שינויים לאחר לידה

מאז שילדתי אני מרגישה כאילו אני חיה בערפל. מכירות את התחושה הזו? המוח מעורפל, קשה לחשוב על דברים לאורך זמן, קשה לעסוק ביותר מדבר אחד בכל פעם, קשה להתרכז. דברים שפעם הייתי מחשבת במהירות לוקחים לי היום כפול זמן. אינפורמציה שפעם הייתי זוכרת בקלות, נשכחת ממני היום מיד.שנה לאחר שילדתי את רוני קרא לי הבוס שלי לשיחה ואמר שעכשיו הוא מרגיש שסוף סוף חזרתי לעצמי ושהסקרנות האינטלקטואלית שלי חזרה וששוב אני מתחילה לתפקד כמו פעם. חודשיים אחרי זה הייתי צריכה להודיע לו שאני שוב בהריון - ושוב הרגשתי כאילו איפסנתי את המוח למשמרת באיזה שהוא מקום. הבעיה היא שעברה יותר משנה מאז הלידה השנייה ועדיין הראש לא חזר לתפקד. האמביציה ממני והלאה, הריכוז נעלם כלא היה. נשמע מוכר? מישהי יכולה להבטיח שהכל יחזור או שכל לידה דופקת את המוח??!?!??!

ממליצה לך לקרוא את הספר " החיים לאחר הלידה" שמתאר בדיוק את מה שאת מתארת ועוד ועוד ( גם יותר גרוע מכך...). במקרה שלי...זה לא (!)עבר.......ועם הלידה שניה זה אפילו החמיר..אבל אני נהנהת מההמצב בנתיים

יעל,
לידה לא דופקת את המוח. היא משנה את מצב התודעה. אני מניחה כי ניתן למצוא לכך הסברים פיסיולוגים (הורמונים וכל מיני חומרים אחרים- "הכל כימיה") אשר עשויים להניח במקצת את דעתינו.
אבל בעיני חשוב יותר להבין שאחרי הלידה משהו אכן השתנה. השתנה לבלי שוב. לעולם לא נחזור להיות אותן נשים שהיינו לפני הלידה. קיימת דרישה חברתית, תרבותית להתנהג מספר חודשים אחרי לידה כאילו כלום לא קרה. האשה צריכה לחזור לגיזרתה הקודמת, ללבוש את הג'ינס שהתאים לה בגיל עשרים. מצפים שתחזור לעבודתה ותתנהג כאילו אין תינוק שמחכה לה בבית, שתחזור לתפקד כרעיה כמו לפני שנולדו הילדים. והרשימה עוד ארוכה.
הנשים המאמצות את הגישה הזו מכניסות עצמן למלכודת שאין דרך לצאת ממנה אלא תוך ויתור על משהו. כל אחת בוחרת היכן לא להמשיך לתפקד כמו קודם. מישהי מוותרת על הקרירה, אחרת מוותרת על חלקים באמהות, יש המוותרות על חיי הזוגיות שלהן, ובמקרים קיצוניים יש המוותרות על רווחתן הנפשית או על שפיות דעתן. כל זה מתרחש תוך כדי רגשות אשמה ותחושת כשלון על כך שלא הצלחנו "לחזור לעצמינו".
ההבנה שהשינוי אכן התרחש והמציאות מעתה ואילך תשתנה, עשויה להקל על הפרידה מהעבר, ולאפשר בנית מציאות חדשה ומתאימה יותר תוך מודעות לצרכים המשתנים של החיים. ובעצם, הרי החיים כל הזמן משתנים בלי קשר ללידה. אנחנו מתבגרים, משתנים, מתפתחים, ילדינו גדלים. כל נסיון לקבע מצב שמתאים לרגע מסוים בחיים יביא בהכרח לחוסר נחת בהמשך משום הדינמיות של החיים.

ובחזרה לנושא הלידה:
מנסיוני, אשה "חוזרת לעצמה" - מבחינת תחושת השלמות הנפשית, תפקוד הגוף, תחושת רגיעה אחרי שנים איטנסיביות של גידול תינוק - כשנתים אחרי הלידה בתנאי שלא מתרחש בינתים עוד הריון.
אז אי אפשר להבטיח ש"הכל יחזור" אבל אפשר להבטיח שיצמח משהו חדש, אולי דומה למה שהיה ואולי שונה לגמרי.

