- עדותו של סטודנט חילוני מ"תא כתום" שהשתתף בפוגרום בעמונה.
בשביל זה אנחנו משלמים מסים, לפרנס את החלאות הללו.*
סטודנט חילוני שהיה בעמונה. עדות:
"יש לציין שבהודעה לתקשורת נאמר שיוגשו כתבי אישום נגד העצורים, אי לכך יש לשקול מלתת פרטים על החלק שלי בפוגרום ועל אחת כמה וכמה פרטים של אחרים.
מכיוון שאני גאה במעשיי לכל אורך הפעולה, ומכיוון שתיארתי את מיקומי ואת מעשיי בשידור חי בגל"צ כבר.. ארשום פרטים מפלילים על עצמי בהמשך, אנא אל תעשו כמוני:
בית מספר 9, הוא הבית האחרון כשבאים מן הדרך הסלולה, וזה הבית שבו בחרנו לתלות את השלטים של תא כתום. על גג בית זה ביליתי משעות הלילה של יום שלישי, עד שכף של טרקטור העמיסה אותי לערימת המתנחלים המיועדים למעצר, אור ליום רביעי.
במהלך הפוגרום שנערך באותו גג, היה איתי חבר נוסף מהתא, שלו אני חייב תודה כפולה (על כך שלא השאיר אותי "לבד" (מבחינת חברי התא), ועל זה שבזכותו ירדה רמת החשש בגג שאני "שב"כניק/פרובוקטור" ושאר מריעין בישין.), "השם והכתובת שמורים במערכת"..
אחרי קור מקפיא על הגג, במשך כל שעות הלילה/בוקר, והתראות השווא הצווחניות-משהו, הגיע רגע האמת. והוא צייר תמונה מחרידה עוד לפני הפוגרום:
עשרות חלאות (להלן יס"מניקים) עם קסדות+אלות, פרשים ושכפצים, וכמובן, איך לא -- מדים שחורים, עומדים מספר מטרים בשורה אל מול "כוחותינו": חבר'ה צעירים, שלובי ידיים, המגנים על הבית.. שאני מעליו.
אני אמסור את כל המידע, שהייתי עֵד אליו, גם אם לא כולו לטובתנו: במהלך התנגשות החלאות עם החבר'ה למטה, החלאות הפעילו אלימות קשה ביותר. פרשים רמסו נוכחים ברחבה, אלות הועפו לכל עבר, חניקות, אגרופים-בעיטות...
והחבר'ה בגג, לקחו אבנים והתחילו לזרוק לעבר החלאות. קריאותי עזרו לעיתים, ולעיתים פחות. ברגעים שבהם בוצע לינץ' בקרוב/חבר של מישהו מהגג -- לא העזתי להתערב. אלו הרגעים שבהם עפו מרבית האבנים שראיתם ודאי בטלוויזיה, רובם מגג בית מספר 9. בשלב מאוחר יותר כבר הוצאתי בכוח אבנים מידי הנוכחים על הגג, לא תמיד בהצלחה מלאה.
ידוי האבנים, זה היה האות לחלאות להפעיל עוד יותר כוח אלים כלפי הנשמות הקדושות שם למטה, שליבי נחמץ בראותי אותם (בלי לחשוב שאני הבא בתור לפי שעה..), נרמסים אחד-אחד, מוכים אחד-אחד. עוד אלונקה, עוד אמבולנס, אבנים לכל עבר. איומים של אנשי היס"מ כלפי אנשים בגג שלנו, סימן ה: "חכה-חכה" עם האצבעות... וזה הגיע:
איך שעלו החלאות לגג מספר 9, באמצעות כף הטרקטור, החבר'ה שלנו הפסיקו התנגדות, רובם כבר ישבו על רצפת הגג לפי התרגולת, ואז הסתערו עלינו החלאות, היכו אותנו במלוא הכוח, בעיקר בראש, עם האלות שלהם.
אחד-אחד, מכות בכל הכוח עם האלה -- בראש.
דם ניתז לכל עבר, מראשי הבחורים הצעירים. כשקראנו בקול "פצוע!", היה צועק אחד החלאות: "מי פצוע? זה פצוע?!", ונתן לו עוד מכות עם האלה. בזמן שהבחור שותת דם. וגם למי שמסתכל. מחריד, וזה עוד לא הסוף של הסיוט הכי נורא שהייתי עֵד אליו בחיי:
עכשיו הגיע תור חיסול החשבונות האישי: לאחר שכולנו קיבלנו את מנת האלות בראשינו, מי יותר ומי פחות -- אבל פשוט כולם קיבלו אלות בראש, כונסנו על רצפת התקרה, והחלאות החלו מכים אנשים מסויימים, תוך השמעת "כתבי אישום" לפני כל הוצאה לפועל של לינץ', בנוסח: "אתה קראת לי אנטישמי?! אתה דתי אתה?!". כל קורבן שכזה פשוט פּוּנה לבית החולים לאחר מכן, ולא במהרה. אין אף גוף אנושי שיכול לעמוד במסכת של מכות כאלו ולהמשיך לתפקד.
