ילדים מאוננים

[אנונימי]

[h=3]

דף לעריכה[/h]

<sub>ראו גם:
ילדים ומיניות

הועבר לכאן תוכן הדף עזרה דחופה הבת שלי מאוננת בלי הפסקה</sub>

[המתאוננים*]

הבת שלנו, בת 3, התחילה לאונן על רהיטים בטכניקה מעניינת - פיסוק הרגליים על קצה הכורסה ועליה מעלה ומטה. לשאלות מה היא עושה התשובה היא "אני מתאמנת שהטוסיק שלי יהיה רך" אין לי מושג מאיפה היא הביאה את זה (אנחנו ממש לא מהמתעמלים...)
היא גם מנצלת הזמנויות של הושבה על הברכיים או על מתקנים בגן המשחקים.

ברור שאפשר לטעון שזה לא בסדר שאנחנו מובכים, ושזה טבעי, אבל העובדה היא שזה מביך.
התחלנו לומר לה עכשיו שזה לא יפה לנו לראות ושתעשה טוסיק רך בחדר עם היא רוצה. זה עוד לא ממש נקלט לה.
רעיונות?

[אביב_חדש*]

אני בעד להסביר שיש דברים שעושים אותם במקום פרטי ולא ציבורי (הסלון הוא ציבורי לצורך העניין), והיא יכולה להמשיך לעשות אותם בחדר/מיטה שלה, מה שמקובל אצלכם כפרטי.
יצא לי מעט פעמים להגיד לילדים את זה, אבל זה התקבל בהבנה מצידם.

[פלוני_אלמונית*]

אולי כדאי לעשות אבחנה בין הדבר עצמו (...נכון שזה נעים ונחמד , ... כולם אוהבים לעשות אותו לפעמים וכו' ) לבין המיקום.
בדיוק כפי שאמרה שגית ,האזורים האינטימים בגוף הם פרטיים של הילד עצמו (וגם אנחנו כהורים , מכבדים אותם ככאלה ) וזה גם זמן טוב לאבחנה הזו , שתשמש אותם בגיל קצת יותר מאוחר , ואולי גם הרבה הלאה...

כך שאם רוצים לגעת (ולכל ילד יש את ההגדרה הקסומה שלו בעניין...) להמשיך כמה שרוצים -כי זה ממש נחמד וכיף , רק למצוא פינה פרטית . אפשר בהתחלה אולי קצת לעזור במציאת המקום , כדי לעשות את העניין חלק נעים ולגיטימי בחיים.

[אב_מתיעץ*]

יש לי 2 בנים בגילאים 8 ו 11 שנהם אוהבים לאונן והם עושים זאת או בחדרם בפרטיות או בסלון גם כשאני איתם כי אשתי נהגה להעיר להם כל הזמן וגרמה להם לאי נוחות ואני מתיחס לכך בשיא הטבעיות לדעתי בגלל העובדה שהם מרגישים כל כך נוח בחברתי שווה שזה ישאר כך עד שהם ירגישו לא נוח מה דעתכם?

[נאוה_פרנס*]

אב יקר,
יש לי בן בגיל 8 וגם הוא מאונן לידי חופשי.
בעקבות הדף הזה, התעוררה בי המחשבה שאולי אני לא ערה לצורך ללמד אותו לעשות זאת בצנעה.
כיון שאנחנו חיים עכשיו אצל הורי, והוא די חופשי לידם (להתלבש, מקלחת), החלטתי שהתנהגותו לידם יכולה להיות מדד.
שאלתי את אימא שלי.
לא, הוא לא מאונן לידה (אני מניחה שגם לא ליד אבי - לא שאלתי עדיין)

מסקנה: הילד מבחין מתי כן ומתי לא.

לכן,
אם לך נוח עם זה, לא הייתי משנה. יגיע הגיל שבו הם יפסיקו גם לידך.
בינתיים, אתה מעביר להם מסר בריא - זה טוב ליהנות מגופכם.
אני מניחה שאתה משפר את הסיכויים שלהם למיניות בריאה ובשפע.

[פלוני_אלמונית*]

בני בן 6 (כיתה א') מאונן לעיתים שהוא שוכב על הרצפה . הסברתי לו שהוא יכול לעשות זאת בחדרו בצורה פרטית ולא בפומבי אך הוא ממשיך מדי פעם בסלון ואף ראיתי אותו עושה זאת כשבאתי לקחת אותו מהצהרון. מה עושים?

[הורים_אלמונים*]

שלום רב, בתי בת השנה וחצי החלה לגלות את האוננות ובעת שהיא מתיישבת על הכסא היא מתחילה להתחכך ברצועה העוברת בין הרגליים, הדבר מביך אותנו ההורים וכעת זה קורה מיד ברגע שהיא מתיישבת היא מתאמצת ונההית אדומה וכשאנו מנסים לפנות אליה או להסיח את דעתה היא מתחילה לצרוח ולהתעצבן, ואפילו בזמן שאנו רוצים להוציאה מן הכסא בסיום הנסיעה היא ממאנת ומנסה להמשיך...
האם ישנם עוד הורים שנתקלו בתופעה( אני מניח שכן מן הסתם), אנא שתפו אותנו מנסיונכם.
נ.ב יכול להיות שכסא אשר טכניקת הריתום שלו שונה( חגורה מימין לשמאל כמו של הנוסע האמצעי ברכב) יוכל לצמצם התופעה ?!...

[טרה_רוסה*]

מה הבעיה בעצם?

(לפחות היא מסכימה לשבת בכסא P-: )

[ענת_ב_פ*]

מזמינה את כולכם להציץ (ולא להיפגע) גם בדף ילדים ומיניות. הדיון קצת חופף.
> גם אני בעד עינוג עצמי אבל עם דאגה לפרטיות. וכן אני פולניההה <

[טרה_רוסה*]

גם אני בעד עינוג עצמי אבל עם דאגה לפרטיות.
ענת, נראה לי שיהיה קצת קשה להסביר את העקרון הזה לתינוקת. לכן אני חושבת שבמקרה זה ההורים פשוט צריכים לתת לה לעשות מה שהיא רוצה ומה שנעים לה. ואולי לתת לה פרטיות - לא להסתכל עליה ולא לנסות להסיח את דעתה.

[ענת_ב_פ*]

ענת, נראה לי שיהיה קצת קשה להסביר את העקרון הזה לתינוקת
טרה רוסה, אני מסכימה איתך שהיא לא ממש מבינה מה ההורים שלה כ"כ נלחצים כשלה כ"כ נעים. אני פשוט חושבת שכמו בהרבה נושאים אחרים אנחנו צריכים להתחיל לטפטף את הרעיונות שלנו כשהם מאוד צעירים. אנחנו בהחלט לא צריכים לצפות שהם יעשו במיידי מה שאנחנו אומרים. החינוך לפרטיות צריך להיעשות בזרימה היומיומית של החיים. זה צריך להיות באוצר המילים הזמין של ההורים. לדוגמא- אנחנו מבקשים מהם לאכול בפה סגור גם מגיל צעיר ולדעתי ממש לא מצפים שיעשו זאת.

ואולי לתת לה פרטיות - לא להסתכל עליה ולא לנסות להסיח את דעתה
אכן, גם כאן אני מסכימה. הרעיון של "פרטיות" צריך להיות דו-סיטרי.
בעיקר חבל שההורים מאוד נלחצים.
יש לי הרגשה שהסיטואציה של ילדה-מאוננת-במכונית אולי מלחיצה יותר משום שמכונית היא לא ממש 'אזור פרטי' אלא מן 'אזור חצי-ציבורי'. מעניין אם ההורים היו נלחצים אם זה היה קורה בסלון. שנה פלוס זה בהחלט גיל מאוד צעיר.
> גם לפולניות יש לב רגיש <

[ענת_ב_פ*]

שוב אני מפנה גם לדף ילדים ומיניות
>אם כבר פולניה אז נודניקית עד הסוף<

[פלוני_אלמונית*]

האם זה בסדר שלילד בן 9 יהיה איבר מין באורך כ 14 ס"מ?
ושהוא מאונן כל הזמן בבית ולפעמים עם חבריו שבאים עליו או כשהוא הולך עלייהם?

[פלוני_אלמונית*]

מה עושים ילד בן 11 וחצי שמאונן לעיתים קרובות ופולט על המיטה וכל מיני דברים ורהיטים בבית ואף על
אחותו התאומה -על הפנים-יד בטן........ איך מסברים שזה אסור?
הרי בגיל 11 וחצי אפשר להיכנס להריון

[סיגל_ב*]

לשני הפלוני,
אתם מוזמנים לשאול את שאלותיכם באתר דלת פתוחה שם עונים עליהן בפירוט רב.
אתם יכולים לראות שאלות דומות שכבר נשאלו - בדף הבית באתר. תבחרו בצד ימין את שאלות ותשובות ותסמנו לראות את השאלות העוסקות בהתפתחות מינית של בנים, או באוננות או בנושאי הריון.
אתם גם יכולים להוסיף שם את שאלותיכם.

[פלוני_אלמונית*]

אנחנו מבקשים מהם לאכול בפה סגור גם מגיל צעיר
ענת, גם הצורך בזה שנוי במחלוקת .

[משפחה_צעירה*]

שלום לכולם
בתנו בת השנה ותשעה גלתה את הפות לפני מספר חודשים. בבית היא מסתובבת ללא חיתול רב הזמן. עד היום היא היתה נוגעת או מכניסה אצבע עמוק יותר לא לעתים תכופות. היום מול אב חדש בעסק הזה החדירה כפית פלסטיק פנימה. האם זה מסוכן? מה אומרים במצב כזה? איך מגיבים? הגבנו מתוך חוסר ידע ומבוכה ואמרנו שזה עלול להיות מסוכן ועדיף להשתמש באצבע. היא כמובן מאוד נעלבה. נשמח לשמוע עצות ואולי גם הפניה לספר טוב. משהו ששם דגש על ההתפתחות הנפשית. בקיצור כיצד לא להבהיל ולטמון זרעים של ניכור לגוף?

[ענת_ב_פ*]

למשפחה צעירה,
בתנו בת השנה ותשעה גלתה את הפות לפני מספר חודשים. בבית היא מסתובבת ללא חיתול רב הזמן. עד היום היא היתה נוגעת או מכניסה אצבע עמוק יותר לא לעתים תכופות
איזה כיף לה
האם זה מסוכן?
יתכן. הנרתיק מלא כלי דם. לדעתי תפקיד ההורים לדאוג לרווחתם הגופנית של ילדיהם ועל כן צדקתם שהזהרתם אותה שזה מסוכן. רק אוסיף שלא הייתי מציעה לה לדחוף אצבע.. לא חו"ח כי זה אסור אלא פשוט מפני שהיא עושה את זה לבד.

כיצד לא להבהיל ולטמון זרעים של ניכור לגוף?