יעל,
כן. אני יודעת על מה את מדברת.
חוסר סבלנות לדברים שפעם הייתי נלהבת מהם.
חוסר הבנה, אפילו. תחושה שהגלגלים חלודים.

אני לא מצליחה להקשיב לאנשים (אפילו מבעלי אני מבקשת לפעמים שיענה לי על שאלה שאני שאלתי בזמן אחר).

התיאור של אורנה לגבי "שינוי מצב תודעה" נראה לי מתאר הכי טוב את מה שאני מרגישה.

חזרתי ללימודים במינון נמוך כ 10-11 חודשים לאחר הלידה. זה עובד. אני מצליחה להפעיל את הראש (כשאני לא מרחפת) 7 שעות בשבוע (להפעיל - נו. ברמה הדרושה להקשיב בהרצאה, ולהבינה, לא הרבה יותר). גם משהו.

יעל, אני בהחלט מכירה את התחושה הזאת. זה לא בדיוק שהמוח מעורפל, אלא שהוא מעורפל לדברים מסויימים (תכנות, מתמטיקה, ...) אבל פתאום רואה בבהירות מפתיעה דברים אחרים (שהתינוק עומד להתעורר, שהעיניים של הילד נדלקו, שיש משהו לא בריא באיש ממול, ...). אצלי זה מתחיל יחד עם ההריון (זה הסימן הראשון!), ועובר בהדרגה כשהתינוק גדל והופך לילד.

לתיאור משעשע של המצב הזה אני ממליצה לקרוא את השיר http://myteacher.net/uplifting/mommybrain.txt. תהנו!

אני מרגישה שאין לי סבלנות להפעיל את המוח בכוונים שפעם לא היתה לי בעיה איתם. (מספרים... תכנות)
אבל המח שלי קולט כל כך הרבה דברים שקשורים לילדים (פסיכולוגיה, רפואה וכו')

כל כך מנחם לקרוא את מה שאתן כותבות. הלוואי והייתי יכולה להכריח את הבוס/הבעל/המרצים/וכל בעלי הציפיות האחרים לקרוא ולהפנים. הייתי תולה את הדברים על לוח ענק בכניסה למשרד, לבית ולחדר השינה. יש לי חברה שכבר שנתיים מתרצת פשלות שהיא עושה במשפט "אני אחרי לידה"...אני מתחילה להבין שיש בזה משהו. אני רק עכשיו מתחילה להבין שזה לחלוטין לגיטימי להרגיש שהמסלול בו בחרתי לפני ההריונות לא מתאים לי יותר כי אני השתנתי. עד עכשיו האמנתי שהדרך אותה התחלתי בגיל 21 היא הדרך בה עלי להמשיך. אולי זה נשמע לכן טריוויאלי כי אתן במקום אחר לגמרי, אבל עבורי זו באמת תגלית.

נתקלתי איפשהו בכך שבהריון מוח של אשה מתכווץ.
כשהייתי בהריון, כל אי הבנה, בלבול, שכחה, היינו מתרצות כך.
עכשיו אני מבינה כמה זה נכון.

זה אמנם יחסית ממש מאוחר לכתוב בדיון שדיי גווע, אבל למי שמעוניינ/ת לדעת, מבחינת הרפואה הסינית מצבים של הריון, לידה והזמן שאחרי מוציאים חלק מהמרידיאנים מאיזון .זהו לאו דווקא דבר שלילי, אלא פשוט דרכו של הטבע שלנו. אצל כל אישה יחזור האיזון בקצב שלה. אם יש תחושה שדברים לא זזים, ניתן להיעזר ברפואה הסינית בכדי להתאזן ולחזור למסלול (דיקור, צמחים, תזונה, פעילות גופנית, שיאצו וכו'). כמובן שיש דברים אחרים שניתן לפנות אליהם כמו פרחי באך, הומיאופטיה וכו'. אבל אני מוצאת שהרפואה הסינית יודעת ממש לגעת בדברים ולראותם וכך גם להבין דפוסים ולעזור לתקנם.

לא מאוחר בכלל - הדף חוזר ל-מה-חדש, והכלטוב.

היום נהגתי בפעם הראשונה מזה עשרה חודשים.
לבד באוטו עם הינוקא.
פתאום באמצע הדרך התרגשתי מזה עד דמעות.
השתחררתי מהכלא! אני אדם חופשי! אני יכולה ללכת (נכון, עדיין רק מרחקים קצרים מאוד), אני יכולה לנהוג!
החברה שעוזרת לי חולה.
פתאום נזכרתי שוב, שעזרה היא דבר נחוץ - אבל גם הרבה "רעש" בחיים.
"חופשי זה לגמרי לבד"
וזה לא תמיד רע.

