ילדים ומזון חי

אנונימי

ראו גם: מדור תזונה טבעית, מדור אוכל חי
האם להגביל אכילת ממתקים, שאלות ותשובות בנושא תזונת פעוטות

עוד מידע בנושא על הרשת:
ראיון עם שאנון ליאוני
raw]ילדים ומזון חי ב-BC קנדה kids[/po].html
אחד הספרים הבודדים בנושא
האתר של סטורם וג'ינג'י
Raw Parenting Creates Healthy Children מאת קרן רנזי

שלום אופק,

קראתי את התפריט היומי שחלקת ובכלל עוקבת אחר מעלליך באתר בשקיקה

אני ובן זוגי צמחונים ומאוד הייתי רוצה שבתי וגם אנחנו נשפר את חיינו והרגשתנו באמצעות תזונה טובה ומתאימה יותר. האם בתך ניזונה כך מינקות? האם היה קושי להתרגל? בתי לדוג' לא אוהבת רסקים למיניהם ומסרבת גם לרסק ירוק, ומתקשה לאכול עלים ירוקים. מאוד אוהבת פחממות

לא הבנתי מאיזה מקורות מקבלים חלבונים ופחמימות בתזונה נעה?

אשמח לטיפים ועצות

תודה מראש

שרית

שרית שלום,
שקיקה נשמע טוב!
חלבונים - בכל דבר יש חלבון, למעשה רוב האנשים בימינו, גם הצמחונים והטבעונים, אוכלים מספיק חלבון בשביל להיות bodybuilders וגם זה לא בריא.. לדוגמא בעלים ירוקים כמו כף אווז יש מעל 4 גרם חלבון ל-100 גרם. אני מפרט לגבי התפריט שלי וחלבון בצורה מדויקת בעמוד טבעונאות שאלות ותשובות בשאלה הראשונה. פירות זה הרבה פחממות.. פחממות פשוטות שהגוף מנצל בצורה יעילה יותר מפחממות מורכבות הקיימות במזונות העמליניים.

לגבי ילדתך:

להוציא מהבית את כל מה שאת לא רוצה שהיא תחשף אליו (וזה לא רק באוכל..).
להכניס לבית שפע זמין ונגיש של כמה שאת כן רוצה שהיא תחשף אליו. ממליץ להפוך את הבית לבסטה של פירות בשוק.
להסביר לה באהבה מה החזון שלך לגבי המשפחה והאוכל שאתם אוכלים. לבקש שתעזור לך ותשאל אותך שאלות.. ותשאלי אותה גם. שתרגיש חלק מהתהליך.
מלבד השינוי בבית, לא לתת לה גבולות, לאפשר לה כמה שיותר חופש, לא לתת רגשות אשם, לא לדבר על מה "לא לעשות" אלא רק על מה "כן לעשות" וגם כאן רק אם היא שואלת. חשוב שתטפלי בעצמך, ותחיי כמו שאת רוצה לחיות, השראה שקטה עובדת הכי טוב.
אם את שמה לב שהיא משתוקקת לתחליפים, נסי מדור מתכוני אוכל חי, אבל גם כאן, לא לדחוף את זה. לא להציע אפילו. להכין בשביל עצמך ולהנות מהאוכל האורגזמי... סביר להניח שהיא תרצה לנסות עם הזמן.
ילדים אוהבים אוכל פשוט - גם אם את מכינה מתכון, תגבילי את עצמך למקסימים 5 רכיבים, אבל תנסי אפילו פחות.
מתכונאים פשוטים שמחליפים השתוקקיות לעמילנים המבושלים: פסטה מירקות מקישואים או נבטי כוסמת עם שמן זית, שום ומלח. מצות שמש עם חמאה מן הצומח. הכנת סושי עם אבוקדו, מלפפון ונבטי אספסת, שייק פירות בבלנדר שהוא פשוט בננות או פרי אחר קצת מים וקרח ותמרים. אחרי שהיא מתרגלת לשייק, להוסיף לו ממש קצת ירוקים שאין להם יותר מדי צבע כמו חסה עלים, או גדילן.. ממש קצת.. וכל שבוע תשימי יותר ויותר ירוקים, עד סוף השנה היא תשתה רסק ירוק ולא תשים לב לזה.
לא לפטם את עצמך או את הילדה, לאכול כשרעבים.. ולא נורא להיות רעבים מדי פעם.. כך נפתחים אל האינסטיקטים שלנו ונמשכים למזונות חדשים שמשרתים אותנו טוב יותר.
סבלנות, לא לדאוג, להאמין במה שאת עושה. להאמין שהילדה יודעת מה טוב לה.

זה מספיק להפעם ודי מכסה. זה מהחזון שלי ואני לא בהכרח שם, אבל אני שואף ומתקרב כמו כולם, וכל מה שכתבתי מתבסס על נסיון. לפעמים למדתי ועוד לומד את זה בדרך הקשה.
כל טוב לך.

סיכמת את כל העצות בצורה נהדרת, אני רושמת לעצמי כדי שאזכור בעיתות משבר.
מניסיוני האישי. הילדה תמיד תבחר תפוח. לכן היא יכולה לחסל כמה תפוחים ביום.
אתמול, נגמרו התפוחים ולא הספקנו להשלים את המלאי. כשבקשה תפוח ואמרתי שאין היום, היא בקשה אגס (השני בסדר העדיפויות שלה), גם אגס לא היה, אז היא הסכימה לאכול פומלה שמעולם לא הסכימה לטעום אפילו
והיא טרפה את זה.
באמצע הטריפה, אבא חזר עם תפוחים והיא כמובן עשתה שיפט זריז לתפוחים. בכל זאת, כשרעבים, מנסים דברים חדשים.

לפני יומיים, לא בישלתי בכוונה. היו רק ירקות ופירות.
היא היתה רעבה (כמה תפוחים כבר אפשר לאכול ביום?),
אירגנתי לעצמי צלחת ירקות ופירות ענקית עם שמן זית וקצת מלח
להפתעתי, היא אכלה די הרבה, וטעמה מהכל.
בסוף היא שתתה את שמן הזית מן הצלחת...

הוספתי קישורים למעלה - מוזמנות לעבות!

