העולם ע''פ הצעצועים

אנונימי

ראו גם: מדור הורות ומשפחה, מדור תינוקות ופעוטות
_{ובפרט הדפים: צעצועים לתינוקות, האם ילדים צריכים צעצועים}

כבר התרגלתי לראות כל בובת תינוק צמודה לבקבוק , אבל השבוע ראיתי בובות של חיות בר כמו דב בתוך כלוב.
כך הילדים צריכים להבין את הטבע? שמקומה הטבעי של החיה היא בתוך כלוב??

מסכימה איתך לחלוטין !לכאורה זה נראה תמים כזה - חיה וה"בית" שלה, אבל באמת צריך לזכור שזהו המסר שמועבר לילד.

יש ילדים שלא יודעים שהחלב מגיע מפרה / עז / כבש, ואף נגעלים מחלב כאשר מתבררת להם האמת. אז אולי יתחילו לשווק בובות של קרטון חלב בתור פרה?...

גם אני ראיתי איזה חיה בכלוב לא זוכרת איזו.
זה העציב אותי זה היה בטויס אר אס שזה מכפיל את האירוניה בכול הסיטואציה,תעשייתיות וכולי.

זה מצטרף לשורה ארוכה של צעצועים שכל קשר בינם לבין העולם האמיתי תמוה (ע"ע בובת ברבי ).

זה מצטרף לזה שעל אריזת העוף המוכן בסופר צוהלת תרנגולת שאמורה לקדם את המכירות שלו :

אני לא יכולה לחכות להגיע כבר לצלחת שלך מצופה פירורי לחם .

ומה הורג אותי?
ילדות שמשחקות במטבח קטן. לא מבינה את זה. כזה אינפנטילי.
אי אפשר לתת להן כלים מהמטבח האמיתי?

שכחת כבר כשהיית ילדה ואהבת דברים "קטנים" ו"מוקטנים"?

בגיל שנתיים? לא שאני זוכרת אבל אני מניחה שהייתי נהנית באותה מידה מכלים קטנטנים או כלים אמיתיים.

ואולי לא בדיוק באותו עיניין, אבל בהמשך לארני, גם אני מזועזעת מהצגת בע"ח צוהלים לפני הגשתם לצלחת. כמו למשל, הפגנת הפרות והתרנגולות על הפחתת המחירים (מוכרים אותנו בזול !! הן זועקות ונושאות שלטים), ובאופן מטריד לא פחות - קליפ שערכו ברשות השנייה לכבוד ראש השנה - שלושה דגים מצויירים באנימציה מנגנים במפוחית ומתנדנדים לפי הקצב, ואז כעבור כמה שניות מופיעה במקומם צלחת עם שלוש קציצות של גפילטע פיש, ממשיכות לרטוט לפי המוזיקה.
הלגיטימציה הבלתי נסבלת הזו - לניצול בע"ח בצורה צינית - היא בעוכרינו. זה רק חלק מזלזול נוראי, שהפך כבר להרגל, בסבל של בע"ח, ובעליונות הפיקטיבית שלנו עליהם.

מזכיר לי קטע של יונתן גפן ששמעתי פעם.
משהו כמו: 2 ילדים בסופרמרקט מסתכלים על דג מת למכירה ואחד שואל את השני אם זה לא כאב לו כשהרגו אותו , והשני עונה "אבל זה לא כואב לו, הוא דג"

ומה עם מיס לוסי המסכנה, ז"ל? האנישו אותה כל כך טוב בפרסומת , עד שלי אישית היה לא נעים לאכול את המותג הזה!

הצעצועים נועדו להרוג את הדמיון של הילדים, ולהכניס אותם לריבוע של החשיבה המבוגרת ה"רגילה".
ראו הוזהרתם.

