התלבטות גן או בית

[אמא_ללי*]

דף תמיכה.

אני צריכה עצה, רעיונות, כיוונים למחשבה, ובעיקר תמיכה. ההתלבטות נוגעת לבתי הבכורה, בת בת 3 ו- 3 חודשים.
קצת רקע: נכנסה לגן בגיל שנה (היום הייתי עושה את הרבה יותר מאוחר אם בכלל), והלכה בשמחה. כשהיתה בת שנתיים, לפני שנה וכמה חודשים, עברנו לגור בארה"ב. עזבנו גן אחד שלא היה לרוחינו, מצאנו גן אחר עם מטפלות חמות ונעימות, והיא נכנסה לחצי יום, 5 שעות ביום. ההסתגלות היתה מאד הדרגתית ולא קלה - לשפה חדשה, לסביבה החדשה, לכל השינויים. כשהגענו לכאן הייתי באמצע הריון שני, כשהיתה בת שנתיים וחצי נולדה אחותה. בינתיים למדה הרבה מאד אנגלית, כולנו הסתגלנו לסביבה הנוכחית שלנו, עברו וחלפו תקופות טובות ותקופות קשות.

המצב הנוכחי הוא כזה: יש לה גננת שהיא וגם אנחנו מאד אוהבים ומעריכים, והיא מתחילה לאחרונה ליצור גם קשרים עם ילדים אחרים, מה שעד עכשיו לא כל כך קרה. אחת הבעיות המרכזיות היא, שמתוך השעות שהיא נמצאת בגן, בערך שעתיים הן זמן מנוחת צהריים (אפילו קצת יותר). היא לא ישנה שם צהריים (בבית לפעמים עדיין כן), ויוצא שחלק ניכר מהיום שלה בגן הוא זמן שבו היא מצופה לשכב ולנוח גם אם היא לא ישנה. יש גם עוד בעיות מסביב, פערים תרבותיים בעיקר, אבל רוב הזמן זה בשוליים.

אם אני מנסה לבודד את הדברים החשובים, אז יש שני דברים שצריכים לקבל מענה. הראשון הוא קבלת עזרה - אני מרגישה שזה לא ריאלי מבחינתי להיות בבית עם שתיהן כל הזמן. בשעות שאני רק עם התינוקת אני כן מצליחה קצת לצבור כוחות ולהיטען, השהות עם שתיהן סוחטת אותי לגמרי. אין לנו כאן חברה בכלל, מתחיל עכשיו חורף ארוך וקר ואין שום דבר אפשר לעשות בלי רכב. כך שזה להיות איתן בבית, כל יום כל היום. לצאת עם שתיהן ברכב מאד מאד קשה לי, גם פיסית וגם נפשית. הקטנה שונאת נסיעות ומקטרת, עם הגדולה יכולה לעבור רבע שעה עד שהיא תשב בכיסא ותהיה קשורה ונוכל לנסוע. באופן כללי להזיז אותה (את הגדולה) זאת משימה קשה, היא זורמת בקצב פנימי משל עצמה והמעברים איתה מאד קשים.

הצורך השני, הוא שאני מרגישה שהיא בגיל ובשלב שהיא כן צריכה חברה, לפחות במידה מסוימת. אמנם היא ילדה עם עולם פנימי מאד מאד עשיר, אבל אני מרגישה שיש חשיבות ללהיות חשופה לילדים אחרים, ואם נהיה בבית אני לא חושבת שאוכל לספק לה את זה. יש כאן כל מיני קבוצות, אבל אני חושבת שזה הרכב לא מספיק קבוע בשביל שיווצרו קשרים מספיק משמעותיים, וכמו שאני מכירה את ההתנהלות איתה קשה לדעת לכמה מפגשים כאלה נצליח להגיע.

בקיצור, ממש התלבטות. אנחנו מאד קשובים אליה ויש לא מעט ימים שבהם היא רוצה להישאר בבית ונשארת, אבל אני מרגישה שאני צריכה מענה יותר קבוע.
יש גם לא מעט קשיים טכניים נוספים, שבינתיים אני לא מפרטת. אני קודם כל מנסה להבין איפה אני עומדת מול כל זה ברמה העקרונית.

