לעובדה ולשומרה

[אנונימי]

_{הדף הזה נראה ארוך, יש מקום גם לדברים ארוכים שדורשים זמן והתעמקות. הדף אוחד עם דף איכות סביבה דוסי
לעובדה ולשומרה הוא דיון ביחסים שבין אדם לאדמה, בין אדם לסביבה שהוא חי בה.}

[שימי_רף*]

פרשנות רדיקלית לפרקים הראשונים של ספר בראשית

ראשית הניכור והפחד

מה הקללה שנתנה לקין לאחר שהרג את הבל?

(בראשית ד 12) "כי תעבד את האדמה לא תסף תת כוחה לך נע ונד תהיה בארץ".
המשמעות: הסביבה לא תמשיך לתמוך בך.
קין היה עובד אדמה. מעתה האדמה לא תתמוך יותר בקין. מדוע דוקא העונש הזה?
בגלל התכחשות לאחריות.

(בראשית ד 9) "ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי"
לאחר שקין הרג את הבל, ה' שואל אותו "אי הבל אחיך?". ה' יודע כמובן את התשובה. מדוע הוא שואל?
ה' נותן לקין הזדמנות לשאת באחריות למעשיו.
קין בוחר להתכחש לאחריות שלו – "השומר אחי אנוכי?"

האחריות הופרה פעמיים, פעם אחת לאחיו - בן האדם שבקרבתו. קין מתכחש לאחריות שיש לו כלפי בני האדם האחרים. ופעם שניה למעשיו – קין בוחר להסיר מעצמו אחריות להרג. כאשר ה' שואל "אי הבל אחיך?" קין יכל להתוודות ולבקש מחילה ולהצטער. במקום זאת הוא פורק עול.
החטא הוא הריגת הבל, אך העונש מהסוג הזה ניתן, כי קין התכחש לאחריות שלו למעשיו, והתנכר לסביבתו. אם קין היה לוקח אחריות על בני האדם בסביבתו ועל מעשיו יתכן שהעונש היה אחר.

אתה התנכרת לסביבתך - הסביבה לא תתמוך בך.

יש לנו את אפשרות הבחירה: להכיר באחריות שלנו או להתכחש לה. אחריות לסביבה דורשת אחריות למעשים.
כיום אנו יודעים איך לשמר את פוריות האדמה לדורות רבים על ידי "חקלאות אורגנית" או "חקלאות בת קיימא". החקלאות הכימית מכלה את פוריות האדמה. החוסר בפוריות מתמלא על ידי ניצול שטחי טבע והפיכתם לשדות חקלאיים. על ידי נדידה אל שטחים חדשים ונטישת שדות ישנים.
אנו יכולים לבחור לשאת באחריות שלנו לבני האדם, לסביבה ולדורות הבאים. ואנו יכולים לבחור להתכחש לאחריות זו, ואז תאבד האדמה את פוריותה.
חוק מוסרי וסביבתי זה מופיע במפורש בעשרת הדיברות.
(דברים ה 16) "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלהיך למען יארכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה' אלהיך נתן לך."
יש קשר ישיר בין היחס שלנו לבני אדם, ובין האפשרות שלנו לחיות טוב על האדמה. בפסוק זה מופיעה גם אחריות בין דורית. יש לנו אחריות להורים שלנו. יש לנו גם אחריות לילדים שלנו, שהרי בשביל מי אנו שומרים על פוריות האדמה אם לא כדי להאכיל את הילדים שלנו?
דיבר זה הוא יותר מצו אלוקי לקוראי הספר. זה חוק אוניברסלי של יחסי אדם וסביבתו, ויש לו ביטויים בתרבויות רבות. פתגם אינדיאני אומר: "האדם הלבן הורג את הנכדים שלו כדי להאכיל את הילדים שלו".
האדמה ובני האדם הם חלק מהסביבה שלנו. למעשים שלנו יש השפעה על הסביבה.
אחריות על הסביבה משמעה מעשים עם אחריות.

הבריחה מאחריות מזכירה לנו את הסיפור מהפרק הקודם. גם בסיפור האכילה מפרי עץ הדעת, יש חטא, יש שאלה ויש התכחשות לאחריות.

(בראשית ג 11) "ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה המן-העץ אשר צויתיך לבילתי אכל-ממנו אכלת"
ה' יודע שאדם אכל מן העץ, אך שואל בכל זאת. ה' נותן לאדם הזדמנות לקחת אחריות, להודות בטעות ולכפר על מעשיו. אדם מתכחש לאחריות.

(בראשית ג 12) "ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן-העץ ואכל"
אדם מטיל את האחריות כאילו על האישה, אך למעשה הוא מאשים את אלוקים: האישה אשר נתתה עימדי. אתה נתתה לי את האישה ולכן אני לא אשם אלא אתה. אדם אינו מכיר באחריות שלו לא להתפתות.
אדם אומר בעצם "ככה אתה בראת את האדם – מפתים אותו והוא מתפתה" "עושים פרסומת והוא קונה" "זה טבע האדם" "אל תצפה שבני אדם יתנהגו אחרת"

החטא הוא האכילה מהעץ, אך העונש ניתן כי אדם לא לקח אחריות על מעשיו. אם אדם היה לוקח אחריות על מעשיו יתכן שהעונש היה אחר.

