הנקת ילדי אחרים

אנונימי

ראו גם: הנקה טבעית, תמיכה בהנקה, הנקה בציבור.

אני חושבת שלפני שמציעים לילד שלא שלנו לינוק צריך לבקש את רשות ההורים כי בכל זאת יש כאן סיכון מסויים כי יש מחלות שעוברות בחלב (אני בטוחה שאתן בריאות אבל זו החלטה של ההורה ולא שלכן).

איידס, למשל.

וגם צהבת. ואם מעשנים אז גם ניקוטין.

ואם יש ילדים שרגישים למוצרי חלב, הם יכולים להיות רגישים לחלב אם אצל מניקה שניזונה ממוצרי חלב שונים.

ומעבר לזה, הנקה זה משהו מאד איניטימי. לא בטוח שכל הורה יהיה מרוצה מכך שלתינוק או אפילו לילד שלה/שלו, יש קשר (אפילו חד פעמי) כל כך איניטימי עם מישהי אחרת. יש שיקבלו את זה בשמחה ותודה, אחרים פחות, אבל זו זכותם כהורים.
יש גם כאלו שיראו בהנקת ילד גדול (5 ואפילו 3) משהו לא תקין (במיוחד אם זה בן?). זה גם באמת נראה אחרת כשמדובר על ילד שעברו כבר כמה שנים מאז ינק (או לא ינק). בלי קשר לדעה על הגישה הזו - אני בהחלט חושבת שזה בתחום שבתור אמא, הייתי רוצה לדעת ולהחליט עליו.
אני לא יודעת אם, כשנוצרה סיטואציה מתאימה, עם ילד גדול שכבר נפגש אתכם ללא הוריו, צריך לעצור הכל ולהתקשר להורים, אבל כן אם זה חוזר על עצמו, או כשמדובר על תינוק/ילד קטן וההורים במקום.

אני לא מביעה ביקורת, אלא רק נקודות למחשבה.

אני חושבת שבתור מניקה (לשעבר) לא הייתי מסכימה בכלל שילד אחר ינק ממני (כלומר, ילד שהוא לא שלי). זו בעיני, בהחלט פעולה אינטימית שמתאימה לקשרים בתוך המשפחה ולא מחוץ לה.

וליעל, כל, אבל כל, מה שמסתובב בגוף מגיע בסוף גם לחלב. מחלות, מזון, נוגדנים וכו'. זה יתרונו וזה גם חסרונו של חלב אם.

אבל... יש אמהות שמוכנות להניק ילדים אחרים מכיוון שהן חושבות על התינוק, ולא על האם. יש אמהות שמוכנות לשאוב עבור תינוק עם בעיות בהנקה ובעיה חמורה עוד יותר: רגישות לכל סוגי החלב האפשריים פרט לחלב אם (ראו כתבתה של עדי יותם בעיתון "הארץ").
ויש כאלו שלא מוכנות. זו לא חובה. מי שמעוניינת, זכותה.

המקרה שאת מתארת, ואני מכירה אותו, הוא אחר לגמרי מאשר הבן/בת של החברים שמבקש לינוק.
וגם במקרה שאת מציינת התינוק לא הונק ע"י נשים שונות, אלא, נשים מניקות שאבו חלב עבורו.
מדובר היה ב"מבצע" שהסכנות של קבלת מחלות דרך החלב של נשים אחרות התגמדו כנגד הסכנה שהילד
ירעב בגלל שהוא לא יכל לקבל שום מזון ותחליף אחרים.

קוריוז:
כשיהונתן היה בן אולי 8 אולי 9 חודשים, החלטתי להעמיד אותו במבחן (הצהרתי עליו כל הזמן שהוא מוטרף ציצי). לא ידעתי איך יגיב לציצי אחר.
שכנעתי את אחותי, רווקהשמעולם לא הניקה, לשכב על השטיח על הגב, ללא חולצה ולהמתין לתגובתו
יהונתן ראה ציצי וישר נע בכיוון
הוא התקרב...
בחן בעיניו...
נעצר מהוסס
ותקע בנו מבט מבודח כאילו אומר: "אתן עובדות עלי???"

לעומת זאת, אבא שלי דיווח, כמה פעמים,
שכאשר יהונתן צנח בעייפות על גופו החשוף,
הוא תפס ברגע לא צפוי את פטמתו (של אבא שלי) וניסה לינוק

לא רק זה, אחת הסיבות שהם לא היו מוכנים לקבל חלב מגמ"ח חרדיים, היא העובדה שההורים דרשו לבצע בדיקת איידס (על חשבונם, כמובן) - והחרדים לא היו מוכנים לכך. חלב שאוב בבקבוק שונה מאד מהנקה ישירה כיוון שהאיניטימיות היא בין המאכיל לתינוק ולא בין התורמת לתינוק.

מה דעתכן על החייאת מקצוע המינקת? מישהי שתיניק בתשלום תינוק שאינו שלה, חלק מן היום או כל היום?

שליחה על ידי גילה* » 19 מרץ 2002, 18:20

אמא לתינוק יונק, שעובדת כמטפלת, ומיניקה את שניהם, למשל.
את שואלת כשאלה תיאורטית או מעשית?

לחלוטין תאורטית

אני חושבת שהתיגמול הכספי צריך להיות גבוה מאד, הרבה יותר מאשר "סתם מטפלת", לא?

שליחה על ידי גילה* » 20 מרץ 2002, 07:53

בטח, כי זה חוסך את הפורמולה (-;
תשלום על זה מזכיר לי... טוב, אני ארגיע את האסוציאציות המטורפות שלי.

סיפור מהחיים אחת בקבוצה שלנו (לפני מספר שנים) סיפרה באחת הפגישות שהיא עובדת וחמותה מטפלת בתינוק בביתה יחד עם בנה התינוק. מכיון שגם חמותה מניקה, היא הניקה גם את נכדה!

רוצקי פוצקי, סיפור נפלא והתרגשתי עד דמעות.
אגב, כשלאחותי היו בעיות בהתחלה עקב איבוד המון דם בלידה וכו', והיה עוד סיכוי שהיא תיניק, הצעתי להניק את בנה במשך כמה ימים עד שיסתדר (התינוקת שלי היתה רק בת 8 שבועות ואני השפרצתי חלב בכמויות). כיוון שזה בן אחותי, לא הרגשתי שהוא "זר" אלא קרוב לי. אני לא חושבת שאם זה היה אחיין/ית שלי אבל לא מאחותי, היה לי נוח להציע דבר כזה.

בבתי הילדים אצלנו, מדי פעם ישנה הנקת ילדי אחרים:
בשוטף, מרבית האמהות המיניקות (וזה רובן) באות להיניק את תינוקותיהן במהלך היום.
כשאמא של יונק שהוא במקרה גם סרבן בקבוקים נעדרת (וזה לא משהו יומיומי) היא מבקשת מאמא אחרת, להניק את תינוקה - אני יודעת על מספר מקרים כאלו, של תינוקות מתחת לגיל שנה (או טיפונת יותר) - פשוט כי אח"כ כבר לא צריך, אפשר להסתדר עם מוצקים.
אישית, יצא לי להניק תינוק אחר אחד, ולנסות עוד אחת (שלא היתה מעוניינת). כשאני לא נמצאת, התינוק שלי מקבל חלב שאוב בבקבוק - אבל אני עובדת מחוץ לקיבוץ, כך שההעדרויות שלי הן שגרתיות והוא גם מהסוג שלא אומר "לא" לאוכל... בפעם הראשונה שנעדרתי, הוא סירב לבקבוק (כי היה עייף ולא רעב) ומייד היו 3 הצעות להיניק אותו... (שנדחו בנימוס ותודה, כי כאמור, לא היתה בעיה אמיתית).
לאחרונה, רכזת הגיל הרך "גילתה" את העניין (לא הוסתר), והפנתה את השאלה למישהי (נדמה לי שהיא עו"ס בהכשרתה, אבל זה לא ממש משנה) מאד מוערכת שנפגשת עם מטפלות הגיל הרך על בסיס קבוע, לדיון בנושאים ובעיות חינוכיות שונות (כקבוצה). ככל הנראה לא נרשמה התלהבות... ומתכננים פגישת אמהות בנושא.
לדעתי, כל עוד האם מודעת לכך ומעונינת בכך (שמעתי סיפור, לא מאצלנו, על אם שהתעכבה להגיע, ותינוקה בכה, אז אם אחרת היניקה אותו. האם המתעכבת נפגעה מאד, ובצדק, לדעתי.) ומודעת למחלות שעוברות בחלב (כלומר, לסיכונים שהיא לוקחת), אין עם זה שום בעיה, בוודאי כאשר מדובר על בסיס אקראי, ולא קבוע (אז כבר יש מקום לבחון את ההשפעה על התינוק, וגם על התינוק של האמא המתנדבת).

