החיוניות שלי חלק שביעי

[אנונימי]

[b]דף זה הוא מושבה של קהילה חיונית במיוחד, אשר התאספה לה כבר לפני כמה שנים בדף [po]החיוניות שלי חלק ראשון[/po][/b]
(ומאז עברה כמה וכמה דירות לחלק השני, השלישי, הרביעי, החמישי, השישי והשביעי).

[list]
[*] על פניו, עיקרו של הדף שינויים בתזונה. אבל המתמידות כבר יודעות שהמהות במקום אחר.
[/list]
חיים שמחים יותר, גמישים יותר, בריאים יותר במובן העמוק, חיים של התנסות וסקרנות. חיים של חיוניות!*

[list]
[*] מוזמנות ומוזמנים להתנסות בפרידה מכל העודפים של החיים, אלו שמתחילים בתזונה ונגמרים במי שאנחנו.
[/list]
נשמע דרמטי? לפעמים זה בדיוק כך.*

[b]כאן משתפים ומספרים, מעלים רעיונות משונים, מפריחים בלוני ניסוי, צוחקים הרבה ומקבלים על כל זה המון תמיכה ורעיונות טובים.[/b] @}
[hr]


[spoiler=אתגר 22]
[b]גוגוס[/b] (2015-03-19T02:08:06):
אז ככה...
יש מחקרים שטוענים שנדרשים 21 ימים בכדי לשנות הרגל. ביום ה 22 אתה אדם חדש!
יש לי כל מיני הסתייגויות מהתיאוריה הזו אבל אין לי שום כוונה לגלות אותן כבר בהתחלה.
במקום זה - למה שלא נתנסה קצת?

במקום שזה יהיה מילכוד 22 (וזה בהחלט עשוי להפוך לאחד כזה...) אני מציעה אתגר 22.
לעצמי אני לוקחת את הסוכר והגלוטן. 21 ימים בלעדיהם, אבל ממש ממש, ואחר כך מסקנות.
אני מזמינה כל מי שזה מעורר בה או בו עניין להצטרף אלי עם כל אתגר שהוא, כל הרגל שמתחשק להיפרד ממנו.
22 ימים זה אפון ממש, גרגר חול, בים הזמן שיש לנו.

אני מתחילה ב 21.3.15, יום השוויון, יום תחילת האביב
ומסיימת ב 11.4.15, אחרי פסח ושאר העונה הזו. מה שנקרא - אם כבר, אז כבר.

מי רוצה?

נ.ב - אם זה יצטייר כניסוי שמקדם חיוניות (מה שלא בטוח בכלל בגלל אופיו הפרפקציוניסטי) יש מצב שהוא יעבור בצורה מקופלת לדף [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]

[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-03-19T06:55:49):
אני רוצה. אבל שואלת את עצמי אם הטענה הזאת (ואני מכירה אותה מתחומים שרחוקים מאוד מתזונה) רלוונטית כשמדובר בהתמכרות פיזית.
אם אצטרף, האתגר שלי יהיה מול קפאין. כרגע אני כבר בגמילה, אבל שותה נטול אורגני (נדמה לי שנטול הוא לא באמת נטול, כלומר יש בו טיפה קפאין בכל זאת. אני מרגישה את זה בגוף) וצורכת קקאו. מעוניינת להתנקות ממש. אני מניחה שפיזית, אפשר להתנקות תוך פחות מ-21 יום. ובהחלט מסוקרנת לדעת מה פרק הזמן הקצת-שרירותי הזה יעשה לשאר ההיבטים.


[b]מצ'רה[/b] (2015-03-19T08:53:17):
אני מצטרפת.
האתגר שלי - לשתות רק כוס קפה אחת ביום (במקום 2 כרגיל שלי עד עכשיו)
התחלתי כבר - ביום ראשון השבוע. אז אני מאתגרת את עצמי עד 5/4.


[b][po]טליה אלמתן[/po][/b] (2015-03-19T09:05:54):
מצטרפת: התחלתי שחיה, בשאיפה פעמיים בשבוע.
את התזונה שיניתי כבר: עשיתי דיאטה וירדתי 17 ק"ג, ואני שומרת על ההישג כבר מספר חודשים. הקושי מול האוכל עדיין קיים (ויש "נפילות"), אבל ההתמודדות קלה יותר.


[b][po]חני בונה[/po][/b] (2015-03-19T09:32:44):
מצטרפת:
האתגר שלי:
להתאמן בטאי צ'י כמה דקות כל יום


[b]תמי[/b] (2015-03-19T10:08:18):
צלצול -
מה נחשב אצלך לסוכר?
שואלת כי מתלבטת אם להצטרף (:
אני מניחה שפירות לא, נכון?
מה לגבי תמרים?
דבש?
סטיביה?
אגב - כשאני עשיתי גמילה פיסית מגלוטן וסוכר זה לקח פחות מ- 22 יום. היה שבוע אחד קשה מאוד ואחריו נשאר רק חשק כללי, לא התמכרות פיסית.
בנתיים אני חושבת על עוד הרגלים ואתגרים


[b]גוגוס[/b] (2015-03-19T10:21:10):
ויי, איזה יופי.

[u]שואלת את עצמי אם הטענה הזאת (ואני מכירה אותה מתחומים שרחוקים מאוד מתזונה) רלוונטית כשמדובר בהתמכרות פיזית.[/u]
מה שאני מכירה בתחום הפיזי זה שיש קפיצה כלשהי אחרי 21 יום, אבל גם אחר כך ההתמכרות נמצאת. פשוט יותר קל להתמודד איתה כי התשוקה הכבדה נעלמת.
אם תבחרי אחרי זה לחזור לאכול או לשתות מעט ממה שאת רגישה אליו הכל יתגלגל לך אחורה.
נכון? לא נכון? נגלה עוד מעט, כנראה.

טליה, איזה יופי לשמוע. שיהיה לך בהצלחה. וגם לכל האחרות.
ותודה לחני על האתגר המעורר השראה :-)

תמי, מה זה משנה מה זה [b]אצלי[/b] סוכר? משנה מה שאצלך.
אצלי סוכר זה כל מה שמעובד. אז תמרים אורגניים שעברו ייבוש טבעי (אני עדיין סוחבת כאלה מישראל...) עוברים את המבחן אבל סביר שלא אוכל אותם כי אני מתקמצנת עליהם שזה משו.
דבש לא. מעובד. סטיביה פשוט מגעיל אותי נורא אז בטח שלא. אני לא נוגעת בזה בגלל הטעם.


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-19T11:24:48):
מאוד רוצה לאתגר את עצמי באכילה נכונה, ללא ממתקים.
האם אעמוד בזה, עוד במהלך חופש וחגים....עיתוי בעייתי קצת, אבל מתי לא בעייתי (-:
חוץ מזה כבר שבועיים וחצי בגמילה (אשכרה גמילה פיזית) מרסיטל.
אז מאחלת לעצמי להמשיך בה ולאכול הרבה הרבה פחות.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-19T11:38:33):
אל הלב, כל הכבוד על הפרידה מהרסיטל. זה באמת אפקט של גמילה פיזית, ממש ישר על המוח.
שבועיים וחצי זה לא הרבה זמן. בטח עוד ייקח קצת עד שהמערכת שלך תתאפס.
חשבתי להציע לך משהו בהסתמך על מה שכתבת בהתחלה - אולי באמת להוריד רק את הממתקים התעשייתיים אבל להשאיר בינתיים את המתוקים שאת מכינה לעצמך במסגרת ביתית?
זה אומר שבפרידה הזו יהיה אלמנט פסיכולוגי בעיקר, אבל ממש חשוב.
אם תורידי את המתוקים בכלל את בעצם עושה אתגר על אתגר וזה נשמע לי קשה ואולי אפילו מכביד? שניהם פיזיולוגיים.
לא יודעת, תבדקי. זה מה שעלה אצלי. לא כדאי לערבב שמחה בשמחה :-)

ואולי יהיה גם מעניין לראות איך תרגישי בלי הרסיטל (בהתחלה כתבתי "קריסטל" אבל זה סמים אחרים :-)) לאחר 21 ימים. אם המספר הזה באמת משנה.


[b][po]תפילה לאם[/po][/b] (2015-03-19T11:45:22):
גם אני תהיתי [u]אם הטענה הזאת (ואני מכירה אותה מתחומים שרחוקים מאוד מתזונה) רלוונטית כשמדובר בהתמכרות פיזית.[/u]
ולכן תודה על התשובה.

ורוצה לשאול את ציל:
האם לא היו לך כבר תקופות של שלושה שבועות לפחות ללא סוכר או גלוטן או אפילו שניהם?
או שאולי העניין שלך פה הוא פרק הזמן ובדיקת ה"לפני" ו"אחרי" בהתייחס אליו?

מצדי הייתי רוצה לבחון שינוי הרגלים (גם) בתחומים לא תזונתיים, אבל יש דפוסים התנהגותיים-רגשיים, שנראה לי קשה כל כך לפרק אותם לרכיבים בודדים ומדידים. ושינויים כוללים יותר אני מנסה לקדם כבר הרבה יותר משלושה שבועות...


[b]תמי[/b] (2015-03-19T12:29:25):
צלצול, תודה על תשובתך.
מה זה משנה? זה משנה כי נותן לי עוד זוית ראיה. את שלי אני מכירה כבר, רוצה להכיר את שלך (:

[u]מצדי הייתי רוצה לבחון שינוי הרגלים (גם) בתחומים לא תזונתיים[/u]
גם אני


[b][po]יולי קו[/po][/b] (2015-03-19T12:53:07):
עולה לי תהייה הפוכה:

קרה לי לא אחת שיש לי הרגל/מנהג שאני אוהבת (תזונתי או אחר, למשל טיפוח רוחני, גופני).
יתכן שרכשתי אותו במאמץ או בקלות. לא ממש משנה.
ואז...
יש שינוי כלשהו בחיים (בעיקר יציאה לחופשה, ביקור של מישהו אצלינו, לא חייב להיות משהו גדול כמו מוות או לידה).
והכל מתהפך. תוך ממש מעט זמן. יום או ימים. וקשה לאחוז ולהתמיד בהרגל האהוב והמזין. וגם קשה לחזור אליו.

מישהי מתחברת לזה?


[b]מצ'רה[/b] (2015-03-19T12:56:35):
[u]מישהי מתחברת לזה?[/u]
בודאי.
אבל אני חושבת שככל שהרגל/מנהג מיטיב הוא יותר מושרש, קל יותר לחזור אליו אחרי שהשגרה משתבשת. הוא אחוז בגוף, בנפש ובהרגלים ביותר קרסים ונקודות חיבור.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-19T15:41:24):
[u]האם לא היו לך כבר תקופות של שלושה שבועות לפחות ללא סוכר או גלוטן או אפילו שניהם?[/u]
לא. אף פעם לא לקחתי את זה לקצה עד כדי כך. אפילו בניסוי המפורסם שלי שהתחיל הכל (חודש שלם של "טבעונאות" לפני יום ההולדת שלי שש שנים אחורה) היה פסח באמצע ובליל הסדר אכלתי כל מיני.
כשאני אוכלת סוכר וגלוטן הם בכמויות קטנות מאוד ובתדירות נמוכה מאוד, ובכל זאת - נראה לי שזה אחרת.
הבאג אצלי הוא בעיקר באכילה בחוץ כי אין לי אינטרס לבדוק בציציות של המזון עד כדי כך.
ולמרות זאת, גם הפעם מרכיבי התזונה הם רק ערוץ הבדיקה כי צריך משהו. העניין שלי הוא ב "21"

[u]יש דפוסים התנהגותיים-רגשיים, שנראה לי קשה כל כך לפרק אותם לרכיבים בודדים ומדידים.[/u]
רוצה לנסות? אולי נוכל להציע לך משהו שיהיה פשוט מסקרן להתנסות?

[u]זה משנה כי נותן לי עוד זוית ראיה. את שלי אני מכירה כבר, רוצה להכיר את שלך (:[/u]
תמי, נראה לי שזווית הראייה שלי מוכרת כבר לעייפה, לא? :-)

[u]מישהי מתחברת לזה?[/u]
בוודאי. זו הסיבה שהחלטתי להנחית את הניסוי שלי על פסח. גם החופשה וגם מה שמסביב. שלא יהיה משהו שמחובר אצלי לשיגרה נוחה ולא סוחב את העלייה של דברים אחרים.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-19T15:43:39):
אחד ההרהורים המרכזיים שלי הוא על ההבדל שבין להיפרד ממשהו ב 21 ימים לבין לרכוש משהו ב 21 ימים.
יכול להיות שהם שונים מהותית ויכול להיות שהם הרבה יותר דומים ממה שנדמה, רק שלאחד יש סטיגמה של יותר קשה.
לי נראה שלרכוש הרגל חדש הרבה יותר קשה מאשר להיפרד ממשהו.
לא בטוחה שזה באמת נכון לי ובטח שלא יודעת אם זה נכון לכולם.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2015-03-19T20:33:16):
[u]לי נראה שלרכוש הרגל חדש הרבה יותר קשה מאשר להיפרד ממשהו[/u]
מנסיוני, אלה שני צדדים של אותו דבר.
אגב, אני לא נוגעת בכלל בגלוטן או בסוכר. "לא לאכול גלוטן" לא נחווה אצלי בדיוק כ"פרידה" אלא כרכישת הרגל חדש, כי זה הרגל חדש של התעלמות ממזונות מאוד אהובים (לחם, לחם, לחם), הרגל חדש של מה רואים ומה לא, מה קונים ומה לא, הרגל חדש של צירופי מזון אחרים, שמדוייקים לי, הרגל חדש של ארוחות אחרות וכן הלאה.

במצב נורמלי, לא הייתי מחשיבה את הדבש האורגני שקניתי ישירות מהכוורן (הדבוראי) הנחמד כסוכר. הוא לא מעובד, הוא מפרחי בר והוא אורגני. רק בגלל הקשר הלא-רצוי סוכר-סרטן אני לא נוגעת כרגע גם בדבש וממעיטה מאוד בתמרים האורגניים שלי (אילו היתה לי גישה יומיומית לגרגרים כמו פטל, תות, דומדמניות, אוכמניות וכדומה, לא הייתי אוכלת תמרים).


[b]תמי[/b] (2015-03-19T22:21:33):
זווית הראייה שלך מוכרת, אבל לא לעייפה.
ובכלל חשבתי שאת כבר שנים בלי גלוטן ובלי סוכר.
מעניינת ההבחנה שאת מציעה בין להיפרד ממשהו ולרכוש משהו. כי בדיוק חשבתי על הדפוסים ההתנהגותיים שתפילה ציינה (ואני אחריה)- שבעצם הייתי רוצה לרכוש משהו חדש ולא רק לסלק משהו קיים. תוהה אם זה באמת מסובך יותר.


[b]תמי[/b] (2015-03-19T22:23:05):
בשמת - מה את כן אוכלת? מוכנה לספר?
לא ידעתי שיש קשר בין סרטן לסוכר.
אשמח לשמוע.


[b]שמש[/b] (2015-03-19T22:25:18):
כתבתי בככר השוק על היותי בהריון תאומים לבד עם משפחה לא תומכת.
וגיליתי שבשבועות האחרונים נשאבתי לכאב ופגיעות רבה, בוודאי תחת השפעת ההורמונים אבל לא פחות בגלל מצב אובייקטיבי של תחושה ברורה של חוסר תמיכה אל מול אתגרים רבים כשאני בשמירת הריון.

ובגלל שמה שתלוי בי תלוי בי ומה שלא - לא, אני חושבת לנסות להגדיר 21 ימים של רוגע ושמחה. מאח רוכל יום בערך, בדייוק כמו בדיאטות אני מחליטה ואיכשהו זה מתמסמס אחרי דקות אני תוהה אם התחייבות לפרק זמן מוגדר ברוח ה-21 ימים כן תצלח.
השאלה אם זה אפשרי להתחייב למשהו מנטלי, רגשי ולא להימנעות מחומר כמו שהרוב כותבים פה.
ואם כן איך כדאי ליישם את זה לדעתכם... ?


[b]גוגוס[/b] (2015-03-19T22:50:00):
[u]"לא לאכול גלוטן" לא נחווה אצלי בדיוק כ"פרידה" אלא כרכישת הרגל חדש[/u]
בשמת, נראה לי שזה מציף לתוך הדיון את אחד הנושאים החביבים עלי ביותר - תפישת שפע מול תפישת דלות.
את בעצם אומרת (תקני אותי אם אני טועה, אבל זה מה שלקחתי מזה) - אני ממסגרת את הבחירות החדשות שלי תחת "שפע", גם אם יש בהן מורכבות או קושי. "חדש" במקום "חסר".
אני מחבבת את זה מאוד וממשיכה להשאיר לעצמי שאלה פתוחה בנושא, האם מדובר רק במסגור מחדש או במשהו בעל איכות אחרת.
בחוויה שלי - יש פרידות. יש דבר כזה. השאלה היא האם יש פרידה טובה ומחוייכת, או שהחלק של האין לעולם יהיה נוכח כל עוד זו פרידה.

[u]במצב נורמלי, לא הייתי מחשיבה את הדבש האורגני שקניתי ישירות מהכוורן (הדבוראי) הנחמד כסוכר. הוא לא מעובד[/u]
מסכימה מאוד. גם אני כך. פשוט כרגע אין לי כזה כבר הרבה זמן והדבש שיש לי בארון זה מה שהיה לי בראש כשעניתי.

[u]חשבתי שאת כבר שנים בלי גלוטן ובלי סוכר[/u]
ממש לא. אני על כמויות נמוכות מאוד שלהם, בתדירות נמוכה מאוד ובמודעות גבוהה מאוד, בטח ביחס לחיי הקודמים, אבל לא בלי.
לא היה לי תמריץ לנקות לגמרי את התזונה מזה.

[u]הייתי רוצה לרכוש משהו חדש ולא רק לסלק משהו קיים. תוהה אם זה באמת מסובך יותר.[/u]
עד שלא מנסים לא יודעים :-)

[u]לא ידעתי שיש קשר בין סרטן לסוכר.[/u]
ממליצה לקרוא את הספר של שרה חמו "שביל הזהב לריפוי טבעי" (למרות שיש לי שפע הסתייגויות מהמלצות התזונה הספציפיות שלה וגם קצת מהדרך שבה היא מגישה אותן).
גם הספר של דייויד פרלמוטר (שגם איתו יש לי בעיות. אני בעייתית :-)) עוסק בזה.
הפואנטה היא שסוכרים, ובעיקר בעיקר אלו המעובדים, הם שורש כל רע. הם יוצרים מגוון רחב של שיבושים ומוציאים את הגוף מהאיזון שלו ומהיכולת שלו לרפא את עצמו ולתקן לאורך זמן קלקולים קטנים. כך קורה שהתחלקות תאים לא תקינה או שכפול שלהם, שהיו יכולים להיות מטופלים בקלות, מורשים פשוט להמשיך בדרכם.
זו המעטפת של ההסבר שאני מכירה אבל יש עוד.
ואגב, זה לא רק הסוכר, כמובן. את הסוכר קל לסמן.

בשמת, אם מתחשק לך להוסיף גם אני אשמח לשמוע עוד מהמחקרים שבטח ערכת בנושא.

_השאלה אם זה אפשרי להתחייב למשהו מנטלי, רגשי ולא להימנעות מחומר כמו שהרוב כותבים פה.
ואם כן איך כדאי ליישם את זה לדעתכם... ?_
גם בזה - עד שלא מנסים לא יודעים.
לפני מאה שנה בערך אני ניסיתי בדף החיוניות הראשון להפסיק להגיד "לא". זה הכניס הרבה שמחה לחיים שלי, בעיקר כי יכולתי פתאום לראות את המקומות הרבים מספור בהם אני מביאה בעצמי שליליות אל חיי ופשוט להיות במודעות כלפיהם ולחייך אליהם.
זו היתה יופי של התנסות. אני מעריכה שאפשר לנסות עוד המון דברים אחרים קטנים ונקודתיים, כתלות במה שמפריע לך.

הרגישי טוב ושמרי על עצמך @


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-03-19T23:38:26):
שמש

לדעתי את לא יכולה להתחייב על מצב הרוח שלך - הוא לא בשליטה ישירה שלך. אבל את יכולה להתחייב על מעשים שמעודדים ויוצרים רוגע ושמחה. למשל, את יכולה להתחייב לעזוב כל מקום ולהפסיק כל שיחה בה יש דברים שפוגמים ברוגע שלך. את יכולה להתחייב להקדיש כל יום פרק זמן כלשהו למשהו שגורם לך שמחה. למשל, אם את אוהבת לשמוע מוזיקה אז להתחייב לשמוע מוזיקה אהובה חצי שעה כל יום.

גוגוס

אני לא בטוחה שזה תיוג של העדר בתור שפע. זו לא התחושה שלי. לפני לא הרבה זמן הכנתי פעם ראשונה כדורי לוז וקקאו והבנתי שאני מוכנה לוותר על שוקלד לעולמים. לא עשיתי את זה, אבל הבנתי שזה כבר לא משהו עצוב בעיניי. כי הכדורים האלו יותר טעימים משוקולד. היום, כשקניתי פולי קקאו גרוסים ושמתי אותם בתוך תמרים, עשיתי עוד צעד לכיוון הזה. אני לא מרגישה העדר או חסר. יש לי המון שוקולד בבית, ובעיקרון אני אוכלת אותו. יום אחרי שאמרתי לעצמי את המילה האסורה - לעולם - אכלתי לא מעט משוקולד החלב עם אגוזי הלוז השלמים שקניתי במבצע. מאז שהשתחררתי מהצבא כמות השוקולד שאני אוכלת קטנה משמעותית, ואני לא מרגישה בחסר.
עבר נצח מאז שאכלתי בפעם האחרונה פתיתים. <היום אמא שלי סיפרה על מוצר חדש של עדשים עם פתיתים>. אני לא מרגישה שום חסר או העדר. גם כמות הזמן שעברה מאז שאכלתי לחם ריק בפעם האחרונה לא ידועה לי.

ואם אני אחשוב על זה אזכר בעד המון דברים שאני לא אוכלת כחלק מהשינוי התזונתי שלי.

כנראה שיש פרידות. אבל אני עוד לא נפרדתי משום מאכל. אני לא אוהבת דברים לתמיד. ובכל זאת יש דברים שלא אכלתי נצח.
וזה באמת לא פרידה. זה משהו אחר. מה זה המשהו הזה אני עוד לא יודעת. אבל ההבדל בין זה לבין ההחלטה לא לאכול מאכל מסויים זה לא עניין של ניסוח מחדש, זה הבדל מהותי.

ובנוגע לנושא הדף - זה מאוד יפה בעיניי שבחרת ביום השיוויון בתור יום התחלה, וזה תכף ומייד מעורר בי רצון להצטרף. חשבתי וחשבתי איזו החלטה להחליט, והתקשתי למצוא. התזונה שלי מצויינת, והיא רק משתפרת יותר ויותר. ולהוסיף לה הימנעות כלשהי אני ממש לא רוצה, כמו גם כל חובה אחרת. חשבתי על תנועה, אבל גם התנועה שלי מצויינת. אומנם לא הגעתי למצב הרגיל בשבילי - ללכת כל יום חול כמה קילומטרים, אבל אני קרובה לשם, וגם פה הכל רק נהייה טוב יותר ויותר, אין פה שום אתגר או שינוי שאני רוצה לקחת, הם עלולים להפריע למה שטוב עכשיו.

ואז עלה על דעתי רעיון. האתגר שלי הוא כל יום מבין 22 הימים האלו ללמוד משהו <תחת משהו אני מתכוונת ל - אינפי2, תורת הקבוצות, ליניארית, JAVA>. זה אתגר לא קשה במיוחד, והוא נראה לי נחמד.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-20T00:33:04):
[u]האתגר שלי הוא כל יום מבין 22 הימים האלו ללמוד משהו[/u]
אחלה אתגר. גם אני אארגן לי אחד כזה מתישהו.

ואגב אתגר, מציינת פה שהעניין שלי הוא בעיקר ברגעים האלה שבהם האתגר נראה בלתי אפשרי. מה אני עושה שם. לאן החשק סוחב אותי. למה אני זקוקה כדי לדלג מעל המשוכה.
הדברים האלה נראים אצלי אחרת בפרק זמן מוגבל ופרק זמן שאינו מוגבל.
וזה מעורר בי מחשבה נוספת שבטח תככב אצלי בהרהורים - שאלת המאמץ. כרגע משאירה אותה לעצמי ככה, בשתי מילים.


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-03-20T07:39:49):
_ובגלל שמה שתלוי בי תלוי בי ומה שלא - לא, אני חושבת לנסות להגדיר 21 ימים של רוגע ושמחה. מאז וכל יום בערך, בדיוק כמו בדיאטות אני מחליטה ואיכשהו זה מתמסמס אחרי דקות אני תוהה אם התחייבות לפרק זמן מוגדר ברוח ה-21 ימים כן תצלח.
השאלה אם זה אפשרי להתחייב למשהו מנטלי, רגשי ולא להימנעות מחומר כמו שהרוב כותבים פה.
ואם כן איך כדאי ליישם את זה לדעתכם... ?_
אני חושבת שבמקרה של הרגלים נפשיים, ההבדל בין היפרדות מהרגל לרכישת הרגל הרבה יותר גדול.
מניסיון, זה אפילו קריטי.
השאלה היא מה ייחשב בעינייך הצלחה באתגר שניסחת. 21 יום של רוגע ושמחה, זה אומר 21 יום בלי התעצבנות והתעצבות? אם כן, זה חתיכת דבר להיפרד ממנו, ולדעתי אין שום סיכוי שתצליחי. זה ממש מלכוד 22. כי ברגע שאת יוצאת מרוגע ושמחה אפילו טיפ טיפה, זה "כישלון" וסיבה לצאת עוד יותר.
ממליצה לך לגשת לזה מהכיוון ההפוך - לנסח אתגר שאי אפשר להיכשל בו: 21 יום שבהם למשך רגע אחד קצר (לפחות. מותר יותר) תהיה טובה ואוהבת כלפי עצמך. ושעל כל יום שבו לא תעמדי באתגר, את סולחת לעצמך מראש, תוך כדי ובדיעבד. מכיוון שסליחה עצמית היא מעשה טוב ואוהב כלפי עצמך*, הרי לך ניצחון מובטח @
אז מה האתגר? לשים את היותך טובה ואוהבת כלפי עצמך במרכז תשומת הלב שלך למשך 21 יום. אני מעזה לנחש שרוגע ושמחה יהיו תוצאות משמעותיות בסיום האתגר.

[sub]* אולי את מתפלאת: "סלחנות לעצמי זה טוב? זה כמו לוותר לעצמי וזה לא יביא אותי לשום מקום". אז אני חושבת שזה ממש לא אותו דבר. סלחנות לעצמי מבטאת תפישה שלפיה אני בסדר כמו שאני, אני טובה בכל מצב. ויתור לעצמי מבטא תפישה שלפיה אני לא יכולה לעשות את זה, או שאני לא שווה את המאמץ. איכות רגשית שונה לגמרי ותוצאות בהתאם. ראי גם [po]ביד רכה[/po][/sub]


[b]תמי[/b] (2015-03-20T08:19:20):
לא להגיד ״לא״ - רעיון מעולה.
זה בדיוק הכיוון, לפרוט הלך רוח לפעולות קטנות והרגלים שקופים.
שאלת הזמן- מענין לי לחשוב על זה. פתאום הבנתי שבשבילי המגבלה של מספר הימים יש בה משהו מרפה ידיים. אני אוהבת הצהרות גדולות, לכל החיים: מהיום לא נוגעת ב-....
זה מרגש אותי, נותן לי תחושה של הבטחה גדולה.
לעומת זאת המסגור של ימים ספורים גורם לי לחשוב- בשביל מה בעצם?


[b]תמי[/b] (2015-03-20T08:21:24):
אולי המחשבה על מחקר תיתן לזה רוח חיובית. עוד צריכה לבדוק.


[b]תמי[/b] (2015-03-20T10:53:32):
עוד מחשבה:
הרבה פעמים מדברים בדפי החיוניות על הפנייה לאוכל כנחמה, כדרך קלה להתמודדות עם דברים רגשיים.
ותוך כדי שאני מנסה להבין איך הייתי רוצה לערוך את אתגר 22 פתאום הבנתי שגם בהקשר הזה הפנייה לאוכל היא פשוט הדרך הקלה לעקוף היבטים הרבה יותר מורכבים.
כלומר - כמה נוח שאפשר להחליט לא לאכול משהו בתקופה הזו, אפשר להתעסק עם זה בלי סוף ולהרגיש שליטה.
במקום שאתעסק עם אותם [u]דפוסים התנהגותיים-רגשיים, שנראה לי קשה כל כך לפרק אותם[/u] אני פונה לאוכל כנחמה, כלומר להימנעות מאוכל.
מחשבה.


[b]שמש[/b] (2015-03-20T14:30:39):
יעלילה אני חייבת להיות שמחה, כבר לא רק רגועה, זה לא צחוק, יש כאן עוברים וסטרס או כאב מתמשך לא עוזר להם. יש לי עוד דרףך בהריון ואני רוצה אותה אחרת אבל לכאילו שזה חמקמק.

קלטתי שמצד אחד קל מאוד לרומם אותי (למשל דיברתי עם הריונית אחרת וזה עשה לי טוב, גם בגלל שהיא בן אדם מיוחד וזה החזיק ליום שלם, הרגשתי בפאזה אחרת, משוחררת וויטלית. לעומת הימים הקודרים שבהם אני נאבקת להרגי ש טוב ומנסה בכח (שלא מצליח) לברוח מכל הכעסים). אז זה מתחבר למה שאמרה אישה במסע, להתמקד במה שעושה טוב.
רק שזה חמקמק. יש רגעים שמוזיקה לא משפיעה ולא כל שיחה עם הריונית אני מניחה תעשה טוב. וגם לא תמיד יש כח לייצר משהו לעצמך, להפסיק מחשבות על... ולקום ולעשות ולחפש חברות לדרך (בגלל שמירת ההריון אני די מבודדת וכמעט לא מכירה או מדברת עם הריוניות שהן לבד וכנראה שזה משהו שכן יכול לעזור או שיחה עם מישהי מקצועית שלזה אין לי כסף, לשמחתי וזה משהו שאני יודעת מזמם שיחות משנות אצלי המון, לא משהו ובן מאליו, לטוב ולרע, דיבורים מחלחלים ומשפיעים אליי באופן מיידי).

שנית,
וגם יש עניינים אובייקטיבים. כרגע יצאה מכאן בת משפחה אחייניתי שלא הפסיקה להעביר ביקורת על הבית שלי ועליי ונמאס לי. היא היתה עצבנית כשנכנסה אחרי שרבה עם חבר שלה וזרקה הערות שאם אני רבה איתה ועם כל המשפחה אז כנראה שהבעיה איתי (בפועל יש לי משפחה שלא יכולה לסיים משפט בלי ביקורת, כל הזמן ביקורת! בוטה, הרסנית. ובהריון אני לא מוכנה לקבל את זה יותר וכן אני לא שותקת כשמתחילים עם זה. משפחת זגורי? זו המשפחה רק מינוס הקללות. אבל זו הרוח, כאילו שכולם בשבילך וכולם דרמטים וכולם שם אבל לא באמת.
זו דוגמא לעימות מציאותי שעכשיו החלטתי שאני לא נותנת לו מקום ויתהפך העולם. לא מנתחת לא מספרת לחברות ולא מתעסקת (חוץ מכאן לצרכי דוגמא). אבל זה שנקלעתי אליו, זה שחוויתי אותו זה שלא ידעתי אם להפסיק ולהישאר עם הטעם הרע שעות או להמשיך ולנסות לקבל סוג של קלוז'ר טוב יותר (למשל אם הצד השני מתנצל או רך יותר או אם אני מצליחה לשחרר כל מה שרציתי לומר).
אבל גם זה חמקמק. זה יכול לעבוד או שלא.

אני רוצה להגיע למצב שיש יותר עוגן בניהול הדברים שמרוממים ובניהול אלו שמורידים. ואין לי זמן לדרישות קטנות כל יום אלא לדרישה "הגדולה" להיות בטוב כמו שהוא, טוב גם אם חלק מהזמן ולא ברובו, כי זה כאילו גדול, טוב באמת טוב. אני תכלס אדם שמח וההריון זוא הדבר הכי יקר לי בחיים, יותר מחיי- ואני רוצה שה יתורגם למציאות.

אישה במסע - העיצה לעזוב כל שיחה שלא עושה לי טוב מיושמת היכן שאפשר (לרוב אי אפשר אגב, לעזוב שיחה עם רופא מטפל או שיחה עם אחיינית שמגיעה לבקר) אבל. גם גיליתי שלייצר נתק עם מישהו שהרגיז אותך נקודתית,מעסיק אותנו יותר מאשר לסיים את העימות כמה שייקח ולהמשיך הלאה.
נתק לפעמם מעסיק יותר מדיבור ועיסוק ב.

אני שוקלת להתרחק מהמשפחה כעקרון, לגמרי להתרחק ולא יודעת אם זה יעשה לי טוב ברמה המיידית אבל רע בהבנה שאני הולכת לעבור את ההריון בנתק נוראי שייחרט שנים והרי אצלנו לא שומרים נתק די מהר חוזרים למצב רגיל לטוב ולרע (שוב זגורי).
, או להמשיך להישאר בקשר שכולל עימותים כל הזמן לצד רגעים (קטנים) של שמחה בשמחתי ובכל זאת עזרהץ

גם המחשבה שיהיה עליי דיבור שהשתגעתי (כי התרחקתי והתנתקי) או שאני קריזיונרית ( כמו שכבר זורקים לי) מקוממת, בוודאי שיש לי רגישויות וכאלה, להיפך הייתי שמחה אם היו נותנים להם מקום ולא הופכים את זה לחסרון, אבל מצד שני הם באמת כל הזמן יורים חצי ביקורות כל הזמן! ומצד שני, פתאום אחותי מציאה שאבוא אליה כמה ימים לנוח ולבשל לי ואמא שלי כמובן מאוד דואגת וכו'.


אההה מרגישה בפלונטר וחייבת להתיר אותו מהר.


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-03-20T17:04:01):
שמש

מה מפריע לך לעזוב שיחה עם אחייינית? מי יכול למנוע ממך להגיד לאחיינית - אם אין לך משהו חיובי לומר אני לא רוצה לדבר איתך, וללכת לחדר אחר, להדליק מוזיקה, לצאת לטיול?
בוודאי שאפשר לעזוב שיחה עם אחיינית! לא רק שאפשר לעזוב, אפשר אפילו לגרש אותה מהבית שלך. לא שאני מייעצת לך לעשות את זה, אבל אני בהחלט מייעצת לך לא להזמין אותה מלכתחילה, בשביל מה?

במקומך הייתי מזמן מנתקת קשר עם המשפחה. אגב, אני לא מאמינה שבאמת יהיה נתק, אבל לעצור מייד כל ביקורת ולעזוב את המקום זו מיומנות חשובה, והבסיס שלה זו ההבנה שאת יכולה לעזוב. גם אם אחיינית מבקרת אותך. מי יפריע לך?


[b][po]מיכל ע[/po][/b] (2015-03-20T18:26:22):
אני מצטרפת :-). 10 דק' מדיטציה בכל יום.
לגבי סרטן ופחמימות, הנה ראיון מעניין עם אחד החוקרים בתחום "הסרטן כמחלה מטבולית":
http://www.paleostyle.co.il/%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%9F-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%93%D7%99%D7%90%D7%98%D7%94-%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%9C-%D7%90%D7%AA/


[b]שקטה[/b] (2015-03-20T18:30:50):
רוצה לנסות להפסיק לשתות תה בבוקר ולהחליף אותו במים חמים עם לימון ודבש.
בעיקר כדי להוריד את הכמעט כפית סוכר על הבוקר וגם כי אני חוששת שתה צובע את השיניים.
למעשה התחלתי כבר היום, היה לי טעים ולא קשה בבוקר, אבל עכשיו ממש כואב לי הראש והתפתיתי לאכול שוקולד חלב שאני כבר ממש לא אוכלת אף פעם. אוף.


[b][po]יעלפו מהמושב[/po][/b] (2015-03-20T18:57:12):
אחלה רעיון, רק רוצה להגיד מהכיוון המחקרי של חקר רכישת ושינוי הרגלים, שהתפיסה הזו על 21 יום כבר מזמן פשטה את הרגל. הראו שלהרגלים מסוימים, מאוד מאוד פשוטים, כמו נניח להוסיף כוס מים ביום לתזונה, אפשר באמת להתרגל תוך 21 יום (גם, עבור חלק מהאנשים). אבל כל הרגל שהוא מעט (או הרבה) יותר מורכב מזה לוקח זמן ארוך הרבה יותר (הרגלים מסוימים לוקחים שנה, אחרים גם יותר). (ואני יכולה להרחיב על זה עוד המון, איך גם אחרי שמתרגלים למשהו חדש טריגרים מסוימים יכולים להחזיר אותנו להרגל הקודם, איך מתאוששים וכו', אבל נראה לי שלא כאן המקום אז אני חוסכת מכן :-) ).

כמובן שלא הגעתי לדף הנפלא הזה על מנת לרפות את ידיה של אף אחד מכן. בעייני, כל ניסוי הוא שווה ומרגש בפני עצמו, ואני חובבת כאלה בעצמי.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-20T19:34:01):
[u]התפיסה הזו על 21 יום כבר מזמן פשטה את הרגל[/u]
פשטה לגבי האפשרות ש 21 זה קסם או מספיק.
לא פשטה לגבי האפשרות שזה מינימום נדרש כדי להתחיל משהו, בעיקר כאשר יש לדפוס מאפיינים של פיזיולוגיה כרונית.
הדף תפס כיוון מאוד מעניין אבל אני אישית באה לסיפור הזה משם - מהכרוני הפיזיולוגי, שנע בין תלות להתמכרות.

גישה מקבילה (שאיתה אני עובדת בדרך כלל) אומרת שאין צורך ברצף של משהו לפרק זמן כלשהו ושזה לא באמת מועיל בטווח הארוך, כי הטווח הארוך יכלול בכל מקרה אחורה וקדימה והצידה וחוזר חלילה.
אני חושבת שזה טוב בעיקר לכל השאר - מדפוסים לא כרוניים ועד לא פיזיולוגיים.
ובכל זאת, מעניין לבדוק כל מה שעולה על הדעת.

[u]כמה נוח שאפשר להחליט לא לאכול משהו בתקופה הזו, אפשר להתעסק עם זה בלי סוף ולהרגיש שליטה.[/u]
תמי, מבחינתי זה בדיוק הפוך. ברגע שהחלטתי לא לאכול משהו זה משחרר אותי ממנו ומהשליטה בו. אני לא צריכה לחשוב על הכמויות שלו, על האיכות של המזון ממנו הוא מגיע או על כל היבט אחר. זה הפוך לשליטה. אני פשוט אומרת לו - סלמטק, מותק, ומתפנה לי זמן ומרחב לדברים אחרים.
אם יש לי דפוסים שמבקשים מענה הם יצופו ואני אוכל להתבונן בהם במקום במה שהם מחוללים (אכילה כזו או אחרת).
ככה זה אצלי עם צום (ממש ההפך משליטה, שחרור מוחלט) וככה עם דברים אחרים. זו שאלה של נקודת השקפה ושל איך שמתייחסים לזה.

מיכל, התחדשי על האתגר המקסים שלך ותודה רבה על ההרצאה.

אהלן שקטה,
בהצלחה.
הנה, כבר יש לך למידה יפה. ממש נתקע לך הסוכר בבוקר... :-)
ויש מצב שהתה היה רק התירוץ.

אני מתחילה מחר.
מבחינתי האתגר הוא לעשות משהו שאני לא עושה אף פעם - קיצוני, ונחשב רק אם עמדתי בו באופן מושלם. איפה שיידפק לי אני מתחילה לספור מהתחלה.
אני סקרנית לראות איך זה מרגיש ולאן זה לוקח אותי דווקא עכשיו, כשאני מתייחסת להכל בקלילות ואפילו הומור ובלי גרם של הלקאה עצמית או משהו מאלה.


[b]לילי[/b] (2015-03-20T20:00:27):
יופי של רעיון, תודה על היוזמה גוגוס. התמהמהתי לכתוב ולהצהיר כוונות כי אני חוששת לאכזב ולהתאכזב אבל עשיתן לי חשק :-)
נושא האוכל גדול עלי, בעיקר כשפסח בפתח אז נראה לי שאני בוחרת ב:לא להדליק את המחשב מיד על הבוקר.
לעשות מדיטציה ו/ או תרגילי מתיחות. לתת לעצמי 10-15 דקות של שקט לפני הדלקת הצג שאני צמודה אליו רוב היום.
וגם אחלה תאריך - יום השוויון, היום הראשון של האביב וראש השנה הפרסי ( וב' ניסן, יום אחרי ראש השנה העברי הקדום).
בהצלחה לכולן.


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-20T20:09:42):
[u]אולי באמת להוריד רק את הממתקים התעשייתיים אבל להשאיר בינתיים את המתוקים שאת מכינה לעצמך[/u]
הי גוגוס, זה נשמע רעיון טוב רק שאני לא מהבשלניות/אופות - מה הכוונה מתוקים שמכינה לעצמי?
בעקבות מה שכתבת, עורר אותי למחשבה ובחירה בתמרים במקום ממתק תעשיתי כשהיה בא לי היום מתוק.
ממש מרגישה שמכורה למתוק ומלוח ובכלל נמאס לי לגמרי מהמשקל והכבדות הפיזית שלי.

הוצאתי את התפריט של 1500 קלוריות ליום שקיבלתי מהדיאטנית ולא עשיתי איתו כלום חוץ מלשים בתיק, כבר לפני שנה, ומתחייבת להתחיל בו החל ממחר.
אשמח לרעיונות של מתוק ומלוח בריאים יחסית לרגעי המשבר שעוד יבואו...


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2015-03-20T20:19:46):
מצטרפת! האתגר שלי לכלול התעמלות לפחות 20 דקות כל יום. ומלבד זאת אנסה לשלב גם כתיבת 3 דפים על הבוקר. תודה!


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-20T20:25:25):
[u]לי נראה שלרכוש הרגל חדש הרבה יותר קשה מאשר להיפרד ממשהו.[/u]
בשבילי הם קשים באותה מידה.
קושי להכניס ספורט לחיי וקושי להיפרד מאוכל מנחם...

[u]לדעתי את לא יכולה להתחייב על מצב הרוח שלך - הוא לא בשליטה ישירה שלך. אבל את יכולה להתחייב על מעשים שמעודדים ויוצרים רוגע ושמחה[/u]
כל כך מדויק ונכון. מאמצת.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2015-03-20T21:31:54):
[u]הוצאתי את התפריט של 1500 קלוריות ליום[/u]
רק רוצה להעיר שהקונצפציה הזאת כבר די הופרכה במדע... ואם את אמא לקטן/ים, הרעבה עלולה לגרום לך נזקים גדולים.
לגבי תמרים, תוודאי שיש לך תמרים אורגניים כי ב"תעשייתיים" יש הרבה פעמים תוספת סוכר ועוד כל מיני דברים לא רצויים.
בתור מהלך ראשון, עדיף לאכול תמרים (אורגניים בייבוש טבעי) כל פעם שאת רוצה מתוק (את כל שאר המתוקים לא להכניס יותר הביתה),
ולחשוב על משהו בריא מלוח -
זיתים?
מלפפון כבוש ביתי? (במלח, לא בחומץ)
גרעינים, שקדים ואגוזים טבעיים? למשל, זרעי חמניות, דלעת, שקדים, אגוזי מלך. ואפילו פיצוחים מומלחים רגילים עדיפים על כל ממתק מלוח אחר (נגיד, פיסטוקים עדיפים על בייגלה מכל הבחינות).

טיפ:
כאשר מתרגלים לתמרים, לזיתים ולגרעינים ואגוזים - לאט לאט דועכת מאליה הכמיהה לתעשייתיים כי היא מוזנת ע"י המשך הצריכה שלהם. מה שמזין את הקרייבינג שם הוא כימיקלים מסוימים שמוסיפים להם בכוונה ליצור התמכרות. אחרי כמה זמן ללא החטיפים והממתקים האלה, החומרים המלאכותיים שיוצרים התמכרות - יוצאים לך מהדם.

עוד טיפים:
[list=1]
[*] במקום דגש על "מה לא" הדגש שלך הוא על "מה כן": את מכניסה הביתה ממתקים חדשים וזוללת אותם כמה שאת רוצה: תמרים, זיתים אורגניים (אחרת, שוב כימיקלים ממכרים), גרעינים/שקדים/אגוזים לא קלויים וכו'.
[*] שזה יהיה השינוי היחיד. רק בגזרת הממתקים והחטיפים. זה שינוי מספיק ענק בתור התחלה.
[*] להמנע מטכניקה של הרעבה (דיאטה של 1500 קלוריות). במקום הרעבה - להיפך, [b]שפע![/b] המון שקדים טבעיים, תמרים אורגניים, זיתים אורגניים. זה בריא ומזין.
[*] טיפ: את המתוקים, כגון התמרים (או הצימוקים האורגניים) לאכול עם שקדים/אגוזים/גרעינים כי הם מאזנים את הסוכר בדם. אפשר לאזן את התמרים והצימוקים גם עם שומנים כמו אבוקדו או זיתים.
[/list]

בהצלחה |L|


[b][po]מיכל ע[/po][/b] (2015-03-20T21:47:52):
[u]הוצאתי את התפריט של 1500 קלוריות ליום שקיבלתי מהדיאטנית ולא עשיתי איתו כלום חוץ מלשים בתיק[/u]
לדעתי לא היית צריכה לשים בתיק...


[b][po]מיכל ע[/po][/b] (2015-03-20T21:48:37):
התכוונתי- להשאיר אותו אצלה...


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-20T22:03:54):
[u]הרעבה עלולה לגרום לך נזקים גדולים.[/u]
למה הרעבה?
לפי הדיאטה הזו יכולה לאכול ירקות טריים ומבושלים כמה שרוצה.
והיא מחולקת ל 6 ארוחות ביום, כדי לא להיות רעבה אף לא לרגע.
זה די דומה לשיטה של חלי ממן, אני לא חושבת שזו הרעבה.
בכל מקרה הדיאטנית אמרה לי כבר אז, שאם עדיין רעבה יכולה לאכול משהו נוסף מהתפריט, רק לא שטויות וממתקים.

אתן שוכחות פרט חשוב, שאני אמורה להוריד 15 קילו כדי לא להגיע להריון עם משקל שיקשה עלי פיזית.
אחת הסיבות המרכזיות שעליתי במשקל (8 קילו בחצי שנה) הייתה שלקחתי רסיטל, זה ממש השפיע על חילוף החומרים שלי.

בשמת תודה על הרעיונות לזיתים, שקדים ואגוזים ופיצוחים.

[u]מה שמזין את הקרייבינג שם הוא כימיקלים מסוימים שמוסיפים להם בכוונה ליצור התמכרות[/u]
וואו לא היה לי מושג. חידשת לי. תודה

זה אגב התפריט - אשמח לדעת אם עדיין זו הרעבה בעיניכן:

תפריט החלפות יומי - 1500 קלוריות
תפריט אפשר להחליף ב... קבוצה קלוריות
בוקר שתי פרוסות לחם קל/פרוסה רגילה פרכיות מיני 8, 3-4 פרכיות גדולות, 4 פתית, 2 לחמית, 2 כפות גרנולה, חצי כוס קורנפלקס, 3 כפות קוואקר או סולת 1 לחם 70
שליש קוטז' 5% (2 כפות) חצי קופסת גבינה 3%, 1.5 פרוסות עמק לייט 9%, רבע קופסת בולגרית או צפתית 5% (50 גרם), ביצה קשה, חביתה
יוגורט 1.5%, כוס חלב דל שומן, 2 פרוסות פסטרמה דלת שומן, חצי קופסת טונה במים. 1 חלבון 80-100
ירקות מלפפון, עגבניה, כרוב, חסה, נבטים, אלפא אלפא, גזר, בצל, קולורבי, ארטישוק, קישוא, שעועית ירוקה

ביניים מנת פרי תפוח, אגס, תפוז, כוס תותים, 2 קלמנטינות קטנות, 2 קיווי, כוס אבטיח או מלון, חצי אשכולית, בננה קטנה, כף צימוקים
שני משמש/ליצ'/שזיפים, רבע מנגו, 3 פירות יבשים, 10 ענבים, 3 שסק, 2 תאנים טריות, חצי כוס מיץ פרי טבעי 1 פרי 60

צהריים מאה גרם חזה עוף רבע עוף, 2 שוקיים, 3 קציצות מבושלות בינוניות, 2 שיפודי פרגית/הודו, 100 גרם דג אפוי, 4 פרוסות פסטרמה 2 חלבון 200
קופסת טונה, ביצה קשה וחצי קופסת טונה
כוס חד פעמית = 6 כפות אורז, אטריות, פסטה, קוסקוס, כוסמת, קינואה,תירס, אפונה, שעועית, חומוס גרגירים, תפוח אדמה אחד, 2 פרוסות לחם 4 דגנים/לחם 300
עד 2 כפיות שמן לארוחה כף טחינה, כף אבוקדו, כף חומוס, 10 זיתים קטנים 2 שומן 100
סלט ירקות, ירק מבושל/מוקפץ מרק ירקות חופשי

ביניים פרוסת לחם קל עם דבש/אבוקדו חצי כוס בייגלה, חטיף גרנולה, עשר פריכיות מיני, פרי, שוקולד, 2 עוגיות, שקית במבה קטנה, כריך לחם קל 100

ערב שתי לחם קל פרכיות מיני 8, 3-4 פרכיות גדולות, 4 פתית, 2 לחמית, 2 כפות גרנולה, חצי כוס קורנפלקס, 3 כפות קוואקר או סולת 70
חצי קופסת גבינה 3%, 1.5 פרוסות עמק לייט 9%, רבע קופסת בולגרית או צפתית 5% (50 גרם), ביצה קשה, חביתה
שתי מנות חלבון כפול 2: שליש קוטז' 5%, חצי קופסת גבינה 3%, 1.5 פרוסות עמק לייט 9%, רבע קופסת בולגרית או צפתית 5% (50 גרם) 200
יוגורט 1.5%, כוס חלב דל שומן, 2 פרוסות פסטרמה דלת שומן, חצי קופסת טונה במים. ביצה
סלט עם כפית שמן/ כף טחינה/אבוקדו/ 5 זיתים 50

לילה פרוסת לחם קל עם דבש/אבוקדו חצי כוס בייגלה, חטיף גרנולה, עשר פריכיות מיני, פרי, שוקולד, 2 עוגיות, שקית במבה קטנה, כריך לחם קל 100


[b]שמש[/b] (2015-03-20T22:15:27):
[u]בוודאי שאפשר לעזוב שיחה עם אחיינית! לא רק שאפשר לעזוב, אפשר אפילו לגרש אותה מהבית שלך. לא שאני מייעצת לך לעשות את זה, אבל אני בהחלט מייעצת לך לא להזמין אותה מלכתחילה, בשביל מה?[/u]

אישה במסע ציטטתי רק עשירית מההודעה שלך - שראשית נשמעת מאוד מאוד אגרסיבית (אני יודעת שהיא מגיעה ממקום אכפתי, אבל היא נשמעת כתוכחה), ונשמע שלא קראת כלל את תגובתי -אז אני אצטט שוב:

_גם גיליתי שלייצר נתק עם מישהו שהרגיז אותך נקודתית, מעסיק אותנו יותר מאשר לסיים את העימות כמה שייקח ולהמשיך הלאה.
נתק לפעמים מעסיק יותר מדיבור ועיסוק ב..._
כלומר כשאת שואלת מה מנע ממני לנתק קשר איתה וכו' - פשוט כי לא רציתי... מבחינתי להתרחק או לנתק משהו בשיאו זה כמו להיפרד ממישהו שמקנאים לו, זה לא פותר את הקנאה, את מה שמתחולל אצלך, זה סתם מחסל את הסיטואציה, אתה יכול להמשיך איתה רגשית שבועות אח"כ ואת זה אני רוצה לתקן.
(ההוכחה הכי טובה לכך היא העובדה שהשיחה לא השאירה בי חותם או פגיעה או כאב, אפילו לא עשירית משיחות אחרות). יש חכמה שלא להיקלע מראש לסיטואצויות כאלה אבל זה מאו דמורכב ולא תמיד צפוי.

בכל מקרה החלטתי לא להישאב כהחלטה לנושאים שמתעסקים ברע יותר מדי ולנתח את זה עד דק - מה שקורה פה, עכשיו, מולך, לנתח את הדבר הזה שהובא רק כדוגמא ודי נגררתי שוב לצורך להסביר ולהיזכר ולצטט (למרות שתשובתי היתה כתובה הגם בהודעה הקודמת שלי).
אני מאמינה שמה שכתבתי ענה על שאלתך ובזה מבחינתי מסתיים העיסוק בהצעה שלך שכאמור לא מתאימה לי כי אני בכלל חושבת שכל מה שקשור לאנשים יותר מורכב מלנהוג על אוטומט ואין כלל אצבע שיתאים לכל סיטואציה ובוודאי כשזה נוגע לאנשים אהובים. (בניגוד להצעתך השנייה שכן התחברתי אליה, להתמקד באקטים ספציפיים מרוממים כמטרה).









[b]שמש[/b] (2015-03-20T23:10:20):
[u]אתן שוכחות פרט חשוב, שאני אמורה להוריד 15 קילו כדי לא להגיע להריון עם משקל שיקשה עלי פיזית.[/u]

קודם כל בהצלחה. הרבה בהצלחה.

לעניין ההריון, יש הרבה יתרונות בלהתחיל את ההריון ביתר משקל. לצד סיכונים, אבל לא תאמיני כמה יתרונות! הלחץ מההקאות והבחילות, שגורמים לאובדן משקל או חסרים, יש מאגרים כך שיש על מה להישען תרתי משמע.

יש מחקרים רבים בעניין, על יתרונות של הריונית ביתר משקל על רזות וה לא גורף ולא מחייב כלל להתחיל הריון במשקל נמוך או אמוזן לגמרי. גם לגבי הדרך - אם את מתנה הריון בהורדה במשקל זה סתם מוסיף לך כובד רגשי.

בהצלחה :-)


[b]גוגוס[/b] (2015-03-20T23:49:44):
[u]נראה לי שלא כאן המקום אז אני חוסכת מכן[/u]
יעל, שכחתי לציין שבעיניי זה הכי המקום, אבל אחרי שנסיים.
כמו שכתבתי בהתחלה, לי עצמי יש לא מעט הסתייגויות מהרעיון. חלקן מבוססות מחקר וחלקן מבוססות התנסות מקצועית.
ובכל זאת, אני אשמח אם נחכה עם זה, אבל כשיהיה הזמן - כולי אוזן.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-20T23:54:44):
[po]אל הלב[/po], אני אשאל אותך משהו על התפריט הזה במקום לומר לך מה דעתי עליו - הוא משמח אותך?
כשאת רואה אותו את חושבת לעצמך - יאממי, בא לי לאכול את זה?
אם כן - שיהיה לך בתאבון ובהנאה.
אם לא - חפשי לעצמך חלופה אחרת.

מה שלא מתאים לך לא יחזיק מעמד בכל מקרה.
כלומר - אם את לא מתמידה בתפריט כלשהו זה לא בגלל שאת לא בסדר או אין לך כוח רצון או משהו אצלך בעייתי.
זה התפריט שלא מתאים לך.
ההצעה שלי - פשוט לנסות. אם זה משמח ונשאר איתך (גם אם רק העקרונות) סימן שזה מתאים. אם לא - אז לא.
כהערה כללית אני מסבה את תשומת לבך לכך שזה תפריט שהולך על שומן דל או דל שומן. גם מעט שומן וגם שומן לא איכותי. זו גישה מסוימת לבניית תפריט שרווחת מאוד.
לצידה יש גישה אחרת שמציעה תפריטים מלאים בשומן איכותי שהגוף יודע איך לעבד היטב. אם תחפשי מתישהו חלופה תוכלי להתנסות גם בו.


[b]נוודית[/b] (2015-03-21T00:00:00):
[img][img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/FTHVNMs.png[/img][/img][/img][/img][/img][/img] [img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/7GKWlaR.png[/img][/img][/img][/img][/img]


[b]שמנדובה[/b] (2015-03-21T04:22:14):
[po]אל הלב[/po] הדיאטה הזאת נראית מבעסת טילים (וגם לא מאוד בריאה, לפחות לפי אמות המידה שלי, אבל כל אחת ומידותיה). מה גם שהיצמדות לקלוריות, ובמיוחד כה מעט, נשמע לי לא מוצלח במיוחד.

אני מכירה כמה אנשים שטיפול תרופתי שלא התאים להם גרם להם לעליה חדה במשקל. ברגע שהטיפול הופסק או אוזן, המשקל חזר לקדמותו גם בלי שעשו משהו מיוחד. אולי כדאי לתת לשינוי התרופתי את הזמן שלו מהבחינה הזאת?

ולגבי ירידה במשקל, אני מזדהה עם הצורך ומבינה את הקושי מכיוון שגם אני במסע הזה עכשיו. ולאחר נסיונות שונים הבנתי שבלי מסגרת מסויימת המשקל אצלי פשוט לא יורד. אני בחרתי במסלול שדבק במזונות ״אמיתיים״ טבעיים, כמה שפחות מעובדים, אך עם שימת לב לאלה המשמינים יותר. למשל, בשרים משתדלת שלא יהיו השמנים ביותר. למשל, ממעיטה בהוספת שמן למזון (כן משתמשת אך במשורה, ובשמנים איכותייפ בכבישה קרה בלבד). פירות וירקות ללא הגבלה כלל, למעט אבוקדו שהוא שומני מאוד. שורשים, קטניות, גם ללא הגבלה. לשים לב מאוד לכמויות של אגוזים וזרעים מכיוון שהם משמינים מאוד, למרות תכונותיהם המצויינות. אני חושבת שמי שמעולם לא נתקלה בהשמנה יתרה ברמה שאני נמצאת בה, לא תמיד יכולה להבין שאומרים דברים כמו - לא להגזים באכילת אגוזים... אני למשל, אם אני אוכל אגוזים ופירות יבשים כאוות נפשי, אשאר שמנדובה לנצח. אני מדברת על משקל של מעל 100 קג, על אישה בגובה 1.65. וחשוב מאוד, הדגש העיקרי, זה לשים לב למה הגוף אומר לך. לנסות להקשיב לתחושת השובע ולהפסיק כשהיא מגיעה. אם את כמוני, את יכולה להמשיך לאכול ולאכול גם כשהגוף כבר זועק שדי לו. וגם אם זה מזון מזין ונהדר, הרי שעודף רב ממנו לא ממש יעזור למשקל להשיל עצמו.


[b]שמנדובה[/b] (2015-03-21T04:24:48):
עוד משהו שמשאיר את הקילוגרמים על הגוף שלי זה קמח (גם אם הוא מלא, גם אם הוא כוסמין) וכמובן סוכר.


[b]נוודית[/b] (2015-03-21T04:52:29):
מצטרפת - מחליטה לשחות כל יום. ממש כל יום. [img]http://i.imgur.com/M2j0ryD.png[/img]
בהצלחה לנו. יום שיוויון שמח!


[b][po]מיכל בז[/po][/b] (2015-03-21T09:19:55):
גם לי בא להצטרף!

תרגילי רצפת האגן כל יום לקצת זמן.


[b]שקטה[/b] (2015-03-21T12:11:43):
בהצלחה לכולן!
אני כבר מתפתה להרים ידיים ולשתות תה...
הסוכר היה חלק מהעניין אבל דווקא לא העיקרי, הייתה תקופה ארוכה ששתיתי בלי סוכר. אני כן צריכה שילוב של מתוק ומלוח בבוקר ואני לא אוהבת לאכול מתוק. אני יודעת שגם דבש זה לא משהו אבל זה דבש איכותי וזה בכל זאת עדיף נראה לי.
העניין עם התה זה יותר ההתמכרות לקפאין בבוקר, כרגע עדיין יש לי כאב ראש מציק וברור לי שזה בגלל זה.


[b]ממ[/b] (2015-03-21T12:43:01):
[po]דף נפלא[/po].
מצטרפת: לא לכעוס על הצאצאית במשך 21 יום.
הכעס הוא לגמרי הרגל של המערכת, ותורשה מאבא שלי. תכונה של אבא שלי שאני מתעבת, ומגלה אותה בעצמי נטועה היטב היטב.
רוצה להתרגל להתייחס לצאצא ללא כעס. רציתי לכתוב את זה בדף על הכעס. אבל הדף הזה דווקא מתאים.
מתחילה היום.
אדווח.
תודה גוגוס. [po]דף מצוין[/po]


[b]ממ[/b] (2015-03-21T12:46:46):
[u]אתן שוכחות פרט חשוב, שאני אמורה להוריד 15 קילו כדי לא להגיע להריון עם משקל שיקשה עלי פיזית.[/u]

[po]אל הלב[/po], אני מאוד תומכת בהורדה במשקל. זה בריא ומשפר את כל ערכי הדם וכו', זה משפר את המצב רוח, את הניידות ואת האתלטיות.
אבל לא בדיאטה של 1500 קלוריות עם פחמימות של דגנים. הייתי מורידה לגמרי את הדגנים, או לפחות את הגלוטן, ל-21 יום. לאכול: חלבונים, ירקות, פירות, אגוזים ושקדים וגרעינים למיניהם. אם את רוצה מה שנחשב פחמימות: קינואה, אורז מלא אם חייבים. לא לחשוב על קלוריות. מבטיחה לך שתרדי יפה במשקל, וגם יירד לך התיאבון.


[b]נוודית[/b] (2015-03-21T12:56:04):
שקטה, אם מעניין אותך למתוח את הניסוי עד קצת, מציעה מים (חמים) עם לימון (או ליים), במקום דבש. אני התרגלתי לזה מאד מהר, ואם אני רוצה לשתות משהו חם (לא קורה לי הרבה) זה מה שאני שותה, וזה מאד נעים. [img]http://i.imgur.com/lwljqy5.png[/img]


[b]גוגוס[/b] (2015-03-21T13:14:45):
[u]שימת לב לאלה המשמינים יותר[/u]
שמנדובה, שיהיה לך בהצלחה רבה.
מציינת שהמזונות שבחרת לסמן לא משמינים. יש בהם שומן אבל הם לא משמינים כי הגוף יודע לקחת את השומן ולהמיר אותו לאנרגיה ושאר שימושיו.
מה שכן, אפשר להשמין מהם אם אוכלים מהם יותר מדי, כמו שיקרה בכל אכילה מופרזת שלא קשורה לצרכים.
אבל דווקא מאלו שציינת משמינים פחות גם באכילה מופרזת, יחסית לדברים אחרים.

אני חושבת שההערה שלך בנוגע אליהם ממש במקומה אבל זה שלב אחר בתהליך ההרזייה.
בשלב הראשון כשרוצים להתחייב יש הגיון רב באכילה רבה של אגוזים ובשרים שמנים וכו'... ממש בלי הגבלה. הם מקלים על הפרידה ממזונות לא אמיתיים בצורה משמעותית.
אחרי שכל אלו מתפנים אפשר להתחיל להתעכב על כמויות גם של מה שמזין.
אנשים שנתקע להם מנגנון הרעב והשובע בהחלט עשויים לאכול כמות עצומות של אגוזים מזינים ולהמשיך להשמין.

נוודית ומיכל וממ - איזה כיף.
אני אשמח אם תהיינה פה באמת כל יום וככה תהיה גם לי תזכורת - לנוע, לשמח את האגן, להיות רכה עם הילדים.

שקטה, זה עובר מאוד מהר. תחזיקי מעמד עוד טיפה וזה יהיה מאחורייך.

נוודית, התעסקת עם הציורונים? מאיפה את מביאה אותם?


[b]גוגוס[/b] (2015-03-21T13:17:40):
וחוץ מזה, אני שמחה שהדף הזה משמח כל כך הרבה אנשים :-)

הגברת ביקשה שוקו. לרגע הייתי צריכה לעצור ולבדוק אם בא לי להכין משהו שלא בתפריט שלי אם לא חייבים.
ואז נזכרתי שהשוקו שלי בכלל לא מכיל סוכר אלא תמרים.
יאללה, יהיה שוקו.


[b]שקטה[/b] (2015-03-21T13:23:53):
תודה נוודית, אני שותה מים חמים עם לימון ודבש. רק לימון כבר ניסיתי ועשה לי כאבי בטן אחרי כמה ימים, חוץ מזה כרגע כדי להקל על המעבר אני בכל זאת ממתיקה בדבש.


[b]שקטה[/b] (2015-03-21T13:30:41):
תודה גוגוס. כרגע נשברתי ואני שותה קפה:) קשה לי עם הכאב ראש ותחושת החולשה הזו ואנחנו מתכוונים לעשות קניות ולבשל בישולים ארוכים ולא בא לי להיות לא במיטבי.
עדיין, זה לא בארוחת בוקר וזה משקה אחר שאני לא שותה כשאני בעבודה, ותה לא שתיתי אז אני מקווה שזה לא נחשב כמו פריקת כל עול:)
אגב אני לא מכוונת למחיקה מוחלטת של קפה ותה מחיי, אני פשוט רוצה שזה יהיה משהו שאני שותה מדי פעם בלי תלות ורק כשבא לי.


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-21T13:31:48):
[u]כשאת רואה אותו את חושבת לעצמך - יאממי, בא לי לאכול את זה?[/u]
אתמול ישבתי והקלדתי תוספות לתפריט, של תחליפים נוספים שאוהבת וניתן לשלב.
לא יודעת אם זה עושה לי חשק, כרגע זה מאתגר אותי.

למשל הרגע בישלתי לי פסטה סקיני (מכירות? כאילו פסטה שעשויה מצמח, מכילה 9 קלוריות למאה גרם) עם מעט רוטב שמנת, בזיליקום וערמונים ויצא מעולה!
מנה של 400 גרם בפחות מ 360 קלוריות, להיט ומשביע.

בבוקר הכנתי לי סלט גדול וחצי קופסת קוטז' עם קצת גרגירי תורמוס (שמניחה שזו קיטניה).

בכל מקרה - אני הולכת על זה, וגם אם יהיו נפילות קטנות ואי דיוקים (כף שמן נוספת בסלט וכמובן הקפה היחיד ששותה בבוקר עם 2 וחצי כפיות סוכר) אני ממשיכה.
נענת לאתגר של גוגוס, לפחות 21 יום.

אני לא יודעת למה 1500 נראה לכם מעט, אם אוכלים בעיקר ירקות ופירות (שזה מותר כמה שרוצים בדיאטה הזו) לא אמורים להישאר רעבים.
זה רק ההרגל הזה של להכניס כל רגע משהו לפה והמתוק מלוח מתוק מלוח הזה שמכורה לו כל כך.

[u]ברגע שהטיפול הופסק או אוזן, המשקל חזר לקדמותו גם בלי שעשו משהו מיוחד. אולי כדאי לתת לשינוי התרופתי את הזמן שלו מהבחינה הזאת?[/u]
היתה תקופה של 8 חודשים שהספקתי את כדורים, ולא קרה שום שינוי תזונתי, כי העודפים כבר נצברו וממש לא הושלו כדרך אגביות כמו שהייתי רוצה.
רק אחרי הלידה זה קרה לי, תוך חודשיים וחצי מהלידה ירדתי 16 קילו (כל ה14 שעליתי בהריון ועוד מינוס 2) אבל זה לא ממש חוכמה כי שקעתי בדיכאון ברמה שלא היה לי תיאבון בכלל.


[u]אני בחרתי במסלול שדבק במזונות ״אמיתיים״ טבעיים, כמה שפחות מעובדים[/u]
שמנדובה יקרה, ממה שכתבת אני לא רואה הבדל גדול בין הדיאטה שלי למה שאת אוכלת.
ה1500 קלוריות זו רק המסגרת, ברור שמותר לאכול ירקות כמה שרוצים ושאם עדיין רעבה מותר לקחת עוד אוכל, לא ממתקים.
מסכימה איתך לגבי האגוזים פיצוחים שקדים, אני מסוגלת לגמור חצי קילו בלי לשים לב בכלל.
מה שטוב שבאמת המודעות שלי מתרחבת, נניח היה ממש בא לי מתוק קודם אז לקחתי תמר אחד וזהו.


[u]העניין עם התה זה יותר ההתמכרות לקפאין בבוקר, כרגע עדיין יש לי כאב ראש מציק וברור לי שזה בגלל זה.[/u]
שקטה, כמוני כמוך, אם אני לא שותה את הכוס קפה היחידה שלי על הבוקר, יש לי כאב ראש.
לכן החלטתי לא להתנגד לה ולהשאיר אותה, כולו כוס קפה אחת, כמה מזיק זה כבר יכול להיות.
אולי תרשי לעצמך כוס תה אחת ביום על הבוקר?
יש גם תה ללא קפאין ותה ירוק בכללי בריא מאוד. העיקר בלי סוכר.
גם אני כמו נוודית מאוד אוהבת מים חמים עם חתיכת לימון.

[u]הייתי מורידה לגמרי את הדגנים, או לפחות את הגלוטן[/u]
ממ תודה אבל נראה לי קשה מידי, בגדול אני בתקופה שבקושי אוכלת בשר ועוף כי נגעלת מזה משום מה, אז להוריד גם דגנים זה קשה.
אבל רושמת לעצמי, שאם ארגיש שהדיאטה הזו לא עובדת לי - זו בהחלט אפשרות לנסות. גם את הפליאו של הבשר ושומן בלי פחמימות בכלל, אח שלי שומר יפה מאוד עם המשקל בעזרתה.


[b]שקטה[/b] (2015-03-21T13:39:37):
[po]אל הלב[/po] ,
הייתי משאירה את התה אבל קודם כל בלי סוכר לא ממש טעים לי תה ארל גריי (שזה מה שאני אוהבת), שתיתי תקופה בלי סוכר ולא היה לי כיף כל כך. חוץ מזה זה צובע את השיניים. אז נראה לי שאני בעיקר ממשיכה בגלל התלות ולא בגלל שאני נהנית מזה. כלומר אני נהנית כשזה עם סוכר ולימון, אבל זה כבר מתחיל להפריע לי שאני חייבת את זה בבוקר כי אני כבר לא אוכלת כמעט בכלל ממתקים או דברים שמכילים סוכר.

כלומר בהחלט קורה שאוכלת אבל זה לא הרגל אצלי. חשוב לי שכשאני כבר אוכלת או שותה משהו עם סוכר זה יהיה מתוך חשק אמיתי ולא כהרגל. הבעיה שאני מפחדת שלהוריד את הכפית סוכר הזו בבוקר יגרום לי לחפש סוכר כל היום... כי הגעתי לאיזון מסויים ועכשיו אני בעצם מפרה אותו.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-21T14:13:40):
[po]אל הלב[/po], גם אני לא יודעת למה עושים עניין מה 1500 קלוריות.
נראית לי צריכה קלורית בסדר גמור בשביל אישה ממוצעת ביום ממוצע. את אישה ממוצעת? רוב הימים שלך ממוצעים?
מה שלי קופץ זו ההגבלה עצמה.
הרי אתמול רצתי עשרה קילומטר (נגיד...) והיום לא היה לי מצב רוח ורבצתי לעבוד במיטה ומחר אני אטייל קילומטרים ארוכים עם הילדים ומחרתיים סביר שמישהו כבר יעצבן אותי ואני אהיה בסוג של מערבולת רגשית זוללת אנרגיה ואחרי מחרתיים לכי תדעי.
בכל יום כזה אני אזדקק לכמות אחרת של קלוריות ולהרכב מזון שונה. המחשבה שהימים באמת יכולים להיות דומים נראית לי משונה, בוודאי לאורך זמן.
לפעמים אני צריכה 500 קלוריות ליום ולפעמים פי ארבע.
לפעמים יתאים לי להשביע את עצמי בירקות ולפעמים אצטרך שומן של ממש.

