטה שלנו ענקית וכל סט מצעים עולה המון כסף שאין לנו להשקיע עכשיו. נשמע לי טפשי להוציא אותו מהמיטה בגלל זה אבל לא נעים לי להכנס לישון בלילה. מחפשת טיפים...

[אמא_ללי*]

טיפים:
כתמים של חלב או פליטות עוזר לרסס כם מסיר כתמים לפני הכביסה, כי הם שומניים.
כתמים של קקי של יונקים נעלמים אם תולים בשמש (אחרי או לפני כביסה)
לפרוש מגבת או שעוונית כשאת מחליפה לו?
אפשר גם מגבת קטנה (כמו לניגוב ראש או ידיים) שפרושה מתחת לחזה בלילה שלך וככה זה ממגן גם מפני דליפות וגם מפני טפטופים אם יש כשהוא יונק בשכיבה.
עוזר במשהו?

[נווה_מדבר*]

אנא עצתכם בנוגע לשאלה שנשמעת (תרתי משמע) קצת מצחיקה, אבל באמת יוצרת קושי במיטה המשפחתית:
לפני שלושה וחצי חודשים נולדה בתנו הבכורה, ובלי היסוס צורפה למיטה המשפחתית.
לפני כן ישנו בה רק אני וזוגי האהוב.
אמה-מה, האיש נוחר. באמת נוחר חזק, ונחשב לתופעה מיוחדת בין חבריו ומודעיו.
לפני הלידה יכולתי לשון עם זה. אמרתי לעצמי שלצידי נמצא האיש שאני אוהבת, והנחירות הפסיקו להפריע לי.
אבל - אחרי הלידה שנתי השתנתה, והפכה הרבה יותר קלה - כך שכל תנועה של הקטנה מעירה אותי.
כשאני ישנה איתה - זה בסדר גמור - כי בסך הכל, בין היניקות של הלילה היא ישנה היטב (טפו טפו טפו, חמסה חמסה).
אבל כאשר האיש ישן אתנו - אני פשוט לא מצליחה לעצום עין!
ראשית - כל נחירה מעירה אותי. אני הרי הרבה יותר דרוכה - ואז בסופו של הלילה אני מעוכה ומעוצבנת - כי בעצם לא הצלחתי לנוח כלל.
שנית - אני חוששת שהקטנה גם תתעורר (בשלבים מסוימים בשינה היא ממשיכה בשלווה, אבל בדרך כלל מיד לאחר הנקה, או בתחילת הערב שנתה קלה יותר, והיא "קופצת" עם כל נחירה). זה גורם לי להיות עוד יותר דרוכה, וגם להזיז את האיש כדי שיפסיק לנחור - ואז גם הוא לא ישן כמו שצריך (בדרך כלל כשהוא משנה תנוחה זה עוזר לזמן מה, ואז הנחירה חוזרת).
מה שבינתיים קורה הוא שהאיש האהוב עבר לישון במיטה אחרת לפחות לחלק מהלילה, במרבית הלילות.
אבל אנחנו לא שמחים עם הפתרון הזה - ש"מגלה" אותו מהמיטה!
האם יש לכם רעיונות, הצעות?

[הרגע_שלפני*]

הוא נוחר
כדאי לבדוק רפואית.
אולי אטמי אוזניים יכולים גם לעזור.

[נווה_מדבר*]

תודה!
קראתי את הדף - והאוירה שם היתה יותר של לחלוק את הכאב, הכעס וההתמודדויות (של שני הצדדים).
היו מעט מאד הצעות פרקטיות.
חשבתי שאולי מישהו/י כאן התנסה ומצא פתרונות, שיטות טיפול (ולא דווקא הקונבנציונליות), ויוכל לחלוק...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אטמי אוזניים?

יש פתרונות לא רפואיים לנחירה, כמו כל מיני מכשירים שמצפצפים כשהאדם מתחיל לנחור וכדומה. אבל זה כבר תלוי בו, שיסכים לטפל בעצמו.

[גלי_לבנדר*]

יש כריות מיוחדות שמותאמות לצוואר ומקלות את תנועת הוויר פנימה והחוצה.
לא זול אבל שווה
אנחנו קנינו בהום סנטר
חוצמזה, לגלגל אותו על הצד תמיד עוזר

[גלי_לבנדר*]

וגם, נסי את זה -
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2880738,00.html

[יעל_משבצות*]

טוב חברים, יש לי בעל אוהב ומקסים הוא גם אבא נפלא ודואג רק מה הוא מאוד מיינסטרימי ונורא לא מתחבר לכל "הבאופן טבעי הזה שלך" קשה לו עם עמדותיי ותפיסותיי השונות כל כך משלו וההפוכות לחלוטין מהדרך שבה חונך וגדל. יש לנו בן מתוק בן 10 חודשים ולי נורא חשוב שהוא ישן איתנו במיטה משפחתית אלא שאביו לא ממש "מתלהב" מהרעיון ואפילו בטוח שזו ממש טעות .אז רבותיי אשמח לרעיונות ומחשבות מנסיונכם איך משכנעים אותו כי מיטה משפחתית תיטיב עם בנינו ואף איתנו?

