כותב ת

[כותב_ת*]

.

[תפילה_לאם*]

דף בית אישי
@}

[יולי_קו]

יש משהו בכתיבה שלך שהוא מאוד רגיש בהבחנה ונוקב בכתיבה, וגם ומשעשע בסרקזם מעודן .
אנא המשיכי.

[כותב_ת*]

תודה רבה! מאוד נעים להיכנס ולמצוא את השורה הזאת. בכלל פתחתי דף בשם זה כדי שאוכל לערוך בטקסט שכתבתי...אבל יצא מזה גם משהו מתוק. תודה

[בשמת_א*]

ברוכה
(בכל המשמעויות (-; )

[כותב_ת*]

איי איי איי, גורסוזה את, בשמת.
(יצא לי מרגיעון "כולנו משפחה אחת" והוספתי בלב "משפחה ברוכת ברוכות " )

[בשמת_א*]

[עירית_לוי]

[לונהלולה*]

[כותב_ת*]

הדיון מלא הייקו שהתפתח אתמול, מטעם התנועה לסטייק פילה וכו':

שמת א (15.02.2016 11:51):
גם כשזה לא נכון
happy
אז מתי אתה הולך ? אני שואלת את השאלה הלא יאומנת (נדבק לי לא יאומנת אחרי פעם ששמעתי מישהו אומר), את האיש שאני נכספת להיות איתו כמעט בכל רגע נתון והרגעים הו כה מלאים בדברים אחרים כל הזמן.
סתם הייתי חייבת להעתיק פה ושם פנינים אבל זה לא אומר שמה שלא העתקתי אינו פנינה... פשוט לא מועיל להעתיק הכל...

כנראה כשהתבשרתי על העלמת הזמן שלי לבד
אוי הדילמה הדילמה.
יש לי כל כך הרבה מה לומר על זה, שעדיף שאשתוק happy

ואני ראיתי, ממש ראיתי, כמה נתיבים פרושים לפניך בכל רגע נתון כשאת מול גבר. והעדפתי אותו מולי. כך נינוח
נכון? המדהים זה הרגעים האלה, כשאת ממש ממש רואה את הדרכים פרושות לפנייך. נכון שזה כמו עם תינוק קטן? נכון שגם כשאת מיניקה את לפעמים רואה, ממש רואה, כמה נתיבים פרושים לפנייך כשאת מול התינוק, ואת מעדיפה אותו "כך נינוח" ומשלמת על זה ב - איך לא? - זמן לבד? כשמדובר בתינוקות, בנסיון להשיג זמן לבד (כי לעתים קרובות הנסיון נכשל. ואז את לומדת להעדיף אותו עלייך, כך נינוח.

מישהי פראית עם שריטות קוצים לאורך שוקיה
נשמע כמו מהספר הזה שעדיין לא מילאתי את חובותי ליקום ולא קראתי tongue

כיסוי הנקה ורוד ענק מקושט בדובונים או משהו. אני מתרגזת
אני מצטרפת להתרגזות. זה מכעיס אותי עד עמקי נשמתי ופוגע בציפור נפשי.

(במקום לכתוב כרגיל "עוד, עוד", אני חושבת שני דברים:
א. נורא מתחשק לי שתסבירי מה ראית בזוג הזה.
ב. (איך הם מחליפים תפקידים. העלה חיוך על פני)
ג. תוהה איך אפשר לסדר לך משהו, בתשלום או לא בתשלום, את יודעת, כמו מילגת סופרים כזאת, שיפנה לך, לא הרבה, שלוש שעות בשבוע לכתוב? [הגזמתי?] )


קישור | העבר | מחק ציל צול (15.02.2016 12:31):
מכל המתיקות המסופרת הזו כל מה שחשבתי לי בסוף זה:
יש לך אהבה! יש לך אהבה! ואני כבר יודעת את זה אבל זה הרנין את לבי שוב. יש לך אהבה, איזה כיף.
והגברת הזו עם הירכיים המקוצקצות נשמעת בדיוק כמו הגברת שלי כשאני לא רוקדת מספיק happy
טוב לי לקרוא אותך.

קישור | העבר | מחק כותב ת (15.02.2016 12:44):
ראיתי כמה וכמה דברים שם. זה התפשט מחיבה בסיסית למשפחה באשר היא, חמלה, הזדהות עם הסירבול הזה האידיוטי של גבר ואשה יחד לבד מול תינוק ומול העולם, ומשך ל"איזה מפגרים גברים" באשר הם, שהה שם רגע או שניים, והגיע בינתיים לצער עמוק עבור כל גבר שנמצא בקרבת אשה שהפכה לאם, על פני להימצא באיזה שביל מבוצבץ חנית בידו וצוחק צחוק פרוע עם בני מינו, וחוזר כמה שבועות(חודשים?) כשכבר גופה התאחה, רוחה נינוחה, תינוקה כבר לוגם ברווחה, וכולה געגוע בריאות ושמחה.
חרא, חרא זמן זה לזוגיות, ההתחלת משפחה הזה. באחריות. וצילי אני גם אוהבת אותך.

קישור | העבר | מחק כותב ת (15.02.2016 12:47):
אני אקל עלייך: הספר ההוא, לא קוראים אותו מראשית לסוף. פותחים אותו, ואיפה שהאצבע נוחתת, שם מה שחיפשת. זה ספר קסמים. וברור שהיא משם. גם שלך משם. של כולנו.

קישור | העבר | מחק בשמת א (15.02.2016 13:10):
איך יצאו לך החרוזים האלה happy
כל גבר שנמצא בקרבת אשה שהפכה לאם, על פני להימצא באיזה שביל מבוצבץ חנית בידו וצוחק צחוק פרוע עם בני מינו, וחוזר כמה שבועות(חודשים?) כשכבר גופה התאחה, רוחה נינוחה, תינוקה כבר לוגם ברווחה, וכולה געגוע בריאות ושמחה.
בכוונה דילגת על מה שבאמצע והשארת נעלם?