• קודם כל לזכור שהיא הכי נורמלית שיש. זו התנהגות שכיחה ביותר. גם ילדות סקרניות. וילדות סקרניות לא מגבילות את תחומי התעניינותן. הן לא שמות גדר הפרדה לפני הפות
• לקרוא את "הבנת ההתנהגות המינית בגיל הילדות" של ד"ר קוואנה ג'ונסון. לא בטוחה שהוא שם דגש על התפתחות נפשית אבל נותן הרבה עזרה.
• לשים לב לטון שבו נאמרה ההערה. אם מעירים בתחום הזה רצוי שזה יעשה לאחר שקצת ריככנו עם עצמנו את החרדות שלנו. בפעם הבאה שהיא תדחוף משהו (אם בכלל תהיה..) לומר בטון רך- אני מבינ/ה שאת משחקת ונהנית אבל את עלולה לפצוע את עצמך. ולהוסיף אמירה כללית- אנחנו לא מחדירים לגוף שלנו חפצים.
• כמובן שאנחנו המבוגרים יודעים שהמשפט האחרון איננו מדויק... איך מיישבים את הסתירה?- אנחנו יודעים שיש דברים שמתאימים למבוגרים ולילדים לא. בד"כ לא ניתן לילד ממש קטן מספריים חדים ביד ולמבוגר ניתן. כל דבר בעיתו.

> זה הזמן להזכיר להורים לסגור ת'דלת כשהם משתמשים בצעצועים למבוגרים.. <
> אחרת יצטרכו להסביר על הצעצועים מוקדם מכפי שתכננו.. <

• וכמובן לקרוא פה באתר לפי המלצת סיגל ב

@}

[תבשיל_קדרה*]

באופן כללי, אני משתדלת להתיחס לגילוי הפות על חלקיו (כמו לגילוי הבולבול אצל הבן) באופן עניני. אם משתפים אותי - אני מקשיבה, נותנת שמות. אם לא - אני לפעמים אומרת מילה - לא יות ממה שהייתי אומרת אם הייתי רואה אותם עושים משהו אחר.
אילו הייתי רואה אותם עושים משהו שעלול להזיק, הייתי אומרת (כמו "לא אוכלים את העלים האלה").
אני מתקשה להאמין שילדה תחדיר כפית לנרתיק באופן שיפצע אותה - זה יכאב קודם!
למען האמת - לא נתקלתי (אצת בנותי) בנסיונות להחדיר חפצים, ולא כל כך ברור לי מאיפה הרעיון הזה יכול לצוץ (בכזה גיל צעיר).

[בשמת_א*]

ולא כל כך ברור לי מאיפה הרעיון הזה יכול לצוץ (בכזה גיל צעיר).
אף על פי שלי אישית אין שום ניסיון עם דבר דומה, אני כן יכולה להבין בקלות איך הרעיון צץ:
היא הכניסה אצבע לפות שלה. עמוק.
כלומר, היא שמה לב שזה מין פתח, ממש כמו הפה שהיא אוכלת בו. פתח שמרגיש קצת דומה, שאפשר להכניס בו דברים.
ולכן היא גם הכניסה בדיוק את הפריט שהיא מכניסה לפה: כפית!
(-:

[מאמאמא*]

הבת שלי בת שנתיים וחצי , כמעט כל הזמן מבקשת להיות או לישון בלי תחתונים בטענה שהם מפריעים לה. אחרי שהיא מורידה אותם היא מתחילה לגעת בעצמה ובד"כ מודיעה לי ש"אמא, יש לי משהו בתוך הפות " - ומראה לי את הדגדגן . אני מסבירה לה בכל פעם מחדש שלכול הבנות יש את זה בתוך הפות ואין סיבה לנסות ולהוציא את זה !!!

אתמול היא ממש הפחידה אותי כי היא פותחת את השפתיים שלה ממש חזק כדי להראות לי וכשהיא מראה לי את זה -הפתח ממש נראה גדול וכיוון שמעולם לא היתה לי ילדה בגיל כזה אני לא יודעת אם הוא גדול מידי או אם קיימת אפשרות שהוא התרחב כתוצאה ממה שהיא עושה . (או חו"ח חדברים אחרים שאני אפילו לא רוצה לחשוב).

בכל אופן - אני לא מתכוונת להראות את הפות שלה לאף אחד אחר כדי שיבדוק (גם לא לרופא) . אז אודה לכם אם תוכלו להרגיע אותי ולהגיד לי שהפות כבר בגיל כזה נראה אותו דבר כמו אח"כ ושהכל אצלה בסדר .

[טרה_רוסה*]

אני לא יודעת אם הוא גדול מידי או אם קיימת אפשרות שהוא התרחב כתוצאה ממה שהיא עושה .
לא נראה לי.
אני חושבת שהכל בסדר. אין לך מה לדאוג.

[מאמאמא*]

תודה על ההתייחסות.

אני מקווה שאת צודקת. פשוט תמיד שמעתי על אוננות אצל ילדים אבל לא על פתיחה ומתיחה של אבר המין בצורה כזאת . אשמח לשמוע עוד התייחסויות של אמהות שבנותיהן עושות כך.

[פלוני_אלמונית*]

גם אצלנו הידים שלה תמיד בפות, וגם בפי הטבעת (היא אוהבת להריח את האצבעות אח"כ..)
אנחנו מקפידים רק להזכיר לה שזה דבר שהוא פרטי (= עושים רק בבית וכשאין אנשים אחרים).
היא בת 4.

[פלוני_אלמונית*]

אני בן 14 ומאונן די הרבה ואני לא מגלה זאת להוריי
מה אוכל לעשות?
כי אני במקלחת די הרבה זמן וזה גורם לחשד..
אני ודוד שלי מאוננים באותו מקום ואני ממש מפחד
שהוא חושב שאני הומו ואני לא
מה עושים?בהקשר לשני השאלות

[ענת_ב_פ*]

אני בן 14 ומאונן די הרבה
זה טבעי ונורמלי ובגילך בד"כ יש עיסוק מוגבר בעינוג עצמי.
ואני לא מגלה זאת להוריי
בעקרון לפי הבנתי אוננות שייכת לתחום הפרט. ולפרטיות. אתה לא חייב לספר להם. העניין הוא שאני מבינה מנימת הדברים שאתה חש בושה ואשמה. יתכן ובביתך יש התיחסות שמרנית למין ומיניות. האם בבית יש שיחות בנושאים האלה?
יתכן ובבית מאמינים שאוננות איננה טבעית איננה בריאה ואיננה מוסרית.
ותאמין או לא- יתכן שבדעותיהם הוריך חושבים שאוננות היא טבעית ובריאה אך הם 'סוחבים' איתם חינוך שמרני מהוריהם ואינם חשים נוח לדבר איתך על הנושא.
וכך בסופו של דבר מה שעובר אליך זה מסר שמרני.


_אני ודוד שלי מאוננים באותו מקום ואני ממש מפחד
שהוא חושב שאני הומו ואני לא_
אוננות באותו המקום איננה מעידה דבר על נטייתך המינית.
אגב, בגילך כחלק מההתעוררות ההורמונלית מתעוררות גם הרבה שאלות לגבי הזהות המינית.
'צטערת אבל אתה מתנהג בצורה אופיינית גילך
אתה מוזמן להעלות כאן עוד הרהורים ושאלות
ובינתיים- תמשיך ליהנות
<ותנסה לעניין עצמך בעוד דברים >
<יש עוד אנשים בבית הזה שזקוקים למקלחת >

[פלוני_אלמונית*]

בתי בת שש וחצי, משחקת עם חברה בחדרה בפרטיות. כשהצצתי לרגע, לשאול אם להכין להן משהו לאכול, ראיתי שהן מחדירות המון טושים לפות של בתי.
לא אמרתי על זה כלום ויצאתי מהחדר בלי לשאול כלום, כי הייתי קצת בשוק מזה.
אני באה מבית שמרני ופולני, ולא רוצה להעביר לבתי תחושות רעות כלפי מיניות וכלפי גופה.
אני לא יודעת אם זה בסדר שהיא עושה דברים כאלה עם חברה. אני לא יודעת אם הרעיון בא ממנה או מהחברה. אני יודעת שמה שהיא עושה לעצמה בעצמה בפרטיות - זה בסדר מבחינתי. אבל עם עוד מישהו, אני לא בטוחה בכלל. איך לשים גבול בצורה שתהיה בונה וחיובית? איפה לשים את הגבול הזה? מה לעשות? מה להגיד?
תודה

[ענת_ב_פ*]

ראיתי שהן מחדירות המון טושים לפות של בתי.
הנה ילדה יצירתית ומגוונת

לא אמרתי על זה כלום ויצאתי מהחדר בלי לשאול כלום
כל הכבוד על האיפוק!! אבל עכשיו כדאי לגבש עמדה וללכת לפיה.

אני לא יודעת אם זה בסדר שהיא עושה דברים כאלה עם חברה
בואי תדמייני לרגע שהיית מציצה לרגע לחדר ורואה אותה ואת חברתה דוחפות לבתך המון טושים אבל לא לפות אלא לפה. מה היית עושה אז??
אני מניחה שבשיא הפשטות היית אומרת לה שזה מסוכן כי היא עלולה להיחנק וכו'. נראה לי שאותו הכלל תופס גם לגבי הפות. נראה לי שיש סכנה לפגיעה בגופה (פקק של טוש יכול להישאר תקוע בפנים, היא עלולה להכאיב לעצמה וכו')

מה לעשות? מה להגיד?
פשוט לומר שזה מסוכן.
רק לזכור דבר אחד- עצם המשחק עם חברתה זה דבר טבעי ורגיל. הרבה ילדות לומדות את גופן בצורה כזו, יש פֶּתָח והוא מעורר את סקרנותן. אז לא צריך לכעוס ואין מה לפחד שמשהו במשחק שביניהן חריג. אפשר לשאול אותה- את נהנית לשחק עם X? היא בטח תגיד כן. אז תגידי- יופי, אני שמחה שיש לך חברה טובה שכיף לכן. רק שראיתי שתוך כדי משחק הכנסתן טושים לפות וזה מסוכן. במקביל, כדאי למצוא ספר שמדבר על גוף ואיברי גוף, ומתוך ההבנה של הייחוד של כל איבר יהיה קל לך יותר להסביר איך כדאי לשמור עליו.
לדוג- היא תלמד על העיניים, היא תדע (והיא בטח כבר יודעת) שאין לדחוף אצבעות או כל דבר אחר לעיניים. כנ"ל הפות- הוא מוביל לאיברים פנימיים חשובים אחרים וכדאי לשמור עליו.
בעצם, כשאני חושבת על זה, קל מאוד להסביר שאנחנו רוצים להגן על האיברים הפנימיים שלנו, על שלמות הגוף. בין אם זה עיניים/אוזניים/פות.
@}

[פלוני_אלמונית*]

ענת,
תודה על תשובתך.
אני לא חושבת שזה כל כך מסוכן, אז אולי את רוצה להסביר לי במה בדיוק זה מסוכן?
כן מטריד אותי שזה יחד עם החברה. אני לא יודעת אם החברה לא תספר למישהו אחר על המשחקים האלה, אני חוששת שהן ישחקו בחקר גופן בסביבה פחות מקבלת, כמו למשל בבית החברה או במקום אחר, בו מישהו אחר עלול לראותן ואחר כך להשמיץ את בתי.
את חושבת שמספיק שאני אשדר לה (מילולית ואחרת) שזה בסדר שהיא חוקרת לומדת ומגלה את גופה, כשהסביבה עלולה לקרוא לה בשמות גנאי וללעוג לה על כך?
ומה אם תשחק בלהחדיר חפצים יחד עם בן? או אברים של בן? בכלל - משחקי מין בין ילדים - יש לשים להם גבול או לא? ואם כן - מהו ואיפה עובר הגבול הזה לדעתך?
(כמובן שמתוך פחדי שלי אני מדברת, אך בכל זאת אלה הפחדים המלווים אותי ועכשיו הם בהקשר של ילדתי)

[פלוני_אלמונית*]

ענת,
את מוכנה להציץ שוב בדף ילדים מאוננים ?