[יעל_משבצות*]

רק אוסיףמידע רלוונטי: הוא בד"כ כן ישן איתנו ולפעמים ישן במיטה שלו עד שאנחנו הולכים לישון ואז ברגע שמתעורר לינוק עובר אלינו עד הבוקר... אלא שאבא שלו מעדיף שהוא ישן תמיד במיטה שלו... מייסטרים ...אמרתי לא ?...(-:

[ביצה_עלומה*]

למה הוא חושב שזו טעות?
שיקרא את זה-
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3707070,00.html

[יעל_משבצות*]

ביצה, ראשית תודה על הקישור המעניין (-: שנית, אותו גידלו כך שילדים צריכים "להתחנך" מגיל צעיר הם צריכים להבין שיש להם את המיטה שלהם ושם ורק שם הם ישנים אחרת איך ילמדו "להיות עצמאיים"? עצוב אבל אמיתי...

[ישנונית*]

קטנתי היונקת ועם אמא בבית בת השמונה וחצי חודשים, ישנה במיטה משלה הצמודה למיטתנו, לצערי עם סורגים.
הסיבות: את המיטה שלה (האיכותית וכחדשה) קיבלנו במתנה ואין ביכולתנו בימים אלו לרכוש בעצמנו מיטה נצמדת כלבבנו.
מאחר והמיטה שלנו גבוהה, לא בטיחותי להסיר הסורגים.
לישון איתנו במיטה שלנו- אנו מתנדנדים האם זה נכון לנו, לבן זוגי קשה עם זה.
עד לאחרונה הילדונת ישנה לרוב טוב ובטוב, אך משהו השתנה והנה השינה שלה יותר
ויותר כרוחה במאבק ובקושי. אני מרגישה שהסורגים וההפרדה מעיקים עלי ועליה. מרגישה שקשה לה עם הסורגים שעד עתה חשתי כזניחים.
אולי צריכה זריקת עידוד להעביר אותה אלינו? לעשות את הצעד? חוששת מההשלכות.
ואולי זו רק תקופה והסורגים שוליים מאחר ואנו נענים מייד לכל התעוררות בהנקה, ליטופים, חיבוקים, נישוקים?
מה עושים עם בעל שלא מתלהב מרעיון המיטה המשפחתית? ועם אמא שרוצה אך חוששת?

[לבנה_במילואה*]

קודם כל הכי חשוב לברר עם עצמך, למה כן/ למה לא??
אני מאמינה שכשאת תיהיי שלמה עם זה בן זוגך יקבל את החלטתך.

בתור צעד מעשי, תמכרו את הלול יד שניה ותמצאו סידור עם הכסף הזה...
להוסיף מזרון ולרדת לרצפה/ להוסיף מיטת נוער צמודה לשלכם (זה מה שאנחנו עשינו...)

מקווה שעזרתי קצת

[ישנונית*]

_קודם כל הכי חשוב לברר עם עצמך, למה כן/ למה לא??
אני מאמינה שכשאת תיהיי שלמה עם זה בן זוגך יקבל את החלטתך._

כעבור יום ברור לי שפה קבור הכלב. נפרדת מהנוחות של להאשים את בן זוגי.

אני חוששת מאוד מירידה נוספת באיכות השינה של שלושתינו, מירידה באינטימיות עם בן זוגי, מהגברת התלות בהנקות
וגם מטישטוש הגבול בין איפה כל אחד מאיתנו מתחיל ונגמר (מקווה שאני ברורה בנקודה זו).
כנראה שאני צריכה לישון על זה עוד קצת...
אולי אני באמת לא רוצה מספיק? עצוב לי להודות בזה בפני עצמי.
מרגישה שאורח חיינו (בן זוגי עובד בעבודה תובענית ומאתגרת, אני גם עובדת מספר שעות סמלי בהן הוא איתה, יש לנו מעט מאוד עזרה מהמשפחה מסביב,
אנו חיים בעיר, ההוצאות רבות, המטלות נדמות בלתי פוסקות, מעט מעט זמן לעצמנו ולמנוחה אם בכלל) מונע ממני לשחרר
והקנאות לשעות השינה ונוחות השינה כמעט אובססיבית.