וזה, שבזמן שהגבר הלך לאיזה שביל מבוצבץ חנית hilarious
האשה שהפכה לאם, זוכה להרבה אמהות שמקיפות אותה, ועוזרות לגופה להתאחות - בכך שעושות במקומה, שמטפלות בה, שמזכירות לה חוכמת נשים עתיקה של שמירת הגוף, ששומרות על רוחה נינוחה כי היא מוקפת בבנות מינה, תינוקה לוגם ברווחה כי היא גדלה בחברת מיניקות מלידתה וטיפלה בתינוקות מאז שהיתה פעוטה, וכל העניין הזה של "תינוק" כל כך שיגרתי לה ומובן מאליו, שהחידוש היחיד, וגם הקסום ביותר פה, הוא שהתינוק הזה הוא שלה, פרטי שלה.
וכולה געגוע בריאות ושמחה כי אין לה חסך.

היא לא נשארה לבד בבית עם תינוק ראשון חדש שמי בכלל יודע מה לעשות איתו, כאשר הבעל יצא לו לאיזה שביל מבוצבץ חנית בידו לצחוק צחוק פרוע עם בני מינו, ברח באנחת הקלה או בשמץ אשמה כשהיא עזובה לנפשה להתמודד עם התינוק והבית והגוף שאחרי הלידה, ובשובו שאל "מה כבר עשית כל היום? לא יכולת לפחות לשטוף את הכלים?"

כל הסידור המודרני הזוגי הזה, שגוי מן היסוד.
ועוד לא התחלתי לדבר על עוד סידור ששגוי מן היסוד אבל הוי כמה נוכח בחצי מדפי האתר לפחות: גם מ"הרבה אמהות שמקיפות אותה ועוזרות לה" אוי לנו. אצלנו אלה האמא והחמות, ולא תמיד הן עונות להגדרה"עושות במקומה, מטפלות בה ומזכירות לה חוכמת נשים עתיקה" tongue

[מי קראה את "ילדי הבזק" מאת אלינור מורדאונט? ראיתי שעם עובד הוציאו אותו במהדורה חדשה בשם המעודכן "ילדי האזעקות".
כשקראתי את
רוחה נינוחה, תינוקה כבר לוגם ברווחה, וכולה געגוע בריאות ושמחה
מייד יכולתי לדמיין את מולי עם התינוק שלה הארי ג'יימס happy ]


קישור | העבר | מחק בשמת א (15.02.2016 13:32):
הספר ההוא, לא קוראים אותו מראשית לסוף. פותחים אותו, ואיפה שהאצבע נוחתת, שם מה שחיפשת
אני אשאל אותו שוב מאבא שלי. באנגלית. נראה אם זה עובד גם במקור happy
(אבל קודם יש לי לסיים את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה שקיבלתי שיעורי בית בחינוך הביתי, את דברים שבירים של ניל גיימן, ש"ב כנ"ל, את חזרה מאת יואב בר-חיים).
כרגע מסיימת את נילס הולגרסון כדי לבחור איזה פרק אעלה לאתר האוניברסיטה עבור אלה שיבואו להרצאה שלי במסגרת הסדרה ספרי ילדים שאהבנו
ומייד אחריו עלי לקרוא את ספר העליה הראשונה (שיעורי בית אחרים). שוב.

[ואם קיבלת במייל איזו תעודה של הילדה מיכל כהן, אז חבר ועד המושבה שחתום שם צ"ל אהרן איזנברג, ממייסדי רחובות]


קישור | העבר | מחק תפילה לאם (15.02.2016 13:52):
אני מצטרפת להתרגזות. זה מכעיס אותי עד עמקי נשמתי ופוגע בציפור נפשי.
אותי זה משמח, כי די ברור לי שלולא הדובונים/ ינשופים, התינוקת הייתה מקבלת בקבוק (במקרה הטוב שאוב) או יונקת בשרותים. (הייתי שם. תרתי משמע.)
ממש נהניתי לקרוא. קצרה בזמן מכדי לקרוא עכשיו את כל התגובות אלייך. flower


קישור | העבר | מחק בשמת א (15.02.2016 21:47):
ברור לי שלולא הדובונים/ ינשופים, התינוקת הייתה מקבלת בקבוק (במקרה הטוב שאוב) או יונקת בשרותים
וזה עוד יותר מחרפן אותי.
קישור | העבר | מחק תפילה לאם (15.02.2016 22:04):
וזה עוד יותר מחרפן אותי.
בשמת, אני יכולה להבין ולהזדהות עם השאיפה לעולם אידאלי, שכל אם לעולל מיניקה בו בטבעיות תחת כל עץ רענן (ועכשיו אני עצמי כבר במקום הזה hurray), אבל הרי ברור לכולנו שאנחנו עדיין רחוקים ממימוש השאיפה הזאת. אז למה לא לשמוח ב-baby steps blink שמובילים לשם?

קישור | העבר | מחק שמנדובה (15.02.2016 22:52):
למה לא לשמוח ב-baby steps
אני מזדהה כאן עם בשמת. מה שמחרפן הוא לא ההתנהגות של האם עצמה, היא לא אשמה. היא תוצר של חברה שהובילה להתנהגות הזו. ההתניה החברתית - היא מה שמכעיס. עם זאת שזה שהתינוקת הזו יונקת למרות כל זאת זה כמובן משמח מאוד, אפשר לחוות קשת של רגשות בהקשר לסיפור הזה, שכוללת גם שמחה וגם כעס בעת ובעונה אחת.

קישור | העבר | מחק שמנדובה (15.02.2016 22:53):
הספר ההוא, לא קוראים אותו מראשית לסוף. פותחים אותו, ואיפה שהאצבע נוחתת, שם מה שחיפשת.
סקרנית!!