[ענת_ב_פ*]

אהלן פלוני אלמונית , חזרתי לדף אחרי הרבה זמן. את איתנו?
אני מודה שהעלית שאלות מאתגרות בנוגע למיניות של הילדים שלנו ביחס לסביבה הקרובה.
לא על הכל אני יכולה לענות במדוייק. אנסה לנסח תשובה.

אני לא חושבת שזה כל כך מסוכן, אז אולי את רוצה להסביר לי במה בדיוק זה מסוכן?
כבר עניתי
כנ"ל הפות- הוא מוביל לאיברים פנימיים חשובים אחרים וכדאי לשמור עליו. ז"א אני הייתי רוצה לחשוב שהפות של ילדתך שלם, לא פצוע, שקרום הבתולין נמצא כמו בלידתה ושהפקק של הטושים נמצא עדיין על הטוש ולא מסתובב לה בתוך הנרתיק. אני ברורה?
מה גם שכתבת- ראיתי שהן מחדירות המון טושים לפות של בתי . לי המילה המון עושה קצת חלושעס. אבל אני זו אני ואת זו את. לי מפריע ולך לא.
אגב,

ומה אם תשחק בלהחדיר חפצים יחד עם בן? אזי תשובתי היא אותה תשובה. ז"א- כן, משחקי מין בין ילדים הם נורמליים וטבעיים, לכן לא נגיב בהיסטריה אם נמצא שהם קיימים, אבל- אין זה אומר שצריך להתעלם מהם. אין זה אומר שלא צריך לשמור על בריאות גופם של הילדים. אני באופן אישי לא בעד החדרה של חפצים לא לנרתיק ולא לפי הטבעת. גם לא של כל אחד לעצמו.
אם להיות מדוייקת יותר- אין לי בעיה עם אצבעות. ההיפך.

- משחקי מין בין ילדים - יש לשים להם גבול או לא? ממה שכתבתי עד כה כבר ברור שהתשובה היא שבוודאי שיש לשים גבול.

מהו ואיפה עובר הגבול הזה לדעתך? - אז לטעמי החדרת חפצים היא מחוץ לגבול. עוד פרמטר זה המינון של העיסוק במשחקים המיניים. אם הילדים משחקים בהרבה משחקים לא מיניים ובין לבין הם קצת חוקרים את גופם, משחקים ברופא וחולה, מראים אחד לשני איברים, מבחינתי זה בגבול המותר. אבל, אם היה נראה לי שכמעט כל מה שהם עושים זה משחקים מיניים אז זה לא היה מוצא חן בעיני.
וכרגיל, חשוב תמיד להתבונן בילד בהתנהגותו הכללית- איך הוא ישן, מה מצב הרוח שלו רוב הזמן, האם הוא נינוח, כיצד הוא אוכל, האם הוא צוחק ושמח או מדוכא וסגור וכו'. אם נראה שהוא לא בהתנהגות השגרתית שלו זה מהווה נורה אדומה.


כן מטריד אותי שזה יחד עם החברה את צודקת בהחלט. רוב ההורים שאני מכירה מגיבים בהיסטריה כשהם מגלים שיש משחקי מין בין הילדים. רוב ההורים אינם עושים הפרדה בכלל בין מגוון המשחקים המיניים. רובם נבהלים מאוד אפילו אם הילדים רק התפשטו אחד ליד השני ולא היה שום מגע.
לכן חשוב מאוד שלפחות את תהיי יותר בטוחה לגבי ההתנהגות של הילדה שלך. ולכן תמיד אני חושבת שזה חשוב לדבר עם הילדים על הגוף שלהם באהבה ובכל זאת לטפטף את הרעיון שעינוג גופני רצוי שיעשה בפרטיות רבה.
יצא ארוך... מקווה שבכל זאת נתתי איזשהו כיוון דרך @}

[אמיר*]

יש לי שאלה קריטית!! אני אבא ל - 2 בנים חמודים בני 3 ו- 5 שאני מאוד אוהב אותם ומשתדל לענות לכל הצרכים שלהם...
אני מרשה להם להסתובב בבית ערומים (תלוי במזג אוויר כמובן) ו"לחקור את האיבר" אבל בזמן האחרון הבן הבכור שלי (5) מבקש ממני ללטף לו את האיבר מין... כמו שהזכרתי אני משתדל לענות לצרכים שלהם ולגדל אותם בחופשיות עם עצמם... מצהצד החיובי אני מרגיש שאני עונה פחות או יותר לצרכים שלהם -
"תורם להנאה העצמית" שלהם אבל מצד שני אני מרגיש שזה ממש לא בסדר למרות שאני אבא שלהם ויודע שהם ביקשו ממני - אני לא יזמתי וזה כיף להם
ואני מרגיש סוטה או משהו כזה... אז מה לעשות???????? אני רוצה לגדל אותם בחופשיות גם עם עצמי... אז עזרההההההההההה!!

[יוחאי_כותב*]

נראה לי שזה בסדר לסרב לילד,חשוב שהם יקבלו תשובה שלילית וכנה במקרה הזה ובעוד מקרים שההורים לא יכולים לענות על רצונות של ילדים
ושיבין שלך זה לא נוח ולא נעים וזה לא בגלל שאתה לא אוהב אותו כמובן.
ואפשר להציע לו פתרון כמו-שאם הוא מרגיש צורך לליטוף באיבר אז הוא יכול לעשות זאת בעצמו.
זו דעתי הכנה והלא מקצועית או מנוסה...
בהצלחה

[ענת_ב_פ*]

אהלן אמיר ,
לדעתי, אתה לא אמור לספק את ילדיך מינית.
שים לב שבעצמך כתבת
"תורם להנאה העצמית" , ז"א ההנאה העצמית שלהם , במו ידיהם ולא במו ידיך!!
כהורה זה נכון שאתה אמור לספק את צרכי ילדיך, אבל כמבוגר אתה יודע שאוננות משמעה עינוג עצמי .
תפקידך, כהורה, הוא לספק להם את הכלים להצליח להגיע לעינוג עצמי. תפקידך אינו לספק אותם מינית!!
לספק כלים זה אומר למשל להעביר להם מסרים חיוביים על הנאה מהגוף, מהמיניות, לתת מודל הורי טוב על מהי זוגיות, להעביר להם חום ואהבה וכו'. כן רצוי מאוד שתלטף ותחבק אבל לא רצוי לללטף את איברי המין.
בגיל 5 הילד כבר יודע שגופו שייך לו ואתה בשיא הפשטות יכול לומר לו- אני יודע שזה נעים לך המגע בפין, אתה יכול ללטף אותו. גיל 5 זה גיל מצויין לחדד מסרים של פרטיות. תשלח אותו בחיוך לחדרו שם הוא יכול לענג את עצמו בפרטיות.
בזה שאתה מלטף אותו בפין זה גילוי עריות ואתה גוזל ממנו את הזכות ללמוד את מיניותו בעצמו.
לדעתי, אתה לא מצליח לעשות את ההפרדה בינך ובין ילדיך, ואתה גורם גם להם בלבול גדול.
צר לי אם אני 'קשה' איתך אבל זה מה שאני חושבת.
אם אתה רוצה לחדד דברים או שאתה חושב שלא הבנתי אותך נכון אתה מוזמן להתייחס @}

[אמיר*]

וואו!! לא תיארתי לעצמי שתגיבו כל כך מהר, תודה!! אבל בכל זאת - אולי לא שמתם לב שכתבתי בהתחלה:
"אני מרשה להם להסתובב בבית ערומים (תלוי במזג אוויר כמובן) ו"לחקור את האיבר"... זאת אומרת שהבנים שלי גילו מזמן את הפין והתחילו לאונן אז אני חושב
שבגלל שהרשתי להם להסתובב ערומים אז הם גילו את הפין והתחילו עם האוננות... אין לי שום בעיה עם זה - להפך שיהנו מעצמם כמה ואיפה שבא להם
(כמובן בגבולות הבית) אבל אני לא מבין למה פתאום הבן הבכור רצה שאני...
אני מרגיש ממש לא נעים עם זה...
למעשה התחושה החיובית היחידה מצידי זה שאני יודע שאני תורם להם במשהו... או שלא... חצי נחמה.
אז השאלה היא למה הבן שלי פתאום רוצה שאני יאונן בשבילו אחרי זמן די ארוך שהוא ממש לא הראה סימנים שהוא "לא מסתדר לבדו".

[ענת_ב_פ*]

אמיר היקר,

אולי לא שמתם לב שכתבתי בהתחלה:
שמתי לב אבל אתה לא שם לב שלנו זה נראה נורמלי לגמרי.. האוננות אני מתכוונת.
אגב, אתה מבלבל בין הביצים לתרנגולת... ז"א לא בגלל ש אתה מרשה להם להסתובב עירומים אז הם מאוננים. הם מאוננים. נקודה. ז"א ילדים מגלים את גופם ואוננות היא טבעית בכל גיל .

אבל אני לא מבין למה פתאום הבן הבכור רצה שאני...
אני מבינה שזה מביך אותך. אני יכולה להרגיע אותך שאתה לא ההורה הראשון ולא האחרון שילדיו רוצים שהוא יענג אותם. זה טבעי להם שאתה תעשה להם נעים בפין או בטוסיק כמו שאולי אתה עושה להם נעים כשאתה מלטף להם את הראש או הגב.
ההבדל בינך ובינם זה שאתה אמור לעזור להם להבין שיש אזורים ויש אזורים. שליטוף הראש אינו כמו ליטוף הפין. שליטוף הפין והנאה ממנו זה משהו שהם אמורים לעשות בעצמם.
ואני בהחלט שמחה ש אין לי שום בעיה עם זה - להפך שיהנו מעצמם
אני הייתי אומרת שעדיף בפרטיות ולא ואיפה שבא להם
תמשיך להתייחס למה שנכתב פה. שאלות נוספות או כל דבר אחר

[ההולכת_בדרכים*]

חייבת עצה דחוף בשביל חברה שנתקלה בבעיה.
בתה בת שנתיים וארבעה חודשים, גילתה את עולם האוננות בדרך מאוד מביכה.
היא ישבה על גבה של אמה, ולפתע החלה להתנשם ,לנוע ולהתחכך בה.
האמא הבינה שהילדה כנראה מאוננת ולא ידעה כיצד להגיב.
לבסוף העבירה אותה על כרית ,הדבר גרר בכי ותסכול מצד הילדה.
האם הנבוכה שלא מצאה מילים בפיה ,פשוט ניחמה בליטופים ונשיקות.ֿ
אח"כ הסתבר ששבוע לפני כן היה אירוע דומה עם האב, שהוריד אותה ממנו ולא ידע איך להגיב לבכי.ֿ
האמא יצאה בתחושה שנחצו גבולות עבורה ,גם אם עבור הילדה החוויה הייתה מאוד גופנית וראשונית .
מה נכון לומר ואיך כדאי להגיב במצב כזה?

