זוגיות מורכבת באופן טבעי

חיפשתי דפים בנושא שאני רוצה להעלות ולא מצאתי.אולי היה ראוי לקרוא לדף פרק ב באופן טבעי או משהו אחר, לא בטוחה מה השם הנכון אבל הנה שאלה שאני מתמודדת איתה לאחרונה בקטן, מה קטן, קטנטן, אבל אין לי ספק שתעלה ותבוא.

אני סינגלית ואמא. יוצאת, מכירה גברים, מסננת. מודה שהרבה פעמים עוד לפני שהספקתי למצוא משהו באדם שמוצא חן בעיני או לא מוצא חן בעייני אני נתקלת בהורות בסגנון אחר לגמרי משלי ומשל חברי ומכרי.
יותר מדי פעמים במהלך שיחה אני נתקלת בפעמוני אזהרה שמצלצלים לי, או סתם דברים שמיד יש לי מה להגיד עליהם. גם לצד השני. אני לא מדברת כבר על הביסלי והבמבה השוכנים קבע בידיהם ובפיהם של אותם ילדים, אלא על דברים הרבה יותר עקרוניים.
אני תוהה איך והאם אפשר בכלל להתחיל ככה זוגיות.
אני יודעת ומשוכנעת שגם לזוגות שילדיהם משותפים ומחנכים יחד יש סגנונות הורות וחיכוכים, הורה אחד יכול להיות בעד לינה משותפת והשני להתנגד. בכל זאת, אני חושבת שהמפגש הזה כשההורות כבר מגובשת לפחות חלקית, הוא יותר מורכב.
לאחרונה נתקלתי בשני מצבים שונים שמיד סומנתי כ"חריגה" (לא בהכרח לרעה, אבל חריגה). הבת ואני הצטרפנו לבחור וילדיו לטיול, צלחנו את הביסלי בצורה סבירה , הגיעו הצהריים והילדה רצתה לינוק. נו, אז נתתי לה. הגבר דווקא התייחס לזה ממש יפה, קצת הופתע אבל קיבל את זה ממש בסבבה.
פעם אחרת שוחחתי עם מישהו בטלפון וציינתי משהו על זה שאני שוכבת לידה להרדים וקיבלתי את המשפט "איזה הרגלים...". (ואגב משניהם דווקא האחרון מוצא חן בעייני יותר).
אז כן יש כאן עניין של איך מקבלים אותי, אבל גם מודה שיש כאן המון ענין של כמה לי קשה לקבל סגנון אחר לגמרי של הורות.

הורות שמסתובבת סביב אטרקציות וצעצועי פלסטיק, הנקה מספר חודשים ספורים, וכמובן שמאד ברור שכל אחד ישן במיטה שלו וכו' וכו'.
אגב, אני לא אומרת שבהכרח בכל נקודת זמן כזו הורה כזה הוא בהכרח הורה גרוע ממני (השבוע היו רגעים בהם הייתי אם איומה) או פחות אוהב, זה רק שתפיסת העולם של מה טוב ונכון לילד היא מאד שונה. מכיון שהרבה מחיי אני מסתובבת סביב הנושא הזה וגם אם מגיעה למסקנה מיינסטרימית אני יכולה לומר שלפחות בדקתי וניסיתי אחרת ולא לוקחת כמובן מאליו, קשה לי עם אנשים שמתנהלים אחרת. גם, כמובן , קיים החשש של איך להציג את עצמי, זה מאד מורכב.
אחת הסיבות שחצי חיסלתי את המיטה המשפחתית (היא מגיעה אלי באמצע הלילה אבל מתחילה במיטה שלה) היא שחשבתי שיהיה בעייתי להכניס ככה מישהו לחיי . אני יודעת שזה לא הכרחי ומכירה כאלה שהיו חד הוריות והכניסו לחייהן גבר בזמן שילדיהן ישנו איתן במיטה (ומכירה יותר מאחת כזו) אבל הרגשתי שלנו זה לא יעבוד. אז אולי כבר עוד לפני שפגשתי מישהו אני כבר נכנעת לנורמות, אבל ככה היה נכון (טוב היו עוד סיבות, לא רק להכניס מישהו לחיים שלי).