יש לי חברה טובה שילדה חודש אחרי. את כל ההריון עברנו ביחד, בטן מול בטן והיום, אנחנו חוות את האמהות ביחד - כייף נורא!
החברה הזו מתמודדת עם קשיים בהנקה, ומאז שהתינוק קטן (בן חודש), היא נותנת לו תוספת של בקבוק, כי היא מרגישה שאין לה מספיק חלב.
היא בקשר הדוק עם יועצת הנקה ועושה מאמצים להמשיך ולהניק.
בעקבות המצב, הצעתי לה להניק את הבן שלה, כדי לבדוק מה באמת קורה עם ייצור החלב שלה ויצא לי עד היום 3 פעמים להניק אותו.
זו הייתה חוויה מדהימה!!:-) ובגלל שהתקרבנו כ"כ מאז ההריון ועברנו המון ביחד, הרגשתי מאד נוח להניק אותו וגם החברה שמחה שהוא יונק ולא אוכל מבקבוק.
יש לי תמיד שפע של חלב ואני יודעת שהגוף מייצר עפ"י דרישה, אבל, רציתי לשאול אם ישנה אפשרות שההנקה הנוספת באה על חשבון החלב של הבת שלי.

תלוי.
תלוי מה גיל התינוקות (אם כי התינוקת שלך גדולה ממנו בחודש, וגם הוא כבר בן יותר מחודש, כך שסביר שהיא חזקה דיה בשביל לינוק די צרכה).
תלוי מה תדירות ההנקה המצליבה (כך נקראת הנקה אקראית של ילד אחר, לא ע"י מיינקת, בתרגום חפשי שלי) - אם מדובר על דבר קבוע או על אקראי.

אם את קוראת אנגלית, ממליצה לקרוא את החומר של לה לצ'ה בנושא. יש שם נקודות מעניינות למחשבה. חפשי cross nursing או wet nursing.

הבת שלי בת 3.5 חודשים. הנקתי אותו רק 3 פעמים, פעם אחת ביום, במרווחים של בערך שבוע מפעם לפעם.
אבל נראה לי שיהיו עוד פעמים ולכן אני שואלת.
התינוק שלה סובל מעצירויות ואחרי שהנקתי אותו בפעם האחרונה הוא עשה קקי רך, בפעם הראשונה מאז שהוא נולד.

שליחה על ידי Talila* » 24 מאי 2005, 02:45

מה שכתבתי בפורום אומנות הלידה הלילה:

תרומת חלב אם ושיתופיות בהנקה, הרהורים בעקבות התנסות אישית (ארוך)

לפני חודשיים בערך בתי (כיום בת שנה וחצי) החלה לסרב באופן קבוע לחלב שאוב בגן. היא אוכלת מוצקים בלי בעיות ומעדיפה מים ליד. כשהיא איתי, היא יונקת מתי וכמה שהיא רוצה כך שהיא מקבלת את כל החלב שהיא צריכה. עדיין המשכתי לשאוב כדי להקל על הגודש וכדי להמשיך את מצב האין ווסת שלי, וכך צברתי כמות לא מבוטלת של חלב אם טוב במקפיא.
לא רציתי לזרוק וחיפשתי לתרום ובחיפושי גיליתי שבנקי החלב פה (ארה"ב) לא מקבלים תרומות מאמהות שילדיהן בני למעלה משנה. התקשרתי ליועצת ההנקה שלי ודרכה מצאתי אם שמסיבות רפואיות מניקה באופן חלקי בלבד ומעדיפה להשלים עם חלב אם על פני תמ"ל. זה לא היה פשוט למצוא אותה והתהליך כולו גרם לי לחשוב על בשינויים שאני עצמי עברתי עם דעותי ואמונותי לגבי הנקה ושיתופיות בין אמהות. ברשותכן אשתף ואשמח לתגובות.
(ורק הערה קטנה – אין בכוונתי לפתוח דיון נוסף המשווה הנקה לתמ"ל. רק על שיתופיות בין מניקות ורוצות להניק).
אז ככה – אחרי קריאת חומר רב ומחשבה מעמיקה בנושא הגעתי גם אני למסקנה שהייתי מעדיפה להשלים עם חלב מאם אחרת מאשר עם תמ"ל במקרה ולא הייתי יכולה להניק. בחברות אחרות (ובעברנו אנו) אם שאינה מיניקה מסיבות אלו ואחרות ויכולה להרשות לעצמה, שוכרת שירותי מינקת (היה פעם מקצוע כזה). במשפחות מורחבות בהן יש יותר מאשה מיניקה אחת בו זמנית, היה (עדיין?) מקובל 'לעזור' אחת לשניה עם ההנקות. היום, בחברה שלנו, זה מסובך לוגיסטית, שלא לדבר על איזושהי רתיעה מלתת את התינוק לאחרת להנקה (שאולי אני מדמיינת אותה – כמה מכן היו מוכנות שאחרת תניק את תינוקן? אפילו אם זה רק פה ושם, לא באופן קבוע? לי לא היתה בעיה להניק תינוק אחרת אבל אני חושבת שהייתי צריכה להתגבר על אי-אילו עכבות לפני שאתן את תינוקי להנקה לאחרת.) אז האפשרות הפחות-או-יותר יחידה היום לאשה שאינה מניקה היא תמ"ל. אני אישית לא מכירה אמהות שחשבו על האפשרות של קבלת תרומת חלב אם וגם אצלי זה לא עלה באופן אינטואיטיבי (בהתחלה היו לי הרבה בעיות עם ההנקה וברגעים שכמעט נשברתי הסתכלתי על דוגמית התמ"ל שקבלתי בבית החולים. לא חשבתי לרגע על האפשרות של קבלת חלב מאם אחרת, אפילו שכבר אז האמנתי שחלב אם עדיף על תמ"ל).
באתר 'באופן טבעי' יש דף תרומת חלב. מלא תורמות פוטנציאליות ורק אחת שבקשה לקבל.
שאלתי היא – איך זה שהאפשרות לשיתוף בחלב אם לא עולה בכלל כאופציה – בגלל שאנחנו לא רואות את זה בשטח אז האפשרות פשוט לא עולה? בגלל שהתמ"ל כל כך זמין, גם למי שמאמינה שהוא נחות מחלב אם? בגלל שבחברה שלנו הנקה היא עניין פרטי ואין רצון לערב זרים (תורמות פוטנציאליות) בבעיותנו? בגלל שאנו לא סומכות על חלב 'זר'? אשמח לקרוא את דעותכן בעניין (וגם, כמובן להעלות את האפשרות הזאת כאפשרות ממשית למי שלא מצליחה להניק מלא ולא ששה להשתמש בתמ"ל).
ושאלה בכיוון יותר מעשי – נראה לכן שיש מקום ליצור אתר שירות שיקשר בין נשים המעוניינות לתרום חלב לאילו המעונינות בו לתינוקן?
תודה למי שקראה עד עכשיו. אשמח לקרוא את מחשבותיכן בנושא.
טלילה

האם יש בעיה, או משהו מיוחד שצריך לדעת, במצב בו אמא לבן שנתיים יונק מניקה באופן קבוע במשך מספר שעות תינוק בן 3-5 חודשים של אשה אחרת?

יש לי 30 שקיות חלב קפוא שעוד חודש וחצי ילך לפח אם לא ישתמשו בו. מישהו צריך?

אמא ל 3 - נראה לי שכדאי לפרסם את הצעתך ב ככר השוק

ובפורום הנקה בתפוז.

בעקבות מה שכתבה טלילה-גם אני שואלת-
כיצד ייתכן שכיום התוספת הפופולרית לתינוק שנתקל בבעית יניקה כלשהיא היא התמ"ל ולא חלב אם ממיניקה אחרת?!
לבני היתה בעיה של יניקה לא יעילה ועלייה לא מספקת במשקל,ועל כן היינו צריכים לתת לו תוספות בבקבוק לזמן מה עד שהבעיה נפתרה.
יועצת ההנקה הציעה לנו את האופציה של תרומת חלב אם,וקפצנו על המציאה!
התפלאנו לשמוע ממנה שרוב ההורים מעדיפים לתת תמ"ל במקרה כזה.
כאילו,יש איזו אשליה שהתמ"ל,בגלל שנקנה בסופר באריזה סגורה,הוא סטרילי יותר.
אבל איך זה ייתכן שמישהו ימצא חלב של אשה שאינו מכיר בעייתי יותר מחלב של פרה שאינו מכיר?
מישהו יודע בדיוק מה אכלה הפרה שבחלבה השתמשו כבסיס לייצור התמ"ל? או מה היה מצבה הבריאותי?
כמובן כדאי לבדוק כמה דברים בסיסיים לפני שמקבלים תרומת חלב אם-בדיקות איידס וצהבת בי,עישון,תזונה,תאריך ותנאי שאיבה-אם מרגישים צורך בכך
אבל נשגב מבינתי מדוע אנשים תופסים זאת כמרתיע יותר מתמ"ל.
לדעתי הכל עניין של הרגלי חשיבה ונורמות תרבותיות.
באותה תקופה בה בני קיבל תוספות ביקרה אצלנו חברה מניקה.היא הציעה לי להניק אותו ואני קפצתי על המציאה.
לא אכחיש שהמראה היה מוזר וקצת צובט בלב...אבל ידעתי שחלב טרי עדיף לו מקפוא ושמחתי בכך.
מה גם שאותה חברה עזרה לי להעריך את כישורי היניקה שלו-כי היא הרגישה זאת על בשרה-וזה עזר לנו מאוד בעת ההיא.
נורא חבל לי על שקיות חלב קפוא שנזרקות לפח מחוסר דרישה,ממש כואב הלב.
וכל הכבוד למיניקות שמוכנות לשאוב חלב ולתרום לאנשים הזקוקים לכך!

