אמן את תינוקך לחיים

[ורד_לב*]

עוד כתבה מסדרת המיוחדים שלנו
תהנו

[בועז_חן*]

ועל זה נאמר - בטח לא אמן...

[אביב_חדש*]

בא לי לבכות. סיוט.

[ה_עוגיה*]

לא קראתי את הספר.

גישות באות ומתחלפות. לכל גל בא גל נגד.
"עקרון הרצף" היה פופולרי תקופה ארוכה ואנשים שלא יודעים לשמוע את כל הגישות ולהוציא מתוכן ומתוך עצמם את הגישה שמתאימה להם מצאו את עצמם תקועים ומבולבלים.
("כוכבי פופ מפורסמים וכדורגלנים". אכן מדגם מייצג)
אנשים שלא יודעים להחליט בשביל עצמם נוח להם שמישהו מחליט בשבילם. שאומר להם איך בדיוק לעשות מה ומתי.

זה לא חדש שאפשר לגרום לתינוק לעשות מה שההורה רוצה.
אני וכל בני דורי קיבלנו בקבוק (כמובן בקבוק) כל מספר שעות קבוע, לפי הגיל והמשקל.
ישנו לילה שלם מגיל צעיר.
האם זה בגלל שההורים שלנו יותר מוכשרים מאיתנו? בגלל שאנחנו היינו תינוקות יותר טובים מהתינוקות שלנו?
זאת הגישה שרווחה אז. זה מה שכולם עשו.
זה לא אומר שזה טוב. (זה לא אומר כלום).

בין להשאיר את התינוק לבכות במיטה שלו ובין לישון עם התינוק ולהניק 10 פעמים בלילה יש כמה דרכי ביניים אבל אפאחד לא יקנה ספר שיגיד לו "נסה זה ונסה זה ולך אחרי מה שלבך אומר, וגם תינוקך"

זה כמו ספרי הדיאטה הקיצוניים האלה.
אבל כאן זאת דיאטת רעב של רגשות.
פיחסה.

[איתי_שרון*]

מתוך דברי כותבת הספר:
השיטה שלי מתאימה לאנשים מאורגנים ולכאלה שטוב להם עם הוראות בחייהם

נרגעתי. אני לא זה ולא זה.

[אביב_חדש*]

מצטרפת לקטלוג שלי כ"לא כזאת"...

[זמבורית_טבעית_חוזרת_בתשובה*]

ד"ר ספוק חוזר, הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

[בועז_חן*]

מחשבה אחרת:
לא קראתי את הספר, אבל מתוך התיאור בכתבה נשמע לי שמדובר במשהי שבאה לעזור לזוגות שממש ממש (אבל ממש!) רחוקים מהתחושות הפנימיות והאינטואיציה האמהית. משהו בסגנון קהילת באופן ממש לא טבעי (יש להם קהילה? כנראה שזה אוקסימורון...).

לזוגות כאלה, יתכן שבאמת יצירת הסדר והמסגרת מקנה להם כלי להתמודדות, להורדת לחצים ואולי אפילו את היכולת לחזור ולהתחבר לעצמם ולתינוק.

אם אני צודק, צריך להסתכל על הספר לא כמדריך חיים אלא יותר כמו ספר עזזרה ראשונה, לאמור שלמי שנשברה הרגל נכון יהיה לקשור קיבוע, אבל זו לא המלצה לכולם להסתובב עכשיו עם קיבועים...

[תבשיל_קדרה*]

אח בועז... הלואי והיית צודק (או טועה? אני לא בטוחה מה הכוון הנכון |אמוטיקון מבולבל| ).

ראשית - היא מציעה להתחיל עם השיטות שלה מגיל 0, כך שזו לא עזרה למי ש"הסתבך".
שנית - מה, אתה לא מכיר אנשים שמגדלים את ילדיהם עם קיבועים כאלה כל הזמן?
היא (וד"א, גם שאר מדריכי ההורים) לא מציעה את הספר כ"עזרה למי שלא יכול לבד", אלא כ"דרך מתאימה לאנשים מסוג X".

[בועז_חן*]

ניסיתי....
אני בכל מקרה Y. בדוק.

