האם אפשר לשחרר את ההורים

[אבן_על_הלב*]

האם אני יכולה לשחרר את ההורים שלי?
חשבתי ששחררתי אותם אחרי שנים של טיפולים ונסיונות השלמה
ואז ראיתי את הסדרה "בטיפול" ומתוארים שם יחסים קשים עם ההורים והורים מאד קשים.
ועדיין, ליד ההורים שלי זה כלום.
ההורים שלי גרים רחוב לידי. היה לי יום הולדת-אפילו מזל טוב לא התקשרו לומר. הם שכחו? לא נראה לי כי לאמא שלי יש יומולדת שבו עאחרי. וכן, התקשרתי ונתתי לה מתנה,והכנתי לה ברכה.
הם עכשיו נוסעים לטיול באירופה של חודש. ופשוט בא לי שלא יחזרו לעולם. הנוכחות שלהם פה כשהם נוכחים ולא היא גם כך יותר מדי כואבת לי.
וחשבתי ששחררתי את זה כבר.
אז חשבתי.
"יש לך אמא?"שואלת אותי הבת שלי
ובא לי לומר לה שלא, אין לי אמא. שאני יתומה.

[יסכו_נט*]

קשה.. אני חושבת שאפשר, ולא כי הצלחתי, דרכי לפני...
אבל המגורים ליד הופכים את המשימה לקשה כל כך..נראה לי שלפעמים בשיחרור צריך מרחק פיזי, כדי קצת לנשום, טיפה לרמות. ואז להצליח יותר.

[חגית_ל*]

לי זה נשמע פשוט נורא עצוב
זה נראה לי קרמה שסוחבים.
תחיי את חייך כמיטב יכולתך במחשבה על הדברים שטובים לך.
תשתדלי לטפל בעצמך כמה שיותר, מדיטציה יוגה וכו'

[ראויה_לאהבה*]

קודם כל חיבוק.
אני הרגשתי כמוך. יתומה. לקח לי הרבה שנים לשחרר. לוותר על המשאלה שיום אחד אימי תראה אותי. תאהב אותי.
ואז, במאי האחרון, אימא שלה נפטרה ופתאום נולדה לי אימא. פתאום היא הציעה לבוא לשמור לי על הילדים. התחילה להתקשר לשאול לשלומי. כששמרה לי על הילדים בישלה, ניקתה, עזרה לי לנוח.
כל זה קרה רק אחרי שאני שיחררתי וקיבלתי את זה שאני בלי אימא. זה לא הגיע בלי להתאבל על האימא שלא הייתה לי.
אגב, אצלי השינוי קרה בעזרת עבודה פנימית ארוכה. בין היתר, הייתי בסדנת קונסטולציה משפחתית, שאחריה קרו פתאום שינויים מפתיעים...
אגב לסדנת הקונסטולציה המשפחתית הגעתי דרך האתר הזה, דרך תמר איל.
אולי תנסי ?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אני תמיד קינאתי ביתומים כשהייתי ילדה.
להיות ילדה עם אמא היה דבר כבד מאוד והיה נראה לי שליתומים יותר קל.
יש פרח באך שמאוד עזר לי בבניית עמוד שידרה מול ההורים ושחרור
הוא נקרא "סרטו".

[אבן_על_הלב*]

הייתי בהמון טיפולים.
האם עד טיפול ישנה? יעזור?
אני תוהה, לא יודעת אם יש לי כוח לזה.
ראויה לאהבה, תוכלי לפרט לגבי השינויים שעברו עליך?

[אפרת*]

הבנתי שככל שאני מתרחקת מהורי יותר טוב לי,
מילדות הרגשתי שהם לא נותנים לי את היחס הראוי לי ותמיד גרמו לי לתחושה של ילדה שאין לה זכות דיבור.
וזה עד היום מלווה אותי. היום כשאני גדולה וחיה רחוק מהם אני עדיין סוחבת על עצמי את ההרגשה הזו ולא מצליחה להשתחרר, ושמתי לב שככל שאני פחות נפגשת איתם או מדברת איתם אני מצליחה יותר להתחזק.
וכשטלפון מצלצל מאמא שלי אני מתבאסת ולוקחת נשימה ואומרת "זה יעבור" עדיף לענות לה מאשר שהיא תרדוף אחרי ... עצוב לי לכתוב ככה אך זהו המצב. הלואי שהיה לי האומץ להתנתק מהם , להגיד שאני לא מעוניינת בקשר, זה רק מכביד עלי, אך חשוב לי לקיים את מצוות כיבוד הורים. אך זה קשה לי . מישהי מכירה את המצב הזה?

[רולילולי*]

הלואי שהיה לי האומץ להתנתק מהם , להגיד שאני לא מעוניינת בקשר, זה רק מכביד עלי, אך חשוב לי לקיים את מצוות כיבוד הורים. אך זה קשה לי . מישהי מכירה את המצב הזה?

אני מכירה... הלוואי שגם לי היה האומץ.. ולא רק מהורי גם מאחותי..