[כותב_ת*]

מגיבות יקרות אהובות, אני צריכה שהסיפור ב לא הייקו יעמוד כסטייק פילה קטן ושמנמן לבד על צלחת בלי התפודים השחמחמים, טבעות הבצל הריחניות וסלט החסה הרענן, ואפילו בלי רוטב השמנת בפלפל. אבל כחפרנית ותיקה בעצמי רציתי להעיר שספק אם אפשר להיניק הנקה ארוכה כשכל כך לא נוח! צריך שיהיה נוח!
אין לי ביקורת על האמא המיניקה כך.

אבל אני מנסה לחשוב איך אפשר להציל אותה מזה, והדרך היחידה שאני יכולה לחשוב עליה היא תמיכה בה. להזמין אותה, להתוודע אליה, לאפשר לה תקשורת. ההנקה מתחת לחיתול, וגם לא, היא אירוע בודד ומבודד. תפילה לאם , לא? ואיך יצאת משם? ספרי בבקשה.

איך היא הייתה מרגישה אם הייתי מזיזה משם כבר את שני הגברים האלה שישבו מול שתינו, נגיד שהיה אפשרי ככה במחי יד, לרגע, ופונה אליה? מעניין לא?

ועוד שאלה, האם היתה יושבת שם עם כל הכיסוי הזה לבדה? או שהיתה חייבת להיות מצויידת באיש הזה שלא הפסיק ליפול ולהפיל שם במקום לצוד עבורה איזה נתח בשר במקום טבעי יותר עבורו?

אין עולם אידיאלי, אבל מה אנחנו יכולות לעשות?
כן או לא לפנות למיניקות?
מה דעתכן?

[כותב_ת*]

שמנדובה, ב"ספר הקסמים" הכוונה הייתה לספר "רצות עם זאבים"

[כותב_ת*]

(סליחה שבהעתקה לכאן, יוצא שלא ברור מה ציטוט ומה נכתב בהמשך על ידי המצטטת, שזה די מחרפן אבל נצטרך לסמוך (שוב) על האינטליגנציה של עצמנו ולהסיק עובדות מתוך טונים )

[שמנדובה*]

תודה כותב ת

[כותב_ת*]

תודה לך

[בשמת_א*]

_אין עולם אידיאלי, אבל מה אנחנו יכולות לעשות?
כן או לא לפנות למיניקות?_
לדעתי, כן (-:
אבל אני מודה שאני לרוב מתביישת. אז אני שולחת חיוך חם ואנרגיה טובה ומקווה שהמסר הגיע. אתמול ישבה אמא בקונסרבטוריון ועליה מצונף לו כבתוך קן קטן וחמים תינוק במנשא, ורציתי לומר לה, כמה יפה לראות את זה, איזה מתוק, ולא העזתי אלא לשלוח לה חיוך.

[כותב_ת*]

החיוך שלך כזה ענק שהוא בטח עשה את העבודה.

[בכיסוי*]

_אין עולם אידיאלי, אבל מה אנחנו יכולות לעשות?
כן או לא לפנות למיניקות?
מה דעתכן?{{}}_
תפנו, למה לא. תמיד כיף לי פטפוט נשים. תוך חמש דקות אני שופכת את כל סיפור הלידה שלי עליכן.
אבל מי שיש לה ציפייה שבעקבות הפנייה הידידותית אני אאמץ את תפיסת העולם שלה ואכיר בעליונותה על שלי ואודה לה שהצילה אותי מזה (!) ... ובכן, שתישאר בציפייה (-:

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבל למה, למה מרגיז הכיסוי? אני הנקת כך בנוחות ובנעימים שנים ארוכות. זה לא היה אביזר אופנתי, אלא חתיכת בד גדולה שהייתי מאוד קשורה אליה, לבנה ונעימה- גם לי וגם ליונקת. לא אוהבת לחשוף את הגוף שלי וכן אוהבת להניק. גם לתינוקת הפרטיות הזו עשתה רק טוב להרגשתי. מה רע בכיסוי? ואגב- כשיש ציצים גדולים, תינוק לא מסתיר אותם. הכל חשוף. מתחת לבד יכולתי להניק בחופשיות בכל מקום

[כותב_ת*]

טוב לדעת. לא העליתי בדעתי שאפשר להיניק כך לאורך שנים.

ובעניין עליונות, ותפיסת עולם, אלוהים יודע מאיפה הבאת את זה. מקסימום עליונית ותפיסת שד.
מי שנוח לה , משדרת את זה ולא מזמינה פניה.
המטרה היא לא לכפות תפיסת עולם אלא לשתף בניסיון ולחלץ מבדידות ומבוכה, אם הן קיימות.

[תפילה_לאם*]

ואיך יצאת משם? ספרי בבקשה.
בהדרגה עם העלייה בוותק ובניסיון ובעיקר עם ההסתגלות לרעיון ההנקה, שלא היה כלול ברפרטואר הדברים שחזיתי (הה!) בהם קודם לכן.
עכשיו בהחלט רואה את עצמי מקדשת שם שדיים ברבים, אם כי מתחילה להיות נבוכה להיניק בציבור אבל בשל גיל היונקת.

[שמנדובה*]

הכיסוי עצמו לא מרגיז. האמא הנחמדת עצמה לא מרגיזה.

מה שמרגיז היא הציפיה החברתית שכולנו גדלנו איתה לצערי, שהנקה זה ״עניין פרטי״, שכדי להיניק צריך להתחבא, שהנקה זה עניין ״לא צנוע״. אני חושבת שצריך להתייחס להנקה בצורה נונשלנטית - זה משהו שעושים כשיש תינוק/פעוט. כשהתינוק רעב, מיניקים. לא צריך להתחבא, לא צריך לברוח לחדר אחר שלא יראו.