אשמח לשמוע דעות, תובנות, ניסיון של כאלה שהתחברו כשכבר היו להם ילדים, אשמח לשמוע איפה היו הקשיים, מה עבד וכו'.

הוי. יש לי המון, המון לספר בדיוק על זה. אני צריכה לחשוב קצת מה מהניסיון המורכב שלי יכול להועיל לך, או לאחרים. בכל מקרה זה יהיה מגילה ארוכה ואני אשתדל לכתוב על זה בערב.

אין לי נסיון דומה לשלך, אבל אני התחתנתי עם גבר מיינסטרימי לחלוטין, ועם ההתהוות ההורית שלנו, הסברתי בדרכי נועם
את הגישה שלי, נתתי לו לקרוא את עקרון הרצף, עשיתי לו היכרות עם העולם הזה, עם האמונות שלי.
והיום הוא "באופן" מובהק.
אני באמת חושבת שהתגובות של הגברים שאת מתארת קשורות לאיך שהם חונכו, ויוצאות מהפה ללא מחשבה מתובך בליל
של מיתוסים שגדלנו עליהם. לא פשוט להציג משהו הפוך.
אבל אני בטוחה שתצליחי להעביר את אורחות חייך באופן חיובי, כי את באמת מאמינה בזה.
וחוץ מזה - את כנראה גמישה מספיק, בהתאם למה שאת כותבת על המיטה המשפחתית.

אני מאחלת לך היכרות מיוחדת עם אדם מיוחד שיאהב אותך איך שאת.
@}

מסכימה עם מה שכתבה הפלונית מעלי...
גם לי אין נסיון דומה לשלך...אבל בהרגשתי האשה היא זו "שקובעת" לפחות ממה שאני רואה (בטח יש יוצאים מהכלל). האשה היא ה"מלמדת" והלומדת ,ככה לפחות נראה לי... כלומר, אם האמא מחזיקה תינוק צמוד אליה מאז הלידה במנשא וכל הזמן ביחד אז זה מה שהגבר רואה ועושה גם, לא?? אם האמא נותנת לתינוק לבכות לבד בעגלה אז סביר שגם האבא יעשה ככה...
אם הבנתי אותך, את מדברת על גברים שכבר רגילים לסוג מסוים של הורות...
אז כאן מה שנראה לי, דוקא כן להראות את הדרך שלך מההתחלה ומי שנבהל עדיף שכך...מי שלא נבהל (ובטוחה שיש כאלה שלא נבהלים וההיפך אולי זה דוקא מרגיש להם נכון בפנים) ישאר...
לפעמים נראה לי שגברים יותר פתוחים לדרך חדשה או שפשוט יותר קל להשפיע עליהם...חוץ מזה שלדעתי כשנחשפים ומתחילים לחיות באופן טבעי יותר זה ממכר כי זה פשוט כייף...
אני מאחלת לך היכרות מיוחדת עם אדם מיוחד שיאהב אותך איך שאת.
@}

