איך אנחנו משתמשים בילדים שלנו

[צפריר_שפרון*]

כולנו משתמשים בילדים שלנו. אם נתערטל לרגע מבחינת הכנות ונוריד את צעיפי ההתחסדות, יעלו אותם מקומות בהם אנחנו ממש משתמשים בילדים שלנו, לצרכינו.

מוזמנים הקולות להשמיע את דבריהם בעניין זה ולהניח כאן דוגמאות.
כאן, עוד בטרם עולות דוגמאות יש להבהיר שזה בסדר, שמותר לנו להשתמש בילדים שלנו, או שלמעשה אין לנו ברירה, שמי שאנו עובדים בשרותו - משמש לנו למשהו. לכן, העלאת המקומות האלה בהם אנחנו משתמשים בהם, בילדים, תניח התבוננות מחודשת, ומודעות גדולה יותר לעניין הזה כשהוא בא לידי ביטוי, איך הוא בא לידי ביטוי.
כשהמודעות לכך עולה - בהכרח גישתנו מתעדנת ואנו נמנעים להפריז בשימוש הזה בילדים, ולעתים הפרזה זו היא עודף יחס או עודף טיפול, אותה אנרגיה חונקת באהבתה, שאז נמצא הילד בתפקיד המושא ואנו מרשים לעצמנו, להתעלל בו, פשוטו כמשמעו, כשאנו מוצאים לכך הצדקות חברתיות או אישיות.

---

הם מצליחים במקומות שחשובים לנו - על מנת שנוכל להיווכח בהצלחתינו.

הם חולים על מנת שאנחנו נוכל לדאוג.

הם סובלים נורא על מנת שאנחנו נוכל להקל עליהם.

הם יפים על מנת שאנחנו נוכל להתהדר בהם.

הם מסכימים לכל גחמותינו. הם רודים ונרדים. בהרבה מקרים רק עליהם ניתן להוציא את כל הרגשות המצטברים.
הם מישהו להגן עליו. הם משמשים תחנת ממסר למסרים בינינו ובין בן/ת הזוג.

---

המשיכו כך.

[.מי*]

אנחנו משתמשים בילדים כנושא לשיחה כשאין על מה לדבר וגם כשיש.

[אמא_אינקובטור*]

ואפשר ללמד אותם לגרד לנו בגב.

[מונו_נוקי*]

הרבה פעמים תוהה מי יותר רוצה להתחבק, הקטנצ'יק או שאני פשוט רוצה להרגיש את החמימות שלו.

[יעל_צ*]

הרבה פעמים תוהה מי יותר רוצה להתחבק, הקטנצ'יק או שאני פשוט רוצה להרגיש את החמימות שלו.

מונו נוקי, איזה משפט יפה ונכון. זה אחד היתרונות של תאומים (יש לי תאומים בני ארבע) - אחד מחמם את אמא ואחד מחמם את אבא.

בבן הגדול אני "משתמשת" לפעמים לחיבוקים כשקצת עצוב לי.

[מעריצה_צמודה*]

אתמול בעמוד הפותח של גל"צ באינטרנט היתה תמונה של חייל בתוך כלי רכב צבאי כלשהוא. פניו פני ילד
ואחר כך אח אחות פלסטינים נהרגו. בין השאר.
אנחנו שולחים את ילדינו להלחם בשבילנו. כדי שנרגיש צודקים.חזקים. מה?
הדף התחיל באוירה כל כך נעימה ואני מקלקלת. אבל בגלל שאני עצובה ומרגישה חסרת אונים והכותרת התאימה לי בול.

[לוטם_מרווני*]

מעריצה צמודה, את לא מקלקלת כלום. אנחנו לא שולחים את ילדינו להלחם בשבילנו. המדינה שולחת לנו אותם ואנחנו לא מתנגדים. זה שונה.
אנחנו לא חשים צודקים ולא חזקים. להפך, אנו חשים מנוצלים ע"י השלטון המושחת שלנו. דם ילדינו מנוצל למטרות כוחניות ואיומות.
אז גם אני מקלקלת את הדף הזה.
>אנחנו- זו כרגע אני. פשוט עונה ברבים<

ולשימושים...
אני משתמשת בבתי כדי להרדם. השינה נושקת על עפעפיי רק אם ילדתי ינקה כהוגן.

[אדמה_טובה*]

אנחנו משתמשים בילדים כנושא לשיחה כשאין על מה לדבר וגם כשיש.
גם אנחנו. לפחות אני.
אני נהנית מיופיים כמשקף את כמיהתי להיות יפה בעצמי.
אני גאה בגופם כפי שמעולם לא אהיה גאה בגופי.
אני מתהדרת בנאורותי לאור קבלתי את חריגותם הפיזית (הבולטת).

[שאקטי*]

יש להבהיר שזה בסדר.
מה פתאום בסדר, זה טבעי, זה נורמלי, אבל זה לא אומר שזה בסדר.
הקטנצ'יק שלי מאוד צמוד אלי, כולם אומרים שזה ילד של אמא, דבק, יכול להיות שזה אופי שלו, יכול להיות טראומת לידה או גלגולים קודמים, ומאוד יכול להיות שאמא שלו רוצה אותו צמוד אליה, שישאר תינוק, שינק עוד קצת, שלא יפרד מהגוף שלי וישאיר אותי בריק הזה.
אני משתמשת בילדים כדי להמנע ממין עם בעלי (הוא עוד מאט מתעורר ליניקה, לא נוח לי כשהם כאן וכו') הילדים פשוט ישנים בינינו.
אני משתמשת בילדים ובחינוך הביתי כדי לא להתמודד עם החיים בחוץ.
אני משתמשת בחינוך הביתי כדי להגן על הילדה שבתוכי זאת שיצאה מחיק אמה בגיל 3 חד'.
בטח יש עוד, אגואיסטית אינפנטילית שכמותי.
ותודה לך צפריר

[פופו*]

אני משתמשת בילד שלי כדי לתקן את עצמי.