זה הקושי [b]שלי[/b] עם תפריטים מכל סוג שהוא. אבל [b]לך[/b] אין קושי כזה ואת בעניין.
אז פשוט לכי על זה ותראי מה את מפיקה.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2015-03-21T14:43:37):
[u]פסטה סקיני [...] עם מעט רוטב שמנת, בזיליקום וערמונים ויצא מעולה![/u]

[u]סלט גדול וחצי קופסת קוטז' עם קצת גרגירי תורמוס[/u]
האמת, זה נשמע... פשוט טעים (-:
לכי על הטעים (-:


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-21T14:51:44):
[u]את אישה ממוצעת? רוב הימים שלך ממוצעים?[/u]
שאלה שלא יודעת איך לענות עליה.
מה זו אישה ממוצעת? ומה זה יום ממוצע?
אני אישה שמאוד מאוד אוהבת לאכול, ועד גיל 30 טרפתי כמה שרציתי וההדוניזם חגג ולא העלתי במשקל. נראתי מצוין לא משנה כמה אכלתי. ולא עשיתי ספורט.
החל מגיל 30 חל מה-פח, הגוף החל לאגור את השומנים על גופי, התחיל לכאוב בכל מיני מקומות ואותת לי עד כאן. תפסיקי תיכף ומיד להתעלל בי.
מכיוון שאני מכורה לאוכל ואכלנית רגשית, לא הצלחתי עד היום להתמיד לאורך זמן בשינוי תזונתי וספורט, רק לפרקים, חלו שינויים קטנים.
כרגע אני נראית בהריון בחודש חמישי, כשלצערי אני עדיין לא בהריון.
אני לא אוהבת את הגודל שלי, את הכבדות הפיזית, את זה שאם אני רצה לאוטובוס חצי דקה לוקח לי 5 דקות להסדיר נשימה.
לא אוהבת שכבר לא מרגישה מושכת וסקסית כבעבר, שכבר שנים לא מסובבים אחרי את הראש ברחוב. מבאס.
והכי חשוב - לא אוהבת את הכאבים הפיזים, שמעוררים בי בשגרה חרדה.
לכן הגיע הזמן לשינוי.
ושינוי לא יבוא ללא הגבלה עצמית, כי כל חיי אני לא מגבילה את עצמי באוכל (וגםלא ממש בשום דבר אחר...).
no pain no game

[u]ומחרתיים סביר שמישהו כבר יעצבן אותי ואני אהיה בסוג של מערבולת רגשית זוללת אנרגיה[/u]
גוגוס, לצערי אני חיה כך שנים. מפצה את עצמי באוכל בכל מערבולת רגשית שעוברת עלי.
זה מאוד מפתה וגם מפצה באותו רגע. אבל שניה אחרי זה התוצאות מגיעות.
לכן לי זה לא עבד עד היום לא להגביל את עצמי באוכל, הגיע הזמן לתת לזה צאנס.

[u]הייתי משאירה את התה אבל קודם כל בלי סוכר לא ממש טעים לי תה ארל גריי (שזה מה שאני אוהבת), שתיתי תקופה בלי סוכר ולא היה לי כיף כל כך. חוץ מזה זה צובע את השיניים[/u]
שקטה יקרה, כמה כוסות תה היית שותה ביום?
זה כזה נורא לשתות כוס אחת עם סוכר על הבוקר?
ובקשר לצובע את השיניים, את יכולה ללכת אחת לחצי שנה לשיננית והיא מורידה לך את זה תוך עשרים דקות.
וגם מכוס אחת של תה השינים יצבעו?.


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-21T14:53:36):
[u]לכי על הטעים[/u]
תודה בשמת, משתדלת לגלות מאכלים טעימים חדשים שהם דלי קלוריות.
היום טעמתי לראשונה והסקיני פסטה הזו להיט.
אפילו יותר טעימה לי מפסטה רגילה. היא דומה לנודלס שאני מאוד אוהבת.
הולכת להזמין לי סטוק באינטרנט....


[b]גוגוס[/b] (2015-03-21T15:23:17):
[u]מה זו אישה ממוצעת? ומה זה יום ממוצע?[/u]
הפואנטה היא שזה לא משנה :-)

[u]שינוי לא יבוא ללא הגבלה עצמית[/u]
כרגע זה מה שאת חושבת. אבל זו רק מחשבה. היא יכולה להישאר, ללכת, להשתנות, לעשות סלטות.
אני לא אומרת לך מה לעשות ואפילו לא מציעה הצעות.
אני כן מסבה את תשומת הלב - זו אמונה, מחשבה, אין לה שום אחיזה וודאית בשום מציאות עובדתית.
את יכולה להתנסות בכל דבר שמעניין אותך גם בלי להניח לגביו שום הנחה, רק מזה שהוא מסקרן.
ועכשיו - תני לזה צ'אנס הוגן והמשיכי לעשות מה שאת עושה :-)


[b]ממ[/b] (2015-03-21T16:32:12):
חצי יום עבר בלי לכעוס על הקטנצ'יק (כבר לא קטנה בכלל, אגב. לקראת גיל ההתבגרות).
הקושי הוא בדרך כלל בערב ובבוקר. הבוקר עבר ממש בסדר. צריך לעבור את הערב.


[b]ממ[/b] (2015-03-21T16:33:31):
[u]אני אשמח אם תהיינה פה באמת כל יום וככה תהיה גם לי תזכורת - לנוע, לשמח את האגן, להיות רכה עם הילדים.[/u]

תודה. דווחי גם את, צלצול. זאת רשימה נורא מצחיקה כשקוראים אותה כך :-).


[b]שמנדובה[/b] (2015-03-21T18:50:22):
בטוח שהבעיה העיקרית (שלי!) היא חוסר היכולת להפסיק כשמשהו ממש ממש טעים נקרה בדרכי (או ממכר - במקרה של קמחים, שגם אם אינם כה טעימים הם איכשהו מוצאים דרכם אלי). אני מודעת לכך ומעדיפה, בתקופה שעלי להשיל קילוגרמים רבים, להמנע מהם כליל. אני מכירה את הגוף שלי כבר ארבעים שנה... אני יודעת מה עוזר לי לרזות ומה מעכב את התהליך. ניסיתי בשנים האחרונות גישות שונות כולל אכילה בלתי מוגבלת של אגוזים וזרעים - זה נפלא ובריא וטעים. והמשקל לא יורד. לכן אם אני אוכלת מהם, אני צריכה להגביל כמות למעטה מאוד מראש ולדבוק בזה.


[b]שקטה[/b] (2015-03-21T19:23:59):
_שקטה יקרה, כמה כוסות תה היית שותה ביום?
זה כזה נורא לשתות כוס אחת עם סוכר על הבוקר?
ובקשר לצובע את השיניים, את יכולה ללכת אחת לחצי שנה לשיננית והיא מורידה לך את זה תוך עשרים דקות.
וגם מכוס אחת של תה השינים יצבעו?._

המממ זה נשמע די הגיוני כל מה שאמרת...
אולי באמת זה לא כזה נורא. אני תוהה בכל זאת אם תהליך ההלבנה אצל שיננית יעיל באמת וגם מה המחיר מבחינת השן, הרי מדובר על קילוף של שכבת אמייל דקה לא? אולי זה לא משהו שכדאי לעשות בתדירות גבוהה.


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-03-21T19:44:39):
שקטה

מה שאני לא מבינה זה למה שתה יצבע את השיניים? אני הייתי שותה כוס תה כל בוקר כל ילדותי ואני לא זוכרת שום השפעה על צבע שיניי.

אני לא חושבת שתה זה נורא, אני כן חושבת שסוכר זה לא מוצלח במיוחד, ואני חושבת שהתמכרות לקפאין זה לא מוצלח, ואם לא לשתות תה גורם כאב ראש אז לדעתי זו התמכרות.

מכאן הצעות: להמיר את הסוכר במשהו מתוק ליד, דבש, תמר, שוקולד. להמיר את התה בחליטה שהיא לא תה - יש המון חליטות צמחים שונות.

שמש

אני לא באה לגרום לך להתעסק עד דק בסיטואציה, אבל כן אענה לך, מה גם שהעלית את ההשערה שלא קראתי את תגובתך.
[u]נתק לפעמים מעסיק יותר מדיבור ועיסוק ב...[/u]

לדעתי זה בסך הכל אומר שנתק לא נעשה נכון. גם עימות שנגמר יכול להעסיק, ואפשר אחרי וויכוח הרבה זמן לחשוב מה הייתי יכולה לומר. אני לא רואה קשר ישיר בין נתק פיזי לנתק מחשבתי. מה שכן - אם מישהו עומד מולי אני אחשוב עליו. זה לא עובד הפוך - אני יכולה לחשוב או לא לחשוב על מישהו שאני בקשר איתו, לחשוב ולא לחשוב על מישהו שאני לא בקשר איתו. זה - שלי. אבל אם הוא עומד מולי אני אחשוב עליו.

בכל מקרה, כנראה הייתי צריכה לקרוא את דברייך בצורה אחרת. למשל "כאשר אני בנתק ממישהו...". כשרושמים לי משפטים עם לפעמים ו"אנחנו" אז אני מפרשת אותם כפשוטם, ואולי כדאי לי לאמץ את היכולת של גוגוס לקרוא אותם בתור אמירה אישית.

חבל לי שקראת את דבריי כאגרסיביים ולא נראה לי שכדאי להמשיך את ההתכתבות.


אל הלב

אני לא יודעת כמה זה 1500 קלוריות במאכלים. אבל גם לי זה נראה מעט. לא בגלל המספר, אלא בגלל עצם התפיסה של הגבלת קלוריות, של התייחסות לכמות הקלוריות ולא למאכל כמכלול. אני לא זוכרת מי רשמה ואיפה שעדיף לשתות כוס שלמה של שמן זית טוב על פני לאכול בשר של חיה חולה <או משהו בסגנון>.
בכלל, אחרי שנים של דפי חיוניות כבר כמעט שכחתי שיש (א)נשים שמתחילות הורדת משקל הגבלת קלוריות. כבר התרגלתי לגישה של להעיף מהתפריט סוכר-קמח-חלב וכל דבר ממכר אחר, ולאכול מהשאר תוך הקשבה לתחושת הרעב והשובע.
זה לא הקלוריות, זו פשוט הגישה.

אני יכולה לספר על עצמי שעצם המחשבה על זה שנפתחה בפניי האפשרות לא לאכול שוקולד לעולם גרמה לי ללכת ולאכול שוקולד. כנראה יותר שוקולד משאכלתי בשבועיים שקדמו לכך. זו התגובה שלי להגבלה.

אולי זו הסיבה שהגישה של לאכול מזון מסויים בלי הגבלה ולא לאכול בכלל דברים אחרים מוצאת חן בעיניי הרבה יותר מדיאטות קונבנציאונליות.


[b]שקטה[/b] (2015-03-21T20:31:17):
[u]מה שאני לא מבינה זה למה שתה יצבע את השיניים? אני הייתי שותה כוס תה כל בוקר כל ילדותי ואני לא זוכרת שום השפעה על צבע שיניי.[/u]

תמיד שמעתי שאומרים שקפה ותה צובעים את השיניים, אפילו תה ירוק. כשמסתכלים בתחתית של ספל קפה או תה אחרי ששותים אותו רואים מין ערפל כזה וחלקיקים, וחלק מזה כנראה נתפס על השיניים וצובע אותן בהדרגה. אני רואה את זה גם כשאני מצחצחת שיניים אחרי קפה או תה, תמיד יש קצת צבע חום שיורד עם השטיפה מהשיניים והלשון.

[u]אני לא חושבת שתה זה נורא, אני כן חושבת שסוכר זה לא מוצלח במיוחד, ואני חושבת שהתמכרות לקפאין זה לא מוצלח, ואם לא לשתות תה גורם כאב ראש אז לדעתי זו התמכרות.[/u]
נכון.

[u]מכאן הצעות: להמיר את הסוכר במשהו מתוק ליד, דבש, תמר, שוקולד. להמיר את התה בחליטה שהיא לא תה - יש המון חליטות צמחים שונות.[/u]
כן זה בהחלט הכיוון. שוקולד לא מתאים לי על הבוקר. תמר אני צריכה לנסות באמת, המון זמן כבר לא אכלתי תמרים.

תודה על ההצעות.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2015-03-21T21:50:15):
טוב מדווחת , השלמתי עשרים דקות של רגול יוגה עם פודקסט. הייתי זקוקה לדרבון.
פעם ראשונה שתרגלתי יוגה מזה המוון זמן ( יותר מחצי שנה). תודה רבה!


[b]גוגוס[/b] (2015-03-21T22:04:13):
נטע, איזה יופי! עושה לי חשק גם.

גם לי היה מוצלח היום. בלי גלוטן ובלי סוכר והכל סבבה.
מחר בבוקר אני מצפה למצוא פה את כתב היד של הנוודית מזיזה אותנו אחד קדימה :-)

יום השוויון היה עבורי גם יום שוויון הנפש. זה טוב ונעים.


[b]נוודית[/b] (2015-03-22T03:32:18):
[img][img]http://i.imgur.com/HMNIxne.png[/img][/img] [img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/7GKWlaR.png[/img][/img][/img][/img][/img]


[b]נוודית[/b] (2015-03-22T03:50:36):
אתמול שחיתי. הוספתי לאתגר שלי גם מינימום של חצי קילומטר ביום. ועמדתי בו בלי בעיה.
האמת היא שהשחיה היא הרגל די מבוסס, ובכל מקרה אני שוחה לפחות 90% מהימים, כבר כמה וכמה חודשים, ובשמחה, בלי התאמצות. המינימום קצת יותר גבוה מהממוצע שלי, שנע בין 300 ל 500 מטר, לפי מה שבא לי. אז יהיה מעניין להרגיש את האי-גמישות כאן.

ההצטרפות שלי לאתגר נובעת פחות מהתוכן (השחיה שלי) ויותר מסקרנות לגבי המסגרת. החיים שלי, בשלב הזה, די נטולי שגרה וכפיה, ואין כמעט שום דבר שאני [b]חייבת[/b] לעשות כל יום. יש לי [b]חופש[/b] לבחור במידה עצומה. זה נכון לגבי העבודה שלי, התזונה שלי. השחיה. ברוב הימים פשוט בא לי ללכת לשחות, או שאני שואלת את עצמי אם אני רוצה לשחות, ובדרך כלל התשובה חיובית. ואם לא, אז אני מוותרת, כי אין לי צורך להכריח את עצמי. מעניין לי להתבונן בעצמי פועלת תחת מסגרת מוחלטת מראש וקשיחה. אני מודה שזה קצת מפוספס, כי בחרתי משהו שאני בכל מקרה נהנית לעשות. מעניין אם המוחלטות תשנה משהו בההרגשה.


[b]נוודית[/b] (2015-03-22T03:55:37):
קצת אוף-טופיק. עניין של מילים - פעם דיברנו על מאמץ - מאמץ טוב ומאמץ לא טוב. כשכתבתי למעלה, כתבתי בהתחלה שאני שוחה בלי מאמץ. וזה לא התיישב לי, כי ברור שיש מאמץ בשחיה, זה חלק מהעניין (והכיף). התכוונתי כמובן לכך שאני מאמץ בהחלטה שלי ללכת לשחות. אבל זה נהיה מסורבל לנסח. ואז באה לי המילה התאמצות. בהרגשה שלי מתאים (לי) להשאיר את מאמץ כמילה החיובית, של אנרגיה ותנועה בעצימות גבוהה, וההתאמצות היא התנועה הלא-נקיה, שיש בה זיוף במשהו. יש מצב שזה לגמרי בראש לי החלוקה הזה.


[b]לילי[/b] (2015-03-22T08:47:30):
בוקר שני ללא האוטומט של הדלקת מחשב על הבוקר. אתמול מדיטציה ומעט מתיחות, היום רק מדיטציה אבל מה שחשוב: המחשב סגור בינתיים.
מי שרוצה להיגמל מקפאין: יש קפה תמרים, מאוד טעים לטעמי, ויש בו רק 5 אחוז קפה. נראה לי שזה יכול להועיל בדרך להימנעות מוחלטת.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-22T09:28:19):
[u]האמת היא שהשחיה היא הרגל די מבוסס, ובכל מקרה אני שוחה לפחות 90% מהימים, כבר כמה וכמה חודשים, ובשמחה, בלי התאמצות. המינימום קצת יותר גבוה מהממוצע שלי, שנע בין 300 ל 500 מטר, לפי מה שבא לי. אז יהיה מעניין להרגיש את האי-גמישות כאן.[/u]
נוודית, זה בדיוק מה שקורה עם התזונה שלי וגם אני מתעניינת במה קורה כשזה פתאום קשיח. וגם אצלי זה משהו שאני עושה ממילא בשמחה והנאה.
אני חושבת שזה מקסים לראות איך אפשר להיות לגמרי באותה סירה ולהגיע אליה מחופים אחרים לגמרי. ובמקרה שלנו - תרתי משמע.

ומסכימה איתך (ונדמה לי שכבר כתבתי בהתחלה יחסית) שנושא המאמץ עוד יככב כאן.

לילי, איזה יופי. את עושה לי חשק לגם. עשיתי את הניסוי הזה פעם והחזקתי איתו שבוע נעים מאוד ואז זה נעלם לי.
אולי אחזור לזה בעקבותייך.


[b][po]חני בונה[/po][/b] (2015-03-22T10:29:26):

בשבילי היום היה היום הראשון.
האימון (טאי צ'י) מחזק עבורי את הריכוז.
הזיכרון של התנועות יחד
והתמצאות בכיוונים. .
01


[b]לילי[/b] (2015-03-22T10:33:09):
_לילי, איזה יופי. את עושה לי חשק לגם. עשיתי את הניסוי הזה פעם והחזקתי איתו שבוע נעים מאוד ואז זה נעלם לי.
אולי אחזור לזה בעקבותייך._
@


[b]תמי[/b] (2015-03-22T10:56:13):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

מצטרפת. גם בשבילי היום הראשון.
החלטתי על כמה אתגרים - כדי שיהיה מענין (:
[list=1]
[*] בלי סוכר בכלל, גם לא תחליפיו (דבש, תמרים, תפוחי אדמה. כל מה שבשבילי בא בתור סוכר). זה לא מאוד מאתגר - כי גם ככה לא אוכלת הרבה, אבל בכל זאת שינוי מסוים.
[*] מאתגר הרבה יותר: לאכול עד הרגע שבו הספיק לי ולא ביס אחד יותר. זה אומר לאכול קצת, עם תשומת לב מירבית לתחושת השובע.
[*] מאתגר הרבה הרבה יותר: לעזוב לגמרי נושא מסוים שבו אני מעורבת יותר מדי בחיי ביתי ונוטה לנג'ס לה. כלומר, גם לא לדבר איתה על זה בכלל, וגם לא לחשוב על זה בכלל. לשים בצד.
[/list]
בהצלחה לכולנו


[b]מצ'רה[/b] (2015-03-22T11:20:08):
08


[b]גוגוס[/b] (2015-03-22T11:53:20):
תמי, מה עם לארגן לנו שלום עולמי?
ככה, אם את כבר על הדרך...

חני, תודה על התזכורת לתנועה רכה עם עצמי.

ועכשיו הצעה - אמה של חברה שלי נפטרה מסרטן לפני הרבה שנים והיום חל יום הולדתה והיא היתה אמורה להיות בת 70. זו היתה אישה רחבת לב באופן מיוחד וחברתי חשבה שהיה משמח אותה לו ביום הזה כל אחד היה עושה משהו טוב לעצמו. גם קטן.
אז מי שרוצה להשתתף - מוזמנת. אני אעביר לחברתי דברים משמחים כאלה אם יהיו כאן.
הטוב שאני עושה לעצמי - מסיימת לעבוד היום עד ארוחת ערב והולכת לבלות עם האיש. בגלל מאמר שאנחנו כותבים ביחד תחת דד ליין לחוץ לא עשינו את זה כבר ימים רבים וזה חסר.
מה איתכן?


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2015-03-22T12:13:46):
[u]אמה של חברה שלי נפטרה מסרטן לפני הרבה שנים והיום חל יום הולדתה והיא היתה אמורה להיות בת 70. זו היתה אישה רחבת לב באופן מיוחד וחברתי חשבה שהיה משמח אותה לו ביום הזה כל אחד היה עושה משהו טוב לעצמו. גם קטן[/u]
אהה.
הבנתי מה האתגר שלי.
שאני עושה [b]כל יום[/b], כל יום, מאז 11.1.15.
כל יום אני עושה משהו טוב לעצמי.
בכוונה תחילה.
רציתי לכתוב, שכך אעשה כל יום עד שאבריא מהסרטן הזה. אבל, צצצ, חוזרת בי: גם כשאבריא, אמשיך לעשות כל יום משהו טוב לעצמי, הרבה משהו-אים.


[b]נוודית[/b] (2015-03-22T12:37:01):
שמתי לב שיש הבדל גדול במשחק הזה בין אתגרים מסוג של לעשות משהו (למשל, לשחות) וכאלה מסוג של לא לעשות משהו (למשל לא לגעת בסוכר, לא להתעצבן על מישהו).
באלה מהסוג הראשון אפשר לסמן וי מתי שהוא (היום שחיתי 3/4 ק"מ, פעם וחצי המינימום שלי). באלה מהסוג השני צריך שכל היום כולו יעבור כדי לסמן וי ולדעת שלא היה פספוס.
זה עומס אחר לגמרי בהרגשה שלי.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-22T12:45:20):
[u]כשאבריא, אמשיך לעשות כל יום משהו טוב לעצמי, הרבה משהו-אים[/u]
כן, כן. תודה על ההשראה.

[u]זה עומס אחר לגמרי בהרגשה שלי.[/u]
מסכימה מאוד. זה מערך אחר של התמודדות.
תוספת מול החסרה.
גדילה מול גמילה.
נתינה מול החזקה.


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-03-22T12:46:46):
נוודית, אני מסכימה מאוד עם ההבחנה שלך.
אני רוצה לכתוב את זה כבר מאתמול אבל לא רוצה לרפות את ידיו של אף אחד.
אם כי יש הבדל גדול בין לא לגעת בסוכר (הצלחתי כ-10 חודשים), או פעולה פיזית אחרת, לבין לא להרגיש משהו (אני לומדת ימימה כבר 12+ שנים אבל מעולם לא עבר עלי יום שבו לא עלה בי כעס).
להחליט מה לעשות או לא לעשות עם הרגש זה כבר משהו אחר שמצטרף להחלטות מהסוג הראשון [u](למשל, לשחות)[/u]


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-22T13:27:10):
בשמת, עצוב לי לשמוע שאת מתמודדת עם המחלה.
שולחת לך אור וחיבוק גדול (())
את אישה אדירה ועוצמתית, מאחלת ומאמינה שתחלימי ותמשיכי להיות טובה לעצמך כל יום, מגיע לך.


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-03-22T13:58:31):
גם אני רוצה לכתוב על לא להרגיש, ועוד מלפני אתמול, ממתי ש-ממ כתבה.
אני הייתי משנה את התאגר מרגש להתנהגות, ברוח [po]אמא שאוהבת יותר[/po].
כלומר - מותר להרגיש כל. גם אם אפשר לשלוט ברגשות <ובמידה מוגבת אפשר> זה לא שווה את המחירים של זה. אבל - לא לפעול בצורה כועסת. לא לדבר עם הבת, כן לחשוב ולהרגיש.

בנוגע למשהו טוב לעצמי - החלטות כאלו תמיד שעשעו שלי. מה, לא ברור שכל יום אני עושה מלא דברים טובים בשביל עצמי? אני בטוחה לחלוטין שכל אחת בעולם הזה עושה כמה וכמה דברים טובים בשביל עצמה, רק לא סופרת אותם, ואז הם "לא נחשבים". אולי כי הם לא [u]בכוונת תחילה[/u] ?


[b]שמש[/b] (2015-03-22T16:13:11):
כיף לקרוא את כולכן.
ואני עוד לא החלטתי מה אני מחליטה.
נראה לי שאני גם משתגעת מהלבד והשעמום של שמירת ההריון לצד כל הפחדים והציפיות והפגיעות והמשפחה. ויש גם בעלי חיים בבית שהמסוגלות שלי לטפל בהם כבר רחוקה מאוד מהאידיאל וזה מעצבן אותי, שאין לי רגע שקט. שעד שאני מוצאת תנוחה טובה במיטה ודואגת להביא את הבקבוק מים והטאמס ומכבה אור - אני צריכה לקום עם כל הבטן והצרבות והבחילות להוציא את החתול שנסגר בטעות מאחורי השירותים, או לנקות מים שהם שפכו או להעיף בפעם ה-15 בלילה את החתולה מהמיטה (אין דלת שמפרידה) שחוזרת שוב ושוב ושוב כשאני מסמורטטת מעצבים ולא יכולה שיגעו בי או יפריעו לי כשגם ככה כל סיבוב במיטה הוא פרויקט.
אני מרגישה שאני מוצפת בדברים טכנים קטנים שמעבירים אותי על דעתי גם מבית וגם מחוץ. וזה כבר תקופה ארוכה.
בחלק יש לי מוטיבציה לטפל, באחרים לא.
איך אטפל בעלי חיים?? למסור אותם? למי? לכלובים בתנו לחיות אחרי שנים שגידלתי? אני אל מסוגלת. למשפחה קבועה, את כולם? איך? וזה יקח זמן, לא מוצאים מהר והרעיון עצמו גורם לי לבכות. איך להפריד את כולם, והאם זה הכרחי (לתקופה של ההריון מאוד הכרחי, אני פיזית לא שם). לאחרי זה לא יודעת.
ומה אעשה, להוציא את עצמי מהבית?
פנסיון - יקר מאוד (60 שח לכל בעל חיים ליום, מי אמר אלפי שקלים בחודש ולא קיבל).
אני בחירפון טוטאלי. כאילו שגם בבית אני כל הזמן במגננה. וכל רבע שעה משעות הערב ואילך (בדוק) מישהו מהם מציק לי, פיזית. סביב האוכל, סביב השירותים, השינה.

בלילה האחרון פיזית הגוף שלי כאב כי לא נתנו לי לישון כי חששתי שיקפצו לי על הבטן וכל הזמן ירדו ועלו והטריפו אותי. ואין איך לסגור אותם (יש חצי חדר אבל הם קופצים על הדלת וזה מטריף את השכנים אז אני סוגרת חלק ואחרים עדיין סביבי).

כאילו שכל הזמן יש קטליזטורים לעצבים בבית ומחוצה לו. פעם מהמשפחה - שעכשיו החלטתי שאני מתרחקת מהדרמות ולכן לא הולכת לאף אחד ותודה לאל זה מרגיע לפחות במחשבה - ובבית בלגן בפני עצמו, וזה בלי הדאגות הבאמת גדולות. והשמחות הגדולות לצד זה (אני בהריון! הכי מרגש שיש! אבל אני באמת רוצה לחגוג את זה ביום יום). וההורמונים.

בגלל אנמיה רצינית אני גם מאוד עייפה, מאוד. אני רק רוצה לישון רוב הזמן ואין לי הרבה דרייב להניע פרויקטים רבים ואני מזכירה לעצמי שאין ברירה.

ואני רק רוצה להיות רגועה. רגועה רגועה, בשבילי, בשביל העוברים. זה הכל.
אני תוהה איזו החלטה אופרטיבית למשך 21 ימים אני יכולה לקחת שתייצר רוגע. שמחה, ברוב הזמן, לפחות. בתוך כל הסיפור הזה.




[b]ממ[/b] (2015-03-22T17:49:17):
כל הכבוד לכולן (בעיקר לבשמת...).
היום קצת נפלתי. באמצע העבודה טלפונים רבים לשינויי תוכניות עם חברים. קצת כעסתי :-(.
אז להתחיל מחדש את הספירה?


[b][po]מיכל בז[/po][/b] (2015-03-22T18:04:48):
אני בכלל לא עשיתי. כי ההחלטה שלי שעממה אותי, פשוט חשבתי על הדבר הכי קל שאני יכולה לעשות.

אבל יש לי החלטה שממש תשפר את חיי. לא להדליק טלוויזיה לפחות 40 דקות אחרי שעלמה נרדמת / בנז בא ומחליף אותי


[b]תמי[/b] (2015-03-22T20:59:14):
אצלי עבר היום הראשון של האתגר בצורה מעניינת.
גיליתי שקשה לי לא לגנוב ביסים מאוכל של הילדים כשאני מכינה ומגישה אותו.
זה לא נורא, כי מדובר באוכל בייתי ובריא, אבל הוא מיותר לי באותו הרגע.
היה לא קל אבל הצלחתי לא לנשנש.
גם עם הילדה הצלחתי. זה מסוג ההימנעות - לסתום את הפה. עמדתי בזה.
צלצול- הרעיון של לעשות משהו טוב לעצמי, ועוד כמחוות זיכרון, הסתובב איתי מאז שקראתי את מה שכתבת. לא הצלחתי למצוא משהו מסוים לעשות, אבל אני חושבת שעצם המחשבה על כך כבר עשתה לי טוב. אז בעצם בזכותך - או בזכותה של האמא היקרה של חברתך- חשבתי היום מחשבות טובות.
וכן, האתגר הבא שלום עולמי. ב-22 ימים. שווה לנסות, לא?


[b]שקטה[/b] (2015-03-22T21:01:35):
טוב, נכשלתי כישלון חרוץ היום:)
שתיתי תה ללא כל היסוס בבוקר אחרי שבן זוגי אמר לי יאללה, מה את עושה עניין, מקסימום תלכי לשיננית.
זה לא נפל על אוזניים ערלות...

כנראה שאני לא מוכנה כרגע לשינוי הזה.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-22T21:46:46):
[u]איזו החלטה אופרטיבית למשך 21 ימים אני יכולה לקחת שתייצר רוגע. שמחה, ברוב הזמן, לפחות. בתוך כל הסיפור הזה.[/u]
שמש, אולי להקדיש בכל יום חמש או עשר דקות לשלווה בעצמך. זו עשויה להפוך למן תזכורת כזו למה שחשוב לך, בעיקר אם תמצאי לזה זמן בבוקר.

[u]היום קצת נפלתי[/u]
[u]טוב, נכשלתי כישלון חרוץ היום:)[/u]
הנה ההסתייגות הראשונה שלי מאופי הניסויים האלה. מובילים מהר מדי לתחושה שלילית כלשהי במקום לשמר את השימחה של ההתחלה.

רוצה לספר כאן סיפור על עצמי שחביב עלי ואולי יעורר השראה והבנה למה למרות ההסתייגות שלי אני כאן -
לפני שנים רבות הלכתי לאבחון מקצועי כדי להבין לאן ללכת אחרי ששנת לימודים ראשונה במשפטים ממש הספיקה לי.
הגעתי למכון כזה ועשיתי מלא מבחנים וראיון וכאלה. אחד המבחנים היה לבנות משהו מקוביות שלכל אחת היו שני צבעים. המשימה היתה לדאוג שכל האדומים יהיו בחוץ וכל החצאים הצהובים מכונסים פנימה. מישהי צפתה בי וגם נמדד זמן.
כשסיימתי אמרתי לה בחיוך - סיימתי! והיא הרימה גבה ושאלה אותי - את בטוחה?
בעודי עונה "כן" הרמתי את המבנה רק כדי לגלות שלמטה, איפה שלא ראיתי, הכל צהוב. אויה!
פרצתי בצחוק קצר ופשוט חזרתי לתקן ולסיים שוב.
התגובה שלי הפתיעה אותי. לא חשבתי שאני לוקחת בכזו קלות כישלון ועמידה מול סמכות שמאתגרת אותי.
הסיטואציה הזו נשארה איתי מאז ועברו המון שנים. כי אני זו שבכלל שמתי את עצמי במבחנים האלה. זה בשבילי. ראיתי בזה טוב מסוים ובחרתי בזה.
אז כשזה לא הולך כל מה שאפשר לעשות זה לצחוק ולהמשיך הלאה.

ממ, אם את יכולה לשים את עצמך במצב כזה - התחילי מחדש. כי ממילא את עושה את זה בשביל עצמך.
ואם לא - אז פשוט לא.

[u]כנראה שאני לא מוכנה כרגע לשינוי הזה.[/u]
שקטה, יכול להיות שאת כן מוכנה, אבל לא כשהוא מגיע לבוש באדרת הזו.
אולי משהו במבנה של הניסוי הזה לא טוב לך, אבל אין לזה קשר הכרחי לדבר עצמו שבחרת לנסות לשנות.

[u]לא להדליק טלוויזיה לפחות 40 דקות אחרי שעלמה נרדמת[/u]
מיכל, נשמע מעולה. אולי כדאי לך להכין לעצמך בראש גם מה כן תעשי. מבהייה ועד הכנת ארוחה, אבל זה פשוט יותר קל מריק.

תמי, איזה יופי על כל מה שכתבת. אל תאבדי את המחשבה על השלום העולמי :-)

ואצלי, עוד יום חלף לו.
היה לי כמעט אחד כשבאופן אוטומטי כמעט ניקיתי עם הכפית את הצלחת של הילדים שאכלו שייק פירות מעורבב עם פתיתי כוסמין.
נזכרתי וחייכתי לעצמי.
סוף השבוע הוא קל לי במיוחד כי אני עסוקה ויש אנשים סביבי והיום מלא להתפקע. במהלך השבוע אולי יהיה טיפה יותר מאתגר.

נוודית, נעים לי כתב ידך. תזכרי גם מחר?


[b]גוגוס[/b] (2015-03-22T21:50:28):
אגב, אם המסקנות של הדיון הזה תהיינה חיוביות, האתגר הבא שלי הוא להיכנס לבאופן רק פעם אחת ביום :-)
<נראה אותי...>


[b]שקטה[/b] (2015-03-22T21:56:29):
[u]אולי משהו במבנה של הניסוי הזה לא טוב לך, אבל אין לזה קשר הכרחי לדבר עצמו שבחרת לנסות לשנות.[/u]

יכול להיות. לא ממש הרגשתי שמחה על השינוי, יותר מין מחשבה טורדנית כזו של "אוי זה לא בסדר שאני שותה תה עם סוכר כל בוקר". אבל כשאני חושבת על זה, פשוט בתקופה האחרונה מאוד נהניתי מהתה עם הלימון והסוכר בעבודה בבוקר, זה ריחני ומנחם והעבודה די משעממת כרגע... אולי אני בכל זאת צריכה את זה כרגע בדיוק כמו שזה.
קניתי היום תמרים, אני אנסה מחר לשים פחות סוכר ולאכול תמר או שניים עם התה. נראה איך זה מרגיש.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-22T21:57:03):
אגב, עוד משהו ששכחתי - האתגר שלי כולל גם בלי אלכוהול.
אני שותה מעט, ושום דבר עם סוכר, אבל התפקיד של זה בשעות הערב דומה ולכן הורדתי לגמרי.

וזה מעלה בי מחשבה אחרת לאתגר נוסף - לסיים את האכילה שלי בחמש או שש בערב. לעתים נדירות אני רעבה אחרי זה אבל הרבה פעמים עוד אוכלת.


[b]מאמאמיה[/b] (2015-03-22T22:11:18):
איזה יופי של דף!!!
מצטרפת בשמחה. האתגר שלי הוא: להפסיק את המצב בו צג הסמארטפון שלי הוא הדבר האחרון שאני רואה לפני שעיני נעצמות וגם כשהן נפקחות. התחליף: מדיטציה, ספר, כתיבה, תרגול פיזי, בן זוג :) ומה שיבוא....
תודה ובהצלחה לכולן.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2015-03-22T22:45:07):
לי באופן אישי הכי חסרה התנועה. מאחר והיומיום עמוס בשגרה מאד סטטית שכוללת בעיקר הרבה עבודה. כשאני שבה הבייתה - לרב אני רובצת.
ולכן לי , שכבר הרבה זמן ניסתי להניע את עצמי חזרהליוגה שעושה לי כל כך טוב זה בא בדיוק בזמן.
חזרתי מיום ארוך רוך ארוך ועכשיו סיימתי עוד פודקאסט, עוד עשרים דקות של יוגה. נכון, זה לא הכי מאומץ אבל זו תנועה שטובה לי ומשמחת אותי מאד! ואם זו דרכי חזרה ליגוה - אז נהדר.


[b]שמש[/b] (2015-03-22T23:17:47):
[u]שמש, אולי להקדיש בכל יום חמש או עשר דקות לשלווה בעצמך. זו עשויה להפוך למן תזכורת כזו למה שחשוב לך, בעיקר אם תמצאי לזה זמן בבוקר.[/u]


נראה לי שמה שהיה לי לא ברור לעצמי זזה איך לתרגם את הרצון הזה של מה שאת כותבת למשהו מעשי. כי לשבת ולפנות זמן לשלווה זה לא אני. גם לא נטו למוזיקה (ניסיתי). אבל כן למשהו פעיל. ועכשיו עלה לי רעיון.

ההחלטה שלי ל-21 ימים הבאים - זה לכתוב כל יום כשברקע מוזיקה נעימה ואני מקדישה את עצמי רק לזה - כמה שיותר דברים טובים על החיים שלי ועל מה שקורה בהם בתקופה הזו. גם רשימה פרקטית של דברים שאני רוצה לעשות עבור עצמי עכשיו ואיך לעשות זאת, הדברים הטובים, המפנקים,
בלי לתחום בזמן. כי זמן הופך אותי לכבולה ואני לא אוהבת להיות כבולה.
אולי בסגנון יומן שלי.
כל יום.
גם אם לחזור על הדברים או לחדש, או להתמקד באחד גדול או בהרבה קטנים.
אז... זו ההחלטה שלי.

נראה לי שזו החלטה חיובית ומחבקת.


[b]שמש[/b] (2015-03-22T23:35:15):



[u]רציתי לכתוב, שכך אעשה כל יום עד שאבריא מהסרטן הזה. אבל, צצצ, חוזרת בי: גם כשאבריא, אמשיך לעשות כל יום משהו טוב לעצמי, הרבה משהו-אים.[/u]

בשמת נשמה טובה שאת, נשמעת החלטה טובה מכל הכיוונים.
באחד מהימים אם יורשה לי כחלק מעשייה טובה לעצמך הייתי מנסה "להיות פחות חזקה" לפחות לאותו יום (כל אחת והפרשנות שלה, לבכות לחברות בכיף (!) כל היום, לבקש שיפנקו, להשתחרר מהמטלות של אותו היום ככה מעכשיו לעכשיו, ללכת לאחד ההורים/חברה להיכנס למיטה ולישוווןןן, לאפשר מקומות רכים בלי סיבה. סתם דוגמאות). אנחנו לא מכירות ואולי את עושה את זה בלי קשר, אבל מההיכרות שלי אצל נשים חזקות הקושי לשחרר את החוזק גדול דווקא בתקופות האלה. אם זה מתחבר לך.


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-03-22T23:42:08):
ואוו, שמש, איזו החלטה חיובית ומגניבה! אני לא הייתי מצליחה לחשוב על רעיון מגניב שכזה!

ואני עמדתי במשימה שלי ביומיים אלו. זה לא היה קשה במיוחד, אבל משום מה במים שלפני קבלת האתגר על עצמי לא הצלחתי לעשות את זה. מקווה שאצליח לשמור על רצף של 22 ימים <או יותר>




[b]גוגוס[/b] (2015-03-23T00:58:47):
דברים נהדרים כאן. איזה כיף.
שמש, אחלה רעיון! ממש ממש אחלה.


[b]נוודית[/b] (2015-03-23T04:05:20):
[img]http://i.imgur.com/WsnjDZ9.png[/img] [img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/7GKWlaR.png[/img][/img][/img][/img][/img]



[b]נוודית[/b] (2015-03-23T04:06:27):
[u]לא חשבתי שאני לוקחת בכזו קלות כישלון ועמידה מול סמכות שמאתגרת אותי[/u]
מגניב מאד. אחלה סיפור באמת.


[b]נוודית[/b] (2015-03-23T04:09:42):
[u]אתגר נוסף - לסיים את האכילה שלי בחמש או שש בערב[/u]
אצלי להיפך. אני בד"כ מתחילה לאכול רק בסביבות ארבע אחה"צ. לפעמים יותר מאוחר, אף פעם לא לפני שתיים בצהריים. אם אני אסיים בחמש, זה יהיה כמעט צום. אולי זה לא רע :)


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-03-23T08:10:29):
[u]שמש, איזו החלטה חיובית ומגניבה![/u]


[b]תמי[/b] (2015-03-23T08:37:02):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]אתגר נוסף - לסיים את האכילה שלי בחמש או שש בערב[/u]
רעיון רלוונטי גם בשבילי. אשתדל לזכור אותו לתוכנית האתגר הבאה.

אצלי הצטרפו 2 הבנות לאתגר. פה גדול שכמותי, שיתפתי את כל בני הבית ונוצרה התלהבות.
היה מענין לראות את ההתלהבות. כי כאן אנחנו מדברות על הצלחה או אי הצלחה, על להיכנס לסד מסוים, וכו'. וכנראה שבמבט הילדי עצם האתגר יש בו משהו משחקי מושך. עצם ההתנסות בחוקים מסוימים.
אז כל אחת קיבלה איזשהי החלטה לגבי האוכל שלה. החלטה עצמאית שלא התערבתי בה. נראה איך יילך הניסוי שלהן.


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-23T09:24:27):
יום שני עבר בהצלחה מבחינת התזונה.
עמדתי בתפריט של 1500 קלוריות והמודעות שלי גברה לגבי שובע ורעב ומתי סתם מתוך הרגל או חשק בא לי משהו מתוק או מלוח מנחם.
אני לא מתנזרת לחלוטין ממתקים, כן אכלתי שוקולד פיצי שמישהו בעבודה הביא מהדיוטי פרי, בטח 60 קלוריות או משהו כזה.
שוב הכנתי לי את הסקיני פסטה, הפעם עם טונה ובצל ושום מטוגן (רק 250 קלוריות למנה ענקית), יצא טעים אבל קצת פחות מהקודם עם השמנת והערמונים (360 קלוריות).
בנוסף התחילה לכאוב לי קצת היד, כמו בעבר.
נשמתי עמוק, הרגעתי את החרדה ועצרתי אותה, שאני מסוגלת להתמודד עם זה וזה יעבור, והמשכתי להתמקד במשימות היומיום.
הכאב בא והלך לפרקים.
למדתי שיש קשר בין כאב פיזי ביד צוואר לחרדה, וזה לא מפתיע אותי שזה לפתע חוזר לפרקים, 3 שבועות אחרי הפסקת הרסיטל.
מעודדת את עצמי שאני מסוגלת למצוא איזון פיזי ונפשי באמצעים טבעיים ובלי כדורים.
מתוך כאבי הגוף, הבנתי שהגוף מאותת לי לחזור לתנועה וספורט שהזנחתי לאחרונה.
בהחלטה של רגע, עליתי 13 קומות ברגל במדרגות בעבודה.
היה לי מאוד קשה לנשום, עשיתי זאת עם הרבה עצירות, אבל החלטתי שכל יום שלא הולכת לשחות/פילאטיס - עולה מדרגות בעבודה.
היום העלה שוב 13 קומות. פתחתי את היום עם קצת מתיחות.

[u]בנוגע למשהו טוב לעצמי - החלטות כאלו תמיד שעשעו שלי. מה, לא ברור שכל יום אני עושה מלא דברים טובים בשביל עצמי?[/u]
מזדהה מאוד, אני מאוד אגואיסטית בטבעי, אין מצב ליום שלא עושה משהו בשביל עצמי.
אתמול קניתי לי קרמים ואיפור והזמנתי ספר בצומת ספרים.
מתחייבת גג עד סוף חופשת הפסח ללכת להסתפר, לא הסתפרתי מאפריל שנה שעברה!
בנוסף גאה בעצמי שלמרות האתגרים שמתמודדת איתם בעצמי תמכתי באחותי אתמול (משהו שאף פעם כמעט לא בא לי לעשות) וגיליתי נכונות לקחת על עצמי משימה נוספת בעבודה (שלרוב הייתי מסרבת לה).

[u]לכתוב כל יום כשברקע מוזיקה נעימה ואני מקדישה את עצמי רק לזה - כמה שיותר דברים טובים על החיים שלי ועל מה שקורה בהם בתקופה הזו.[/u]
שמש - שיחקת אותה (-:
רעיון מעולה וחיובי.

[u]צג הסמארטפון[/u]
מאממיה - גם אצלי זו התמכרות נוראית, בזמן האחרון שמתי לב שדעתי מוסחת מיליון פעמים ביום, כי אני חייבת לראות מה ענו לי בדיון בפייסבוק/וואטצאפ/בבאופן
וגם מן עייפות ומותשות כזו, הרי כל כך לא נוח לכתוב בסמארטפון.
כרגע לא רוצה להעמיס יותר מידי אתגרים - מתמקדת בדיאטה, תנועה וגמילה מרסיטל.
אבל בהחלט מתחברת לזה, מנסה לפרקים לשים את הפלאפון בתיק, כדי לא לקפוץ עם כל צליל של הודעה.
שמתי לב שגם עם הילדה שלי אני לא מרוכזת, קופצת מדבר לדבר בהתאם לתכתובות הבלתי נגמרות בפלאפון.
התמכרות נוראית.
מזכיר לי את החצי שנה בדרום אמריקה שהייתי ללא פלאפון, היה קשה כשנסעתי להתרגל אבל כשחזרתי לא הבנתי למה צריך את זה בכלל.
שיהיה לכולנו יום 3 מוצלח לאתגר (-:
גוגוס שוב תודה על הדף הזה - בא לי כל כך במקום (-:
תודו שכייף להתעסק בחיובי ובשינוי ולא בשטויות של עריכה ומחיקת דפים באתר (())


[b]ממ[/b] (2015-03-23T10:31:38):
_ראיתי בזה טוב מסוים ובחרתי בזה.
אז כשזה לא הולך כל מה שאפשר לעשות זה לצחוק ולהמשיך הלאה._

צלצול יקרה, את חכמה. הסיפור מאוד נגע ללבי. אני יכולה להגיד על עצמי גם שאני לא נבהלת מכשלונות ויש לי הומור עצמי.
אז מהיום. הבוקר עבר בסדר וגם אתמול בערב עבר לא רע בכלל.

[u]אגב, עוד משהו ששכחתי - האתגר שלי כולל גם בלי אלכוהול.[/u]
ואו. כל הכבוד


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2015-03-23T11:26:49):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אל הלב- יופי!


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-23T12:27:25):
[u]אל הלב- יופי![/u]
תודה, עדיין מתנשפת מעליית 13 קומות ברגל...
עם יד כואבת, עצבנית על סף דמעות - החלטתי ללכת לפרוק קצת אנרגיה בצורה חיובית.


[b]ממ[/b] (2015-03-23T12:28:35):
[u]זו לא ההתנהגות הנכונה. לפי הטבלה, הוא אמור לשמוט את הקוביה שיש לו ביד, כדי לקחת את הקוביה הבאה. לבנות מגדל - זה רק עוד חצי שנה![/u]

אוי לבורות ולעדריות. והיא ראתה הרי אלפים רבים של תינוקות מגוונים.


[b][po]מרת פרת משה[/po][/b] (2015-03-23T14:30:08):
..._ זה מערך אחר של התמודדות.
תוספת מול החסרה.
גדילה מול גמילה.
נתינה מול החזקה._

כה נכון, ומנוסח קומפקטי לשליפה בזמן אמת.
ובעוד אני חושבת על כל מיני 'זמני אמת' שבהם זה נכון, המרגיעון אומר ש''ערכו של דבר לעולם משתנה בהתאם לנסיבות''

דף מצוין!


[b]גוגוס[/b] (2015-03-23T14:54:07):
[u]פה גדול שכמותי, שיתפתי את כל בני הבית ונוצרה התלהבות.[/u]
גם אצלי. זה החזיק מעמד בדיוק... שעה :-)


[b]גוגוס[/b] (2015-03-23T15:02:24):
אל הלב, איזו התמודדות נהדרת יש לך.

ממ, רציתי להציע לך משהו שיהפוך את הניסוי להרבה יותר קל אבל גם אולי ליותר אפקטיבי - "למדוד" את המודעות במקום את ההתנהגות.
להתחיל לספור מחדש אם יצאת מכלייך ושכחת מי בעצם עומד/ת מולך. ו"להחשיב" כימים כשרים גם את הימים שבהם כעסת בפועל (רגשית הכל מותר לדעתי) אבל נשארת את, וראית את מי שמולך, והסיטואציה היתה מבחינתך סבירה לגמרי במסגרת מערכת היחסים.
אני מקווה שאני מובנת.
המפתח ליחסים הוא הרי לא רק התנהגותי. הוא קודם כל תודעתי ודורש מודעות גבוהה כצעד ראשון. אז כל זמן שאת שם, עם המודעות, זה יום טוב.
אני די בטוחה שההתנהגות הכועסת המודעת שלך לא נראית כמו זו שאת בעצם לא נוכחת בתוכה ונשארת מן קליפת אמא כזו ולא ברור מי נמצא בפנים.
זה כמובן תיאור קיצוני אבל יש שם איזה קו דק באמצע שרק את יודעת אם חצית אותו או לא ואולי את יכולה לבדוק את זה.

[u]אוי לבורות ולעדריות. והיא ראתה הרי אלפים רבים של תינוקות מגוונים.[/u]
ויש מצב שלכולם היא הסבירה במה בדיוק הם לא עומדים בתקן :-)
או שהיא היתה צעירה וחסרת ניסיון ובטעות חשבה שזה נורא חשוב.
או, כמו שראיתי בשעתו בטיפת החלב אצלנו, שהיתה לה על הראש אחות ראשית שבכלל לא אהבה תינוקות אלא מספרים ומדידות...

[u]הרבה מאד מזה זה עניין של הסרגל[/u]
אז הנה, ממ. הלקח החשוב של נוודית טוב אולי גם בשבילך :-)


[b]גוגוס[/b] (2015-03-23T15:04:16):
_כה נכון, ומנוסח קומפקטי לשליפה בזמן אמת.
ובעוד אני חושבת על כל מיני 'זמני אמת' שבהם זה נכון, המרגיעון אומר ש''ערכו של דבר לעולם משתנה בהתאם לנסיבות''_
תודה!
ועל הדיוק היפה שלך אני מוסיפה עוד אחד משלי - בהתאם לנסיבות ובהתאם לתפישה שלנו, מאחר שלדברים בכלל אין ערך. לא משל עצמם ולא מתוקף הנסיבות, אלא מתוקף זה שאנחנו מניחים אותו עליהם.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2015-03-23T15:18:52):
[u]כחלק מעשייה טובה לעצמך הייתי מנסה "להיות פחות חזקה" לפחות לאותו יום[/u]
חחח את חמודה את! ראשית, כי "עלית" עלי. איך להגיד בנימוס? זה אכן אתגר בשבילי. ושנית, אני עושה את זה |יש| ואני משתפרת משבוע לשבוע |יש|

ציל, איזה סיפור יפה עם הקוביות (-:

אז מה הדברים הטובים שעשיתי היום למען עצמי?
[list=1]
[*] קראתי ספר מרתק ומגניב (במקום להכין שיעורים... P-: ) בזמן שחיכיתי לבתי.
[*] קניתי גם תותים וגם פקאנים וגם אגוזי לוז וגם שעועית ירוקה וגם צנוניות, ואפונה ירוקה טרייה בתרמילים, ועוד המון דברים כיפיים אחרים, וכבר התחלתי לזלול מהכל. איזה פינוק!
[*] במקום ארוחת צהריים מסודרת ומשעממת (שאני צריכה לעמול עליה), הזמנתי גם את הילדים וגם אותי לזלול מכל הדברים הכיפיים שבסעיף 2.
[*] ביצעתי משימה שמחכה לי כבר המון זמן בזכות זה שהתבטלה לי פגישה. הכנסתי אותה בדרך, בין לבין, והרגשתי קלילות ושמחה.
[*] רקדתי בכסא תוך כדי נהיגה כשהיתה מוסיקה כיפית ומקפיצה (-:
[/list]

(המטרה של כל הדוגמאות האלה? השראה)


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2015-03-23T15:29:11):
[u]ושנית, אני עושה את זה hurray ואני משתפרת משבוע לשבוע hurray[/u]
נהדר! וכמובן הרבה בריאות ושמחה :-)


[b]ממ[/b] (2015-03-23T15:48:47):
בשמת, אין כמוך. מופת לחיוביות.


_ממ, רציתי להציע לך משהו שיהפוך את הניסוי להרבה יותר קל אבל גם אולי ליותר אפקטיבי - "למדוד" את המודעות במקום את ההתנהגות.
להתחיל לספור מחדש אם יצאת מכלייך ושכחת מי בעצם עומד/ת מולך. ו"להחשיב" כימים כשרים גם את הימים שבהם כעסת בפועל (רגשית הכל מותר לדעתי) אבל נשארת את, וראית את מי שמולך, והסיטואציה היתה מבחינתך סבירה לגמרי במסגרת מערכת היחסים._

צלצול, איזו חמודה שאת נותנת לי תשומת לב כל כך רבה. מעריכה את זה מאוד.
בטח שאני מבינה את העצה הטובה. אני חושבת שאני מאוד מודעת לעצמי. אני גם טיפוס די מאופק בהתנהגות וכל הזמן המערכת הקוגניטיבית עובדת במקביל לרגשית. אז כלפי חוץ, אני לא מתפרצת כמעט ושומרת על תרבותיות (:-) )הבעיה היא שאני חוששת שיש לי נוכחות כועסת במיטב המסורת הפולנית. אני מאוד סבלתי מזה כל ילדותי ונעורי (ועד היום) מהמבוגרים במשפחה. ולאחרונה, הפיצית אמרה לי שאני כועסת יותר מדי.
כך שאני מנסה לעבוד במקביל:
רגשית: גם להסביר לעצמי שמותר לפיצית להתבגר ולהיות נרקסיסטית ופונקציונליסטית בהתאם לגילה, ושזה אפילו מצוין.
התנהגותית: וגם לדבר פשוט בצורה נעימה ושזה יחדור פנימה אל עצמי.

הפיצית מתבגרת ואני עסוקה בצורה בלתי רגילה.
לאחרונה, לא היה כמעט יום בלי כעס כלשהו ותוכחה. הכול במסגרת הסביר למראית עין, אני בטוחה, ואני אף פעם לא רק קליפה של אמא. אבל זה לא כיף ולא מתאים להרמוניה ששררה עד היום.

ואיך הולך לך, צלצול טהורה שכמוך?


[b]גוגוס[/b] (2015-03-23T16:27:13):
[u]השראה[/u]
הצליח לך, בשמת :-)
<פעם הבאה בטלי את הפגישה בעצמך...>

[u]כלפי חוץ, אני לא מתפרצת כמעט ושומרת על תרבותיות[/u]
זה היה לי ברור מאליו. לא מצליחה לדמיין אותך בכלל שוברת את הכלים. אבל בשבילי, מצבי ה"קליפה" הם לא בהכרח משהו שנראה מבחוץ כמו ירידה מהפסים. זו פשוט התחושה הזו שנגמר עכשיו משהו ואני תוהה למה בכלל הייתי בתוכו ואיך אני מצדיקה אותו מול עצמי. בגלל זה הפרדתי אותו מהתנהגות, כי הוא לא נמדד בהתנהגות אלא במודעות, ואולי בעצם - בנוכחות. כן, זו מילה יותר מתאימה.

[u]לאחרונה, לא היה כמעט יום בלי כעס כלשהו ותוכחה[/u]
לא יודעת איך זה עובד אצלך. כשזה קורה לי על פני תקופה זה לרוב לא קשור בשום צורה שהיא לילדים או להתפתחות שלהם אלא אלי. הילדים הם רק המישהו הקרוב ביותר שניתן לזרוק עליו את זה למרות שזה הכי לא פייר. מה שאני עושה בזמנים כאלה (אחרי שאני בכלל מצליחה לראות את זה ולראות שזה כבר תקופה) זה לדבר הרבה פחות. כי כשלא בסדר לי בפנים לא יצא לי משהו רך ונעים. אז עד שאני מסדרת שם בפנים אני משתדלת פחות לפנות אליהם וככה יוצא שאני פחות מעירה, פחות תובענית, פחות עולה על העצבים. עד שזה עובר לי.

והולך לי יופי עד כה. תודה ששאלת.
לא מרגישה שחסר לי משהו. אתמול בערב היה לי מוזר לא לפתוח את בקבוק הפורט המשובח שלי כי זה היה ממש מתבקש. אבל אחרי מצמוץ תודעתי קצר שחררתי את זה בקלות.
מחר בערב מגיעות לשבועיים חמותי וגיסתי האהובות עד בלי די ואני צופה שם כמה אתגרים כבר על ההתחלה בצורה של שוקולד מהדיוטי פרי (מן מסורת שכזו). זה יותר קל כשיודעים מראש ואפשר לשוחח עם זה עוד בטרם...


[b]ממ[/b] (2015-03-23T16:46:56):
[u]לא מרגישה שחסר לי משהו.[/u]
באנה, היכולות שלך מרשימות! האם היין הוא מקור לנפילות? אולי את מסתדרת איתו?

[u]אבל בשבילי, מצבי ה"קליפה" הם לא בהכרח משהו שנראה מבחוץ כמו ירידה מהפסים. זו פשוט התחושה הזו שנגמר עכשיו משהו ואני תוהה למה בכלל הייתי בתוכו ואיך אני מצדיקה אותו מול עצמי. בגלל זה הפרדתי אותו מהתנהגות, כי הוא לא נמדד בהתנהגות אלא במודעות[/u]
תודה על ההבהרה. זה יותר מובן עכשיו. מתחברת לזה. הרעיון לדבר פחות הוא מעולה. אנחנו דברניות מצטיינות הפיצית ואני :-).

[u]לרוב לא קשור בשום צורה שהיא לילדים או להתפתחות שלהם אלא אלי.[/u]
זה גם וגם אני חושבת במקרה זה. אני עסוקה ומתוסכלת מרוב עבודה, והפיצית הגיעה לשלב תובעני ודרמטי מאוד. אני המוסרנית ישר חושבת על ילדים עניים, ועל איך היא מעיזה עם כל היופי והשכל והפופולריות שלה והטיפוח והכול. אני גם צוחקת על עצמי. אבל ברגעים מסוימים קורה בדיוק מה שתיארת.

למה הצטרפתי לדף? כי לכעוס עליה לפחות פעם ביום ממש הפך להרגל ולחלק מסדר היום. פיכס.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2015-03-23T16:59:10):
[u]<פעם הבאה בטלי את הפגישה בעצמך...>[/u]
זו היתה פגישה שציפיתי לה עם מישהו מצויין (-: אבל הוצאתי מתוק מעז (-:


[b]גוגוס[/b] (2015-03-23T17:29:08):
[u]באנה, היכולות שלך מרשימות![/u]
אנחנו כו-לה ביום השלישי, כן? וזה משהו שממילא כמעט לא נמצא בתפריט שלי אז לא צפיתי קשיים מי יודע מה.
גם הפורט, חביבי, היה בא אל פי בערך פעמיים בשבוע. לא ביג דיל. אבל הי, תודה על התמיכה :-)

[u]לכעוס עליה לפחות פעם ביום ממש הפך להרגל ולחלק מסדר היום. פיכס.[/u]
יאממי, הלקאה עצמית :-)
בטח יש איזה מחקר שקבע שזה [b]כן[/b] דבר טוב למשהו.
צ'מעי, יש לי עוד רעיון בשבילך - מה דעתך "לספור יום" בכל יום שבו הצלחת לקחת סיטואציה שבה האוטומט שלך הופעל וכמעט יצאה לך תגובה שאת לא מחבבת, וברגע האמת הצלחת לנשום ולסובב אותה למצב סביר או אפילו נעים?
אני חושבת שזו עשויה להיות למידה הרבה יותר משמעותית וזה חתיכת אתגר בפני עצמו. לחפש את הרגע הזה, לראות אותו בא, לעצור ולסובב.
<ואם עד הערב לא תצליחי פשוט תמציאי כעס מדומה ותסובבי אותו ;-)>

[u]אבל הוצאתי מתוק מעז[/u]
הכי שווה!


[b]ממ[/b] (2015-03-23T17:44:24):
[u]אנחנו כו-לה ביום השלישי, כן? וזה משהו שממילא כמעט לא נמצא בתפריט שלי אז לא צפיתי קשיים מי יודע מה.[/u]
סליחה שאני מציקה, אז למה להוציא אותו? אני מנסה להבין את היתרון שבמוחלטות.

_אממי, הלקאה עצמית :-)
בטח יש איזה מחקר שקבע שזה כן דבר טוב למשהו._
מה זאת אומרת? כבוד לאמהותינו וסבתותינו.


[u]צ'מעי, יש לי עוד רעיון בשבילך - מה דעתך "לספור יום" בכל יום שבו הצלחת לקחת סיטואציה שבה האוטומט שלך הופעל וכמעט יצאה לך תגובה שאת לא מחבבת, וברגע האמת הצלחת לנשום ולסובב אותה למצב סביר או אפילו נעים?[/u]
כן. זה בערך מה שאני עושה ביומיים האחרונים בכל מקרה. כבר היום היה יותר נעים.


[b]צפריר[/b] (2015-03-23T18:34:40):
הפלא ופלא
בעשירי למרץ אם זכרוני אינו מטעני הפסקתי לחלוטין לאכול דגנים.
אם לא מתייחסים לפירות אז גם סוכר למעט פה ושם שוקולד מריר.

זה בא אחרי שבוע ללא קפה.
שרציתי לראות מה רמת ההתמכרות שלי.

ואז חזרתי לקפה באופן מתון אבל זנחתי את הדגנים. ככה. .

ולגבי ה שלושה שבועות.
אכן שינוי מבשיל בתוך שלושה שבועות ובשל להתנחל בלב. ההתנחלות הזו מבקשת לפחות עוד שבועיים.
לכן חמישה שבועות.

ובאשר לקושי לקבל החלטה - הקושי נובע מזה שהחלטה היא מוחלטת, לא יחסית.
אי אפשר להימנע קצת מקמח לבן. אפשר להפחית אבל לא להימנע. להימנע אפשר רק באופן מוחלט. זהו. אין יותר קמח לבן. - ולמה זה נאמר? כי כאשר מדובר ביהודי אדוק כמוני, הקמח האפשרי בפלאפל של יורם מונע ממני לאכול פלאפל.

הכפיה על העצמי להפסיק איזה עניין ואף אם העניין הזה הוא התמכרות גרידא אינה עולה במחוזותיי באופן מוצלח במיוחד, שכן כאשר אני חש שעלי לכפות על עצמי על פני לשוחח עם עצמי או להקשיב לו היטב, זה פשוט לא קורה וחבל על כל הרמיה העצמית לאמור - אני אתגבר.
אין לי עניין להתגבר. להתבגר זה כבר ספור אחר וזה גם, לא יכול לקרות בכפייה.
אבל יכולה להתקבל החלטה להתבונן על הרעיון הזה של להתגבר
להתבגר.

וזה מקפל בתוכו פחות או יותר את ההתמכרויות האישיות שלי לכל מיני מינים וקושיות וענייני מזונות ובעיקר לשינויים.
וההתמכרות לשינויים יכולה להיות בוראת במיוחד כאשר מעורבת בעניין החירות הבסיסית של הנפש לחוות את הולם לבבה.
והנה, באתי לכתוב כצפריר ותודות מנסה (כדרכו) להשתחל.

קריצה.
צפריר





[b]נוודית[/b] (2015-03-23T18:38:41):
אני מכוונת את המחשבות בזמן השחיה לנושא אתגר22. זה נראה לי מתאים. היום חשבתי על עניין הזמן.
נראה לי שהאתגרים שעלו כאן הם משלושה סוגים, בהקשר של זמן:

~ כאלה שמבקשים הקצאת זמן (למשל שחייה, יוגה)
~ נייטרלים מבחינת זמן (למשל לא לכעוס, לא לאכול סוכר, אולי)
~ כאלה שמשחררים זמן (לא לצפות בטלויזיה)

מעניין אם ואיך הפקטור הזה משפיע על חווית הניסוי.


[b]נוודית[/b] (2015-03-23T18:42:42):
אני חושבת שדי מוסכם כאן שכפיה עצמית היא לא דרך מיטיבה לשום מקום. אבל התנסות בכפיה עצמית יכולה להיות מלמדת ומעניינת, גם כאשר ממש לא מאמינים בדרך הזו.


[b]צפריר[/b] (2015-03-23T18:51:20):
[u]אבל התנסות בכפיה עצמית[/u]
כל מי שחווה דכדוך או דכאון חווה כפייה עצמית.
לא מוצא בזה טעם ממשי אבל אתנסה בזה -
אכפה על עצמי להתנסות בהימנעות מכפייה עצמית
.
עוד קריצה


[b]נוודית[/b] (2015-03-23T19:00:45):
[u]אכפה על עצמי להתנסות בהימנעות מכפייה עצמית[/u]
זה סבבה, אבל זה ניסוי לגמרי אחר.

לא מקשרת דכדוך או דכאון לניסוי הזה. לפחות לא בינתיים :)


[b]גוגוס[/b] (2015-03-23T19:08:16):
[u]אז למה להוציא אותו? אני מנסה להבין את היתרון שבמוחלטות.[/u]
שחרור. שחרור מקבלת החלטות ותהיות והתחבטות.
השחרור זמני. ל 21 ימים. אם ימצא חן בעיניי - סביר שיישאר איתי בלי כל מאמץ, אולי עם מעט מודעות.

[u]כבר היום היה יותר נעים.[/u]
איזה כיף.

[u]בעשירי למרץ אם זכרוני אינו מטעני הפסקתי לחלוטין לאכול דגנים.[/u]
אחד השחרורים הנעימים ביותר שיש.
ולעניין הכפייה - כמוני כמוך. (כמעט) שום דבר לא הולך אצלי בכוח. ולכן אני בוחרת בדברים שאולי מבחוץ נראים כמו הפעלת כוח אבל אם נמצאים בבפנים שלי ברור שזה שחרור ועונג.

[u]ההתמכרות לשינויים יכולה להיות בוראת במיוחד[/u]
נכון. אבל לפעמים זו סתם התמכרות. ראיתי את זה מאוד בולט כשביום השני לניסוי הנוכחי כבר הייתי עסוקה במה יהיו האתגרים הבאים שלי.
לפעמים האתגר האמיתי הוא פשוט להיות בהווה, כמו שהוא בדיוק, ולחוות את הולם הלב.
<תודה לתודות על הפיוט הרצוי תמיד במחוזותיי>

נוודית, אהבתי מאוד את המבט על הזמן. מדהים שלקח לך שלושה ימים להעלות את זה, מכורת מחשבות זמן שכמותך.
הנה, גם לך יש התמכרות :-)
נראה אותך לא חושבת על זמן 21 ימים. איזה פרדוקס מופלא, הא?

[u]התנסות בכפיה עצמית יכולה להיות מלמדת ומעניינת, גם כאשר ממש לא מאמינים בדרך הזו.[/u]
ל 21 יום???
בחיים לא הייתי עומדת בזה, ובעיקר אם אני לא מאמינה בדרך.
כאמור - שחרור. מי שיכול לסובב ככה את הדברים יכול לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה, בהנחה שבאמת יש שם רצון ולא תכתיב או דחיפה של מישהו מבחוץ.


[b]נוודית[/b] (2015-03-23T19:30:40):
כפיה עצמית - מבחינתי זה מה שהניסוי הזה עושה. זה אכן צמד מילים קצת קשה, ואפשר לוותר עליו (בשמחה), אבל זה העניין. קבעתי מסגרת מסוימת, קשיחה, ואני אעמוד בה - כי כך החלטתי ביום 01. ברור [b]שאני[/b] בחרתי את המסגרת, ובחרתי [b]בטוב[/b] עבורי. אבל בניגוד לדרך הרגילה שלי, שבה אני בוחרת שוב ושוב, בשוטף ובזיג זג, בניסוי הזה - אין בחירה, לא בנושא האתגר שלי.

[u]אני בוחרת בדברים שאולי מבחוץ נראים כמו הפעלת כוח אבל אם נמצאים בבפנים שלי ברור שזה שחרור ועונג.[/u]
מסכימה. גם מבחינתי שחרור ועונג הם הכ ל י שבעזרתו אני כופה על עצמי לעמוד באתגר. זה לא חייב להיות בכוח. עדיין, זו כפיה עצמית, לדעתי. אני בוחרת לשחרר את המילים האלה מהקשר (רק) שלילי.
שחרור ועונג הם גם ת ו צ א ה (אפשרית ורצויה) של התרגיל.


[b][po]מיכל בז[/po][/b] (2015-03-23T19:49:03):
אני נורא נהנית מהדף הזה, אם כי בהחלטות שלי אני לא מצליחה לדבוק. אולי כי ביני לבין עצמי אני עושה את דיאטת 17 הימים וקשה לי להכניס עוד משהו, או סתם בגלל שככה זה עכשיו, אבל אין כעס או אכזבה. נראה לי שלראשונה מאז שגוגוס הזמינה לניסוי עוד בראשית דפי החיוניות, אני סתם אשב בצד ואהנה. ואחשוב לי על זמן ואדמיין את נוודית שוחה כמו באיורים של ג׳ודי ב״אבא ארך רגליים״ ואת בשמת רוקדת באוטו.

הינה עוד הבחנה בין הוספה להימנעות: הימנעות פחות מושכת את הדמיון, קשה לי לצייר אותה.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2015-03-23T20:07:07):
[u]הימנעות פחות מושכת את הדמיון[/u]
אצלי אני מרגישה שהיא מאוד נוכחת. יש ימים, שהנוכחות של ההימנעות מאוד מאתגרת.
אני צריכה להמנע באופן פעיל, כל יום כל היום.
מהאוכל האהוב עלי ביותר:
כבר כמה שנים נמנעת מגלוטן (עם סטיות פה ושם, אבל החל מ-11.1 - הרמטית). כבר כמעט שנה נמנעת ממוצרי חלב. (איזה מזל... בדיעבד).


[b]גוגוס[/b] (2015-03-23T20:10:04):
[u]עדיין, זו כפיה עצמית, לדעתי[/u]
אולי זה בגלל שהניסויים שלנו הפוכים. את בהוספה (או וידוא הוספה) ואני בהחסרה.
אני ממש לא מרגישה שום סוג של כפייה, בלי עניין של הקשר כזה או אחר.
הדבר הכי מוחשי לי זו ההחלטה. זה הכי רחוק שזה מגיע. אני יכולה מחר לשנות אותה, ואם אני לא משנה זה בגלל שאני בוחרת בה שוב. ושוב. ושוב.
אין אלמנט של כפייה. אני בוחרת באותו דבר 21 ימים.

[u]הימנעות פחות מושכת את הדמיון, קשה לי לצייר אותה.[/u]
אבחנה מקסימה ביותר בשביל מי שמתבונן מבחוץ. כשזה אצל הפרט עצמו, זה באמת ריק. משם השחרור מגיע.
את יכולה לדמיין אותי קלה :-)


[b]תמי[/b] (2015-03-23T21:26:48):
גם אני חווה את ההימנעות כשחרור. לעומת זאת כשהתלבטתי בענין האתגר ושקלתי להוסיף עשייה מסוימת, הרגשתי שמדובר בכפייה ולא רציתי.
אני חושבת שבמובן הזה יש הבדל בין האתגרים.
הכי קשה לי האתגר עם הבת. אני כה רגילה לשאול אותה ולדבר על הנושא שהחלטתי להניח לו, שזה ממש קופץ לי לגרון. היה לי פספוס אחד, אבל בסהכ למרות שקשה זה מרגיש נכון.


[b][po]מיכל בז[/po][/b] (2015-03-23T22:20:52):
[u]את יכולה לדמיין אותי קלה[/u]

אני תמיד מדמיינת אותך קלה. דמיינתי את הפורט במקום. בקבוק עתיק ויפה. (אני מוכנה לדמיין אותך כליידי אנגליה של תחילת המאה הקודמת, לוגמת קמצוץ פורט בסתר, לפני שהיא יוצאת להפגנה על זכות הבחירה.)


[u]לעומת זאת כשהתלבטתי בענין האתגר ושקלתי להוסיף עשייה מסוימת, הרגשתי שמדובר בכפייה ולא רציתי.[/u]

אני מבינה אותך. לי כל תוספת של עשייה, אפילו המבורכת ביותר, תיראה בימים אלה ממש כמו משקולת או אבני ריחיים לצווארי. הימנעות קלה יותר במובן הזה שהיא לא תוספת ולא לוקחת זמן, אבל כן נותנת איזו תחושה של עשיית טוב למען עצמך.


