ספירת העומר אתגר תיקון המידות היומי

אוף, אני לא מצליחה להיכנס לאתר של שורשים.
מישהו מוכן בבקשה להעתיק לכאן את העבודה הרוחנית של היום? (כדי שאספיק עוד לפני שהיום יגמר...)
(זה 6 ימים לעומר)

רק תבקשי נשמה:
"היום שישה ימים לעומר" יסוד שבחסד nאהבת הטוב המביאה להתקשרות. אהבה נצחית מחייבת התקשרות. ההתקשרות יוצרת הרגשת אחדות ומממשת את האהבה שנבנתה במאמץ משותף. אהבה נצחית דורשת קשר אישי, קרבה וידידות, ממנה נהנים שני הצדדים. התקשרות אמיתית נושאת פרות.
האתגר היומי: השתדל ליצור דבר בונה בשתוף אדם אהוב עליך."
בדיוק ברגע זה תרגלתי את זה. זה באמת מקסים איך הספירה הופכת רלוונטית כשאת סופרת. היתה לי עכשיו שיחה מאוד ארוכה עם מישהו שכל נושא האהבה ביננו מאוד לא ממומש במובנים הרגילים, כרגע. דיברנו הרבה על הנשמה והנפש ועל למצוא מקום לשתיהן לדור בכפיפה אחת. ממש לפני פרידה חשבתי שהנה הולך להיות כאן גם משהו גופני, אבל הוא ביקש שנעצור כאן. זה דוקא הרגיש לי טוב. אחרי שהוא הלך נכנסתי לכאן ובגלל הבקשה של פראית נכנסתי גם לשורשים והעתקתי וקראתי ופתאום הבנתי מה היה כל זה. זו היתה עבודה על היקשרות. זה מה שמתאים עכשיו. לא סטוצים ולא שטויות. היקשרות בין הנשמות.

יכול להיות שבימים הקרובים אהיה עוד עם המחשב הזה (שלא נותן להיכנס לשורשים), אז אודה לך אם תוכלי להעתיק כמה ימים, עד שאני אוכל שוב להעתיק משם.

אבל חלוקית מתוקה, היום זה כבר שישה ימים לעומר (ראי הודעתה של מי מה).

והיום בערב יהיה שבעה ימים לעומר.
(ונחמד אם מישהו יוכל בערב להעתיק מהאתר של שורשים את היום השביעי).

התבלבלתי

"היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד לעומר" מלכות שבחסד רק במידה ואתה מכבד את עצמך, תוכל לפתח אהבה בוגרת שמתבטאת ברגש אינטימי של אצילות והלכות. רגש זה יאפשר לך להכיר במקומך המיוחד ותרומתך לעולם הזה. אהבה שמדכאת ושוברת את הרוח האנושית אינה בגד אהבה כלל. אהבה מושלמת דורשת תחושה של חירות ושליטה אישית על כל אותם כוחות שמונעים את שלימות האהבה. האימון היומי מצא פן מסוים באהבתך שרומם את רוחך והעשיר את חייך... עתה, לאחר שמצאת, יש לך בהחלט סיבה טובה לחגוג

גם אני כאן.
תודה על הדף המקסים הזה.

חלוקית, בכל מקרה השבעה ימים לעומר זה התחיל רק עכשיו בערב, כשכתבת בצהריים עדיין היה היום השישי.

והנה, עכשיו כשאני כותבת, זה כבר רלוונטי. תודה לך.

אל חשש, נסיונותי לעזור הסתיימו ברגע זה. בהצלחה @}

_גם אני כאן.
תודה על הדף המקסים הזה._

_גם אני כאן.
תודה על הדף המקסים הזה._

חלוקית, לא התכוונתי חלילה לפגוע. ועזרתך מתקבלת בברכה.

הנה, עכשיו כבר נכנס היום השמיני, ואם רוצה את או מישהו אחר להעתיק לכאן את הטקסט - זה יהיה נחמד.

"היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד לעומר"
חסד שבגבורה

מאחורי הבקורתיות מסתתרת אהבה. בין האהבה הננו בוחנים את התנהגותנו אנו, מציבים אמות מידה משלנו ומצפים מאחרים לעמוד בהם. אף תהליך השפוט של אדםש נאשם, הוא ביטוי של אהבה. במילים אחרות: עונש אינו בא כנקמה אלא זוהי דרך נוספת לבטא אהבה בכך שאנו מסירים כל מכשול שעלול לפגוע בה. אל לנו לבלבל בין סובלנות לאדם ובין סובלנות להתנהגותו. להיפך: מתוך אהבה לאדם אנו רוצים שהוא יהיה במיטבו, ולכן נעזור לו להיות מודע להתנהגות מצידו שאינה מושלמת. חסד שבגבורה הוא אהה מתוך בקורתיות. זו ההבנה שאין לנו זכות לשפוט אחרים. ניתנה לנו זכות רק לאוהבם, ומתוך כך לשאוף שיהיו במיטבם.

שאלות לבחינה עצמית:
כשאני מבקר או שופט אדם אחר, האם זה נעשה מתוך כעס ובוז?
האם אני מוצא סיפוק נסתר בכשלונו?
האם אני מבקר מתוך אהבה?

האתגר היומי
לפני שאתה מבקר אדם שני, חשוב פעמיים האם זה אכן נעשה מתוך דאגה ואהבה

תודה רקפת ב
אגב, כשנכנסים לשורשים איך מגיעים לתיקון היומי?
אני לא מוצאת את זה.

הלינק שיש בתחילת הדף מוביל ישר למצגת ואז מצד ימין בוחרים את היום. היום - שמונה ימים.

תודה, מצאתי.

עונש אינו בא כנקמה אלא זוהי דרך נוספת לבטא אהבה בכך שאנו מסירים כל מכשול שעלול לפגוע בה

זה שולח אותי ישר לילדיי כמובן.
חומר למחשבה לפני שאתה מבקר אדם שני, חשוב פעמיים האם זה אכן נעשה מתוך דאגה ואהבה
לפני שאני מענישה (כן כן, זה קורה, לרב מתוך חוסר אונים שלי מול ילדיי אמנם)

_גם אני כאן.
תודה על הדף המקסים הזה._

איכשהו יצא לי לקרוא כאן בימים האחרונים בתום הספירה [בערב] ולגלות שהספירה דיברה על איזהחוייה פנימית או התלבטות שהיו לי באותו יום ועכשיו, לפני כמה רגעים כתבתי משהו על שיפוטיות בדף הטבע האלוהי שלנו, נכנסתי לכאן ואני רואה את הקטע הזה-

_שאלות לבחינה עצמית:
כשאני מבקר או שופט אדם אחר, האם זה נעשה מתוך כעס ובוז?
האם אני מוצא סיפוק נסתר בכשלונו?
האם אני מבקר מתוך אהבה?_

ממש קוסמי

האם אני מבקר מתוך אהבה?
מה זה מבקר מתוך אהבה? אני מבינה שאפשר לאהוב מישהו ובכל זאת לבקר אותו, אבל לבקר מאהבה? אם מישהו פה מבין את זה, אנא הסבר.

עדינה ניפו הסיפור עם השכן מחזק מאוד
המשפט
אמרתי לו שאם כבר עשיתי את הדרך הזאת פעם אחת אוכל לעשות את זה שוב והוא אמר שאולי הם יעשו את הדרך אלינו בפעם הבאה! כל כך אמיץ ומרגש.