אני מרגישה שהנקודה שהעלית-
בגלל שאנחנו לא רואות את זה בשטח אז האפשרות פשוט לא עולה?
היא המשמעותית פה.
זה לא זמין לנו בחיי היומיום, אז האפשרות בכלל לא עולה. וגם אם מישהי כבר עושה את זה (מקבלת תרומה מאם אחרת)- עד כמה היא חולקת את זה עם אחרות?
מסכימה מאד שמי יודע בכלל מי זו הפרה הזו שעל בסיס חלבה ייצרו את התמ"ל, מה היה מצבה הבריאותי? כיצד חיה וכו'. ובכלל מי בכלל יודע מה מכיל תמ"ל בימינו ואיך ייצרו אותו.
זה בא בקופסא עם חותמת, אז זה מספיק טוב, לא?

מעניין דווקא שבתקופות שלהיות מינקת היה נפוץ, לרב לא היה מדובר בטיפול מסור מאד. ראה אהבת אם
פרט ךכך, קשה מאד לעקוב אחרי אורח חייה,תזונתה ובריאותה של אשה אחרת שאינה גרה ברפת שבה יש תקנים לגידולה. לא שאני נגד מינקת אבל התפקיד הזה נראה לי גם רגשית-בעייתי.

משונה....... פעם היה דף שדיבר על אהבת אם....... צריך לשאול את בשמת

במשפחה שלנו עיניין המינקת היה מאוד חזק.סבתא שלי מתה (כמובן מעין הרע ) והדודה הניקה אותו ואת בנה באופן הכי טיבעי שבעולם. אחרכך היה ביניהם קשר ריגשי עמוק במשך שנים. תחושת ה:"אנחנו ינקנו מאותו דם" היתה באויר 60 שנה עד שהדוד ההוא מת ואבא שלי בכה עליו יותר מאשר על כל סוללת המתים של חייו ...וגם הסיפור הזה של הדודה מחה(ע"ע :סיפורי הערסית מהשכונה) שהניקה את הבן של חברה שלה מהמעברה...הכל שם היה פשוט וטיבעי לא בדיקות ולא חירטוטים רק הלב הרחב והרצון לחלוק את ה"דם" עם מישהו נוסף.גם הוא בא לקרא עליה קדיש אחרי 50 שנה!!!
מעניין לבדוק את הסיפורים האילו של היונקים דווקא! מה זה האור המהבהב הזה שמחזיק אותם שנים מחוברים לדם המינקת.......זה כמעט כמו לאמץ ילד לא?|!

איזה סיפור מקסים,ערסית!
גיליתי שגם דודה של אמי היתה מינקת-ודווקא בחולון בשנות ה-50
חבל שלא ידעתי מזה לפני שהיא נפטרה,היה מעניין לשמוע על זה ממנה.
"ינקנו מאותו דם"-ביטוי יפה...קצת כמו "אכלנו מאותו מסטינג",לא ?

מונו,העניין הוא שגם כשמדובר בהאכלה מבקבוק מסתבר שאנשים רבים מאוד מעדיפים תמ"ל על פני תרומת חלב מאשה אחרת
כלומר העניין הרגשי פה אחר מאשר לגבי הנקה של מינקת
משום מה זה יותר מרתיע-ועל כך אני תוהה

בנוסף לכך,התקנים הקיימים לא מבטיחים דבר,שכן בייצור תעשייתי אין לנו אפשרות לדעת אילו מהתקנים נשמרו ואילו לא
שלא לדבר על פאקים בייצור ותופעות לוואי אחרות.

חייבת לספר - מחפשת קצת תמיכה (?) ויוצאת בכך מהיותי קוראת שקטה באתר כבר שנה בערך
<האם מצאתי את הדף המתאים?>

יש לי תינוקת בת 4 ח' ואני לומדת יום בשבוע כשחברה שלי שומרת עליה (בתשלום כמובן) - מסתובבת איתה באיזור הלימודים שלי ומביאה לי אותה להנקות.

היום הנקתי אותה ב 10:30 ואח"כ הן נעלמו להן (כרגיל) להסתובבויות עד להנקה הבאה, רק שהפעם עם המפתחות של האוטו שלי, כדי לקפוץ איתו להורי החברה שלי שגרים די קרוב.

השעות חלפו להן, נהיה כבר 13:00, 13:30.. 14:00 התחלתי להיות ממש על קוצים ולצאת כל שניה לבדוק אם היא מביאה לי את התינוקת להנקה (אני רגילה להניק כל 2-3 שעות בשעות היום)

ב 14:45 יצאתי מהכיתה - כבר לא יכולתי יותר להתרכז (שכחתי לציין שהחברה היתה בלי הפלאפון שלה היום), בדקתי הודעות בפלאפון שלי ו... היתה שם הודעה מחברתי הבייביסיטר מ 13:30 (!) שאומרת שהיא אצל אחותה בשכונה בקצה השני של העיר (משהו כמו 30-40 דקות נסיעה ממקום הלימודים שלי) והתינוקת רעבה אז כנראה שאחותה תניק אותה ושאתקשר לבית של אחותה כשאני שומעת את ההודעה

הייתי בשוק טוטאלי, מיד התקשרתי, כדי לשמוע שהתינוקת ישנה עכשיו אחרי שינקה מאחותה משני הצדדים
!!!!!!!!!!!!@$&!#!!#$^!@.?
אמרתי לה לבוא מיד, למרות שהיא ישנה.
אח"כ הלכתי לשירותים לסחוט קצת חלב עם הידיים מהשדיים הגדושים שכבר התחילו לכאוב
(כמובן שלא היתה לי משאבה איתי, איזה כאב לב זה לראות את הנוזל היקר הזה מושלך לפח...)
לא יכולתי לחזור לכיתה ללמוד...
פשוט ישבתי וחיכיתי להן...
באיזשהו שלב עלו דמעות... ועלבון... והציצים עוד כאבו..

ב 15:15 הן חזרו - בתי המתוקה עדיין ישנה
התעוררה, ינקה ממש קצת וזהו. חייכה אליי כאילו כלום...
עד עכשיו עוד קצת קשה לי להרגע

כמובן שהחברה שלי התנצלה והרגישה לא נעים כשראתה אותי פורצת בבכי כשהן הגיעו.
ואני כזאת גרועה בלהביע את הכעס שלי - כמובן שלא הצלחתי ממש להוציא וחזרתי חיש מהר להיות "נחמדה" רכה וסלחנית (כלפי חוץ), ממהרת למחות כל סימן של חיכוך/כעס/ריב.

האם הגזמתי ב overreaction ?

אני בטח הייתי משתגעת אם היו מאחרים להגיע אם הילדה שלי.
ממש לא הגזמת בתגובה, כאב לך ובכית.
הרבה פעמים הכעס בא להסתיר רגש של כאב שקשה לבטא (למרות שלהרגשתי במקרה זה אכן יש מקום לשניהם

)
למה היא לא חזרה בזמן?

האם הגזמתי ב overreaction
ממש לא! אני הייתי מתחרפנת לגמרי. מה זה לקחת את התינוקת לאן שבא לה כשהיא אמורה להביא לך אותה לינוק??? בלי לשאול??? בלי לבקש רשות מראש??? להציב אותך ככה בפני עובדה???
וואי וואי, אם זה היה קורה לי, אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה. לדעתי, את צריכה לנהל שיחת הבהרה עם החברה הזאת. כנראה שממש לא ברור לה מה מקובל עליך ומה לא.

מתוקה אחת
זה קרה לי עם הבכור שלי
זו הרגשה של חדירה אגרסיבית לתוך גבול.
חוסר אונים!!!!!!!
אני התפלפתי עליה, וכל פעם שנזכרתי בזה
הייתי שוב בוכה ומתעצבנת.
התפרצות לתוך קודש הקודשים שלי.
אני רק חושבת על זה ,
אני שוב כועסת............
אבל ,
מאז ילדתי בן שני,
בגילה של ביתך אני משערת,
ואני ועוד חברה מתחלפות בהנקות וזה כיף נורא
מה שעם הבכור לא יכולתי לדמיין אפילו לעשות,
קורה בקלות עם השני.
אני הייתי מסבירה לה עד זו חדירה לפרטיות
ושאין מקום למשא ומתן על הנושא.
חיבוק גדול
אומה

ואני ועוד חברה מתחלפות בהנקות וזה כיף נורא
אבל אתן עושות זאת מרצונכן! ברור שאין כל בעיה בכך שמישהי אחרת תניק את בנך אם את רוצה זאת.
אבל בסיפור של קצה הקרחון הבעיה, לתפיסתי, מתחילה הרבה קודם- החברה אמורה להביא את התינוקת להנקות כל שעתיים-שלוש ובמקום זאת היא לוקחת אותה על דעת עצמה למקום מרוחק, בשעה שבה היא אמורה להביא אותה לאמא להנקה, בלי לודא מראש שזה מקובל על האמא, ומציבה אותה בפני מצב שבו אין ברירה אלא שהתינוקת תינק מאשה אחרת או תשאר רעבה. זכותה המלאה של קצה הקרחון לא לרצות שאשה אחרת תניק את בתה ועל אחת כמה וכמה זכותה לדרוש שבתה תהיה תמיד בקרבת מקום וזמינה להנקות- הלא בדיוק בשביל זה היא משלמת לחברה הזאת. אחרת היתה יכולה להשאיר את הילדה בבית עם מטפלת!

