אני שונאת את ההורים שלי

אנונימי

כל כך קל ופשוט לשנוא את ההורים, הרי הם אשמים בכל הצרות ובכל הבעיות שלנו. הם נתנו לנו את הגנים הפגומים שלהם. (חצי הכוס הריקה). הם זלזלו ברצון שלנו, בכישורים שלנו. תמיד מה שעשינו לא היה מספיק טוב בעיניהם. הם תמיד התאכזבו מאיתנו הם התעללו בנו בלי סוף כי הם הגדולים, החכמים, היודעים. כי הם היו בעלי הכוח, כי אנחנו היינו תלויים בהם כמעט לחלוטין. אני בטוח שאני מזכיר רק מעט משלל הדברים הקשים והפוגעניים שהורים עושים לילדיהם, אבל כמעט כולם, חוץ ממתי מעט מופרעים ואכזריים, הם היו בני אדם כמו כולם. רק רצו לעשות את מה שהאמינו שהוא הטוב עבור ילדיהם. היו להם חולשות אנושיות כמו לכולם. נכון שסבלנו. גם אני סבלתי מאוד ממה שהורי עשו או ממה שלא עשו כשהיה צריך לעשות. אני כבר לא מדבר על ענישה פיזית, מכות כואבות ועוד דברים קשים, תוך איזכור שיש לי מזל שנולדתי בדור הזה ולא בדור או שני דורות קודמים, שבהם היו מקובלים עונשים קשים עוד הרבה יותר, (בעיקר בארץ המוצא, ואם זה לא היה מזעזע, הייתי מפרט מעט מעט). כמובן שמבחינתי זה היה איום נורא. (א' חרוקה ולא פתוחה!). אני גם לא מדבר על השפלות. מספיק ודי לי הזלזול ברצונו של ילד קטן, כי מה כבר אני הקטן מבין אודות החיים. הזלזול במחשבותי, כי זה נורא אידיוטי ומצחיק השטויות שאני מדבר. בתלונות על הצרות שלו, כי מה אני מבין בכלל, מה זה צרות.
כמעט כל דבר בחיי ובהתנהגותי, היו שורשים במחדלים ובמעשים של הורי כלפי. כמעט הכל. בכל זאת אני מבין גם את האחריות שלי. גם אני הייתי הורה. למרות שהתאמצתי לא להיות כמו ההורים שלי, אין לי שום ספק שפגעתי בצאצאי. מלא כוונות טובות, מתוך רצון טוב ואמונה כנה. גם כשלא נאמרים לי דברים מפורשים, אני מבין היום שגם לצאצאי יש טענות אלי. טענות לא פשוטות שככל שאני מנסה להתמודד איתן, זה לא קל. גם כשביקשתי סליחה על מה שעשיתי או מה שלא עשיתי וציפו ממני לעשות כהורה. לא מה שהחברה מצפה, מה שהילד מצפה, אני עדיין נושא מטען כבד של אשמה וכובד אחריות.
אבל הכי חשוב, בגילי, כמעט גיל זקנה, אני ממש מתגעגע להורי. כל כך מתגעגע, שאילו זה היה אפשרי, הייתי מוותר על כמה שנות חיים בתמורה לפגישה אחת איתם כדי לבכות על כתפיהם.
אני יודע שקל להגיד את זה, וזה נשמע שטחי, אבל אני באמת מאמין, שאם תסלחי להוריך על מה שהם עוללו לך, תעשי את הצעד המשמעותי לקראת הקידום האישי שלך.
אצלי זה עבד.