אני רואה המון נשים שמסתבכות עד אימה עם הכיסויים האלה. הן לא רואות את התינוק שלהן כי הראש שלו מכוסה ומזיע שם מתחת. הן מנסות לחבר אותו ולא מצליחות, במיוחד בשלבי ההתחלה כששניהם לומדים את ההנקה, וזה מבעס לראות את המאבק הזה שלולא הכיסוי הארור היה הולך הרבה יותר חלק.

צניעות זה עניין של תפישה - בארצות ערב יכולה אישה להיות מכוסה מכף רגל ועד ראש, ולחשוף את קרסולה ייחשב ללא צנוע בעליל! אבל כשהתינוק רעב היא תיניק בלי היסוס. גם אם היא יושבת בקרב גברים או בציבור.

וכמובן - אף אחת לא מיניקה כי היא נהנית לחשוף את שדיה בציבור, אנחנו פשוט רוצות שההנקה תהיה עניין של מה בכך. חלק מהחיים - לא פחות ולא יותר.

[שמנדובה*]

אגב, אני לא בעד לפנות. זה מתנשא נורא. אני את שלי עושה, מקסימום מגניבה חיוך כמו בשמת. כשאני מיניקה את בני ללא מורא, אני מראה בכך לאמהות שלא צריך לפחד ולהסתתר. זה סבבה לגמרי שכל אחת תעשה כרצונה - מי שטוב לה עם הכיסוי שתמשיך איתו, אני אמשיך בלי, וזכותי להתרגז בגלל כל המגילה שכתבתי למעלה :-p אני לא אגיד לאף אחת מה לעשות, כי מאמינה שכל אחת עושה את המסע האישי שלה וזה לא מקומי לחנך אף אחת באופן פרטני.

[בכיסוי*]

ובעניין עליונות, ותפיסת עולם, אלוהים יודע מאיפה הבאת את זה
ותכף גם את תדעי - מכאן:
_אין לי ביקורת על האמא המיניקה כך.
אבל אני מנסה לחשוב איך אפשר להציל אותה מזה, והדרך היחידה שאני יכולה לחשוב עליה היא תמיכה בה_
אני מודה שהנימה הזאת שעשעה אותי.
כמו נגיד שתציץ עלייך מישהי שמאמינה בנודיזם כדרך חיים בלעדית, ותדון עם חברותיה בכובד ראש אם היא תתקרב אלייך ותביע בך תמיכה, אם זה יש סיכוי שזה מה שיציל אותך מהשעבוד למכנסיים --- קצת הזיה, לא?
איך יצאת מזה וואו וואו, בחירת המילים. כאילו מדובר על בריחה מבעל מכה או משהו.
לנימת ההטפה הקלה שמפגינה שמנדובה לעיל אני רגילה לגמרי באתר ולא מגיבה (ומנחשת שגם אותי אפשר לתפוס בנימה כזאת פה ושם בנושאים שיקרים ללבי) - רק אמירות כוללניות של "צריך להתייחס להנקה כך וכך" (על פני אפשר, מותר, לכל אחת יש זכות להתייחס להנקה בצורה שעושה לה טוב וכדו') - מילא. לא אכפת לי לשמוע בפעם המאתיים את הקטע על הצניעות המוסלמית. אני רואה כמה כיף לנשים כאן לספר אותו, ואולי באמת יש קוראות שזה מה שיעצב עבורן את גבולות הפרטיות של הגוף שלהן. אז שיהיה. ספרו גם בפעם המאתיים ואחת. על כאלה אני לא קופצת להגיב.
על שלך לא התאפקתי, כי רמת ההתנשאות (לפחות כמו שאני שמעתי אותה. אולי אני לא מדברת באותה שפה) הייתה מעל ומעבר למה שאני מכירה.
אה, ואני קוראת אדוקה שלך בבלוג. סתם שתדעי.

[תפילה_לאם*]

איך יצאת מזה וואו וואו, בחירת המילים. כאילו מדובר על בריחה מבעל מכה או משהו.
בהקשר האישי התייחסתי בעיקר להתקדמות מחוויות ממין יונקת בשרותים_ , שאכן נראות לי היום _אירוע בודד ומבודד אפילו שבזמנו נראו לי קצת אחרת. בהנקה תחת כיסוי אני לא מקבלת את ההרגשה הזאת, ודרך אגב דווקא במצב כזה לפעמים בולטת יותר ההכרזה "אני מיניקה עכשיו" מאשר הנקה ללא כיסוי, שיכולה להיראות כערסול סתמי, ולהבריח ממני את חמי הנבוך כשגילה מה קורה באמת...

[בשמת_א*]

אבל מי שיש לה ציפייה שבעקבות הפנייה הידידותית אני אאמץ את תפיסת העולם
מה פתאום.
המטרה היא רק לבטא תמיכה כלפייך.

מה שמרגיז היא הציפיה החברתית שכולנו גדלנו איתה לצערי, שהנקה זה ״עניין פרטי״, שכדי להיניק צריך להתחבא, שהנקה זה עניין ״לא צנוע״. אני חושבת שצריך להתייחס להנקה בצורה נונשלנטית - זה משהו שעושים כשיש תינוק/פעוט. כשהתינוק רעב, מיניקים. לא צריך להתחבא, לא צריך לברוח לחדר אחר שלא יראו.
כל מלה.

ומה מפריע בכיסוי?
חלק מהקטע בהנקה הוא קשר העין שבין האמא לתינוק שלה (קשור גם להתפתחות סימטרית של העיניים בתינוק) וכן היכולת של התינוק לחוות את העולם בעדינות ובהצצה מהצד תוך כדי הנקה, כשהוא מחובר ומעוגן. לחסום לתינוק את העולם יכול להיות נעים לתינוק מאוד מאוד קטן, ממש אחרי הלידה, במצבים שהוא מוצף גירויים לא נעימים (רעש, מוסיקה של קניון וכדומה). אבל בן 9 חודשים או בן שנתיים?