<אורית מחורפנת>

קצה הקרחון, קיבלתי דפיקות לב מלקרוא את הסיפור שלך!
אין לי מלים! איזה מין חברה זאת! חוצפה ועזות מצח - קטן עליה!

יש לי תינוק באותו גיל
ואני מרגישה שהייתי נפגעת מאד במצב כזה
יש מקום לשבת ולדבר עם אותה חברה ובתור אחת שגם לי קשה מאד להגיד את הדברים הלא נעימים
אני ממליצה לך בחום כן לדבר,זה יעזור לך לשחרר את הקטע המבאס הזה
ממש בא לי לחבק אותך

וואו, תודה נשים יקרות על ההערות המבהירות
זה מהזה עוזר לי להבין שהכעס והכאב היו במקום לחלוטין, כי עם כל הביקורת העצמית שלי
הדבר הראשון שהתחלתי לעשות זה כל מיני אמירות ניו-אייג'יות לעצמי בסגנון: "קחי נשימה עמוקה, ותחשבי למה בעצם עולה בך כעס ואולי זה ממקום של אגו, בלהבלהבלה..." בעוד החרפון שלי היה פשוט במקום!
צריכה להתאמץ ולאזור אומץ (היי, זה אותו שורש!) לשיחה גלויה עם החברה שלי.
(חוט השני - היא לא חזרה בזמן פשוט כי היא החליטה כמעט 3 שעות אחרי ההנקה הקודמת לנסוע לאחותה משום מה)

<מסניפה את התינוקת החייכנית הזאת ומתנחמת על אתמול>

קצה הקרחון, הרגת אותי! איזה סיפור, כל כך מרגיז!!! ):<
איך עוד עבר לך בראש שאת אמורה לנשום ולהרגע אני לא מבינה...
עצם זה שהיא פשוט נעלמה לך עם התינוקת בלי להודיע- זה ממש מזעזע.
אם היה קורה לי דבר כזה לא הייתי שורדת לחכות כל כך הרבה, וכשהייתי מגלה את ההודעה...
חבל על הזמן בשביל החברה, בחיי!
כאילו, מה לעזאזל עבר לה בראש? דבר כזה יכול לשגע מדאגה.
ועוד לא אמרנו כלום על החדירה הגסה לגבולות הקשר האינטימי שלך ושל התינוקת...
ואת זה אני כותבת על אף הסיפורים שלי מלמעלה. חילופי הנקות יכולים להיות נפלאים- אם זה מקובל על כל הצדדים.

< בניגוד גמור לרוח ההודעה מופיע לי כעת המרגיעון- השיוויון האפשרי הוא שיוויון הנפש

>

טוב, נו, היא בטח לא התכוונה לרע. אני גם מניחה שעדיין אין לה ילדים והיא לא קלטה עד כמה העניין לא מתאים.
בכל מקרה את חייבת לדבר איתה, בעיקר אם היא ממשיכה לשמור על הקטנה.

וואו! איזו חוצפה!

קיבלתי רעידות מהסיפור..
אתן חייבות לדבר ולהבהיר את הנושא הזה..

אנונימי

קצה הקרחון, החברה שלך חצופה, קרת רוח ולב.

נתחיל מזה שהיא ידעה שאת יודעת שהיא ללא סלולר, והטל' שלך ודאי היה על רטט או silent, ואיזו סיבה יש לך לבדוק אותו או להיות איתו און ליין כשאת יודעת שאין לה דרך לתקשר איתך? את בתמימות מחכה שה"חברה" שאת משלמת לה ממיטב כספך, שתשמור על האוצר היקר לך מכל, תביא לך אותה להנקה ומחכה ומחכה ומחכה.

נמשיך בזה ש היא לא חזרה בזמן פשוט כי היא החליטה כמעט 3 שעות אחרי ההנקה הקודמת לנסוע לאחותה משום מה_ שזו חוצפה ואכזריות ממדרגה ראשונה. היא החליטה, סמוך לזמן ההנקה הבא של בתך, לקחת את עצמה ואת ילדתך ולנסוע מרחק של 30-40 דק' כשהיא ללא סלולר ויודעת שאת תצאי ותחכי להן והילדה כבר רעבה, _ ומציבה אותה בפני מצב שבו אין ברירה אלא שהתינוקת תינק מאשה אחרת או תשאר רעבה.

שלא לדבר על כל המסביב שלכאורה (רק לכאורה!) מתגמדים לנוכח הסיבות הראשונות: הנקה מאשה אחרת כשאין לך שום בעיה להניק? צריך לבקש רשות! ואולי האשה הזו חולה, ואולי היא מעשנת? ואולי את דתיה ו/או שומרת כשרות והאשה הזו אוכלת לא כשר וזה חשוב לך? ואולי את צמחונית והאשה הזו אוכלת בשר וזה חשוב לך?
ואולי לבת שלך לא יהיה נוח שם, במיוחד לאור העובדה שאת לא לידה? ועוד ועוד ועוד..

אני דווקא רוצה למתן כמה דברים שנאמרו פה. ("חצופה, קרת רוח ולב" - האמנם...)
ברור שהחברה שלך לא פעלה כשורה, גם כלפיך וגם כלפי התינוקת, והכעס והחרפון שלך מוצדקים לחלוטין.
אבל:
האם יכול להיות שההתנהגות שלה נבעה מבערות ואי הבנה?
כלומר: בהנחה שלה עצמה עוד אין ילדים (נדמה לי, לא?), והיא לא באמת מבינה מה זה הנקה (כי ככה זה בתרבותנו היקרה) ואת כל המנגנונים והדינמיקה שמסביב, אז התסריט היה בערך כזה:
היא רגילה להסתובב עם התינוקת, והתינוקת רגילה אליה.
היא התכוונה ללכת לחברה קרובה, מה שהיה בסדר מבחינתך, והיה לה אמצעי ניידות מהיר ומודרני.
בגלל היציאה החוצה, שקצת חרגה מהרדיוס הרגיל של ההסתובבויות, ובגלל הימצאות המפתחות, היא הרשתה לעצמה לנסוע לאחותה (מה שהיה לחלוטין לא בסדר, בלי תיאום אתך, אבל אני מכירה מעצמי את ההרגשה הזאת של "אם כבר קילומטר וחצי במכונית - למה לא עוד עשרים דקות נסיעה?" מין תחושה שאם גבול מסוים נפרץ, אז נורא קל להמשיך ולמתוח את זה, וזה לא נורא. מה גם שהיא חברה שלך, ובניגוד למישהי שהיא רק שכירה, חברות עשויות יותר לסמוך על השיפוט שלהן ולעבור על גבולות כאלה).

מבחינת התינוקת - היא הניחה שהתינוקת תוכל לינוק מאחותה, וזה היה נראה לה פתרון סביר ביותר. כי אנחנו רגילים לילדים, ולתינוקות שאוכלים תמ"ל (כי אם אנחנו חושבים על האכלה מתמ"ל - מה ההבדל בין תמ"ל שניתן בקפיטריה של האוניברסיטה לתמ"ל שניתן בבית של האחות? והיא איכשהו עשתה את המשוואה של הנקה = תמ"ל+ציצי מינוס בקבוק, ולא הפנימה ש ציצי זה לא רק אוכל).
בנוסף על זה שהיא בכלל לא חשבה על כל הנושאים שנדונו בהקשר הזה - על כל החומרים והווירוסים שעלולים לעבור בחלב אם - שוב, כי היא לא גדלה מוקפת מיניקות, וחילופי חלב-אם כל כך נדירים אצלנו, אז רק מי שממש בעניינים מודע לזה.
ומבחינתך, היא לא היתה מודעת למשק החלב שלך, ומה זה אומר להישאר תקועה ללא הנקה, עם שדיים שהולכים ומתמלאים, ותחושת הדחיפות והאומללות שמתקשרת לזה. אולי היא ידעה את זה תיאורטית, אבל לא באמת באמת הפנימה. שוב, כי היא לא גדלה בתרבות של הנקה.

מה אני מנסה להגיד? קודם כל, שלא תעזי לקחת על עצמך את האשמה

ש"לא הסברת לה כמו שצריך". ממש לא התכוונתי לזה. איך יכולת לדעת, שמה שנראה לך הכי בסיסי ואלמנטרי בעולם (תחושת גודש, למשל), אנשים אחרים לא מודעים לו?