וגם- אף פעם לא יכולתי לבכות על כתפיהם. אף פעם
גם אני אף פעם לא יכולתי לבכות על כתפיהם. זו הסיבה שאני כל כך מתגעגע לזה.
וגם לי. ויש לי בור ענק -חלל עצום בליבי ואני בכלל גבר שלא יכול אפילו לחלום, על בן זוג מהאגדות שיבוא להציל אותי.
רק שאחרי כל השנים, חשבתי שאולי גם להורי היה בור כזה ענק, ואולי גם להם היתה השאיפה הכמוסה, ואולי לא כל כך כמוסה שמישהו גדול יבוא פעם אחת ויחלץ אותי מהמצב הזה..
אולי בכלל גם ההורים שלי וגם אני ואולי גם הרבה הרבה בני אדם עם רצון טוב וחולשות גדולות, אחרי שהם הורסים, הם בונים מחדש. ואני לא בטוחה מה יותר גרוע. (צפי ג? מתוך כמה ילדים) שזה כבר ציטוט שהביאו בראש הדף, שם למעלה
כמה מלאכים מסתובבים כאן בינינו? אני לא יודע. אבל אני יודע כמה בני אדם יש, עם כל החולשות שיש לבני אדם. מיליארדים! ואני גם יודע כמה קשה לנו לקבל את זה שהורינו הם בני אדם רגילים, עם חולשות אנושיות. ואולי, אולי זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים כמוך וכמוני, כמהים כל כך שמישהו גדול יבוא פעם אחת ויציל אותם. כמו בכל האגדות, החלומות והאשליות.
הסליחה שאני מדבר עליה, היא לא המחילה הגדולה של אלוהים. הסליחה מתחילה בזה שתכירי בכך שגם לגבי ההורים שלך, החיים דורשים מאיתנו להבין בהכל- במשק בית, בפרנסה, בטיפוח עצמי, בגידול יילדים, בנושאי ביטוח, במשכנתא, בתיקונים שונים ועוד ועוד. גם ההורים שלך, ניצבו בפני כל הקשיים האלה, והיו להם ההורים שלהם. את לא צריכה לסלוח או לשכוח את כל הנזקים שנגרמו לך. את צריכה רק להכיר בכך שגם הם, בני אדם רגילים, עם חולשות אנושיות. הם אכן אחראיים למה שהם עשו, אך הם לא אחראיים לזה שהם רק בני אדם ולא מלאכים. וגם להכיר בכך שלבני אדם יש לא רק חולשות אלא גם יכולות מופלאות וזה כולל אותך וגם אותי שרק אחרי הרבה שנים למדתי להכיר ביכולות הטובות שלי. את יודעת, מה שנקרא הכרה דה פאקטו והכרה דה יורה.
אני לא מכיר אותך, אבל אני בטוח לחלוטין שאת יכולה לעצור את הכל ולהגיד: ככה זה לא יכול להימשך. אני חייבת לעשות משהו. עצם הזעקה הזו שלך היא סימן. תתחילי לעשות משהו קטן, ותופתעי איך אפילו משהו קטן שתעשי יתחיל את מה שחז"ל אמרו בלשונם - "את פתח לי כקופו של מחט, ואני אפתח לך כפתחו של עולם".
נכון ש החיים דורשים מאיתנו להבין בהכל- במשק בית, בפרנסה, בטיפוח עצמי, בגידול יילדים, בנושאי ביטוח, במשכנתא, בתיקונים שונים ועוד ועוד.. אבל בטוח שיש דברים שאת כן מבינה בהם ויכולה לעשות. לדברים האלה את לא צריכה לחכות ש שמישהו גדול יבוא פעם אחת. אין משיח! אין!! ישו מת וגם מנחם מנדל שניאורסון מת, כמו שבתאי צבי וכל האחרים. ההצלה תבוא דווקא מהדברים הקטנים שאת יכולה לעשות.
למה אני טורח לכתוב לך כאן? כי עם הכמיהה הגדולה והגעגועים שלי, מסתתרת גם תקווה שהצאצאים שלי יסלחו לי על החולשות הגדולות שלי, ועל הפגיעות שפגעתי בהם מתוך חולשותי. כמה רציתי, רק אלוהים יודע כמה חלמתי לגדל ילדים בצורה טובה, מושלמת. לגדל את ילדי מאושרים, בלי השגיאות והנזקים שגרמו לי ההורים שלי, וגם מה שעשו הורים אחרים שראיתי ועוררו בי כעס וזעם. לבסוף התוצאה היתה שעשיתי את השגיאות שלי והעוולות שלי כמו כל אדם אחר.

מסתתרת גם תקווה שהצאצאים שלי יסלחו לי על החולשות הגדולות שלי, ועל הפגיעות שפגעתי בהם מתוך חולשותי. כמה רציתי, רק אלוהים יודע כמה חלמתי לגדל ילדים בצורה טובה, מושלמת. לגדל את ילדי מאושרים, בלי השגיאות והנזקים שגרמו לי ההורים שלי, וגם מה שעשו הורים אחרים שראיתי ועוררו בי כעס וזעם. לבסוף התוצאה היתה שעשיתי את השגיאות שלי והעוולות שלי כמו כל אדם אחר.
לא שונאת, לא שנאתי, אולי בגיל ההתבגרות, אלפי שנים מאחורי.
מצטרפת לכל מילה של הציטוט.
והמרגיעון: שמיכת ההווה, לא רק שתעטוף את פחדיך, אלא שבהציצך אל מתחת לשמיכה את עשויה לגלות שהם פשוט התפוגגו.
ולשונאת, הבעיות היום הן שלך, טפלי בהן, האשמות לא יועילו, את לא יכולה לטפל בבעיות הוריך, גם לא צריכה, טפלי בך, דבר ראשון לעצמך ולחייך ולטובת אוהביך בהווה ובעתיד.

