אמא לארבעה

אנונימי

סוף סוף הבנתי מהו סימן השאלה בשמי.
לכן החלטתי לכתוב,לכתוב לעצמי,לילדי,וסתם לפרוק מהלב.
מין יומן אישי שכזה.....

ילד שלי.....
אני מביטה בך,מלטפת אותך,שומעת את נשימותך,לעיתים רוצה לעורר אותך ולומר לך כמה אמא אוהבת אותך,כן,אמא פה תגן עליך ותישמור.
אני חושבת על כל אותן הבטחות שהבטחתי לך דקותיים לאחר לידתך.
מה בעצם נשאר מכל הקסם הזה?במה עמדתי ומה נתתי לך?
כן גם גדולים נשברים,כן גם גדולים טועים ומחפשים,כן גם גדולים מתחרטים וסולחים,ואילו אתה,מחמדי.....אתה כה תמים ,נקי ושלו לא מבין מדוע אמא שוב בוכה,מדוע אמא מחבקת כל כך חזק ואיננה מרפה.
ילד שלי,אני נושקת לך ,נותנת לך ולו מעט מאושרי איתך,מקווה בשבילך,ורוצה לעבור כל שוחה במקומך...לו רק ניתן.
תישן ילדי,תישן אמא לך מאזינה,בהמון אהבה.

איש שלי.
פעם חשבתי כשיבוא נסיך החלומות אהיה מאושרת.יחדיו נרקום את החיים,החיים היפים,המאושרים,בלי טיפת דימעה,אהיה מאושרת.
וכשגדלתי הבנתי כי בעצם איש החלומות שלי איננו מושלם כפי שחשבתי,החיים איתו הם מין בועה שמתנפצת לפעמים.
ובין כל המריבות והדמעות ישנם רגעי אושר ובהם נסיכי שלי עוטף אותי בחום ויודע לתמוך ולעזור.
גם כשהוא טועה ומתווכח הוא נשאר האיש שלי.אולי בעצם כך זה במציאות ובדמיון שלי.
האיש שלי,שאוהב להיות ראשון בכל,תמיד צודק,תמיד יותר מבין,ותמיד אוהב.
האיש שלי שנותן את המילה הטובה והתמיכה ויכול להרוס הכול במבט אחד.
האיש הזה שלי שבעצם הוא איש רגיל,שחרחר,גבוה,נראה כמו כולם,בעצם האיש המיוחד הזה הוא מיוחד מכולם עבורי.
והוא שלי.
האיש שלי הוא נסיכי,ידידי,אויבי ורעיי.
ומהכל הוא זה היקר עבורי הוא יחידי.
האיש שלי שדואג שגם הימים האפורים,המשעממים,השיגרתיים יהיו יפים עבורי ועבורו וכל מעצם היחד!!!

מהשלומכם?
עברתם למשגב?
את מוזמנת ליצור קשר.

ראיתי את המודעה שלך בכיכר השוק אני בכלל חיפאית, אבל שולחת מכאן הרבה הצלחה...
הודעתך נגעה בי.

שלום לכולם,
אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל. אני משוטטת באתר כבר לא מעט זמן, ואפילו העזתי מדי פעם לכתוב משהו (גם הזמנה לבוא אליי לייעוץ). המדיה הזו די חדשה לי ואני מקוה שאצליח לייצר את דף הבית המיוחל.
אני אמא לשני בנים ושתי בנות בגילאי 2-10. זה לא ממש אקולוגי אבל ממלא אותי שמחה ואושר.
אני מאד נהנית לקרוא על העיסוקים של האנשים כאן, ואיך כולנו מלהטטים בין בית, ילדים ועבודה - לא בהכרח בסדר הזה.
הדבר הכי מרשים מבחינתי בשנים האחרונות הוא העובדה שרובנו מחפשים הגשמה עצמית, מקום לבטא את מאווינו באופן אשר ישתלב עם החיים בחברה המודרנית והנוירוטית שהפכנו להיות.
לאחרונה נחשפתי למעגלי אמהות - מפגשים עסקיים של אמהות (בלבד, בשלב זה) אשר מנהלות עסק עצמאי ורוצות לקדם אותו בשיטה של "פה לאוזן". הופתעתי לראות כמה נשים, יותר נכון כאלה שכבר הפכו לאמהות, עוסקות במקצועות טיפוליים. היו שם מרפאות ברייקי, קינסיולוגיה, תיקשור, קוואצ'ינג, הילינג, טיפול זוגי, טיפול רגשי ועוד ועוד. הדבר שהיה לי הכי קשה זה לראות כמה לצד החיבור הזה לנפש, לחיפוש עצמי ולהגשמה, כולם רוצים פתרון מיידי לשאלותיהם (ולא חשוב באיזה תחום), כולם רוצים פתרון בזק אפילו, אם יורשה לי לומר. שאלתי את עצמי איך אני, -שלומדת כבר 12 שנים באוניברסיטה (4 תארים עד כה, ומקווה שנסתפק בזאת לעכשיו) ולא מפסיקה לשאול, לחקור, ללמוד, לחשוב, לנסות להבין, לחפש משמעות- יכולה להציע את שירותיי בתחום הטיפול הרגשי, כאשר מה שאני מאמינה בו הוא הדרך, ההקשבה, החיפוש האינסופי גם אם נותרים ללא תשובות חד-משמעיות, במציאת המקום האישי שלנו מול כל החלטה בחיינו תוך ניטרול "רעשים" מבחוץ, וזאת כאשר הרוב מחפשים פתרונות קסם.
אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.
ליאת

אופס.... פתאום ראיתי שיש כאן עוד אמא לארבעה. מקווה שלא עשיתי טעות עם הדף בית. אנסה לשנות את השם.
ליאת

באופן טבעי

באופן טבעי