תודה על פתיחת הדף @}

בתי הנחמודת, גמעה אתמול 3/4 כוס רסק ירוק. הוא יצא ממש מגעיל לטעמי

בטעם דשא (ריסקתי אפרסמון, תפוח, פקאנים, עלי גזר, עלי סלק ותתצואי - עלי חרדל לסלט שקיבלנו מח'וביזה) אבל היא התלהבה. היום, כשניסיתי לשחזר את ההצלחה, לא היה עם מי לדבר...

האם יש אפשרות לעשות את מצת השמש במרקם יותר רך?

חלוקית- היחס הכי טעים הוא לטובת 60% פירות ו-40% ירוקים. אולי היו יותר מדי ירוקים?

חלוקית שלום, אני ממליץ להתחיל אפילו ב-90% פירות ו-10% ירוקים.. בשאיפה עם הזמן (ובאמת לקחת את הזמן) להגיע ל-40% ירוקים ויותר - אבל לא מתוך גבורה.. אלא מתוך השתוקקות טבעית לזה תוך כדי שהלשון נפתחת לטעמים הירוקים יותר. עכשיו עוד משהו - כדאי מאד לבחור ירוק אחד ן{{}}נייטרלי מאד.. בהחלט לא עלי חרדל וגזר... אפילו מנגולד לא הייתי מסתכן אלא אם הוא צעיר ורענן ביותר.. יותר בכיוון של חסה-עלים, גדילן, סרפד, חוביזה, תרד, כוכבית, כף אווז, וריג'לה ומלוחיה בקיץ. אבל באמת לבחור רק אחד.. הכי טרי זה הכי טעים.
רושם ראשוני מאד חשוב בתקופתינו חסרת הסבלנות - ולכן כדאי ללכת רק על בטוח.

מצת שמש היא כמו מצה.. פת שמש או לאפות שמש (ראו מאפים נאים),
שם טוחנים את הפשתן קצת - אם לא תייבשי אותם עד הסוף אז הם בהחלט רכים - רק אז כדאי לשים אותם במקרר (בכל מקרה כדאי אם יש מקום).

אני רואה שלא הובנתי

הבת שלי טרפה את הרסק דשא - אני לא יודעת אם זה היה חד-פעמי או שזה הטעם שלה... בד"כ אני עושה עם חסה ותרד ופטרוזיליה ויוצא טעים ועדין ולא משום מה זה לא טעים...

הכי טרי זה הכי טעים

היות ואנחנו מלקטים מהארגז השבועי ולא מהשדה, אחרי יום-יומיים עלי הגזר לדוג' כבר נבולים וגם עלי הסלק.
עם זאת, יש לנו שטח לא מעובד מאחורי הבית, וגם בסביבת המגורים הרבה שטחים ירוקים לא מעובדים, אבל עוד לא קיבלתי את האומץ והבטחון ללקט...

נראה לי עם ילדים, עדיף שלא להסתכן עם ירוקים סוג ב', פשוט לא משתלם לקחת את הסיכון שיצא לא טוב ואז הם יסגרו לנושא (אפילו לכמה שנים..).
באיזה אזור אתם? נראה לי שנוכל למצוא מישהו באזורכם ופשוט להראות לכם מה צומח מאחורי הבית ובסביבה הקרובה - זה מאד פשוט וקל, במיוחד בחורף.. ולי הכי עוזר שמישהו מראה לי - במיוחד בתחילת הדרך. אם אני עובר באזור אשמח להראות לכם.

חלוקית, תסתכלי על תמונות הגדילן והחוביזה בדפים המתאימים (עלים ירוקים, וכו'), אני בטוח שתזהי אותם מאחורי הבית, במיוחד את הגדילן אי אפשר לפספס!

אמא טבעונאית מבחר סרטונים - ראיונות עם ילדה בת 4 (?) על האדם לעומת הטבע\אלוהים, על מזונות על וצומות...
גבריאל קאזנס מדבר על מזון חי, ילדים, והריון

עצרתי רק לומר
סיכמת את כל העצות בצורה נהדרת

אולי כותבי הדף יחלקו עימנו את התגובות של הילדים למזון הנא? איך הם מגיבים למזון מבושל לא בבית? בחוץ אצל חברים? אירועים משפחתיים?
נושא מעניין.

+

(קשת, בת 8 חודשים כמעט)

ממש מרגש!

ממש מרגש!
מצטרפת ומוסיפה- איזה כיף ואיזה יופי!!

עוד משהו שמאוד מעניין ומסקרן אותי: הגוזל שלי בן שנה (דמעת-שמחה) ועד עכשיו אכלנו די בריא - הרבה ירקות ופירות, בדרך כלל בצורתם הטבעית. גם אוסיף שאחד הדברים הראשונים שהוא היה אוכל (יותר נכון מכניס לפה ומוציא...) זה עלים ירוקים.
לאחרונה, אולי כבר חודש-חודשיים, הוא מסרב לאכול ירקות ועלים כשיש לו אופציה אחרת. לדוגמה - אוכלים סלט ופסטה - הוא לא ייגע בסלט מיוזמתו וגם יסרב בכמה הפעמים הראשונות שאני אציע לו, ואת הפסטה הוא יחטוף מהצלחת לבד.
אני מרשה לעצמי לחטוא בהנחה שהוא עוד לא "מקולקל" ולכן יודע מה טוב לו לאכול, אז מה דעתכם?

כל עוד הפסטה\אורז\לחם\תפו"א.. על השולחן והוא פיתח משיכה אליהם, הוא ילך על זה קודם, וזה יבוא על חשבון מזונות צבעוניים יותר.

לדעתי קל מאד "לקלקל" (שם לב לקשר בין המילים קל ולקלקל) את החושים שלנו והרבה יותר קשה "לתקן" אותם. עמילנים מעובדים ודלי תזונה משום מה גורמים לאפקט ממכר.. לרצות עוד ועוד עד שהגענו למצב שזה רוב מה שאנחנו אוכלים בכל תרבות חקלאית - לאחר מכן צריך לפתח אינלטקט וריסון עצמי בשביל להיגמל - שני אלה מתפתחים אצלנו בגיל מבוגר יותר אם בכלל - לכן אחד מתפקידי ההורים זה לסנן החוצה מהבית ומהחיים דברים ממכרים שגורמים לילדינו לא לרצות אוכל אמיתי.

זה לאו דווקא קל.. אבל לפחות יש מקום לקבל תמיכה..