[אביב_חדש*]

אני משתמשת בילדים שלי כדי לעשות דברים שרציתי לעשות כשהייתי ילדה ולא עשיתי או שעשיתי ואני לא זוכרת שעשיתי.
טיולים, להתנדנד בנדנדה בכל הכוח, חיות בבית באופן טבעי ועוד.

[ש_מים_וארץ*]

אני משתמשת בילדים שלי כדי לעשות דברים שרציתי לעשות כשהייתי ילדה ולא עשיתי.

אני משתמש/ת בילד שלי גם כדי לתקן את עצמי.

גם אני.

[בלי_כינוי*]

אני משתמשת בילדי על מנת לבקר את הורי. בלעדיהם אני אישיות בלתי רצויה שם ואיתם אני מוזמנת ואפילו משוחחים איתי.
אני משתמשת בילדי על מנת להיות אהובה. מעולם לא אהבו אותי ללא תנאי עד שהגיעו ילדי ואהבו אותי עד אין קץ.
אני משתמשת בילדי על מנת להגדול ולהתפתח ולהאמין שיש בי כוחות ותוכן.

[חבצלת_השרון*]

אני משתמשת בילדי על מנת להיות אהובה. מעולם לא אהבו אותי ללא תנאי עד שהגיעו ילדי ואהבו אותי עד אין קץ.
קריאת חובה בשבילך: "הדרמה של הילד המחונן" של אליס מילר.
היא מדברת שם בדיוק על זה.

והנה הרשימה שלי:

1. השתמשתי בבני הראשון כדי להפוך לאימא
2. השתמשתי בבתי השנייה כדי להפוך לאיאמ לשניים, וכן הלאה.
3. אני משתמשת ביונק שלי כדי לגלוש באינטרנט

כי אני גולשת רק כשאני מניקה

1. אני משתמשת בילדים שלי כדי להכין אוכל שאני נורא אוהבת ואסור לי
2. אני משתמשת בילדים שלי כדי להיות עסוקה כל הזמן
3. כשהעולם הנהיה לי ממש שחור

ואין אפילו קרן קטנה של אור,
אני נכנסת לחדר של ילדיי
ונזכרת בתשובה לשאלה: "מה שווים חיי".

[אביב_חדש*]

אני משתמשת ביונק שלי כדי לגלוש באינטרנט.
מזדהה. רק שההנקות הולכות ופוחתות איתה בגלל ההריון.

[חוה_ש*]

לפני כמה ימים השתמשתי בבתי התינוקת כדי לשבור קרח עם אישה שלא דיברתי איתה עשר שנים. במקום להמשיך ולהתחמק ממפגש איתה, פשוט עמדתי שם עם התינוקת על הידיים והיא חייכה אל שתינו, לקחה את קטיני על הידיים ונגמר קרח של עשר שנים ואני חייכתי בחזרה.
חוץ מזה אני כל הזמן משתמשת בה כדי להבין ולנתח את הילדות שלי ואת מה שאני עברתי בתור ילדה, תינוקת וזה מאוד כואב.

[ליאורה*]

הם נותנים אהבה ללא תנאי, חיבוקים ונישוקים.

הם מתוקים ואפשר ולהרגיש אושר רק מלראות את הפרצוף שלהם.

הם נותנים טעם לחיים והצדקה לא לעשות דברים מסוכנים. הם מצחיקים. הם גורמים גאווה. נותנים תחושה של המשכיות.

הם גורמים לבית להיות "בית אמיתי" עם בלגן, רעש..

הם עוזרים לנו בזקנותנו

(ועוד אפשר היה לחשוב פעם שאני בעיקר המעניקה ביחסים עם ילדיי...)

[ורד_לב*]

חוה ש איזה מרגש!!!
אני משתמשת בה כדי לעשות דברים שבא לי וכיף לי ומעניין לי.
כדי לישון בצהריים!
כדי להכיר עוד אנשים ולא להתבייש בחברה (זה הרבה יותר קל כשהיא ניגשת לאנשים ומתחילה אינטראקציה, או כשהיא סוחטת חיוכים ומחמאות).
כדי לקבל מחמאות - עליה ועליי, הרי היא חלק ממני, לא?
כדי ללכת עם האקסטרימים שלי.
ועוד ועוד.....

[אביב_חדש*]

הנשיאה במנשא מקדימה הגנה עליי. השתמשתי בה כמגן אנושי. היא היתה כרטיס הביקור שלי עד שעברה לגב ו"נאלצתי" להיחשף ולהיות כרטיס הביקור שלי בעצמי.

[אמא_ל_5*]

אני משתמשת בהם כדי להרגיש שאני שווה משהו, שיצרתי משהו.
אני משתמשת בהם כדי להרגיש גאוה על מה שיצרתי.
אני משתמשת בהם כדי להוכיח לעצמי שיש משהו שאני מסוגלת לעשות כמו שצריך.
אני משתמשת בהם כדי להרגיש שמישהו זקוק לי.

[פלוני_אלמונית*]

היום גערו בי על שאני מנחמת את הילדה יותר מדי. אמרתי, לפעמים נחמה משרתת לא רק את הצד המנוחם. השתמשתי בילדה, בנחמה מופרזת, ובאמת הרגשתי יותר טוב אחר כך.

[אמבט_ים*]

אמא ל 5 , השתמשתי במשפט השלישי שלך במדוייק, עוד לפני שעלה הדף כאן בשיחה עם חברה, גם השאר מאוד נכונים לגביי.

