מונולוג:
בהזדמנות אספר בהרחבה על התהליכים שעברתי מלידה כמעט ועד היום בכל הנוגע למזון בכלל ולממתקים בפרט.
בינתיים חשוב לי לספר כי שנים רבות התמודדתי עם השתוקקויות למאכלים מזיקים, עם תפיסת גוף לא חיובית, עם פירוק היצמדויות רגשיות למזונות מסוימים, עם ערעור הנחות יסוד תזונתיות "מולדות" כמעט ועם שבירת אמונות ומיתוסים שגדלתי וחונכתי על ברכיהם בכל הנוגע למזון. במילים אחרות אפשר לומר שעברתי, ועדיין עוברת במובנים מסוימים,
תהליך חיפוש דינאמי, שמבוסס מצד אחד על מחקר עיוני ומצד שני על ניסוי עצמי. (ותודה לניסוח הנפלא של
צל הימים מדיון בדף הבית של
אורי יורמן).
היום אני במקום אחר לגמרי.
נגמלתי.
אין התמכרויות.
המזון הוא מזון.
הוא מספק את הצרכים הפיזיים של הגוף.
יש גם מימדים רגשיים במזון עבורי, אבל הם שונים, טבעיים וטהורים.
יש משיכה, ערגה, הנאה, אהבה, יצירתיות ותשוקה.
אבל ההשתוקקות היא למזון מזין, טעים, מגוון וחיוני (=וזאת מילה נהדרת שאני מאוד אוהבת!).
מזון שגדל על העצים, על האדמה.
מזון חי שקוטפים מהענף ולא מעובד מהמדף.
מזון מעובד קנוי על כל צורותיו לא מושך אותי. הוא כמו כלום בעיניי, אני לא רואה אותו. לפעמים הוא דוחה בעיניי, ואז אני רואה את המלאכותיות והרעילות שבו.
ממתקים הם לא אוכל בעיניי. אני לא קונה ממתקים. אז אין דרישה לקנות ממתקים. בכלל, אצלנו לא קונים אוכל במכולת, אז אין מה לחפש שם.
ועוד דבר - יש כבוד גדול. כבוד לעצמי, כבוד לגופי וכמובן כבוד לסביבה/לאדמה שאני חיה בה.
לתוך העולם התזונתי החדש שבראתי עבורי, נולדה בתי (פחות או יותר...).
כתבה ניצן ואני מסכימה עם כל מילה - זכותו של כל אדם להחליט מה הוא אוכל.
וכך גם לבתי זכות מלאה להחליט מה היא אוכלת.
שאלה ניצן:
"מה קורה בבתים של ילדים שמציעים להם אוכל מזין במקום חלופות זולות מסחריות?"
ואני עונה: אין הגבלה. יש חופש - אפשר לאכול מה שרוצים, כמה שרוצים, מתי שרוצים.
מחוץ לבית העניינים אכן מורכבים יותר.
שם אני מתווכת ומגוננת, כל עוד אני שם. בטח בשנים הרכות.
אני לא מנסה לשלוט על מה שנכנס לפיה, ולכן אני לא מוצאת שאני צריכה לשחרר (=וזאת מילה שחוקה שאני לא אוהבת!). אני
בוחרת לקחת אחריות מלאה על מה שנכנס לגופה ומזין אותה.
מה יהיה כשתגדל?
למען האמת, אני לא יודעת.
אני מעדיפה להיות נוכחת כאן ועכשיו, ולא להתעסק בהשערות.
ובכל זאת, אני רוצה להאמין שאני מגדלת ילדה שתשכיל לבחור את הבחירות האישיות שלה מתוך קשת שלמה של אפשרויות, תוך מודעות הולכת וגדלה שנבנית כבר מהיום.
ואם תבחר לאכול מזונות שאני חווה אותם כלא חיוניים עבורה, בבקשה. אלה הן כבר הבחירות שלה. החיים שלה.
אני אהיה שמחה ושלווה על כך שהענקתי לה התחלה נהדרת – בשנים הראשונות והחשובות של הגדילה ושל בניית הגוף, באופן הכי טוב שיש בידיי לתת.
_
לפעמים עולה הטענה כי לילדה מגיעה הזכות להיות כמו שאר הילדים ולאכול כמותם. ואני חושבת, שלילדה מגיעה הזכות להיות שונה.
אגב הטענה הזו יכולה להיות רלוונטית להמון בחירות בחיים - חינוך ביתי, למשל, צפייה בטלוויזיה ועוד.
_
אני לא מרגישה שיכולה לכפות את אורחות תזונתי על שאר המשפחה, וזה גם לא יעזור, כי אין שום מוכנות ונכונות לעניין, מבחינתם, די בכך שיש מנה צמחונית, וזו כבר השתדלות לא קטנה עבורם.
אשמח לשמוע יותר בפרוט איך מסתדרים בארוחות משפחתיות? איך מצליחים להימנע מממתקים כשיש אחיינים ונכדים אחרים שרגילים ומצפים וגם הוריהם סבורים שאין בכך כל רע?
אשמח להרחיב בנושא מחר, ולשתף איך זה אצלנו באופן מעשי. @}
ועוד מילה קטנה בענייני סוכר והתמכרות - למי שמחפשת חומר עיוני בנושא - ממליצה בחום על המאמר
Library]סוכר עם כל דבר Article1[/po].asp?cat=55&
a id=103 של אורי מאיר-צ'יזיק.
)
נכון! גם אני לא מבינה את החיפזון: יופי היא כבר מספיק גדולה כדי לאכול במבה ולשתות קולה (תפסתי פעם את אמא של בעלי-דאז עם כוס קולה חצי סנטימטר מהפה של הבת שלי שהיתה אז בת, נדמה לי משהו כמו שנה וחצי. הרגשתי - ויש להניח שגם הגבתי - כאילו היא נותנת לה סיגריה).
)
, אבל לא הבנתי, מה זאת אומרת צעד אחד לפני הילדים?
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
<חיוך נלהב מלווה אצל הרבה בבושה ובאשמה> אבל נורא חשוב לאכול גם ירקות. :-\ 