תודה לכן.
גם בתחושה שלי האם היא זו שקובעת, אבל אני חושבת שכשמדובר בגבר שכבר יש לו ילדים זה שונה מאד.
הוא כבר יודע, הוא כבר ראה, הוא כבר מכיר מה זה ילדים ויש לו דעות משלו על מה נכון ופתאום הוא נתקל במשהו אחר.
מוכרחה להודות שהישיבה באוטו עם אותו גבר וילדיו הטרידה אותי. הטרידה אותי ברמה שהיה נראה לי בתחילת הנסיעה שהוא ממרכז אותם לגמרי ולא מניח להם. הילדים רצו לישון והוא בעצמו אמר שהם עייפים, במקום להניח להם הוא התחיל לטחון להם בשכל ולהסביר להם כל מיני דברים על הדרך בה נסענו, הם התעוררו ולא רצו לישון יותר. אחר כך הוא אומר שהם מעייפים אותו ושקשה לנוח איתם- והוא נותן להם לנוח?
אלה דברים שאני נתקלת בהם בכלל, המון שכל פחות ידיים ומגע. קשה לי להיות במקום הזה להיות נוכחת ולקשר את עצמי לזה.
לי קשה לקבל את זה.
או החשיבה שילדים בני שנתיים שאין להם גן באוגוסט צריכים אטרקציות מסיביות כמו סאפארי ושטיול זה לא מספיק למקום אחד, צריך באמצע לעצור בחמישה מקומות, בכל אחד מהם אטרקציה אחרת כשיש ילדים קטנים שקשה להם.
אני אמא מגוננת, קשה לי להיות עם הבת שלי במקומות כאלה עם אנשים כאלה, אפילו הדרך להכרות קשה, כי אני לא נפרדת ממנה הרבה ודי מהר זה ברור שהיא מצטרפת.

אני מאחלת לך היכרות מיוחדת עם אדם מיוחד שיאהב אותך איך שאת.
תודה על האיחולים.

את כנראה גמישה מספיק, בהתאם למה שאת כותבת על המיטה המשפחתית
לא בטוחה שגמישה, זה היה יותר מסיבות משפחתיות שלי ושלה ופחות מסיבות של התחשבות בגורמים חיצוניים, אבל כן , אני מרגישה שאני פחות "באופן" ממה שהייתי רוצה גם בגלל החדהוריות וזה מתבטא בהרבה דברים.

סתם מחשבה...אולי הגברים רואים את הילדים רק בסופי שבוע או בכל מקרה יחסית מעט ואז מנסים לפצות את הילדים ואת עצמם על החסך...זה בטח שונה מאבא שחי עם הילדים כל הזמן...נראה לי שאת צריכה לקחת גם את זה בחשבון...

_אין לי נסיון דומה לשלך, אבל אני התחתנתי עם גבר מיינסטרימי לחלוטין, ועם ההתהוות ההורית שלנו, הסברתי בדרכי נועם את הגישה שלי, נתתי לו לקרוא את עקרון הרצף, עשיתי לו היכרות עם העולם הזה, עם האמונות שלי.
והיום הוא "באופן" מובהק._
גם פה.

אני מאחלת לך היכרות מיוחדת עם אדם מיוחד שיאהב אותך איך שאת.
@}

גם לי אין נסיון. ואצלי כמו שנראה לי ברוב הבתים אני מנהלת את הבית והילדים והוא מצטרף עם הבנה או בלי ולא שזה הכי טוב שיש אבל זה מה שיש.
לעניינך: מאמינה שאת צרכה להמשיך לעשות בדיוק מה שאת חושבת. אני חושבת כמוך. לגמרי מזדהה עם הקושי שלך. חושבת שבסופו של דבר גם זה ואולי בעיקר זה יהיה הפרמטר להתאמתו אלייך. ממליצה לך להמשיך לישון עם הגורים וכשיבוא מישהו שיחשוק בך מספיק, יואיל כבודו לשאתך למקום אחר מן המיטה בבית כמו שרוב הישנים עם הגורים עושים, לבסןף תיפגשו במיטה שוב. גם אם זה מוזר להכניס גבר חדש למיטה עם הילדים (וזה מוזר), אז תמיד אפשר להתחיל את השינה ביחד ולהיפרד במרוצת הלילה. לא?
אפשר גם להשאיר את הגבר לישון במקום אחר. מה לעשות הוא הגיע אחרי והוא אמור להבין.

טוב וגם אני מאחלת לך שתפגשי את האדם הנכון בזמן הנכון, שיתענג עלייך, על דעותייך,על מעשייך ושיוציא ממך את כל הטוב. אמן.