העונש

(בראשית ג 17) "ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן-העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך"
אדם הפקיר את האחריות למעשיו בידי אשתו, אדם שמע ופעל לפי קול חיצוני, לא לפי קולו הפנימי.
קין יתמודד עם זה בהמשך.

"ארורה האדמה בעבורך". לא נאמר "ארורה האדמה". אלא רק עבור האדם ארורה האדמה, הטבע יסתדר עם מה שיש. "בעצבון תאכלנה כל ימי חייך". בעצבון- ביטוי לקושי הצפוי לעומת קלות מציאת המזון בגן עדן.
(בראשית ג 18) "וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את-עשב השדה"
תלקט את עשב השדה. עד לפני זמן לא רב נהוג היה לגדל רק חיטה. ירקות גודלו רק מעט אם בכלל. רוב הירקות שנאכלו היו ירקות בר שלוקטו בטבע.
(בראשית ג 19) "בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל-האדמה כי ממנה לקחת כי-עפר אתה ואל-עפר תשוב"
"בזעת אפיך תאכל לחם". הכנת הלחם, כולל עבודת השדה, נתפשת כמאמץ גדול. אפשר לדמיין את אגלי הזיעה בשמש. קודם, בגן עדן, האדם רק ליקט פרות ואכלם טריים. גם כיום יש בני אדם הבוחרים לאכול פרות עץ טריים ועשבי בר.
"כי-עפר אתה ואל-עפר תשוב". ה' יצר את האדם מן האדמה. כל אדם עשוי ממה שהוא אכל- צמחים ובעלי חיים שאכלו צמחים. כל הצמחים עשויים מאדמה. כל החומר הפיזי שמימנו בנוי גוף האדם, עשוי מצמחים שהיו אדמה. כשאדם מת, הגוף הפיזי חוזר להיות אדמה.

העונש ניתן על אי לקיחת אחריות. אבל אם ניקח את האחריות, אם נאמר "זה לא טבע האדם", "אנחנו בוחרים להקשיב לקול הפנימי שלנו ולפעול על פיו".

(בראשית ג 24) "ויגרש את האדם"
גם קין מגורש.
(בראשית ד 14) "הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני"
קין רואה עצמו כמגורש, בדומה לגרוש אדם מגן עדן.
אבל יש הבדל. בגרוש אדם מגן עדן המספר אומר לנו שה' גרש את אדם. זו המציאות. אצל קין הראייה היא סובייקטיבית דרך עיניו של קין.
"והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי יהרגני". לראשונה מופיע פחד, פחד מבני אדם, קין מפחד שיהרגו אותו. מחשבות יוצרות מציאות, הפחד יתממש.
קין יכול לבחור לראות אחרת, הוא יכול לבחור לראות את הסיפור מזווית שונה. הראיה הסוביקטיבית כבר קודם, כאשר קין והבל הביאו מנחות לה'.

(בראשית ד 5) "ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאוד ויפלו פניו"
לא כתוב מדוע לא שעה ה' אל מנחתו של קין. אך קין הושפע מהמציאות לרעה ונעצב.
(בראשית ד6) "ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך".
ה' שואל את קין- " מדוע בחרת להגיב כך?", "למה בחרת להאמין דווקא לסיפור שאתה מספר לעצמך?". השאלה היא הזדמנות לשינוי. קין מרגיש פגוע מהמציאות אבל הוא יכל לבחור להרגיש אחרת.


(בראשית ד 7) "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו"
"הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב" - הדרך שבה אתה בוחר לתפוש ולשאת את המציאות.
"לפתח חטאת רובץ" – הוא שם תמיד, מה שלא תעשה, טוב או לא טוב, הוא שם, מוכן בפתח להיכנס ולהשתלט ולהניע אותך למעשים שאינם לטובתך.
"ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" - זו אחריות שלך לבחור את תפיסת המציאות הטובה כדי שאתה תשלוט בו ולא הוא בך.
לחטא יש תשוקה אליך. זו התשוקה שלו. תעשה כך או תעשה אחרת, התשוקה אצלו בכל מקרה. ולכן אתה יכול לשלוט בו.
הגישה שלך, והמחשבות שלך, והנשיאה שלך את החיים, יקבעו אם אתה תשלוט בו, או שהוא ישעבד אותך. לא תהיה יותר אדון לעצמך. משהו חיצוני יניע אותך.
אחרי שאבותיך אכלו מפרי עץ הדעת, יש לך דעת להבחין בין טוב לרע, ולבחור מה לעשות – עם היכולת לבחור ולעשות יש אחריות. תתמודד עם האחריות לבחור בטוב כל הזמן.
תפיסת המציאות משפיעה כמובן על המעשים
חוסר אחריות על הרגשות יוצר חוסר אחריות על המעשים
תפיסה חד צדדית של המציאות, יוצרת חוסר אחריות על הרגשות, מביא להפרדה ביני ובין הסביבה ונוצר ניכור. ניכור יוצר פחד

ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו (בראשית ג 16)
ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך (בראשית ד 7)

בעל התשוקה מזמין שליטה ממושא התשוקה.
מי שאחראי לאושר שלך שולט בך. אם אני חושב: "מישהו רחוק, שאני לא מכיר, יעשה אותי מאושר" אז אותו אדם רחוק, שאני לא מכיר שולט באושר שלי.
תשוקה נוצרת ממחסור. אפשר להתמודד עם המצב על ידי סיפוק מתמיד של התשוקה, ואז אנו נשלטים בידי התשוקה או בידי מי שאנו מצפים שיספק את התשוקה שלנו. ואפשר לנסות לספק כל הזמן את המחסור הגורם לתשוקה.
הפתרון היציב הוא להשלים את המחסור. לעשות שלא יהיה חסר יותר, שלא יהיה צריך למלא.

ביטוי דומה מופיע בעונש של האישה
(בראשית ד 7) "אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך"
ה' יוצר תחושת מחסור היוצרת תשוקה של האישה אל האיש. המחסור המתמיד יוצר תשוקה שאינה מתמלאת, ומזמין שליטה של האדם שיכול לספק באופן זמני את המחסור.
למה קיבלה האישה דווקא את העונש הזה?
(בראשית ג13) "הנחש השיאני ואכל"
האישה נתנה לנחש להיות לה מניע חיצוני. העונש שלה הוא, שמישהו אחר יקבל את האפשרות להיות המניע החיצוני שלה. היא מקוללת גם בתחושת מחסור מתמיד. אולי בגלל: (בראשית ג 6) "וכי תאווה הוא לעיניים" התאווה יוצרת תחושת מחסור מתמיד.
הפתרון שלה הוא להיות שלמה בעצמה, וכך לא תהיה ניתנת לשליטה חיצונית.

מעשיה של חווה משליכים על נשים ועל המשכיות המין האנושי. האישה מרגישה חוסר בהמשכיות- יולדת ומגדלת ילדים, כדי לספק את החוסר הזה האישה חשה תשוקה לאדם.


(בראשית ג 15) "ואיבה אשית בינך ובין האשה בין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב".
ה' יוצר אויבות בין האשה ובין הנחש. האויבות יוצרת פחד לדורות, בין צאצאי הנחש ובין צאצאי האישה.
מסמל את הפחד מהטבע, מאז אנחנו לא מדברים עם נחשים. מגביר את הניכור מהטבע, ומגדיל את התלות שלנו במעשי האדם, כמו מזון שגדל בשדות.
(אחת השאלות הנפוצות ששואלים אותי כשאני הולך יחף בין עשבים או כשאני בטיפי היא "אתה לא מפחד מנחשים" רוב האנשים מאז אותם ימים מפחדים מנחשים ורואים בכך סכנה שבגינה ראוי להישמר מפני הטבע. הפחד הועצם עלידי הניכור וחוסר ההכרות עם נחשים הרבה מעבר למציאות)

מעשיו של אדם משליכים על כל בני האדם, גברים ונשים.
אדם מרגיש מחסור מתמיד באוכל, כיום גם בכסף. בגן עדן לא היה מחסור. כדי לספק את החוסר הזה האדם מגדל חיטה ללחם.

(בראשית ג 16) "ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" בפרק הקודם הפקיר אדם את האחריות למעשיו בידי האישה. אדם שמע ופעל לפי קול חיצוני, לא לפי קולו הפנימי. גם האדם נענש במאבקי שליטה. אך המאבק הפעם הוא פנימי.

(בראשית ד8) "ויהי היותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".
ויקם- מלשון נקמה. "כל הורג קין שבעתים יוקם", "כי שבעתים יוקם קין ולמך שבעים ושבעה"
קין בחר לפעול לפי תפיסת המציאות הלא טובה, ומגיע עד כדי נקמה.
הנקמה אינה מתקנת את המציאות. אינה מטיבה עם מי שנקמו בו ואינה מטיבה עם הנוקם. הנוקם אינו פועל לטובת עצמו או לטובת סביבתו. הוא פועל בשליחות כוח חיצוני שהשלים את שליטתו על הנוקם, עד כדי כך שהנוקם מוותר על חייו שלו. משפט מסרט: "לפני שאתה יוצא לנקום תחפור שני קברים"
הנקמה מפחיתה את אפשרות הבחירה של האדם בטוב, היא יוצרת מעגל קסם שלילי.
הנקמה יוצרת אוירה של פחד. קין מפחד שיהרגו אותו (בראשית ד 14 ) "והייתי נע ונד בארץ והיה כל מוצאי ויהרגני"._ ה' מגן עליו על ידי אות והבטחה (בראשית ד15 ) _"כל הורג קין שבעתים יוקם"._ הנקמה הולכת וגדלה. ( בראשית ד 24) _"כי שבעתים יוקם קין ולמך שבעים ושבעה". למך הורג את קין. הנקמה ממשיכה לגדול.
קין מתיישב בארץ נד ובונה עיר על שם בנו חנוך."נע ונד" היא לא נדידה פיזית במרחב היבשת, אלא תחושה פנימית של חוסר יציבות, חוסר ביטחון. בימים ההם בניית עיר משמעה חומה בצורה, כמו החומה של תל דן העשויה מלבני בוץ. האנשים אינם גרים בעיר אלא מסביבה, ליד שדותיהם. העיר היא קטנה מאוד. העיר היא מקום מקלט, בזמן שאנשים שחסר להם, או אנשים שרוצים "יותר" באים לקחת בכוח. העיר גם שומרת על השליט מפני ההמון.