תלוי איזה צעצועים
יש צעצועים נפלאים. הילדים שלי נורא אוהבים לשחק בלגו, סט מסילות רכבת ענק שיש לנו שעשוי מעץ, מכוניות צעצוע קטנות ובשלל היצורים והבובות שהם קיבלו בשנים האחרונות מכל מיני מקורות (כמו המתנות הקטנות במקדונלדס)
אני מסתכלת מה הם מצליחים לעשות עם הצעצועים אלו ונמצאת מוקסמת מעוצמת הדימיון שלהם.
לדוגמא הבוקר "אכלתי" ארוחה שלמה עם 15 מנות בערך שנעשתה עם שולחן צעצוע קטנטן ועליו מצויירת צלחת בודדה ומקל אחד של צ'ופ סטיק. (היה טעים ונעים)
אני מאד אוהבת לראות ילדים משחקים משחקי חיקוי. זה יפיפה בעיני. הנה ממש ברגעים אלו כשאני כותבת פה, בחדר המשפחה שלנו נחגגת ברוב שימחה ושירים יום הולדת לרכבת. (ושיהיה לה במזל טוב)

זה הצעצועים הקלאסיים.
כדור, בובות, חיות מפלסטיק, חבל קפיצה ומכוניות. ולגו. אולי גם כמה פאזלים. ודלי וכף.
כל היתר אפשר לזרוק.
מיותרים: אינסוף רעשנים ושרשראות וספרים לעגלה (מי נמצא בכלל בעגלה?!), "צעצועים התפתחותיים" מסוגי בד שונים לתינוקות, מכוניות זוחלות מיוחדות, משחקי קופסא שונים ומשונים (חוץ מלוטו הכי בסיסי ומשחק זיכרון וסולמות וחבלים בסיסי), "מטבח צעצוע", כל מיני משחקי "הדמייה" (למה לעשות הדמייה כשאםפשר לתת לילד לשחק בכלים של מבוגרים?!), ירקות מפלסטיק (?!), ואינסוף חיות פרותיות שקיבלנו כשהם היו תינוקות. חוץ מלצבור אבק הם לא עושים הרבה.
זה "אווט". עכשיו ה"אין": כובעים שלי, מטפחות שלי, נעליים שלי, איפור שלי, צעיפים שלי, תיקים שלי, סירים, קופסאות, גרוטאות, בקבוקים ריקים מפלסטיק, בצק לחלות, סבון ומים, בוץ וחול, אבנים וצדפים, כלי הגינה שלא כבדים מדי, כלי עבודה קטנים יחסית ולא חדים מדי, ניירות שכתוב להם "רק בצד אחד", שקיות נייליון (זהירות עם התינוקות), חבלים מקלות עלים וכל היתר.

חבצלת,
מה עם ילד שמסרב להשתמש בנייר שמודפס/כתוב בצד אחד?
ולא תמיד הצעצועים מצליחים להרוס את הדמיון. מכירה את מגדל הכוסות? אני מכירה שתי דרכים לשחק בו: להכניס כוס לתוך כוס (הן בגדלים שונים), או לבנות מגדל מכוסות הפוכות זו על זו. ככה משחקים בהן "נכון". אז לא.
ילד אחד הפך כוס לתוך כוס, וניסה פעמים רבות עד שלמד באיזה הפרשי גודל הוא יכול להכניס כוס הפוכה לכוס שניה. וילד אחר מילא כוסות בחפצים קטנים (חרוזים וכו') ומזג אותם מכוס לכוס.
לא הצעצועים הורסים את הדמיון. המבוגרים הורסים, אם הם מתעקשים שהילדים ישתמשו בהם "נכון".
אני מסכימה אתך, שעדיפים צעצועים - או חפצים - שמאפשרים להשתמש בהם בדרכים שונות, ולא כאלה שמכתיבים דרך-פעולה אחת (חשמליים למיניהם).

נכון, יש עוד משחקים שמותר להכניס הביתה

לא נזכרתי בכולם.
אבל בעיקרון אנחנו מסכימים.

שכחתי בעלי חיים. קן נמלים בסביבה או תולעי משי זה בית ספר התפתחותי שלם.

אצלנו הלהיט עכשיו הם גלילי הקרטון החום מהאמצע של ניירות הטואלט ומגבות הנייר במטבח.
הילדים ממציאים להם אין סוף שימושים.
אני אוהבת את זה במיוחד כי זה רעיון שהגיע מהם ולא ממני.