אני חושבת שאפשר להגיד שלבקר מאהבה זה כמו להאיר.
אני אוהבת את הבן אדם ולכן כשאני רואה משהו שחוסם אותו אני מאירה לו.
כשהביקורת לא מגיעה מאהבה לרוב היא אינטרסנטית - שהוא ישנה משהו בשבילי- כי לי זה מפריע...

ואתמול בערב התווכחתי עם מישהו שהעביר עליי ביקורת. כבר כמה ימים שאני מקבלת את הביקורת שלו בשתיקה (המון ביקורת), במסגרת ההחלטה שלי אז לאהוב אותו כמו שהוא. אבל אתמול איכשהו כבר היה קשה לי לסבול את זה. ואז אמרתי לו שבבקשה יפסיק לבקר אותי. אבל הוא אמר שהוא רוצה להגיד מה שהוא חושב.
ואז כשקראתי פה, החלטתי להפסיק להתנגד לביקורת שלו.
ואמרתי לו: 'אתה יכול להגיד לי כל מה שאתה רוצה.'
הוא מאוד התרגש מזה.

(בכלל בזמן האחרון יותר קל לי לראות את האהבה מאחורי הדברים שאנשים אומרים לי, גם אם זה נשמע כמו ביקורת. ונראה לי שהפעם התעליתי על עצמי באמת...

)

תודה על הדף הזה !

אני אוהבת את הבן אדם ולכן כשאני רואה משהו שחוסם אותו אני מאירה לו.
זאת לא ביקורת, פה מדובר במישהו שאת מרגישה שקורא לעזרה ומתקשה לראות את המיכשול, וכשאת באה לקראתו מתוך חמלה למרות החשיפה לצדדים הכואבים הוא מרגיש עטוף בחמימות וכוח להתמודד, אין פה שמץ ביקורתיות, ביקורת מחלישה ובעיני תמיד באה מהמקום שבו אנחנו מתנגדים לאהבה.

בכלל בזמן האחרון יותר קל לי לראות את האהבה מאחורי הדברים שאנשים אומרים לי, גם אם זה נשמע כמו ביקורת.
זאת התעלות רצינית, אשרייך@}

נראה שהאנרגיה של הספירות משפיעה אפילו אם אנחנו לא מודעים אליהן, מה?
בטח, ידוע שהשנה עוברת עלינו כמו ספירלה האיכויות של הזמנים חוזרות שוב ושוב ונוכחות במציאות ממש (כמו שבפסח אנו באמת יוצאים ממצרים בכל שנה מחדש ובפורים זה זמן של התהפכות הדינים) לזמן יש פוטנציאל שמזמין אותנו לחוות אותו, לחיות אותו, להתקדם איתו. אם אנחנו מספיק מחוברים לעצמנו ולאל נחווה את זה...
אשרייך, ושנזכה.

היום תשעה ימים לעומר גבורה שבגבורה

לגבי "לבקר מאהבה".
איך שאני מרגשיה את זה, יש אנרגיה שונה לחלוטין לביקורתיות, ולביקורת.
וזה לא רק סמנטיקה.
פעם הסברתי למישהו שביקורתיות היא חודרנית, ונעשית לפי הצורך של זה שביקורתי, ולא לפי הצורך של זה ש"חוטף" את הביקורתיות.
וביקורת מתוך אהבה -בעיניי, זה כמו לבוא לבקר. to visit
אם אני באה לבקר מישהו i visit
אז אני אורחת, אני בבית שלו , מה שאומר שאני מתחשבת בצרכים שלו.
ואת מה שאני אומרת, אני אומרת מתוך הבנה של עולמו.
ואז, יוצא שאם אני מעבירה ביקורת על מישהו שאני אוהבת, מתוך אהבה, זה לא יוצר התנגדות.
כי אני חושבת עליו. אותו דבר אם מישהו אומר לי ביקורת מתוך אהבה, אם זה מגיע מהלב, זה נכנס ללב, ואז אני מודה לו על כך, באמת.
על ביקורתיות אני לא מודה

(להבדיל אלף הבדלות, זה כמו הדילמה האם להעיר לחבר שיש לו חתיכת פטרוזיליה בשיניים...אם זה ביקרות מתוך אהבה, אומר את זה עבורו, כדי שהוא לא יהיה נבוך בחברה, בציבור, או מולי, או אח"כ כשיתבונן במראה...
ואם מישהו מגיע מהתחום הביקורתי, זה ישמע כאילו שהוא "יורד" עליו).

ושאלה,
אני לא מבינה את המטרה / הכוונה שמאחורי האתגר היומי ביום ה 28:

האתגר היומי lעליך להתקשר מידית לענין חדש או לאדם חדש. בכך תממש את החלטתך החדשה.

מישהי מוכנה להאיר את עיניי? לא ברור לי למה חשוב להתקשר לאדם חדש או לעניין חדש?
האם התמדה אינה יכולה להתבטא בהתמדה לעניין ישן?
מהי החשיבות של החדש?

מעתיקה למען פראית וכל מי שלא נכנסת ל"שורשים" :
שבוע שני
"היום תשעה ימים שהם שבוע אחד ושני ימים לעומר"
גבורה שבגבורה
בחן את מידת שליטתך בבקורתיות שבך.
שאלות לבחינה עצמית:
האם מידת הביקורת שלי נשלטת או מוגזמת?
האם אני משליט משמעת מספקת בחיי ובפעילותי?
האם אני מנצל את זמני כראוי?
האם אני מקדיש בכל יום די זמן למחשבה על הישגי ותוכניותי?
מדוע אני נתקל בקשיים בכל הקשור למידת הביקורת שבי, ומה ביכולתי לפעול כדי לפותרם?
האתגר היומי nערוך תוכנית מפורטת למשך היום. בסופו, בדוק אם אכן עמדת בך

תודה מימה

שבוע שני
"היום עשרה ימים שהם שבוע אחד ושלשה ימים לעומר"

תפארת שבגבורה

לא רק אהבה חבויה בבקורת אלא גם רחמנות. יסודה של האהבה היא ההכרה בזכויותך ותכונותיך הטובות, כאשר הבקורת מנתבת ומכוונת עוצמות חיוביות ומשרשת את אלה שאינן. רחמנות היא אהבה בלתי מותנית. זו אהבה לשם אהבה. תפארת היא תוצאה של ביטול היש באופן מוחלט כלפי הבורא. אתה אוהב ללא סיבה- אתה אוהב מאחר ואתה חלק מאלוקים.

שאלות לבחינה עצמית: האם מידת הבקורת שלי כוללת את יסוד הרחמנות?
האתגר היומי: היה רחמן לאדם אותו הוכחת.

"היום אחד עשר ימים שהם שבוע אחד וארבעה ימים לעומר"
נצח שבגבורה
על ביקורתיות יעילה להיות עקבית ומתמשכת.
שאלות לבחינה עצמית:
האם מידת הביקורת שלי עיקבית או מאולצת?
האם אחרים רואים בי מבקר חלש?
האתגר היומי : הרחב את תוכניות "יום אחד" ו"יום שני" לתקופה ארוכה יותר. nערוך רשימת מטרות לטווח הקצר והארוך. בכל יום עדכן ובחן את הרשימה ובדוק האם אתה עקבי ועומד במשימות.