[יעל*]

למה לא להביא אותה לגן ולקחת אותה כשמתחילה מנוחת הצהריים?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

. יש כאן כל מיני קבוצות, אבל אני חושבת שזה הרכב לא מספיק קבוע בשביל שיווצרו קשרים מספיק
אני הייתי משקיעה בכוון הזה.
אם יש לה את ההורים באופן קבוע פחות חשוב שהקבוצה תהיה קבועה. העיקר שתהיה לה חברה מידי פעם.

[דגנית_ב*]

הי
אני בנתיים הייתי משקיעה בלשכנע את נשות הגן שהבת שלך לא צריכה לישון או לשכב שעתיים.
איך בחמש שעות דוחפים מנוחה כל כך ארוכה? איזה מין סדר יום יש שם?

[אמא_ללי*]

למה לא להביא אותה לגן ולקחת אותה כשמתחילה מנוחת הצהריים?
זה מה שעשינו בימים האחרונים, אבל זה מאמץ מאד גדול מבחינתנו. היא מגיעה לשם הכי מוקדם בתשע, וגם זה דורש לזרז אותה הרבה בבוקר, ואז צריך לאסוף אותה ב- 12:30. אנחנו עם רכב אחד, אז זה אומר להסיע את בעלי בבוקר לעבודה ואז לנסוע לאסוף אותה עם התינוקת (שזה ממש סיוט), או שהוא יעבוד מהבית בבוקר ויסע רק אחרי שהיא חוזרת אבל גם זה לא כל כך מוצלח. בקיצור, אני חושבת שמבחינתה זה באמת הפתרון הכי טוב אבל זה דורש המון מאמץ ואני מתחילה לתהות אם זה שווה את זה. גם את הכוחות שלנו צריך לקחת בחשבון.
(כל נסיעה כזאת עכשיו זה להתלבש במעיל כפפות כובע, להוריד אותם באוטו כי לא נוח לה לשבת איתם, להלביש אותם שוב לפני שיוצאים מהאוטו, ואז להוריד בכניסה לגן / בית. וכל שלב כזה לוקח המון זמן, לפחות עכשיו. ואני עוד לא מדברת על לעשות את כל זה עם תינוקת במנשא / ידיים / מקטרת בכסא).

קוסמת, את חושבת שחברה כזאת היא מספיקה גם אם זה ילדים הרבה יותר קטנים, וממש לא אותם ילדים בכל פעם? או נגיד ילד שפגשה לפני חודש ומשהו, עכשיו לראות אותו שוב באיזה בוקר, ואחר כך שוב נעלם? זה משהו שבאמת קשה לי להעריך, אני יודעת שאני ממש לא נהנית מחברה מהסוג הזה אבל אני לא בטוחה שזאת השוואה נכונה. על הנקודה הזאת באמת אשמח לשמוע עוד מניסיון של אמהות בחינוך ביתי.


איך בחמש שעות דוחפים מנוחה כל כך ארוכה? איזה מין סדר יום יש שם?
הגן הוא של הרבה הרבה שעות, כמעט כל הילדים הם של הורים עובדים. יש שם אפשרות ליום קצר אבל היא לא מאד נפוצה (וגם אז, אם היינו למשל כאלה שזזים מהר בבוקר אפשר היה להביא אותה מוקדם ולהספיק חמש שעות עד המנוחה, זה פשוט לא ריאלי באיך שהימים שלנו מתנהלים). עדיין, אני לא יודעת אם כל הילדים נחים את כל השעתיים, אבל אני יכולה להבין את זה שביום שלם של פעילות צריך מנוחה מובנית. יש תקנת מדינה (אותה מדינה שמכריחה לחסן בשביל שאפשר יהיה לשים בגן ) שהם צריכים לשכב בין 30-45 דקות. ויש שם עוד שיקולים טכניים - זאת השעה של ההפסקה של הגננות, אז יש שעה במהלך המנוחה שנמצאת מישהי אחרת מהגן בחדר.
בקיצור, אם היתה פתיחות ליצירתיות אני בטוחה שאפשר היה לחשוב על פעילות שקטה לילדים שלא ישנים, אבל כרגע אין עם מי לדבר. קורה לפעמים שיתנו לה משהו לשחק איתנו, אבל זה תלוי במי נמצא איתם, וגם אז היא היחידה שמשחקת, שאר הילדים ישנים או לפחות שוכבים.