חשבתי על זה לאחרונה מהסתכלות בבת אחותי, בת 5 חודשים. יש לה המון צעצועים, לפעמים היא מסתכלת בהם, אבל נהנית הרבה יותר מ: נייר אפייה, אריזה של DVD, כוס פלסטיק, כרטיס אשראי, רשיון רכב. להיט נוסף: קשקשן שאחותי הכינה, מקופסת מתכת קטנה ועגולה, עם כמה גרגרי אורז בתוכה. והיא רק בת 5 חודשים. והסתכלתי וחשבתי לי, אז למה בעצם להוציא כל כך הרבה כסף על שטויות?
ונזכרתי שוב במיכאל אנדה ב"מומו", המספר שהתחילו להגיע לאמפיתיאטרון הישן ילדים חדשים, עם צעצועים יקרים מאד, שאי אפשר לשחק בהם באמת.
וגם בשיר הקצר של יהודה אטלס המסתיים ב"כי זה לא צעצועים, זה דברים באמת".
אמת זה כנראה דבר חשוב.

בקי, גם אצלנו הגלילים הם להיט, הבעיה שגם הכלב חושב כך ותמיד גונב לה מהיד.. אבל זה גם סוג של משחק כי היא בורחת ממנו בצחוק מתגלגל עד שהוא מצליח לחטוף לה את זה.

צעצוע של העוללית: כל צעצוע של אחותה הגדולה.
צעצוע של הבכורה: כל חפץ שלי, כולל כפתורי מכונת הכביסה.

צעצועים בילדות מסייעים בקבלת החלטות בבגרות

הי יעל,
קראתי את הכתבה. זה שוב מקרה שלוקחים פרט אחד ממכלול שלם ומסיקים ממנו מסקנה גורפת.
מה זה "צעצועים"? איזה צעצועים? כמה צעצועים? באיזה אופן הילד משחק בהם - בעצמו? המבוגרים מלמדים אותו איך לשחק?
ואגב, השבוע פגשתי תינוקת בת שמונה חודשים

שיש לה המון צעצועים, כמקובל, אבל הצעצוע המועדף עליה הוא אריזה ריקה של מגבונים לחים...

לא הצלחתי לאתר את המאמר בלינק שלהם. מעניין למה הוא בוצע בינשופים.

בעיני הבעיה שלו דווקא היא שהם לא יוצאים בשום מסקנה, אלא אומרים שצעצועים בגיל הינקות מסייעים להתפתחות מוחית בבגרות. זו אמירת סרק.

זה כמו שאנחנו נצא במסקנה גורפת שכל דבר שעושים בגיל הינקות מסייע להתפתחות מוחית בבגרות.

חברים, תתעוררו !!
ואז תלכו לקרוא את סדרת ישמעאל.

זה לא במקרה שהצעצועים, הספרים, תכניות הטלויזיה, תכניות הלימודים במוסדות השונים, המוזיאונים, המשחקיות וכו' וכו' נראים כמו שהם נראים.

זה תנאי הכרחי לקיומה של התרבות המעוּותת והמעָותת שלנו. אם הדברים לא ירַאו כך, אנחנו עוד עלולים לגדול אנשים חושבים, שלא מקבלים בעינים עצומות את הסיפור שהתרבות מוכרת להם. איזה אסון זה יהיה לתרבות שלנו !

אבל למה אתם מתרגשים מבובה של חיה בכלוב? מה עם חיה אמיתית בכלוב? התרגלנו לזה כבר. לכאורה זה יפה מאוד, מלמד על החיות, ולטפל בהן וכל מה שהתרגלנו להאמין. בפועל: מלמד את הילד שהאדם שולט בעולם ובבעלי החיים האחרים.

ומשחק אחר שקיבלנו: קלפים של התאמה של חיות לבתים שלהן. נחמד. מה הבית של הפרה? רפת. מה הבית של הסוס? אורווה. וכו'.