מצד שני - אם מה שאמרתי נכון, אז חשוב לאפשר לה להבין את כל זה, להסביר לה בדיוק מה היה לא בסדר במה שהיא עשתה, כולל חוסר התיאום אתך, כולל מה זה הנקה ויניקה ואינטימיות והדבקה וחומרים זרים והכל. ולהציב גבולות מחדש, כבר לא בכעס, אבל בהחלטיות, כי אלה גבולות שנחוצים מאוד להתנהלות תקינה. ולהבהיר אותם, כדי שיהיה ברור לה מה מותר ומה לא, וגם שהיא תבין למה.
וגם, אולי, לעודד אותה לשאול, כל פעם שהיא לא בטוחה למה את רוצה כך ולא אחרת, כדי שהיא באמת תבין את הסיבה ואת ההיגיון (והרגש) שמאחורי הדברים ואז יהיה לה יותר קל לשמור עליהם, ולא בבחינת "ככה האמא של התינוקת רוצה, מניין לי לדעת למה".

בהצלחה! השיחות האלה לא קלות, אבל הן יכולות להיות מקדמות מאוד.

אם החברה היתה לוקחת את התינוקת לאחותה ונותנים לה תמ"ל ולא הנקה, זה היה מרגיז לא פחות. ההיעלמות עם התינוקת, ושלא מביאים אותה להנקה והזלזול בזמנך וההתעלמות מזה שאת צריכה להניק.

לי קרה סיפור הפוך. הייתי מטפלת של תינוק בן חודשיים. הייתי אמורה לשמור על התינוק הרבה שעות. אמו אף פעם לא הניקה אותו. אבל באותו היום אמו שכחה לשים לו בקבוקי תמ"ל. ואז הגיע מצב שהתינוק בכה מרעב. לא היתה לי שום דרך להגיע לחנות לקנות תמ"ל ובקבוקים. בבית שלי היתה התינוקת הפרטית שלי, ושום עגלה להוביל את שניהם.. אפילו ניסיתי לטלפן לאמו בסלולרי שתחזור מייד להביא אוכל, אבל היא לא הרימה את הטלפון. אז בלית ברירה כאשר התינוק כבר צרח מרעב נאלצתי להניק אותו.

תמרוש רוש, אני לא מסכימה.
אפילו בלי העניין של ההנקה, היא אמורה לדעת שהאמא מחכה לתינוקת, ושהאמא יודעת שהיא והתינוקת במרחק קרוב. זאת חוצפה שלא תיאמן להיעלם על התינוקת ולא להיות במקום ובזמן שהיה ברור שהיא מחכה להן. וזה שנתנו לה אוטו והיא כבר "מנצלת" אותו לעוד כל מיני ביקורים פרטיים על חשבון התינוקת ואמה - בלי שום קשר לעניין ההנקה, זאת חוצפה בלתי רגילה.
וכמו שרה, אני חושבת שאם כתוצאה מהבעיה עוד היו נותנים לה תמ"ל זה היה מזעזע ומרתיח באותה מידה.
אולי היא גם תבקר חברה שלה בטיפת חלב, ואגב כך תתן לה חיסון בלי לשאול את האמא?
או מזון מוצק, סתם ככה כי התינוקת התעניינה במה שהיא אוכלת?

בשמת,
א. מסכימה לחלוטין לגבי ההיעלמות.
ב. וגם לגבי האוטו (זה שהבעתי הזדהות עם פריקת העול, לא אומר שאני תומכת בזה!! זה אומר שאני עצמי הייתי מרגישה את אותו פיתוי באותו מצב. כמובן אני מקווה שאני הייתי עומדת בזה, אבל עדיין הייתי מרגישה אותו מדגדג).

ובהקשר של הנקת ילדי אחרים (ותעזבי שניה את ההברזה והאוטו בצד), היתה לי הרגשה שחלק מהמגיבות הביעו חוסר הבנה לחוסר ההבנה של מי שנתנה לתינוקת לינוק מאשה אחרת.
אולי אני טועה, והבחורה ידעה טוב מאוד מה המשמעות של מה שהיא עושה, ופישלה ללא תירוצים. אז טעיתי, ובזבזתי מילים לחינם. אבל כמו שאני ראיתי את התקרית, בנוסף ל"את לא היית בסדר, נקודה" אפשר, לדעתי, להוסיף את המימד של "בואי אני אסביר לך למה הדברים לא אלמנטריים כמו שהם נראים" - ושוב, אני מדברת בהקשר של הנקה מאשה אחרת.

האם הסברתי את עצמי כהלכה?

תמרוש, גם אני חושבת שמעבר לחוסר האחריות המשווע, זה באמת לא מובן מאליו לבחורה צעירה המשמעות של המעשים שלה, גם של ההעלמות שלה וגם של העובדה שהיא נתנה לתינוקת לינוק ממישהי אחרת.
אבל אפשר להסתכל על זה גם מזוית אחרת - הבחורה הצעירה הזאת התייחסה להנקה וליונקת בצורה הכי טבעית מבחינתה, בלי אובר-מטען-רגשי ובלי לעשות מההנקה משהו קדוש (או לחילפין מגעיל), האין זה היחס שאנחנו רוצים ליצור בציבור, שהנקה זה הדבר הכי טבעי ונורמלי שיש?
בלי קשר לעובדה שהיא עברה את הגבול של האמא כשלא ביקשה את רשותה לשנות לבתה את הדיאטה, ככה פתאום...

הבחורה הצעירה הזאת התייחסה להנקה וליונקת בצורה הכי טבעית מבחינתה, בלי אובר-מטען-רגשי ובלי לעשות מההנקה משהו קדוש (או לחילפין מגעיל),
אני ראיתי את זה אחרת - היא התייחסה להנקה כאל משהו אינסטרומנטלי. היתה פה איזשהי החפצה. קשה לי לנסח, אבל המחשבה ש"מה זה כבר משנה ממי התינוק יינק" , או "יש פה תינוק, אחותי כבר תיניק אותו" עושה החפצה של כל העניין הזה. טבעיות אין פירושה להתעלם מהאלמנט הרגשי.

הבחורה הצעירה הזאת התייחסה להנקה וליונקת בצורה הכי טבעית מבחינתה, בלי אובר-מטען-רגשי ובלי לעשות מההנקה משהו קדוש (או לחילפין מגעיל),
אני חושבת שזה שהתינוקת ינקה ממישהי אחרת זה החלק הכי פחות גרוע בכל הסיפור. מה שנראה לי חסר אחריות ולא ניתן להצדקה, גם אם מדובר בבחורה צעירה שאין לה ילדים (להזכירכן, שכל ישר ואחריות זה משהו שיכול להיות גם למי שאין לו ילדים), הוא קודם כל העובדה שהיא נעלמה עם התינוקת בלי להודיע (להשאיר הודעה ולא לודא שהאמא שמעה אותה לא נקרא להודיע), ולקחה את התינוקת לצד השני של העיר, במקום להביא אותה לאמא בזמן שהאמא ציפתה לה. זה כשלעצמו מספיק בעיני כדי לנהל שיחה נוקבת עם הבחורה הזאת.

אני לא חושבת שההנקה היא משהו קדוש, אבל כאמא אני לא מוכנה שמישהו אחר (שאינו בן זוגי) יקבל על דעת עצמו החלטות הנוגעות לטיפול בילד שלי מבלי שנתתי מנדט לכך. נניח שהילדה הזאת היתה אוכלת סימילאק, והחברה היתה לוקחת אותה לאחותה ושם נותנת לה על דעת עצמה מטרנה, כי זה מה שהאחות נותנת לתינוק שלה. בעיני זה גרוע באותה מידה. אולי הילדה אלרגית למטרנה? אולי סימילאק הוא התחליף היחיד שהיא מעכלת היטב? החברה לא יודעת, ולכן אין לה זכות לתת לה משהו שאינו סימילאק. כנ"ל לגבי ההנקה.

היי, אני רואה שהדיון התפתח מעולה גם בלעדיי! D-:
בינתיים הספקתי להירגע וכבר לא להרגיש כל כך כועסת.
גם דיברתי עם החברה שלי ופחות או יותר העברתי לה את מחשבותיי ותחושותיי.
לא היה לי קל. למשל, אמרתי: "צריך שכשאת שומרת עליה תישארי בסביבה הקרובה" והיא חידדה לי: "את מתכוונת שאת רוצה שאשאר בסביבה הקרובה, כן?"
וואו - איך קשה לי להגיד "אני רוצה/דורשת/מבקשת בתוקף/עומדת על כך ש.." ! (חוץ מלבנזוגי כמובן בצורה מוגזמת, אבל זה כבר מסיפור אחר.. (-; )

אני באמת עדיין לא יודעת מה היא חשבה בדיוק כשיצאה לכיוון הבית של אחותה כ"כ מאוחר - אבל העניין הוא

כנראה שהיא לא חשבה -

כלומר: חשבה על דברים אחרים במקום על התינוקת (היא הסבירה לי למה כל כך היה חשוב לה להגיע לשם באותו רגע ובאמת היו סיבות טובות - אילו רק לא היתה איזו תינוקת קטנה באמצע..)
זה, יחד עם:

מין זרימה וספונטניות כזאת של "יהיה בסדר" ו"לאלתר עם החיים" שמאפיינת אותה (שונאת את התכונה הזאת כשזה בא על חשבון מישהו אחר, וזה הרבה פעמים באמת בא)

וגם:

עוד אין לה ילדים משלה ולא נראה לה קריטי לדלג על הנקה פה ושם, לתת לינוק ממישהי אחרת, מה כבר יקרה?