בילבי, כתבת משהו כלכך דרמטי
אני כל כך שונאת את ההורים לי. אשה מבוגרת שכמוני ובכל זאת כל כך מתעבת את ההורים.
כתבתי לך, וגמני כתבה לך, ואת נאלמת.
מה את חושבת, שלא מבינים אותך?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שונאת את האשה הזאת. היא לא מבינה אותי ובחיים לא תבין. בעלי מבין אותי יותר טוב. בת 30 וחלק מהשיט שספגתי ממנה הוא ששום דבר שאעשה לא מספיק טוב. לא אך שאנקה את הרצפה ולא איך שאשטוף כלים ולא איך אחתוך מלפפונים לסלט ולא איך אתנהג בזוגיות ולא איך ארדד את הבצק ולא כלום. הייתי רוצה להתנתק. לא להיות בקשר. מדי פעם הגעגוע גורם לי לשכוח עם מי יש לי עסק ורק אני נפתחת היא שוב יורה איזה שיט לאוויר, אני כבר לא גרה איתה ועדיין מדי פעם השטויות שהיא אומרת חודרות לי ללב. ניסיתי להסביר לה שהיא פוגעת וכלום.. אבל מה את נפגעת היא עונה לי, מה כבר אמרתי, אוי שוב את מתחילה כל המשפטים האפשריים העקר לקחת מינימום אחריות על מה שנפלט מהפה שלה. פעם למשל אמרה לי אם לא תביאי ילדים עכשיו בעלך יעזוב אותך כי בטח אחר כך כבר לא תוכלי. כשהבהרתי לה שזה משפט מאוד פוגע היא אמרה לי שזאת האמת. האמת שלך אולי. זה כמו שאגיד לה את מזדקנת למה שאבא לא יבגוד בך עם צעירות? זה גם אמת אבל יש דברים שלא אומרים לבני אדם. הביקורתיות שלה פשוט מגעילה הדרך שלה להראות כמה שהיא נכונה ובסדר וצודקת פשוט תנו לי שקית הקאה אחת גדולה. אני רותחת עכשיו בהמשך לאפיזודה נוספת בקשר המקרטע שלנו שבא לי לחתוך כבר המון שנים. לא אוהבת אותך ואף פעם לא אהבתי ואף פעם לא אוהב. הדברים שאת אומרת עשו לי המון חורים בלב הרגיש שלי וכן לא מתביישת להגיד בקול רם אני בן אדם רגיש! תקפצי לי אםזה לא מתאים לך. כבר מזמן עייפתי להתאים את עצמי לאיך שאת חושבת שאני צריכה להיות. זה האמת שלך והחיים שלך וזה האמת שלי והחיים שלי ואת אף פעם לא תביני אותי כי את לא באמת רוצה. את עסוקה בלהראות כמה את בסדר. הפתעה -את לא.

בא לי תיקון מחדש שהורים נורמלים יאמצו אותי ויעניקו לי מה שלא קיבלתי מלא שנים, שידאגו לי, שיהיו אוזן קשבת לדבר
פלוני אלמוני אם את רוצא לפרוק אני מוכנה להקשיב, נשמע שאת לא אוהבת את הריחוק שלהם ואת ההתנהגות, האם הם שונים בנוף של מקום מגוריך או לא דומים להורים של החברות שלך ?
את יכולה למקד את הסלידה למעבר מה שרשמת?

חסויי_שכבר_אבדתי_תאמון*

מה זה בית/ משפחה/ אבא / אמא
אמורים להיות תומכים ואוהבים ולא להטיל עלייך נטל או לעשות אפליות ולתת לאחד להתפתח להתקדם בזמן שהשנייה שמו אותה ב"משפחה" שטוענת שאחראית לקיומה - תרוצים- וכל מה שידעו זה לטיל עלייה את רוב הנטל ...