אני דווקא ניצלתי את המשחק כדי ללמד את בני משהו שאני מאמין בו, על מקומו של האדם ומקומן של החיות בעולם. חילקנו את החיות במשחק לשני סוגים: אלה שגרות בבית הטבעי שלהן, שהן החליטו עליו בעצמן (ציפור בקן, דב במערה...) ואלו שהאדם כלא אותן לצרכיו (פרה, סוס, תרנגולת...).

לא הצעצועים הורסים את הדמיון. המבוגרים הורסים, אם הם מתעקשים שהילדים ישתמשו בהם "נכון".
זה כל כך נכון. אני הרבה פעמים מסתכל על מה שהילדים שלי עושים עם הצעצועים (או עם שאר הדברים בבית) ולומד מזה כל-כך הרבה.

אצלנו הלהיט עכשיו הם גלילי הקרטון החום מהאמצע של ניירות הטואלט ומגבות הנייר במטבח.
גם אצלנו התחלנו להשתמש בהם.
היום שיחקנו בואולינג מקופסאות של חלב סויה שהעמדנו אחת על השניה. איזה כיף!
ראו גם הכנת צעצועים לילדים.

ידוע שמשחקי מחשב מסוימים משפרים כישורים קוגניטיביים, למשל קשר עין-יד. גירויים וסביבה עשירה משפרים מאוד יכולת שכלית וצעצועים לא יכולים 'לעשות את זה' בלי תיווך של סביבה חמה וקשר יציב - אבל מה לעשות שאת אלו אי אפשר לקנות..

חבל שפסיכולוגים נכנסים להשוואות בינתרבותיות וקובעים שילדים אתיופים הם ברמה נמוכה יותר מבחינה התפתחותית, כיוון שהיו חשופים לסביבה פחות עשירה . הסביבה השונה כל כך שבה גדלים באתיופיה מביאה ליכולות משופרות בתחומים אחדים ונמוכות באחרים. נו, והצעצועים הם ההבדל היחיד? באותה מידה אפשר להגיד שצבע העור גורם להבדל.

עודד, כל תרבות מעבירה לחברים בה את התפיסות, האמונות, הטעמים, ההעדפות, הסמלים והמתוסים שלה. התרבות שלנו לא מתיחדת בכך. היא אולי מתיחדת ברפלקסיביות וביכולת שלך להתבונן על עצמך 'מהצד' ולבחון בביקורתיות את דרך חייך. אני לא מאמינה שיצא לנו לפגוש הורים שמבקשים לצור לילדיהם דיאטה תרבותית שבמסגרתה הם לא ישאפו לשפר ולמצות את הפוטנציאל שלהם, דבר שכל כך מהותי לתרבות שלנו ולפי סדרת ישמעאל מביא אותנו לאבדון.

אני לא מאמינה שיצא לנו לפגוש הורים שמבקשים לצור לילדיהם דיאטה תרבותית שבמסגרתה הם לא ישאפו לשפר ולמצות את הפוטנציאל שלהם, דבר שכל כך מהותי לתרבות שלנו ולפי סדרת ישמעאל מביא אותנו לאבדון
לא הבנתי. את יכולה להסביר בבקשה?

חלק מהתרבות שלנו, המערבית, הוא הרצון להשתפר, לדעת, לכבוש את 'רזי היקום', להתקדם. חקר החלל, למשל, איננו השרדות - הוא מסמל שיא של התגשמות 'רוח האדם' ('צעד גדול לאנושות') ובאותה עת את ה'לקחנות' שבנסיון להבין, לפאר, להשתמש ולהרחיב את השליטה שלנו ביקום. הדבר שמסמל את הסקרנות האנושית, המדע וחוסר הגבולות מסמל גם את היומרה, התאווה, ההליכה 'נגד' הטבע שלנו.

ה'לקחנות' הזו, שונה מדפוס של 'עוזבים', שמשתלבים בסביבה, חשופים יותר למפגעיה אבל זוכים לאותו שקט נפשי או מה שמכונה בספר 'לדעת איך לחיות'. מן זרימה מובנת מאליה של חיים מסורתיים ושבטיים. ל'עוזבים' יש מתוסים משלהם על מקור היקום ועל התפקיד שלהם בו. הם אולי שונים מהמיתוס שלנו - אבל הם דומים לנו בכך שבני אדם הם יצורים סמליים ואין סמל שהוא יותר 'טבעי' מאחר.