[b][po]חני בונה[/po][/b] (2015-03-23T22:46:31):
02
|יש|


[b]גוגוס[/b] (2015-03-23T23:09:16):
[u]אני מוכנה לדמיין אותך כליידי אנגליה של תחילת המאה הקודמת, לוגמת קמצוץ פורט בסתר, לפני שהיא יוצאת להפגנה על זכות הבחירה.[/u]
זה בלי מחוך, נכון?
ואפשר שהליידי הזו תעשה עוד כמה דברים בסתר?

חני, היפ היפ!
גם אני מסיימת את היום הזה מבחינת האכילה והוא נרשם כמוצלח מאוד.
מה שכן...
לאיש שלצדי יש יומולדת מחר והחגיגה ברביעי עם האמא והאחות. בימי הולדת אצלנו כל אחד מזמין לעצמו ארוחה כלבבו, בדרך כלל דברים שפחות נהוג לאכול בבית.
וכך יוצא שאני מארגנת ארוחה שאת רובה לא אוכל. אז דאגתי לעצמי לצד זה ל: זיתים טובים, אבוקדו בשל, הבורקסים הטבעוניים שלי, וסלט מעולה.
ויש מצב שתוך כדי הארוחה אני אזכיר לעצמי שבסופה אני יוצאת לרקוד ומעדיפה להיות קלה וכך הכל יהיה יותר קל :-)
ועוד פסח בדרך. נו, שויין.

מתברר שהילדים בכלל לא שכחו את הצטרפותם לניסוי שלי. סתם השמצתי.
היום בלילה אומר לי המרכזי, שחזר מחבר, שהוא נתקע כי אצל החבר הגישו פיצה לארוחת ערב. אבל האמא שאלה אם רוצים לקינוח עוגיות או פירות והוא מיהר להגיד פירות אפילו שהוא רצה את העוגיות ושאל אותי אם לדעתי זה נחשב.
יכולתי לתת לו את כל ההרצאה שנתתי לממ ולספר לו סיפורים מחמש עשרה שנים אחורה אבל במקום זה פשוט צחקתי ואמרתי לו שזה נחשב פעמיים אם הוא בכלל זכר את זה ובחר בפירות במקום בעוגיות שבטח רצה מאוד.


[b]נוודית[/b] (2015-03-24T03:57:18):
[img]http://i.imgur.com/xKRp5yc.png[/img] [img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/7GKWlaR.png[/img][/img][/img][/img][/img]


[b]נוודית[/b] (2015-03-24T04:24:53):
_אני ממש לא מרגישה שום סוג של כפייה, בלי עניין של הקשר כזה או אחר.
הדבר הכי מוחשי לי זו ההחלטה. זה הכי רחוק שזה מגיע. אני יכולה מחר לשנות אותה, ואם אני לא משנה זה בגלל שאני בוחרת בה שוב. ושוב. ושוב._

אני נשארת עם זה ומנסה לחדד, כי מבחינתי זה לב הניסוי. החלטה שאני שוחה כל יום, ואני בוחרת בה שוב ושוב - זה המצב הרגיל שלי.
בניסוי הזה, יש לי בנוסף גם החלטה לקבע את ההחלטה הראשונית, ולא לפתוח את זה לדיון (או אפילו דיונצ'יק) מידי יום. מבחינתי זה סוג של כוח טבע עכשיו. ואני פשוט עושה, כי זה מה שקבעתי. הניסוי שלי הוא להתבונן בחוויה שלי כשאני פועלת תחת קביעה מוחלטת. זו קביעה שלי, אני בחרתי בה מרצוני החופשי והמלא, ואני שמחה בה. כמובן שאני בעצם יכולה להפסיק מתי שאני רוצה. אין שום סנקציה על חריגה. בטח לא חיצונית, ואני חושבת שאני אפילו לא ארגיש רע עם עצמי. וזה לא הנושא. אני לא דבקה בהחלטה בגלל פחד מעונש או פחד בכלל.

אני רואה את זה כאילו אני עוברת ל mode of operation שונה. בעוד המוד הרגיל שלי כולל בחירות על כל דבר, במוד הזה אין לי בחירה בנושא הזה של השחיה, אני פועלת תחת ההוראה הראשונה של לפני 4 ימים.
אם אני מנסה לפרק את זה - בדרך פעולה הרגילה שלי יש לי בכל רגע פחות או יותר מרחב בחירות מלא, למשל בנושא השחיה - אם לשחות, מתי לשחות, כמה לשחות, וכל צירוף בחירות אפשרי ומשמח. בדרך של הניסוי יש בחירה אחת, בהתחלה, וכל נקודות הבחירה בזמן אמת נשמטות. המרחב נקי. כמעט, כי לא החלטתי על זמן השחיה בכל יום. אבל אין שאלה אם אני שוחה היום (כן!) וכמה אני שוחה.
בהחלטה המקורית אני לא בוחרת שוב ושוב. ברירת המחדל היא הפוכה. היא קיימת והיא בתוקף עד שאני [b]אבחר אחרת,[/b] אבחר לצאת. זה opt-out, במקום הדרך הרגילה שלי של opt-in.

[u]אולי זה בגלל שהניסויים שלנו הפוכים. את בהוספה (או וידוא הוספה) ואני בהחסרה[/u]
הממ. כשצמתי 5 ימים, וגם כשאני צמה יממות לסירוגין - אני בדיוק באותו מוד. וכבר דיברנו והסכמנו על זה שאחד הדברים הכי כייפים בצום זה שאין בכלל התעסקות עם זה, עם השאלות והבחירות - מה, מתי, כמה..

אני מוותרת על השימוש במילה כפיה, כי היא סתם מסך עשן כאן על ההתבוננות האמיתית. אולי אני אגדיר את זה כ [b]מצב פעולה מקובע[/b] לעומת [b]מצב פעולה זורם[/b] הרגיל שלי.

אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי קצת יותר. קצת הרבה מילים :/ אבל חשוב לי לדייק את זה לעצמי, ותודה שאתן משתתפות איתי במאמץ הזה :)

[img][img][img]http://i.imgur.com/usEIVOo.png[/img][/img][/img]


[b]נוודית[/b] (2015-03-24T04:32:58):
[u]יכולתי לתת לו את כל ההרצאה שנתתי לממ ולספר לו סיפורים מחמש עשרה שנים אחורה אבל במקום זה פשוט צחקתי ואמרתי לו שזה נחשב פעמיים אם הוא בכלל זכר את זה ובחר בפירות במקום בעוגיות שבטח רצה מאוד[/u]
אני חושבת שיש פה סטארט-אפ. אחרי שדיברנו על "לדבר אל ילדים כמו אל מבוגרים", בלי להתיילד או לשטח. עכשיו עולה "לדבר אל מבוגרים כמו אל ילדים".

כמו הרעיון של לבדוק את חיוניות התזונה דרך התבוננות על "האם זו תזונה מתאימה לפעוט שלי" -
אפשר לדבר עם ההנחיה הפנימית של: "האם הייתי מדברת ככה לילד בן העשר שלי".
יש מצב שזה ינקה ויפשט, ויביא חיוך :)


[b]נוודית[/b] (2015-03-24T04:58:46):
פסקול להבוקר: "Que sera sera"
ללב - גירסת [url=https://youtu.be/JlfPY8lzwMk]הילדים התאים.[/url] איזה חמודים.
ולתנועה -גירסה [url=https://youtu.be/3m53QnznGLs?list=RD3m53QnznGLs]מקפיצה ומשמחת[/url]
ועוד [url=https://www.youtube.com/watch?v=LlGFwlXvgSw]אחת[/url] כי קשה לי לבחור :)


[b]תמי[/b] (2015-03-24T08:29:47):
[u]מתברר שהילדים בכלל לא שכחו את הצטרפותם לניסוי שלי. סתם השמצתי[/u]
איזה יופי, וכל הכבוד לבן שלך. זה נורא משמח לראות מודעות כזו אצל ילדים.
גם הבנות שלי לא שכחו. והצליחו ממש יפה. הגדולה עמדה בפיתויי סוכר אצל הסבתא והצליחה לסרב. הקטנה הצליחה קצת פחות אבל הודיעה לי שהיא ממשיכה (: שתיהן עדיין בעניין.

[u]הניסוי שלי הוא להתבונן בחוויה שלי כשאני פועלת תחת קביעה מוחלטת[/u]
מסכימה. גם אצלי הנקודה היא שזה לא נתון לבחירה מחדש כרגע. אבל אולי יותר מדויק עבורי זה להגיד שהניסוי שלי הוא להתבונן בחוויה (ובתחושות הגופניות) כשאני פועלת במסגרת מאוד מוגדרת. היא לא מוחלטת, רק מאוד ברורה.
וכבר הרגשתי דברים חדשים. כשאני לא אוכלת בכלל בכלל סוכר, פתאום גם הירקות מרגישים מתוקים. גזר למשל. משהו בטעם משתנה. וזה למרות שגם לפני הניסוי אכלתי מעט מאוד מתוק.


[b]תמי[/b] (2015-03-24T08:35:54):
[u]סליחה שאני מציקה, אז למה להוציא אותו? אני מנסה להבין את היתרון שבמוחלטות[/u]
משיבה לשאלה, למרות שלא הופנתה אלי. אבל היא מעסיקה אותי כי גם אני הורדתי באתגר הזה דברים שממש היו בשוליים של התפריט שלי.
מה היתרון שבמוחלטות?
ראשית - גופני. החוויה של בכלל בלי סוכר הופכת להיות מאוד נעימה בגוף. עבורי יש הבדל גדול בין קצת סוכר, קצת גלוטן, קצת דגנים, ובין בלי בכלל. זה מתבטא בגוף - מערכת העיכול, נפיחות של הבטן, משהו בראש.
זה גם נכניס קלות להתנהלות היומיומית. כי מאוד ברור מה כן אוכלים ומה לא. אין התלבטות.
חוץ מזה עבורי זה מונע איזשהי היסחפות שלא רציתי בה - התחלתי לנשנש יותר ויותר מכל מיני מאכלים שלא בתפריט הרגיל שלי. והמוחלטות מאפשרת לי לעצור את זה בבת אחת ולשים לב לנטייה הזו - לעשות משהו שבעצם אני לא רוצה בו, בלי שיקול דעת.


[b]מצ'רה[/b] (2015-03-24T09:34:12):
[u]בניסוי הזה, יש לי בנוסף גם החלטה לקבע את ההחלטה הראשונית, ולא לפתוח את זה לדיון (או אפילו דיונצ'יק) מידי יום. מבחינתי זה סוג של כוח טבע עכשיו. ואני פשוט עושה, כי זה מה שקבעתי. הניסוי שלי הוא להתבונן בחוויה שלי כשאני פועלת תחת קביעה מוחלטת.[/u]
[u]אילו אני עוברת ל mode of operation שונה.[/u]

אני חושבת שיש בזה המון חופש ומנוחה. זה חוסך המון אנרגיה של מו"מ ודיאלוג פנימי.
ריצ'רד פיינמן מספר בספרו (המעולה), שבמשך שנים הוא היה מתלבט כל פעם איזה קינוח להזמין במסעדה, כי הוא רצה הכל (ממש מתאים לדף הזה ;-) ) ובסוף הוא החליט שמהיום הוא מזמין תמיד גלידת שוקולד - וזהו, מאז הוא לא חשב על זה בכלל!

ואני אישית קבעתי לאחרונה עם אדם קרוב, שבמשך השנתיים הקרובות אנחנו לא פותחים לדיון איזשהי סוגיה מהותית ביחסים בינינו, ומתנהלים תחת ה [u]mode of operation[/u] הקיים עד אז - ואז נראה. אני מרגישה שזה נותן הרבה שקט לעשות מה שרוצים לעשות בתוך תחום ההחלטות הקיימות.


[b]מצ'רה[/b] (2015-03-24T09:36:56):
אה, והאיור מאמם ואהוב מאד. מדמיינת אותך בין הדגים והאלמוגים הטרופיים.


[b]סיגלית[/b] (2015-03-24T10:09:26):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]אני אישית קבעתי לאחרונה עם אדם קרוב, שבמשך השנתיים הקרובות אנחנו לא פותחים לדיון איזשהי סוגיה מהותית ביחסים בינינו, ומתנהלים תחת ה mode of operation הקיים עד אז - ואז נראה. אני מרגישה שזה נותן הרבה שקט לעשות מה שרוצים לעשות בתוך תחום ההחלטות הקיימות.[/u]

מצטרפת לדיון, אשמח להרחבה בדוגמא לעיל, אם תסכימי בבקשה (אם לא זה בסדר כמובן) .
לא הבנתי איך ההחלטה לסגור סוגיה כלשהי לדיון נותן שקט לעשות מה שרוצים? זה מסקרן אותי באופן אישי (מעשי לחיי) והייתי רוצה להבין איך עקרון זה עובד, אם תרצי , כמובן...


[b]לילי[/b] (2015-03-24T11:04:58):
04, טפו טפו.
וסחתיין לכולן, מעוררות השראה ( וגם לבן של גוגוס המהמם).


[b]מצ'רה[/b] (2015-03-24T11:07:29):
סיגלית, לא מתאים לי לפרט (פה או בכלל) על מה מדובר.
אבל אני יכולה לענות באופן יותר כללי, ואולי זה יבהיר:
בתוך המשחק הגדול של החיים צריך כל הזמן לקבל החלטות.
חלק גדולות, חלק קטנות, חלק חשובות ממש וחלק הרבה פחות.
ויש משהו מאד מאד משחרר בעובדה שיש נושאים שתקופה מסוימת פשוט לא צריך להחליט לגביהם - הם כבר מוחלטים וזהו.
זה קצת כמו ההבדל בין לקנות-משהו-ושיהיה-בבית אבל לא לאכול אותו, לבין לא להכניס את המשהו הזה הביתה מלכתחילה.
לפעמים הרבה יותר קל עם נושאים שלא צריך לחשוב עליהם כל הזמן, כי אירגנו את הנסיבות באופן שמייתר את המו"מ לעת עתה.
למשל, אני צמחונית לגמרי. אז כל פעם שנמצא מולי אוכל בשרי, ברור לי מראש שאני לא אוכל אותו. אם הייתי צמחונית-שלפעמים-אוכלת-בשר, אני מניחה שהייתי עוסקת הרבה יותר (זמן ואנרגיה) בשאלה "אולי לאכול מזה רק קצת כי זה נראה טעים" וכאלה. ואז אני מסתכלת מה יש פה לאכול לצמחונים - ומסתדרת עם זה הרבה יותר בשמחה ובקלילות, כי כמעט תמיד זו לא בעיה.
ביישום של זה להסכמים עם אנשים קרובים, אני זוכרת למשל שבתי סיכמה איתי לפני כמה שנים, שבמשך אותה שנה לא נשוחח איזשהי שיחה חוזרת שהיתה בינינו לפני כן. זו היתה מין שיחת נפש עם דפוסים קבועים שחזרה על עצמה הרבה פעמים בשניםם שקדמו, והחכמה הזו אמרה שהיא מרגישה שזה רק מחליש אותה ולא עוזר לה להתמודד, וקבעה גבול בזמן שעד אליו לא נדבר שוב על אותו נושא.
מקוה שזה יותר ברור.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-24T11:15:21):
[u]אני מוותרת על השימוש במילה כפיה, כי היא סתם מסך עשן כאן על ההתבוננות האמיתית[/u]
מסכימה מאוד מאוד. נתקעה לי בגרון, ובייחוד בהקשר שלך.
בלעדיה אני מבינה אותך מצוין :-)

ולמרות זאת, מרגישה שאני במוד שונה משלך ושל תמי אבל עוד אין לי מילים בשבילו. כל המילים הנוקשות כמו "מוחלטות" או "מקובע" הן פשוט לא חלק מהחוויה שלי כרגע. אולי זה יעלה כאשר תהיה לי תחושה של אתגר. עוד לא הגעתי לשם. כרגע אני חושבת שאני לא מגיעה לתחושה של האתגר [b]בגלל[/b] שאני בתוך רכות גדולה ושחרור אבל אולי אני טועה. עוד נראה. הרי אתגר הוא עניין תפישתי לגמרי הרבה פעמים.

[u]"לדבר אל מבוגרים כמו אל ילדים"[/u]
אני עושה את זה לא מעט...

[u]עבורי יש הבדל גדול בין קצת סוכר, קצת גלוטן, קצת דגנים, ובין בלי בכלל[/u]
מזדהה לגמרי.

[u]בסוף הוא החליט שמהיום הוא מזמין תמיד גלידת שוקולד - וזהו, מאז הוא לא חשב על זה בכלל![/u]
מצ'רה, זה מעלה לי את שאלת אחוזי השיגרה.
כבר כתבתי כמה פעמים בחיוניות שהדבר היחיד שחשוב לי זה שהשיגרה תהיה טובה וברורה. ושיגרה זה כל דבר שהוא מעבר ל 50%. לפעמים זה 99% ולפעמים זה 51% וכל דבר באמצע טוב לי כמעט באותה מידה.
אני חושבת שככל שהשיגרה שלי (בהיבט הרחב והמלא שלה, לא רק התזונתי) יותר ברורה לי ויציבה, כך יהיה לי פחות צורך לקבע עוגנים. וכאשר החיים שלי קצת הפוכים וזה מכביד עלי (לא על כולם זה מכביד, אני יודעת. עלי כן) יהיה לי צורך לקבע דברים.
יש שיקראו לזה שליטה (תמי הציעה את זה במרומז בתחילת הדיון) ויש שיקראו לזה שקט מרעש מיותר (וזה מה שאת מציעה) ויש שיקראו לזה שחרור (שאני מציעה, כי התחושה המרכזית שזה נותן לי זה מרחב להתעסק בדברים אחרים שחשובים לי יותר). ובטח יש עוד תיאורים לדבר הזה שמתרחש כשפשוט מבטלים משהו שמעורר או מטפח חוסר יציבות.

נוודית, אני מתה על האיור. למרות שהוא באמת מזכיר נמלה, וכשאני חושבת עליך ועל נמלים...


[b]גוגוס[/b] (2015-03-24T11:18:36):
[url=https://www.youtube.com/watch?v=xZbKHDPPrrc]וזו[/url] הבחירה שלי. ואלס, כמובן.
רגע, באיזה דף אנחנו? שוב נהייתה לנו סמטוחה?


[b]סיגלית[/b] (2015-03-24T11:36:57):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]סיגלית, לא מתאים לי לפרט (פה או בכלל) על מה מדובר.[/u]
אה... וודאי שלא התכוונתי שתפרטי את הסוגיה, התכוונתי להרחיב על העיקרון הזה, וכך עשית, תודה.

אצלי אם אני אומרת על סוגיה מסויימת שאין דיון ואפילו לא דיונצ'יק , אז זה נתפס בעיני עצמי כחוסר חופש. אין אצלי הסכמה פנימית לכך וגם לא בסביבתי.
אני בורחת כמו מאש (לא יודעת למה) מהחלטות סגורות.
התנהלות זו באמת מקשה עלי ומחלישה כפי שתיארת עם בתך אבל איני יודעת להתנהל אחרת.


[b]נוודית[/b] (2015-03-24T11:42:36):
[u]אולי זה יעלה כאשר תהיה לי תחושה של אתגר[/u]
במציאות - גם לי עוד לא עלתה שום תחושה כזו. אני חושבת שבחרתי אתגר מאד קל ונעים לי, וזה פשוט זורם לגמרי. הכל בשמחה וברכות, ולא נתקלתי בשום תחושה של קשיחות, למרות שאני יודעת בראש שיש לי מסגרת. כל מה שדיברתי עליו הוא בתיאוריה של הניסוי. יש לי *רצון) להתקל בקיר הזה, בתחושה הזו, ולהתבונן בעצמי מולו. יכול להיות שהוא בכלל לא יגיע מכיון שהבסיס של כל התנועה הזו היא בחירה שלי שטובה לי. נראה לי שזאת שאלת המחקר שלי :)



[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-03-24T13:52:14):
תמי, תודה ענקית לך. המשפט הזה:
[u]כל פעם שנמצא מולי אוכל בשרי, ברור לי מראש שאני לא אוכל אותו. אם הייתי צמחונית-שלפעמים-אוכלת-בשר, אני מניחה שהייתי עוסקת הרבה יותר (זמן ואנרגיה) בשאלה "אולי לאכול מזה רק קצת כי זה נראה טעים" וכאלה.[/u]

הוא בדיוק הסיבה ללמה אני [b]לא[/b] מקבלת החלטות מוחלטות בתזונה ותנועה. כי אני לא מקדישה הרבה זמן ואנרגיה לשאלה אם לאכול או לא לאכול מזה, ולאסור על עצמי דברים שלדעתי זניחים בכמותם והשפעתם ידרוש ממני הרבה אנרגיה של החזקה והתאפקות, ואז אני גם אקדיש לזה יותר מידי זמן ואנרגיה, כשכרגע אני לא מקדישה את הזמן הזה, וממש רוצה לשמור על יחס פשוט לאכול.

מצד שני, גם הניסוי שלי יכול להראות מהצד כמו כפייה, ולי ברור שהוא לא. אני בסך הכל מתחייבת לעצמי לעשות משהו שאני [b]רוצה[/b] לעשות, ולפעמים לא מגיעה לעשות מסיבות שלחוסר ארגון וחוסר תשומת לב ודחיינות כרונית וחשש מאורדינלים.
בכוונה בחרתי באתגר שלא יגיע לקיר של כפייה עצמית, כי לי אין רצון כרגע להיתקל בו.

03




[b]גוגוס[/b] (2015-03-25T02:20:27):
[u]תמי, תודה ענקית לך[/u]
זו היתה מצ'רה :-)

אצלי נגמר עוד יום מוצלח. גירדתי אתגר כשהאיש קנה לעצמו שוקולד מריר מעולה ויין, בנוסף לארוחה הודית קטנה שהזמנו מהמסעדה המצוינת מתחת לבית (נטולת סוכר וגלוטן. בדקתי היטב. וגם בלי אורז. רק ירקות מבושלים בכל מיני משמחי חיך).
היין לא פיתה בכלל. השוקולד - קצת.
באופן משונה האיש החליט לא לפתוח את זה ולא את ההוא. לא שאלתי למה וזה היה לי נוח מאוד.

[b]נוודית[/b] (2015-03-25T02:29:56):
[img]http://i.imgur.com/7IQ7TzM.png[/img] [img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/7GKWlaR.png[/img][/img][/img][/img][/img]

[b]גוגוס[/b] (2015-03-25T02:30:30):
נוודית, המספר זה היום שנגמר או היום שמתחיל?
<הממ... בוקר טוב?>


[b]נוודית[/b] (2015-03-25T02:33:56):
מתחיל, אני עם הפנים קדימה!
[list=1]
[*] 3 היה 01.
[/list]
(על פי שעון ישראל, כי זה זמן השרת :)
[sub]הרבה פעמים ההודעה האחרונה שלך מקדימה את הראשונה שלי, אבל אני מתגברת :)[/sub]

<לילה טוב לך>


[b]גוגוס[/b] (2015-03-25T04:02:51):
לילה טוב :-)


[b]מצ'רה[/b] (2015-03-25T08:15:48):
11
עד עכשיו כל כך קל לי שאני חושבת שבחרתי את הנושא הלא נכון לניסוי/משחק הזה.
אבל בשביל לא להפסיק באמצע - מחכה עד הסוף ואולי אז אחליט על משהו חדש וטיפה יותר מאתגר
(אבל אז זה לא יהיה איתכן... שזה גדול חלק מהכיף)


[b]תמי[/b] (2015-03-25T08:56:07):
גם אני עם הפנים קדימה, למרות שיום אחד אחריכן (:
הולך טוב, אם כי אני מרגישה את חווית האיסור. אולי זו חוויה של תשומת לב מוגברת. כי אני שמה לב למקומות שבהם הייתי מנשנשת ועכשיו מקפידה לא לעשות את זה.
מחכה שההרגל ייטמע. לרוב זה מתרחש אצלי אחרי כמה ימים.
שמה לב שלקראת מחזור ובימי המחזור יש לי חשק לדגנים וסוכרים, ויש לי נטייה לוותר לעצמי ולאכול. תוהה אם זה פיסי או מין מחשבה שאימצתי.
והבנות שלי - ממשיכות גם. מפתיעות אותי בנחישות שלהן. בלי למצמץ בכלל.
האתגר הקשה יותר שלקחתי על עצמי גם מצליח - אני לא שואלת ולא מנג'סת. זה אמור היה להיות הכי קשה ודווקא בהקשר הזה החוויה היא של קלות. כאילו הוצאתי איזשהו נושא מעיק מהנשמה שלי. לא מדברת עליו והרבה פוחדת חושבת עליו.
זה ממש נעים. אני מקווה שזה גם נכון - כלומר, שחוסר המעורבות שלי בנושא הזה - שהוא נוח לי ולה - לא יתגלה כמזיק אחרי כמה זמן. תוהה.

שוקולד מריר ויין - אכן פיתוי ענק.


[b]לילי[/b] (2015-03-25T09:00:27):
[list=1]
[*] וזה משתפר מיום ליום. השקט הזה בבוקר, מדיטציה, מעט תנועות/ מתיחות. הבוקר גם שטפתי כלים וסידרתי את הר בגדים בלי ההימהום הזה ברקע: לבדוק מי כתב מה, מי ענה וכו'. והוספתי גם מים פושרים עם לימון בבוקר וזה כבר משפיע לטובה על העיכול. לאט לאט, קודם מנהטן, אח''כ ברלין.
[/list]
[url=https://www.youtube.com/watch?v=[po]JTTC]בוקר טוב[/url] fD598A[/po]


[b]סיגלית[/b] (2015-03-25T09:16:46):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]גם מים פושרים עם לימון בבוקר וזה כבר משפיע לטובה על העיכול. לאט לאט, קודם מנהטן, אח''כ ברלין.[/u]
בדיוק החלטתי להצטרף עם האתגר הזה, לשתות מים על הבוקר - עדיף עם לימון...
בשבילי היום היה היום ה - 1
אני קצת אחרי כולן פה, אך זה בסדר.
תקבלו אותי למועדון?


[b]לילי[/b] (2015-03-25T09:21:11):
_בדיוק החלטתי להצטרף עם האתגר הזה, לשתות מים על הבוקר - עדיף עם לימון...
בשבילי היום היה היום ה - 1
אני קצת אחרי כולן פה, אך זה בסדר.
תקבלו אותי למועדון?_
לא אחראית על המועדון אבל ברוכה הבאה :-) @


[b]גוגוס[/b] (2015-03-25T11:13:55):
[u]אבל אז זה לא יהיה איתכן... שזה גדול חלק מהכיף[/u]
סביר שאתחיל אחד חדש אחרי ואולי לא אהיה היחידה.

[u]אני שמה לב למקומות שבהם הייתי מנשנשת ועכשיו מקפידה לא לעשות את זה[/u]
אני שמה לב למחשבות שלי. יש לי איזה דאבל טייק קטן כזה (כמו אתמול שביקשתי מהאיש לבדוק בטלפון לפני ההזמנה שזה בלי גלוטן וסוכר) ואז אני הולכת הלאה.

[u]החוויה היא של קלות. כאילו הוצאתי איזשהו נושא מעיק מהנשמה שלי[/u]
איזה יופי. לפעמים "כלל" או "חוק" משחררים אותנו. לא תמיד זה טוב, אבל כשזה בא מתוכנו זה יכול להיות חיובי. רובנו חושבים יותר מדי ומדברים יותר מדי.
וגם אוכלים יותר מדי :)

לילי, בהשראתך באמת חזרתי גם אני לזה וכבר כמה ימים אני לא מדליקה את המחשב בבוקר.
אני קצת מרמה וקוראת על הנייד רק מיילים משמחים כי זה עושה לי נעים על הבוקר. מהטלפון אני אף פעם לא עונה אלא במקרי חירום אז זה סוג של שחרור.
אני מקבלת חיבוק מילולי לכמה דקות וממשיכה הלאה. אין את ההתיישבות הכבדה ליד השולחן ואת האור החזק בעיניים ואת ההישאבות הזו. זה פי אלף יותר טוב.
תודה לך.

[u]תקבלו אותי למועדון?[/u]
אם תבטיחי לא לשרוף אותו, אז כן :-)
<וגם אני לא אחראית על המועדון אבל זה לא מסתדר בבדיחה>


[b]מצ'רה[/b] (2015-03-25T11:17:33):
_רובנו חושבים יותר מדי ומדברים יותר מדי.
וגם אוכלים יותר מדי :)_
ממש.




[b]לילי[/b] (2015-03-25T11:56:56):
_לילי, בהשראתך באמת חזרתי גם אני לזה וכבר כמה ימים אני לא מדליקה את המחשב בבוקר.
אני קצת מרמה וקוראת על הנייד רק מיילים משמחים כי זה עושה לי נעים על הבוקר. מהטלפון אני אף פעם לא עונה אלא במקרי חירום אז זה סוג של שחרור.
אני מקבלת חיבוק מילולי לכמה דקות וממשיכה הלאה. אין את ההתיישבות הכבדה ליד השולחן ואת האור החזק בעיניים ואת ההישאבות הזו. זה פי אלף יותר טוב.
תודה לך._
איזה כיף :-) זה משמח כפליים כי יש לי כול כך הרבה להודות לך גוגוס. אכלתי עכשיו סלט מלא כול טוב עם אפרסמון חתוך. זה בזכות דף החיוניות שכתכת בו על סלטים עם פירות. וכמובן שלא הוספתי מלח, כפי שכתבת, כי איכשהו האפרסמון מייתר את הצורך במלח. בקיצור, תודה ענקית @


[b]מצ'רה[/b] (2015-03-25T11:57:02):
[u]האם אנחנו חיים יותר מידי? :)[/u]
לא (-:
יותר מדי זמן? (אולי, תלוי מה קורה בו)
או יותר מדי חיים בתוך החיים? לא נראה לי שיש כזה.


[b]לילי[/b] (2015-03-25T11:58:06):
[u]אני מדליקה את המחשב על הבוקר, אין לי שום תוכנית לשנות את זה. זה ממש נעים לי :)[/u]
נהדר נוודית, תהני. לי נחוץ להתחיל את הבוקר ללא מחשב אבל מבינה שלא לכולם.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2015-03-25T12:20:31):
[u]עד עכשיו כל כך קל לי שאני חושבת שבחרתי את הנושא הלא נכון לניסוי/משחק הזה.[/u]
חס וחלילה לשנות!
זה נפלא.
לשמוח.
טוב מאוד לבחור אתגר קל. ואז להצליח בו. ואז להרגיש נפלא, כי הכל טוב והחיים זורמים ואני עומדת במה שבחרתי |יש| וכשייגמר וההרגל הזה כבר נטבע בי אז אפשר לבחור עוד אתגר, גם כן קל, וגם בו לעמוד.


[b]סיגלית[/b] (2015-03-25T13:14:24):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

_תקבלו אותי למועדון?
אם תבטיחי לא לשרוף אותו, אז כן
<וגם אני לא אחראית על המועדון אבל זה לא מסתדר בבדיחה>_
דווקא יש לי נטיות פירומניות ;-) אך בגלל שזה תנאי קבלה למועדון אתגבר על הנטיות שלי ;-)

תודה..


[b]ממ[/b] (2015-03-25T16:33:07):
[u]אני קצת מרמה וקוראת על הנייד רק מיילים משמחים כי זה עושה לי נעים על הבוקר.[/u]

לי לקח חודשים ללמוד להימנע מלקרוא מיילים במיטה לפני השינה. כן כן.

לי הולך לא רע. הדף הזה ממש עוזר. אתמול לא כעסתי בכלל. בערב נזפתי ממש קלות, והבוקר קלילות. זה בעיקר על התארגנות איטית לטעמי. זה גם מיותר.
הרגשתי פחות כועסת. היום התחיל קונפליקט (היא עם חברה בבית, מורעבות, אני עוד בעבודה, הלחץ מופעל). פתרתי אותו לא רע בהסבר נעים שכדאי שיכינו לעצמן מנה ראשונה פירות, יוגורט ושקדים, ואז כשאבוא אכין ארוחת צהריים. לפני שבוע כבר הייתי כועסת על הלחץ.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-26T01:47:54):
[u]בקיצור, תודה ענקית[/u]
לילי, איזה כיף לי שככה מסתיים לו היום שלי. ממש ממתק נעים בלי שום סוכר מלאכותי @

[u]לי לקח חודשים ללמוד להימנע מלקרוא מיילים במיטה לפני השינה[/u]
איכשהו את זה לא עשיתי מעולם, פשוט כי אני מגיעה למיטה כבר ממש ממש עייפה. אבל אני לרוב בודקת את המחשב לפני שאני נכנסת למיטה.
אולי אחרי שאבסס שיגרת בוקר נטולת אזליג את זה גם לשיגרת ערב שתסיים מוקדם יותר עם המחשב.
זו בעיה כשכל העבודה על המחשב.

ו-ממ, על כל שאר מה שכתבת - (())
זה פשוט אדיר וממלא שמחה של ממש.

ואצלי נגמר עוד יום מוצלח.
חגיגת יום ההולדת עברה עלי ממש בקלות.
לא התחשק לי בכלל מהפשטידות למרות שידעתי שהן מעולות, והמתוקים אפילו לא קרצו לי.
הסלט שלי יצא אליפות העולם והבורקסים היו משו משו. אכלתי שניים ושמחתי בחלקי. היה גם קל כי הלכתי לרקוד אחר כך ולא רציתי להיות כבדה.
בקיצור, לחינם דאגתי. זה לא היה אפילו קרוב למשהו שהייתי מכנה "אתגר".

בסוף השבוע חוזר לברייטון הפסטיבל הטבעוני המצוין שאנחנו כבר מכירים.
מצד אחד - כל דוכן שני מציע טעימות והרבה דברים מלאים בסוכר. גלוטן אין הרבה מטבע האופנה הנוכחית.
מצד שני - זו תהיה הפעם השלישית שלי בפסטיבלים כאלה והדברים נוטים לחזור על עצמם. יכול להיות שגם זה יהיה קל כי מה אני כבר מפסידה? די טעמתי את הכל. פעמיים :-)

זה די מדהים. באופן חריג מאוד, עקב יום ההולדת והביקור המשפחתי וכל מיני אי הבנות - הבית שלי מפוצץ בשוקולד איכותי ואהוב.
וזה לא מזיז לי את הריס.
אחת הסיבות - נפשית ורגשית אני במצב טיפ טופ. תוהה איך זה היה מתקבל לו הייתי במצב אחר. אני מניחה שהייתי לוקחת הכל ומשכנת בפח...


[b]גוגוס[/b] (2015-03-26T02:07:43):
ואגב אגב, יפה לראות איך התחלתי מסוכר וגלוטן, ובפועל בעצם נפרדתי בניסוי הזה גם מאלכוהול וגם מכל הדגנים וקרובי משפחתם, כמו אורז וקינואה.
נשארו איתי טיפה תפוחי אדמה. עוד נראה בקשר לזה.


[b]נוודית[/b] (2015-03-26T05:25:19):
[img]http://i.imgur.com/5OSoUfn.png[/img] [img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/7GKWlaR.png[/img][/img][/img][/img][/img]


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-26T10:06:00):
יום שישי לאתגר ואני בכאבים וחרדות, נאבקת לא לשקוע שוב במעיינות החרדה והעצב.
25 ימים בלי רסיטל והנה זה מכה בי בשנית.
כחודש אחרי שמפסיקה לגמרי את הכדורים (גם השפעה אפסית של רבע כדור כפי שהיתה בסוף)
כאבי הצוואר יד חוזרים והחרדה נצמדת אליהם כמו תופסן ולא משחררת.
ואז כדור השלג מתחיל חרדה-כאב-חרדה-כאב-דיכאון - סבל.
נטרפת מכך שלא מבינה במאה אחוז ובודאות מוחלטת מה גורם למה ומה הפתרון המדויק לי ביותר.

שאלות קשות עולות לגבי מסוגלותי לחיות ללא כאבים וחרדה משתקים ללא טיפול תרופתי נוגד חרדה.
כל כך רציתי להאמין שכן, הרגשתי נפלא בחודשים האחרונים, כשחצי שנה אחרונה המינון הלך וירד בהדרגה.
באמת חשבתי שנרגעתי והתחלתי להנות מהחיים ושזה ישאר.
אז זהו שלא. מהרגע שהפסקתי השינויים התחילו - יותר עצב פגיעות ובכי בלתי נשלט, ואז כאבי צוואר יד שהכי מאמללים אותי, מחשבות טורדניות על הכאב האם יעבור מתי ושאין לי סבלנות לסבול אותו ולמה זה מגיע לי. הרי הנה אני בדיוק מתחילה שינוי תזונתי ותנועתי, קצת באיחור, אבל הנה התחלתי.
ואני מתמידה. לומדת מה כדאי לאכול, מה לבשל, כך שלא אעבור את ה 1600 קלוריות היומיות והולך לי די טוב.
אבל הכאב - הכאב גורם לי לשקוע בהתקפי חרדה לאורך כל היום וסבל.
אם זו היתה רק חרדה, יודעת איך להרגע. אבל הכאב טורדני ומאמלל.

ולא יודעת אם הכאב הזה הוא בעצם התופעה של חרדה תת מודעת שנמצאת שם בפנים, אולי בעקבות ההריון שמתכננת.
כרגע זה לא במודע שלי, אבל חברה פסיכולוגית הסבה את תשומת ליבי שאין מצב שלא אהיה חרדה ודואגת מהריון נוסף,
לאחר הגיהנום שעברתי לאחר הלידה הראשונה עם החרדות והדיכאון והמשבר בזוגיות והכאבים הפיזים.
באמת אני כזו מטומטמת ותמימה, שאני עושה את אותה טעות בפעם המאה, שלנסות להפסיק את הכדורים כשמרגישה טוב ובטוחה שהכאבים לא יחזרו.
קצת בשוק מעצמי.

לזכותי יאמר שמכיוון שהמנגנון לא גלוי וברור (לא ניתן לראות איך חומרים משפיעים בגוף ומה גורם למה)
אפשר להבין את האופטימיות שלי לחשוב שהנה, הילדה גדלה, צמחתי והתפתחתי, נרגעתי, למה לעזעזאל ששוב תתקוף אותי חרדה וכאבים.

מה שמסיקה כרגע, מהמעט שמבינה על מצבי, שכאשר רמת החרדה גבוהה מופיעים תסמיני כאב.
אולי בגלל הבלטי דיסק הצוואריים, אולי היו מופיעים בלי קשר לבלטי הדיסק, כמו שהופיעו כאבי שיניים בלתי נסבלים במשך שנה לאחר הלידה.

אז כרגע מנסה להחליט האם לשבור את האתגר לגבי הרסיטל ולחזור אליו על שלל חסרונותיו (תלות בסם, קצת שיטוח רגשי, ירידה בליבידו, סכנות שלא ידועות לי בלקיחת רסיטל בהריון)
ולחזור לאיזון נפשי ופיזי, תוך כדי המשך האתגר על תזונה נכונה וספורט, כדי שאוכל לחזור להתרכז ברצוני להרות וללדת ילדה נוספת.
אולי זה לא הזמן לשינויים כימים כאלה כל עוד סף החרדה שלי כנראה מאוד גבוה, בכל מה שהאמהות, ההריון והלידות מעורר.
אולי באמת עוד כמה שנים, כשאסיים ללדת ואתחזק בספורט יציבה ותזונה - יהיה זה הזמן לרדת מהכדורים ולהצליח שהחרדה לא תעורר בי כאבי תופת.
מה דעתכן נשים חכמות?


עכשיו, נמצאת בצומת מחודשת - לעצור הכול ולחזור לכדורים שנתנו לי איכות חיים, ללא כאבים וחרדות 90% מהזמן וגם כשכן הופיעו היו קצרים וממוקדים ולא נמשכו ימים שלמים כמו ב3 ימים האחרונים.
או לתת לעצמי זמן הסתגלות, להתמיד בספורט כל יום, בטיפולי גוף במיטת חיום סרג'ם שמקלה על הכאב, ולחזור לליווי/טיפול שבו אוכל לעבד את הפחדים והחרדות התת מודעים שלי, שכנראה גורמים להתכווצויות שרירים שמקרינות כאבים על היד והצוואר.
שזה אומר להמשיך להאבק כל רגע במצב רוחי המשתנה ובגופי הכואב ולעבוד בלסלק מחשבות טורדנויות על הכאב.


[b]סיגלית[/b] (2015-03-26T10:29:11):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

התחלתי את היום עם כוס וחצי מים וחצי לימון סחוט...
:-)
יום 2 לאתגר. אני פשוט אזכור שאני בפיגור של 4 ימים לעומת כולכן.
האתגר שלי הוא קל מצד אחד, זה לא שאני צריכה לעבור את כל היום מהימנעות ממשהו, אלא על הבוקר לעשות זאת, והופ... כבר עמדתי באתגר, כבר הרמתי את המורל.
אבל התמדה זה דבר שקשה לי ביותר.
משהו קורה סביב היום ה4-7 . אני שמה לעצמי רגל , מכשילה את עצמי בכוונה... מקווה שלא יקרה הפעם, אבל הצד של הרס עצמי אצלי הוא חזק .


[b]תמי[/b] (2015-03-26T10:32:09):
אל הלב,
למה את רוצה לרדת מהכדורים?
אני כותבת לך את דעתי, כיוון ששאלת, וכיוון שאני מכירה מאוד מקרוב מקרים דומים.
אני חושבת שאת צריכה לחזור ולקחת את הכדורים שעזרו לך.
אני חושבת שזה במיוחד חשוב כשאת מתכננת הריון. חשוב שתרגישי טוב, שתיהיי חזקה, שתעברי את ההריון בבריאות נפשית וגופנית מירבית.
אני יודעת שיש כדורים שמותר לקחת בהריון ואחר-כך בהנקה, שהרבה נשים לוקחות. תתייעצי עם הרופא שלך.
את לא מטומטמת ותמימה שניסית להפסיק את הכדורים. להיפך. את אמיצה וחזקה. אבל את רואה שזה לא עושה לך טוב. ברור שתשברי את האתגר. למדת ממנו משהו חשוב - שכרגע את זקוקה לכדורים.
זה ממש לא דומה להתמכרות לסוכר. את לא מכורה. את פשוט זקוקה לחומר מסוים שחיוני לבריאות שלך והכדורים מוסיפים לך. זה הכל.
תרגישי טוב


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-26T11:35:22):
תמי תשובתך מחממת את ליבי וגורמת לי (כמו בימים האחרוני מכל דבר, איך לא...) לדמוע.
זה נשמע קולו של ההגיון מה שאת אומרת.

מצד שני יש לי מחשבות חרדה (שהיו גם בפעמים הקודמות שהפסקתי כדורים והתופעות חזרו) שאולי אין קשר בין הכדורים לכאבים וזה בעצם לא יעזור.
ואז אפסיד משני הכיוונים, גם אכניס חומר כימי לגופי על שלל השפעותיו הלא חיוביות וגם אמשיך לסבול מכאבי תופת.
למרות שזה בדיוק מה שאמרתי לעצמי בפעם הקודמת וחרקתי שיניים ומשכתי 4 חודשי סבל עד שחזרתי לכדורים ואז שוב דברים התאזנו והכאבים הפסיקו.
ולמה למחשבות הללו יש כוח? כי לדעת הפסיכיאטרית שלי אין לרסיטל ופראפנן שלקחתי קשר לשיכוך כאבים, אלא רק להרגעת חרדה ושיכוך דיכאון.
ועדיין - על גופי ובשרי למדתי כבר פעמיים לפחות - שכשלוקחת את השילוב הזה, החרדה נרגעת והכאבים נעלמים.
אולי הכאבים לא נעלמים אלא פשוט פוחתים וכבר זה מאפשר לי לא להכנס לחרדה ולכדור השלג הזה של כאב חרדה, מה שמקבע את הכאבים במקומם.

מעניין אם יש מחקרים אקדמיים בנושא הזה של כאב וחרדה, אחפש.

[u]למה את רוצה לרדת מהכדורים?[/u]
בעיקר בגלל שנראה לי עדיף לעבור הריון בלי כדורים, מרות שמותר לקחת רסיטל ופראפנן לפי המכון הטרטלוגי והמכון להרעלות ברמבם.
אי אפשר להניק עם זה, אבל זו כבר בעיה רחוקה שאפתור בהמשך.
וגם זה בלתי נתפס לי שאני גורמת לעצמי את הכאבי גוף האיומים הללו.
פשוט אבסורד. אבל זה כאמור חזק ממני.

בכל מקרה ממשיכה, למרות השלשולים והמצוקה הפיזית והנפשית , להתמיד בדיאטה ולתור אחר מתכונים טעימים חדשים.
אם למישהי יש דפים על מתכונים דלי קלוריות להפנות אותיאליהם אשמח מאוד.


[b]סיגלית[/b] (2015-03-26T11:43:35):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]מעניין אם יש מחקרים אקדמיים בנושא הזה של כאב וחרדה, אחפש.[/u]
בוודאות ללא שום ספק ידוע על קשר בין חרדה לבין כאב.
אין לי להפנות אותך, אך אין שום ספק שקיימים מחקרים שהראו קשרים ברורים.
כמו כן יש מחקרים שהראו קשר בין הפחתת חרדה לפני בדיקה רפואית פולשנית לבין הפחתת הכאב בזמן הבדיקה ועלייה בשיתוף פעולה... יש אינסוף עדויות על כך.
עליית דופק ועליית לחץ דם (סימפטומים ותוצאות חרדה) מכווצים את כלי הדם, דבר שמפחית את זרימת האדורפינים הטבעיים של הגוף לשיכוך כאבים.

ידוע על אנשים שעברו ניתוחים שהצריכו הרדמה מלאה , אך בגלל מצב בריאותם , (בעיה בלב או בנשימה כנראה) היה אסור להם לעבור הרדמה מלאה, על כן הם נכנסו למצב של הרפיה עמוקה, ולא הרגישו כלל את הכאב כתוצאה מהניתוח...
וזו רק דוגמא אחת לכך.


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-26T11:51:33):
תודה סיגלית, את מעודדת אותי שהכאבים האלה פתירים, ברגע שאטפל בחרדה.
המחשבה הטורדנית שאצטרך כל חיי לחיות עם הכאב והחרדה המקופלת בתוכו גורם לי סבל נוראי.


[b]שמש[/b] (2015-03-26T16:28:20):

עכשיו אני רוצה להתמקד בדברים טובים ממני עבור העוברים שלי. המיקוד שלי בחוץ כבר לא במקום. אני רוצה להתמקד בהם, לשיר להם, להשמיע מוזיקה. אני יודעת שיש כל מיני שאפשר לתקשר יחד, אשמח לעצות, אם במגע מסויים על הבטן?, מוזיקה.. אם יש המלצות? יוגה כלשהי? משהו אנרגטי, רוחני, כל דבר שיכול לעשות להם טוב ולי.

אני רוצה ללמוד למקד את עצמי לא בלהתרחק מהרע אלא במשהו אחר, בטוב, בתוכי. כמו שהרוב עושות בעמוד כאןן. להתרחק ממזיקים ומסיחים, זה הרי נכון לדיאטה, לכאב, לכעסים עם הילדים, הכל בסל הזה.
אני רוצה מאוד מאוד מאוד לשנות מיקוד מהמסביב - לעצמי, להריון. יש תרגיל שעוזר להתחבר לעצמך?


ו<גם, נכון שזה אוף טופיק אבל אולי פה אמצא, אני מחפשת צלמת הריון אותנטית, לא צילומים מפונפנים מדי ומהודקים, משהו יותר פתוח משוחרר בטבע אפילו, מישהי התנסתה?>


[b]ממ[/b] (2015-03-26T17:08:16):
[u]ואגב אגב, יפה לראות איך התחלתי מסוכר וגלוטן, ובפועל בעצם נפרדתי בניסוי הזה גם מאלכוהול וגם מכל הדגנים וקרובי משפחתם, כמו אורז וקינואה.[/u]

מאוד מעניין, צלצול, לשמוע איך זה משפיע עלייך.

לי היה בוקר לא טוב וכן עם כעס. אוף. התלוננה למה לא קיפלתי לה בגדים, והכעס עלה. חצי התאפקתי וחצי לא, והוכחתי אותה על כל מה שאני עושה כולל שאלה מה לא בסדר במה שאמרה והאשמה שהיא לא מתכוננת לצאת בזריזות הנדרשת. החמודה הזאת קלטה בקשר לבגדים ואפילו התנצלה.
אחר הצהריים כשהפעילה לחץ חזק בנוגע לקבלה של מתנה שהגיעה אליה, כבר הגבתי ברוגע. תוכחה קלה, אבל די הרבה סבלנות, וגם אספתי לה את המתנה. היא כל כך מתוקה, פשוט מתבגרת, ועם אמא עסוקה מאוד ומותשת.

מה שהכי חשוב הוא (:-) ) : האם היום הזה נספר, או מתחילים מחדש?


[b]שקטה[/b] (2015-03-26T17:29:43):
סליחה על השאלה אבל למה היא לא מקפלת בגדים לעצמה? בת כמה היא?


[b]תמי[/b] (2015-03-26T17:58:49):
ממ- לדעתי היום הזה נספר (:
אני בשיטה המעודדת, זה עובד לי יותר טוב. גם אם קצת פישלתי (או הרבה), אני ממשיכה ומרגישה שאני בתוך המהלך. היתה נסיגה אבל היא לא מחבלת בכל התנועה קדימה.


[b]תמי[/b] (2015-03-26T18:05:12):
חוץ מזה אני מזדהה עם הנסיגות ...
אני חושבת שבסוג האתגרים שקשור ליחסים עם בני-אדם (וילדינו), לא יכולה להיות תנועה קדימה בלי נסיגות. חלק מהשינוי הם גם המוקשים והפישולים. ועדיין מאמינה שאפשר לשנות לדפוס טוב יותר.
מנסה (:


[b]מצ'רה[/b] (2015-03-26T18:14:38):
_אני חושבת שבסוג האתגרים שקשור ליחסים עם בני-אדם (וילדינו), לא יכולה להיות תנועה קדימה בלי נסיגות. חלק מהשינוי הם גם המוקשים והפישולים. ועדיין מאמינה שאפשר לשנות לדפוס טוב יותר.
מנסה (:_
לגמרי.


[b]שמש[/b] (2015-03-26T18:21:20):
[u]מעניין אם יש מחקרים אקדמיים בנושא הזה של כאב וחרדה, אחפש.[/u]

לא מכירה את הפסיכיאטרית שלך אבל הכדורים שציינת שייכים למשפחה גדולה של כדורים שניתנים גם לכאב כרוני .
ראשית הם מכהים את הרגישות הפיזית, כלומר הם בעלי השפעה פיזיולוגית לטובה על כאב במנותק מהעניין הנפשי.
שנית, טיפול בחרדה ובמנגנונים הנפשיים השונים - גם מקל על כאב. השילוב של ההשפעה של הכדורים על שני אלה יוצרת גם מענה נגד כאב אקוטי וכרוני או תופעות פיזיות אחרות.


אני לא חסידה של תרופות. מצד שני כבר נתקלתי במצבים שצריך לבחור בין רצוי למצוי ולא בין טוב לטוב יותר. אם התגובה שלך להפסקת הכדורים מאוד קיצונית ומאוד קשה גם פיזית וגם נפשית הייתי שוקלת שוב - או לחזור או לנסות אלטרנטיבה (כלשהי, מה שמתחבר לך) אבל לא להישאר בלי דבר.


לגבי המכון הטרטולוגי, כדאי להתייעץ עם כמה מכונים (בגוגל יש מידע). יש בירושלים, יש באס הרופא, בבלינסון, תתפלאי כמה תשובות שונות ומושכלות יורת או פחות יש. למרות שברמבם אישרו לך, ולמרות שאני ממליצה לך כביכול לחזור אליהם עדיין כשמדובר בהריון כדאי להתייעץ עם כמה מכונים כדי להבין בוודואת אם מותר כמה מינון, האם בכל ההריון (יש תרופותש אסורר בשליש הראשון או באחרון למשל).

אם זה נבדק היטב וזה השיקול העיקרי לפחות תדעי להחליט על סמך מידע מבוסס.
נשמעת התמודדות לא קלה..
בהצלחה.


[b]ממ[/b] (2015-03-26T19:38:16):
[u]סליחה על השאלה אבל למה היא לא מקפלת בגדים לעצמה? בת כמה היא?[/u]

בטח שמקפלת! ומסדרת ומפנה את מדיח הכלים ועוד. אלה היו שני בגדים שהשתמשתי בהם (כמשענת לצוואר :-) ) ואז כאילו אני "עברתי" על הכלל שלא זורקים סתם בגד, אלא מחזירים למקום.
באתי מבית כל כך קשוח ולא מפנק, שכל תובענות קלה נתפסת לי כפינוק מרגיז. מאוד מוסרני. אני דווקא אמא די חמה (אני חושבת) ומטפלת, אבל יש פה איזו צומת חדשה שעולה לי כעס סביבה.
_ממ- לדעתי היום הזה נספר (:
אני בשיטה המעודדת, זה עובד לי יותר טוב. גם אם קצת פישלתי (או הרבה), אני ממשיכה ומרגישה שאני בתוך המהלך. היתה נסיגה אבל היא לא מחבלת בכל התנועה קדימה._

יאללה בסדר. צודקת!


[b]ממ[/b] (2015-03-26T19:49:29):
כמובן רק אם צלצול מאשרת, עם כל עניין הנוכחות והקליפה וכו'


[b]גוגוס[/b] (2015-03-26T21:56:53):
[u]כמובן רק אם צלצול מאשרת, עם כל עניין הנוכחות והקליפה וכו'[/u]
:-D

קצת קצרה בזמן אז לא מגיבה באריכות על הדיונים פה היום.

סיגלית - איזה יופי לך. באמת מעניין לשים לב מה קורה אחרי כמה ימים כשמתחשק לפרק את ההרגל עוד לפני שהוא נהיה הרגל.

[po]אל הלב[/po] - גם אני בעד הכדורים. ואם את יכולה מתוך המצב המאוזן שבו הם שמים אותך לטפח הרגלים חדשים (שאולי יישארו איתך גם בהיעדר כדורים יום אחד) - מה טוב.
יש גבול לכמות הדברים שאפשר לעשות ביחד. אם מנסים יותר מדי בסוף האתגר הופך להיות עצם ההחזקה הזו באוויר של כמה כדורים. כבר לא שמים לב לכל כדור בנפרד (ובמקרה שלך - תרתי משמע?).

שמש - מה קרה לרעיון המקסים של כתיבה לעצמך? בסוף לא התחשק לך על זה?

ואצלי נגמר עוד יום מוצלח. פותחת את המקרר - מגשית עם שוקולד. אני מחייכת אליה. מתקשה להבין למה באופן רגיל היא טורדת את מנוחתי בכלל.
ודווקא נפשית/רגשית קצת התערער לי היום, והרגשתי את הדבר הזה בא. התחשק לי יין מעולה שנשאר פתוח מאתמול (מה שאומר שהוא כבר קצת פחות מעולה...) והתחשקו לי הקרקרים שנשארו.
פשוט נשפתי את הדבר הזה החוצה והוא הלך. ככה - פוף.
אם מישהי מכן נתקעה עם זה תדעו שזה ממני, אבל בלי כוונה רעה. אני נושפת ולא יודעת לאן זה יגיע ולמי.


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-26T22:00:10):
תודה שמש,
מסכימה לגמרי עם כל מה שכתבת וחידדת.
ולגבי המכוו הטרטולוגי, האמת שםניתי בהריון אך ורק למכון הרעלות ברמבם, לפרופסור מבוים שסמכתי על דעתו ומקצועיותו.
מבטרטולוגי תמיד היה תםוס והיו מעצבנות עם שאלות מי את ומה את זלא היתה לי סבלנות .
במכון הרעלות של רמבם תמיד קיבלתי מענה ישיר, בכל שעה. מומלץ.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2015-03-26T22:16:46):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום לכולן!!
אשמח גם אני להצטרף באיחור ניכר....
אני באמת חויתי את השלב שבו עיקר האתגר היה להיפרד מלחם. בזאת מצליחה. אך שאר הפחמימות....
מה שעזר לי בשלב הזה באמת לא להגביל כמויות של אגוזים , טחינה, אבוקדו...
עכשיו רוצה לעלות מדרגה , להישאר רק בתזונה שבחרתי , אתגר לתזונה "נקייה" משאר המרכיבים.
ומאמצת בכיף גם את האתגר של להתעורר טיפה יותר מוקדם כל בוקר על מנת שיהיה לי את ה7 דקות של להגיד לעצמי דברים טובים ומחזקים ,
לסלוח לעצמי לקבל את עצמי , להאמין ולהעצים אותי [שלום עולמי אמרנו? רוצה שלום פנימי!!!]
אז לסיכום:
[list=1]
[*] צלצול - תודה לך על עוד דף נהדר של חיוניות וכיף ושמחה ואהבה
[*] אפשר גם להצטרף ? ואלו אתגריי:
[/list]
א. אוכל נקי [בלי סוכר ופחמימות ] ב.7 דקות של התכוננות ונוכחות בטוב... באהבה עצמית.

והכי חושב- בשמת , מדהימה שכמוך!!
שולחת לך אינסוף בריאות וחמלה ואהבה מרפאת ....

תודה לכן , אתן באמת יוצרות סביבה פורייה לצמיחה!

נ.ב - אני כבר בתזונה הנקיה שלי יום וחצי, התכוננתי להתחיל אתגר ב 30/3 , אז זו ההתכוננות אליו.

יאללה , התחלנו!
סופרת היום את היום השני! יששש!!!!


[b][po]בשביל האושר[/po][/b] (2015-03-26T22:17:21):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אה, כן. בוחרת גם כינוי!


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2015-03-26T22:41:20):
תודה [-: על כל המחמאות [-:


[b]נוודית[/b] (2015-03-27T05:22:26):
[img]http://i.imgur.com/RU5K2Zg.png[/img] [img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/7GKWlaR.png[/img][/img][/img][/img][/img]
<בוקר טוב>


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-03-27T07:40:41):
אתמול, שבוע לתוך האתגר שלי, לקחתי החלטה מודעת ושתיתי נסקפה אמיתי, אפילו לא נטול. המוח שלי היה כ"כ רדום, הייתי חייבת את זה בשביל לתפקד.
מתחילה מהתחלה.


[b][po]אל הלב[/po][/b] (2015-03-27T07:49:21):
בוקר טוב

אחרי מחשבות בוקר פוריות החלטתי לחזור לרסיטל.
אם זה משכך הכאבים והחרדה האולטימטיבי שלי בתקופת מתח זו של לידות ואימהות - so be it !
לרגע לא שוכחת את השיעור, מה גם שכנראה ייקח זמן עד שהכדורים יחזרו להשפיע, החרדה תרד והכאבים טפו טפו יעברו.
מה השיעור? לטפל בעצמי פיזית ונפשית, בחמלה ואהבה.

יום שביעי לתחילת דיאטה/תזונה בריאה יותר - היום אכין לי מרק עוף וירקות שלמים שאני מאוד אוהבת
כך שתהיה לי תזונה מחממת ודלת קלוריות וטעימה שאני מאוד אוהבת.
עוד כמה דקות הולכת לשחיית בוקר ולאחריה ליום שישי נשי עם הרצאות כיפיות על תזונה בריאה וטיפוח.

אני מאוד שמחה על הדף הזה, הוא נתן לי את הפוש שהייתי צריכה להתחיל תזונה בריאה וספירת קלוריות ולגלות שהשד אינו נורא כל כך.
יש משהו בחישוב הקלורי שגורם לי לשים לב ולהיות מודעת מה וכמה מכניסה לפה שלי.
למשל, לא היה לי מושג ששניצל קטן וביתי, מטוגן, שווה 500 קלוריות!!!
אחרי שהבנתי את זה אני מפעילה שיקול דעת ובוחרת לרוב שלא לאכול את זה.

מה שכן, אני מביטה במראה ולא רואה שום שינוי במשקל ובמראה בינתיים....טוב עברו רק 7 ימים.
אך מה שבטוח שבתוך הגוף המצב משתפר, כי אני מכניסה לתוכי תזונה בריאה יותר. וטעימה.
יום טוב לכולנו


[b]תמי[/b] (2015-03-27T11:01:07):
[u]אחרי מחשבות בוקר פוריות החלטתי לחזור לרסיטל[/u]
כל הכבוד על האומץ להעז לשנות את ההחלטה הקודמת. את נוהגת בתבונה לדעתי.
אגב בעניין הכנסת חומרים לא טבעיים לגוף, השפעות לוואי וכדומה: גוף בסטרס וחרדה וכאבים מפריש חומרים לא טובים, שמזיקים לא פחות - ויש שאומרים הרבה יותר - מכל השפעת הלוואי של התרופות.
[u]מה שכן, אני מביטה במראה ולא רואה שום שינוי במשקל ובמראה בינתיים[/u]
כשאני עשיתי שינוי תזונתי השינוי הגופני היה מאוד איטי. לקח לי כשנה לראות את התזוזה, להרגיש את ההצטמצמות. והיא היתה מאוד מינורית. מה שכן - זה נשאר איתי כבר שנים. תוך שבוע? אם היה שינוי במשקל זה היה אומר שתוך שבוע גם תחזירי את המשקל שירד.


[b]תמי[/b] (2015-03-27T11:06:14):
גם אני מתחילה עוד יום. מצליחה לעמוד באתגר כבר בלי קושי. באתגרים יותר נכון (:
נראה איך ילך עם החלה של שישי בערב.
הקטנה סיימה את האתגר. חזרה לאכול לחם. הגדולה ממשיכה. נמנעת מסוכר באופן מוחלט. מאוד נחושה, ואפילו לא מתעסקת עם זה במהלך היום. והיא אפילו לא כ"כ גדולה.
האתגר עבורי היה לעודד את הקטנה שזה בסדר שהיא רוצה לסיים את האתגר. להסתכל על זה ביחד איתה במבט מחויך. לרוב אני נוקשה ומתייחסת לדברים כאלה ככישלון. הפעם ברוח הסיפור של גוגוס השתדלתי לחייך ולעודד אותה שעמדה יפה באתגר ומותר לסיים כשמבינים שהספיק.


[b][po]יולי קו[/po][/b] (2015-03-27T11:40:23):
[u]לא התחשק לי בכלל מהפשטידות למרות שידעתי שהן מעולות[/u]

מעולות למה ולמי.


[b][po]יולי קו[/po][/b] (2015-03-27T11:44:43):
שמש,
ביפנית אשה הרה נקראת אמא-ילד.
מהבנה מעודנת זו נובע שכל מה שטוב לך באמת טוב גם לעוברים שלך.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-27T12:24:48):
אהלן [po]בשביל האושר[/po], ברוכה הבאה מאוד @

[u]מתחילה מהתחלה[/u]
יעלי, עוררת בי מחשבה. אני חושבת שאפשר לחלק קטגורית הפסקות כאלה לשתיים (יש מלא באמצע, זו פשוט הנגדה נוחה) - אלו שמתהוות מתוך איזו אדישות וזניחת המאבק הפנימי, ואלו שמתרחשות בהחלטה מודעת שעכשיו זה מה שנכון וצריך.
אני יודעת שאצלי הן מאוד שונות. למשל, זכורה לי מאוד ההפסקה לעצור את הצום בן 14 הימים שלי. והיא היתה שונה מהותית מהחלטות למסמס צומות שהתחלתי בהם ופשוט לא המשכתי.
מצב תודעתי אחר לגמרי.
אין פואנטה מעבר לעצם האבחנה.
מה חשבת על פרק הזמן שהיה?
ואיך את מסתכלת היום על ההחלטה מאתמול?

[po]אל הלב[/po], בהצלחה לך גם בהמשך.
מפרגנת לך על ההחלטה מאוד ומקווה שבתוך זה יהיה עוד יותר קל לראות את הטוב שיש ואת מרחב האפשרויות העצום להעמיק את הטוב הזה.
לעניין המשקל - משתפת אותך שאני רואה בעבודה שלי ירידות במשקל מכל סוג ומין. לאט, מהיר, בינוני ברמות שונות, ועם תלות בהמון משתנים.
אני מציעה שוב ושוב לראות במשקל רק את חלון הראווה של החנות הגדולה שנקראת המערכת שלך. הוא הדבר שאת חולפת על פניו ושקל לך לראות. ושקל להיעצר מולו.
אבל בשורה התחתונה הוא עשוי להיות מתעתע ולשקף באטיות מעצבנת מאוד את מה שקורה בפנים, שחשיבותו גדולה לאין שיעור.
איבוד משקל מהיר הוא לרוב איבוד של נוזלים שהגוף התעקש לצבור מכל מיני סיבות. הוא לא מבטא מסמוס או וויתור על השומן שהגוף מחזיק בו. פירוק שומנים הוא תהליך אטי יותר, והוא אמור להתרחש לאט ולשקף את האמון שהגוף נותן בך שלא תתעללי בו, ולכן הוא לא צריך להגן על עצמו ולשריין רזרבות.
בניית אמון היא דבר אטי. וגם פיזיולוגית יש בזה הגיון כי פירוק של חלק מהשומנים משחרר רעלים שנדבקים דווקא לשומן ואת לא רוצה פרץ של הדבר הזה בגוף שלך.
אם כבר ידעת את כל זה אז סליחה ונשאיר את זה פה לטובת הדורות הבאים כי אין לי תירוץ יותר טוב מזה :-)

תמי, את פשוט אלופה ואני תמיד נהנית לראות איך את מניעה דברים. תמיד מעורר חיוך ונחת, ומחזיר אלי השראה.

[u]מעולות למה ולמי.[/u]
תודה, יוליקו. התכוונתי שהן פשוט טעימות מאוד. אני לא מבשלת ולא אופה אבל אני בהחלט יודעת איפה לקנות :-)

מתחיל לי עוד יום
<תודה, נוודית. אני מחכה להם>
אני בטוב. זה הולך ונהיה קל. אני צופה שהסיבוב הבא של תחושת האתגר יהיה ביום רביעי כי נחגוג כאן יום הולדת לגיסתי.
אני צופה גם שזה יהיה קל מאוד. גיסתי בטח תזמין ממני דברים טובים כי היא אוכלת נפלא בעצמה.
אחרי זה - פסח. לשמחתי חמותי כאן והיא תוכל לטעום כל מה שנכין.


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-03-27T12:53:39):
[u]מה חשבת על פרק הזמן שהיה?[/u]
שהוא היה קצר מדי :-) לא ייאמן אבל גם אחרי שבוע עוד הרגשתי את התלות הנפשית. (סימפטומי הגמילה הפיזיים עברו ביום השלישי)

[u]ואיך את מסתכלת היום על ההחלטה מאתמול?[/u]
אני שלמה אתה. אמנם אני לא בטוחה שהיא היתה קוסט-אפישנט, כי גם אחרי הקפה תפקדתי לא משהו בכלל, והיום אני מרגישה די זוועה (פיזית) ונראה לי שלקפה יש חלק כלשהו בזה. הכי טוב היה לו יכולתי אתמול לנטוש ולהעביר פיקוד על הארוחת-ערב-מקלחות-צחצוחים-השכבות של הילדים, אבל זו לא היתה אופציה, ועשיתי מה שהיה סביר מבחינתי. לא מתחרטת, שמחה להתחיל שוב.


[b]ממ[/b] (2015-03-27T13:57:20):
_יעלי, עוררת בי מחשבה. אני חושבת שאפשר לחלק קטגורית הפסקות כאלה לשתיים (יש מלא באמצע, זו פשוט הנגדה נוחה) - אלו שמתהוות מתוך איזו אדישות וזניחת המאבק הפנימי, ואלו שמתרחשות בהחלטה מודעת שעכשיו זה מה שנכון וצריך.
אני יודעת שאצלי הן מאוד שונות. למשל, זכורה לי מאוד ההפסקה לעצור את הצום בן 14 הימים שלי. והיא היתה שונה מהותית מהחלטות למסמס צומות שהתחלתי בהם ופשוט לא המשכתי.
מצב תודעתי אחר לגמרי._

צלצול, יפה דרשת. מסכימה. אולי גם לא הייתי מתחילה לספור מחדש, יעלילה. בכלל, מה אגיד לך, אם יש משהו שלא אצליח להיגמל ממנו זה קפה. אני מכורה לגמרי וגם אוהבת קפה בצורה נואשת--ריח, רעיון, טעם, בתי קפה. אבל הצלחתי (סיפרתי באתר לא פעם) להיגמל מהקפה הראשון של הבוקר (זה לקח חודשים רבים), ולהעביר אותו למינימום שעה אחר היקיצה. וכן הצלחתי לשתות רוב הימים רק שתי כוסות קפה. עם זה אני ממש מסתדרת.

אני ממשיכה לספור, כי אין לי כוח להתחיל מחדש. צלצול חצי אישרה :-), או לא לא-אישרה :-). אתמול בערב היה טוב. הבוקר היה מצוין. זה מצחיק שהכעס הוא ממש הרגל. מרגישים שכאילו אי אפשר לעבור את היום בלי מנה ממנו.

_אני בטוב. זה הולך ונהיה קל. אני צופה שהסיבוב הבא של תחושת האתגר יהיה ביום רביעי כי נחגוג כאן יום הולדת לגיסתי.
אני צופה גם שזה יהיה קל מאוד. גיסתי בטח תזמין ממני דברים טובים כי היא אוכלת נפלא בעצמה.
אחרי זה - פסח. לשמחתי חמותי כאן והיא תוכל לטעום כל מה שנכין._
צלצול, זה ממש נפלא איך שאת מתכוננת לקשיים ועוברת אותם.


[b]ממ[/b] (2015-03-27T13:58:04):
אגב, צלצול, שמחתי ששעשעתי אותך. זאת היתה הכוונה.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-27T14:21:38):
[u]אם יש משהו שלא אצליח להיגמל ממנו זה קפה[/u]
מציעה לך חלופות מועילות יותר מהמשפט הזה והלך הרוח שבא איתו:
אם יש משהו שאני לא רוצה להיגמל ממנו זה קפה
אם יש משהו [b]שכרגע[/b] לא מתאים לי בלעדיו זה קפה
אם יש משהו שכרגע אני מפיקה ממנו הנאה עצומה שלא בא לי לחיות בלעדיה זה קפה
וכו'...

את לא יכולה לדעת ממה תצליחי להיגמל וממה לא. או אפילו ממה תרצי להיגמל וממה לא.
בכל פעם שאת חוזרת על משפט כמו שאמרת, אפילו כלאחר יד, את מרחיקה את הסיכוי שמשהו ישתנה.
כאשר משהו נמצא באופן מלא ומוחלט באחריותך הבלעדית - יקרה בו רק שינוי שאת נותנת לו סיכוי ומצליחה לדמיין.
את יכולה לא לדמיין שום דבר בהקשר הזה. אבל אם את כבר קופצת לעתיד - למה לא לדמיין אותו יותר טוב?

את יכולה להשיב - כי עתיד בלי קפה הוא לא יותר טוב אלא יותר גרוע.
וגם על זה יש לי מה להגיד, כמובן :-)
אבל זה לפעם אחרת.

תודה על הפרגון וסחטיין על כל המקומות שבהם את עושה טוב לעצמך וטוב לבתך. זה מרגש מאוד והדבר הזה, הטוב הזה, הוא יישאר איתך למזכרת אחרי הניסוי הזה בכל מקרה. גם אם הנתיב המרכזי ייראה כאילו הוא חזר לקדמותו. החוויות האלה נצרבות ומשאירות לנו תזכורת שאנחנו יכולים להגיע רחוק יותר.
בגלל זה אני מחבבת ניסויים נקודתיים שכמעט תמיד מאופיינים בסוג כזה או אחר של תחושת הישג.