אני כבר לא ילדה ....ואני לא שונאת תהורים אבל מרגישה שמתחילה להתקרב למצב הזה ...יותר נרתעת מהם...על כל זכרון מריר שהשאירו לי...על הפסיכולוגית שמחקה לי בגיל מתחת לגיל 13 זהויות שאסור למחוק על זה שלא עשיתי כלום וכבר שלחו אותי אלייה ..שחושבת שעזרה לעזור זה לא לשים אותי עם אנשים מסויימים

....על חוסר השקעה שלהם בי על האפליותת ביני לבין האחים על החיים שחצי מהם נהרסו לי בגלל הזנחה וסדר עדיפויות .(סתם תרוצים)

...על זה שהיא "זרקה" ככה זה נראה או ויתרה...ונתנה למתרצים
אותי למישהי אחרת במשפחה ואני כבר שונאת למישהי הזו...יש ימים שאני חושבת לעצמי של לוואי לא הייתי מגיעה לעולם הזה כבר בגלל היחס המגעיל הזה במשפחה הזילזול להתמודד עם המון ונטל והכי תמרורים שלאף אחד לא היה אכפת על זה שמה פתאום והבנים מתקדמים להן כשאני עם אינפוזיה מטושטשת בבית חולים מתחת לגיל 14 על כמעט סף מוות בגלל איזה קנאה של בנות שאתם שמתם אותי איתן..
וזה הולך חוגג לי עם רשיון נהיגה בגיל 17

.על הזילזול בי שמגיל 17 למרות כל בקושי התחלתי לעבוד ועל הזילזול תסתפקי במה יש תעבדי במה
ועד שאני קונה לעצמי משהו אז אלה מרשות לעצמן להשאיל ולא להחזיר לקחת ממני חפצים ללא רצוני מחדר....כל פעם שאני מסתכלת על הכאב הגופני או הרגשי אני מתחילה להרתע להתרחק ולא רוצה להסתכל עליהם ועל האנשים שלא רציתי להכיר הבנות שקנאו ש"זרקו" אותי איתן
..אני שונאת את מי ששם אותי עם אנשים שמלכלכים דווקא מענים אותי מייסרים כפרנציפ ...בלי שאעשה כלום הן הן מלכות מכוונה ושמו אותי איתן כי אוהבת נקיון וסדר ....כל פעם תמונה אחרת עולה בזכרון
הרוב מטושטש אבל לא עזרה בטישטוש הזכרון...כי אם הייתי זוכרת תזבל שהפילה עלי נטל מגיל קטן ואת כל האשמה מגיל .למטרת כסף
.. כי אז לא יכולה לראות בברור ממי אני אמורה לא להיות ברבע מגע אפילו או לפתוח תדלת!!!אני שונאת אותן את אותן הבנות ששסתם שנאו בגיל קטן "וזרקו" אותי עליהן כדי לנקות לעזור לנקות בגיל ככה קטן או חיפשו בנרות להציק לי

+++++שזה על פי חוק מיושן נורא נקרא ניצול קטינה והתעללותתתת נקודה!!!!+++

עם תירוצים על הבעיות בבית זה בעיה רצינית כי בית שלא משקיע בך ולא נותן יחס אוהב וטוב ואיכפת רק יגרום להרתע...ולהתרחק רגשית ובכלל לא לרצות להיות בקרבתם ....הורים כאלה חסרי אחריות ככה נטל רב להטיל על ילדה קטנה שבקושי מבינה אבל של ערה הרב. התחילה להבין שהעולם אכזר וזה דבר לא נכון שככה בגיל כזה צעיר לחשוב בצורה כזו!!!
...זה היה בתי ספר לא מושקעים!!!!

לא טוב לגור בבית שלא משקיע רגשית לחיובי שלא תומך לטובה שלא בודק לעומק איפה שמים איפה איפה תלמד ....אלא יודעים ושקועים ב"תלמד תלקח" שזה לא משפחה ...כולנו זקוקים לחיבוק אבל לא צריך לחבק כל אחד לעולם תדעי מה מסתתר מאחורי האדם שאת מחבקת ....לא רוצה חיבוק מצבועות/ צבועים
אינטרסנטיות או איזה אדם שמתסכל שמקלל או משפיל כל אדם משפיל לא רוצה בכלל שיגע אחד או אחת שככה מתנהגים לסביבה ....
אני שואלת ובוכה והיא בטלפון " חברה" אמרתי