עונשו של קין ניתן על אי לקיחת אחריות על הסביבה ועל המעשים. אם ניקח את האחריות על הסביבה ועל המעשים שלנו, האם תוסיף האדמה תת כוחה לנו? האם תשוב אלינו תחושת הביטחון בבני אדם?.
(ימים רבים ביליתי לבד בטבע, אם מכירים את הטבע הוא לא מפחיד. הדבר היחידי שאפשר לחשוש מפניו הוא בני אדם.)

נח

(בראשית ה 25) "ויקרא שמו נח לאמור זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'"
ציטוט מדיברי למך אבי נח. למך בוחר לראות את האדמה כארורה, למראת שהיא ארורה רק בשביל האדם, ומשום שהאדמה ארורה יש עיצבון במעשינו. למך מטיל אחריות על בנו, מצפה מימנו שיעשה את חייו נוחים יותר ואינו מאמין בשינוי של עצמו.

(בראשית ו5 ) "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום"
האדם אינו בוחר לחשוב בטוב, ראינו קודם את מחשבות למך.

(בראשית ח 21) "וירח ה' את ריח הנחוח ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל בשר חי כאשר עשיתי"
ה' עבר תהליך, משהו השתנה בו. הוא משלים עם בחירתו הרעה של האדם. זו לא רק הבחירה של קין, כך מתנהג כל המין האנושי.
"לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם" שוב, לא "האדמה מקוללת", ולא "בגלל האדם האדמה מקוללת", אלא "בשביל האדם האדמה מקוללת", רק בשביל האדם.
"ולא אסף עוד להכות את כל בשר חי כאשר עשיתי" ה' לא רוצה להעניש את כל החיים בגלל האדם.

"וירח ה' את ריח הנחוח ויאמר ה' אל לבו" מה הקשר בין הריח ותגובתו של ה'?.
(בראשית ח' 17) "כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ".
"פרו ורבו" ניתן לכל החיים, ומפורט: "מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ".
מדוע מעלה נח עולות על המזבח?, מדוע הוא הורג את בעלי החיים שהוא הצטווה שיפרו וירבו?. נח לא הצטווה להעלות עולות, הוא עושה זאת מבחירתו, הוא חושב שזה מה שצריך לעשות.
ה' מריח את הניחוח, ומבין שנוח לא שינה את דרך מחשבתו. ההשמדה במבול לא שנתה את מחשבתם של הניצולים. פתרון אלים חיצוני אינו יוצר שינוי התנהגות.

(בראשית ח 22) "עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו".
(בראשית ט 17) "זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ"
ה' מבטיח לא להפר את הברית, לברית יש שני צדדים, האם האדם לא יפר את הברית?

בבל

(בראשית יא 1) "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". אין מגוון
(בראשית יא 3) "ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר".
אם הוקדש פסוק שלם לחומר מימנו עשוי המגדל לסימן שיש לכך חשיבות רבה.
בפעם הראשונה יוצר האדם חומר שאינו מתכלה, שיעמוד לנצח. עד אז השתמשו בלבני בוץ מיובשות בשמש, כמו שרואים בשער בתל דן. לבני בוץ נמסות במים וחוזרות להיות בוץ. אפשר להשתמש בבוץ שוב ללבנים, או שהוא מתפזר והופך לאדמה פורייה, עשירה בחרסית וחומר אורגני מהקש.
הלבנים השרופות אין מתפרקות במים. חימר שרוף יכול להתקיים אלפי שנים כמעט ללא שחיקה, כמו אבן. במשך אלפי שנים היו כלי חרס שבורים הפסולת האנושית היחידה שאינה מתכלה, ומאז השברים פזורים בכל מקום ומשמשים כעדות לפעילות אנושית. לעיתים ניתן למצוא חרסים מלפני אלפי שנים לצד חרסים בני עשרות שנים, ורק מומחה יוכל להבחין ביניהם אם בכלל.