היכולת והרצון שלך לבחון את המניעים של עצמך ולבחור את דרך חייך באופן מושכל - הוא בדיוק תוצר של התרבות ה'לקחנית', השאפתנות שלה והרפלקסיביות שהיא מאפשרת. הספר 'ישמעאל' מביא להרחבת היכולת שלנו להתבונן ברפלקסיביות ובבקורתיות על התרבות של עצמנו - אבל המסקנה בעיני איננה שהתרבות שלנו מעוותת יותר מאיזושהי תרבות אחרת. אני גם לא בטוחה שאתה מבקש ל'היפטר' מה'לבוש התרבותי' שלך, אלא בדיוק לשפר אותו. לכן כתבתי את המשפט בנוגע לילדים - הצעצועים שלנו, המשחקים, המוזיאונים וכל מה שציינת אכן מכניסים אותם לתרבות, עם כל הטוב והרע שבה. אנחנו יכולים לפעול לעולם טוב יותר, אבל ממילא לא נהיה 'עוזבים', מקסימום פולנים בג'ונגל

הממממ...
נגעת בנקודה שאני בדיוק מתעסק איתה בימים האחרונים. תודה. אני צריך לחשוב על זה.

הצעצוע ההתפתחותי הכי מוצלח שהומצע עד היום הוא אמא (או אבא או דמות טיפולית...) יש לה הרבה מרקמים שונים (אזניים, שיער, לשון), כפתורים שאפשר ללחוץ עליהם (כנ"ל), היא משמיעה קולות, והיא אינטראקטיבית. וכמעט שכחתי את הכי חשוב - היא גם מחבקת ומספקת מזון. זה הצעצוע ההתפתחותי האולטימטיבי וילד שגדל עם מודל מוצלח שלו אכן יתפתח בצורה טובה במיוחד. עם זאת, מכיוון שבעולמנו אמהות לעתים עסוקות מכדי להוות משחק או מסעדה המציאו תחליפים. התחליפים למשחק עשויים להיות יעילים כמעט כמו המקור, כפי שהתמ"ל יעיל כמעט כמו המקור. אבל זה לא בדיוק זה.
ולכן אני מסכימה עם המחקר שהוצג לעיל, תינוק שמשקיעים בו התפתחותית ילמד יותר גם בבגרות. עדיף להשקיע בצעצועים הטובים ביותר (הורים) ואים אין, אין ברירה אלא להסתפתק בצעצועים התפתחותיים.

אין ברירה אלא להסתפתק בצעצועים התפתחותיים

אין לך צעצועים?

אם לא אמורה לשמש כצעצוע , מקור בידור ושעשוע לילד , בהחלט יש מקום למשחקים בעולמנו .
כאשר הילד זקוק לנוכחות אמו , בין אם הוא בחינוך ביתי או בגן , ממילא הוא ינטוש את צעצועיו וידע לבקש את אשר הוא זקוק לו .
צעצועים באים לספק מקור גירויים לעולם יחסית חד גוני , נקי ומסודר בו אנו חיים .

ילדים בגיל הרך השוהים אחד עם השני בסביבה נטולת משחקים ייטיבו לשחק האחד עם השני במשחקי דמיון , ומשחקי שובבות .
ילדים גדולים יותר ישחקו יחדיו במשחקים עצמם , יעשירו את המשחק ויפתחו אותו .
כמו כן , משחקי חברה משפחתיים הינם זמן איכות נהדר לבילוי ערב שקט ונעים .

יחד עם זאת , באופן אישי המשחקים המועדפים עלי עם בני הינם :בישול , קריאה , אפיה , מפגש עם חברים , חוברות עבודה .
מעבר לכך אין לי סבלנות ועניין לשחק במכוניות , לגו , רכבות , בובות .