(הינוקא עדיין חלק ממני, אז איתו זה עדיין נחשב "לגמרי לבד".)

שמחתי בשבילך על הנהיגה והיציאה לחופש. כשנ' היתה בת שבוע שמתי אותה במנשא ויצאתי לטייל. הייתי כל כך מאושרת מהאפשרות ללכת בקלילות שכמעט התחלתי לדלג. איכשהוא נעלמה לי האדמה ופתאם צנחתי תחתי.
בבהלה נוראית חסמתי הכל עם הברך, לא הרגשתי את המכה בכלל, רק חרדה מצמיתה.
הסנטר שלי התנגש בראש הרך והקטן שלה, איזה פחד. התרוממתי רועדת, לא מאמינה שהעזתי ליפול איתה. התיישבתי על המדרכה והתחלתי לבכות. היא המשיכה לישון וזה רק החריד אותי עוד יותר. אחרי כמה דקות, הרמתי את המכנס לראות את השפשוף והזדעזעתי לראות בברך שלי חור ענק בצורת פה פעור, עמוק עד לובן העצם ממש, בלי דם, רק פעור וכואב. ואחרי זה בית חולים ותפרים ועניינים.
צריך מ-ה ז-ה להיזהר, הכל עוד רך וסיבוביתי כל כך. אז יציאה איטית וזהירה אל החופש.

סיבוביתי ?? יש תרגום למילה הזו?

סיבוביתי, איך שכל האגן על סיבוביות שעשויה מג'לי, אחרי לידה.

ענת, אני בהחלט לא יכולה להתעלם מהסיבוביות וכולי... הרגליים עדיין לא נשמעות לי בדיוק, הבטן התחתונה עוד כואבת עם כל מאמץ ולפעמים בלי תירוץ, והגב צריך שיחזור (לא מצליחה לקום מהתכופפויות). ככה זה כששוכבים תשעה חודשים ועוסקים בגידול יצור אנושי קטן בבטן.

מישהי יודעת איפה ניתן להשיג את הספר "החיים לאחר הלידה" ?

הספר של קייט פיגיס? ראיתי את זה בחנויות ספרים.
האם את מעוניינת בספר באנגלית? יש לי למסור (אבל הזדזי, כי אני אורזת את הדירה).
(ד"א - הספר לא משהו, לדעתי)

תודה . הרגע הצלחתי למצוא אותו באתר של סטימצקי .
למה את חושבת שהוא לא משהו ?

אשמח מאוד לדעת

אני לא כל כך זוכרת, כי קראתי אותו לפני הלידה. אכתוב מה אני זוכרת.

היה פרק עם התייחסות ללידה בהיסטוריה וזה היה החלק המעניין, אבל אני בטוחה שיש ספרים יותר טובים ממנו בתחום זה.
עוד דבר שטוב, הוא ההתייחסות לשינויים הפיסיים אחרי הלידה, שבדרך כלל יש נטייה להדחיק אותם.

שאר הספר עמוס בכל מני ציטוטים של אימהות ומאוד לא "מדעי". לא מבוסס על שום דבר. קצת שטחי כזה, סטייל "סוזי הייתה עורכת דין מצליחה בת שלושים ושתיים שנכנסה להריון. היא לא ציפתה שחייה ישתנו לבלי היכר...בלה-בלה".
הספר מדכא. מתמקד בשלילי במקום בחיובי (למרות, שכמובן, שהמחברת כותבת שהיא מאוד אוהבת את הילדים שלה, ולא הייתה מוותרת על האמהות, וכדומה). אין התייחסות לצד ה"רוחני" של האמהות. נראה לי שהמחברת לא ממש נהנית מהאמהות שלה.

לדעתי הוא טוב בעיקר למי שאין לה עדיין ילדים והיא לא מבינה למה אומרים שזה קשה להיות אמא. למי שמעולם לא הייתה סביב תינוקות. אפשר להעביר אתו את הזמן בהמתנה ללידה.