אמא לא אוהבת אותי!!!! כי לא היתה נותת לזה לקרות ..למה סחבה אותי 9 חודש!!!!
... הרבה פעמים שואלת השאלה הזו אני כבר ילדה גדולה רואה לשנים חולפות ללא בית חם איכפתי כמצופה רק לרוב ההיא משפילה את שאר
ה"משפחה"....והורים שסוחבים אותך ועוברים 9 חודש יחדיו למה עברו את זה למה הבאתם אותי איזה מן משפחה זו?????כדאי שאחיה מרבית ימי חיים מלאים בצער וכאב לב....
&&&&אני מסתכלת במראה מידי פעם זו לא אותה "ילדה" הילדה ההיא שעד גיל 8-11 צחקה מידי פעם הרבה היא עברה...שעד גיל 10 חייכה שחקה צחקה עם כולם היתה חברותית ....אבל שמו אותה במקום לא נכון עם אנשים לא נכונים...הילדה שסחבו אותה 9 חודש ...כל פעם מסתכלת ולא מבינה ...למה היא היתה צריכה לבוא לאישה המגעילה הזו ולהחזיק סכין ביד ולהגיד לעצמה אמא את לא אוהבת אותי ולא רצתה להיות בעולם הזה בגלל שהיא לא נתנה לה את מה היתה צריכה לתת לא רק מה שהיא רצתה בית איכפת ולא בית שיש בו עלבונות שזורקים אותך ל"פח" .... ושמים אותך עם "פח" בני אדם

לא שונאת אותם נרתעת מהם ..אבל בדרך כמעט לשנוא חלק מהמשפחה הזו
בלילה עכשיו אני נזכרת אילך עוברים מולי החיים האלה ואני חושבת שאם היתה לנו ללכת אחורה או לא הייתי מכירה את החלק השקוף או לא הייתי מגיעה לכאן לשמוע איזה איזה אחת שלא מבינה עיניין ותגיד לי אין אפשרות בחירה ...אחרי כל הנעשה עוד מעזה להוציא תמשפט הזה מהפה!!!...
ועטד אני זוכרת את האפליותת את החוסר השקעה שבבנים השקיעו ואותי הזניחו לבנים אין נשים נשים מושקעות מתקדמות ...שזה מגעיל אותי שאח בגיל 17 מוציא רשיון ואחותו צריכה ללבוש מה שיש ולשמוע את את כל ה"חרא" מסביב
לא ...ראיתי
משפחה זבל מעניקה חברות זבל תוצאה חיים שחצי מהם פשוט פח אשפה
שחזרוק אותי לגן עם גננת חולה סופנית
והשניה המסייעת שאחת מהמשפחה שלה היתה איתי בבית הספר שבשיר חוצפה חושבת שיכולה להתערב עשתה מספיק ...ואני שונאת אותה...

}....שככה לזרוק ילדה קטנה להתמודד עם מלא נטל ועוד לקרוא לה ילדה רעה כבר לא ילדה וללא מצפון לקרוא לה ככה

כשהייתי קטנה קראו לי ילדה טובה כמו זהב אבל אומנם לא הפכתי לרעה כמו הזבלה שהצמידו לי וה"רביצה לי"

ועוד לשים עם אישה שמעזהה להרביץ עם נעליים בראש רעה ומגעילה
אני שונאת אותה ואת כל מי שקשור לתרגיל
להזנחה הזו*********

{*זה מה יש נמאססס לשמוע במשך כמעט חיים שלמים (2021-02-17T03:17:29):
שעה כמעט 5:00 זו קמה אחרי ב...זו ששמו אותי איתה "משפחה" ...זו שטוענת שאחראית לקיומי ...לא היא לא היא אחראית למרר לי ת...
איך שמו אותי עם אובבסיביות..דרמות אחרי משאירות זבל במטבח לנקות אחריהן...וזו עוד מעזה להרביץ.לי עם נעל בראש כשאחים קונים מכוניות מגיע לאח ביוליג חרא רק על הנעל ועל זה שהם השאירו אותי להתמודד עם זבל אישה סייעת וללבוש מה "שיש"
מגיע לך חרא שהוא יסתפק במה יש ולא יקנה מכונית פאר.