[ענת_ב_פ*]

אהלן ההולכת, אני חושבת שאם מבחינת האמא נחצה קו אדום אז היא צריכה לכבד את עצמה.
בטח לא קל לראות את התגובה של הילדה אבל לא נראה לי נכון לוותר. הקושי יהיה בטווח הקצר, כשכל פעם הילדה תגיב בבכי. צריך יהיה להציע לה ניחומים שהם בגבולות הנוחות (הנפשית) של ההורים. יקח קצת זמן, ואז היא תלמד דרך אלטרנטיבית לעינוג עצמי.
כמו בהרבה דברים אחרים, מתוך הקושי יצמח משהו חיובי. מכיוון שהגב של ההורים יצא מהתחום היא תלמד לסמוך על עצמה.
בנוסף, כדאי שההורים יעבירו לה את המסר שעצם ההנאה שהיא חשה הוא טבעי ורצוי. במהלך התקופה כדאי לומר כמה שיותר מילות אהבה, להמשיך לחבקה וללטפה ולתת לה ח"ח רבים.
אני לא התנסיתי במצב כזה, אבל ניסיתי לחשוב מה הייתי עושה לו הייתי בסיטואציה. @}

[ההולכת_בדרכים*]

וואלה ענת, עזרת לנו מאוד! תודה @}

[לוצ'ס*]

שלום לכם
בתי בת 4 מאוננת להנאתה מזה כשנה על ידי התחככות בחפצים קשיחים - כסא עץ, פינת שולחן, בימבה, ועוד ועוד...
זה בא לה בהתקפות. זאת אומרת שיש ימים רבים שהיא לא עושה דבר ויש ימים שלמים שזה כל מה שהיא עושה.
אני מסבירה לה שזה בסדר לעשות מה שהיא עושה ומכוונת אותה לעשות זאת בפרטיות - בחדר או במקום שאינו ציבורי - סלון, מטבח, חצר עם אנשים.
לפעמים כשהיא עם חברות בחדר או בכל מקום, היא פשוט מוצאת משהו שעונה על הצרכים ורוכבת עליו ויכולה להמשיך כך שעות!!!!
זה קצת מדאיג אותי כי הפות שלה מאדים ולפעמים משתפשף עד רמת הבכי (שלה).
מפריע לי שהיא לא מגבילה את עצמה למרות שהיא יודעת שאחר כך אולי יכאב לה, מפריע לי שהיא לא מסוגלת לעצור את עצמה גם לא ליד אנשים,
כשאנחנו אצל סבא וסבתא עם הבני דודים, היא יכולה פשוא לעלות על סוס הנדנדה שנמצא שם ולדהור....
וקרה ששאלתי - איפה ילדתי? והסבתא ענתה לי עם טון ביקורתי קל - היא מאוננת שם בחדר... ואחריה גם בת הדודה בת ה 6 חזרה על אותן המילים.
פעם אחת היא אוננה על הבימבה בחצר והיו עוד אנשים אז הסבתא אמרה לי - אולי פשוט תקחי לה כבר את הבימבה הזו, שתפסיק.
בקיצור - אני לא יכולה להתעלם ממה שזה גורם לי להרגיש - מבוכה בעיקר, והמחשבה שאולי משהו פה לא כל כך תקין.... הרי זה מוגזם.
אשמח לשמוע מנסיונכם, דעתכם, תחושותיכם.
תודה.

[ענת_ב_פ*]

לוצ'ס, עניתי בדף ילדים ומיניות @}

[אילה*]

לי זה לא נראה בעיתי שילדה נוסעת על הבימבה . אם היא נוסעת לה ומשתעשעת - לבריאות .
יכול להיות שהיא מתנוענעת על הבימבה ככה שאין ספק שמה שהיא עושה זו אוננות . מופיע גם מבט מזוגג וחוסר עינין בכל הנעשה מסביב.היא באמצע הקטע עם עצמה.
במקרה כזה , אני חושבת שהייתי מפריעה לה לרגע , מסבירה לה שאת זה עושים בפרטיות , מעבירה לה את הבימבה מאחורי איזה שיח , מכניסה את הבימבה לחדר בבית .שתהנה כמה שהיא רוצה , רק בפרטיות .

לא היתי לוקחת לה את הבימבה , כעצת הסבתא .
למה להרוס ולחבל בפוטנציאל שלה לחיי מין בריאים ?
הרבה נשים היו מתות להשיג אורגזמה ואין להן שום דרך לזה .

אני יכולה להסמיק גם כן בהזדהות מושלמת איתך , אבל אחר כך , אולי אחרי שנתיים של הצטננות , הייתי אומרת ל" מאוננת שם בחדר " , משהו בנוסח : סבבה לה .
לי אין בעיה עם זה .
אני שמחה בשבילה .
שתעשה מה שהיא רואה לנכון , זה הגוף שלה .
או בקיצור : להמשיך לשטוף כלים / לקרוא את ירחון באופן / לעשות את מה שאני עושה .

אין לי ניסיון עם בנות עם פות משופשף , נראה לי שאם ילדה פוצעת את עצמה פעם אחת היא כבר תלמד בלי שמשהו ישגיח עליה , אלא רק שיהיה להורים שלה ביטחון ואמון בה. אפשר אולי לשים קצת אלוורה או משהו מהסוג.

יש את עינין הפטרת , תולעים , זיהומים ושאר אלרגיות. לפי ההיגיון שלי , הילדה לא תראה מרוכזת ומתענגת עם אחד מהללו.ההפך , היא תמרר בבכי , תגיד שזה מציק לה ביום ובלילה ובלי שום קשר לאוננות .

כתבת בדף על מיניות שהיא עושה את זה כשהיא מתרגשת. כן , לי זה נראה שאנחנו רגילים לאירועים שהילדים נמצאים בלב התרחשות שהיא הרבה מעבר ליכולת שלהם.
כל דבר , כל אירוע שבו יש התיחסות אל הילד מיותר משני אנשים מבוגרים /שלושה מחבריו הקטנים הטובים , נראהלי כעומס יתר על המערכת הקטנה והשברירית.
ומה אנחנו עושים ? ימי הולדת ענקיים , שירים , קושיות בליל הסדר וכ' .
התגובה הטיבעית היא לחטוף פחד קהל , או להתכנס אל הגוף .
אל המקום שבו אני ורק אני נמצאים .באמצע אורגזמה או באמצע ניסיון להשיג אותה הכל מתגמד.

[לוצ'ס*]

תודה.

[אחד_שלומד_מנסיון*]

_פלוני אלמונית, זה אכן מקרה מדאיג! מתי זה התחיל? האם הילד מאונן? האם הוא גילה סימני מיניות לפני זה?
אם כן, אז זה הגישה היא נורמלית ותמימה, כנראה שבעבר הוא חווה חויות מיניות עם חברים בגילו. אם לא היו לו חויות מיניות אז יש כאן נורה אדומה - כנראה דמות בוגרת עשתה אותו הדבר והוא נהנה מזה ורוצה גם ממך. אני מצטער שאני כותב בסגנון כזה אבל פשוט שתבין מה קורה.
לא בטוח אף אחד מהדברים האלה ואל תיקח את זה ברצינות ואל תילחץ. כנראה הילד כן חווה מקרה מיני אפילו מציצה, או משהו דומה מחבריו, והחבר הכי טוב שלו הוא אתה, והוא רואה בך כהעינוג המושלם. (זו אכן הרגשה חיובית כמו שהילד יודע לרכב על אופניים). בני בעבר ביקש ממני שאני אאונן לו, יותר נכון לקח את ידי לאיבר מינו בספונטניות... עשיתי מה שלמדתי מכאן וזה אכן עזר! (פיידבבקק!!)

אז מה אתה צריך לעשות?

הכי פשוט - תסביר לו בנעימות שכל אדם לגופו, הבולבול איך שתקרא לו, הוא איבר פרטי של בנך, ואסור לך בתור אבא או בכלל מבוגר להתעסק בנושא הזה
של עינוג מיני בבנים למרות שהרבה משפחות חיות ככה ודוקא אין השלכות שליליות בעתיד אבל עדיף שלא. תפקידך הוא לכוון את בנך ל - הבולבול הוא רק שלך,
ורק לך מותר לגעת בו, בפרטיות או לא (תלוי איך אתם פתוחים) ואם הוא לא מאונן כלל, 10 זה גיל מתאים במקרה ספציפי זה ללמוד על אוננות ותסביר לו שזה מעשה נעים, פרטי, אינטימי, וכל אדם לגופו.

בהצלחה!

[פלוני_אלמונית*]

_באופן כללי, אני משתדלת להתיחס לגילוי הפות על חלקיו (כמו לגילוי הבולבול אצל הבן) באופן עניני. אם משתפים אותי - אני מקשיבה, נותנת שמות. אם לא - אני לפעמים אומרת מילה - לא יות ממה שהייתי אומרת אם הייתי רואה אותם עושים משהו אחר.
אילו הייתי רואה אותם עושים משהו שעלול להזיק, הייתי אומרת (כמו "לא אוכלים את העלים האלה").
אני מתקשה להאמין שילדה תחדיר כפית לנרתיק באופן שיפצע אותה - זה יכאב קודם!
למען האמת - לא נתקלתי (אצת בנותי) בנסיונות להחדיר חפצים, ולא כל כך ברור לי מאיפה הרעיון הזה יכול לצוץ (בכזה גיל צעיר)._

[פלוני_אלמונית*]

התינוקת שלי בת שנה ו-5. כבר כמה שבועות נוגעת כל הזמן באיבר המין וממש מכניסה אצבעות. האזור נהיה אדום ומגורה ונראה לי ממש שורף.
כל פעם שאני מורידה חיתול, היא מיד עם היד משחקת/מגרדת. יש ריח רע מ"שם".
חשבתי שהיא נוגעת מתוך סקרנות ורציתי לדעת אם גילוי הפות יכול להיות בגיל כל כך מוקדם?
היא גם מסתכלת לשם הרבה. וזה אחרי תקופה ארוכה של גילוי הפופיק.
עלה לי גם חשש של הטרדה מינית מצד בני משפחה אבל ירדתי מזה כי בחנתי את הענין במשך זמן שהיא היתה רק איתי.
יש גם משהו מלחיץ בענין כי אני מקווה שאין טריגר לא טבעי שגורם לה לענין כל כך רב בפות.

הבעיה היא כנראה בעיקר הזיהום. הידיים לא תמיד נקיות והגיע למצב שהשפתיים החיצוניות אדומות. עכשיו נראה לי כבר גירוד מתוך כאב.
לפני כשבועיים ביקרנו אצל רופאה שנתנה לי תשובות מוזרות כמו לשטוף שם עם סבון ולשים משחה לטוסיק. היא גם קשקשה משהו ששום דבר לא יכול להכנס (ואני רואה שהיא מכניסה אצבע והכל אדום בפנים!) מנסיוני אני גם יודעת שעדיף רק מים.
יכול להיות שזה נגרם ממגבונים לחים עם בישום קל? משהו חדש שקניתי בטעות לא מזמן.

הרעיונות שלי הם לשטוף לה ידיים לפני החתלה ולא להשתמש במגבונים אלא רק במים.
אשמח לשמוע דעתכם ופתרונות אם יש.

[אילה_בשדה_הדגן*]

תבדקי נושא של קנדידה או של תולעים במעיים,יש באתר דפים בנושאים אלו.
חוץ מזה, אפשר גם לנסות בלי חיתולים,שזה יעזור מכיוון שאז הפות יהיה מאורר כל הזמן,או לפחות שימי לה חיתול רק לילה,ויש גם אופציה אולי של חיתולי בד.