חן חן ותודה רבה. התשובה שלך מספקת לי חומר למחשבה לפני שאחליט לרכוש את הספר ( אני מעדיפה בעברית)

אומנם הדברים נכתבו לפני כשנתיים
_ובחזרה לנושא הלידה:
מנסיוני, אשה "חוזרת לעצמה" - מבחינת תחושת השלמות הנפשית, תפקוד הגוף, תחושת רגיעה אחרי שנים איטנסיביות של גידול תינוק - כשנתים אחרי הלידה בתנאי שלא מתרחש בינתים עוד הריון._

הייתי חייבת להוסיף לדבריה של אורנה, שבהלכה אישה נחשבת יולדת שנתיים אחרי הלידה, אף פעם לא הבנתי למה עד הלידה הראשונה שלי , ולגבי הריון לאחר לידה, בטווח של שנתיים מהלידה הראשונה אמרה לי חברה שהיא אשת רב שאין שום סיבה להפסיק הנקה כדי להיות בהריון חדש(מניעת הריון ביהדות זה כבר דיון לדף אחר...)

תודה לך על המידע, למזלי הכאב העמום הנ"ל נעלם בהדרגה. והיום שנה ו3 חודשים אחרי, אני יכולה להגיד שאני בריאה.....
בריאה בגופי, אך בנפשי נשארה עדיין צלקת, שעשוייה מכעס, עלבון, ומרירות מסויימת.
מה שבטוח הוא שבהריון הבא כבר לא אהיה כה תמימה ובטח שלא פסיבית לגמרי כמו בלידה הראשונה.

ואם כבר אני פה ....אז עוד שאלה למבינות - במהלך הלידה המזעזעת הזו איבדתי כ- 4 מנות דם, ולאחריה דיממתי במשך חודש וחצי מלאים.
רציתי לדעת מה גורם לאישה אחת לאבד כלכך הרבה דם במהלך לידה ולאחרת לא?
ובנוסף למה אצל אחת הדימום שאחרי הלידה נמשך שבועיים ואצל אחרת - חודש וחצי?
תודה מראש....

לא מבינה בזה הרבה, אבל

אני ילדתי לפני מספר חדשים, הלידה היתה ארוכה וקשה, תינוק גדול, צירי לחץ הרבה זמן.
בסופו של דבר כשהתינוק יצא, היה חתך.
כשהייתי אצל הרופאה שישה שבועות אחרי, היא אמרה שנראה שחתכו מאוחר מדיי, ושהיה גם קרע.
הפצע החלים לגמרי, אבל כשאני נוגעת באיזור, אני מרגישה שתי חתיכות עור עודפות, שלא ברור לי מה הן. כמו כן האיזור די רגיש, לפני הלידה הייתי כל הזמן הולכת עם חוטיני, עכשיו זה מכאיב לי, ואני ובן הזוג שלי עשינו סקס פעם אחת, ובמשך כל הזמן פחדתי שאני הולכת להקרע, והרגשתי מוזר. חשוב לציין שלפני הלידה מאוד אהבתי סקס, ועכשיו קשה לי אפילו לחשוב על זה.
זה נשמע נורמלי? האם אולי יש עוד משהי שעברה את זה? תגידו לי בבקשה שאני נורמלית ושהכל יחזור להיות כמו קודם...
הרופאת נשים שלי אמרה שאף פעם זה לא יחזור להיות כמו קודם, ושלוקח לחתך לפחות חצי שנה להחלים...

זה נשמע נורמלי?
פלונית יקרה, אחרי זה
הלידה היתה ארוכה וקשה, תינוק גדול, צירי לחץ הרבה זמן.
וזה
היה חתך
וזה
ושהיה גם קרע
איך בדיוק את אמורה להרגיש???
כל מה שאת מרגישה נורמלי ומובן!

ושהכל יחזור להיות כמו קודם...
אין לי מושג מה יהיה אבל אני בטוחה שיכול להיות הרבה הרבה יותר טוב מעכשיו!
אני חושבת שהעובדה שפעם אהבת מאוד סקס מלמדת שיש לך את הידע והחיבור לגוף שלך. בעקרון זה כמו אופניים- לא מאבדים את הידע לרכוב

. מה שכן, מי שהיתה לו תאונת דרכים יפחד לחזור לרכוב.
אז מה לעשות?
אולי למצוא רופא/ת נשים שיהיה יותר אופטימי. ואפילו ללכת לעוד רופא/ת נשים לחָוות דעת שנייה. בקשר לעודפי העור- יש רופאים שעושים תיקון קוסמטי בפות. כדאי לברר ולראות אם את מעוניינת. אם זה מתאים/יעיל.
ובעיקר לחזור ולבטוח בגוף שלך. לתת לעצמך את הזמן להתאושש. אני מאמינה שאם תטפלי במה שמציק לך אין סיבה שלא תיהני מאוד בעתיד