(ה"החפצה" ש קומה ג' תיארה מאוד מדויקת)
בעצם זה הרחבה של סעיף 2 כשמשלבים אותה עם העובדה שהיא לא חוותה מעולם גודש או דאגה לאיזון בין היצע וביקוש בהנקה או דאגה כשלא יודעים איפה הילד שלי נמצא..

אני מכירה מעצמי את ההרגשה הזאת של "אם כבר קילומטר וחצי במכונית - למה לא עוד עשרים דקות נסיעה?" מין תחושה שאם גבול מסוים נפרץ, אז נורא קל להמשיך ולמתוח את זה, וזה לא נורא. מה גם שהיא חברה שלך, ובניגוד למישהי שהיא רק שכירה, חברות עשויות יותר לסמוך על השיפוט שלהן ולעבור על גבולות כאלה
תמרוש רוש - זה בדיוק היא. והרבה פעמים זה מפריע לי כשזה רומס משהו ש לי הוא חשוב.

נשארו רק פעמיים בהן היא תשמור על הבת שלי, אחרת באמת לא נראה לי שהייתי ממשיכה איתה.
שוב ושוב מוכח המשפט ש"לא עושים עסקים עם חברים" ושעם זרים יותר קל להבהיר גבולות.

פתאום אני קולטת שהנושא הוא בעצם יחסים והבהרות של רצונות ולא הנקת ילדי אחרים...

בעניין הנקת ילדי אחרים - במקרה אחר, כשזה בא מבחירה שלי, בזמן שמתאים לי וכמובן לא על חשבון גודש וכו', ייתכן שהייתי מסכימה שמישהי אחרת תניק אותה. בעצם אולי לא. לא יודעת.
באמת זה מעורר בי איזושהי התנגדות רגשית. זה בכל זאת דבר כל כך אינטימי ביני לבינה ואם מישהו נותן לה בקבוק עם תמ"ל (באופן חד פעמי כמובן) זה לא מפר את האינטימיות ופולש לתוכה.
ואולי זו סתם קנאות שלי שאינה במקומה.

פתאום אני קולטת שהנושא הוא בעצם יחסים והבהרות של רצונות ולא הנקת ילדי אחרים...
גם אני בדרך כלל מתקשה להגיד "אני רוצה/דורשת/מבקשת בתוקף/עומדת על כך ש.." וזה הכי קשה כשלא אני צריכה להבליג אלא שזה בא על חשבון הילד שלי.
תמיד חשבתי שכשיהיה לי ילד אני אגן עליו כמו לביאה וכבר לא יהיה לי "לא נעים" מכל מני אנשים. ובכל זאת.... בקרוב עידו יהיה אצל אמא שלי במשך יומיים בשבוע ואני באמת צריכה להתחיל לעבוד על הקושי הזה. אולי יש איזה דף אחר בנושא?

ובעניין הנקת ילדי אחרים , יש לי סיפור קצת שונה.

בתיאוריה, הייתי מאד שמחה אם היתה לי אחות/חברה/שכנה שיכלה להתחלף איתי בהנקות מדי פעם. בפועל, אני לא יודעת איך היתי מרגישה עם זה שמישהי אחרת תניק את עידו. נראה לי שאני נורא אקנא

לפני כמה חודשים, היתה לנו ידידה (אשתו של חבר של בנזוגי) שילדה כמה חודשים אחרי. היו לה המון שאלות וקשיים ופחדים (והמון קרובות משפחה וחברות מהסוג מאכילים אמא טריה במיתוסים כמו, שכשהתינוק בן שלושה חודשים נגמר החלב...)והיא איך שהוא אימצה אותי בתור סמכות והיתה מתקשרת עם כל בעיה או קושי שהיה לה.
הקשר לא היה לגמרי לרוחי ולכן לא עודדתי אותו כל כך אבל מתוך אמפטיה ניסיתי לעזור לה כשביקשה.
יום אחד היא ביקשה לבוא לבקר, ומיד כשהגיעה אלינו אמרה שהיא לא מרגישה טוב, נתנה לי את התינוקת (עידו ישן) וביקשה אקמול.
באיזה שהוא שלב, התינוקת התחילה לנקר לכיוון הציצי שלי ואמרתי לה בצחוק - זה של עידו, בואי ניקח אותך לאמא שלך, והאמא מיד שאלה אם אני רוצה להניק אותה.

הסכמתי.

הסיטואציה: אני מניקה את התינוקת שיונקת בשמחה, האמא יושבת מולי ומסתכלת בהשתאות (אולי קצת בהערצה) ואני מיד קולטת שעשיתי טעות איומה. לא יודעת למה. פשוט הרגשה.

עברו כמה שבועות, בהם הידידה התקשרה פעם או פעמיים לבקש עצות בעיקר בנושאי הנקה. מצאתי לה יועצת הנקה של לה לצה שדוברת את שפת-אמה כדי שיהיה לה יותר קל. היא נפגשה איתה פעם אחת .
ואז לילה אחד, בנזוגי עונה לטלפון והחברה מבקשת לדבר איתי בדחיפות. הוא אומר לה שאני כבר ישנה אז היא מבקשת שיעיר אותי(!)
הוא מסרב ואומר לה שאדבר איתה למחרת.
אחרי שעה היא מתקשרת שוב (קרוב לחצות) הפעם אני עונה. היא מספרת לי שהיא צריכה את עזרתי הדחופה: יש לה דלקת בגרון והיא צריכה לקחת תרופה אנטיביוטית, אז היא רוצה (במילים אלו - לא מבקשת או שואלת - ) שאני אניק את התינוקת שלה לשלושה ארבעה ימים.
סירבתי. (למען האמת, סירבתי, היא ניסתה לשכנע, סירבתי שנית.)

וזהו. (המרגיעון : _כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי

)

ולמה סיפרתי את הסיפור - נראה לי שמי שחשוב בסוגיה הזאת של הנקת ילדי אחרים זה פחות התינוק, שיינק בשמחה מכמעט כל אמא, אם הוא רעב, ויותר האמא - מה הסיבה שהיא זקוקה לעזרה של אמא אחרת בהנקה? מה זה עושה לה רגשית? מה זה עושה לביטחון שלה בהנקה?

אני הרגשתי שבכך שהנקתי את התינוקת שלה, רק תרמתי לחוסר הביטחון שלה. היא ישבה בצד וראתה את התינוקת שלה יונקת בשלווה, שובעת, דבר שהיא לא הרגישה בהנקות שלה. ובמקום לראות שהכל בסדר עם התינוקת והיא יונקת יופי, היא הסיקה שהיא לא יודעת להניק

צריכה לקחת תרופה אנטיביוטית, אז היא רוצה (במילים אלו - לא מבקשת או שואלת - ) שאני אניק את התינוקת שלה לשלושה ארבעה ימים.
כנראה אמרו לה לא להניק עם התרופה. היא חשבה שזה מסוכן לתינוקת.
וזה הפיתרון שהיא חשבה עליו.
&^%$#
מותר להניק עם כל אנטיביוטיקה. זה רק למקרה ששוב צריך לחזור על זה בפעם המיליון. כל אנטיביוטיקה (זאת השורה התחתונה).

מותר להניק עם כל אנטיביוטיקה
טוב שחזרת על זה בפעם המיליון כי לא ידעתי.
אבל אני לא חושבת שהאנטיביוטיקה היתה הנקודה כאן - אמרתי לה שבטח יש תרופה שמתאימה גם להנקה וזה לא עניין אותה.

אז כאמור, %$#^& (-;

טוב, לא בדיוק הנקת ילדי אחרים אבל לא מצאתי דף מתאים יותר -
יש לי יונקת בת שנה, ובגלל פצע פתאומי בפטמה אני שואבת לראשונה מאז שהיא נולדה
(ואגב כך מעריצה את כל מי שהצליחה לעשות את זה! מזלי שהקטנה לא הסכימה לשתות מבקבוק אף פעם).
מכאן, שיש לי חלב שאוב ואין לי בו שימוש.
השאלה - לבת דודתי תינוק בן 3 חודשים, שיונק מלא אבל פעם ב - מקבל מטרנה כשהיא יוצאת מהבית (קרה אולי פעמיים).
נכון שעדיף לו לשתות את החלב שלי למרות שהוא מותאם ליונקת בת שנה, מאשר אבקה ש"מותאמת" לגילו?