לפני שהעתקתי את היום לכאן היתה לי שיחה עם אחת הכותבות. אין זה מתפקידי לספר עליה אבל אני כן אציין שדיברנו על הקושי שבמידת הגבורה. כשלעצמי, עניני משמעת וגבולות לא באים לי בקלות. אני מאוד מרוסנת אבל קשה לי לרסן אחרים. זה מתבטא בעיקר בחינוך הילדים. אז שבוע הגבורה איתגר אותי מראשיתו. לחסד היה כל כך קל להתחבר. כייף לעבוד על מידות שונות של האהבה. גם קל כל כך לקשור לשם את אירועי היום יום, הרי זו משאלת לב, שהכל יהיה קשור למידת האהבה. אז אחרי שהעתקתי את היום נכנסתי לקרוא על שבוע הגבורה באופן כללי. זה עזר לי מאוד לקבל את האתגר. הנה הקטע:
"שבוע שני גבורה
צדק, בקורתיות, יראה, שליטה עצמית. כשם שחסד הוא יסוד לביטוי האנושי, כך הגבורה היא הצינור דרכו אנו מבטאים את האהבה. גבורה מכוונת וממקדת את אהבתנו. כשם שהעוצמה של קרן לייזר תגבר בהתאם למיקוד וריכוז האור בכיוון אחד, ותפחת ככל שקרני האור יהיו מקוטעים ופזורים בכוונים שונים, כל הגבורה שכוללת בקורת ומידה, מרכזת ומכוונת את מאמצינו ואהבתנו לכוונים מתאימים. nחינה נוספת של גבורה היא רגש הכבוד והיראה. אהבה אמיתית מחייבת רגש כבוד כלפי האהוב. "

גם לי יש קושי עם שבוע הגבורה.
הוא הפגיש אותי למשל עם המקום של הכעס בי- כמה קשה לי לבטא אותו ומה זה עושה לו, ההדחקה שלו.
הכעס הזה, חלמתי עליו לפני הלידה כעל נחש שמנסה להתפרץ מאקווריום זכוכית, והיום כשטיילתי עם הקטנטונת שלי,
נתקלתי עם צפע ענק שכנראה שמע את צעדיי ונבהל - אז היה מוכן לקראתי כבר בעמדת תקיפה עם נשיפה מאיימת,
כמובן שהסתובבתי וברחתי - אבל אחרי שנרגעתי, תהיתי אם יש למפגש הזה חלק עם ההתבוננות של השבוע.
ועוד מחשבה - מעניין שיום השואה יוצא בשבוע של הגבורה, הדין,
מה אפשר ללמוד מזה.

כשם שחסד הוא יסוד לביטוי האנושי, כך הגבורה היא הצינור דרכו אנו מבטאים את האהבה. גבורה מכוונת וממקדת את אהבתנו.
יפה מאוד, לא חשבתי על זה ככה

זה היה נראה לי שבוע קשה עם כל הדגש על הביקורתיות.
מי מה מאיפה העתקת את זה?
תודה

גם אני לא כל כך התחברתי, עד עכשיו

.
ועכשיו דברים מתחברים לי פתאום- השבוע התחלתי לצפות בקטעים באינטרנט של סופר נני...
חברה טובה שלי סיפרה לי שהיא צופה בזה ואני לא הבנתי אותה בכלל, מעבר להתנגדות העקרונית לסוג הזה של תוכניות טלוויזיה, מה לי ולמכון אדלר.
ופתאום השבוע משהו גרם לי להיכנס לשם, והתחלתי לצפות, וברור שלא להכל אני מתחברת, אבל זה בהחלט נותן בראש, אני מרגישה שזה נותן לי בדיוק את זה- הגבורה שכוללת בקורת ומידה, מרכזת ומכוונת את מאמצינו ואהבתנו לכוונים מתאימים .
תודה @} מדהים איך עצם זה שאני מכירה בקושי (עם מידת הגבורה במקרה הזה) משחרר הרבה פעמים את הקושי.

שליחה על ידי נועה* » 01 מאי 2008, 08:36

גם לי הרבה יותר קשה עם הגבורה. בדיוק כתבתי הבוקר על הקושי שלי להביע ביקורת וכעס מצד אחד ומצד שני על כך שהרבה פעמים יש לי ביקורת על אנשים אחרים אבל לא במישרין. יש לי גם קושי גדול לקבל ביקורת. האם זה בגלל שאני אישה? מעניין ללמוד את האיכות הזו של ביקורת וצדק כביטוי לאהבה. אשמח לשמוע על זה עוד

אני, האמת לא מאמינה בביקורת משום סוג שהוא.
אני מרגישה שהדרך הכי טובה להפיק מבן אדם את הטוב שבו - היא להתמקד בטוב שבו.
באופן אישי, אני מרגישה שביקורת - כמעט לעולם מכווצת אותי. וקבלה שלי - מרחיבה ומצמיחה אותי. שברגע שמקבלים אותי כפי שאני - אני מקבלת יותר כוחות להשתנות. (בניגוד לביקורת).

אבל ! כיוון שהרבה אנשים לא חושבים כמוני, (או באופן כללי לא ממש חושבים

) - כמובן שאני נתקלת בהרבה ביקורת שמופנית כלפיי.
אין לי אפשרות לחנך אחרים להפסיק לבקר אותי, או בכלל, או להסביר להם שזה פשוט לא עוזר.
וכאן יש לי עבודה ללמוד איך להתמודד עם הביקורת הזו, איך לא לתת לה לערער אותי, ואיך להישאר באהבה שלי כלפיהם למרות הביקורת.

**********

בעניין ההשפעה של השבוע הזה עליי - משום מה הרגשתי אותו יותר בצד השלילי.
נעלם לי חלק גדול מהיכולת לקבל שהיה לי בשבוע הקודם (החסדים האלה שסיפרתי עליהם, שהצלחתי לקבל אפילו את הדברים הכי 'מעצבנים'). והיו המון מריבות נוראיות. ממש סבל.
(אבל עכשיו יותר טוב.... |אנחת רווחה|)

מה שכן, בעניין הגבורה, אני בהחלט מתחברת לשני דברים עיקריים:

מיקוד האהבה כמו קרן לייזר. שמבחינתי זה אומר שכדאי לה לזוגיות שתהיה בלעדית. לשלוח את כל האהבה שלי לכיוון אחד עיקרי.
כבוד לאדם שאוהבים. (לפעמים זה נשכח לצערי, כאשר מרגישים נוח מדי עם מישהו, ומתחילים לדבר לא יפה וכדומה, למרות שאוהבים. וזה דבר שצריך לשים לב אליו טוב טוב, לא לגלוש למקומות האלה....)

אשמח גם לדעת היכן נמצא המידע בשורשים לא מצאתי ,ומאד רוצה כבר כמה ימים להצטרף לספירה
המייל שלי [email protected]
,תודה!

הנה אני שוב יכולה:

"היום שנים עשר ימים שהם שבוע אחד וחמישה ימים לעומר"
הוד שבגבורה
תוצאות ביקורת שאינה נעשית מתוך ענוה הן צפויות מראש. האסונות הגדולים ביותר קורים כתוצאה מאנשים גאוותנים ששופטים אחרים. n

שאלות לבחינה עצמית:
האם אני גאוותן בשם הצדק (מה שאני מכנה צדק)? האם אני מרגיש נעלה בכך שאני שופט אחרים?

שופט חייב להיות האדם הכנוע ביותר, ביודעו שהוא יושב על כס המשפט שלא בזכותו אלא מאחר שה' העניק לו סמכות לכך.