[דגנית_ב*]

מעשית, לי הייה הכי מתאים לעשות מאמץ ולהגיע מוקדם ולקחת מוקדם. בהדרגה ובנועם כמובן. אבל זו אני.
***
חוץ מזה אני מרגישה שהיא בגיל ובשלב שהיא כן צריכה חברה, לפחות במידה מסוימת. אמנם היא ילדה עם עולם פנימי מאד מאד עשיר, אבל אני מרגישה שיש חשיבות ללהיות חשופה לילדים אחרים, ואם נהיה בבית אני לא חושבת שאוכל לספק לה
את מרגישה שהיא צריכה ויש חשיבות לחברה בשבילה.

אני מציעה תקופה של התמקדות, מתבוננת ושקטה אם אפשר מדיבורים פנימיים, עליה ועל כולכם, בחברת אחרים ובחברת עצמכם/ן, כאשר עולות המחשבות שלעיל.
אני חושבת שההתבוננות הזו יכולה לתת לך כיוון.

ולהזכירך - דברים משתנים...
<הכותבת לא קיימה חינוך ביתי בגילאים אלו P-: >

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

תראי, זה מאוד תלוי בילד. אם אלו באמת ילדים יותר קטנים ממנה זה מבעס.
זה נראה לי מוזר שבשום מקום באיזורכם אין ילד אחד לרפואה בשביל להפגש פעמיים בשבוע...
אם זה באמת המצב אז אולי אין מנוס מכמה שעות ביום גן...למרות ששוב, זה תלוי בילד.
האם יש לה צורך חברתי גדול? לבת שלי תמיד היו צרכים חברתיים מפותחים ותמיד חשבתי שאיזה
כייף לאימהות שהילדים שלהם פשוט נהנים להיות כל הזמן בבית. ויש כאלו...

[אני_רק_שאלה*]

מעשית, לי הייה הכי מתאים לעשות מאמץ ולהגיע מוקדם ולקחת מוקדם. בהדרגה ובנועם כמובן. אבל זו אני.
מצטרפת לעונות-מניסיונן-האישי.
גם אני ככה.
הקטנה שלי בגן (פה בארץ (-: ) משמונה עד אחת. אנחנו כמעט אף פעם לא מגיעים בשמונה, אבל אם מצליחים לצאת מהבית לפני שמונה זה הישג,
ולי זה מאוד חשוב. גם מבחינת הקליטה בבוקר וההתנהלות בגן, לפני שיש יותר מדי המולה, וגם כדי "להרוויח" זמן טוב בשבילי (לעבודה) ובשבילה (אלה השעות שהיא הכי רעננה ושמחה).
בשביל לצאת לא יאוחר משמונה (הגן במרחק 10 דקות נסיעה) אני עושה כל הזמן מאמצים: מקפידה לקום בזמן, שזה לפחות שעה קודם, כדי שההתנהלות לא תהיה לחוצה, ורצוי גם ללכת לישון לא מאוחר, מה שמאפשר יקיצה טבעית ברוב הבקרים.
אין לי עצות של ממש איך עושים את זה + תינוקת קטנה שמקטרת בנסיעות...
אבל מנסה לומר שתראי כמה זמן את צריכה כדי לעשות את זה בנחת, ותארגני את הבוקר לפי זה. יכול להיות שייקח כמה ימים להרגיל את השעון הביולוגי של כולם, אני מצאתי שזה משתלם...
בהצלחה

[אמא_של_דגיגונת*]

אין לנו כאן חברה בכלל, מתחיל עכשיו חורף ארוך וקר ואין שום דבר אפשר לעשות בלי רכב.
מוכר לגמרי. גם לנו אין כמעט חברה (אוף, חבל שאנחנו בכ"ז רחוקות זו מזו...). אני חושבת שבלי קשר להתלבטות גן או בית, חברה היא ממש חשובה, בטח ובטח לאמא שנשארת עם הילדים, ועוד במדינה זרה.

אני יכולה לשתף אותך במה שכן עובד לי, ב חורף הנוכרי הקר הזה:

1. אני לא יודעת איך זה עם שני ילדים אבל גם לי יש קשיי התארגנות. לאחרונה אני לא מתעקשת על המעיל (היא לא מוכנה לשים אותו...) ועוטפת את נעמה עם שמיכה ושמה אותה במנשא. ככה ממש קל לי לצאת איתה. אם ממש קר וגשום אז אני לוקחת עגלה עם כיסוי גשם, ואז אני לא שמה לה מעיל אלא עוטפת, שוב, בשמיכה. אולי יש דרך שתקל עליך עם ההתארגנות? (סתם מחשבות - אולי רק מעיל עד האוטו ולוותר על הכפפות... אולי לעטוף את הקטנה רק בשמיכה כשהיא במנשא.. משהו מזה מדבר אליך?)

