הכנה להריון

עוד שנה מהיום, אני רוצה להכנס להריון. פלוס מינוס כמה ימים, אני לא קטנונית, אבל אני מגדירה לעצמי שנה.
בעל אוהב ותומך כבר יש, שגם הוא צריך את השנה הזו כדי להתרגל לרעיון (רוצה אבל חושש, או חושש אבל רוצה), כסף אין, אבל הגענו למסקנה שאם נחכה עד שיהיה - כבר נתקמט הרבה לפני, ויש רצון ואהבה לתת.

אמרה לי המדקרת שלי בזמנו שהריון מתחיל הרבה לפני ההפריה. צריך להכין את הגוף ואת הנפש לבנאדם החדש שנכנס.
וזה מה שאני צריכה לעשות עכשיו.

אני מניחה שאני פותחת את הדף משתי סיבות:
קודם כל, דף תמיכה
שנית, לאגד במקום אחד את כל ההכנה הזו - מבחינה תזונתית (אולי פחות, כבר יש את תזונה ללידת תינוק בריא ), נפשית (אני באמת צריכה לפתור את הקשר עם אמא שלי לפני שאני מביאה ילד משלי לעולם?), גופנית (אין מנוס - צריך להתחיל להתעמל. הגוף הרופס שלי בקושי מסוגל להחזיק את השקיות מהשוק, איך הוא יחזיק תינוק?) וכו'.

זה מטורף לחשוב שנה קדימה בקטגוריות האלה? באמת מכינים מן תכנית חומש שכזו (חמישית ממנה, בכל אופן) עם יעדים ברורים?
איך להפוך את עצמי מבת 20 ומשהו ממוצעת, למישהי שיוצרת את ההריון הטוב ביותר שהיא יכולה עוד שנה מהיום?
(נשמע קצת כמו גרסת "באופן טבעי" ל"המהפך" או משהו כזה.)

ברכות לפתיחת הדף @}
זה מטורף לחשוב שנה קדימה בקטגוריות האלה? באמת מכינים מן תכנית חומש שכזו (חמישית ממנה, בכל אופן) עם יעדים ברורים?
האם אתם מתכננים

בעיני לא מטורף בכלל, אלא מבורך ורצוי!
את לא חייבת לפתור שום דבר, לא את הקשר עם אמא ולא את עניין הכושר הגופני, אבל כל עבודה בנושאים האלה שתעשי תקדם אותך לקראת חוויה טובה ומעצימה יותר, גם בהריון עצמו, גם בלידה וגם אחרי הלידה.
אין סוף לעבודה שניתן לעשות על מנת לשדרג את עצמך, המלצתי היא לעשות את זה בכיף, בתחושה שבכל צעד את נותנת מתנה לעצמך ולמשפחתך,
ובכלל לא לתפוס את זה כחובה, כמטלה, כיעד שיוצר תחושה של לחץ ופוטנציאל לאשמה או אכזבה.
זה כמו יציאה לטיול- אפשר פשוט לצאת ומה שיהיה יהיה, ואפשר לחפש מידע על המקום שאליו נוסעים, להכין ציוד ומפות...
וגם ככה מה שיהיה יהיה, אבל את תהיי אחרת ממה שהיית בתחילת התהליך, וזה בוודאי ישפיע על החוויה ועל התוצאות.

איך להפוך את עצמי מבת 20 ומשהו ממוצעת, למישהי שיוצרת את ההריון הטוב ביותר שהיא יכולה עוד שנה מהיום?
כמה עצות שעולות לי בראש כרגע:

תכנון הריון באופן טבעי- ללמוד את מחזורי הביוץ שלך, כך שכשתרצי להכנס להריון תוכלי לקלוע במדויק לחלון ההזדמנויות ההורמונלי.

בנוסף לכך הידע הזה מחבר אותך לגוף, לנשיות, לכוח החיים שבך בצורה מצוינת ומרנינה.

לשאול את עצמך מה הכי מפחיד אותך בהריון, בלידה, בגידול ילד, להציף את כל הרגשות ולעבור דרכם.

כתיבה כאן בבלוג יכולה לתמוך מאוד בתהליך כזה.

אם את בעניין, ניתן להכין את הגוף להריון בדיקור סיני או בשיטות אחרות (אייפק, קינסיולוגיה, אוסטיאופתיה וכו').