האתגר היומי: בטרם תשפוט אחרים, הבטח לעצמך שאינך פועל ממניעים אישיים ושאינך משוחד

מבחינתי כשמדובר על ספירת הוד, מדובר גם על הודיה ועל ווידוי-
להגיד תודה על המקומות של הגבורה, הדין, בחיי - איך הוא משרת אותי ומקדם אותי
ולהתוודות,קודם כל בפני עצמי - על המקומות בהם אני אולי לא משתמשת בו נכון

אחרי שיעור מאיר עם הר' ימימה מזרחי, יש לי מה להוסיף פה.
השבוע הזה שעומד להסתיים - שבוע של מידת הגבורה בספירה, עבודה על מידת הכעס שלנו.
כשעולה כעס על מישהו יש דרכים לנסות לעבוד על זה:

השיטה הידועה - לספור בלב לפני שמדברים. הרבה פעמים אחרי שנספור עד 400000 נגלה שהכעס שכך ואנחנו שכחנו...
אם אנחנו כבר עונים בכעס, להשתדל לא לזוז, תנועות הגוף הידיים ומימיקות הפנים ילבו את הכעס.
להשתדל לדבר בשקט בשקט. כמה קשה יהיה, אם נצליח, לבטא כעס.
עיצה של ר' נחמן: לקנוס את עצמנו, בכל פעם שכועסים לקחת שטר כסף ולהשחית אותו (קצת קשה עם השטרות החדשים). נגלה שנחשוב פעמיים בפעם הבאה לפני שבטא את הכעס.

מרגיעון: אם יצאת מכליך אל תשכח לשוב.

איפה את הולכת לשיעור שלה אם אפשר לשאול?

שליחה על ידי מי_מה* » 02 מאי 2008, 21:27

"היום שלושה עשר ימים שהם שבוע אחד ושישה ימים לעומר"
יסוד שבגבורה
בקורת יעילה כוללת מחויבות והתקשרות. בשעה שאתה מבקר הן את עצמך והן את אחרים, עליך לחוש שהבקורת אכן חשובה לפתוח קשר חזק יותר. אין אני זה שמבקר אותך, אלא שנינו פועלים למען מטרה משותפת.
האתגר היומי :הוכח לילדך או לתלמידך כיצד הבקורת היא כלי ביטוי שמחזק את הקשר והמחויבות האחד לשני.

אני מרגישה שהדרך הכי טובה להפיק מבן אדם את הטוב שבו - היא להתמקד בטוב שבו.
אמן

גבורה מכוונת וממקדת את אהבתנו.

אני רוצה להוסיף משהו על מידת הגבורה, שהבנתי שלא רק לי היה קשה איתה.
כל הספירות הן מידותיו של הקב"ה שהשאיפה שלנו היא להדבק בהם, לכן זה לא הגיוני שיש לקב"ה מידה שהיא רעה, אנחנו צריכים ללמוד לקדם ולהתקדם מתוך הגבורה כמו שכתבו פה הרבה..
שנזכה אמן!!
שיהיה שבוע טוב מקדם ושמח:-)

"היום ארבעה עשר ימים שהם שני שבועות לעומר"

מלכות שבגבורה*
המשמעת, כמו האהבה, יוצרת כבוד עצמי. בקורת שמדכאת את השני סופה להתנפץ. בקורת חיובית מחזקת את ההערכה העצמית ועוזרת לגלות את האדם במיטבו, בכך שהיא מטפחת את מידת שליטתו בעצמו.
ביטוי זה של ביקורת אינו מפחית מערכה של הבקורת ולהיפך, הוא מחזק אותה.
שאלות לבחינה עצמית:
האם בקורתי מדכאת את הרוח האנושית?
האם היא מחלישה או מחזקת אותי ואת האחרים?

האתגר היומי: כשאתה מטיל משמעת על ילדך או תלמידך, חזק את כבודם העצמי.

איזה כיף שזה היום האחרון של הגבורה...
|אנחת רווחה|

מצטרפת לאנחה (אבל יודעת שדוקא שם העבודה שלי)

שבוע שלישי- תפארת
רחמנות , אחדות , אמת.
הרחמנות ממזגת ומאחדת את הנביעה החופשית של אהבת החסד עם המשמעת שבגבורה.
התפארת שואבת כוח זה מכך שהיא מכילה מימד שלישי והוא האמת.
האמת אינה בחינת אהבה כשלעצמה מחד, וכך אין בה את המשמעת שבגבורה מאידך. לכן יכולה האמת להכיל את שניהם גם יחד. הדרך לאמת הוא על ידי ביטול. בכך שתתרומם מעל האני שלך והרגליך, תצליח להגיע לאמת גבוהה יותר. האמת נותנת לך תמונה אוביקטיבית וברורה על הצרכים שלך ושל אחרים. חוסר איזון בין אהבה למשמעת (ובאותה מידה, כל עיוות שהוא) הוא תוצאה של ראיה סוביקטיבית ולכן גם מוגבלת. עליך לבטל דעות קדומות כדי שתוכל לבטא רגשותיך באופן בריא יותר.
מידת התפארת, שהיא משורש המילה יופי, יוצרת מיזוג של הגוונים השונים של האהבה והמשמעת עד לאחדות יפה ביניהם.

"היום חמישה עשר ימים שהם שני שבועות ויום אחד לעומר"
חסד שבתפארת
בדוק את מידת האהבה שברחמנותך.
שאלות לבחינה עצמית:
האם הרחמים שבי מתבטאים באופן אוהב?
האם הזדהותי עם השני היא מתוך הכנעה או מתוך בעלות?
האם הרחמים שבי שופעים אהבה וחום?
האם הם מתבטאים בהתלהבות או בחוסר חיות?

האתגר היומי: בשעה שאתה מגיש עזרה לשני, עשה זאת באופן חיובי ובלווי תנועת חיבה.

שליחה על ידי מי_מה* » 04 מאי 2008, 21:51

מוסיפה את התיאור הכללי של שבוע התפארת:
"תפארת- שבוע שלישי
רחמנות, אחדות, אמת.
הרחמנות ממזגת ומאחדת את הנביעה החופשית של אהבת החסד עם המשמעת שבגבורה. התפארת שואבת כוח זה מכך שהיא מכילה מימד שלישי והוא האמת. האמת אינה בחינת אהבה כשלעצמה מחד, וכך אין בה את המשמעת שבגבורה מאידך. לכן יכולה האמת להכיל את שניהם גם יחד. הדרך לאמת הוא על ידי ביטול. בכך שתתרומם מעל האני שלך והרגליך, תצליח להגיע לאמת גבוהה יותר. האמת נותנת לך תמונה אוביקטיבית וברורה על הצרכים שלך ושל אחרים.
חוסר איזון בין אהבה למשמעת (ובאותה מידה, כל עיוות שהוא) הוא תוצאה של ראיה סוביקטיבית ולכן גם מוגבלת.
עליך לבטל דעות קדומות כדי שתוכל לבטא רגשותיך באופן בריא יותר. מידת התפארת, שהיא משורש המילה יופי, יוצרת מיזוג של הגוונים השונים של האהבה והמשמעת עד לאחדות יפה ביניהם. "
נראה לי שהתקבצנו כאן , קומץ נשים רחמניות וששבוע התפארת יהיה לנו הרבה יותר נעים משבוע הגבורה.

כן, תפארת נחשבת ספירת הלב - מתאים לי

רוצה להזמין אתכן בנות לדף חדש שפתחתי המתנה העצומה שבגבולות
ישירות מושפע מהשבוע האחרון.

העבודה בשבוע הזה לפי מה ששמעתי - לראות ולבטא את הטוב.
לא להתקמצן במילים טובות. להתעקש ולחפש את הנקודה הטובה בזולת.