נשמע מוכר פעם יצאתי עם בחור עם שתי בנות והייתי מזועזעת מזה שהוא דוחף להן אוכל לפה ובסופו של דבר כמה שאולי זה ישמע מוזר בגלל זה לא התחתנתי איתו (פשוט לא יכולתי לדמיין אותו הורה לילדים שלי )
אבל אני יכולה להגיד לך שלפעמים הורים (במיוחד גברים )פשוט לא מבינים שיכול להיות יותר כייף לא להכין תוכנית ופשוט לשבת בבית ולעשות גלגולים וגלגלונים והרמות ילדים על הרגליים וקצת לישון ,או להעביר יום רגוע על חוף הים בלי אטרקציות אבל כשמציינים זאת בפניהם או אפילו מראים להם הם מגלים עולם חדש ויכולים להתלהב.
אחד הקשרים הארוכים שלי היה עם אבא שהיה רגיל ללונה פארקים וכאלה ובסוף זה נגמר זה שהיינו הולכים לים ויושבים שם על שמיכה כל שעות אחר הצהריים ורק מדברים והילד היה משוחרר בקיצור לרוב הם מתנהגים כך כי אין מי שינחה אותם.

אני סינגלית ואמא. יוצאת, מכירה גברים,
גם אני סינגלית ואימא, אבל זהו שלא יוצאת ולא מחפשת. טוב לי ככה. אני לא יכולה אפילו להעלות על דעתי איך זה יהיה להכניס גבר למשפחה שלנו, לבית שלנו. נראה לי שצריך להשקיע כל כך הרבה אנרגיה להסתגלות וייקח כל כך הרבה זמן לבנות הרמוניה חדשה, שאני מוותרת מראש.

אז אצלנו בבית אנחנו עושות מה שמתחשק לנו, ישנות ביחד, מבלות איך שמתאים לנו, אוכלות מתי ומה שטעים לנו ולפי העקרונות שלי (צמחוני ואורגני). אני לא צריכה להצדיק את אורח החיים שלנו ואת דרכי החינוך שלי לאף אחד, ולא צריכה לנסות לשכנע אף אחד. לא רוצה לשנות אף אחד ולא רוצה שישנו אותי. לא רוצה להתאים את עצמי לקצב של מישהו אחר: או שהוא יעכב אותי או שהוא ינסה לדחוף אותי. אז לכל בחירה יש היתרונות והאתגרים שלה, ומאחלת לך למצוא גבר נפלא שיהיה נפלא לשתיכן.

גם אני סינגלית ואימא, אבל לצערי אין לי הרבה לתרום לדיון

מלבד הבנה - ואולי גם המלצה שתחפשי את המועמדים שלך במקומות חשודים-מיידית: באירועים "טבעיים" ואקולוגיים, בפרויקטים של פרמקלצ'ר, אצל שומרי הגן וכולי. אולי יש שם יותר סיכויים למצוא מישהו שכבר שמע פעם על הורות מקרבת וכולי. הסינון שתבצעי יהיה אז הפוך לגמרי (לאתר מתוכם את אלה שבגיל המתאים והם בעלי ילדים, או שמתאים להם להתחבר לקטע המשפחתי), אבל אולי שווה לנסות.

ואולי גם המלצה שתחפשי את המועמדים שלך במקומות חשודים-מיידית
מראש אני מחפשת במקום חשוד, כנראה שלא מספיק חשוד, תאמיני לי שלא מחפשת במקום מיינסטרימי לחלוטין, ועדיין...