מכינים רסק ירוק...
http://youtube.com/watch?v=fUZI0ZrZk8I

לי מוזר לאללה הפחד מלהגיש מזון בצורתו הטבעית. איך לא יאהבו עלים ירוקים? זה הרבה יותר מפתיע אותי מלא לאהוב פסטה.
אז הייתי מתרגלת קודם על עצמי כדי להיות בטוחה שמה שאני מכינה יוצא טעים (חבל על הזמן איזה רסקים מגעילים אפשר לייצר עם שילובים גרועים...)
כשזה יוצא כזה טעים שאני מציעה אפילו לחמותי, אז ברור שאין ילד שלא יאהב את זה.
הקטנטונת שלנו (אוטוטו שנה ותשע) שותה כל יום כוס רסק ירוק בשקיקה. מים היא לא שותה אף פעם יותר מכמה לגימות ביום. רסק? בלי מעצורים.

המתכון המנצח שאהוב על כל בני הבית כולל חצי נפח קייל ותרד (בערך צרור אחד של קייל וחופן תרד) (אפשר רק תרד, ובביו סנטר מביאים מדי פעם קייל, שווה לשאול.) תפוח אחד גדול (בתפוחים ישראליים זה לפחות שניים), אגס אחד, חצי בננה, ותפוז מקולף שלם (חוצה לשניים ומוציאה את הגרעינים כדי שלא יהיה טעם מריר) על סד"ג של ליטר מיץ יש בערך שליש ליטר מים.

מסכימה עם מה שנכתב על העמילנים. אצלנו היא לא נחשפה לזה אף פעם (אמן שלא תחשף... תנו לי לחלום...) והטעם שלה בלתי נגוע. היא גם אוכלת לפי דרישה (נגיד אתמול, אחרי כמה ימים של teething קמה פתאום בשתיים הלילה ואכלה כמויות של מנגו, אבוקדו, פול, אפונה, בננה, זיתים... האיש אומר שהוא לא ראה אותה אוכלת ככה אף פעם.)
אני סומכת עליה כל כך הרבה יותר מאשר על ה"תיאוריות" האידיוטיות של העולם המערבי, וזה מוכיח את עצמו בענק. בענק בענק בענק.

ומבחינתי, עם כל כמה שילדינו לא צריכים להיות הוכחה לצדקת הדרך, אין הנאה גדולה יותר מאשר לראות אותה אדומת לחיים וצוהלת, עדיין עם קצת שומן תינוקות, עולה כפורחת בריאה ומתפתחת. (טפו טפו טפו טפו טפו...)

אז מחזקת פה אמהות שחוששות או מתלבטות... אין זו הוכחה לכלום, אבל לפי המקרה הבודד שהוא בני ביתי ובתי, אני ממליצה.
והעיקר לא לפחד כלל.

פידג'ט, גם שלי לא אוהבת לאכול עלים בצורתם הטבעית, אבל יכולה לרדת על חצי ראש פטרוסיליה עם כפית אם זה בא בצורת פסטו.
השאלה היחידה שיש לי היא "למה הפסטה על הצלחת בכלל?"

מסכימה עם מה שנכתב על העמילנים. אצלנו היא לא נחשפה לזה אף פעם (אמן שלא תחשף... תנו לי לחלום...) והטעם שלה בלתי נגוע.
ניצן, שאלה לי (מתוך סקרנות ולא מתוך "חכי חכי"

)
איך תגיבי כשהיא כן תיחשף לדברים אחרים? כשיציעו לה? ובמקרה שהיא אולי תתפתה ותבקש אקטיבית?

שאלה טובה שאלת. בעצם כמה שאלות...

אני חושבת שמכיוון שהיא "שמורה" אז פיזית בריאותית היא לא תיפגע מזה קשות (כן, אני חושבת שזה דבר נורא ואיום מבחינה בריאותית) אם היא תיחשף מדי פעם. אבל אני אתייחס לזה כמו שהייתי מתייחסת לעישון. זאת אומרת בתלות בגיל... אם מעט גדולה יותר ועמדה על דעתה - אז דעי מה ההשלכות הביני את מעשייך, ועשי כרצונך.
אם תינוקת זעירה נתונה להשפעות שאינן נהירות לה עד הסוף - לשמור עליה לשמור עליה לשמור עליה. זאת אומרת להגיד (לא להסביר, לא לבקש, להגיד) למי שמציע באופן שלא משתמע לשתי פנים שאין זה מקובל עליי ושאין היא אוכלת כך (בינתיים זה עובד מצויין ואף אחד לא ממשיך להציע, ובכלל במקומות שאני מסתובבת נהוג לשאול אם אפשר לתת לילד משהו לאכול) לא לאכול את הדברים האלה בעצמי בכלל (לפעמים אני נכשלת בזה כל כך... אז אני משתדלת לפחות שלא לנקר את עיניה. במילים אחרות - אם אני כושלת בעצמי, זה בלי שהיא תראה. <נבוכה>) לא להכניס אותם הביתה, בן הזוג לא אוכל אותם, אורחים לא אוכלים אותם וכו'. משתדלים להיות בחברת אנשים שאוכלים דומה לנו, תמיד לוקחים איתנו אוכל אורגני וחי לכל מקום. ומכיוון שאוכלת לפי דרישה, אז זה שמישהו אוכל ב"שעה" מסויימת לא בהכרח אומר שהיא בדיוק מורעבת וחייבת לנסות. בד"כ היא מסופקת.

כאשר היא מבקשת, אני מציעה לה תחליף. אני גם משתמשת בשפה. למשל, אין אצלנו לחם, לחמניה, פיתה, בייגל, טורטיה, באגט, וכו' להכל קוראים "קרקר" ואם היא מבקשת "קרקר" אז אני מיד שולפת קרקר ביתי נטול עמילנים, מורחת עליו קצת אבוקדו ונותנת לה. אם היא לא מוכנה לשמוע על תחליף, אני נותנת פיסה זעירה (חבל על הזמן איזה קוטן. נגיד, ציפורן של תינוק) ובד"כ מה שמפריע לה זה שמישהו אוכל משהו שהיא לא יכולה לטעום, אז אני מוציאה את העגבניה מהסנדביץ' ונותנת לה, או את המלפפון החמוץ (היא משוגעת על מלפפונים חמוצים) וזה ממש מספק אותה.