במצב כזה לפעמים בולטת יותר ההכרזה "אני מיניקה עכשיו" מאשר הנקה ללא כיסוי, שיכולה להיראות כערסול סתמי
נכון.
אני פעם ישבתי והנקתי את הבן באירוע משפחתי בירושלים. בא הצלם וביקש שאעמוד לצילום. הייתי צריכה להגיד לפחות שלוש פעמים "אני לא יכולה, הוא יונק" (כבר היה כבד לי להניק בעמידה), לפני שהוא הצליח לקלוט מה אני אומרת לו.

[בכיסוי*]

איך יצאת מזה וואו וואו
איי פישלתי. זה איך יצאת משם - מהשירותים. נפל האסימון. פדיחות.

[מצ'רה*]

_שלא היה כלול ברפרטואר הדברים שחזיתי (הה!) בהם קודם לכן.
עכשיו בהחלט רואה את עצמי מקדשת שם שדיים ברבים,_
תפילה, הרגתותי D-:

[תפילה_לאם*]

נפל האסימון.
@}
אבל לא פדיחות כי אם מבינה את הדעות שהובעו כאן, הנקה תחת כיסוי אינה טובה בהרבה מהנקה בשרותים/ בתא הלבשה/ בחדר שינה כשכולם אוכלים ומשוחחים בפינת האוכל. ואני יכולה להסכים שמדובר בנקודות על אותו קו רציף, ויכולה להסכים גם שמוטב היה לו נשים לא היו חשות שראוי להתעטף בעת הנקה בציבור, אבל עדיין בעיניי משמח לראות את הִתרבּוּת סינרי ההנקה צבעוני ההדפסים, כי אני רואה בה שלב של יציאת ההנקה מחדרי החדרים אל ההתרחשות הכללית.

תפילה, הרגתותי

בספר של אופיר טושה גפלה שסיימתי עכשיו, "קטרט בעיני הרוח", מוזכרת דמות של סופר, שסובל מהתקפי דה ז'ה וו, ובגינם הוא חש שכל מה שהוא כותב - בעצם קרא בעבר אצל מישהו. וכך הרגשתי אמש אחרי שכתבתי.

[בשמת_א*]

עדיין בעיניי משמח לראות את הִתרבּוּת סינרי ההנקה צבעוני ההדפסים, כי אני רואה בה שלב של יציאת ההנקה מחדרי החדרים אל ההתרחשות הכללית.
מסכימה לזה לחלוטין ומצטרפת לשמחה (-: זה באמת משמח אותי כשאני רואה מישהי, שאני מרגישה שלפני עשר שנים לא היתה שוקלת בכלל להניק - כן מיניקה. לפחות בשבועות הראשונים.

[תפילה_לאם*]

אז אין בינינו מחלוקת. רק הארנו ממקומות שונים.

[בשמת_א*]

נכון, כי כמו בכל הדיונים הקודמים בהנקה, ש-כותב ת בטח זוכרת מהתקופה שעוד הנקנו (-: הרוגז שלי הוא אף פעם לא על האמהות.
לא על המיניקות ולא על המיניקות עם כיסוי ולא על הלא מיניקות.
אני על התרבות מתקוממת.
על הנורמות התרבותיות החברתיות המצופלחות,
על הצביעות החברתית (שבה כל הטוקבקיסטים שאת רואה מהכתיבה שלהם איך החברה שלהם הולכת עם כל המחשוף שלה בחוץ אבל צניעותם נפגעת אנושות למראה תינוק יונק),
על המאמצים האיומים לכלוא את המיניקות ולהדיר את התינוקות,
על הרשעות ועל האכזריות,
על העובדה שעוד כשאני נולדתי (נכון שזה היה בעידן הדינוזאורים אבל בכל זאת אני עדיין חיה) אשה חרדית אדוקה יכלה להניק בפומבי בכל מקום ליד גברים מכל סוג, כולל רבנים, ללא כל התייחסות או מחשבה שניה או חשש של "פגיעה בצניעות" של אף אחד מהם, כי זה נחשב כל כך טבעי שזה שקוף, מי ראה בכלל - ואילו היום נשים חרדות להניק ליד גברים שרק אתמול הסתובבו לידם בלי חשש במחשוף נדיב 0-:

<ואגב מס' 1 שלשואלים "עד מתי תניקי אותה?!" הייתי עונה "עד הגיוס"? אז היא התגייסה>

[תמי*]

אני חושבת שאתן מבלבלות בין 2 דברים שונים. ההנחה שהנקה זה ענין "פרטי" שצריך להסתיר זה דבר אחד. גם אני נרתעת מהגישה הזו.
הדבר השני זה ההנחה שהשדיים שלי הם ענין פרטי. זו הנחה לגיטימית בעיני.
היא קשורה לחווית הגוף שלי, למשמעויות שונות שקשורות לשדיים שלי. עבורי היא חוויה חיובית, לא שלילית (הפרטיות של הגוף).
כשהנקתי עם כיסוי בד ממש לא הסתרתי את ההנקה. להיפך היא היתה בולטת מאוד. רק הסתרתי את החזה הגדול שלי.
אני לא חושבת שזה יוצר בעיה של קשר עיין עם התינוק, כי זה הרי קורה רק מחוץ לבית, זה לא המצב השכיח. מבחינתי זה גם היה מסר חשוב לתינוקת שלי שכאמור ינקה שנים: גם הנוחות של אמא חשובה. ובמצבים שונים מתנהגים באופן שונה. היתה לנו תקשורת מאוד טובה סביב ההנקה, והיא הבינה (כשגדלה כמובן) את הרגישויות שלי ושיתפה פעולה.
אני חושבת שתמיכה באם המניקה היא תמיכה בבחירות שלה, בנוחות שלה. לא חינוך שלה.

[תפילה_לאם*]

אז היא התגייסה
מתי? עכשיו? שיהיה קל ומוצלח.