בטח שעדיף לו חלב שלך מאשר תמ"ל
למעשה תמ"ל נמצא במקום חמישי מבחינת מה שכדאי לו לקבל
מקום ראשון לינוק מאמא שלו
מקום שני חלב שאוב מאמא שלו
מקום שלישי לינוק מאשה אחרת
מקום רביעי חלב שאוב של אשה אחרת
מקום חמישי פורמולה מפרה אחרת

אין כל ספק קטן בכך. חלב אם לילד גדול מותאם לתינוקות צעירים יותר לאין ערוך ושיעור מאבקה תעשייתית ומעובדת מחלב שמיועד לעגלים, מאמהות שתזונתן גרועה ומלאות בהור.ונים ואנטיביוטי

דרך אגב מה שכתבתי זה לא רק לפי דעתי אלא גם על פי ארגון הבריאות העולמי

ביתי בת 4 חודשים, הולכת להיות פעם בשבוע עם הדודה שלה, שיש לה ילד בן חודשיים. סיכמנו שאני אשלח איתה בקבוק שאוב, אבל שהיא גם תניק אותה אם הילד השני ישן (אם יש חלב, למה לא?)
העניין הוא שנושי לא ממש מסכימה עם הסיכום שלנו, ומסרבת בכול תוקף לינוק מהדודה. חבל לי, כי עדיף לינוק מאישה אחרת מרק לאכול בקבוק שאוב.
אשמח לשמוע מנשים אחרות שהתנסו בהנקה של תינוקות לא שלהן, או שהן אימהות לתינוקות שינקו משדיים של אחרות.
חוויות?
הצלחות?
כישלונות?
תודה רבה

אני הינקתי פעם אחת תינוקת לא שלי.
היא היתה של חברה, שהיו לה המון קשיים בהנקה. לידה מוקדמת, פה קטן, פטמה גדולה ושטוחה, המון פצעים. בשלב מסוים תרמתי לה חלב.
ויום אחד כשהן היו אצלי חברה שלי שאלה אותי אם אני רוצה להניק אותה.
הסכמתי בהיסוס.
היא ינקה קצת, הפטמות שלי קטנות ובולטות, אז היה לה קל יותר להתחבר, ואז הרגשתי שהיא ממש נכנסת לעניין ומתחילה לינוק סדיר.
אז תפסתי שזה רגע גורלי, אמרתי לה: "רגע, רגע, בואי לאמא", העברתי אותה לאמא שלה, והיא התלבשה על השד וינקה.
אנחנו חושבות שהיניקה ממני המריצה אותה, ומאוד שמחה שהשארתי את זה כ"יניקת תרגול" ולא נתתי לה להישאר עלי. באותה הנקה חברתי אמרה לי שהתפיסה שלה טובה יותר.

אחר כך הנקתי אותה פעם אחת נוספת, ומשום מה זה לא הלהיב אותי בכלל, ושמחתי מאוד כשהיא גמרה.
וזהו.

תשמעי, אם התינוקת לא רוצה אז היא לא רוצה... גם להם יש דעה בנושא

ואני חושבת שבתדירות כזאת, של פעם בשבוע, הרצון של התינוקת הרבה יותר משמעותי מאשר ההבדל התיאורטי בין שד לשאוב. אז היא תשתה מבקבוק את החלב שלך פעם בשבוע. מה רע? זה בטל בשישים לעומת כל היניקות שלה, ובסדר גמור מכל בחינה שהיא!

בת משפחה שלי אהובה ילדה לפני ארבעה ימים, והיא נוטלת תרופה שלא מאפשרת לה להיניק (נבדק מול כל המרכזים הטרטולוגיים, רופאים ויועצת הנקה). לי יש תינוק בן עשרה חודשים. הייתי אצלה והנקתי אותו, הוא ינק מדהים כמו גדול! נדברנו בינינו שאניק אותו, בנוסף לתמ"ל שהוא אוכל- בהתחלה כל יום ואחר כך לא כל יום כי אנחנו לא גרות באותה העיר- אבל כמה פעמים בשבוע, ושאשאב לו חלב כל יום כדי שהוא יקבל קצת חלב אם.
השאלות שלי הן:
א. האם יש משמעות ליניקה מאמא אחרת, שהחלב שלה הוא חלב של תינוק בן 10 חודשים (שוב, הוא בן 4 ימים) מבחינת נוגדנים? או מבחינה תזונתית?
ב. האם יש משמעות ליניקה הזו כל יומיים שלושה או שזה בטל בשישים?
ג. האם שאיבה של חלב (נניח שאני שואבת היום, ומחר בבוקר מביאים לו את החלב) שעבר 24 שעות מחוץ לציצי הורסת את הנוגדנים? ואם כן, האם יש ערך תזונתי או אחר לחלב הזה? כי אם יש משהו שאני שונאת, זה לשאוב חלב, ולהעביר לה אותו כל בוקר לא יהיה קל. אם יש כאן ערך, אעשה זאת. אבל אם הנוגדנים כבר הרוסים והערך התזונתי שלו לא רב, אז חבל שכל העולם ישתגע.
ד. כשאני מיניקה אותו ואת הבן שלי, אני צריכה לתת לכל אחד צד? כשהוא מסיים צד, להציע לו את השני (כי הגדול שלי כבר רוקן אותו) או להציע לו שוב מאותו צד?

וגם- אני מפחדת שיתעוררו אצלה רגשות קשים, שאני יכולה להניק אותו והיא לא. שהיא תקנא, שהיא תשנא אותי על זה, שהיא תרגיש שהיא לא מסוגלת והיא אמא פחות טובה. היא עברה לידה קשה והמצב שלה די שביר כרגע. היא מאוד רוצה שאניק אותה, ואני גם מאוד רוצה. אבל אני לא רוצה לפגוע בבונדינג שלה עם התינוק. יש סכנה כזאת?

(כל כך עצוב לראות אמא מתוקה שיש לה חלב וכל כך רוצה להניק אבל לא יכולה)-: )

ראשית, כל הכבוד על הנכונות ואיזה יופי שהיא מרגישה איתך קרובה מספיק ומספיק בנוח לבקש דבר כזה. אני חושבת שזו מתנה מופלאה להיות מסוגלת להעניק דבר כזה למישהו שאני אוהבת וגם שזו מצווה גדולה עבור התינוקת. כאמא, זה היה גורם לי אושר רב לאפשר לתינוקת שלי לקבל חלב אם ולינוק למרות שאני בטוחה שזו חוויה קשה ומתסכלת עבורה לא להיות מסוגלת להניק. לגבי הבונדינג אני חושבת שיהיו לה הזדמנויות חשובות להזין בעצמה את התינוקת שלה - אולי יש עוד מקורות שמהן היא יכולה לקבל תרומת חלב אם מלבדך? והרבה מגע של עור לעור וחום ואהבה. לא הייתי דואגת.

בכיף הייתי מניקה אחרים ונותנת בשמחה שיניקו את שלי.
זה הרבה עניין של חברה ושל הרגל: היו תקופות ארוכות בהן מיניקת נחשבה דבר הכרחי,מכל מיני סיבות, ולא כי לאמא לא היה חלב. אז כשבאמת צריך, ומישהי מוכנה, בטח שזה מבורך. ככה בעיניי.

שליחה על ידי עדי_א* » 15 מאי 2012, 12:25

קרובת משפחה שלי הניקה את ביתי מספר דיי רב של פעמים שהייתי בלימודים. אני ממש אהבתי את זה, כי הרגשתי שאני חלק משבט, שיש לי גב, שיש עוד מישהו שאוהב את הבת שלי חוץ ממני.
אני בתמורה שאבתי לבן שלה כי היא לא כל כך הסתדרה עם זה.
אני בטוחה שזאת היתה חוויה חיובית גם לה, כי הנקה זאת חווית אמון, אז למה לא לקבל אותה גם מעוד מישהי.
לה התכווננה היא לילדה שלי כמובן.

תודה לכן על התגובות. היא לא רוצה לקחת תרומה ממישהי זרה, בין היתר עניין המחלות שעלולות לעבור בהנקה...
עדי- אני מבינה מדברייך שהנקת, אז המצב קצת שונה- היא לא יכולה להיניק כלל...
הייתי אצלם עכשיו, הוא ינק והיא ישנה כמעט שלוש שעות. כשיצאתי גיסתה באה והיא עדיין ישנה. אני מקווה שהיא לא מתחילה לפתח דיכאון.

עונה על השאלות הטכניות:
יש ערך לחלב שלך, הנוגדנים ותאי מערכת החיסון לא נהרסים כל כך מהר, וטוב שהם יגיעו לתינוק. נכון שזה פחות טוב מהנקה מלאה, אבל זה עדיין יותר טוב מתמ"ל בלבד. כדאי לנסות לא לנער את בקבוק החלב השאוב, כי זה שובר חלק מהשרשראות השומניות או משהו כזה. אם את מעבירה לה חלב כל יומיים שלושה, את עדיין יכולה לשאוב כל יום, ולתת לה 3 מנות כל פעם. אפשר גם להקפיא, אם כי בהקפאה פחות רכיבים חיים שורדים, אבל עדיין שורדים.
לגבי שד אחד או שניים: התינוק שלך כבר גדול, ומשק החלב מבוסס, והחלב נוצר תוך כדי ההנקה. התינוק הקטן גם יונק כמויות הרבה יותר קטנות, והוא בוודאי גם יונק פחות יעיל. אני הייתי נותנת לו משני הצדדים, ואפילו צד שלישי ורביעי בלי לחשוש שלתינוק שלך לא יהיה. הוא בטח גם אוכל מוצקים, ואם הוא ירצה יותר חלב ואת מניקה לפי דרישה, הוא כבר ידע להסתדר ולינוק כמה שהוא צריך. לדעתי הנקה של תינוק אחר פעם בכמה ימים לא תפגע בכמויות החלב שלך, והתינוק שלך בוודאי שלא יפגע.
לגבי הדכאון, אני חושבת שעשוי לעזור אם תהיו איתה הרבה. אני חושבת שיש מימד פיזי לדכאון, כי הגוף מצפה שתינוק יינק ואף אחד לא יונק, והגוף מסיק שאין תינוק, אפילו שיש. אבל אולי אני סתם מחרטטת. האם הסבירו לה איך לייבש את החלב כך שלא יהיה לה גודש ולא תתפתח דלקת?
שיהיה לכם בהצלחה!