[ורד_לב*]

בועז, נראה לי דווקא שיש משהו בדברייך (ורד באה להצלה )
כי אנשים שלא מחוברים לעצמם ולתחושותיהם, הם לא מחוברים עוד מחייהם עצמם, מההריון וכו'. וודאי מוּנעים ע"י פחדים של 'מה יהיה' ו'איך נסתדר' ו'מה עם השינה והאוכל והכל' אז מכינים מראש את העזרה.
אולי ואולי לא!

[צפי_ג*]

עוד דוגמא לאנשים שלא ראו תינוק מימיהם, ופתאום נפלו על הורות וצריכים שיגידו להם מאיפה מצפצף התינוק.

אין לי מה להגיד על זה, חוץ מלהמליץ לקרוא ספר בשם איש קטן לאן, שמתאר את שיטת החינוך של הדור הגרמני הקודם לנאציזם. אותן שיטות.

[הילה*]

תגידו זאת לא במקרה הלוחשת לתינוקות? נישמע לי די דומה.

[חבצלת*]

מאותו בית ספר...
כל המומחים בגרוש האלה שמנסים להרוויח כסף על חשבון המצוקה והבילבול של ההורים הצעירים כבר ממש עושים לי בחילה.

[ורד_לב*]

האמת? נשמע שהם ממש מצליחים להרוויח הרבה כסף

[מיכל_דנקנר*]

שיטה מזעזעת.
הייתי בקשר עם מישהי שהתנהגה כך לילד שלה והוא יצא עם בעיות רגשיות.
היא היתה מכבה את האור כבר בגיל כמה ימים אומרת לילה טוב והולכת.
הוא למד שהוא לבד בעולם.
מסכן

[חבצלת*]

אוי, כמה שאני לא יכולה לשמוע את הסיפורים האלה.
צריך לעשות משהו נגד הספרים האלה. אולי לכתוב ספר אחר על תינוקות? לא כמו עיקרון הרצף, עם כל הכבוד לו, אלא משהו מעשי, נבון, אנושי ותומך, על התינוק בשנתו הראשונה ולמה הוא זקוק... אבל מי יקרא אותו ומי יקנה אותו? אני הרי לא פסיכולוגית ולא רופאה...

[בשמת_א*]

אולי לכתוב ספר אחר על תינוקות?
כבר נכתב, למעשה נכתבו כמה וכמה ספרים, ונמכרו בהמוני עותקים.
אוי, מסעדה, היה לי בלק אאוט! נו, איך קוראים לו? "הורים גם בלילה" ועוד?

[חבצלת*]

בשמת, אני יודעת, אבל, בלי להוריד ולו במעט מערכם של ספריו של ד"ר סירס, הם כל-כך אמריקאיים, וכל-כך רואים שגבר כתב אותם, בקיצור, הייתי כותבת ספר אחר לגמרי לגמרי, לא במקום, חלילה, אלא בנוסף...

[תבשיל_קדרה*]

כתבי, ואח"כ תמצא הרופאה שתחתום (נניח - על עריכה, או יעוץ רפואי, או איך שלא תקראי לזה) למשל - אמא ל 5, או יעל כ או ...

[בועז_חן*]

לא ציטוט מדויק אבל אחד המסרים החזקים ב עקרון הרצף היה באמירה ש "אם הייתי אומרת שאישה בתרבות שלי לא מרגישה מוכנה ללידה לפני שהיא קוראת ספר, שנכתב בדרך כלל על ידי גבר, היו חושבים שאני משוגעת"....

[חבצלת*]

מה שנכון נכון...
<אייקון של חיוך עצוב נורא>

[סמדר*]

רוב התגובות מתחת לכתבה הן תגובות "באופן"יות מובהקות... האם הקהילה התגייסה להצלה, או פשוט יש עדיין די הורים מחוברים לאינסטינקטים שלהם ברחבי האינטרנט?
>סמדר מתעקשת במקרה זה להישאר אופטימית<

[הילה*]