[המשתמשת*]

אני משתמשת בה כמראה המשקפת לי (בלי פילטר) את עצמי.
(תודה צפריר)

[ארני_ש*]

אני משתמשת בה כמראה המשקפת לי (בלי פילטר) את עצמי.
מזדהה לגמרי , כול פעם משתהה מחדש כמה זה מדוייק ונכון .

עוד דבר משמעותי : ילדתיי שאתי ואחיה שטרם נולדו לי הם השיעור שקיבלתי בחיים בדחיית סיפוקים וסבלנות .

[יערת_דבש*]

אוה, סופסוף אתם עונים לי לשאלותי ב בלוג למה אני רוצה ילדים !!!
תודה!
(על הכנות והפתיחות והמודעות והאומץ)

[חגית_ל*]

תודה צפריר.

אני למדתי מהילדים להפסיק דברים באמצע (מה ששנוא עלי ביותר) ולהבין שזאת מהות החיים - גם בסוף יפסיקו אותנו באמצע אז בעצם זה לא עניין לכעוס.

[חגית_ל*]

מאז שנולדה לי הגדולה וראיתי איזו אמא טובה אני אני מעריכה את עצמי הרבה יותר, ומאז שילדתי בבית את הקטנה בכלל אני חושבת על עצמי מחשבות טובות - שהלוואי שהייתי חושבת אותן על עצמי כשהייתי צעירה.

[מיכל_צמות*]

אני מזדהה עם הרבה ממה שכתוב כאן.
מדהים כמה האנשים כאן כנים - בעיקר עם עצמם. תודה לכולכם על ההבאה למודעות
אני מקבלת מהילדים שלי כוחות להתמודד עם "העולם שם בחוץ".
אני מקבלת מהם משמעות לחיי.
אני לומדת מהם כל יום מחדש איך לאזן את עצמי.
אני מכירה את עצמי טוב יותר דרך ילדי.

[חבצלת_השרון*]

מאז שנולדה לי הגדולה וראיתי איזו אמא טובה אני אני מעריכה את עצמי הרבה יותר, ומאז שילדתי בבית את הקטנה בכלל אני חושבת על עצמי מחשבות טובות - שהלוואי שהייתי חושבת אותן על עצמי כשהייתי צעירה.
כל-כך יפה, ואני ממש מזדהה!

[פלוני*]

אני משתמש בהם כדי לראות את היופי של העולם דרכם, ולפעמים להיות עצוב דרכם על מה שנעלם לי - ומה שאולי ייעלם גם להם. על התמימות.
אני משתמש בהם כדי לחוש אהבה שלמה, שמחה שלמה, את הרגש המציף והנדיר הזה שאני בקושי מסוגל להכיל - אבל מרשה לעצמי, לרגעים, לא לרסן.
אני משתמש בהם כדי להרגיש שיש לי פינה אחת של חיים שהיא שלמה, שהיא מספקת את עצמה ומכילה את עצמה, שבה אני לא צריך להתרוצץ ולהצדיק את קיומי - כי היא פשוט קיימת. ומלאה לחלוטין.
ולכן, לפעמים, אני גם משתמש בהם כדי להסתגר חברתית.

[ענת_גיגר*]

לפעמים אני אומרת לילדי דברים שמכוונים בעצם לאוזניים אחרות.

אני משתמשת בו כדי לשפר את יחסיי עם הוריי.

אני משתמשת בו כדי להגדיר את הנישה החברתית שלי (באופן טבעי, מכירים?)

אני מתמלאת ממנו, הוא מצדיק את קיומי

<רגע של כנות>

[אביב_חדש*]

אפשר לערב סבתות?
אמא של בנזוגי משתמשת בנכדים כדי להוכיח איזה ילדים מוצלחים יש לה.

[עודד_המחפש*]

אני משתמש בילדים שלי כלי ללמוד ולהתפתח.
ללמוד לחיות את הרגע, ללמוד להרגיש, ללמוד להתרכז, ללמוד ללמוד, ללמוד להיות באופן טבעי, ועוד ועוד

[צפריר_שפרון*]

_הם מסכימים לכל גחמותינו. הם רודים ונרדים. בהרבה מקרים רק עליהם ניתן להוציא את כל הרגשות המצטברים.
הם מישהו להגן עליו. הם משמשים תחנת ממסר למסרים בינינו ובין בן/ת הזוג._

גם ככה..
אבל בעיקר - כצינור אל החירות, אל החיים שלא בשבי, כשער, כפתח אל אותם מקומות שאני נזכר בקיומם חרף החיים, גם דרך היות ילדותם שזורה בבגרותי - שזה השימוש העיקרי. שילדותם מרפאה או מבריאה את ילדותי.
ואז אני משתמש בהם כדי להרגיש אשם על כך שאני מניח עליהם את המשא הזה.

וכאן, בכל פעם מחדש אני מנסה לראות כיצד הם מרגישים, כיצד מרגיש ילד ש... וזה לא פשוט בעבורי כלל וכלל, שלעתים נחמץ הלב, אבל אז, לעתים לפחות עולה אותה חרטה שמבטיחה שהתעמרות שכזו או ניצול שכזה, גם כשהוא עטוף בהצדקות - לא ישנה.
מאידך, קורה שעולה תחושה של ילד שהיה שמח לקחת על עצמו איזשהו תפקיד, ולעתים, כאשר אנחנו מרשים להם, במרבית המקרים, הם מאפשרים לנו להשתמש בהם מרצונם, ובדרך שהם מציעים, אז אנחנו יכולים לקבל פתח להווית הרגע, זו המתקיימת בהסכמה.