נקודת המוצא היא שכל אחד מאיתנו שרוי בחוסר איזון כזה או אחר שמורגש או לא מורגש על פני השטח.
על פי שיטות שונות ברפואה האלטרנטיבית ניתן לשפר את תפקודי הגוף והסיבולת שלו ולאפשר החזקה והזנה טובה יותר של ההריון מבחינת גוף האם והעובר.

נשמע קצת כמו גרסת "באופן טבעי" ל"המהפך" או משהו כזה

מאחלת לך מסע מוצלח והנאה מהדרך @}

נפשית (אני באמת צריכה לפתור את הקשר עם אמא שלי לפני שאני מביאה ילד משלי לעולם?

מנסיוני, התקופה של ההריון עצמו מציפה רגשות ומקומות בנפש שמחפשים את תיקונם. הקשר עם אמא זאת דוגמא מצוינת... אל תיבהלי מזה, ראי בזה הזדמנות. מה שאני מנסה לומר זה שגם אם תעשי עבודה פנימית בנושאים האלה כבר מעכשיו - וזה נפלא ורצוי ובונה ומצמיח תמיד - סביר להניח שבהריון יעלו דברים נוספים בעוצמה גדולה יותר, וזה טבעי וטוב.

עושה הכנות בדיקור, חשיבה עם עצמי והרבה, חולמת מלא.
פתחת דף שאני מזדהה איתו.. תודה.

התפתיתי לקנות חבילת מלאווחים היום, והכנתי לעצמי אחד.
יצא מגעיל.
אני לא מבינה למה זכרתי את גוש הקמח והמרגרינה הזה כדבר טעים, אבל מוקדם יותר בסופר הוא היה נראה מאוד מזמין.

"אם נקנה עכשיו חבילה לא נאכל יותר מלאווח במשך שנה?" שאל אותי האיש, שלרוב חולק איתי את ההעדפה לאוכל בריא.
"שנה ותשעה חודשים, גם בהריון אני לא אוכל את הדברים האלה" עניתי חצי בצחוק. ובראש כבר חשבתי שזה ייאלץ להתרחב גם לתקופת ההנקה, ומי יודע מתי יבוא ג'אנק פוד שוב אל פי, מסכנה שכמותי.

"תמיד תזכור את הפעם האחרונה שהשתמשת, היא היתה הגרועה ביותר" אומרים בקבוצות המכורים למיניהם.
אני מאוד מקווה שהמלאווח המגעיל באמת הזה שאני אפילו לא טורחת לסיים אותו, יהיה האחרון.

על הדלת נאגרת לה רשימה של דברים שאני מבקשת לא להכניס הביתה (למרות שעל הדלת הבקשה הזאת רשומה בצורה הרבה יותר תקיפה...): שוקולד לסוגיו, מוצרים מקמח לבן, סושי (שמטעמי חסכון אני אתחיל להכין לבד בבית) ומוקפץ (כנ"ל). יש מקום למטה להרחבת הרשימה, אני מניחה שזה לא יסתכם בזה.

תוספי מזון ושאר תרופות - איך מתמודדים איתם?
קשה לי להכנס לשגרה של שלושה כדורים בבוקר, עוד שלושה בצהריים, שניים בערב ועוד 2 כפיות ביום של פורמולה סינית דוחה במיוחד?
את כולם אני צריכה, אני לא לוקחת שום תוסף על דעת עצמי.
כל פעם מחדש כשאני לא מצליחה לעמוד בתפריט הכדורים שלי אני מרגישה אשמה ולא אחראית. אשמה כי זה חלק מהדרך שלי לצאת ממצב שאני נמצאת בו כרגע וכשאני מפספסת כדורים אני לא עושה מספיק כדי לצאת ממנו, ולא אחראית כי זה עניין באמת פשוט, כולה כמה כדורים. איך אני יכולה להיות אחראית על ילד כשאני לא יכולה לגלות מינימום של אחריות כלפי עצמי?
הדרך מורכבת מהרבה דברים קטנים שצריכים עוד לסדר.

דף תמיכה
המרגיעון כותב: "נוכחותך חשובה לי מדעתך", לי חשוב שניהם.
רוצה הריון שני, הרצון הזה חדש, נבט שרק מבצבץ אבל נראה שה'אדמה' לא כל כך פוריה, למה?