(בראשית יא 4) "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ".
"הבה נבנה לנו עיר". בניית עיר, כפי שאנו כבר יודעים, נעשית מתוך פחד.
"ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם" ליצור סמל זיכרון לעולם.
ממה פחדים בני האדם? "פן נפוץ על פני כל הארץ". מחשבות יוצרות מציאות - הפחד מתממש בני האדם יופצו.
בני האדם ממשיכים להתנהג לפי הדפוס המוכר של פחד המוביל לבניית חומות והגדלת הניכור. הניכור יוצר חוסר אמון וחוסר ודאות לעתיד. חוסר אמון מעורר רצון לשלוט. כאן מתווסף ניסיון לשלוט על העתיד על ידי יצירת חומר יציב שאינו מתכלה. בני האדם מנסים למלא את חוסר היציבות הנוצרת מחוסר אמון ביציבות חומרית. החומר אינו ממלא לאורך זמן חסרים רגשיים, ולכן דרוש מימנו עוד ועוד.

(בראשית יא 6) "ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יוצר מהם כל אשר יזמו לעשות"_ (בראשית יא 7) _"הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש את שפת רעהו"_ (בראשית יא 8) _"ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר"
ה' אומר: "הבעיה היא שכולם מדברים באותה שפה ולכן הם יכולים לממש את מזימותיהם. אם הם ידברו שפות שונות הכל יהיה בסדר" לכאורה יש כאן פתרון סימפטומטי. "אם הם לא יתקשרו בניהם אז תהיה להם בעיה ליזום מזימות".
למעשה יש כאן פתרון מערכתי. הבעיה היא דפוס החשיבה של פחד וניכור. יש כאן רק דפוס חשיבה אחד כי יש תרבות אחת. "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". הפתרון המערכתי הוא יצירת מגוון תרבויות. השפה תיצור קבוצות אנושיות שונות, בנוסף לכך כל קבוצה תחיה במקום אחר על פני הארץ, כך ייווצר מרחק פיזי בין הקבוצות האנושיות המתפתחות כל אחת בדרכה. בכל מקום בארץ יש תנאי מחיה שונים אקלים, צומח וחי, היוצרים תרבות שונה ודרך חשיבה אחרת, המתאימה לחיים בסביבה המקומית.

[שימי_רף*]

רקמת החיים של האדמה

כשנצא ליער בפעם הבאה, נחפש חלקת יער שאיש לא דרך בה, נשכב על הבטן ונתבונן. האדמה אינה חשופה לעין. למעלה יש עלים מהשנה שעברה, הם חומים או אפורים, כמעט שלמים בצורתם. נסיר בעדינות את העלים בשכבה העליונה, ונגלה את העלים מלפני שנתיים. הם חומים- שחורים, שברי עלים. מתחתם נגלה סיבים ושברירים, אלו שרידי העלים מלפני שלוש שנים. אם נתבונן בסבלנות, נראה פה שפע של בעלי חיים זעירים. נגלה עולם שלם המתקיים כמו בקוסמוס אחר.
אנו יכולים לראות כאן אקריות, יצורים זעירים, קרובי משפחה של העכבישים. רק הגדולות ביותר שבהן נראות, רובן לא נאות כלל. נזהה אותן כנקודה לבנה או אדומה הנעה בעולם המסתורי של קרקע היער. דרך זכוכית מגדלת נגלה, שיש לאקריות הללו עיניים ורגליים וכל מה שיש לבעלי החיים הגדולים.
במטר רבוע אחד יש מאות אלפי אקריות! - עשרות מינים שונים. למעשה, רוב היצורים השוכנים כאן לא נחקרו מעולם, למדע יש בדרך כלל השערה כללית בלבד על דרך חייהם או תפקידם האקולוגי. בקיצור, כמו אורחים מכוכב אחר, אין לנו מושג מה עושה כל אחד מהיצורים הללו. אין ספק שלכל אחד מהם תרומה חשובה וייחודית, רק שאנחנו לא יודעים מהי.
אפשר לראות כאן קורים לבנים כמו עובש. אלו פטריות. חלקן, לאחר הגשם, יגדלו את כובעי הפטריות שאנו מלקטים. יש כאן שפע של חיידקים. אל חשש, החיידקים הללו מומחים בפירוק עלים, הם לא מבינים שום דבר בבני אדם או במחלות. יש עוד ועוד מיני יצורים אחרים. כל היצורים הללו מפרקים את העלים ואת כל החומר החי ו"מייצרים הומוס".
הומוס הוא חומר אורגני המתפרק לאט, במשך עשרות שנים. הומוס מכיל את כל המינרלים הדרושים לצמח, ומהווה מצע נביטה לזרעים. הוא נראה כגרגרי אדמה שחורים, אם נמעך אותם ביד הם ימרחו במרקם עדין. ספרים ומחקרים רבים נכתבו על הומוס ותכונותיו המופלאות, ועדיין טמון בו קסם רב ממתין לגילוי.
נחפור כמה סנטימטרים לעומק האדמה, נביט אל השכבה שבה נמצאים שורשי הצמחים. רוב השורשים נמצאים מתחת לעלים ובסנטימטרים העליונים של האדמה. בגלל ההומוס מקבלת שכבה זו גוון כהה.
זו האדמה העילית, רקמת החיים של האדמה. כאן מתרחש הקסם. פה נפגשים אוויר, מים, אדמה ושמש. מינרלים מתחברים ומקבלים רוח חיים. מפעל המחזור של החיים על פני האדמה. לכאן נופלים כל הזרעים וכאן הם נובטים. כל הצמחים ובעלי החיים המתים נחים על שכבה זו, לכאן מגיעים כל הקקי והפיפי של כל החיות, כדי שהחיידקים והפטריות יפרקו אותם. תוצרי הפירוק הן אבני הבניין של הצמחים החדשים.