תמי, גם אתך אין לי מחלוקת. נראה לי שאת התינוקות האחרונים שלי יצא שהינקתי ללא כיסוי רק משגדלו. החזה הלא גדול שלי הצליח להסתתר תחת התינוק/ת. וכשעדיין הייתי צריכה לעזור ולכוון ולכן גם לחשוף את עצמי יותר - העדפתי להתכסות מהסיבות שציינת.

[כותב_ת*]

בכיסוי, כותבת לך בחיבה אבל בעייפות אז סליחה על הסירבול. התנשאות זה מצב שעלול להיות בעייתי אבל כפתח לדיון הוא לא כזה חמור ואף עלול לצאת ממנו עז וגם מתוק. אבל כאן בכלל לא התכוונתי להתנשאות. אני מאוד בעד צניעות בהנקה. אני לא מעריכה חשיפה של השדיים בציבור. וכשאני רואה כיסויים זה מתסכל אותי שאף אחד לא סיפר לה שאפשר בלי כיסוי ובלי שיראו כלום.
הכיסוי נראה לי לא נוח.
אני מרגישה שקשה להאריך שנים בהנקה תחת כיסוי, כי זה לא נוח.
אני לא הצלחתי להיניק תחת כיסוי והמבוכה והסירבול גרמו לי לא להיניק כלל באחת מהלידות. אולי יש התנסויות אחרות.
כשאני רואה מיניקה אני מתה לדבר איתה, בין השאר כי רק חברת מיניקות לימדה אותי איך ליהנות מההנקה ואיך לא להיות בודדה ומבולבלת בה.
אני לומדת כאן שלא אצל כולן זה כך.
אם מישהי הייתה פונה אלי כשהסתרבלתי עם תינוקת זעירה וכיסויים במקומות ציבוריים, הייתי מנשקת אותה. זו הייתה הצלה עבורי ואולי הייתי מיניקה אותה עד עכשיו גם (היא תכף מתגייסת) ולא עד גיל שלושה חודשים.

אם היה לי אומץ לפנות לאשה מיניקה, והייתי נתקלת בנינוחות, ביטחון, ותהייה למה פניתי, הייתי ודאי מבינה שהכל סבבה וסותמת.
אגב בא לי לפנות אל כל מיניקה, לא רק המכוסות.

אני מסכימה איתך שהמילה להציל היא אידיוטית כשמדובר בנשים זולתי, ואפשר לי להשתמש בה רק לתיאור החוויה שלי, שקרתה לי, ז"א שאני הרגשתי שהצילו אותי, כשהתערבו לי.
וכעת לילה טוב ושנריב רק על אופני הנקות אמן.

[כותב_ת*]

אני חושבת שתמיכה באם המניקה היא תמיכה בבחירות שלה, בנוחות שלה. לא חינוך שלה.
שומרת לי להגיב על זה מחר

[בכיסוי*]

תודה על ההשקעה נשמה.
גם אני בחיבה. ברור. הכול בטוב.

הנה איפה קפצתי:
זה מתסכל אותי שאף אחד לא סיפר לה שאפשר בלי כיסוי ובלי שיראו כלום
וזה בסדר אם תדעי שסיפרו גם סיפרו ובכל זאת, מה לעשות - נוח לה יותר כך?
הכיסוי נראה לי לא נוח
טוב, יש לי יצר הרע להחזיר לך עם זה מתסכל אותי שאף אחד לא סיפר לה שיש דרכים להתיידד עם הכיסוי{{}}, אבל אני אשב על האצבעות ולא אכתוב (-;
אני מרגישה שקשה להאריך שנים בהנקה תחת כיסוי
עד גיל שלוש פעמיים. נעים מאוד (מה שכן - בערך מגיל שנה מניקה רק בבית. ממכלול שיקולים).

והנה איפה נרגעתי ואמרתי לעצמי הכול בסדר, הסוגיה פתורה:
אולי יש התנסויות אחרות

אני לומדת כאן שלא אצל כולן זה כך

אפשר לי להשתמש בה רק לתיאור החוויה שלי

אז אני בעצם לא צריכה לכתוב את כל מה שרציתי קודם, והכל סבבה. אפשר להוריד טון. ה"אין לי ביקורת אני רק מרחמת" כבר פחות מצלצל לי כמו אחים ואחיות יקרים אני לא בא לתת לכם מוסר אני פשוט חס על נפשותיכם שחס וחלילה לא תפסידו את כל הטובות שאבא שבשמים נותן ויתן לעתיד לקרוביו שקראתי היום בדף אחר. אפשר לחייך ולהתרווח.
תודה לך על זה.

[בשמת_א*]

_אז היא התגייסה
מתי? עכשיו?_
לפני שבוע (-:

[בשמת_א*]

אני מאוד בעד צניעות בהנקה. אני לא מעריכה חשיפה של השדיים בציבור. וכשאני רואה כיסויים
מפריע לי בין היתר הסבטקסט שרומז, שאוי אוי אוי בלי כיסוי זה בהכרח חשוף/לא צנוע/לא יפה/לא ראוי/לא בסדר. זה מעציב אותי.

[בכיסוי*]

בשמת יקרה, מפריע לך לראות אותי בכיסוי כי מפריע לך הסאבטקסט שרומז?
יפריע לך גם לראות אותי בחולצה ירוקה בגלל הסאבטקסט שרומז שאוי אוי ללבוש סגול זה לא בסדר, לא ראוי, לא הולם?

[כותב_ת*]

הלו! רגע. לא לריב.
בכיסוי , תודה!

בשמת, שניה. בדיוק ההפך התכוונתי. שבלי כיסוי זה לא חוסר צניעות (אני יותר בעניין של כבוד הזולת, מאשר צניעות, למען האמת, ומעדיפה להתייחס לזה כך.)
באתרי נשים למינהן, נדמה שהקרב על הנקה חופשית בציבור נגוע בסטירות לחי לכל הכיוונים, עם הכרזות אלימות כלפי כל מי שמעז לחשוב, להסתכל, או אלוהים ישמור להגיד משהו, נגד "ז כ ו ת י ל ה א כ י ל א ת ה תינוקקקק שלי! תיזהרו ממני!!!" מכירות את זה?