"היום שישה עשר יום שהם שני שבועות ושני ימים לעומר"
גבורה שבתפארת

עליך לבקר ולמקד את רחמיך בכדי לבטאם בצורה היעילה והבריאה ביותר.
פעל בשיקול דעת הן כלפי השני והן במידת רחמיך.
עליך להבחין מתי לפעול מתוך רחמים ומתי יש להימנע או להגביל אותם.
משמעת תעזור לך להכיר בעובדה שלעיתים המנעות מרחמים היא היא הרחמנות האמיתית, כיון שרחמים אינם ביטוי לצרכי המרחם אלא לצרכי המקבל.
שאלות לבחינה עצמית:
האם אני רחמן לזרים יותר מאשר לקרובים אלי? אם כן, מדוע?
האם רחמי נובעים מרגשות אשם?
האם רחמי לאחרים הם על חשבון צרכי האישיים?
האם להיפך, רחמי למשפחתי ולקרובי מאפילים על צרכי האחרים?
האם אני נדחף לרחמנות בחוסר זהירות?
האם אני מעריך נכונה את מידת הרחמים הנחוצה למצב נתון?
האם אני מעניק הרבה מדי או פחות מדי?
האם אחרים מנצלים את טבעי הרחמן?
האם קורה שמתוך רחמי אני מסייע לאחר בפעולות מזיקות?

אתגר היומי: השתדל להביע רחמים באופן בונה כדי לענות על צרכיו המיוחדים של המקבל.

אבדתי קצת את הספירה - מי מוכן לעזור ולהזכיר?

אנחנו למדנו אתמול את היום התשעה עשר לעומר,אז היום העשרים...

"היום עשרים יום שהם שני שבועות ושישה ימים לעומר"
יסוד שבתפארת- הקשר ההדדי שברחמנות

על הנותן לחזק את הקשר בינו לבין המקבל, מעבר לנתינה החד- פעמית.
קשר מתמשך בין שני הצדדים, הוא הוכחה לרחמנות אמיתית, ולנתינה נכונה.
שאלות לבחינה עצמית:
האם אכן קיים קשר ביני לבין המקבל?
האם לפעולת הנתינה שלי השלכות חיוביות מתמשכות?

האתגר היומי -השתדל לבנות קשר מתמשך ועקבי עם הזולת

שבת שלום אהובות

שליחה על ידי יער_ה* » 10 מאי 2008, 21:45

רציתי להוסיף למה ש סוסת פרא כתבה בתחילת הדף-

בני ישראל היו במצרים וירדו כ"כ, למדרגה ה-49 של הטומאה, עד שכמעט הגיעו למדרגה ה-50 - נקודת האל-חזור.
בין פסח לשבועות יש 49 ימים, 49 מדרגות שעלינו לעלות בחזרה מהמקום בו היינו במצרים אל המקום של קבלת התורה בשבועות.
ובאותו עניין, למה אנחנו סופרים קדימה ולא אחורה (כלומר כל יום מוסיפים על היום שלפני ולא ההיפך - בספירה לאחור) - בגלל שאנחנו עולים בדרגות, מתקדמים למעלה.

שליחה על ידי מי_מה* » 10 מאי 2008, 21:52

היום מתחיל היום העשרים ואחד לעומר. מלכות שבתפארת. איזה צליל יש למילים האלה. אפשר לחוש, גם בלי לקרוא, את הדרת הכבוד של היום הזה. וכאן אנחנו מתבוננים במידת הכבוד שברחמים.

חסר לי החידושים פה... המבינות שביניכן, תמשיכו לכתוב@} שבוע טוב

היום מתחילה ספירת נצח - חסד שבנצח. (וכשרציתי לכתוב בחיפוש - ספירת העומר, נכתב לי - ספירת העומק...)
האם אתה אוהב את הדבר אותו אתה עושה די כדי להמשיכו?
בדיוק בזמן של התלבטויות לגבי העבודה - האם אני אוהבת אותה דייה כדי להמשיך בה?
לגבי מקום המגורים
לגבי קשרים שונים
וצד הנצח - הסבלנות.
גם בשביל סבלנות צריך הרבה אהבה.

שליחה על ידי מי_מה* » 11 מאי 2008, 22:08

מעתיקה את ההסבר הכללי על שבוע הנצח:
שבוע רביעי- נצח
סבלנות, אומץ לב, שאפתנות
סבלנות ושאפתנות, שהם גם צרוף של החלטיות ועקשנות, יוצרים מצב של איזון בין סבלנות, המתדה ואומץ לב. מידת הסבלנות דורשת אחראיות, אך בה בשעה גם יוצרת ביטחון ומחוייבות, והיא תנאי הכרחי להצלחה בכל
עניין שהוא.
סבלנות מאפשרת לחיות חיים אמיתיים ולהיות מונע על ידי מטרות בריאות ומועילות. מידה זו מתבטאת בנכונות להלחם עד הסוף במה שאתה מאמין. ללא מחויבות זו אין כל סיכוי לבצע שום משימה. מאחר ובעל סבלנות מוכן להלחם עבור מטרותיו בחירוף נפש. הוא נדרש לבחון את עצמו כדי להבטיח שהוא פועל בצורה ברורה ויעילה. בדוק עד כמה אתה מחויב לערכים שלך, ועד כמה אתה מוכן להלחם עבורם? האם ניתן לשנות את דעתך בקלות? האם קיימת אמת מסוימת עבורה אתה מוכן למסור את חייך?

שליחה על ידי מי_מה* » 11 מאי 2008, 22:12

גם לי נמצא חומר למחשבה בשפע בספירה של היום. בדרכי בעולם היוגה אני בודקת שוב ושוב את הגבולות בין התמדה לנוקשות. עד כמה אני מתמידה מאהבת הדבר וכמה חופש אני נותנת לעצמי בתוך ההתמדה, כמה זה על חשבון הסובבים אותי. שאלות שאני שואלת כל הזמן והתשובות משתנות תדיר.
תודה על ההזדמנות לבחון את זה גם כאן.

היום יש לי יום הולדת
ובדקתי את הספירה של היום ה- 22 לעומר חסד שבנצח
לאהוב את מה שעושים
וזו בהחלט תכונה שאני צריכה לילמוד.
כי אני עושה בדר"כ רק מה שאני אוהבת. ואז נשארים הרבה חורים שאני לא עושה כי אני לא אוהבת.
אבל כל הרעיון הוא בעצם הפוך - את כל מה שעושים לאהוב.
בעזרת האהבה להכניס לתוך החומר את הנצח. להופכו לנצחי מהאופן שבו העשיה מתבצעת.
הדגש כאן אינו על המה אלא על האיך.
לא משנה איזו פעולה נעשה ברגע שנעשה זאת באהב ה בחסד נתחבר למימד שהוא מעל הזמן, לנצח.
מעניין שנולדתי בזמן הזה. הרי אני כ"כ לא מחוברת לזמן. ולעשיה.
יום הולדת שמח לי ולכל מי שיש לו.
הלוואי ואצליח לדעת וליישם את המידה הזו.

מזל טוב:) שהחסד ישרה בחייך לנצח...

שליחה על ידי מי_מה* » 12 מאי 2008, 22:44

וכבר מתחיל היום העשרים ושלושה בעומר - גבורה שבנצח. וזה היום להיפתר מהרגלים רעים. למשל לרפרש מה חדש כל פעם שעוברת על יד המחשב....