המרחק מכאן עד למרכז כדור הארץ הוא כ 6000 קילומטר. עובי לוחות היבשת הצפים על פני המגמה כ50 קילומטר. עובי האדמה על פי רוב מטרים ספורים. האדמה העילית, רקמת החיים, עובייה רק סנטימטרים בודדים. כל הצמחים ניזונים משכבה זו. כל בעלי החיים בנויים ממה שהם אכלו - צמחים ובעלי חיים שאכלו צמחים - הגוף שלנו עשוי מאדמה עילית.
גם הדינוזאורים והיערות הקדמונים, שהיו על פני כדור הארץ לפני מאות מיליוני שנים, ניזונו מאדמה עילית. כל הנפט והפחם עשויים מאדמה עילית עתיקה ואנרגיית שמש קדומה.
כל הדלק של המכוניות ורוב החשמל מקורם באדמה עילית עתיקה. עכשיו תסתכלו מסביב על כל מה שעשוי מפלסטיק, שמיוצר כמובן מנפט. הביטו על הבטון, הפלדה, כבלי הנחושת, שבבי הסיליקון והלווינים בחלל. ליצירת כל אלו דרושה אנרגיה עצומה. כמו שאנו יודעים, ניצול אנרגיה מדלק מאובן הוא למעשה שימוש באדמה עילית עתיקה.

כמה אדמה עילית יש לנו?
כמה אדמה עילית צורך כל אדם בעולם?
כמה אדמה עילית צריך כדי לגדל את המזון שאנו אוכלים?
כמה שטח יער צריך כדי לקלוט את ה CO2 שפולט האוטו שלנו?
אם נעשה את החישוב נגלה, שכל אחד מאתנו צורך קצת יותר ממה שיש.

איך זה יכול להיות? איך הסתדרנו עד עכשיו?
חלק גדול מהמזון שלנו מגיע ממדינות אחרות. שם כורתים יערות והופכים אותם לשדות חקלאיים.
כימיקלים להדברה ועיבודי קרקע אינטנסיביים מקשים על חייהם של היצורים הקטנים המייצרים הומוס. לאחר כמה שנים מתחילה פוריות האדמה לרדת, על אף הוספה הולכת וגוברת של מינרלים סנטטיים. 40% מהאדמות שהחלו לעבדן לפני כמאה שנה אינן פוריות כיום. אנו מסתדרים בינתיים גם בזכות ירושה אדירה שקיבלנו - הנפט והפחם. אנו משתמשים בתוצריה של אדמה עילית עתיקה.
נדמיין שקבלנו בירושה מפעל ובו הרבה מכונות ייצור. אנו רוצים לקבל יותר כסף ממה שהמפעל מרוויח, ולכן אנו מוכרים מכונת ייצור אחת. בשנה הבאה בגלל שמכרנו מכונה, המפעל מייצר קצת פחות ומרוויח פחות. עכשיו כדי לקבל יותר כסף נצטרך למכור עוד שתי מכונות. בסופו של דבר נישאר בלי מכונות יצור. האדמה העילית היא מכונת הייצור שלנו. אם נשתמש במשאבים אלו בחכמה החיסכון יספיק לכל הדורות. לפי מחקרים המודדים את יבול האדמה לאורך שנים, חקלאות אורגנית מניבה יותר מחקלאות כימית בגלל שמירתה על האדמה העילית.

מה לעשות?

להכין קומפוסט
אם תשאלו אותי " מה הדבר הראשון שכדאי לעשות?" אשיב מייד "קומפוסט!"
אם ניקח את כל השאריות האורגניות מהמטבח, ונסדר אותן בדרך המתאימה, יגיעו חיידקים, פטריות ויצורים אחרים וייצרו הומוס או "קומפוסט" כפי שהוא מכונה לפי דרך יצירתו.
קומפוסט תומך ביצירת אדמה עילית, חוסך מקום במזבלות ומפחית את כמות המשאיות להובלת הפסולת. כך שגם אם אין לכם גינה כדאי מאוד להכין קומפוסט.
אך להכנת הקומפוסט יש תפקיד חשוב נוסף, הקומפוסט פותח את העיניים, פתאום מגלים המון אנשים שמפרידים את כל השאריות האורגניות מהמטבח, פתאום מגלים שיש המון דרכים להכין קומפוסט.
הכנת קומפוסט היא עשייה רוחנית. אנו עוברים ממצב פסיבי למצב עשייה, ומנווטים במעשינו את עתידו של העולם. לא עוד ממתינים לחוקים שייחקקו, לא עוד מצפים מראשות כלשהי שתחליט על ביצוע מדיניות. אנו בידנו מטפחים את רקמת החיים של האדמה.
הקומפוסט מחבר אותנו לטבע. הוא גורם לנו להיות ערים לתנאי מזג האוויר. אנו נאלצים להתחשב בצורכם של הזעירים שביצורי העולם, הם אלו שעושים את הקומפוסט. אנו נעשים מודעים לנוכחותם החיונית של חרקים ויצורים אחרים, אנו זוכים לעיתים לחויית התבוננות השמורה בדרך כלל לסרטי טבע באפריקה. אנו לומדים ליצור את האיזון הנכון בין פחמן לחנקן. בין מים, אוויר, אדמה ושמש.
אנו נעשים ישות המטייבת את העולם.