בינתיים אני סומכת על זה שהיא איתנו כל הזמן ושאנחנו אוכלים כמעט אך ורק בבית, שהבית שלנו והקניות שלנו עמוסי פירות וירקות ושאלה הדברים שהיא קוראת להם "אוכל".

אני גם בונה על זה שאם וכאשר נרחיב את המשפחה, היא תהיה טיפה יותר גדולה ותעזור "לשמור" על אחיה הקטנים ובכך תהיה חלק מה"שומרים" ולא מה"נשמרים". בגדול, אני מתייחסת לזה כמו סיגריות. זה שאמא מעשנת מדי פעם זה משהו שצריך לעזור לאמא להגמל ממנו, ולא משהו שילדים או מבוגרים אחרים צריכים לעשות. זה שמסתובבים במקומות בהם אנשים מעשנים לא אומר שזה טוב להם או לנו. וכך הלאה... לראות ילדים גוזרים סיגריות להורים שלהם זה לא כזה ביזארי, אז למה שיהיה ביזארי שהילדה שלי תיקח לי לחם ותזרוק לפח ותשלב זרועות באינדיגנציה?

תני לי לחלום, יא רבאק...

עוד משהו קטן... נגיד שהיינו צמחוניים, ומישהו היה מציע סטייק. הייתי אומרת "אנחנו צמחוניים" וזה מיד היה ברור שמה שנעשה לא בסדר והיו מפסיקים (אני לא מתכוונת פה למשפחות ארגנטינאיות לוחמניות...

) אז אני אומרת "אנחנו טבעוניים" ולא מציעים יותר ביצים או חלב. ואז אני אומרת בלי להתבלבל "אנחנו רגישים לגלוטן" ומפסיקים להציע קמחים למיניהם... היופי זה שבאיזשהו שלב מפסיקים להבין מה זה בדיוק אומר ההגדרות האלה, ופשוט מתחילים לשאול אותי "זה בסדר?" ואז אני אומרת "הכי בטוח זה פשוט ירקות ופירות טריים, ואם אין לך, אז אין בעיה, כי הבאתי איתי." וזהו. סוף בעיות.

זה לתקופת הפעוטות. אחרי זה, היא כבר תהיה גדולה ותבין ותחליט לבד. זה יותר חשוב לי בהרבה מאשר לשלוט בה ובמזונה. גם אם היא תשתה חשיש ותעשן עמילנים אני תמיד אוכל לטפוח לעצמי על השכם בסיפוק ולהגיד "לפחות נתת לה כמה שנים טובות של תזונה אופטימאלית. כמה ילדים יוצאים לחיים עם מטען כל כך חיובי?"

תני לי לחלום, יא רבאק...

הפסטה שם כי גם אנחנו אוכלים פסטה, ואני לא ממש יכולה לסרב לו פסטה אם אני בעצמי אוכלת אותה. נראה לי שכתבתי לך בדף אחר על הקצב במעבר לתזונה בריאה - שלמרות שאני מאוד אשמח ממחר בבוקר לאכול רק עלים ולאהוב את זה, זה לא יקרה

כיוון שאני גם לא ממש חושבת שפסטה היא שיא הנזק, יותר מפריעה לי החשדנות כלפי ירקות, נקרא לזה כך.
אני בהחלט מאמצת את הצעתך לפסטו! ובימים אלו אנחנו שותים קצת יותר רסק ירוק (הוא ירקרק-תפוח עדיין) אז יש עוד תקווה...

אבל לא נראה לכם מוזר שהרבה תינוקות (מהניסיון שלי, הרוב הגורף, אבל אני לא מכירה את כל התינוקות) מגיבים כך?
זאת אומרת, ירק הם יטעמו במין מבט מזועזע, וכמעט כל דבר עמילני - בשמחה לתוך הפה?
זה קצת סותר את תיאורית התינוק יודע מה טוב לו...

ודרך אגב - כל מה שאני כותבת נכתב מתוך רצון ללמוד וליישם (בגלל זה אני קצת משחקת אותה devil's advocate, ומקווה שהטון שלי לא נשמע מזלזל או משהו) .
רציתי להוסיף נ.ב - אני גם במקור תיכננתי שעילאי יאכל רק טבעונאי. גיליתי שקשה ליישם את זה כשההורים לא טבעונאים וכשלגרסת האבא, כל תזונה שהיא לא חטיף צ'יפס, חומוס צבר ודיאט קולה (התזונה הקודמת שלו), היא תזונה בריאה.
אמנם זה יישמע כמו "סבתא שלי בת 90 עישנה 3 קופסאות ביום כל החיים והיא בריאה כמו שור" - אבל גנטיקה טובה לדעתי גם משפיעה כאן - שלי גם לא היה חולה יום מחייו, טפו טפו, ולכן אני חושבת שבגילאים האלו ההוכחה לצדקת הדרך היא (עדיין) לא חד משמעית...

_אבל לא נראה לכם מוזר שהרבה תינוקות (מהניסיון שלי, הרוב הגורף, אבל אני לא מכירה את כל התינוקות) מגיבים כך?
זאת אומרת, ירק הם יטעמו במין מבט מזועזע, וכמעט כל דבר עמילני - בשמחה לתוך הפה?
זה קצת סותר את תיאורית התינוק יודע מה טוב לו..._
אני רק תוהה בקול רם... אם תתני רק שוקולד, הוא ירצה בכלל פסטה? שוקולד וממתקים כמעט כל ההורים המודעים מגבילים על אף ההתלהבות הברורה מהם, כי ברור שהם לא בריאים כמקור תזונה בלעדי. לי ברור שעמילנים זה אותו הדבר בדיוק.

התינוק יודע נהדר מה טוב לו. בעולם נטול "מוצרים" לבחור מזון עתיר אנרגיה כשמוצאים אותו זו אסטרטגיה שורדת מצויין. אלא שכאשר זה נגיש בצורה בלתי טבעית בעליל, זו רמאות ואחיזת עיניים ופוגע בבריאות שלהם ושלנו, יוצא מפרופורציה וממש מזיק.