שליחה על ידי מי_מה* » 14 מאי 2008, 08:44

"היום ארבעה ועשרים יום שהם שלושה שבועות ושלושה ימים לעומר"
תפארת שבנצח
התמדה חיובית מכוונת לפיתוח תכונות טובות ולהגבלת כאלו שאינן, נובעת תמיד מתוך רגש רחמנות, נוכל לפעול למחויבות מתמשכת שתעזור גם לשני להתפתח, רק במידה ואכן ההתמדה נובעת מרגש רחמנות. יכולת ההתמדה נבחנת בשעה שנאהב לא רק את מי שראוי לכך אלא גם את אותם שהם חסרי מזל.
שאלות לבחינה עצמית:
האם ההחלטיות שבי באה על חשבון הרחמנות לזולת?
האם אני מסוגל להתעלות מעבר לאגו שלי ולהיות אוהד גם את המתחרים שלי?
האם אני אסיר תודה בנצחוני?
האתגר היומי : היה סובלני והטה אוזן לאדם שבדרך כלל מעורר בך חוסר סבלנות

העתקתי את כל היום, אבל המשפט שריגש אותי מכל היה "האם אני אסיר תודה בנצחוני?". אולי זה בגלל ההורמונים שמשתוללים אצלי בגוף אבל פשוט הרגשתי עולה על גדותי, מוצפת, כשקראתי את זה.השבועות האחרונים, בתיאום מושלם עם ספירת העומר, היו כזה שיעור מאלף בכוחה של האמונה. נכנסתי להריון שלושה ימים לפני פסח, והצלחתי להפיל באופן טבעי שלשום. וכל הזמן הזה התרוצצו בי ספקות, זה יעבוד? איך יתכן? הבקשות שלי תשמענה? והנה , נשמעו. ואני באמת אסירת תודה כל כך בניצחון הזה. לא שוכחת להודות .

שליחה על ידי יער_ה* » 15 מאי 2008, 13:42

"היום חמישה ועשרים יום שהם שלושה שבועות וארבעה ימים לעומר"
נצח שבנצח
בחן את מדת העוצמה והביטוי שבהתמדתך. לכל אחד מאתנו כוח רצון ויכולת החלטה. ביכולתנו לשאת ולסבול הרבה מעבר למה שאנו משערים, ולהישרד גם בנסיבות קשות ביותר.
שאלות לבחינה עצמית - הם אני עקבי? האם ניתן לסמוך עלי? מדוע למרות שיתנו לי כוח רצון ויכולת החלטה, בכל זאת אני נמנע מלנצל אותם? האם אני חושש להתמודד עם כוח ההתמדה שלי? האם אני חושש מכשלון כתוצאה מהתחיבויות רבות מדי? אם כן, מדוע? האם זה כתוצאה ממשבר שעבר עלי? האם אני מנצל את כוח הסבל שלי למטרות שאינן חיוביות? האם אני מפחית בערכה של יכולתי לסבול?
האתגר היומי - השתדל לפתח הרגל טוב חדש.

חשבתי על כך שלבני האמצעי מאוד חשוב לנצח. להיות ראשון. וזה מפריע לי. תהיתי למה קשה לי עם הניצחון...
ופתאום צפו בתוכי מילות השיר "יש לי אהבה והיא תנצח"
ואז מין התנגדות שכזו - מה לאהבה ולנצחון ? הרי באהבה אין מתחרים? ופתאום צץ לו הנצח, ומשמעות הנצחון מתוך הנצח.
ועכשיו אני קוראת שאנו ביום של נצח שבנצח.
וכ"כ הרבה פעמים בחיים לא התמדתי במשהו רק מתוך אותו רצון לא לנצח. כי אז מישהו יפסיד...., גם אם זה חלק בתוכי שיפסיד.
חשבתי לי שבעוזבי את הרצון לנצח אמצא את השלווה. ולכן כ"כ חששתי לבני שזו דרכו, וראיתי בה את הסיבה לחוסר השקט שבו.
אבל עכשיו באה ראיה חדשה ועולה. ראיה טרייה..
לדעבוני גילתי שהעובדה שבחרתי לא ללכת בדרך של לנצח הביאה אותי לחוסר שקט. לתחושת פיספוס.
ובעצם כשאנו מתמידים בעשייה הטובה כשאנו העשייה הטובה אנו יכולים להתחבר לנצח ולנצח.
לנצח

נצחון

נצח
הצדיק שבא בתוך הנח

ולי חברה אמרה על ספירת נצח שבשבילה היא קשורה לענווה - קטנותנו מול הנצח והאינסופי.
ובשבילי היא מתקשרת לביתי התינוקת שעצם היותה נותן פרופורציות חדשות לכל, גם לזמן

כל השבוע הזה של הנצח התאפקתי מלכתוב את מה ששמעתי על הנצח בשיעור של הר' מזרחי: נצח - לשון התנצחות (לא רק כמובן). בשבוע הזה רצינו להתנצח ולנצח כמו שהרגישה אמא של א א א , ומי שמתנצח גם אם מנצח בסופו של דבר יוצא מנוצח, כי הוא נשאר עם יריב במקום עם אוהב. התיקון בשבוע הזה היה הבלגה וויתור, לא צריך תמיד לומר את דעתי, את המילה האחרונה, להוכיח את צדקתי.
יש עוד את שבת להתאמן...

אמא של א א א, איילת חן, כוכב נגה
אהבתי, תודה
שבת שלום!

הערב מתחיל השבוע של ספירת הוד.
בשבילי זו ספירה שהעיקר שלה הוא מצד אחד- ההודיה - מלשון תודה
והשני הוא ההודאה - להודות על האמת
והחיבור שלהם - להגיד תודה על מה שיש
החסד שבהוד הוא אולי המקום ממנו ניתן לעשות את זה...
(התחלה של מחשבות)

תודה שחזרתן לכתוב:-) תזכו למצוות

(כתבתי על זה קצת יותר וקצת ארוך...) - חגשמח הערב

הערב ל"ג בעומר - הוד שבהוד.
במה היא נוגעת ספירת הוד? מבחינתי בשני דברים עיקריים -
הוד - לשון הודיה -תודה
והוד - לשון הודאה - להודות באמת, אולי גם להתוודות עליה

והוד שבהוד?
אולי האפשרות-האתגר-ההזדמנות לומר תודה על מה שיש לי, על חיי כפי שהם באמת.

ספירת הוד נחשבת ללא פשוטה, היא שייכת ל"משפחה" של ספירת הגבורה שעוסקת בדינים, בצדדים הלא פשוטים, אלו שיותר חותכים ופחות זורמים.
למה? מה הקושי פה? איפה אני רואה את האתגר?

בהודיה - לומר תודה. לראות ולהכיר במה שיש. במה שקבלנו מהעולם, מאנשים אחרים, מתוכנו, בהזדמנויות שאנו מקבלים, באתגרים שמאפשרים לנו לצמוח מהם, בנשמה ששבה אלינו מדי בוקר בבוקרו ולהודות על כל אלו.
אבל כיצד להודות, אבל באמת, מתוך מקום שחווה את הדברים מעומקם - לא רק על מה שבפשטות משמח ומחייה וניכר כמתנה
אלא גם על מה שעל פניו נראה כמכשול, כקושי גדול - ובכל זאת הזדמן לחיי.