1. אני הולכת בבקרים למקומות שיש בהן אמהות נוספות. אחד היתרונות בארה"ב זה שיש כאן המון אמהות שנשארות בבית (stay at home moms). אז זה נכון שזה לרוב לא מאידיאולוגיה אלא שיקול כלכלי, אבל בכל מקרה זה אומר שיש עם מי להפגש. מקומות מוצלחים - שעת סיפור בספריה, חנויות ספרים (ב-Borders יש מחלקת ילדים מעולה. אנחנו יכולות לבלות שלוש שעות רק בחנות ספרים בלי לשים לב שהזמן עובר). חנויות צעצועים (לרוב יש להם פינות משחק ואני שורצת שם שעות ואף אחד לא אומר מילה).

1. מפגשים מתוכננים. עכשיו בחורף נפתחו המון מפגשי אמהות דרך האתר meetups.com (פה צרפתי לינק למפגשים באיזור שלך). לרוב זה ללא תשלום. שווה אולי לנסות.

1. ישראלים. החברים היחידים שלנו כאן הם ישראלים. האמריקאים סגורים מאד, בטח למי שלא מכיר את קודי ההתנהגות (את יודעת שבמגרש המשחקים המקומי אצלנו אמהות מחליפות כרטיסי ביקור? לא נורמליים פה, בחיי..). יש אולי עוד ישראלים עם ילדים במקום מגוריך? יש לך דרך לברר?

אני מרגישה שזה לא ריאלי מבחינתי להיות בבית עם שתיהן כל הזמן.
ומה בדבר יום בשבוע? האם אפשרי מבחינתך לנסות לעשות את השינוי בהדרגה? כך אולי ניתן יהיה לבדוק מה עובד יותר טוב כשאת עם שתיהן - יציאה משותפת או סתם השארות בבית וכדומה... אולי זה גם יפרק את החבילה הטעונה של "בית או גן" ותדעי יותר טוב איך את מרגישה כשהיא בבית. (זה רק מחשבות.. אני לא באמת יודעת איך זה עם שתיים ואני לא יודעת מה זה אומר לא לשלוח לגן ואם זה בכלל ריאלי להשאיר רק יום אחד בבית).

מקווה שזה עוזר
@}

[ב_עילום*]

לפי מה שהבנתי מדבריך, הבעיה היא "מנוחה" ארוכה מדי.
האם את מרגישה שזה באמת קשה לה או שזה דבר שמעורר בך התנגדות בגלל הרעיון עצמו?

השהות עם שתיהן סוחטת אותי לגמרי.

נראה שאין לך ממש ברירה. ובמצב כזה הדבר הכי מרגיע ועוזר זה פשוט לקבל את המציאות כפי שהיא:

את לא יכולה להיות עם שתיהן בבית ויש לה גן שנשמע טוב אבל עם הסדרי מנוחה נוקשים לטעמך.

אחד משיעורי האימהות הגדולים עבורי היה: להקשיב לצרכים שלי. אם האמא נמצאת במצב שהוא מעבר לכוחותיה, כל המערך המשפחתי סובל.

איכשהו לחד הוריות זה יותר קל לראות (אני חד הורית) כי אין מישהו שיגיע מתי שהו ויקח פיקוד ולכן אני חייבת לשמור על עצמי.
ואז מול זה אני בוחנת מה מבחינתי באמת חשוב.
בגלל זה שאלתי אם מדובר במצוקה שלה או משהו שאינו מסתדר עם רעיון שנראה לך חשוב מאד.

בכל מקרה- שיהיה בהצלחה

[אמא_ללי*]

תודה לכן על כל התגובות. זה ממש עוזר להרחיב את ההסתכלות שלי על המצב שלנו. אתמול הייתי עם שתיהן בבית והתייחסתי לזה קצת כאל "תרגול". אני חושבת שבהחלט דרושה עוד התבוננות, הדברים עוד לא לגמרי ברורים לי. מה שכן ראיתי מאתמול, זה שאני בהחלט יכולה לעשות את זה, אבל לא כל יום. כלומר, אי אפשר שכל השבוע שלנו יהיה ימים כאלה.
עוד מקום להתבוננות היה ביקור משפחתי בספריה היום, משהו שלא יצא לנו הרבה זמן. ראיתי שאכן יש הרבה ילדים אבל לא ממש נוצרת אינטראקציה ביניהם, ויותר חשוב מכך, הבנתי שזה משהו שיהיה לי מאד קשה עד בלתי אפשרי לעשות עם שתיהן לבד.