בכל אופן, למכור את המיטה ולרדת לריצפה זו עצה טובה, אחרי שהתגברתי על כל התירוצים... ותודה על התשובה...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מאחר והמיטה שלנו גבוהה, לא בטיחותי להסיר הסורגים.
אם זו רק שאלה טכנית של בטיחות במיטה משפחתית , אין בעיה לפתור אותה. עושים מה שעושים הרבה הורים בלינה משותפת: משיגים מעקה למיטה, אפשר גם שניים משני הצדדים. למרגלות המיטה (היכן שאין מעקה ו"פתוח") פורשים שמיכה עבה מקופלת או כרית עבה. זו גם בעיה זמנית מאוד: כרגע היא בגיל זחילה, זה יימשך עד שהיא תהיה ניידת יותר ותדע (בעידודכם) לרדת נכונה מהמיטה, כלומר לא "לקפוץ ראש" אלא לרדת עם הטוסיק/רגליים קודם.

אפשרות אחרת: להשיג יד שנייה (או דרך אתר "אגורה") מיטת מעבר או מיטת נוער (שבאה עם מעקה מובנה), לשכן שם את הילדה, ולהבריג לכל רגלי המיטה שלה 4 מוטות קצרים (אפשר לקנות לפי הזמנה מדויקת של האורך, בחנות טמבור וחנויות עשה זאת בעצמך) שיגביהו אותה בדיוק לגובה המיטה שלכם. גם כאן אפשר למגן את המיטה שלכם בשיטה מהפסקה הקודמת... באופן הזה תישארו עם הילדה במיטה צמודה אליכם וכולם ירגישו נוח.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

והקנאות לשעות השינה ונוחות השינה כמעט אובססיבית
אבל זה בסדר גמור! שינה טובה היא תנאי ליום טוב...

ממה החשש? שהילדה תזחל לכל עבר תוך כדי שינה?

[דניאלה*]

והקנאות לשעות השינה ונוחות השינה כמעט אובססיבית
זה קפץ לי לעין, כי זו אחת הסיבות שהחלטתי כן לישון עם הילדות.
מבחינתי כל עוד יש הנקה אין מצב לקום בלילה, מעדיפה לשלוף ציץ ולחזור לישון.
כשהגדולה גדלה גיליתי שגם בשביל הפעם וחצי שהיא מתעוררת בלילה ממש לא בא לי לקום ולכן נוח לי יותר לישון איתה (עד שהיא תחליט אחרת, כי גם חשוב לי למקד מאבקים בדברים שיותר מהותיים עבורי). חוץ מזה זה כיף בעיניי.
יכולה מאוד להבין את הרצון להפרדה ולאיכות שינה (אי אפשר לומר שאיכות השינה שלנו מצוינת ככה), אבל שווה לשקול את זה שאולי דווקא שינה משותפת תוכיח את עצמה כמשפרת איכות חיים ונוחות.
וכאמור העניין הטכני תמיד ניתן לפתרון. בעיניי הכי פשוט מזרן על הרצפה אבל יש המון דרכים.

[רותם_סנדק*]