[b]נוודית[/b] (2015-03-27T14:42:16):
[u]זה מצחיק שהכעס הוא ממש הרגל. מרגישים שכאילו אי אפשר לעבור את היום בלי מנה ממנו.[/u]
אני חושבת שעצם ההתבוננות הזו היא כבר צעד גדול בכיוון שזה בעצם... לא יקרה.
זה מתחבר לגמרי גם ל:
[u]צלצול, זה ממש נפלא איך שאת מתכוננת לקשיים ועוברת אותם[/u]

הייתה לי התנסות כזו אתמול. בלי קשר לניסוי דווקא. בבוקר הרגשתי שיש לי איזה צורך רגשי, ותהיתי אם היום יעבור בלי שזה יתפרץ איפשהו.
בסוף היום עבר לגמרי בשלווה, ואני די משוכנעת שזה קשור לפוקוס ולבהירות שבה [b]ראיתי[/b] את הצורך הזה בבוקר. איכשהו זה הספיק :)
[img][img][img]http://i.imgur.com/usEIVOo.png[/img][/img][/img]


[b][po]פלונית סקרנית[/po][/b] (2015-03-27T14:46:12):
[u]עם סבירות גבוהה לכיוון הבנזוג[/u]

[u]כשהבן הראשון שלי היה קטנטן[/u]

סליחה על חוסר הרלוונטיות, אבל בנזוג יש, וילדים יש, אז איך אפשר להיות נוודית? (22 ימים של נדודים, האתגר הבא)


[b]נוודית[/b] (2015-03-27T14:57:49):
[u]אז איך אפשר להיות נוודית?[/u]
חידת הגיון מעניינת :)


[b]גוגוס[/b] (2015-03-27T15:16:31):
[u]חידת הגיון מעניינת :)[/u]
אולי נעביר אותה לדף [po]מגרש משחקים[/po] מרוב שהיא קשה :-D
שם יש תותחיות רציניות


[b][po]פלונית סקרנית[/po][/b] (2015-03-27T15:17:06):
[u]חידת הגיון מעניינת :)[/u]
נו, לא תסכימי לעורר השראה בקוראות האתר, ולספר לנו איך אפשר לגדל שלושה ילדים וארנבת, יחד עם בנזוג מחוייך, כשקוקוס עם קש מחכה לך ליד המחשב?


[b][po]פלונית סקרנית[/po][/b] (2015-03-27T15:17:58):
בתאילנד. זאת אומרת. כי מחויכים, וארנבת, אפשר גם פה ממש ממול.


[b]אפרת[/b] (2015-03-27T15:21:55):
דף נפלא. תודה רבה לך גוגוס. ותודה לנוודית על העיצוב שמוסיף להנאת הקריאה.

התלבטתי האם להצטרף ומה יהיה האתגר שלי, אבל לפני כשנה הפכתי טבעונית (כמעט) וזה לא אתגר גדול (בזכות הכמעט: בשר וחלב אצל ההורים מדי פעם וממשיכה לאכול שוקולד וגלידה חלבית). וזה עדיין תהליך, הזיכרון של איך היה פעם נמצא בחיים, אז לא מרגישה שיש לי כוחות ויכולת לאתגרי מזון עכשיו.

ובעניני הורות...
קוראת, מקשיבה, מפנימה, בודקת.... אבל לא מצטרפת.
איך שהוא הדף הזה כ"כ מושך אותי, אבל לא התאים לי אתגר כרגע.

אבל
הדף הזה מחייב להכנס לאתר כל יום, וכל יום יש יותר ויותר מה לקרוא! אז איך אפשר להגמל מבאופן?? (-:

ואפשר לשאול אותך,גוגוס, משהו אופ טופיק? למה להמנע מדגנים? ומה את אוכלת מלבד פירות וירקות?
אגב, בזכותך אני אוכלת (בהנאה רבה) שוקולד כל יום, יותר מתמיד (-:


[b]גוגוס[/b] (2015-03-27T15:44:46):
[u]הדף הזה מחייב להכנס לאתר כל יום[/u]
נורא נבהלתי! אז הלכתי לקרוא ומתחילת הדף ועד לכאן לא מצאתי את הכלל שאומר את זה. את בטוחה?
יש עונש אם יום אחד לא נכנסים? זה ממש מטריד אותי...

[u]אז איך אפשר להגמל מבאופן?[/u]
הממ... רעיון לאתגר [b]הקבוצתי[/b] הבא? שכל מי שכאן לא תיכנס ולא תכתוב במשך 22 ימים :-)

[u]למה להמנע מדגנים?[/u]
כי את כל מה שיש בהם אפשר להשיג ממקורות אחרים שלא הופכים בגוף לסוכר מיותר שמשבש אותי. וואלה, סיימתי את זה במשפט אחד. כל הכבוד לי!

[u]ומה את אוכלת מלבד פירות וירקות?[/u]
עלים, זרעים, אגוזים. מעט מאוד מוצרים מהחי, בדרך כלל בשר.
בדיוק כרגע אני בודקת השערה חזקה שלי שיש לי רגישות לביצים. בגלל שהורדתי את הסוכר והגלוטן (שהם החשודים המיידיים ל-הכל) אני יכולה בקלות רבה לבדוק השערות אחרות ונראה שעור הפנים הרגיש להחריד שלי מתנגד נחרצות לביצים. אז יש מצב שאחרי מסקנות סופיות אפטר מהן לחלוטין.

[u]בזכותך אני אוכלת (בהנאה רבה) שוקולד כל יום, יותר מתמיד[/u]
הו??? איך זה בזכותי? ספרי לי, בבקשה.

וברוכה הבאה מאוד.


[b][po]פלונית סקרנית[/po][/b] (2015-03-27T15:59:21):
[u]נראה שעור הפנים הרגיש להחריד שלי מתנגד נחרצות לביצים. אז יש מצב שאחרי מסקנות סופיות אפטר מהן לחלוטין.[/u]
וזה עד כדי כך משנה לך? ההתנגדות של עור הפנים הרגיש להחריד? (זו לא שאלה קנטרנטית, אני חושבת על איזונים, אחר לדוגמא- גן/בית. אז הבחירה הקיצונית ביותר היא חינוך ביתי, ודווקא במקום הזה בחרת איזה אמצע שמשרת שלל מטרות ואנשים. למה עם מזון ברגע שיש רגישות מעיפים אותו?)


[b]גוגוס[/b] (2015-03-27T16:20:12):
[u]וזה עד כדי כך משנה לך?[/u]
אם להיראות כמו פיצה או... לא? כן, זה עד כדי כך משנה לי :-)
ואם שליחת הילדים לגן היתה גורמת לי להיראות כמו פיצה יש מצב שהייתי מוותרת גם עליה.

[u]למה עם מזון ברגע שיש רגישות מעיפים אותו?[/u]
למה לא, בעצם?
אם הגוף אומר - הי, זה לא נעים לי, ואין לי שום צורך קיומי באכילת ביצים, אז למה להשאיר אותן אם אני בטוחה שהן בעיה (אני עוד לא בטוחה, אבל כמעט. טרם סיימתי את המחקר הקטן הזה).
גן/בית זו דילמה מורכבת מאוד. אכילת ביצים כן/לא זה נורא פשוט. או שזה טוב לי או שזה באמצע לי או שזה רע לי. ואם זה רע לי זה הולך.
לשמחתי, אין לי התמכרות לביצים או תאווה מיוחדת אליהן, כך שיהיה קל מאוד להיפטר מהן. ואם זה יחזיר לי את עור הפנים הבאמת מהמם שהיה לי פעם אני אשמח מאוד.
ואחרי זה אני אמשיך לחקור את ההשפעה של כל אחד ממזונות ה"מן החי" שעוד יש בתפריט שלי ואולי אמצא שם עוד כמה כיסי התנגדות ששווה לדעת עליהם.

מה שהכי מצחיק זה שפעם פעם, לפני שביטלו לי את ביטוח הבריאות הישראל, החלטתי לבלוע רוק וללכת לרופאת עור, שקבעה בנחרצות וטלטול ראש מצד לצד שמה שיש לי לא קשור לתזונה בשום פנים ואופן והציעה מחקר במיני משחות שונות עד שנמצא מה עוזר :-)
מצאה לה למי להגיד את זה...


[b][po]פלונית סקרנית[/po][/b] (2015-03-27T16:29:13):
[u]כן, זה עד כדי כך משנה לי[/u]
אוקיי, מקבלת, יכול להיות שזה משהו שבנאדם עם עור פנים רגיל לחלוטין פשוט לא מבין עד הסוף.


[u]גן/בית זו דילמה מורכבת מאוד. אכילת ביצים כן/לא זה נורא פשוט.[/u]
כן? נראה לי שזה סובייקטיבי. כמו שיש אנשים שאצלם לשלוח לגן זו החלטה נורא פשוטה. יש אנשים שעבורם לוותר על ביצים זה לא כל כך פשוט (כי יש ביצים בהרבה דברים, אבל אולי אלה דברים שאת ממילא לא צורכת).


[b]נוודית[/b] (2015-03-27T16:34:22):
יש הבדל משמעותי בין לאזן את טובת האנשים במעגל הקרוב שלי, שם יש מקום, והרבה פעמים הכרח, למצוא פשרות ואיזונים.לבין משהו שהוא לגמרי ביני לבין עצמי, כמו התזונה שלי. במקרה הזה - למה לא לדייק? למה להתפשר? למה לא לחפש ולמצוא את הטוב ביותר לי?


[b]גוגוס[/b] (2015-03-27T16:39:19):
[u]יש אנשים שעבורם לוותר על ביצים זה לא כל כך פשוט.[/u]
בוודאי. ולכן לא יצאתי בקריאה נרגשת לכל הקוראות להיפרד בעקבותיי מהביצים, אלא כתבתי מהזווית של "רק על עצמי לספר ידעתי".

[u]יש אנשים שאצלם לשלוח לגן זו החלטה נורא פשוטה.[/u]
לעשות מה שהרוב עושים זה לרוב החלטה פשוטה כי התמיכה מובטחת מראש, ותמיכה זה דבר חשוב.
בכך, השליחה לגן ואכילת הביצים אכן דומות. אבל, אעפס, נראה לי שבזה מתמצה הדמיון :-)


[b][po]פלונית סקרנית[/po][/b] (2015-03-27T16:45:04):
[u]לבין משהו שהוא לגמרי ביני לבין עצמי, כמו התזונה שלי. במקרה הזה - למה לא לדייק? למה להתפשר? למה לא לחפש ולמצוא את הטוב ביותר לי?[/u]
כי העצמי הוא דבר מורכב. והרבה פעמים הרצונות של העצמי מורכבים, ואפילו מתנגשים.


[b][po]פלונית סקרנית[/po][/b] (2015-03-27T16:46:29):
_לעשות מה שהרוב עושים זה לרוב החלטה פשוטה כי התמיכה מובטחת מראש, ותמיכה זה דבר חשוב.
בכך, השליחה לגן ואכילת הביצים אכן דומות. אבל, אעפס, נראה לי שבזה מתמצה הדמיון_

כן, כן, לגמרי, רק קישרתי לרגע לנושאי הליבה של האתר ולמקום שקראתי אותך בו פחות נחרצת. לא התכוונתי באמת ליצור ניתוח השוואתי מורכב בין שני הדברים :-)


[b]גוגוס[/b] (2015-03-27T17:00:03):
[u]הרבה פעמים הרצונות של העצמי מורכבים, ואפילו מתנגשים[/u]
זו הנקודה. שאולי שווה לשים לב מתי במקרה במקרה הם לא מורכבים ולא מתנגשים.
אני יודעת שסוכר, ובעיקר גלוטן, משפיעים לא טוב על עור הפנים שלי. אבל עקב הרצון המורכב משהו, לא נפטרתי מהם עד היום לחלוטין לפרקי זמן ארוכים באמת.
פה במקרה גיליתי משהו שאין לי תשוקה מיוחדת אליו, אין התמכרות, ואין התנגשות עם כלום. כו-לה ביצים. אפשר גם בלי, בצורה שבה אני אוכלת.

את יודעת, לגלות איפה דברים מורכבים ומסובכים זה בדרך כלל ממש פשוט. אלא שזה מוביל בהמון מקרים להתחפרות בסיבוך.
אם כבר מוצאים משהו פשוט וברור שווה לתפוס אותו ולעשות מה שצריך וזהו זה, וזו בדיוק הדוגמה.

ואם כבר, אז עוד משהו - אני חושבת שהרבה פעמים אפשר גם לקחת את מה שמורכב ולפשט אותו. לכנס פנימה את כל ההסתעפויות, להצביע על העיקר וללכת עם הלב.
כי יש הרבה התחבטויות שנראות גדולות ומורכבות ובעצם הן... לא. ומהעדות של אנשים שחשבו שזה מאוד פשוט (איפה שאני הרגשתי שמורכב) אפשר ללמוד משהו. שאולי זה באמת פשוט. או לפחות - יכול להיות פשוט.

קחי את האתגר הזה, לדוגמה. הרי ברור שיש אנשים שעבורם זו קריעת ים סוף. אם מוצאים את הנקודה שמפשטת את זה זה נהיה פשוט.
אצלי, למשל, מוטיב הזמן עובד היטב. אני מסתכלת על פרק הזמן הזה, 21 ימים, ורואה כמה הוא קטן וזניח וחסר משמעות על פני החיים השלמים שחייתי ושעוד אחיה, וזה גורם לי מייד להרגיש שכל דבר שאני רוצה אני יכולה לעשות על פני 21 ימים. כי מה זה 21 ימים? זה כלום. גרגר זמן. זה הכל. ומייד זה נהיה לי נורא פשוט.
אצל אנשים אחרים יעבוד כפתור אחר שהם יכולים עם הזמן לזהות וללחוץ עליו לפי הצורך.
כמובן שנדרשים עוד כמה פרמטרים שנוגעים למוטיבציה וכאלה, אבל זה בתור התחלה. למצוא את הכפתור של הפשטות במקום את הפלט האינסופי והרועש של המורכבות.


[b][po]פלונית סקרנית[/po][/b] (2015-03-27T17:38:55):
[u]למצוא את הכפתור של הפשטות במקום את הפלט האינסופי והרועש של המורכבות.[/u]
ברשותך, מגריינת


[b]גוגוס[/b] (2015-03-27T20:12:32):
[u]ברשותך, מגריינת[/u]
:-)

מחליטה לסיים את היום שלי, סביבות חמש אצלי. היה מוצלח וקליל.
היין חייך אלי וקרצתי לו בחזרה. ערימת פירורי שוקולד שנאספו מהשולחן לכף היד שלי תהתה אם היא תגיע לפה או לפח. הגיעה לפח.
לא יודעת מה ערימות פירורים כאלה מעדיפות. כאילו, מה הייעוד שלהן?

ולאטה מתבשלת שם החלטה להוסיף לשלל האתגרים שהצטברו לי מבלי דעת את סיום האכילה לפני שקיעת השמש.
האם יהיה זה הקש שישבור את גב הגוגוס (שכבר קצת שבור ממילא. בחור אחד, לא חסון במיוחד, הרים אותי ושמט על הרצפה בריקודים. זה יפה ככה? אני כבר לא כזאת כבדה...) או שמא אפשר עוד להערים אתגרים על אתגרים בלי סוף?
ימים יגידו.
בינתיים סיימתי להיום ואני הולכת שוב לרקוד.


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-03-27T21:04:51):
[u]לא יודעת מה ערימות פירורים כאלה מעדיפות. כאילו, מה הייעוד שלהן?[/u]
פיות של מיני ומיקרו אורגניזמים בקומפוסט, כאילו דה


[b]תמי[/b] (2015-03-27T23:08:02):
[u]אני חושבת שאפשר לחלק קטגורית הפסקות כאלה לשתיים (יש מלא באמצע, זו פשוט הנגדה נוחה) - אלו שמתהוות מתוך איזו אדישות וזניחת המאבק הפנימי, ואלו שמתרחשות בהחלטה מודעת שעכשיו זה מה שנכון וצריך[/u]
הבחנה מאוד מדויקת עבורי.
ועוזרת לי להבין למה רעיון הספירה מחדש - אם הפסקתי את האתגר - לא נראה לי נכון.
כל הפואנטה של האתגר זה הניסוי. לא עצם המשימה אלא הבדיקה של איך אני חווה אותה, איך מתמודדת עם החלטה מסוימת, בדיקה במסגרת של 22 ימים. אז אם הייתה לי נסיגה זה לא מבטל את תנאי הניסוי - 22 ימים הם חלק מתנאי הניסוי - זה רק נרשם במסגרת הנתונים שייבדקו בסיום.
המטרה של הניסוי היא לא בהכרח להצליח במשימה שלקחתי אלא לבדוק איך זה מרגיש, בגוף ובנפש, מתי קשה, ולמה.
לכן, להתחיל כל פעם מחדש זו התנהלות מסוג שונה לגמרי, שלא מתאימה לאתגר הנוכחי.


[b]תמי[/b] (2015-03-27T23:20:56):
[u]זו לא שאלה קנטרנית, אני חושבת על איזונים[/u]
מענין הנושא של איזונים.
בחברה שלנו היום אכילת סוכר, הרבה סוכר (שמסתתר בכל מזון כמעט), היא חלק מהתנהלות מאוזנת.
ברור שכך לגבי אכילת דגנים.
מי שמוריד לגמרי דגנים וסוכר נחשב קיצוני.
אבל איזון הוא לגמרי ענין תרבותי. איזון בין מה למה?
אני למשל גיליתי שאי-אכילת סוכר ודגנים מורידה ממני כ"כ הרבה עניינים פיסיים לא נעימים - שברור שהיא נכונה לי. אבל אלה עניינים פיסיים שנחשבים ככ מקובלים ורגילים: ברבורי בטן וגזים, חורים בשיניים, עצבנות מחזור, כאבי ראש, אפטות בפה - מעין מציקים מוכרים כאלה. והם נעלמו יחד עם היעלמות הדגנים והסוכר. ממש נעלמו. תופעות שכבר היו חלק ממני. היה ברור שהן חלק מהקוד הגנטי שלי.
עד שלא התנסיתי בהימנעות מסוכר ודגנים למשך זמן מספיק ארוך, לא הבנתי כמה נעים יכול להיות בלי.
ואז כל הסיבוך והמורכבות נעלמו.


[b]נוודית[/b] (2015-03-28T00:00:00):
[img]http://i.imgur.com/WkadXcy.png[/img] [img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/7GKWlaR.png[/img][/img][/img][/img][/img]


[b]שקטה[/b] (2015-03-28T01:20:33):
מה אתן כוללות בהגדרה "דגנים"?


[b]גוגוס[/b] (2015-03-28T12:50:19):
[u]פיות של מיני ומיקרו אורגניזמים בקומפוסט, כאילו דה[/u]
זה לא עושה להם חורים בשיניים?

[u]המטרה של הניסוי היא לא בהכרח להצליח במשימה שלקחתי אלא לבדוק איך זה מרגיש, בגוף ובנפש, מתי קשה, ולמה.[/u]
הייתי אומרת שזו המטרה בניסויים "הרגילים", נגיד מהסוג שמוצע בדפי [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po]
במקרה הנוכחי, בשבילי אחת המטרות היא לאפשר לגוף את פרק הזמן הזה של ה"בלי". בגלל זה לא פתחתי את הדיון הזה בתוך החיוניות אלא בנפרד.
זה כמובן מאוד אישי וכל אחת עושה פה מה שבא לה. אבל בשבילי, זה שמבחין את הניסוי הזה משאר הניסויים שאני לרוב עורכת.

וכמובן שמסכימה לגמרי עם כל מה שכתבת על קיצוניות ואיזון.

[u]מה אתן כוללות בהגדרה "דגנים"?[/u]
אני כוללת בה דגנים של ממש וקרובי משפחה - חיטה, שעורה, שיפון, שיבולת שועל (וכל שאר החברים שאת עשויה למצוא בלחם או פסטה, נגיד מיני חיטה מיוחדים) וגם אורז ותירס. נכון לעכשיו, למרות שזה לא דגן, אני גם לא מכינה קינואה (זרעי הצמח כף האווז) ולא אורז בר (שהוא משהו שיותר קרוב לאצה, מן צמח מים כזה).

[u]האם יהיה זה הקש שישבור את גב הגוגוס[/u]
כן. זה יהיה. זה הווה, בעצם.
כבר אתמול בערב אכלתי אחרי שכאילו סיימתי :-)
כנראה שיש גבול לכל תעלול, ולהחזקה ושליטה ממש ממש אין לי סבלנות. מעולם לא היתה.


[b]ממ[/b] (2015-03-28T13:05:40):
_בחברה שלנו היום אכילת סוכר, הרבה סוכר (שמסתתר בכל מזון כמעט), היא חלק מהתנהלות מאוזנת.
ברור שכך לגבי אכילת דגנים.
מי שמוריד לגמרי דגנים וסוכר נחשב קיצוני._

אכן! זה כל כך מטורף. אני מושא לבדיחות של רבים. ובמקביל רואה את החברות של הבת שלי מתנפחות והולכות, כשברור שצורכות דגנים וסוכר בכמויות בלתי נסבלות.

[u]המטרה של הניסוי היא לא בהכרח להצליח במשימה שלקחתי אלא לבדוק איך זה מרגיש, בגוף ובנפש[/u]
האמת היא שזאת לא היתה המטרה. המטרה היא לבדוק את כלל ה-21--אם אחרי 21 יום הרגל מתמוסס.

[u]כבר אתמול בערב אכלתי אחרי שכאילו סיימתי[/u]
כן. היתה לי תחושה שאת מערימה אתגר שאולי לא נחוץ ברגע זה.

באיזה יום אנחנו? בכל מקרה, אני ממשיכה לספור בלי להתחיל מחדש. בסך הכול הולך בסדר. אחר ה-21 יום, אנסה שוב סיבוב כזה.


[b]שקטה[/b] (2015-03-28T14:41:57):
[u]כשברור שצורכות דגנים וסוכר בכמויות בלתי נסבלות.[/u]

זה בדיוק העניין בעיני - הכמויות ומן הסתם גם הסוג/איכות של הדגנים והסוכרים והרגלי האכילה סביב זה.

אני לא חושבת שדגנים כשלעצמם מזיקים כל כך או גורמים לבעיות, חוץ מאצל אנשים שרגישים לזה. סוכרים זה משהו אחר ואני באמת הרבה יותר חושדת בהם.
דווקא ממה שראיתי על עצמי, ברגע שהתחלתי לאכול יותר ירקות התחילו לי גזים ובעיות עיכול. הרבה פעמים הרגשתי ממש שקשה לי לעכל את הירקות. כשאכלתי תזונה יותר מבוססת דגנים זה לא קרה לי כמעט בכלל. להיפך, הרגשתי קלילה יותר ושהכל מתעכל לי בקלות ובלי בעיות. וזה לא אומר שאני אוכלת פחות ירקות כתוצאה מזה, התזונה שלי עדיין כוללת הרבה ירקות ומעט סוכרים, אבל היא גם כוללת אורז, תירס ולחם וטוב לי עם זה. כל עוד שאני לא מגזימה בכמויות כמובן, אבל זה נכון כמעט לגבי כל דבר.

אני לא יודעת אם יש לכן רגישות ספציפית לדגנים ואם כן אז אני מבינה את זה, אם לא - נראה לי שאולי הרצון להוריד את זה לגמרי מהתפריט בא במקרים מסויימים כדי להקל על מי ש"דוגל" בזה, כמו שכבר דובר כאן על כך שקל יותר להוריד לגמרי משהו מהתפריט מלצמצם כמויות.
גם לי קל יותר פשוט לא לקנות או לא לאכול אף פעם עוגיות תעשייתיות לדוגמא מאשר לקנות ולאכול רק קצת. וככה זה נשמע לי גם כשאני מקשיבה לשיחה הזו על דגנים. כי בעיניי לאכול אורז מלא עם ירקות לדוגמא זו ארוחה בריאה ומאוזנת, וגם לחם איכותי (לא מקמח לבן) עם אבוקדו או סלט ירקות לדוגמא מרגיש לי נכון וטוב, ממש לא כמשהו ממכר ומזיק. פשוט אוכל. ולא כך אני מרגישה לדוגמה לגבי דברים אחרים שגדלתי עליהם ומחקתי לגמרי או כמעט לגמרי, כמו לחם לבן או ממתקים.
אני לא מנסה לפגוע או לבקר, רק רוצה להבין את זה קצת יותר טוב, אם לא מתאים לכן אפשר למחוק. ואתן גם בכלל לא חייבות להסביר:)


[b][po]בשביל האושר[/po][/b] (2015-03-28T15:06:35):
אוקיי , אתערב ואומר את מה שצלצול כבר אמרה :

[u]כי את כל מה שיש בהם אפשר להשיג ממקורות אחרים שלא הופכים בגוף לסוכר מיותר[/u]

מיותר! ואם זאת לא פשוט לוותר....

כמו שאומרים , תנסי בלי זה ורק אז תוכלי לדעת מה זה עושה לך..
[וכמובן למה להכניס לגוף סוכר מיותר? לעניות דעתי ]

מצטערת עם התפרצתי לדיון שלכן )))

אצלי בכל אופן קרו 2 דברים מאז האתגר -
[list=1]
[*] שמה לב בקפדנות למה שאני אוכלת , כאילו הצהרת הכוונות פה שינתה משהו בראש , עכשיו התחייבות גם כלפי חוץ ולא רק פנים.... מעניין.... [כמו תמיד עובד יותר טוב כשזה בשביל מישהו אחר....]
[*] העניין של האהבה עצמית וחמלה - לא נשארו אצלי בתודעה כליל.... לא מרוצה מזה. צריך להקפיד יותר!
[/list]
הולכת עכשיו לתת לעצמי חצי שעה של אהבה וחמלה -
בהצלחה לי !

ולכולן!!!!

יום 04 יוצא לדרך...


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2015-03-28T20:04:50):
דגנים:
אצלי אני חושבת שמה שבצורת קמח פחות טוב לי.
בוודאות, כל לחם/עוגה/עוגיה/מאפה לא טוב לי. לא ארגיש בזה אחרי פרוסת לחם אחת אם אני לא נוגעת בגלוטן בכלל, אבל זה מדרון חלקלק. ברגע שזה חוזר לתפריט באופן יומיומי, תיכף מתחילות תופעות של גזים, ערפל מוחי, תשישות, חוסר ריכוז, קושי לקום בבוקר וכל האלרגיות שלי בדרכי הנשימה ממריאות בבת אחת ומזכירות לי את קיומן, שכל עוד לא נגעתי בגלוטן, שכחתי מהן.

פסטות - פשוט גורמות לי לחזור לכמיהה ללחם אלא אם כן מדובר בפסטה אורז, שאכלתי כתירוץ לרוטב. עכשיו שעלי להמנע מעגבניות, אין תירוץ לאכול גם פסטה אורז (אבל אם יגיע אלי פסטו, כן אוכל).

לדעתי, גרעינים אורגניים במצב שלם לא יגרמו לי בעיות - זו הטחינה לקמח ואולי האפייה שעושים בלגן. אני לא יודעת למה בדיוק אני מגיבה שם ולכן סילקתי באופן גורף כל דגן שמכיל "גלוטן": חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון, ולמעשה גם שיבולת שועל אם כי אף פעם לא אכלתי שיבולת שועל בעצם...

קינואה איננה דגן אבל החלטתי להשלים עם העובדה שאני שונאת קינואה ולקבל את עצמי גם ככה, אז אני לא אוכלת קינואה.
עם כוסמת, שאיננה בדיוק דגן וגם אין בה גלוטן, אין לי בעיה ואני משתמשת בקמח כוסמת בלביבות הירק שאני מכינה, כדי שאוכל גם אני לאכול מהן אם ארצה (המון ירקות מגוררים בפומפיה, כל פעם מבחר אחר + 2-3 ביצים + מלח, כורכום, פלפל + קמח כוסמת מספיק בשביל להדביק את התערובת). לא אוכלת כוסמת כי היא לא עושה לי טוב בבטן (אצלנו לא מכינים ממנה דייסה מגעילה - סליחה מכל חובבי הקאשע - אלא אחד-אחד כמו אורז).

אורז - אני אוכלת אורז בסמטי (או בשמתי (-: ) מלא אורגני, ורק את האורז הזה. מבשלת אותו עם מים + כורכום + פלפל שחור אורגניים, ומלח ים, בלבד (לא נוגעת בשום אורז אחר כי אף אחד אחר לא טעים לי).
אני באופן אישי לא אוהבת כל כך אורז, היכולת שלי לאכול ממנו מוגבלת - ברגע שנגמרים הירקות ושאר הדברים שהאורז משמש להם רקע ומצע, אני לא מסוגלת לגמור את האורז שנשאר... זו אחת העדויות שלי לכך שאני לא אלרגית לאורז. אין לי שום כמיהה לאורז. והוא טוב לי בבטן. הוא "תופר" לי מצויין מאכלים שאני אוכלת איתו, ושבלעדיו יגרמו לי בלגן בבטן. אצלי, הוא מאזן.

אני מפרטת לגבי האורז כי אנשים רבים רגישים אליו - אחד הרמזים לזה הוא חשק עז לאורז או יכולת לאכול ממנו כמויות גדולות.
אני מכינה כוס אורז כל פעם, וזה מספיק לי למשהו כמו 8 ארוחות? חברה שבאה לעזור לי אמרה לי מהמטבח: "לחמם את כל מה שנשאר בסיר? כי נשאר ממש מעט", כשביקשתי לראות גיליתי שמה ש"הבת הקטנה שלה היתה מחסלת בארוחה אחת וזה לא היה מספיק לה" היא כמות שאני חישבתי ל-3 או ל-4 ארוחות שלי. רק שתקבלי פרופורציה... (-:


[b]תמי[/b] (2015-03-28T21:12:38):
דגנים:
אני שמתי לב שכשאני מורידה את הדגנים (ולא אוכלת אוכל מעובד, לפעמים מעט בשר, אבל ממש לא אוהבת), מה שנשאר לי לאכול זה הרבה יותר ירקות ופירות. וזה טוב.
מספיק שאני מכינה לי [u]לחם איכותי (לא מקמח לבן) עם אבוקדו או סלט ירקות[/u] אז הסלט יהיה קטן, מין השלמה ללחם עם האבוקדו.
אם אין את הלחם, ואין בכלל במהלך היום, אז אוכלים סלט גדול, ומכניסים אליו הרבה דברים. הירקות הופכים לעיקר.
עבורנו במשפחה זה התברר כמשמעותי לכולם. כשאין לחם, ואין פסטה, אז אוכלים ירקות ופירות בכל מיני צורות. ואם מכניסים לארוחה אורז או תפו"א - זה בא על חשבון הירקות.

בעניין הרגישות - אני לא בטוחה שאני רגישה במיוחד לדגנים. נדמה לי שמה שאני כוללת בתור שיפור באיכות החיים פשוט לא נספר אצל הרבה אנשים שאוכלים דגנים כ"בעיה".
גזים למשל נחשבים תופעה נורמלית. או משהו שסבלתי ממנו - כאבי ראש סביב המחזור. זו תופעה נשית מוכרת. פגשתי אינספור רופאים. אף אחד לא קישר לתזונה. גם אני לא.
הורדתי סוכר ודגנים - והם נעלמו. לגמרי.
חזרתי לאכול קצת סוכר ודגנים - והם חוזרים.

קינואה אני דווקא אוכלת. קינואה אורגנית, בערך פעם בשבוע, עם הרבה ירקות. נדמה לי שזה עובד טוב עבורי.
שקטה, כתבת:
[u]ברגע שהתחלתי לאכול יותר ירקות התחילו לי גזים ובעיות עיכול[/u]
אני מכירה את זה כשמערבבים. נסי לאכול רק ירקות ופירות - גם אז את חווה גזים ובעיות עיכול?
קצת בשר, קצת תפוחי אדמה וסלט ירקות - מה שנשמע ארוחה מאוזנת - ולהרבה אנשים זה עושה גזים ורגישות בבטן.
קצת לחם וירקות - כנ"ל.
עבורי כך גם אם אני אוכלת תירס (שרובו היום מהונדס גנטית) / חומוס / קטניות. לכן נמנעת.


[b]תמי[/b] (2015-03-28T21:22:50):
[u]במקרה הנוכחי, בשבילי אחת המטרות היא לאפשר לגוף את פרק הזמן הזה של ה"בלי". בגלל זה לא פתחתי את הדיון הזה בתוך החיוניות אלא בנפרד.[/u]
אני מבינה.
השאלה מה קורה עם יש סטייה מה"בלי". נדמה לי שעדיין רלוונטי לבדוק מה קורה אחרי 22 ימים, מה קורה עם ההרגל.
אני חושבת שבעניין התזונה זו פחות מטרה עבורי. אני יודעת איך מרגיש לי לגמרי בלי סוכר ודגנים (מעולה), אני מסוגלת להתמיד בכך לאורך תקופה (מניסיון), ואני יודעת שאחרי תקופה אני עשויה לשוב ולהתפתות לצרוך קצת מדי פעם. אני מניחה שזה ימשיך כך, וזה בסדר בעיני.
בעניין האתגר השלישי שנוגע ליחסים עם ביתי זו באמת אחת המטרות - לאפשר זמן של "בלי", בלי הניג'וס שלי (כלפיה וכלפי עצמי), זמן שבו לא מתעסקים בנושא מסוים. אבל כאן אני גם רוצה לבדוק לאן זה יוביל אותה, ולא רק אותי. כלומר, המטרה היא לא רק לשנות הרגל לא טוב שלי, אלא לראות איך זה ישפיע על העולם, האם אי-התעסקות מוחלטת בנושא הזה תגרום לו להסתדר טוב יותר. או לא.

ואגב צלצול - חשבתי שפתחת את הדף בנפרד מהחיוניות כדי להזמין אליו כל מיני סוגים של אתגרים. לא רק כאלה שקשורים בתזונה. מענין יהיה אחר-כך לחשוב על הסוגים השונים.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-28T22:42:43):
[u]חשבתי שפתחת את הדף בנפרד מהחיוניות כדי להזמין אליו כל מיני סוגים של אתגרים[/u]
לא ממש חשבתי על זה עד הסוף וממילא אני אוהבת דפים שאפשר לעשות בהם מה שרוצים בלי שזה יהיה מחייב מדי :-)

[po]בשביל האושר[/po], סחטיין עליך. תודה שאת משתפת ונעים שאת מפנקת את עצמך. מקווה שעשית משהו שווה.

שקטה,
[u]זה בדיוק העניין בעיני - הכמויות ומן הסתם גם הסוג/איכות של הדגנים והסוכרים והרגלי האכילה סביב זה.[/u]
זה בהחלט חלק מהעניינים. אבל לא כל העניינים.
יש אנשים שהגוף שלהם מגיב יחסית בקלות לדגנים. זה לא אומר שהדגנים ממש טובים להם. את זה הם יוכלו לדעת אחרי שהם ייפטרו מהם לתקופה משמעותית ויתעדו את עצמם לפני ואחרי. אין ספק שהכל יותר קל אם אוכלים מעט ואיכותי.
אבל... זה שלכל כך הרבה אנשים קשה לאכול מהם מעט, והם נמשכים כמו אל אש לסוגים הנחותים, אומר דרשני. זו התנהגות שמשמעה רגישות.
אם אין לך את זה יהיה לך קשה אולי להבין, אבל זה ככה אצל הרוב.

[u]אני לא חושבת שדגנים כשלעצמם מזיקים כל כך או גורמים לבעיות, חוץ מאצל אנשים שרגישים לזה[/u]
את צודקת. השאלה היא רק כמה רגישים לזה וכמה בכלל מודעים לרגישות הזו.
אני יכולה לומר לך מניסיון בעבודה שטרם פגשתי מישהו שמצבו לא הוטב בעקבות פרידה מדגנים, אפילו אם קצרת מועד. כולל אלו שאכלו מזה מעט ואיכותי.

[u]ברגע שהתחלתי לאכול יותר ירקות התחילו לי גזים ובעיות עיכול[/u]
אז קודם כל - מה שתמי אמרה.
ובנוסף - יש אנשים שנדרש להם מעבר אטי כאשר מדובר בשינוי תזונתי. אני רואה את זה בכל מיני דברים, בעיקר כאשר מעורבים סיבים תזונתיים (שזה משהו שיש ממנו הרבה בירוקים) או מוצרי חלב (שקשורים באיזון החיידקים במעיים ופרידה מהירה מהם שמוציאה מאיזון לפעמים משבשת). גם אצל מי שמתנסה בשתיית שייקים ירוקים רואים את זה לפעמים וזה סימן לצורך במעבר יותר אטי.

[u]כדי להקל על מי ש"דוגל" בזה[/u]
אני אישית לא דוגלת בכלום בהקשר הזה. אני דוגלת בזה שיהיה לי קל (ובהחלט קשה לי לאכול מעט דגנים) ובזה שהגוף שלי יהיה שמח לגמרי ולא רק שמח באופן סביר. אני שואפת לחיות בלי שום מיחושים והתנסות אישית מראה לי שחלקם קשורים מאוד לדגנים. גם כאן - מה שתמי אמרה. ובעיקר את זה שהנורמה היום כוללת איכות חיים נמוכה מזו האפשרית ממש בקלות.

אני חושבת שאף אחת כאן לא מיסיונרית לגבי תזונה נטולת דגנים. זו בחירה מאוד אישית והיא כמעט תמיד מגיעה על רקע של התנסות ארוכת שנים בהוספה והורדה.
אני מציעה לך להמשיך לאכול מה שטוב לך ונעים לך ונראה לך נכון עבורך. ואם יש לך חשק להתנסות במשהו לכי על זה. לחזור לתזונה שלך תמיד אפשר, אפילו אם תגלי שבעצם מוטב לך כך או אחרת.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-28T22:50:03):
סיימתי לאכול להיום. מסמנת וי גדול.
הפסטיבל הטבעוני היה מקסים ביותר, וברובו ממש, משהו כמו 80% הוגשו מוצרים בלי גלוטן או בלי סוכר.
מאחר ואני בלי שניהם, ואני גם לא נוגעת בתחליפים כמו אגבה או סירופים שונים ומשונים, בכל זאת הייתי די מוגבלת.
צחקתי על זה קצת ביני לביני, שבמקום שאמור להיות בשבילי סוג של גן עדן אני עדיין מוגבלת.
מה שכן טעמתי היה מצוין. כל מיני חטיפי תמרים מצוינים וחדשים שלא הכרתי. קרקרים מעניינים מבוססי זרעים. וגם פסטות שעשויות מסוגים שונים של שעועית שהיו טובות מאוד. בדוכן הזה היה איש נחמד ששמח להגיש לי מנה חריגה בלי רוטב כי ברוטב היה גרם וחצי סוכר. קצת פרפקציוניסטי מדי מצידי אבל אם כבר אז כבר. שאלתי וידעתי שיש אז לא רציתי.
האווירה היתה מקסימה, הפעילות של הילדים היתה משובבת נפש ושמחה מאוד, האוכל טעים והתחושה - שפע גדול, ולא סגפנות או נוקשות.
היו מלא סוגי שוקולד מעניינים ומסקרנים שלא טעמתי וקצת היה לי חסר. מצד שני, היו כל כך הרבה, שלו הייתי במוד משוחרר סביר שהייתי יוצאת עם הרעלת שוקולד.
גם תבשילי אורז עשו קצת חשק ודילגתי עליהם.
קינוחים שנראו סופר מפתים איבדו מחינם כשגיליתי שהם מבוססי אגבה וכאלה. זה ממש מוציא לי את החשק כל הסירופים האלה. כמו לאכול סוכרזית בעיניי.

פתחתי את היום עם ליטר מיץ ירוק מבוסס אשכוליות. המשכתי בטעימות של מה שהטעים/התאים וסיימתי בסלט גדול בבית. זהו זה.


[b][po]תפילה לאם[/po][/b] (2015-03-28T23:50:47):
[u]עד שלא התנסיתי בהימנעות מסוכר ודגנים למשך זמן מספיק ארוך, לא הבנתי כמה נעים יכול להיות בלי.[/u]
מה היה "מספיק ארוך" בשבילך, תמי?

[u]ובמקביל רואה את החברות של הבת שלי מתנפחות והולכות,[/u]
אוי, ממ, זה נכון כל כך ועגום כל כך!
לפעמים אני נחרדת לראות חברות של הילדות לאחר שלא ראיתי אותן זמן מה.


[b][po]מיכל בז[/po][/b] (2015-03-29T00:13:14):
גוגוס, אז איך זה מרגיש עד כה בגוף? שונה ממה שמוכר לך? יותר טוב?


[b]גוגוס[/b] (2015-03-29T01:18:15):
[u]גוגוס, אז איך זה מרגיש עד כה בגוף? שונה ממה שמוכר לך? יותר טוב?[/u]
כרגע התגובה הבולטת שאני רואה זה השיפור לטובה בעור הפנים.
מאחר שגם קודם כמעט ולא אכלתי סוכר וגלוטן (אלא בעיקר במן התפרצויות כאלה שבאו והלכו מהר) אז אני לא מצפה לתחושה עמוקה של שינוי.
אני מקווה שעור הפנים שלי יתנקה לחלוטין בפרק זמן של 21 ימים והוא בהחלט עושה סימנים שזה הכיוון.
<אכלתי אותה שכתבתי את זה עכשיו, נכון? ציפיות וכאלה...>


[b]נוודית[/b] (2015-03-29T02:54:46):
[img]http://i.imgur.com/xDRemQA.png[/img] [img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/7GKWlaR.png[/img][/img][/img][/img][/img]

[sub]<בוקר טוב עם שעון חדש לאנגליה / אירופה>[/sub]


[b]תמי[/b] (2015-03-29T10:10:15):
[u]מה היה "מספיק ארוך" בשבילך, תמי?[/u]
מנסה להיזכר. הבטן הרגישה טוב די מהר, אחרי משהו כמו שבועיים של תזונה מוקפדת.
(זה אומר בכלל בלי גלוטן, בלי סוכר ובלי תחליפי סוכר, בלי מוצרי חלב, בלי קטניות, בלי דגנים. אכלתי ירקות - בכל צורה שהיא, פירות, קצת בשר ועוף אורגני, שמן זית, טחינה, ושלל אגוזים).
אני לא זוכרת מתי נעלמו כאבי הראש ושלל תסמיני המחזור. אני רק זוכרת ששמתי לב לזה בהפתעה גמורה (נעלמה למשל גם העצבנות לקראת המחזור).
השינוי במאזניים היה מאוד איטי. בסהכ נשרו ממני משהו כמו 5 ק"ג לאורך כשנה (אבל מראש לא היו לי עודפים רבים).
נושא המשקל הוא משעשע בעיני. הגעתי למשקל הנעורים שלי, כלומר המשקל שאליו הגעתי כשסיימתי להתפתח בשנות התיכון. עכשיו לא משנה מה אני אוכלת - המאזניים לא זזים. כאילו שם הגוף שלי מקובע וזהו.
הקפדתי על התזונה הזו במשך כשלוש שנים, ואז התחלתי לחרוג. החריגות קטנות אבל נחוות כמשמעותיות מבחינה פיסית.
מה שגוגוס כתבה מאוד רלוונטי עבורי, אני שואפת לכך [po]ש הגוף[/po] שלי יהיה שמח לגמרי ולא רק שמח באופן סביר_


[b]תמי[/b] (2015-03-29T10:11:17):
אה, ואני כן אוכלת ביצים. רק ביצים אורגניות וחופש. אוכלת כמה שרוצה (לא רוצה הרבה). מרגישה שזה מוסיף לי חלבון חיוני, ואין שום תופעות לוואי.


[b][po]תפילה לאם[/po][/b] (2015-03-29T10:19:41):
תודה, תמי. מעניין ואופטימי.


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-03-29T10:29:20):
אני אף פעם לא התנקיתי לגמרי מדגנים, אבל במשך 10 חודשים לא נגעתי בסוכרים (חוץ ממה שיש ממילא בפירות וירקות טריים + קצת יבשים), בכלל. חרגתי אולי אחת לשלושה חודשים בקושי. ובמקביל צרכתי מעט מאוד פחמימות. לא נגעתי בתפוחי אדמה ובחיטה, אכלתי מעט מאוד אורז מלא ולחמי שאור מכוסמין ו/או שיפון באפייה עצמית. קינואה אכלתי לא מעט, זה לא באמת דגן וגם לא ממש פחמימה.
אני לא יכולה ממש לשים את האצבע על שינויים פיזיים ספציפיים בעקבות זאת, פשוט הרגשתי [b]מעולה[/b] באופן כללי, פיזית ונפשית (וזה היה בשנה שאחרי לידה). וגם רזיתי מאוד מאוד.


[b]סיגלית[/b] (2015-03-29T11:43:52):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]תודה סיגלית, את מעודדת אותי שהכאבים האלה פתירים, ברגע שאטפל בחרדה[/u]
בשמחה.
לא מבטיחה שהכאבים פתירים , אבל לדעתי , קים סיכוי סביר שהחרדה מחמירה את הכאבים, והכאבים מגבירים את החרדה, דבר שגורם למעגל סגור שמחמיר...

ואצלי, היום ה - 5 באמת לא היה לי חשק או תחושת זמן (לחץ בבוקר) לסחוט לימון, אבל לפחות שתיתי כוס מים לפני הקפה ולפני המירוץ.
מקווה מחר גם לסחוט לימון. :-)


[b]סיגלית[/b] (2015-03-29T11:46:30):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

ואני בכלל לא משתתפת חדשה, רק שכל הזמן מוחקים כאן היסטוריית גלישה...


[b]מצ'רה[/b] (2015-03-29T13:52:42):
14


[b]גוגוס[/b] (2015-03-29T14:09:56):
איזה יופי לכולכן!

תמי ויעלי, תודה על השיתוף.
גם המשקל שלי מגיב היטב לתזונה שמדויקת לי וגם אני חוזרת איתו לסוף התיכון :), שזה משהו כמו שלושה קילו למטה.
אבל הגוף שלי אוגר נוזלים בקלות כך שכל זליגה ממה שמדויק לי מתבטאת בעלייה במשקל.


[b]לילי[/b] (2015-03-29T14:19:20):
[u], אכלתי מעט מאוד אורז מלא ולחמי שאור מכוסמין ו/או שיפון באפייה עצמית.[/u]
יכולה רק לקנא בכול מי ששנמנעה/ת מגלוטן וסוכר יותר מיום... הבשורה הטובה היא שאני אחרי היום השמיני ללא מחשב על הבוקר ועם מי לימון. בהחלט נעים.
[po]יעלי לה[/po], אפשר מתכון ללחם השיפון הביתי?


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-03-29T14:49:21):
לילי, ראי [po]לחם שאור[/po].
אם אני לא טועה יש שם הסברים איך להכין מחמצת שאור ואיך לעבוד אִתה.
המתכון עצמו מאוד פשוט, ולא צריך כמויות מדויקות:
קמח מלא (טחון מגרעין שלם, טחינה מסורתית מה שנקרא. אני קונה של מנחת הארץ), מחמצת, קצת מלח. מים. משחקים עם היחס קמח-מים עד שמגיעים למרקם שכיף ללוש. אם רוצים אפשר להוסיף מיני גרעינים, תבלינים, עשבי תיבול, אגוזים... כיד הדמיון הטובה (אני בדר"כ הוספתי זרעים שלמים של כוסברה וקימל. או לחלופין פקאנים).
לשים עשר דקות, מתפיחים לילה, לשים עוד, יוצרים ככר (עדיף בתבנית), מתפיחים עוד (נדמה לי? אני כבר לא זוכרת. אם כן, לא זוכרת כמה זמן), אופים.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-29T14:58:43):
נשמע כמו המתכונים שלי :-D
עושים קצת ככה וככה, ואז עוד טיפה, ואז מערבבים ואולי מוסיפים עוד משהו ואז זה יוצא מעולה.
בתאבון.

לילי - מקסים לך.
<אוהבת מאוד את הכינוי שלך. באנגליה קשה מאוד לאנשים עם הצ' שלי. ממש שובר שיניים. אז אני מגישה להם במתנה כל מיני אפשרויות שנשמעות דומה וקיימות בשפה. לפעמים אני טילי (קיצור של מטילדה) ולפעמים לילי ולפעמים סילי (שזה קצת מעצבן כי אני ממש לא)>


[b]לילי[/b] (2015-03-29T15:07:31):
[u]המתכון עצמו מאוד פשוט, ולא צריך כמויות מדויקות:[/u]
תודה, כמו שגוגוס אמרה, לי זה לא נשמע פשוט : ) ניסיתי פעם להכין שאור ולא הלך לי. אוותר על זה.

[u]לפעמים סילי (שזה קצת מעצבן כי אני ממש לא)>[/u]
ממש ממש לא :-)



[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-03-29T15:42:41):
[u]ניסיתי פעם להכין שאור ולא הלך לי. אוותר על זה.[/u]
אפשר לנסות לקבל "גור" שאור ממישהו שמגדל.


[b]לילי[/b] (2015-03-29T21:03:11):
[u]אפשר לנסות לקבל "גור" שאור ממישהו שמגדל.[/u]
ניסיתי ולא הלך. צריכה מתכון של להכניס כמה מצרכים לקערה, לערבב ולתנור. כנראה שאין חיה ( לחם) כזה :(


[b]גוגוס[/b] (2015-03-29T21:26:44):
לילי, למיטב זכרוני לחם מקמח קוקוס הוא קצת כזה. ואז הוא גם בלי גלוטן.
לרוב יש בו משהו מתפיח והמון ביצים. לא יודעת אם זה מטעים לך.
הבעיה היא שזכרוני גם מזכיר שזה בכלל לא היה לי טעים. אבל יש אנשים שממש מתים על זה והרשת מלאה במתכונים.
אני הרגשתי שזה כמו לאכול את הספוג הירוק הזה שתוקעים בו סידורי פרחים.
לא שטעמתי אותו אי פעם :-)


[b]גוגוס[/b] (2015-03-29T21:33:14):
היום אותגרתי קלות.
שילוב של נסיבות הביא לכך שנסעתי להביא לכולם פיצה בגלל איזה חבר של האיש שעבד פה נורא קשה וזו התאווה שלו ורצינו לפנק ובלה בלה בלה.
כשדברים כאלה באים בהפתעה זה טיפה יותר מסובך ודורש איזו נשימה עמוקה.
נסעתי לי באוטו עם חמותי וכמה פיצות מהבילות ושאלתי את עצמי - מה אני עושה?
אז קודם כל - לא התיישבתי איתם. נשארתי ליד השייש כי המטבח פתוח וזה לא נחשב לי חוסר נימוס קיצוני.
בזמן שהם אכלו חתכתי לי לאט לאט סלט מפנק. כשהם סיימו התיישבתי איתם ואכלתי בנחת אבל הרגשתי את הגומייה הפנימית נמתחת :-)
זה הוביל לאכילה מרובה אחרי זה כדי לעשות שם שקט אבל הסתכם בערימה נאה של קוקוס טרי, בננה וחופן פקאנים. שאלו תהיינה כל צרותיי.
וכרגע אני מרגישה את הגומייה בפנים, רפויה אבל לא עד הסוף, ואני מתרכזת בעיקר בלנשום. לחטוף ערימת פיצות בהפתעה זה, כך מסתבר, עוד לא פשוט לי.

מציינת לעצמי שמההתחלה סוכר לא הזיז לי כמעט. אם משהו כבר זז בפנים הוא בכיוון של מאפים ומלוחים.
כשאני צריכה בוסט של סוכר, הפירות היבשים המעולים שיש כאן לגמרי מספקים את הסחורה.
יש מצב שהערב הזה ייגמר עם איזו קערית של פסטת השעועית שקנינו אתמול בפסטיבל. עוד נראה. זו תהיה אכילה רגשית פרופר אבל מהזן הכי פחות מזיק.


[b]תמי[/b] (2015-03-29T21:43:58):
עוד יום מסתיים לו. עומדת באתגר.
נפתח בבית דיון מה עושים אם חורגים כי ביתי טעמה משהו עם סוכר. אמרה שהיא צריכה להתחיל מהתחלה. אמרתי שלדעתי לא חייבים. שאני ממשיכה לספור. ושאפשר אחכ להתחיל עוד מסלול של אתגר. זה מצא חן בעיניה.
חשבתי אחכ למה ככ מרתיע אותי הרעיון של להתחיל לספור מחדש. ופתאום הבנתי. בגלל שזה מרגיש לי כמו אותו המבנה של החלטות הדיאטה: מחליטים להתחיל, אחרי יום נשברים, מיד נכנסת אשמה, הכל נראה אבוד. מתחילים שוב (לפני כן משתוללים עם האוכל האסור כי ממילא נכשלתי), סופרים שוב, נכשלים שוב. התסכול גואה וכן הלאה. מעגל סיזיפי.
לא אוהבת את המהלך הזה. לא רק בענייני דיאטה.


[b]תמי[/b] (2015-03-29T21:51:39):
צלצול, ווהאו נראה לי שעמדת יפה מאוד באתגר. זה מרשים.
האוכל שאת כותבת שאכלת נשמע ככ בסדר, ממש לא פיצוי בעייתי.
יפה.
ריח של אוכל חם הוא פיתוי קשה.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-29T22:02:07):
מבינה אותך, תמי. אבל זה לא חייב להיות ככה בכלל.
זה יכול להיות גם ככה - מתחילים, אחרי כמה זמן זה לא מתאים פתאום אז מפסיקים. מחייכים אל ההפסקה הזו ומתחילים מחדש.
בלי "נשברים", בלי "אשמה", בלי "אבוד", בלי "נכשלים", בלי "תסכול", בלי "סיזיפיות". פשוט... בלי.
מה דעתך? זה יכול להיות?
שעשוע, התנסות, מחקר, בקלילות.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-29T22:07:59):
[u]ריח של אוכל חם הוא פיתוי קשה.[/u]
ריח של גבינה מותכת עולה על כולם.
בניגוד לדברים אחרים שעברו אצלי יופי של טרנספורמציה, לא נראה לי שהריח הזה יפסיק אי פעם להפעיל אותי.


[b]תמי[/b] (2015-03-29T22:18:11):
מענין. כל אחת והפיתויים שלה. אני מתה על מאפים אבל לא אוהבת בכלל פיצה (:
מבינה מה את אומרת לגבי ההפסקה המחויכת. זה בדיוק מה שאני מנסה לאמץ. אבל אז למה לספור מחדש? הספירה מחדש נחווית לי כסוג של עונש.
במיוחד כשאני חושבת על אתגרים מורכבים ( מסוג האתגר השלישי שלי), כאלה שיש סיכוי רב שלא אצליח בביצוע מושלם שלהם ועדיין אני רוצה לנסות להתמיד.
במיוחד כיוון שהמטרה היא להטמיע הרגל.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-29T22:59:06):
[u]הספירה מחדש נחווית לי כסוג של עונש[/u]
ואת זו שמענישה את עצמך? מה פתאום?
זו הארכה של החוויה בשביל לבדוק איך זה מרגיש כשיש לזה נפח זמן משמעותי רציף. זה הכל.
אם הבדיקה הזו לא מעניינת אותך או לא חשובה לך באמת אפשר לוותר עליה זוהו.
אם האתגר שבחרת נראה לך לא מתאים לזה - אז גם. לשחרר.
אבל אין משהו בילט-אין ברעיון שמחובר לעונש או אשמה. הרעיון מדבר על רצף ועל הערך שברציפות התנהגותית או פיזיולוגית.


[b][po]בשביל האושר[/po][/b] (2015-03-29T23:23:44):
חייבת לציין שזה תענוג לקרוא אותכן!
למרות שאני בשנות התיכון הייתי 20 ק"ג יותר ממה שאני עכשיו,
אז תמיד כשפוגשים אנשים מהתקופה ההיא עושה לי תיקון עוול , אני נראית עכשיו ה-ר-ב-ה יותר טוב,
שמחה לדעת שהשיא עוד לפניי!

והאתגר הזה גורם לי להקפיד על התזונה שלי , עיקר הבעיה היה תמיד נשנושים.
ועכשיו אני קפדנית!
אז אמנם אתמול היה מיני פספוס בצורת אלכוהול
[שזה די נדיר , משהו של פעם בחצי שנה או יותר.]
וגם שמתי לב שהשתכרת הרבה יותר מהר , מה דעתכן על 4 כוסות יין + קוקטיל אחד לקינוח?

מה שכן רוצה לומר לעצמי כל הכבוד לגבי עמידה בפיתויי קינוחים שהיו מפה עד להודעה חדשה
גם אתמול במפגשים חברתיים וגם היום בעבודה - ואני אמרתי לא!!! ושתיתי מים!!! איזה כיף לי!

אז לסיכום היום ה-5 עבר מעולה !
אני שמחה לראות שאני עומדת באתגר )))
הרגשה נחמדה....

אה,
and for the record i also eating eggs )))

בעניין המתכונים , זה מדהים אני התעצבנתי בהתחלה על הכמויות של הבערך
כי מאוד רציתי להצליח ולא לפשל, ואיך אפשר בלי כמויות מדויקות?!?!

אז מסתבר שזה סתם פחד,
ועכשיו גם אני בנסיון הבישול הקצרצר שלי [משהו כמו שנה וחצי]
מצליחה יפה מאוד [וגם טעים!] בלי כמויות, אלא לפי ההרגשה.
וגם פעם אחת מתבאסים כי לא יוצא אבל יודעים לתקן לפעם הבאה
practice makes perfect
או משהו כזה )))
אז אל ייאוש! העיקר לעשות עם שמחה ואהבה,

בהצלחה לכולנו!

הולכת להקדיש לעצמי 10 דקות של kindness and tlc

לילה טוב!

והמחכימון אומר:
אופטימיות היא פסימיות בהווה, פסימיות היא אופטימיות בהווה. ומה עכשיו?
מה דעתכן?
אשמח לגרסאות ופירושים , כי הפעם , זה ממש כמו האורקל בדלפי....


[b]גוגוס[/b] (2015-03-30T00:19:30):
נהדר לך. שיהיה פינוק נעים מאוד.

[u]זה ממש כמו האורקל בדלפי....[/u]
כשהוא עושה לי את זה אני פשוט חולפת על פניו.
אבל את זה אני מבינה כך - אם את עסוקה בעתיד, וחושבת עליו שהוא בטח יהיה יותר טוב, זה אומר שעכשיו בהווה את לא מרוצה ממש שיש ולא חווה אותו כטוב.
ולהפך :-)
<מקווה שזה עוזר ולא מבלבל עוד יותר>
אישית אני חושבת שזה משפט דפוק לגמרי. כי את לא יכולה להיות באמת אופטימית או פסימית בהווה. בהווה את יכולה רק להיות. את עשויה לחוות אותו ככזה או אחר אבל זו חוויה ולא תפישה עתידית. אופטימיות ופסימיות מיוחסות תמיד לתפישות של העתיד.

רוצה לומר - לא תמיד המחכימון מחכים. לפעמים הוא סתם מקשקש.
בגלל זה אני קוראת לו המרגיעון (כשהוא מרגיע אותי) או "הצהוב", שזה ניטראלי.


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2015-03-30T01:31:31):
באה לעדכן שאני לא הצלחתי להתמיד יותר מ 3 ימים ברצף. ואז השגרה של ימים ארוכים מדי ברצף התישה אותי. אפילו לקרוא אתכן אני לא ממש מספיקה. אבל אשלים, מתישהו..


[b]נוודית[/b] (2015-03-30T04:44:40):
[img]http://i.imgur.com/so68W2I.png[/img]


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2015-03-30T11:33:31):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]אם הבדיקה הזו לא מעניינת אותך או לא חשובה לך באמת אפשר לוותר עליה זוהו[/u]
היא דווקא מעניינת אותי.
אבל באמת אירגנתי אותה בשבילי מעט אחרת. אני סופרת 22 ימים מהיום שהתחלתי ואז מתבוננת לאחור, בודקת מה היה, ואז קדימה. כרגע ממשיכה.
נוודית, איך הולך עם האתגר שלך?




[b]תמי[/b] (2015-03-30T11:35:38):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

זו הייתי אני


[b]תמי[/b] (2015-03-30T11:41:15):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

נטע, האתגר שלך היה להוסיף פעילות, נכון? התעמלות?
אני פשוט חושבת על ההשערה מתחילת הדף, שקשה יותר אתגר של הוספה מאשר אתגר של הורדה.


[b]נוודית[/b] (2015-03-30T12:00:55):
[u]נוודית, איך הולך עם האתגר שלך?[/u]
תמי - תודה שאת שואלת :)
הולך ממש טוב. שוחה כל יום, לפני התוכנית, ולא מרגישה שום התאמצות. אני חושבת שההרגל די ספוג בי. (או שפשוט מספיק כיף לי שאני שוחה בשמחה אפילו אם לא ממש בא לי) כשיעברו הימים, אני מתכוונת לחזור למצב יותר גמיש וזורם.

[u]אני פשוט חושבת על ההשערה מתחילת הדף, שקשה יותר אתגר של הוספה מאשר אתגר של הורדה[/u]
אני העליתי את השאלה על הפרדה בין הסוגים, והאמת שלי לא הייתה השערה מה יותר קשה. ואפילו נטיתי לחשוב שהורדה יותר קשה.
כנראה שזה מאד אישי.

[img][img][img]http://i.imgur.com/usEIVOo.png[/img][/img][/img]


[b]לילי[/b] (2015-03-30T12:32:10):
_לילי, למיטב זכרוני לחם מקמח קוקוס הוא קצת כזה. ואז הוא גם בלי גלוטן.
לרוב יש בו משהו מתפיח והמון ביצים. לא יודעת אם זה מטעים לך.
הבעיה היא שזכרוני גם מזכיר שזה בכלל לא היה לי טעים. אבל יש אנשים שממש מתים על זה והרשת מלאה במתכונים.
אני הרגשתי שזה כמו לאכול את הספוג הירוק הזה שתוקעים בו סידורי פרחים._
לא עשית לי תיאבון עם הדימוי הזה :-) אבל בזכותך טילי חזרתי לאתר שפעם הצצתי בו ויש שם מתכון שווה ללחם פשתן. אחרי פסח...


[b]גוגוס[/b] (2015-03-30T12:38:41):
נטע - (())
כל דבר בזמנו.

[u]לא עשית לי תיאבון עם הדימוי הזה[/u]
לא? באמת? אני נורא מופתעת... :-)

נוודית, השקעת בנו היום. נורא כיף. את ממש נהיית הדודל של גוגל.


[b]לילי[/b] (2015-03-30T13:27:42):
_לא עשית לי תיאבון עם הדימוי הזה
לא? באמת? אני נורא מופתעת.
ואני ידועה כמי שקשה להרוס לה את התיאבון @


[b]נוודית[/b] (2015-03-30T13:35:04):
_ריח של גבינה מותכת עולה על כולם.
בניגוד לדברים אחרים שעברו אצלי יופי של טרנספורמציה, לא נראה לי שהריח הזה יפסיק אי פעם להפעיל אותי._

מזדהה מאד. אני חושבת שפיצה זה הדבר היחידי שאני באמת מרגישה סוג של קיפוח בוויתור עליו.
מצד שני, כשאני משחררת ואוכלת פיצה, וזה קורה ממש לעיתים רחוקות - אני לא [b]ממש[/b] נהנית, ואח"כ מרגישה כובד ממשי. זה בעיקר בראש הגעגוע הזה.
[sub]מתאפקת ולא שמה פה תמונה של פיצה עסיסית[/sub]


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2015-03-30T14:16:36):
תודה תמי וגוגוס, אכן אתגר של הוספת פעיללות ואני לא מצליחה לתת לזה מקום ביומיום שלי. למרות שבשלושה ימים שכן הצלחתי - ההרגשה הייתה נהדרת.
צריכה לעבוד על איזון. מקווה להתחיל בקרוב את הניסוי שוב. אולי אני צריכה לנסח את המשימה שאני לוקחת על עצמי באופן מדוייק ומתאים יותר.


[b]תמי[/b] (2015-03-30T14:59:30):
נוודית, איזה יופי לשמוע על הקלות אצלך.

_אני העליתי את השאלה על הפרדה בין הסוגים, והאמת שלי לא הייתה השערה מה יותר קשה. ואפילו נטיתי לחשוב שהורדה יותר קשה.
כנראה שזה מאד אישי._

כנראה היתה השערה שלי, כשהתלבטתי אם לקחת גם אתגר של הוספה, והרגשתי שזה יהיה מסובך עבורי, וידרוש מאמץ מעיק.
אז יש כאן איזון בין נוודית לנטע, כך שבנתיים אין למחקר תוצאות מובהקות (:

נטע - אני הייתי מנסחת את המשימה ללא ציון משך המשימה. זה עשוי להיות יותר פרקטי, לא?


[b]סיגלית[/b] (2015-03-30T15:08:39):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

יום 6,
אתמול כאמור וויתרתי על הלימון בבוקר, היום כבר התגעגעתי וציפיתי לו...
אני רצה למרחקים קצרים ביותר,
מוכנה להסתפק בכך שמקווה גם מחר לסחוט לימון עם כוס מים.
אולי כך נבנה לו הרגל? החלטה שמחר בבוקר כך יהיה? ואז עוד יום ועוד יום?

גוגוס - אומרים שלניקוי כבד טוב להתחיל את היום עם כוס מים ו1/2 לימון סחוט, האם צריך להוסיף לזה שמן זית ?
(זכור לי שכך אמרו לאמי , ממש לא בא לי שמן זית על הבוקר עם קיבה ריקה) מה דעתך?


[b]גוגוס[/b] (2015-03-30T15:31:14):
[u]אולי כך נבנה לו הרגל? החלטה שמחר בבוקר כך יהיה? ואז עוד יום ועוד יום?[/u]
אולי. נסי וספרי גם לנו.

[u]אומרים שלניקוי כבד טוב להתחיל את היום עם כוס מים ו1/2 לימון סחוט, האם צריך להוסיף לזה שמן זית ?[/u]
אוי, יקרה... כל כך הרבה דברים אומרים...

[u]ממש לא בא לי שמן זית על הבוקר עם קיבה ריקה[/u]
אז לא. למה לעשות מה שלא בא לך, ועוד בהיעדר כל אסמכתא שזה בכלל נחוץ או אפילו רצוי?

[u]מה דעתך?[/u]
שאם זה היה מעניין אותך כבר היית מנסה את זה. ואם זה מרתיע אותך ולא נראה לך אז אין שום סיבה שבעולם שתנסי את זה.
הכבד שלך מלוכלך? יש לך סיבה לחשוב שצריך למקד בו איזה מאמץ כלשהו?
אם לא - יאללה, לשחרר, ולהתמקד במה שמסקרן ומשמח.
מה דעתך על דעתי? :-)


[b]סיגלית[/b] (2015-03-30T17:09:00):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]הכבד שלך מלוכלך? יש לך סיבה לחשוב שצריך למקד בו איזה מאמץ כלשהו?[/u]
מן הסתם.
אני חיה בעולם הזה, המערבי, המודרני, המזוהם, אוכלת לא אורגני, גם לא כ"כ טבעוני, לוקחת תרופות מסוגים שונים - לאחרונה יצא לי הרבה בגלל רצף אירועי מחלה ואלרגיות שונים ומשונים (אנטיהיסטמינים, אנטיביוטיקות, משככי כאבים ומורידי חום - היתה כמובן סיבה טובה לכך, לא לקחתי בשביל הכיף, אבל עכשיו צריך להתנקות ! :- ) )
גם לאמא שלי היה כבד שומני, ובכלל תמיד טוב לעשות ניקוי לכבד, במיוחד בעונה זו של השנה, לקראת האביב, כך למדתי.
אבל אני משחררת בכל זאת, כי מה שאני עושה עכשיו שתיית מים על הבוקר, כבר מציאות בריאה יותר בשבילי ובעלת אפקט ניקוי.
(עדיף מאשר קפה על הבוקר)
וכשאני מוסיפה לזה לימון יש עוד יותר אפקט של ניקוי , ואולי בעתיד יעניין אותי לשתות לימון עם שמן זית באמצע היום :-) ככה שיהיה, אבל אני לא הולכת להשתגע על זה עכשיו.


[b][po]קול פעמונים[/po][/b] (2015-03-30T18:49:33):
סיגלית,
לגבי ניקוי כבד, אולי הקישור הזה יעניין אותך:

http://cafe.themarker.com/post/848863/


[b]גוגוס[/b] (2015-03-30T23:02:53):
עוד יום מוצלח מאוד, נטול עניינים. מחר צפוי גם כזה. איזה שעמום...
גיסתי בנתה לעצמה תפריט יומולדת ממש שפוי שמתחשב קצת ברצון הילדים (שניים מהם רצו בתור פינוק יום הולדת (בין כל מיני דברים אחרים, כמובן) - אפונים ותירס. פערתי זוג עיניים משתוממות אבל לא אמרתי כלום. זה בטח יותר קל משאר הדברים שהיו ברשימות שלהם).
לא נראה לי שתהיה בעיה ברביעי בחגיגת יום ההולדת שלה.

וסתם ככה על הדרך החלטתי כבר על האתגר הבא שלי - 21 יום בלי לפתוח את באופן. אני צופה אתגר רציני ביותר :-)
עשוי להועיל לי המאמר השלישי שיושב על ראשי וממתין, כבר לא כל כך בסבלנות. זה ייתן תמריץ, אני מקווה.


[b][po]תפילה לאם[/po][/b] (2015-03-30T23:24:29):
[u]21 יום בלי לפתוח את באופן.[/u]
וואו! חזקי ואמצי!


[b]נוודית[/b] (2015-03-31T05:56:21):
[img][img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/FTHVNMs.png[/img][/img][/img][/img][/img][/img] [img][img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/FTHVNMs.png[/img][/img][/img][/img][/img][/img]


[b]נוודית[/b] (2015-03-31T05:57:47):
<בוקר טוב>


[b]תמי[/b] (2015-03-31T09:37:52):
גוגוס,
אני אצטרף אלייך לאתגר הבא (:
אבל כדאי שקודם נסיים את זה ונחשוב קצת על מה שהיה, לא? אולי גם נזמין את יעלפו שתציג קצת מחקר, ונשווה לתוצאות של המשתתפות כאן.
אצלי היה אתמול יום מאתגר כי היה יום ארוך מחוץ לבית, שלרוב מתבטא באכילה לא מתוכננת ולא מוצלחת. אבל הפעם הצלחתי להימנע ולא היה קשה במיוחד. הבטן ממש הודתה לי בסוף היום וזה היה שווה.
אני עומדת גם באתגר השלישי, המורכב יותר. מדי פעם חושבת על הנושא, אבל לא פותחת אותו מול הבת. זו התקדמות ניכרת.
יום טוב לכולן


[b]גוגוס[/b] (2015-03-31T11:32:01):
[u]אני אצטרף אלייך לאתגר הבא (:[/u]
באמת?
אולי נארגן קבוצת תמיכה חלופית במייל... :-)

[u]אבל כדאי שקודם נסיים את זה ונחשוב קצת על מה שהיה, לא?[/u]
ת'אמת, נראה לי שיום אחד יספיק לי כדי לחשוב על מה שהיה, וכל השאר יכולות להמשיך כאן בשמחה, להתנסות ולחשוב.
האתגר הזה בקושי היה לי אתגר ואני לא רואה את זה משתנה.
לי אישית יהיה הרבה יותר מעניין לבדוק מה קורה אחרי זה, כשהאתגר כאילו נגמר. מה נשאר מזה ואיך המערכת שלי מגיבה לזה שאין החלטה נוקשה.
כך שיש מצב שכאשר אחזור אחרי עוד 21 ימים יהיה לי הרבה יותר מה לתרום לדיון כאן.
ואם זה יהיה אחרי אתגר אמיתי שנעצתי בו את השיניים אז בכלל...

[u]אולי גם נזמין את יעלפו שתציג קצת מחקר, ונשווה לתוצאות של המשתתפות כאן.[/u]
מבחינתי יעלפו יכולה להניח את זה כאן כבר עכשיו. לתנועה שלי זה לא יפריע ובטח יהיה לי מעניין לשמוע אותה.
אני לא יודעת איך זה בשביל האחרות, ואם דיון כזה מרפה ידיים בשבילן או דווקא ממריץ כי הוא מחייה משהו ונותן חומר למחשבה.

[u]הבטן ממש הודתה לי בסוף היום וזה היה שווה.[/u]
כמה מוכר. בעיקר תחושת התודה הזו, כי יש זיכרון מאוד ברור איך זה נראה במצב האחר.
כיף לך.

[u]זו התקדמות ניכרת.[/u]
ממש ממש.
איך ההרגשה?


[b]גוגוס[/b] (2015-03-31T11:45:35):
כמה מחשבות קטנות לעצם העניין:
אני מוצאת שבאתגר כזה די קל לי להיפרד ממשהו שאני ממילא בתהליך פרידה ממנו. ההחלטה הנוקשה פשוט נותנת לזה פוש קטן קדימה, ומעודדת אותי באמצעי כאילו חיצוני לסיים משהו שהסוף שלו נמרח.
אני די בטוחה שזה הרבה יותר קל לי מאשר להוסיף משהו, אלא אם המשהו מאוד קטן ונקודתי.