לספר ב ה' הידיעה של סירס קוראים the baby book וזה לא רק הוא כתב, גם אישתו שותפה לכתיבה. ומה בדיוק אמריקאי בו? (חוץ מהשפה). נכון שאין בו את ההומור הישראלי של המדריך הישראלי להריון ולידה המקסים אבל מהרבה בחינות אחרות הם מאד מאד דומים. חבל שאין תרגום שלו לעיברית, אבל גם סיפרי הלוחשת למיניהם מפורסמים באנגלית (ואותם נימצא מי שטרח ותירגם).
ה baby book הוא לדעתי ספר מאד טוב. למרות שהוא דוגל במפורש ב AP , וגם מסביר אותו יפה, הוא מתיחס גם לשיטות אחרות בכבוד (למשל הוא מציג גירסה מרוככת לשיטת ה 5 דקות, למי שמתעקש עליה, לפחות שישאר קשוב לתינוק) וחוץ מזה יש בו פרק רפואי טוב (לדוגמה: התינוק קיבל מכה בראש, מה עושים + כל מני מחלות)
אבל ברור של"סיפרי הלוחשת" יש קהל גדול מאד. הם כניראה מתאימים מאד להרבה אנשים. אני קראתי את הלוחשת (אבל לא את הספר אילו מתיחס הדף הזה) והיא כן מדברת על "להקשיב" לתינוק, כלומר אפשר בהחלט לגדול לפי השיטה שלה ולצאת ללא נזקים. יש יותר מדרך אחת לגדל תינוקות "טוב", וגם אם דרכים אחרות לא מתאימות לי ויותר קשות בעיני הן לא בהכרח פוגעות בתינוק.

[חבצלת*]

הספרים של ד"ר סירס הם מקסימים אבל הם אמריקאים כי הם הולכים על שיטת הפרסום והשיווק של האמריקאים, כמו הספרים של קרנגי, "מאדים ונוגה" ועוד (חזרה על מסרים קצרים, טחינת שכל עם משפטים חוזרים בכמה וריאציות). אבל זה לא משנה, הם באמת טובים. רק שבא לי שיהיה ספר מסוג אחר לגמרי.

[טרה_רוסה*]

מישהו יודע על איזה ספר הדף הזה? הקישור לא עובד.
אולי צריך למחוק את הדף ולהעביר את תוכנו לדף אחר בנושא?

[יונת_שרון*]

נראה לי. קשה להבין אם מדובר על הלוחשת או אזו או משהו אחר.

[סיגל_ב*]

מצאתי את הכתבה.
תיקנתי את הקישור.

[מיצי_החתולה*]

יש למחברת הספר תכנית טלוויזיה שמשודרת בYES. קוראים לה סופר נני או משהו כזה. אחרי 10 דקות לא היינו מסוגלים לצפות יותר.

[ורד_דרור*]

אני רוצה לשתף במשהו נוראי שראיתי בטלוויזיה ושמסעיר את רגשותיי בכל פעם שאני נזכרת בו, ואני נזכרת בו כל הזמן כי לי עצמי יש תינוקת קטנטנה.
הזדמנו לבית עם טלוויזיה ובשיטוטינו הגענו לערוץ 8 שם הראו תכנית בשם "איך לגדל תינוק?", נשמע מעניין אז נשארנו.
היתה שם אישה אחת שהגיעה לבתים של אנשים שרק ילדו ולימדה אותם איך לחנך את התינוקות שלהם. נחרדתי לגלות שהיא גורמת לאמהות לא להסתכל בעיני ילדיהם כשהן מאכילות אותם כדי שלא יחשבו שהם (התינוקות) ה"בוסים", שאסור להרים את התינוקות למעט בזמן האכלה או החלפת חיתול, שאסור לגשת לילד אם הוא בוכה. היתה שם אמא אחת שהתינוקת שלה בכתה כ ל ה ל י ל ה ובארבע לפנות בוקר היא קמה אליה כי לא יכלה יותר ובבוקר אמרה למצלמות שהיא יודעת שעשתה טעות לקום אליה אבל היא פשוט לא יכלה יותר ורק רצתה לישון. עשית טעות לקום אל הבת שלך שבוכה כל הלילה? מי המטורף שגורם לך לחשוב ככה?
ואצל משפחה אחרת היא הוציאה את שני התאומים הבוכים החוצה ל 4 שעות!!! כדי שלא יבכו בבית, ועוד דברים נוראים כאלה. בעלי אמר לי להעביר ערוץ ואני לא יכולתי. הרגשתי שאולי אם אסתכל עוד, אוכל להשפיע על האמהות להפסיק את ההתעללות הנוראית הזאת בתינוקות שלהם. וזה היה ברור שלה עצמה יש חסך רגשי עצום והרגשה שהיא לא ראויה, אפילו רק מכך שכששני תאומים בני 6 ימים (!) בכו כשההורים שלהם יצאו לבלות (!) היא לא נכנסה לחדר ואמרה שממילא אין טעם להרים אותם כי הם הרי יבכו שוב כשהיא תניח אותם ושבטח כבר אין להם כח אליה. ואמרה שכל האנשים מטומטמים שעה שאמה של אחת הנשים התקשרה לביתה בדיוק כשזו הניקה ולא היה ברור לה למה היא לא מבינה שבשעות מסויימות אסור להתקשר. בסוף העברתי ערוץ אבל מה שראיתי עדיין מסעיר את רוחי.
שאלת תם:
האין יחס כזה לתינוק - אי יצירת קשר עין, איסור על מגע, איסור על התיחסות אליו כשהוא בוכה, הם מה שנקרא "הזנחה פושעת"? האין רשויות הרווחה באנגליה (אלא איפה?!) יכולים לאסור את המפלצת הזאת? ומדוע בכלל מאפשרים לדברים נוראים כאלה קיום בטלויזיה?
עצוב.