איזו התרגשות...
כבר הרבה הרבה זמן שאני קוראת באתר המדהים הזה, סופגת, מעבדת, מתחברת, מסתייגת, משנה אורחות חיים והנה הגיע היום וגם אני כותבת כאן
אז ככה, שמי רותם, נשואה לדורון ואמא לשחר שיהיה בעוד כחודשיים בן שלוש ולמיה בת חמישה חודשים. ההתנהלות היומיומית שלנו כמשפחה הייתה מאז ומעולם מאוד קונבנציונלית ומסתבר שגם מאוד לא.. תמיד נמשכתי לטבעי, לפשוט, לדבר שנכון לי באמת. כשנולד שחר, לקח לי זמן להבין שהוא התינוק "שלי" (אני מגדירה את ה"שלי" הזה כהשאלה בלבד ("למשמרת, נתן הוא לי אותך..")) ושאני יכולה להחליט איך אני מגדלת אותו. הפעם הראשונה שהבנתי את זה היטב, הייתה כשנסעתי איתו לכמה ימים למשפחתי בקיבוץ, ומכיוון שהעריסה שהיתה שם לא נראתה לי כ"כ, הוא ישן איתי, לראשונה, באותה המיטה. ובבוקר הבנתי, בפליאה, שהיה לי מאוד טוב עם זה ושבעצם אני יכולה "להחליט עליו". ואח"כ, בכל פעם שהיינו מחוץ לבית, ישנו יחד ותמיד התענגנו כולנו על ההזדמנות, כך גם כשהיה חולה. תמיד הייתה שם הרגשה שזה הדבר הנכון, יחד עם חשש גדול שאנחנו לא רוצים להשתעבד ולהקנות הרגלים לא "נכונים" (לא מקובלים?). ומפה לשם שחר גדל ועבר מעריסה למיטת תינוק, לחדר משלו, למיטת מעבר. ואז נולדה מיה, שישנה איתנו בחדר במיטת התינוקת. וכל הזמן הזה מקננת בדורון ובי תחושה שהכי נעים לנו יחד. בסוף השבוע האחרון שוב היינו בביקור אצל המשפחה, ובחדר המשחקים בבית אחותי, פרשו לכבודנו 3 מזרונים על הרצפה. ישנו שם כולנו, בלילה הנקתי את מיה בשכיבה, הבנים אפילו לא שמו לב לכך ששתינו התעוררנו להנקה. ושוב התחושה הזו שאנחנו רוצים לישון יחד גם בבית התחדדה. כשחזרנו הביתה באותו לילה, הילדים נרדמו, כל אחד במיטתו ורגע לפני שדורון ואני נכנסנו למיטה, דורון אמר שהוא מאוד רוצה שנביא את שחר אלינו. אז הבאנו אותו אלינו למיטה, בעודו ישן. ומאז התחלנו לקיים דיאלוג רציני לגבי מעבר לשינה משותפת, דורון ואני. ההתלבטות שלי, התהייה שלי, היא לגבי מעבר כזה עכשיו, כששחר עוד רגע בן שלוש ויש לו את המיטה שאליה הוא רגיל והחדר שבו הוא ישן. הוא בעצמו לא מבקש לבוא לישון איתנו (או שבקש פה ושם ונענה במשפט "לכל אחד יש את המיטה שלו", שבאותו רגע היה אולי נכון, אבל נראה לי שגרם לכל הלבבות שלנו להתכווץ או שרגיל לישון ככה, או שנוח לו ככה). כשאני מציעה לו לבוא לישון איתנו בחדר (לא קורה הרבה, אם קורה אז בעיקר בשנת הצהריים בסוף השבוע) הוא מקבל את ההצעה בשמחה, אבל כמעט תמיד דאגתי "לתרץ" את הסיבה כדי שחלילה הוא לא יעלה בדעתו שזה משהו שהולך להיות קבוע... (כן כן, רגשות אשמה למכביר..). בקיצור- אנחנו משתעשעים ברעיון לישון יחד כבר זמן מה, ומתלבטים האם לעשות כן, איך ומתי. האם זה לא יבלבל את שחר? האם זה נראה לכם נכון להחליט שעושים ניסיון ולהציגו ככזה גם בפניו? ז"א להחליט שישנים עכשיו שבוע אצלנו במיטה ובסוף השבוע בודקים איך כל אחד מרגיש עם זה? אשמח מאוד לשמוע מניסונכם, מלבכם, ממחשבתכם.

[דניאלה*]

שלום רותם.
מעניין לקרוא אותך. אין לי עצה מעשית לגבי מה כן או לא לעשות.
רק בלטו לי כמה קטעים בדברייך:
תמיד הייתה שם הרגשה שזה הדבר הנכון, יחד עם חשש גדול שאנחנו לא רוצים להשתעבד ולהקנות הרגלים לא "נכונים" (לא מקובלים?)

הוא בעצמו לא מבקש לבוא לישון איתנו (או שבקש פה ושם ונענה במשפט "לכל אחד יש את המיטה שלו", שבאותו רגע היה אולי נכון, אבל נראה לי שגרם לכל הלבבות שלנו להתכווץ

אבל כמעט תמיד דאגתי "לתרץ" את הסיבה כדי שחלילה הוא לא יעלה בדעתו שזה משהו שהולך להיות קבוע... (כן כן, רגשות אשמה למכביר..)

נשמע שיש לך תחושת בטן עמוקה וחזקה לגבי מה נכון לכם, אבל יש לך הסתייגויות ורגשות מעורבים כלפיה.
אני חושבת שעיבוד הרגשות והבהרת הצרכים והרצונות האמיתיים של כולכם היא מה שחשוב כאן,
פחות ההחלטה הקונקרטית כרגע.
אני יכולה להעיד שמכל הבחירות ה"בלתי מקובלות" שעשינו, ויש כמה כאלה,
הסתבר לי להפתעתי שהבחירה בלינה משפחתית היא אחת התמוהות ביותר בעיניי החברה,
ואפילו בעיני חברים קרובים ואהובים, שבנושאים רבים וחשובים שוררת בינינו הסכמה.
יש טאבו די רציני בעניין הזה,
וככל שעובר הזמן אני יותר ויותר שלמה עם הבחירה הזו,
ופחות ופחות מתרגשת מאיך זה נתפס מבחוץ.
אין לי ספק שהלינה המשפחתית טובה לכולנו, בעוד שבנושאים אחרים אני לא אחת מתלבטת לגבי הקונסטלציה והמשך הדרך.

