אני שונאת אנגלית
נשלח: 06 מאי 2006, 19:22
לרגל הולדת הבלוג החדש אספר לכם סיפור:
היו הייתה, והיא כאן גם עכשיו, נערה מתבגרת שפשוט שנאה אנגלית.
הייתה לה אנגלית טובה מאוד והיא קלטה שפות במהירות, אבל את השפות שהיא קלטה היא שנאה: היא קלטה רוסית ודיברה בה די בסדר, אך לקרוא ולכתוב לא הצליח לה טוב, אז היא שונאת עכשיו רוסית (אחרי מאמץ של ארבע שנים). היא למדה מהטלוויזיה חלק נכבד מהשפה הספרדית, אך כשניסתה לדבר ולא יצא לה התייאשה והתחילה לשנוא גם את השפה הזאת, ואז היא התחילה ללמוד אנגלית.
לאחר שלוש מורות שאותם עזבה אחרי שנה, מרוב שהתייאשה מעצמה ולא חשבה שזה ילך, היא הייתה כבר מוכנה לעבור לשפה הבאה (עד שתתיאש גם ממנה) וטז אמא שלה מצאה לה מורה לאנגלית שלימד אותה ברמה של כיתה ט' (למרות שהיא עדיין רק בכיתה ו'), היא דיברה שוטף (עם בעיות דיקדוק), היא כתבה המון, בעיקר חיבורים ארוכים של שני עמודים (עם בעיות דיקדוק ועם טעויות מביישות מאין כמוהן). המורה עלה המון כסף לכן לא יכלה לזלזל בשיעור.
הרבה פעמים הייתה מתעצבנת ובוכה, אך תמיד מנסה להראות שהשיעורים משתלמים (היא לא רצתה לאכזב את אמה ואת עצמה היא שאפה להיות התלמידה הכי מצטיינת בכל השפות, זה הלך חלק, אך מקצוע האנגלית לא היה מבטיח), היא נלחמה ונלחמה: 3 פעמים בשבוע (חוץ מהפעם הרביעית שהייתה פגישה עם המורה), עם חיבורים בלי טעויות, עבודות שעולות מעל ה-80 (ברמה של סוף ט' או לפחות כך טען המורה), ללא הצלחה. כעת הנערה מתעבת את השפה אך עדיין ממשיכה להלחם.
היא ילדה עקשנית מאין כמוה, לא רק בנוגע ללימודים, והיא הייתה נחושה בדעתה להגיע לציון משביע רצון, אך ללא הצלחה. הנחישות שלה לא הייתה מספיקה, אולי בגלל האימונים במשך שנים של לימודי שפות שונות. היא הלכה במשך שלוש שנים לנבחרת בלט, שנה הפסקה (בה הלכה לבית ספר ערב), שנתיים בג'ודו הייתה אלופת ישראל בליגה שלה שנתיים ברציפות (בעוד היא כותבת היא מנפחת את החזה שלה בגאווה), וכעת היא לומדת התעמלות אומנותית. לאחר מאמץ של פחות משנה (היא הגיע לנבחרת ישר כשבאה להרשם אחרי מבחן קטן ) זכתה מקום שני באליפות האזורית בכפר-סבא, מקום שלישי באליפות אזורית בבאר-שבע, ומקום שני באליפות הארץ. ( כמה גאוותנית הילדה!!! תמיד שואפת לשלמות אך לעולם לא הגיעה לתוצאות שמרצות אותה, למרות שהייתה מפסידה פעם בשבוע יום לימודים מכיוון שהיא ילדה מחוננת והולכת לפרוייקט מחוננים, בפעם המי יודע כמה מנפחת הילדה את החזה שלה בגאווה, כאילו שזה משהו שהיא חייבת להתרברב בו לכל העולם).