בהודאה - 'להודות על האמת'. להכיר במציאות כפי שהיא, הפנימית, החיצונית, במשמעויות שלה. להיות בענווה אל מולה.
טוב נו - האמת.
מה היא האמת המהוללת הזו? בחוויות הכי משמעותיים בחיי- האם אני יכולה לומר מה הייתה בהם האמת?
זאת אומרת, כן, אני יכולה לומר, אבל כל אדם אחר שהיה חלק מאותה חוויה היה מספר סיפור אחר - שהוא אמת אמיתית לא פחות.
לעיתים הן לא ממש מסתדרות ביחד.
וככל שמדובר בחוויה רגשית ומורכבת יותר - כך הפערים גדלים לרוב.
אם כך - על איזה אמת עליי להודות? הרגשית? העובדתית?
בפני מי חשוב שאודה? בפני עצמי? בפני הזולת הרלוונטי?

ועל מה בכל התהליך הזו עליי לומר תודה?

אולי משהו עוזר בדמות שמקושרת לספירה הזו (לכל ספירה מיוחסת דמות עיקרית) - אהרון הכהן, אחיו של משה,
שעליו נאמר: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"
אולי שני הדברים האלו - ההודייה ובטוייה וההכרה באמת, קודם כל בפני עצמי וכשצריך, גם החוצה -
הם שלבים משמעותיים בדרך לשלום בין הבריות ולאהבה מלאה יותר.

מל"ג בעומר שנה שעברה לל"ג בעומר השנה עברה עליי שנה מלאה ומעוברת (תרתי משמע) וכבר ציינתי שגם שנה ארוכה מאד במיוחד במיוחד מבחינת החוויות הפנימיות והחיצוניות ובכלל.
קיבלתי בה את המתנה הגדולה של חיי ועליה קל לי מאד לומר תודה אינסופית
אבל אני לא מרגישה עדיין שעל כל מה שחוויתי השנה אני מסוגלת לומר תודה מלאה בלב שלם,
חלק עדיין פקעות שלא נפרמו לחלוטין. ולגבי האמת, אני לא מרגישה צורך להסתיר דבר, לפחות לא בפני עצמי,
אבל גם לי עדיין לא הכל ברור ומובן.
ומזל שכך, כי אחרת אולי הייתי טועה לחשוב, חלילה, שאין לי עבודה לעשות ושאני במקום שאני יכולה רק לנוח...
אז גם לכם אני מודה ושיהיה המשך שבוע של הוד והודייה. שלום ואהבה.

שליחה על ידי מי_מה* » 22 מאי 2008, 14:25

אילת, כתבת כל כך יפה. עכשיו תורי לבקש ממי שמצליחה להיכנס לשורשים, להעתיק את הספירה היומית. אני נכנסת אבל משום מה לא עולה לי השקופית זה נשאר שחור. גם אם מחכה הרבה הרבה זמן. אפילו לא חייבות להעתיק הכל, יספיק לי גם לדעת מה המידות של אותו היום.
המון תודה.

גם לי לא עולה, החל מתחילת השבוע של הוד.
כתבתי מעצמי ומידע כללי שיש לי

שליחה על ידי יער_ה* » 22 מאי 2008, 15:10

הנה-
"היום שנים שלושים יום שהם ארבעה שבועות וארבעה ימים לעומר"
נצח שבהוד
בדוק את מידת העוצמה וההתמדה שבמידת הענוה שבך. האם היא עומדת באתגרים? ענוה וצניעות אמיתיות אינן מביאות לרגש חולשה וחוסר בטחון. nנצח שבהוד מדגיש את העובדה שענוה אמיתית אינה מפחיתה בערכך. אדרבא, היא נותנת לך כוח מתמשך. nשאלות לבחינה עצמית nהאם הענוה שבי נתפסת כחולשה? nהאם אחרים מנצלים זאת?
האתגר היומי nהשתדל להוכיח את עוצמת הענוה שלך בכך שתיזום או תהיה שותף פעיל במטרה טובה.

חג שמח!

איילת חן, באמת כתבת יפה. תודה!

שאלות בוערות על ל"ג בעומר

מדוע במהלך ספירת העומר מזכירים בכל יום את שם הספירה המיוחדת לו?

נשמת האדם כוללת ארבעים ותשע (שבע כפול שבע) תכונות, שנקראות גם "ימים". כל יום שאנו מציינים במהלך ספירת העומר מסמל מצב חדש, שבו האדם מתקן תכונה מסויימת מתוך אותן ארבעים ותשע תכונות.

כאשר האדם מתקן את כולן, מתגלה בהן האור העליון – ה"תורה" או ה"בורא".

מה הקשר בין ל"ג בעומר, "חג האור", לבין פטירת המקובל רבי שמעון בר יוחאי, ומדוע יום פטירתו נחשב ליום שמחה וחג?

יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, הוא היום שבו נסתיימה "בכוח" מסירת חכמת הקבלה לעולם. בימינו, אנו צריכים לממש בפועל את הקבלה ולהביא לגילוי האור בתוך נשמותינו.

מדוע מדליקים מדורות בל"ג בעומר?

המדורות שאנו נוהגים להדליק בל"ג בעומר מסמלות את האור הגדול שמתגלה כשאנו מתחברים בינינו באהבת הזולת.

בכל אחד מאיתנו חבוי ניצוץ, רצון קטן שמושך אותנו כלפי מעלה, אל הרגשת השלמות והנצחיות. כאשר אנו מפורדים, הניצוץ שבתוכנו נשרף, ולא נותר ממנו כל זכר. אולם אם נממש את שיטת הקבלה ונתחבר בינינו, דווקא על פני ההתנגדות הפנימית שקיימת בנו תיווצר בינינו בעירה מיוחדת. כשנתאחד, הניצוצות שחבויים בתוך כל אחד מאיתנו יתחברו לשלהבת אחת גדולה, אשר בה יתגלה האור העליון.

על פי המסורת היהודית נהוג לספר את הבנים בפעם הראשונה בל"ג בעומר. המנהג נקרא "חאלק'ה" ונוהגים לקיימו כשהילד מגיע לגיל שלוש. מה השורש הרוחני של המנהג?

גיל שלוש מסמל את "תיקון ג' הקווים" שאותו צריך האדם לבצע. השערות מסמלות את צינורות השפע, שדרכם יורדים מעולם האצילות אורות מיוחדים, המסייעים לאדם לתקן את הנשמה שלו. גזירת שערות הראש מעידה על פעולת תיקון אקטיבית מצד האדם. מנהג ה"חאלק'ה" מרמז על תהליך ההתפתחות הרוחנית. התספורת מבוצעת דווקא ביום ל"ג בעומר, כי הוא מסמל את תחילתו של תהליך קבלת האור בתוך הנשמה.

לאיזו מטרה כתבו רשב"י וחבריו את ספר הזוהר ?

ספר הזוהר נכתב במטרה למסור את שיטת התיקון לידי העם, בזמן שבו הוא יהיה מוכשר לממש אותה, כלומר, בדורנו.

אם קשה להבין את ספר הזוהר, מדוע נאמר שהוא נכתב דווקא עבורנו?

ספר הזוהר, כמו כל ספרי הקבלה, לא נכתב כדי שננסה להבין בעזרתו בצורה שכלית את העולם הרוחני, מכיוון שמתוך העולם הגשמי לא ניתן להבין את העולם העליון.

הזוהר נכתב במטרה "לפתוח לנו את העיניים", כדי שנוכל לראות את העולם העליון.

השפה שבה הוא כתוב, סגנון הכתיבה שלו וכו' מכוונים לכך בלבד. כשבעל הסולם כתב את פירוש "הסולם" לספר הזוהר, הוא עשה זאת מתוך אותה כוונה בדיוק, כדי ללמד את האדם את השיטה כיצד למשוך אליו, את "המאור המחזיר למוטב" (ראה כתבה בנושא בעמוד 4).