[בכיסוי*]

כן.

[תמי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מודה, כותב-ת, שאם היית פונה אלי כשהנקתי, הייתי מאוד שמחה, כי אני מאוד אוהבת לדבר עם נשים, וכשהנקתי מאוד אהבתי לדבר על הנקה.
ותמיד שמחתי לשמוע על התנסויות של אחרות ולקבל עצות.
גם התיאור של של ההתחלה מאוד מדויק מבחינתי: הבדידות, חוסר האונים (של השניים יחד). אס בטח שתפני.
ואם היית פונה אלי גם היינו צוחקות. כי הייתי מראה לך מה קורה כשאני מניקה בלי כיסוי.
אני מתערבת - רוצות להתערב באמת, ולהיפגש ולבדוק את זה? - שכל מי שהניקה בלי כיסוי יש לה שדיים קטנים. או לפחות לא גדולים. ואין לה מושג מה קורה כשמוציאים מהחולצה שד גדול...(:
אני ממש ממש לא צנועה, חילונית גמורה, ומתערטלת חופשי ליד מכרי וחברותי. אבל מה לעשות, לא אוהבת להיות חשופה בכל מקום.
הקיצור, שורה תחתונה: הכל מתחיל בגודל. מי אמר שרק אצל בנים כך?

[כותב_ת*]

תמי, אני חוששת שאת צודקת.

אני שמחה על השיחה הזאת.

[כותב_ת*]

פתאום עלה לי רעיון. שאם רואים מיניקה אפשר להציע לה בקבוק מים (חדש סגור) tu fux nho/
זה תמיד טוב, וזה פותח שיחה. וזה לא מתנשא (או לפחות מסתיר היטב את ההתנשאות ) (סתם, סתאאאאאאם)

[בשמת_א*]

בכיסוי, ממש לא הבנתי אותך. אבל אני לא רבה איתך.

לגבי שדיים קטנים וכל זה - מידה DD נחשבת חזה קטן לצורך העניין?
כדי שלא "יראו לי" (כי מה לעשות, אני די קנאית לפרטיות שלי ולא נוהגת לחשוף את גופי בפומבי עם או בלי הנקה), אני קניתי במיוחד חולצות הנקה שהפטנט שלהן היה שהן נראו כמו חולצת טריקו רגילה, רק שמעל החלק של החזה - שבו היו שני פתחים לאורך - היתה מין תוספת בד כזאת שאפשר היה לחשוב שהיא מין קישוט לחולצה, אבל היא באה להסתיר את הפתחים ולאפשר תימרון. אז פותחים את החזיה דרך הפתחים מתחת ל-FLAP הזה, וכשהכל מוכן מחברים את התינוק.
הנקתי גם עם חולצות טריקו רגילות שמעלים מלמטה, אבל בשביל זה צריך היה ללבוש שתיים שלוש מידות יותר גדולות, אחרת היה נחשף קצת מהמותן לכיוון הגב, גם אם התינוקות שלי היו מסתירים את כל החלק הקדמי.
אבל באמת באותה תקופה עוד היתה לי האישיות הזאת שהולכת עם חולצת טריקו M כדי להחביא מתחתיה את ה-XS שאני באמת.
ניסיתי כל מיני בגדי הנקה, ובאמת חלקם לא היו מוצלחים להנקה כי הפתחים היו ממוקמים ככה שקשה היה לתמרן ולא להיחשף.

[בכיסוי*]

גם אני לא רבה אתך, רשמתי שאת יקרה והתכוונתי לזה. אני רק לא מבינה - אם את בוחרת לך את הביגוד שמתאים ונוח למבנה של הגוף ושל הנפש שלך ולאפשרויות הכלכליות שלך וכו - למה מכאיב לך שגם אני מתאימה לי את ביגוד ההנקה שלי לפי שיקולי הנוחות שלי? למה זה כואב? למה זה מקומם? למה? בשבילך החולצות הנקה האלה מתאימות, בשבילי הסינר. סתם עניין של טעם! כמו ירוק וסגול מהניסיון הכושל שלי להדגים למעלה. עניין של טעם.

[תמי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מים זו הצעה נפלאה

[בשמת_א*]

כי הקונסטלציה החברתית מרגיזה.
למען האמת, גם כל הרגישות שלי מיותרת ומוגזמת. אילו הייתי מיניקה לפני 70 שנה, לא הייתי עושה כזה עניין.

[כותב_ת*]

למה זה מקומם? למה?
כי זה מכסה את כל התינוק

למען האמת, גם כל הרגישות שלי מיותרת ומוגזמת. אילו הייתי מיניקה לפני 70 שנה, לא הייתי עושה כזה עניין.
לגמרי . גם שלי.

[לונה_לולה*]

טוב גמני לא קראתי.
אבל היי, גם בשמת לא. גם בשמת!!!

[בשמת_א*]

לונה לולה, מה? 0-:

[כותב_ת*]

את רצות עם זאבים , בשמת
(אבל אבא של בשמת קרא! אבא שלך קרא? אה? אה? )

[יולי_קו]