כמו כן , לפי נסיוני הדל , הצורך בצעצועים בשנה הראשונה הינו מזערי . היכולת של תינוק להעסיק עצמו הינה נמוכה ביותר . הסביבה הינה מקור בלתי נדלה של גירויים לחושים . כך שהספרים בהם נותנים לתינוק למשש מיותרים .

יותר מאוחר הפעוט מפיק למידה והנאה חוויתית מהמשחק אותו בחר לשחק .

הצורך בצעצועים בשנה הראשונה הינו מזערי
נראה לי שזה מה שענבל התכוונה לומר.

שליחה על ידי יס* » 30 נובמבר 2007, 07:07

יש לי ילד בן 3 חודשים
ואני כל הזמן דןאגת לצעצועים התפתחותיים בשבילו אפשר לשמוע עצותיכם למשחקים התפתחותיים לגיל הזה
יש לו כל מיני מוביילים וקשקשנים
האם זה מספיק
תודה

אני דווקא ניצלתי את המשחק כדי ללמד את בני משהו שאני מאמין בו, על מקומו של האדם ומקומן של החיות בעולם. חילקנו את החיות במשחק לשני סוגים: אלה שגרות בבית הטבעי שלהן, שהן החליטו עליו בעצמן (ציפור בקן, דב במערה...) ואלו שהאדם כלא אותן לצרכיו (פרה, סוס, תרנגולת...).
הקטנה (שנתיים וארבע) משחקת בחיות שלה, יש לה המון חיות מכל הסוגים, פיל, ג'ירפה, נמרים, דובים, כלבים אפילו משפחה נאה של עכברים, את כולם היא מסדרת על מחצלת שהכנתי לה, ירוקה עם פרחים, אגם קטן ונחל זורם מלבד, כולם בטבע, מסדרת משפחות משפחות ולמי שאין משפחה אז היא מארגנת לו חברים טובים ואז היא לוקחת ריבוע של גדר מפלסטיק שהיה בקופסא ומכניסה את כל הפרות פנימה בתוך הריבוע שמה שם כלי עם כאילו מים ובאלות של קש ואומרת לי בשמחה שהפרות ברפת... מעציב... היא לא זכתה לראות פרות חופשיות שלא סגורות בגדרות ומתבוססות בצואה של עצמן עד הברכיים.

_יש לי ילד בן 3 חודשים
ואני כל הזמן דןאגת לצעצועים התפתחותיים בשבילו_
הוא רק בן שלושה חודשים, במה הוא כבר משחק? לפני כמה זמן הוא למד לשלוח ידיים לצעצועים שתלויים מעליו? לזחול הוא כבר יודע? להכניס את הצעצועים הקיימים לפה הוא כבר מכניס? משעמם לו? את בטוחה שלא משעמם לך? יש לו עוד כל כך הרבה ללמוד על העולם שסביבו והוא ילמד את זה בדרך של משחק והנאה אם רק יניחו לו לעשות את זה. כל הרעשנים והקשקשנים למניהם הם צעצועים לגדולים כדי לשחק איתם עם הקטנים אחרת הם לא ידעו מה לעשות. (אה, וגם דרך מעולה להוציא כסף מההורים שלהם כמובן שלא נאמר באיומים...).

הקטנה שלי קיבלה המון צעצועים כאלה יד שניה, חלק העברנו הלאה וחלק שמרנו, הם לא עניינו אותה במיוחד בעבר אבל היום היא ממציאה איתם שלל משחקי דמיון מקסימים, זה לא שהיא לא יכלה להמציא עם דברים אחרים אבל הם פשוט שם אז לפחות יש בהם שימוש.

צעצועי התפתחות מיותרים בעיני. הכי טוב זה אם כבר משקיעים כסף אז לקנות דברים שיתפתחו עם הילד ולא "יפתחו את הילד" ז"א צעצועי עץ למשל שמשנים את הפונקציונאליות שלהם לפי הצורך וחיים לנצח, בבושקות (כאלה שנכנסים אחד בתוך השני), פאזלים מעץ, ועוד המון דברים (יש איזה דף שממליץ על דברים כאלה אני חושבת אבל באמת שהזיכרון שלי לא יעיל לתחום הזה).