ככה שלעזוב את הגן לגמרי לא נראה לי כמו רעיון טוב. אבל יום או יומיים בשבוע שהיא תישאר בבית זאת בהחלט אופציה, וזה גם לא דורש שינויים רשמיים. ואז אני גם לא צריכה "לספק" לה שום דבר בימים האלה, כי בגן כן יש לה חברה (הצורך החברתי שלה הוא ממש לא גדול. היא טיפוס מאד מתבונן, וגם כשהיא בחברת ילדים היא הרבה פעמים פשוט מסתכלת עליהם ומדברת על מה שהיא רואה... אבל היא כן מביעה עניין בלראות ילדים אחרים, ואיך שהוא דווקא בגלל שהיא לא מהמסתערים נראה לי חשוב שהיא תהיה במגע....).

אמא של דגיגונת, את בהחלט צודקת בקשר לזה שגם אני צריכה חברה... דווקא מהבחינה הזאת לבוא למפגשים רק עם הקטנה ייתן לי יותר הזדמנות לדבר ולהכיר, כי אם הגדולה תבוא איתנו אני אהיה עסוקה מידי עם שתיהן. יש כאן ישראלים עם ילדים, אבל כל הילדים בגילאים שיכולים להוות חברה לגדולה שלי הולכים לגן לימים מלאים, ואז נפגשים איתם בהרכב משפחתי בסופי שבוע.

אני חושבת שהכי מוקדם שנצליח להגיע לגן זה ב-9, וגם זה ידרוש מאמץ לא קטן... אבל אם הגננת תסכים לתת לה לשחק בשקט עד 1 (ב- 12:30 כולם כבר שוכבים. אבל אולי אם אוספים אותה מוקדם תקנת המנוחה לא חלה עליה) אז זה נותן לנו 4 שעות, שזה לא מעט.

ב עילום, העלית נקודות חשובות, תודה. קצת קשה לי עקרונית עם עניין המנוחה, אם כי אני ממש לא בגישה שחייבים להיות פעילים כל הזמן. אבל עיקר הקושי הוא שלה, אני חושבת שבזמן הזה לפעמים נוצרים חיכוכים כי אומרים לה להיות בשקט, ויש גם ימים שאומרים לי שהיה לה קשה בזמן המנוחה, שהיא בכתה. נראה לי שבגילה שעתיים זה המון המון זמן להיות כפוף לדרישות חיצוניות (למשל אם בא לה לשיר לעצמה בעברית בקול רם, אז הן כל הזמן מהסות אותה להיות בשקט כדי שהיא לא תפריע), וזה גם משעמם. ובתקופות שיותר קשות או רגישות זה בהחלט החלק הקשה ביום שלה שם.
השבוע היה יום שהיא לא רצתה ללכת לגן, ואחרי שהצענו לה שנבוא לאסוף אותה לפני ה- nap time היא ממש הלכה בשמחה. ויום למחרת היא כבר אמרה את זה באופן מפורש, שהיא לא רוצה לוותר על הגן, אבל היא רוצה שניקח אותה מוקדם. וכשהיא מבטאת את זה בצורה כל כך ברורה אני מרגישה שמאד מאד חשוב לי לכבד את זה, גם אם זה דורש יותר מאמצים....

נמשיך להתגלגל, נראה מה יהיה בשבוע הבא ואיך הימים ייראו. אני בטוחה שיעלו עוד נקודות למחשבה והתבוננות.

[שני_צו*]

שלום

את מאמינה שמיכאל חגג אתמול 7 חודשים?

אני מבינה קטנה מאוד בגנים ובטח בגידול שתי בנות.
אבל דווקא בקשיים חברתיים אני מבינה דבר או שניים (לפחות באלו שלי).

שימי לב שהטיעונים שלך קשורים הרבה לחברה- שירה לא תוכל למצוא חברה אם לא תהיה בגן, את לא תוכלי למצוא חברה אם שירה לא תהיה בגן.