וקבלי

גדול

ענת, את מקסימה, תודה רבה על התגובה שלך.
קצת קשה לי עם הרעיון שיש לי בעייה שמצריכה ניתוח קוסמטי. גם ככה יש לי אנטי לניתוחים קוסמטיים...
אבל אני חושבת שאשתמש בעצתך ואבדוק אצל רופאה נוספת.
הדולה שנשפגשתי אתה מספר פעמים המליצה לי פעם לעסות את האיזור עם השמן שהייתי משתמשת בו בהריון בשביל להרחיב את הפירנאום. נשמע הגיוני?...
השאריות עור האלו אכן ישארו לתמיד אלא אם כן אעשה ניתוח קוסמטי?...
הבנתי שיש יובש באזור בכל מקרה בתקופת ההנקה, אך מכיוון שאני רוצה להניק לפחות שנתיים, קצת קשה לי לדמיין שנתיים בלי סקס...

הי פלונית
לכי לרופא שמתמחה בזה (לא יודעת מי אבל תבררי)
לגבי הסקס, הוא ישתפר בהדרגה. היובש של ההנקה הוא בגדר הפתיר;-) שלא לדבר על כך שבן שנתיים לא יונק כבן יומו ותופעות הגוף בהתאם.
הכי חשוב זה להרגיש טוב עם הגוף שלך. ודווקא נראה לי שעיסוי עם השמן זה צעד לשם.

הכי חשוב זה להרגיש טוב עם הגוף שלך. ודווקא נראה לי שעיסוי עם השמן זה צעד לשם.
גם אני חושבת! אין לי מושג אם זה יעזור אבל בטוח תיהני בינתיים

ואת יכולה לשתף בזה את בנזוגך כדי שלא תשתעממי

קצת קשה לי עם הרעיון שיש לי בעייה שמצריכה ניתוח קוסמטי
אני מבינה את ההסתייגות. אגב, אני בכלל לא בטוחה שאת צריכה. כצעד ראשון נראה לי שהכי טוב יהיה לשמוע חוות דעת של עוד רופא/ת ואז תיראי איך את רוצה להמשיך.
קצת קשה לי לדמיין שנתיים בלי סקס...
מאמינה לך

. כדי לפתור את בעיית היובש את יכולה להשתמש בג'ל על בסיס נוזלי שאותו יש בכל בית מרקחת ופארמים. חוצמזה נראה לי שזה זמן טוב למין אוראלי.
<רק אם זה ב'תפריט' שלכם>
@}

רק רציתי לדווח שהזמן עשה את שלו יותר מהכל, ושהסקס חזר לחיי, וזה נורא כיף! (-:

לפלונית
אני רוצה לספר לך ,שגם אצלי כך המצב (לגבי חתיכות העור העודפות) ואני מתבאסת מזה רצח! האזור העדין הזה שתמיד היה מגולח, ואסתטי נמצא עכשיו במצב איום ונורא. חתיכת העור שרופפת לה מזכירה לי כרבולת של תרנגולת, אני מתביישת להסתכל למטה (רק שאין ברירה במקלחת). בריחת השתן מדי פעם ממשיכה למרות כל תרגילי הקגל שממליצים עליהם.
בקיצור ה"מקום הקדוש" מריח לפעמים משתן, התרחב בצורה פראית והחתיכת עור מעצבנת אותי שבא לי לתלוש אותה בעצמי. (אין סיכוי שאני אלך לתיקון פלסטי באזור מטעמי בושה וכאב).
מצטערת שאין לי דרך לעודד אותך חוץ מהזדהות וסימפטיה! מזלי שיש לי בעל אוהב תינוקת מהממת ואני נותנת לזמן לעשות את שלו. למרות שאני כל הזמן עורכת השוואות של המצב לפני הלידה ואחרי - מודה קשה לי מאוד לקבל את כל השינויים בבת-אחת לכן אני שותקת ומחכה...........!
חיזקי ואמצי! אם תמצאי פתרון לכרבולת אשמח לשמוע.