[רותם_סנדק*]

שלום דניאלה.
ראשית, תודה על שהקדשת מזמנך לקרוא, לחשוב, לכתוב בחזרה. זה מרגיש נעים
אני חושבת שבהחלט הוצאת את העיקר, את התמצית ממה שכתבתי ומהמשפטים שמהם הסקת "שעיבוד הרגשות והבהרת הצרכים והרצונות האמיתיים של כולכם היא מה שחשוב כאן, פחות ההחלטה הקונקרטית כרגע." (אין לי מושג איך מבחינה טכנית מעתיקים את מה שרוצים להתייחס אליו כך שיצא בפונט שונה, פשוט עשיתי קופי פייס.. בהמשך אעמיק ואבדוק מה הדרך). נראה לי שהאבחנה שלך והעצה שלך מתארים בצורה הנכונה ביותר את מהות הפלונטרים שלי בעיקר עם עצמי. הרבה פעמים אני לא עוצרת להתעכב על הדברים, אלא פשוט עושה (או שפשוט לא עושה...) ודוחקת הצידה את העיבוד עצמו. (נראה לי שקוראים לזה הדחקה ) הייתי רוצה לשנות את זה בעצמי, אבל זה שייך כבר לדיון אחר. (או שלא).
הערב, אחרי המקלחת, שחר זמר לעצמו "מי רוצה לישון איתי?" (יש לו לילד כישרון אמיתי לקרוא את המחשבות שלי, זו לא שאלה שנשאלת הרבה ממנו). מייד נצלתי את המצב ואמרתי "אני!". ושאלתי " איפה?" (סקרן אותי לדעת אם הוא רוצה לישון במיטה שלנו) והוא ענה שבמיטה הגדולה. בשיחה קצרצרה עם בעלי סכמנו שכך יהיה ועכשיו שני גורים ישנים להם בחדר שלנו. וקיימת בי ציפייה מתוקה כבר להכנס למיטה ולהתחבק וללטף ולקוות לכמה שפחות בעיטות וכפות רגליים על הפנים
"יש טאבו די רציני בעניין הזה"- מעניין שהמחשבה העיקרית שעוברת לי בראש כשאני מרגישה "לא בסדר" עם לינה מסוג כזה היא לגבי ההורים של בעלי. אנשים נפלאים ומופלאים שעוזרים בכל דרך אפשרית ומוכנים לשמוע גם על דברים שאינם מקובלים, ובכל זאת, נראה לי שהחלטה כזו עשוייה לעורר התנגדויות. אני כבר מדמיינת את הפעם הראשונה שיעשו בייבי סיטר וכמה מוזר זה עשוי להיות להם. ואולי לא. ולמה להקדים את המאוחר? ולמה להחליט בשבילם?..
מסקרן אותי לדעת, באיזה נושאים אחרים את מתלבטת, כמובן שרק אם זה לא אישי ואם מרגיש לך נכון לשתף.
שוב תודה ושיהיה ערב נעים,
רותם.

[דניאלה*]

"יש טאבו די רציני בעניין הזה"- מעניין שהמחשבה העיקרית שעוברת לי בראש כשאני מרגישה "לא בסדר" עם לינה מסוג כזה היא לגבי ההורים של בעלי
אני מאוד מבינה את זה.
אצלנו ספציפית מצד המשפחה אין איזו התנגדות גדולה (בחירות אחרות נראות להן תמוהות יותר),
אבל בהחלט מרימים גבה, ואני בטוחה שגם דנים בזה לא אחת מאחורי גבנו.
שימי לב שמה שמפריע הוא מה שמבחוץ ולא מה שמבפנים.
אני לא אומרת שזה לא חשוב, בעיקר כשמדובר במשפחה,
ובעיקר כשזו משפחה אוהבת ותומכת. אבל אולי חלק חשוב בתהליך הוא הפרדה בין מה שאנחנו מרגישים שנכון,
לבין היחס מבחוץ וההשלכה של זה עלינו ועל בחירותינו.
אפילו סתם מבוכה זה דבר שיכול לעכב החלטה חשובה, במודע או שלא במודע. אני מאוד מזדהה עם זה.