בקשר לזה שנהר בריאה, זה לא מוכיח כלום, רק שהיא לא חולנית, חווריינית וחסרת חיוניות כמו שמצפים מתינוק שלא אוכל הרבה דייסת סולת ממותקת מגיל אפס... אני לא חושבת שכל תינוק בריא מוכיח שהדרך נכונה. אני רק חושבת שזה שהיא איננה חולנית מוכיח שזה לא מזיק ונורא כמו שהתזונאים המערביים מאמינים... שחובה שהיא תאכל "פחמימות" כשהכוונה היא לאורז או לחיטה, (כלומר לעמילנים) ולא לפירות, לירקות, לאגוזים וכו'.

רציתי להוסיף נ.ב - אני גם במקור תיכננתי שעילאי יאכל רק טבעונאי. גיליתי שקשה ליישם את זה כשההורים לא טבעונאים וכשלגרסת האבא, כל תזונה שהיא לא חטיף צ'יפס, חומוס צבר ודיאט קולה (התזונה הקודמת שלו), היא תזונה בריאה.
אני מדברת על העיקרון, לא עלייך. ברור שהמציאות של כל אחד לא הופכת את העקרונות ליותר פשוטים ליישום... להיפך. אבל אם זה מה שחושב האבא, אז צריך קודם כל לעבוד על אבא... אני לא יודעת אם קראת את מה שכתבתי בבלוג ניצני כרובים (מניחה שלא) אבל אצלנו, מכיוון שאנחנו מאמינים שהתזונה שלנו היא מאד טובה ומאד בריאה, ואנחנו לא מאמינים שילד יכול לגדול ולאכול אוכל שונה מהותית מכל הסובבים אותו (בראש ובראשונה הוריו ומשפחתו) אז קודם כל שינינו את עצמנו. אני לא יכולה באמת לצפות ממנה להסתכל עליי תוקעת סנדביצ'ים עם ביצה וגבינה מותכת ולאכול ירקות בהנאה. אני לא יכולה לצפות ממנה לאכול בהנאה משהו שאני לא אוכלת בהנאה.

אז אם אני שמה על הצלחת שלי פסטה וירקות, ואוכלת את הפסטה כי היא טעימה לי וקשה לי לוותר עליה ואז אני אוכלת ירקות כי "צריך" או כי "אני חושבת שזה מאד בריא וחשוב" אז למה שהילדה שלי תאמץ גישה אחרת? למה שהיא תסתכל על הפסטה ותגיד לעצמה "זה ממש לא בריא ורע מאד ואני צריכה להגמל מההתמכרות המגונה הזאת" או על הירקות ותגיד לעצמה "או! זה מזון! זה מזין אותי, זה טעים, זה נפלא!" אם אני לא חושבת ככה בעצמי? אז אני חושבת ככה בעצמי.

התינוק יודע מה טוב לו
בהחלט יודע אבל במסגרת מה שהיה אמור להיות בהישג יד.. וזה לא כולל במבה.. לא רק באוכל ד"א - בעמוד חסך בחשיפה לטבע nature deficit disorder, תרגמתי ש:
"הילד האמריקאי הממוצע מבלה פחות מ-15 דקות ליום בחוץ ועד 5 שעות ביום מול טלוויזיה ומשחקי מחשב"
זה לא שלשחק במחשב או לראות טלוויזיה, הפעולה עצמה היא לא שיא הנזק_ אבל על מעבר לפעולה - לאפקט הממכר וגם באיזה אור זה שם דברים אחרים.. אם בגלל משחקי מחשב וטלוויזיה אני מסתכל על להיות בטבע בחוץ _במין מבט מזועזע אז המחיר שאני משלם הוא הרבה יותר כבד in the bigger picture.

יתכן מאד שיש הבדלים בתגובות של אנשים שונים לעמילנים - כמו שיש אנשים שרגישים יותר להתמכרות לאלכוהול - ואפילו כוסית קטנה יכולה לגרום למפלה גדולה. אבל בגדול - עושה רושם שכל ילד שנחשף לכוסית של אבקה לבנה (סוכר, קמח, דברי חלב..) מאבד קשר עם החיים... עם החופש לבחור בטבעיות מזונות בריאים.

אבל מדי פעם יש הפתעות - ידידה שהכינה באותה ארוחה פסטה מבושלת ו{{}}פסטה מירקות דיווחה שהילדים ביקשו דווקא את הפסטה הנאה שהיא התכוונה להגיש רק לעצמה..

המסר כאן לדעתי הוא גדול יותר.. ההבנה שהטבע\החיים זה דבר שלם - וכל דבר שנוסיף אליו בהכרח יוציא משהו אחר. כשאני בוחר לדבר בפלאפון חצי שעה ביום - זה בא במקום לדבר עם מישהו בקרבתי, כשאני בוחר ליסוע במכונית שעה ביום זה בא במקום ללכת ברגל וליסוע באופניים, כשאני בוחר לכתוב כאן באתר זה בא במקום קהילה אמיתית...

לכן לדעתי כדאי לנקוט זהירות לפני שאנחנו "מכניסים הביתה" משהו חדש.. או מכיוון אחר - דווקא להכניס הביתה דברים חדשים בשביל להוציא דברים אחרים שאנחנו לא מעונינים בהם יותר..

ניצן, זה בהחלט מה שאנחנו מנסים לעשות כרגע - ודרך אגב, התזונה של האבא מזמן שונתה (על ידיו דווקא), אבל עדיין יש שאריות...

שזה שהיא איננה חולנית מוכיח שזה לא מזיק ונורא כמו שהתזונאים המערביים מאמינים אה... הבנתי את הנקודה.

איך תגיבי כשהיא כן תיחשף לדברים אחרים? כשיציעו לה? ובמקרה שהיא אולי תתפתה ותבקש אקטיבית?
אני יכולה לדווח שהילדים שלי (בגלל אלרגיות) לא "מתפתים" אלא הולכים לשאול את אמא. "אמא, מותר לי לאכול את זה?"
כל מיני מזונות ריקים הם בשבילי כמו ממתקים. לא אוכל שלנו.

ואז אני אומרת בלי להתבלבל "אנחנו רגישים לגלוטן" ומפסיקים להציע קמחים למיניהם... היופי זה שבאיזשהו שלב מפסיקים להבין מה זה בדיוק אומר ההגדרות האלה, ופשוט מתחילים לשאול אותי "זה בסדר?" ואז אני אומרת "הכי בטוח זה פשוט ירקות ופירות טריים, ואם אין לך, אז אין בעיה, כי הבאתי איתי." וזהו. סוף בעיות.
אכן. עכשיו כבר שואלים אותי כל הזמן. אחלה תשובה, "אסור לו גלוטן, סוכרים ומוצרי חלב".