..בגלל שאני נזרקתי והתמודדתי המון ונתנו ללבוש מה שיש

אבא אתה לא ראוי לי. נקודה!!! האח הגדול רכב מפואר!!!
על המילים: לללא מצפון:
"סמרטוטה"-לא נראה לי
"זה מה יש"
" תיכף אנגב בך את יודעת את מה"
" חבל שלא נתתי לך בעיטה"
" לכי לאבא שלך לחתוך לו ת..."
" את הבת.של הנבל/ה"
"תלמדי תלקח"
"את.ילדה רעה"
"פגעת בעצמך"-לא נראה לי..=( אז זה מה שיש לי לענות אני רעה למי שמזלזל ת ורעה אליי!!!!!!)
" יכולה לענות....מי שלא יתקשר פה לא יגור פה..."( אחרי שנתנה לי מכה ונעל בראש..מי רוצה לגור עם טיפוס כזה.)
טיפוסית כבדת משקל שטוענת שאחראית לקיומי ואני שונאת אותה כל כך!!!
" מספיק .." ככה ממלמלת לעצמה זו ש"אחראית לקיומי" - אחראית למרר לי תחיים
&&&& -" אני רעה אין מה לעשות..!!! זה מה יש ." - ללא מצפון ככה אמרה לי אחראית למרר לי תחיים
" גם אנחנו הסתפקנו במה יש ואכלנו חרא..." לא קונה את זה!!!...לפני יותר מ100 שנה אכלנו חרא להיות בנעלי...ללא מצפון- אחת כזו / כזה לא אמור להביא או לגדל ילדים בכלל!!!
"רוצה להכין לך מרק או רק לנבוח שלא נותנים לך ל.../ לך לעשות כלום" נצמדת לדלת חדר שלי באובססיה וזה מה שאומרת..האישה הזו...!!!!
" שאת ו....תשרפו..."
" לבת אחותי יש כבר שתי ילדים..את.לא הגעת לשום מקום.." יש לבת אחותה ??? שתי ילדים...??¿?

" יושבת לי פה סוסה מסתגרת בחדר...לא יוצאת מהחדר.." לא סובלת כבר תבן אדם הזו שהצמידו אותה אלי ללא רצוני מי רוצה לגור איתה בכלל!!!!

זה מה שההורים נתנו לי לשמוע בבית!!!

שבאובססיה בשעה 4:00 האישה נצמדת לדלת החדר שלי ומציקה לי ....זה "משפחה" זבל ואני שונאת אתכן על זה ששמתם אותי עם הזבלות האלה

בגיל 10 מה כבר יכולה לעשות כלום ..תמיד יש מלא טפילים שנטפלים לחברי ישע!!!!

ובגלל שהשליכו אותי..אז על הדרך טרמפ נידוב...בגלל האישה הזו שהעמיסו עלייי!!! הבנות השקופות החברות של האישה הזו
מילים כמו

ואתם כן בסדר גיל 10 קטינה ל"פחח"!!!

החיים עוברים מולי בראש עם זכרונות כל כך כל כך מעטים של רגעים ממש קטנים של כמעט רבע חיוך של רבע אושר בקושי...
שהחיים ככה עברו ורוב הזכרונות מ10-9 עד....רובם מלאי כאב ונטל וצער ואכזבה ...נתתם להן להרוס אותי!!!!

שונאת כבר ת....נמאס מהחיים האלה כל פעם צצות צרות חדשות ותרוצים חדשים לרעך להטפל אליי...איך להשאיר אותי במקום בו לא אני רוצה או רציתי להיות בו
זה מה שהן בחרו לי הצבועות האלה
נמאס מהחיים האלה
אני רק נראית מאושרת כי רואים אותי פה ושם מחייכת וגם זה כואב להן
נמאס מהחיים האלה
לגור עם טיפוס שטוענת בתרוצים שאני יושבת לא עושה כלום ולא מנקה ואני כאן מנקה
מאוד אוהבת נקיון ושגם שומרים על זה

נמאס מתרוצים שלהן
נמאס להיות לגור עם אנשים שלא מתאימים לך
נמאס לא אכפת לי מהן
נמאס גם להן לא היה איכפת ממני
נמאס מזה שכל פעם תירוץ חדש לקחת ממני דווקא משהו מהארון שלי
נמאס שדווקא אותי שמים איתןןן
נמאס ששמים דווקא אותי במקום לא נכון
נמאס שחושבים שעוזרים לך ושמים אותך עם חבורת אגואיסטיות בודדות אינטרסנטיות
נמאס
פשוט נמאס כבר

מאוד חכם לגנוב מאחורי גבך תחתונים משומשים שלך

הי
נשמע קשה. אני מקווה שזה עוזר לך לפרוק... את יכולה לנסות גם עזרה מבחוץ. אולי יש דרך למצוא לך מקום בריא יותר לגור בו ולהרגיש טוב יותר
מאחלת לך שיבואו ימים טובים יותר

באופן טבעי

באופן טבעי