אני הנקתי ילדי אחרים, לא זכור לי שילדי ינקו מאחרות..
כשילדתי את בתי אמי עדיין הניקה את אחי הקטן ומאוד הרגיע אותי שאם יהיו קשיים בהנקה אמי תוכל להניק אותה. בסופו של דבר היו קשיים בהנקה אבל אמי לא הניקה את בתי. למעשה, לשתינו זה לא הסתדר..
בהמשך הנקתי פעם אחת בן של חברים (לבקשתם. האמא איחרה להגיע), ונדהמתי לגלות שהוא יונק בדיוק כמו בתי. אחרי כן הנקתי גם את בת השכנים מספר פעמים. פעם אחת שכנתי היתה ממש חולה ונזקקה נואשות לכמה שעות שינה רצופות. הצעתי לה להשאיר את התינוקת אצלנו למשך הלילה, שבמהלכו גם הינקתי אותה. והופתעתי לגלות שהיא יונקת מאוד שונה מהבת שלי. היום שתי הבנות חברות מדהימות. יכולות לשחק ביחד שעות על גבי שעות.
כשבני השני היה בן שנה שמרתי על התינוק של שכנה אחרת. הוא סרב בתוקף לבקבוק, על אף שבהחלט ניסיתי לתת לו! בצר לתינוק ובהסכמת האם (ולהערכתה ושמחתה) הינקתי אותו (בני בהחלט קינא, וכשהנקתי בצמד הוא כל הזמן ניסה לדחוף את התינוק השני). השכנה אומנם העדיפה בקבוק, אך בהתחשב בסירובו של התינוק היא שמחה מאוד על כך שיכולתי והייתי מוכנה להניק אותו. אני בהחלט נשמעתי לבקשת השכנה לנסות לתת לו בקבוק, אבל באופן אישי אני מעדיפה להניק מאשר להאכיל בבקבוק או לנסות לתת מוצקים. זה הרבה יותר פשוט לי כשאני שומרת על ילדי אחרים. ואני בהחלט עושה זאת בשמחה.
אינני רואה את השדיים שלי כאיבר מיני, וכנגזרת- איבר אינטימי. בעיני זהו איבר של הזנה ושפע, אותו אני יכולה לחלוק גם עם אחרים. (תינוקות אחרים, כן?)
מובן שאני מבינה את הרגישות בעניין ואני מקפידה להניק ילדי אחרים רק בהסכמת ההורים, אלא אם ההורה לא נמצא, לא ניתן להשיג אותו, והתינוק מאוד מאוד רעב ואין דרך אחרת להזין אותו.
אני נזכרת גם שלפני יום כיפור אחד שאבתי גם לבן שלי וגם לבת דודתי שיהיה למהלך הצום, כי לדודתי היה מחסור בחלב. (מצד אחד זה קשה, כי זה מדגיש לדודתי את חיסרון החלב שלה שמעציב אותה. מצד שני היא שמחה ומעריכה לתת לבתה חלב אם במקום תמ"ל)

מכירה מקרוב את רגשות ההחמצה שאי אפשר להניק בגלל נטילת תרופה..
לא יודעת באיזו מחלה/תרופה מדובר אבל שווה לבדוק האם יש משהו תחליפי שאיתו כן ניתן להניק (מניחה שבדקה אבל מציינת בכל זאת למקרה שלא.. המומחים לתרופות בהנקה אגב הם המרכז בבילינסון)
כך עשיתי עם בתי הבכורה והצלחתי להניק במשך מספר חודשים עד שלא הייתה לי ברירה וחזרתי (בדמעות שלי ושל היונקת) לתרופה הרגילה שאיתה אסור היה להניק..
לשמחתי המחקר מאוד מתקדם בכל הנוגע לתרופות בהנקה וכשנולד בני השני (3 שנים אח"כ) כבר היה מותר להניק עם התרופה ואני מניקה אותו עד היום (שנתיים+..)
אם אני מעמידה את עצמי במקומה של האם הצעירה זה יכול להיות קשה מנשוא לראות מישהי אחרת מניקה את התינוק שלך.. (זה ממש לא כמו במקרים שאת מניקה ומישהי מניקה אותו במקומך פעם ב..). מניחה שלתת שאוב בבקבוק זו אופציה טובה שמאפשרת את יתרונות ההנקה לתינוק.
מציעה שתהיו עם היד על הדופק כי זו בהחלט התמודדות נפשית לא קלה בשביל היולדת (בנוסף לכל חגיגת ההורמונים אחרי הלידה..)
יכול להיות שיהיה לה מאוד נעים וכיף להיות איתו עור בעור בזמן שהיא מאכילה אותו בבקבוק..

לגבי הדכאון, אני חושבת שעשוי לעזור אם תהיו איתה הרבה. אני חושבת שיש מימד פיזי לדכאון, כי הגוף מצפה שתינוק יינק ואף אחד לא יונק, והגוף מסיק שאין תינוק, אפילו שיש. אבל אולי אני סתם מחרטטת. האם הסבירו לה איך לייבש את החלב כך שלא יהיה לה גודש ולא תתפתח דלקת?
אנחנו איתה במשמרות, היא לא לבד. היום היא כבר היתה במצב הרבה יותר טוב, אני לא חושבת שהיא בדיכאון.
הסברתי לה לשים כרוב ולשתות חליטות מרווה.

לא יודעת באיזו מחלה/תרופה מדובר אבל שווה לבדוק האם יש משהו תחליפי שאיתו כן ניתן להניק.
לא. בדקתי.

מניחה שלתת שאוב בבקבוק זו אופציה טובה שמאפשרת את יתרונות ההנקה לתינוק.
הוא מקבל את הנוגדנים גם אם זה חלב שהיה 24 שעות מחוץ לשד? זאת השאלה העיקרית כרגע. כי בגלל שהיא נטלה לאורך כל ההריון את התרופה הזו, שמסתבר שהיא אסורה בהריון (והרופאה אמרה לה שאין בעיה בהריון!), יש חשש לבריאותו של התינוק, ולכן חשוב מאוד שהוא יתחזק כמה שיותר.

גם אם החלב מאבד מעט מאיכותו כאשר הוא מחוץ לשד עדיין ערכו רב על זה של התמ"ל
חשוב להקפיד על אחסון בהתאם להוראות וכן על חימום עדין במים חמימים ולא במים רותחים כי זה בוודאות הורס נוגדנים
באתר של ד"ר ליבוביץ' תוכלי למצוא את כל הפרטים ובנוסף היא בוודאי תוכל לתת לך מענה לגבי איכות החלב ואיך היא נשמרת או לא לאורך זמן האחסון
http://www.merkaz-hanaka.com/site/detai ... [po]detail id[/po]=356960
איזה חשש יש לבריאותו של התינוק? בד"כ כשמדברים על סיכון של תרופות מדובר על סיכון להתפתחות מום אצל העובר. מאחר ונולד תינוק בריא ושלם אני מניחה שזה השלב שאפשר כבר להיות רגועים

איזה חשש יש לבריאותו של התינוק? בד"כ כשמדברים על סיכון של תרופות מדובר על סיכון להתפתחות מום אצל העובר. מאחר ונולד תינוק בריא ושלם אני מניחה שזה השלב שאפשר כבר להיות רגועים.
יש תרופות שיכולות לגרום די הרבה נזקים גם לתינוק קטן. הן מעטות יחסית, אבל קיימות, בעיקר כימותרפיות למיניהן אבל יש עוד כמה.
אולי שווה לברר אם אפשר לקבל תרופה חלופית?

הסברתי לה לשים כרוב ולשתות חליטות מרווה.
מעבר לזה, צריך לשים לב שלא מתפתח גודש, ואם לוחץ לה או כואב בשד, כדאי לסחוט אותו עד להקלה. לא להישאר עם הכאבים, כי זה יכול לגרום לדברים לא נעימים. זה לא יגרום לייצור נוסף של חלב, ברגע שהשד נשאר מלא זה מאותת לגוף להפסיק לייצר, אבל חשוב לא להגיע למצב של כאבים.

הוא מקבל את הנוגדנים גם אם זה חלב שהיה 24 שעות מחוץ לשד?
כן. ועוד דברים שעוזרים למערכת החיסון, כמו תאים של מערכת החיסון וחומרים שמעודדים חיידקים ידידותיים שגדלים במעיים, חומרים שמגנים על המעיים מפני זיהומים, ועוד כל מיני.

שליחה על ידי רוני* » 28 יוני 2016, 10:20

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש מישהי שמוכנה להניק אפילו בתשלום? אשמח לתשובות במייל [email protected]
תודה ויום טוב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מחפש מישהי מניקה בתשלום אפילו חלב שאוב בתשלום זה טוב,
[email protected]