אני מוצאת שאצלי ההורות היא "תהליך של הקצנה" (-:
ככל שעובר הזמן אני מגלה שבחירותיי יותר ויותר רחוקות מהמיינסטרים.
כשאני עוצרת לחשוב למה זה כך, אני מגלה שאני פשוט מרגישה הרבה יותר שלמה ובטוחה בחלק גדול מההחלטות,
ואז אני עושה אותן ככה ברוחב לב, בלי להתחשבן, בלי לנסות להצטדק וכו'.
אני גם נעזרת מאוד בסביבה תומכת ומוצאת לי חברות ואמהות שדומות לי בבחירות ובאורח החשיבה,
ואז מרגישה פחות מוזרה (לפחות עד הגיחה הבאה לעולם הגדול שבחוץ. ללא ספק מקור לתסכולים).

מסקרן אותי לדעת, באיזה נושאים אחרים את מתלבטת
למשל בעניין ההנקה - הקטנה בת שנה ושבע ואני מתלבטת - גמילת לילה? צמצום הנקות?
האם אני הולכת לקראת גמילה בכלל? ואיך?
הגדולה בגיל הזה כבר הייתה גמולה לחלוטין והפעם אני לא ממהרת לגמול,
אם כי כבר לא מתאים לי כל עניין המזנון הפתוח.
גם בענייני חינוך אני בהתלבטות מתמדת.
פה זה כבר סיפור יותר ארוך ומורכב אבל הגעתי לכמה מסקנות,
ואחת מהן היא שילדיי ככל הנראה לא ילמדו בחינוך הקונבנציונלי, לא מבחירה שלי בכל אופן.
זה ככה על קצה המזלג.
ורק כדי לחדד - בעניין הלינה המשפחתית אין לי שמץ של התלבטות.
זה פשוט מרגיש כל כך נכון וגם כיף, אז אין לי שום טריגר לשנות
(בניגוד להנקה שמעיקה לפעמים ולחינוך שבו עוד לא מצאתי את דרכי).
ועוד דבר שקשור לשינה המשותפת - זה הרבה יותר הגיוני ונוח בעיניי.
נשמע שאני מטיפה ומשכנעת אבל אלה באמת דברים שעולים תוך כדי כתיבה...
ממש ממש לא בא לי לקום בלילה, גם לא בשביל בת ארבע שחלמה חלום רע או שרוצה לשתות מים,
או שסתם צריכה חיבוק כדי לחזור לישון.
הרבה יותר לוגי ושפוי בעיניי לחבק אותה מתוך חצי שינה ולא לבזבז משאבי ערות על העניין הזה.
יחד עם זאת אני לא מכחישה שאם וכאשר הילדות יעברו למיטה ולחדר אחר, אני מאוד אשמח על המיטה שתתפנה...

וואו איזו מגילה.
אשמח לקרוא על ההתלבטויות שלך

[דניאלה*]

אין לי מושג איך מבחינה טכנית מעתיקים את מה שרוצים להתייחס אליו כך שיצא בפונט שונה
מסמנים ואז מופיעות בצד שמאל שתי תבות, שאחת מהן היא "צטט".
לוחצים עליה וזה מעתיק אוטומטית את מה שסימנת למטה והופך את הכתוב לאיטליקס

[אמא_ללי*]

_בעניין הלינה המשפחתית אין לי שמץ של התלבטות.
זה פשוט מרגיש כל כך נכון וגם כיף, אז אין לי שום טריגר לשנות
(בניגוד להנקה שמעיקה לפעמים ולחינוך שבו עוד לא מצאתי את דרכי)._
כמה שאני מזדהה....

הי רותם,
הבנות שלנו בנות 5 ושנתיים וחצי, וגם אנחנו לא התחלנו את דרכנו בלינה משפחתית. הבכורה ישנה בנפרד מאיתנו מגיל כמה חודשים (וגם כשהיתה איתנו היתה בעריסה בחדר ולא איתנו במיטה). למרות שבפועל כמעט בכל התקופות היא היתה מבלה חלק מהלילה עם שנינו או עם אחד מאיתנו, זה תמיד היה משהו מאד משתנה ולא ממוסד, וגם אני חששתי מעניין ה"הרגלים" וכאלה.

אחרי שהקטנה נולדה וישנה ממש איתנו, נהיה לי ברור שכשלגדולה "ייפול האסימון" היא תרצה להצטרף גם, ובשלב הזה כבר הייתי לגמרי מוכנה לזה וזה הרגיש לי מאד נכון ומתבקש. והיום, יותר משנתיים אחר כך, אני מרגישה בדיוק כמו דניאלה. יש לי תחושה כל כך עמוקה שזה נכון בשבילנו ומתאים לנו, שלפעמים אני ממש צריכה להזכיר לעצמי שלאנשים אחרים זה יכול להיראות מוזר, מאיים, שונה וכו'. יש הרבה פעמים שאני מוצאת את עצמי חושבת כמה זה נראה לי מוזר שאנשים לא ישנים עם הילדים שלהם וכל אחד נמצא לבד ובנפרד.... זה רק מדגים עד כמה זה עניין של תפיסה והרגלי חשיבה.