הנה באתי.
אני הייתי כמעט-גרושה עם תינוק וילדה קטנה, בתהליך של "התחזקות" בעקרון הרצף (שנמשך עד היום, כמעט שלוש שנים אחרי). הוא היה גרוש קצת יותר ותיק עם ילדות קצת יותר גדולות, וסגנון הורות שאני רוצה לקרוא לו "מיינסטרים רך": קשוב, מכבד, מתלבט, לא סמכותני. הילדות היו אצלו כמעט חצי מהזמן והוא היה מעורב בכל האספקטים של חייהן, ואני הערכתי את זה מאד, בעיקר ביחס לאבהות שונה מאד שהכרתי מקרוב...
הוא ידע על סגנון ההורות שלי מהשניה הראשונה, וכיבד את זה, ולא סוג הכבוד שאומר "אני מכבד את זכותך להרוס לילדים שלך את החיים לפי אמונתך", אלא כבוד שבא מתוך הבנה, כבוד בין שני אנשים שהתלבטו בשאלות דומות והגיעו למסקנות שונות. מאז, כמו שצפוי לקרות כשהכינורות משתתקים והזיקוקים מפסיקים, ומתחילים לראות ולשמוע, התגלו עוד דברים שאנחנו לא מסכימים לגביהם, והיחס היום הוא יותר של אי-הסכמה מקבלת ומכבדת. הוא לא חושב שאני משוגעת דוגמטית, ואני ממשיכה להתפעל מהמעורבות וההשקעה שלו.
בשלב מסויים הוא רצה להישאר לישון אצלי כשהילדות שלו לא ישנו אצלו. חשבנו וחשבנו, ובסוף הצמדנו שתי מיטות, באחת אנחנו ישנו כשאני בצד הצמוד למיטה השנייה, ובשנייה הילדים. לא הלך: התינוק היה מתעורר והבנזוג לא יכל לישון. אחרי ניסיונות ממושכים ירדנו מזה.
היה שלב שבו ניסינו לגור יחד. היה איום ונורא. זה התחיל מענייני השינה והמשיך לכל הדברים. עזבנו את זה.
היום אני מרגישה, במובן ידוע, שאני נהנית מכל העולמות: יש לי בנזוג שאני מעריכה ואוהבת, ויש לי את החיים שלי עם ההרגלים שלי וההחלטות שלי, כמו שכתבה סינגלית ואמא. אני מרגישה שהגעתי בדיעבד, בדרך ארוכה וקשה, בדיוק למצב שרציתי ושהוא טוב לי.

אני גם חד הורית .
העלית נושא באמת מורכב מאד.
אני רק כותבת כדי להודות לך שהעלית את זה למרות, שאין לי ממש תובנות בעניין.

תודה לכל מי שכותבת כאן.
עודדבר משמעותי בעייני הוא שיש לי ילדה אחת ואני רוצה ילדים נוספים והפעם עם בנזוג שותף, זה מאד משמעותי בעיני לנושאים שעלו כאן כמו לא לגור יחד וכו'. נראה לי שכשמכוונים לילדים משותפים זה פחות רלוונטי, אם כי אני בהחלט מכירה מישהי שהיתה חד הורית, הכירה מישהו, נכנסה להריון, בהריון הם לא גרו יחד ובנו את היחסים ורק מאוחר יותר עברו לגור יחד, איפשהו סביב הלידה אני מניחה, אם כי לא חקרתי לפרטים.

זהבי ת ,
אשמח אם תעלי את השאלות שעולות לך, אני מניחה שכל אחת והדילמות הספציפיות שלה בכל נקודה.

אני פגשתי פעם מישהי עם בן זוג וילדה משותפת לשניהם, הילדה גרה איתה, ובן הזוג לא. חשבתי שזה סידור לא רע.

אני פגשתי פעם מישהי עם בן זוג וילדה משותפת לשניהם, הילדה גרה איתה, ובן הזוג לא. חשבתי שזה סידור לא רע.
אני חושבת שזו אני....

זה באמת נורא מורכב.
אני תמיד הולכת פנימה במקומות כאלו.
אני בודקת מה אני רוצה דבר ראשון.
דבר שני אני בודקת מה המציאות הביאה לי , כי המציאות היא תמיד משקפת את מה שקורה בפנים באמת....
ואז אני מביטה על הפער (אם יש) ונעזרת במציאות כדי לזכך את המקום הזה.
ודוגמא:
אני רוצה גבר מודע ופתוח , חם וגם רוצה במחוייבות.
המציאות מזמנת לי: גבר פתוח, חם לא ממש מודע ופוחד ממחוייבות.
כלומר מה שאני באמת חושבת ש"מגיע לי" זה חוסר מודעות ופחד ממחוייבות.
ואז אני בודקת בתוכי , איזה חלק בי בוחר בזה, מה הרווח שלי מזה וכו' (מי אני כאישה שלא מוכנים להתחייב לה ולא מבינים אותה ,ממתי זה, האם זו תחושה מוכרת מהילדות, האם זו הגנה שסיגלתי לי- אל תתקרבו ואני לא אפגע....)