כיוון שאני גם לא ממש חושבת שפסטה היא שיא הנזק
פסטה מקמח לבן או אורגנית מקמח מלא?
אם כי, אני הגעתי לא מזמן למסקנה שזה בסך הכל קמח מעובד-מעובד. אבל למזלי אין פה אהבה רבה לפסטה במשפחה.

דיווחה שהילדים ביקשו דווקא את הפסטה הנאה שהיא התכוונה להגיש רק לעצמה..
D-:
ילדים קוראים בצורה מדוייקת את השידורים שלנו. היא שידרה "זה בשבילכם, ליגה ב', וזה המזון הנחשק שלי שאני מפנטזת עליו". הילדים קלטו, וכמובן ידעו מייד מה להעדיף (-:

הילד שלי (זה שאסור לו גלוטן, סוכרים ומוצרי חלב) התיישב אתמול על ברכי, והמציא ארץ משלו, שבה חיים יצורים שיודעים לעשות "עוגה בלי גלוטן, בלי סוכר ובלי מוצרי חלב בכלל! באמת! וגם שוקולד אמיתי, ממש טעים, בלי גלוטן (-; ובלי סוכר ובלי מוצרי חלב. באמת, אמא! הם יודעים! ולכן מותר לי לאכול שם! הם יעשו שוקולד במיוחד בשבילי!"
ואז הוא הפליג בהסברים וביניהם הסביר שבשוקולד המיוחד הזה גם מערבבים בננה ועוד כמה פירות ועלים ששכחתי, שהזכירו לי משהו.
אוטומטית אמרתי לו: "אני מכירה מישהו שיודע לעשות עוגה כזאת בלי גלוטן ובלי סוכר ובלי מוצרי חלב, והוא גם יודע לעשות שוקולד כזה שמותר לך לגמרי! ואפילו ראית אותו! זה אופק, אבא של ...".

בשמת שלום - בהחלט יש משהו פשוט יותר במציאות בה האיסור לא מגיע מההורים - לא נכנסים ככה למשחקי סמכות! כמובן שהשאלה המתבקשת היא האם צריך באמת לחכות לשלב הזה בו הגוף שלנו דוחה את המזונות הלא טבעיים בצורה ברורה כל כך.. או שצריך למצוא דרכים להוריד אותם מהתפריט לפני באמצעים מניפולטיביים פאשיסטיים יותר או פחות...

בהחלט יש משהו פשוט יותר במציאות בה האיסור לא מגיע מההורים
כן, אבל פחות פשוט כשהאבא חושב שהאוכל הכי טוב הוא בשר (מחיה כלשהי), כשאמא מאותגרת בכל מה שקשור בהכנת מזון, וכשהילד בררן פחד. בננות הוא דווקא אוהב - פעם בשלושה שבועות בממוצע הוא פתאום רוצה לאכול בננה. ביתר הזמן הוא לא מסכים לגעת בה. וזו רק דוגמא.
(עלי חוביזה הוא אהב מאוד).
אני התבוננתי בילד שלי וראיתי שהוא צריך לחיות בבית עם יציאה החוצה, להיות כל היום בחוץ, ולצאת כל היום לטיולי ליקוט, כל יום במקום אחר, ולאכול כל יום אוכל אחר שמישהו אחר הביא )-:
לצערי הרב, אני לא יכולה לחיות ככה.

[חושבת] בקול רם בדף האם להגביל אכילת ממתקים, חשוב לי לחזור ולקרוא את התובנות האחרונות שלי בנושא:

איך אוכל להשיג מטרתי התזונתית (בלי אוכל תעשייתי, בלי ממתקים תעשייתים, בלי סוכר) ללא כפייה.

דוגמה אישית
חזית אחידה במשפחה - כלומר אין חילוקי דעות בנושא זה
אמונה חזקה ואהבה לחזון שלנו
שיתוף הילדים בניהול התזונה (קניות, החלטות לגבי ארוחות) והסברים מפורטים על החזון שלנו. עידוד תקשורת בנושא.
המנעות ממצבי קונפליקטים ככל האפשר ע"י שיתוף משפחה וחברים בחזון שלנו, המנעות מהגעה למצבים של חשיפה לתזונה שלא עומדת בקנה אחד עם החזון שלנו.

עכשיו אני מיישמת עקרונות מחינוך ללא כפייה:

מחליטים החלטה עקרונית שהרצון של הילד שלנו הוא חשוב כמו הרצון שלנו חשוב לי לכבד את רצון הילדה. חשוב לי שתדע שרצונה חשוב לי.
האם באמת חשוב לנו מה שאנחנו מתעקשים עליו? מה יקרה אם נרפה? במקרה שלי, אם ארפה אקבל ילדה בקריז, ילדה שחולה לעיתים קרובות יותר, ילדה קשה ולא נעימה. לי באמת חשוב להתעקש על כך. אני מודעת לכך שיש פעמים שבהם עדיף לי להרפות, קשה לי.
אם זה אמנם חשוב, מנסים להבין: איזה צורך מסתתר מאחורי הרצון של הילד? האם יש דרך לספק לו את הצורך באופן שיהיה מקובל עלינו?

במקום לומר "לא", למצוא מה כן. למצוא מה כן, כך שיענה על הצורך שזיהינו

אפשרויות לצורך של הילדה בממתקים או מזונות תעשייתים ופתרונות אפשריים:

צורך במזון - רעב. אפשר למנוע ע"י הקדמת תרופה למכה, סיפוק מזון לאורך היום במנות קטנות (הצעה של בשמת). לקיחת מזון ביציאה מן הבית. יציאה מן האירוע לפני שמתחיל הרעב. אם כבר רעבים אז אפשר להציע ללכת מהר הביתה ולאכול ארוחת ערב, או לבקש או לחפש מזון שמקובל עלינו במקום הממתקים.