אני מנסה לחשוב מה הצעצוע שהקטנה שלי הכי אוהבת לאורך כל הזמן והדבר היחידי שעולה לי זה חיות פלסטיק (כאלה של חווה), החיות הקופצות (משום מה היא מוצאת בזה עניין כבר מעל שנה וחצי וכל הזמן זה מעניין אותה מחדש, לי זה באמת לא ברור, נראה לי משחק משעמם בטירוף) ומדבקות צבעוניות, נכון שבגיל שלושה חודשים זה לא עשה לה הרבה אבל מגיל שנה היא לא עוזבת אותן.

אבל הכי שווה מכל המשחקים בעולם זה לצאת החוצה ולחקור עולמות. בגיל 3 חודשים זה היה על הידיים בהתבוננות, בגיל חצי שנה כבר זחלה ומששה כל דבר (וגם טיפסה על מגלשות), בגיל שנה וחצי עם דלי לאיסוף כל מני דברים מעניינים והיום טיולי שטח בשדות רק מדליקים לה אורות של אושר בעיניים.

אפשר לשמוע עצותיכם למשחקים התפתחותיים לגיל הזה אני מציעה: פרצוף של אמא, הבד של החולצה של אמא, האצבעות של אמא. בשלב הבא: גרביים. הבת שלי היתה משוגעת עליהם, לא היית תופסת אותה בלי גרב בכל יד. הגרביים היו הולכים לאיבוד כל הזמן והיא היתה גורבת גרביים לא תואמים... ואחר-כך: סירים וכפות. להיט של צעצוע התפתחותי. יס יקרה, אנא אל תדאגי להתפתחות, הוא יתפתח אפילו אם לא תרצי. @}

חתול הוא יופי של צעצוע התפתחותי.

ראיתי קטלוג של "פליימוביל". יש להם המוני דגמים. ראיתי כל מיני דברים שמוזכרים לעיל כמחוללי תפיסות מעוותות אצל ילדים, אבל לפתע צדה את עיני דמות של אישה עם תינוק במנשא!
כן, היו שם גם הרבה עגלות והרבה דברים "רגילים" אחרים, אבל מצא חן בעיני שיש גם אישה עם מנשא.

דמות של אישה עם תינוק במנשא!
נחמד לראות מסביב ...

_{אני יודעת שאני מגיבה לדברים שנכתבו לפני יותר מארבע שנים}
אני לא מאמינה שיצא לנו לפגוש הורים שמבקשים לצור לילדיהם דיאטה תרבותית שבמסגרתה הם לא ישאפו לשפר ולמצות את הפוטנציאל שלהם, דבר שכל כך מהותי לתרבות שלנו ולפי סדרת ישמעאל מביא אותנו לאבדון.
זה תמיד מדהים אותי כמה פרשנויות שונות יכולות להיות סביב הספר ישמעאל, זה מדהים!
אני הבנתי ממנו משהו אחר לגמרי.
בכל מקרה, להבנתי, לא השאיפה לשיפור ולמיצוי הפוטנציאל שלנו היא שמובילה לאבדון, שזו תכונה שאפשר למצוא גם אצל חברות עוזבות (הם גם בני אדם), אלא האופן שבו השאיפה הזו מתממשת בחברה לקחנית לעומת חברה עוזבת.
התרבות המערבית התעשייתית היא זו שבדיאטה תרבותית. (מקבלים מזון הרבה פחות איכותי).
הצעצועים התעשייתים מהפלסטיק הזול שמתקלקלים אחרי שניה הם כמו הג'אנק פוד. יש יותר איכותיים שהם כמו אוכל קונבנציונלי (קמח לבן, סוכר לבן, חלב פרה, וכד'), יש כאלו מעץ בסחר הוגן שזה כמו אוכל אורגני אולי.

בצעצועים תעשייתים הכל מסודר, מתואם. לכל חלק יש מקום מתאים, צבעים תואמים, הכל מתאים בול.
בחיים זה לא ככה.