שליחה על ידי אורית* » 26 מרץ 2006, 09:22

בנוגע לעור העודף שם למטה: גם לי קרה דבר דומה, השפתיים הקטנות בולטות מאוד החוצה, ומעבר לעובדה שהמקום לא אסתתי, ואני מתבאסת מאוד, גם לא תמיד נוח ללבוש מכנסיים צמודים או ללכת עם תחתונים מסויימים. אני כן חושבת לעשות תיקון (למרות הביישנות) אבל שוקלת לחכות עוד שנתיים שלוש - עד ללידה הבאה והאחרונה. ואז לתקן.
כלכך הרבה שינויים קרו לי מאז הלידה (שהיתה קשה וטראומטית מאוד עבורי)...וגם לי קשה לקבל את רובם.

שליחה על ידי tאמא* » 26 מרץ 2006, 15:46

אני יורדת במשקל. אוכלת המון .... רעבה הרבה... ויורדת במשקל. אני מניקה. (בשל בעיות בהנקה ועם הילדה, בהתחלה הנקתי חלקית ועכשיו כמעט 100%) היום אחרי חודשיים וחצי מהלידה אני כ 8 קילו פחות מהמשקל שלפני תחילת ההריון. וניראה לי שהמגמה הזאת של ירידה במשקל הולכת וממשיכה. לא שיחסרו לי הקילוגרמים העודפים אבל אני תוהה האם זה נורמלי?

נראה לי שזה מהר מדי (אם הבנתי נכון את הנתונים). כמה עלית בהריון?

שליחה על ידי tאמא* » 27 מרץ 2006, 08:35

בהריון עליתי כ6 קילו. אני עם עודף משקל, אבל בהריונות אני לא עולה יחסית הרבה בגלל הקאות שנימשכות כמעט עד סוף ההריון. בסה"כ ירדתי בפחות משלושה חדשים 13-14 קילו. וזה כשאני אוכלת המון. (בהריון בדקתי סוכר פעמיים והתוצאה היתה שלילית).

ממה שהבנתי, הלידה עצמה אמורה להוריד כ-10 קג. אז בעצם ירדת בערך קילו וחצי בחודש מאז הלידה. נכון? אין לי מושג אם זה מהר מדי. הייתי שואלת רופא, ובודקת את בלוטת התריס ליתר ביטחון.

אני ירדתי בששה שבועות כמעט את כל מה שעליתי- 12 קילו מתוך 13. אם לוקחים בחשבון שהרוב ירד בלידה עצמה ושהחודשים הראשונים מאד אינטנסיביים מבחינת ההנקה והנשיאה של התינוק, ושיש פחות זמן לנשנש ולחטוף בין הארוחות (לי לפחות), זה לא נראה לי כל כך מופרך. אישית יש לי תחושה שההריון עשה רק טוב לחילוף החומרים שלי. אחות טיפת חלב שאצלה נשקלתי לא התרגשה בכלל מזה שירדתי כל כך מהר.

שאלה למבוהלת
אני שבועיים אחרי לידה.טבעית ולא ארוכה.בכל פעם כמעט כשמתיישבת בשרותים רואה כמו גוש עגול בולט החוצה.בהתחלה נבהלתי חשבתי שיש לי צניחת רחם,הייתי במיון,והרופא טען שזו צניחה קלה.בכ"ז הבליטה הזו שם ולא זוכרת אותה אחרי לידות קודמות (2).מישהי יודעת על מה מדברת? אני קצת מבוהלת,אני מודה.

מבוהלת,
אני בטיפול אצל פיזיותרפיסטית של רצפת האגן שאומרת שלכל אשה נגרם נזק כלשהו לרצפת האגן אחרי לידה, קלה ומהירה ככל שתהיה, אפילו אם האשה לא מרגישה שום דבר חריג. אם את אחרי 3 לידות יתכן שרק עכשיו הנזק לרצפה הגיע לרמה שאת מרגישה בו. בכל אופן אין סיבה להבהל (בפרט שהרופא שבדק אותך טוען שמדובר בצניחה קלה), כן כדאי לחשוב על תרגול של שיטת פאולה, ו/או על טיפול ביו פידבק (שאפשר לקבל דרך קופת חולים) או אצל פיזיותרפיסטית של רצפת האגן.
אגב, מאד יתכן שהמצב ישתפר מעצמו עם הזמן (את כולו שבועיים אחרי לידה...). בכל אופן במקומך הייתי מטפלת ברצפת האגן שלך גם אם הבליטה תעלם.

אורית תודה...
אחרי שבוע קשה בפגיה טיפול נמרץ,המלחמה מסביב ,צווי 8,הורמונים...כנראה שהכל מאבד מפורפורציות
הכל מפחיד ומבהיל.אכן מבררת על פאולה.המון תודה.