אני מצאתי פיתרון זול ממש לעניין של חלצות הנקה (ראיתי אצל חברה ואימצתי):
לובשים גופיה עדיף בלי שרוולים אבל אפשר גם עם, לפי הטעם האישי (צמודה או לא, לפי הטעם) ומתחתיה חזית הנקה אם משתמשים בכזו (אני לא יכולתי בלי כי הגעתי למידה EEE בהנקות).
מסמנים עם טוש על הגופיה פס אנכי אחד לכל ציצי, שעובר על הפטמה, ואורכו טיפה יותר מהציצי (אפשר להגדיל אחר-כך).
מורידים את הגופיה ו... (כאן מגיע החלק האהוב עלי) גוזרים לפי הסימון.
נוצרים שני חריצים, אחד לכל שד.
לובשים את הגופיה שוב, ובודקים אם בזמן פתיחת חזיית ההנקה הציצי עובר בקלות דרך הפתחים שנוצרו (אני הייתי צריכה להאריך את הפתחים עוד כלפי מטה כי הציצי שלי היה פשוט ענקי).
ואז לובשים כל חולצה שנוחה לנו מעל, והנה יש לנו אינסוף 'חולצות הנקה' בזכות הגופיה הגזורה הזו (היו לי 3-4 כאלו, בשביל לכבס וליבש בזמן שאני לובשת את זו שנקייה).
כמו בכל חולצת הנקה המותניים והבטן נותרים מכוסים בזכות הגופיה הגזורה כשמרימים את החולצה העליונה, והציצי מכוסה בחולצה העליונה ובראש בתינוק.
העלות היא מחיר של גופיה ישנה מהארון האישי, או של בן הזוג. לא מאוד יקר אבל מאוד נוח.
בשבילי היתרון לעומת בד הוא שהתינוק לא יכול להוריד לי אותו ואני נשארת מכוסה בחלקים שלא רציתי לחשוף בציבור, לעומת בד שאישית לא הצלחתי לתפעל ביעילות ובנוחות.
אם למישהי ולתינוק שלה יותר נוח עם בד, למה לא. אני ניסיתי בדים והיה לי ולתינוקות שלי מסורבל וחנוק, והגופיות הגזורות הללו היו הבגד הקבוע שלי כמעט 7 שנים.

[לונה_לולה*]

לא, הוא גם לא קרא.
אבל אל תתחילי עם אבות
שלא שוב נזיז רהיטים ובסוף עוד נחזור לאבשלום.

[מצ'רה*]

לונה
אוף, עכשיו אני שוברת את הראש איפה נפגשנו קודם (באתר)

[לונה_לולה*]

מצ'רה @}
מן הסתם נפגשנו בסלון של כותבת.
אבל היה לי ניק אחר.

[מצ'רה*]

זהו, נו, ברור, אבל אני לא מזהה!
טוב, נעים להכיר.

[בשמת_א*]

אבל היה לי ניק אחר
זהו. גם אני מכירה את הכתיבה שלך ולא יודעת לחבר אותך עם הניק האחר D-:

(אבא שלי קורא בזק סידרתי. לא מן הנמנע שקרא את הספר "רצות עם זאבים". אני לעומת זאת קראתי אתמול שוב את "לסי חוזרת הביתה". בתור פסק זמן בין "ספר העלייה הראשונה" לבין "תולדות הישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העליה הראשונה").

[לונה_לולה*]

בשמתת ומצ'רה
חיממתן את ליבי.
אני כבר לא גרה כאן כמו פעם, אלא רק קופצת לביקור לעיתים
ואם כותבת, אז בניקים מתחלפים.

סליחה שאני מתחבאת.. @}

[כותב_ת*]

כמו חלום...כמו חלום בקיץ

יולי-קו המידע המעולה הזה מתבזבז על מטרוניתות שרק מנסות להיזכר בכל מיני דברים אבל כבר לא מיניקות (אני מקווה).
אולי יש לך זמן וחשק לכתוב אותו כמידע מפייס בכל המקומות שיש בהם אינסוף ויכוחים על הנקה בציבור? נראה לי נחוץ .
לונה תני לה ראשי תיבות. נראה לי שהיא בחורה אינטליגנטית ותעלה על זה בקלולה.
או טוב יותר, תעשי לה חידת חמיצר כזאת.

[כותב_ת*]

התכוונתי למצ'רה אבל גם בשמת טליגנטית.

[לונה_לולה*]

רמז מוזיקלי
https://youtu.be/1tnqnXJl9qE

[בשמת_א*]

אוי לא S-: אני שונאת חידות )-: אף פעם לא מבינה למה הכוונה. כל טפשותי התהומית מתגלה בחידות (בניגוד לאחותי, שפעם פתרה חידת חמיצר שאף אחד לא פתר במשך שבועות, קיבלה אז סכום אגדי שסגר להם את המשכנתא). התשובה לרמז היא שהיה לך פעם ניק בן 4 חלקים או שאני בכלל בכלל לא בכיוון אפילו?

[לונה_לולה*]

בשמת גמני לא חובבת חידות טרחניות,
אבל הרמז המוזיקלי נראה היה לי חביב ולגמרי בקלולה.
אכן צדקת! 4 חלקים ושגיאת כתיב אחת.

[מצ'רה*]

מה, פשוט היא כבר נורא גדלה?

[בשמת_א*]

ושגיאת כתיב אחת
לדעתי אבל לא לדעתך (-:

[כותב_ת*]

אז גיליתן מי היא?

[לונה_לולה*]

בשמת, הפוסט המלומד והמנומק ההוא,
שכנע אותי בזמנו ומאז כבר שכחתי שאי פעם כתבתי אחרת.
חוץ בניק, שהמחשבה על שינוי ויזואלי שלו, גרמה לי לתחושה מאד לא נוחה, כאילו מדובר בניתוח פלסטי.

מצ'רה, הילדה מן הסתם גדלה, אך לא זו הסיבה.
אחרי שצברתי ותק מכובד בעולם הוירטואלי,
הרגשתי צורך להפרד (או שמא להתחבא) מהפומביות של הניק,
למרטת שלפעמים עוד מתגעגעת.

כותבת, תודה! @}
פשוט מעולה הסידור הזה,
שכאן- אפשר ללהג. או לחפור.
ושם- להנות מהמילים שלך, בשקט.

[בשמת_א*]

התחייכתי לי כאן על הבוקר.
כותב ת, כן. ואת?

[כותב_ת*]

כן. בטח.

ובשמחה.

[טלי_ב*]

מרי פ? מתוך טלי ב
D-:

[כותב_ת*]

כן
שמחה שראית