עצם הבדיקה ועצם העלאת המקום למודעות והחיבוק שלו עם חמלה וסקרנות (ורצוי גם 1/2 כוס הומור) משנה את המקום הזה בי .ואז , כשאני משתנה- המציאות מביאה לי השתקפות של זה.
יכול להיות שיגיע גבר אחר, לפעמים הגבר שאיתי משתנה בגלל השינוי שאני עשיתי.

אני חושבת שזו אני.... אוי, מפוזרת שכמותי, אז אני מכירה שתיים כאלה! דוקא חשבתי על מישהי אחרת. והאמת היא שגם היא בהחלט עשויה להסתובב באתר הזה... רוקדת לאור ירח{{}}, אחת כזו היא אולי תופעה מקרית, אבל שתיים ש{{}}אני מכירה - אני מכירה ממש מעט אנשים - זה כבר מעיד על התחלה של תופעה. ותופעה מבורכת, לדעתי. לא בגלל שזה יותר "נכון" או משהו כזה, אלא בגלל שהייתי רוצה לראות מגוון של אפשרויות שיתנו לכל אחד הרגשה שאפשר לבחור.
זהבי ת{{}}, פעם היתה לנו שיחה על זה, שלימדה אותי המון. תודה!

משהו שעולה לי תוך כדי הדיון הזה זה שבעצם אניהרבה יותר חוששת מאיך יקבלו אותיואיך יגיבו מאשר זה אכן ככה במציאות, במציאות אני פוגשת אנשים בוגרים (לשמחתי) שכנראה ראו כבר דבר או שניים בחיים ולפחות במבט ראשון נראה שיותר מתעניינים בי מאשר בסטיגמות והרגלים. עכשיו נשאר רק לקבל את עצמי.
וגם- כל כך התרגלתי תמיד להיות בסביבה הקרובה המוזרה שמעבירים עליה ביקורת או שסתם לא מבינים אותה שכנראה שזו המחשבה הראשונה שאני סוחבת איתי למפגש אנושי ומתנגש לי ברצון שיאהבו, למצוא חן וכו'. מסתבר שבינתיים אני עוברת לא רע את סף הסינון הראשוני למרות המוזרויות שלי.

הי רוקדת.
אני הולכת לאמר משהו בנאלי מאד אבל נכון מאד.
יש אי שם אדם, גבר, איש ,שמי שאת ומה שאת זה בדיוק מה שהוא מחפש כבר הרבה זמן....
הוא קיים באמת. (אולי כבר פגשת אותו...)

רוקדת, זה כל כך מצחיק ההגדרה הכל כך ברורה מאליו שאת מוזרה, או יש לך מוזרויות, כאילו לא השתכנעת בדרכך שלך. מה אומר ומה אגיד? לי נראים מוזרים אלה ששולחים את הילדים שלהם לגן עד חמש (ולא מאילוצים כלכליים), או אלה שפותחים "רחוב שוקק חיים" בלילות בין החדר שלהם לחדר של הילדים שלהם ו...עוד ועוד.

זה כל כך מצחיק ההגדרה הכל כך ברורה מאליו שאת מוזרה
לא, לא אני מגדירה את עצמי ככה, אבל כן הסביבה הקרובה. מוזרה זה עוד טוב, שמעתי כבר דברים גרועים כמו "פרוורטית" אפילו, לגבי הנקה. בעייני תמ"ל זה הרבה יותר פרוורטי וגם לתת לתינוק בן חצי שנה לישון לבד בחדרו, אבל כל אחת והמוזרויות שלה.