לשתול עצים
העץ הוא מחולל חיים ארוך טווח. בגידולו קולט העץ אנרגיית שמש ופחמן דו חמצני מהאוויר. העלים בנפלם יוצרים שכבת קומפוסט ואדמה פורייה, המהווה בית לעשבים ויצורים קטנים. העץ יישאר במקום שנים רבות וייצור אדמה עילית.

חקלאות אורגנית
חקלאות אורגנית מטפחת את האדמה העילית ושומרת על פוריות האדמה.
אפשר לגדל מזון אורגני בגינה הביתית או להקים גינה הקהילתית.

תשתלו עץ
השקלים ששילמתם עבור הספרון מכסים את עלותו הכספית, אך ליצירת הספרון נדרשו משאבי טבע שערכם האמיתי אינו בר המרה לכסף. אם נשתול עץ, נשמור עליו ונטפח אותו, נוכל להיות בטוחים שגם מחירו האקולוגי של הספרון מכוסה. גם אם קיבלתם את הספר במתנה או מצאתם אותו, כדאי לשתול עץ. עצים עושים איכות חיים, זה הרווח שלנו.

C כל הזכויות שוות. למעשים טובים, מותר להפיץ ספרון זה ותוכנו, עדיף בשלמותו, בכל דרך שתראה טובה בעינכם.

[סוף_מעגל*]

לא הבנתי.
אפשר שורה תחתונה ?

[שימי_רף*]

סוף מעגל
תודה על התגובה המהירה, בדקות אלו אני עורך את הדף החדש הזה. אני עוד לא יודע מה השורה התחתונה. את זה הגולשים בדף יגידו.

[לב_אדום*]

האמת רק קראתי קצת (לא ממש התעמקתי) ולא התכוונתי להגיב, אך הפליא אותי הגריין שיצא לי:
אנחנו, לעומת זאת, ראוי לנו שנזכור שבמקור נבראנו לשבת בגן עדן ולהסתלבט

תפס אותי ה'גן עדן' שהרי 'לעוֹבדה ולשוֹמרה' - זו הייתה התכלית שלשמה שם אלוהים את האדם בגן עדן. וזה מפליא שבדיוק הגריין הזה יצא לי !
מצד שני, חשבתי, הקטע של ה'להסתלבט' הולך ביחד עם 'לעובדה ולשומרה'?
לי נראה שדווקא כן, בטח יותר מהמירוץ של האנושות היום...
ובפרט, שכל העבודה הקשה לפי התנ"ך התחילה לאחר העונש 'כי תעבוד את האדמה לא תוסיף תת כוחה לך', מה זה אומר? כנראה שלפני כן, בגן עדן, עבודת האדמה לא הייתה קשה והפיקה הרבה.

אני בכל זאת תוהה יותר לעומק, מה הייתה הכוונה המקורית של 'לעובדה ולשומרה'? אולי זו כוונה קצת שונה ממה שאנחנו מבינים.
ובפרט שיש כאן איזה תהייה לשונית: שהרי כתוב שאלוהים שם את האדם בגן עדן 'לעובדה ולשומרה' - אבל גן עדן זה זכר, אז למה לא כתוב 'לעובדו ולשומרו'? (אפשר לפרש שהכוונה לאדמה, אבל זה לא מה שכתוב בפסוק).

דרך אגב, יש לדף הזה קשר לשומרי הגן? או לישמעאל?

[שימי_רף*]

יש לדף הזה קשר לישמעל. על ישמעל שמעתי לראשונה בקורס המבוא של שומרי הגן.
מעניין היפוך המינים, אני מבחין בזה רק עכשיו.

[הבוסתנאי*]

ישר כוח !
כשנבין שאנחנו
כדור הארץ ,וכדור הארץ זה אנחנו.
קל מאד לא להזיק לסביבה.

[נ_ע_מ_ה*]

מעניין מה שכתבת,שימי
תודה
מתחבר לי למחשבות שהיו גם לי לאחר קריאת ישמעאל...

[אמא_בגובה_דשא*]

אני רוצה להגג הגיגים שלא מצאתי להם מקום בדפים האחרים, וחסר לי:
על הקשר בין אמונה ויהדות לשמירה על הסביבה, לתת תשובות לעצמנו, וגם לסביבה (החברתית)

ואני אתחיל:

לעובדה ולשומרה.
מה בדיוק זה אומר?
מהם הגבולות בין הלעובדה ללשומרה?