צורך להיות כמו כולם. אפשר למנוע לפעמים אם מבקשים מ'כולם' שיהיו כמונו. אפשר להביא מספיק מזון תחליפי שמקובל עלינו בשביל כולם ואז כולם אוכלים את הפירות שהבאנו במקום את העוגיות (הצעה של ניצן). אפשר להיות כמו כולם בתחומים אחרים שלא קשורים לתזונה. בדרך כלל מספיק להיות כמו החברה הטובה שלך, זה יותר קל למשוך את החברה הטובה לעשות משהו ביחד איתנו מאשר את כל החבורה.

צורך בסוכרים. אפשר לספק על ידי תחליפים בריאים ומתוקים (לדוגמה פירות יבשים).

צורך לאכול משקיות מרשרשות. אפשר לעטוף את האוכל הביתי שלוקחים איתנו בנייר מתנות, בנייר צלופן, בסרטים... (לא הכי אקולוגי, אבל עובד).

צורך בשינה. להמנע ע"י שינה מספקת, הגעה הביתה בזמן לשינה וכו'.

צורך בתשומת לב ואהבה. לפתור ע"י הגברת תשומת הלב וחיזוק האהבה.

לנסות להמנע מאיסורים, לחפש את הצורך, לספק את הצורך, לכבד את הרצון של הילדה, להציע חלופות, לתת לה להציע חלופות. למצוא את דרך המלך.

שליחה על ידי הילה* » 31 מאי 2010, 23:42

קרוטונית מהמרק הגדול (02.03.2008 17:02):
מסכימה עם מה שנכתב על העמילנים. אצלנו היא לא נחשפה לזה אף פעם (אמן שלא תחשף... תנו לי לחלום...) והטעם שלה בלתי נגוע.
ניצן, שאלה לי (מתוך סקרנות ולא מתוך "חכי חכי" )
איך תגיבי כשהיא כן תיחשף לדברים אחרים? כשיציעו לה? ובמקרה שהיא אולי תתפתה ותבקש אקטיבית?_

הי ניצן,
הסקרנות ממשיכה...
עכשיו, כשהילדה יותר גדולה, השתנה משהו ברמת החשיפה שלה למזונות אחרים, או ברצונות שלה לגבי מזונות שהם לא טבעונאים? אם כן, איך את מתמודדת?
הילה

יש יותר עניין ממה שהיה, ברמה של למה אנשים אוכלים את זה, למה הם נותנים לילדים שלהם, מה הטעם, וכו' אנחנו עונים כמיטב יכולתנו.
היו טעימות פה ושם, מאד מינימלי (גרגר אורז נניח, והשיא היה טעימת רוגעלך...) החלטנו לא "לאסור" הרי, כדי שלא יווצר משקע או חלילה הפרעת אכילה. במקום זה אנחנו אומרים "הבחירה היא שלך לאכול מה שאת רוצה" ומסבירים שוב ושוב למה עדיף לא.
טפו טפו טפו... משרתת אותנו גם העובדה שבפעמים המאד מאד בודדות שזה קרה הגוף לא עבר על זה בשתיקה בלשון המעטה. אין חכם מהגוף.

שליחה על ידי הילה* » 01 יוני 2010, 17:52

ניצן, תודה רבה על ההיתייחסות!
מאוד מעניין לקרוא אותך!!

לבתי בת השנה וחודשיים מחסור משמעותי בB12 וגדילתה מעוקבת. אנחנו טבעונים, לא טבעונאים, אך אולי מישהו מהקוראים חווה דילמה דומה.

בנוסף להעשרת התפריט שלה בביצים וגבינה בעקבות הממצאים, התחלנו לתת לה מולטיויטמין בטיפות שנקראות פוליויט, בהמלצת רופאה. זהו תוסף תזונה לילדים המכיל גם B12, בנוסף לעוד רשימה של ויטמנים. הטיפות מסריחות להפליא ובמרכיבים המון חומרי טעם, ריח ושימור. האם מישהו מכיר תוסף B12 לילדים אחר, איכותי יותר? נאמר לנו שאין להשיג רק B12 לבד שניתן לתת לילדים ושהאופציה היחידה מלבד הפוליויט היא זריקות. אני לא רוצה לתת לה זריקות! למען האמת, גם ממתן הויטמינים אני מסתייגת, אך כרגע מרגישה שזה נחוץ והכרחי. אשמח מאוד אם מישהו שקורא מכיר את הסוגייה ויכול לעזור במציאת ויטמין טוב יותר.

תודה!

מלבד תוצאות של בדיקות (אותן כדאי לעשות שוב, במקום אחר, לוידוי), האם הבת נראית בריאה וחיונית? האם היא רק מתחת לממוצע בגדילה, או שזה ממש תת-תשקל?
חשוב לבחור בכל דרך תזונתית ממקום רגוע וחיובי, ונראה מדברייך שאת קופצת מהר לביצים, גבינה, תוספים ושאר המלצות קלוקלות של רופאים. כדאי לפתח עמוד שדרה.
הדבר הכי חשוב הוא, אותו לא ציינת בכלל, האם היא יונקת? האם היא יונקת מתי שרק בא לה?
אם התשובה היא ,"לא" לאחת מהשאלות, אז לא מאוחר להתחיל. האם את נותנת יותר אמון ב"רופאים" של היום, או ביכולת של חלב-אם להשלים ולמלא, להחיות ולהצמיח.