בכל מקרה, העניין האישי שלי הוא בהסרה או הוספה של דברים קטנים מאוד כי אני מאמינה שאין דרך אחרת לשינויים של ממש. רוב השינויים הטובים שראיתי, אלו שנשארו, זזו בקצב אטי ובצעדים קטנים.
צעדים גדולים וקצב מהיר יכולים ליצור תרומה של ממש לשינוי. מן קפיצות כאלה של הבנה וזכרונות טובים ותחושת מסוגלות. הם לא מיותרים והם לחלוטין חלק מהדרך, גם כאשר הם מסתיימים פתאום והחוויה היא של רגרסיה.
ויחד עם זאת, אני מזהה שרוב התנועה של השינוי היא קטנה ואטית ודורשת הפנמה. מכאן העניין שלי בדברים קטנים מאוד שיש כלפיהם בשלות, להוספה או פרידה.

ואז החוכמה היא לזהות מהם הדברים האלה ולהניע אותם בקלות יחסית. אחת הדרכים לבדוק את זה היא לשוחח עם התחושה הגופנית.
לחשוב לעצמי למשל - 21 בלי סוכר וגלוטן ולבדוק מה זה מעורר בי. אם זה חיוך, הזדקפות, חשק לנוע או אחרים מהמשפחה הזו, זה סימן טוב בשבילי לבדוק שם.
אם עולה בי אנחה, השתופפות, גלגול עיניים, נשיפת אוויר או אחרים - כדאי לבדוק משהו אחר.


[b]סיגלית[/b] (2015-03-31T18:41:39):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תודה [po]קול פעמונים[/po]


[b]תמי[/b] (2015-03-31T22:04:32):
[u]אולי נארגן קבוצת תמיכה חלופית במייל[/u]
רעיון מעולה!
[u]לי אישית יהיה הרבה יותר מעניין לבדוק מה קורה אחרי זה, כשהאתגר כאילו נגמר[/u]
כן, זה נכון גם עבורי. ובעצם זו הסוגיה שבבסיס המחקר הזה, לא? לבדוק אם השינוי אכן מוטמע.
גם עבורי האתגר התזונתי לא היה דרמטי, ובכל-זאת השינוי חשוב. ההחלטה הנוקשה הצליחה לעצור איזו היסחפות שלא נתתי עליה את הדעת מספיק ובעצם היא לא היתה נעימה לי. אני ממש מקווה להמשיך עם תום ימי האתגר.
האתגר שקשור להתנהגות וליחסים הוא מורכב יותר ועליו אצטרך עוד לחשוב.
[u]מבחינתי יעלפו יכולה להניח את זה כאן כבר עכשיו. לתנועה שלי זה לא יפריע ובטח יהיה לי מעניין לשמוע אותה[/u]
גם לי יהיה מעניין וממש לא שום סוג של הפרעה.
[u]איך ההרגשה?[/u]
מרובת פנים.
מצד אחד נוח להניח. לשחרר. זה קל.
מצד שני, אני באמת לא בטוחה שזה נכון להניח. בכל זאת אני ההורה והאדם האחראי בסיפור. אז לא באמת אמורה לשחרר. יותר נכון, הניסוי מחדד את השאלה - מה אומרת האחריות שלי, איך אני יכולה להיות אחראית בלי לנג'ס, בלי מעורבות מוגזמת, שמציקה לה ולי.
בהחלט מעורר מחשבות.


[b]תמי[/b] (2015-03-31T22:17:35):
[u]ההחלטה הנוקשה פשוט נותנת לזה פוש קטן קדימה, ומעודדת אותי באמצעי כאילו חיצוני לסיים משהו שהסוף שלו נמרח.[/u]
גם אצלי. אבל אצלי זה לא הסוף. זה האמצע. ז"א אני חושבת שיש כאלה מין תנודות ולפעמים טוב לתת פוש בכיוון שרוצים להגיע אליו או לחזור אליו. לאו דווקא בכיוון של "סוף".

[u]אני מזהה שרוב התנועה של השינוי היא קטנה ואטית ודורשת הפנמה. מכאן העניין שלי בדברים קטנים מאוד שיש כלפיהם בשלות, להוספה או פרידה.[/u]
אני לא לגמרי מסכימה עם הניסוח, עם ה"קטנה" וה"איטית".
אני לגמרי מסכימה שצריך בשלות ורצון והסכמה לשינוי.
אבל אז השינוי יכול להיות גדול, דרמטי ומהיר. ככה אני אוהבת את השינויים שלי (:
זה היה כך עם שינוי התזונה שלי. התבשלתי הרבה זמן, שבו לא עשיתי שום שינוי. קראתי, חשבתי, שמעתי. ואז כשהחלטתי לקפוץ למים עשיתי את מה שאני אוהבת לעשות: קפיצה גדולה.
הורדתי הכל בבת אחת ולגמרי. פיסית היתה כאמור תקופה של גמילה לא קלה (אבל קצרה). מבחינת ההרגשה - זה עבד מעולה, למרות שהשינוי היה "קיצוני". בניגוד לתיאוריות של שינוי זה גם נשאר איתי לאורך זמן מאוד ארוך.
הכנסתי לתהליך גם את בן זוגי וגם הוא הסכים לקפיצה הגדולה והקיצונית, גם הוא העז וגם הוא מתמיד.
[u]ולבדוק מה זה מעורר בי. אם זה חיוך, הזדקפות, חשק לנוע או אחרים מהמשפחה הזו, זה סימן טוב בשבילי לבדוק שם.[/u]
מסכימה לגמרי. זה קריטי לדעתי להצלחת השינוי לטווח ארוך.
מענין אם ההיבט הספציפי הזה נבדק במחקרים על שינוי הרגלים.


[b]גוגוס[/b] (2015-03-31T22:43:51):
[u]רעיון מעולה![/u]
תכתבי לי אם זה באמת יתאים לך?
למייל הרגיל, בבקשה. אני ממש אשמח.

[u]בהחלט מעורר מחשבות.[/u]
מזכיר לי קצת את הצומות שלי. הכל מתנקה ואפשר לראות בבירור המון רבדים שפשוט לא חשופים בשיגרה.
פתאום עולות שאלות שבכלל לא ידעתי שאני אמורה לשאול.

[u]אבל אז השינוי יכול להיות גדול, דרמטי ומהיר[/u]
זו בהחלט אפשרות. אבל את במיעוט :-)
אצל רוב האנשים זה עובד אחרת. אני מהמרת שבערך חמישה אנשים באוכלוסייה הם בסגנון שלך.
זה גם משנה כמה דרמטי. כי דרמטי יכול להיות פשוט הדלתא.
למשל, יש אנשים שמעלימים מהתפריט שלהם משהו ממש משבש שהם רגילים לצרוך בשעה מסוימת של היום. עבורם זה קיצוני ודרמטי ונחשב כמו קפיצה ענקית. אבל בראייה כוללת, זה לא בהכרח מאוד דרמטי יחסית לכל מה שנשאר.

וזה גם עניין של נזק ועד כמה הוא נתפש.
למשל, ושוב - זה רק הימור, אני משערת שהפסקת עישון זה משהו שאנשים עושים ככה באחוזים יותר גבוהים. חותכים ולא חוזרים יותר. אבל תזונה, שהנזקים שלה פחות נתפשים, קשה יותר להעיף ככה מעל המשוכה.

[u]מענין אם ההיבט הספציפי הזה נבדק במחקרים על שינוי הרגלים.[/u]
את מתכוונת לאופן שבו נבחן השינוי לפני שבוחרים בו, דרך תגובת הגוף?
אם כן, אז למיטב היכרותי עם החומר לא נעשה מחקר כזה. אולי ליעל יש מידע אחר ואולי היא פשוט תתכנן מחקר כזה :-)


[b]צפריר[/b] (2015-03-31T22:57:31):
אם יורשה לי, היות ואני נרקומן ידוע ואני מכור למיני צמחים ועישונם אז אני גם הפוך.
כלומר, אני לא סופר כמה זמן עבר להפנמת החלטה. אלא אני מחליט על שינוי וז מרתק אותי לראות את התפתחות השינוי; את השתנות השינוי והשפעת השינוי על השינוי ולזו הכוונה -
לפני איזה זמן דיווחתי כאן על הפסקת דגנים.
ומאז, ראיתי איך אני מגביר כמויות של טחינה, תפוחי אדמה וידידו הטוב של הטבעוני - האבוקדו.
אופס.
אמרתי לעצמי
והחלטתי להקטין תפוחי אדמה מידית ובעיקר להקטין כמויות טחינה.
כמדוני זה קרה ביום שישי.

מאז כמעט ולא נגעתי בטחינה (היום פעם ראשונה קמצוץ לסלט).
תפוחי אדמה אכלתי ממש במשורה וכל פעם שלקחתי מעט הצטערתי מיד.
ואבוקדו - נעלם מהאופק.

כלומר, שהשינוי בדגנים, שבברור הקפיץ את איכות חיי בשבע דרגות הוא מצע מצוין לשינוי הבא.
ואת השינוי הבא ניתן לקבל מהגוף אם רק מקשיבים.
וככל שמקשיבים הוא מדבר יותר לאוד אנד קליר.

ולזו הכוונה בהשתנות הנובעת מהשינוי עצמו.
כך, שכל שינוי לא רק שמבטל הרגלים ומייצר דפוסים חדשים אלא הוא באופן מיידי אחראי על ההשתנות של עצמו.

אגב - הפסקת דגנים חיונית באופן מלא ומיידי לכל המעוניין להכניס שמחה לחייו וקשב לגופו. הדגנים ממסכים את המזון ואת הנפש.

[hr]

צפריר


[b]גוגוס[/b] (2015-04-01T01:17:00):
צפריר, כתבת מקסים. תודה רבה.
מה שקרה לך מזכיר מאוד קטע בהרצאה של רוזלינד גרובן שקישרתי אליה לא מזמן. כאשר אין לנו את הממסכים הרגילים אנחנו פונים לשומן האיכותי כי הוא לכאורה לא מזיק. ובמקרה שלך - גם לעמילנים אחרים לא דגניים.
לגוף הוא לא מזיק אבל מה שהוא עושה לשאר חלקי המערכת זו פעולה דומה - שקט ומיסוך.

היא מתארת שם בהומור את האיש הטבעוני שאוכל הכל חי, אבל הרגשות שלו מציפים אותו והוא לא רגיל שאין לו משהו שמשתיק את זה. אז הוא מכין איזה מאכל שמורכב משכבות על גבי שכבות של טחינה ושמן קוקוס ואגוזים ואבוקדו ועוד ועוד מהם ונורא מרוצה מעצמו כי הוא עמד במשימה להיות רואו-פודיסט :-)

[u]הדגנים ממסכים את המזון ואת הנפש.[/u]
ולדעתי, בעיקר - את הרגש. אבל זה שלי.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-01T01:34:21):
נגמר לי עוד יום מוצלח.
אכלתי מעט ביצה. נראה איך אקום מחר בבוקר.
מה שכן, הכל כל כך מעורבב בהורמונים של המעגל שלי, שזה מאוד קשה לדעת מה משפיע בדיוק.
אולי יוצא שאני כל פעם אוכלת ביצים בדיוק כשאני באותו שלב של המעגל ובכלל לא שמה לב?
אוף, כמה משתנים... לך תכנן ככה ניסוי :-)


[b]נוודית[/b] (2015-04-01T04:12:27):
[img][img]http://i.imgur.com/HMNIxne.png[/img][/img] [img][img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/FTHVNMs.png[/img][/img][/img][/img][/img][/img]


[b]נוודית[/b] (2015-04-01T04:54:14):
שלשום הוספתי לי אתגר. הצטרפתי לסיגלית - מים עם לימון בבוקר. מים עם ליים בעצם. אני בד"כ שותה רק מים בכל מקרה. אז צריכה רק לזכור להוסיף ליים. ולראות אם זה עושה טוב, או סתם נחמד.
[img][img][img]http://i.imgur.com/usEIVOo.png[/img][/img][/img]


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-04-01T09:31:04):
[u]אולי יוצא שאני כל פעם אוכלת ביצים בדיוק כשאני באותו שלב של המעגל ובכלל לא שמה לב?[/u]
אצלי זה ככה בוודאות. שמתי לב לזה מזמן.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-01T11:40:55):
טוב, זה לא הביצים. הבדיקה העלתה חרס.
שזה נחמד, כי מה אני צריכה עוד איזה מזון שמשבש לי את העור?
ומצד שני, קיוויתי שאולי יהיה אפשר לסמן עוד משהו חוץ מסוכר וגלוטן וככה ללכת עם זה עוד צעד הלאה.
עם ההורמונים אין לי מה לעשות. הם מה שהם, ותחת תזונה טובה מאוד אני לא מכבידים עלי בפעולתם המבורכת.

העור נתקע במצב הרבה יותר טוב ממה שהיה אבל זהו זה לעכשיו.
אולי זה דורש יותר זמן ועכשיו התהליך עובר לקצב אטי יותר, כמו שקורה הרבה פעמים בדיאטות בנוגע להרזייה.

גם לי יש חשק לכוס המים המלומנת הזו בבוקר. ותודה ליוליקו על הביטוי המתוק "מלומנת".
כשאני עושה את זה אני מרגישה בעיקר את ההפרדה הזו של ההתעוררות לתוך היום. כמו המקלחת של הבוקר, רק מבפנים.
אולי ביחד עם האתגר הבא.
אגב, אני גם צריכה שהם היו פושרים, המים, ולא קרים.

תגידי, נוודית, באייקון את שוחה על הבטן או על הגב?
<לי זה נראה על הגב>


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2015-04-01T11:46:14):
אצלי אני מרגישה שהאתגר הוא הרבה פעמים - להקשיב לגוף.

לדוגמא:
הוספתי תוסף מסוים שצריך ליטול בוקר וערב במינון מסוים בשעה מסוימת.
אז האתגר הראשון היה:
לזכור ליטול את התוסף בזמן (פעמיים ביום, לפני הארוחה).

אז מצאתי כל מיני שיטות ופטנטים לזכור, ושמתי לב גם לפספוסים (למשל, התחלתי לאכול ואז נזכרתי ששכחתי ליטול את התוסף, אבל זה בסדר כי אפשר גם עם האוכל. הפספוס הוא שלא היתה פה החלטה לקחת עם האוכל אלא שפשוט שכחתי).

והמשכתי להיות קשובה.
ושמתי לב שהגוף שלי לא מגיב טוב.
אז צץ אתגר חדש:
לדבר עם היועץ לגבי התגובות. ללא שהיות או דחיינות (יש בו משהו לא נגיש עד הסוף וזה גורם לי להתעכב בתקשורת איתו).

ועכשיו אתגר חדש:
לעשות עוד שינוי.

אז ה"תוכן" של האתגר משתנה כל הזמן - נגיד, "תוכן" אחד הוא "לזכור לקחת X פעמיים ביום לפני הארוחות" ו"תוכן" אחר הוא "לזכור לא לקחת".
אבל מה שנשאר קבוע הוא האתגר "להקשיב לגוף".

ואגב תזונה: לדעתי יש הבדלים בין האנשים לגבי מה שטוב להם ומה שלא. לאנשים שונים אתגרי בריאות שונים, ולפיהם כדאי שיגזרו את התזונה שלהם, לא לפי האתגר של אחרים.
ואחד מסימני ההתראה הוא כאשר אדם מוצא את עצמו "אוכל יותר מדי" ממשהו.
לדעתי זה סימן די מובהק שאותו משהו, יהיה אשר יהיה, לא טוב לו. מה שלא אומר, שאותו משהו יהיה רע גם לשכנו.


[b]תמי[/b] (2015-04-01T11:48:28):
[u]תכתבי לי אם זה באמת יתאים לך?[/u]
אכתוב. בטוחה שיתאים לי (:
[u]אצל רוב האנשים זה עובד אחרת.[/u]
מענין. לפעמים אני חושבת שאצל הרבה אנשים השינוי לא מצליח לאורך זמן (המחקרים שתיכף יעלפו תביא לנו) בדיוק בגלל שהם לא עושים קפיצה גדולה.
יש משהו בגדול שהוא ממריץ ומבטיח, וגם ההשפעה הטובה מורגשת ואז יש מוטיבציה להמשיך.
לעשות שינוי תזונה שבו מורידים קצת דגנים, ולא אוכלים הרבה שוקולד, וכן מוסיפים אבוקדו אחד, ומורידים ביצה אחת משתיים - נשמע לי כמעט בלתי אפשרי להתמיד לאורך זמן.
[u]זה גם משנה כמה דרמטי. כי דרמטי יכול להיות פשוט הדלתא.[/u]
נכון.
אבל אני חושבת שעבור כל מי שחי בתרבות המערבית להוריד לגמרי סוכר ודגנים זה דרמטי. זה דרמטי לגוף ודרמטי לנפש. ונראה לי שזה שינוי שכדאי לעשות (כשרוצים בו) בקפיצה אחת גדולה.
[u]את מתכוונת לאופן שבו נבחן השינוי לפני שבוחרים בו, דרך תגובת הגוף?[/u]
כן, לעצם התחושה שמלווה את השינוי. הייתי בודקת איזה דימויים אנשים שעומדים לקראת שינוי קושרים אליו, וגם תחושות גוף.

צפריר, כתבת יפה. ואני מזדהה. גם אצלי אחרי השינוי הדרמטי שמתי לב לפיצויים שהלכו לעבר שומן - הרבה אגוזים ושקדים. הרבה טחינה.
כל פעם אני תופסת את זה ומאזנת.
לכן האתגר הנוכחי כה במקום. כי אני משתדלת לאכול קצת ולא הרבה. מדויק.


[b]תמי[/b] (2015-04-01T11:52:01):
[u]הכל כל כך מעורבב בהורמונים של המעגל שלי[/u]
גם אצלי זה כך.
וזה מעורר מחשבה: האם החשק שעולה לי לקראת מחזור מבטא צורך?
אם היה מדובר בביצה - הייתי אוכלת. לדעתי ביצים אורגניות הן מאוד בריאות, ואם קונים אצל מגדל הומני אז גם לא מרגישים רע כשאוכלים אותן.

אבל אצלי הרבה פעמים מופיע פתאום חשק לפחמימות. מופיע ונעלם כעבור כמה ימים.
לא מצליחה להבין למה ומה לעשות עם זה. אם אני נענית לחשק - ההרגשה לא טובה אח"כ. התחושות הלא נעימות שנגרמות על-ידי דגנים וסוכרים.
אז למה זה מופיע?


[b]תמי[/b] (2015-04-01T11:56:29):
[u]ואגב תזונה: לדעתי יש הבדלים בין האנשים לגבי מה שטוב להם ומה שלא.[/u]
נכון, אבל אני חושבת שסוכר רע לכולם. ודגנים - רובם לא טובים להרבה אנשים.
אני חושבת שלרוב האנשים טוב הכלל הפשוט של לאכול אוכל שלא יוצא מקופסאות ושקיות, שלא עבר עיבוד.

_ואחד מסימני ההתראה הוא כאשר אדם מוצא את עצמו "אוכל יותר מדי" ממשהו.
מסכימה. זה סימן מאוד ברור עבורי.


[b]נוודית[/b] (2015-04-01T12:04:46):
[u]את שוחה על הבטן או על הגב?[/u]
בטן. קדימה!


[b]סיגלית[/b] (2015-04-01T12:19:47):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

כיף לראות שעוד מצטרפים לאתגר המים ה"מלומנים".
הנה עוד אתגר יחד עם זה.
עם מחצית הלימון הסחוטה המשומשת, אני משפשפת איזורים לניקוי (אסלת השירותים מבפנים למשל, משטחים נוספים שיש עליהם עובש או משקעים אחרים) עושה פלאים וגם ריח נפלא.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-01T12:23:53):
[u]מה שנשאר קבוע הוא האתגר "להקשיב לגוף".[/u]
מסכימה. זה סוג אחר של אתגר...
ומי שממש מיומן בזה יכול לנסות לעבור ל - היענות לגוף אחרי ששמענו מה הוא אומר.
[b]זה[/b] חתיכת אתגר!

_ואחד מסימני ההתראה הוא כאשר אדם מוצא את עצמו "אוכל יותר מדי" ממשהו.
לדעתי זה סימן די מובהק שאותו משהו, יהיה אשר יהיה, לא טוב לו. מה שלא אומר, שאותו משהו יהיה רע גם לשכנו._
מסכימה ממש. בגלל זה כתבתי בשעתו ל"שקטה" כמו שכתבתי.
מה שכן, יש עוד סימנים חוץ מאכילה מרובה. ובעיניי, כאשר חצי מהעולם מנסה משהו, אין סיבה שלא אנסה גם, אפילו אם אין לי שום סימן של עניין עם זה. חוכמת ההמונים לפעמים עובדת, ורק אחרי שבודקים מה קורה "בלי" מגלים שזה בעצם שיפור אדיר באיכות החיים.
זה מתחבר למה שתמי אמרה על הקבלה של המון שיבושים כאילו הם נורמליים.
נראה לי שכאשר זוכרים שהכל זו התנסות אחת גדולה והכל הפיך אז לא צריך יותר מדי לתהות האם כן לבדוק או לא לבדוק. פשוט מנסים. באופן אישי, אני לא אנסה מה שמעורר בי תגובה אינטואיטיבית של גועל או רתיעה (חוץ מחריג אחד של שתיית שתן, שהיתה ממש מיותרת והזכירה לי שמה שמגעיל לא חייבים לנסות). כל השאר, שאולי בוחשים לי בשכל ככה או אחרת, אני פשוט מנסה במקום לשבור יותר מדי את הראש אם זה כן מתאים לי ונחוץ לי או שלא.
לפעמים מדברים כל כך הרבה על מה לנסות במקום פשוט לנסות. מה הכי גרוע שיקרה? אחרי שבוע עד שלושה פשוט מחזירים את התפריט על כנו.

[u]יש משהו בגדול שהוא ממריץ ומבטיח, וגם ההשפעה הטובה מורגשת ואז יש מוטיבציה להמשיך.[/u]
מהעבודה עם אנשים רבים שמנסים את זה אני יכולה לומר לך שיש בגדול גם הרבה תרחישים אחרים אפשריים להתנסות כזו :-)

[u]הייתי בודקת איזה דימויים אנשים שעומדים לקראת שינוי קושרים אליו, וגם תחושות גוף.[/u]
יכולה להגיד לך מקבוצת האנשים שאני ראיתי, שהיא כבר לפחות קבוצת מדגם (אבל "מזוהמת" לגמרי מבחינה מתודולוגית) - רוב התחושות הן פחד וכיווץ של איברים שונים מאזור הבטן ומעלה, וגם קשיי נשימה. לאנשים כאלה אין שום סיכוי לעשות מה שאת מציעה.
הם יחזיקו מעמד בין יום אחד לשלושה, במאמץ גדול.
מי שאין לו תגובות גופניות מגיב לרוב בחקירה אובססיבית מהסוג של "למה זה טוב?" והסכמה מאוד מהוססת לרעיון. באופן משונה, אנשים כאלה מחזיקים מעמד עם הרעיון לזמן ארוך יותר אם הם מתחילים, אבל זה לא שורד.

לדעתי, אי אפשר להתחיל דברים כאלה בלי הסכמה מטופחת היטב, ולרוב האנשים ממש אין אותה. רובם פשוט לא מודעים לזה, לכך שאין להם הסכמה. הגוף והדיבור שלו, אם זה קיים, מאוד עוזרים. אבל לא כולם בשיחות נפש עם הגוף.

[u]האם החשק שעולה לי לקראת מחזור מבטא צורך?[/u]
יכול להיות שילוב של צורך והרגלים.
אבל יש במעגל הרבה יותר מאשר הווסת, ואפילו מהביוץ. וזה לא פשוט לאיתור אם לא מתעדים.

[u]הרבה פעמים מופיע פתאום חשק לפחמימות[/u]
גם אצלי. משתדלת להגביר את צריכת הפירות המתוקים, ובעיקר אם השילוב שלהם עם אגוזים. זה מאוד עוזר.
אני מנחשת שכאשר הגוף עומד לפני משהו "גדול" או משמעותי הוא מבקש אנרגיה ותיגבור של מה שנמצא במחסנים שלו.
זה ככה גם עם אירועים רגשיים גדולים, אם יודעים שהם מתקרבים.


[b]רוני[/b] (2015-04-01T12:45:32):
[u]לעשות שינוי תזונה שבו מורידים קצת דגנים, ולא אוכלים הרבה שוקולד, וכן מוסיפים אבוקדו אחד, ומורידים ביצה אחת משתיים - נשמע לי כמעט בלתי אפשרי להתמיד לאורך זמן.[/u]
תמי, אני עושה את השינוי התזונתי שלי בדיוק ככה... שינויים קטנים ברווחים גדולים במשך שנים
אז בשבילי זה עובד דוקא
חושבת שזה אישי

[u]יש משהו בגדול שהוא[/u] מכווץ ומרתיע - בשבילי. אני אוהבת להרגיש שהאופציות שלי פתוחות, ואני נהנית ומתלהבת מהצלחות קטנות ממש כמו מגדולות.
אני מסייגת - יכול להיות שזה ככה, כי שום דבר גדול לא מפריע לי בבריאות שלי. אני בדרך כלל מרוצה ממנה כמו שהיא, והשינוי הוא או לצורך ניסוי מתוך סקרנות, או לצורך שיפור של הטוב שקצת יש. אני מאמינה שאם היתה לי בעיה ממשית הייתי הרבה יותר פתוחה לשינוי גדול - מטבע הדברים.


[b]תמי[/b] (2015-04-01T13:23:17):
[u]אז בשבילי זה עובד דוקא.[/u]
רוני, תודה על השיתוף. זה באמת מענין לשמוע נקודות מבט שונות ולראות כמה אנשים שונים (:
[u]לדעתי, אי אפשר להתחיל דברים כאלה בלי הסכמה מטופחת היטב.[/u]
מסכימה מאוד.
מה רציתי רק להגיד זה שהסכמה יכולה להיות לשינוי קטן והיא יכולה גם להיות לשינוי ענק. ההסכמה נראית לי קריטית. יותר מהדרמטיות של השינוי.
עכשיו שאלה מענינת היא איך מטפחים הסכמה לשינוי. אני שואלת את זה באופן תיאורטי-פילוסופי. מענין אם אפשר לנסח מודל של טיפוח הסכמה (מעניין אותי - מתנצלת אם זה נשמע לאחרות משעמם (:

[u]אבל יש במעגל הרבה יותר מאשר הווסת, ואפילו מהביוץ. וזה לא פשוט לאיתור אם לא מתעדים[/u]
צלצול - מוכנה להרחיב קצת? מה יש במעגל הזה? ומה את מתעדת?


[b]תמי[/b] (2015-04-01T13:24:54):
יפה לך נוודית :-D


[b]גוגוס[/b] (2015-04-01T19:14:04):
[u]איך מטפחים הסכמה לשינוי.[/u]
אני עובדת עם משהו שמזכיר את השיטה היפה של עירית לוי עם השאלות.
ועם הרבה דיבור מסביב והתנסויות בקנה מידה קטן שלא מאיימות, אחרי שבדקנו מה מאיים.
לדעתי אין ממש מודל. אצל כל אדם עובדים דברים אחרים, אבל העקרונות דומים מאוד. בלי איום ולחץ. בנחת. בשלווה ממש. בחיוך ובשמחה. בבחירה ועוד כאלה מהמשפחה הזו.

[u]מה יש במעגל הזה? ומה את מתעדת?[/u]
אני מתעדת על טבלאות כאלה לפי ימים. יש במעגל את שתי הנקודות האלה של הוסת והביוץ. אבל בין לבין יש כל פעם שבועיים שלמים פחות או יותר. וגם בהם קורים המון דברים.
בין אם זו הבנה כמה ימים לפני או אחרי השיאים האלה קורים דברים (פיזיולוגיים ותזונתיים) ובין אם אלו דברים שלא מיוחסים דווקא ל"לפני" או "אחרי" משהו. את יכולה להגיד - ארבעה ימים לפני הוסת מתחיל לבוא לי מתוק (או כל דבר אחר) ואת יכולה להגיד - בסביבות היום ה... עולה בי חשק ל... או אני מרגישה...
הרי ההורמונים וכל מה שמתרחש בפנים לא זזים בקפיצות אדירות בבת אחת. זה תהליך. אז אפשר להתייחס אליו כמשהו שנע על רצף ולא רק דרך נקודות מאוד בולטות.


[b]תמי[/b] (2015-04-01T21:59:15):
ואת מוצאת באמת סדירות?
תודה על ההסבר


[b]גוגוס[/b] (2015-04-02T00:41:41):
[u]ואת מוצאת באמת סדירות?[/u]
בטח.

יום מעניין היה לי היום. מסמנת עליו עוד וי.
בארוחת יום ההולדת של גיסתי היה יין שאני קניתי, וידעתי שהוא שווה כי אני קניתי אותו :-)
ואז כולם אמרו - שווה שווה שווה וזה עשה מלא חשק.
בגלל שלא באתי לזה מתוך צורך אלא מתוך חשק פשוט, אמרתי - יאללה.
אבל אבל אבל
כשטעמתי ממנו, בכמה לגימות הראשונות, ממש יכולתי להרגיש איך זה מנגן על משהו. זו לא סתם טעימה של משהו טעים.
אחר כך זה היה כבר סתם בשביל הכיף.
זה פרט לי על איזה מיתר יותר עמוק מזה, אחרי כמעט שבועיים שלא שתיתי כלום.
בהנאה רבה פירקתי חצי בקבוק וסימנתי לעצמי - לשים לב.
כי אני יכולה בקלות בלי, אבל ה"עם" הוא לא סתם עם. הוא כבר נצמד למשהו ואני בעד שחרור של הדבר הזה.

זה הזכיר לי כמה נעימה ומעניינת לפעמים היא ההימנעות. היא מאפשרת התנקות ממשהו, רק בשביל להבין אותו יותר לעומק כשהוא מוחזר. זה מועיל מאוד.


[b]נוודית[/b] (2015-04-02T05:26:48):
[img]http://i.imgur.com/WsnjDZ9.png[/img] [img][img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/FTHVNMs.png[/img][/img][/img][/img][/img][/img]

[sub]חזרנו לסדר הטוב :-)[/sub]


[b]גוגוס[/b] (2015-04-02T11:10:38):
:-)

אחרי חצי בקבוק היין ההוא מצאתי את עצמי הבוקר מפוצצת ליחה.
התנסות מהממת לגמרי, אם שואלים אותי. אני ממש שמחה לדעת שזה מה שזה עושה לי. לא קישרתי את זה קודם.
ייבדק עוד פעם או פעמיים לפני שיקוטלג.

היום יום קלולס. עפה לספרייה לשעות ארוכות של עבודה, עם בקבוק גדול של שייק, וגיסתי שאוכלת כמוני ותלווה אותי בשמחה למיצייה בצהריים. חברה טובה, ללא ספק.


[b]תמי[/b] (2015-04-02T11:28:23):
מענין. נראה לי שיין מציב אתגר כפול, זו לא רק המתיקות אלא גם האלכוהול שהאפקט שלו מושך, לא?
את מצליחה לעבוד ארוכות אחרי ערב של שתייה? אם כן, נראה שזה בכל זאת לא היה מאוד דרמטי עבורך.
מחר אתגר ליל הסדר - למי שחוגג.
מבחינתי האתגר הוא בתשומת לב לכמויות. יהיה שפע, ויהיה שפע טוב שכשר מבחינתי, ובכל זאת ממש לא בא לי להגזים בגלל שיש שפע.
אפשר להכניס עוד אתגר - מיוחד - לקראת החג? להעביר בנעימים את היום, לקראת הסדר ובסדר עצמו, תוך התעלמות מכל מה ומי שמציק ומעיק.
רלוונטי לעוד מישהי?


[b]גוגוס[/b] (2015-04-02T13:06:35):
[u]את מצליחה לעבוד ארוכות אחרי ערב של שתייה?[/u]
נראה לך???
לרוב אין אצלי "ערב של שתייה". כשאני שותה זה ייגמר בכוסית פורט או כוס יין, מקסימום שתיים אבל לרוב אחת.
אני לא שתיינית גדולה. אני אוהבת את הנעימות החמימה שמתפשטת בגוף אחרי יום ארוך, כשאני והאיש מתיישבים לנו לקשקוש לילי כייפי. אני אוהבת שיש לי משהו להחזיק ביד ואת הסיגריות זנחתי כבר לפני עשור.
גם כוס תה היתה עושה את העבודה אבל זה פחות מדבר אלי.

[u]להעביר בנעימים את היום, לקראת הסדר ובסדר עצמו, תוך התעלמות מכל מה ומי שמציק ומעיק.[/u]
מציעה - במקום להתעלם ממה שמציק ומעיק, לחייך חיוך רחב. לראות את הדברים כמו שהם, את הצרכים האלה שקופצים באוטומט כשיש חג וכינוס משפחתי, ופשוט לחייך אל זה. צרכים... זה הכל.
אני חושבת שזה יהפוך את האתגר לקל בהרבה ויבטל את המחיר האפשרי שלו.

לא רלבנטי אצלי כי אנחנו במן גן עדן משפחתי כרגע (וגם נחגוג) אבל מבינה ל ג מ ר י על מה את מדברת אז מעודדת אותך מאוד מרחוק. יופי של אתגר נקודתי!


[b][po]קוראת אחת[/po][/b] (2015-04-02T16:27:58):
למה את מתכוונת "לחייך אל זה". נשמע קצת שאצלך הכל מושלם אז נשאר רק לחייך...
מצטערת על הטון המריר קצת אבל כל הקלילות והחיוכים לא כל כך עוזרים למי שלא מרגיש ככה כבר מראש.


[b]תמי[/b] (2015-04-02T16:29:02):
[u]ואת הסיגריות זנחתי כבר לפני עשור[/u]
ווהאו, צלצול, איזו הפתעה. כל פעם אני מגלה עוד פן מפתיע בדמותך (:

[u]במקום להתעלם ממה שמציק ומעיק, לחייך חיוך רחב.[/u]
תודה על ההצעה. היא מאוד במקום. אבל זה יהיה אתגר לא קל לחייך. נכון, צרכים. של יותר מדי אנשים, שלפעמים תובעים יותר מדי וביותר מדי קולניות...
אפשר לחייך מול החמצות פנים, או מול צעקות? מול תביעות קולניות שאין לי שום רצון להענות להן?
תהני בגן העדן (:


[b]תמי[/b] (2015-04-02T16:30:15):
[u]כל הקלילות והחיוכים לא כל כך עוזרים למי שלא מרגיש ככה כבר מראש[/u]
יש לנו עוד קצת יותר מ- 24 ש' עד לסדר, אז אפשר להתחיל להתאמן מראש בחיוכים...


[b]נוודית[/b] (2015-04-02T16:38:52):
[u]אפשר לחייך מול ... ... ...?[/u]
אני חושבת שהחיוך בכלל מופנה פנימה. אל עצמי. לא אל כל הדברים שאני אפילו לא אחזור עליהם.
גן העדן בתוכי, ואני מחייכת אליו. מה שבחוץ - בחוץ. |אפרוח|

[sub]< אני פוסחת על פסח לגמרי. אבל לזכור לחייך זה תמיד טוב>[/sub]


[b][po]מיכל בז[/po][/b] (2015-04-02T16:45:02):
אני מקווה לשרוד את סוף השבוע של החג הזה. לחייך אל המחשבה הנפלאה שאני לא מתכוונת יותר להיות בארץ בפסח וזהו. כי לפעמים בריחה זה כל מה שנותר.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-02T18:30:57):
[u]נשמע קצת שאצלך הכל מושלם אז נשאר רק לחייך...[/u]
כרגע הכל קרוב למושלמות, זה נכון.
מי שיצפה בזה עכשיו יחשוב כמוך - שקודם היה נהדר ואז בא החיוך.
מי שיצפה מזה מהעמדה שלי יראה את זה כמו שזה היה - קודם היה החיוך לכל האנושיות הזו שנארגת ביחד בליל הסדר ואז נהיה נהדר.
חיוך הוא לא מצב של שביעות רצון בשבילי. הוא מצב מנטאלי של קבלה, לעתים - השלמה.

[u]מצטערת על הטון המריר קצת[/u]
אל תצטערי. צר לי שמריר לך. באמת באמת ובלי להכיר אותך בכלל.
לפעמים מריר באמת ויש אתגר של ממש להמתיק, בטח אם זה נדרש כאילו בבת אחת מעכשיו לעכשיו.
אני האחרונה להגיד שזה קל או מתאים תמיד.
בערך עשר שנים אני עובדת בחיוך על זה שלילות הסדר יהיו לי מתוקים. זה לא ברור לי מאליו ונדרשו בשביל זה לפעמים תעצומות נפש לא קטנות, עמידה על שלי (ציטוט של סבתא שלי: את פירקת את המשפחה!!!) ועוד אלמנטים שבאו הרבה הרבה לפני שהחיוך היה מובן מאליו.
את הזרעים האלה צריך להתחיל לזרוע מתישהו (אם זה חשוב למישהו, כן?) והזריעה עצמה מעצם טבעה מעוררת חיוך.
אני שולחת לך חיבוק.
כדי להגיע לגן העדן צריך לארוז תרמיל. או מה שאת לא עושה כדי לצאת לאנשהו שאת רוצה להגיע אליו.

כתבתי ישירות לתמי כי חשבתי שלה זה יתאים ונראה שזה אכן כך.

[u]ווהאו, צלצול, איזו הפתעה. כל פעם אני מגלה עוד פן מפתיע בדמותך (:[/u]
נו, ואלו רק הדברים שאפשר להגיד באינטרנט...
עישנתי מעט שנים ומעט סיגריות. זה היה מהנה מאוד, ולמרות שהפסקתי לפני ההריון הראשון, אני בכלל לא מצטערת על השנים שהיו.

[u]נכון, צרכים. של יותר מדי אנשים, שלפעמים תובעים יותר מדי וביותר מדי קולניות...[/u]
תזכורת חשובה - לא חייבים להיענות לכל הצרכים של כל האנשים. אפשר להתנצל בכנות על זה שלא נענים ולהמשיך הלאה בלי להתערבב בעלבון או הכעס או המרמור. או כל רגש אחר שעולה אצל אנשים כאשר הצרכים שלהם לא נענים אחרי שהם בטעות חשבו שזה תפקידך למלא אותם.
קולניות היא פשוט הבעה חזקה של צורך. זה הכל. אפשר גם לזכור את זה ולהנמיך את זה בתוך הראש שלך.

[u]אפשר לחייך מול החמצות פנים, או מול צעקות? מול תביעות קולניות שאין לי שום רצון להענות להן?[/u]
בטח! ראי מה שכתבה נוודית. החיוך הוא לא בשביל ההחוצה. הוא בשביל הפנימה. הוא חיוך שלך מול עצמך שמשמעו - אופס, מעדתי על הצורך של מישהו. תכף אתרומם, איישר את בגדיי ואמשיך ללכת בביטחה.
וכאשר החיוך הפנימי הזה יציב הסיכוי למעידה קטן מאוד.

[u]לפעמים בריחה זה כל מה שנותר.[/u]
דרלינג, את יודעת שבכל עת את מוזמנת אלינו לפסח, נכון? על אישך וטפך.
אני מתכוונת לזה במלוא הרצינות.


[b][po]קוראת אחת[/po][/b] (2015-04-02T19:13:19):
תודה גוגוס על התשובה הכנה.


[b][po]מיכל בז[/po][/b] (2015-04-02T19:19:24):
_לפעמים בריחה זה כל מה שנותר.
דרלינג, את יודעת שבכל עת את מוזמנת אלינו לפסח, נכון? על אישך וטפך.
אני מתכוונת לזה במלוא הרצינות._

את ממש מתוקה ואני לחלוטין מאמינה לך. אני אתחיל לתכנן את זה כבר מעכשיו.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-02T19:24:39):
[u]תודה גוגוס על התשובה הכנה.[/u]
הדדי. תודה גם לך על הכנות שלך.


[b]לילי[/b] (2015-04-02T22:15:20):
_אני חושבת שהחיוך בכלל מופנה פנימה. אל עצמי. לא אל כל הדברים שאני אפילו לא אחזור עליהם.
גן העדן בתוכי, ואני מחייכת אליו. מה שבחוץ - בחוץ._

_החיוך הוא לא בשביל ההחוצה. הוא בשביל הפנימה. הוא חיוך שלך מול עצמך שמשמעו - אופס, מעדתי על הצורך של מישהו. תכף אתרומם, איישר את בגדיי ואמשיך ללכת בביטחה.
וכאשר החיוך הפנימי הזה יציב הסיכוי למעידה קטן מאוד._
תודה על זה, נוודית וגוגוס, באתן לי בזמן : )

אצלי הולך די טוב, אולי כי בחרתי לי אתגר די קטנצ'יק: להימנע מהדלקת המחשב עלהבוקר וזהו, כול היום אני יכולה לשכול מזה. הבוקר כמעט ויתרתי כי קמתי הפוכה קצת אבל בכול זאת לא הדלקתי מיד את המחשב, רק אחרי 20 דקות בערך.
חג שמח לכולן ולכולם( אני לא פוסחת על פסח, מאוד אוהבת חגים בכלל ואת פסח בפרט, כנראה בגלל האביב הפורח והמשכר הזה.)


[b]לילי[/b] (2015-04-02T22:16:39):
כמה טעויות הקלדה, אללה יוסטור...


[b]תמי[/b] (2015-04-02T22:34:50):
תודה צלצול ונוודית גם ממני.
באמת לקח לי זמן להבין שהחיוך הוא כלפי פנימה. ולא רק בליל הסדר.
לפעמים אבל החוץ מאתגר במיוחד.
צלצול, את יכולה לספר משהו על העבודה הזו שעשית כדי שלילות הסדר יהיו מתוקים? (חוץ מלהמתיק אותם בהרבה יין משובח - שיטה מכרת- וחוץ מלהתרחק אל מעבר לים)?


[b]גוגוס[/b] (2015-04-03T00:56:26):
לילי, ממש נהדר לשמוע אותך.
וגם אני, בהחלט בהשראתך הטובה, ממשיכה לא להדליק על הבוקר.
זה נהדר ואני מברכת על זה.

תמי,
[u]לפעמים אבל החוץ מאתגר במיוחד.[/u]
בטח. בוודאי.
משתפת אותך שכאשר אני מרגישה את האתגר גדול, כלומר - כשהוא מערער אותי ואני שוקלת להיענות לצרכים שלא היתה לי כוונה להיענות אליהם, או כשאני כועסת על זה שמישהו תובעני לגבי הצרכים שלו - אני חוזרת לעצמי לבדוק מה נשתנה :-)
החוץ הוא החוץ. הוא עושה מה שהוא רוצה. אני יכולה לתפוש את זה כאתגר מולי או עבורי או לכבודי, ואני יכולה פשוט להבין - יש פה צורך מאוד מאוד חזק. מישהו שם הרבה ערך על מילוי הצורך שלו. מותר לו.
האם זה קשור אלי? בדרך כלל לא.
ההבנה הזו, בהתחלה היא בכלל לא יישומית. רק מבינים אותה. ממש בשכל.
אחר כך היא מתחילה לחלחל לכל מיני רבדים של המערכת.
בסוף היא נהיית שפה שנייה וביני לביני מאוד קל לי לדבר בה. כלומר, רוב הזמן :-)

אני עונה לך בערך על השאר אצלי בדף, ואחר כך נמחק, טוב?


[b]נוודית[/b] (2015-04-03T02:11:55):
[img]http://i.imgur.com/xKRp5yc.png[/img] [img][img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/FTHVNMs.png[/img][/img][/img][/img][/img][/img]
[sub]שבועיים משלושה[/sub]


[b]גוגוס[/b] (2015-04-03T10:23:43):
תודה, נוודית.
וחג שמח וקליל לכל מי שחוגג.
אני נכנסת עכשיו למטבח עם חמותי, גיסתי ושלושה ילדים, לכל הבישולים וההכנות.
אני צופה ברדק לא נורמלי אבל גם שמח.

אגב, האתמול שלי נגמר מצוין, אבל עם אורז במרק שאכלתי בחוץ.
עברתי עם גיסתי בין שלושה מקומות ולא נמצא בהם אף מרק בלי דגן או בעלי חיים.
בסוף בחרתי באורז. זה היה כבד ולא מאוד נעים אבל טעים מאוד.
אז מסמסתי את האלכוהול ומסמסתי את הדגנים אבל מתוך בחירה באיכות אחרת. מאוד מודעת ולא סתמית או אוטומטית.
זו חוויה נעימה, ובהקשר של הלמידה הגופנית - גם מעניינת מאוד.


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-04-03T15:45:22):
אני גאה לספר שאף היה לי שבוע עמוס פעילות ומעוט שינה בצורה קיצונית וחריגה, לא שתיתי קפה, לא הייתי צריכה להתגבר על דחף לשתות קפה, תפקדתי טוב עד מעולה, והרגשתי טוב עד מעולה. חווה פרידה מצוינת מהקפאין. אפשר לומר - גמילה עמוקה יותר מכל הפעמים הקודמות שהפסקתי.

חג חירות שמח לכולם.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-03T20:13:05):
יעלי, איזה יופי!
חתיכת חירות ארגנת לעצמך. מקפה :-)


[b]גוגוס[/b] (2015-04-03T20:19:22):
הילדים שלי השתגעו היום מזה שאני לא טועמת ממה שהם מכינים.
נאלצו לסמוך על טעמם שאם הם חושבים שזה טעים אז זה טעים.

היה פה הפנינג אליפות. כולם קיבלו מתכונים ועבדו כל כך יפה. עצרתי והסתכלתי על הילדים המדהימים והמרגשים האלה ועשיתי קליק במצלמה המנטאלית שלי.
בן התשע מכין עוגה לגמרי לבד עם בת החמש. קורא מתכון, מכין מצרכים, מתחיל לעבוד עד שהם מסיימים. כבר למד שאני מרשה ליקוקים רק בסוף והם חגגו עם סיר השוקולד בהנאה גדולה.
בן השבע מכין בעצמו שני מתכוני קניידלך במקביל.
בן התשע מכין לבד ממתכון עוגיות קוקוס. בדרך הוא הצליח להפיל אותי מהכסא.
הראש שלו עובד בעברית ואנגלית. אז לרוטב השוקולד נדרשו 3 כפות של מים. הוא קרא "כף" ובראש שלו זה נכנס CUP
אז הוא שם שלוש כוסות של מים והופה, הלך הרוטב.
חוץ מזה, ומכמה ביצים שמצאו את דרכן לרצפה בצורות משונות, לא נרשמו טרגדיות יווניות.
אני בינתיים תקתקתי דברים מסביב והשמנתי מנחת.

היום בערב יהיה לי קל. ארגנתי לעצמי שיהיה לי קל ואני מבסוטה. רק קינוח לא יהיה לי וזה לא נורא. ממילא תמיד מגיעים לסוף מפוצצים וזה מיותר.
מתיישבת לשולחן חג משמח בלי שום תחושת קיפוח.
חג שמח לכולם וכולן.


[b]נוודית[/b] (2015-04-03T20:21:21):
אביב שמח @


[b]תמי[/b] (2015-04-04T00:09:19):
חג שמח
עייפות רבה אבל עבר טוב בסך הכל.


[b]נוודית[/b] (2015-04-04T04:17:44):
[img]http://i.imgur.com/KfLj7dD.png[/img] [img]http://i.imgur.com/7IQ7TzM.png[/img] [img][img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/FTHVNMs.png[/img][/img][/img][/img][/img][/img] [img]http://i.imgur.com/KfLj7dD.png[/img]


[b]נוודית[/b] (2015-04-04T04:30:13):
אין בי געגועים לסדרי פסח, על גלגוליהם השונים. אבל הבוקר נזכרתי בחרציות של פסח. שהייתי קוטפת לשולחן הסדר, בגבעה ליד הבית של סבתא שלי (ממש במרכז עיר, אחת מהגדולות בהן).
טובלת בשמש, רוח קלילה וקצת שרבית, זמזום הדבורים מסביב ושמש בידיי


[b]גוגוס[/b] (2015-04-04T12:44:02):
[u]טובלת בשמש, רוח קלילה וקצת שרבית, זמזום הדבורים מסביב ושמש בידיי[/u]
צריך אייקון של אנחה מהולה בחיוך.

אצלי נגמר מצוין אתמול.
עוגת המצות והשוקולד היתה לי קצת מאתגרת אז קמתי מהשולחן לארגן קצת את המטבח ודילגתי מעל המשוכה.
כלאתי בתוכה זיכרון ילדות חזק ואז לא אכלתי ממנה.
למה בחרתי להכין דווקא את הקינוח הזה מכולם?
לא יודעת, אבל לא מפתיע שזה היה האתגר היחיד בערב. זה היה רגשי לגמרי.


[b]נוודית[/b] (2015-04-04T12:48:08):
מאד מעניין כל העניין הזה של זכרונות.


[b]תמי[/b] (2015-04-04T14:40:57):
אצלי החג עבר בשלום. התמודדתי יפה עם אתגרי האוכל. אכלתי קצת יותר ממה שהייתי צריכה, אבל לא הרבה יותר מדי, ולא שום דבר שלא רציתי לאכול ממנו.
גם אתגר הפסח המיוחד עבר טוב. מאוד עזר לי שהזכרתן לי לחייך.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-04T15:15:00):
תמי, איזה יופי לשמוע.


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-04-04T22:05:15):
סוף כל סוך סיימתי את האתגר להיום בשעה סבירה!

בלא מעט ימים למדתי משהו בסוף היום, רק כדי לסמן וי <בכוונה בחרתי אתגר קל שיתן לי את האפשרות הזו> אז לא נכנסתי לעדכן. בינתיים אני עומדת באתגר, למרות שהיו כמה ימים שהעמידה הייתה גבולית ממש, למרות הגבולות המתירניים מלכתחילה ששמתי לעצמי.

בינתיים אני ארשום את מה שרצית לרשום לפני (שלושה ימים? שבוע?):
אני מעדכנת את האתגר. אני סיימתי בהצלחה את הקורסים אנפי1 ותורת הקבוצות, וכעת אני לומדת ליניארית1, ג'אווה ואינפי2. בנוסף לכך הוספתי לעצמי לימוד אנגלית, למען קבלת פטור באנגלית.

בינתיים החלטתי שאי הזרימה במימוש ההחלטה מראה על כך שההרגל לא הוטמע, ובשיטת בשמת לאימוץ הרגלים בתום הימים הללו אקח לי עוד תקופה מסויימת (למה 22? זה מספר שלא מתחלק בכלום חוץ מ-2 ו-11. אולי 21? אולי 28? אולי פשוט חודש?) לאותו אתגר, בטרם אנסה לאמץ לעצמי הרגל חדש. אני בכלל לא בטוחה שאני מעוניינת באתגר ממש עם "נפילות" וכו, אני מעדיפה סתם מטרה.
התבוננות בעצמי: המילה "סתם" מעידה על כך שבעיני מטרה זה דבר פשוט ואילו אתגר זה מסובך, ומסובך במובן של חני למילה הזו.


[b]נוודית[/b] (2015-04-05T07:26:58):
[img]http://i.imgur.com/5OSoUfn.png[/img] [img][img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/FTHVNMs.png[/img][/img][/img][/img][/img][/img]


[b]נוודית[/b] (2015-04-05T12:34:05):
[u]למה 22? זה מספר שלא מתחלק בכלום חוץ מ-2 ו-11. אולי 21?[/u]
[po]אישה במסע[/po] - למיטב הבנתי, הניסוי הוא ל 21 ימים. היום ה 22 מיועד לחגיגות הסיום: נאומי סיכום ותודה, חלוקת מדליות ותעודות הצטיינות, ואולי גם זיקוקים (אולי!). לתשומת לב הקהל הנכבד - לא יהיה כיבוד קל (או כבד).
@


[b]גוגוס[/b] (2015-04-05T12:48:08):
[u]אני מעדיפה סתם מטרה[/u]
מה שעובד - טוב!

[u]לתשומת לב הקהל הנכבד - לא יהיה כיבוד קל (או כבד)[/u]
למה? הרי יש כאן שפע של גזרים ;-)

מציינת ביובש שקצת איבדתי עניין בניסוי.
הוא קל לי מדי. עוד יום ועוד יום ועוד יום. אין תחושה של פיתוי או אתגר.
ואז זה לא בדיוק אתגר 22 אלא סתם... 22. או 21, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על היום האחרון.
אני צריכה משהו קצת יותר מפתה לנעוץ בו את השיניים. או להוציא ממנו את השיניים.
טוב, נו, לא נשאר עוד הרבה.


[b]נוודית[/b] (2015-04-05T12:54:36):
תיקון - לתשומת |L| הקהל הנכבד - הכיבוד הקל יכלול: |גזר| ים, |תמר| ים, וגם @ ים, למי שזה בתפריט שלה.
לא יהיו |עוגה| ות.

תודה. |אפרוח|


[b]תמי[/b] (2015-04-05T13:26:49):
[u]מציינת ביובש שקצת איבדתי עניין בניסוי[/u]

מעניין להכניס גם את זה למחשבות הסיכום: מה קורה כשהאתגר קל מדי. מעניין למשל אם זה אומר שקל יותר בהמשך (חודש אחרי תום הניסוי) לשמור על השינוי, או אולי להיפך, בגלל שהשינוי כה מינורי, קל לוותר עליו.
חושבת על זה כי גם לי האתגר התזונתי לא ממש אתגרי. ובכל זה אני שמחה בו, שמחה בהקפדה שנכנסתי אליה, ומאוד מקווה להמשיך עימה לאורך זמן.
האתגר השלישי שלי, זה שנוגע לביתי, מאתגר יותר. היום סטיתי מההחלטה. אבל באופן מודע, לא מתוך דחף לנג'ס. החלטתי שיש נסיבות שדורשות שאוותר על ההימנעות. אני לא בטוחה שהדיבורים שלי היו בטון הנכון, אבל אני מרגישה שעצם ההחלטה היתה נכונה.

שנקבע תאריכים לאתגר הבא?


[b]סיגלית[/b] (2015-04-05T14:39:31):
לי האתגר הוא עצם ההתמדה.
מודה ומתוודה שהיו 3 ימים (ממש לפני 4 ימים) שוויתרתי לעצמי , כל פעם מסיבה אחרת.
היום חזרתי לזה שוב.
בשמחה :-) וממשיכה לספור לא מההתחלה, אלא מאיפה שאני, כלומר יום 12 (שבהם פיספסתי 3 ימים) ממשיכה בחיוך.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-05T21:04:53):
סיגלית, זה אחלה רעיון, לספור מאיפה שנפסק לך.

תמי, אני מתחילה ב 14.4 - 21 בלי לפתוח את באופן.


[b]תמי[/b] (2015-04-05T21:42:44):
אני מצטרפת.
עידוד הדדי באימייל? תוכלי להשאיר כתובת?


[b]גוגוס[/b] (2015-04-05T22:00:36):
יופי!
המייל שלי בראש דף הבית.
היום ה 22 יהיה יום הולדתי :-)

ומבחן הגוף שלי משחרר אנחה עמוקה מול הרעיון, אבל גם חיוך.


[b]תמי[/b] (2015-04-05T22:56:37):
נחמד, אז זה אתגר יומולדת, ובסוף מתנות.
מבחן הגוף שלי לא ממש ברור לי. שילוב של התלהבות וצער.
יהיה מאתגר עבורי. אני מרגישה שידרוש מאמץ מסוים. לא להתנגד להחלטה.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-05T23:09:45):
[u]מבחן הגוף שלי לא ממש ברור לי. שילוב של התלהבות וצער.[/u]
אלו תחושות ורגשות. נסי את הגוף ממש. תבדקי אם דברים מתכווצים לך או מתרווחים לך.
זה כמובן יכול להיות מגוון ולא אחיד. לפעמים יש לזה כיוון ברור גם כשזה מעורב.


[b]נוודית[/b] (2015-04-06T05:44:06):
[img]http://i.imgur.com/0d3xtHG.png[/img] [img][img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/FTHVNMs.png[/img][/img][/img][/img][/img][/img]

[sub]בוקר טוב[/sub]


[b]גוגוס[/b] (2015-04-06T10:28:01):
הי נוודית. תודה.

היום מיני אתגרון - מצייה. או בשמה האחר - מצבריי.
זו של חמותי חביבה עלי במיוחד וזה מה שיהיה.
אז לוקחת נשימה קטנה, ומזכירה לעצמי שאני תמיד אוכלת מזה יותר מדי ותמיד מרגישה אחר כך לא ממש טוב.
אז אפשר לשחרר.
ועוד תזכורת - זה שמישהו המציא פעם משהו שנורא טעים כשלועסים אותו לא אומר שחייבים לאכול את זה.

יום טוב לכל המתנסות.
<אייקון של מצה לכבוד הפסח?>

[img]http://yanivba.com/wp-content/uploads/2009/04/matza-s.png[/img]


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2015-04-06T10:52:28):
[u]היום מיני אתגרון - מצייה[/u]
וואו, מה שכתבת מאפשר לי למדוד את התקדמותי: הרגע הכנתי מצייה לבן שלי. יצאה טעימה בטירוף. אני יודעת לפי הריח. אני אפילו לא בכיוון של לרצות לאכול את זה (ונקווה שזה לא ישתנה כי זה מדלדל לי את כוח הרצון, כשיש פה אוכל נחשק שאני אוהבת ורע לי, וכרגע האיסור על גלוטן הרמטי ובלתי מתפשר).


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2015-04-06T10:56:36):
אותו דבר פה, גיסתי הופיעה עם ערימת מצה בריי, לפניי שאכלתי משהו בבוקר ,ואני פרשתי לחדרי על מנת שלא לזלול (לא לפני שהכנתי וזללתי מרציפן לפיצוי).


[b]מצ'רה[/b] (2015-04-06T14:16:19):
22 וזהו! השלמתי!
ימים עם כוס קפה אחת ביום (במקום 2)
היה ממש קל. בפעם הבאה - אתגר מאתגר יותר.
אבל התוצאה עצמה נעימה מאד.


[b]תמי[/b] (2015-04-06T18:43:32):
גם אני באתגר המצבריי (:
אכלתי 2 ביסים וזהו.
מרגישה שזה בסדר וממשיכה לספר (:


[b]תמי[/b] (2015-04-06T18:46:38):
לספור


[b]ממ[/b] (2015-04-07T00:39:49):
סליחה על שהתחלתי ולא עדכנתי. אבל אני עוקבת. היה יום אחד ממש גרוע ואז חשבתי לספור מחדש. אך יצאנו לחופשה. באופן מעניין יש בה מתחים גדולים, אבל אני ממש בסדר בנוגע לכעסים. לא כועסת על הפיצית כמעט בכלל. מרגישה שאנחנו חוזרות להרמוניה הקודמת. היה כעס אחד שקשור לכאב ראש, והתנצלתי מאוד.

קוראת את כולכן.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-07T00:44:13):
סחטיין על כל מי שכאן וצועדת בדרכה המופלאה.
אני דילגתי מעל משוכת המצייה, לא בקלילות, אבל דילגתי.
הילדים שלי הסבירו לאורחת שמצייה הם מקבלים פעם אחת בשנה ושזה כנראה אומר שזה ממש ממש לא בריא.
נו, שויין. תזכורת ממקור לא צפוי.

יאללה, עוד יום עבר. כבר מדגדג לי האתגר הבא.


[b]נוודית[/b] (2015-04-07T05:48:06):
[img]http://i.imgur.com/WkadXcy.png[/img] [img][img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/FTHVNMs.png[/img][/img][/img][/img][/img][/img]


[b]נוודית[/b] (2015-04-07T05:48:50):
[u]יאללה, עוד יום עבר. כבר מדגדג לי האתגר הבא[/u]
[sub]נשימה-הווה-נשימה[/sub]


[b]פלונית[/b] (2015-04-07T09:24:33):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

_~לרוטב השוקולד נדרשו 3 כפות של מים. הוא קרא "כף" ובראש שלו זה נכנס CUP.
אז הוא שם שלוש כוסות של מים והופה, הלך הרוטב.~_
[sub]צודק הבחור. אם המתכון מצריך שלוש ספונות שולחן, שיכתבו מפורשות P-:[/sub]


[b]גוגוס[/b] (2015-04-07T10:09:58):
[u]נשימה-הווה-נשימה[/u]
בסדר. בסדר. :-)

[u]שלוש ספונות שולחן[/u]
:-D


[b][po]נטע ק[/po][/b] (2015-04-07T13:10:18):
מתחילה מחדש , שני אתגרים. האחד - 20 דקות יוגה פעם ביום.
השני - 3 דקות של התבוננות בנעשה בתוכי במהלך היום, כל יום. מה משמח , מה מעציב, מה הלך הרוח למה משתוקקת. . - אני מרגישה שאני לא מספיקה לעשות זאת , לא עוצרת לא מקדישה לזה זמן. ובנוסף מרגישה שזה נחוץ לי לשיפור התקשורת עם עצמי.


[b]סיגלית[/b] (2015-04-07T15:49:39):
ואני היום בבוקר שוב לא הספקתי לסחוט לימון ולשתותו
הרגשתי קצת חרא עם עצמי , שאני מוותרת לעצמי כל הזמן.
ואז היה לי רעיון גאוני, מי אמר שאני לא יכולה לשתות מים עם לימון גם באמצע היום?
ושמחתי ששיחררתי עוד קצת את הפרפקציוניזם.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2015-04-07T21:19:44):
אני התחלתי כמה ימים אחריכן, כמובן בהשראתכן כי טובה :-)

התחלתי בצעדות יומיות מתונות שאני מתכננת כבר זמן מה ודוחה ,
אחרי יום הוספתי את אתגר הללא גלוטן, שגם עליו אני מפנטזת, יום למחרת הורדתי סוכר, ומאז אני מתמידה ומוצאת את עצמי קשובה יותר לגוף מיום ליום, חזקה יותר בכוח הרצון .
עברו 12 יום מאז התחלתי ואני מקווה לעבור גם את עשרת הימים הבאים בטוב.


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-04-07T22:45:50):
[u]שלוש ספונות שולחן[/u]

???
חסר לי ידע באנגלית או שלא קראתי את הספר הנכון?


[b][po]תפילה לאם[/po][/b] (2015-04-07T23:41:16):
_שלוש ספונות שולחן
???_
כפית = tea spoon
כף = רק spoon או table spoon


[b]גוגוס[/b] (2015-04-08T01:20:01):
איזה יופי שגם מי שמתחילה לספור מחדש או עושה הפסקות או מחשבת מסלול מחדש פשוט זזה באופן כללי קדימה.
זה נהדר בעיניי, שהדף הזה לא סוחב איתו אשמה ותסכול אלא ההפך, גם כשזה כאילו לא מצליח כמו שאולי קיווינו.
אצלי עבר עוד יום. פשוט וככה.

וחשבתי לי כמחשבה כללית שאני לא מכורה ואולי אפילו לא תלויה - לא בגלוטן ולא בסוכר.
יש לי כמיהה בסיסית אליהם, רוב הזמן אפילו זה לא.
ואין לי מושג אם נגמלתי או ניתקתי את החלק הקשה של התלות או משהו אחר שמתאר את התהליך.
מה שאני יודעת זה שהתהליך הזה היה לי קל ואני לא צופה בו שינוי לפני הסוף שלו, ושזה לא היה נראה ככה אם הייתי תלויה ממש פיזית בסוכר או גלוטן.

ולא בפעם הראשונה - זה גורם לי לשקול את השיח הזה של תלות והתמכרות, ולתהות שוב ושוב אם אין מצב שאלו פשוט דפוסים עמוקים, הרגלים תרבותיים וחוסר תשומת לב למה שהגוף משדר - שגורמים לרובנו לאכול המון גלוטן וסוכרים שונים ומשונים.

ועל זה אני מוסיפה, כי אני מחבבת מחשבות חתרניות, שבימינו אנו יש כבר אינטרס ברור לטפח שיח של התמכרות כלפי הסוכר והגלוטן. כי יש אנשים שעושים גם מזה כסף ותהילה או סתם מאדירים את עצמם דרך הערוץ הזה בכל מיני דרכים ותופסים תחת על אחרים. או נהנים להפחיד אחרים (למשל שבלי להימנע ולהיות "נקיים" הם תמיד יפלו שם וכו' שאר ביטויי שיח ההתמכרות).
זה מעורר בי מחשבה וגורר אותי למבט ביקורתי נוסף. לא מהצד של "יאללה, תעזבו אותי באמאשלכם" אלא מהצד של - למה אתם מתאמצים להפחיד אותי שאם אגע אפילו בפירור מייד אפול מהעגלה לבלי שוב? (מי אמר מכון אברמסון ולא קיבל?)


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2015-04-08T02:05:19):
לרובנו באמת ממש קשה להמנע מלאכול במידה מזונות שמזיקים לנו,
אנשים סוחבים עשרות קילוגרמים שמכבידים עליהם בהרבה מובנים ועדיין לא מצליחים לשנות.
אז אם אברהמסון עוזר להם, מה רע?


[b]נוודית[/b] (2015-04-08T04:41:11):
[img]http://i.imgur.com/GhtBw0g.png[/img] [img][img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/FTHVNMs.png[/img][/img][/img][/img][/img][/img]
[sub]בוקר טוב[/sub]


[b]נוודית[/b] (2015-04-08T05:08:00):
[u]ועל זה אני מוסיפה, כי אני מחבבת מחשבות חתרניות, שבימינו אנו יש כבר אינטרס ברור לטפח שיח של התמכרות כלפי הסוכר והגלוטן[/u]

לחלוטין. זה מאד אופייני למעבר של דברים מהשוליים למיינסטרים. כל זמן שזה בשוליים זה "הזוי". ברגע שיש איזו מסה קריטית, זה עולה על הרדאר של מנגנוני הצרכנות כפוטנציאל בלתי ממומש, ואז ממש מהר זה הופך לטרנד מוביל, עם כל הכוח השיווקי של השוק מאחוריו. הכוח הזה עובד במישורים רבים. הפחדות מצד אחד, ופיתויים מצד שני - כמו למשל שימוש באמצעי הכל כך פופולארי של "סלבריטיס". פתאום כל מיני סלבריטאים, באמת ובכאילו, נחשפים כנמנעים מגלוטן (כדוגמה). תופעה זהה הייתה בגל קודם עם המזון האורגני.

במקרה יצא לי לחוש בשנים האחרונות את ההתפשטות של נושא הגלוטן דרך סופרמרקטים בארצות שונות. ממש אפשר היה לראות איך פתאום יש כמה מוצרים נטולי גלוטן, בפינה נידחת של האיזור "הבריאותי". אח"כ יש מדף. ועכשיו יש מקומות שיש בהם מעבר שלם נטול גלוטן. שזה ממש יקום, במונחים צרכניים. ויכולתי לראות את זה מתפשט מליבת המערב (מתחיל מן הסתם בארה"ב) לכל כיוון, עד לארצות עולם שלישי. זה באמת הצחיק אותי כשראיתי מוצרים נטולי גלוטן ב"סופרמרקרט" נידח באפריקה (לא מתקרב לחנות מכולת סטנדרטית בישראל), במקום שאנשים רעבים ללחם. באמת, לא בקריז של גמילה או בגלל הריח של הבצק החם. אני לא מזלזלת בצורך, ואנשים עם צליאק יש (אני מניחה) בכל מקום. אבל יש שם כל כך הרבה בעיות שלא מקבלות שום תשומת לב, אז זה די ברור שההיצע הנטול גלוטן לא שם רק בשביל טובת הציבור, אלא הוא חלק מהמנגנון הצרכני הדוחף ומאינטרסים כלכליים ציניים.

באופן כללי זה נוח וטוב כמובן שיש פתאום היצע - אורגני, נטול גלוטן. וכו'. אבל יש לזה מחיר כשזה הופך לאינטרס כלכלי - שטיפת מוח.
זה לא כל כך נעים, אבל אני חושבת שזה חשוב, להיות מודעים לעד כמה מנגנוני שיווק וצרכנות מעצבים את החשיבה שלנו, ההשקפות שלנו, ואפילו את האמונות שלנו.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-08T10:09:28):
ותודה גם על זה, נוודית.
אני רואה את המגמה באנגליה וראיתי אותה בישראל, אבל לא בשאר העולם.
אני ממש זוכרת היטב את התהליך שאת מתארת קורה בניצת הדובדבן ובאורגניק מרקט.
אגב, אני לא מדברת רק על המדפים בסופר, שזו מכירה ישירה.
אני מדברת על מכוני גמילה, אימונים שזו המטרה שלהם ועוד...

מה שכן, ובהתחבר למה שתמי כתבה כאן לא מזמן - יש משהו מאוד חזק במצב הזה של להיות "נטול".
זה חזק מאוד, ושונה מאוד מהמצב בו מחפפים את מה שמשבש.
אבל מכאן לא נגזרת התמכרות, או אפילו תלות.
אני כרגע מגדירה את זה כרגישות.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-08T10:11:40):
[u]צודק הבחור. אם המתכון מצריך שלוש ספונות שולחן, שיכתבו מפורשות[/u]
פלונית, אני לא יודעת מי את, אבל את מביאה לכאן ריח וטעם של (לפחות) שתי נשים שכתבו בעבר בבאופן.
קפצו לי לראש [po]עוברת אורח[/po] ו [po]ניצן אמ[/po]
אז אם זו את - אהלן, מותק!
ואם לא - אהלן מי שאת, ותודה על רגע קטן ומתוק של תזכורת נעימה לימים אחרים.


[b]נוודית[/b] (2015-04-08T10:20:00):
[u]אגב, אני לא מדברת רק על המדפים בסופר, שזו מכירה ישירה[/u]
כן. המדפים הם דוגמה ואפילו מטאפורה. זה נכון לכל תחום שאפשר למכור בו משהו - מוצר קשור, ישירות או בעקיפין. או שירותים למינהם.


[b][po]בשמת א[/po][/b] (2015-04-08T11:11:07):
כל כך מצחיקים אותי המדפים "נטולי הגלוטן". אלה מוצרים שלא הייתי מתקרבת אליהם אפילו עם קלשון. כל כך אופייני לחשיבה התחליפית: בואו נישאר עם אותם דפוסים, רק נחליף לחם מסוג א' בלחם מסוג ב'. להמשיך לחיות עם לחם ועוגות וופלים ועוגיות, רק "נטולי גלוטן".
סליחה, אבל לכל מי שאינו חולה צליאק, אני מוכנה לחתום שהמוצרים האלה יוצרים בדיוק אותו אפקט מזיק בגוף... וגם לחולי הצליאק הם ממש לא בריאים.
העפת הגלוטן והסוכר מהתפריט מחייבת [b]תזונה שונה לגמרי[/b]. חשיבה תזונתית שונה לגמרי. זה העניין.


[b]תמי[/b] (2015-04-08T12:40:13):
ואני חושבת, צלצול, שאת עושה כאן קפיצה גדולה מדי בניתוח. לא נראה לי מדויק להשליך מההתנסות שלך על אחרים, כיוון שהתזונה שלך עוד לפני האתגר היתה מאוד מוקפדת, נכון?
בחוויה שלי מדובר בשתי התנסויות שונות: האחת היתה כשעשיתי שינוי תזונה דרמטי. אז באמת הרגשתי תופעות פיזיות של גמילה במשך כמה ימים. גם בן זוגי כך. זה לא היה ברמה של גמילה מהירואין, אבל כן היה קשה ברמה מאוד פיסית.
מאז, התזונה שלנו בבית מאוד מוקפדת, עם חריגות מדי פעם.
כשהשיגרה כוללת מעט מאוד סוכר וכמעט בכלל לא מזון מעובד, אז אתגר כמו הנוכחי וודאי שלא נחווה כגמילה.
גם אני כמוך חווה מדי פעם חשק למתוק/ מאפים ריחניים, וההימנעות לא מאוד קשה.
אבל, אני רואה מסביבי הקבה אנשים והרבה ילדים שתלויים מאוד בסוכר ובפחמימות פשוטות. כמו שאני הייתי (פסטות, תפוחי אדמה, סנדוויצים).
אני חושבת שבשגרה כזו השינוי התזונתי כן עשוי להיחוות כגמילה.