[פלוני_אלמונית*]

שלום
הבת שלי, בת 6, מאוננת בלי הפסקה, ללא כל קשר למקום, זמן, נוכחים וכו'.
בהתחלה היינו מאד רגישים ולא אמרנו כלום. בסביבות גיל 3-4 אמרנו שזה משהו שעושים לבד, ולא בנוכחות אנשים.
היום אנחנו ממש אומרים לה לא עכשיו, להוציא את היד ועוד הערות כאלה.
היא ממש נכנסת לטראנס אוננות במשך כל שעות היום, תןך כדי מציצת אצבע.
אנחנו מוטרדים גם מעצם העיסוק האובססיבי שלה ומהגורם לו, וגם מהמבוכה שתוקפת אותנו מול התופעה.
עזרה מישהו?
תודה

[כריסטופית_רובין*]

ישנן רמדיז הומאופתיות שיכולות לעזור למצב שכזה,

נשמע שזה לא רק עניין של מודעות אלא שהיא ממש לא שולטת בעצמה,שיש שם צורך מסויים שהוא מאוד חזק והפך כפייתי.

לפעמים חינוך והכלה וקבלה פשוט לא מספיקים,ויש צורך לקבל עזרה מבחוץ, ובמקרים כאלה הומאופתיה יכולה לעשות את העבודה ול'אזן'.
.
למדתי ושמעתי על מס' מקרים דומים(ילדים ומבוגרים) שבאמת נעזרו ע"י טיפול הומאופתי.

לדעתי שווה לנסות.


אם את צריכה המלצות אשמח לנסות לעזור...


בטח גם יבואו כאן עצות טובות באשר להתמודדות הרגשית,התמודדות עם האי נוחות והמבוכה....

בהצלחה.

[קוראת*]

מכירה את הדף ילדים מאוננים?

[פלונית*]

אני הייתי ילדה כזו , אני זוכרת. כשהתבגרתי, חשבתי לעצמי מה גרם לצורך הזה ..
האם זה מיניות יתר? אני זוכרת שזה היה עוזר לי להירגע.
זה היה פורק לי מתח עצום . בבית היה מתח תמידי בין הוריי.
החיים היו קשים ואני משערת שהייתי צריכה פורקן מהמתח שחוויתי.
אבל, אבל.. אף אחת מאחיותי לא הגיבה באוננות בעקבות המתח בבית..
אולי הרגישות שלי גבוהה יותר ומאידך גם המיניות שלי.

מבינה מאד את מצוקתך. לא יודעת מה עושים מאחר וזה לא דפוס התנהגות שאפשר לנסות לשנותו,
זה צורך גופני...

[פלוני_אלמונית*]

דף מוצנע

[לצאת_מהמבוכה*]

זה צורך גופני...
לעיתים זה יותר צורך נפשי.
בעיקר אם יש מתח או מצוקה.
גם מציעה לעבור לדפים אחרים פה באתר שכבר נכתב על כך הרבה.
בכל מקרה, מחזקת אותך לטפל בזה.
גם בשבילה וגם בשבילכם. אם זה מטריד, לפנות לאיש מקצוע לקבל קצת הדרכה.
בהצלחה רבה ואמן שיהיה בסה"כ בתענוג

[טלי*]

אני לא מכירה התייחסויות בגישה אלטרנטיבית לעניין.

אני כן מכירה את הגישה הקונבנציונאלית ואני יכולה לכתוב את העקרונות:
בדרך כלל - בייעוץ - מפרידים בין שני מישורים: המישור התפקודי והמישור העמוק יותר, הפנימי, של גורמים וסיבות.
במישור התפקודי - זה נשמע שאתם עושים הכי נכון שאפשר: אם האוננות הופכת להיות עיסוק שתופס נפח זמן רציני מזמנו הפנוי של הילד, ההמלצה היא בדרך כלל לשים גבול מאוד ברור ממקום לא שיפוטי ולא כועס, אלא שם גבול - לא פה, לא כאן, לא עכשיו, לא כל הזמן, ובמקביל - חשוב כן לאפשר "חלון" שבו הילד יודע שזה מותר: בשרותים, במקלחת, זמן מתאים יכול להיות שלב ההתרגעות של אחרי המקלחת, כשילד עטוף במגבת והוא נמצא בפרטיות עם הגוף שלו, ואז זה יכול להיות גם במקום נעים כמו בחדר שלו ולאו דווקא בשרותים/מקלחת.

במישור העמוק יותר - את יכולה לספר קצת יותר עליה?
מה היא אוהבת? איזה סוג של קשרים היא יוצרת עם מבוגרים? מה ההעדפות שלה בתחומים אחרים? מה מעניין אותה?
מה עוד את יכולה לספר עליה?
למשל: בגישה הקונבנציונאלית [שוב, לא מכירה גישות אלטרנטיביות בנושא] אוננות מוגזמת שתופסת נפח זמן רב כמו שאת מתארת הרבה פעמים נובעת ממצוקה ומהווה פורקן למתח.
בדיוק כמו שכתבה מישהי כאן למעלה - אותה מצוקה בדיוק - יכולה אצל ילד אחד להתפרק בדרך של התנהגויות מיניות ואצל ילד אחר בדרך אחרת, או להישאר שמורה בפנים.
גורם המתח הרבה פעמים לא קשור בכלל למיניות, אלא המיניות היא רק האפיק דרכו המתח נפרק.
לעומת זאת, נתקלתי כבר במקרים בהם אוננות כזו היתה קשורה לבעיה רחבה יותר בוויסות תחושתי - רגישות יותר או תת-רגישות למגע, או שילוב של השניים, או שילוב של רגישות יתר בחושים נוספים.. [במקרים האלה הרבה פעמים רק ברור מקיף נתן להורים כיוון, אחרי שניסו קודם כיוונים שגויים]

חשוב לשאול את עצמכם למשל: איך היא מגיבה באופן כללי לגבולות? להוראות של מבוגרים?
איך היא מגיבה למצבים שדורשים יכולת התאפקות? איך היא מתמודדת עם תסכולים [ציור לא מוצלח לדעתה, למשל]?
האם באופן כללי אתם מרגישים אותה כילדה מסופקת, ילדה שטוב לה?
מה גורם לה הנאה?

הכי חשוב: למצוא פינה שיכולה להיות מקום מכיל ומקבל מבוכה שלכם כמבוגרים סביב העניין.
זו נקודה מרכזית.
גבול ששמים אותו ממקום לא מובך, לא נוזף, כן נוקט עמדה וכן מתערב - מרגיש אחרת לגמרי לילד.

[פלוני_אלמונית*]

תודה רבה למגיבות.
לא חשבתי על כיוונים הומיאופתים.
איכשהו תמיד אני קושרת אוננות יתר בקרב ילדים במשהו שקשור להורים. אני מסתובבת עם תחושות אשמה, ולא ממש יודעת לשים את האצבע.
אין לי הרבה זמן עכשיו, אבל אתייחס בהמשך.

[אנונימי]

אני לא מומחית בתחום, אבל כן חקרתי אותו קצת.
מה גיליתי בנוסף למה שכבר כתבו לך זה שיש ילדים וילדות (בכל הגילאים. גם גדולים) שמתמכרים לאוננות, שפוט כי זה מאד נעים וכיף וזמין - הרי מה יותר זמין לבן אדם מעצמו? ריגוש והנאה שלא תלויים במישהו מבחוץ.
ד"ר (פרופסור?) חיים גינות כתב על זה - בלי לבדוק שוב, אלא רק מזכרון שאיני יכולה להתגאות בו. אני ידועה כסנילית! - שכדאי (הוא בטח כתב ש צריך ) במצב כזה לכוון את הילד לכיוונים יותר חברתיים, ז"א לשים לב שהילד לא יוותר על קשרים חברתיים כתוצאה מזה שהוא חושב שהוא לא זקוק בעצם לאף אחד, כי הוא יכול לספק את עצמו.

באתר מדברות על אוננות , ובספר "דברים שרציתי לגעת, גילי פליסקין מתעסקת בנושא, ויש לה שם גם קישורים לאנשי מקצוע.

מבינה מאד שהמצב הזה מביך ולא נוח לכם.
פעם, ביקרה אותנו קרובת משפחה רחוקה מארה"ב. היא באה עם נכדתה, שהתיישבה לאיש ממשפחתי על הירך, ולא הפסיקה לקפץ לה שם. זה היה ממש מביך לכולנו.
ד"א, גם שם היו המון מתחים וקשיים בין ההורים.
הילדה היתה אז כבת חמש.

• אני לא חושבת שזה אומר משהו על ילדתך. גם אם אולי (אולי! אין לי מושג) יש הרבה שזו אצלם סיבה או טריגר, אני בטוחה שיש כאלה שאצלם זה לא המצב.

מקוה שבמהרה תימצא לכם התמיכה המתאימה.

[בערך_מוחלט*]

אני מסתובבת עם תחושות אשמה,
על מה אשמה? הילדה גילתה משהו שמסב לה הנאה רבה יותר מכל דבר אחר בסביבה והיא עושה את הדבר ההגיוני ביותר שיש לעשות, מבחינתה. למה היא צריכה להתבייש בזה? אני יכול להבין משפחה דתית שאומרת לבת שלה שזה נהדר והגיוני אבל ההלכה אוסרת זאת. אבל מנק' מבט חילונית זה נראה לי בסדר גמור. ברור שזה מפדח אבל זה לא צריך לפדח.

[פלוני_אלמונית*]

אוף, אין לי זמן להגיב, אבל קראתי הכל ואני אתייחס בהמשך.
תמשיכו, מאד עוזר לי מה שאתם כותבים.
מקווה שאגיע לזה הלילה מתישהו
שוב תודות
@}

[פלונית_לכרגע*]

גם לי היתה תקופה כזו בילדות. וגם אצלי זה היה בעיקר דרך פורקן, לא מיני אלא של מועקות. בכלל, למרות שאוננתי המון, התחושה שאני זוכרת היא מאד שונה מהתחושות המיניות שלי כבוגרת.
אצלי זה היה קשור לסבל גדול בבית הספר, ואולי גם לחוסר בפרטיות בבית (כי זה יצר מין בועה רגשית). בהחלט יכול להיות שזה גם היה קשור לקושי בויסות תחושתי. כשגדלתי קצת האוננות קיבלה פתאום משמעויות מיניות, אז עברתי להתנהגויות אובססיביות אחרות, כמו התעסקות בשורשי השערות ברגליים, כסיסת צפרניים והתעסקות בשיער.