לא לקחתי חומצה פולית שלושה חודשים ועד עצם היום הזה לא הספקתי לקחת מרשם ולקנות (-\
החלטתי שאתחיל לאכול כמה שיותר קרוב לבריא ודווקא עכשיו הכי פחות מצליחה ויותר גרוע
אני בבולמוסים של אכילה......שלא לדבר על עודף משקל של עשר קילו בערך.....
יש לי פחדים ושדים מהעבר לא פתורים ומה יהיה אם 'יתפרצו' דווקא כשאהיה בהריון (פחד מהקאות,
התקפי חרדה) ועוד לא דיברנו על הזוגיות: עברנו עכשיו וואחד משבר, הטעם הרע רק מתחיל לעבור
והדברים נצבעים בעוד צבעים חוץ משחור.....

אז איך בחוסר אחריות כזה אני מחליטה להכנס להריון ????

הנה התשובות שאני עונה לעצמי על השאלה הזו: קודם אני בכל זאת מנסה לגרום לכך שכל הדברים
הכתובים למעלה יעשו (ללכת לרופא לקחת ח.פולית, לאכול בריא,לעשות מדיטציה) (רק לא מצליחה), דבר שני, מי יודע כמה זמן יקח עד שאכנס להריון ??? דבר שלישי, לגבי הפחדים אני אומרת שהפחדים האלו גם ככה לא יעלמו (אם לא אתמודד איתם, למרות שלגבי פוביית ההקאה לא שמעתי על מישהו שהתמודד עם זה) וגם עד שיעלמו אני לא רוצה לחכות כל כך הרבה זמן. וזמן - זמן, יש את הסיבות 'היבשות' שלבת שלי תהיה אח/ות לא בהפרש גילאים גדול (בת שנתיים וחצי) ואני נושקת לשלושים ורוצה עוד ילדים.....(אני כרגע לא מדברת על החצי השני כי הוא מאוד רוצה ילדים ופחות מטריד אותו מתי...ז"א הוא אומר שכל עוד 'אנחנו' בסדר זה הזמן המתאים).

וככה, 'מצויידת' מצד אחד ברצון להביא ילד (למרות שהרצון הזה שונה ומטריד לעומת התשוקה העזה שהייתה לי לפני שנכנסתי להריון בקטנה או אולי שזה טבעי (-\ ) ומצד שני בקרקע לא פוריה אני יוצאת לדרך חדשה..... (כמובן, שמה שגם לא נכתב פה זה שכואב לי שהפעם אני לא נותנת את 'התנאים' האופטימליים לנשמה שתבחר בי, כיאלו לא מקבלת אותה בברכה )-: )

אבל נראה לי שיש תנאי אחד אופטימאלי להביא עוד תינוק-
האהבה שלך,הרצון שלך להוריד את הנשמה הזאת שמחכה רק לך.

לכי על זה מותק,
ותוך כדי,תעשי סדר עדיפות מה את כבר יכולה לשפר,
שיהיה בבריאות ובהצלחה @}

ואני כבר התחלתי להתעצב שאף אחד לא נכנס לדף שלי [-:

תודה ציפ ציף.

את יכולה לקנות חומצה פולית בסופר פארם ללא מרשם רופא

גם אני נורא רציתי ילד נוסף. כשהגדול היה בן שנתיים החלטתי שזהו (גם אני הייתי כמעט שלושים) ואחרי חודשיים הייתי בהריון. לא לקחתי חומצה פולית לא רשמתי זמן ו.א כי פשוט חשבתי שייקח הרבה זמן להקלט כמו שקרה עם הראשון.
הבעל לא היה בטוח שהוא רוצה ילד כל כך מהר והיו עוד קשיים בדרך... אך הלב הוביל.
וזה היה הריון נפלא ולידה נפלאה וכיום הקטנטונת כבר בת שנה ותשע. אז מחשבות חיוביות ובהצלחה!
וכמו שהרופא שלי אמר כשחששתי שלא נתתי לעוברית את התנאים האידיאליים - מה שהיה שהיה העיקר מה יהיה מעכשיו.

ואוו...מיכלי....איזה כיף לשמוע..... הדברים שלך מחזקים אותי, מקווה גם שאקלט מהר וגם שהכל
יעבור 'בשלום', לפחות כמו ההריון והלידה הראשונים (-:

המרגיעון שואל: "מה יניח את דעתי?" יניח את דעתי לדעת שזה שלא הכנתי את הגופנפש לא יפגע
בעובר/ית ו/או בי....ושיהיה לי הריון ולידה מעצימים ו...קלים.

איילת - תודה, רצה לסופר פארם.....

טלוש בהצלחה

בהצלחה!