[b]תמי[/b] (2015-04-08T12:51:38):
אני מאוד אוהבת את המבט הביקורתי שלך על האופן שבו התעשייה משתלטת על ההתנהלות האנושית שלנו.
אבל אני חושבת שעדיין מאזן הכוחות מאוד מובהק: המון המון כסף, הרבה ניצול ושחיתות בצד של תעשיית הסוכר (ניצול של בני אדם, עבודת ילדים, ניצול מטורף של כדור הארץ - לגידולי התירס שמשמשים ברובם להמתקה), והרבה פחות בצד של מכוני גמילה ותחליפי גלוטן.
ואם בפעולה פוליטית עסקינן, ברגע שנגמלים מסוכר אפשר בקלות להימנע מכל התחליפים, ולקנות אוכל ממגדלים מקומיים ומוכרים וכך להיחלץ, לפחות במידת מה, משיני התעשייה.
אני חושבת שיש חשיבות מוסרית בגמילה מסוכר, לא פחות מאשר מגמילה מבשר.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-08T13:03:17):
בשמת, מסכימה לגמרי!

תמי, מה שאני מסיקה מההתנסות שלי הוא מאוד קטן בעצם.
מסבירה - גמילה בהקשר של חומרים ממכרים הוא לא מושג סתמי או מעורפל. אם את מכורה, ונגמלת, אז כל דבר קטן אמור להחזיר אותך לפסים הקודמים, או להוריד אותך מהפסים, תלוי איך את מסתכלת על זה.
אנשים מתמכרים ונגמלים בצורות שונות, ולכן כבר מזמן עלתה בדפי החיוניות המילה "תלות" כדי לתאר את זה. את המצב שבו את מסירה משהו מהתפריט, ויכולה לחיות בשלום אחר כך עם כמויות הרבה יותר קטנות שלו בלי שתישאבי בחזרה אחורה.

אני לא אומרת שאין התמכרות או שאין תלות. יש ויש.
אני מציעה כחומר למחשבה שיש הרבה פחות התמכרות ממה שחושבים והרבה פחות תלות ממה שחושבים.
ואני מציעה את המושג "רגישות" כדי לתאר עוד שלב אחורה על הרצף הזה לכיוון היעדר רגישות, מצב בו הגוף אדיש לסוכר לבן, לפחות בפרמטרים נראים.
כי אני לא חושבת שיש גוף שמחבב סוכר או גלוטן באמת.

הצלחתי להסביר?

מסכימה מאוד לגבי מאזן הכוחות. חושבת שאפשר לראות גם את זה וגם את ההוא. ובעיקר לשים לב מתי מישהו מדבר אלינו או איתנו מתוך מחשבה נוקשה וחסומה שמשרתת אותו, אפילו מבלי דעת או כוונה למכור לנו משהו.


[b][po]טלי ב[/po][/b] (2015-04-08T13:12:04):
יש לי בערך שנייה וחצי לכתוב, אבל רק רציתי להעיר, שלפחות אצלי, אני לא ממש מצליחה להבחין בין ההשפעה של הוצאת דגנים וסוכר מהתזונה לבין ההשפעה המיטיבה של כל מה שנכנס במקומם. אני בטוחה שיש לפחות משקל נכבד לאחרונה. לי אישית זה לא ממש חשוב מה פה הגורם המכריע כי התוצאה היא בכל מקרה אותה תוצאה, אבל זה מצביע על עוד חיסרון ענק של תחליפים נטולי גלוטן - החמצת ההזדמנות לשפר את האיכות של מה שכן אוכלים, חוץ מהימנעות מנזק אפשרי במה שכן אוכלים.


[b]שקטה[/b] (2015-04-08T13:38:26):
אני די מסכימה איתך גוגוס. אני חושבת שהמושגים החריפים האלה "התמכרות" ו"שיעבוד" משרתים כאן משהו, בהחלט.
דווקא לא בהכרח חשבתי לכיוון של מי מרוויח מזה, אלא יותר לכיוון של הלגיטימציה שזה נותן למי שרוצה לעשות שינוי תזונתי, בעיני עצמו ובעיני הסביבה. קל יותר לעשות דמוניזציה לחומרים או מוצרים מסויימים ובכך למחוק אותם לגמרי מהתפריט מאשר להמשיך להתייחס אליהם כאל משהו טוב ונחשק שצריך לאכול ממנו במידה. זה פשוט הרבה יותר קשה מבחינה פסיכולוגית להפחית כמויות של משהו שאוהבים ושיש לו תדמית חיובית בעינינו. אגב אם אני לא טועה יש איזה ספר מצליח שעוזר להפסיק לעשן שעובד על אותו עיקרון לא? של להגעיל אנשים מהסיגריות כל כך שהם כבר לא מרגישים בסדר לגבי העישון שלהם. אני לא בטוחה בזה אבל נדמה לי שזה מה שעובד שם.

ושוב, אני לא אומרת שסוכר וקמח לבן טובים או בריאים בעיני. אלה בהחלט דברים שאני כמעט לא אוכלת ביום יום ומתייחסת אליהם כאל מזיקים ופסולים (ולפחות לגבי סוכר אני כן מאמינה שהוא יוצר התמכרות ברמה מסויימת ובכמויות מסויימות). אבל אני לא חושבת שמישהי שאוכלת מאוזן ובריא תיפול לבור שחור של התמכרות אם תטעם פרוסת עוגה איכותית פעם אחת. אולי זה בעצם יקרה אם היא תחשוב שזה מה שיקרה...

אני חושבת שהבעיה היא בעיקר ההרגל, המנהגים סביב זה, וחוסר הפרספקטיבה לגבי הכמויות. מה שמפריע לי בעיקר הוא כמויות הסוכר המטורפות שיש בכל דבר קנוי (או שאנשים מוסיפים למה שמכינים בבית). בעיני מומלץ להפסיק עם סוכר לתקופה פשוט כדי לקבל פרספקטיבה על מה זה מתוק "נורמלי". כשאני מכינה עוגה בבית אני תמיד מורידה את כמות הסוכר במתכון לשליש או אפילו פחות ממה שממליצים. לדוגמה עוגת בננה ושוקולד מריר שאמורה להכיל 70 גרם סוכר, אני פשוט בכלל לא מוסיפה לה סוכר כי השוקולד והבננה ממתיקים אותה כבר מעל ומעבר.

כשמקבלים את הפרספקטיבה הזו כבר הרבה יותר קל להימנע ממתוקים תעשייתיים וזבליים כי המתיקות המוגזמת שלהם פשוט דוחה. אבל אפשר להמשיך לאכול מדי פעם מתוק איכותי כמו שוקולד מריר טוב או עוגה עם פחות סוכר ואני לא חושבת שזה כזה נורא. הכל במידה...


[b]גוגוס[/b] (2015-04-08T15:32:38):
טלי, מסכימה איתך מאוד. זה קשור לנקודה שחביבה עלי במיוחד - תפישת שפע.
כאשר בוחרים באופן קבוע בהרבה תחליפים לגלוטן, בעצם נשארים בתוך הדלות. לא נשאר המון מקום לשפע חדש.

[u]הבעיה היא בעיקר ההרגל, המנהגים סביב זה, וחוסר הפרספקטיבה לגבי הכמויות[/u]
לדעתי הכמויות הן לא שאלה של פרספקטיבה...
הן שאלה של דפוסים שקשה מאוד לצאת מהם ויש שונות גדולה בין אנשים.
אחותי ואמא שלי יכולות בשמחה לאכול משהו שרובו סוכר ממש במשורה. זה באמת מה שנעים להן ואין להן דחף להתפוצץ מזה.
אנשים אחרים יחוו תסכול עצום אם תהיה להם רק קוביית שוקולד אחת או משולש פיצה אחד.
והתסכול הזה הוא לא רק מהראש.

אני מעריכה שאת נמצאת קרוב מאוד לקצה של "חוסר רגישות" ביחס לדברים האלה, אבל יש שונות עצומה באוכלוסייה בהקשר הזה ואני רואה אותה יום יום. זה גם בראש, אבל ממש לא רק.
יש הרבה אנשים שמנגנון הרעב והשובע שלהם פשוט לא עובד. אבל לגמרי.
אדם כזה שמתחיל לאכול פסטה יעצור רק אחרי שכל מה שהיה לו בצלחת נעלם, ולפעמים זה הר בלתי נתפש. הגוף שלו ממש מתחנן לעוד מכל מיני סיבות.

[u]הכל במידה...[/u]
זו הצעה שטובה למי שיש לו מידה :-)
מה שכן - אני מגלגלת את המחשבה שאת המידה אפשר לפתח יותר בקלות ממה שחשבתי קודם. אבל זה עוד רעיון בוסרי.


[b]שקטה[/b] (2015-04-08T15:43:03):
אני מבינה למה את מתכוונת. בכל מקרה גם אני הייתי אוכלת פעם בלי לשים לב שזה יותר מדי, או מתוק מדי, או כבד מדי. זה בהחלט עניין של חינוך והרגלים. מה שנחשב בחברה שלנו לכמות ראוייה או למתוק ראוי זה פשוט יותר מדי בהגדרה. ולזה רוב האנשים פשוט לא מודעים כי הרגילו אותם מהבית לכל זה.


[b][po]מיכל בז[/po][/b] (2015-04-08T18:37:17):
אני דווקא חושבת שהיה לי קל יותר אם הייתי מרגישה מכורה. לסיגריות הרגשתי מכורה ובאמת הפסקתי וזהו. (אוקיי, כמה פעמים, אבל ההתמכרות הייתה מאוד ברורה.)
עם גלוטן וסוכר קורים שני דברים: 1. אני חושבת שזה לא ביג דיל כי אני גם ככה יכולה בכל רגע נתון להפסיק וזה לא יהיה קשה נורא. וזה נכון, זה לא מאוד קשה לי. להתמודד עם כמויות, למשל, זה פי אלף יותר קשה. 2. אני לא מרגישה את הנזק בצורה כל כך ישירה כמו בסיגריות ובעצם אין לי באמת מוזג מה עוצמת והיקף הנזק, אם בכלל. ולכן אני תמיד יכולה לומר שזה לא ביגי ולא נורא ומחר אני לא אוכל.


[b][po]מיכל בז[/po][/b] (2015-04-08T18:49:14):
[u]אגב אם אני לא טועה יש איזה ספר מצליח שעוזר להפסיק לעשן שעובד על אותו עיקרון לא? של להגעיל אנשים מהסיגריות כל כך שהם כבר לא מרגישים בסדר לגבי העישון שלהם. אני לא בטוחה בזה אבל נדמה לי שזה מה שעובד שם.[/u]

לא בדיוק ככה. הוא מפצח את מנגנון ההתמכרות בצורה כזאת שאת פשוט מרגישה מטומטמת להמשיך לעשן. הוא דווקא לא מדבר על גועל, גם לא על בריאות אלא על האבסורד בלעשן. חוץ מזה, התנאי של הספר הוא שתקראי את כולו לפני שאת מפסיקה לעשן והוא ספר משעמם בצורה כבירה פשוט. אני לא יכולתי לקרוא אותו אפילו עוד פעם אחת ובפעם הרביעית, הפסקתי.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2015-04-08T19:27:30):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני בינתיים שמחה מאוד על הדרבון שנתן הדף/שיח הזה,
הצלחתי להתחיל כמה עניינים שהתבשלו בי.
בזכות ההמנעות מגלוטן וסוכר אני אוכלת הרבה יותר פירות וירקות, מקשיבה יותר לתחשת הרעב והשובע,
עד כדי יום אשכוליות שעשיתי אתמול (יש לנו מאוד מתוקות על העץ :-))
הצעדות המתונות גורמות לי להוסיף פה ושם עוד תרגיל קטן.

ואת הניסוי אני מסיימת ביום הולדתי,
מרגישה שהשמיים הם הגבול.


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2015-04-08T19:44:24):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

ואני עם מיכל, לצערי בכל פעם שאני משחררת, מותר הרסן ואני נכנסת לזלילה חסרת מעצורים :-(


[b]תמי[/b] (2015-04-08T21:25:37):
טוב, יש בטח טעם להוסיף את המונח ״רגישות״, אבל אני חושבת שאצל הרבה אנשים מדובר ביותר מזה. ובלי שינוי תזונה מקיף - הכנסה מסיבית של ירקות ופירות לשגרת האכילה וסילוק של דגנים וסוכרים - לא יהיה שינוי לאורך זמן.


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-04-08T22:52:27):
[u]ועל זה אני מוסיפה, כי אני מחבבת מחשבות חתרניות[/u]

לדעתי זו לא מחשבה חתרנית. לדעתי זו המחשבה הסטנדרטית והמיינסטרימית, והרעיון שיכול להיות שגלוטן או סוכר הם ממכרים זה רעיון חתרני, שמעורר התנגדות רבה. הרעיון הזה לא קשור בשום דרך שהיא לחוויה שלי, אבל אני לא חושבת שיש לי את הזכות לבטל את כל חוויותיהן של הנשים שכתבו בדפים בנושא:
[po]גמילה מסוכרים בהנקה מלאה[/po] [po]גמילה מסוכרים בהנקה2[/po] [po]גמילה ביתית ממתוקים[/po] ובטח עוד כמה ששכחתי.
מבחינתי המעודדת העיקרית והיחידה שנחשבת לרעיון הזה היא ניצן. והיא, כמו גם כל אלו שנתקלתי בהן מלבדה, כולן היו מלאות כוונות טובות. ואני זוכרת את הכמות האינסופית של הפעמים שניצן הסבירה למישהי שניסתה להבין למה בגלל רק X קטן כלשהו היא שוב נפלה והדרדרה למערבולת שהיא מרגישה שהיא לא יכולה לעצור, או למה היא לא הצליחה להימנע מ-X, שהיא פשוט מכורה.

מה לכל זה ולאינטרסים כלכליים? הם פשוט לא קשורים. ומדפי הללא-גלוטן? אולי זה טרנד בריאותי, דיבורים על התמכרות מחוץ לבאופן עוד לא ראיתי. לצערי.


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-04-08T22:54:48):
מישהי זוכרת מה שמות הדפים?


[b]שמש[/b] (2015-04-08T23:54:07):
כיף לקרוא אתכן.
אני משתדלת להמשיך באתגר שלי, הכתיבה. חייבת לציין שלפעמים זה מאולץ ובחג כלל לא כתבתי.

בלי קשר, יש כאן כמה מומחיות לתזונה נכונה. אני קולטת שלא לקחתי יוד בהריון ושזה חשוב, בארה"ב לוקחים את זה כמו חומצה פולית ברוטינה. ואני לא אוכלת דגים בהריון.
עכשיו אני מחפשת לקנות כמוסות יוד ומגלה שמוכרים בעיקר של אצות ים.
אצות הרי גם מלאות בכספית מהים, יש כמוסות "בטוחות" לצריכת יוד?
קניתי גם מלח מועשר ביוד "מלח הארץ". אבל לא בטוח כמה אפשר לצרוך מזה ואם זה מספק/טוב.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-09T01:37:01):
[u]יש בטח טעם להוסיף את המונח ״רגישות״, אבל אני חושבת שאצל הרבה אנשים מדובר ביותר מזה.[/u]
אני חושבת שפשוט יש רצף. אין לי מושג איך כלל האוכלוסייה מתפלגת על הרצף הזה.
בדרך כלל אנשים מניחים שרוב האנשים דומים להם אבל זה כמובן לא הופך את זה לנכון :-)

ברכות לכל מי שהאתגר שלה משמח אותה ומזיז אותה.
גם לי :-)
למרות שמה זה נשבר לי מזה. אני פשוט יודעת שאם אתחיל את הבא לפני שאסיים את זה - בבת אחת זה יהיה יותר מדי.
אז אני משחקת אותה כאילו יש לי סבלנות.
בתכלס, יש לי לגמרי קוצים בתחת.


[b]נוודית[/b] (2015-04-09T04:20:00):
[img]http://i.imgur.com/QoRbCIM.png[/img]
[sub]בוקר טוב[/sub]


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2015-04-09T09:07:23):
חלמתי שחרגתי מהאתגר, אבל הצלחתי שלא לאבד שליטה לגמרי :-)


[b]גוגוס[/b] (2015-04-09T09:12:33):
[u]חלמתי שחרגתי מהאתגר, אבל הצלחתי שלא לאבד שליטה לגמרי[/u]
מעולה!

ואצלי יש חשק לצום היום, אחרי שאתמול אכלנו ארוחה הודית גדולה מדי ושתינו יין משובח, אבל גם ממנו יותר מדי.
בחצי הראשון של האתגר בכלל לא עניינו אותי דברים כמו אורז והיתה פרידה קלה מאוד מיין ודומיו.
בחצי השני מורגש קצת הלך רוח "מפצה", למרות שלא נהיה יותר קשה בלי הגלוטן והסוכר. זה פיצוי בלי שיש על מה. משונה.
כאילו, סתם כי אפשר.

חיפושית, אה... נוודית, בוקר טוב גם לך.



[b]פלונית[/b] (2015-04-09T11:23:01):
_את מביאה לכאן ריח וטעם של (לפחות) שתי נשים שכתבו בעבר בבאופן.
קפצו לי לראש [po]עוברת אורח[/po] ו [po]ניצן אמ [/po]
לכבוד הוא לי. לא היה לי העונג להסתובב כאן בזמנן, אבל דפדפתי קצת אחורה והתענגתי.

[u]אהלן מי שאת, ותודה על רגע קטן ומתוק של תזכורת לימים אחרים[/u]
שלום שלום :-) תודה על קבלת הפנים הנעימה @

[sub](לפחות לא הביא לרוטב שלוש כאפות P-:)[/sub]


[b]תמי[/b] (2015-04-09T18:10:20):
אני התחלתי יום אחד אחריכן. היום גם קצת חרגתי
[u]בחצי השני מורגש קצת הלך רוח "מפצה"[/u]
גם אני חווה משהו דומה. מעניין למה.


[b]תמי[/b] (2015-04-09T23:48:55):
מחשבות על הסוג השני של האתגר שלי:
החלטתי כאמור להזיז הצידה נושא שהטריד אותי ביחס לביתי ושעסקתי בו יותר מידי, ביני לבין עצמי וביני לבינה. מאוד עזר לי לחשוב שזה רק לתקופת מה, ואח"כ אוכל להחליט איך להמשיך הלאה.
התמדתי די בהצלחה באתגר, אבל לא הייתי רגועה.
ומה שקרה זה שנוצר איזשהו שקט שהבהיר לי כמה דברים חשובים. משהו לגבי ההבדל שבין מעורבות יתר לאחריות הורית. היום נקלענו לסיטואציה מסוימת והיה לי מאוד ברור שזה רגע נכון להתערב בנושא האמור, כלומר, כן להתייחס אליו. זה כבר לא היה מתוך האוטומט וכדי להרגיע את החרדות שלי, זה היה כי הקשבתי לה והבנתי שיש מקום להשמיע את שלי. וזה עבד מאוד טוב. עבור שתינו.
משמח.


[b]נוודית[/b] (2015-04-10T04:35:48):
[img]http://i.imgur.com/rPYSz2x.png[/img] [img][img][img][img][img][img]http://i.imgur.com/FTHVNMs.png[/img][/img][/img][/img][/img][/img] [img][img]http://i.imgur.com/HMNIxne.png[/img][/img] [img]http://i.imgur.com/rPYSz2x.png[/img]
[sub]יאי![/sub]


[b]נוודית[/b] (2015-04-10T04:45:33):
תמי, אני חושבת שזה מאד דומה לתהליך שקורה בצום, או בצמצום אכילה, שאז אנחנו מגלות את תחושת הרעב, שומעות את הקול שלנו, ולא של האוטומטים שלנו.
אני חושבת שאנחנו חיות עם הרבה רעש ועודפות, בכל מיני תחומים. צמצום, בנושא מסוים, אפילו לזמן קצר ומוגדר, זה ניסוי מצוין שמביא שקט וניקיון. ואז אפשר לראות ולשמוע את עצמנו.
תודה על השיתוף. מלמד מאד. ומשמח באמת.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-10T10:01:56):
וואלה, נגמר?
קטעים, כמה מהר עבר.

תמי, אני מתחברת מאוד למה שנוודית כתבה לך. גם בכלל וגם מהכיוון של הצום.
ואני חושבת שבאמת הרבה פעמים מספיק לעשות שקט כללי, גם אם לא הרמטי, בשביל להבין כמה דברים שמקודם התחבאו מאחורי עודפות.

הניסוי הזה לא שיפור את מצב עור הפנים שלי במידה רבה אלא רק במידה מועטה.
ויש לי רצון כלשהו להקצין את התזונה שלי עוד יותר לאיזו תקופה כדי לבדוק, למשל, מה מזה הורמונלי ומה תזונתי.
אולי צום מיצים ארוך או משהו מהסוג.

אין לי הרבה מסקנות מהניסוי עצמו. הוא היה קצת משעמם ונהניתי בעיקר מהחברותא כאן ומלראות את היצירתיות של נוודית מתפתחת :-)


[b]נוודית[/b] (2015-04-10T10:56:30):
את רומזת שהייתי משעממת בהתחלה?


[b]נוודית[/b] (2015-04-10T10:59:37):
היום עוד נחשב לא? סיכומים מחר :)
// הולכת לשחות //

[img][img][img]http://i.imgur.com/usEIVOo.png[/img][/img][/img]


[b]גוגוס[/b] (2015-04-10T11:32:22):
[u]את רומזת שהייתי משעממת בהתחלה?[/u]
את במצב רוח פולני? איך בדיוק הצלחת להסיק את זה ממה שכתבתי, שהיה מלא פרגון ונחת רוח?

היום נחשב, אבל אני כבר מסכמת כמה ימים כי יצא לי מכל החורים ובא לי את הדבר הבא.
אם יום אחד אחליף כינוי בבאופן, צפוי שזה יהיה משהו על המשקל של [po]קוצים בתחת[/po] :-)


[b]נוודית[/b] (2015-04-10T12:58:25):
[u]את במצב רוח פולני?[/u]
לא - סתם בוחשת ומערבבת. אבל את מסרבת להתערבב :) הרגשתי את הפרגון - ותודה:)

לכבוד היום ה 21, שחיתי עכשיו 100 בריכות (קילומטר), פעמיים המרחק היומי שלי. מחשבות סיכום מחר. למה לא.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-10T13:11:43):
[u]את מסרבת להתערבב :)[/u]
פעם הבאה תגידי מראש. אפילו לויטמיקס אני מסכימה להיכנס איתך.
את יכולה לדמיין איזה שייק יצא מאיתנו?


[b]נוודית[/b] (2015-04-10T13:17:30):
[url=[img]http://thumbs.dreamstime.com/x/porcupine-white-background-16852040.jpg]+[/img] קוצים בתחת[/url]

[sub]תלחצו עלי...[/sub]


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-04-10T13:37:16):
[u]את יכולה לדמיין איזה שייק יצא מאיתנו?[/u]
אני לא, אבל ברור שהייתי רוצה שלוק.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-10T13:41:10):
[u]ברור שהייתי רוצה שלוק[/u]
את מוזמנת לקפוץ פנימה עוד לפני שמפעילים.


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-04-10T13:52:28):
:-)


[b]גוגוס[/b] (2015-04-11T01:22:37):
נגמר. יופי.
אני מרגישה צורך עז במיצים ירוקים וזה מה שאני עושה ממחר.
אכלתי יותר מדי בשבוע האחרון ואולי עוד לפני. אני מרגישה כבדה ויתאים לי משהו קליל מאוד.
זה כאילו שביחד עם האיסור הלכאורי הזה שלקחתי על עצמי באה רשות מהצד השני ובשלב כלשהו החלטתי "לנצל" אותה.
זה מעניין כי אני חושבת שזה בא קצת ביחד עם ההכרה בזה שאין לי ממש עניין עם הסוכר והגלוטן. כשאני אוכלת כי... סתם. ובעצם אין קושי נורא גדול בשחרור שלהם.
יש איזו מחשבה בתוכי שלא מתגבשת עדיין למשהו ברור ובטח שלא מילולי.
אולי בהמשך.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-11T01:28:24):
ביום שלישי הקרוב אני יוצאת לי לאתגר חדש והחלטתי להעמיק אותו מאוד.
אני אתנתק לי מבאופן, אבל חדרה בי ההבנה שאני זקוקה לשקט יותר רחב מזה.
הודעתי לכל אהוביי, שאני נמצאת איתם בקשר יומיומי במיילים או צ'טים, שאני נושפת את עצמי לתוך בועת סבון גדולה וחוזרת כעבור 21 ימים ביום ההולדת שלי.
מכאן זה לא נראה כזה אתגר כי הצורך נדמה מאוד גדול ואפילו דחוף. צורך בהתכנסות של ממש אל מול המילים. יש לי המון מילים בעבודה עם אנשים (שעליה איני מוותרת כמובן...) ויש לי המון מילים בכתיבה אקדמית (אני מקווה לסיים בזמן הזה את חלק הארי של מאמר שלישי שאני רוצה להגיש לשיפוט השנה).
מצד שני, יש מצב שתוך כדי אני אחווה את זה אחרת, או שהצורך יסופק מהר יותר מזמן הניסוי.

חלק מהצורך שלי הוא לשחרר את המילים הכתובות לטובת יותר תקשורת מילולית רבת רבדים עם אנשים סביבי.

עוד נראה לגבי זה. יכול להיות שייקח לזה זמן להגיע.

עוד מישהי מצרפת חוויות לסיכומים ביום יומיים הקרובים? אשמח מאוד לשמוע איך היה לכן.


[b]נוודית[/b] (2015-04-11T03:51:50):
[url=[img]http://freedesignfile.com/upload/2012/12/41.jpg]+[/img] 22[/url]
[sub]לחצי עלי[/sub]

[url=https://youtu.be/16H12jNP3x0]זיקוקים[/url]


[b]נוודית[/b] (2015-04-11T04:35:44):
האתגרים שלי

~ שחיה
שחיתי כל יום במשך הימים האלה, לפחות את המרחק המינימלי שקבעתי לי. המינימום הזה היה חלק משמעותי באתגר, מבחינה פיסית (הוא היה גבוה מהממוצע שלי בימים רגילים). בחצי הראשון של התקופה הרגשתי שהגוף שלי צובר תשישות. השחיה עצמה כל יום לא הרגישה קשה במיוחד, אבל הגוף הרגיש את המאמץ המצטבר ללא ספק. באמצע התקופה זה התהפך, ומיום ליום זה נהיה יותר קל, גם המאמץ של השחיה עצמה, וגם האפקט המצטבר הלך והתפוגג. כנראה שהתחזקתי. אתמול שחיתי פעמיים המינימום, ודי בקלות. זה רווח ראשון, והכי מוחשי.

בסך הכל שחיתי כ 12 ק"מ בשלושה שבועות האלה. כבר הייתי יכולה להגיע לאן שהוא אם לא הייתי שוחה סתם הלוך ושוב :)

מבחינת ההרגל - לא היה לי קשה בכלל. מראש לא חשבתי שיהיה לי קשה. הרגיל שלי זה לשחות כמעט כל יום, אז זה לא היה שינוי גדול. היה יום אחד די בהתחלה שעברה לי בראש מחשבה שאם לא האתגר, הייתי מדלגת על היום. אבל בכל מקרה שחיתי. בכל הימים האחרים פשוט שחיתי. אבל - כשהימים חלפו התחלתי להרגיש את הקשיחות של המסגרת הזו. והיו ימים שזה גרם לשחיה להיות קצת פחות בכיף. כי פתאום זה נהיה סוג של משימה.

אין לי ספק בכלל שאני חוזרת מהיום למוד אוף אופריישן הרגיל שלי. משחררת את המסגרת המחייבת, וחוזרת לזרום עם הרצון והשמחה שלי. השחיה היא זכות גדולה שיש לי, ואני רוצה לחגוג אותה ולא "לבצע" אותה.

אני לא יודעת אם אני יכולה להגיד ש"רכשתי הרגל". לדעתי לא השתנה הרבה. אין לי מסקנה כללית על התיאוריה. אני יודעת שבשבילי היא בלתי נחוצה. אני חושבת שהניסוי שכנע אותי שהדרך הרגילה שלי ממש מתאימה לי, ואני לא מפסידה כלום בחופש הגדול שאני נותנת לעצמי בנדיבות רבה. אני חושבת שאני לא צריכה אתגרים ומטרות כדי לנוע. אני מעדיפה להמשיך לזוז לפי הרצון הרגעי שלי, בלי אתגרים, מטרות ויעדים. לא אכפת לי בכלל "לא להגיע לשום מקום", זה אפילו משמח אותי מאד. אבל - הניסוי היה לי מעניין ומשמח, גם בהסתכלות פנימה, ובעיקר בשיתוף ובחברה כאן. :)

דיסקליימר: כל האמור בפיסקה האחרונה הוא לגמרי לגמרי סיכום אישי שלי, על עצמי. הוא בהחלט לא מסקנה כללית או תיאוריה.

~ מי ליים בבוקר
לא התחלתי ממש בהתחלה. מאז שהתחלתי שתיתי כוס מים עם ליים כל בוקר. לא דילגתי על יום. וה היה לי ממש קל. אני לא יודעת אם אני מרגישה איזשהו הבדל פיסי ממשי. אבל - זה די נחמד, ולו רק בגלל שזה גורם לי לשתות מכוס. בדרך כלל אני פשוט שותה מהבקבוקמים. אני חושבת שאני אמשיך עם זה, כי למה לא? :)

~ ספירת ה 22
זכרתי בקלות כל בוקר, וזה היה לי ממש נחמד ומשעשע.

[b]תודה[/b] לגוגוס על הניסוי. [b]תודה[/b] לכולן על החברה והשיתוף.

[url=[img]http://i.imgur.com/r5B8f1f.png]+[/img] עכשיו אתן יכולות לראות איך ב א מ ת אני שוחה[/url]
[sub]קליק ^[/sub]


[b][po]פלוני אלמונית[/po][/b] (2015-04-11T05:08:43):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

איזה יופי נוודית, נשמע שאת חיה ממש בכיף :-)

אני לקחתי על עצמי אתגר של צעידות בוקר, שממש לא עשיתי לפני מטעמים משפחתיים מתוקים+ מזג אוויר.
הצעידות שיפרו לי מאוד את מצב הרוח ומרוב התרגשות הרבתי להשוויץ שהתחלתי ללכת. בנוסף,במידה מסויימת ומועטה בינתיים, הכורהגופני שלי השתפר.

מבחינת התזונה,הפסקתי לצרוך גלוטן וסוכר,לפני אכלתי מהם הרבה והרגשתי עם זה רע, הוספתי ירקות ופירות במקומם.
התזונה החדשה גורמת לי להרגיש הרבה יותר טוב ונכון ושמח עם עצמי.

נראה לי שהרעיון הגיע לי בדיוק בזמן והמסגרת הברורה עוזרת לי להתמיד, אני לא יודעת למה.
לפני הניסוי החלטתי כמעט כל בוקר את אותן החלטות ולא הצלחתי לעמוד בהן, פתאום זה כל כך קל(בלי עין הרע).
הלוואי ואני אמשיך וגם אוסיף אתגרים נוספים.


[b]לילי[/b] (2015-04-11T10:57:21):
בוקר טוב,
לי היה די קל, כנראה כי מלכתחילה לקחתי על עצמי אתגר די פשוט, לא להדליק את המחשב על הבוקר. התמדתי בזה. היו ימים שזה היה פחות נוח, בעיקר ימים בהם קמתי הפוכה ועייפה אבל גם בהם לא הדלקתי מיד את המחשב אלא כעבור רבע שעה- חצי שעה. לרוב הספקתי בזמן הזה מדיטציה קצרה ו/או תרגילי מתיחה, סידור הבית וכו'. היה שקט מבורך. היום אפילו כתבתי חלומות שלי בכתב יד על נייר, דבר שלא קרה הרבה זמן. אני תוהה אם ההמתנה בבוקר לא גרמה לי להוסיף שעות מסך במשך היום ( אולי תחושת חסך?) לא יודעת. גם קודם " גרתי" בפייסבוק ובבאופן אז קשה לי לכמת. אם הייתי אמיצה כמו גוגוס הייתי גם מתנתקת מבאופן או מפייסבוק. כרגע לא רואה את זה קורה יותר מיממה, גם זה בקושי : )
מה שקצת מבאס אותי הוא שלא לקחתי על עצמי אתגר גדול יותר, סוכר וגלוטן וכדומה. זה עדיין נראה לי בלתי עביר עבורי. אולי אוסיף כעת אתגר קל נוסף. נראה. בינתיים אמשיך עם השקט בבוקר לפני שצונמי המידע והמילים (בעיקר בפייסבוק) יגיח.
[u]תודה לגוגוס על הניסוי. תודה לכולן על החברה והשיתוף.[/u]
הרבה תודה, בעצם תודות : ) @
[u]אני אתנתק לי מבאופן, אבל חדרה בי ההבנה שאני זקוקה לשקט יותר רחב מזה.[/u]
בהצלחה גוגוס, תחסרי לי כאן אבל מבינה מאוד את הצורך.


[b]לילי[/b] (2015-04-11T10:58:33):
אה, וגם זה:
[u]איזה יופי נוודית, נשמע שאת חיה ממש בכיף[/u]


[b]נוודית[/b] (2015-04-11T11:08:00):
[u]נראה לי שהרעיון הגיע לי בדיוק בזמן והמסגרת הברורה עוזרת לי להתמיד, אני לא יודעת למה[/u]
פלונית - נשמע שלקחת לך אתגרים ממש לא פשוטים, וגם כמה ביחד, ועמדת בהם מעולה. איזה יופי. וטוב שאת רואה מה עוזר לך להתמיד ולזוז.


[u]לי היה די קל, כנראה כי מלכתחילה לקחתי על עצמי אתגר די פשוט, לא להדליק את המחשב על הבוקר. התמדתי בזה.[/u]
לילי, נשמע מצוין שסידרת לך זמן שקט כזה בבוקר, ושהוא לא היה סתם זמן בו את "לא עושה משהו", אלא זמן בו עשית דברים שנעימים ומשמחים אותך.

@


[b]תמי[/b] (2015-04-11T11:22:04):
לי יש עוד יום אחד אז אסכם מחר (:


[b]לילי[/b] (2015-04-11T11:31:58):
[u]לילי, נשמע מצוין שסידרת לך זמן שקט כזה בבוקר, ושהוא לא היה סתם זמן בו את "לא עושה משהו", אלא זמן בו עשית דברים שנעימים ומשמחים אותך.[/u]
תודה נוודית, אכן כן. ועדיין, יש בי תחושה קלה של ילדת בית ספר לעומת בוגרות תיכון ואוניברסיטה. יודעת שגוגוס לא אוהבת דיבורים כאלו אז מפסיקה מיד : )

[u]פלונית - נשמע שלקחת לך אתגרים ממש לא פשוטים, וגם כמה ביחד, ועמדת בהם מעולה. איזה יופי. וטוב שאת רואה מה עוזר לך להתמיד ולזוז.[/u]


[b]תמי[/b] (2015-04-11T11:33:59):
צלצול,
אני מצטרפת אלייך לאתגר הבא. ותודה שהסברת קצת, רציתי גם לחשוב על המטרה.
מבחינתי הצורך הוא בשקט אינטרנטי, במיוחד בשעות מסוימות. אני רוצה לבדוק אם השקטה של הערוץ הזה תפתח דברים חדשים, תאפשר לי משהו אחר.
לכן אני אתנתק לא רק מבאופן אלא בכלל מהמחשב והאינטרנט והטלפון, חוץ מבאותן שעות של עבודה ולצרכי עבודה. כלומר - הדגש הוא על שעות הערב.
לרוב, חוץ מבפסח (: אני לא נמצאת הרבה באינטרנט. ובכל זאת אני קשורה לזמן הזה של הגלישה באיזה מובן עמוק.
אני לא רוצה לחשוב מראש מה יכלול הזמן של ההתנתקות, למרות שמפתה אותי להכניס אליו תכנים מסוימים. אבל כל הרעיון הוא לבדוק מה קורה בזמן שמתפנה.
מעניין אותי גם לראות מה תהיה החוויה. האם האיסור יחווה כמעצבן, או שבעצם יהיה בכך שחרור.
כרגע קשה לי להבין מה הגוף שלי אומר לי, אבל יש בי התלהבות לנסות.
אני רוצה גם לבדוק האם ההתנתקות הזו תייצר תובנות לגבי מה שאני רוצה מהאינטרנט, גם לגבי ההמשך.
צלצול - אשמח לשמוע את מחשבותייך שלך בעניין.
כלומר, האם האתגר בא להטמיע הרגל חדש שלא לגלוש יותר בבאופן? של לגלוש פחות? של לגלוש רק בשעות מסוימות?
האם יש כאן כוונה לשנות הרגל או רק להתנסות בתקופה של שקט? ואחריה - מה?

זה מתחבר לי לשאלות לגבי האתגר הנוכחי - האם אני רוצה להמשיך אותו כפי שהוא? האם אכן מדובר באתגר שבא לשנות הרגלים או רק לבדוק מה קורב בתקופה מוגבלת של שינוי?
עוד חושבת.


[b]נוודית[/b] (2015-04-11T11:45:56):
לילי - הרבה יותר שווה להיות ילדת בית ספר! |אפרוח|


[b]לילי[/b] (2015-04-11T11:49:36):
[u]לילי - הרבה יותר שווה להיות ילדת בית ספר![/u]
:-) נהדרת את, נוודית.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-11T12:24:06):
[u]לילי - הרבה יותר שווה להיות ילדת בית ספר![/u]
והכי שווה - להיות ילדה בחינוך ביתי, הרחק מהתעודות וההערכות וההשוואות.
זה לא שאני לא אוהבת דיבורים כאלה. אני אוהבת כל דיבור שהוא.
אני פשוט חושבת שחשוב לשים לב לזה. לזה שיש בך דיבור מחליש, השוואתי ומאבחן, ושזה קול כזה עם מטרה. שזו לא האמת.
למה הקול הזה מדבר בראש שלך? מה הוא רוצה להשיג? מה הרווח שלו ומה המחיר? על כל אלו רק את יכולה לענות.
ואני חושבת שהתשובות חשובות.
אם את משתיקה את הדיבור הזה (ועוד מניחה את זה עלי :-)) את שוכחת לענות על השאלות הללו.
חיבוק חם שלוח אליך, אישה יקרה.

נוודית אהובה, תודה רבה על השיתוף שלך. הוא ממש הוריד לי אסימון לגבי החצי השני אצלי.
ההנחה שלי (הנחות הן תמיד מיותרות ומעכבות תובנות. זו דוגמה טובה לכך) היתה שבהתחלה יהיה לי קשה, ואחר כך זה ילך וייעשה יותר קל.
בפועל זה היה הפוך. בהתחלה היה לי קל, ואחרי זה היתה מן אחיזה בנוקשות של המסגרת, כנראה.
בגלל ההנחה לא יכולתי לראות את זה ולכן לא הבנתי למה אני בהלך רוח מפצה, שהתבטא באכילה מוגברת של כמויות ושל דברים משבשים שפשוט אין בהם גלוטן וסוכר.

וגם אני לא מרגישה שרכשתי הרגל או שנפרדתי ממשהו באיזה רובד עמוק.
פשוט החזקתי.
צפריר אומר על זה (מופיע כאן יחסית בהתחלה, נדמה לי) שלדעתו לוקח 21 יום לשנות את ההרגל ועוד שבועיים להטמיע אותו.
אני חושבת שמתישהו יהיה לי מעניין לבדוק את זה.
זו אמירה שבסיס שלה יש הבנה שרגישת הרגל כוללת שני חלקים, ולא אחד. ולדעתי בין השניים אמורה להתרחש גם עצירה תודעתית ומעבר לשלב הבא.
לדעתי אם פשוט תהיה החזקה במשך 35 ימים זה לא ישנה כלום.

פלונית, היה ממש מקסים ומעורר השראה לשמוע אותך. תודה רבה על השיתוף.
והשתתפות שמחה במה שנכנס לחייך.

תמי,
הצרכים שלי דומים לשלך, אבל עקב גילם של ילדיי ואיך שבנויים חיינו - הרבה מהעבודה שלי נעשית בערב ואני לא יכולה להתנתק אז מהמחשב.
כך שנדמה לי שיש לי שאיפה מסובכת יותר, והיא לבדוק מה קורה לי כשאני על המחשב, אבל נשארת בצורך הבסיסי והממוקד של העבודה.
העבודה שלי בעצם פרושה על כל שעות היום, בהפסקות ודילוגים. גם כתיבה לאנשים וגם כתיבה אקדמית. אני עושה הפסקות בכתיבה לתוך הגלישה באינטרנט.
הייתי שמחה לייצר לי הפסקות אחרות לגמרי. לתוך תנועה, בהייה ומנוחה למוח, עבודות בית מהזן שנעים לי וכו'...

מעבר לכך, הייתי שמחה אם צמצום הזמן בגלישה באינטרנט יוציא אותי יותר לעולם. להתחברות לסביבה שלי.
כרגע יש לי בעיקר את הריקודים אבל זה לא מספיק לי. אני רוצה לתת צ'אנס הוגן לקהילה כאן ואני לא מגיעה לזה. משהו בי נאחז בקשרים החברתיים שלי מישראל, מסיבות ברורות.
אני לא לוחצת בעניין הזה אבל כן משאירה את ההתבוננות מפוקסת דרך עדשת הרצון הזה.

_האם האתגר בא להטמיע הרגל חדש שלא לגלוש יותר בבאופן? של לגלוש פחות? של לגלוש רק בשעות מסוימות?
האם יש כאן כוונה לשנות הרגל או רק להתנסות בתקופה של שקט? ואחריה - מה?_
לגלוש פחות, ובעיקר - לכתוב פחות. אני קוראת בטיל והמוח שלי עובר על כמות עצומה של מידע בשנייה ומאתר אם יש שם עניין בשבילי. לא שם נמצאת משאבת הזמן שלי.
הכתיבה שותה לי זמן (למרות שאני מקלידה וחושבת ממש במהירות) וזה בעצם עוד מאותו הדבר. כי חלק עצום מהחיים שלי מתנהל בחשיבה כזו וכתיבה, בחלק מהזמן אפילו על אותם נושאים.
העולם שלי נהיה קצת צר ואני אשמח להרחיב אותו.

ואצלי, בינתיים אכן בחרתי בדיוק תזונתי עוד יותר גדול, גם כחלק מהכנה של הגוף והנפש לסדנת הריקוד בת שלושת הימים שמחכה לי בסוף השבוע הבא. האמת - זו בעיקר אני שמחכה לה :-)


[b][po]רק מה[/po][/b] (2015-04-11T13:57:59):
מדווחת שעמדתי באתגר (התזונתי ;-) )
וכעת יש לי ציפורניים לא כסוסות.
לא יודעת אם זה טוב ולמה.

האתגר הבא:

להשאיר את מרחב המגורים מסודר בערב
קרי: צעצועים במקום. בגדים מקופלים / בסל. שולחן עבודה נקי ליום הבא.
ניפגש במאי


[b]תמי[/b] (2015-04-11T16:46:17):
[u]כחלק מהכנה של הגוף והנפש לסדנת הריקוד בת שלושת הימים שמחכה לי בסוף השבוע הבא[/u]
ווהאו, איזה כיף.
זה צריך להיות האתגר הבא שלי - לחזור לרקוד. לא מצליחה להכניס ריקוד לחיי, למרות שממש אוהבת.
[u]בהתחלה היה לי קל, ואחרי זה היתה מן אחיזה בנוקשות של המסגרת, כנראה.[/u]
אני חושבת שמה שאני לומדת מהתקופה הזו של האתגר זה שבלי קשר לסוכר ודגנים, עדיין קיים האתגר של הכמויות עבורי. בהתחלה היה לי קל להקפיד על שני ההיבטים, בהמשך נהיה יותר מסובך לשים לב לאכול במידה ולא בהגזמה.
אני לא אוכלת המון, מבחוץ זה נראה מעט אפילו, ובכל זאת נוטה לאכול יותר ממה שאני צריכה. כנראה עדיין מתנחמת באוכל - גם כשמדובר באוכל ממש לא מנחם...
והנה התחלתי לסכם למרות שתיכננתי שזה יקרה רק מחר (:


[b]לילי[/b] (2015-04-11T20:16:03):
_הכי שווה - להיות ילדה בחינוך ביתי, הרחק מהתעודות וההערכות וההשוואות.
זה לא שאני לא אוהבת דיבורים כאלה. אני אוהבת כל דיבור שהוא._
יודעת, רק התבדחתי. את האדם הכי לא " משתיק" שאני מכירה, לפחות בעולם הווירטואלי.
_אני פשוט חושבת שחשוב לשים לב לזה. לזה שיש בך דיבור מחליש, השוואתי ומאבחן, ושזה קול כזה עם מטרה. שזו לא האמת.
למה הקול הזה מדבר בראש שלך? מה הוא רוצה להשיג? מה הרווח שלו ומה המחיר? על כל אלו רק את יכולה לענות.
ואני חושבת שהתשובות חשובות._
לא יודעת בדיוק. למה הוא עלה? הוא עלה מול האתגרים שבחרו האחרות. חשתי שיש לי דרך ארוכה וזה ציער אותי וקצת ייאש. לא ממש אבל בהחלט היה קול כזה ועדיין יש.
מכירה את הדיבור על רווח וכו' ויודעת שהוא משמעותי אבל לא מוצאת שום רווח בזה. ז
המחיר הוא ריפיון קל ויאוש, כאמור.
[u]אם את משתיקה את הדיבור הזה (ועוד מניחה את זה עלי ) את שוכחת לענות על השאלות הללו.[/u]
זה באמת היה קול שעלה בי ולשם שינוי לא השתקתי אותו אלא שיתפתי. ובטח לא מלבישה את זה עלייך, כאמור. למרות שלא השתקתי אותו, אין לי ממש תשובות.
[u]חיבוק חם שלוח אליך, אישה יקרה.[/u]
כבר נעים : ) חיבוק חם חזרה עד לאנגליה הרחוקה והקרה ( גם כאן גשום וקר באופן מפתיע) ובהצלחה באתגרים הבאים:
[u]הייתי שמחה לייצר לי הפסקות אחרות לגמרי. לתוך תנועה, בהייה ומנוחה למוח, עבודות בית מהזן שנעים לי וכו'...[/u]


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-04-11T20:58:29):
הנה עברו להם ימי האתגר, ואני מסיימת אותו בשישה ובשמחה ומתכוונת לקבוע לי עוד אחד ברינה ובגילה.

את 22 השעות האחרונות, ללא הפסקות ארוכות, ביליתי בעיקר בלקרוא על אינטרגלים ולחשב אותם. מכל הסוגים והמינים, מסויימים ולא מסויימים, בהצבה, באינטגרציה בחלקים, ובאמצעות נוסחאות שמקלות על החיים.
בזמן הזה למדתי את רוב החומר שהייתי אמורה ללמוד בשבועיים, והתחלתי וסיימתי מטלת הגשה שהייתי אמורה להתחיל לפתור לפניי שבוע.
זה היה סיום ראוי בהחלט לאתגר הזה, אך גם אילוסטרציה ברורה לסיבה בגללו אני מעוניינת באתגר הזה.



בעצם, כבר אמרתי מקודם שהמילה הזו לא ממש מוצאת חן בעיניי. לא אתגר, מטרה. מטרה ברוח פליי-בשמת, להטמיע הרגל חדש. ובאותה רוח אם ההרגל לא מוטמע הרי שאפשר וכדאי להמשיך להטמיעו עוד תקופה.

אני כרגע חושבת על עוד 21 ימים, או עוד 28 ימים, שכן האתגר הזה מתואם להפליא עם המחזור שלי ונראה לי חמוד ואולי מועיל לשמור על מחזוריות.

מה יש לי לסכם?
אני לא אוהבת מגבלות, לכן לקחתי על עצמי בכוונה אתגר שאפשר למלא בקלות ממש, והיו כמה ימים שבהם ישבתי ללמוד חמש דקות לפני שהלכתי לישון, או שכבר חשבתי שלא עמדתי באתגר ואז נזכרתי שכן למדתי בדרך כלשהי.
בנסיבות אחרות הייתי אומרת שחמש דקות כאלו בשביל לסמן וי לא עדיפות בהרבה על כלום, אולי בכלל לא עדיפות. שהן סממן של חוסר היגיון מערכתי, והייתי מתנגדת למי שהיה מנסה לכפות עליי התנהגות מטופשת שכזו.
לא הרגשתי מטופשת, שכן ערכתי ניסוי. אם כל כך הרבה אנשים בעולם הזה רואים תועלת בהנתנהגות מסויימת אולי יש בזה משהו? אז בחרתי מטרות משל עצמי וניסיתי.
יש בזה משהו. ועדיין, גם אין בזה משהו.
יש משהו יפה ומועיל ברעיון שחמש דקות עדיפות על כלום <אם לא קראתן את בשמת כותבת על צעדי תינוק ועל התקדמות במנות קטנות לכו לקרוא - כדאי לכן!>.
אולם יש גם איכות כלשהי בעשיית דברים לשמה, איכות שאין בעשייה שלא לשמה. וממש לא תמיד מתוך שלא לשמה באה עשייה לשמה. לפעמים זה סתם מעיב על העשייה, ולפעמים יכול להרוס ממש. ולפעמים גם באה עשייה לשמה.
וחמש הדקות האלו היו בעיקר כדי לסמן וי באתגר. הייתי אומרת בשביל לא להיכשל, אבל זה מאוד לא מדוייק. גם "שביל לעמוד באתגר" לא מדוייק. יותר בשביל לעמוד במילה שלי, בהחלטה שלי.

ואני לא חושבת שזו הדרך העדיפה למטרה שלי. לכן למחזור הקרוב אני מעדיפה את הגישה הפליי-בשמתית. אין נפילות ואפשרות להיכשל מלכתחילה. יש שאיפה ללמוד לשמה כל יום, ואם לא יצא עדיף חמש דקות על כלום. אבל לא כדי לסמן וי, אם זה לא מתאים לי.

חלק מההתבוננות שלי היא שלא משעממם לי ללמוד. אפילו דברים חופרים כמו חישובי אינטגרלים וכתיבת מחלקות בסגנון Hello World. אם זה משעמם מספיק כדי שאוכל לא להתרכז לחלוטין אני יכולה לשמוע מוזיקה - ואני עושה זאת. לא תמיד יוצא לי ללמוד בגלל המעברים. קצת כמו שהיה פעם ועדיין קורה עם מקלחת - אני יודעת שאהנה אבל המעבר לא כייפי. לפעמים אני פשוט לא רוצה להפסיק את מה שאני עושה, וגם אם אני מגייסת את כוח הרצון בשביל המעבר זה לא עוזר. למשל, זורם לי יותר ללמוד בערב. וחום ממש הורס לי את הכוח והרצון ללמוד. קמתי במיוחד בבוקר יום רביעי כדי להספיק ללמוד, והחום הכניע אותי.


אני מתחילה לספור, והפעם בלי נוודית! המספרים שלה עזרו להתמצא אבל גם הפריעו לי - כי רציתי לשמור על סדר ולרשום בדף אחרי שלמדתי, ובגלל שאני לומדת בערב דחיתי ולא כתבתי ובסוף דחיתי את הכתיבה בדף למחר ולמחר ולעוד מחר.

בינתיים אני מחכה עם הספירה, ליתר דיוק, אני ממשיכה את הספירה הנוכחית. אתחיל חדשה עם תחילת מחזור פוריות חדש. כך שהיום 22.


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-04-11T21:56:55):
למרות שלא עברו 22 יום מאז שהתחלתי לספור מחדש (אחרי שבחרתי לשתות קפה), אני מרגישה בשלה לסכם.
השימוש באתגר כדי להתרגל לעשות משהו - הועיל לי.
התרגלתי להתמודד עם עייפות בלי קפה, וראיתי מזה ברכה.
אני בוחרת לקחת אתגר חדש.
לא רוצה להתחייב על מועד סיום. האתגר יכול מבחינתי להסתיים כשאני ארגיש שהשגתי משהו. אני כן רוצה להציב לעצמי איזה מינימום מעורפל, נגיד סביב השבועיים.
עוד לא החלטתי סופית מה זה יהיה. רוצה משמעותי אבל לא בומבסטי.


[b][po]תפילה לאם[/po][/b] (2015-04-11T22:26:55):
ברכות לכולן!
מעורר השראה לקרוא אתכן.
אביב שמח! @ @ @

[sub]עדיין מחפשת את אתגריי.[/sub]


[b]גוגוס[/b] (2015-04-12T00:48:48):
[u]אני מתחילה לספור, והפעם בלי נוודית![/u]
אני לא בטוחה שאני עוד זוכרת איך סופרים בלי נוודית :-)
ואם הייתי צריכה לחשב אינטגרלים אז בכלל...

[u]התרגלתי להתמודד עם עייפות בלי קפה, וראיתי מזה ברכה[/u]
איזה יופי!
ואני מקווה שאולי חלק מההתמודדות, בגלל שהרגשת את העייפות במלואה, כלל פשוט הליכה לישון.

בעיניי זהו החן של הניסויים האלה. ההכרח הוא רק בכאילו, והלמידה של האפשרויות שלי יכולה להיות משמעותית מאוד, גם אם אחר כך אני זונחת אותה. בקטלוג ההתנהגותי שלי נוצרת אפשרות חדשה ואני יודעת שבעתיד הקרוב או הרחוק אני יכולה לחזור אליה.
זה מעלים את התחושה של היעדר המסוגלות שהרבה פעמים מלווה דברים כאלה לאורך זמן.

תפילה - כשהזמן מתאים הם באים לבד @


[b][po]תפילה לאם[/po][/b] (2015-04-12T01:45:38):
[u]כשהזמן מתאים הם באים לבד[/u]
יפה אמרת.
כי למען האמת, אתגרים לא חסרים.


[b]נוודית[/b] (2015-04-12T04:44:59):
[url=http://masie.com/Research-and-Articles/learning-as-habit.html]למידה כהרגל[/url]
סיכום גרפי של מחקר שעוסק בהרגלי למידה, ולמידה כהרגל, בסביבת העבודה. יש גם לינקים למאמר עצמו ולנתונים שנאספו, אבל אינפוגרפיקה זה להיט לדעתי :)
אני מקשרת את זה מכאן כי נראה לי שיש שם רעיונות שקשורים גם להרגלים באופן כללי.


[b]סיגלית[/b] (2015-04-12T08:53:10):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]


אני שמעתי שלוקח לאנשים מסוימים 40 יום סה"כ התהליך, ומכיון שאני מסוג האנשים האלה, (קשת עורף) אני ממשיכה עד ליום ה - 40.
(נמצאת היום ביום ה - 19 ועוד לא מרגישה שום הבדל בהרגשה שמשהו בשגרה שלי השתנה, בהרגשה שרכשתי לי הרגל חדש, זה עדיין לא הוטמע, ולא מרגיש קרוב להיות מוטמע)


[b]צפריר[/b] (2015-04-12T09:34:54):
[u]צפריר אומר על זה (מופיע כאן יחסית בהתחלה, נדמה לי) שלדעתו לוקח 21 יום לשנות את ההרגל ועוד שבועיים להטמיע אותו.[/u]
צפריר לא אומר. זה נאמר דרכו. וטוב לדייק.
צפריר בכלל לא שייך לזה.
תודה


[b]גוגוס[/b] (2015-04-12T09:57:29):
_ולגבי ה שלושה שבועות.
אכן שינוי מבשיל בתוך שלושה שבועות ובשל להתנחל בלב. ההתנחלות הזו מבקשת לפחות עוד שבועיים.
לכן חמישה שבועות._
צפריר, תודה על ההבהרה. זה מה שכתבת בתחילת הדף תחת שמך, ולכן לא יכולתי להניח אחרת.


[b]גוגוס[/b] (2015-04-12T10:02:26):
סיגלית יקרה, לאט לאט.
אולי תבקשי ממישהו אהוב או מקצועי או שניהם איזה מסאז' לעורף הקשה?
אולי במקרה זה זמן טוב לרכך אותו בתוך ההתנסות הזו.

נוודית, תודה. אסתכל בעיון מאוחר יותר.

תפילה, אכן כך. ובדיוק בגלל זה כתבתי...


[b]סיגלית[/b] (2015-04-12T10:43:57):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אכן חשבתי על מסאג' כללי לכל הגוף, אבקש גם התמקדות לעורף. רעיון טוב


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-04-12T18:54:33):
סיגלית

הרעיון להמשיך 40 יום נראה לי חמוד ממש.

אני בינתיים מתחילה מחזור חדש:

יום מספר 1. ובינתיים עוד לא למדתי, אבל כבר הספקתי לעזור לאחי לפתור עוד תרגיל שנתנו לו לשייעורי בית, ושבשביל לפתור אותו תריך להכיר נוסחאות בטריגו שהם עוד לא למדו. כל ההכרות מרחוק שלי עם המורה שלו למתמטיקה ממש מצערת. אני חושבת שזה אותה המורה שטענה שההוכחה לאי שיוויון המשולש לא נכונה <אחרי שנתנה להם תרגילים בנושא, מבלי שלימדה אותו בכלל. אני ניצלתי את ההזדמנו להסביר מה זה אי שייוויון המשולש ולמה הוא מגניב, ולחפש בויקיפדיה את ההוכחה>


[b]גוגוס[/b] (2015-04-13T11:34:54):
יאללה, חברות, אני עפה לי לאתגר של נזירות :-)
העניין הראשי ב 21 הימים הקרובים זה המרחק מבאופן. לצד זה אני משתבללת פנימה מול עוד כמה דברים (ומקווה להיפתח לאחרים, לפחות תודעתית).
אני מוסיפה לעצמי כמטרת על לא הכי מחייבת בעולם עוד דיוק תזונתי, וגם לשחרר את השיער שלי מהקרם בעזרתו אני הופכת אותו לקצת פחות סורר. נכון שאני נראית קצת כמו אריה (ולמי שמכירה אותי - עוד יותר אריה מהרגיל :-)) אבל אריות זה לא רע...
מאחלת לכל מי שמתנסה כאן המשך נעים ומחבק כמו זה שאני קיבלתי. זה הרבה יותר כיף וגם קל כשזה ביחד.


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-04-13T11:55:27):
בהצלחה (())


[b]לילי[/b] (2015-04-13T12:26:25):
[u]בהצלחה[/u](()) גם ממני.
ואני משיכה עם בוקר נטול מחשב, אולי אוסחף משהו בהמשך.

[u]מאחלת לכל מי שמתנסה כאן המשך נעים ומחבק כמו זה שאני קיבלתי. זה הרבה יותר כיף וגם קל כשזה ביחד.[/u]


[b][po]יעלפו מהמושב[/po][/b] (2015-04-13T12:37:24):
[u]ומקווה להיפתח לאחרים, לפחות תודעתית[/u]
משתפת, שכאשר התנתקתי מהפייסבוק לפני כחודשיים בערך, בהחלט נפתחתי לדברים אחרים. באופן כמעט לא יאומן. חידשתי חברויות בעולם האמיתי, המחקר שלי התקדם פלאים. איכשהוא, הרגעים הקטנים האלה של גלישה במהלך היום, כשהתפוגגו, פינוי כל כך הרבה מרחב. זו תחושה לא פחות ממדהימה. מאחלת לך חוויה דומה, ומחכה לשמוע איך היה.


[b]תמי[/b] (2015-04-13T13:12:22):
יעלפו - הבטחת לנו מחקרים שקשורים לאתגר ה- 22. אולי תציגי קצת?
[לא לוחצת (:
אני מתחילה מהערב את האתגר הבא. מתנתקת מהאינטרנט ל- 22 ימים, כלומר מהאינטרנט שלא קשור ישירות לעבודה. מענין מה יקרה...


[b][po]יעלפו מהמושב[/po][/b] (2015-04-13T14:03:56):
[u]הבטחת לנו מחקרים שקשורים לאתגר ה- 22[/u]
אני חוקרת בתחום של שינוי הרגלים. אין לי הרבה מה להגיד על 22 ימים לשינוי, חוץ מזה שמחקרית מראים שלמספר הזה אין שום משמעות.
(חושבת על המון מחקרים שאני קוראת בתחום, על הדברים שעליהם אני עובדת, על מה רלוונטי ומעניין לכתוב לכן עכשיו...)-
אולי-
בתקופה האחרונה, נגיד, בחמש השנים האחרונות, קורה שינוי תפיסה מעניין מחקרית בתחום- מתפיסה דיכוטומית של 2 מערכות (חמה וקרה, מערכת 1 ומערכת 2 לחובבת כהנמן)- מערכת שאחראית על הרגש (ולכאורה גרועה בדחיית סיפוקים וחסרת סבלנות) ומערכת רציונאלית (קרה ומחושבת, שוב, לכאורה), עוברים לתפיסה יותר הוליסטית, דווקא בהשראת מחקרים נוירולוגים שבחנו את האופן שבו קבלת החלטות לגבי הרגלים פועלת במוח. לפי התפיסה הרב מערכתית- יש אינספור נקודות ואזורים שפועלים במוח שלנו כשאנחנו מגיעים לקבלת החלטה לגבי סיפוק מיידי או מאוחר (אני עושה פה קצת רדוקציה, אז אל תתפסו אותי במילה כאן) הרבה מאוד אזורי מוח שלנו פועלים, ויש אזור מסוים שמבצע סכימה של הערך הסובייקטיבי שלנו לבחירה הרלוונטי, ושם מוכרע הדבר. (מקווה שזה היה ברור, אני באופן אישי, חושבת שזה מרתק :-) ).


[b][po]יעלפו מהמושב[/po][/b] (2015-04-13T14:28:48):
וספר קליל, שהוא קריאה מעניינת וחביבה בנושא-
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3610048,00.html


[b]תמי[/b] (2015-04-13T14:52:59):
יעלפו,
אכן מרתק.
איך את מגדירה את [u]הערך הסובייקטיבי שלנו לבחירה[/u] ?
תוהה אם יכול להיות שהערך הזה נחווה גם בגוף איכשהו בדרך שמתחברת עם הניסוי שגוגוס הציעה כאן במעלה הדף: השאלה מהי התחושה הגופנית לפני החלטה על שינוי.
ועוד שאל: יש לדעתך בכלל חשיבות לטווח הימים או שבכלל אין (כשיש מוטיבציה לערוך שינוי)? לדעתך = גם להבנתך המחקרית.
תודה על ההסבר


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-04-13T16:14:55):
אני חובבת כהנמן!
אני אחפש את הספר בספרייה.

יום 2.

אתמול למדתי, ליתר דיוק דבאגתי. והלכתי לישון וחשבתי על הבאג המסתורי. היום קמתי והמשכתי לדבאג. ותפסתי את הבאג הארור!

ואני ממש חייבת יוניטטסטים.

ובינתיים אני מסמנת וי גם על יום 2.


[b][po]יעלפו מהמושב[/po][/b] (2015-04-13T20:35:18):
[po]אישה במסע[/po], נסי את זה http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3598730,00.html


[b][po]יעלפו מהמושב[/po][/b] (2015-04-13T20:55:38):
[u]איך את מגדירה את הערך הסובייקטיבי שלנו לבחירה ?[/u]

סחטיין, תמי, קלעת בול לנקודה הכי מעניינת לדעתי :-)
אז דמייני מערך כזה, של רשת שמורכבת מאינספור תאים זעירים. ובכל תא כזה יש סף, שאחריו יהיה פלוס או מינוס. נגיד- האם קר לתמי עכשיו? מתחת לטמפרטורה מסוימת, התא משדר פלוס, מעל לטמפרטורה מסוימת, התא משדר מינוס. הלאה- האם תמי נרגשת עכשיו? מעל תחושה מסוימת, התא משדר פלוס, מתחת לתחושה מסוימת, התא משדר מינוס. האם תמי רעבה עכשיו? האם תמי שמחה עכשיו? האם המחשבה הזו נעימה לתמי? האם תמי תופסת את המעשה הזה כמוסרי? נעים? אסור?
וכל מיליוני, מילארדי, כמה שזה לא יהיה, התאים הזעירים האלה שולחים את האותות שלהם בכל רגע, לגבי כל החלטה, הלאה והלאה, אל מרכזי סכימה, שעבורם לא משנה אם מדובר בקור או חום, בתפישה קוגניטיבית של מוסר או בתחושה פיזית של בחילה, מדובר ב"מטבע משותף"- פלוס או מינוס. וגם במרכזי הסכימה האלה יש נקודת סף מסוימת, שאחריה מתקבלת החלטה. וזה- הערך הסוביקטיבי שלנו לבחירה.

[u]תוהה אם יכול להיות שהערך הזה נחווה גם בגוף איכשהו בדרך שמתחברת עם הניסוי שגוגוס הציעה כאן במעלה הדף: השאלה מהי התחושה הגופנית לפני החלטה על שינוי.[/u]
בהחלט!

[u]יש לדעתך בכלל חשיבות לטווח הימים או שבכלל אין (כשיש מוטיבציה לערוך שינוי)?[/u]
אפשר להסתכל על השאלה הזו מכמה מובנים. נניח, במובן הכי פיזיולוגי, טעם משתנה לאורך זמן (בולט לדוגמא בטעמים נרכשים, כמו אנשים שנגעלו מסיגריות/בירה/יין ולאחר זמן לא רק שלא נדחים מהטעם אלא אפילו אוהבים אותו), ובמובן הזה בוודאי שיש חשיבות למשך ההתנסות.
אפשר להסתכל בפן יותר פסיכולוגי ואז לתהות אם יש כאן איזו גומיה שנמתחת (ego depletion של באומייסטר) ושבסופו של דבר תעיף אותנו אחורנית, או שמדובר בשינוי מאוד קטן, שאם מנסים לסגל אותו באמצעות "מעגל הרגל" (כמו שמסבירים בספר של צ'רלס דוהיג- סימן, פעולה שגרתית וגמול), אמור להתמקם איכשהו בנוחות יחסית בחיינו לאורך זמן.
חוזרת שוב, מבחינה מחקרית הראו שמלבד בהרגלים מאוד זניחים יחסית, כמו הוספת כוס מים לתפריט היומי- כל הרגל מורכב יותר לא נרכש ב-22 ימים. חקרו את זה, והראו, שיש הרגלים שנכנסים לחיים של אנשים תוך שנה, ויש שתוך חמש, ובכלל, תלוי איך סופרים רילאפסים ומה קורה כשהחוקים של השינוי הם לא מוחלטים. זה מורכב, מחקרית וכמובן שגם בחיים האמיתיים. אבל היי, מורכב זה מעניין.


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-04-13T21:10:33):
יעל

קראתי כבר את לחשוב מהר לחשוב לאט.

ובנוגע להרגלים - אני ממש לא מסכימה. שיניתי את התזונה שלי שינוי משמעותי אחרי שחזרתי הביתה מהצבא, וזה קרה בצורה די מיידית. יש לי גם הסבר ללמה ואיך זה קרה, זו השיטה האישית שלי לשינוי הרגלים, אבל עכשיו אני אלך עוד מעט להכין לעצמי אוכל אז אני אדחה את ההסבר הארוך לאחר כך, וגם זה רק אם זה מעניין מישהי.


[b]תמי[/b] (2015-04-13T22:16:05):
יעל
תודה רבה על ההסבר המרתק!
מעורר מחשבה.


[b]תמי[/b] (2015-04-13T22:22:26):
באופן אישי זה מענין לי כי כמו אישה במסע גם אני עשיתי כמה שינויים דרמטיים, וראיתי מסביבי כמה שינויים דרמטיים שאנשים עשו: מסוג הגמילו למיניהן.
קשה להניח את האצבע על הנקודה שבה אפשר לומר שההרגל נרכש. אם אני לא אוכלת סוכר שנתיים זה הרגל נרכש? אני לא בטוחה. זו החלטה שאני מתמידה בה, אבל ברור לי שהיא יכולה להשתנות ברגע.
אני חושבת שיש הרגל ״מוחזק״, מה שעושים במאמץ לאורך תקופה, מבלי שייטמע, על אף שיש לו כבר נוכחות בחיים.

ועכשיו אצא לי לאתגר הגמילה מבאופן.
לילה טוב (:


[b]שקטה[/b] (2015-04-13T22:29:49):
[u]ובנוגע להרגלים - אני ממש לא מסכימה. שיניתי את התזונה שלי שינוי משמעותי אחרי שחזרתי הביתה מהצבא, וזה קרה בצורה די מיידית. יש לי גם הסבר ללמה ואיך זה קרה, זו השיטה האישית שלי לשינוי הרגלים, אבל עכשיו אני אלך עוד מעט להכין לעצמי אוכל אז אני אדחה את ההסבר הארוך לאחר כך, וגם זה רק אם זה מעניין מישהי.[/u]

מעניין. אכלת כבר?


[b]סיגלית[/b] (2015-04-15T09:34:00):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הגעתי היום ליום 22 שלי... מרגישה שהמח מתחיל להבין שזה משהו שעושים בבוקר.
עוד לא כשגרה והרגל, אלא שזה כבר פחות מסורבל, מתחיל למצוא את הכיוון והזרימה.
בוודאי אני צריכה להמשיך מינימום עד ליום ה - 40 כדי ליצור שינוי משמעותי, וכנראה אף יותר מזה.
היה לי כיף, ועדיין כיף לי ומתחילה לחפש לי אתגרים חדשים שארצה להטמיע.


[b]נוודית[/b] (2015-04-15T10:38:09):
[u]הגעתי היום ליום 22 שלי... מרגישה שהמח מתחיל להבין שזה משהו שעושים בבוקר[/u] @


[b]עטלפית[/b] (2015-04-17T13:10:20):
מעדכנת
22 יום ללא גולטן וסוכר.. (היום הוא יום 6)
יש משהו קשה בלעשות אתגר אישי לעצמך, יש לי ניסיון בלהוריד מוצרים מהתפריט אבל בגלל עיניני הנקה.
יש לציין שאני לא מורעבת כמו שהייתי כשאכלתי גולטן, יש תחושה של קלילות גם אחרי האוכל

בעיקר נעים לי שאני מצליחה
שאני עומדת במשימה שהצבתי לעצמי. ויש לי ניסיון בלהציב מטרות ולא לעמוד בהם..
ואני יודעת שגולטן וסוכר זה אתגר קשה


[b]סיגלית[/b] (2015-04-19T10:49:12):
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

יום 26 היום.
ביום ה - 24 שוב לא התחשק לי לסחוט לימון לתוך מים, רציתי מיד קפה.
בתור פשרה שתיתי כוס מים ורק אח"כ קפה.
באמצע היום סחטתי לימון ושתיתי.
אך שמתי לב לדבר מעניין. כבר שנים שאני שותה קפה על הבוקר.הגוף דורש את זה, באותו היום כשדחיתי את המים המלומנים הרגשתי רמז עדין שהגוף מתחיל לדרוש את זה :-)

אני חושבת על אתגר חדש ומתלבטת האם להוסיף אתגר נוסף לבוקר או לערב או לאמצע היום?
ברור שזה צריך להיות כחלק משגרת היום איכשהו כדי שיהיו לי עוגנים מסביב.
בערב קשה לי בכלל לאסוף את עצמי, אני מתעצלת לגמרי ולא מצליחה להיות יעילה ולהחזיק ראש


[b]גוגוס[/b] (2015-05-05T01:28:23):
אהלן למאותגרות. שבתי לספר מה קרה לי, אבל זה יהיה סיפור קצת חסר. לא עם כל הפרטים.
בשורה התחתונה לא עמדתי באתגר וכן הצצתי בבאופן. קצת כמו בפעם הקודמת, איפשהו סביב החצי או קצת אחרי, כאילו... איבדתי עניין באתגר. כאילו לא ממש זכרתי למה התחלתי את זה, ומשהו נשאר על אוטומט ולא מתוך איזו בחירה של ממש.
מצד שני, הכניסות שלי לבאופן היו משונות. באתי לראות, והלכתי.
משהו במראה של הדפים האלה, כתובים אחד מתחת השני, נראה לי מייד כמו עומס כלשהו. קצת קשה להסביר.
לפעמים קראתי קצת והרגשתי ממש רע. כלומר, פיזית. גם את זה אני לא לגמרי יודעת להסביר.
לכתוב ממש לא עלה בדעתי. האצבעות שלי אפילו לא התקרבו לזה, וזה נשמר עד הסוף.