אני היום בכלל לא מוטרדת מהנושא הזה (גם, בשונה מנושאים אחרים בהורות שמעסיקים אותי הרבה יותר), ברור לי שכרגע זה מתאים וטוב לנו. והיתרונות של לינה משפחתית עצומים בעיני, כל עוד מקפידים על מרחב שינה מספק לכולם (לקח לנו כמה גלגולים וניסיונות עד שמצאנו את מה שהכי נוח לנו). אני מאמינה שבמהלך השנה הקרובה הבנות תעבורה לחדר משלהן, אבל כרגע אני ממש לא עסוקה בזה.... אני מניחה שהטריגר יהיה כשנרגיש מוכנים לתינוק הבא.

גם אני אשמח לקרוא עוד על ההתלבטויות והמחשבות שלך בנושא. בגדול, אני מאד מאמינה בתחושות בטן - ואני חושבת שאם יש משהו שיש לך תחושה כל כך ברורה וחזקה לגביו, הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות הוא ללכת עם זה. פשוט לזרום עם התחושה, עם מה שמרגיש נכון, ולהשאיר את הלב פתוח... שאר התשובות כבר תופענה בעצמן.

(יש לי עוד כמה הגיגים בנושא אבל כבר נורא מאוחר. אולי מחר)

[רותם_סנדק*]

אני לא מאמינה...
כתבתי והיה לי לא פשוט לעשות את זה, ממש הרבה זמן... ואז עברתי לדף של הבעות בצ'יק צ'ק לחתום את הדברים וכשרציתי לחזור חזרה כל מה שכתבתי נעלם כלא היה
דניאלה ואמא ללי, אני מודה לכן על ההתייחסות, אצטרך לאסוף שוב כוחות ואת המחשבה ולכתוב שוב את הדברים שכתבתי...)

[נאוה_פרנס*]

מזמן לא הייתי כאן אבל מצאתי Qa]סרטון hTayG9zQ[/po] שמסביר את העניין כל כך טוב....

האינסטינקט של האבא, התוצאה...

[בשמת_א*]

מזמן לא הייתי כאן
הי נאוה! ברוכה השבה!

[שאלה_תמה*]

שלום שלום ,

בתנו עכשיו בת שנתיים, אנחנו ישנים בלינה משפחתית ועוד כמה חודשים תיוולד אחותה הקטנה בשעה טובה ותצטרף למיטה. זו התכנית המתוכננת שלנו, אבל לפתע נתקפתי פחד ואשמח לשמוע וללמוד מנסיונכם בנושא: היאך זה תישן בתנו הגדולה שנת ישרים כשזו הקטנה תקיץ ותבכה ואולי גם תצרח ותהיה ערה זמן ממושך בלילה (עוד זוכרים עמום אבל וודאי, היו תקופות שכאלה..) . איך בעצם זה מסתדר ביחד?
תודה מראש על כל תגובה

[יעל*]

יש דף בדיוק על זה: ארבעה במיטה משפחתית

[אבישג_א*]

רציתי רק לומר שבעיניי מיטה משפחתית זה לא מחייב לינה תמידית ביחד
סתם למי שחושב על הנושא
זה פשוט לזרום עם הילדים

למשל התינוקת שלנו בת שבעה חודשים, אני עובדת על המחשב בערב והיא נרדמה בהנקה ואז אני שמה אותה בעגלול לידי
היא יכולה לישון כך לילה שלם (קורה לפעמים)
היא יכולה להתעורר לפעמים אחרי שעתיים שלש ואז לבכות ואז אני מוציאה אותה (לפעמים מתוך שינה) ומניקה במיטה ושתינו ישנות ביחד עד הבוקר

לא יודעת אם זה עומד בכללים של באופן אבל בעיניי העיקר זה להיות זמין לילד : חלק מהזמן היא ישנה בכיף בעגלול וחלק מהזמן היא ישנה בכיף במיטה, יותר תלוי בסיטואציה ובנוחות של שתינו (כי אם אני הולכת לישון היא תבוא לישון אתי אבל אם אני על המחשב אז היא תשן בעגלול ויש גם את הצד שלה, לפעמים היא נרדמת בקלות בישיבה ואז עוברת לעגלול ולפעמים היא נרדמת בשכיבה).