[אום_אל_קיצקיצ*]

הי ורד, לא ראיתי את התכנית, אבל היה עליה כבר דיון ב מעצבן לראות מסביב כמדומני. בכל מקרה, שמחה שלא ראיתי, ואיתך בצערך... אכן אין מילים.

[אבו_לולי*]

ורד, אני זוכר את התכנית הזאת, היא היתה פשוט מזעזעת. זה היה ממש כמו לגדל חיילים נאצים קטנים.

האחות הגדולה היתה היחידה בבית הזה שהיה לה מספיק הגיון כדי להגיד בקול שמשהו שם מאד לא בסדר , וממש לא הצלחתי להבין למה, אם יצאה להם כזאת ילדה אינטליגניטית ורגישה, הם זקוקים לשיטות הנאציות האלה. בד"כ עושים את זה הורים צעירים ופעורים לילד ראשון.

ולאבא בכלל התחשק לי להעיף וולה לפנים. אם זה כל כך לא מרגיש לך נכון, למה אתה לא קם ומפסיק את זה? מי הגבר בבית? איפה הביצים שלך?

ובנוגע לשטות הזאת שהביאו למעלה, אם כדורגלנים מאמצים אותה, זה כבר אומר הכל.

[ורד_דרור*]

יש משהו לא ברור בכל הגישה שדוגלת ב"ללכת עם ולהרגיש בלי". מה הטעם? אם רוצים להרגיש בלי, אז הכי טוב זה פשוט להיות בלי, וזהו. ילדים זה לא חובה. ואם רוצים ילדים אז כדאי להנות מזה ולא לשחק איתם משחקי כח מגיל 6 ימים. רבאק!

[ורד_דרור*]

נראה לי שהאשה הזו נכנסת יכולה בקלות להיכנס לדף גבול השפיות

[ורד_לב*]

מדהים איך צפים דפים מן ההסטוריה.
כמובן ששכחתי מזמן שפתחתי את הדף הזה, מתישהו לפני 7 (!!!) שנים

[ג'וניפר_והמשפחה*]

התוכנית הזאת מובאת בשידור חוזר.
הפעם הקודמת ששידרו אותה היתה לפני שהיה לי ילד, ואז די התעניינתי בה, אבל לא ראיתי את כל הפרקים.
עכשיו אני לא מסוגלת לצפות בה, אפילו לא כדי להשלים את הפרקים שפספסתי. לא מסוגלת לראות איך אנשים מסוגלים לעשות דברים כאלו לתינוקות.

אני גם רואה 'בית הבנדיטים' כשאני יכולה (=כשאני אצל ההורים, איפה שנמצאת הטלויזיה).
אני חושבת שגם זה קורה כי אין לי עדיין ילדים בגיל הרלוונטי.
(לבשמת היה פעם משפט כלשהו על זה שאין כמו דוגמה אישית כדי ללמד משהו, ואם אין דוגמה חיובית, אפשר ללמוד מה לא לעשות מהדוגמה השלילית שכן יש. או משהו כזה.)