החצי הראשון, כמו בפעם הקודמת, היה ממש קל. הייתי בתחושה של רווחה עמוקה. ממש כאילו אני נושמת יותר טוב. הפסקתי גם לקרוא את עיתון הארץ וסגרתי קשרי צ'ט שהיו חביבים עלי מאוד וזה לגמרי החזיר אותי לעצמי.
בזמן שהתפנה בעיקר עבדתי יותר, וגם מצאתי שעה בצהריים, שלוש פעמים בשבוע, להתנדב בבית הספר של שניים מילדיי. התנדבות מהנה מאוד וכבר הרבה זמן פינטזתי על זה. זה מרים אותי מהמסך ומוציא אותי לשמש (הם מבלים את ההפסקה בפארק מקסים). אני פשוט באה לשחק עם ילדים בהפסקה הארוכה שלהם. המטרה הבלתי מוצהרת היא שילדים שלא מוצאים את מקומם אבל כן זקוקים לחברה יוכלו לפנות למבוגר שהוא לא המורה שלהם, או להיות חלק מהקבוצה המשחקת. אני מביאה בכל פעם משחק קופסה אחר שאני אוהבת ויש מצב שאני נהנית יותר מהם.

חוץ מזה התנסיתי בתוך זה בכל מיני דברים.
וגם כאן, זו פעם שנייה שמסגרת רחבה וארוכה של ניסוי מפתה אותי להתנסות נקודתית בעוד דברים.
במחצית הראשונה עשיתי סוף סוף צום לסירוגין ממש (יום כן, יום לא) וזה היה ממש מהנה.
עשיתי ניסוי בשטיפת הפנים שלי בסבון פנים במשך שבוע וגם זה היה מעניין מאוד מכל מיני סיבות.
והיו עוד דברים.

ועכשיו נגמר וזהו זה. אין בי דחיפה פנימית להתנסות ארוכה נוספת כרגע.
תודה לכל מי שהיתה כאן אז ועכשיו.


[b]תמי[/b] (2015-05-05T12:39:32):
צלצול,
תודה שאת מעדכנת.
מבחינתי היה אתגר קצת משונה.
בהתחלה כמעט לא שמתי לב אליו. במקום לפוח את האתר פתחתי ספר וזהו. קראתי הרבה וזה היה מהנה.
באיזשהו שלב, לקראת הסוף, רציתי להציץ. אז הצצתי. ופתאום לא ידעתי לאן בדיוק להסתכל.
זה דווקא קצת ציער אותי, כי איבדתי ענין במשהו שלפני כן היה לי מענין (:
ואיזה יופי נשמעת ההתנדבות שלך.


[b]פלוניתית[/b] (2015-05-05T21:50:29):
גוגוס , תודה לך גם ממני. בהשפעת הדף הזה כבר כמעט ארבעה שבועות ללא סוכר וגלוטן. משמעותי עבורי.


[b]גוגוס[/b] (2015-05-06T00:11:51):
[u]בהשפעת הדף הזה כבר כמעט ארבעה שבועות ללא סוכר וגלוטן. משמעותי עבורי.[/u]
וואו...
לדעתי משמעותי עבור כל אחת...

[u]איבדתי ענין במשהו שלפני כן היה לי מענין (:[/u]
קצת מזדהה וקצת מדייקת את שלי - איבדתי עניין במשהו שלפני כן היה לי נוח ונעים. גם מעניין, בטח, אבל בעיקר נעים. פשוט נעים פה, הרבה יותר מאשר בכל מרחב אינטרנטי שהייתי בו אי פעם.
ואז נשארתי עם השאלה האם אני בכלל רוצה או צריכה להיות במרחבים אינטרנטיים, ואם כן - כמה. והלכתי עם זה הלאה לכל התקשורת שאני צורכת או מייצרת ברשת ומצאתי את המחשבות האלה ואת הבדיקה הזו מועילות מאוד.

אגב, בזמן הזה עשיתי עוד ניסוי מעניין ונפטרתי מקרם השיער שלי. שיער מקורם זה משהו שמלווה אותי מכיתה ד'.
וולפורם? מי זוכרת את הקרם בשפופרת האדומה? שרק שלוש חפיפות רצופות הצליחו לגרד אותו מהשיער...
מאז כמובן שידרגתי את הקרמים אבל נשארה התחושה הזו שאם אצא מהבית "בלי" אז תפרוץ מלחמה. מאחר שהן פורצות גם בלי הסיבה הזו, החלטתי לנסות ובפרץ תעוזה יוצא דופן זנחתי את הקרם ולא שבתי אליו.
בשבילי זו מהפכה של ממש.
פעם אחת בסדנת הריקוד המהוללת שלי החזרתי אותו על רקע חשמל סטטי שהטריף עלי את דעתי אבל זהו זה. 21 ימים בלי קרם וזה לבטח יישאר איתי.


[b][po]יולי קו[/po][/b] (2015-05-06T03:21:38):
[u]וולפורם? מי זוכרת את הקרם בשפופרת האדומה?[/u]
אני!!! הקרם הזה מלווה את ילדותי.
אני מורחת היום אם יבש לי על שיער רטוב(אחרי חפיפה ומרכך) שמן קוקוס, או ערבוב שאני יוצרת בעצמי של שמני קוקוס זית ושיה ביחסים שווים.


[b]תמי[/b] (2015-05-06T12:24:26):
[u]קצת מזדהה וקצת מדייקת את שלי - איבדתי עניין במשהו שלפני כן היה לי נוח ונעים[/u]
מאוד מדויק גם עבורי.
ולכן עלתה לה התהיה - שעולה אצלי תמיד גם בקשר לאוכל ולשאר עניינים שמשמשים אותי כנחמה. האם זו סיבה לבדוק את זה?
האם חוץ מהנעים והמנחם יש מחירים - גלויים או סמויים?


[b]גוגוס[/b] (2015-05-06T13:32:31):
תמי, לא בדיוק הבנתי את ההרהור שלך. יכולה להסביר שוב במילים אחרות?


[b]תמי[/b] (2015-05-06T20:16:52):
כן.
התכוונתי לשיח המוכר על אוכל כנחמה.
האם זה רע שאוכל (או גלישה בבאופן) ישמש כנחמה?
בזמנו הייתי אוכלת עוגות שמרים כדי להרגיש נוח ונעים. לא הייתי אוכלת הרבה מזה, לא בהגזמה, אבל זו היתה נחמה נפלאה. היו לה מחירים, אבל גם תחושת הנאה ונינוחות עמוקה.
הרבה זמן תהיתי לגבי הטענות ברוח ה"לא טוב להשתמש באוכל כנחמה - למה לא טוב?
אני כבר כמה שנים בלי סוכר ודגנים, וברור לי שבהרבה היבטים אני מרגישה הרבה הרבה יותר טוב. אבל נשארתי עם השאלה העקרונית:
האם משהו שאני נוטה להשתמש בו כנחמה מצביע על משהו אחר שאני לא מתמודדת איתו? האם יש משהו לחפור ולגלות - צורך מוקדם יותר שאני מתעלמת ממנו (באמצעות הגלישה בבאופן / האכילה) שאפשר למלא בדרך קונסטרוקטיבית יותר?


[b]נוודית[/b] (2015-05-06T20:42:38):
לי עלתה לא מזמן שאלה על תנועה / פעילות גופנית כהסחה או השתקה של רגשות. האם זה משהו שצריך להמנע ממנו? או דווקא לטפח אותו כמוצא עם תופעות לוואי חיוביות במקום שליליות?
או שהעניין זה - מודעות ואיזון?
זה מתחבר לי לשאלה של תמי. אני חושבת שהגבול בין נחמה להשתקה הוא עדין ואולי טריקי. אני חושבת שנחמה זה טוב מאד. השתקה - הרבה פחות, אבל לפעמים גם היא נחוצה.
אין לי מסקנות ממש, בעיקר שאלות.
|אפרוח|


[b]גוגוס[/b] (2015-05-06T20:48:22):
אני עם נוודית. נחמה - כן. השתקה - לא. זה כאמירה עקרונית.
אם אני עצובה, אני אשמח אם בן הזוג שלי יחבק אותי. פחות יתאים אם נצא לסרט שבעצם ישכיח את העצבות.
אכן קווים עדינים.

לעניין האוכל - הוא פשוט לא מנחם. לדעתי, אף פעם. אוכל משתיק, ממש קטגורית.
אפשר אולי להרהר ביחד מהי בדיוק נחמה.
באופן אישי, אוכל מעולם לא ניחם אותי באמת. כלומר, לא נכנס למשבצת של האופן שבו [b]אני[/b] חווה נחמה.
ולראייה, המוני אנשים עושים באוכל שימוש דומה גם כאשר הם שמחים מאוד. כי אוכל פשוט מקהה רגשות, ולרוב האנשים יש קושי עם הקצוות בלי קשר לשאלה אם הם חיוביים או שליליים. ואני חושבת שנוכל להסכים שלא נדרשת נחמה על שמחות גדולות.

נחמה בהקשר של אוכל היא מילה מכובסת. לדעתי.


[b]גוגוס[/b] (2015-05-06T20:51:16):
ולשאלת התנועה - קשה לי לענות. תנועה מעולם לא נכרכה אצלי ברגשות.
כלומר, תנועה מהסוג של פעילות גופנית.
יש בהחלט מצבים בהם הרגשות מציפים אותי ואני אלך לצעוד בחוץ, למשל. אבל הדבר היחיד שקורה בגלל זה הוא שיש לי פנאי של ממש להיות עם עצמי ולעבד. וזה, לדעתי, אליפות העולם בהתמודדות רגשית. ההפך הגמור מהדחקה.
זו תשומת לב לצרכים ומתן מענה מדויק. זמן, מרחב פרטי, התרכזות בעצמי. ולפעמים - גם פשוט הפסקה של הגירוי שמעורב בעסק בגלל הריחוק ממנו.


[b]תמי[/b] (2015-05-06T21:51:54):
אני מכירה את התנועה כהסחה/השתקה של רגשות. היו לי תקופות כאלה שהריצה תיפקדה כך. שחרור אנדורפינים. קשה להגיד אם זה עבד כנחמה או השתקה- הגבול עדין.


[b]תמי[/b] (2015-05-06T22:02:46):
גם עם אוכל זה מורכב לדעתי. ואלכוהול.
לפעמים הרגשות מציפים ואז אנחנו יוצאים לשתות משהו, והאלכוהול מרגיע, משחרר, ובמקום כעס מתפתחת שיחה עמוקה, ויש נינוחות לבחון רגשות. זה נותן בדיוק את המרחק הזה מהנצפה. לא הרבה אלכוהול, אבל מספיק כדי להרגיע ולאפשר להרגיש בצורה פחות סוערת.


[b]נוודית[/b] (2015-05-07T06:12:08):
הנה שיחות שוות בנושא הזה בדיוק, מדף הלנוע:
מתחיל כאן: [po]לנוע לנוע[/po] (2014-01-24T19:04:44)
ממשיך, ומגיע לכאן: [po]לנוע לנוע[/po] (2014-01-27T11:35:13)


[b]תמי[/b] (2015-05-07T13:25:34):
תודה נוודית.
כן אני יודעת שהבאתי נושא לעוס (:


[b]גוגוס[/b] (2015-05-07T13:27:40):
וואו, אני מעגלית...
תודה, נוודית :-)

תמי, אני לגמרי מבינה מה את אומרת. אלו באמת קווים דקים.
הניסיון שלי הוא שדברים כאלה, כשהם חלק מהסיסטם, נוטים לחצות את הקו חלק ניכר מהזמן ולהפוך להרגלים שנתקעים איתנו.
פתאום... קשה לנהל שיחה נעימה בלי אלכוהול כאשר הדברים לא מסתדרים. פתאום... חייבים סיגריה.

אני קוראת לזה אפקט ה"קפה מאפה". דברים שאין להם שום קשר אחד לשני פתאום נתפשים כהכרחיים כשאחד מהם נוכח, למרות שעד עכשיו הם היו ביחד סתם בשביל הכיף או הנעימות. נוצר לנו צימוד במוח ונהיה קשה לרופף אותו, שלא לדבר על לנתק.
וזה קורה כמעט תמיד עם דברים שכוללים חומרים מעוררי תלות או ממכרים ממש.

מה אני מציעה? (לעצמי) - אם הרגשות מציפים אותי, אז להיות מוצפת. אם מציף אותי כעס - לכעוס.
לא חייבים לדבר. אפשר לכעוס, ואחרי שהכעס קיבל מקום ופינה את מקומו - אז לדבר. או לחלופין - לדבר על הכעס עצמו אם מוכרחים לדבר.
נדמה לי שכבר כתבתי פעם איפשהו שכאשר נותנים לרגשות מקום של ממש הם חולפים בתוך שניות. סדר גודל של עשר שניות עד דקה.
למדתי את זה מברנדון בייס (שיטת המסע) וזה ממש ממש ככה. גם אצל כל מי שניסה את זה בעקבותיי.

יושבים בשקט, מפנים לזה מקום, נושמים עמוק, לא חושבים מחשבות ולא שום דבר אחר. פשוט מרגישים. מתמלאים בזה לגמרי עד הקצוות, בפתיחות גדולה.
פחות מדקה וזה נגמר ואפשר להתחיל להתבונן בזה ממקום אחר לגמרי.
ההתמשכות של רגשות נגרמת לרוב כי משהו מעכב את הביטוי המלא שלהם. משהו בי שלא מרשה או איזה גבול שהאחר שם לי, או הנסיבות.

אגב זה, כאשר הרגש מתפנה לפעמים בא אחר תחתיו. ואם נותנים לזה עוד קצת זמן כך שכל מה שביקש ביטוי [url=https://www.youtube.com/watch?v=8WCUfCs9rsk]יעלה ויבוא[/url] ('צטערת, לא הצלחתי להתאפק), אחרי זמן מה מגיעה האהבה. רק בשביל זה - שווה.
הערת אזהרה, או סתם טיפ - זה דורש טיפה אימון. ברגע שזה נתפש זה שלך לנצח.


[b]נוודית[/b] (2015-05-07T13:43:35):
[u]כן אני יודעת שהבאתי נושא לעוס[/u]
תמי, אני ממש חושבת שיש טעם להתבונן בזה שוב ושוב. זה ממש מהותי.
הצבעתי על השיחה הקודמת כי היו שם דברים מעניינים, ובאופן משונה נתקלתי בזה היום במקרה.


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-05-07T13:45:52):
יפה כתבת, גוגוס.


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-05-07T13:48:30):
_כן אני יודעת שהבאתי נושא לעוס
תמי, אני ממש חושבת שיש טעם להתבונן בזה שוב ושוב_

ללעוס טוב ולא למהר לבלוע :-)
גם בעיניי זה נושא סופר מהותי, שטמון בו המון


[b]גוגוס[/b] (2015-05-07T14:00:51):
[u]יפה כתבת, גוגוס.[/u]
תודה, יקרה. נוודית ארגנה לי משימה (מבלי דעת, כמובן) להראות שיש עוד מה לחדש בנושא :-D

ואם כבר, אני מתעסקת כרגע בחקירה של עוד משהו מעניין בהקשרים האלה של שינוי. גם זה נושא שכבר לעסנו לכדי רוק אבל יש לי גם חידוש.
יש פה כבר הבנה די ברורה ששינויים גדולים בבת אחת ברוב המקרים לא עובדים.
ב"לא עובדים" אני מתכוונת בעצם ל"לא נשארים". במקרה הכי טוב הם נשארים לכמה חודשים, וזה הרבה...
לרוב, אחרי יום, או שלושה, או שבוע או חודש - פוף. חזרה להרגל הקודם.

מעבר לכל מה שכבר נאמר אני מזהה משהו נוסף שזולל המון אנרגיה.
אם מתבוננים בתהליך שינוי מתוכנן אפשר לראות כמו גרף כזה של השקעת משאבים על ציר איקס - מהיום שבו מתחילה להתגבש החלטה שרוצים שינוי (נגיד... יום מינוס 5), דרך היום שבו מנסים ליצור שינוי בפועל (יום אפס) ועד היום שבו זה הולך לעזאזל (כל אחת שתבחר לעצמה את היום הזה...).
ואז מסיטים את המבט לציר ה Y שבו יש את כמות המשאבים שמושקעת בכל יום כזה ביחס לשינוי. משאבים זה מחשבות, רגשות, לספר לאחרים, לקרוא חומר, לעשות קניות ולתכנן וכו'...

בהמון מקרים מגלים שהכי משאבים מושקעים בעצם בימים שהם משמאל לציר ה Y
ההתרגשות לקראת השינוי, המחשבה שהנה חיינו ישתנו, ועוד ועוד... המון מושקע שם.
כשמגיעים ליום אפס, המשאבים פשוט מדולדלים, ואז נדרשת עוד קפיצה אדירה ממש של עשייה או הימנעות.
זהו זה. זה גומר הכל.
אז הרוב מחזיקים מעמד לעוד כמה ימים אבל פשוט אין מאיפה לסחוב את האנרגיה שנדרשת. כל כך הרבה בוזבז כבר קודם לפעולה כלשהי של השינוי עצמו.

למה אני מציינת את זה? כי אחד הדברים שלמדתי בעבודה שלי בזכות זה, זה איך לנהל את ההתחלה של התהליך. זה כמובן תלוי בתהליך, ולא כל מטרה מתאימה לזה, ולא כל אישיות מתאימה לזה.
אבל בהמון מקרים שווה פשוט להתחיל לעשות משהו קטן במקום לספר מחדש את כל סיפורי חיינו, להסביר המון הסברים ולתכנן מלא תוכניות. אלו לא דברים שאנחנו תופשים כבזבוז של משאבים אבל הם כן כאלה. אלו תוכניות, הן בעתיד ולא בהווה, ובמידה רבה הן מייצרות לנו מנגנון בריחה מהתנסות.

ואם כבר עולה הצורך המאוד לגיטימי לברוח מההתנסות עצמה, מוטב לדבר על זה ממש, ככה בישירות, מאשר לייצר בפועל את הבריחה בעזרת סיפורים ותוכניות שמסתירים את הצורך האמיתי שלנו פשוט להמתין או להבשיל.
שיחה ישירה על הפחד להתחיל לנוע יכולה להיות דבר מאוד מועיל. יותר מועיל מאשר לתכנן איך ננוע, אם וכאשר.


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-05-07T14:10:00):
מעניין.
זה מתיישב בול על מה שקרה לי כשהפסקתי עם סוכרים על (כמעט) כל צורותיהם וסוגיהם לפני 3 שנים.
זה היה שינוי שהחזיק מעמד הרבה זמן. 10 חודשים ממש ממש, ואז התחילה תנועה הפוכה, בהתחלה לאט לאט, אח"כ יותר מהר, עד שמערכת ההרגלים סביב השינוי התפוגגה לגמרי יותר משנה וחצי אחרי שהתחלתי.
זה מתיישב בול כי ההתחלה של השינוי היתה פתאומית - 0 זמן משמאל לציר ה-Y. לא תכננתי בכלל, פשוט הרגשתי בשלה מאוד ומיד קפצתי למים.
ה"תכנון" היה תוך כדי תנועה. זאת היתה חקירה מלהיבה לגמרי (וכיפית, וטעימה).
זה גם מסביר למה אני לא מצליחה לייצר שינוי כזה שוב. עכשיו כל מה שעברתי עם זה מאז ועד היום יושב משמאל לציר ה-Y...


[b]נוודית[/b] (2015-05-07T15:29:57):
אני חושבת שזה משהו ששווה לשים לב אליו - זיהוי של נקודות אפס כאלה. נקודות שבהן אפשר פשוט לעשות צעד משמעותי. אני חושבת שיש חלונות הזדמנות כאלה על ציר הזמן, שלא בהכרח קשורות לתוכניות וכוונות. אני חושבת ששינוי שמתחיל בנקודה כזו הוא בעל סיכוי יותר טוב להחזיק. כמו הסיפור של יעלי.
אז יש לי שתי שאלות - 1. איך מזהים חלונות כאלה, כדי לא לפספס אותם (כי הם כל כך שווים)? 2. האם אפשר ליצור אותם, או לעודד את יצירתם במכוון?


[b]גוגוס[/b] (2015-05-07T16:03:00):
[u]איך מזהים חלונות כאלה, כדי לא לפספס אותם (כי הם כל כך שווים)?[/u]
מציעה - ברגע שהמחשבה עולה לראש ומלווה בתחושה של חיוך פנימי. כלומר, עוד לפני שבאות כל המחשבות מרפות הידיים והמעכבות והופה, זה נראה פתאום קשה.

[u]האם אפשר ליצור אותם, או לעודד את יצירתם במכוון?[/u]
לא יודעת, אבל מסבה את תשומת הלב שזו השקעת אנרגיה. שיש פה "עבודה", ולכן זה שוב מצב כזה שבו משקיעים משאבים עוד לפני שבכלל זזנו ולכן נמצאים בצד של המינוס.


[b]נוודית[/b] (2015-05-07T16:31:39):
[list=1]
[*] אהבתי את החיוך. כן!
[/list]

[list=1]
[*] אני מבינה מה את אומרת. אבל, אם האפשריות האחרות הן- לחכות לחלון שייפתח (מי יודע אם ומתי?), או לנסות להתחיל שינוי בזמן שרירותי, בלי חלון כזה - גם באלה בעצם מושקעת אנרגיה, לא? את זוכרת שפעם היו זורעים יודיד הכסף בעננים, כדי להוריד גשם? (אולי עוד עושים את זה, לא יודעת). זה מה שאני מחפשת. איזה יודיד כסף.
[/list]


[b]גוגוס[/b] (2015-05-07T17:57:41):
[u]את זוכרת שפעם היו זורעים יודיד הכסף בעננים, כדי להוריד גשם?[/u]
את מחפשת את מה שיוריד גשם של אסימונים? :-)
<חשבתי פעם על הביטוי הזה, וכשהוא מילולי, זה נשמע כזה כואב>

אני חושבת שאפשר להסתכל על זה הפוך - החלון הזה של השינוי שאנחנו בעצם מסכימים לו (שהרי בלי הסכמה ממילא לא יקרה כלום) בעצם פתוח כל הזמן, מרגע שיש הסכמה פנימית אליו. ולכן לא צריך לחכות לו שייפתח אלא פשוט לשים לב אליו, וגם לכוחות שמפריעים לשים לב אליו.
ובהיעדר הסכמה, ממילא לא יהיה חלון. אז אפשר לטפח את ההסכמה באמצעים שבהם מטפחים הסכמות.

מה שכן, אולי שווה לשים לב למשהו אחר - לגודלו של החלון. כי לפעמים יש חלון שנפתח לטובת ניסוי קצר ולפעמים יש חלון שנפתח לטובת שינוי מרחיק לכת של החיים. וכל החלונות האחרים באמצע גם קיימים, כמובן.
אם אני עסוקה בלשים לב רק לחלונות של שינויים עמוקים וגדולים, אולי אפספס את זה שפתוח לי כבר כמה זמן חלון אחר לגמרי.

חלונות זו אחת המטאפורות החביבות עליו. תודה שהבאת אותה לכאן.


[b]נוודית[/b] (2015-05-07T18:51:14):
[url=https://youtu.be/RN-Nepzcr2U]הנה פתחתי חלון[/url]


[b]נוודית[/b] (2015-05-07T18:54:10):
כן. ההסכמה! זה מאד מעגלי. וזה מאד מגניב. לא ברור מה קדם למה, ופתאום - כולם שם (ההסכמה שיפתח חלון, החלון, וההסכמה לראות אותו).

גודל החלון זו נקודה טובה מאד.
תודה :)


[po]בשמת א[/po] (2015-05-07T21:47:10):
פלייליידי קוראת לזה "פשוט לעשות"... just do it.
בלי מחשבות. בלי להתבחבש. בלי לתכנן. בלי פרפקציוניזם. לעשות בקטן. לעשות קצת. לעשות חלקי, לא שלם, לא מושלם, לעשות סתם.

בתחושה של חיוך פנימי. כלומר, עוד לפני שבאות כל המחשבות מרפות הידיים והמעכבות
זה מה שגרם לי לכתוב עכשיו :-)

אני יושבת פה בסלון המפונה מרהיטים וחפצים, הקירות עירומים, שניים מהם קילפתי לגמרי. ניילונים על ארון הספרים.
פתאום הרגשתי שחייבת פה התחדשות. חייבת. רק שני קירות.
כיף לקלף את הקיר בשפכטל :-P פשוט הרגשתי כיף כיף כיף לעמוד על הסולם ולראות את הקיר מתקלף מתחת לשפכטל (המכשיר) שלי כמו מדבקה מהנייר שלה :-)

אני רוצה את הקיר לבן נקי.
זה נחוץ לי כמו אוויר לנשימה.
ואז אדביק עליו את מדבקות הקיר החדשות.
ואתלה תמונות.

היום, כשקילפתי והרגשתי פתאום שאופס, לא התכוונתי שכל הקיר יקולף, אופס, מה עושים עכשיו?
חשבתי לעצמי: יוווו, איזה עקשנית את. החלטת שאת צובעת את הקיר, ויאללה, פינית, עטפת והולכת לצבוע? לא סיבכת את עצמך במשהו שהוא קצת מעל לראש שלך? את עם העקשנות שלך. רוצה "תיכף ומייד", רק נכנס לך רעיון לראש, ישר את חייבת לבצע.

ועכשיו קראתי אותך, ואמרתי לעצמי: בשמת, זה טוב happy באת מהחיוך הפנימי. מי צריך את המחשבות המעכבות ומרפות הידיים. יהיה בסדר. מחר תקבלי עזרה. ואת אוהבת לצבוע בעצמך את הבית שלך. בסך הכל שני קירות כולה... זה כיף! דברים כאלה גורמים לך להרגיש כמו ילדה שמשחקת.
החיוך כבר לא רק פנימי.
כולי חיוך.
אני מסתכלת על הסלון המוכן פה לגבס ובונדרול וצבע, ומחייכת :-)

[po]יעלי לה[/po] (2015-05-07T21:49:10):
איזה דיון מעולה.
גוגוס, חסרת לי

[b]גוגוס[/b] (2015-05-07T23:03:01):
אח, בשמת, איזה סיפור תענוגי. כן ירבו ותודה על השיתוף.
גם אני חייכתי לגמרי.

[u]גוגוס, חסרת לי[/u]
ממתקית אחת. תודה.
אני קוראת את זה וגם שמה לב איך אני נשאבת בשנייה וחצי לדיונים מעניינים. האתר הזה הוא סוג של תקלה.
הוא כמו אכילה מופרזת של מזון משובח ומזין.

בהודעה שנמחקה משום מה [b]תמי[/b] כתבה -
_וגם המרחב להרגיש את הרגשות.
רק צריך לזכור בזמן אמת_
לא ילך לך :-)
עושים לא בזמן אמת, כל פעם שמתחשק ויש מרחב פנוי לזה, ובסוף זה הופך למשהו שכבר עולה מעצמו בתדירות יותר גבוהה.
אם את צריכה לזכור את זה, זה לא עובד, אגב השיחה עם נוודית בדף אחר על אימון ומה שבא באופן טבעי.
יודעת באיזה מצב נעים אני היום? שמספיק לי להיזכר בזה כדי למוסס את החיכוך הבלתי נעים שזה היה יוצר בעבר. אני אפילו לא צריכה לעבור את כל הרגש בנחת. אני זוכרת ממש כחוויה פיזית כמעט את התהליך וזה ממוסס לי את העוקץ.

[u]אני ככ אוהבת את השלב הזה של ההתלהבות מתוכנית חדשה לחיים, ונראה לי שזה שלב שדוחף קדימה דווקא[/u]
זה טוב ויפה כשיש בך כבר הסכמה פנימית, ואז מה שאת עושה בפועל זה כבר להניע את השינוי. זה נראה כמו ה"יום אפס" שלך אבל בעצם את כבר ביום אחד או שתיים או משהו בפלוס.
אני מדברת על משהו שבמהות שלו מפחיד אותך או מרתיע או אותך או מאיים עלייך. למשל, בשביל מי שתלוי בלחם - לשחרר את הלחם לחלוטין. ואז התוכניות לא נראות כמו מה שאת מתארת. הן נראות כמו המון רעש כדי להסתיר את האימה.
ולפעמים זו ממש אימה, אפילו מדברים כאלה.

הסתייגות - יש איזה מן שלב ביניים כזה שאני רואה אצל אנשים, שיש בהם כבר גרעין של הסכמה. ואז ריבוי תוכניות והצהרות פשוט מרגיע אותם ונותן להם תחושה שהם בעצם יודעים מה הם עושים והכל בסדר.
מניסיון - זה לא מחזיק מעמד לאורך זמן, אבל זה מאפשר להם לעשות "תלך תבוא". כלומר, להתחיל את הניסוי הרבה פעמים כל פעם מחדש בלי להתייאש או לראות בזה כישלון.


[b]גוגוס[/b] (2015-05-07T23:05:37):
יש איזה באג מוזר. היו כאן כמה הודעות של בשמת ויעלי ותמי ונוודית.
הגבתי עליהן והן כאילו נעלמו וגם לא נמצאות בגירסאות קודמות של הדף.
מישהו? גמדית? קוסמת? מכשפה טובה?


[b][po]איזו בל[/po][/b] (2015-05-07T23:36:43):
הי, גם לי נעלמו הודעות בדף אחר לפני שעה. כתבתי, שלחתי, ראיתי אותן כחול על גבי לבן וירוק, חזרתי לדף עכשיו ו- כלום.
גם במה חדש נעלם העדכון.
.....


[b][po]תפילה לאם[/po][/b] (2015-05-07T23:51:31):
[u]הי, גם לי נעלמו הודעות בדף אחר[/u]


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-05-08T00:05:37):
אין לי כרגע כוח לערוך, אז אני מותרת על הקריאות למען השחזור וזרימת הקריאה. <היתרון בלא לרענן את הדף - האפשרות להציל הודעות>


[b]נוודית[/b] (2015-05-08T06:45:16):
[po]אישה במסע[/po] - [b]תודה[/b]
[sub]תיקנתי את הפורמט[/sub]


[b]תמי[/b] (2015-05-08T11:42:31):
באמת מוזר שנעלמו ההודעות.
[u]עושים לא בזמן אמת[/u]
צלצול, את מוכנה להסביר עוד קצת? מה זאת אומרת? הרי לתת לעצמי לחוות את הכעס אפשר רק כשאני מרגישה כעס. כלומר, רק בזמן אמת. לא?
[u]שמספיק לי להיזכר בזה כדי למוסס את החיכוך הבלתי נעים שזה היה יוצר בעבר[/u]
להיזכר במה? בחויה של הכעס? בכך שהכעס הוא כאן כדי לחלוף?


[b]גוגוס[/b] (2015-05-08T12:07:14):
[u]הרי לתת לעצמי לחוות את הכעס אפשר רק כשאני מרגישה כעס. כלומר, רק בזמן אמת. לא?[/u]
כן, מבינה איפה אני לא ברורה. תודה.
התכוונתי "זמן אמת" לרגע שבו הכעס מתעורר בעוצמה (או כל רגש אחר, כמובן), ולרוב בנוכחות האדם שבאותו רגע נתפש כאילו הוא מעורר את הכעס.
"לא בזמן אמת" זה כשאני עדיין כועסת, אבל האדם כבר לא לידי ומשהו בי כבר התבהר מספיק בשביל לנשום ולעשות משהו מועיל.

[u]להיזכר במה? בחויה של הכעס? בכך שהכעס הוא כאן כדי לחלוף?[/u]
הכעס הוא לא כאן כדי לחלוף. הכעס הוא פשוט רגש, שנובע מזה שיש איזה צורך שלי שלא מסופק.
מה שעוזר לי זה להיזכר שהכעס הוא לא משהו אובייקטיבי ושהוא לא [b]אני[/b]. שהוא נובע מאיזה פער בין דברים (צורך וסיפוק שלו) ושאם אני אתמסר אליו לרגע הוא יצא מהצד השני שלי. ואז, גם אם אין לי פנאי להתמסרות הזו, הוא פשוט יזוז הצידה כי נתתי לו הכרה. סביר מאוד שהוא ימשיך ויעלה כל כמה זמן עד שהוא יקבל את כל מה שהוא צריך מעבר להכרה, שזה - מקום.
כשאני נותנת לרגש שלי מקום הוא לרוב חולף בתוך כמה שניות ואז אני יכולה לבדוק בשנייה איזה צורך שלי לא סופק ויצר אצלי הבהוב רגשי כזה.
ומשם כבר קצרה הדרך לבדוק האם לספק את הצורך ואיך, או פשוט להשלים עם זה שהוא לא מסופק כרגע או בזמן הקרוב.

מקווה שאני מובנת. זה מהדברים האלה שבמשך זמן רב היו אצלי בבחינת Easier said than done אבל בסוף זה פשוט נתפס וזהו זה. ומאז לא נחוצה לי יותר כמעט בכלל רחצה ארוכה בתוך הים הרגשי. הים הזה מסומן אצלי כמערכת של הבהובים ותמרורים שבסך הכל מכוונים אותי לשים לב שאני צריכה משהו, או שבדיוק סופקו הצרכים שלי (כאשר הרגש הוא חיובי).
וחלק גדול מהזמן אני לא מגיעה להתעסק יותר מדי בצרכים ומספיק לי לקבל את קיומם הכללי, סיפוקם הכללי או אי סיפוקם הכללי בשביל לתפקד היטב.


[b]תמי[/b] (2015-05-08T15:42:25):
צלצול
תודה על ההסבר. את מובנת.
זה אכן נשמע קל יותר להגיד מאשר לעשות....


[b]תמי[/b] (2015-05-09T15:21:54):
גוגוס, בקריאה נוספת: מה ההבדל בין לתת הכרה ולתת מקום לרגש?


[b]גוגוס[/b] (2015-05-09T16:13:16):
[u]זה אכן נשמע קל יותר להגיד מאשר לעשות....[/u]
כן. יודעת. אבל אפשר לשים לב לכך שזו מחשבה מרפת ידיים.
נכון שאני הצפתי אותה, ולא את, אבל זה בגלל שאני מכירה אותך קצת (שלא לדבר על עוד כמה קוראות שממש גלגלו עיניים למקרא הדברים האלה :-)).
אז במקום זה אני כותבת כך - תראי, בהתחלה זה נראה קצת רחוק, כי זה מאוד לא בהרגל שלנו. אבל ככל שמהרהרים בזה מגלים שזה מתחיל להידבק ובסוף אפילו נשאר.

[u]מה ההבדל בין לתת הכרה ולתת מקום לרגש?[/u]
הכרה - להבין שאני כועסת. טריביאלי ככל שזה נשמע, מלא פעמים אני בכלל לא שמה לב שאני כועסת, או פגועה, או נעלבת או משו. אני פשוט משפריצה החוצה או פנימה איזה גועל שכזה וזהו. הדיפולט שלי בעבר, למשל, היה להעביר ביקורת על האיש. תמיד מצאתי משהו, גם אם הוא רק נשם או אפילו לא היה בבית. בכלל לא קראתי לזה בשם של רגש, ועוד שלי! כי הרי ברור שמישהו אחר עשה משהו לא בסדר :-)
להכיר בזה זה אומר לתת לזה שם. לרגש, או לצורך, אם כבר מזהים את השלב הבא.

מקום - לכעוס בפועל. ברשות. בלי הסחות דעת שבעצם גורמות לזה להצטמק או להיות לא לגיטימי. לקחת רגע לעצמי, לנשום עמוק, להרפות את הגוף, ולתת לרגש הזה להציף אותי ולכמה רגעים להיות [b]אני[/b], כולי, עד כל הקצוות.

יותר מובן?


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-05-09T16:39:54):
אני רוצה להציע הסתכלות טיפה אחרת - בעצם אולי זו לא הסתכלות אחרת בכלל אלא רק מינוח אחר

(אני הולכת לכתוב קצת ימימה עכשיו)

אחרי שאני נותנת הכרה לרגש (או לצורך) (ובעצם זה יכול להיות גם למחשבה)
. - ימימה קוראת לזה הכרה למקומי, ובאופן רחב יותר הכרה לקיומי -
אני נותנת לזה רגש. רגש טוב.
זה קצת כמו לומר "לקבל את זה", אבל קבלה (עמוקה) זו בעצם התוצאה של הפעולה הזאת.
אני פותחת את הלב למה שעולה. ואז אין בי התנגדות. ואז יש בי הסכמה.
ואז באמת יכולה [u]לתת לרגש הזה להציף אותי ולכמה רגעים להיות אני, כולי, עד כל הקצוות[/u].
ואז משהו שם משתנה ואפשר להמשיך הלאה.


[b]תמי[/b] (2015-05-09T21:55:01):
תודה לשתיכן, כל הסבר מוסיף עוד משהו להבנה.
אני מרגישה שההבנה צריכה לחלחל לרמה הרגשית כדי להתחיל ליישם.


[b]נוודית[/b] (2015-05-10T05:58:57):
הבוקר פתחתי את המחשב, ולשניה חלפה בי המחשבה - מה יקרה אם אני אשכח את הססמה? באותו רגע ידעתי בליבי שלא אצליח להקליד אותה. נכשלתי בערך ב 8 נסיונות, עד שהצלחתי להקליד את הססמה, זאת שאני מקלידה כבר שנים רבות בלי בעיות, בעיניים עצומות. ההיסוס, הספק, הוא מה ששיבש. זה היה די מצחיק, כי ראיתי את זה קורה מהצד תוך כדי תנועה.

ואז, כשפתחתי את המייל, מצאתי לינק לסרטון קשור, וממש מעניין על [url=https://youtu.be/MFzDaBzBlL0]האופניים ההפוכים[/url]
דסטין הוא מהנדס, הוא רוכב על אופניים מגיל שש. יום אחד הרתכים שאיתם הוא עובד מתכננים מתיחה קטנה, ובונים אופניים הפוכים. סיבוב הכידון לימין מטה את הגלגל לשמאל, ולהיפך. הפוך מאופניים רגילים. דסטין מנסה לרכב עליהן, ולא מצליח בשום אופן. הוא עורך נסיונות רבים בעצמו, וגם מציע לכל מיני אנשים לנסות. אף אחד לא מצליח. יש משהו עמוק ונסתר בידע שלנו על רכיבת אופניים שלא מאפשר שינויים. שינוי קטן מבלבל לגמרי את כל התהליך. דסטין מסכם את זה בקצרה: ידע =! הבנה (ידע שונה מהבנה).

הוא לא מוותר ומחליט על תוכנית אימונים. אחרי שמונה חודשים של אימון יום יומי, הוא מצליח! בחוויה שלו - המוח שלו פתאום עשה קליק, פתאום זה הסתדר, ממש ברגע, והוא הצליח.
הוא מציע לבן הצעיר שלו לנסות ללמוד לרכב על אופניים הפוכים. לילד זה לקח רק שבועיים עד שהמוח שלו סלל דרך לידע החדש! ילדים לומדים מהר.

ומה קורה כשדסטין מנסה לרכב על אופניים רגילים? הוא עורך את הניסוי באמסטרדם, בירת האופניים העולמית.
שווה לצפות כדי לראות. שווה לצפות בכלל :)

[sub] [/sub] [sub] [/sub]
כמובן שכתבתי "אופניים הפוכות", [b]הרגל[/b]. ואז תהיתי לרגע, הלכתי לבדוק, ותיקנתי. [b]אופניים הפוכים[/b]. כמה פוסטים כאלה אני אצטרך לכתוב כדי לשחרר את ההרגל הזה? to unlearn, יש למישהי הצעה למונח מקביל בעברית?

[sub] [/sub] [sub] [/sub]
בוקר טוב.

[sub]< הסרטון הזה שייך גם ל [po]לנוע לנוע[/po] וגם ל [po]ללמוד ללמוד[/po] >[/sub]


[b][po]יונת שרון[/po][/b] (2015-05-10T06:24:30):
אני לא מצאתי מונח מקביל. אני חושדת שככה עדיף -- unlearning זה פיקציה שלא באמת קיימת. מה שכן אפשר לעשות זה לסגל הרגלים חדשים, ולחזק אותם על חשבון הקודמים. זה לא שההרגלים הקודמים ייעלמו, אבל אולי הם יטשטשו עם הזמן.


[b]נוודית[/b] (2015-05-10T06:47:23):
תודה יונת :)
אני נוטה להסכים שאין באמת unlearning. אבל יש משהו אחר, שאין לי שם בשבילו, שכאילו מעביר ידע קיים ממצב "חי" למצב מושהה suspended. מצב שבו הוא לא יקפוץ לתוך תהליכים, ויפנה מקום למנגנונים חדשים לקפוץ בזמן המתאים לתוך התהליך. אני מניחה שזה קורה כשהדבר החדש (הרגל, ידע) מתחזק מספיק ומתבסס.
כלומר unlearning זה לא משהו אקטיבי, אבל אני כן יכולה לתפוש אותו כמשהו פסיבי, שקורה ברקע של למידה חדשה.
אני מקווה שמשהו מזה מובן, אלה מחשבות בוסר :)


[b]תמי[/b] (2015-05-10T09:01:01):
נוודית, סיפור מקסים ומעורר מחשבה.


[b]גוגוס[/b] (2015-05-10T10:56:41):
יעלי, תודה רבה על מה שכתבת.
אני תמיד מרגישה שאני הולכת לצד הימימה הזו שלך (בכוונה כותבת ככה, בעצם אני הולכת לצדך) ומשהו בשתינו זז מאוד דומה ובכל זאת טיפה אחרת. אני אוהבת לראות את נקודות המגע האלה.
בסוף כל הדרכים האלה מגיעות לאותו הים, אבל בכל אחד ואחת נוגעות מילים שונות.

ונוודית, תודה גם לך.
הזכרת לי את חוויית התלת אופן שלי.
למדתי לרכב עליו כשבעצם בקושי ידעתי לרכב על אופניים רגילים וזה בא לי מאוד בקלות. הדבר שעצר אותי היה שהסתכלתי למטה ולא קדימה, וכאשר מישהו העיר לי על זה בשנייה הסתדרתי.
לעומת זאת, אנשים אחרים שידעו לרכב היטב על אופניים, התקשו עם התלת בהתחלה וזה לקח זמן. מי שהתאמן על זה ידע לעבור בלי בעיה בין שני הסוגים.

מה ששמתי לב אליו מאוד היה הפחד. מי שלא פחד, ולא הניח בכלל שתהיה לו בעיה, למד יחסית בקלות.
מי שחשש (כולל החשש להיראות מגוחך בעיניי הסביבה, על תלת אופן בכלל ובזה שהלמידה קשה בפרט) פשוט נתקע.
כך שאם כבר מדברים על למידה, גם זה קיים.

תהליכי למידה או פרימה של למידה קיימת או מעברים כאלה בין מצבים תלויים מאוד בהנחות שלנו ואפילו במי שמסתכל עלינו.

לגבי פרימת למידה, unlearning, אני חושבת שאולי זה התהליך שבו אנחנו מבינים שפשוט אפשר לעשות דברים בעוד דרכים חוץ מזו שהתרגלנו אליה. כי לפעמים הלמידה היא לא רק הדבר עצמו, אלא גם המחשבה ש"ככה עושים אותו" וזהו.
ואז מה שנפרם זו המחשבה הזו, שפתאום יוצרת פתח לעוד אפשרויות.


[b]נוודית[/b] (2015-05-10T11:02:23):
פרימת למידה. אהבתי. תודה :)
[sub]חוזרת לסריגה (המטאפורית)[/sub]

[u]כי לפעמים הלמידה היא לא רק הדבר עצמו, אלא גם המחשבה ש"ככה עושים אותו" וזהו[/u]
כן. הקיבעון. מזכיר את חשיבות הטלת הספק ושאילת השאלות המתמדת.
לא להניח ש "אני יודעת" ולהסתפק בזה.


[b]גוגוס[/b] (2015-05-10T11:12:06):
[u]לא להניח ש "אני יודעת" ולהסתפק בזה.[/u]
בואי נעשה חיובי, טוב?

להניח שאני יודעת ולהסתפק בזה לעכשיו. וכאשר יעלה צורך לדעת עוד, פשוט... ללמוד :-)

אגב, זה נכון לכמה וכמה דיונים שמתנהלים פה במקביל בכמה דפים ונוגעים בשאלה הכללית איך לגרום לאסימונים מתנדנדים פשוט ליפול כבר.


[b]נוודית[/b] (2015-05-10T12:11:02):
[u]בואי נעשה חיובי, טוב?[/u]
אני חיובית בקשר לחיובי.

[u]להניח שאני יודעת ולהסתפק בזה לעכשיו. וכאשר יעלה צורך לדעת עוד, פשוט... ללמוד[/u]
הבעיה היא שאם מתקבעים וסוגרים, יש מצב שהצורך לדעת עוד לא יעלה. אפילו אם יהיו מלא רמזים מסביב, לא נראה או נשמע אותם כי אנחנו "כבר יודעים".
אני לגמרי בעד להסתפק (ולשמוח!) במה שעכשיו לעכשיו. אבל גם בעד להשאיר מקום לשאלה, לסקרנות ולספק.

[u]אגב, זה נכון לכמה וכמה דיונים שמתנהלים פה במקביל בכמה דפים ונוגעים בשאלה הכללית איך לגרום לאסימונים מתנדנדים פשוט ליפול כבר[/u]
נכון. מסכימה.


[b]גוגוס[/b] (2015-05-10T13:44:19):
[u]אם מתקבעים וסוגרים[/u]
אני דווקא בהסתפקות השמחה שלך. אז סבירות נמוכה שהיא תוביל אותי לקיבעון או סגירות.

מה שכן, אני ממש מכירה את זה שיש רמזים מהסביבה לצורך של התחדשות בלמידה ואני לא שומעת. אבל זה קורה לי בעיקר במערכות יחסים, שהמון פעמים אני קולטת מאוחר את התנועה של הצד השני, והרבה פחות בלמידות מסוגים אחרים שהתחילו את הדיון הזה. אולי זו קטגורית אחרת אצלי, שמתנהלת אחרת.


[b]נוודית[/b] (2015-05-10T13:50:42):
התחומים שבדיון בדף הזה הם תחומים שהם בפוקוס של למידה ושינוי אצלך, by definition, לא? איך הם יכולים להתקבע כשאת פורעת אותם לכל עבר השכם והערב? את לא נותנת להם בכלל הזדמנות. וזה נהדר. ובכלל, בכל תחום, את בקטע של זרימה ותנועה, לא של קבעון :)


[b]תמי[/b] (2015-05-10T17:29:12):
ואני חוזרת לשאלת המקום לרגשות. תוהה מה לגבי מצבים רגשיים פחות מובהקים מכעס.
נניח - עצבנות.
אני מאוד עצבנית ברגע מסוים כי אני זקוקה מאוד מאוד לשקט ולהתרכזות במשימה שאני חייבת לגמור. אבל אין שקט ואין אפשרות להתארגנות מתאימה - אני עם הבנות, וגם להן יש צרכים, וברור לי שלא אוכל להתפנות עכשיו למשימה שלי.
אין בי כעס שאני יכולה לתת לו מקום. בטח שלא כעס על מישהו.
ובכל-זאת, מצוקה ועצבים ורגשות שמציפים.
יש לי הכרה מלאה של המצב, הרגשות, הצרכים, וחוסר האפשרות למלא אותם.
מה הלאה?
במצב כזה רלוונטי לדבר על "לתת מקום" לרגש?
אולי זה בדיוק הזמן המתאים לקפה ומאפה?


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-05-10T17:53:14):
דוגמה מצוינת לדעתי.

תכלס, אותו דבר. לגמרי [u]רלוונטי לדבר על "לתת מקום" לרגש[/u]. למה לא?
יש רגשות שמציפים, נותנת להם הכרה, ואז נותנת להם מקום - או במינוח של ימימה "רגש לקיומי" - פתיחת הלב. הסכמה. הסכמה להיות מוצפת ברגשות האלה.
ואז מתאפשרת קבלה שלהם, קבלה של המצב, קבלה של עצמי במצב הזה.
ואז מתייתרת הכמיהה להשתיק אותם (אותי) באמצעות [u]קפה ומאפה[/u].


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-05-10T18:38:43):
אני אישית חושבת שלהשקיט רגשות באוכל זה לא רע.
מצד שני, מבחינתי ה"אוכל" זה כוס תה צמחים, לרוב בלי שוקולד. כשאני בוכה אז המשימה של לטבול קוביית שוקולד בתה מסובכת ולא נוחה אז לעיתים קרובות אני מוותרת עליה.
זה עדיין נחשב "אוכל"?


[b]נוודית[/b] (2015-05-10T19:45:14):
נדמה לי שיש הבדל בין להשקיט ולהשתיק.
להשתיק - מרגיש לי לא רצוי, בכל אמצעי שהוא. זה אומר בעצם לברוח. ולהדחיק. דברים שלדעתי בסוף חוזרים ומכים.
להשקיט - לפעמים רגשות באמת יכולים להיות סוערים וצועקים, ועוזר להשקיט אותם קצת. כוס תה צמחים נשמע לי (אישית) לגמרי שפיר. הבעיה עם אוכל שהרבה פעמים הוא באמת בא כדי להשתיק. כדי לעצור את מנגנוני עיבוד הרגש, כדי לא להרגיש. יש מחיר כבד ללא להרגיש :/


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-05-10T19:59:00):
מניסיוני, תה צמחים לא ממסך.
לא משתיק.
לא תמיד אכילה במצבים כאלה = השתקה, בריחה או משהו מהמשפחה הזאת.
אפילו אם זה כן שוקולד.


[b]גוגוס[/b] (2015-05-10T20:01:20):
_יש לי הכרה מלאה של המצב, הרגשות, הצרכים, וחוסר האפשרות למלא אותם.
מה הלאה?_
לנשום.
לחייך.
להרפות לשנייה את הגוף.
כל דבר שעוזר לראות שהכל הכל בסדר. שאפשר לשחרר את הציפייה שהוא יהיה משהו אחר.

מעבר לזה, הכרה יכולה להיות כל מיני דברים.
אני חושבת שמה שאת מכוונת אליו הוא כזה - אם מישהו היה עושה "פריז" ועוצר את התמונה, היית יכולה להסביר את כל מה שהסברת עכשיו.
זה דבר ענק. כי זה אומר שבאוטומט שלך יש הכרה בדברים האלה, וזו אולי הסיבה שאת לא חווה כעס, ובעיקר לא כעס על מישהו אחר שכאילו מונע ממך את סיפוק הצרכים שלך.

אבל אפשר לעשות עם זה עוד בלי לתת לרגש מקום (כי, נגיד, את מרגישה שפשוט אין מרחב לזה). אפשר להכיר בזה לא רק אוטומטית אלא ממש בפועל. לעשות את המהלך שמדבר את כל זה בתוכך כמעט במילים או ממש במילים.
ולבדוק איזו השפעה יש [b]לפעולה[/b] של ההכרה הזו עלייך.

[u]אולי זה בדיוק הזמן המתאים לקפה ומאפה?[/u]
לפעמים כן. אני עושה בזה שימוש בשני מקרים. כשאין לי שום כוחות או חשק לעיבוד רגשי ואני ממש רוצה שזה ילך. או, כשיש לי משימה שכרגע הרבה יותר גבוהה אצלי בסדר העדיפויות ומה שהצלחתי לעבד רגשית לא מספיק כדי לעמוד בה.
אלו ממש מקרי קיצון אצלי אבל חשוב לי להניח אותם כאן כדי שלא יווצר מצב ש"קפה ומאפה" זה משהו מגונה או משהו שמעיד על איזו חולשה. זה פתרון כמו כל פתרון אחר ולפעמים פשוט צריך.
ולא מזיק לחשוב עליו כדברים אחרים, מזינים וטובים, ולאו דווקא על השילוב קפה ומאפה. כי אנשים שמדייקים הרבה זמן את התזונה שלהם יכולים לקבל אפקט דומה מדברים שהם ממש מזינים או לכל הפחות לא מאוד מזיקים.

[u]מבחינתי ה"אוכל" זה כוס תה צמחים[/u]
אני עם נוודית. אני חושבת שזה יותר דומה למצב שבו אני אצא מהבית לטיול כדי להירגע. זה לא משהו שיוצר טשטוש רגשי אלא רק שקט.


[b][po]אישה במסע[/po][/b] (2015-05-10T20:45:23):
אמממ...

הבעיה שלי היא שאני בכלל לא מבינה מהניסיון שלי איך אוכל יכול להשתיק. האוכל היחידי שאני יכולה להגיד עליו שהוא משפיע עליי בצורה משבשת בצורה ברורה זה שוקולד מסוגמסויים של עלית שאם אני קונה אני ממש חייבת לסיים את כל החבילה. אז אני בערך אף פעם לא קונה אותו. וגם אז, נגמר אז נגמר.
יצא לי לאכול קפה ומאפה, ושניהם לרוב פשוט לא טעימים. אם אוכל הרבה מידי או סתם אוכל מסוגים מסויימים אז האוכל יכביד עליי (אני ממש זוכרת איך אכלתי בורקסים קנויי באיזו ארוחת בוקר מדורית, ואיך אמרתי לעצמי, אה, [b]זה[/b] מה שהתכוונו הנשים שכתבו על בלטה בבטן. זה בדיוק זה! עד אז לא הבנתי למה הכוונה). אבל ימסך רגש? איך בדיוק?

באופן כללי אני לא מוצלחת במיוחד מבריחה ממצבים רגשיים, גם כשאולי היה כדאי לעשות זאת.

במקרים שבהם אני לא מבינה על מה מדובר אני נוטה להיות זהירה כפליים. לכן רק אחריי שחוויתי את ה"בלטה בבטן" אני יכולה להגיד שסתם לחם לבן לא משפיע עליי ככה. ההשפעה היחידה שאולי, רק אולי, נגרמת מאוכל לבן למיניו היא שהרעב אחר כך הוא בורה של חור בבטן. וגם זה לא בטוח - כ זה לא קורה תמיד אלא רק אם לא אכלתי המון זמן, ויכול להיות שזה קשור לרזוני היחסי ולכך שאין לי יותר מיד מאגרי שומן.

כך שלא ברור לי אם אני בורחת מרגשות ביזו דרך שאני פשוט עוד לא רואה ומתישהו אני אבין, או שפשוט מנגנון האכילה שלי, שלדעי בריא באופן כללי, פשוט לא משובש מספיק כדי שאוכל לברוח מרגשות באמצעות אוכל.

ועוד קצת על רגשות - אני לפעמים שמה לי מוזיקה שמתאימה בסגנון שלה לרגשות שלי (זה קורה לרוב כשיש יותר כעס מכאב, אבל יש גם כמה שירים שלדעתי ממש מתאימים להרמה של כעס בכאב) ויוצאת ללכת. אני באופן כללי יוצאת ללכת הרבה, אבל במקרים כלאו אני מרגישה שההליכה הזו והמוזיקה הזו פשוט מביעות את הרגש עד שהוא נגמר. כמו כוס מים ששתו עד הסוף. היה - ונגמר.

[u]אולי זה בדיוק הזמן המתאים לקפה ומאפה?[/u]
מבחינתי הקפה ומאפה הזה נמצא באותה קטגוריה של התה צמחים שלי. תכלס, לדעתי הקפה ומאפה הזה לא מאוד מזיק. נראה שהמטרה שלו היא לשנות מעט את הנסיבות החיצוניות. כמו אטמי אוזנים במקום מאוד מאוד מאוד רועש. אבל אם מישהי מעדיפה להימנע מאוכל ריק אז אפשר וכדאי להמיר את המאפה במשהו אחר.

[u]אני חושבת שזה יותר דומה למצב שבו אני אצא מהבית לטיול כדי להירגע[/u]
אולי זה יותר דומה, אבל ההבדל בין כוס התה הזו לטיול שלי בחוץ ברור לי. כוס התה מיועדת להשקיט את הבכי אחרי שבכיתי זמן מה, אחרי שבכיתי אותו, כדי לחזור למצב רגיל, טיול מיועד לשרוף את הכעס עד סופו.

מה זה בכלל טשטוש רגשי?


[b]נוודית[/b] (2015-05-10T21:04:52):
אני חושבת שיש הרבה דרכים שבה האכילה משפיעה על הרגש, למשל:
~ משהו מתוק, למי שאוהבת מתוק, יכול באמת לנחם ולהרגיע, כמו חיבוק, כמו פרס, בעיקר אם זה מתקשר לזכרונות ילדות והתניות ילדות
~ העיסוק עצמו באוכל, יכול להיות מספיק אינטנסיבי ולהסיח את הדעת מהרגש שלא נעים
~ אוכל, אכילה, יכולה להיות מאד מעייפת וגוזלת אנרגיה, ולא משאירה אנרגיות להרגיש את מה שלא רוצים להרגיש
~ כתוצאת לוואי של האכילה, לפעמים מגיעה האשמה, ואז מתעסקים איתה במקום עם מה שלא רוצים להרגיש, זה דומה לגרימת כאב כדי לא להרגיש, הענשה עצמית
~ לפעמים יש עניין חברתי סביב האוכל, שגם הוא יכול להיות מסיח

בטח יש עוד.


[b][po]יעלי לה[/po][/b] (2015-05-10T21:16:47):
[u]בטח יש עוד[/u]

דחיפת משהו לפה זה קצת כמו מוצץ...


[b]תמי[/b] (2015-05-10T21:41:14):
תודה לכן על כל נקודות המבט.


[b]גוגוס[/b] (2015-05-10T21:50:41):
אישה, יכול להיות שפשוט יש לך התמודדות רגשית טובה, ומכאן נובע הקושי שלך להבין.
אם זה זה - אשרייך וטוב לך.

[u]ההבדל בין כוס התה הזו לטיול שלי בחוץ ברור לי[/u]
ברור לגמרי. ולכן השוויתי בין כוס התה [b]שלך[/b] לטיול בחוץ [b]שלי[/b]
ממה שהוספת אני מתרשמת אפילו עוד יותר לגבי הדמיון בין הדברים. ובטח לכל אחד יש את "כוס התה" שלו או שלה, שמשרתת צרכים דומים.

טשטוש רגשי, בשבילי, זה מצב שבו אני מסיטה את האנרגיה away מהאתגר הרגשי. ואז יש מן מצב ביניים כזה, כמו לפני הירדמות, שבו אני עוד יכולה לראות את מה שסוער אבל פשוט לא להרגיש אותו כל כך חזק.
אנלוגיה אחרת - כאשר מסך פועל ויש תמונה שמרצדת עליו אבל הקול מושתק. רואים שזה עובד, אבל בלי מימד מאוד חזק של הדבר.


[b][po]יונת שרון[/po][/b] (2015-05-11T10:12:30):
אם תרשו לי לחזור רגע ל-unlearning, אני חושבת שבמעט המקרים שזה באמת קורה -- המלה העברית המתאימה תהיה ״התפכחות״.


[b]ממ[/b] (2015-05-11T12:49:36):
טוב. מאמצת את ה-just do it של בשמת ואחרות.
שוב חוזרת לספירת 21 ימים ללא כעס על בתי המתבגרת. אז נשברתי באמצע. אחר כך נסענו ובילינו ימים שלמים יחד (לפעמים רק שתינו) והיה נפלא. אז ברור לי שהכעס עולה בעיקר בבית, בעיקר בקשר להתארגנות, שיתוף פעולה, לימודים.

אז על אף שכבר כעסתי היום, אני מתחילה מעכשיו.
היום הראשון.

וגם קוראת את כולן.


[b]תמי[/b] (2015-05-11T17:12:55):
ממ, אני מצטרפת לספירה שלך.
חוזרת לאתגר 21 הימים.
הפעם אתגר עבודה: לעבוד רק בשעות העבודה המוגדרות והקבועות מראש (שאני קובעת אותן). לא לעבוד בשעות אחרות. לא לעבוד כל הזמן. לא לעבוד בשעות שלא הגדרתי אותן כשעות עבודה. בהן אני עושה משהו אחר. או לא עושה כלום. אבל בלב שלם.
אני נכנסת לאתגר בחשש ועם בטן קצת כואבת. זה לא סימן טוב. ובכל זאת אני מרגישה שזה אתגר חשוב שאני רוצה לנסות.
GO


[b][po]מיכל בז[/po][/b] (2015-05-14T06:56:15):
רק רציתי לספר שהיום היום ה-22 לאתגר הפליאו בן השלושים יום שהתחלתי, לפני, ובכן, 22 יום.
קל וכיף וישתבח שמו.

מי שרוצה להצטרף ומוכנה להיות עיוורת לאינסוף החורים (בעיקר המוסריים) שבתאוריה, מוזמנת. אני עיוורת מבחירה, כי מרגישה כל כך כל כך טוב.


[b]שקטה[/b] (2015-05-14T10:11:21):
היי מיכל, מוכנה לפרט קצת מה את אוכלת ביום טיפוסי?


[b]לילי[/b] (2015-05-14T10:31:38):
בהצלחה ממ, תמי ומיכל, עשיתן לי חשק להתחיל אתגר חדש. נראה מה יגיע...


[b]גוגוס[/b] (2015-05-14T12:45:22):
[u]ברור לי שהכעס עולה בעיקר בבית, בעיקר בקשר להתארגנות, שיתוף פעולה, לימודים.[/u]
ממ יקרה, אולי ברוח הדיונים שהיו כאן על רגשות וצרכים, את יכולה לבדוק מה בסטינגס הזה מעלה צרכים לא מסופקים שלך?
פעם הצפת את הנושא של כבוד, גם כלפייך ונדמה לי שגם כלפי אוכל או רכוש. אולי משהו דומה עולה גם בנוגע לדברים אחרים ומבקש תשומת לב?
בבקשה הרגישי חופשייה לא לענות על זה בכלל אם התנגשתי בדלת סגורה. לא היתה לי סבלנות לגשש אם שאלות כאלה מתאימות לך וסמכתי על זה שביני לבינך זה יעבור סביר גם אם זה לא מתאים.
בכל מקרה מאחלת אתגר מוצלח ובעיקר - מלמד.

תמי, הרבה פעמים גם אני בסירה הזו. סקרנית מאוד לשמוע איך זה מתקדם לך ואיך עיבדת את התחושה הראשונית שהאתגר הזה אולי לא בשבילך.

מיכל, כמה כיף לראות אותך כאן.
איזה אתגר נהדר! וכל כך משמח לשמוע שאת מרגישה טוב ושזה עובד בשבילך.
אחד הדברים המצוינים בפליאו הוא שזו דרך קלה ונוחה לנקות מהתזונה את המיץ של הזבל שמשבש אותנו לגמרי.
רוב אנשי הפליאו שאני מכירה, אחרי פרק זמן כלשהו, הורידו מאוד את צריכת הבשר הגדולה הראשונית והתאזנו לגמרי מתוך עמדת מוצא חדשה. אני מחזקת את ידייך.

מבקשת לומר משהו על תיאוריות מחוררות - בעיניי אלו התיאוריות הכי טובות שיש, בעיקר אם רואים את החורים שלהן ולא מעלימים אותן. חורים תיאוריטיים הם בסך הכל הזמנה להשלים שם את הניסיון הפרטי שלך ואת הדרך שבה התיאוריה מסתדרת לך עם החיים, או שלא.
לעניין החור המוסרי, ובהמשך לדיון מכיכר השוק - כמעט כל מזון שאת אוכלת באופן קבוע נגוע בניצול. או של האדמה, או של בעלי החיים, או של הסביבה בכלל או של ילדים או של עובדים בוגרים או של כולם ביחד.
ניצול של חיות לא גרוע יותר או פחות מניצול של תאילנדים. אני אישית לא מתרשמת מאוד מטיעונים בעוסקים בבחירה או בהשוואה בין רצח לסוגי ניצול אחרים.
אני חושבת שכוונה כללית לעשות טוב ולא לפגוע, בשילוב עם הסכמה להשאיר את האוזניים כרויות ואת העיניים פקוחות ולעבד את כל המידע שיש בלי לנפנף אותו, היא הדבר הכי מוסרי לעשות.

מאחלת לך להמשיך להרגיש טוב ולעשות בחירות שטובות לך. אני אישית סומכת לגמרי על המוסר שלך ומאחלת לעצמי לחיות בעולם עם הרבה אנשים שדומים לך בהקשר הזה.


[b]ממ[/b] (2015-05-14T13:34:40):
[u]בהצלחה ממ, תמי ומיכל, עשיתן לי חשק להתחיל אתגר חדש. נראה מה יגיע...[/u]

תודה!

שלושה ימים עברו לא רע. בהחלט יש פה הרגל שצריך להיפטר ממנו. לפעמים הכעס התחיל ואז נשמתי עמוק. אפילו שאני נשמעת כועסת גם כשאני לא :-(.

_ממ יקרה, אולי ברוח הדיונים שהיו כאן על רגשות וצרכים, את יכולה לבדוק מה בסטינגס הזה מעלה צרכים לא מסופקים שלך?
פעם הצפת את הנושא של כבוד, גם כלפייך ונדמה לי שגם כלפי אוכל או רכוש. אולי משהו דומה עולה גם בנוגע לדברים אחרים ומבקש תשומת לב?
בבקשה הרגישי חופשייה לא לענות על זה בכלל אם התנגשתי בדלת סגורה. לא היתה לי סבלנות לגשש אם שאלות כאלה מתאימות לך וסמכתי על זה שביני לבינך זה יעבור סביר גם אם זה לא מתאים.
בכל מקרה מאחלת אתגר מוצלח ובעיקר - מלמד._

בטח שזה עובר סביר. זה מתקבל בתודה רבה ובהערכה! הרגישי חופשייה איתי תמיד. יש לי מבנה כועס. אני עמוסה מאוד. אני כועסת כשרע לי (נגיד חבר שלי העליב אותי). אז זה לפעמים יוצא על הקטנה. יש לי ציפייה טפשית שהיא תבין כמה שהחיים שלה טובים ושלא יהיה לה מצב רוח רע או שלא תרצה לא ללמוד או לסדר.
זאת תכונה שלי שאני לא סובלת. אבא שלי כזה והוא בנאדם בלתי נסבל בעיני.


[b]מצ'רה[/b] (2015-05-14T13:45:56):
[u]אני חושבת שכוונה כללית לעשות טוב ולא לפגוע, בשילוב עם הסכמה להשאיר את האוזניים כרויות ואת העיניים פקוחות ולעבד את כל המידע שיש בלי לנפנף אותו, היא הדבר הכי מוסרי לעשות[/u]
מסכימה איתך מאד מאד
ומוסיפה שממש קשה לא להרדם בעיניים פקוחות. במיוחד בתחום כמו אוכל, שכ"כ מזמין יצירת הרגלים ואזורי נוחות.
לדוגמה, לי חשוב לאכול ביצי חופש הרבה יותר מאשר שהן יהיו אורגניות. ולקח לי ממש הרבה זמן למצוא מקום שאני יודעת איך התרנגולות שם חיות, ואפילו עכשיו - נראה לי שפעם בשנה לפחות עדיף שאברר שזה עדיין באותם תנאים... בקיצור, זה קצת סיפור.
וזה רק מרכיב אחד מהמון דברים שמרכיבים את המזוה שלנו בבית.


[b]גוגוס[/b] (2015-05-14T14:11:33):
[u]בהחלט יש פה הרגל שצריך להיפטר ממנו.[/u]
גם. בטח. וכמו שכתבת בהמשך - גם איזה מודל של מישהו אחר שנתקע איתנו. ושאולי אפשר לשחרר.
נגיד, בתור התחלה, לגלות כלפיו חמלה אדירה ועמוקה. לראות מה זה עושה. לחמול גם את עצמך שגדלת איתו, וכו' וכו'...

וגם אולי יש באמת צורך שכדאי להיות קשובים לו. כי הרגל זה לרוב רק חצי מהפתרון. אנחנו מאמצים לנו הרגלים כדי שלא נצטרך כל פעם מחדש להתמודד ביצירתיות וקשב עם הצורך. כאשר ההרגל מתמוסס הצורך נשאר. והוא לגיטימי בכל מקרה.

[u]יש לי מבנה כועס.[/u]
המממ... מותר להציע ערר לבית המשפט הנחרץ הזה?

[u]יש לי ציפייה טפשית שהיא תבין כמה שהחיים שלה טובים ושלא יהיה לה מצב רוח רע או שלא תרצה לא ללמוד או לסדר.[/u]
סובבי הכל בחזרה אליך. איזו ציפייה יש לך מעצמך?
שחררי את עצמך מכל אלו בשלב ראשון ובתך תזכה לנשום ביחד איתך.
את אביך, כנראה, כבר לא תוכלי לשחרר מהציפייה שלו לגבייך. בגלל זה נשאר רק לחמול שם, אותו ואת מי שציפה ממנו. ולחתוך את שרשרת הציפיות הבינדורית הזו.
<מגלה לך בסוד שבימים אלו ממש ממש אני עושה אותו דבר ומשחררת את הציפייה שלי שהילדים שלי יסיימו הכל מהצלחת. משחררת את ילדיי המתוקים מהסבים והסבתות שלי ניצולי השואה. מספיק כבר עם זה. תצטרפי אלי.>


[b]גוגוס[/b] (2015-05-14T14:12:12):
מצ'רה, כל מילה.


[b]תמי[/b] (2015-05-14T17:39:49):
[u]שחררי את עצמך מכל אלו בשלב ראשון ובתך תזכה לנשום ביחד איתך[/u]
כמה נכון גם בשבילי.
מתחבר גם לאתגר העבודה שלי. שהוא לא פשוט לי בכלל. אני משחררת את הציפייה מעצמי לעבוד כל הזמן - להיות יעילה ויצרנית - בתקווה גם להוריד את רמת הציפיות מהבנות.
[u]רוב אנשי הפליאו שאני מכירה, אחרי פרק זמן כלשהו, הורידו מאוד את צריכת הבשר הגדולה הראשונית והתאזנו לגמרי מתוך עמדת מוצא חדשה. אני מחזקת את ידייך.[/u]
מצטרפת לחיזוקים. ובנימה אישית: אני אימצתי בהתלהבות את הפליאו לפני כמה שנים. זו היתה דרכי להיכנס לנושא התזונה, לקרוא ולהחליט לעשות שינוי תזונה מקיף, שסילק מהבית את כל הדגנים, הסוכרים והמזון המעובד. היום אני כמעט לא אוכלת מוצרים מהחי.
[u]מבקשת לומר משהו על תיאוריות מחוררות - בעיניי אלו התיאוריות הכי טובות שיש, בעיקר אם רואים את החורים שלהן ולא מעלימים אותן.[/u]
מסכימה איתך. אני חושבת שבתזונה כל התיאוריות מחוררות. בעצם בעוד הרבה נושאים. השאלה רק אם אנחנו בוחרים לראות את החורים או מעדיפים לעצום עיניים.


[b]גוגוס[/b] (2015-05-14T18:39:56):
[u]משחררת את הציפייה מעצמי לעבוד כל הזמן - להיות יעילה ויצרנית[/u]
תמי, אני בדיוק באיזו שיחה מקבילה על "מה זה עבודה?"
ואולי אחד הדברים שאפשר לעשות זה לשים לב למה אנחנו קוראים עבודה. בעבודה יש חלקים שהם ממש אושר גדול, וזה שהם באים מתוך אותו עולם מושגי לא אומר שחובה לחבר אותם לתוך עיסקת החבילה הזו שנקראית "עבודה", ושיש לה המון מטענים, ובעיקר - שהיא נפרדת מה"פנאי".
יש חלקים בעבודה שלי (בעיקר המפגש הכתוב עם אנשים) שהם עונג צרוף. כשאני בתוך זה אני לא מרגישה שאני עובדת אלא שאני מבלה. זה כיף לי ומשמח אותי וממלא אותי. אז אין לי שום מעצור לגבי זה ואני יכולה לעשות את זה בזמן שעשוי היה להיות מוגדר כ"פנאי".
רוצה לומר - שווה לפרק את הדברים. אולי לא כל מה שנובע מהעבודה חייב להיות נורא תחום כדי שלא יאיים על הפנאי שלך. ואולי כן, ואז בהחלט כדאי לשמור על הפרדה.

[u]בתזונה כל התיאוריות מחוררות[/u]
בהחלט. אין דרך להוכיח מדעית את רוב הטענות של התיאוריות הללו. אפשר לעוות את המדע בשירות הטיעון ואת זה רוב התיאורטיקנים עושים ממש נפלא, לקול מחיאות הכפיים של התומכים הנלהבים שלהם.

[u]השאלה רק אם אנחנו בוחרים לראות את החורים או מעדיפים לעצום עיניים.[/u]
וגם אם אנחנו מבינים שיש לנו תפקיד למלא את החורים האלה בעצמנו.
או במילים אחרות - שההתנסות האישית המושכלת שלנו טובה בדיוק כמו ההשערות של התיאורטיקן, ואפילו רלבנטית יותר...