מקווה שזה עוזר במשהו

[מלכת_השלולית*]

ישנן רמדיז הומאופתיות שיכולות לעזור למצב שכזה,
מצטרפת להמלצה,נשמע ממש מקרה קלאסי להומאופטיה.
ואצל ילדים הרבה הרבה יותר קל למצוא רמדי שעובדת טוב ומהר
ובמהלך הטיפול לפעמים יכולים 'ליפול אסימונים' לגבי סיבת האוננות

[ענת_ב_פ*]

שוב אהלן,
אימא יקרה אני מקוה שאת קוראת ונותנת לדברים לחלחל וגם לפחד לצאת, ויחד עם זה שאת כן מקבלת כוח להמשיך הלאה ועושה משהו עם מה שעובר עליך.
למה אני מתכוונת?-
אין לי מושג למה את מתכוונת שהיא מאוננת הרבה. זה שפות זה דבר נעים זה נכון, אך בד"כ אוננות רבה מאוד יכולה להעיד על משהו מטריד. מה זה הרבה ומה זה קצת? הגבול לא ממש ברור אבל הכוונה מסויימת יכולה להיות- האם שאר התפקוד תקין? אוכל? שינה?
האם היא משחקת עם חברות? האם היא מתרכזת במה שהיא עושה (חוץ מאוננות )?
עד כאן ביחס לילדה. עכשיו אליך-
אם האוננות של הילדה לא סבירה אז פשוט צריך לטפל בזה. חבל על רגשות האשמה. לא כל מה שקורה לילדים שלנו זה באשמתנו. גם אם היא מאוננת בצורה לא סבירה, זה ממש לא סוף העולם. אפשר לבדוק למה, ואז זה פשוט ישתפר.
אם האוננות של הילדה סבירה בעצם, אז בטח ובטח כדאי לבדוק למה רגשות האשמה שלך מתעוררים כ"כ מהר. ולטובתה ולטובתך כדאי שתבדקי את הסיפור. רגשות אשמה שלנו עוברים אל הילדים גם בצורה לא מודעת.
אף אחד מאיתנו ההורים לא מושלם. פשוט מדי פעם צריך עזרה ב'לכוון את עצמנו'.
בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

תודה רבה על תשומת הלב.
הרבה זמן אני מתלבטת אם לפתוח את הנושא הזה ולשתף.
אני חייבת לענות על כמה מהשאלות כאן משום שהן מחדדות לי המון דברים על עצמי ועל ילדתי המתוקה.

_את יכולה לספר קצת יותר עליה?
מה היא אוהבת? איזה סוג של קשרים היא יוצרת עם מבוגרים? מה ההעדפות שלה בתחומים אחרים? מה מעניין אותה?
מה עוד את יכולה לספר עליה?_
אשמח לספר עליה - היא בת שנייה, אחרי בן בכור. אחריה יש עוד שני אחים קטנים. אוייי קשה לתאר אותה... היא עולם ומלואו, חייכנית,טובת לב, רגישה רגישה, לאחרים ולעצמה, יפה מאד מאד, חברותית אך לא מנהיגה, חזקה אבל לא דומיננטית, חכמה ופקחית, תקשורתית מאד עם מי שבטוחה איתו, חשדנית עם זרים. זקוקה להמון תשומת לב, בוכה המון, לפעמים בכי לא מותאם, אולי קצת קיצוני לסיטואציה. לקח לנו זמן להבין שזו דרכה.
היא מאד אוהבת לצייר, מעסיקה את עצמה הרבה מאש ולא תמיד זקוקה לתיווך או לנוכחות שלי.
משהו קצת משונה - היא אוהבת לשמוע טרגדיות. משוגעת על סיפורים ושירים עצובים. מזדהה עד בכי עם הקורבנות. אני יודעת שיש מבוגרים כאלה, אבל אנחנו קצת תמהים על התופעה הזאת.
היא מוצצת אצבע (התחילה בגיל 2.5 לאחר גמילה מהנקה). בד"כ האוננות מלווה במציצת האצבע. המציצה שלה מאד חזקה. נראה כאילו יש לה צורך אורלי חזק מאד.


_איך היא מגיבה באופן כללי לגבולות? להוראות של מבוגרים?
איך היא מגיבה למצבים שדורשים יכולת התאפקות? איך היא מתמודדת עם תסכולים [ציור לא מוצלח לדעתה, למשל]?
האם באופן כללי אתם מרגישים אותה כילדה מסופקת, ילדה שטוב לה?
מה גורם לה הנאה?_

באופן כללי היא מגיבה יפה מאד לגבולות. בעיקר בגן. כל הילדים שלי הרבה יותר קשובים לסמכות של מבוגר אחר ולא שלנו ההורים...
במצבים שדורשים התאפקות היא מגיבה באופן שונה. יכול להיות יום שקשה יותר וההפך.
אני חווה אותה כילדה לא מסופקת. אבא שלי תמיד אומר לי שהיא פורטת לי על נימי המצפון העדינים ביותר. אני כועסת על עצמי לפעמים שעשיתי לה אחים קטנים שגם אותם אני אוהבת כל כך, ולא נשאר לי זמן רק לה ולאחיה הבכור (שהוא לא חלק מהמשוואה של הקיפוח משום שהוא היה כאן קודם).
אני מודעת לכך שאני זקוקה לזמן נטו איתה, ולא תמיד מתפנה. אני מודעת לכך שהיא זקוקה למשהו שונה ממה שאחיה זקוקים, ולא יודעת בדיוק מה.

איתה יש איזה גרעין של קושי שלא קיים עם אף אחד מהילדים. משהו קצת תקוע. אולי בגלל זה רגשות האשמה. אני מקשרת את זה אלי.



_אין לי מושג למה את מתכוונת שהיא מאוננת הרבה. זה שפות זה דבר נעים זה נכון, אך בד"כ אוננות רבה מאוד יכולה להעיד על משהו מטריד. מה זה הרבה ומה זה קצת? הגבול לא ממש ברור אבל הכוונה מסויימת יכולה להיות- האם שאר התפקוד תקין? אוכל? שינה?
האם היא משחקת עם חברות? האם היא מתרכזת במה שהיא עושה (חוץ מאוננות )?_

היא מאוננת המון. היא עושה גם את כל שאר הדברים של החיים באופן תקין לחלוטין. מעבר לתקין. אבל היא מאוננת המון ובפומביות יתרה. בגן, בבית, עם סבא וסבתא. אין מישהו שמכיר אותה ולא נחשף לאוננות. כולם אומרים לי משהו על זה.

התחברתי לעניין של החוסר בפרטיות. יכול להיות שאין לה "לבד". אני כל הזמן אומרת לה שזה משהו שעושים לבד. יום אחד היא אמרה לי: "אבל אמא, אני אף פעם לא לבד. אתם תמיד איתי. אז אני אדמיין שאני לבד. הנה.. אני מדמיינת..." עצמה עיניים והתחילה לאונן...
היא ישנה עם כולם, מתקלחת עם כולם, באוטו עם כולם, אפילו בשעת ההרדמה אני איתה ולא מאפשרת לה להשתעשע עם עצמה..

נו... מה אתם אומרים?

תודה לכולכם על שניקיתם אותי קצת מרגשות האשם. זה מקל במידת מה.

[פלוני_אלמונית*]

אשמח לקבל שוב את התובנות שלכם. זה עוזר לי

[מתעתדת_ללדת*]

אתם תמיד איתי. אז אני אדמיין שאני לבד. הנה.. אני מדמיינת..." עצמה עיניים והתחילה לאונן...

אני חולה עליה

זה הופיע גם בדף של חוכמות הילדים פעם, לא?

אני חושבת שבאמת כדאי למצוא א. זמן זלך רק איתה, ב. זמן שלה רק עם עצמה

לי זה מאוד עוזר עם הילדה שיש לי פחות תקשורת והבנה איתה...
ללכת איתה לבד לפארק (אחרי שכולם ישנים) ולאכול גלידה.
פתאום היא פותחת לי ערוצים חדשים ובא לי לבכות מאושר..


היא אוהבת לשמוע טרגדיות. משוגעת על סיפורים ושירים עצובים. מזדהה עד בכי עם הקורבנות. אני יודעת שיש מבוגרים כאלה, אבל אנחנו קצת תמהים על התופעה הזאת


הרחמים הם לעולם עצמיים

האוננות, כמו הסיפורים הטראגיים - זו רק דרך להתפרק, להוציא.
לפעמים כשבא לי לבכות אני הולכת לראות סרט עצוב.
כשהכל טוב - לא בא לי על סרטים עצובים, זה מרגיז ולא רלוונטי... מכירה?

והנה גם שלמה ארצי אמר:
_ושואל אם ראו אותך, אף אחד כבר לא ראה,
ומחפש תרוץ לדבר עלייך.
מטח יריות של מטורף אחד על ראש הממשלה,
אני בוכה עליו כשאני בוכה עלייך_

יאללה קחי אותה לפארק לאכול גלידה,
ואם היא תאונן תעצמי את העיניים ותדמייני שהיא לא

[שורדת*]

חייבת להגיב דווקא מתוך ניסיון אישי, יכול להיות שזה הדבר הכי שטותי ולא רלוונטי לגבי הילדה שלך ,אבל אני חייבת לאמר, כדי שתוודאי שזה לא הסיפור.
אני היתי ילדה "מכורה לאוננות" מגיל 6 בערך, לאחר שעברתי אונס. הגירוי האינטנסיבי נגרם בגלל האונס, ולא הבנתי מה קורה לי בגוף, אבל התעורר הצורך לאונן, כנראה גם כדי לפרוק מתח ומצוקה, אבל בעיקר -כי מישהו גירה את גוף הילדה שלי הרבה מעבר למה שיכול היה לשאת.
דרושה כאן רגישות מקסימלית. אוננות היא דרך לפרוק מתחים ולהתענג, אבל כשהיא הופכת אובססיבית היא עשויה לרמז על הרבה יותר מזה.הרבה הרבה יותר מזה.

[אלמונית*]

אני חושבת שבאמת כדאי למצוא א. זמן זלך רק איתה, ב. זמן שלה רק עם עצמה
מסכימה עם זה מאד.
במיוחד זמן שלה עם עצמה, ואולי גם להגדיר מקום (פיסי בבית) שבו זה מקובל, וזה יעזור לכם לנתב את זה כפעילות פרטית.

הבת שלי גם מאוננת מגיל מאד צעיר (כל כך צעיר שלקח הרבה זמן עד שהבנו שבזה מדובר), ויש תקופות של אוננות מוגברת ותקופות שפחות. זה קשור אצלה למתח, לעייפות, לשעמום, וגם לעצירות. יש לה נטייה לעצירויות, ובתקופות שזה יותר קשה היא מאוננת יותר - ביום יומיים לפני שהקקי יוצא זה מאד אינטנסיבי ולאחר מכן פוחת משמעותית.
בקיצור, לא הייתי פוסלת גם סיבות פיסיות.

ובכל מקרה אם את מרגישה שזה אינטנסיבי מידי גם אני ממליצה לנסות להיעזר בטיפול כלשהו שיכול לעזור לאזן את זה.

[פלוני_אלמונית*]

אני חולה עליה

גם אני....
מאד מאד

זה הופיע גם בדף של חוכמות הילדים פעם, לא?
יכול להיות. זה היה נשמע לי גאוני היציאה הזאת שלה. היא הייתה כל כך מתוקה כשאמרה את זה. וגם כל כך חכמה. משהו בה הסביר לי שחסר לה לבד.
אני זוכרת שהבנתי את זה בזמנו, ואיכשהו זה ברח לי.


_האוננות, כמו הסיפורים הטראגיים - זו רק דרך להתפרק, להוציא.
לפעמים כשבא לי לבכות אני הולכת לראות סרט עצוב.
כשהכל טוב - לא בא לי על סרטים עצובים, זה מרגיז ולא רלוונטי... מכירה?_

נכון מאד. כנראה שיש לקטנטונת שלי הרבה על הלב. הכל היא לוקחת ללב. יש בה המון חמלה. אולי זה נובע מהצורך הזה.