אי אפשר להצליח בהכל זה - משפט כל כך נכון, אך מה קורה כשכולם אומרים שאתה מצליח ואתה מרגיש נכשל? ומצד שני ההורים אומרים שאתה נכשל כשאתה מרגיש מצליח? משפטי עידוד יוצאים מהמורה כל שיעור: "עם הזמן תלמדי", "צריך סבלנות", בעוד כמה שנים אפילו אני לא אבין את משלב השפה הגבוהה שבה תדברי באנגלית!" וכו' וכו' וכו' האמנם? האמנם כל זה נכון? האמנם אי פעם היא תגיע לתוצאות אותם היא באמת רוצה, תחת לחץ של אימונים מפרכים ארבע פעמים בשבוע, שעתיים וחצי, ועומס אדיר של שיעורים?
המתנה למכתב תשובה מאונברסיטת בר-אילן: האם התקבלה לפרוייקט נוער מוכשר למתמטיקה וכיצד החבר'ה מתמודדים עם כל זה? שמייסדת המועדון שלהם השנונה לא נמצאת רוב המפגשים? ומה עם החבר שלה, איך הוא סובל את זה שהיא כמעט ולא רואה אותו (למרות שפעם בשבוע הם נפגשים בפרוייקט)?
היא עדיין לא הזכירה את תחרות מקורות המים בישראל, שמתקרבת, ואת העבודות והמבחנים שעליה להתכונן אליהם. לכן בקשה ממכם: הצילו!!!! או ציטוט מהשיר של הלהקה שהיא הכי אוהבת (ביטלס) help I need some body !! או במקרה שלה something
משהו שיוכל לעצור את הזמן ולתת לה לנשום להרגע, בלי לחשוב על כל החובות ( האם תארתם לעצמכם שבנוסף לכל החדר שלה נראה נקי להפליא?!) ההכנות והעבודות שעליה לסיים או להתחיל או להגיש.... להרגע ולהתבטל יום שלם, רק לעצמה. כמה נפלא זה יכול להיות?
כיצד תוכלו לעזור לילדה כזאת? מה תאמרו עליה?
איך תוכלו לעזור לי?
היו הייתה, והיא כאן גם עכשיו, נערה מתבגרת שפשוט שנאה אנגלית.
הייתה לה אנגלית טובה מאוד והיא קלטה שפות במהירות, אבל את השפות שהיא קלטה היא שנאה: היא קלטה רוסית ודיברה בה די בסדר, אך לקרוא ולכתוב לא הצליח לה טוב, אז היא שונאת עכשיו רוסית (אחרי מאמץ של ארבע שנים). היא למדה מהטלוויזיה חלק נכבד מהשפה הספרדית, אך כשניסתה לדבר ולא יצא לה התייאשה והתחילה לשנוא גם את השפה הזאת, ואז היא התחילה ללמוד אנגלית.
לאחר שלוש מורות שאותם עזבה אחרי שנה, מרוב שהתייאשה מעצמה ולא חשבה שזה ילך, היא הייתה כבר מוכנה לעבור לשפה הבאה (עד שתתיאש גם ממנה) וטז אמא שלה מצאה לה מורה לאנגלית שלימד אותה ברמה של כיתה ט' (למרות שהיא עדיין רק בכיתה ו'), היא דיברה שוטף (עם בעיות דיקדוק), היא כתבה המון, בעיקר חיבורים ארוכים של שני עמודים (עם בעיות דיקדוק ועם טעויות מביישות מאין כמוהן). המורה עלה המון כסף לכן לא יכלה לזלזל בשיעור.
הרבה פעמים הייתה מתעצבנת ובוכה, אך תמיד מנסה להראות שהשיעורים משתלמים (היא לא רצתה לאכזב את אמה ואת עצמה היא שאפה להיות התלמידה הכי מצטיינת בכל השפות, זה הלך חלק, אך מקצוע האנגלית לא היה מבטיח), היא נלחמה ונלחמה: 3 פעמים בשבוע (חוץ מהפעם הרביעית שהייתה פגישה עם המורה), עם חיבורים בלי טעויות, עבודות שעולות מעל ה-80 (ברמה של סוף ט' או לפחות כך טען המורה), ללא הצלחה. כעת הנערה מתעבת את השפה אך עדיין ממשיכה להלחם.