[b]תמי[/b] (2015-05-15T11:33:41):
[u]לשים לב למה אנחנו קוראים עבודה[/u]
ההערה שלך במקום, וזה דיון מעניין.
במקרה שלי דווקא כיוון שיש בעבודה שלי חלקים מהנים והיבטים מרתקים ששואבים אותי לתוכם בעוצמה רבה - דווקא לכן הגעתי למסקנה שאני צריכה לשים גבולות.
כי ההשקעה בעבודה - ואפשר לקרוא לזה בשם אחר, הנקודה היא שמדובר בעיסוק מסוים - צורכת זמן, שבא על חשבון דברים אחרים, בהכרח. על חשבון זמן עם הבנות, על חשבון ספורט, על חשבון זמן שממלא אותי בדרכים אחרות, שמכניס גיוון לחיים.
ברור לי שאני רוצה להשקיע את הזמן הזה בעבודה. אני לא עומדת לוותר עליו. אבל החלטתי שאני רוצה לתחום אותו. בלי קשר לשאלה אם מדובר בזמן טוב ומהנה, או זמן מעיק ומציק. זו שאלה נפרדת.
כמובן שקשורה לכאן גם הנורמה העכשווית של הזמינות (אימיילים בכל שעות היממה בענייני עבודה) והציפיה הממסדית בתחום שלי לעבוד ללא הפסקה ולייצר בלי סוף. מול הציפיות האלה אני רוצה להציב גבולות פנימיים ברורים.
אבל זה לא רק זה.
גם קשורים לכך מאפייני העבודה שלי: אני יכולה לעשות אותה מהבית, אבל זקוקה לריכוז ולפרטיות. זה אומר שכל שעות היממה היא מעסיקה אותי (לא רק במובן הרע, גם הטוב) ובכל רגע אני יכולה למצוא את עצמי על המחשב, מבקשת מהבנות לא להפריע, שוקעת בעבודה.


[b]תמי[/b] (2015-05-15T11:56:17):
בעצם מה שאני רוצה באתגר הזה, באמצעות התיחום של שעות העבודה, זה לנסות לפתח את המחשבה הכוללת מה הוא השילוב האידיאלי עבורי בין הפעילויות שממלאות את חיי היום-יום שלי.
שילוב אידיאלי = כלומר, כזה שעונה על הצרכים שלי ושל בני המשפחה, על העניין שלי והרצונות שלי ושלהם, בדרך הטובה ביותר.
לנסות למצוא את המינונים הנכונים של כל תחום עשיה, תוך שאני לוקחת בחשבון אילוצים חיצוניים (פרנסה למשל) אבל לא הופכת אותם להצדקה לשום דבר (לחיים שיש בהם יותר מדי משהו אחד ולא משהו אחר).
זה לא פשוט לי לחשוב על זה בכנות. בלי ליפול לכל מיני דימויים יפים: כמה הייתי רוצה להיות עם הבנות כל היום / לעשות ספורט אתגרי / לבשל מטעמים טבעוניים - כמה חבל שאני לא יכולה - מהסוג הזה.
לבדוק מה באמת הייתי רוצה וכמה מכל דבר.
[/spoiler]

[גוגוס*]

היום אני מסיימת את הצום שלי ופוצחת במה שמדגדג לי כבר כמה זמן ומתאים בדף הזה - אכילה מועטה.
מישהי רוצה להצטרף?

[מיכל_בז*]

אני. מאוד. מה עושים?

[יעלי_לה]

_והיום אני מסיימת את הצום שלי ופוצחת במה שמדגדג לי כבר כמה זמן ומתאים בדף הזה - אכילה מועטה.
מישהי רוצה להצטרף?_

אני.

[גוגוס*]

הי, מיכל ויעל!!!
היפ היפ, הוריי, איזה כיף.

הנה מה שאני מתכננת למחר - לחכות עם האכילה עד לנקודת הרעב הברור.
לשתות מים על הבוקר כמה שנעים לי (אצלי - עם שפריץ לימון וליים) ופשוט לחכות לרעב אמיתי. לא לגווע, אלא לוודא שאני אוכלת כשהגוף שלי זקוק למזון.
האכילה עצמה - עד שיש שובע עדין. לא עד בטן מלאה. עד שאפשר לעצור ולחוש שאין שם חור שמבקש.
להביט בכמות שאכלתי ולהמשיך הלאה.
לחכות לרעב וחוזר חלילה.

החלק החשוב - אין איפוק או הרעבה או החזקה. יש מיקוד חזק בגוף עצמו, תוך מבט חומל על כל הצרכים הרגשיים והנפשיים שלרוב מתערבים בזה.
ועוד חשוב - זה ניסוי. כרגיל. לא אורח חיים. עושים כמה ימים, מתבוננים, משקללים את התובנות בחזרה לתוך השגרה.

מה דעתכן? רעיונות אחרים? הצעות? מחשבות?

[גוגוס*]

מה שכן, אני חושבת שיהיה כדאי לאכול דברים לא משבשים כי אחרת יהיה קשה מאוד לשים לב לפעולת המנגנון.
כל אחת והלא משבש שלה.

[טלי_ב*]

אולי אצטרף גם לניסוי של אכילה מועטה. לא יודעת איך תהיה ההתארגנות שלי מחר, אני בתקופה קצת מטורפת ומוטרפת בגלל ענייני עבודה. נעה ונדה ברחבי הארץ בתורי אחר בייביסיטרים. כן כן.

[גוגוס*]

טלי, בכיף תצטרפי. את לא צריכה להתארגן על כלום. שקית עם קצת אגוזים ופירות/ירקות תספיק לך באשר תלכי.

[יעלי_לה]

מחשבות?

לפני חודש הפסקתי להניק, ובבת אחת הפסקתי לרצות חלבון ושומן כמעט בכלל. ולא בא לי שום דבר מהחי חוץ מדגים. ולא יכולה להסתכל על דגנים מבושלים כמו אורז וכאלה. לא בא לי כמעט בכלל אוכל מבושל, רק פה ושם ירקות, אפונה "טרייה" מהפריזר.
אז בערך שבועיים אכלתי כמעט רק ירקות ופירות, טיפה'לה אגוזים, ודגים.
ממש התנקיתי מקפה, מוצרי חלב, גלוטן, ביצים, בשר.

ומה שמעניין, שירקות חיים כל כך השביעו אותי, שאכלתי ממש מעט יחסית. וזה מאוד מצא חן בעיניי.
וככל שאכלתי פחות, כך התחשק לי לאכול עוד פחות.

ואז, לפני קצת יותר משבוע, הייתי צריכה לעמוד בדד ליין של איזו עבודה, ובמשך 2 יממות ישנתי אולי 6-7 שעות סה"כ.
ואחרי הלילה השני הייתי כל כך עייפה בבוקר, שלא היה לי כוח לצאת לחצר לקטוף את תפוז הבוקר שלי, והתחלתי את היום בקפה.
טראח. כל השיבושים חזרו. לא, בעצם לא כולם. אבל הגלוטן כן ובגדול (יש אפילו זליגות לקמח לבן), והקפה כבר יומיומי, והכמויות לא קשורות למה שהגוף מבקש.

ונראה לי שנכון לי עכשיו לשים לב דרך הכמויות.
אז ככה אני יוצאת לדרך.

[טלי_ב*]

יעלי לה , הדינמיקה שאת מתארת חוזרת אצלי שוב ושוב. כל פעם שאני מרגישה שהדברים מסתדרים להם היטב בתזונה, קורה משהו אחר בחיי שמוציא אותי מאיזון.
בינתיים אני פשוט מקבלת את זה שזה ככה כרגע ותקופות רגועות יותר עוד לפניי (יש לי סבלנות כאמור (-: ) ואולי זו פשוט העונתיות האישית שלי כרגע.

[תפילה_לאם*]

_אכילה מועטה.
מישהי רוצה להצטרף?_
לא. D-:
אבל למען האמת בפועל זה קורה לי לא מעט גם בלי להתכוון, אם בגלל אילוצים ואם בגלל, שומו שמיים, האזנה לגוף!

[מיכל_בז*]

מה דעתכן? רעיונות אחרים? הצעות? מחשבות?

אני תוהה אם אני יכולה לעשות את זה בלי לכתוב על זה כי אני עדיין מרגישה שאין לי ממש זמן לשום דבר שהוא שלי. למרות שבפועל זה לא נכון, אבל זאת מין הרגשה כזאת.
כאילו, רפלקסיביות ללא תיעוד, אפשרי בכלל?

[גוגוס*]

רפלקסיביות ללא תיעוד, אפשרי בכלל?
ב-רור. זה אולד פאשן כזה
אבל למה שלא תתעדי? אפשר בקטנה, לא חייבים מגילות.

[יעלי_לה]

ברבע שעה האחרונה אני מסתובבת כארי בסוגר, שבעה לחלוטין ומתה לאכול משהו.
נראה לי שאחלוט איזה צמח טעים. אולי זה ירגיע לי.

[גוגוס*]

שבעה לחלוטין ומתה לאכול משהו.
וביחד עם התה, מבט מתבונן. מה זה? מה מעיף אותך?
וכמה נהדר שאת יודעת להגיד - אני שבעה לחלוטין!

[יעלי_לה]

וביחד עם התה, מבט מתבונן. מה זה? מה מעיף אותך?
התבוננתי לפני התה.
זה זה שהיינו סגורים כל היום בבית.
כיביתי את הקומקום ויצאנו לטיול.

כבר בדרך חזרה התחלתי להרגיש רעב. בטן מציקה כזאת.
בבית מצאתי במקרר רבע כוס של מיץ רימונים מהבוקר ורבע כוס שייק ירוק מאתמול (הפעוט שותה כל דבר עד החצי ומאפסן במקרר).
שתיתי חצי מהרבע כוס רימונים (חלקתי עם הבעלים המקוריים) ואת הרבע כוס שייק.
עכשיו הבטן לא מציקה לי.
אני עוד מרגישה אותה, אבל זה לא רעב מציק, זו תחושה נעימה, זה תיאבון בריא שעוד יש לו מקום להתפתח עד ארוחת הערב.

(בדרך כלל אני מגיעה לשעה הזאת שבעה, לא אוכלת עם כולם, ואז חוזרת מההרדמות של הילדים גם רעבה וגם עם איזה בור רגשי של אחרי ההרדמות - מי שלא מכירה את זה שתקום - ואז, במקום להזין את עצמי, מזינה את ההתמכרות לסוכר. אז אולי הגיע הזמן לצאת מהלופ הזה. פשוט להגיע לארוחת הערב לא שבעה)

[גוגוס*]

יעל, את אלופה. מה עוד אפשר לומר אחרי פוסט כזה?
אהבתי במיוחד את זה - כיביתי את הקומקום.
התרגום של ההבנה לפעולה, גם אם היא מפסיקה משהו שכבר התחלת.
מעולה.

[גנום*]

נשים יקרות (אני כמעט מתפתה לומר חברות, אבל זה נשמע לי קצת יומרני בשלב הזה) - קוראת בעניין לא מעט זמן. מוצאת שדפי החיוניות לדורותיהם מחלחלים לחיי באופנים שונים (ומשונים). אבל על זה מרגישה שעוד מוקדם לי לדבר, וגם לא בטוחה שיש עדיין על מה. אבל, הייתי רוצה לשאול, בעיקר את גוגוס, שהזכירה את הנושא לאחרונה(אם כי לא בטוחה שבדף הזה) לגבי גישתה לבררנות במזון אצל ילדים צעירים. זה מתאים כאן?

[גנום*]

בינתיים אגב, מתבוננת בקנאה ובהשתאות בניסוי האכילה המועטה. בתקופות בחיי שבהן הצלחתי לדבוק בזה, אני חושבת שההשפעה הגופניות והנפשית שהיו לאכילה מועטה עליי, היו החיוביות ביותר מכל סגנונות האכילה שהתנסיתי בהם.

[גוגוס*]

תיקנתי לך. ברוכה הבאה.
שאלי מה שבא לך. עד לפני חמש דקות דיברנו כאן על הרכבת רהיטי איקאה.
אם זה מתאים לכאן - הכל מתאים לכאן

[גוגוס*]

מתבוננת בקנאה ובהשתאות בניסוי האכילה המועטה.
מוזמנת להצטרף.

[גוונים*]

ובאתי בכלל להגיד, שסוף סוף, אחרי שנים שאתן מדברות על זה ואני רוצה לחוות גם את החוויה, הרגשתי בימים האחרונים פעמיים את תחושת המלוח מדי.
אכלתי שני דברים שבעבר היו טעימים לי והפעם שניהם היו עד כדי כך מלוחים מדי שהיה ממש לא טעים והתחשק לי להפסיק לאכול (אחד הפסקתי ואת השני לא, לא ברור למה.)
אז גם אם נראה שהולכים צעד קדימה ואז כמה מאות אחורה ועוד כמה לצדדים, מסתבר שבכל זאת יש התקדמות.
הייתי מרוצה.

[יעלי_לה]

יעל, את אלופה. מה עוד אפשר לומר אחרי פוסט כזה?
תודה

אחרי ההרדמות, לא מרגישה צורך לאכול כלום.

(בערב אכלתי 2 כפיות סלט, 2 פטריות טריות, 3/4 אבוקדו, איזה 5 זיתים - 3 מתוכם היו מיותרים לי לגמרי - וכף טחינה גולמית. לא ממש מעט אבל בהחלט לא הרבה, ופי מאה יותר חיוני מהאוכל שסוגר לי את רוב הערבים.)

[גוונים*]

לא ממש מעט
נראה לי ממש מעט... אפילו אם האבוקדו היה גדול.
(רוצה שארוחת הערב שלי תיראה בדיוק כך)
(לא יודעת למה אני מתערבת, סליחה.)

[נוודית*]

לא ממש מעט
התכוונתי לכתוב שאני מסכימה עם גוונים, וזה נראה לי ממש מעט (כי ככה זה נראה לי) . אבל אח"כ חשבתי שלדעתי, החלק של "מועטה" בניסוי האכילה המועטה, הוא כל כך יחסי, סובייקטיבי ואישי, שבאמת רק כל אחת יכולה להגדיר או לתאר אותו בעצמה לעצמה. אני חושבת שהוא גם מאד דינמי, שבכל יום "מועט" יכול להיות משהו מאד שונה. תלוי בהרבה גורמים כמו מידת הפעילות, מזג האוויר, אני מנחשת שגם המחזור ההורמונלי, וגם המצב הרגשי.

אני חושבת שהדבר האחרון שגוגוס התכוונה בניסוי הזה הוא סגפנות וצמצום. (גוגוס, סליחה שאני מפרשנת אותך
@}

[יעלי_לה]

אני אהיה בהלם אם גוגוס תחשוב שזה היה סגפני או מצומצם באיזשהו אופן...
גוגוס, סליחה שאני מפרשנת אותך

החלק של "מועטה" בניסוי האכילה המועטה, הוא כל כך יחסי, סובייקטיבי ואישי, שבאמת רק כל אחת יכולה להגדיר או לתאר אותו בעצמה לעצמה. אני חושבת שהוא גם מאד דינמי, שבכל יום "מועט" יכול להיות משהו מאד שונה. תלוי בהרבה גורמים כמו מידת הפעילות, מזג האוויר, אני מנחשת שגם המחזור ההורמונלי, וגם המצב הרגשי


בבוקר כשהחלטתי להצטרף לא העליתי בדעתי כמה חיונית אני ארגיש בערב, במיוחד מכיוון שכבר הייתי אחרי ארוחת בוקר גדולה למדי, שכללה בין היתר 2 פרוסות של לחם תעשייתי ויותר מדי סוכר, וכמובן קפה.
עכשיו אני מרגישה פשוט מעולה, שבעה מאוד, וחיונית מאוד במובן של - לא משובשת, לא מחפשת מה לעשות עם עצמי במקום לישון, פשוט לוקחת את הגוף המסופק שלי לישון.

כתבתי בהתחלה ונראה לי שנכון לי עכשיו לשים לב דרך הכמויות.
מבחינתי זה מוכיח את עצמו, ואני מתכוונת להמשיך מחר.

[נוודית*]

אני אהיה בהלם אם גוגוס תחשוב שזה היה סגפני או מצומצם באיזשהו אופן..
יעלי, בהחלט התייחסתי לעיקרון של הניסוי, לא לארוחת הערב שלך (המדהימה בפני עצמה, לטעמי)
ואיזה יופי שהיום שלך שהתחיל באופן שנדמה לי שניבא לך ערב משובש, הסתיים בהרגשה כל כך חיונית וטובה!

[אמא_צעירה*]

ניסיתי אתמול לשם שינוי לפחות לשים לב לכמויות שאני אוכלת. עדיין אכלתי מתוך שיעמום אבל כמויות הרבה יותר קטנות.
מצד שני, אני מרגישה פסיכית לצד ההישגים שלכן

[נוודית*]

אמא צעירה, אני מציעה לך לשחרר כל תחרות והשוואות. ואם את רוצה השוואות, אז ממך אליך. זה הדבר היחיד שחשוב ומעניין. איך את. ואיך את נעה.
@}

[אמא_צעירה*]

אני מציעה לך לשחרר כל תחרות והשוואות
צודקת בכל מילה, יקירתי D-:
אם הייתי משווה חיצונית- גם את זה לא הייתי עושה.
זו הייתה אמורה להיות מן התנצלות על הצעד הכל כך קטן לכאורה, שעשיתי אני

[נוודית*]

הצעד הכל כך קטן לכאורה
לא חושבת שיש חשיבות לגודל הצעדים. הרבה יותר חשובה היא עצם התנועה. וחוץ מזה - קשה לדעת מה הוא "צעד קטן", לפעמים צעד קטן, יכול לחולל או להתחיל מסע או שינוי גדול

[אמא_צעירה*]

כולי תקווה ואמונה שבסוף זה יגיע, אחרי שאצליח לטפל בכל האמונות הקדומות, המגבילות שלי, ובמפריעים החיצוניים האובייקטיביים.
את יודעת מה? בחלקם. אפילו.
עד אז אני הולכת בצעדי צב, שמבחינתי הם חשובים אפילו בשביל התחושה של ללכת, להקשיב לגוף, להתייחס אליו, גם אם בקטנה.
כרגע בתנאים הנתונים- זה הרבה.
תוכנית לעתיד- לצבור תאוצה

[נוודית*]

את זוכרת שהצב ניצח את הארנב?

[גוגוס*]

_אז גם אם נראה שהולכים צעד קדימה ואז כמה מאות אחורה ועוד כמה לצדדים, מסתבר שבכל זאת יש התקדמות.
הייתי מרוצה._
גוונים יקרה, איזה שיתוף משמח!
ואת יודעת, בעצם ככה כשהולכים בספירלה. לא תמיד ברור אם כבר עברת את העיגול הזה או לא
אם בא לך לשתף מה היו המלוחים - הסתקרנתי.

---

אמא צעירה, ברכות לך @}
איזו התנסות יפה.
ורק הערה קטנה - בדף הזה יש איסור מוחלט שאני הנהגתי ברודנות של ממש - אסור להתנצל.
רק אם פוגעים במישהו, וזה לא קרה כבר 4 שנים אז בטח גם לא יקרה ולכן האיסור גורף - אסור להתנצל על מה שעושים ועל מה שיוצא ועל כמה שמתערבים בדיון (הממ... גוונים? שומעת?)

---

יעלי לה, איזה אושר לשמוע אותך. עשית כזה סיבוב יפה על היום הזה.
וארוחת הערב שלך היא פשוט ללקק את האצבעות. עשירה מאוד, שומנים טובים כאלה, מגוונת. נפלא.
באמת נהדר ומעורר השראה. קראתי אותך מוקדם בבוקר וזה ממש השפיע על הבוקר שלי. תכף מספרת.

---

נוודית אהובה, כיף לקרוא את כל התגובות החכמות והנעימות שלך.
מוצאת את עצמי מהנהנת הרבה ומסכימה עם כל מילה וגם עם רוח הדברים. ולא בפעם הראשונה...

[אמא_צעירה*]

בעצם ככה כשהולכים בספירלה. לא תמיד ברור אם כבר עברת את העיגול הזה או לא.
אהבתי, כל כך חכם D-:

[גוגוס*]

אני חולה ואני מתכחשת למחלה שלי. כמו תמיד, כמעט. אל תגלו שאני לא עומדת במה שאני מלמדת אחרים אבל זו נקודת חולשה שלי שטרם זכתה לתשומת לב מספקת.
התוצאה הצפויה מראש - המחלה מתארכת. היא בעצם החלה מזמן וקיננה באופן ברור, ואחר כך באה בגל קטן ואז שוב ואני עדיין לא נותנת לה.
קטסטרופה.
אז עכשיו אני תקועה עם נזלת בלתי פוסקת וגרון מגורה ותחושה שכל המחילות שלו סתומות וגב תחתון כואב מאוד ורצועה שמאלית ברגל תפוסה לגמרי ומושכת גם את הברך.
אני אחרי צום, ועם המחלה הזו אני ממילא לא רעבה במיוחד.
זה המצב.
מאז קינון המחלה אני לא ישנה היטב וקמה כל בוקר בשעות מטורללות בלי קשר לשאלה מתי הלכתי לישון.
היום - בארבע. עד חמש נמרחתי במיטה ואז קמתי ויצאתי לצעוד בחוץ.
זה היה נפלא, פתח לי את הנשימה ואושש אותי. באמצע עצרתי לעשות את מתיחות הבוקר שלי וחשבתי מחשבות עגומות על כל מיני אנשים שעברו לידי בחמש וחצי בבוקר, חושך מצרים, בחליפות כבדות ותיקים גבריים, נוסעים ללונדון ברכבת.
צעדתי יותר משעה וחצי וראיתי את הכפר הסמוך מתעורר לו בנחת.
כשחזרתי עשיתי יוגה עוד חצי שעה ואז הרגשתי רעבה.

הלכתי להכין אוכל ומתוכו נשנשתי שני ביסים של אננס ופלח מלון מתוק ועסיסי.
בדרך כלל, אחרי זה אני עוד שותה לפחות חצי ליטר שייק ירוק.
אבל שמתי לב - אני לא רעבה. לא רעבה בכלל.

שמתי את השייק במקרר וסיימתי את חלקי באוכל לבוקר. בינתיים.

וחשבתי על יעלי
יעלי, אם הייתי צריכה לסכם אותך בשלוש מילים הייתי אומרת שאת קשובה (כמהות), נוכחת (כשאיפה) ועניינית (כפעולה). ומה שקרה לך אתמול הוא דוגמה מאוד טובה של התמצית המסוימת הזו שלך וזה מעורר בי השראה.
<וכמובן שאת הרבה יותר מזה וזה נכון לרגע הזה ובלה בלה בלה. לא צריך להסביר לך, נכון?>

[תפילה_לאם*]

כותבת איזה הרהור שמתנסח עם הכתיבה ולא מתקשר במיוחד לדיונים האקטואליים:
<ולא מתנצלת על כך. רק מבהירה.>

מצד אחד,
אני מרגישה שכמה שהתקדמתי וכמה שאוסיף עוד ואתקדם, בסופו של דבר, התזונה הטובה שלי תלויה הרבה מאוד ב"החזקה". כוח רצון. משמעת פנימית.
יש תקופות שפחות אתפתה לשטויות. ובתוך תקופות יש זמנים שפחות אתפתה לשטויות. ואז פחות מורגשת ה"החזקה".
בהזדמנויות אחרות אני מתפתה, ואז או שמממשת (נגיד שלא אוטומטית ללא מחשבה אלא לאחר היסוס והתלבטות אבל בכל זאת מרגישה שנכנעתי ותרצתי לעצמי תרוצים קלושים) או ש"מתגברת", "מחזיקה". וזה מעייף.
וגם אם לא מכניסה לתוכי שטויות לפי הגדרותיי הישנות - כיום מחשיבה גם תפוחי אדמה או גבינה צהובה כשטויות ויכולה למצוא את עצמי אוכלת מהם יותר ממה שהייתי רוצה (א... שואף לאפס?).
וחלק מאי שביעות הרצון שלי מהתזונה שלי הוא ש... שיפרתי אותה. כמה מצחיק! כי אז יש הרבה יותר מאכלים, שבעבר היו "אוכל טוב" או לפחות "בסדר" ועכשיו מוטלים בספק, וכך יש יותר אופציות ל"נפילות".

מצד שני,
ניסיון העבר מלמד אותי שהתחושה הזאת של הקושי יכולה להתחלף ביום מן הימים.
ובכל זאת, כרגע קשה.
ומצד... רביעי (?), יכולה לשער שחלק מהקושי הוא התנאים הרחוקים מאופטימליים שאני אמורה לדאוג בהם לתזונתי, ובעז"ה כשבשנים הקרובות העומס יתרופף קצת, ולא נחיה במתכונת של כיבוי שרפות ושל דרוג סדרי עדיפויות שבראשו יש יותר מדי סעיפים שזועקים "דחוף וחשוב", יהיו לי תנאים נוחים יותר להזנה שלי, ואז יהיה גם קל יותר.

[גנום*]

"שאלי מה שבא לך" - תודה גוגוס (איך מצטטים כשכותבים בטבלט?!)
אז השאלה היא כזו: בני הבכור, בן שלוש וחצי, הפך בחצי השנה האחרונה לבררן קיצוני באוכל. מוכן לאכול אולי 5-6 סוגי מאכלים. לא מוכן לאכול ירקות חוץ ממלפפון ועגבניות (וגם זה דורש סוג של שוחד, מיד אגיע לזה). מוכן לאכול בשמחה את כל סוגי הממתקים אבל-וזה משמח אותי ביותר-אין לו שום "אישיו" עם ממתקים. הם לא מהווים עבורו אובססיה או תשוקה חריפה, ובד"כ הוא נהנה יותר לקנות אותם מאשר לאכול אותם. אני מאפשרת לקנות בערך פעם-פעמיים בשבוע, ולרוב זורקת אותם אחרי שנשארו לא נגועים. אין לי בעיה להמשיך ולקנות שקית של חטיף בשבוע ולזרוק אותה, אם זה גורם לזה שהוא לא יאכל אותה...
ובחזרה לאוכל. גוגוס: הזכרת בעבר שאת לא פורשת פה את עמדתך האישית בקשר לאוכל וילדים כי היא לא "באופנית"; אבל שתכתבי אם יהיה מי שמעוניין לשמוע. אז אני! אני! אני רוצה לשמוע (:

[יעלי_לה]

בדרך כלל, אחרי זה אני עוד שותה לפחות חצי ליטר שייק ירוק.
תגידי, בדרך כלל, כמה זמן לוקח לך לשתות חצי ליטר שייק ירוק?
החלטתי לא להכין לי שייק היום כי שמתי לב שאני שותה אותו די מהר, לא רק יחסית לזמן שהיה לוקח לי ללעוס את כל זה (ברור), אלא גם בכלל, פשוט מהר, מהר יותר משהייתי רוצה. ובדרך כלל אני שותה יותר שייק ממה שאני באמת צריכה.
אולי מחר אני אנסה להכין שייק ולשתות אותו לאט. היום כנראה אוותר.

קשובה (כמהות), נוכחת (כשאיפה) ועניינית (כפעולה).
זה אשכרה מבנה של ימימה D-:
כיף להיות מסוכמת ככה, תודה... <ובלה בלה בלה. לא צריך להסביר לך, נכון? ברור>

[תפילה_לאם*]

ובדרך כלל אני שותה יותר שייק ממה שאני באמת צריכה.
ואני ניסיתי היום להכין בלי אגוזים, כמו שהייתי מכינה פעם. והיה לי מוזר מדי, שתייתי מדי. והוספתי קשיו ושקדים.
גם אצלי משהו משובש עם השייק. כמות לא מותאמת. כאילו אם אני לא זוללת עוגות, מפנה את הפעולה הזאת אל משהו אחר.
היום הכנתי פחות מבדרך כלל (בעיקר כי ככה יצא). נראה אם תהיה השפעה על המשך היום.

[יעלי_לה]

כבכל בוקר, קמתי עם חשק עז לאכול, כרוך בעצבנות מסוימת.
ככה אני כמעט תמיד. חייבת לאכול משהו די מוקדם.
אכלתי תפוז. וזה לא הספיק לי. אכלתי חופן קטן של אגוזים.
אני חושבת שרעב כבר לא היה שם, אבל העצבנות נשארה, אז אכלתי עוד חופן אחד, והתבוננתי בזה. ואז שוב.
אין לי תובנות מיוחדות.
בעצם, אולי תובנה: יש לי מין הרגל כזה או קיבעון מחשבתי שארוחת בוקר ממושכת מול אותיות זה משהו שבלעדיו אי אפשר להתעורר כמו שצריך (ירושה מאמא שלי). בעצם הצורך באוכל סופק לפני הצורך באותיות, אבל מכיוון ששני הדברים כרוכים זה בזה, אכלתי עוד 2 חופנים של אגוזים.
אז אולי מחר אנסה לעשות את זה אחרת...
לא. אין מצב. ארוחת בוקר ואותיות זה שני דברים שאסור לנתק.
בכל אופן לא מחר. זה צעד קיצוני, ואני רק בתחילת הניסוי. אולי בהמשך...

בינתיים כבר צהריים, היה לי בתכנון לחתוך לי סלט, אבל לא בא לי כלום חוץ מעוד תפוז, אז זה מה שאכלתי.
ועכשיו אני יוצאת להליכה, ובטח אחזור רעבה.

[יעלי_לה]

כמות לא מותאמת
אני חושבת שאחת הבעיות היא שאם לא שמים כמות מספקת של רכיבים, הבלנדר לא לוקח, וככל שעובר הזמן פחות כיף לשתות את זה.

[תפילה_לאם*]

לא. אין מצב. ארוחת בוקר ואותיות זה שני דברים שאסור לנתק.
איזו חמודה את.
תסתכלי על חצי הכוס המלאה: לפחות את לא אוכלת בייגלה או עוגיות בצורת אותיות. D-:

_בינתיים כבר צהריים, היה לי בתכנון לחתוך לי סלט, אבל לא בא לי כלום חוץ מעוד תפוז, אז זה מה שאכלתי.
ועכשיו אני יוצאת להליכה, ובטח אחזור רעבה._
נראה נהדר!

[יעלי_לה]

(עכשיו אני מרגישה במנת יתר של תפוזים. מתנחמת לפחות בזה שהם באו ישר מהעץ שלי)

[גוגוס*]

יעלי, התיאורים שלך זה תענוג ונורא כיף לקרוא.
תמשיכי.

רק הערה קטנה אחת על זה - בטח אחזור רעבה.
הייתי משחררת את ההנחה המוקדמת, גם אם את מכירה את עצמך היטב. סתם כדי להשאיר פתח לשינוי.

ולגבי האותיות - זה באמת מאיים לנתק את זה?
מה יקרה אם זה יקרה?
תנסי פעם ותראי?

[אמא_צעירה*]

ולגבי האותיות - זה באמת מאיים לנתק את זה?
שיעמום.
אפילו בעלי כבר התרגל שאני עם אותיות
>עונה בנוסף ליעלי<

[יעלי_לה]

הייתי משחררת את ההנחה המוקדמת, גם אם את מכירה את עצמך היטב. סתם כדי להשאיר פתח לשינוי.
באמת חזרתי רעבה. אבל את צודקת כמובן.

ולגבי האותיות - זה באמת מאיים לנתק את זה?
מאיים.
ארוחת בוקר עם אותיות זה ב-DNA שלי, חלק מהזהות שלי.
מה יקרה אם זה יקרה? אצטרך להיות מישהי קצת אחרת... (לא שזה כזה נורא, אבל כרוך בהכנה נפשית מסוימת, לא בטוח שיכולה לנסות את זה מחר בבוקר)

--

כאמור חזרתי רעבה, הכנתי לי סלט 5 צבעים עם אבוקדו ופורטובלו וגרעיני פשתן וצימוקים, ממש טיפ-טיפה מכל דבר אבל יצא סלט בינוני פלוס.
היה טעים נורא וגמרתי הכל.
עכשיו מסופקת מאוד.

[יעלי_לה]

שיעמום.
אצלי זה לא זה, אין לי בעיה להשתעמם בזמן האוכל בארוחות אחרות (לא שהילדים מאפשרים את זה).
האמת שזה משהו מדורות קודמים ואולי באמת הגיע הזמן להשתחרר מזה, כלומר מהכבילוּת לזה.

[אמא_צעירה*]

משהו מדורות קודמים
אצלי זה בכל הארוחות.
בסעודות שבת אני משננת את התוויות שעל הבקבוקים, אבל אל תבחני אותי

ואולי נערוך מבצע תמיכה בגמילה מהכבילוּת לזה
בעלי ישמח

[גוגוס*]

_ארוחת בוקר עם אותיות זה ב-DNA שלי, חלק מהזהות שלי.
מה יקרה אם זה יקרה? אצטרך להיות מישהי קצת אחרת... (לא שזה כזה נורא, אבל כרוך בהכנה נפשית מסוימת, לא בטוח שיכולה לנסות את זה מחר בבוקר)_
יכולה לומר לך שאצלי, כאשר משהו מוצא את דרכו למילים כאלה (אפילו... ריקוד, שהוא באמת כזה ) אני מייד שואלת - באמת? באמת באמת?
כי זו מן הנחה חזקה כזו, ואני לא מתה על כאלה.
ואם להיות פרקטית לרגע - הכנה נפשית נדרשת רק אם את מניחה שבוקר אחד "בלי" הוא בהכרח תחילת הדרך לחיים שלמים בלי, או לעקירת מרכיבי זהות החוצה ממך.
אבל אם בוקר אחד בלי הוא רק בוקר אחד בלי, התנסות, וזהו, אז זה לא דורש שום הכנה נפשית אלא רק מבט מסוקרן.

[גוגוס*]

שיעמום.
אין חיה כזאת לדעתי.
מתחת לשעמום מונח משהו אחר שברוב המקרים שווה בדיקה.

[גוגוס*]

_אני מרגישה שכמה שהתקדמתי וכמה שאוסיף עוד ואתקדם, בסופו של דבר, התזונה הטובה שלי תלויה הרבה מאוד ב"החזקה". כוח רצון. משמעת פנימית.
יש תקופות שפחות אתפתה לשטויות. ובתוך תקופות יש זמנים שפחות אתפתה לשטויות. ואז פחות מורגשת ה"החזקה".
בהזדמנויות אחרות אני מתפתה, ואז או שמממשת (נגיד שלא אוטומטית ללא מחשבה אלא לאחר היסוס והתלבטות אבל בכל זאת מרגישה שנכנעתי ותרצתי לעצמי תרוצים קלושים) או ש"מתגברת", "מחזיקה". וזה מעייף.
וגם אם לא מכניסה לתוכי שטויות לפי הגדרותיי הישנות - כיום מחשיבה גם תפוחי אדמה או גבינה צהובה כשטויות ויכולה למצוא את עצמי אוכלת מהם יותר ממה שהייתי רוצה (א... שואף לאפס?).
וחלק מאי שביעות הרצון שלי מהתזונה שלי הוא ש... שיפרתי אותה. כמה מצחיק! כי אז יש הרבה יותר מאכלים, שבעבר היו "אוכל טוב" או לפחות "בסדר" ועכשיו מוטלים בספק, וכך יש יותר אופציות ל"נפילות"._
תפילה יקרה, ציטטתי הכל כדי שתוכלי לקרוא שוב בקלות ולראות איך כל הטרמינולוגיה "ישנה". זה ששמים אותה במרכאות זה נחמד מאוד אבל עדיין...
פיתוי, נפילות, טוב (שגוזר את הרע) וגם החטאים מתחבאים בפנים גם בלי שם מפורש.
זו גם טרמינולוגיה מאוד דתית

בגלל שגם את יודעת שבעצם בעצם זה הכל נוזלי ויכול להשתנות, אני מציעה לך רק להתבונן על זה. על בחירת המילים ומה שהיא אולי משקפת.
אולי את בתקופה כזו?
אולי בא לך לקטר?
אולי בא לך להיות מסכנה?
אולי לא מתחשק לך כרגע לראות דווקא את הטוב?
אולי משהו אחר שבכלל לא קשור...

ולנסות לראות איך המצב הכללי שלך משתקף דרך המבט הנוכחי שלך על התזונה שלך כיום, ולחפש שינוי או תנועה במצב הכללי.
קראתי אותך ומה שהרגשתי זה שאת משוחחת עם עצמך על משהו אחר מהנושא הגלוי. אבל הי, זו הפרשנות שלי שבאה מתוכי. יכול להיות שפספסתי לגמרי.

[גוגוס*]

תגידי, בדרך כלל, כמה זמן לוקח לך לשתות חצי ליטר שייק ירוק?
תלוי אם אני שותה אותו עם אותיות או בלעדיהן
לרוב - לא הרבה. כמעט תמיד זה בעצם יותר מדי.

_החלטתי לא להכין לי שייק היום כי שמתי לב שאני שותה אותו די מהר, לא רק יחסית לזמן שהיה לוקח לי ללעוס את כל זה (ברור), אלא גם בכלל, פשוט מהר, מהר יותר משהייתי רוצה. ובדרך כלל אני שותה יותר שייק ממה שאני באמת צריכה.
אולי מחר אני אנסה להכין שייק ולשתות אותו לאט. היום כנראה אוותר._
גם אצלי האתגר הוא לשתות את השייק במודעות, והנה ניסיתי את זה בדיוק היום בגלל הניסוי הכללי שכאן.
הכל של החצי ליטר היתה מלאה. התחלתי לשתות (שייק ראשון מזה בערך שבוע) והרגשתי את עצמי מתמלאה חיוניות. ממש זרמה לי חיוניות בדם והרגשתי את זה.
מתישהו הרגשתי שמספיק ועצרתי. בערך שליש כוס שתיתי.
ואז רציתי שוב את תחושת החיוניות הזו ושתיתי עוד וידעתי לומר בקלות רבה - זה בעודף. אז הפסקתי.
לעשות את זה על בסיס יומי ידרוש ממני בהתחלה לא מעט תשומת לב אבל אני אנסה.

שייק, וכל מה שטחון, יוצר שיבוש ברור מאוד. זה מחיר ידוע של השייק אצלי ואני בהחלט אנסה למזער אותו בקרוב.

[אמא_צעירה*]

_אולי את בתקופה כזו?
אולי בא לך לקטר?
אולי בא לך להיות מסכנה?
אולי לא מתחשק לך כרגע לראות דווקא את הטוב?
אולי משהו אחר שבכלל לא קשור.._
ציל, אני חושבת שאקח אותך יום אחד לעבוד איתי על מודעות מדוייקת ויפה כמו שלך.
איך את תמיד יודעת לשאול את השאלות היפות והנכונות האלו?

ואגב (אבטן ) אני כל הזמן נופלת שוב למצבי הרוח הנפולים והשפופים האלו. התחלתי לחשוב שמצבי הרוח הטובים הם רק כיסוי מלמעלה...
מה עושים כדי באמת להרגיש יותר חיונית, מלאת שמחה וכו...

[גוונים*]

אם בא לך לשתף מה היו המלוחים - הסתקרנתי.
מלוחים מהזן הנחות ביותר. בולגרית למריחה של גד - הפסקתי באמצע, היה פשוט בלתי אכיל!
ו..(כן, אני לא מתפדחת להגיד את זה, גם לא בדף הזה!) צ'יטוס - אכלתי עד הסוף וכל ביס אמרתי לעצמי שזה נורא מלוח, הרבה יותר ממה שזכור לי. והיה לי נעים להרגיש שזה כבר לא טעים לי. פעם הייתי מכורה לצ'יטוס ופרינגלס, זה היה הכי טעים בעולם והנחמה האולטימטיבית. ואז הפסקתי לקנות כי מהראש החלטתי להמעיט בג'אנק אבל עדיין זה נתפס אצלי כטעים שאני פשוט מגבילה. בהריון אכלתי קצת, בלי יסורי מצפון, היתה לי תקופה (בהתחלה) של צורך במלוח וגם היה קשה והיה צריך כל מה שאפשר כדי להעביר את הקושי. היום, אני לא מכורה אבל עדיין נופלת שם (כן, טרמינולוגיה ישנה) עובדה שקניתי את זה. אבל התגלית היתה עכשיו שזה לא טעים גם בגוף. לא סתם שאני לא אוכלת את זה בגלל החלטה מהראש, עכשיו גם הגוף אומר את זה.

וכבר למדתי על בשרי שלא בעונה הם פשוט לא טעימים.
אבוקדו לא בעונה לא רק לא טעים אלא גם אף פעם לא מגיע לבשלות. הוא קשה ומיד הופך לרקוב (לפעמים באותו אבוקדו יש חלק קשה מדי וחלק כבר רקוב).
אחרי לא מעט אכזבות הפסקתי לקנות לא בעונה ולהתענג באמת (ולהגיד שהחיינו) כשמתחילה העונה (עכשיו פחות או יותר - איזה כיף!)

בעקבות השיחה שלכן, תפילה וגוגוס (תפילה, אני כל כך מזדהה עם הרבה ממה שכתבת) עלתה לי מחשבה שבזמן האחרון אני הרבה פחות מגדירה את המצב התזונתי שלי,
אני במן סטייט אופ מיינד קבוע ש זה הכל נוזלי ויכול להשתנות_ או שאולי זה מן ערפל עייפות קבוע שגורם לזה, אבל אני מרגישה שזה ממש לטובה.
לא שופטת אפילו רגעים מביכים עיין ערך לאכול צ'יטוס פתאום באמצע החיים.
לא יודעת אם זה טוב או לא (כאמור לא שופטת) אבל בהחלט יש רגעים שאני מרגישה שכל הרעיון הזה, של תזונה חיונית או מזינה או בריאה או מיטיבה (מה שאני תופסת כתזונה כזו) הולך ומתרחק ממני (ואולי בגלל זה גם פחות פעילה בדף הזה?) וזה קצת מצער אותי אבל אני גם קצת אדישה לכל זה.
בגלל זה שימח אותי לגלות את שני המלוחים מדי הנ"ל ועוד יותר מזה שימח אותי שאני שמחה.
כלומר שאיפשהו ואיכשהו לא ירדתי מהדרך הזו, אני עדיין צועדת בה, גם אם קשה להבחין בזה לפעמים בכאוס הזה של החיים.

[נוודית*]

לחשוב על אוכל
פעם האמנתי שאני לא אוהבת לדבר (ולחשוב) על אוכל, תזונה. זה לא מעניין אותי יותר מידי, וזה בזבוז זמן. עקרונית זה עדיין נכון. אני לא אנינת טעם במיוחד, ובטח לא foodie. אבל למדתי, עם הזמן (ובליווי הנהדר של גוגוס) שלקרוא, לדבר ולחשוב על התזונה שלי זה מהותי לגמרי, וזה קשור לכל דבר אחר בשלם שלי. הפנית תשומת הלב שלי לתזונה, הפכה אותה, לאט אבל מהר, מתזונה מוזנחת, במקרה הטוב, ופוגענית (בעצמי) במקרה הפחות טוב, לתזונה מטפחת (את עצמי!).

[מיכל_בז*]

גוגוס, אני לא יכולה בלי להתנצל. זה חלק מהמהות שלי! וזה לא רע, אני אדם מנומס שמתנצל שהוא לא קרא את הכל עד כה אלא סתם מעדכן.
(כמה חיכיתי להיות אמא עסוקה שלא יכולה לדגור על באופן כל היום!)

טוב, עניין האכילה המועטה לא עובד לי. ההיפך, הוא מלחיץ אותי ואז אני אוכלת יותר. מה שעובד לי זה לא לאכול גלוטן. אז לא אכלתי איזה שבועיים גלוטן ונורא בקלות, לא הזיז לי בכלל. אבל לא רזיתי! ואני רוצה לרזות, נמאס לי משומן ההריון. (חיח! הייתי בהריון!אני רגילה לכתוב בדף הזה עוד לפני שהתחתנתי, זוכרות? זה ממש מסע במנהרת הזמן...) אז חזרתי לאכול גלוטן. וזה גם לא ממש הזיז לי. אז הפסקתי שוב לאכול גלוטן. וברור לי שהגלוטן שהפך פתאום לנון אישיו הוא אכן לא העניין אבל לא ברור לי מה בדיוק תוקע אותי, רק שאני תקועה.

[טלי_ב*]

מעדכנת על עניין האכילה המועטה -
אז לא ממש החלטתי בשום שלב לנסות את זה, אבל זה נתקע לי בראש ולכן נוסה בכל זאת.
גם הסתדר עם סוג היום שהיה, פחות או יותר.
(יותר כי הייתי עסוקה ובתנועה, ולא עסוקה מול המחשב, אבל פחות כי לא אכלתי מספיק אוכל מזין בגלל התארגנות חלקית בלבד, ובסוף אכלתי קצת ג'אנק. אבל זה עדיין על קטגוריית ה"קצת").
במשך היום לא הרגשתי שאני מרעיבה את עצמי בכלל, אבל כן הגעתי לארוחת הערב רעבה מאוד, ואכלתי לא-קצת, אבל גם לא הרבה.
מצד שני, סיימתי לא מזמן את ההשכבה והחיפוש אחרי מתוק, שיעלי לה כה היטיבה לתאר, עדיין שם.
זהו להיום, לילה טוב לכן.

[אמא_צעירה*]

רק שאני תקועה.
מיכל, בדקת את בלוטת התריס? תת פעילות עלולה לגרום לבעיות בחילוף חומרים.
אמא שלי תקופה ארוכה ניסתה לרזות עד שגילתה תת פעילות בב"התריס, וברגע שהבעיה טופלה היא החלה לרזות.

טלי, בהצלחה הלאה

[תפילה_לאם*]

אז לא אכלתי איזה שבועיים גלוטן ונורא בקלות, לא הזיז לי בכלל. אבל לא רזיתי! ואני רוצה לרזות, נמאס לי משומן ההריון.
מהנהנת בצער.

[תפילה_לאם*]

מדד החיוניות שלי:
האם אני רוצה לתת את המאכל הזה לתינוקת שלי?
(סלט פרות, שאינו בן יומו, שרוי במיץ תפוזים מפוסטר - לא! )

[יעלי_לה]

אתמול אחרי הסלט הייתי ממש מלאה. כמעט מדי, יחסית למטרות הניסוי.
בארוחת הערב לא הייתי כ"כ רעבה אבל העדפתי לאכול ולא להגיע לאחרי-ההרדמות עם החור בבטן.
הכנתי קציצות תרד טבעוניות אפויות, ואכלתי חמש (קטנות). זה היה אחת יותר מדי.
בהחלט הגעתי לאחרי-ההרדמות שבעה ומסופקת, כמו שרציתי, ולא היה לי צורך להכניס לפה שום דבר.

היום בבוקר ירדתי לקניות מוקדם, בלי לאכול לפני.
אז עברתי בַּבית-קפה של הטבעיים וקניתי לי שייק ירוק לדרך.
זה כוס של משהו כמו 300-350 מ"ל. והם עושים שייק פחות כבד ממה שאני רגילה.
שתיתי אותו לאט לאט, בלי אותיות (אבל קצת תוך כדי נהיגה), על פני שעתיים וחצי בערך (עם הפסקה לקניות באמצע).

תובנות ביניים:
אני בתשומת לב גדולה על הכמויות, אולי יותר מאשר על תחושות הרעב והשובע.
יוצא שאני אוכלת מעט, אבל לפעמים אפילו זה יותר מדי. כמו עם הקציצת תרד העודפת אתמול.
וגם הבוקר, השני שלוקים האחרונים של השייק נשתו כי הם היו השניים האחרונים, לא כי הגוף שלי ביקש אותם.
בינתיים התוצאה הכי טובה שיש לי מזה היא שאני מאוד מפוקסת על אוכל חיוני.

[אמא_צעירה*]

מאוד מפוקסת על אוכל חיוני.
כיף לך!!
אני בינתיים מתמקדת בשטיפת מוח איטית וממוקדת אז תמשיכו לעדכן.
משתדלת לא לאכול מוגזם כמו שאני רגילה (נשאר מגיל ההתבגרות דודה שלי עוד זוכרת איך שאמרתי לה כמה וכמה פעמים אז, שאני אוכלת ואוכלת ולא שבעה...)

[נוודית*]

יעלי, זה נשמע ממש טוב. אני חושבת שזה תהליך עדין שלי כיול. קצת יותר מידי, קצת פחות מידי, מתנדנדים הנה והנה, עד שמגיעים למשהו נעים ומדויק. שגם הוא כמובן זמני, כי טוב לעכשיו ואולי ישתנה מחרתיים. אבל נדמה לי שנהיים יותר טובים בזה עם הזמן

[יעלי_לה]

רגע, רוצה לחדד (הייתי עורכת אבל לוקח לדף שעות לעלות לי במצב עריכה, גוגוס לתשומתך):

מה ששמתי לב, ואני שמחה ששמתי לב כי אז יש לי אפשרות לשנות את זה, הוא שבבואי לשתות למשל את 2 השלוקים האחרונים של השייק, במקום לשאול את עצמי אם הדוף שלי מבקש אותם, שאלתי את עצמי אם זה עדיין ייחשב מעט.
איזו מצחיקולה

ולא רק שאני מאוד מפוקסת על אוכל חיוני, גם די חזרתי לתפריט של לפני האפיזודה ההיא של החוסר שינה, כלומר משהו טבעוני+דגים כזה. עכשיו ממש מזעזע אותי לחשוב על כל הדברים שדחפתי לעצמי בכמה ימים עד שלשום, כל מיני דברים עם ביצים, אייייכס
וזה מעניין ומצחיק כי לפני שהפסקתי להיניק, התזונה שלי היתה ממש מבוססת על חלבונים ושומנים טובים, עם המון ביצים.

[יעלי_לה]

אני חושבת שזה תהליך עדין שלי כיול. קצת יותר מידי, קצת פחות מידי, מתנדנדים הנה והנה, עד שמגיעים למשהו נעים ומדויק. שגם הוא כמובן זמני, כי טוב לעכשיו ואולי ישתנה מחרתיים
לגמרי.
אבל בגלל זה הוספתי את ההערה האחרונה על התשומת לב, כי היא באמת לא היתה בדיוק במקום הנכון.

[יעלי_לה]

מעניין ומצחיק
לא כי זה לא ברור, זה ברור כמובן. אבל עדיין

[נוודית*]

יעלי, אני חושבת שאם את בהלך רוח שמפרש נכון את הניסוי, (ואני משוכנעת שאת אכן בו), אז השאלה "האם זה עדיין נחשב מעט", היא סוג של קוד עצמי, אישי ל "האם הגוף שלי מבקש". כי הרי ה מעט אינו מדיד בשום צורה מלבד הצורך והרצון של הגוף שלך. וזה נחמד, ואפילו קצת ערמומי, להגיע לתשומת הלב הזו למה שהגוף רוצה - אבל מכיוון אחר. כביש עוקף. הניחוש שלי שעל זה הניסוי הזה סובב

[הולכת_והרוח_בפניי*]

כרגיל, קוראת שבועיים אחורה, בלגימות גדולות-גדולות.
ראשית, רציתי לחלוק איתכן שיש בצום משהו שמפחיד אותי, שמאיים עלי, משהו שאני לא יודעת לשים עליו את האצבע, אבל הוא הישרדותי כמו החשש שלי מקור. צום יום כיפור תמיד פוגש אותי בחשש, וכדי לצלוח אותו בלי להתסכל על השעון כל 5 דקות ולא להיות מרוכזת בסבל, אני צריכה מיקוד מנטאלי שהוא לא פשוט. והייתי רוצה גם להבין מאיפה החשש (איבוד שליטה?) וגם לפטור את עצמי ממנו, כי הוא לא פיזיולוגי. הרי כשאני חולה, אני לא אוכלת ואני לא מרגישה שאני סובלת בגלל זה, אני פשוט לא רעבה. זו מין שאיפה שקיימת אצלי מאז שקראתי את "סידהרתא" של הרמן הסה, שהגיבור שלו יודע בין היתר לחשוב, לצום ובטח עוד משהו ששכחתי, וחשבתי - זה נראה לי כלי עצום לגיבוש שלוות הנפש.
וגם - לוקחת את המשפט הזה מהדף כאן, כי הוא עצום בעיניי: מה יקרה אם זה יקרה? אצטרך להיות מישהי קצת אחרת... איזה מדהים זה היה אם יכולתי להפוך למישהי אחרת, נניח מדי תקופה, כשהייתי רוצה. לא מתוך רצון להשתנות ממי שאני עכשיו, אלא מתוך תחושת ההרפתקה של להשיל מעצמי זהות אחת, דפוסי המחשבה, ההרגלים, הדרך שבה היא הולכת -והופ, להפוך למישהי אחרת, במסע אחר. תחושת סקרנות, רעננות, זו האסוציאציה שלי.

[נוודית*]

אם יכולתי להפוך למישהי אחרת
את יכולה, מה מונע ממך?

הפחד מהצום מובן מאד. צום יום כיפור הוא לדעתי נקודת התייחסות לא טובה. חבל שאין שתי מילים נפרדות, כי זה סיפור אחר בכלל. קודם כל - שותים. זה הבדל עצום. דבר שני, יום כיפור מיועד לעינוי הנפש על ידי עינוי הגוף. וזה מצליח. זה רחוק מהאופי וההרגשה של "צום עם מים" כמו מזרח ומערב.
אם צום מסקרן אותך בכל זאת, את יכולה פשוט לחשוב על זה מידי פעם. להתרגל למחשבה על זה. על צום ועליך.

[פלונית*]

מה מונע ממך? זיכרון הדברים של האני הנוכחית. כדי להפוך למישהי אחרת, אני צריכה לחשוב ולהגיב כמו המישהי האחרת. היות ולא ניתן לדמיין את התגובות ואת המחשבות בכל המצבים העתידיים, מה שעולה ברגע האמת הלא מתוכנן - הוא הישן, הקיים, שגורר את כל המערכת אחריו אחורה. אבל חוץ מזה - אני מאמינה שאני יכולה, ולשם בדיוק פניי

אם צום מסקרן אותך בכל זאת, את יכולה פשוט לחשוב על זה מידי פעם. להתרגל למחשבה על זה. על צום ועליך. מחשבות עלי צמה? עלי צמה ולא סובלת? משהו אחר?
(הולכת עם הרוח)

[נוודית*]

הולכת - בכל מקרה אנחנו הרי הסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו שאנו. זו לפחות נקודת מבט אחת להסתכל על הקיום שלנו, והיא בטח לא המופרכת מכולן אז אפשר לשנות את הסיפור. כל מה שאמרת לגמרי נכון. גם הקושי, וגם האמונה. בסוף, זה הכל עניין של דמיון.

בקשר למחשבות על צום - כן. למשל. וכל מה שיבוא לך לראש. אני לא מתכוונת שתקחי יום ריטריט ובו "תחשבי על צום". סתם, שחקי עם זה בראש. מידי פעם. תטעמי את זה (אולי זה מוזר בהקשר של צום...). זה מתחבר לשורה הקודמת בטבעיות - דמייני את זה. היי האחת הזו שצמה, כמו סידהרתא. אני חושבת שזה דווקא גרעין טוב לתרגול של הדמיון.

[יולי_קו]

אני, רק שאלה קטנה...
אז את בעצם מתנגדת ליבוש מזון?
אמא שלי סיפרה לי היום שהיא קנתה מכשיר ליבוש מזון לפני חודש.
את מסכימה להרחיב על הנושא?
במיוחד כי גם אבות אבותינו אכלו פירות שהתייבשו באופן טבעי (צימוקים ושו''ת).

[גוגוס*]

וואו, כמה נכתב...
אני אלך אחורה לאט לאט וכמה שאגיע, אגיע.

אז מתחילה עם יוליקו והמזון המיובש.
לפני הכל - אני לא מתנגדת לכלום. אני שמה לב.
שמה לב שמזון מיובש הוא לא מזון שלם ולכן, כקו מנחה, פחות עדיף. האיזון שלו הופר.
זה בעיקר גורם לי להיות בתשומת לב למה שהוא עושה לי, עד כמה הוא נעים לי בגוף (ולא רק על בלוטות הטעם...) ועד כמה אני נמשכת אליו בעיתות מצוקה רגשית ועד כמה קל או קשה לי להפסיק לאכול ממנו לפי רצוני.
המתיקות/מליחות שלו לרוב משבשת אותי ולכן אני ממעטת.

במיוחד כי גם אבות אבותינו אכלו פירות שהתייבשו באופן טבעי (צימוקים ושו''ת).
ראשית, אבות אבותינו (מי? הציידים לקטים? החקלאים? אולי השימפנזים?) בטוח לא אכלו צימוקים מכוסים בשמן דקלים כמו שאנחנו אוכלים...
שנית, בתפישה שלי, אבות אבותינו ואמהות אמהותינו הם לא מדד לכלום. הם בעיקר עונים לי על השאלה מה אפשר לעשות בתנאי מחסור, עונתיים או כלליים, כדי להחזיק את הגוף במצב סביר, סדר גודל של שישים וכמה שנים (במקרה הטוב...), כי אז מתים ממילא.
אני מתכננת לחיות הרבה יותר ולשמחתי יש לי שפע אינסופי ושום תחושה של מחסור או מצוקה.

[גוגוס*]

הדיון בצום - אני אישית בעד שמה שמרתיע עד כדי כך יישאר במחבוא שלו.
הייתי הולכת לדמיין לי את עצמי צמה (או עושה משהו אחר שמרתיע אותי) רק אם יש בי סקרנות של ממש אל הדבר.
כלומר, אם זה משמח אותי לדמיין אותו ונותן לי הרגשה של צעד בדרך לשם.
אבל זה דמיון שמטרתו להתגבר על הרתיעה - אז לא כדאי בכלל.

אני די בטוחה שלזה התכוונה נוודית אבל חשבתי שיהיה נכון לדייק את האבחנה כדי שהרעיון היפה של הדמיון יהיה שימושי.
המניע לבחירה בכלי הוא חשוב. והתגברות היא לא מניע טוב לדעתי.

כדי להפוך למישהי אחרת, אני צריכה לחשוב ולהגיב כמו המישהי האחרת.
מה פתאום שתהפכי למישהי אחרת? ועוד אחת נהדרת כמוך?
תישארי מי שאת.
במקום שבו את חושבת מחשבות כאלה - לעצור ולבדוק ולשחרר לחופשי.
את כותבת שזה נותן הרגשה של רעננות וסקרנות, אבל אני חושבת שמה שכתבת בהמשך מראה שזה לא בדיוק בא משם...
לבדיקתך, כמובן.

[גוגוס*]

_מדד החיוניות שלי:
האם אני רוצה לתת את המאכל הזה לתינוקת שלי?_
תפילה, נפלא!
ואני גם הייתי שואלת, מול משהו שאני יודעת מראש שהוא לא מי יודע מה חיוני, האם אני רוצה לתת את המאכל הזה לילדיי באופן קבוע.
כי השגרה חשובה מהמקרה הנקודתי ולפעמים חשוב לשים לב לזה.

[גוגוס*]

גוגוס, אני לא יכולה בלי להתנצל. זה חלק מהמהות שלי! וזה לא רע, אני אדם מנומס שמתנצל שהוא לא קרא את הכל עד כה אלא סתם מעדכן.
טוב, נו, דרלינג, לא על זה אנחנו מדברות.
היו פה כמה התנצלויות שגרמו לסבתי הפולנייה בת התשעים וכמה לשפשף את עיניה בתדהמה שמא קמו לה מתחרות אחרי שהיא היתה כבר בטוחה שהיא האלופה הבלתי מנוצחת.

ומיכל, מעבר למה שכבר אמרו לך - תנועה תנועה תנועה.
וגם כמויות (אולי, לבדיקה מתישהו)
וגם שעות אכילה ומה נאכל מתי
אבל בעיקר אני מהמרת על תנועה כרגע. וכן, אני יודעת שזה קשה עד מאוד אז אני לא חופרת לך שם.

[גוגוס*]

_אני כל הזמן נופלת שוב למצבי הרוח הנפולים והשפופים האלו. התחלתי לחשוב שמצבי הרוח הטובים הם רק כיסוי מלמעלה...
מה עושים כדי באמת להרגיש יותר חיונית, מלאת שמחה וכו..._
אמא צעירה, אפשר לעשות המון דברים.
את יכולה להתחיל מלחפש מה גורם לך שמחה באופן כללי. זה לא אומר שתרוצי למלא בזה את החיים שלך אלא שתשימי לב, תתבונני, תבדקי כמה הדברים האל בחיים שלך, תהרהרי קצת.
אל תעשי כלום.

ולעסקי התזונה - למזון יש קשר ישיר למצבי רוח.
רבים מאוד חווים נפילות של מצבי רוח באחת משתי קטגוריות או שתיהן (זה מאוד גס ככה אבל זה מוגש רק כחומר למחשבה והתנסות):
1) אכילה של סוכרים מעובדים (כולל דגנים) שגוררת גלים של מצבי רוח
2) מחסור בשומנים איכותיים שמאזנים אותנו כמו אגוזים וזרעים, אבוקדו, קוקוס וכו', ומי שאוכל מן החי - בבשר, חמאה וכו'...

[גוגוס*]

ולכל המתנסות האדירות שמשתפות פה - אפשר עוד?
את הניסוי שלי דחיתי קצת, אבל עכשיו אני מתאוששת ואולי אחזור אליו מחר.
היום עוד יום של קשב למשהו אחר.

[תפילה_לאם*]

צימוקים מכוסים בשמן דקלים
גם האורגניים מגיעים במעטפת הזאת? מה האינטרס של היצרן? ברק?

ואני גם הייתי שואלת, מול משהו שאני יודעת מראש שהוא לא מי יודע מה חיוני, האם אני רוצה לתת את המאכל הזה לילדיי באופן קבוע.
בהחלט.
וההסתעפות הנוספת שלי היא שעל יסוד התשובה לשאלה הנוגעת לתינוקת/ לילדים אני רוצה לבנות תשובה שמתייחסת אליי. כלומר, אם אני נחרדת לתת לה סלט פרות שעמד במקרר שלושה ימים ויותר ולכתחילה הוכן במיץ תפוזים מפוסטר, אז למה שאני אאכל דבר כזה, ועוד הרבה ממנו?! => השבוע לא קניתי את המיץ הנ"ל. הקינוח המתוכנן לסעודת שבת: פומלות.

_ומיכל, מעבר למה שכבר אמרו לך - תנועה תנועה תנועה.
וגם כמויות (אולי, לבדיקה מתישהו)
וגם שעות אכילה ומה נאכל מתי_
נדחפת כי רלוונטי גם בשבילי.
תנועה כהמלצה להרזיה? להחזיק תינוקת על הידיים רוב היום לא נחשב, מה?
שעות אכילה הן נקודה כאובה. לפעמים אני תוהה אם היה עדיף לדלג על ארוחה, אם הגעתי לאכול אותה מאוחר בערב/ לילה, אבל גם זה נראה לי לא בריא באופן קבוע.

את כבר מרגישה טוב, גוגוס? (אני מקווה!)

רק עכשיו ראיתי שהגבת להרהור שהעליתי [ וואו, כמה נכתב... ] - אז חוזרת לעיין שם, שם.

[תפילה_לאם*]

_ולנסות לראות איך המצב הכללי שלך משתקף דרך המבט הנוכחי שלך על התזונה שלך כיום, ולחפש שינוי או תנועה במצב הכללי.
קראתי אותך ומה שהרגשתי זה שאת משוחחת עם עצמך על משהו אחר מהנושא הגלוי. אבל הי, זו הפרשנות שלי שבאה מתוכי. יכול להיות שפספסתי לגמרי._

מעניין. כמובן שיש עניינים רבים שמעסיקים אותי, ואם אתאמץ אולי אוכל למצוא אנלוגיות כלשהן לנושא התזונה, אבל אנחנו פה לא בענייני מאמץ יתר, נכון?
על פניו התכוונתי באמת ובתמים לתזונה. (אבל אמשיך לגלגל את הרעיון המעניין הזה שלך בראש, ואולי משהו יצוץ בהמשך. בינתיים:)
לא נראה לי שאני רוצה להיות מסכנה . פשוט באמת קשה לי. אני מניחה שהקשיים מסביב, בעיקר העייפות, היעדר סדר היום/ זמנים שאני יודעת שאני קובעת מה לעשות בהם ללא הפרעה והתוספת של עמדתו של בעלי בנוגע להרדמת התינוקת, מעצימים הכול, אבל בשורה התחתונה: אני מוצאת את עצמי הרבה מאוד פעמים מסתובבת בסופר ומתאפקת בכוח/ במוח לא לקנות לי שוקולד.
(בסוכות דווקא קניתי - שוקולד מריר בתוספת טעם תפוז, שזאת ממש לא הבחירה הטבעית הראשונה שלי, ומצד אחד נהניתי ממנו, ומצד שני, לא גמרתי את כל הטבלה. היה משהו חיובי בחוויה הזאת, אבל בכל זאת היא מצריכה הרבה ערנות.)

[יעלי_לה]

מעדכנת

יצא שאתמול אכלתי לעתים די קרובות, לא חיכיתי בכלל שיציק לי
וכל פעם אכלתי לאט ובתשומת לב
הכל היה חיוני מבחינתי
ובסך הכל יצא מעט:
שייק ירוק (לא גדול ולא כבד) לאורך הבוקר, אח"כ 4 מטבעות קקאו (2 עיסת ו-2 חמאת), לקראת הצהריים 2 קלמנטינות, בצהריים גרגרים מאיזה רבע רימון, אחה"צ מין פת כזאת שאמא שלי מכינה מכוסמת ירוקה (זה משהו בין פיתה לקרקר) שמרחתי עליה רבע אבוקדו ואכלתי לצד חצי עגבנייה, לפנות ערב חצי מלפפון, בערב מעדן שהמצאתי מזמן ואני ממליצה עליו מאוד: בננה מעוכה מעורבבת עם איזה 2-3 כפות חמאת שומשום של אמרא. בלילה (אחרי ההרדמות) כלום.

הבוקר התחלתי בכוס* שייק ירוק (שתיתי אותו בלי אותיות), הלכתי לחוג תנועה, חזרתי ושתיתי עוד כוס של שייק ירוק (הפעם עם אותיות).
זה מרגיש לי סבבה.
תיכף יוצאת להליכה.

_{*רגילה, 200 מ"ל כזה}

[יעלי_לה]

עכשיו אפשר לערוך את הדף בקלות, תודה גוגוס!

[תפילה_לאם*]

כתבה ב-YNET על הסוכר המסתתר במזונות המעובדים:
ילד יקר, רוצה עוד קצת סוכר?
ציטוט מעניין מתוך הכתבה: "שניים או שלושה פירות ליום זה מספיק."

[תפילה_לאם*]

אח"כ 4 מטבעות קקאו (2 עיסת ו-2 חמאת),
מה, את אוכלת את זה ככה? לא טעים לי בלי המתקה.

איזה אוכל נהדר!

[גוגוס*]

גם האורגניים מגיעים במעטפת הזאת? מה האינטרס של היצרן? ברק?
הלכתי לבדוק אצלי על האריזה כי אני קונה אורגניים משובחים באופן מיוחד. שמן קנולה ושמן חמניות.
ברק ושימור אני חושבת. אולי גם מניעת הידבקות? לכי תדעי מה יש להם בראש, ליצרנים.

על יסוד התשובה לשאלה הנוגעת לתינוקת/ לילדים אני רוצה לבנות תשובה שמתייחסת אליי
הא, ברור. זו כל הפואנטה של השאלה בכל מקרה, לא?

הקינוח המתוכנן לסעודת שבת: פומלות
בהצלחה. תבדקי אם זה באמת נעים לך בגוף אחרי ארוחת שבת.
אני אישית (ורבים אחרים, האמת) לא מחבבת פירות טריים אחרי ארוחה כבדה. לוקח לזה איזה רבע ואז אני מרגישה שזה מאוד מרווה, וזה בעצם מה שרציתי אחרי המלח והמבושל, אבל זה לא נעים בבטן.

תנועה כהמלצה להרזיה?
לא. הרזייה בפני עצמה מעניינת אותי כקליפת השום, אם להיות כנה.
תנועה כמפתח לשיפור העיכול, בעיקר בעיקר כשאוכלים לא משהו או בשעות שלא נוחות לגוף.

להחזיק תינוקת על הידיים רוב היום לא נחשב, מה?
לצער רבות כאן, לא. וכשההחזקה נעשית בגוף מעוקם ובחוסר תשומת לב, זה אפילו גורם עוד יותר נזק.

לפעמים אני תוהה אם היה עדיף לדלג על ארוחה, אם הגעתי לאכול אותה מאוחר בערב/ לילה, אבל גם זה נראה לי לא בריא באופן קבוע.
הבחירה שלי היא תמיד לדלג. אכילת לילה זה משהו משבש בצורה בלתי רגילה לדעתי. הרבה מנגנונים שנדרשים לעיכול פשוט הלכו כבר לישון
סתם כמחשבה בסיסית - הרוק שלך פעיל בעיקר בשעות הדיבור והוא המשוכה הראשונה. בשעות מאוחרות את כבר מדברת הרבה פחות אם בכלל. וזו רק ההתחלה של כניסת המזון לגוף.
מצד שני, אני לא מניקה כבר כמה שנים...
אז תעשי את החשבון שלך.

על פניו התכוונתי באמת ובתמים לתזונה
ברור שכך. זה לא אומר שהמבט על התזונה לא מגיע ממקום אחר. הצפתי את זה כי אני רואה את זה קורה כאשר מנוסחות שאלות כלליות שיש בהן באופן בולט מאוד תמה נוכחת.
תמה גדולה היא לעולם לא במנותק או ממוקדת תזונה. כך, לדעתי ומניסיוני.

לא נראה לי שאני רוצה להיות מסכנה . פשוט באמת קשה לי
זה בדיוק העניין. האם את נותנת מקום לקושי הזה? באמת באמת?
כי במקום שבו את לא, בסוף יעלה הצורך להיות מסכנה ולזכות ברחמים. ההעדפה יכולה להיות לתת מקום לקושי ולבקש ולקבל אמפתיה.

אני מוצאת את עצמי הרבה מאוד פעמים מסתובבת בסופר ומתאפקת בכוח/ במוח לא לקנות לי שוקולד.
קחי לך את הפעם הבאה שזה קורה ותעמדי מול המדפים ותעצרי את המהלך הזה. תתבונני בשוקולד ותדברי איתו ועם עצמך. תזכירי לעצמך מה את רוצה וצריכה ונעים לך.
ובעיקר - תרפי.
אחר כך תעשי מה שאת רוצה, תקני או שלא.
לאט לאט, כל פעם כזאת מקרבת אותך.

[יעלי_לה]

מה, את אוכלת את זה ככה?
כן, וקבלי סטארט-אפ: כשהפעוט מבקש שוקולד, אני נותנת לו מטבע עיסת קקאו, והוא מבסוט.

[יעלי_לה]

הלכתי לבדוק אצלי על האריזה כי אני קונה אורגניים משובחים באופן מיוחד. שמן קנולה ושמן חמניות.
אני קצת בהלם.
אם כי יש בזה משהו נחמד, שומן מאזן את הסוכר לא?

אני אישית (ורבים אחרים, האמת) לא מחבבת פירות טריים אחרי ארוחה כבדה
גם אני ככה, וחוץ מזה פומלה זה פרי די כבד כשלעצמו (תרתי משמע ), מאוד ממלא. אם כבר פרי כקינוח, הייתי הולכת על משהו יותר קליל. ואם כבר אז כבר, גם יותר מתוק מפומלה. אולי אפרסמון?

[גוגוס*]

יעלי, איזה יופי לשמוע אותך. חוויות שממש עושות ללקק את האצבעות.
ואיך את מרגישה?

עכשיו אפשר לערוך את הדף בקלות, תודה גוגוס!
חיכיתי שמישהו ישים לב...
עבדתי על זה המון כי השארתי מאחורה את הדיון על העונתיות בגלל שהוא מוצה וככה ערכתי המון בתוך תגובות וחלקי דיונים, אז כן, קצת פרגון בבקשה

כתבה ב-YNET על הסוכר המסתתר במזונות המעובדים
הכוונה של הכתבה כל כך טובה, אז למה צריך לערב בה ביוכימאי שלא מבין דבר (כנראה...) בהזנת ילדים? כמעט כל מה שד"ר כרם אומר השאיר אותי בלסת שמוטה.

[גוגוס*]

שומן מאזן את הסוכר לא?
בעיקרון כן, אבל לא השומן הזה... זה שומן צמחי תעשייתי מעובד.