_יאללה קחי אותה לפארק לאכול גלידה,
ואם היא תאונן תעצמי את העיניים ותדמייני שהיא לא_
בדיוק!

תודה מתעתדת. עזרת לי מאד. תבורכי בלידה קלה אמן.

אני היתי ילדה "מכורה לאוננות" מגיל 6 בערך, לאחר שעברתי אונס
אויי וויי. כואבת את כאבך ומקווה שלא זה מקור האוננות של בתי. מקווה עבורך שהצלקות פחות כואבות ושזכית לחיים תקינים למרות הטראומה.


הבת שלי גם מאוננת מגיל מאד צעיר (כל כך צעיר שלקח הרבה זמן עד שהבנו שבזה מדובר),
חייבת לציין שיש לנו תינוקת בת 10 חד' שגדלה בלי חיתולים וגם היא שולחת ידיים לא מעט.
אולי סתם ניחנו בחרמנות יתר מגיל צעיר?

שוב תודה רבה.

[פלונית_אלמונית*]

הבת שלי גם מאוננת מגיל מאד צעיר (כל כך צעיר שלקח הרבה זמן עד שהבנו שבזה מדובר),

במה זה התבטא? מה בדיוק היא עשתה??
כי הקטנטונת שלי לפעמים יכולה במשך 10 דק' או יותר להתחכך ברצפה במרץ (היא בת שנה ו- 4 זוחלת על שש). גם בלילה. פתאום היא נכנסת לטראנס כזה של ריכוז ופשוט מחככת את איזור החיתול ברצפה. ניסינו להוריד את החיתול - והיא עדיין המשיכה... הייתכן????

[פלוני_אלמונית*]

נשמע לי קשור לקושי בוויסות התחושתי אצל שתיהן. דרוש גירוי חזק על מנת להרגיש את הגוף. פעמים רבות מתוך הקושי האורגני, הפיזי עולות גם השלכות רגשיות. אולי זה הכיוון שלך....

[אניאגרמה*]

שלום פלונית אלמונית,

תאור האופי של הילדה שלך הזכיר לי משהו. אולי תרצי לקרוא את זה
http://9types.co.il/[po]web articles list[/po].php?category id=177
http://www.enneagraminstitute.com/TypeFour.asp

זה לא מתיחס לאוננות, אבל אולי יעזור לך להבין יותר את מה שעובר רגשית על הילדה שלך.
זו שיטה שמסווגת אנשים לפי מבנים נפשיים, תשעה במספר.
(כל האנשים שונים, כל אדם הוא עולם, אבל יש כאלה שיותר דמים אחד לשני ויש כאלו שפחות. אותי השיטה הזו מדהימה בדיוק שלה)

[ענת_ב_פ*]

לאימא שפתחה את הדף-
נתנו לך פה מספר כיווני מחשבה ואני סקרנית לדעת האם ת'כלס עשית עם זה משהו?
האם מַשהו דיבר אליך יותר ממַשהו אחר?

בכל מקרה אני חושבת שבינתיים, בעוד את בודקת ממה נובעת ההתנהגות שלה, אני מציעה שכן תלמדי אותה, בצורה עקבית, שבשטחים הציבוריים, גם אלו שבבית (סלון, מטבח), וכמובן שמחוץ לבית, לא מקובל לאונן.
בגן, בבית, עם סבא וסבתא. אין מישהו שמכיר אותה ולא נחשף לאוננות. כולם אומרים לי משהו על זה.
אם כולם אומרים לך משהו אז גם אצלה משהו מזה, מהתגובות, נצרב בתודעה. ולטווח הארוך זה ממש לא לטובתה. בסה"כ הרי אני בטוחה שאת מעוניינת שהיא תיהנה מהמיניות שלה כאישה בוגרת.


היא ישנה עם כולם, מתקלחת עם כולם, באוטו עם כולם, אפילו בשעת ההרדמה אני איתה ולא מאפשרת לה להשתעשע עם עצמה..
להיות ביחד זה דבר חם ויפה אבל אולי היא מאותתת לך שהיא זקוקה למרחב פרטי שבו היא נמצאת לבד. שיש משהו שהוא קצת יותר מדי ביחד על חשבון הלבד. לא יודעת אם אני צודקת, אבל, בגדול, כדאי ממש להגן עליה מפני המבטים הביקקורתיים של הסביבה.

[אלמונית*]

_במה זה התבטא? מה בדיוק היא עשתה??
כי הקטנטונת שלי לפעמים יכולה במשך 10 דק' או יותר להתחכך ברצפה במרץ (היא בת שנה ו- 4 זוחלת על שש). גם בלילה. פתאום היא נכנסת לטראנס כזה של ריכוז ופשוט מחככת את איזור החיתול ברצפה. ניסינו להוריד את החיתול - והיא עדיין המשיכה... הייתכן????_

בדיוק. גם אצלנו זה התחיל כהתחככות, והאמת היא שעד היום זה ככה. בהתחלה זה היה בכסאות מסוימים - כסא האוכל, הכסא של הרכב. כשהיא היתה מאד קטנה היתה הרגשה שזה לא ממש מבחירה, ברגע שיש טריגר פיסי אז היא מתחילה. היא בת 4 היום, וכבר יודעת להסביר במלים באופן די מרשים מתי היא צריכה לעשות את זה נראה לי שלמתבונן מהצד אולי לא מייד ברור שזאת אוננות, וכמו שכתבתי גם לנו לקח זמן לקשר את זה ולהבין שבזה מדובר. דווקא כשהבנו זה מאד הרגיע אותנו כי לפני זה היה קצת מלחיץ שהיא נכנסת לטראנסים האלה ושום דבר לא מוציא אותה מהם. זה גם היה מעורר בנו המון המון מתח, במיוחד כשזה היה קורה בעיקר ליד שולחן האוכל (בגלל המבנה של כסא אוכל של תינוקות). וכמובן שהיא הגיבה למתח שלנו, ושלסביבה היה מה להגיד... לא היה פשוט. היום לשמחתי זה נמצא במקום אחר לגמרי. עדיין לא ממש מתעקשים על פרטיות אבל אנחנו בדרך לשם, ובכל מקרה כיום זה קורה רק בבית לעומת בעבר שזה היה בכל מקום.

[אימא_מאמי*]

אשמח לקבל שוב את התובנות שלכם. זה עוזר לי

מה קורה ?

[פלוני_אלמונית*]

אויי... חשבתי שמיציתם אז לא נכנסתי הרבה זמן.
שמחה לתגובות, במיוחד משום שהחופש הגדול מזמן לקטנטונת שלי הרבה מאד פנאי לאוננות, ואני לפעמים חוטאת לעניין בחוסר סבלנות.
הצער הגדול ביותר שלי הוא כפי ש ענת ב פ כותבת שאני מעונינת שהיא תהנה מהמיניות שלה כאדם בוגר (כמו אמא שלה...)
ואני חוששת שאני וגם בעלי עושים לה נזק עם ההערות הבלתי פוסקות שלנו... לפעמים היא מתנצלת ולפעמים מכחישה שאוננה...
אוף..
על כל פנים - אני כן לומדת אותה וכן מנסה לתת לה זמן לבד עם עצמה. באמבטיה, בחדר השינה. מבינה מאד את החשיבות של זה.

מאד אהבתי את הקישור לטיפוס הדרמטי באתר של האניאגרם. הכל שם חדש לי והתחלתי לפשפש בזה. נראה לי מאד מאפיין אותה.
אני עכשיו מנסה לקשור את זה גם לאוננות איכשהו.

אני רוצה לגמול אותה ממציצת אצבע הקיץ. שמתי לב שזה תמיד בא ביחד. יש לה התניה בעניין. אולי גמילה מאצבע תפחית קצת את האוננות...


בגדול, כדאי ממש להגן עליה מפני המבטים הביקקורתיים של הסביבה.
כן כן כן.. אני ממש מתרעמת כשמישהו אחר מעיר לה. הסברתי שזה התפקיד הבלעדי שלי. לא רוצה לגרום לה מבוכה יתרה.

למישהו יש עצות לגמילה ממציצת אצבע כאשר יש אפס מוטיבציה בקרב המוצץ?...

אני מודה לכם כל כך. אין אין על האנשים באתר הנפלא הזה
שבוע טוב
@}

[טליה_טקאוקה*]

למישהו יש עצות לגמילה ממציצת אצבע כאשר יש אפס מוטיבציה בקרב המוצץ?...
בתור אחת שמצצה אצבע עד גיל 12 התגובה הראשונה שעלתי לה כשקראתי את זה היתה
" אוי לא בבקשה על תעשי לה את זה...."
אבל זו התגובה הרגשית שלי-לא מכירה לא אותך ולא את הבת שלך....ובטח שלא אומרת לך מה לעשות ומה הכי טוב לכן....@}
זוכרת איך כל הזמן נדנדו לי לגבי האצבע (בעיקר המורות, פחות ההורים) זה היה מאד מציק.

[עדינה_ניפו*]

אני מזדהה עם טליה טקאוקה ,

" אוי לא בבקשה על תעשי לה את זה...." כמישהי שמצצה אצבע עד גיל 20+...
....ובטח שלא אומרת לך מה לעשות ומה הכי טוב לכן....

לי זה היה כל כך חשוב ומנחם שאני ממש קיויתי שהילדים שלי ימצצו אצבע (לא הסכמתי לתת לאף אחד מהם מוצץ) אבל אף אחד לא היה מעוניין!

[ענת_ב_פ*]

על כל פנים - אני כן לומדת אותה וכן מנסה לתת לה זמן לבד עם עצמה
נשמע לי טוב. לעודד אותה לפרטיות.
כן כן כן.. אני ממש מתרעמת כשמישהו אחר מעיר לה. הסברתי שזה התפקיד הבלעדי שלי. לא רוצה לגרום לה מבוכה יתרה.
אני חושבת שלגבי הערות את בהחלט צודקת. באופן כזה את מספקת לה הגנה ותמיכה. אני רק חושבת שכדאי ללכת עוד קצת הלאה. ז"א את לא מאפשרת להם להעיר אך אין לך אפשרות למנוע מבטים, מחשבות ורגשות של אנשים אחרים לגבי האוננות שלה. אז צריך עוד 'להדק' את זה ולהמשיך ללמוד אותה ולראות מה קורה.
למשל- האם כשאת מאפשרת לה יותר פרטיות, וכך בעצם, מאפשרת לה לאונן בפרטיות, האם, בהדרגה, יורד הצורך במקומות אחרים?
ואיך היא מגיבה לניסיונות שלך לנתב את האוננות למקומות מסויימים- האם בהסכמה, האם בכעס, האם זה מקור למו"מ ביניכן?
אני חייבת לומר שאין לי מושג מקצועי במציצת אצבע וגמילה (הבת שלי מצצה עד גיל 6 וחשבתי שלעולם לא תפסיק. ויום אחד מרחתי לה, בהסכמתה, את הלק המר על האצבעות, ובאותו יום היא הפסיקה. היא הפתיעה אותי לגמרי. הייתי בטוחה שהיא 'תתגבר' על הלק).מה שכן באופן אינטואיטיבי זה נראה לי החלטה לא הכונה. אני מאמינה כמוך שיש קשר בין הדברים. האוננות והמציצה הם שניהם הרגלים שמספקים נחמה. אחד יותר קשה לנו לעיכול ואחד יותר פשוט לנו.
אני חושבת שאם את, ובצדק, מנסה לארגן לה את הרגלי האוננות, את כבר מפרה אצלה איזשהו איזון בנחמה. בטווח הקצר זה קשה לשתיכן אבל בטווח הארוך זה יהיה יותר טוב לשתיכן. אגב, גם את זה צריך לעשות בהרבה רוך והבנה לצורך שלה (את זה נראה לי שאת עושה). אבל, כרגע, לקחת ממנה גם את הנחמה ממציצת האצבע?!- לי זה נראה עומס קשה מדי.
זו דעתי. ככה מרחוק.
בכל אופן, סחתיין על זה שאת לא בת יענה עם האוננות שלה. יש הרבה הורים שמרוב שזה מביך פשוט מתעלמים ולא עושים כלום.
יום טוב

[פלוני_אלמונית*]

תודה!