וגם כמקור לגיטמי לגאווה (למרות שהמילה לגיטימי מיותרת).

[מתביישת_להיחשף*]

השתמשתי בבני הקטן לחוות חוויה מתקנת לגבי כל מה שלא התאים לפנטזיות שלי בהריון, לידה והשנה הראשונה של בני הגדול.
אני מתביישת להודות בכך, אבל זה נכון. הייתי כל כך מאוכזבת מהאימהות שהרגשתי צורך לחוות את הכל מההתחלה, ולתקן. אני לא גאה בעצמי אבל לפחות יצא מזה משהו טוב - ילד מקסים.

[תבשיל_קדרה*]

אני לא מתבישת. (אני אמורה?)
הקטנה היא עבורי חוויה מתקנת אחרי המערבולת של התחלת הטיפול בתאומים.
אפילו פיזית, חודש-חודשיים אחרי לידתה הייתי חזקה יותר ממה שהייתי מאז תחילת ההריון עם התאומים.

[לוטם_מרווני*]

אני משתמשת בבתי כדי להדבר ללא פחד עם הורים זרים- בגן השעשועים, בפארק. כל הזמן אני מכירה אמהות נוספות והילדים הם בעצם ה"תירוץ" לתחילת השיחה. (ככה גם הכרתי את אמא של כרמל רק שהיא התחילה בשיחה עימי).

[אחד_העם*]

משקולת.
שרירי ידיים.
תשעה קילו.
אין זמן לחדר כושר.

[ליזה_ליזה*]

אני משתמשת בבתי בתור:
תירוץ תמידי לטיול איטי בשכונה (כמו עם כלב...),
לגיטימציה ללא לעבוד, להיות בבית כל היום ולעשות בנחת את עבודות הבית,
לגיטימציה לאהבה עצמית,
סיבה לקום בבוקר.

[צופה_מכוכב*]

הרבה מגע גופני שלא היה לי קודם.
חיבוקים-נישוקים-ליטופים-חום.

[דינה_די*]

אני משתמשת בילדתי המקסימה לשכב על הדשא ולקרוא. אני משתמשת בה כדי לישון בצהריים.
אני משתמשת בה כדי להרגיש גאוה עצומה על שאני מניקה אותה, למרות כל בעיות ההנקה שנתקלתי בהן.
אני משתמשת בה להאיר את יומיי עם החיוך המדהים שלה.
היא מזכירה לי איך עמדתי בכל מה שעברתי אחרי הלידה וכך אני מרגישה ממש שווה.
אני משתמשת בה להתרגש כל פעם מחדש.
אני משתמשת בה להיות רכה.
אני משתמשת בה להרגיש שייכות טוטלית.

[רוצה_להיות_אני*]

אני משתמשת בה כדי לא להיות לבד, וכדי להיות לבד.
בסדר הזה.

[ענת_שץ*]

כשיוני הגיע לפני שלוש שנים וקצת, האירה עלי קרן אור של אושר ומאז היא רק גדלה וגדלה, אבי הצטרף אליו לפני שנה ושליש...
ושניהם ביחד מלמדים אותי את משמעות החיים, את החדווה והיופי שיש בכל דבר קטן שקיים ביקום המדהים הזה.
גיליתי שפתאום כיף לקום בבוקר - אני יוצאת מהחדר וכשאני חוזרת אני מגלה ששניהם יושבים, ערים, מסתכלים אחד על השני
ובלי סיבה צוחקים, כל אחד בתורו מצחקק להנאתו - ובאמת הרי זה דבר נפלא - לצחוק סתם כך כי קמנו...לא ?

[אחיטוהר_לנצח*]

אני משתמשת בבנותי ...
בכך שהן מזכירות לי להסתכל דרך כל הקליפות שלי ,הביקורת שלי על עצמי וליראות אותי
באמת. אדם.
אני משתמשת בהן לקבלת מגע שכה קשה לי מאז הלידה השניה.
הן היחידות שמהן אני יכולה לקבל ולתת ולהטען מכך.
תודה לכן על היותכן |מלאכיות שלי| @}

[נועה_ברוך*]

איזה דף מקסים!
אולי אפשר לשנות את שמו ל - מה אנו מקבלים מהילדים שלנו ?

[גם_אני_רוצה_להגיב*]

הילדים שלי נותנים לי סיבה לחיות ומשמעות לחיים. אולי קיצוני - אבל נכון.

[גם_אני_רוצה_להגיב*]

וגם כתרוץ לזה שאני לא עושה כל מיני שינויים בחיים שלי.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

תירוץ תמידי לטיול איטי בשכונה

הנשיאה במנשא מקדימה הגנה עליי. השתמשתי בה כמגן אנושי. היא היתה כרטיס הביקור שלי עד שעברה לגב ו"נאלצתי" להיחשף ולהיות כרטיס הביקור שלי בעצמי.

אני משתמשת בבני כמגן מפני בליינד דייטים (כן... כבר ניסו לארגן לי אחד. אין גבול לחוצפה), מפני טרדות עבודה ויומיום מציקות מדי ומפני המפגש המחודש שלי עם עצמי שלאחר הלידה.

[רוצה_להיות_אני*]

אולי אפשר לשנות את שמו ל - מה אנו מקבלים מהילדים שלנו ?