וגם לגבי הילדים, לכולם יש מיטות משלהם אבל באופן טבעי הרבה פעמים הם היו עוברים למיטה שלנו (כמו שקורה אצל רובנו אני חושבת)

[פלוני_אלמונית*]

אשמח לעצות -
אנחנו זוג נשים, עם ילדה בת שנה וחצי. אנחנו במעין 90% לינה משפחתית - לקטנה יש מיטת תינוק שהיא מתחילה בה את הלילה, ואחרי שעה-שעתיים מתעוררת ועוברת למיטה שלנו, שהיא מיטה זוגית רגילה, וכבר עכשיו צפוף בה. די 'זרמנו' ללינה הזו עם הגדילה שלה, ותמיד היה זיגזוג כלשהו בין עריסה/מיטה לשינה איתנו.
עוד כמה חודשים צפוי להצטרף אלינו עוד קטנצ'יק ואני רוצה הפעם להתכונן מראש ללינה משותפת.
רציתי לשאול - אילו פתרונות יש בשביל שנוכל להמשיך ללון ביחד? בת הזוג שלי לא כ"כ רוצה לרדת למזרונים ברצפה, וגם אם כן - האם התינוק ישן על מזרן רגיל? או לשים בשבילו מזרן קשיח על הרצפה? ראיתי הרבה בהמלצות הבטיחות לשים את התינוק בין האם לקיר או בין האם למשהו שחוסם, אבל זה בניגוד להמלצות אחרות שאומרות דווקא לא לשים תינוק ליד קיר (ניסיתי בעצמי וזה קר מאד) ולא לשים תינוק ליד חפצים רכים אחרים.
ועוד שאלה שמטרידה אותי מאד - האם התינוק הקטן לא עלול להעיר המון את הילדה? (השינה שלה גם ככה לא משהו-משהו)

[טנא_מלא_כוכבים*]

הי,
אפשר להוסיף עוד מיטה (זוגית או יחידה) לצד המיטה הקיימת, וכן להוסיף מעקה.
אפשר להצמיד מיטת תינוק (ולהשוות גבהי מזרונים).
אפשר להיעזר ב"מיטונת".
ויש עוד אפשרויות שאינן על הרצפה.
אנחנו עברנו לישון לרוחב המיטה עם היוולד הקטנה - קטנה סמוך לקיר, אמא, גדולצ'יק ואבא. באשר לקיר הקר - אפשר לתלות או להציב שמיכה/כרית/מגן לול (עשוי בד או מצופה בד), שימתן את השפעת הקיר.
@}

[תמרוש_רוש]

אפשר לתלות או להציב שמיכה/כרית/מגן לול (עשוי בד או מצופה בד), שימתן את השפעת הקיר.
אני שמתי מחצלת דקורטיבית, עשויה משהו שנראה כמו קש אבל מן הסתם יותר סינטתי. מאוד יעיל, ואין סכנת חנק.

[פלוני_אלמונית*]

תודה על הרעיונות! ואיך הסתדרתן מבחינת הערות הדדיות של אחים?

[סמדר_נ*]

רוב הילדים נוטים לסנן רעשים מהסוג הזה כשהם ישנים. לא זכורות לי בעיות מהכיוון הזה.
עם זאת, אני לא יודעת למה את מתכוונת כשאת אומרת השינה שלה גם ככה לא משהו-משהו. כלומר, לא ברור מההודעה שלך ממה היא מתעוררת. באופן כללי -- גם אם היא נוטה להתעורר בלילה, בכי התינוק לא בהכרח יגרום לזה (וגם אם כן -- זה יעבור...).

[רק_מה*]

כשבכורה צועקת בהיסטריה בלילה מאיזה חלום דרמטי, התינוקת- ישנה כמו תינוק.
ולקטנה אני לא נותנת פתחון פה. היא יונקת בערך בשמונה ואני ״מאלצת״ אותה לינוק כשאני מתנמנמת סביבות 23. משם והלאה יש כל מיני הנקות שאינני מודעת אליהן :-d

אבל ברצינות:
אצלנו יש ״לול״ צמוד לצד שלי שם/ לצידי ישנה ב׳ וא׳ נמצאת במיטה אחריו.
במקרי קיצון / הרדמה מתמשכת (נרדמת עם יד של הורה) יש לנו פוף רך ליד מראשותיה של א׳ שם אפשר להניק בכיף את ב׳ וגם להירדם לעיתים.

אני מבינה את החששות... בהתחלה רואים מה הדינמיקה אחר כך משפרים עמדות (לי עבד אחרי כמה פעמים פשוט להסביר שזמן איכות לילי עם אמא אפשר רק אם שומרים על שקט ועל שנתה של ב׳)
ופוף ליד מיטת הגדול שימושי ביותר (עם כרית ההנקה הישנה והלא שימושית לתוספת נוחות)

[NOGA*]

{{דניאלה}} תודה רבה, ענית לי מבלי שאשאל אותך