_אחרי שבוע קשה בפגיה טיפול נמרץ,המלחמה מסביב ,צווי 8,הורמונים...כנראה שהכל מאבד מפורפורציות
הכל מפחיד ומבהיל_
אני מתארת לעצמי!
רק בריאות.

פס בבטן שאינו יורד-
חודש וחצי אחרי לידה וסימן הפס על הבטן אינו עובר ! זהו הסימן היחידי שיש לי (למזלי לא היו לי סמני מתיחה.)
יש למישהי מושג האם זה יעבור והאם יש משהו שאפשר לעשות בנדון ?
תודה

חודש וחצי אחרי לידה זה כלום.
כן, זה עובר...

פס בבטן שאינו יורד

זה יעבור, אל תדאגי.

פס בבטן שאינו יורד
אני כבר שנה וארבעה חודשים אחרי הלידה (שנייה), ועדיין לא עבר. נראה לי שבלידה הקודמת עבר הרבה יותר מהר.

אני מאד אהבתי את הפס שלי והצטערתי כשהוא נעלם.

תודה לכל מי שענתה.
נעמי

לי משום מה תמיד היה את הפס הזה (מאז שאני זוכרת את עצמי ) והוא גם לא יורד לי אחרי הלידות.

אני חודש וחצי אחרי לידה שניה. מניקה מלא.
כמעט חזרתי למשקלי מלפני הריון אך נשארה לי בטן בולטת וזה מאד מפריע לי.(לפני ההריון הנוכחי היתה לי בטן שטוחה...) חולצות צמודות עולות עליי אבל רואים בטן...ומכנסיים וחצאיות עם ריצ רץ לא נסגרים עליי. אוף! אין לי סבלנות להתעמלות. למדתי קצת שיטת פאולה אך עוד לא הצלחתי להתמיד. זה יכול לעזור?
כולם אומרים לי שחזרתי למידותיי ואני נראית יופי או ש-"נשארה לך רק בטן קטנה" אבל הבטן הקטנה נורא מפריעה לי, כמה שאני מנסה לשכנע את עצמי שזה בסדר/יפה/נשי וכו' לא עוזר. רוצה להיות שטוחה כמו פעם.
כמה זמן לקח לכן עד שהבטן הזו ירדה??
מה אפשר לעשות כדי לזרז?

קחי לפחות שנה. לפני זה את עוד בפוסט-הריון.

כמה זמן לקח לכן עד שהבטן הזו ירדה??

בידה ראשונה ושניה זה חזר אחרי חודשיים. עכשיו, אחרי לידה שלישית, זה לקח שלושה חודשים, ועדיין יש בטנונת לפעמים. אצלי זה קשור גם לארגון פנימי של כל האיברים ושרירי בטן חלשים. יש ימים שזה יותר בחוץ קצת, אם כי אני כבר נכנסת למכנסיים ("הג'ינס") מלפני בקלות ובנוחות. ממליצה לך על יוגה נשית, שעובדת על שריר הבטן העמוקים שאחראיים לעניין הזה (בין השאר). חוץ מזה - אני אחרי לידות מתלבשת אחרת, עד שאני מרגישה בנוח ללבוש בגדים מלפני (ואני בכל מקרה לא חובבת צמוד, כך שממילא רוב הבגדים לא צמודים), אז אולי פשוט תשני את סגנון הלבוש עד שתרגישי נוח ללבוש את אותם בגדין. ועוד חוצמזה - וינת צודקת, זה יכול לקחת גם שנה. אבל לא הכרחי, כאמור, אצלי זה לוקח חודשיים-שלושה.

אגב, שמתי לב אתמול, בשיחה עם חברה, שאחת התופעות היותר משונות היא - שהעברית שלי מידרדרת. אם פעם היתה לי אינטואיציה מצויינת לעברית יחסית טובה, אז זה פשוט בהידרדרות קשה. כך מדווחת גם החברה, שגם לה עברית טובה יחסית, וגם היא מוצאת את עצמה בהתלבטויות (זכר-נקבה ועוד דברים כאלה). מענין אם משהו בכל הפוסט-לידה הזה יושב על איזור של שפה במוח. ומעניין אם זה חוזר איכשהו למצב סביר...