לא בכדי נכתב, שלאחר פטירתו נשאל האדם "האם עסקת בתיקון הלב?", ולא "כמה דפים למדת בעל פה?", או "כמה חכם אתה?".

מדוע אומרים שאסור להתעסק בספר הזוהר, והאם זה נכון שניתן להשתגע כתוצאה מקריאה בו?

כל התורה כולה, על החלק הנגלה והנסתר שבה, ניתנה רק לשם תיקון לב האדם. כפי שכתוב: "בראתי יצר הרע בראתי תורת תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". בתוך חכמת הקבלה טמון "המאור המחזיר למוטב", שהוא האור שמביא אותנו לישועה ולכל טוב.

במאמר "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" מדגיש בעל הסולם שהקבלה מיועדת לאנשים ששואלים את עצמם על משמעות חייהם. מכיוון שבימינו יותר ויותר אנשים שואלים את עצמם את השאלה הזאת, כתבו המקובלים שדורנו הוא הזמן שבו צריך להתחיל לעסוק בחכמת הקבלה ברבים. כל העוסק בלימוד חכמת הקבלה לפי דרכו של בעל הסולם מובטח לו, שלא רק שיישאר שפוי, אלא שאפילו יהיה מאושר.

ספר הזוהר נכתב במערה. מה מסמלת מערה לפי חכמת הקבלה?

מערה היא מקום מיוחד באדמה שבתוכו יכול האדם לחיות. האדמה בכללותה מסמלת את "הרצון לקבל", האגו של האדם, ואילו המערה מסמלת את כוח הנתינה שנמצא בתוך "הרצון לקבל".

האם הזוהר והקבלה קשורים למיסטיקה?

חכמת הקבלה היא שיטה שמיועדת להביא את האדם למצב המתוקן, מצב שבו האדם נעשה דומה לבורא, ומרגיש נצחי ושלם כמוהו. מכיוון שמלכתחילה מצב זה נסתר מאיתנו, נקראת הקבלה "חכמת הנסתר".

שיטת התיקון היא שיטה מדעית המוליכה את האדם צעד אחר צעד, בדרך של סיבה ותוצאה, ובהדרכה של מקובל המוסמך לכך. תהליך התפתחות זה מבוסס על ידיעה והשגה, כמו שנאמר "כי תשיג ידך", ואין כל קשר בינו לבין מיסטיקה.

מדוע אנו חוגגים אירועים שהתרחשו לפני כאלפיים שנה?

איננו עוסקים בהיסטוריה, אך כדי לצאת מהמצב העגום שאליו נקלענו היום בעולם המודרני, אנו זקוקים לשיטת התיקון שנוסדה כבר לפני אלפי שנים.

כיום אנו חוגגים את מסירת שיטת התיקון ולא את המאורע ההיסטורי.

אם כך, מהו ל"ג בעומר?

ל"ג בעומר מהווה נקודת מפנה חשובה שהאדם עובר בדרכו הרוחנית. בנקודה זו האדם כבר סיים לתכנן את תיקון הנשמה שלו. בקבלה מכונה שלב זה "תיקון בכוח" (בכוונה). עתה הוא ניגש לממש את שלב התכנון הלכה למעשה. סיום התיקון בפועל נקרא גם "גמר תיקון הנשמה", ואותו מסמל עבורנו חג מתן תורה, חג מתן האור, שבועות.

מתוך epaper]קבלה לעם heb[/po]/content/view/epaper/2754

שליחה על ידי מי_מה* » 25 מאי 2008, 23:05

סןפסוף מצליחה להיכנס לשורשים. השבוע שבוע יסוד. התקשרות. כמה הולם להתחיל להתיר את החתונות בשבוע שענינו התקשרות. חבל שהיום הראשון התחיל בשבת בערב, נראה לי מדהים להתחתן בספירת חסד שביסוד - כלומר, האהבה שבהתקשרות.
הערב כבר מתחילה ספירת גבורה שביסוד:
גבורה שביסוד
בחן את מידת הבקורתיות שבהתקשרותך. התקשרות צריכה להיעשות מתוך הבחנה והתחשבות זהירה עם מי ואל מה אתה מתקשר. גם ההתקשרות הבריאה והקרובה ביותר דורשת לעיתים פסק זמן- התחשבות בחופש הפרט של שני הצדדים
שאלות לבחינה עצמית :
אם התקשרותי מוגזמת?
האם אני תלוי מדי באדם אליו אני מקושר?
האם השני תלוי בי מידי?
האם אני מתקשר מתוך מצב של יאוש?
האם אני מתקשר עם אנשים בריאים בנפשם?
האתגר היומי
בדוק האם חווית ההתקשרות שלך דורשת שינוי או בדיקה מחודשת.
שאלות מעולות. מעוררות מחשבה.
הולכת לחשוב...

וואו. שאלות שמאד מתאימות לאלו שאני ממילא עסוקה בהן כעת.
תודה מי מה

מי יכול לעדכן?
תודה

קרה משהו מצחיק בזמן שהעתקתי את זה משורשים.
אני פה בדף הזה מעבירה את הכתוב וברקע אני שומעת את הסרטון הקטן של שורשים עם הרב מיכי יוספי בחווה שלו ואז אני שומעת מישהי אומרת שקוראים לה איילת חן.
זו את איילת?

ממש לא

גם לא קוראים לי איילת...פשוט לביתי קוראים איילה, והניק הוא על שמה

כן, עכשיו ראיתי שהאמא דיברה על ביתה.

שליחה על ידי יער_ה* » 28 מאי 2008, 10:55

עדינה, מחקתי את מה שהעתקת כי זה משבוע שעבר (הבנתי למה התבלבלת גם..)

הנה הספירה של היום
"היום שמונה ושלושים יום שהם חמישה שבועות ושלושה ימים לעומר"
תפארת שביסוד
ההתקשרות מחייבת אותך לא רק להיות אוהב אלא גם להיות רחמן. עליך להרגיש את כאבו של חברך ולהזדהות עימו.
שאלות לבחינה עצמית: האם התקשרותי מותנית?האם אני נסוג כשאני חש אי- נוחות בצרתו של חברי?
האתגר היומי: הצע עזרתך ותמיכתך בטיפול בבעיה קשה של אדם אליו היית מקושר.

תודה יערה

שנה חדשה..!
האתגר להיום - להביע אהבה לאדם היקר לך, בדרך חדשה.

אני יכולה לחשוב על משהו בכיוון - קשה לי להביע אהבה "שלמה/מלאה" לאמא שלי. קשה לי עם דברים שהיא עושה. אולי דרך להביע את אהבתי אליה תהא פחות לבקר אותה (גם בלב, גם בפה..)?

תודה יערה שהזכרת את זה והקפצת למה חדש. איזה מזל היה לי. היום הלכתי עם בתי הקטנה המכונה כאן הפיונת ופתאום עבר בינינו גל של אהבה וחיבקתי אותה ואמרתי לה שאני אוהבת אותה וזה היה אחר וחדש מכל הפעמים האחרות שאמרתי לה שאני אוהבת אותה והיא הרגישה את זה גם, ראיתי בעיניים שלה. אז היה לי "נס של מתחילים" אבל אני אשתדל לא לבנות על זה לשאר ספירת העומר ולהתכונן במועד לכל יום.
אוהבת לספור . יאללה, הולכת להחזיר את הספירה למועדפים, לשבעת השבועות הבאים!

תודה גם ממני על התזכורת.