היא ילדה עקשנית מאין כמוה, לא רק בנוגע ללימודים, והיא הייתה נחושה בדעתה להגיע לציון משביע רצון, אך ללא הצלחה. הנחישות שלה לא הייתה מספיקה, אולי בגלל האימונים במשך שנים של לימודי שפות שונות. היא הלכה במשך שלוש שנים לנבחרת בלט, שנה הפסקה (בה הלכה לבית ספר ערב), שנתיים בג'ודו הייתה אלופת ישראל בליגה שלה שנתיים ברציפות (בעוד היא כותבת היא מנפחת את החזה שלה בגאווה), וכעת היא לומדת התעמלות אומנותית. לאחר מאמץ של פחות משנה (היא הגיע לנבחרת ישר כשבאה להרשם אחרי מבחן קטן ) זכתה מקום שני באליפות האזורית בכפר-סבא, מקום שלישי באליפות אזורית בבאר-שבע, ומקום שני באליפות הארץ. ( כמה גאוותנית הילדה!!! תמיד שואפת לשלמות אך לעולם לא הגיעה לתוצאות שמרצות אותה, למרות שהייתה מפסידה פעם בשבוע יום לימודים מכיוון שהיא ילדה מחוננת והולכת לפרוייקט מחוננים, בפעם המי יודע כמה מנפחת הילדה את החזה שלה בגאווה, כאילו שזה משהו שהיא חייבת להתרברב בו לכל העולם).
אי אפשר להצליח בהכל זה - משפט כל כך נכון, אך מה קורה כשכולם אומרים שאתה מצליח ואתה מרגיש נכשל? ומצד שני ההורים אומרים שאתה נכשל כשאתה מרגיש מצליח? משפטי עידוד יוצאים מהמורה כל שיעור: "עם הזמן תלמדי", "צריך סבלנות", בעוד כמה שנים אפילו אני לא אבין את משלב השפה הגבוהה שבה תדברי באנגלית!" וכו' וכו' וכו' האמנם? האמנם כל זה נכון? האמנם אי פעם היא תגיע לתוצאות אותם היא באמת רוצה, תחת לחץ של אימונים מפרכים ארבע פעמים בשבוע, שעתיים וחצי, ועומס אדיר של שיעורים?
המתנה למכתב תשובה מאונברסיטת בר-אילן: האם התקבלה לפרוייקט נוער מוכשר למתמטיקה וכיצד החבר'ה מתמודדים עם כל זה? שמייסדת המועדון שלהם השנונה לא נמצאת רוב המפגשים? ומה עם החבר שלה, איך הוא סובל את זה שהיא כמעט ולא רואה אותו (למרות שפעם בשבוע הם נפגשים בפרוייקט)?
היא עדיין לא הזכירה את תחרות מקורות המים בישראל, שמתקרבת, ואת העבודות והמבחנים שעליה להתכונן אליהם. לכן בקשה ממכם: הצילו!!!! או ציטוט מהשיר של הלהקה שהיא הכי אוהבת (ביטלס) help I need some body !! או במקרה שלה something
משהו שיוכל לעצור את הזמן ולתת לה לנשום להרגע, בלי לחשוב על כל החובות ( האם תארתם לעצמכם שבנוסף לכל החדר שלה נראה נקי להפליא?!) ההכנות והעבודות שעליה לסיים או להתחיל או להגיש.... להרגע ולהתבטל יום שלם, רק לעצמה. כמה נפלא זה יכול להיות?
כיצד תוכלו לעזור לילדה כזאת? מה תאמרו עליה?
איך תוכלו לעזור לי?