אני טבעונית ומקפידה על אוכל טבעי טרי ובריא. בעלי המקסים, לא , זה לא מדבר אליו והפסקתי עם הנסיונות להסביר לו כמה זה חשוב. הוא אוכל רגיל כמו כולם. אני די לבד פה מסביב בנושא התזונה, אין לי לא חברים ולא משפחה שתומכת בי בנושא הזה. למעשה הם נהנים לעקוץ אותי בכל הקשור לאמונות שלי. אני לא בן אדם מטיף ומנהיג בנושא הזה, האמונה שלי היא שלי ואני לא מנסה להשפיע על אחרים. בבית אוכלים אוכל אורגני וטבעי (גם בעלי - גבינות ובשר אורגניים). ואז הגיעה הילדה... היא בת שנה ועשר היום.
החל מגיל שנה היא במסגרת של סבתא מקסימה שמטפלת בכמה ילדים ומבשלת להם אוכל טרי כל יום.
עם זאת חשוב לי שהאוכל יהיה אורגני ומלא אז אני מבשלת לה כל יום ומביאה. אבל... וכאן מגיע היאוש.
עם כל הנסיונות שלי והדוגמה האישית, היא מעדיפה את האוכל של אבא שלה... פיתות ולחמים מקמח לבן, פסטות, אורז, עוגיות.
ואצל אחרים היא טורפת בשקיקה דובונים, במבה , לחמים ועוגות. היום היתה אצל הדודה וזו בישלה לה פסטה כמובן. בסופי שבוע אני אוכלת בבוקר סלט פירות ובעלי קפה עם עוגיה אני תמיד מציעה לה והיא תמיד תרצה את העוגיה...
אני מיואשת. מרגישה שאני משקיעה המון אנרגיות ונלחמת בשיניים להקנות לה הרגלי תזונה בריאים, וזה לא הולך. בעלי לא אוהב את האוכל שלי (אני גם לא בשלית מי יודע מה....)
הוא אוהב ורגיל לאוכל מתובל מאוד ושומני.
כואב לי ממש כואב לי פיזית לראות את הילדה שלי יושבת איתנו בארוחות ומעדיפה את האוכל שלו. (בארוחות אני אוכלת את שלי והוא את שלו).היום אמרתי זהו אני מרימה ידיים, ממחר אני הולכת לשני סופרים , לעצמי אמשיך לקנות אוכל טבעי ולבעלי ולילדה סופר רגיל עם כל הג'אנק.
עד כמה להתעקש איתה? עם בעלי? עם הסביבה? לא יודעת. אני חוששת ליצור אצלה הפרעות אכילה ולכן משחררת אותה בחוץ, אולי אני טועה?? . אני הרי לא יכולה לשנות את כל מי שמסביבה ולהנדס את כולם.לא רוצה להפוך גם ל"זאת המוזרה הזאת...". גם ככה יש כל כך הרבה ביקורת עלי שאני נוקשה ועקשנית בנושא התזונה ושאני לא משחררת ושאני מגזימה . האם אני צריכה לשחרר, אצלי בראש? האם להגן על מה שחשוב לי בחירוף נפש? מה לעשות???

כואב לי ממש כואב לי פיזית לראות את הילדה שלי יושבת איתנו בארוחות ומעדיפה את האוכל שלו. (בארוחות אני אוכלת את שלי והוא את שלו)
הי מיואשת,
מפאת השעה ממש בקצרה...
אני חושבת שפה קבור הכלב...כלומר בזה שכל אחד אוכל לעצמו- אולי תנסו לאכול ארוחות משותפות? למצוא דברים ששנייכם אוהבים?
בעלי לא אוהב את האוכל שלי (אני גם לא בשלית מי יודע מה....)
אולי בגלל זה גם לבת שלך לא מתחשק?
מציעה לפתוח חזית מאוחדת עם הבעל- ארוחה משפחתית ששניכם אוהבים עם הרבה צבעים וירקות וטעימה שתגרה ותקרוץ לבתכם המתוקה
בהצלחה

למה, בעצם, לא להרחיב את הדף כך שיכלול את כל הנושא "מזון בריא וילדים"?
אני נתקלת בהמון המון הורים שמתחבטים בשאלות הללו.

למה, בעצם, לא להרחיב את הדף כך שיכלול את כל הנושא "מזון בריא וילדים"?
כי הדף הזה עוסק ספציפית באוכל חי וטף. השאלה אם אוכל חי מתאימים לפעוטות היא מאוד מסוימת.
יש דפים רבים פה על מזון בריא וילדים.

הורות נאה יוצרת ילדים בריאים מאת קארן רנזי
זה מראש הדף.
שתי הערות:
א. "הורות נאה"???? זה נשמע כמו תרגום של אופק. בוודאי הכוונה ל"גידול ילדים בתזונה חיה" או משהו כזה...
ב. הקישור לא עובד יותר. מוביל לאיזה דף אינדקס גדול. אולי פשוט למחוק?
או שמישהו ייקח על עצמו לחפש את המאמר שם שוב, ולתרגם את שמו תרגום יותר סביר.

הקישור לא עובד יותר
תיקנתי את הקישור, והעברתי את כותרת הקישור לאנגלית הדורשת תירגום מחדש.

"הורות נאה"???? זה נשמע כמו תרגום של אופק
לדעתי התירגום של אופק היה מדוייק מילולית, וקשה לי לחשוב על תירגום אחר. המחברת קראה לזה Raw Parenting. איך היית מתרגמת את זה?

אורי, "הורות נאה" בעברית = "הורות יפה". אין לזה קשר לאוכל.
(כל כך התרגלת לצרימות של אופק בעברית שזה כבר נשמע לך לגיטימי)

אורי, "הורות נאה" בעברית = "הורות יפה". אין לזה קשר לאוכל. (כל כך התרגלת לצרימות של אופק בעברית שזה כבר נשמע לך לגיטימי)
בהחלט

יש לי תינוקת יונקת בת חצי שנה. לאחרונה צמחו לה 2 שיניים והיא החלה לגלות סקרנות וענין באוכל.

יועצת לתזונה טבעית המליצה לי להתחיל עם ירקות מאודים.
ישנה טענה כי הירקות המאודים הכתומים מחממים ומחזקים את מערכת החיסון. ובאמת חורף עכשיו וקר.
לעומת זאת, בספרו של יצחק בן אורי " אמהות בדרך הטבע", הוא ממליץ להתחיל עם פירות שונים ומיצי פירות ועלים ירוקים.

האם יש כאן אמהות שהתחילו את ההאכלת תינוקיהן עם תזונה חיה? האם אתן יכולות לשתף בסוגי מאכלים איתם התחלתן? למה אתן מעדיפות את התזונה החיה על גבי ירקות מאודים?

אנחנו שילבנו. בטעימות נתתי לה באמת כתומים מאודים (גזר, בטטה, תפוח אדמה) ובמקביל נתנו לה "לנשנש" מהירקות והפירות שלנו - למשל אם אבא אוכל תפוח הוא נותן לה למצוץ ממנו, או טיפה תמר על האצבע, או למצוץ פלפל אדום חתוך לרצועות וגם גזר חתוך (ולא מאודה).
התינוקות שלנו באותו גיל אז אין לי ממש מסקנות.
בינתיים אנחנו בהתנסות, כשהמטרה שלנו היא שהיא תנסה הכל.