ומצד שני את מדגישה את הצורך המועט שלך ושלה בחברה.

ושימי לב שהיית בנקודה דומה לגבי ההחלטה לשלוח את הגדולה לגן כשהיא הייתה בגיל דומה לזה שהקטנה עכשיו.

אפשר לקרוא את מה שאת מספרת עכשיו על הגדולה ככה- בשביל שתזכה לחברה וכדי להיות חברה טובה היא נאלצת "לשלם מס" של לכבות את עצמה חלק מהזמן.
אני לא אומרת שזה מה שעובר עליה, אבל זה קצת מה שאת מספרת. אז אולי זה מזכיר לך מישהי שאת מכירה (ואולי גם לי )..

בקיצור- אולי שווה לך להתמקד בקושי החברתי שעולה אצלך.
בתחושת הבידוד הזו.
שלכאורה הבאת את עצמך לסיטואצית קצה, ונתנת לך הזדמנות להתבונן לעומק בסוגיית הבידוד ובכמה היא שלך וכמה של הנסיבות.

ואז אולי שאלת הכן גן לא גן, תקבל מימדים אחרים ופחות טעונים עבורך.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

יפה כתבת שני פביאן.

[פלוני_אלמונית*]

אולי פשוט גן אחר לפחות שעות? כי עניין המנוחה מאוד ביעיתי.

[אמא_ללי*]

שני יקירתי, תודה על מה שכתבת (ולא, אני לא מאמינה! רוצה הוכחות מצולמות... ).
אני חושבת על הדברים שלך הרבה, ונדמה לי שאני לא מבינה לגמרי את כוונתך, אבל כל מקרה הם מעוררים בי הרבה וזה כבר טוב. אם יתאים לך להרחיב יותר אני אשמח.

מה שברור לי הוא שמוקד הטעינות סביב המצב וההתלבטות הוא אכן אצלי ולא אצלה. אני לא חושבת שהקושי העיקרי הוא בעניין החברתי שכתבת עליו, אלא יותר בתחושת חוסר האונים שמתעוררת אצלי בסיטואציות מסוימות, במיוחד כשאני לבד עם שתיהן. ובצורך החזק שלי לאחרונה בקצת כיסי זמן לעצמי, זמן שבו יש לי שקט אמיתי שאינו תלוי בזמני שינה של אחרים, שבו אני לא מטפלת באף אחד אחר. כבר היינו בכיוון של לחפש בייביסיטר לקטנה למס' שעות בשבוע, כדי שאני אוכל לצאת להתאוורר קצת ואז לאסוף את הגדולה בדרך הביתה, אבל עכשיו כשעלו השינויים בשעות הגן אז שוב חזרנו לנקודת ההתחלה עם החיפוש.

ממשיכה להתבונן בתחושות ובקשיים שעולים, תודה

[כוח_האמונה*]

חשבת אולי להביא אלייך הביתה עוד שניים שלושה ילדים? ככה גם תיהיה לבתך חברה קבועה, וגם לדעתי אבסורדי ככל שזה נשמע,יותר פשוט להיות בבית עם כמה ילדים שמעסיקים אחד את השני מאשר עם ילד אחד שצריך להעסיק ולשחק איתו...הרעיון שלי פשוט להקים משפחתון קטן. ואולי גם תוכלי למצוא בחורה נחמדה שתעבוד איתך וככה גם לך תיהיה חברה וגם קצת חופש לפעמים.. לא יודעת אם זה בכלל מתאים אבל זה מה שקפץ לי לראש...

[הגבירה_בחום*]

באתי רק לתת

[אמא_ללי*]

מסתכלת על הילדה שלי, ולא נראה לי שחסר לה שום דבר בבית. מסתובבת ערומה כאוות נפשה, אוכלת מה שהיא רוצה כשהיא רעבה, וכשעייפה לוקחת מוצץ ונשכבת לנוח. משחקת בשלג וממציאה לעצמה משחקים בלי סוף.
ממשיכה להתבונן.

יש פה תהליך שלי, של שחרור איטי מתלות מנטלית בגן, שחרור מהאמונה שאנחנו לא יכולים בלעדיו. בינתיים הרוחות נושבות לכיוון של לעבור לשלושה ימים קצר(צר)ים בגן, עד 12:30. ועוד יומיים בבית. אבל עוד לא מקבלים החלטות, ממשיכים להתבשל.