שימוש במוצרים חד פעמיים, למשל, הוא בעיני זילזול וכפיות טובה.
קיבלנו עולם מופלא.
קיבלנו, אולי לא ממש ציווי, אבל בהחלט קריאת כיוון-
לשומרה!
איזו זכות יש לנו לזרוק כמויות אדירות של ניילונים, חיתולים ח"פ, צלחות וכוסות מפלסטיק לא מתכלה וכו' בלי לחשוב על האדמה הזאת?

או ניצול מוגזם של משאבי טבע:
מי שמנו לחסל את כל מאגר הנפט של כדור הארץ?
באיזו זכות אנחנו מכסחים הרים שלמים בשביל לחצוב מהם נחושת או יהלומים?
(עוד לא השתחררתי מהביקור במוזיאון היהלומים)

ביזבוז כזה של כל השפע שקיבלנו נראה לי חוצפה, לא כלפי הדורות הבאים, אלא כלפי מי שהעניק לנו את השפע הזה, על מנת להשתמש בו (לעובדה) אבל בזהירות (לשומרה)!

[יעקב_רוזה*]

ב"צוהר"-גיליון ל"ב תשס"ח יש מאמר מרתק על כל מיני זויות ומשמעויות בקשר ליהדות ואקולוגיה מומלץ מאוד

[פלונית_אלמונית*]

אז אפשר לתייג כ{{}}דף להחייאה

[tאמא*]

יש ציווי בל תשחית , שהוא למעשה מצווה לא להשחית את מה שניתן לנו, וממלא זה שמירה על איכות הסביבה לא? }

[עצם_מעצמי*]

בגן עדן לא היה רק "סטלבט". האדם נדרש "לעובדה ולשומרה". היה שפע מזון נגיש בהישג יד רק ללקט ולאכול
אבל-היתה נדרשת לקיחת אחריות כמו שהסביר שימי: לשמור על כל השפע הזה . "לשומרה" כתוב
כשאנחנו לא שומרים על האדמה שמזינה אותנו-סופנו, מה שנקרא "לאכול את החרא שבישלנו לעצמנו"

מה שאתה נותן זה מה שתקבל
באנגלית זה נשמע יותר טוב,כששרים את הניגון של כובע הקסמים:
"magic hat ,magic hat, what you give is what you get
כובע קסמים,כובע קסמים, מה שנותנים זה מה שמקבלים...

[מימי*]

מרגישה שכל ההתקרבות שלי אל האינטואציה הפנימית, להרגשת הגוף וכו כל ההחיבור אל הטבע בעצם חיבר אותי חזק לאלוקים, וכחשבתי על זה נבהלתי כי הגימטריה של טבע היא זהה לגמטריה של אלוקים!!
במיוחד לאור התפיסה המחודשת שלי ביחס לאלוקים הוא מקור הטוב ומשפיע עלינו רק טוב כל הזמן! כל הרע שאנו מרגישים - אין לו תפיסה ממשית במציאות רק המחשבות שלנו והפחדים סביבם הם נותנים לרוע כח חיות (בדמיון).
"החזרה אל הטבע" היא בעצמה "החזרה אל אלוקים"
מקווה שזה בדף הנכון - די התלבטתי איפה הכי כדאי לרשום את התובנה שהכי התבררה בעקבות קריאת הדף, מודה לכם על ההקשבה ועל המקום והיכולת לשתף!!
עוד מישהו חש כמוני??

[בערך_מוחלט*]

כי הגימטריה של טבע היא זהה לגמטריה של אלוקים
טבע = 81 אלוקים=92 אז אל בהלה.
אבל חוץ מזה אני חש כמוך . מי שעבורו הטוב הוא עבודת השם יתברך - לא אמור להרגיש שיש רע בעולם כל עוד הוא יכול לעבוד את הקב"ה.

[מימי*]

תודה
דיוק גימטריאלי: הטבע

אלהים

86
בעייני אין עבודת השם היא הטוב, ה' הוא הטוב/השכינה היא הטוב, ואחד הדרכים לקבל את השפע מהטוב זה על ידי עבודת השם.
(הרי גם הגויים הם מבחינת "חביב אדם שנברא בצלם" וגם להם כמו ליהודים יש אפשרות גישה לטוב האינסופי בלי "עבודת השם")

[בערך_מוחלט*]

אנו בני האדם - יצורים שצריכים לבחור בחירות בחיינו בכל רגע ורגע. במילים אחרות אנו צריכים להחליט מהו הטוב בעינינו. 'טוב' זה מושג אנושי והוא אינו יכול לחול על השי"ת. המשמעות שלו היא מה שמכוון את בחירתנו. הערך שלנו. אני לא יכול לבחור באלהים, אלא יכול לבחור לעבוד את אלהים.
אינני חושב שלמישהו יש גישה לשפע האלוהי מבלי לקיים מצוות, כיון שהמצוות הן הן השפע האלוהי והשגחת אלוהים. "באורך נראה אור".