בשלב הבא אולצנו לעמוד בתור, שבו הושלכנו מגג הבית אל הכף, אחד על השני. פצועים/חבולים, מפוחדים והמומים, נמשכו האיומים והמכות. צל מוות ריחף באוויר: אין לי מושג איך אף אחד לא מת על הגג הזה. אין לי מושג.
חלאה אחד אמר לי שאם אני גבר שאני אלך איתו מכות אחד-על-אחד. אציין רק שזה החלום המעוּות שלי ברגעים אלו: בלי קסדות-שכפצים-אלות ועוד עשרים חלאות לידו. רק אני והוא. אני מקווה שיום אחד תהיה לי ההזדמנות הזו, כי לא נראה שבמדינה כיום יש מערכות (מח"ש/בית-משפט) שבשלות לעשות צדק עם החלאות הללו. לפי שעה דחיתי את ההזמנה בנימוס..
בירידה מן הכף למטה, נפלתי בסלקציה אל חבורת העצורים. השאר לפי דעתי פשוט פונו לבית החולים (ביניהם אותו חבר מהתא שלנו, שלא ראינו אחד את השני מתחילת הפוגרום, נחשו למה..). מי שנשאר ולא הובל באלונקה לנקודת איסוף הפצועים -- הושלך לקבוצת המיועדים למעצר, אל בין שני הבתים, שם צילמו אותנו ואיימו עלינו, ומשם הובלנו בטור אל מאחורי הבתים -- למטה אל הואדי. כאן הקטע ה"מפליל" לגבָּיי:
עם תחילת הירידה, אחד הבחורים שהחלאות לא הסכימו לפנות אותו, פשוט קרס מול עיני. חובש הגיע, התחלנו לטפל בו, איך שהעלינו אותו לאלונקה, שמתי לב שהטור המשיך בלעדי.. אז המשכתי בסחיבתו על האלונקה עד לאוהל
איסוף הפצועים (וכך התחמקתי ממעצר, כמה מחשיד..).
זהו, מכאן התחיל שלב עיכול הפוגרום, חיפוש אחר שאר חברי התא שנכחו במתחם הבתים (כל מי שפגשתי היה חבוּל.), טלפונים לפצועים המאושפזים (שלושה במספר מהתא, ממה שידוע לי), נסיעה הביתה, יש לעבודה, ובכי כל מספר שעות.
מנקודת המבט שלי, החלק החמור (וזה כמובן לא אומר שהשאר אינו מחריד) של הפוגרום היה במקומות שבהם לא היתה אפשרות לאף מתבונן מן הצד לראות את הנעשה, ועל אחת כמה וכמה לצלם. אחת מהזירות הללו, שאותה תיארתי (גג בית מספר 9), היתה לאחר עליית אנשי היס"מ לגג: הם ריכזו את כולם, ישובים על רצפת הגג, כאשר חומת אנשי יס"מ חוסמת בגבה את שדה הראייה מכיוון היישוב (שם עמדו הצלמים ושאר הנוכחים מעל מתחם הפוגרום של בתי האבן). או אז החל מה שלדעתי מתארת המילה פוגרום יותר מכל: הכאת אנשים עצורים בכל הכוח באמצעות אלות על ראשם. ולא עד זוב דם, ולא עד איבוד הכרה. אין לי מושג כמה מתוך הנוכחים שם הגיע לבי"ח, אני מניח שאחוז גבוה מאוד.
המום מכל מה שאירע, עם ידיים אוחזות בראש שכוסה בכובע צמר, והמון שכבות של בגדים, ולא מעט מזל, יצאתי פשוט בזול מאותה זירה. אולי גם המראֶה הלא-דתי שלי, בעצם לא אולי: זקן או כיפה, זה היה כמו סדין אדום לשוורים, באותם רגעים.
שוב, כמובן שאלות בראש קיבלנו אנשים שהסתובבו בכל המתחם, אבל המחזה המטריד של אנשים עצורים יושבים על הרצפה, כאשר חוסמים את שדה הראייה אליהם ואז מכים אותם בצורה שהלינץ' שעשו באסף מיארה (צומת יו"ש, הכניסה לרמאללה, תקופת חומת מגן למי שזוכר) ממש משחק ילדים לעומת זאת (את אותו לינץ' עשו ערבים. היס"מניקים יותר אכזרים מהם לדעתי -- אם היו נותנים להם אפשרות הם גם היו מתעללים בגופות שלנו, קשה לתאר ולהבין את רמת השנאה והאלימות).
חובה להבין שזריקות האבנים הקצרות שהיו לעיתים מצד אנשי הגג ואנשינו שעל הרחבה כלפי אנשי היס"מ הממוגנים-היטב, התרחשו בעקבות הפוגרום שנעשה באנשים שנרמסו ע"י סוסים והוכו באלות באכזריות. בתחילה נזרקו אבנים רק לעבר הסוסים, מה שהצליח להבריח אותם למספר רגעים. לאחר מכן עלתה רמת האלימות של המשטרה אפילו עוד יותר ממה שחשבתי שזה השיא, לדרגה שלמרות שאני משתדל -- קצת קשה לתאר ולתפוס."