לגבי הגמילה מהמציצה - אתן צודקות. הייתה לי התלבטות ארוכה ביותר אם לאפשר לה לגמול את עצמה בזמנה החופשי. העניין הוא שמבנה הלסת שלה משתנה להחריד. ההגייה שלה נפגעת והפרצוף משתנה. כאחת שסובלת מלסת עקומה אני רוצה למנוע את זה ממנה.
היא מאד מאד אוהבת למצוץ אצבע וזה מקור נחמה אדיר בשבילה. היא התחילה למצוץ כשנגמלה מהנקה בגיל די מאוחר. תמיד הרגשתי שזה הפיצוי שהיא אירגנה לעצמה. היא גם כל כך אובססיבית עם המציצה שלא משנה לה בכלל איזו אצבע היא מוצצת. היא מתסדרת עם שני האגודלים, וזה מאד לא אופייני. בד"כ נקשרים לאצבע אחת. היא גם מוצצת חזק מאד. ממש שומעים את המציצה שלה...
חוץ מזה שיש לנו סיפורים משפחתיים של מציצת אצבע גם בגיל 40. לא יודעת.... בא לי לחסוך לה את זה...

ענת - אלף תודות. את באמת משהו משהו.
עדין לא הצלחתי להבחין אם ההכוונה שלי אותה לאוננות בפרטיות מורידה את המינונים בפומבי. אני צריכה לשים לב לזה. כן הבחנתי שהיא מתכסה בשמיכה כשאנחנו מתנשנשות במיטה ביחד, ואז מאוננת. במצב כזה אני מאפשרת לה. מבחינתי זה כן מתבצע בפרטיות שלה. היא דאגה להסתיר את עצמה.

יש משהו בדבריך שאני מונעת ממנה את שני התענוגות הגדולים והמנחמים שלה בו זמנית. אני צריכה לחשוב על זה.
היום היא ביקשה ממני לשים לה לק. אחרי ששמנו לק היא אמרה שבגללו היא לא יכולה למצוץ אצבע אז שאני אשים לה הרבה לק ואז זה יעזור לה (היא יודעת שאני לא אוהבת שהיא עם לק...). סיפרתי לה על הלק המר והיא אהבה את הרעיון. נראה.


ואיך היא מגיבה לניסיונות שלך לנתב את האוננות למקומות מסויימים- האם בהסכמה, האם בכעס, האם זה מקור למו"מ ביניכן?
היא באופן כללי נבוכה, המתוקה שלי... היא אומרת לי אופס... שכחתי. כשדיברנו על זה באריכות הערתי את תשומת לבה לזה שהיא לא רואה אף אחד אחר עושה את זה, והיא הסכימה איתי, אבל לא הבינה למה לעזאזל הם לא עושים את זה... מבחינתה משהו באחרים לא בסדר... זה כל כך כיף לה.

[קוראת*]

כן הבחנתי שהיא מתכסה בשמיכה כשאנחנו מתנשנשות במיטה ביחד, ואז מאוננת. במצב כזה אני מאפשרת לה. מבחינתי זה כן מתבצע בפרטיות שלה.
לי באופן אישי נדלקת נורה אדומה כשאני קוראת את המשפט הזה.
אתן יחד במיטה. זו לא פרטיות, גם אם מתכסה בשמיכה משלה. ועוד אחרי שאתן "מתנשנשות".

סליחה אם אני קשה. זה פשוט צועק לי החוצה...

[פלוני_אלמונית*]

אני גם קוראת, רןאה איך את מתנהלת באופן מכבד בסוגיה לא פשוטה.

רק לגבי ההערה האחרונה וההתכסות-
מבחינת הילדה התכסות פירושה פרטיות. אני זוכרת את עצמי בגיל דומה נמצאת עם אמי שקוראת ספר לידי במיטה, ואני בטוחה שהיא לא רואה אותי ואני בפרטיות מוחלטת. אבל כשהתבגרתי ונזכרתי, הביכה אותי המחשבה על כך שבעצם זו לא היתה באמת פרטיות..

[קוראת*]

רואה איך את מתנהלת באופן מכבד בסוגיה לא פשוטה
וגם זה כמובן

[פלוני_אלמונית*]

לי באופן אישי נדלקת נורה אדומה כשאני קוראת את המשפט הזה.
?
איזו נורה אדומה נדלקת?
אל דאגה.... אני לא מנשנשת אותה באופן מיני... למען הסר ספק.
היא הילדונת שלי, ולפעמים אנחנו מתחבקות במיטה ומקשקשות על הא ועל דא, בשעת יקיצה או בשעת הרדמה. אלו הרגעים הטובים שיש לי עם הילדים שלי.
אני מסבירה שבזמנים כאלו היא מארגנת לעצמה גם פרטיות, וזה בסדר מבחינתי. זה לא קשור למגע בינינו. האוננות שלה היא צורך תמידי כנראה.



מבחינת הילדה התכסות פירושה פרטיות. אני זוכרת את עצמי בגיל דומה נמצאת עם אמי שקוראת ספר לידי במיטה, ואני בטוחה שהיא לא רואה אותי ואני בפרטיות מוחלטת. אבל כשהתבגרתי ונזכרתי, הביכה אותי המחשבה על כך שבעצם זו לא היתה באמת פרטיות..
מבינה אותך טוב מאד....אני זוכרת בעצמי מצבים שמביך אותי היום שההורים שלי היו עדים להם, אבל משתדלת לשפוט את עצמי בעדינות בעדינות, ולמעט מבוכה רגעית שנזכרת, מתעלמת מזה..
לגבי הבת שלי, בגלל שאני מרגישה שיש כפייתיות מסויימת באוננות שלה, אני מניחה שיצא לנו לדבר על זה בעתיד איכשהו. אני מקווה שזה לא יביך אותה כאדם בוגר.

תודה!

[אגמית*]

יכול להיות שמסתתרת מאחורי ההתנהגות מצוקה או צורך שלא בא לסיפוקו, או חרדה. גם אני ממליצה לך לפנות להומאופטיה.
הגמילה הכפויה ממציצת אצבע נשמעת כמו גמילה מההרגל ולא טיפול וריפוי הצורך עצמו שמסתתר מאחורי ההרגל-שההרגל מנסה לספק, ולכן-יכול להיות שאחרי גמילה כפויה כזו יתעורר הרגל
"מגונה" אחר או תופעה פיזית אחרת.

[פלוני_אלמונית*]

_יכול להיות שאחרי גמילה כפויה כזו יתעורר הרגל
"מגונה" אחר או תופעה פיזית אחרת._

לא חשבתי על זה. נשמע נכון. אם כי נראה לי שמרבית הילדים נגמלים גמילה כפויה ממלא הרגלים, כולל אצבע. לא זכור לי ששמעתי על ילד שגמל את עצמו ממציצת אצבע. לא יודעת. צריכה לחשוב על זה קצת.

אשמח אם מישהו יכול להרחיב לי קצת על ההומאופטיה.

[אני_צ'ה*]

רוצה להוריד אותך מרגשות אשמה ולהציע הומאופתיה, זה באמת מקרה קלאסי לטיפול הומאופתי
אם תרצי אשמח להמליץ לך על מספר מטפלים שהם מורים שלי , שאני מעריכה ומאד סומכת עליהם לחלוטין
חשוב מאד מטפלים עם ניסיון
בהצלחה
(-:

[אגמית*]

סליחה אם כתבתי את זה באופן שמעורר רגשות אשמה, אולי ערבתי כעסים אישיים שלי שלא קשורים אליך

[פלוני_אלמונית*]

סליחה אם כתבתי את זה באופן שמעורר רגשות אשמה, אולי ערבתי כעסים אישיים שלי שלא קשורים אליך

תודה. לא הרגשתי אי נעימות מדבריך. הם פשוט האירו לי כיווני מחשבה נוספים שלא חשבתי עליהם.

_רוצה להוריד אותך מרגשות אשמה ולהציע הומאופתיה, זה באמת מקרה קלאסי לטיפול הומאופתי
אם תרצי אשמח להמליץ לך על מספר מטפלים שהם מורים שלי , שאני מעריכה ומאד סומכת עליהם לחלוטין
חשוב מאד מטפלים עם ניסיון
בהצלחה_

אשמח מאד מאד. מה שמעניין אותי הוא איך בדיוק ההומאופתיה מסייעת בעניין? יש לי מושג קל בתחום, אבל כנראה לא מספיק...
תודה רבה!

תודה לכולכן שאתן עדין כאן איתי

[ליאורה_אורה*]

מצטרפת גם כן להמלצה על הומיאופתיה. מניסיוני, זו הדרך המהירה והיעילה ביותר. באמצעות הומיאופתיה יעזרו לילדה להגיע לאיזון רגשי שיווסת גם את האוננות.

[נביאת_החן*]

הבת שלי הפסיקה למצוץ אצבע מעצמה.
היא מצצה אצבע מגיל שבוע עד גיל חצי שנה. היא הייתה מרדימה את עצמה כך. וגם באמצע הלילה שמעתי אותה מוצצת אצבע.

אני גדלתי בבית קטן של חדר אחד, בו ישנו כולנו (ההורים, אחי ואני), אם כי לא במיטה משפחתית. אמנם לא התקלחנו כולם ביחד, אבל בהחלט נפגשנו באי אילו הזדמנויות יחד בישרותים-אמבטיה (אחד מתפנה, אחד מצחצח שיניים וכו'). וכל עניין העירום היה מאוד פתוח ומקובל.
אני גיליתי את ההנאה באוננות בגיל מוקדם. לא זוכרת כמה מוקדם, אבל כנראה שהעירו לי על כך, כי אני זוכרת את עצמי מטפסת בגן שעשועית על עמוד, נורא נהנית מתחושת החיכוך ומסתכלת סביב שאף אחד לא יקלוט אותי.

מה שעלה לי לאור השיתוף שלך על ההתנהלות אצלכם בבית שאולי עניין הגבולות לא כל כך ברור, אם השינה משותפת, המקלחות משותפות.. ואז אולי היא מצליחה להבין מה לא בסדר שהאוננות שלה משותפת.

כשהייתי בגן, בשנת הצהריים אחד הבנים הראה את איבר מינו לכל הילדים, ואני מצידי תרמתי מהאנטומיה הנשית. זה בא לי בחופשיות לגמרי, ללא שום מבוכה, כי לא הייתה בבית שום מבוכה בעניין.
הגננות לא אהבו זאת כלל. אולי בגלל המבוכה. (-: