מהות החינוך

[אנונימי]

מהות החינוך

נכתב בהזמנה עבור מחנכים, ע"י דורית נבון, מתקשרת
מדריך רוחני בשם "אלוה", ומיועד עבור כל אחד ואחת.
הביאה לדפוס: נעמה שחם-שדה.
מתוך: באופן טבעי מס' 38

ברצוני לשוחח עמכם היום על מהות החינוך על החניכה האפשרית בין הורה לילד, בין מורה או מדריך לתלמיד, על התהליך ההדדי אשר האדם חווה מילדותו ועד בגרותו עם הסמכויות השונות אשר מלוות איתו בחייו.
חינוך אמיתי הנו למעשה חניכה. חניכה אשר אינה מלמדת מתוך כפייה, אינה מעצבת את הצעיר על פיה אלא חונכת אותו אל הידע אשר קיים בעולם, אל הידע אשר קיים בתוכו ואל הכישורים האישיים שלו ובכך עוזרת לו לעצב את עצמו.
עליכם להבין כי בכל אדם ואדם טמונים הכישורים ללמידה אולם כל אדם ניחן בכישורים שונים אשר עוזרים לו ללמוד בצורה הטובה ביותר. לכן על הבוגר להיות ער לאין ספור האפשרויות הקיימות ביקום, הקיימות בכל אדם, בוגר וצעיר, ולנסות ולעזור לצעיר לגלות את כישוריו, את המתנות האישיות לו על מנת שיוכל להפיק מעצמו את המרב, על מנת שיוכל לממש את עצמו ולבטא את אשר הוא.
הדבר דורש מן הבוגר להיות קשוב. קשוב לאחר וכך קשוב לעצמו. עליו ללמוד לבטא את עצמו תחילה על מנת שיוכל לאפשר ולעזור לצעיר לבטא את עצמו גם הוא.
הצעיר לומד מן המראה המשתקפת לו כך שלמעשה הבוגר הנו ראי עבורו, ראי עבור עצמיותו, אולם משום שהנו צעיר ואינו מודע באופן מלא לעצמו, לעתים חל בלבול והוא לוקח על עצמו תפקידים וסוגי התנהגות אשר אינם שלו, מתוך העתקה, מתוך נסיון התאמה אל הבוגר אליו הוא נושא עיניים על מנת שיוליך אותו בחייו...

לכן אחריות הבוגר היא לבוא מתוך צניעות ומתוך אמת, מתוך הפשטות לבוא ולומר ולהביע את אשר הוא ובכך לכוון את ילדיו/תלמידיו לגלות את אשר בם. על הבוגר לכוון ולהסביר ולהבין בעצמו כי כל האנושות כולה שותפה בתהליך למידה אוניברסלי, תהליך חניכה הקורה בטבעיות מדי יום ביומו, ובתהליך המשותף הזה כל אינדיבידואל ואינדיבידואל הוא שונה ובכך תורם את חלקו בפאזל האנושי.
כאשר הבוגר אכן מבין זאת הוא יכול לתת מקום לכל ילד וילד לבטא את זהותו האישית מבלי לותר על האחדות והשיתוף בינו לבין הזולת, והדבר מפנה מקום למרחב וחופש אישי לכל צעיר לגלות את עצמו.
החופש הזה חשוב. הוא חשוב על מנת ללמד, והוא חשוב על מנת ללמוד. עליכם להבין כחברה כי החופש הזה הוא יקר ערך ואינו עומד מנגד לסמכות. למעשה האמת היא שעליכם ליצור כחברה סמכות חדשה אשר מגיעה מתוך חופש ומתוך עוצמה, מתוך חירות ומרחב אישי כיוון שרק מתוך החירות ניתן לצמוח להיות בוגר אשר חי בהרמוניה ובשלום עם העולם, להיות בוגר אשר מעניק ו"משרת" את עצמו ואת העולם כולו.
סמכות אשר אינה באה מתוך חופש, סמכות אשר באה מתוך כפייה יוצרת מתוכה אלימות כפי שהנכם רואים וחווים בחברה. סמכות כזו אינה מכירה באחר ובעוצמתו, ולכן יוצרת כעס ומרמור ומייצרת את הצורך למרוד על מנת לגלות את העוצמה האישית.
אולם כדי ליצור סמכות אשר אינה מגיעה מתוך כפייה, אשר באה מתוך חירות אמיתית, על הבוגר, על המדריך, על החונך, על המנחה להכיר בחופש האישי שלו, להכיר בכך שהחירות האישית תורמת לחברה כולה, שהחופש האישי מאפשר מרחב רחב יותר של יצירה ומשחק, של ביטוי עצמי וצמיחה אישית.
על המנחה להתחיל לסגל לעצמו למידה אשר באה מתוך הנאה, למידה אשר באה מתוך נכונות ושמחה. עליו לתת ראשית לעצמו את החירות הזו על מנת שיחווה את ההקלה ושמחת היצירה הנוצרת בעקבות זאת.
אין הדבר אומר שאינכם רשאים להעמיד גבולות. אין הדבר אומר שאינכם רשאים להגדיר את עצמכם. למעשה ככל שאתם מוגדרים יותר, ויודעים מהם הגבולות האישיים שלכם כך אתם יכולים לאפשר למרחב עצמי גדול יותר להיות.
אולם כחברה הנכם מחזיקים באשליה כי הגבולות נועדו להגביל את החופש, כי גבולות נועדו לצמצם את החופש האישי של היחיד לעשות ככל העולה על רוחו, ולמעשה בכך שאתם מאמינים בזאת הנכם יוצרים סגירות, הנכם יוצרים את הכלא העצמי שלכם אם כבוגר ואם כצעיר. כבוגר החווה כי אינו יכול לבטא את כל כישוריו וללמד ולהעניק ולהטמיע אותם, וכצעיר אשר אינו מסוגל לקבל, אשר אינו פתוח לקבל את עצמו ואת הסביבה ולבטא את עצמו כפי שהוא.
עליכם להיות מודעים לכך שכל דבר ודבר הקיים בתודעתכם משתקף אצל ילדיכם/תלמידיכם ובחברה כולה. זוהי מראה משותפת גם עבור הבוגר שכן גם הבוגר, עצמו עובר תהליך של חניכה והתפתחות יחד עם הצעיר וזוהי בעצם שותפות נצחית הקיימת בין אדם לזולת, שותפות שווה והדדית של יצירה ובנייה.

אם תוכלו לראות כי גם הצעיר הנו נשמה עתיקת יומין המגיעה עם ידע משל עצמה לבטא וללמד אחרים, אם תוכלו להבין כי כל ילד הינו שותף להתפתחות האישית ולהתרחבות הקולקטיבית, אזי תוכלו ליצור שלום הדדי בין מורה לתלמיד, בין הורה לילדו, בין אדם לזולתו, בין אומה לאומה.
ככל שהמורה יכבד את עצמו ואת תלמידיו ויראה אותם כמורים עבורו, כך ישרור ביניהם כבוד הדדי ולא זלזול. כך תוכלו להעניק וליצור כבוד הדדי ביניכם לבין הזולת, כיוון שכבוד אמיתי אינו מגיע מתוך ביטול עצמי. כבוד אמיתי מגיע מתוך הכרה עצמית, מתוך הגבולות האישיים של האדם והיכולת שלו להביע את עצמיותו כפי שהיא. כבוד זה אינו מגיע מן האגו, אינו מגיע מן השחצנות או העליונות אלא רואה בכל אדם ואדם את ההזדמנות לצמוח וללמוד ליצור ולחלוק יחדיו את המסע האנושי.
לכן ברגע שהמנחה מבין כי גם הוא תלמיד, כי גם הוא נחנך, כי ישנו מעגל של נתינה וקבלה, נתינה שהיא הדדית וקבלה שהיא הדדית בינו לבין הצעיר, כך הוא גם מזהה שהחניכה משתנה ממפגש למפגש, מכיתה לכיתה, וממנחה למנחה, וכך הוא מודע יותר ויותר לצורך בצורות לימוד חדשות, צורות רחבות ובעלות מרחב אישי גדול יותר. כיום הילדים הבאים לעולם מבקשים זאת, ולכן החינוך אכן ישתנה ויצור צורות חדשות ומסגרות חדשות בעלות קבוצות קטנות המעניקות אפשרויות רחבות ומגוונות.
אולם עליכם ליצור זאת עם ההבנה ועם המודעות כי חשיבות ההגדרה והגבולות עדיין קיימת, אם כי הנכם יכולים להגדיר את גבולותיכם במרחב רב יותר. שימו לב כמחנכים מתי ההגדרה שלכם אכן בונה חופש, הכרה ואהבה, ומתי ההגדרה שלכם באה מתוך פחד, פחד לאבד שליטה, פחד ליצור אי-סדר. נסו להרפות מן השליטה ולתת אמון, כי הילדים בחרו ללמוד מכם וצמאים לידע. נסו למצוא את המשחק וההנאה אשר בלמידה. ככל שתוכלו לשחרר יותר ויותר את ההגדרות שלכם של מה חשוב ללמוד, ומה פחות חשוב על מנת "לשרוד" ו"להצליח" בחיים, כך תוכלו לפנות מקום לאיכויות חדשות לצוץ ולעלות.
עליכם לוותר על ההגדרה שלכם מהי הצלחה ומהו כשלון. עליכם להבין באמת ובתמים כי הנכם חונכים ונחנכים כל הזמן. עליכם לקבל את האפשרות שהנכם יכולים לשגות, לקבל את האפשרות שאחרים יכולים לטעות. כך תוכלו להבין כי המצבים אשר להם אתם קוראים טעויות הנם בסה"כ חניכה נוספת במסעכם. כך תוכלו לתת לעצמכם ולאחרים את הזכאות לאי הידיעה שהיא המפתח ליצירה חדשה, שהיא המפתח להקשבה ופתיחות וכך גם תוכלו לצאת מן המעגל של ההצלחה והכשלון ולאפשר לילדכם וגם לעצמכם לצמוח ולבטא את מלוא הפוטנציאל האישי.
התפיסה הקיימת כיום לגבי הישגיות והצלחה הנה מוטעת. תפיסה זו נבנת על הישגיות חיצונית על הישגיות שהיא דימוי חיצוני בלבד. עליכם להכיר בכך שכאשר האדם שלם עם עצמו ושלו עם עצמו, כאשר הוא חי בשלום עם עצמו, הוא מפיק מעצמו את המירב, מפיק מעצמו מתוך שלמות עצמית אישית (ולא מושלמות), מתוך בשלות אמיתית שאינה הרסנית לעצמו ולחברה.
כך הנכם יכולים ליצור חברה אשר אינה הרסנית. חברה אשר משתמשת ביכולות שלה על מנת לבנות ולא להרוס את עצמה. עליכם להבין כי כאשר האדם בוחר בהישגיות שהיא חיצונית בלבד, כאשר הוא מוותר על השלום האישי והאהבה העצמית, הוא אולי משיג את "יעדיו" אך גם הנו בעל יצר הרסני, שבסופו של דבר פוגע בעצמו ובחברה כולה. לכן עליכם ללמוד וללמד מתוך אהבה, אהבה שהנה בעלת חופש והכרה, הבנה וחמלה ולהבין שהחניכה היא למידה שהנה אזכור לקיים ואינה מנסה לחנך מחדש, אינה מנסה להרוס ולבנות מחדש, אלא משתמשת בקיים ויוצרת בשותפות עם הזולת את החדש.
גם אתם כמנחים יוצרים את המציאות כפי שהיא וגם אתם מבקשים מתוך פנימיותכם את השינוי. הנכם מבקשים את החופש. וחלק גדול מכם העוסקים בחינוך מודעים לכך שהמסגרת כפי שהנה קיימת כיום, אינה מגיעה לליבם הרחב של הילדים, הנכם מודעים לצורך שנוצר להפעיל קשיחות ואטימות על מנת לבטא את עצמכם בכיתה, כיוון שהאלימות והמרד אשר קיימים כיום אצל הצעירים מתחזקים.
גם אתם חווים את התסכול ואת הצורך לשחרר את "מלחמת ההתשה" הקיימת דורות רבים...
לכן זהו הזמן. זהו הזמן הנכון עבורכם להקשיב ולראות בכל ילד את המשחק וההנאה על מנת שתוכלו להחזיר את האמון האישי גם שלכם במסגרות ובילדיות הקיימת בכל אחד מכם.
עליכם להחזיר את האהבה אל המסגרת. עליכם ליצור מסגרת הבאה מתוך אהבה ולא מתוך נוקשות. מסגרת רחבה מאד, אשר אינה נועדה לתחום את החופש האישי ומטרתה אינה להעניש. ברגע שתבינו בעצמכם כי המסגרת נועדה להעניק חופש ומרחב גדולים יותר, כך תוכלו ליצור דורות שלמים מסופקים ומאושרים בחלקם, כך עבודתכם תהיה קלה ואוהבת, כך תוכר חשיבות עבודתכם, חשיבות הבאה לא מתוך הישגיות אלא מתוך העובדה הפשוטה שהנכם "מגדלים" את דור המחר, שהנכם קשובים ומוכנים ללמוד את החדש מן הצעירים, שהנכם מוכנים לשלב ולמזג בין העולמות ויחדיו ליצור עולם נאור, מגוון ועשיר עד מאד.

[שמואל_הגולני*]

שלום רב,

זו פעם ראשונה שאני כותב באתר נפלא זה, ואני מרגיש שזו זכות לקחת חלק ביצירה מתחדשת ואמיתית זו.
קודם כל אציג את עצמי בכמה מילים : שמי שמואל נשוי לשרון ואבא לדוד בן השנה וחודשיים, גרים בגולן מזה כשלוש וחצי שנים
אחרי מעבר מבורך מהמרכז.
ההורות הביאה איתה שאלות רבות, רבות מהן מועלות באתר נהדר זה, אך לאחר קריאה במוסף ראש השנה של ידיעות, בו הועלתה תחזית
לעולמינו בעוד 20 שנה (2027), תחזית מאוד קודרת מבחינתי....חשבתי מהי התחזית אותה ההיתי רוצה לממש בחיי, בהורות שלי ובקהילתי.

ההנחה הבסיסית ממנה אני פועל היא כי כאשר אנו מפרידים את העשייה האנושית, המטרות האנושיות ומימוש הצרכים האנושיים מסביבתינו ומקהילתינו
אנחנו בעצם מפצלים את החוויה האנושית לעשייה המשרתת את רצונותיי ולכזו המבזבזת זמן (מכירים את המושג הזה ???).
בפועל הפיצול הזה בלתי אפשרי, הוא מצמצם את חוויות החיים לחוויות שיטחיות, ידועות מראש ואשר אינן מאפשרות לחיים ללמדינו דבר.
ולכן ברור לי שההורות שלנו צריכה להיות הורות מעורבת, הפרנסה שלנו צריכה להתחשב בקהילה שסביבנו וכו' וכו'.

כשאני בא לבחון מהם הערכים העיקריים אותם עלינו לחיות ומתוך חיינו לחנך את הדור הבא, רשמתי כך (ואשמח לדעתכם בנושא...):

• שותפות אמיתית בין בני אדם (ללא קשר בגיל) בעשייה ובדך.

• אהבה אמיתית לבריאה ולאדם.

• התבוננות לא רק על סיפוק צרכינו (הממשיים או המדומים) אלא על התוצאות הרחבות של מעשינו.

• חשיבה יצירתית בפיתרון בעיות.

• שימוש במשאבים הקיימים (כולל המשאבים האנושיים) בחוכמה ובצורה ברת קיימא.

אני מאמין שיש צורך מהותי להגדיר לעצמינו כפרטים, כהורים, כמשפחות וכקהילה אנושית את האני מאמין אשר יאפשר לנו להוביל דרך אנושית יותר .

שנה טובה לכל עם ישראל