הי נועה,
אפשר לפתוח דף בשם הזה
אבל הדף הזה עוסק בשימוש שלנו בילדינו, שזה קצת (הרבה?) שונה
@}

[יש_אני_אמא_לילדים_שלי*]

איזה דף סוף קצה שפיץץץץץץץ!!
> מודה שעוד לא קראתי הכל <
>!! i'll be back >
ובינתיים-
מגיל מאוד צעיר רציתי להיות אמא. ז"א ידעתי שחשוב לי להיות אמא.
אני משתמשת בילדים שלי כדי להיות האמא שתמיד חלמתי אותה.
> סופסופ אני 'משחקת' את התפקיד שחלמתי עליו. יש לי תפקיד ראשי סופסופ <
אני נהנית להסתכל עליהם ולחשוב שהם כה יפים חכמים ומגניבים
ואז אני שמחה לחשוב שממני יצא כל הטוב הזה
ולא שאני חושבת שאני "לא שווה" (הגיע הזמן כבר לא?!!) אלא שהם גורמים לי לחשוב שאם הם כאלה אז אני ממש ממש שווה
אני משתמשת בילדים שלי כך שאני נהנית מההזדקקות שלהם אלי
> תרגיעו! לא כל הזמן... <
הכי אני אוהבת שכשאנחנו הולכים ברחוב הם מרצונם אוחזים את כף ידי.
הבן שלי ממש ממולל לי את החלק הרך שבין האגודל לשאר האצבעות. אני נמסה.
וכמובן שאני חווה ילדות שנייה (למעשה שלישית) איתם.
<חולה על פליימוביל וכאלה>
ואני מודה מודה מודה שאני אוהבת שהם מקשיבים כשאני מקריאה סיפור
@}

[מור_וקנמון*]

אני משתמשת בילדים ובחינוך הביתי כדי לא להתמודד עם החיים בחוץ.
גם אני מרגישה כך הרבה פעמים, שאקטי....... כל הססמאות והמילים היפות והכותרות והאידיאולוגיה והידיעה והתובנות, הכל זה בעצם סתם כיסוי ,עטיפה למשפט הזה שכתבת שזה מה שזה בעצם, בשורה התחתונה.....
עצוב כזה, לא? :-\

וגם זה:
אני משתמשת בהם כדי להרגיש שאני שווה משהו, :-\

[אלה_מעיין*]

"ילדותם מרפאה או מבריאה את ילדותי"אני מאוד מרגישה כך לרגעים,בעיקר בגלל שגדלתי בילדות המוקדמת בקיבוץ עם לינה משותפת...
אני משתמשת בילדי גם כצידוק לקיומי והשגי,כתירוץ להמון דברים שאני לא עושה,כגשר אל העולם וכמשקפת רחוק רחוק אל עבר עולמם המופלא ומלא הגילויים של ילדים...

[אלה_מעיין*]

ילדותם מרפאה או מבריאה את ילדותי אז סליחה על חוסר הידיעה, המשפט הקודם צוטט מדבריו של צפריר ו...אהבתי!

[מור_וקנמון*]

כגשר אל העולם
ואני אהבתי את התיאור הזה שלך, אלה....

[ג_ליה*]

אני משתמשת בביתי שנולדה לפני 3.5 חודשים כליגיטמציה חברתית לא לחזור לעבודה שממש לא עיניינה אותי.
חשבתי לעזוב הרבה לפני שיכנסתי להריון רק שזה היה קשה - איך נסתדר? מה יגידו ההורים? איך זה יראה כלפי חוץ . . .
ואז את הופכת לאם וזו מישרה בפני עצמה עם גושפנקה אישית וחברתית להישאר בבית.
אני מאמינה שעם השנים אמצא עוד ועוד דברים שבהם אני משתמשת בביתי. . .
נושא מעניין למחשבה!

[מירית_שיר*]

מהרגע שהוא נולד הבנתי סוף סוף למה אני נמצאת כאן בעולם, הוא האושר שלי ותמצית קיומי ,משוש חיי, הסיבה לקום בבוקר ובלילה, האור שמאיר את מהותי , סלחו לי אם זה נשמע כמו גיבוב קלישאות אך זוהי האמת לאמיתה.

[עננה*]

> סופסופ אני 'משחקת' את התפקיד שחלמתי עליו. יש לי תפקיד ראשי סופסופ <

[פאולה_גיב*]

"הנשיאה במנשא מקדימה הגנה עליי. השתמשתי בה כמגן אנושי."
בלשון הווה, מגנה ומשמשת. סביר להניח שבגלל זה עוד לא עברתי למנשא גב.
קל לי שאני לא מוקד תשומת הלב ולא צריכה לענות שוב על: אז מה את עושה בחיים?"
ומצד שני מקבלת בזכותה המון תשומת לב, חיוכים, עזרה, מכל מיני כאלה שלא טרחו אפילו להביט בי.
משתמשת בה בתור בבית-מרקחת של הקופ"ח. יש זכות קדימה לאמהות עם תינוקות.
תודה על הדף

[פלוני_אלמוני*]

בתור סדין חשמלי, הם הולכים לישון מוקדם במיטה המשפחתית, וכשאנחנו נכנסים לישון הכל כבר חם ונעים וגם חוסך חשמל - אקולוגי

[sur*]

ילדי משמשים לי כעוד חוליה בשרשרת המשפחתית החזקה שלנו,שרשרת של נשים חזקות שמחזיקות משפחה,גאה בעצמי ובהם שיצאו כ"כ מוצלחים,גאה בהם על האושר שהם מביאים לחיי כל מי שפוגש בהם.ובעקיפין נהנית מהמחמאות שהם מקבלים ומכך שזה מאשר לי שעשיתי משהו ממש מוצלח בעצמי.
משתמשת בהם כדי לעשות מה שבא לי גם אם הוא לא מקובל חברתית בסביבתי,
מקבלת מהם אהבה ושימחה ונתינה אינסופית שממלאה אותי פליאה בכל פעם.
תודה לכם נשמות טהורות שלי שבחרתם בי!

[א_י_ר_ה*]

כאם לבת שנה וחצי ובהריון, התחלתי להבין סוף סוף איפה ומתי אני מנצלת, לא רק את בתי אלא גם את אביה וכל אדם אחר שאני מכירה. אני יודעת שנראה שאני שופטת את עצמי מאד בחומרה, אבל זה לא זה - פשוט הבנתי סוף סוף מה השיעור הגדול בחיי כרגע: חוסר רצון להתאמץ.
כילדה למדתי שתמיד יעשו עבורי הכל (אם ואב over protectiv) , והבנתי שכנראה אני לחלוטין לא מוכשרת ולא מסוגלת. בהמשך, כאשר הפסיקו לעשות עבורי והתחילו לדרוש ממני לעשות בעצמי, כל שיכולתי לעשות כדי להגן על עצמי זה לפתח טקטיקות שיגרמו לאחרים לעשות זאת עבורי.
עכשיו אני תקועה בקיבוץ שיתופי ביותר, בו אינני חייבת לקחת אחריות אמיתית על עצמי ועל משפחתי. בחרתי בן זוג אינטליגנטי ורגיש במיוחד, עם צורך עז להיות בשליטה ולנהל את חיי, רגשותיי ומחשבותיי, הנהנה בתת-במודע שלו מחולשת האופי שלי באופן שהורס את בריאותו (ואת שלי). שנינו חולמים על חינוך ביתי, על חיים אקולוגיים בקהילה בה חיים אנשים עצמאיים וחופשיים. לשנינו המון יצירתיות מדוכאת והמון חלומות מנופצים. מנופצים על מפתן חוסר היכולת ליצור קשר מחזק ובריא, המבוסס על אהבה ושיתוף אמיתיים.
אני מאשימה את עצמי בהכל! בגלל חוסר הרצון שלי להתאמץ (להלן: חר"ה) אני משתמשת באנשים הקרובים אלי בצורה שהופכת אותם לאובייקטים שאמורים לשרת את צרכי. אני לא רוה אותם באמת ולא יכולה להגיע לאינטימיות ולקשר איכותי איתם (שלא לדבר על לתת להם).
בן זוגי: הזמנתי אותו לחיי כדי שינהל אותם, יעשה הכל בשבילי, יחליט מה שחור ומה לבן, ויקח אחריות על הכל עבורי. אני גם מאשימה אותו בכל הרע בחיי, בגלל החדירה לנשמתי!
בתי: אני הופכת אותה לילדה תלותית, מבולבלת, שמקבלת מאימה דוגמא שלילית ביותר על איך אישה צריכה להתנהל בעולמנו.
חמותי: אני מדגישה צדדים מסויימים באופיה: נדחפת, עושה בשבילנו הכל, מתערבת ללא הרף בעניינים לא לה, מחנכת אותנו כל הזמן (זה מעצבן עד שאנו זקוקים לה כמובן...).
אמי ואבי: כמובן שכל ישותם מגוייסת "להרוס את חיי"...
אחותי: "חסרת אחריות, לא אכפת לה מאף אחד, שתלטנית, מבולגנת, לא רצינית, מזלזלת בעצמה ובכל השאר...".
אני חיה נרטיבים שמצדיקים את חוסר הרצון שלי להתאמץ: אני לא מספיק טובה, לא אוהבים אותי, זה לא נועד לקרות. אך הנרטיב העיקרי שמוביל אותי הוא הילדה המסכנה והעלובה שבאמת לא שווה שום דבר.
אני רגילה לרדת על עצמי, ואני מבינה שזה לא יוביל אותי לשום מקום, אבל אין לי כוח לתקן את הדף.
העבודה שאני מנסה לעשות עם זה, בהדרכת אישה חכמה מאד שאני נפגשת איתה, היא כדלקמן: לזהות את הקולות שעולים בי כאשר אני צריכה או רוצה לעשות משהו שדורש ממני מאמץ (כמו להרים טלפון לחברה למשל...). קודם כל לזהות אותם ולומר לעצמי שזו לא המציאות שלי, אלא שאלה הם קולות שבאים מתוכי, מתייצבים לבקשתי כדי להגן עלי. ממה להגן עלי? מהדחיה שבמחשבה על מאמץ, מהפחד ממנו.
עכשיו אני מתחילה לעשות את העבודה, בתקווה שאוכל בקרוב להגיע לשלב הבא: למצוא קול אחר שיוכל לעמוד מול הקולות האלה ולומר להם: "ובכל זאת, זאת התכנית שלי וזה מה שאני עומדת לעשות עכשיו!"
האם זה מוכר למישהו?
האם עוד מישהי/הו מתמודד עם חרדת מאמץ? עם החר"ה הזה? (סתם, אני לא מזלזלת בזה, זאת כנראה העבודה שלי בחיים האלה, אני חייבת לכבד את כל זה).
תודה על ה"הקשבה".

[א*]

וואו איזה עומק ואיזו כנות
הרבה דברים נגעו בי
חלק מוכר מכל מיני זוויות
בעיקר מזדהה עם התחושה שלכל אחד יש אחריות על המקום שלו
גם החלש גם החזק גם המנצל גם המנוצל
סוג של בחירה ונוחות
וכמובן שההורים שלנו אשמים
נו באמת גם זו בחירה וגם להם היו נסיבות והורים משלהם
גם אני בתהליך של שחרור
נשמע לי שאת צריכה להמשיך
ואולי גם להיעזר בטיפולי מגע / הומיאופתיה...

[עוד_א*]

מה זה מזדהה!!!.
פעם אמרתי לעצמי, כל פעם שאת מתלבטת אם לעשות משהו או לא התשובה היא תמיד כן! לעשות! זה מין סימן בשבילי שהחר"ה מפעיל אותי ולא להקשיב לו

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

האם עוד מישהי/הו מתמודד עם חרדת מאמץ? עם החר"ה הזה?
אולי בתור התחלה, להפסיק להתאמץ לרדת על עצמך כל כך? @}
אולי להחליף את המונחים שאת משתמשת בהם למילים חיוביות ונעימות יותר?

הלקאה עצמית היא עיסוק שדורש המון מאמץ ולא מתגמל בכלום מלבד בהמשך המצב הקיים.

[פלונית*]

אני משתמשת בבני כתירוץ ללקיחת שנה חופש מעולם התעסוקה ו/או שינוי תעסוקתי.
אני מתרצת את האי התפתחות מקצועית שלי באימהות שלי כשלמעשה לא בטוח שהייתי מצליחה בין כה וכה.
אני משתמשת בו כדי להעלות את הדימוי וכדי לחוש ביטחון עצמי וגאווה (בזכות השימוש בו אני נתפסת כאמא מאוד מאוד טובה).
אני משתמשת בהנקת בני בשביל האגו שלי ,כי זה נעים לי פיזית וכי זה שורף קלוריות.
אני משתמשת בו כדי להכיר המון המון נשים/אימהות חדשות.
אני משתמשת ביופי ובאופי המדהים שלו כגאווה אישית - לאגו שלי.

יחי הכנות הבריאה.

[גם_לא_מתאמצת*]

לצערי הזדהתי כמעט עם כל מילה שלך.
לא יודעת איך לצאת מזה.

[עוד_אמא*]

אני משתשמת בילדות שלי כדי לעבור שינויים עם עצמי..
להפתח אל יופי החיים
להסכים "לא לעשות כלום" עם תירוץ מעולה
לרטון,להתרגז,לחנך,לנהל
אני משתשמת בבנות שלי כערוץ נתינה לאהבה שמציפה אותי
אני משתשמת בהן כמושא לדאגות וחרדות שאם לא הן ,היו משוטטות בתוכי ללא מקום עגינה רציונלי.
כערוץ תקשורת עם האיש
כסיבה ללמה לא לעשות דברים, המנעות חברתית,
כמנוע לשיפור וסליחה כלפי עצמי
אני משתשמת באמהות שלי ככותרת הגדרה עצמית וכתחבושת זמנית על פצע חוסר המימוש העצמי
אני משתשמת בהן כעוגן מייצב לעצמי וזוגיות שלי
בטח לעוד המון דברים

תודה על הדף ..

[הילה_של_הקריסטלים*]

הילדה שלי בת השנתיים באה לחיי ובזכותה אנו יותר בעשייה. כי כשהם כאן יש משמעות לזמן, לפני כן חיינו ב"דרים טיים". כעת כל חודש שעובר ואיך שהם גדלים נותנים לנו פרופורציות שונות על החיים. בזכותה החלטתי שנה אחרי שהיא נולדה ללמוד תחום ריפוי חדש ולעבוד בו בהתחלה יום בשבוע וכעת יומיים בשבוע, בכל רגע פנוי אני בעשייה מסויימת או בזמן איכות עם הגבר שלי, יש לי יותר סבלנות בטבע, וכן אני לומדת כעת להתמודד עם נושא השחרור בכל המובנים.
התחלתי לייצר עברה צעצועים מצמר-לבד ובגדי וינטז' ולעבוד עם חימר, וכל מיני דברים שלפני כן הייתי רק טובלת את רגלי בהם וכעת אני שם עם 100 אחוז ממני.
ויתרתי על דרמת הקורבן כי איני רוצה שהיא תלמד ממני את התבנית הזו וכעת עם כל העצירות שלה אני יודעת שיש לי עוד עבודה עמוקה לעשות בייחוד עם יחסי עם אימי כי גם לי הייתה את אותה בעיה. ובמיוחד כשאני בתחום של ניקוי רעלים (הידרוקולון) בשבילי זה נוגע בדיוק בנקודה.
אז אני יודעת ומודה לה שהיא בחרה בי ואני לומדת ממנה כל יום משהו חדש וגם כאן. תודה צפריר.

[אמא_טריה*]

שלום אירה! אני מזדהה מאוד מאוד מאוד עם חרדת המאמץ שלך ועם כל הסיפור שלך, ואכן היו לי שנים מאוד קשות בבית ובחיי
וכמעט שלא הצלחתי לעשות כלום, ובטח שטלפון לחברה זה לא משהו פשוט...
העבודה שאני עושה היא בעיקר רגשית , מתי שיש קולות סימן שאני לא מצליחה להרגיש משהו, ובמקום להקשיב לקולות (עשיתי
את זה כמה שנים כבר...) אני מרגישה את הרגש שיש לי בגוף באותו רגע, ופשוט חוזרת להווה וכל מה שיש בו.
אני כבר פחות יורדת על עצמי אלא מרוצה מכמה אני מצליחה לשנות ונהנית מהמתיקות שאני מוצאת בעצמי מחדש כל יום
אני מנסה להקשיב לעצמי הכי הרבה שאפשר, והחיים בצורה מסויימת מביאים אותי עכשיו לטפל בשחר הקטנה לבד
אז אני חייבת להקשיב לעצמי, ותמיד החיים הפחידו אותי, אבל פתאום יש בי אנרגיה והרפתקנות, וכבר פחות מפחיד אותי
למצוא בית, לגדל לבד(חלק גדול מאוד מהזמן) ילדה, ועוד המון דברים, להתמסר להווה...
ותאמיני לי היו לי הרבה שנים מאוד מאוד קשות...על סף השגעון, ועדיין יש ימים קשים כמו היום, אבל באמצע היום זה התהפך
אחרי ששתיתי בירה שחורה ואכלתי ברוקולי, פשוט הייתי רעבה...
המון אהבה יש בך, תני לעצמך את כל החופש למצוא אותה!

[אמא_בגבעתיים*]

איזה דף יפה! אני משתמשת בילד שלי כדי לקבל חיבוקים מתוקים מלאי אהבה (כשהוא מסכים...)
אני משתמשת בו כדי לגלות מחדש את העולם דרך עיינים סקרניות ושמחות שיש להם את כל הזמן שבעולם
ולא מתוך כווונה תחילה, מסתבר שאני משתמשת בילד שלי כדי ללמוד להיות יותר סבלנית

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

משתמשת בילדים בכדי :להרדם, מבחינה הכרתית,לצמצם את חיי לחייהם, לכך שאני משתדלת לענות על צורכיהם.
לא להיות אישיות חושנית: כי אני אמא.
לא לתקשר עם אנשים, כשאין לי חשק, כי אני עסוקה בילדים.
אני נעזרת בהם להרבה דברים אחרים, אבל זה משהו אחר כי אנחנו עושים את זה ביחד, כמו להשתנות , לצאת ממצבי רוח. אני מרגישה שהם גם מקבלים מאינטרקציה כזו. לעומת דברים שרק לוקחים על קיומם טרמפ.

[פלוני_אלמונית*]

מקפיצה את הדף כדי להזכיר לעצמי שבזכות ביתי אני יכולה לעשות חינוך ביתי.
ואיזה שעור נפלא זה!

[אמא*]

השתמשתי בילד שלי עוד כשהיה עובר כדי לאלץ אותנו לענות סופסוף על השאלה האם ממסדים את הזוגיות או לא
השתמשתי בילד שלי כשנולד כדי לקבל כסף לדירה מהורי ומחמותי
אני משתמשת בו כדי להגדיר את עצמי
אני משתמשת בו כדי להסביר לעצמי מה אני רוצה. הקיום שלו מאלץ אותי להתמודד עם דברים
אני משתמשת בו כדי לזוז יותר ביום יום
אני משתמשת בו כדי לקבל לגיטימציה חברתית לדברים שאני רוצה ולא רוצה לעשות
אני משתמשת בו בתור תרוץ להפסקה ולהתחלת קשרים עם אנשים
אני משתמשת בצחוק ובהנאה שלו כדי להרגיש דברים שלא הרגשתי בילדותי
אני משתמשת בגוף שלו כמו שבעבר השתמשתי בבובות שלי. להלביש יפה, לחתל, לגעת בגוף המתוקי הזה, לסרק ולשים סיכות וקוקיות
אני משתמשת ביופי שלו כדי לא להצטרך להתעסק עם מה שנהיה מהגוף של עצמי
אני משתמשת בו כדי להתכרבל ולהרגיש אהבה ללא תנאי
אני משתמשת בו כדי לקנות חפצים ולאכול מאכלים שאחרת לא הייתי מרשה לעצמי
אני משתמשת בו כדי להרגיש תחושת גאווה בלי להצטרך לסבול בשביל זה
אני משתמשת בו כדי להפוך לאדם שהייתי רוצה להיות, וגם כדי להפוך לאמא של האדם שהיית רוצה להיות

[אל_הלב*]

איזה דף מקסים וכנה.

אני משתמשת בבת שלי לקבל/לקחת המון חיבוקים ונשיקות ומגע פיזי שמאוד חסר לי.
אני משתמשת בבתי כתירוץ לא להתגרש ולעזוב את חיי הנוחות החומרית וכדי להצדיק את הבחירה להתחתן עם אדם כל כך שונה ממני למרות הסבל הכרוך בכך.
אני משתמשת בבתי על מנת להתחבר עם אמהות ונשים.
אני משתמשת בביתי כדי לחוות ילדות שניה, מתוקנת ושלמה יותר.
אני משתמשת בביתי כדי להשתפר כאדם וכדי ללמוד ולצמוח כאמא - אחד התיקונים הגדולים שלי בגלגול הזה.
אני משתמשת בביתי כדי לרסן את התוקפנות והעצבים שלי.
אני משתמשת בביתי כדי לזכות בהמון מחמאות ואהבה ממשפחתי ומהסובבים אותי.
אני משתמשת בביתי כדי להרגיש גאווה והישגיות על שאני אחראית ליצור המקסים והשלם הזה.
ויש בטח עוד מלא מלא.
למרות ועל אף הדיכאון והחרדות לאחר לידה שלא עברו לגמרי גם שנתיים וחצי אחרי - אין לי ספק שהיא הדבר הכי גדול משמעותי ומשמח שקרה לי בחיים.
איזה דף מעודד, מבאסה גדולה הצלחתם לחייך אותי ולהתמלא באור.
יום נפלא

[רק_מה*]

אני משתמשת בהן כדי לנוע בזמן.
אחורה לפשטות וקדימה להתבגרות
והרבה הרבה לנוע להווה

וכדי לצחוק!!!

[תמר*]

בנותי דוחפות אותי להבין את הצרכים שלי. להבין למה אני זקוקה כדי שאוכל להיות שלמה ולענות על הצרכים שלהן.
בנותי מהוות מישהו לדאוג לו.
מישהו להתכרבל איתו בלילה.
הן מביאות את הידיעה שלעולם לא אהיה לבד ותמיד יהיה מישהו שאוהב אותי.

[פלוני_אלמונית*]

כשהיא הולכת לישון אני מכסה אותה בשמיכה שלי, ואז כשאני נכנסת למיטה לאחר זמן מה, אני מחליפה בין השמיכות ולוקחת לעצמי את השמיכה שכבר חוממה...