6 חודשים אחרי לידה ועוד לא חזרתי למשקל ולמידות שלבשתי לפני ההריון. מבאס.
אני מניקה מלא מלא. אוכלת כמו שצריך. ממש לא הרבה. לא אוכלת שטויות בכלל. אין לי עודף משקל וגם לא היה לפני ההריון אבל הגוף התמלא ולא במקומות הנכונים...
אם עד עכשיו ההנקה לא עזרה, יש בכלל סיכוי שזה עוד ירד כתוצאה מההנקה? אפילו בעוד כמה חודשים/שנה?...

אמא ל-5 אמרה לי פעם (עוד לפני שילדתי את בני הראשון): "כשהייתי צעירה, הייתי אוכלת רק שוקולדים ושטויות והייתי רזה, היום אני אוכלת סלטים ומשמינה".
יש בזה משהו...

אני 6 חודשים לאחר לידת תאומים, איך מורידים את הבטן? אני כבר לא מניקה
האם מסוכן לאמץ שרירי בטן אחרי ניתוח, מישהי יודעת?

האם יש שינוי בחילוף החומרים לאחר לידה ואם כן כמה זמן לוקח לחזור לחזור לקדמותו

האם יש שינוי בחילוף החומרים לאחר לידה ואם כן כמה זמן לוקח לחזור לחזור לקדמותו

האם משהי עברה ניתוח לשיקום השפתיים הפנימיות אחרי לידה ויכולה לספר על זה?

לא יודעת אם זה הדף הנכון אבל מיואשת ואובדת עיצות , אנא עזרו מנסיונכן...
כבר שנה וחצי אחרי לידה ראשונה, את הכמה קילו העודפים ירדתי תוך כמה חודשים הודות ההנקה כנראה אבל מאז ועד היום נשארה הבטן, מן סמרטוט ג'לי סחוט ורפה כזה, שמשגע אותי כמה שאני מנסה לאהוב אותה או להשלים איתה לא הולך...רוצה את הבטן השטוחה בחזרה.. כולה אחרי לידה אחת... מה יהיה בהמשך?!?
שנה וחצי זה מלאאאא זמן
המשקל שלי אפילו נמו נמו לך מידי ואני אומנם אוכלת המון וכל הזמן כמעט...
אבל הולכת לפילאטיס כבר יותר מחודשיים משתדלת פעמיים בשבוע
חושבת שיש שיפור מבחינת ההפרעות שזה כבר ממש קרוב להתחבר אבל עדיין הבטן בחוץ... אפילו שאני מכניסה אותה ולא נושאת אז זה רק חודש של יי שי רביעי... שלא לדבר איך זה נראה בעמוד נוח.
מישהו? עיצה? מוצא?

שיפור מבחינת ההיפרדות התכוונתי: )

אני לא ירדתי במשקל אחרי הלידה הזאת:-(
לידה שלישית
סכמתי על זה שארד כמו בלידות הקודמות,וכנראה שאני אוכלת יותר מדי או שפשוט הזדקנתי וגם הגוף שלי כבר לא מה שהיה
אז מרגישה שמנה ורופסת

כדי לעזור להפרדות שרירי הבטן במידה וישנה כזו לאחר לידה יש צורך ללמוד להפעיל את שרירי רצפת האגן ואת השריר הרחב בטני , שהוא בעצם השריר שנמצא בבטן התחתונה .
אם את הולכת לשיעורי פילאטיס תבקשי מהמורה להסביר לך על עבודת בטן "נכונה" - כלומר כזו שמתחילה באיסוף של רצפת האגן והבטן התחתונה
וזאת בניגוד לעבודת בטן שיטחית של שרירי הבטן הישרים בלבד. כלפי חוץ התנועה נראית כמעט זהה ההבדל הוא באילו שרירים את משתמשת כדי לבצע אותה וזה מה שעושה את ההבדל לבסוף גם במראה הבטן .

אני מתאמנת בפילטים כבר כמה חודשים מאותה סיבה.
רצפת האגן התחזקה, וגם שרירי הבטן השונים, אבל עדיין הבטן בחוץ.
נו טוב, אמשיך להתאמן.

שליחה על ידי אורי* » 25 מרץ 2014, 14:30

בתחילת הדף יש משהו שאורנה שפרון כתבה על לקבל את זה שיש דברים שהשתנו לבלי שוב,חשוב שגם זה יהיה שם באיזו פינה של הראש.

גם אני חושבת ומרגישה כך.
עדיין לא ברור לי אם השינוי הזה הוא התפתחות או הזנחה.
אני גם מוצאת שהתרגול מחזק אצלי את המודעות לגופי, ואת זה אני בהחלט אוהבת.