תודה לכן...
באותו יום שפתחתי את הדף אז: * קניתי (וכמובן התחלתי לקחת) חומצה פולית - תודה איילת.

והלכתי לרופא שיניים לטפל בשן שכאבה והציקה וגרמה למתח ועצבנות מיותרת, צעד ראשון

להרגעות.

נהלתי שיחה עם הבעל, על הציפיות שלי, על הרצון שיהיה שותף מלא בהריון, בהכנות להריון

הזה (הוא טרוד עכשיו בהכנות להקמת בייבי עסקי משלו (-; ) ועל הצורך שלי לדעת
(ז"א אני יודעת אבל שיזכיר מפעם לפעם) שהוא מבין, שהוא ידע איך להתמודד ולעזור לי להתמודד
עם התקפי חרדה, הקאות וגם דיברתי איתו על כל התחושות שנרשמו לעיל. זה עשה טוב.

אני חושבת שבצעדי תינוק אוכל 'להספיק' מה שניתן כדי להכין את עצמי לקבל את הנשמה הטהורה
שתבחר בי לאמא והכי חשוב - אני מחכה לה עם ידיים פתוחות, המון רצון ושפע אהבה לתת.....

נראה לי שאת כבר מוכנה לגמרי ועכשיו הכל בידי שמיים...
בהצלחה!

איזה חמודה..... תודה מיכלי.

איזה דף נפלא! כמה חבל שלא המשיך יותר..

מתאר בדיוק את מצבי, גם אני מתכננת להכנס להריון עוד שנה(האמת, קצת פחות.. מקווה בזמן הזה עוד שנה להיות כבר איפשהו בשליש הראשון..) וגם אני מסתובבת לי כל התקופה האחרונה עם מחשבות כאלה בדיוק.. מה לעשות ואיך להתכונן ואיך באמת מוציאים לפועל את כל מה שיודעים שצריך לעשות (תזונה, פעילות גופנית, הכנות נפשיות) כשכל זה עדיין כל כך מעורפל? ועוד ועוד..
יש כאן עוד כמה טיפים מעניינים על כניסה להריון
אני סקרנית נורא לדעת מה קרה בסוף - איך עברה השנה הזו? את באמת בהריון? איזשהן עצות מועילות למישהי שמזדהה מאד ומרגישה עכשיו ממש במקום שאת היית לפני שנה?
וגם מנשים אחרות אשמח לשמוע, אם רוצות לשתף.

תודה
@}

אני בהריון, בחודש שמיני.
כשנה לפני ההריון, הבנתי שאני רוצה ומתעדתלהיות בהריון.
הבנתי שעל הגוף שלי מוטלת משימה חשובה שגם דורשת כושר טוב ומצב בריאותי מחוזק.
מה שגרם לי להגביר את מה שלפני כן עשיתי- הליכות ארוכות בשדות שהפכו לריצות, שחייה, מעט יוגה, ושיפור תזונתי (כמיטב יכולתי).
אני מאד שמחה על הפעילות הגופנית, אני מרגישה שזה מאד עוזר לי. הגוף חזק יותר, נמרץ ויש תחושה של בטחון.

בדיוק עם אותן מחשבות אני נכנסת לבאופן בשבועות האחרונים...סוף סוף מתחילה להיות מוכנה, גם הבן זוג ברגעים אומר "נו כבר מתי" אבל רוב הזמן חושש.
אז אומרת לעצמי שנה, וכבר חודשיים וחצי בחדר כושר, מכינה את הגוף ואת הראש.
הקושי האמיתי שלי הוא שאני לא בארץ

וכל הבאופניות שקיוויתי לה יותר קשה פה. מאוד לא מקובל לידות בית, יש בי"ח לא רחוק מפה שיש בו חדר לידה "טבעית" אבל זו לא מדינה מתקדמת במיוחד בתחום. יש פה אחוזים מטורפים של קיסרי. קצת מדאיג אותי למען האמת.

שליחה על ידי ניבה* » 12 יוני 2012, 06:58

הגיע לי בדיוק בזמן הדף הזה.
גם אני מקווה להרות בעוד כשנה.
הווסת חזרה עכשיו. מסונכרנת לפי הירח כמו שצריך.
הקטנה עדיין יונקת והגדולים עדיין קטנים.
ומתחיל להרגיש שעוד מעט יתאים להתרחב...
(אם כי אולי קצת פחות בגוף, כי דווקא ההשמנה עודנה...)